DID עם PTSD עם חוסר עניין

שלום, אני מאובחנת כDID ויש לי את כל הסימפטומים של PTSD מבלי שאני יודעת מה הטראומה: חורים שחורים בזיכרון בילדות,סיוטים חוזרים ונישנים ומתמשכים,ציורים שלא משתמעים לשני פנים,(2 פסיכיאטרים ראו אותם). לאחרונה פגשתי מישהו שבסופו של דבר ניסה לכפות עצמו עליי בכוח ולאחר שברחתי לא ראיתי אותו יותר. לפני חודש וחצי ראיתי אותו במקרה שוב. הוא התעלם ממני ומאז החלו לי סחרחורות איומות. סביב אותם ימים (יחד עם לקיחת פרוזאק) חויתי מה שהמטפל קרה להם גלישות פסיכוטיות ופרץ התקף מאני חריף. מה שמוביל אותי לשאלה: בשבועיים האחרונים אני מרגישה חוסר עניין מכל דבר שהיה לי עניין בו קודם. אני לא מעוניינת לראות אף אחד, לדבר עם אף אחד, לצאת, אני מרגישה חוסר עניין בטיפול, חוסר עניין לא אופייני בסקס, בחבר, במשפחה - בכל. אני מרגישה אפאטיות ואדישות די מוחלטת לכל. חשוב לי לומר שתחושות אלו לא מלוות בדיכאון. (בעבר טופלתי בנוגדי דכאון ואני יודעת איך מרגיש דיכאון וזה לא נראה לי זה..) מה זה יכול להיות? האם זו בעיה? (אני מתפקדת-אני הולכת לעבודה, אני הולכת לטיפול) האם יש לטפל בכך? והאם יכול להיות שזה דיכאון במסווה של לא דיכאון? ואם כן-למה הוא מופיע בצורה כזו? -אני מוטרדת מכך שעברתי פעם טראומה מינית אך אין לי זכרון בכך. יחד עם זאת קראתי ש DID מופיע כמעט תמיד עם טראומה מינית. אני נמצאת בטיפול כבר שנה וחצי אך שום זכרונות לא עולים ועדיין אני מוטרדת. מה עליי לעשות?

אני מניחה שאת די מיואשת. אחרי הכל את כותבת לאנשים אנונימיים שאת לא יודעת עליהם כלום בפורום שלא ממש מכיר אותך וקשה לצפות שתקבלי תשובה מוסמכת יותר מזו של אנשי מקצוע שמטפלים בך. אני כבר חוויתי דיכאון ש"לא מתנהג" כמו דיכאון טיפוסי אבל זה לא אומר דבר לגביך. טיפול בPTSD וDID מנסיוני הוא ארוך ומתיש. מצטערת שלא הצלחתי לעודד אותך. חשוב שתהיי בטיפול אצל אנשי מקצוע שאפשר לסמוך עליהם. יותר מזה לדעתי כל מה שמישהו ינסה לייעץ לך בפורום כזה או אחר על שאלות כמו שאת שואלת הוא חסר אחריות.

קראתי בתשומת לב פעמים מספר את ההודעה שלך עולה ממנה סימן שאלה שכנראה מטריד אותך ביותר לגבי האמת של מה שקרה בילדותך האם השאלה עצמה גוזלת ממך כוחות או שלהערכתך הטראומה שעברת שאת מהותה את משערת גרמה לסימפטומים? במילים אחרות במה את רוצה לטפל קודם? את מציינת שאת בטיפול מה הדעה שקיבלת מאותם פסיכאטרים? או מהמטפל או המטפלת הנוכחיים שלך? להערכתי כדאי לחזור ולשתף אותם במה שעובר עלייך כרגע. יתכן שמדובר בדכאון יתכן שתופעות לוואי של טיפול תרופתי יתכן שיש פריצה של משהו לתודעה שלך ואת מנסה לבלום. כדאי שמומחה שמכיר אותך ואת ההיסטוריה הטיפולית שלך יחווה דעה. אני מקווה עבורך שהמצב יתייצב וישתפר מחזיקה לך אצבעות.

בוקר טוב ותודה על התשובה, ברוכה הבאה לפורום שכזה זה לא הרגשה נעימה כי ני לא רוצה להשתייך לכאן, את מבינה? אך אני מודה לך על הקבלה החמימה. אני נמצאת טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. לגבי הדיכאון או הדיכאון הסמוי - אני מניחה שיש לחכות. הפסיכיאטר חושב שאני בדיכאון אבל אני לא חושבת, כי זה לא מרגיש דיכאון רגיל או כזה שאני מכירה. מה שמטריד אותי זה האם קרה או לא קרה. לפסיכולוג קשה לגיב כי הוא אומר שאם אין זיכרון בכלל אז זה בעייה. אז זה כאילו לא קרה כלום. אבל יש לי פחד שמעורב בהרגשה פנימית שמשהו כן קרה. אין מישהו "פוטנציאלי" שאני חושבת שיכול היה אך אני לא מבינה למה לי לרצות מחשבות מעין אלו אם לא קרה כלום, כל חיי הסתובבתי עם תחושה שמישהו מסתיר ממני משהו במשפחה, את הציורים שלי ראו אנשי מקצוע ואמרו שזה חייב להיות זה- ואני נשארתי מבולבלת בתוך הכל. האם יכול להיות מצב שבו אני בולמת משהו שרוצה לצאת? אם זה רוצה לצאת כבר אז למה יש חסימה? אם זה כבר החליט שזה רוצה החוצה? אני לא מבינה.