סליחה שפותחת עוד הודעה אבל רוצה לשתף אותכם במשהו

חזרתי מהעבודה עכשיו ועליתי על אוטובוס הלכתי הכי לפינה ואז שמתי לב שמישהו שישב בצד השני הסתובב והסתכל עלי ראיתי את זה דרך השיקוף של החלון לידי ישב והסתכל והסתכל והרגשתי אייך אני רוצה לקום ולברוח מהאוטובוס,ואז עלו לי גם תסריטים ונכנסתי לחרדה אמרתי לעצמי שאם הוא ירד איתי אני לא ארד אלא אמשיך עד לתחנה סופית העיקר שהוא לא ילך איתי וככה התפללתי שהוא ירד לפני וזה נראה כמו נצח ואז הוא קם והלך לכיוון הדלת וירד מיותר לציין אייך הרגשתי אחרי שראיתי אותו יורד עכשיו אני מרגישה בחילות וכאילו הוא עדיין נועץ בי עיניים אני שונאת את הנסיעות האלה בלילה שונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

תודה על ההתיחסות המיוחדת למה שכתבתי,אולי נמאס לכם ממני אז אני לא אכתוב יותר

אני חושבת שאת צריכה להחליט על חלקך בפורום לפי מה שנוח לך. יכולות להיות המון סיבות לכך שלא כתבו לך. אני למשל פותחת הודעות בסלקטיביות כדי לשמור על עצמי כי הרבה פעמים זה סוחב אותי למקומות שאחר כך קשה לי לצאת מהם ופורומים כמו שהבנת הם מקום בעייתי בשבילי... יש בי הרבה בלבול וכעס על המקומות האלו. לי קשה גם עם כך שלא נכתבים כאן דברים יותר מעוררי תקווה ואז אני מרגישה אשמה לדבר על תהליך ההחלמה למרות שההתמודדות הלא פשוטה עם החיים כולל נפילות נשארת. וכן, ההתנהלות הזאת בעולם של גברים מטרידים בשולי הפגיעה נשארת גם היא. אני מקבלת לכך תזכורת עדכנית ומפחידה אחת לכמה זמן. אני לא מוכנה למרות זאת לוותר על התקווה, להפסיק לטפח את עצמי או לרצות תשומת לב של מי שאולי יהיה ראוי לי אבל לא רוצה להיות מוטרדת וזה קשה.