:( :( :( אולי טריגר

לא יודעת איך לבלום את הנפילה הזאת אל תוך הבור השחור ללא תחתית שמאיים לבלוע אותי. מיואשת כל כך מהכל...לא רוצה לחיות ככה כל הזמן..בלי כסף..בלי שקט..לא רוצה להיות אמא כל הזמן..נמאס לי כל כך מגיל ההתבגרות הקשה והמעצבן כל כך של בנותיי...אתמול בלילה מתוך וויכוח קשה עם הבת שלי הגדולה פתאום שמעתי את עצמי מספרת לה על אבא שלי..על מה שהוא עשה לי..והבת שלי תמיד העריצה את אבא שלי..והיא התחילה לצרוח עלי..לקלל..להגיד לי שאני סתם שקרנית..שסבא שלה היה איש נפלא...לא הגבתי ובסוף היא הלכה לישון והבוקר אנחנו לא מדברות על זה..כאילו כלום לא קרה...ואני חושבת לעצמי כל הזמן שלא ברור לי מה כוחות היקום רוצים ממני..למה אני כל הזמן בנפילות? וגם אם אני מצליחה לקום משהו בא ומפיל אותי? ואני אומרת לעצמי ששרדתי עד עכשיו אז בטח יש בי את הכוחות להמשיך ולשרוד גם הלאה אבל הבוקר אני מרגישה מרוקנת מכוחות... http://nightwitx.blogs.sapo.pt/arquivo/sadness.jpg דמעה

בת כמה הבת שלך? האם היחסים ביניכן בדרך כלל טובים? ועל מה נסבה המריבה? כל כך מבינה את הבדידות שלך שדוחפת לחפש קירבה והגנה אצל הילדה אולם הציפיות שלך ממנה כנראה היו גבוהות מדיי. תני לזמן לעשות את שלו לידיעה לחלחל ותשאירי קווי תקשורת פתוחים איתה בזמן שלה בקצב שלה כשהיא תהיה מוכנה היא תשאל או תתיחס לרגשותיך לא קל לך להתקל שוב בהתנגדות ובהכחשה וגם לה לא קל עם השבר בדמות הסב שלה ועם ההפתעה שבגילוי. גם העיתוי לספר תוך כדי מריבה לא פותח פתח להידברות אלא יוצר התנגדות. הטלת פצצת הלם וההדף העיף את שתיכן . חכי מעט. תני לענני האבק לשקוע... ותזכרי שלמרות שהיא מתבגרת היא עדיין ילדה. הילדים - חליל גובראן ילדיכם אינם ילדיכם כי פרי געגועי החיים אל עצמם. באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שייכים לכם. תנו לידיכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם, כי להם הגיגיהם...

אופיר רציתי שתדעי שקראתי את תגובתך אך אינני מסוגלת כרגע להגיב כי אני מוצפת מידי בהמון רגשות קשים..תודה על תגובתך ואני אכתוב תגובה יותר עיניינית כשארגיש קצת יותר טוב דמעה