מדליקה נר לזכר חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה,

הכרתי כמה שנפלו , מהיסודי,מהצופים ומהצבא,אבל אני רוצה לשתף אותכם בסיפור מיוחד שקשר אותי ועוד משפחה שלא הכרתי קשר הדוק מהלב. שירתתי ברמת הגולן הזמן מלחמת שלג כל החטיבה והגדודים היו בלבנון,נשארנו רק הבנות בבסיס לא יצאנו הביתה זה היה יום שבת בבוקר הלכתי מהחטיבה לגדוד שהיה לא רחוק,נושמת את האויר ושקועה במחשבות,בעודי הולכת ניצנץ משהו בקרני השמש על החול,התקרבתי וראיתי דיסקית של נעלים הרמתי את הדיסקית והרגשתי שאני חייבת לשמור על זה היה כתוב שם של בחור מליק דוד זיכרונו לברכה אני זוכרת שרצתי חזרה לחטיבה שאני אוחזת חזק בדיסקית כאילו משהו בי הרגיש והלכתי למפקדת שלי הראתי לה את הדיסקית והיא אמרה לי שאותו שם שהיה כתוב עליה נפל בקרב כמה ימים לפני ביקשתי ממנה אם אני יכולה להביא את הדיסקית למשפחה שלו והיא לא הסכימה נתתי לה את הדיסקית בתקוה שהיא תעביר להם אותה חלפו שנים הייתי כבר משוחררת מהצבא,והיה נהוג אצלנו בחטיבה לעשות שני מפגשים בתאריכים שונים אחד עצרת זיכרון לחללי החטיבה והגדודים,והשני מפגש של כל אלה ששירתו בחטיבה קיבלתי בטעות זימון לעצרת הזיכרון ונסעתי לשם, אמרו את השמות של החילים שנפלו ואז אמרו את השם של מליק דוד ז"ל שמצאתי את הדיסקית שלו והמשפחה ניגשה לאנדרטה עקבתי אחריהם כי רציתי לגשת אליהם, העצרת נגמרה ועלינו לאוטובוסים יצא שאני והם עלינו על אותו אוטובוס כי היו כמה כאילו הגורל רצה שנפגש ואז ניגשתי אליהם הצגתי את עצמי,ההתרגשות היתה אדירה,ישבנו ודיברנו כל הנסיעה האמא סיפרה לי עליו והרגשתי כאילו אני מכירה אותו הרבה זמן החיבור היה מדהים מסתבר גם שהם לא קיבלו את הדיסקית שמצאתי מאז נוצר בינינו קשר מיוחד קשר של גורל שהפגיש בינינו שנה לפני העצרת הקודמת הם לא היו כי לא יכלו להגיע והשנה שנפגשנו הם באו ואני הגעתי בטעות ונכרתה בינינו ברית עולם. כל הזמן שאני נזכרת אייך מצאתי את הדיסקית יש לי צמרמורת

מה שלומכן היום?

סיפור מרגש ביותר. מפגש שאינו מקרי ואינו אקראי כי אם יד הגורל! ברית עולמים לשימור זכר החללים! ות היית החוט המקשר, המגשר- איזו זכות! שלא נוסיף לדאבה עוד- לעולם. ושלא נדע עוד- צער, מלחמה, כאב ומכאוב.