ניסיתי..
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ניסיתי להיות עם מישהו.. אתמול..רקדנו, צחקנו, נהננו, עד שהוא רצה לצאת החוצה..הוא רצה ללכת לטיול..אני הלכתי אחריו לאחר כמה כוסות שתייה ושיכרות קלה... הוא אמר לי שנחפש חושך ואני הסכמתי..למרות שכבר עשיתי טעות כזאת בעבר חזרתי עליה שנית! התיישבנו על הדשא, צחקנו, דיברנו.."אני שווה נשיקה?" "כן..למה לא?" אז התנשקנו..היה מאד נחמד, הוא היה עדין במיוחד. מפה לשם שכבנו על הדשא והמשכנו להתנשק..הוא שלח יד ללמטה..ניסה מתחת לתחתון..העפתי אותו..הוא וויתר..אח"כ ניסה שוב..העפתי אותו שוב. פתאום לפני שאני מבינה הוא מעלי מבין הרגליים, הוא מנשק אותי ואני אומרת שנלך..הוא שואל אם אני בתולה ואני? לא עניתי..כי מה אמורה לענות ילדה שעשתה טעות בגיל 7 עם ילד בגיל 8 או 9? זה נקרא שהיא בתולה..? מיותר להגיד שרצו לי סרטים בראש ששוב יקרה מה שקרה בעבר..מיותר להגיד שהפחד תקף אותי ופלאשים השפיעו. אז לא עניתי וחזרתי למסיבה.. ואני שואלת את עצמי..אם אני אצליח אי פעם לקיים קשר אינטימי מבלי להעביר סרטים בראש?
כן. במיוחד אם תבררי את זה בטיפול. אבל בעיני זה טוב שאת לא נגררת ומוצאת בתוכך מספיק אסרטיביות כשמאיזושהי סיבה לא מתאים לך ללכת עם זה. את מרגישה אשמה במשהו שאת בפירוש לא. סליחה על ההומור אם הוא לא במקום. אבל בימינו כשבחור שואל בחורה אם היא בתולה אפשר להגיד "לא, תאומים" או "ואתה?"
מסכימה עם פיה. כמו כן מבקשת להוסיף שהשאלה אם את בתולה או לא ממש ממש לא רלוונטית בדורנו. ואם את בתולה ? ואם לא? ואולי לפני שאת מתמקדת בחלק המיני הגופני כדאי לך להתאמן ביצירת קשר חברתי רגשי עם בחור שמוצא חן בעינייך? נראה לי שהבעיה בקשר מיני היא לא תמיד גופנית אלא בעיקר שאלה של מתן אמון. קל לתת את הגוף קשה לתת את הנשמה את הלב את הרגש הרבה נפגעות תקיפה מינית מתקשת גם לאחר נישואיהן במישור האינטימי. משקרות, לובשות הגנות, מסתירות כספים, בונות חומות. אחר כך הן מספרות שהסקס היה רע. אבל לא רק הסקס היה רע. העקרות הרגשית היתה הגורם לכך. אולי תנסי לאהוב מישהו ולתת לו לאהוב אותך? אחר כך יבוא השאר. וכשאת בקשר זוגי טוב ויציב הפניה למטפלת סקסולוגית הרבה יותר קלה מועילה וטבעית. אגב, שמעתי שטיפול בסארוגייט יכול להיות מועיל לנפגעות אונס. בגלל שזהו קשר הדרגתי, לא מאיים, בשליטה, איטי ותהליכי ומכוון לא רק לחלק האורגזמי אלא בעיקר ליכולת ההתקשרות של האשה. בהצלחה.
דקל יקרה אני חושבת שמגיע לך כל הכבוד פעמיים... יכולת להרשות לעצמך ללכת איתו... ועוד יותר יכולת לשים גבול ברור כשלא היה לך נוח וטוב... את בהחלט אמיצה וכל הכבוד לך. להיות באינטמיות : זה להיות יחד...לדבר על דברים... זה לחבק...זה לאהוב... זה לתת ולקבל... וגם החלק הנוסף שבא ומשלים....יחסי מין אני בהחלט מאמינה שתוכלי להגיע ולהיות שם... לאפשר לעצמך להיות שם... להנות... צריך עבודה קשה.... אני תמיד אומרת להתחיל בטיפול פסיכותרפי מסורתי אצל מומחית בתחום... השאר רק יכול להשלים... גם לאחר התייעצות משוטפת עם המטפלת... אין נוסחת פלא... צריך לעבוד.. מחזקת אותך אידה
דקל, אני עברתי את זה הרבה, מנסה להתחמק מהעבר, מנסה לשכוח ורוצה רק להיות נורמלית ולזרום עם הבחור שנמצא איתי, משקיטה את הפחדים ומחביאה אותם כדי שלא יפריעו. ופתאום, המציאות חובטת, הפחד גובר ותחושת החוסר שליטה מהבהבת שוב ושוב, בא לך רק לברוח. ואני למדתי, לא להיכנס לפינה הזאת, לא לנסות להציג משהי שאני לא, הפחד הוא מנגנון ההגנה שלנו - תשתמשי בו אל תתעלמי ממנו. זכותך להגיד "לא" כי את לא רוצה או כי לא בא לך. זה לא חייב להיות "לא" שיתפרש כבחורה עצורה או מפחדת. כשלא ניסיתי להציג משהי שלא קרה לה כלום אלא הייתי עצמי, לקח לי קצת זמן אבל הצלחתי לנהל מערכת יחסים אינטימית וזה היה שווה את זה. תחזיקי מעמד!
