לא ברור לי מה אני מחפשת
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מרגישה היום קצת כמו בובה שבורה. דווקא מתוך הצמיחה והכוח והטיפול. אולי להוציא את זה כאן יעזור לי להתיישר ולחזור לעבוד במקום הנבירה והחיטוט המכאיבים כל כך שלא מצליחה לעצור. כל כך בודדה. רוצה להגיע למקום של פיוס עם עצמי. לא לכעוס עליהם כל הזמן, אבל אז הם רעים כלפי בת משפחה שיקרה לליבי. כלומר שוב מחצינים את הרוע והאטימות שלהם שאולי גם הם מקורם בפגיעה, אבל כמו שלי כנפגעת אין זכות לפגוע באחרים להם לא היתה ועדיין אין זכות כזו. אני אחרת מרוב הנפגעות. ככה אני מרגישה. גם לי יש קשיים ולבטים אבל אני לא מוכנה ליפול לתוך הבור. נלחמת. לא רוצה לוותר על העקרונות שלי, על התפישה של איך העולם צריך להיות. לא מוכנה שיפגעו בי יותר. אז מה? לאחרים זה לא אומר הרבה. וכשקורים דברים טובים? יש עדיין פער בין החלומות והמציאות. מרגישה מתוסכלת. מבולבלת. בכל מקום מרגישה דלתות נטרקות. או שרוצה להבקיע חומות ולא מצליחה. או שרוצה להיות טובה, להתרכז ולעבוד ואי השקט הפנימי מנקר ומפריע. אולי התקשורת היא אשליה וירטואלית וגם הבועה הזאת מתפוצצת לי בפרצוף מדי פעם. האם ההגדרות שלי נכונות? הפחדים שלי? סדרי העדיפויות שלי? החויה שמשתלטת היא כמיהה למשהו שמרגיש לא מושג. איזהשהו חוסר שקט שמנקר כל הזמן.
פיה יקרה החוסר שקט הזה מוכר לי מאוד..הכמיהה הזאת למשהו אחר..משהו לא ממש מובן..אני מסתובבת כל הזמן עם ההרגשה שמשהו חשוב חסר לי בחיי...אין לי תשובות..אפילו לעצמי..לגבי התהיות על הכיוון הנכון..על סדר העדיפוית...אני חושבת שאת אמיצה מאוד שאת לא מוותרת..לא נופלת....תשמרי על עצמך.
פיה יקרה מחפשת.... אולי את עצמך....בתוך כל הכאב.....הרגשות הקשים.... להגיע לשלוה.... לאושר הפנימי... לוותר על הפחד.. הכעס.. השנאה.. ועוד כאלה רגשות.... תמיד אפשר לוותר עלהם ...לא להרגיש...לא לתת להם מקום.. זה אפשרי.. בהחלט..אחרי עבודה... יש בך הרבה כוחות ורצון את עובדת ומטפלת בעצמך באומץ רב מעריכה מחזקת אותך אידה
