פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

הי אני חדשה כאן אז שלום לכלום כתבתי לפני כמה שבועות ולא היתיי מסוגלת לשוב ולכתוב בפרום (מצטערת) ואני לא מוצאת את ההודעה שלי אני תהוה מה לכתוב מרגישה שכולי כואבת הלואי וידעתי מה לעשות אם אותו כאב פנימי? נורא לבד אם זיכרות שצפים ושקט מסביבו שחונק זהו מקווה שאוכל לתקשר הפעם יותר בפרום הזה

אל תדאגי, זה בסדר שכתבת ועשית הפסקה אני מכירה את הקושי בלשתף גם לי יש כאלה תקופות וכשאת חדשה ועוד לא מכירה את הבנות, זה עוד יותר מקשה עלייך עכשיו לילה ואני מניחה שהכאב מתעצם, צובר תאוצה האם יש לידך מישהו שאפשר לדבר איתו, לשתף אותו במה שאת מרגישה, שיכול להבין ולתמוך? השיתוף והתמיכה בד"כ מאוד מקלים רוצה לשתף אותנו כאן קצת יותר? לדבר על מה שכואב?.... כבר מאוחר... אולי כבר הלכת לישון.... ואולי עדיין לא, אבל עוד מעט.... מקווה שתשני טוב ותוכלי לאגור כוחות ליום חדש ושמחר כשתקומי הכאב כבר יהיה פחות מורגש לילה טוב שחף

אולי זה החלק הרע שאני די לבד בלי אנשים לשתף הסיפורים שקרו לי לפימים כתרוץ אני תוענת שהם קרו כל כך מזמן... אבל אחשו הכל שב וצף כאילו הכל קורה שוב ואני לא מסוגלת לחיות אם זה... זה בטח נראה מוזר ומשונה שסיפורים כל כך ישנים אני רוצה לטעון משפעם כל כך אל האחשו... אם תוספו קטנות של הימים האלה זה לא מוסיף

מוזמנת להשאר לא לוותר להיות חלק מהפורום להיות פחות לבד עם הכאב עם ימים קשים מצפים לך אידה

מה שלומך? איך את מרגישה? השתתקת קצת....

תמסרי לה ד"ש חם והחלמה מהירה למחשב מתגעגעת

לא הולכת השבוע לעבודה ומשלמים לי על החופש רוצה לנצל את הזמן ללימודים אבל לא יודעת אם אצליח אתמול חזרתי הביתה מוקדם ולא הצלחתי להושיב את עצמי הראש מלא במחשבות לא מצליחה לשים אותן בצד נחה מהן רק מול הטלוויזיה או בשינה שזה גם בערבון מוגבל קשה לי להתמודד עם עצמי עם אותם התכנים שלא עוזבים אותי כואבת, מסתבכת, הולכת לאיבוד יש דברים שרוצה לעשות במקום ללמוד וחייבת ללמוד צריכה להספיק הרבה דברים עד סוף הסמסטר יש עבודות שצריכה להגיש איך אני מתפנה לזה בכלל? איך אני מנקה את הראש? לאן אני דוחפת את כל הרגשות? לא ממש ברור לי.....

הידד אהובה וחיבוק גדול ואני אהיה קצת נודניקית אבל... ממליצה לך בחום להכין לו"ז רשום על נייר דד ליין לכל עבודה סדרי עדיפויות - דוקא עכשיו כשיש לך חופש חשוב לארגן את הדברים לחלק את המשימות בזמן מתוכנן שבו את מתחייבת לבצע מטלות אחרת בסוף השבוע תגלי שלא הספקת כלום. בהצלחה ותהני מהשבוע ברגוע - ליז

ואת האמת שתכננתי לעצמי טוב מאוד ידעתי בדיוק מה וכמה אני צריכה לעשות היום ואת יודעת מה? לאאאאאאאאא עשיתיייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא הצלחתי התחלתי ניסיתי אבל הראש היה טרוד מדי בדברים אחרים ולא הייתי מסוגלת להתרכז אז אחרי שקראתי 3 עמודים (במקום 30 שתיכננתי) בקצב של עמוד בחצי שעה פשוט וויתרתי ועזבתי במקום זה התחלתי לפסל

שוב העייפות שוב הפחד לחזור לישון או ההמנעות מאותו המקום היו כמה ימים ניפלאים... באמת!!! ומזכירה לעצמי-"זה זמני". ויודעת בדיוק מה זרק אותי חזרה קצת מוטרדת מהעובדה שלא צפיתי את זה שהרגשתי כל כך בטוחה וחזקה כשהגעתי לאותה ההרצאה. אז מתי יגיע היום שאוכל להשתתף מבלי להזרק חזרה לאותו המקום??? הימים האחרונים באמת סיפקו לי רגעים ניפלאים נאחזת עכשיו בידיעה הזו שאכן זה אפשרי - שפרקי הזמן הקשים מתקצרים - שיש הרבה אור כשמצליחים לגבור... נראה שאקח משהו ואנסה שוב לישון מצפה לי יום עמוס מחר... לילה\בוקר טוב לכלן

ליזוש אני חושבת שאת ממש גיבורה שאת מצליחה לראות ככה את הדברים שאת מצליחה להזכיר לעצמך שהרגשתך היא רק זמנית לא כולם מצליחים לראות את הטוב בזמנים קשים ואת זוכרת שקינאתי בך על כך שאלוהים שולח לך SMSים אז אתמול אמא של הילדה שאני עובדת איתה התקשרה ואמרה לי לקחת שבוע חופש והיא תשלם לי עליו, כי הילדה קצת חולה ולא בא להיות עם אף אחד חוץ מההורים שלה אז אומנם חבל שהילדה חולה אבל אני כל כך יחלתי לכמה ימי חופש וקיבלתי אותם!

מדהים איך דברים מסתדרים כשאנחנו נותנים להם תודה שחף - אני משתדלת

לאט לאט מוותרת. לא כי לא ניסיתי כבר כל כך הרבה דברים ושום דבר לא עוזר ולא מביא הקלה. ולא כי אני לבד עכשיו וזה לא עובד לבד. לא אפשרי ככה. ממש לא בגלל זה. אז מה אם מצפים ממני לתפקוד רגיל ושאני אעבוד ואלמד ואתהג כאילו הכל בסדר. צודקים, אני לא בסדר שאני לא מתפקדת. לא בסדר שאני לא סופרמן. וגם כשאני מ נסה להסביר מה עובר עליי ומה קורה ומה הסיבה, אז זה כאילו אף אחד לא שומע. ורק ממשיכים לראות את החוסר תיפקוד בחלק מהדברים. מבלי להבין שיש לזה סיבה מאוד ברורה (כנראה שלא ברורה מספיק). לא יכולה להמשיך ככה ולא רוצה להמשיך ככה. יש לזה צחיר לצערי והוא מתחיל להיות מאוד מאוד מורגש. יותר מדי מורגש. יותר מדי מחשבות בכיוון הלא טוב הזה. אני מצטערת. זה לא מרגיש בשליטה שלי. פשוט יש לזה מחיר ונראה לי שאני מתחילה באמת לוותר כי זה כבר יותר יותר מדי בשבילי. וחונק יותר מדי. (ולא, זאת לא הודעת התאבדות. לפחות לא בינתיים. אז נא לא לשלוח אף אחד. זה ממש לא יעזור. תודה).

שלום לך, אני משערת שכל אחת כאן מהפורום הזה היתה במקום הזה לפחות פעם אחת והצליחה לצאת. קודם כל, האם יש לך מישהו/י שאת יכולה לדבר איתו. חברה טובה? הורים? בכל זאת לנסות ולהסביר את המצב שאת נמצאת בו. להתעקש על כך שאת זקוקה לתמיכה ולהבנה. הייתי ממליצה לך גם לפנות למרכז לנפגעות תקיפה מינית 1202. תתפלאי כמה שהן קשובות. את יכולה גם לקבוע פגישה עם אחת מהמתנדבות במרכז ומנסיון אישי שלי - הן מאוד עוזרות. את מרגישה שאת לא עומדת בציפיות. ציפיות של מי? שלך או של אחרים? תקלי עלייך ותאמרי לעצמך שמותר לך קצת לקחת דברים לאט עכשיו. לא לרוץ לשום מקום. אם את לומדת - נסי להפחית את עומס הלימודים. אבל אם את מחליטה להרים ידיים ולוותר את מוותרת בעצם על התקווה לשינוי. והיא קיימת. תמיד. בכל שלב יש תקווה. גם אם את לא מסוגלת לראות את זה באותו הרגע, יש דרך החוצה מתוך הרגשות הקשים האלו. מקווה שעזרתי. קבלי חיבוקי ליאה

את יכולה לוותר - רק תוותרי על הדבר הנכון, תוותרי על הרעיון שתעמדי בציפיות של אחרים תוותרי על הרעיון שיש מי שיבין מה עובר עלייך, תוותרי על להיות מספיק טובה בשביל אחרים. די... מספיק!!! עכשיו את בשביל עצמך, בשביל הבריאות הנפשית שלך בלבד, ולא חייבת לעמוד בציפיות של אף אחד אחר. מי שלא עבר מה שעברת לא מבין, וגם אם מבין זה כואב מדי להפנים. את יודעת כמה זה כואב, אלא שלך אין ברירה, והם, הם יכולים להתנהג כמו בת יענה וכך אולי העולם האידיאלי שהם מציירים לעצמם ישאר כזה - לא טוב להם לראות את המציאות כמו שהיא, וכשלא רואים לא צריך להתמודד. ואם יש מישהוא או משהו שעלול לערער את עולמם הם יעדיפו שלא לראותו. אל תקחי את זה אישי - הקושי הוא קושי שלהם , והקושי שלך הוא שלך והוא אמיתי מותר לך לחוות אותו , להתפרק לפעמים בגללו, וגם אם תרשי לעצמך... בשלב מסויים - להבנות ממנו, להיות אדם שלם, והרבה יותר מושלם- מכל אלו, שמעדיפים לא לדעת, ולא לגעת במציאות, בחיים האמיתיים. שולחת חיבוק - ליז

היי מנוקת יקרה את מקבלת את האי תפקוד שלך??? את מקבלת את מה שעומד מאחור??? מבינה ?? מבינה שאת לא ספור וומן? זו ההתחלה... קבלי את עצמך את המגבלות את היכולות שלך... אל תעשי דברים למען אחרים על חשבותך. כל דבר הוא למן עצמך... ויקירה...זה לוקח זמן. אל תוותרי מהר. אנחנו כן איתך חזקי ואמצי אידה

ואני באמת מקווה, שזה כך עבור כל אחת מכן. אתמול העסקתי את עצמי בבישולים לשבת, פעם ראשונה אחרי כמה חודשים טובים, שבאמת נכנסתי למטבח, הוצאתי משם את בעלי ובישלתי בעצמי (יש לי שף בבית, והיה פשוט נוח לנצל את זה). הבוקר בעלי יצא לרכיבת אופניים, ואני מקווה, שלא יקח הרבה זמן, וגם אני אאזור אומץ ואצטרף אליו... בינתיים אני פוחדת לשבת על אופניים, שלא נדבר על לדווש... ורכבתי המון על אופניים לאורך כל הילדות והנעורים שלי. למה כל-כך קשה לקום ולעשות? למה כל החלומות האלה בלילה, שאין בהם כלום, חוץ מטעם רע? למה אי-אפשר, שזה ילך יותר קל? אני כל-כך רוצה להרוויח בעצמי, אבל פוחדת כל-כך, מכל מה שבעצם המילה "עבודה" מכילה בתוכה. מתי החיים שלי באמת יתחילו? אני

מקווה שגם את מצליחה להרגיש את השלווה אני חושבת שאת חייה את החיים שלך במלוא העוצמה ולכן גם כל הקושי יש הרבה רגשות עוצמתיים, הרבה התרחשויות בתקופה האחרונה לאט, לאט... תני לעצמך זמן את כבר התחלת לקום ולעשות היציאה שלכם לשוק חזרה לכתיבת הספר בישולים תתני לעצמך קרדית על הדברים האלה! את עושה את מה שאת יכולה, בקצב שלך.... אי אפשר הכל בבת אחת.... תעזרי בסבלנות והכל יבוא - כל מה שתרצי, את תצליחי! שיהיה לך שבוע מקסים עם הרבה כוחות מחודשים שחף

שבת שלום לכולן ועוד מעט שבוע טוב משהו על שליטה בחלום דברתי על כך בעבר... ומצאתי את זה כתוב אולי בהקשר אחר.... אבל בהחלט למחשבה אז חלומות טובים מהנים... שיערו אותכן עם חיוך כוח ומחזקות אידה

