למה אי אפשר פשוט לחיות?!
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
בלי להילחם כל הזמן על הצרכים הבסיסיים לא מצליחה להירדם ומחר צריכה לקום בשש וחצי בבוקר לעבודה מצד אחד מרגישה רעבה ומצד שני בא לי להקיא רק מלהסתכל על האוכל מרגישה חוסר שקט פנימי לא יודעת איך אצליח לסחוב מחר בעבודה אני כל כך עייפה מכל ההתמודדויות האלה
כן. מכירה את הפחד הזה. גם את התחושה של רעב ובחילה ביחד... כל כך מבלבל. כמו מטפורה לתחושות אחרות מהעבר. בנשמה, ברגש. אבל זה מתנקז גם לחיי היומיום. חושבת פעמיים על נסיעות (חסכון בדלק) על לקנות כוס קפה בחוץ, על כשהבנות "אצלו" צריך לקנות פחות הביתה. נלחמת ברגשי אשמה. אולי הם בכל זאת רק מצפון שצריך קצת כיוון? כשיש חריגה בבנק, כשצריכה לשלוח מאמרים, כשהמנחה שלי מחכה כבר שבועות ויכעס. שואלת אם היה עדיף לעבוד בעבודה מסודרת, מה יהיה אם לא אקבל את העבודה לשנת הלימודים הבאה שהיא רק קצה חוט? מגלה שהעולם לא מתמוטט כשאומרת לעצמי לסביבה לילדות החודש קצת קשה... יודעת שמצבי קל משל אחרות ובכל זאת...
רוצה להציע מאחר והקשר אל הגוף ההקשבה אליו נפגע במידת מה בעקבות הטראומה מצאתי שתרגילי הרפייה נשימה מודעת יוגה או טאי צ'י גורמים לחידוש היחס הנכון אל המודעות הגופנית. האינטליגנציה הגופנית המודעות התאית הקשר אל איתותי מערכות העיכול למשל זקוקים לבניה מחדש. ועבודה מודעת על הגוף יכולה לסייע רבות. תרגול של כמה דקות ביום על בסיס קבוע מומלצת.
