הסערה שבחוץ משקפת את הסערה שבתוכי עכשיוווווווווווו

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

19/01/2005 | 12:32 | מאת: כתם שלא רצתה להיוולד

19/01/2005 | 12:46 | מאת: מתוסכלת

תני לעצמך לחוש..לרעוש..להתרגעש(מלשון רגש+הר געש)... אחרי שנות שתיקה כה רבות.. לאחר שעשקו את ילדותך, את תומתך..את תמימותך... ועיוותו את מחשבתך..את דימוייך העצמי, הנשי..האישיותי.. לאחר שהעניקו לך קוגניציה שגויה...הערכות שיפוטית לקויה... פרספקטיבה מעוותת..עולם מעוות...חלון הזדמנויות- מושבת... זה הזמן להתחבט..לבעוט במוסכמות ובנורמות השתיקה המעיקה... להשתחרר..להתנער...ולא להיות קהת חושים ובהלקאה עצמית על שאינך חשה.. אינך מתמודדת.. אם הנך חשה- משמע את קיימת...חיה ונושמת...לא פוכרת ידיים בהשלמה עם תכתיבי הגורל האומלל.... הסערה שבתוכך..מעידה על כמיהה עזה ורצון לחיים..לא לחיות בצל החיים.. לא לשרוד כאוד!כי אם לחיות- פשוטו כמשמעו!לחוות חיים נורמטיבים..רצון לחוויות מתקנות... וזה התקדמות רבה יותר מכוח האנרציה גרידא ומיצר ההשרדות הטבועה בדמינו... זה רצון לשינוי..למלחמה שארה.. לא להשלים עם החוויות הקשות ותכתיבי נסיבות החיים האומללים... להתעלות מעליהן..להשתחרר..להתפטר מהן..לפתור..על מנת להתבגר ולהתגבר... מחזיקה לך אצבעות..בעין הסערה. כאן למענך. המתוסכלת הניצחית.

20/01/2005 | 09:19 | מאת: אופיר

שכתבת גם לכתם אבל גם לעצמך... עוברות ביחד תהליך של הקאה של תמונות וזכרונות של הוקעה של האשם והשתחררות מהאשמה. אתן לא אשמות. ואתן יודעות את זה. ועכשיו אתן כועסות....