עוד כתבה מרגיזה כל יום משהו חדש נחשף!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3042340,00.html מאיפה הם צצים? ושוב למה שלא יידרש לשלם פיצויים כספיים לכל הנפגעות שלו במשך עשרים שנה לפחות מהרגע שיימצא אשם בדין? שיממן להן מחיה טיפולים נופש נסיעות לחול טיפולי שיניים למה לא? http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3042340,00.html

לי אישית קשה לקרא ולהיות מודעת להכל. בגדול בעיני זה סימן שפחות נפגעים פוחדים להתלונן ולא שיש יותר פגיעות בהכרח. דווקא קשה לי עם זה שהתכנים סובבים פגיעות נוספות. פוחדת לגעת בפורום כזה במה שקורה לי בפנים. וגם בחוץ מול המשפחה הפוגעת. ומול החברים. שאף אחד לא שם בלי תנאי. שמתראים איתי רק "אחת על אחת" כלומר חלילה מלהזמין אותי לאירועים לא גדולים כאלו, ששם ממילא אני קצת אבודה וזה חסר משמעות לי (להם זה עוד צ'ק, סליחה על הציניות) אלא נגיד למסיבה בבית, לאירועים עם עוד חברים. רק לאחרונה זה קרה. נגיד מה שקרה בפורום השני, באופן פרטי אנשים אמרו לי שהם מצטערים על מה שקרה ואיך שנפגעתי אבל אף אחד לא קם לעמוד לצידי בפומבי. וזה כואב. לפעמים אני חושבת שזו ראיית העולם המרה שלי ואז כשאנשים אחרים או אפילו המטפל מגיבים בספונטניות כמוני זה אפילו מבלבל. דווקא כשהחיים שלי כל כך מלאים בפעילויות "נורמליות" שדורשות ממני להשמע טוב, להראות טוב, לכתוב, ללכת לפגישות, לטפל בכל הבעיות הטכניות ונקיונות והכביסות ואני לבד מול העולם, נגמרים לי הכוחות שלי.

אכן יותר דיווחים יותר מקרים יותר אומץ להתלונן ומודעות כללית לנושא. לגבי החלק שבו את מרגישה מותשת ומרוקנת מהמסכה שאת נדרשת ללבוש בחיי היומיום כאילו הכול בסדר כשבפנים הרצון לזעוק לנוח להתחבר לעצמך ולאחרים מתוך האמת הרגשית הפנימית שלך. ארוע קשה וכואב כאילו מוציא אותך מחוץ לגבולות החברה שממשיכה הלאה לא תמיד ברגישות ובהבנה למקום המיוחד שמי שחווה כאב בעוצמה כזו מרגיש. אולם רוב האנשים חוו כאב אובדן ויגון ברמה כזו או אחרת ומהמקום הזה אולי אם תתני להם הזדמנות הם יוכלו לתמוך ולהתמך בך. שולחת איחולים לערב חמים ואוהב.

והלהיטות לעוט על טרף קל...הנם מזעזעים ומחרידים!!! עד מתי נהא קורבן תורן?!