זהב לבן....וכל מי שחווה את החלומות הרעים... בזמנו דברתי על השליטה בחלום רע סיוט... הכוח לשנות את מהלך החלום מרע לטוב... להפוך אותו מחוסר אוניםושליטה... לשליטה כמו שכתוב גם כאן זה עניין של אימון והתכוננות לכך בהצלחה וחלומות נעימים אידה חלומות צלולים הפוך את שנת הלילה לשער כניסה אל עולם קסום ומציאותי לחלוטין בו תוכל לעשות הכל! היכנס לעולם המופלא של החלומות הצלולים חלום צלול ) dream" "Lucid ( הינו כינוי לאחת התופעות המדהימות והמרתקות ביותר הקשורות לתחום החלומות, חלום צלול הוא חלום יוצא דופן שבמהלכו אתה מבין לפתע כי אתה בעצם חולם, זה הרגע בו הקסם מתרחש - לפתע תמצא את עצמך מודע ועירני לגמרי בתוך עולם קסום ומציאותי לחלוטין, חיי ושופע בדיוק כמו העולם הזה בו תוכל להסתובב ולדבר עם אנשים, לבחון ,לגעת ולמשש חפצים ודברים אותם תראה, לאכול לשתות לרוץ לישחות .... ואפילו לעוף! כל זאת עם תחושה מציאותית לחלוטין בזמן שאתה ער ומודע לגמרי בתוך החלום. אנשים ודמויות אותן תפגוש בזמן חלום צלול, רוח הנושבת על פניך, מקומות מראות ונופים אותם תראה, כל אלו יהיו מציאותיים לחלוטין עבורך ממש כמו בחיים האמיתיים והרבה מעבר לכך. אין גבול לחוויות אותן תוכל לחוות בזמן חלום צלול ) הגבול הוא רק הדמיון ( מדובר במצב של מודעות מלאה בזמן חלום וחוויה של כל האירועים המתרחשים סביבך עם מודעות מלאה לכך שאתה בעצם חולם ! אלה שהתנסו בכך מתארים את חלומותיהם הצלולים כחוויה המדהימה וה"מחשמלת" ביותר שהם איי פעם התנסו בה. בזמן חלום צלול הכל נראה אמיתי ומציאותי ממש כמו בחיים האמיתיים ) כולל הפעלה מלאה של כל חושיך - ראיה, טעם, מישוש, ריח ושמיעה ( אך למרות זאת אתה יודע כי הכל פרי דמיונך ולכן שום גורם בחלום ושום פעולה אותה תבצע לא יוכלו לפגוע בך או לגרום לך נזק פיסי או משפטי. הדבר דומה למשחק מחשב אינטראקטיבי אשר אתה הגיבור הראשי בו והתפאורה אמיתית ומציאותית לחלוטין, זוהי "מציאות מדומה" ברמה הגבוהה ביותר שאי פעם תוכל להתנסות בה. כאן תהיה משוחרר לחלוטין מכל מעצור פיסי, התנהגותי או חברתי, זהו המקום היחיד בו תראה את מחשבותיך לובשות צורה לנגד עיניך בצורה הראליסטית והמוחשית ביותר שרק תוכל לדמיין, קשה מאד להבין עד כמה באמת דברים נראים מציאותיים ומוחשיים בזמן חלום צלול עד שלא מתנסים בכך באופן אישי, ברגע שתבין כי אתה בעצם חולם תוכל לקחת שליטה מלאה ומודעת על כל המתרחש בחלום ! בעזרת טכניקה פשוטה אותה תתרגל תוכל ליצור חלום צלול ולהישאר בו פרק זמן ממושך, לעיתים אף שעה ויותר! רוצה לקבל שמץ של מושג על התחושה בזמן חלום צלול ? הבט סביבך, הבט בחדר בו אתה נמצא, בחפצים שבו, הקשב לקולות, הרח את הריחות, משש את בגדיך, משש את הכיסא עליו אתה יושב, הבט באנשים ובעלי החיים העוברים בחוץ, במכוניות שחוצות את הכביש, שים לב כמה הכל אמיתי וצלול. עכשיו דמיין שכתוצאה מבדיקה מסויימת אותה תבצע תבין לפתע שאתה בעצם חולם ושכל זה הוא בעצם פרי דמיונך... זה בדיוק מה שמתרחש בזמן "חלום צלול" ! כל דבר אותו באפשרותך לבצע בהיותך ער תוכל לבצע גם בזמן חלום צלול והרבה יותר מזה, תוכל לממש כל פנטזיה שעולה בדמיונך - לעוף, לשנות צורה, לצאת לחופשה חלומית למקום אקזוטי או דמיוני שאינו קיים במציאות, לפתור בעיות הקשורות לעבודתך וזאת כאשר יש לך גישה מלאה לתת מודע שלך, לפגוש דמויות ואנשים לפי הזמנה ולפתח איתם שיחה או להתייעץ איתם בכל נושא, תוכל ליצור ע"י מחשבה בלבד כל סביבה בה תרצה להיות, תוכל להעביר ערוצים בטלוויזיה עד שתגיע לתחנה המוצאת חן בעיניך ופשוט לקפוץ אל תוך התמונה ושם להתחיל הרפתקה חדשה .... תוכל לדבר עם בעלי חיים או לצלול ללא בלוני חמצן למעמקי האוקיאנוס, להטיס מטוס קרב או להיות נהג של מכונית מרוץ, לעבור דרך קירות ועוד. אלו רק מספר קטן של דוגמאות לדברים אותם תוכל לבצע בזמן חלום צלול. ניסויים הראו אף שבזמן "חלום צלול" אדם יכול ליצור קשר עם אנשים הנמצאים לידו בזמן שהוא ישן ולדבר איתם תוך כדי החלום במעיין "שפת סימנים" בעזרת תנועות עיניים שנקבעו מראש בינו לבינם, כמו כן אדם החולם "חלום צלול" מסוגל לבצע מטלות אשר ניתנו לו לפני שהלך לישון, לדוגמה לעצור להאט או להגביר את קצב נשימתו כשיתבקש או לסמן בעזרת תנועות עיניים כשזיהה שהוא חולם ובכך להגיד " היי תקשיבו, אני חולם עכשיו "! , ניסויים אלו וניסויים דומים אחרים שנעשו מראים כי אדם החולם "חלום צלול" הוא אכן בעל מודעות מלאה בזמן החלום ויודע שהוא בעצם ישן בזמן החלום עצמו. קיים מונח בשם "קדם חלום צלול" ופירושו מצב בו אתה שואל את עצמך תוך כדי חלום "האם יתכן שזה חלום "? אך אינך מצליח לזהות שזה אכן חלום ותשובתך היא - "לא, אני לא חולם" ולכן החלום ממשיך כחלום רגיל. לעומת זאת יתכן ותצליח לזהות שזהו חלום ותענה "כן, אני חולם ,"!! במקרה כזה החלום הופך ל "חלום צלול" מלא, ורמת המודעות שלך תעלה באותו רגע לאותה רמת מודעות הקיימת בזמן בו אתה ער.

רוצה לשתף? שוב יצאת לחופשה? שוב לבד? אני כאן איתך שחף

עמית יקרה המון זמן לא שמחנו ממך... מה קורה איתך ספרי דואגים לך אידה

טעות בהקלדה

לילה של חלומות שלא עוזבים אותי,דברים שממש כבר אין לי כוח אליהם. אני עוזבת ביום שלישי את בית החולים למקום אחר ,לחיפה ,מקום שיקומי שיעזור לי,אני קמתי לא מזמן אחרי שלפרקים אני מתעוררת מסויטת,אולי בגלל שסיפרתי לפסיכולוגית שלי אל התמונות הקשות שרצות לי מול העינים,כל כך קשה ובחלום זה מופיע לי כמו סרט נע אל מה שאברתי,כמו מוות כזה שמרצדים לך החיים מול העיניים,אבל הדברים הכל כך קשים אומדים לך נגד העינים. אולי זה יהיה טריגר אבל מרגישה שצריכה לרשום כי אולי יהיה לי יותר קל, הילדות שלי וכל הדם הזה של ילדה בת 7 שאין יותר בטולים ו"אני הנסיכה של אבא שלי והוא לא יעשה לי כואב יותר",המילים האלו שלו ממש עורגים אותי,ותמונות של ליפנאי כמה חודשים שעוד ההיתי בבית שלי,ללכת אליו "ולפנק" אותו כי אני חייבת לו,כי אני צריכה.... הוא הדביק אותי לקיר והרים אותי לספה שלו,הוא נגע בי,הוא הפשיט אותי,הוא ענססססססססס אותי..... מצטערת אל המילים שלי,אבל כל כך קשה לי אכשיוווווווווו קשה לי ,המרעות האלו שוב ושוב.... ליפעמים אני חושבת שאולי במקום כל ההיתמודדות הזאת אולי אדיף למות,אולי אדיף לברוח מהכל,איך אפשר להמשיך לחיות? איך אנשים באמת מצליחות לחיות אחרכך? אוף סליחה שאני מגעילה אותכם בבוקר יום שבת ,אבל באמת רע לי

פותחת את השירשור למחר כדי שיהיה זמין לכל המעוניינים בטח אשן עד מאוחר אז אצטרף מתישהו בהמשך עכשיו עייפה מדי

מממ.... נשימה, נשיפה, מממ... נשימה, נשיפה.... חייב להיות משהו.... השבוע ניגמר, התגברתי על העייפות , יש הצלחה מקצועית בתחום הטיפולי והקליינטורה גדלה - אמנם בקצב איטי. אך זה מה שנכון לי עכשיו - לא יותר מדי עומס.... מצאתי :-) ישששששש....... שבת שלום כלם - תודה שחף יקרה

כשאת מכניסה אוויר, יש תהליך .. -רמת החומציות שהגוף מזהה באמצעות הפחמן הדו חמצני -זוהתה רמת ה co2 גבוהה בדם -נשלח שדר למוח -המוח מקבל את המידע ושולח שדר בחזרה -לשרירים הבין צלעיים ולסרעפת להתכווץ -הם מתכווצים ומעלים את הצלעות כלפי מעלה -ואז, נפח בית החזה עולה ולחץ האוויר קטן -יש רצון להשוואת לחצים והאוויר נשאף פנימה לריאות ולנאדיות בנאדיות (שאילו חלקיקים קטנים שנמצאים לך בריאה) יש מעבר של חמצן מהאוויר שנשאף פנימה ועובר מהנדאיות לכלי הדם, ומכלי הנדם עובר co2 לנאדיות.. וזה נקרא "דיפוזיה"= שזה בעצם, מעבר של חומרים מהריכוז הגבוהה לריכוז הנמוך ע"מ להשוות לחצים. ולאחר מכן.. את מוציאה אוויר.. "אקספריום". עדיין רמת ה co2 גבוהה בדם -נשלח שדר נוסף למוח -המוח מקבל ומעבד אותו -שולח שדר לשרירים הבין צלעיים ולסרפת להרפות -הם נרפים ונפח בית החזה קטן ולחץ האוויר גדל. -יש רצון להשוואת לחצים והאוויר נשאף החוצה.. בדיוק לומדת על "תהליך נשימה תקין" הייתי חייבת לסנן לעצמי ת'חומר.. וכשקראתי אותך. פשוט נזכרתי בזה.. בכל מצב, גם אם לא הבנת/הבנתם.. לא נורא.. סתם חירטטתי.. נקודת אור יחידה שיש לי זה שהצלחתי בפעם הראשונה להכניס עירוי.. וישר נכנס לווריד.. http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1153814&passok=yes יש לי מבחן שבוע הבא, ביום שלישי מקווה להצליח ולכם שבת שלום

* בתחילת השבוע שיתפתי את הכיתה בטראומות שעברתי בילדות וקיבלתי את התגובות ההכי חמות ותומכות שרק יכולות להיות. זו הייתה חוויה מאוד חזקה ומשמעותית. * השבוע בעבודה מעשית, למרות שגם הפעם הועלו נושאים מאוד קשים, כבר לא הגבתי כל כך קשה כמו בפעם שעברה. אומנם נשארתי עם הדברים במהלך היום, אבל זה לא הפיל אותי. כנראה בגלל שהייתי יותר מוכנה לזה נפשית. * אתמול הייתי מאוד עייפה והיה לי מאוד קשה לצאת שוב מהבית לשיעור ציור, אבל לא וויתרתי לעצמי ובכל זאת הלכתי. * למרות שאני בקורס של ציור פיגורטיבי, אתמול ציירתי משהו אקספרסיבי כי זה מה שהתאים לי באותו רגע. מחכה לעוד נקודות שלכן שתהיה לכן שבת רגועה שבת של מנוחה ופינוק עצמי שחף

שלי * הייתה לי שיחה עם המדריכה שלי לפרקטיקום והשיחה הייתה ממש טובה וזורמת . אני מרגישה ששחררתי מה שהיה צריך. * השגתי שיעורי עזר במקצוע מסויים * הייתה לי שיחה טובה עם החבר * חברים ומשפחה שתמיד איתי שב'ש

אז ככה... הצלחתי להוציא את עצמי מהבית, אמנם עם בעלי, ולא לבד, אבל הלכתי איתו לשוק, ונהנתי מכל רגע בין הדוכנים של יום חמישי. למעשה מצאתי את השוק כל-כך פואטי, שחזרתי לכתוב את הספר שלי. ביום חמישי אחרי הצהריים, הודיעו לי, שכל הבדיקות בעיקרון טובות, ואני לא חייבת בבדיקות נוספות - ייייששש!!! - אני צריכה רק תוספי מזון טבעיים, אבל אני לא מסוגלת להכניס לפה עוד תרופות, כי זה הולך ככה: תרופה אחת, מיועדת למנוע התקפים של מחלת-הנפילה, אבל דופקת את הכבד והקיבה...- תרופה שניה, מיועדת לטפל בכבד...- תרופה שלישית, מיועדת לקיבה, אבל גורמת לבעיות בנשימה...- תרופה רביעית, זה לטיפול בנשימה...- תרופה חמישית, מיועדת לתמוך בכל השאר, אבל גורמת לתחושת עייפות ומפריעה לפעילות יום-יומית...- תרופה שישית, זה בשביל להחזיר את המרץ לגוף...- ו... די, לא יכולה יותר תרופות! ו... זהו. הלוואי ואני לא אצטרך יותר תרופות... הלוואי ואני אמשיך עם הכתיבה, בלי הפסקות יותר... הלוואי ואני אסיים את הספר הזה כבר... ובנוסף לספר הזה, הלוואי ואני אצליח להעלות על הדף את הספר, שאני חולמת לכתוב! ויותר מהכל - הלוואי שבני-אדם לא ידעו עוד סבל וצער לעולם!!! חיבוק חם לכולם שבת שלום ממני

זהב לבן, טוב לראותך איתנו... אני חושבת שכתיבת ספר היא נהדרת.. אך היא כנראה דורשת גם את ההפסקות וגם את ההשראה ממקומות מסביב מצטרפת לכל האיחולים לעצמך... בהצלחה אידה

מתנצלת שלא מגיבה...שלא עונה למי שמגיבה לי...אני חסרת כוחות..נופלת שוב לבור המוכר...נראה לי שעדיף להשאר בבור החשוך כי לפחות שם אין הפתעות...לפחות שם אין סיכוי להפגע עוד יותר...עדיף לסגור חזק חזק את הלב...ואת העיניים..ולא לתת לשום דבר להכנס או להתקרב...או לגעת....לא יודעת...אולי באמת עדיף כי נמאס נמאס נמאס לי כבר להפגע ולכאוב... http://archive.gamespy.com/comics/forcemonkeys/art/cave1.jpg דמעה

קשה למצוא מילים כשהכל כואב בקשר לבור השחור אני חושבת שזאת רק אשליה, שכאשר נמצאים בתוכו, אז לא נפגעים ושום דבר לא נוגע להפך, שם עוד יותר כואב והכאב נשאר לאורך זמן וללא הפסקה ואז הוא מתיש עוד יותר כשעולים מהבור השחור יש לפחות את אותם הרגעים הטובים שמהם אפשר לשאוב את הכוחות על מנת להמשיך להתמודד, על מנת לראות את האור מעבר לכאב מאחלת לך סוף שבוע מרענן ומחזק שולחת חיבוק שחף

מקווה שכן תוכלי לצאת משם.... מהבור הזה כן לראות את האור הוא קיים את לא יכולה כרגע לראות ולהרגיש אותו אבל יבאו ימים טובים יותר בטוח איתך אידה

נכון שאני לא כותבת הרבה אבל תמיד קוראת

רק שזה בד"כ מתחיל בימי שישי, כלומר מחר אלא אם כן בא לך להתחיל מהיום - את בהחלט מוזמנת :) וביום שישי שעבר גם היו - ליז התחילה את השירשור ומה שלומך?

