מרגישה שבא לי לצרוח עכשיו,לזעזע את כל אמות הסיפים,

מרגישה שאני במילכוד,בתוך חדר שנסגר עלי לאט לאט, עוד מעט וימחץ אותי, בליל של רגשות,בליל של מחשבות,לא מוצאת פתחי יציאה,לא מוצאת מקום להרגע, רוצה ללכת להורים שילדו אותי,להטיח בהם הכל,לדרוש מהם לא להיות עיורים יותר לדרוש מהם לעמוד מול האמת, נוח להם להתעלם,נוח להם להתרחק,נוח להם להעלם,להאלם,להכחיש,לתת לי להתמוטט לסתום אוזנים שאני צועקת,לשתוק שהמילים שלי מהדהדות,להטיח שוב ושוב כמה אני לא בת טובה, לעמוד מולם אחד אחד להגיד להם הכל בפרצוף,גם במחיר של הוצאתי מחייהם לתמיד אבל הפחד לעשות את זה משתק אותי, כולם שם יחד ואני גדועה ,כולם שם יחד ואני תלושה,אני נאלצת להתמודד עם הכל לבד, וכמה כבר כוח נפשי יש לבן אדם,כמה תקוה כבר נשארה לו שהכל מסביב נהרס שכל מה שבניתי נעלם. גם בטיפולים אני מנסה למרות הקושי האדיר למשוך מרווח זמן בן טיפול לטיפול,לגרום למטפלת שלי להתרחק ממני כדי שהיא לא תהיה חסרה לי,שאני לא ארגיש זקוקה לה, שאני לא אתגעגע אליה, רוצה שהיא תכעס עלי שאני לא ארגיש צורך לראות אותה בכלל. נשבר לי ממני,נשבר לי מהחיים.

בתוך הסערות, בין נשימה למחנק בתוך תוכי פנימה. נסגרות הדלתות, ננעלות על בריח לאט, בלאט. אל תבוא אחרי למקום שקורא אלי שם השמים עמוסי עננים, שם אין קולות ילדים, שם השקט לוחץ בחזה - ולא מרפה.

אך עצם היותך כאן...מראה על הרוח המליטנטית(הלוחמנית)שאופפת אותך.. ועל הרצון הכן בשינוי המצב והגורל האומלל.... מחזיקה לך אצבעות....

לילה בלי כוכב וקר בחדר על לובן הקירות מחול של צלליות ומחשבות צצות רצות בלי סדר בין תריסי חודרים עלי שלכת ורק שעון הקיר בתקתוקו מזכיר הזמן אינו פוסק לעד מלכת בלילה בלי כוכב הכל כמו נחרב בלילה בלי כוכב בלילה קר של סתיו כשברי ספינה על פני המים צפים הזכרונות צפים מבלי לרצות ושוב חומקים להם חומקים בעצלתיים בלילה בלי כוכב הכל כמו נחרב בלילה בלי כוכב בלילה קר של סתיו

למרות הטפילים לטפל בעצמך.. למרות הבדידות..לבודד את עצמך במינון הנדרש לכשנדרש... למרות הכאב והלב הגואה והדואב ושדה הניר הנטוש להתעמת מול הכאב והאמת- באופן נחרץ ונחוש... שמרי על עצמך יקירה. כאן למענך. המתוסכלת הניצחית.

תודה על תגובתך החמה,על הנסיון לעודד,על פרישת המילים שאני כבר לא מצליחה להגיד,או לראות. אני לא מרגישה שיש לי אומץ או נחישות,אני רואה מצב של רצון לגמור את הכל כבר לתת ליאוש לכסות אותי,ולגרום לי לוותר על חיי.

כתם יקרה ויתרת? מה יכול לעזור לא לוותר? אולי להזכיר לך שהדרך אל האור היא קשה, ארוכה וגם כואבת.. לפעמים נעשים נסיונות לחבל...לוותר...להרים ידים...להרוס.... אבל בסוף יש אור... לשם נצעד.. בשבילך כתם... שמקווה שלא ויתרה בדרך אל האור - הדודאים מילים: חיים חפר לחן: קובי אשרת, באמונה שבליבי באהבה ללא גבולות בצדק אשר בקרבי ובתקוות הכי גדולות ובמסור שבנפשי הרם מכל העלילות היום אני נשבע: גם אם ארוך מסע הפרך ואם רבים כושלים אחור ביחד נמשיך ללכת בדרך אל האור. ובקומי ובלכתי קורא שלום במלחמה מול השומעים זעקתי מול כל המבקשים דמם עם אלה ההולכים איתי בין אגרופי המשטמה היום אני נשבע: גם אם ארוך מסע הפרך ואם רבים כושלים אחור ביחד נמשיך ללכת בדרך אל האור. ובחיי ובמותי בייסורי המלחמות והתפרים והדבקים ואזכרת הנשמות ובני ביתך ובני ביתי מול רסיסי החלומות היום אני נשבע: גם אם ארוך מסע הפרך ואם רבים כושלים אחור ביחד נמשיך ללכת בדרך אל האור. אידה

ריגשת אותי במילים,ריגשת אותי עם השיר,הצלחת לגעת בי,עדיין יש את הצד שרוצה לוותר,אבל יש גם את הצד של להושיט יד.