קשה לי עכשיו *טריגר*

לפעמים נדמה לי שכל העבודה שאני עושה עם עצמי לא שווה כלום, כל המודעות העצמית שיש לי לא עוזרת לי עכשיו כשהרגשות שולטים בי ולא נותנים מנוח. אני נמצאת בתהליך של שינוי, שינוי לא ממש מובן אבל שינוי מהותי מאוד. אחרי יותר מעשור, שנים שבהם הצלחתי להתעלם באופן מוחלט מהצדדים המיניים שלי, פתאום משהו בי נזכר להתגעגע לקרבה ולאינטימיות שיש במין. זה מציק ומבלבל כי הרגשות האלה מביאים איתם זכרונות של הנאה במצבים שההיגיון דורש שלא תהיה שם הנאה. פעם יכולתי לזכור את כל מי שפגע בי ולהרגיש רק גועל, רק כאב ועכשיו פתאום ישנם גם זכרונות של הנאה ואני יוצאת מדעתי..לא יכולה לקבל את זה. אני כל כך מבולבלת עם עצמי, לא יודעת כבר מה אני מרגישה דמעה

כל כך מבינה את חוסר הוודאות לפעמים עדיף לראות תמונה חד צדדית אפילו חשוכה ובלבד שלא להטרף בידי חוסר הוודאות. אולם מה שאת מתארת הוא תהליך של שינוי. של שינוי עמדות בסיסיות. של נכונות להפתח ולראות מציאות אחרת. שבה את פתוחה יותר ונענית יותר. הגעגוע לאינטימיות ולקירבה הוא טבעי . השאלה הנוספת היא האם רק דרך המין אפשר לקבל את המגע הטוב? המרפא? אולי את בודדה מאד? נסי ליצור קשרים קרובים ואינטימיים עם בני שני המינים? דרך חוגים, דרך קבוצות, אולי שכן או שכנה אפילו... לאט לאט. ואם תגיעי למצב שיש לך חבר טוב אולי גם המין איתו יהיה טוב? ואולי לא. היתה לי חברה טובה נפגעת גילויעריות בילדותה שספרה שהיא מרבה בקיום יחסי מין ושאלתיאותה לגבי הבית שלה חדר השינה היה בסלון. ביקשתי ממנה להעביר אותו פנימה. לשמור מקום לסלון, לארח אנשים, משהו סולידי הדרגתי... וגם בנפש לא לתת לכל אחד לחדור ישר פנימה.... שיהיה סלון ושיהיה חדר שינה ורצוי גם חדר ילדים. שולחת לך נשיקה גדולה. http://www.dar-el.co.il/MainFrame.asp?ContentPage=MonthOffer.asp?GType=OpenHouse

אצלי הצורך הוא הפוך. פשוט הפוך על הפוך. אני זקוקה להתנות אהבים ובהתעסקות אובססיבית במין. ואני מחפה על הפגיעות הקשות בשחר ילדותי, באונס המורבידי האחרון ובכלל באמצעות שליטה בפרטנרים הלא פנתרים. ואני מרבה במין מזדמן ומתערטלת בכל המובנים למגוון המינים, בכדי להשיג שליטה על גברברים ולהחזיר למושכותי את הדומיננטיות האקטיבית שלי בכל הנוגע למין. את צריכה להודות שהחשיפה אצלך הנה הדרגתית וכתוצאה מתהליך של הבראה. יצר הליבידו הנו יצר טבעי ואנושי. ומפרספקטיבה של זמן את מגלה שלא כל הגברים מזן תוקף ומעורר חלחלה ובהלה. והטבע הנשי שלך מבצבץ ועולה. האינטואיציות שלנו לא בוגדות בנו. תני לעצמך הזדמנות לחוויה מתקנת אך בחשיפה הדרגתית ומבוקרת בכדי לא להפגע שוב. הצורך באינטימיות הנה צורך אוכל נפש של ממש. השינוי בגישה ובתפיסה הנו אלמנט שמוכיח שאת פסעת כברת דרך ארוכה והעלת במובן מסוים ארוכה לנפשך. תיפתחי למוסכמות החדשות שניבטות בך. אלו תובנות בונות שיקדמו אותך בתהליך הריפוי! הוא אשר אמרתי לך מאז ומעולם: דמעתך לא שבה ריקם. את בתהליך בריא של בנייה וצמיחה. מחזיקה לך אצבעות. לילה טוב.