לא רוצה לשמוע,לא רוצה לראות,לא רוצה לדבר,

לא רוצה להרגיש,לא רוצה טיפול ,הרמתי דגל לבן,נכנעתי,נכנסת לתוך הפינה של הקיר מחזיקה את הדובי חזק,מתעטפת בשמיכה שלא יראו אותי,ונעלמת. אל תושיטו לי יד,אל תחבקו,אני מצורעת,יש לי כתם שלא יורד,רוצה לשכוח,למחוק,להמחק, קשה מידי האמת ,קשה מידי ההכרה,קשה מידי הכאב הזה. הולכת להרי החושך, הולכת לאיבוד.

האם את בטוחה? האם באמת באמת באמת לא לחבק אותך?

הלילה, מילים ריקות אחר כך יבואו שתיקות, בדידות ושנים ארוכות הלילה, העצב הוא רק מקום אחר חדר, כסא ופסנתר, פרח ליד הגדר הכל עומד במקום הזמן ממשיך ללכת הכל נטרף אל פי התהום,

מבינה שאתמול היה יום קשה ומצטערת שאת מרגישה ככה...רוצה שתזכרי שאני איתך..למרות שאין ביכולתי לתת הרבה כרגע...מושיטה לך יד בכל זאת כי אני יודעת שלמרות שאת לא רוצה את מאוד זקוקה ליד... מחבקת

רק לומר שמחזקת אותך.... ואני איתך אידה