שלומי סביר בהחלט

רק לפני שעה חזרתי הביתה מהלימודים ואני צריכה לצאת בעוד חצי שעה לשיעור ציור והדבר האחרון שבא לי עכשיו לעשות זה לצאת מהבית :(

שימו לב, עושים את זה ככה: http://www.2send.us/uploads/545842c746.jpg חייבת לציין שזה אמור להיות קורס של ציור פיגורטיבי :~/

http://www.2send.us/uploads/425842c713.jpg

"נגנב מפורום אחר.. " זכויות שמורות לסיווש' משהו קטן בשביל לצחוק על עצמנו :) פשוט מאוד - סמנו "כן" ליד הדברים שעשיתם/קרו לכם. אם יש לכם יותר מ-22 ים, אתם טמבלים. מסטיק נפל מהפה שלך כשדיברת. מסטיק נפל מהפה שלך כשלא דיברת. רצת לתוך דלת זכוכית. קפצת מתוך כלי תחבורה נוסע. חשבת על משו מצחיק והתחלת לצחוק. רצת לתוך עץ שיח. ידעת שזה אפשרי ללק את המרפק שלך. ניסית ללק את המרפק שלך. לא ידעת ש'אני פורים' ו'השפן הקטן' בעלי אותה מנגינה. ניסית לשיר אותם. אכלת משו שלא נועד לאכילה. נפתחו לך השרוכים בנעליים ונפלת. נחנקת מהיריקה של עצמך. ראית סרט ולא הבנת שום דבר! תפסת בטעות מישו על חם. ניסית לשתות מתוך קש וזה הלך לך לאף. תפסת את עצמך מזיל ריר. היית חצי רדום בשיעור. אתה מצחיק. זרקת על מישו אוכל כי הוא עיצבן אותך. לפעמים פתאום הפסקת לחשוב. התחלת לספר סיפור ואז פתאום שכחת מה באת לספר. נתת יד למישו שאתה לא מכיר. הרבה פעמים אמרו לך להשתמש בקול הפנימי שלך. אתה משתמש באצבעות שלך לחישובים מתמטיים פשוטים. אכלת חרק. אתה מדבר לעצמך. שמת בגד כלשהו שלך הפוך ופשוט לא הבנת את זה עד שאמרו לך. חיכית מלא זמן בשביל משו ובסוף הבנת שזה הכל היה בראש שלך. העברת הודעת שרשרת כי פחדת שמה שרשום שמה יקרה לך. שברת הרבה דברים. חברים שלך יודעים לא להשתמש במילים ארוכות לידך. אתה מטלטל את הראש שלך כשאתה מבולבל. זרקת על מישו נעל בשביל הכייף. המילה אממ.. היא בשימוש רב אצלך. דפקת את הראש בקיר בשביל לבדוק אם זה עושה גומה בקיר זרקת לחבר את הפלאפון והוא נשבר אכלת את האוכל הלעוס של אחיך/אחותך הקטנים טעמת את האוכל של החיה שלך קיללת מישהו וברחת צחקת על המורה עם חברים והיא הייתה מאחוריך

בובית יקרה , כיף לראות אותך וכיף כפלייים כשאת משתעשעת :-)) המשך יום טוב... ממ.. הבחינה כבר היתה??? איך יצא?? חיבוק - ליז

האמת שבחלק מהמשפטים לא הייתי בטוחה אם זה קרה לי או לא אבל לפי חישוב גס אני די רחוקה מלהיות טמבלית :-/ כמה מוזר :-}

...אבל זה דברים, שקורים בגלל שכיף לי ככה... (התחלתי גם לחפש תירוצים...) אני

מדליק תודה בובה אידה

מרגישה רצון ללכת צעד אחורה פוחדת מהצעד הזה אני מדברת מתוך ניסיון לקחתי פעם כדורים פסיכיאטרים לפני הרבה שנים קודם כל זה כמעט פגע בכבד וגם הרופאים מתיחסים שונה למי שלוקח תרופות כאלה לקח לי הרבה מאוד זמן לנקות כביכול את הסטיגמה הזאת כי תמיד שלא הרגשתי טוב בגלל המחלה שלי לקחו את זה לקטע הנפשי בסוף הודו בזה שבאמת מסתובבים לי קרישים קטנים בריאות שגורמים לתופעות האלה והמדלל דם שאני לוקחת מונע התפתחות לקרישים יותר גדולים שיסתמו את העורקים או הורידים לא רוצה לחזור לזה גם שרציתי לאמץ עיקמו גבה שלקחתי כדורים פסיכיאטרים ועשו לי קשיים גדולים מאוד הגענו אפילו עד בית המשפט עד שאישרו לי לאמץ לכן אני ברגשות מעורבים בגלל הנסיון המר שעברתי עם זה לכן לא ממהרת ללכת לפסיכיאטר ושוב לקבל תרופות אני רוצה רק שיחות לא יותר מזה נראה אייך אני יוצאת מהפגישה עם הפסיכיאטר בסוף החודש, רציתי לבטל התקשרתי היום ולא היו מוכנים לשמוע אמרו לי שאני חייבת ללכת אליו ושוב מרגישה את הכניסה בלי יציאה ואת הלעבלע שם

גלוגלוש - מתוקה בזמנו , כשלקחת מהכדורים הפסיכיאטריים ועמדת לאמץ , התנאים היו שונים , כיום את נמצאת במקום אחר לגמרי , מקום שבו את זקוקה למשהו שיעזור לך לרפא , לייצב אותך ,וחוצמזה , לפני שתסכימי לקחת את הכדורים את יכולה לומר לפסיכיאטר על המצב הבריאותי שלך , על ההיסתיגויות שיש לך מלקיחת כדורים כאלה או אחרים ,ויתכן שבאמת תוכלי להעביר את הטיפול רק למישור של שיחות ,אם תקבלי כדור שלא יכול להזיק מבחינה רפואית תשקלי את הענין ותבחרי את מה שהכי טוב בשבילך ,גם אני קיבלתי בזמנו כדורים פסיכוטיים , כן כן , והרגשתי לא משהו עם ההשפעה שלהם , הרופא החליף לי כל פעם את הכדור עד שמצאנו משהו שהתאים , וזה לא לכל החיים ,,,,,,,,,,,,,,,,,, בקשר לסטיגמה , אני לא הייתי מיחסת לזה חשיבות כי היום יותר מחצי מדינה חיים על כדורים כאלה או אחרים בגלל לחצים ומתחים נפשיים ,אל תוותרי על הפגישה כי זה כאלו שאת מוותרת עלייך ,דבר שאת לא יכולה להרשות לעצמך , חיבוקים לחיזוק מתוקה חטולית

כל כך מבינה אותך.... תקשיבי ללב, תלכי לפגישה, תגידי את כל הדברים האלו לפסיכיאטר תרופות אף אחד לא יכול לחייב אותך לקחת. אחרי הפגישה תחליטי מה נכון לך שולחת חיבוק. ליז

זה שהיה לך רופא מטומטם שנתן לך תרופות לא מתאימות או במינון לא מתאים, לא אומר שכל הרופאים הם כאלה לגבי המחלה שלך עכשיו כבר יודעים ואף אחד לא יגיד שזה נפשי הטיפול התרופתי יכול רק להקל עלייך בהתמודדות עם חיי היומיום ובכלל, אומרים שכאשר מצב נפשי יותר מדי ירוד, הטיפול בדיבור לא יעזור בלי טיפול תרופתי במקביל כי בן אדם חייב להיות פנוי נפשית על מנת שהטיפול בדיבור ישפיע ככה שבמקרים היותר קשים דרוש השילוב של השניים

יקח לי זמן לעשות את הסוויץ במוח שהיום זה לא מה שהיה פעם ויש הרבה התפתחויות מאז שלקחתי את הכדור שכמעט הרס לי את הכבד וגם לגבי הסטיגמה גם קשה לי שהפגישה עם פסיכיאטר גבר ביקשתי אם אפשר פסיכיאטרית כי יותר קל לי לתקשר עם אשה אבל רצו דחוף שאני אלך ולכן לא מוכנים להזיז לי את הפגישה כי זה האחריות שלהם ואם אני לא אלך אז אני חייבת ללכת למיון פסיכיאטרי ואז גם לפסיכיאטרית בתחנה לבריאות הנפש כאן הרגשתי במילכוד לכן בליית ברירה אני אלך בסוף החודש לפסיכיאטר ברגשות מעורבים לא מבינה לאן הגעתי לא יודעת אייך לצאת מזה

את הגעת בדיוק למקום הנכון מקום בו דואגים לך ומשתדלים לשמור עלייך מקום בו תקבלי את העזרה שלה את זקוקה מה שנאר עלייך לעשות זה לקבל את העזרה שהם מציאים לך ואין לך שום סיבה לצאת משם שחף

גל יקרה אני מבינה את הפחד שלך... החששות... הדאגה בהחלט מובן שאלה , תעני רק אם תרמי... כשהגעת לאינטק... מה הסיבה שבגללו הוחלט להפנותך לפסיכיטר?? בהצלחה אידה

כשפתאום כל הדברים המתסכלים שישנם בחיים עולים ומציפים בבת אחת? כשכל הדברים הטובים זזים הצידה והכל פתאום נראה רע אם אי אפשר שהכל יראה טוב אז שיהיה לפחות רק משהו אחד שמציק ולא הכל בבת אחת שוב אני מרגישה טובעת בין כל הדרישות של הלימודים שוב אני לא רואה איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר ואיך אני משתלטת על הכל ולמה לכל העומס שגם ככה קיים המדריכה שלי צריכה להוסיף לי עוד שיעורי בית ושוב מרגישה שלא טוב לי בעבודה ושאני לא מאצאת שם את עצמי והמרצה בלימודים פסלה לי את התצפיות שעשיתי על הבת של אחת הבנות כי היא אמרה שאסור לעשות את זה עם הילדים של הבנות בכיתה ולא הבנו את זה ככה בכלל ממנה קודם אז אתמול היתי צריכה לנסוע באמצע היום לעשות תצפית נוספת וזה הרס לי את כל היום ואוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף נמאס לי מהכל וזהו ואני אומרת לאמא שלי שאין לי זמן שאני לא מספיקה כלום והיא אומרת לי שיש לי די הרבה זמן פנוי ושאני פשוט לא תמיד מנצלת אותו מה לדעתה, אני צריכה לנצל כל רגע פנוי שלי מאז שאני קמה ועד שאני הולכת לישון בלילה לעשיה מה אני מכונה? די, לא רוצה יותר!!! אפשר כבר למות????

מה פתאום אפשר למות???? יש לך תוכניות גרנדיוזיות בשביל שחף שחפונת , תכיני טבלה של תוכנית שבועית - ובה רשומים הדברים החשובים שיש לעשות כל יום וכן מועדי הגשה או סיום של פרויקטים . ואחר כך תוסיפי תוכנית יומית מפורטת. לפי שעות, רישמי גם את הדברים הקבועים כגון לימודים, עבודה,זמני ארוחות,פעילות גופנית, ועיסוקים הקשורים בטיפול הבריאותי שלך ולא לשכוח להכניס זמן איכות וזמני מנוחה וגם זמן לבלת"מים. תעשי סדר בדברים ורשמי סדרי עדיפות על מה אפשר לוותר אם לא נישאר זמן ומה אפשר לדחות. כלנו יודעים את הטריק הזה אבל מתעצלים להכין את הרישום ובימים כאלו שהכל מציף אני מזכירה לך - כמה דקות לשבת ולרשום ולעשות סדר במחשבות שולחת לך כוח - אוהבת - ליז

בתחילת השנה ממש השתדלתי לרשום לעצמי מתי אני עושה כל דבר הבעיה הייתה שזה היה רק עוד יותר מתסכל אותי כי לרוב לא הייתי מצליחה לבצע חצי ממה שתכננתי ולא בגלל שלא הספיק לי הזמן אלא בגלל שלא הצלחתי להביא את עצמי לעשייה בכלל או שהצלחתי לעשות משהו קטן ולא הצלחתי להמשיך לדבר הבא אז עכשיו הפסקתי לכתוב משתדלת לשמור את רוב הדברים שצריכה לעשות בראש ולעשות אותם בקצב שלי, לא לפי הרשומות ביומן

שחפיתושששש הרעיון של ליזי נראה לי מאוד פרקטי אם תוכלי ליישם אותו אולי יוכל לעזור ודבר נוסף , משהו שאידה כתבה כאן הדרך ארוכה החיים הם תהליך אחד ארוך עם עליות ירדות פיתולים וגם מישור... נראה שאת נמצאת עכשיו בין כמה פיתולים , ברור שזה לא קל אני חושבת שאת חייבת קצת להרגע ואז יהיה לך יותר קל להחליט מה לעשות ליל מנוחה מתוקה חטולית

תודה חתולית משתדלת להירגע....

