אף פעם לא ידעתי לשמור על עצמי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
וגם עכשיו לא. לא טוב לי. לא ישנתי טוב. נשמטת לתוך התקף חרדה. רוצה לעבוד מול המחשב ולא יכולה. ערבוב של הדברים הרעים והטובים שקרו השבוע. השאלה שמנקרת: יהיה לי כוח עד סוף המסע? אני לא אשבר? מה באמת חשוב בעולם? כמה להלחם? ממה להרפות? בלי מערכת תמיכה של ממש. מישהו שיהיה שם לגמרי בשבילי. להכיל הכל. בלי גבול. בלי "מספיק" "נגמר הזמן" . אולי גם לאנשים "רגילים" יש תסכולים ואכזבות. לא יודעת איך נכון להתמודד. אצלי כל אבן נגף מרפה את ידי. אני אפילו לא בטוחה אם המכשול הוא אבן נגף או סלע ענק.
פיה יקרה קמת מוקדם... מבינה שלא ישנת היטב.... והלילה התערב עם מחשבות קשות וחרדות... עוד אני שומעת את הלבד שלך.... את הכימהה לתמיכה ללא גבולות.... לאהבה... לפחות לבד... אני מחזקת אותך ומקווה שעם הזמן תוכלי למצוא ולקבל את התמיכה ...האהבה... איתך אידה
מאד מבינה את תחושת המערבולת. בדיקת הכיוון מה סדר העדיפויות? מה הערכים החשובים בחיי? אולי ייקל עלייך לדעת שאין תשובות מוחלטות. מרגע לרגע אנחנו יוצרות מציאות. מה חשוב להאבק עבורו? מה שאת מחליטה. ואגב, מהכרותי הקצרה והוירטואלית איתך התרשמתי שאת בהחלט יודעת לשמור על עצמך. לומר דברים נכוחה ולעמוד על שלך באסרטיביות. יש בך הרבה כוחות ואומץ. אולם כמו האהבה והקרבה עד שלא תהיי פתוחה מבפנים ומלאה כל העידוד מבחוץ יועיל רק להרגיע קלות ולזמן קצר. הערך העצמי שלך אינו נמדד על ידי האחרים. אינך חייבת לרצות איש. יש לך הישגים מופלאים. חשיבה בריאה ואינסטינקטים נכונים.
החיים מטבעם אמביולנטים! ומהתרשמותי עמך את גדולה מהחיים! תמשיכי להחזיק מעמד ותעתרי לאינטואיציות החזקות- המפכות בך כנחל גועש אך כצוק איתן! איתך במסע ונטולת מנשא. המתוסכלת האלמותית.
פיה, סימן שתגיעי רחוק ,, וכן אל יאוש אני מאמינה שאת כן תחזיקי מעמד קטן עלייך כל החיים הם אבני נגף ואנו חובתינו להסיר אותם מדרכנו ולהמשיך הלאה. גלי ותנסי גמישות וסתגלתנות למצבי חיים המשתנים, אל תיחסי חשיבות מוגזמת למשקעי העבר וההווה ומאחלת לך למצא את הנפש התאומה שלך ללא "ניגמר הזמן"- אלא זמן עד אין קץ,,,, שלך ורד
