קשה לי מאוד מרגישה שלא אחזיק מעמד,מטפסת על קירות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ואין לי קול יותרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר
מביט פעם אחרונה, כמו בראשונה, אותה ילדה נפחדת. למי, למי את מחכה, כשהמיטה ריקה? את מי את מחבקת? אמא כל כך רחוקה, אמא כבר לא מגנה, והיא לא תרגיע בכל פעם שנפתח הפצע. לא תמיד את אשמה, לא תמיד את יכולה, להביט עלייך מפנייך, אין לך הגנה. חזרי מהר אל בדידותך, פעם חזק ליבך, זמן רב שלא אהבת בו. כאב, הבט אל הרכה, נשאר כמו מחלה, ואין שיקוי מרפה לו.