לקחת פסק זמן יצאו עכשיו כל מיני טעמים חדשים פיסטוק,מריר,וקרמל ועכשיו ברצינות למות יש לך עוד המון זמן יש לך מטרה עכשיו להיות מטפלת באומנות שזה חלום חייך יש לך עומס מכל הכיוונים וגם רגישות גבוהה כי אתם נכנסים במסגרת הלימודים למקומות קשים שזה לא פשוט השאלה אם אפשר להפחית מהעומס הזה לקחת פחות דברים או שזה חלק מתוכנית הלימודים אין לי הצעות חכמות כל כך אבל חיבוק ועידוד יש לי הרבה בשבילך

איכככסססססססס - לא אוהבת פסק זמן :( מתוק לי מדי ולא, אין אפשרות להפחית מהעומס תודה על החיבוק והעידוד :)

התעוררתי בבוקר מוקדם ושוב התחושות האיומות האלו, חוסר השקט, מטפס עלי, מהדק את הרגליים לא יכולה לנוע. והנה ראש ענק,רגע אחד אלו פניו של המנייאק, ורגע -פני נחש קוברה משחק מול פניי מאיים להקיש. היום אלחם בו... היום לא אמשיך לשכב משותקת. יצאתי לקרב- בהתחלה בהיסוס, בועטת בעיטות קלות ולאט לאט מעיזה יותר מוצאת את עצמי נלחמ במאבק פיזי מול רוח. נאבקת במקביל בקול הזה בראש שאומר לי "משוגעת" כי יודעת, שרק כך יש מצב לחוות מחדש והפעם מעמדת כוח, לשנות את החוויה שלי כקורבן, כמי שלא יכולה לכוח הזה שהולך לישון איתי כל ערב ונמצא שם ראשון כל בוקר... קמתי ליום עבודה עייפה כאילו לא ישנתי בכלל, כוחתי אזלו... אבל יש מחויבויות , חייבת לאסוף עצמי לשים את המסכה ולצאת... הודעת טלפון גואלת אותי - יש שינוי בתוכנית העבודה היום יתכן שאת מיותרת האם את באה??? אלוהים מפגיש אותי עם השדים שלי מבין את גודל המעמסה ושולח אלי SMS משחרר מפעילות היום. אחה"צ ובערב יש לי פגישות אבל הספקתי לישון שינה טובה ועוד מעט אטפל קצת בבית. מקוה לראות תוצאות בהקדם כבר עייפתי מלאסוף כוח שוב ושוב ושוב... לא רוצה להיות אמיצה... רוצה שקט תודה שאתן כאן , תודה על הפורום, המשך יום טוב לכלן

כל כך מוכר. אבל מדהים איך שבסוף אנחנו תמיד מוצאות את הדרך להמשיך הלאה ולא לתת לשדים האלו לנצח אותנו. הצלחת להמשיך. אפילו שאת לא רוצה את כל כך אמיצה. "היום אלחם בו... היום לא אמשיך לשכב משותקת". תראי כמה כוח יש לך....

היי ליז, כל כך מוכר. אפילו שאת לא רוצה את כל כך אמיצה. אולי הקול הזה שקורא לך משוגעת הוא משהו מתוכך שמסרב להאמין שזה קרה. אבל הפעולה שלך היא הדבר הכי שפוי שיש. "היום אלחם בו... היום לא אמשיך לשכב משותקת". תראי כמה כוח יש לך! מקווה שעזרתי קצת. ליאה

כמה אני מכירה את הימים האלה.... מזל לפחות שאלוהים שולח לך SMSים ומשחרר אותך מהפעילות :) הלוואי וגם אותי מישהו היה משחרר :(

כן... אני כנראה מקושרת שם חזק :-) בת מזל שכמותי חזרתי עכשיו מהפגישה ורק המחשבה על להכנס למיטה מעוררת את התחושות האלו.... מצד אחד מתה לישון ומצד שני מפחדת להכנס למקום הזה שם הכל עולה אוףףףףףףףף איפה הוא היה אז??? אם היה ניגלה באותו רגע ארור לא הייתי במצב הזה היום. עייפה כל כך :-(

ליזושששש יקירתי כל בוקר חדש שמתחיל מביא איתו התמודדויות חדשות שורדת , נלחמת , מתמודדת ,,,,,,,,,לא חשוב איזו כותרת את נותנת למלחמה שאת מנהלת עם השדים , תוצאות רואים ומרגישים רק אחרי שכל השדים כבר בחוץ ,התהליך מעייף וגובה מחיר , כאן לא מדובר רק על -אם את רוצה או לא להיות אמיצה , את פשוט עושה מה שנכון לך ועם המון אנרגיות להילחם וזו מטרת הטיפול !!! ככל שזה נגרר מכל סיבה שתהיה כך זה מתיש יותר ולך יש את בכוחות להילחם במה שבא ולזה יש מחיר ,התשה , אז מה ? לא להגיד לך שאת נהדרת ? שאת נפלאה שאת נלחמת ? שלא מוותרת ? את פשוט כזו גם אם זה מעייף אותך !!! ח"ח ממני =חיזוקים וחיבוקים מכל הלב מקסימה , שלא יגמר לך לעולם !!! חטולית

ממ... די, די, תמשיכי... :-) עם המחמאות הרגשתי בנוכחותך החתולית, מטיילת בין התגובות, מתגרדת, מגרגרת, בשקט בשקט מייצרת את התגובה הבאה, בסבלנות עם המון מחשבה... ואני יוצאת וניכנסת ... נו מתי כבר , אני יודעת שאת כאן, שתכף אקבל את החיבוק שאני כה עורגת לו... אךךךךךךךךךךךךך הנה הגיע- תודה חתולית ניפלאה

ליז יקרה מאחלת לך ים של שקט בתוך הסערה אין לי הרבה מילים להגיד ,מתנצלת

ברגע זה ליז יקרה ליבי איתך חיבוק שקט ומחזק את יודעת מי את את יודעת גאים בכך אידה

אחרי יום של בכי בלתי פוסק...ולילה של חלומות מוזרים ומפחידים קמתי לבוקר סגרירי וקר אבל אני אוהבת את החורף אז זה בסדר...רוצה להפסיק להרגיש ככה...זה קשה מידי... ושוב מביאה שיר עם מילים שמדברות אותי.. זה בראש שלך - אריק אינשטיין "זה בראש שלך, וזה רק נדמה לך את חמה עכשיו, מה זה קורה לך מי אוהב אותך? מי מחבק אותך? זה בראש שלך וזה רק נדמה לך זה בראש שלך וזה רק נדמה לך זה קורה גם לי אני לא שוכח לפעמים אני, אני קצת מורח מי אוהב אותך? מי מחבק אותך מי? זה בראש שלך וזה רק נדמה לך זה בראש שלך וזה רק נדמה לך תני לי מנוחה, ודי לשוחח לסיפור הזה אין טעם וריח מי אוהב אותך מי? מחבק אותך כן מי? זה בראש שלך וזה רק נדמה לך זה בראש שלך וזה רק נדמה לך מי אוהב אותך? מי מחבק אותך מי? זה בראש שלך וזה רק נדמה לך זה בראש שלך וזה רק נדמה לך" רוצה כבר שזה יהיה יותר מדמיון...שבאמת ארגיש אהובה...שבאמת אהיה מחובקת...אבל כדי להגיע לזה אני חייבת קודם כל להאמין שמגיע לי ואני לא מצליחה להאמין שמגיע לי טוב...רק רע... דמעה

דמעונת מבינה אותך ומזדהה איתך זה תהליך שלוקח זמן, להאמין שבאמת מגיע לנו שאוהבים אותנו, שרוצים אותנו.. את מאד אהובה ורצויה כאן למרות שקשה להאמין שולחת לך חיבוקים (אם מותר) יום נעים שבלולית

דמעונת מקסימה שלי כתבתי לך בצהריים וכשלחצתי על-שלח האינטרנט הלך , רק עכשיו חזר , באסה תהליך ההפנמה שבאמת מגיע לך שיאהבו אותך לא פשוט כי אז זה אומר שגם לך מותר לאהוב את עצמך ,דבר שאת עדיין את לא מסוגלת ,ובאמת מגיע לך !!! מאוד מאוד מגיע לך , אם זה עוזר , אז אני יכולה לומר לך שאני אוהבת אותך מאוד מאוד !! ושולחת לך המון חיבוקים רכים , חמים מכל הלב !!! חטולית

דמעה יקרה, תאמיני ותאמיני ותאמיני שזה מגיע לך להיות נאהבת, להיות מחובקת, להיות מאושרת ,לקום בבוקר ולהרגיש שיש טעם בחיים,הלוואי והיתה דרך שיכולת להרגיש שזה מגיע לך להרגיש טוב מאחלת לך שיום אחד זה יקרה קישטה רע ,קדימה טוב,

המחבקות,היה לי מוזר חיכיתי בחדר המתנה כל הזמן היה רעש של דלתות נסגרות ונפתחות מסתבר שאני מכירה את המקום כי כשהייתי מדריכה בפנימית יום ליוותי ילדה לטיפול שם והיום אני צריכה בעצמי טיפול כמה אבסורד פתחתי תיק היתה לי שיחה ראשונית של 10 דקות והיא אמרה לי העוסית שבגלל כל המצב שלי היא רוצה לקבוע לי תור לפסיכאטרית אז בסוף החודש יש לי תור אליה ובחודש הבא יש לי שיחת אינטק עם פסיכולוגית והיא תפנה אותי למטפלת קבועה זה יקח כמה חודשים כי יש הרבה פניות מרגישה עכשיו שעברתי את המשוכה שכל כך נרתעתי ממנה

אני ממש ממש שמחה שאזרת אומץ ועשית את זה זה באמת הכרחי לך ויכול לעזור לך מאד מאד תלכי לכל הפגישות ותקחי את התרופות שיתנו לך ותרגישי הרבה יותר טוב שולחת לך חיבוקים אני איתך שבלולית

חשוב שלא וויתר שיהיה בהצלחה שחף

בהצלחה רבה שמחה בשבילך על הצעד החשוב שעשית למען עצמך אידה

מאוד גאה בך על הצעד החשוב שעשית... מחבקת דמעה

ואני חושבת שאלו ממש בשורות טובות נשמה לפחות את כבר לא לבד , ואת כבר יודעת שטיפול עומד להתחיל אולי זה מוריד לך מהלחץ הנפשי ? מקווה מאוד שכןןןןן , וכל שנותר לי , לאחל לך שתהי סבלנית והמון בהצלחה ורק שתדעי , דרוש המון אומץ לעשות את הצעד שעשית ואני ממש גאה בך , כל הכבוד !!!! חטולית

וכל מה שבא לי לעשות זה להתחפר במיטה מרגישה כל כך סחוטה רגשית וזה גם גורם לתוחשת העייפות הפיזית צריכה עוד איזה כמה ימי חופש כדי שאכל גם לנוח וגם לעשות את כל מה שצריך בשביל הלימודים

מקסימה שלי, לפעמים... אין כמו לעשות את הצעד ולקחת. אז קחי את החופש הזה לעשות... מחבקת בחום אני

תודה :) בנתיים לקחתי לי כמה שעות לישון...

מבינה אותך מאד מאד, מכירה את ההרגשה הזו ממש טוב אוטוטו סופשבוע תוכלי לנוח ולישון מציעה לך ליומיים הקרובים לעשות לעצמך סדר יום מתוכנן שבו תשקיעי כמה שאת יכולה במטלות , ואולי תספיקי לסיים ולתת לעצמך סופ"ש נקי מדאגות לימודים ועבודות שולחת לך כוחות ועידוד חיבוק אני

אני עמוסה מהבוקר ועד הלילה כך שאין דקה לנשום אין בכלל מה לדבר על לעשות דברים מעבר... מחר עבודה מעשית ועבודה וביום חמישי לימודים בסמינר ולימודי ציור תודה על העידוד והחיבוק מחבקת בחזרה שחף

שלום. שמי נעה ואני סטודנטית במכללת תל חי. במסגרת אחד מהקורסים שלי אני עושה עם חברה עבודה בנושא הורות. רצינו לדעת אם נוכל לפרסם כאן שאלון בנושא הורות ומה תהיה מידת הענות לתת עליו תשובות. השאלון יהיה אנונימי ולאחר מילויו הוא ישלח למייל האישי של אחת מאתנו. נשמח לקבל תשובה ואם נוכל לקבל את עזרתכן בכך. תודה רבה ושיהיה המשך שבוע טוב וסופשבוע רגוע, איילת ונעה.

למקרה שלא שמת לב , זה פורום תמיכה לנפגעות תקיפה מינית ולא להורות כך שלא נראה לי מתאים ,,,,,,,,

