היום אני גרושה כבר שנתיים,מי היה יכול להאמין אייך

ברגע אחד התהפכו לי החיים,לא האמנתי שאני אתגרש פעם,חיינו המון שנים יחד, עברנו הרבה דברים יחד לטוב ולרע,ואז הוא פגע פגיעה בלתי הפיכה,שעד היום אני מנסה לאסוף את הקרעים ולהמשיך הלאה עד היום אני מנסה להבין מה הניע אותו לעשות את מה שעשה,אייך הוא יכל לפגוע בנפש רכה כל כך,והוא ידע שאני באתי מבית כזה, והדרך שבה הודה במעשיו,אני הייתי המומה,מנסה לקלוט את השתלשלות הדברים את האבן הראשונה של הדומינו שנפלה והפילה אחרי את כל המבנה ברעש חזק היום לפני שנתיים יצאתי מהרבנות אחרי טכס מוזר,לא ידעתי מה אני מרגישה בכלל הכל נראה לי זז ואני עומדת במקום, אני זוכרת שחברה שליוותה אותי אמרה לי בואי נצא לשתות משהו ואני אמרתי לה לא יכולה לסבול את הרעש בחוץ,לא מרגישה צורך לחגוג בכלל אני מתגעגעת לא אליו, אני מתגעגעת למישהו אחד יקר לי כל כך,שהכניס אור לעולמי ושיצא ממנו כיבה את האור, מסתכלת על עצמי עברו שנתיים,אז הייתי בהלם ומקבלת מכה אחרי מכה,עד רצון למות הסתגרתי,הפסקתי לחיות רגשית. היום אני ברשות עצמי,עובדת,שוכרת דירה,אפילו היה לי כבר חבר אבל נפרדנו,מנסה לצוף לעבור את היום יום ,לא קל לי עם הבדידות,לא קל לי עם ההשרדות,לפעמים אני אפילו מרגישה שאין לי כוח להתמודד הלאה,או הגעגועים והכאב מפילים אותי,אבל אני מנסה להמשיך ללכת בשביל החדש,למרות שהוא לא מוכר כל כך,שאין לו עדיין מטרה,או משהו באופק, דבר אחד אני מרגישה למרות הקושי שאני חופשיה,חופשיה לעשות את מה שאני רוצה, חופשיה לבנות מחדש בצורה חזקה יותר,שלא רוח פתאומית תפיל את הכל שוב, בונה לבנה לבנה עם יסודות חזקים יותר,לפעמים בא לי להרוס את הכל שוב,לבעוט בהכל להרים ידים,לוותר,ואז שוב קמה וממשיכה, לא יודעת מה צופן לי השביל החדש הזה,אבל אני לא יורדת ממנו,ואני ממשיכה ללכת זה כמו יער נסתר שנראה וחבוי לפעמים,יודעת שיש אנשים איתי לאורך הדרך הזאת כמו גחלילות קטנות שמנצנצות בחושך,שנותנות לי כוח להמשיך. יש לי מטרות שנראות רחוקות מאוד עכשיו,והמון מכשולים בדרך,ואני רוצה לקוות שיום אחד אני אגיע למטרות האלה,ואחווה שוב יחד.

התחיל בארוחת שבת אצל השכנים שלי,הצטרפו גם השכנים הנוספים,בעל ואישה ושני הילדים שלהם שאני מאוד אוהבת,בסיום הארוחה הבעל מוציא מכתב שהגיע מעורכת דין של אקסתו,והקריא לנו אותו,היא בעצם לא רוצה שהילדות שלהם ישנו אצלו כי הוא פגע בהם מיניתכשהיו קטנות ושהיו עדיין נשואים ,וכאן הוא קרא את התיאורים ואני הרגשתי אייך אני מתיבשת בכיסא,והוא הקריא את זה כמה פעמים,רציתי פשוט לקום ולללכת אבל לא היה נעים לי מהבעלתיים שלי,אחרי הארוחה ישר לקום אז המשכתי לשבת והוא המשיך,וכולם אמרו שהיא לא נורמלית אקסתו,והיא ממציאה,ואני רציתי להגיד שאין המצאות כאלה, אפילו שמדובר במשפט גירושין,היא לא רוצה להתגרש ממנו,וככה המשיך הויכוח וההשמצות עליה,ואני לא הצלחתי להגיד כלום,ולא לקום גם וללכת, הרגשתי שותפה בגלל ששתקתי,ולא אמרתי מה שיש לי להגיד לא היה לי אומץ להגיד כלום,שאני מאמינה למה שהיא כתבה ולא יכול להיות שסתם היא תגיד כאלה דברים ואם זה נכון אז גם היא שותפה לדבר עבירה כי היא ראתה ושתקה כל השנים,זה זרק אותי למה שהיה עם אבא שלי זה זרק אותי לזה שאמא שתקה ואפילו שיתפה פעולה בתיאורים שהיא תיארה והוא חוזר על זה שוב ושוב ואומר אייך יכול להיות שהיא אומרת עלי ככה אני פוגע מינית בילדה שאני מאוד אוהב,אני מסתכלת עליו ואני מכירה אותו טוב ויש לו בת קטנה שהיא שכנה שלי,ואני לא מצליחה להגיד כלום,רק רוצה כאילו לגונן על הקטנה,ואשתו הנוכחית איתו היא מאמינה לו, הוא גרוש כבר כמה פעמים,אני הייתי בהלם שזה מה שהאקסית כתבה,עכשיו אני יושבת פה ומנסה להרגע אבל הכל חוזר לי שוב ושוב, אבא שפגע אמא ששתקה,והעולם ממשיך כאילו כלום,אני מקוה מאוד שהאמת תצא לאור ויומצה הדין אם הוא באמת פגע בבנות שלו. אני בהלם לא מבינה,לא קולטת.אני מבולבלת.

הראש לא מפסיק לחשוב,הגוף לא מפסיק להרגיש,הזכרונות שבים, להציף, להציק, :-(

כתם יקרה תזכרי תמיד את החופש הזה.... החופש להיות את.... גם ברגעים קשים... את השתחררת... אף אחד אין לו את הזכות לפגוע בך... את יודעת זאת!!! מחזקת....מחזקת אידה