מסתבר שגם סרט קליל ושמח יכול לגרום לבכות

היום בערב ניסיתי להוציא את עצמי מהדיכאון והצעתי לבעלי ללכת לסרט. בחרתי בסרט "הנרקוד?" כי שמעתי שזה סרט קליל ומאוד נחמד עם הרבה ריקודים. חשבתי שהוא יצליח לנער אותי, לרענן קצת. אבל בקטע הכי שמח ומלא חיים - כשהייתה תחרות ריקודים וכולם רקדו ורקדו, אני התחלתי לבכות, ולבכות, ולבכות... ולא יכולתי לעצור את הדמעות. בכיתי על עצמי, על מה שהייתי פעם ואולי כבר לאולם לא אהיה... נזכרתי שעד לפני 5 שנים הייתי מלאת חיים, מלאת אנרגיות, אהבתי מסיבות, אהבתי לרקוד. הייתי מנצלת כל הזדמנות בשביל לרקוד. וידעתי לרקוד טוב. אני זוכרת שכשהייתי אצל חברה שלי בארצות הברית, הלכנו לדיסקוטק בניו יורק ושני בחורים שחורים שרקדו הכי טוב מכל מי שהיה שם, בחרו דווקא בנו בתור בנות זוג לריקודים, כי רק שתינו רקדנו עם אותה אנרגיה, חושניות ומיומנות שהתאימה להם... אבל זה מה שהייתי אז... עד שמשהו נשבר בפנים, התנפץ לרסיסים קטנים... עד שהסתגרתי בתוך עצמי, עד שאיבדתי את הרצון לחיות...

שחף יקרה אני שמחה שנסית ויזמת...ניצלת את הכוחות הפנימיים שלך....לעזור לעצמך... בחרת ללכת לסרט... חשבת סתם... אבל לך יש רגשות בפנים... געגועים... לעצמך... השבר היה שם בפנים...אך יכולת להתעלם ממנו...כנראה שהיום כבר לא... אני בטוחה שאת עושה בכדי לעזור לעצמך.. מאחלת לך את היכולת... לחזור לרקוד ולרקוד מתוך אושר... אושר....פנימי... שהשבר הצטמצם...והגליד כבר... מחזקת אותך אידה