... על כל התקופה הארוכה, של הבלאגן המשפחתי... וסליחה שלקח לי זמן להתאושש ולכתוב את הכל. הכל התחיל, כשאצל האחיינית שלי (ז"ל) התגלה סרטן בשורש-המוח - מקום, שאין סיכוי לנתח. בהתחלה היינו אופטימיים, לא האמנו, שזה יכול לקרות לילדה מקסימה כזו, שרק התחילה גן-חובה...אבל עם הזמן המצב הלך והדרדר. אבא שלי התמוטט, וחלה החמרה רצינית במחלה שלו, אמא שלי, בעזרה לאחי ולגיסתי עם הילדים האחרים, הביאה את עצמה להתמוטטות, בגלל חוסר בשעות שינה, יתר בני-המשפחה ואני התגייסנו, כמובן, לעזור ככל שיכולנו, אבל בבית שלי התחלתי לשקוע יותר במחשבות ופחות לעשות. בן-הזוג שלי היה לוקח חופשות מהעבודה ובמקום לדרוש ממני לעשות, היה עושה בעצמו - מנקה את הבית, מבשל, שוטף כלים, מחליף מצעים, מכבס, תולה, מקפל ומטפל בכלב וגם בי... בבית הייתי יושבת מול הטלויזיה, שקועה במחשבות, רואה סרט, או פותרת תשבצים, ולעיתים נדירות התיישבתי מול המחשב. יום אחד התחילו להתעורר פחדים, שגררו מחשבות לא נעימות איתם וגם סיוטים מטורפים בלילות. התחלתי לפחד, שיבוא יום, שבו ימאס לבן-הזוג שלי לעשות הכל בבית, ואז הוא יקום וילך - אנחנו הרי לא נשואים... וכל פעם, שהוא היה פולט משהו, שעלול לרמוז, שנמאס לו, הייתי עוברת לילה של סיוטים, שהייתי מתעוררת ממנו טבולה כולי בזעה קרה. באותה תקופה, הזיכרונות הקשים מהעבר, היו מתעוררים חדים וברורים, כאילו רק לפני רגע זה קרה, הייתי נכנסת לדיכאונות, לבכי שקט, שוב מסתגרת בתוך הבית, שוב פוחדת לצאת... אני לא יודעת איך, אבל הוא פחות או יותר הבין, שאני פוחדת מפני פרידה. מהתחלה הוא ידע, שאיתי אין מה לדבר על חתונה והוא גם לא העיז. באותה תקופה, וזה לא היה לפני כל-כך הרבה זמן, זה קרה באוגוסט האחרון, כשהוא החליט להעלות את הנושא, והוא הציע נישואין בדרך הכי הגיונית בעולם, תוך שהוא בעצם מזכיר את כל המעלות, שיכולות להיות לנישואין בין שני אנשים בגילאים שלנו (אנחנו לא צעירים). הוא הצליח לשכנע אותי, אבל כשהלכנו לבשר למשפחה שלי, האחיינית שלי הייתה במצב כל-כך קשה, אז שתקנו ולא אמרנו מילה, סיפרנו רק, שאנחנו מתכננים נסיעה לבקר את המשפחה באירופה. לא עברו 48 שעות מהרגע בו ביקרנו אצלהם, והאחיינית שלי אושפזה בבית-חולים, כשהיא מחוסרת-הכרה. אלוהים, אני נזכרת ולא יכולה להפסיק לבכות. כל-כך כואב לכתוב את הדברים האלה. עברו חודשיים, והחלטתי, שאני חייבת להתחזק ולהגיע לבקר אותה בבית-חולים, גם אם היא מחוסרת-הכרה. סיפרנו אז, שאנחנו נוסעים... עדיין לא סיפרנו לאף-אחד, את התוכנית האמיתית. יצאנו מאצלה... כמה בכיתי אז, ואמרתי לבן-הזוג שלי, שאני יודעת שזהו, שאני לא אראה אותה יותר. לא עברו 48 שעות והודיעו לנו, שהיא נפטרה. הלוויה הייתה באותו ערב. זה היה נורא לראות על האלונקה כזה גוף קטן מתחת לשמיכה השחורה. בן-הזוג שלי היה שם כל הזמן לתמוך בי, כל-כך הרבה אנשים היו שם, אבל הכל היה כל-כך מעורפל בשבילי. אנשים חיבקו אותי והשתתפו איתי בצער, אבל לא זיהיתי אותם בכלל... בראש רצה לי רק מחשבה מטומטמת אחת... הייתי בטוחה, שהוא שכנע אותי להתחתן איתו רק מתוך רחמים כלפיי, כדי שאני ארגיש בטוחה איתו - לא האמנתי, שבן-אדם יכול לאהוב אותי, סתם בגלל שאני זו אני. האמנתי רק באהבה של הכלב שלי. אנשים ניגשו אליי, אמרו לי, שהם משתתפים בצערי, היו כאלה, שגם חיבקו אותי, ואני המטומטמת חושבת על: "טוב, נו, היא מתה, הכל נגמר, הוא לא חייב להתחתן איתי." לא רק שטעיתי בגדול, למזלי הרב. למחרת, לפני התפילה, הוא ניגש לשוחח עם אחי ואמר לו: "אני לא רוצה לערבב עצב בשמחה, אבל אחותך ואני קבענו תאריך. בשביל שלא להכביד על המשפחה, אנחנו טסים בסוף השיבעה לממש את מה שקבענו, אבל בנישואין אזרחיים, ואם ירצה השם, כשנצא מהאבל והכאב, נממש את זה גם בפן הדתי." ביקשנו מאחי, בינתיים לא להגיד כלום, באמת כדי לא להכביד על האחרים (יש לי משפחה גדולה, ברוך השם). והוא אמר, שהוא ישמור על הדברים בסוד, אבל כשנחזור, אחרי ה-30, שנספר, שניתן להורים לפחות את הזכות לשמוח קצת. ובאמת אחרי השיבעה נסענו, התחתנו בנישואין אזרחיים, בטקס קטן וצנוע, והמשכנו הלאה לאירופה, לביקור קרובים. לא כל הקרובים שם היו נעימים במיוחד, רובם קרובים בדם, אך רחוקים בנפש... מקום אחד הצטערתי לעזוב, כי בני-המשפחה שם היו כל-כך מקסימים, כל-כך מעודדים ובאמת עשו כל מה שהם יכלו, כדי להשכיח ממני את הכאב, וכשהכאב התפרץ, הם פשוט ישבו איתי, הקשיבו וגם העלו זיכרונות על האחיינית, שאיננה עוד, וממש עשו כל מה שהם יכולים, כדי לתמוך... - סוף-סוף גיליתי סביבה אוהדת ותומכת בתוך החיים שלי, חבל שהם גרים רחוק כל-כך. לא משנה... חזרנו לארץ, סיפרנו, שהתחתנו, בעלי היקר לא מפסיק לעשות בבית, גם כשאני עושה, הוא מבקש ממני, לא להתאמץ מעבר לכוחות שלי... ושוב הדמעות... הוא לא מפסיק לאהוב, ולפניו רק חלמתי על אהבה, רק התחננתי בתפילות שלי, שיום אחד יהיה אדם אחד, שיאהב אותי ולא יבקש לשנות אותי, ולא יפגע בי, ולא יכפה עליי שום דבר... אוף, כמה שנים לקח לי לזהות את האיש הזה, שאוהב בלי תנאים, כשהוא הגיע... 7 שנים זה לקח... 7 שנים ארוכות... כל-כך פחדתי לקבל את האהבה שלו, כל-כך פחדתי להתקרב אליו... מה הוא לא עבר איתי, עד ש... אפילו בשביל ל"שים את הטבעת" הוא היה צריך לעבוד קשה בשיכנוע. מה לעשות, העבר הדפוק שלי, גורם לי לפחד מכל אדם, אפילו מזה, שמוכיח בלי הפסקה שהאהבה הזו, שהוא חש, היא אמיתית ונאמנה... טוב, לא ממש זכרתי איך נראית אהבה לא נצלנית, שמישהו אחר מבקש לתת לי. חשבתי, שכשיהיה לי בעל, כל השאר יהיה מאחוריי, הזיכרונות הלא נחמדים יתנדפו, ואני אפסיק לפחד מבני-אדם... אבל טעיתי בגדול. נכון שיש לי מגן, יש לי מי שישמור עליי מפני הזיכרונות שלי, יש מי שישמור עליי מפני הדברים הרעים, יש מי שיחבק אותי, כשאני עוברת התקף-נפילה (אפילפסיה) ולא ינצל את המצב לטובתו... (כן, גם מקרים כאלה עברתי)... אבל מה שהבנתי בתקופה הזו, שהייתי עם עצמי, זה: אני לא מצטערת על טעויות, שטעיתי בחיים שלי, אבל אני רוצה לעצור וללמוד את הלקחים, כדי שלא אחזור על הטעויות... ואז עברתי את אחד ההתקפים הכי קשים בחיים שלי, אבל כשחזרתי להכרה, שום-דבר בגוף לא כאב לי, היה לי קשה לעמוד על הרגליים, כי הייתי מסוחררת, אבל היה לי נורא מוזר... מצד אחד, אני מרגישה את הסחרחורת הקשה, בעלי אומר לי, שעברתי התקף מאוד קשה, ואני גם רואה את הכלב, שיושב לידי, בוכה ולא מפסיק ללקק אותי (בדרך-כלל הוא בוכה, אבל כשאני מתעוררת, הוא מלקק אותי קצת ואח"כ מוביל אותי למיטה, כדי שאנוח קצת)... אבל מצד שני, שום דבר לא כואב לי. בדרך-כלל, אני נושכת את הלשון ופורקת כתף, וכל השרירים מכווצים, אבל הפעם כלום לא כאב, כלום לא נפגע, גם השרירים שלי לא היו מכווצים... אחרי ההתקף ההוא, התחלתי לחשוב קצת אחרת: יש דבר אחד בחיים שלי, שאני כן מצטערת עליו, והוא העובדה, שלא עשיתי כל מה שיכולתי, כדי למנוע את ההתקפים האלה, כמו ללמוד לעומק מה בעצם אומרות תוצאות בדיקות-הדם בכל פעם. ביום חמישי האחרון ישבנו, בעלי ואני, שעות עם רופא המשפחה שלנו, בשביל ללמוד הכל, וכשהרופא רשם לי בדיקות, זה היה בעלי (כמה מוזר לי להגיד את המילה הזו, שמתארת את המיקום שלו בחיים שלי), שקם והודיע במקומי לרופא: "בלי בדיקות חודרניות!!!" אני לא יכולה להגיד, שכל הרע נעלם ואיננו עוד, כי אז זה יהיה שקר. אני עדיין פוחדת מאנשים, אבל מרשה לאנשים לבקר אצלנו בבית (ברור, שאך ורק בזמן, שגם הוא נמצא), וגם התחלתי לצאת איתו ביחד, כמובן, לקניות בשוק, להסתובב בין אנשים מכל הסוגים... אני לא מעיזה לצאת לבד, גם לא לחצר הבניין, אבל גם זו התחלה. וגם עם הכלב אני יורדת לפעמים לטייל, כשהוא איננו, והכלב הגדול שלי בסדר עם כולם, עד שמנסים לגעת בי. אולי פעם יהיה לי את האומץ גם לצאת מהבית לבד. כשנכנסתי לכאן, הבטחתי לכן וגם לעצמי, שאני לא מוותרת יותר, אבל כשהאחיינית שלי אושפזה במצב של חוסר-הכרה, כשכל הסובבים אותי היו ממוקדים בה, חזרתי לנקודת ההתחלה... התהליך היה נורא קצר, אבל אז קצת התביישתי בעצמי, על שהפרתי את ההבטחה שהבטחתי לעצמי. היום אני חוזרת ומרימה את הראש ואומרת: "נכון, חזרתי להתחלה, אבל כדי לצמוח גם מכיוונים אחרים." תודה לכן על הכל, על שאתן כאן איתי תמיד, על שאתן מדברות פתוח ומאפשרות לי ללמוד על עצמי, מתוך מה שאתן בעצמכן כותבות. אוהבת אתכן המון ומחבקת את כולכן אני

היי חומד ריגשת אותי עד דמעות , על האחיינית שלך אני זוכרת שכתבת שמצבה בלתי הפיך וכמה קשה לך ולכולם כל המצב ,ועכשיו כשאת מספרת את כל השתלשלות הענינים על הנישואין שלכם שמגיע לכם קודם כל מזללללללל טובבבבבבב גדול מאוד , מצאת את האיש שלך שאוהב אותך בדיוק כמו שחלמת מכל הבחינות וזו מתנה נפלאה של החיים שמפצים אותך על המון כאב ועוגמת נפש שעברת ,ועל הנסיעה שלכם לחו"ל , על כל מה שעברת , באמת עברת המון דברים טובים וגם קשים , והכי חשוב , שהבנת שגם אם חזרת לנקודת ההתחלה זו רק התחלה של משהו טוב גדול ונדיר ,הזדמנות להיות כל מה שאת באמת , יפתי , השמיים הם הגבול ,,,,,,, רק תושיטי יד והכל יהיה בסדר , ואני גאה בך מאוד מאוד על הדרך שבה את רואה ורוצה להמשיך את החיים ,החלטות לא קלות , לא פשוטות בכלל ואת קיבלת אותן בצורה הכי בריאה שאפשר , כל הכבוד , ישר כוח !!!! חיבוקים מלא הלב גם עבור הזמנים שנעדרת מכאן והיית חסרה מאוד חטולית

המילים שלך תמיד עושות לי טוב. חיבוקים חמים גם עבור הזמנים, שהתגעגעתי מרחוק ממני

שלום לך אני חדשה כאן ולכן את בוודאי לא מכירה אותי. כתבת בכאב גדול מאוד. כאב מכל החזיתות. כאב השכול וכאב ההתמודדות על הפחד על שתאבדי את המקום שלך בלב בעלך הטרי (שיהיה מזל טוב). קשה לנו להאמין לפעמים שמגיעה לנו אהבה או בכלל דברים טובים. גם אני הייתי שם אלפי פעמים. ואם אנחנו מקבלים משהו טוב זה בטח לא בזכות מה שאנחנו אלא בגלל גורם חיצוני כלשהו (במקרה שלך - השכול). עברתי תקופות קשות מאוד. בעלי תמך בי לאורך כל הטיפול הקשה של שנים ארוכות עם נפילות לתהומות עמוקים. הוא, כמו בעלך, עשה הכל בבית מפני שלא הייתי מסוגלת לתפקד. כל מה שרציתי היה לשכב במיטה ולישון. לא היה אכפת לי במיוחד מערימות הכלים בכיור או מהבית המלוכלך. גם אני פחדתי שהוא יעזוב אותי. איך אפשר לחיות עם אשה כמוני שלא מתפקדת כלל. אמרתי לעצמי כל הזמן שאם הוא היה יכול הוא בוודאי היה עוזב אותי. הרגשתי בת זוג רעה מאוד. בכל פעם שאמרתי לו משהו כזה הוא אמר שהוא מעריץ את האדמה שאני דורכת עליה. שאני אמיצה בצורה בלתי רגילה. שהוא לא יודע איך הוא היה מצליח להתמודד כל כך טוב אם היה במקום שלי. לקח לי הרבה זמן אבל הבנתי שהוא פשוט אוהב אותי כפי שאני. אהבה אמיתית. ללא תנאים. שהוא מבין את המצב ולא מצפה ממני להיות סופר-אשה. אני חושבת שמעבר לאהבה היתה גם תחושה של חברות. שהוא גם החבר הכי טוב שלי. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. ליאה

סבא שלי ז"ל, היה אומר: "אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, ואם תתבוננו היטב במהלך החיים שלכם תגלו גם, שאין מקריות בעולם, לכל מקרה יש כוונה בגלגל הגורל." רק בשנה האחרונה אני מתחילה להבין למה הוא התכוון אז... ברוכה הבאה, ליאה, ומקווה, שתרגישי חופשיה איתנו, לשתף, לעזור ולהעזר. תודה ממני

