והקול שלך....טריגר

היית מריח כל כך טוב תמיד..היית בא להגיד לי לילה טוב..לבוש בחליפה..מריח מאפטרשייב..היית יושב על קצה מיטתי ואני הייתי מושיטה ידיים קטנות לחיבוק..והקול שלך..קול נעים ומרגיע..הקול שלך היה מספר לי סיפורים...אבל לא היית נותן חיבוק כי החליפה תתקמט..היית מלטף את שערי..שששש ילדה טובה..תישני עכשיו...ואני הייתי מרגישה בטוחה ומגנת..ושהיד שלך הייתה ממשיכה לזוז..לגעת בגופי..הייתי נשארת עם עיניים עצומות ואומרת לעצמי שזה בסדר כי אבא אוהב אותי...ואיכשהו תמיד הצלחתי לשכנע את עצמי שזה טוב..שזה מרגיע..שזה בא מאהבה גדולה כלפי...ותמיד היית מריח כל כך טוב..והקול שלך תמיד היה רך ומרגיע כל כך..ויש לי לילות שאני עדיין מתגעגעת לריח הטוב ולקול המרגיע...ואני שונאת את עצמי שאני ככה מרגישה לפעמים...

אומנם נטולת ויבראציה עם אבי... אך מכירה לדאבוני את הנושא מקרוב! גילוי עריות ופדופיליה זהו סטיה שלעולם לא נוכל לסלוח ולשכוח.. והרי הורינו והמבוגרים בעיננו הילדותיות התמות אך שוחרי שלומינו..דואגים לגורלינו.. ואנו כקטינים חוסים בתום לב תחת כנפיהם.. שמסתבר שהכנפיים שמוטות, עת המכנסיים נשמטות... והסיוט האמיתי רק מתחיל.... אנשים שאהבנו...שכמהנו אליהם...שהתגוננו כביכול על ידם...גרמו לנו להתגונן- מפניהם... נסתם הגולל...על כל עולל...ואין לו עתיד..כי אם יד משחיתה של גורל!

דמעה יקרה הקונפליקט בין אהבה לשנאה....געגוע לדחיה.... מובנים.... מצד אחד אבא....מצד שני פוגע.... מצד אחד אוהב....מצד שני בוגד... הגעגוע לאהבה....לרגעי החסד הקטנים...שלקחו עימם את כל התום... למען האהבה.... שאנחנו כל כך זקוקים לה... מחזקת אותך אידה

האם אביך עודנו בחיים? האם התעמתת בו אי פעם לגבי העבר? נשמע איש מכובד, משכיל, חליפה... כל כך לנצל ילדים קטנים. אלוהים לא תמיד מרחם על ילדי הגן.

אידה כן..הקונפלקט הזה הוא בלתי נסבל לפעמים...ולמרות שאין לי כבר הורים אני עדיין מוצאת את עצמי כמהה להורים טובים..הורים תומכים..כמה קשה לוותר על הפנטזיה הזאת!