יום קשה

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

22/01/2005 | 23:11 | מאת: דמעה

יום של מחשבות...של תהיות...ניסיתי לחשוב עם עצמי מה הייתי מעדיפה..שהורי היו בחיים כי אז אולי יכולתי לעמוד מולם ולדרוש תשובות? או אולי עדיף ככה שהם כבר מתים אבל אז אני יתומה וגם עם זה לא קל לי וחוץ מזה אם הם היו עדיין חיים אז בטח גם הייתי מצפה שישתנו איכשהו והייתי מתאכזבת שוב ושב..לא יודעת..אני בעצם ללא אמא מגיל 5 ואת החסך הזה אני לא אוכל למלא אף פעם..והיום משום מה הרגשתי את זה כל כך חזק..פתאום ה"אין אמא" הזאת הייתה כל כך חסרה לי...ומחר מתחיל שבוע חדש..ושוב אותם המאבקים..כבר באמת באמת אין לי כוח...:(((((((((((((((((((((((

23/01/2005 | 00:05 | מאת: מתוסכלת

מחזיקה לך אצבעות...אומנם רפויות...מגולדות..מגודלות...קימעה חסרות חיות... אך איתנות וחסונות שאינן מתנות... אני אישית הייתי מעדיפה להיות יתומה מאב....(שיסלח לי עלא....מלמעלה...) מאשר להיות בעמדה של מאוכזבת תמידית ססטמתית...ו בתחושה מתמדת של אב שחייב... ואני זקוקה לאב...ול:הב, הב הב! אב שלא אבה להעניק לי אהבה.... וצוהר של תקווה! עוטפת אותך בכל החום ואהבה שחסרת מינקותך ועד היום! מאחלת ומיחלת לך שבוע מצוין.... המתוסכלת הניצחית.

23/01/2005 | 08:10 | מאת: פיה

את יודעת דמעה, כל כך קשה לך בזמן האחרון... וגם כי הזכרונות לא מרפים. במיוחד כשמזג האויר הזה סוגר אותנו בבית פנימה... ואי אפשר לצאת למקום שמספק קצת הסחת דעת. אבל נסי לחשוב אם יש איזו חברה שאת יכולה לדבר או להפגש איתה, לקרא ספר טוב שמאפשר קצת בריחה מפנטזת לעולם אחר. יודעת מנסיוני שימי הצלילה האלו כשאין מפלט החוצה מאוד מקשים גם על הנפש וגם על התפקוד החיצוני. ובאשר למוות שלהם. מבינה שאם לא עוברים את תהליך ההיפרדות הפנימי, זה לא משנה הרבה. הורי עדיין חיים, ופס הקול העכשוי שלהם הוא טרטור מטריד ומכאיב שמתערבב בזכרונות העבר. משתדלת כבר לא לקחת מהם כי זה מאוד מפתה אבל גם מאוד מסבך לי את החיים אחר כך. קשה במציאות שלנו כשרווחה כלכלית אמיתית היא נחלתם של כל כך מעט אנשים... ויחסית, מרגישה שאין לי זכות להתלונן...

23/01/2005 | 12:28 | מאת: אופיר

הלוואי ותפגשי רק אנשים חיוביים שיתמכו בך שיקלו על בדידותך ושיעניקו לך אהבה בדרך שאת רוצה בה. שיר של לאה גולדברג: אני הלכתי אז כאילו מישהו אוהב אותי מאד. על פני הארץ צחקו עיים ורוח בשמים אדירים. אני הלכתי אז כאילו מישהו חלם אותי יפה. על פני הלילה לבלבו תהומות וראי הים ציר לי את פני כאילו מישהו כתב עלי שירים. הלכתי והגעתי עד דומה ואז נדמה לי כי מתחיל דבר מה. הלוואי ויתחיל דבר מה. של אור. של חום. של אהבה.