סיפורה של וופלה,סיפור לשבת.

נולדתי לפני שבועות ספורים,במפעל עלית,ומצאתי את עצמי בתוך קופסה מלבנית חשוכה, יחד עם כמה וופלוות כמוני ממש במצוקת דיור,עם הזמן למדנו להיות חבורה מגובשת, ואכפתית,כולנו היינו מצופות בפירורי שוקולד,להמתיק את השכבות חסרות הטעם,אהבנו ונקשרנו אחת לשניה,וחיינו בשלום ובשלווה,עד ש....,יום אחד חשוך מישהו פתח את הקופסה החיצונית,ופתח את האריזה הפנימית,והוציא כמה מאיתנו לחופשי,חיכינו שתחזורה הוופלות לקופסא,אך לשווא,הוופלות לא חזרו, וככה יום יום נפתחה הקופסא ונעלמו עוד חברות,הבנו שמשהו נוראי מתרחש,וכנראה שיש כאן רצח חסר רחמים של וופלות, חיינו הפכו להיות מלאים בחרדות שמא יום אחד גם תורנו יגיע,וגם אנחנו נמצא את עצמנו נרצחות, מצוקת הדיור נעלמה,נהייה מקום יותר רחב,אבל הגעגועים,והפחד התחילו לשלוט בתוך הקופסא החשוכה, התחלנו להטיל פור בין מי שנותרו,מי תהיה הבאה בתור להרצח, אך הדבר לא הציל אותנו וכל יום התמעטנו יותר ויותר,עד שנשארתי לבדי,והחלטתי להלחם על חיי ולא להרצח גם על ידי אותו טורף בדמות אדם,והתחלתי לעלות מעטה של עובש על הפירורים,ובאמת יום אחד בעודי יושבת מצונפת בתוך הקופסה,נפתחה הקופסא לפתע ויד גדולה נכנסה פנימה אחזה בי,וזרקה אותי לתוך מיכל גדול עם עוד כמה דברים,וככה ניצלתי ועד היום אני מטיילת ברחבי המיכלים הגדולים האלה,והשאר נתון לדימיונכם. שבת שלום לפורום מאתנו,הסיפור לקוח מתוך החיים האמיתים.

אז בסדר. אבל מקווה שהמשל הוא לא על בני אדם. מסרבת לחשוב עליכן, עלי, עלינו ככה. לא מאמינה בלחכות לגורל בפסיביות. אלא לשלוט בו. ולא שזה משנה... ופלות זה כשר לפסח? אני אוהבת אבל משתדלת לא להגזים... אם הן כבר מגיעות אלי אין להן סיכוי לעובש...