נופלת
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מרגישה את עצמי נופלת..נפרמת...מתפרקת לחתיכות קטנות..לרסיסים..מסתכלת מהצד איך הבת שלי רוקדת ושרה..וצוחקת..וחושבת לעצמי שהיא עדיין לא נתקלה בכאב של ממש..עדיין לא איבדה מישהו יקר לה...לא נפגעה פיזית...ובימים כמו היום שכל מה שאני רוצה זה לא להיות יותר אני מסתכלת עליה ואומרת לעצמי שאני לא יכולה לעזוב אותה..אני לא יכולה להיות זו שתפגיש אותה עם הכאב של האובדן...והיא ממשיכה בריקוד שלה..וצחוקה מתגלגל בין קירות הבית..ורוח הסערה שנושבת בחוץ נעלמת בתוך קול צחוקה של בתי...ואני בוכה כי קשה לי..בוכה לי בשקט והיא לא שומעת..ולא יודעת...
יתכן כי מעבר לחוויות ונסיבות החיים הקשות.. הנך סובלת מבעיה אורגנית קרי: חוסר בסרוטנין או אדופין..וכל כיוצא באלו..רכיבים חיוניים למוח... ולתפקוד פסיכומוטורי תקין... רבים מן המחלות הארורות ואף הממאירות והנמהרות מקורן בנפש... ועל כן הן קרויות:פסיכוסומטיות.. למען ילדתך...אם לא למען עצמך..גשי נא לטיפול בהול..! ולדיאגנוזה קלינית אצל פסיכיאטר מומחה.. פסכיאטר אינו שם נרדף ..למטפל בחולי נפש.. .אינך אמורה לחוש כעלה נידף.. .וכאמא את חיבת לצאת ממעגל הרפש! ישנם רבים וטובים בעלי הפרעות תפקודיות שונות, או הפרעות אישיות, הפרעות חרדה למינהם, הפרעות פוסט טראומטיות, הפרעת טורדנות כפייתית, ודכאונות מז'ורים או זמניים..שהנם אנשים בריאים ונורמטיבים ומהלכים בינותנו כאחד האדם..ובעלי אנטלגנציה וקוגניציה גבוהים- אף מעבר לממוצע...המתפקדים אך ורק בזכות כדור אחד קטנטן ומיומן...ללא כל תופעות לוואי...(אסכולת רופאים, משוררים, עובדים סוציאלים, נושאי תפקידים בכירים, עורכי דין ובעלי משרות ניהוליות, סטודנטים, אליטיסטים, צפוניים וכמובן אנשים קשי יום- שאני מכירה ברמה האישית!!!) אינך אמורה לשרוד מכח האנרציה.. משוללת כל פתיל חיים ומוטיבציה.. הנאחזת בכוח בקוסמוס..ונותרת בגלקסיה אך בשל חוק שימור החומר והגרביטציה... בתך זקוקה לאם חזקה ומוצקה, לדמות סמכותית, מעניקה ומחושלת.. אובדן של ילדה הקולטת את הניואנסים הכי דקים שמתחוללים בקרבך, בקרב אמה הלא מגוננת...יכולים לבוא לידי ביטוי, איפיון ויחצון, באובדן של אמא שהנה דמות של רוח רפאים..חיה-מתה...נטולת כל ניצוץ-חיים וזיק של חיוניות וחינניות.. וזהו אובדן מתמשך שלדידה- בלתי יכופר, ישכח ויסולח! ....זהו גזירה מרה ונמהרה על עוללה תמה..גזירת גורל איומה.. ואני זועקת מרקורד אישי...ממעמקי נפשי המסוללת...ומסערת נשמתי- כמטוטלת... תצילי את עצמך! אם לא למענך! למען בתך!!!!שהופקדה בידך!!! לא לנסות לטפל באמצעים המקובלים...משמעו: אינו גורל! כי אם: מחדל! דיאגנוזה קלינית וטיפול נכון ונבון... יוכלו לסייע לך אף בטיפול הפסיכולוגי המתמשך ובעבודה העצמית, המפרכת והמתישה של עיבוד החוויות הטראומטיות והכלת המאורעות הקשים...לסף הקיבולת והסיבולת שלא עברו אף את אחוז החסימה- במצבך האיום- היום! כי טיפול אינטנסיבי דורש אנרגיות עצומות...מאגרים ומשאבים שאין בכוחך לשאת במצבך! כדור קטנטן יכול להוביל אותך לחיים אחרים ופורים...להוות לך תשתית איתנה וחזקה לבנייה עצמית...ליכולת ההכלה, יכולת עיבוד..הבנה ותובנה...לסיכוי לשיקום ושיקוי.. וליכולת תקומה מגיא ההריסות...גיא צלמוות! באם לא!! המעגל הקסמים לעולם לא יפרם מאליו... והנו ככדור שלג המתגלגל..שתוצאותיו ההרסניות מי ישורנו?!? ואת חכמה דיו להסיק את המסקנות ההקשיות המתבקשות.. כאן למענך בעצות פרקטיות ופרגמטיות...ובכלל... אנוכי.
כבר נמצאת אצל פסיכיאטרית וכבר יש כדורים...ולא כל דבר אפשר לפתור בתרופות...אני מטפלת בילדות שלי בצורה טובה והן לא סובלות..ואכן אני סובלת ממחלה פיזית לא פשוטה אבל נאבקת בה יום יום...ויש לי נפילות אבל הן לא משפיעות על בנותיי כי למדתי משך שנים רבות איך להסתיר כל אות של מצוקה ואני עושה את זה על הצד הטוב ביותר...ואם הילדות שלי מרגישות לפעמים שלא טוב לי זה לא נורא כי הן לא קטנות כבר ויודעת להתמודד גם עם קשיים...
לנו מקור כוח ועידוד להמשיך הלאה. לא להתייאש ולא להרים ידיים. מחזיקה לך אצבעות במאבק היום יומי הנמשך. ושולחת נשיקה לרקדנית העליזה שלך....
