לילה קשה

אתמול הבנות שלי הלכו לישון אצל אביהן. הגדולה לא הרגישה טוב אבל עשתה תוכניות לצאת למועדון בטיילת. ככשמעתי על הפיגוע בטיילת ישר ניסיתי לתפוס אותה בפלאפון והיא לא ענתה. התקשרתי לבית של אביה וגם שם לא הייתה תשובה. ניסיתי לפלאפון של אביה והוא לא היה זמין. ואז התחילו הטלפונים מהחברים של בתי שחשבו שהיא בטיילת ולא מצליחים לאתר אותה. התחלתי לבכות, הייתי בטוחה שהלכה לי הילדה. רק ב 2:30 לפנות בוקר התקשר אלי האקס שלי וסיפר לי שהבת שלנו בכלל לא יצאה והיא ישנה אצלו בבית כי יש לה חום ושהוא בכלל היה בסרט ולכן לא היה זמין. עברו עלי כמה שעות ממש ממש לא פשוטות ולא הצלחתי לישון עד עכשיו. זה מזכיר לי בכל פעם מחדש כמה שהחיים שברירים.... דמעה

יכולה רק לדמיין כמה זה נורא. אני שונאת כשהן לא אצלי ואי אפשר להשיג אותם כשאני רוצה. (ולא שאני מטלפנת כפייתית) אולי צריך להית סידור ביניכם שהפלאפונים פתוחים לפחות על רטט וכשאתם לא זמינים יודעים לכמה זמן? לפחות כשהבנות לא אצלך? מפחיד מפחיד. מקווה שתצליחי להרגע בנעים במשך השבת. מזל שלא קרה לה כלום

כמה מרגיע לשמוע שהיא בסדר. איתך בכל רגע. הפחד הקמאי ביותר לאבד ילדה. וליבי עם משפחות הנפגעים.

סוף טוב הכל טוב. דעי כי שום דמעה לא שבה ריקם! לבי יוצא מקרבי למשפחות השכולות ולנפגעים הרבים. שלא נוסיף לדאבה עוד- לעולם!

מצב מזעזע, טוב שהכל הסתיים תעשי סוויצ' ותשכחי מזה .ככה תוכלי להירגע שלך ורד

דמאה יקרה אוי אוי.....זו לא פעם ראשונה....סביב פיגועים... הדאגה הזו.....של אמא לעולם אינה נגמרת....אומרים שאפילו להפך... הדאגה גדלה...ככל שהם גדלים... מה משלומך עכשיו? הדופק חזר? איתך אידה

אני בסדר...קצת חולה בשפעת אבל לא נורא. דרך אגב מה שאומרים זה נכון..ילדים קטנים צרות קטנות ילדים גדולים צרות גדולות וזה תופס גם לגבי דאגה. מאחלת לך יום שטוף שמש דמעה