פיה מה שלומך ?

התקופה הזאת מאוד לחוצה אצלי. קיבלתי קצה חוט של עבודה ויש לי המון דברים שאני חייבת לסיים בזמן קצר... אימי חלתה וזה מאוד טעון, להוסיף לזה מטלות בית ואמהות בלי מערך תמיכה... הרגשתי שצריכה לשמור על עצמי קצת מהתכנים שכאן וגם אצלי בפנים מחוץ למסגרת הטיפול. מקווה שאתן לא כועסות...

לא חושבת שמישהי כועסת....להפך... מצטערת לשמוע על הלחץ... מקווה שאמא שלך כבר מרגישה יותר טוב.. וטוב לשמוע שיש קצה חוט בעבודה.....בהצלחה... מבינות... וכאן בשבילך אידה

מכירה מקרוב את הנסיון לסגור מעגלים ולקשור חוטים לפני הפרידה הסופית מהאמא זו שהיתה במציאות וזו שלא היתה וששאפתי אליה וכמהתי אליה ויצרתי אותה בדמיוני עד שכבר לא יודעת מה היה במציאות ומה לא.... גם תקופות של כעס גדול וניתוק שלא יכולתי להתקשר אליה ולא לחשוב עליה בנסיון למחוק אותה מחיי לחלוטין. כמובן שזה לא אפשרי... בדיעבד ההבנה שהיא תוצר של הביוגרפיה שלה הקלה עליי. וכשאני מצליחה לסלוח לה אני מצליחה להוריד מעל עצמי את נטל ההוכחה שאני האמא המושלמת , זו שרק מעניקה, שאין לה צרכים משלה... ומסוגלת לא רק לסלוח לעצמי אלא גם למנוע תסכול אכזבה וזעם מכיון ששיחררתי... ואני מביטה מהצד באחותי שחשבתי בילדותי שהיא מושלמת, ורואה את הפצע שלה. ואת המאבק שלה להיות שלמה, ולסלוח לאמא שאכזבה אותה, שלא הגנה עליה כשם שהיא עצמה לא זכתה להגנה. מאחלת לך רק טוב פיה. ובהצלחה בכל מישורי ההתמודדות שלך. גם היכולת להתנתק כדי להגן על עצמך היא יכולת בריאה וחיונית...