השבוע נגעתי בפחד הזה,אני שרוצה כל הזמן,

לא לחיות,לא הולכת למעקב רפואי,לא עושה בדיקות דם שקשורה למחלה שלי,מן פגיעה עצמית סמויה,השבוע אילץ אותי ללכת לכל מה שהזנחתי, הפחד לאבד דם,הפחד של חוסר שליטה,הביא אותי לפני הסיבוב המסוכן לעצור ולטפל בעצמי, השבוע הרגשתי אייך הדם לאט לאט אוזל לי מהגוף בלי שליטה,אמרתי לעצמי עוד יום זה ירגע וזה לא נרגע להיפך,זה התגבר, עד שקלטתי שאם אני לא מתיחסת לזה אני משחקת בחיים שלי,פעם ראשונה שפחדתי לפתוח את התוצאות של בדיקת ההמוגלובין, הרופאה שלי כבר הכינה אותי שאם ההמוגלובין יהיה מתחת ל 10 אנחנו בצרות צרורות,היא הכינה אותי אם יהיה צורך למצב חירום שידעו עלי והתיק הרפואי מוכן במיון וגם הרגישות שלי מלנגוע בי, זה פעם ראשונה שפחדתי למות,שפחדתי שזה לא יגמר אף פעם,ואני אתרוקן,למרות שאני יודעת שהגוף מחדש את הדם, רציתי באחד הפעמים לבלוע לא קופסת קומדין אחת אלא שלושה,אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לכן נתתי אותם למטפלת והשארתי לי קופסה אחת, החוסר אונים מול הגוף שלך,החוסר אונים מול הפחד,החוסר אונים מול עצמך,עברתי השבוע הזה סידרת חינוך עם עצמי,שגרמה לי להבין שהמחלה שלי זה לא משחק ילדים,קיבלתי למקרה הצורך לקחת כדור שעוצר שטפי דם בלתי נשלטים שנוגד את הקומדין, השבוע למדתי על בשרי כמה אני רוצה להאחז בחיים,שלמרות שאני מיואשת לפעמים, שאני לא רואה אור,אבל אני רוצה לחיות, לא היה חסר הרבה והייתי מוצאת את עצמי בסכנת חיים,שאין לך שליטה על הגוף שלך, שברגע אחד הוא כבר לא דבר אחד אני יודעת שאני לקחתי את עצמי בידים. זה מן הפוך על הפוך,הרגש כאילו מת אבל הגוף רוצה לחיות.דוקא שמתקרבים לאיזור הסכנה מנסים לעצור ולרצות לחיות. עכשיו רק נשארה לי החולשה,שלושה ימים אחרונים הייתי ממש מנוטרלת,אני מקוה שביום ראשון אני אעלה שוב על המסלול.

קודם כל אני מאוד שמחה בשבילך שסוף סוף התחלת לטפל בעצמך, למרות שהנסיבות שגרמו לכך היו מאוד לא נעימות עבורך וגרמו לך להרגיש פחד וחוסר אונים. אני מאוד מקווה שהכל יהיה מאחורייך תוך ימים ספורים ותוכלי להרגיש הרבה יותר טוב. והדבר החשוב ביותר הוא שתזכרי את הרצון שלך לחיות, שחווית במהלך הימים האחרונים, גם ברגעים הקשים ותוכלי להיעזר בו ולשאוב ממנו כוחות. מאחלת לך החלמה מהירה שלך, שחף

קוראת אותך לאחרונה יש איזו התקדמות לכיוון של יותר אהבה או לפחות אכפתיות מעצמך. ואני מברכת אותך על כך.

אחת לחודש,ובדיקת דם אחת לשבועים כמו שאני מחויבת לעשות,אני מקוה שלא יחזור לי הזלזול בעצמי,את יודעת שנמצאים ממרחק זמן מהאירוע הזה,חוזרים להרס העצמי, ולהשמדה העצמית. ואני אנסה לזכור בנפילות לבור את הרגעים המפחידים האלה.