היית חסרה מצטערת על מות האחיינית איזה סבל לקטנה ולמשפחה חיבוק ניחומים לכם תקופה קשה מאוד והנה גם את רואה את הטוב שיצא, את התהליך, מזל טוב - הרבה אושר ובריאות מצאת לך איש ניפלא אהבה ללא תנאי - המון אור מקדישה לכם את השיר יש לך אותי(ו) תיסלם לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים אל חלומות אחרים יש עוד דרכים שאותן לא עברו מעולם לכי לשם קחי לך ילדה אהובה את תרמיל האתמול יש בו כמעט את הכל לכי ילדה אהובה כי עוד לא מאוחר אל המחר לא, לא, אל תשכחי גם כשעצוב לך יש לך אותי לא, לא, אל תשכחי אני כאן אל תכעסי אהובה אם נתנו לך לחשוב אין כאן מקום לאהוב פעם היה זה חלום שאליו מגיעים ממקומות אחרים לא, לא, אל תכעסי גם כשעצוב לך יש לך אותי לא, לא, אל תשכחי אני כאן ואני כבר עייפתי מאוד על שנים אבודות לא אבכה עוד כשביקשתי למצוא את סוד זה שגם לך מחכה עוד לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים אל חלומות אחרים יש עוד דרכים נסתרות להגיע דרכן לכי איתן לא, לא, אל תשכחי גם כשעצוב לך יש לך אותי לא, לא, אל תדאגי גם אם קשה לך יש לך אותי לא, לא, אל תשכחי גם כשעצוב לך יש לך אותי לא, לא, אל תשכחי אני כאן

הצלחת להעלות דמעות של אושר בעיניי. חיבוק חם ממני

זהב יקרה אני שמחה ששיתפת עברת כל כך הרבה מאז.... הרבה מאוד כאב הרבה מאוד ספקות וגם תהליך שנראה כמאוד משמעותי עבורך מאחלת לכם הרבה הרבה מזלללל טובבב כמה זה נפלא שיש לצידך בן אדם שאוהב אותך בזכות מי שאת ומוכן להיות איתך בהכל, תומך, דואג, מגן ומעריך אני חושבת שזאת המתנה ההכי גדולה שהחיים העניקו לך ואני לא חושבת שחזרת לנקודת ההתחלה אנחנו תמיד עושים צעד קדימה ואולי כמה צעדים אחורה ותמיד הצעד הבא שלנו קדימה כבר אינו מתחיל מהנקודה ההתחלתית, אלא מאיזושהי נקודה אחרת כי גם ברגעים שנדמה לנו שאנחנו צועדים אחורה, אנחנו עדיין עוברים תהליכים, ומתקדמים במישורים אחרים כל מה שהשגת עד כה הוא תמיד נשמר אצלך את לא איבדת אותו לגמרי רק התפנית בנתיים לדברים אחרים מחבקת בחום שחף

ואוו זהב לבן איזה סיפור חיים קשה ומרגש בו זמנית מצטערת על האחיינית נשמע לי כואב ברמות שקשה לדמיין בכלל, משתתפת בצערכם ומצטערת לשמוע כל מה שעברת בעלך נשמע אי ש מקסים מאלה הנדירים המיוחדים במינם ולך היה המזל להגיע דווקא אליו איתו המקום הבטוח הולך ונבנה, ואת צומחת מתוך הקשר הזה בהדרגה, בקצב וביכולת שלך כל הכבוד לך והמון הצלחה בהמשך שולחת לך המון המון כוחות ממש רגשת אותי במה שכתבת חיבוק שבלולית

זהב יקרה מפז,צמרמורת עברה לי בגוף שיצקת על הדף את כל מה שעברת בתקופה האחרונה מעצב לשמחה מטלטלה זו לאחרת משתתפת בצערך על מות האחינית האהובה כל כך קשה לקבל ולהבין שילד קטן שעוד לא הספיק לחיות כמעט נפטר מכירה את זה דרך חברה שלי שהבן שלה שהכרתי אותו וגידלתי אותו גם ,הייתי לו כמו אמא שניה מגיל 0 נלחם במחלת הלוקמיה עד שהמחלה הכריעה אותו ומצד שני בקצה השני מאחלת לך הרבה אושר עם בן זוגך והמון מזל טוב נשמע שהוא בעל מקסים תומך ועוטף מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם ומאחלת לכם חלקת אלוהים קטנה ושלווה ושמחה לראות אותך שוב כאן בינינו

זה פשוט נורא לראות ילד/אדם, אפילו זקן, סובל כל-כך! קשה לי לראות אדם סובל, והדבר היחיד, שאני יכולה להגיד היום על האחיינית שלי, זה... תודה, לאלוהים, שגאל אותה מהסבל הזה. אני

בתחנה לבריאות הנפש בעיר לידי כי אצלנו בישוב אין תחנה כזאת פוחדת מהצעד הזה ומההשלכות שלו אבל הגעתי לתהום צריכה עזרה אני לא גיבורה יותר צריכה שיחבקו אותי עכשיו מרגישה כאילו אין יציאה כאילו הקירות סוגרים אותי

שולחת חיבוק חם ממני

גלגלושיייי כל הכבוד לצעד האמיץ שאת עושה לא בושה להודות שמגיעים למקום קשה כל כך על איזה השלכות את מדברת ? כמו שאמרת , די מספיק לסבול לבד ,הגיע הזמן לקבל עזרה מחבקת המון המון המון מתוקה חטולית

בהצלחה גל בטוחה שתצאי מחוזקת המון כוח לך אישה אמיצה

גל יקרה כל הכבוד על האומץ לקום ולבקש עזרה זה בכלל לא פשוט אל תדאגי להשלכות כי ההשלכה היחידה שתהיה לך זה שתקבלי טיפול ותמיכה נפשית אני טופלתי שנים במרכז לבריאות הנפש וכמו בכל מקום אחר, הם שומרים על הסודיות שיהיה לך בהצלחה!!! ותספרי איך היה.... מחבקת שחף

הולכת אל הים -לאה שבת "יש שבר בשמיים יש שבר בלב האדמה זקוקה למים הכל מתייבש אנשים לא נפגשים אנשים מכונסים עם עצמם למה אני אתגעגע הכל מבולבל גם הירח השתגע והגשם עוד לא ירד אין אף אחד שיכול לחבק אף אחד לא פנוי אני הולכת אל ההר מרימה ידיים מתפללת אל השמש אדומת הקרניים השמים יבשים אין דמעות אין גשמים אני הולכת אל הים ובוכה אל המים הולכת על החוף בלי נעליים שיגעו בי הגלים שיבואו אלי הכל השתנה פה אני צריכה להכיר זה כמו שהחליפו לי סרט באמצע החיים קודם ידעתי פחות או יותר כנראה שידעתי פחות" דמעה שלא יודעת כבר כלום

דמעונת יקרה לא תמיד אנחנו יודעים מה.,,,,,,, לא תמיד זה ברור אל נבקש זהבה בן מילים: תמי לוי לחן: משה נגר אל נבקש הכל לדעת אל נסתקרן לגבי המחר יש לפעמים שסיבה לא נודעת יש לפעמים שנסתר הדבר יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה לא צריך כל דבר לחקור ולשאול לפעמים גם מותר לא לדעת הכל אל נבקש סיבה לכל צעד אל נבקש לדעת כל סוד יש לפעמים שסיבה לא נודעת אל נתיאש, אל נפסיק לצעוד יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה לא צריך כל דבר לחקור ולשאול לפעמים גם מותר לא לדעת הכל יש בוודאי דברים שעשינו ישנם כאלה לא מעטים אם עדיין סיבה לכל זאת לא גילינו אולי נגלה סיבתם בעתיד יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה לא צריך כל דבר לחקור ולשאול לפעמים גם מותר לא לדעת הכל מקווה שלא תרגישי רע כי את לא יודעת ,,,,, חיבוק ענק מתוקה חטולית

(((((((((((3>)))))))))))))))) מאחלת שבקרוב הכל יתבהר ליז

קשה עם הבילבול וחוסר האונים הזה מקווה שיתבהר לך בקרוב ואם אפשר שולחת לך חיבוק גדול גדול תרגישי טוב יקרה שבלולית

מחר יום חדש.... טוב יותר, אופטימי יותר.... שחף

שלום, זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן. אני לא כל כך מרגישה שייכת לפורום הזה ובכל זאת משהו בתוכי אומר לי שאני כן. לפני כמה שנים פניתי לטיפול אצל פסיכולוג קליני. עכשיו אני יכולה לומר זאת אבל אז הכל היה בתוך ערפל אחד גדול. עברתי התעללות בילדות (לא מינית אלא פיזית) ע"י הורי וסבלתי במשך שנים מתסמונות שונות הקשורות בפוסט טראומה. רציתי לחוות את הפסיכולוג הזה כהאב והאם שלא היו לי. רציתי לחוות משהו טוב ונקי שייתן לי סוף סוף להרגיש מעט טוב עם עצמי. פיתחתי בו תלות גדולה מאוד אך לצערי המטפל הזה לא היה מומחה בתחום הטראומה והגבולות החלו להטשטש. קשה לי אפילו לכתוב על זה עכשיו. הוא עשה דברים שלא יעשו בטיפול. אני יודעת היום שהיה עליו לפנות בדחיפות להדרכה והוא לא עשה זאת. אני לא יודעת מהיכן היו לי הכוחות אבל עזבתי אותו ועברתי טיפול במשך שנים אצל מטפלת טובה מאוד. הטיפול איתה הסתיים לפני כשנה וחצי. חוויתי הרבה ימים יפים מאז והיא עזרה לי מאוד. אבל תמיד ישנה גלישה חזרה לאותם חומרים שחורים של זכרונות מהטיפול ההוא. מהרגשת חוסר האונים, מהפחד, הבושה, וכמובן מכך שהאשמתי את עצמי תקופה ארוכה כל כך על מה שקרה שם. על היחס 'המיוחד' שקיבלתי מאותו מטפל. כיוון שאני לא בטיפול כרגע, אני עדיין מתקשה להתמודד עם הנפילות האלו שגורמות לי להתקפי חרדה, ללילות ללא שנה ולעצבנות מתמדת. אני לוקחת ציפרלקס באופן קבוע ועם זאת לפעמים אפילו הכדורים כבר לא עוזרים יותר. אני מנסה לעזור לעצמי ולומר את המשפטים שהמטפלת שלי אמרה לי אז (שזו היתה אחריות שלו, שהוא עבר את ההכשרה, שאני לא אשמה בשום דבר, שהוא לא היה בסדר) בנוסף אני מנסה להזכר בימים הטובים שהיו לי מאז ולומר שאם היו ימים כאלו אז בוודאי יהיו גם בעתיד. אבל בכל זאת אני מרגישה מאוד בודדה עם הרגשות האלו. בודדה עד יאוש. הזכרונות, שמלווים כמובן ברגשות קשים מאוד, מהטיפול ההוא מכים בי. אין יום שאני לא שם באופן זה או אחר. למה אני לא מצליחה לשים את זה מאחורי? זה קרה לפני זמן רב וזה נגמר. אז למה זה עדיין כל כך כואב? תודה וסליחה שיצא לי ארוך ליאה

שלום לך ליאה - וברוכה הבאה אני חושבת שהגעת למקום הנכון , מצטערת לשמוע על ההתעללות שעברת בילדותך מהורייך ,נשמע לי לגמרי הגיוני שרצית לחוות גישה שונה ,הפסיכולוג שטופלת אצלו גם פגע בך , הוא זה שהיה צריך לשים גבולות במקומות הנכונים ולא לסחוף אותך למקומות אסורים , המטפלת שלך צודקת לגמרי כשהיא אומרת שכל האחריות מוטלת עליו בלבד , שאת לא אשמה בכלל ,שהוא היה לא בסדר , אז יופי באמת שהיית המטופלת המועדפת אבל באיזה מחיר ? שנשארת עם פוסט טראומה חדש ? עוד אחד נוסף ? את אומרת שאת לא יודעת מאיפה היו לך הכוחות לעזוב אותו וללכת למטפלת אחרת , כנראה שמשהו בך בפנים אמר לך שזה לא בסדר , או שאת נסחפת למקומות שאת לא צריכה להיות שם ,כל הכבוד לך על צעד כזה אמיץ ,לגבי הכדור שאת מקבלת אני לא מכירה , רק חושבת שאם הכדור לא משפיע עליך כמו שצריך מן הסתם צריך או להגדיל מינון או להחליף אותו בכדור אחר , אבל כמובן רק בפיקוח הרופא שנתן לך אותו , את בודדה והזכרונות לא עוזבים אותך , נראה לי שאולי לא סגרת את כל הקצוות בטיפול שלך עם המטפלת , אולי דברים שלא גמרת להגיד אותם ? אולי רגשות לא פתורים ? לעניות דעתי מומלץ בחום שתחזרי לטיפול עם המטפלת שעזרה לך אפילו לעוד כמה פגישות ותבדקי מה נשאר שם שעדיין לא פתרת , ישנו גם מרכז לנפגעות בטל' 1202* שתוכלי לקבל תמיכה בלי להזדהות בשמך ואת גם יכולה להישאר כאן , לשתף בקצב שלך כל מה שעובר עלייך , ואנחנו נשתדל לתמוך בך ככל יכולתנו , מקווה שעזרתי לך ושתישארי כאן כחלק מהפורום הזה , את מוזמנת,,,,,,,,,,,,,, אצלנו לא מתנצלים על אורך הכתיבה רק מפני שזה עוזר להוציא את כל מה שמעיק בפנים , כך שתרגישי חופשיה , שולחת חיבוק חם - אם מותר כמובן חטולית

תודה על המילים המחממות. באמת. עצוב לי לומר את זה אבל המטפלת שלי נסעה לחו"ל לזמן בלתי מוגבל ולכן הטיפול נפסק. אני עדיין יכולה לשלוח לה אימיילים (בהסכמתה) אבל זה לא טיפול והיא לא יכולה לעזור לי משם, על אף כל כוונותיה הטובות ואהבתה. לא רציתי להתחיל טיפול חדש ולספר את הכל מהתחלה למישהי אחרת ובנוסף אין לי את הכסף הדרוש לטיפול חדש. כך שאני באמת לבד כרגע עם הכל. זה נשמע מוזר אולי אבל לפעמים אני גם מרחמת עליו מפני שהרגשתי, כל אותו 'טיפול', שהוא כל כך בודד וזקוק לאהבה. רציתי שהוא יאהב אותי והיה לי חשוב מאוד לא לאבד אותו ואת 'האהבה' שלו. לכן לא אמרתי דברים שהייתי צריכה לומר. אני יודעת שאני לא אשמה ובכל זאת אני מרגישה מאוד חצויה. גם התביישתי בשבילו. זה כל כך מסובך וקשה להסביר את זה. בכל אופן, תודה על קבלת הפנים. וגם על החיבוק. ליאה

