שישי עוד מעט נכנסת שבת,ולמטה צעקות בלאגן,השכנים
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
שלי רבים,הוא צועק בקולי קולות,יש לי פחד שזה יתפתח ליותר,כבר הייתי עדה באחד הריבים שלהם למצב שהיא יצאה אליו עם סכין, וזרקה עליו עציץ,אני זוכרת שברחתי משם, ועכשיו שוב צעקות,וזה מחזיר אותי לילדה הקטנה חסרת האונים שהייתי שההורים שלי היו רבים עפו צלחות בבית,צעקות,הייתי שמה את הידים על האוזנים לא לשמוע,והייתי נצמדת לפינה בקיר בחדר שלא יראו אותי,ואז טריקת דלת חזקה מישהו הלך,הוא יחזור? ועכשיו הכל חוזר אליי, אני רוצה שזה יפסיקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק הצעקות האלה שהשקט יחזור. בא לי לברוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
כתם היקרה ודמעה שלי מקווה שההרגשה תשתפר שיהיה יותר קל ושהאבק ישקע כך שאפשר יהיה לנשום. שבת טובה. כתם ניסית להעיר להם? נשמע לי שאת חייבת לצאת מהבית הזה שמערער את שלוותך כליל. מה עם דיור של עמידר? או סיוע ממשרד השיכון? על רקע מצב נפשי פוסט טראומטי? ניסית?
אופיר,אני לא מסוגלת להעיר להם,במקרים כאלה אני פשוט נאלמת,ואולי מתחפרת ואני לא רוצה לעזוב כאן,כי בעצם הם כמו משפחה,הם דואגים לי,וכולנו כאן יחד,גם הזוג השני ששוכר דירה, אחד דואג לשני,אנחנו כמו משפחה אחת גדולה,וגם הם מאוד גמישים איתי גם בשכר דירה אני לא אמצא עוד מקום כזה של אכפתיות,כי אין לי משפחה בכלל, הם במידה מסוימת הקלו עלי את המעבר החד מהדירה שלי שנאלצתי למכור על ידי כונס נכסים ולעבור לשכירות שוב,כי היה לי תקופה של התפרקות טוטאלית, ואני גם לא יודעת אם יעזרו לי משרד השיכון,או עמידר,הפסיקו לי את הקיצבה למרות מכתב חזק מהמטפלת,ועם הפוסט טראומה,אז אין על מי לסמוך שם בעניין הזה, אני גם לא מנסה אפילו לבקש,כי יודעת מראש שחבל על המאמצים אפילו, אז כרגע אני כאן בדירה הזאת,לא יודעת לאן מכאן אני אמשיך,גם כל הנסיעה לחול התמוסס חיה מיום ליום,מרגע לרגע,ונרגעו הרוחות כאן.השקט חזר לרחוב שיש בו אוירת שבת עכשיו.
ושוב אותו הרגש פחות משבוע לפני היום שלקחו לי אותו,והגעגוע אליו רק גובר במקום להרגע, החוסר הבנה,עם תחושת ההלם,עד היום מנסה לקלוט איפה התחיל הכל,איפה היתה הנפילה הראשונה של לוחית הדומינו, שבעקבותיה במהירות מסחררת,בלי יכולת לתפוס הכל קרס. חושבת עליו כל יום,קמה שוב ושוב לאותה מציאות אכזרית,תחושת הנטישה הגדולה הזאת,שכל אחד עזב, ונשארתי אני,אני עם דף לבן ריק, ניסיתי לקחת צבעים למלא את הדף שלי שוב,אז בהתחלה יצאו לי כתמים לא ברורים,אחר כך יצאו לי צבעים צועקים לפעמים יצאו לי צבעים בהירים,אבל לא יצא לי משהו ברור,הכל מטושטש,רציתי לצייר דמויות על הדף,אבל זה לא מצליח לי,אני לא יכולה לצייר תינוק על הדף החדש,כי אני קשורה לתינוק שלי אני לא יכולה לצייר בן זוג לידי,כי אני לא מאמינה יותר באהבה. ניסיתי שוב אני לא יכולה לצייר בית,מקום של בטחון,עם תחושת שייכות,כי הבית שהיה לי כבר לא שלי,עכשיו אני גרה בבית בהשאלה אני לא יכולה לצייר שקט, כי הכל סוער בדף שלי, החוסר אונים,של דברים שלא צפוויים,שנוחתים עלייך בלי שתהיה מוכן,שמנסים להחריב את כל מה שבנית, אפילו הקרקע שאתה מנסה לעמוד עליה לא יציבה והכל אשליה של הכל עומד על תילו. שום דבר לא עומד יציב,ואתה רק רוח חולפת.:-(
