ימים מעצבנים שכאלה

בעצם אלה לא הימים שמעצבנים זו אני שמעצבנת ומתעצבנת מעצבנת את עצמי וכועסת על עצמי לא מצליחה להגיע לשום החלטה אפילו הכי פשוטה המוח כאלו נאטם אין קשר עם המחשבות צריכה להחליט החלטות חשובות ולתת תשובות ואין, כלום לא עולה המוח מנותק מהמציאות הרצון-יצא לחופשה ונשאר רק דכדוך מעצבן-לארח לי לחברה יהההההההההה מספיק!!! אין קול ואין עונה,,,,,,,,,,,,,, רק תשישות נפשית גם שקט אי אפשר להשיג אתמול דיברתי עם גיסתי בחו"ל במסנג'ר היא שלחה לי העתק ממה שיהיה כתוב על המצבה של אבי לא יכולתי לקרא העיניים התמלאו לי בדמעות נכון שזה תהליך להשלים עם מוות של,,,,,, עברתי את התהליך המפרך הזה עם המטפלת שלי מאז שחזרתי מחו"ל , גם על הפגיעה ועל הפטירה שלו כנראה בגלל שזה היה טרי טרי התהליך עשה את שלו כבר לא חושבת על הפגיעה הבנתי והפנמתי לא הפנמתי ולא התגברתי על המוות שלו קשה לי להפרד ממנו קשה לי לוותר גם על מה שכבר אין לי רק כי הוא נמצא שם כל הזמן בראש שלי במחשבות שלי בתפילות שלי בדמעות שלי בכאב שלי מול העיניים שלי כמו שראיתי אותו אז בפעם האחרונה נושאת אותו בתוכי כל הרפש והגועל של הפגיעה -נעלם הכל מתוך בחירה אישי שלי-כמובן מאז אחרי הטיפול רוצה לזכור רק את הטוב ועם זה להשאר!!! תודה

מבינה אותך אין לי מילים לכתוב לך כי גם אצלי יש דייסה בראש והפיברו חוגג ...אז רק להגיד לך שאת לא לבד איתך יקרה חיבוק

תודה שאת איתי תודה על חיבוק שתמיד מגיע בזמן

תחושות האבל והעצב מציפות קשה להתגבר על אובדן כה משמעותי אפילו יותר מכך, שמעולם לא היה האובדן הוא כפול ולכן את מתאבלת עליו פעמיים: על האב שהלך וגם על האב שמעולם לא היה שם ולכן זה עוצמתי אפילו פי שניים! כפי שאמרת, קשה לך לוותר על מה שכבר לא יהיה לך וגם על שלא היה חלל עצום שתמיד היה שם חלל עצום גם עכשיו כמו בחייו ,כך במותו אולי זו ההזדמנות של לבכות את האובדן מה שהנפש שלך הגנה על עצמה פעם , מתאפשר לך עכשיו את מסוגלת להרגיש את כאב האובדן את כאב האב שחסר במלוא העוצמה.. שולחת לך המון חיבוקים ותזכרי כמה אהבה מקיפה אותך וכמה אהבה את נותנת לאחרים שלך, סמויה

כתבת הכל נכון זה באמת מה שמרגיש לי ואני בוכה המון הוא חסר לי כמו שמעולם לא היה חסר תודה חומד על החיבוקים תמיד באים בזמן

קשה מאד להתגבר על חסך, על משהו שרוצים שיהיה בחיים שלך בצורה הגשמית שלו, לשמוע עוד מילה וגם להגיד עוד מילה, כאילו המילים שלא נאמרו והרגשות שלא הובעו שוב לא יוכלו להאמר לעולם. זה לוקח זמן, הכל עדיין נורא טרי. לאט לאט לומדים להכיר בכך ולומדים להשלים עם המצב החדש שנוצר. אל תאיצי בעצמך. לאט לאט את תצליחי לבנות את עצמך לפי המצב הנתון הנוכחי ולהשלים עם המוות שלו. הכאב תמיד יהיה שם כי הוא חסר, אבל עם הזמן את תדעי לנהל אותו טוב יותר ובעיקר תדעי לנתב את עצמך לאותם מקומות שבהם תזכרי אותו כמו שאת רוצה לזכור אותו ותעצימי את הזכרון הטוב. זה שהצלחת להתגבר על הפגיעה בטיפול ופרקת את כל הרגשות סביבה מקל על התהליך. במובן מסויים, אין צורך להפרד מימנו כי במובן מסויים הוא יהיה תמיד איתך בלב ובזכרון. עם הזמן הדברים ינתבו את עצמם למקום שלהזכר באביך, לחשוב עליו, לראות אותו בדמיונך יהיה משהו שכבר לא יחליש ויעציב אותך, אלא את תהיי שמחה שהוא היה אביך ותזכרי את הטוב שבו. הזכרון הזה , הזכרונות הטובים יתנו לך את הכוח להמשיך ואף ידריכו אותך בדרך. בדרך כלל או לפחות לפי חוקי הטבע, ההורים נפטרים לפני ילדיהם, והילדים שנשארו כאן נאחזים בזכרונות הטובים מהם כי הם אילו שנותנים את תחושת היציבות וההרגשה שהם הנחילו מספיק כלים כדי שאפשר יהיה בבוא העת להמשיך הלאה גם בלעדיהם. איתך יקרה, שולחת חיבוקים עדינים ועוטפים, שלך - מציאות אחרת

בהגיון שלי אני יודעת שאת צודקת ברגש-זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית כל כך רחוק,,,,,,,,,, אני מניחה שהדברים יקרו באמת כמו שאת מתארת אותם רק שזה עדיין רחוק בלתי נתפס מקווה שבאמת יום אחד אוכל לראות ולהרגיש את הדברים כמו שאת כותבת אותם תודה חומד על החיבוקים

זה בסדר זה מובן ומקובל את מתאבלת על האובדן אובדן של אבא על החלקים בהם היה אבא סימל את כל מה שהיה והיית צריכה וכך את רוצה להתאבל להפרד לזכור את אבא זה הזמן לכך לפרוק ולשחרר את הכאב בדמעות ובמילים ללא רגשי אשם או שפוטיות תכתבי לו תצנחי במשהו תדליקי נר כל דבר שיעזור לך בפרידה ושמירת הקשר איתו... ליבי איתך יקירה אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אתמול היה לי עמוס מידי אני עושה כל מה שכתבת לי אפילו כתבתי באתר של הנצחה נר זכרון את הנר לעילוי נשמתו עדיין לא יכולה להדליק זה ,,,,,,, לא יודעת ממש מרגיש פרידה סופית ועדיין לא יכולה בכל אופן המון תודה על המילים החמות והמנחמות