מקווה שתוכלי להרגיש שייכת ולהשאר כאן לשתף לקבל ולתת תמיכה ולהיות חלק מפורום מופלא חם ותומך מצטערת כל כך לשמוע על טראומה הכפולה שעברת, על כך שיש מי שניצל את תמימותך וחולשתך ופרץ את הגבולות הכל כך חשובים!!! טוב לשמוע שמצאת מטפלת טובה שיכולת לעבד את הטראומות ולנסות ולהבין שהאשמה לא בך אלה רק בו!!! הדרך ארוכה החיים הם תהליך אחד ארוך עם עליות ירדות פיתולים וגם מישור... זה שיסתיים הטיפול אינו מונע ממך ללכת ל"תדלק מדי פעם את עצמך" להתחזק לפרוק זו טראומה קשה שההשפעה שלה עמוקה , חזקה וקשה מדיי בכדי שתעברי זאת לבד אנחנו כאן בשבילך מקווה לראותך איתנו אידה

לאור, תודה רבה על תשובתך. קשה לי עם זה מאוד מפני שהנושא הזה של מה שקרה לי מעורר באנשים תגובות שונות. אני מתקשה לספר את זה. יש לזה סטיגמה כזאת. למשל, סיפרתי לחברה טובה (שהיתה לי) והיא ישר קפצה ואמרה: אז למה לא קמת והלכת? או למה לא אמרת? מה, לא הבנת מה הוא רוצה? התגובות האלו הרגו אותי. ניתקתי קשרים רבים מאוד מאז. למעשה, נשארתי בלי חברות בכלל. אני לא יכולה לספר מה קרה לי מפני שיש אנשים שפשוט לא מסוגלים להבין מה עברתי. איזה גהינום זה היה ועדיין. אין לי כסף לטיפול ואני מנסה בכל כוחותי להשתמש במה שהעניקה לי המטפלת שהיתה לי. להזכר במילים שלה. באהבה שלה. יש לי שאלה. מה אתן עושות כשיש לכן מחשבות פולשניות. כשאתן נזכרות בכל מיני דברים נוראיים והכל מציף שוב מחדש (אני לא מדברת על פלשבק של 'להיות שם שוב' אלא לזכרונות מכאיבים). איך אתן מתגברות על זה? לפעמים הזכרונות האלו גורמים לי להתקפי חרדה ואני בטוחה שאני הולכת להשתגע.

כואב לקרוא את הדברים, שכתבת. בבקשה, אל תתנצלי על אורך הדברים, כי כל אחת מאיתנו הגיעה, מגיעה ועוד תגיע לכתוב, כדי להוציא את הדברים הכואבים החוצה... לפעמים זה יוצא קצר, ולפעמים גם ארוך, אבל זה המקום לשפוך בו הכל ולקבל תמיכה אמיתית. מאחלת לך עם כל הלב, שהכל יהיה במהרה מאחורייך, אבל בינתיים, וגם אח"כ אנחנו כאן איתך ואשמח אם תבחרי להמשיך איתנו. ברוכה הבאה ממני

תודה רבה לכולן על המילים התומכות. טוב להרגיש שיש מי שמבין. אני חושבת שאור הנפש צדקה מאוד במה שכתבה שהחיים הם עליות וירידות ולפעמים מישור וצריך ללמוד להתמודד עם הנפילות הקשות האלו. אבל אני אקום. אני יודעת. זה אולי יקח לי קצת זמן ועבודה עצמית שאני אצטרך לעשות. עוד משהו שרציתי לספר. שלחתי אי מייל למטפלת שלי. היא ענתה לי תשובה כל כך יפה ותומכת וכייף לי להרגיש כמה אכפת לה. היא אמרה שאני יכולה תמיד לשלוח לה אימיילים. כשאני קוראת את האימייל שכתבה לי אני יכולה לשמוע את הקול שלה אומר את המילים וזה מרגיע. היא כתבה גם שהעובדה שאני חווה את הרגשות הקשים האלו מראה בעצם על היכולת להרגיש ושזה טוב. להיות קהים וקפואים מרגשות זה מצב הרבה יותר קשה. בנוסף היא כתבה שאני לא יכולה לשנות את מה שקרה אבל אני זו שמשתנה. מאוד מעודד, לא? תודה לכולן מכל הלב... מחבקת בחזרה ליאה

את נשמעת מאד מאד חזקה. אני לא עברתי דברים כאלו, ואני חושבת שלא הייתי מסוגלת אפילו לדבר במצב כזה. שלא לדבר על מילים כמו שלך, כל כך מפוכחות ואמיתיות ומודות באמת בזאת גבורה. יש בך הרבה כוחות, לא משנה כמה קשה, תמיד תיזכרי- אני חזקה!

תודה לך. קלעת בול. יש באמת הרגשה כזו שצריך לשתוק עד קץ הימים ולא לספר. אבל זה לא מביא לשום מקום טוב. בסוף זה תמיד יוצא החוצה. שיהיה לך יום מקסים

ללמוד לחיות עם מה שקרה להבין שזה לא יעלם אלא שההשפעה של זה עלייך תפחת להפנים שאז לא היית בעמדה שיכולת לזהות את פריצת הגבולות את המטופלת- למען הצלחת הטיפול היית חייבת לתת אמון מלא במטפל שיעשה את המוטל עליו-אין דרך אחרת להצליח בטיפול.(הוא כשל) לזכור כל הזמן שעכשיו את חזקה, שעכשיו את יכולה להתמודד, שזה לא יחזור על עצמו. ברוכה הבאה יקרה - מקווה שתמצאי פה את התמיכה לה את זקוקה ובלי התנצלויות - זה המקום לשחרר , לפרוק, לחלוק, לשתף לילה טוב לך - ליז

ברוכה הבאה אלינו מקווה שתמצאי כאן בית חם, אוהב ותומך כואב מאוד לקרוא את הסיפור שלך את עברת כל כך הרבה דברים בחייך דברים שעד היום אינם נותנים מנוחה לנפשך מי שהיה אמור להיות מקור לביטחון ותמיכה, רק פגע וניצל והשאיר בנפשך פצעים שאינם מגלידים שמחה לשמוע שיש בחייך גם אנשים מהסוג האחר בעלך, האוהב, התומך והמבין מטפלת טובה ונאמנה שעברת איתה תהליך טיפולי מרפא ושעדיין נשארה איתך ומוכנה לעודד ולתמוך גם כשהיא רחוקה ממך פיזית עצוב לי לשמוע שהיום את נשארת לבד עם הכאב ואין לך אפשרות להמשך הטיפול אני ממליצה לך לשאול את המטפלת שלך על האפשרות של טיפול דרך האינטרנט - במסנג'ר או כל תוכנה אחרת שמאפשרת שיחות עם המצלמה והמיקרופון אומנם זה לא אותו דבר כמו להיות בטיפול פנים מול פנים, אבל עדיין יכול מאוד לעזור מי יודע, אולי היא תשקול את האפשרות הזאת ותסכים.... בקשר לשאלתך, מה יכול לעזור ברגעים של מחשבות תורדניות.... מה שלי הכי עוזר זה לפרוק את מה שיש בפנים בכל דרך אפשרית: שיחה, כתיבה, ציור, פיסול ועוד... מה שעוד יכול לעזור זה לנסות להשיח את דעתך ע"י פעילות מסוגים שונים תנסי להעסיק את עצמך במשהו אפילו ניקיון הבית יכול לעזור אולי הליכה או כל פעילות גופנית אחרת גם להיות בחברת אנשים שטוב לך איתם להישאר כמה שפחות לבד לעשות דברים שאת אוהבת, שעושים לך טוב לפנק את עצמך תנסי למצוא משהו שהכי מתאים לך מקווה לראות אותך כאן איתנו גם בהמשך שחף

עליות וירידות מטורפות במצב הרוח...בכי בלתי נשלט..לא מצליחה להכיל את עצמי ואת הכאב שצף...והיום בדיקות אחרי שאתמול בסוף לא היו...היום בדיקות שמפחידות אותי...לא בגלל התוצאות אלא בגלל הבדיקות עצמן...ואני מרגישה חסרת אונים מול הכל.. דמעה

היי חומד אייך עברו הבדיקות ? אייך את עכשיו ? מקווה שאת רגועה יותר עכשיו כשאת כבר אחרי ,,,,,,,, שולחת חיבוק גדול ורך , חיבוק מרגיע מתוקה חטולית

יקרה...בסוף לא עשו את הבדיקה שפחדתי ממנה הכי ( האולטראסאונד הפנימי) ורק עשו את הבדיקה הרגילה...שגם היא ממש קשה לי אבל זה עבר...בשבוע הבא שוב בדיקות...בינתיים בסדר יחסית פיזית אבל נפשית לא טוב בכלל.. תודה שאת כאן עם החיבוקים שלך דמעה

דמעה יקרה יש מי שיבוא איתך? מצטערת שכל כך קשה ולבד... אני מאוד מבינה את הלחץ והפחד??? והיום לא היו בדיקות?? ??? שולחת חיבוק מחזק איתך אידה

לא...אין מי שיבוא איתי כי אני גם לא מבקשת..כי מי אני בכלל שאבקש משהו כזה?? היום אין בדיקות...רק ביום שני הבא... תודה על החיבוק דמעה

מה אני רוצה שיקרה היום? מה אני רוצה שיתגשם? רישמו כאן רשמו לעצמכן תתפלאו לגלות שזה מתגשם יום טובבבבבבבבבבב אנרגיות חיוביות אנרגיות של אהבה של יחד אידה

מה אני רוצה שיקרה היום ?שכלתי תלד - נגמרו כבר 40 שבועות מה אני רוצה שיתגשם ? שיוולד תינוק בריא וחייכן יש לי ים של אנרגיות חיוביות לכלתי , אוהבת אותה כמו בת שלי אמיתית ורוצה בשבילה רק את הכי טוב שיכול להיות בעולם , מגיע לה !!! חושבת כבר על מעבר לדירה אחרת - שאולי הפעם תהיה לידם אז זה יהיה בראשל"צ איפשהו , לא משנה בכל מקרה יש לי גם שם משפחה אז יהיה הרבה מאוד ביחד כי ישנם בני דודים , ודודים והילדים שלי כמובן נשמע מושלם לא ? אז זה מה שאני מקווה גם שיתגשם !!! חטולית

לידה קלה.... בריאות ליולדת ולתינוק בהצלחה? יש ? ושיתגשו כל השאר אמן אידה

עצוב לי כי אחי וגיסתי מחר בלילה טסים חזרה הביתה ואני לא יודעת מתי שוב אראה אותם , בפעם האחרונה הם היו כאן לפני כמעט 4 שנים כשהבן שלי הבכור התחתן ,ועכשיו ?.????? אוףףףףףף אייך נגמרו 3 שבועות מהר כל כך כמה חבל שהם לא יכולים להישאר כאן עוד,,,,,,,,,,לא יודעת כמה הייתי רוצה שאחי יחזור כבר לארץ , עוד לפני שהם טסים אני כבר מתגעגעת אליהם נורא , זה אף פעם לא כמו לדבר בטלפון משהו שאנחנו עושים די הרבה , וזה לא רק אחי שאני מתה עליו , גם גיסתי היא נשמה טהורה אנחנו חברות כבר מגיל 15 , ותאמינו לי שעברו המון שנים,,,,,,,,,, אז אנסה ללכת לישון בתקווה שאוכל להרדם , ומחר שוב בדיקות על הסובח ליל מנוחה לכולכן מקסימות שלי אוהבת המון חטולית

זה באמת עצוב :( כשבן אדם קרוב עוזב והביקורים הם תמיד נראים כל כך קצרים והזמן שיוצא לבלות ביחד אף פעם לא מספיק תשמרי איתך את ההרגשה הטובה שהייתה לך כשנפגשתם, את הרגעים השמחים שהיו לכם ביחד ומי יודע, אולי לא תצטרכי לחכות כל כך הרבה זמן עד לביקור הבא שלו ואולי אפילו את תוכלי לטוס אליו כשתרגישי שאת מאוד מתגעגעת מקווה שתצליחי לישון היום טוב ובהצלחה בבדיקות של מחר מחבקת בחום ובאהבה לילה שקט ורגוע שיהיה לך ותחלמי רק חלומות טובים שחף

את צודקת , אני אצטרך לנצור את כל הרגעים היפים שהיו לנו ביחד ולצערי לא רואה אייך אני טסה אליו בגלל המצב בכלכלי הרעועעעע אלה אם כן ארוויח איזה סכום ענק בפייס או משהו כזה ותודה לך על האיחולים לבדיקות של מחר מחבקת בחזרה עם המון חום ואהבה מתוקה ליל מנוחה חטולית

חתולה יקרה, פרידות ושוב פרידות... כל כך קשה... וכל כך בכל מקום... מצטערת אחיך נוסע...אני יודעת כמה קשה תחושת הרייקנות לאחר הפרידה... מין טהום שנפערת אני מקווה שישנת טוב ואת מתעוררת בתחושת אופטימיות למרות הפרידה.... ולמרות שאת לא יודעת מתי תפגשו... את יודעת....יש הפתעות! ומקווה גם שהבדיקות יצאו טובות ובכלל בשורות טובות אידה

פרידות זה לא דבר פשוט....מקוה שהבוקר את קצת פחות עצובה...שולחת חיבוק של בוקר טוב...וקצת צבע שיעשה לך טוב.. http://www.uncommondescent.com/images/wildflowers.jpg דמעה

אתמול לא ממש ישנתי , כל הזמן ליוותה אותי התחושה שהם עוד לא חזרו הביתה הם נסעו לים המלח לספא ,בשתיים לפנות בוקר עדיין לא הייתי רגועה , רק היום דיברתי אותם במשך היום ונודע לי שהם נהננו מאוד , אחה"צ הם קפצו לביקור קצר של 20 דקות ונשארו קרוב ל-4- שעות , באמת שהיה קשה להפרד אבל כשאין ברירה אז אין ברירה , עוד שעה הם יוצאים בדרך לשדה התעופה ומשם ,,,,,,,,,,הביתה , עוד חיבוק , עוד נשיקה , עוד,,,,,,,,,וזהו יצאתי הבוקר מוקדם במונית לבדיקות שהתבררו לא משהו , שוב כדורי אנטיביוטיקה למשך כמה חודשים בגלל דלקת שלא עוברת וכמעט הופכת לכרונית , אוףףףףףף מעצבן ,ועוד שני סוגי כדורים חדשים ,מה ניגמר איתי ???? עייפה מאוד , לא גופנית כמו ריגשית כנראה שאלך למיטה מוקדם היום חטולית

היי חתולית מה שלומך היום??? חשבת לפנות ליעוץ לרפואה אלטרנטיבית? יש דרך קופ"ח אולי הכוונה בתזונה או משהו... כל כך הרבה אנטביוטיקה ולא עוזר?? היא אט אט מפסיקה להשפיעה. בריאות ובריאות איתך אידה

מקווה שהערב יותר טוב ואיזה יופי שיש לכם כזה קשר ניפלא מחבקת - ליז

היי ליזיוששש אתמול בערב היה לי מאוד קשה ,אני עדיין חושבת עליהם כי הם עדיין בטיסה ללוס אנג'לס , טיסה של בין 16-18 שעות תלוי כמה זמן הם מחכים בחניות הביניים ,ורוצה כבר שהם יצלצלו ויגידו שהגיעו והכל בסדר ,אבל עדיין חסרים עוד כמה שעות טובות , ואת צודקת , ביני ובין אחי ישנם יחסים מצוינים תודה לאל הצלחנו לבנות אותם מילדות והקפדנו שתמיד , לא חשוב מה יקרה נשאר בקשר הדוק ,כשמשקיעים עם המון אהבה זה עובד , ומה איתך נשמה ? מה עם המכשף ? חזר מתיקון או שעדיין ממקום אחר ? שיהיה לך יום נפלא מהממת חטולית

יודעת שכבר היה את השיר הזה כאן אבל התחשק לי להביא אותו שוב אז.... לילה טוב - יהונתן גפן " טוב, ליל מנוחה וחלום כבר מאוחר ומחר נקום ונראה איך שמגיע היום בסוף כל לילה טוב, חושך נפל על הרחוב רק הירח משאיר את אורו הצהוב צרצר מצרצר צירצורו שר - לילה טוב... " לילה טוב לכולן.. ליל מנוחה... לילה שקט... ומחר יום חדש ומי יודע מה יהיה? אולי יהיה טוב... דמעה

דמעה יקרה לילה שליו עם חלומות מתוקים אידה

דמעונת איזה שיר מקסים, אני מאד מאד אוהבת אותו, תודה.. אני שמחה על קצת האופטמיות שלקחת לעצמך שיהיה לך לילה טוב ממני שבלולית

היי דמעונת לא חשוב כמה פעמים שיר עולה כאן , חשוב שהשיר חשוב למי שמעלה אותו והלוואי שיהיה ליל מנוחה , עם חלומות שנושקים ללילה טוב באמת ומחר יום חדש גם עבור כולנו וגם עבורך נשמה ,אולי מחר כולנו נקום עם שיר חדש בלב , ועם מצב רוח טוב , והרגשה טובה , אולי ליל מנוחה מתוקה חטולית

טוב ללכת לישון עם קצת אופטימיות, לא? :)

על מה שהיה היום בלימודים כתבתי למטה בתגובה לאידה עכשיו עוד צריכה לכתוב מייל לעוד מרצה שלנו ולשתף גם אותה, כי גם אצלה אנחנו עוברת תהליך דומה ולכן חשוב לי שגם היא תדע כדי שלא יווצר מצב שכולם מבינים על מה אני מדברת ורק היא לא שיהיה לכן לילה טוב ורגוע עם חלומות נעימים שחף

עוד חיבוק @->--

חיבוק בחזרה

תגידי יפתי , לא נמאס לך שאני כל פעם חוזרת ואומרת לך כמה נהדרת את וכמה שאת מתקדמת יפה , וכמה אני גאה בך נכון ? כי זה פשוט מה שזה ועשית צעד ממש גדול ונפלא , משהו בוגר , משהו שכבר מספיק זמן הבשיל בתוכך ונתת לו מקום , משהו כל כך משמעותי , ישר כוח נשמה נהדרת זוכרת כמה פעמים אני תמיד חוזרת ואומרת , לדבר , לדבר , ועוד לדבר עד שיגמרו כמילים נכון ? רואה שזה עובד ? ואייך את מרגישה ? סוף סוף גאה בעצמך ? נקודת אור לא קטנה אלה של זרקור ענק נכון מתוקה , בדרך הזו את רק עולה על דרך המלך ,הדרך להחלמה ליל מנוחה נשמה יפה חטולית

ותגידי, לא נמאס לך כל פעם לחזור ולומר לי את הדברים האלה? סתםםםםםם חחחחחחחחחחחח תודה לך, באמת! על כל המילים החמות על כל העידוד והתמיכה אין כמו המילים היפות והכחמות שלך אוהבת שחף

אני עוזבת בצער רב ממש בכאב נקשרתי אליכן ואני אוהבת אתכן מאוד. שחף היקרה תמשיכי לפרוש כנפיים . ליז היקרה וחתולה המדהימה.תמשיכו להעניק כל כך הרבה כח לכולן סמויה את יודעת איפה למצוא אותי במקרה הצורך. אידה תודה על הכל.שאר הבנות שתצליחו לראות את האור ולסיום דמעה היקרה. אם תנגבי את הדמעות תוכלי לראות את האור.הוא היה שם כל הזמן. את בעקשנות מסרבת לראות אותו.זה מה שאת רוצה להשאר בחושך כל הזמן? לכולם היו חיים קשים .נכון במקום להשבר צריך להתגבר.לא לוותר אף פעם. כשנמצאים לבד.בוודאי שקשה.אבל כשיודעים שהשם איתנו ואף פעם לא עוזב.גם אם אין לנו אפשרות להבין למה ואיך. אין עוד מלבדו אוהבת מאוד את כולכן בי נשבר לי הלב אבל זה הצעד הכי טוב בשבילי.הגיע הזמן שיהיו לי חיים חוץ מחיים וירטואליים שלום

בדיוק כשאני נכנסת....???? יום משרד אז יש אפשרות להגיב דנוש - מבינה אותך . לפעמים הוירטואליה מעודדת, מגינה, תומכת. ולפעמים קצת חונקת, מבלבלת, מחלישה... קדימה יקרה - בני לך חיים וחיזרי אלינו חזקה יותר - בוטחת במציאות, ומהמקום הזה - תומכת וניתמכת. המון אהבה - כוח ותיקוה - ליז

דנושה יקרה צר לי מאוד שאת עוזבת , כואב לי וחבל מאוד יכולת לשלב את חייך הרגילים עם החיים הוירטואליים כמו שכולנו עושות לכולנו יש חיים מעבר למחשב אנחנו באות לכאן רק כדי לא להיות לבד חוץ מהלבד שמרגיש לנו בחיי היומיום באות לכאן כדי להיתמך וגם כדי לתמוך בעוד נשים כמונו -נפגעות מכל הסוגים וכמובן שכולנו נקשרות כי יש לנו מכנה משותף , הפגיעות שעברנו והשם נמצא שם בכל מקרה , ואולי דווקא בזכותו יש לנו כאן את הבית הנוסף בית שיכול להכיל את הכאב שלנו בעזרת כל מי שנמצאת כאן , שום דבר הוא לא יד המקרה , הכל מכוון ,,,,,,,,והכל רק לטובה מרגישה כאלו לא קיבלת מספיק משוב או תמיכה ולכן את הולכת בכל מקרה יפתי , אין לי ברירה אלה לכבד את החלטתך , אומנם בלב כבד אבל זה מה יש , אני מקווה שאם תחליטי אחרת בכל זמן שהו שתחזרי לכאן נשמח לראות אותך בכל זמן שיהיה ,בבקשה , אל תישארי עם הכאב שלך לבד לפחות תנסי ללכת לטיפול , ואנחנו תמיד כאן !!!! להתראות מתוקה ושתהה דרכך צלחה בכל אשר תיפני ומקווה שתתחרטי מהר ובכל זאת לא תעזבי , אולי רק תקחי לך פסק זמן ? חטולית עצובה מאוד

מצטערת שהחלטת לעזוב.. אתגעגע אבל את צריכה לעשות מה שהכי נכון לך... ומילה אחת על מה שכתבת לי... אני לא בוחרת להשאר בחושך...ומכיוון שאת לא ממש מכירה אותי את גם לא יכולה לדעת מה עובר עלי ומה עבר עלי...האמת אני מרגישה אותך מעט שיפוטית כלפיי אז אולי אני מידי רגישה אבל אולי לא.. מאחלת לך המשך קל יותר דמעה

דנוש אני איתך באשר תבחרי ללכת.. בכל אופן קשה לי קצת להגיב בלחץ אבל בערב אני אכתוב לך למייל הפרטי.. היי חזקה... ו..חכי לי.. שומעת?? בלי לעשות שטויות!! תחכי לסמויה יש לי מלא מה להגיד לך, אהובה... אז.. תחזיקי מעמד בלעדיי במשך היום ואני אתפנה אלייך בערב אחרי שאשים את שני הפרחחים הקטנים שלי במיטות.. (וגם את הבעל..) יש לו עכשיו משחק מחשב חדש שנקרא מקס אז הוא יישב על זה בערב ןאני אהיה פנויה בשבילך..מהעמדה בחדר הילדים.. אז חכי לי..

למרות שרק הכרנו אני מצטערת לשמוע שאת עוזבת והולכת לך לדרכך למרות שאני ממש מבינה אותך גם אני היתי ועזבתי וחזרתי יש תקופות שצריך קצת להתרחק, קורה לכולנו שיהיה לך בהצלחה בדרך החדשה ומקווה לראותך שוב אחרי תקופה מחוזקת ואיתנה מכל הלב שבלולית

היי דנוש האמת, שאני מאוד מופתעת... כי חשבתי שהתמיכה של הבנות כאן עוזרת לך להתמודד... אני מבינה את הרצון להיות בקשרים עם אנשים לא רק דרך למסך המחשב ואני מסכימה איתך שזה מאוד חשוב יחד עם זאת אני רוצה לבקש ממך - אל תישארי לבד עם כל מה שאת עוברת ואם כבר לא תהיה לך את קבוצת התמיכה הזאת אולי תחפשי לך קבוצת תמיכה אחרת שלא תהיה דרך האינטרנט ואל תוותרי על הטיפול בעצמך ואת תמיד מוזמנת לחזור לכאן, אם תרגישי רצון או צורך בכך חבל לי שאת עוזבת את תחסרי לי מאוד ואתגעגע אלייך, ואני בטוחה שלא רק אני שיהיה לך בהצלחה בכל דרך שתפני אליה שולחת חיבוק חם שחף

דנה יקרה את תחסרי לנו....כאן! נקודה למחשבה: כבר כתבתי זאת באחד השרשורים.... לא הכל חייב להיות שחור לבן או שאני כלללללללללללללל הזמןןןןןןןןןןןןןןןןןןן או כלל לא יש גם אמצע... מדיי פעם מקווה לראותך אידה

רוצה לשתוק ולהכנס לשריון אבל משהו בי צועק החוצה לוקחת את הפאזל של חיי שמפורק לאלפי חלקים חלקם קרועים חלקם חסרים הרבה פינות לא שלמות מאבדת את השפיות שלי העבר ההוה כאילו התחברו ביחד אולי אני אלך לתחנה לבריאות הנפש בישוב ליד זקוקה לעזרה לא יכולה להיות בלי טיפול צריכה כדורים שיטשטשו את הכאב הגדול הזה צריכה אויר לנשום כי נחנקת אני מנסה לשרוד בתוך האי שפיות בחיים שלי בהתמודדות עם כל הקשיים לא יכולה לבד כבר אני צריכה שקט בראש כי הילדה צורחת לי בפנים אני צריכה להשתיק אותה אני צריכה להשתיק אותי מרגישה כמו מול הר ענק וגבוה ואני לא מצליחה לטפס אליו כי אין לי כח והיאוש עוטף ולופת אותי כל יום קשה לי להתמודד עם החוץ טוב לי בתוך הבועה שהיא סטרילית מאנשים מחשיפות מפגיעה רע לי בתוך הבועה כי היא חונקת מידי צריכה עזרה אני יודעת שאם לא אתן לעצמי יד אני לא אצליח להחזיק מעמד אני בתוך הכלא של עצמי צועקת מתוך הסורגים תעזרו לי ללכת כי נופלת

ולהביע בכנות את תחושת הבילבול, והכאב, הרצון להתמך והפחד מהתלות באחר, ועם הידיעה הברורה של מה שצריכה לבחור - גשי יקרה, קבלי את העזרה, די לסבל. יש שם חיים שלמים יפים (נכון לא תמיד קלים) שמחכים לך. מחבקת - ליז שהתגעגע נורא :-)

גלגלוש - את לא תיפלי , אנחנו כאן את לא יכולה להשתיק אותה , להשתיק אותך אולי הגיע זמנה לצעוק אותה -אותך את הכאב החוצה יש אי שם / תן לי יד מילים: יוני רכטר וענת גוב יש אי שם מישהו חושב עלייך מישהו רוצה אותך נורא יש אי שם יש אי שם מישהו חולם עלייך מישהו אוהב אותך כל כך יש אי שם אז אל תבכי הלילה השחר מחכה כבר מעבר לפינה השמש מסתובבת עכשיו לעוד תנומה אני מסתכל על פנייך את חלומך מלטפת קרן אור קטנה יש אי שם מישהו חושב עלייך מישהו רוצה אותך נורא יש אי שם. מילים: עלי מוהר תני לי יד אין לי מלבדך עוד בית אין לי מלבדך עוד אף אחד תני לי יד. תן לי יד כדי שלא אפחד בדרך כדי שלא אהיה יותר לבד תן לי יד. מושיטה לך יד יקירתי כדי שלא תהיי לבד והמון חיבוקים עוטפים ומגינים מתוקה חטולית ..

עצוב לי לשמוע כמה כואב וקשה לך, אני יודעת עם כמה קשיים את מתמודדת אני מאד מאד בעד עזרה, תרופתית ושיחות זה יכול לעזור לך להרים ולהחזיק את עצמך, וממקום של יותר כוח אפשר לגדול ולהתחיל לשקם אני פה מושיטה לך יד, דברי את הכאב, תפרקי קצת מהעול אל תשתיקי את הילדה, תני לה מקום, תני לה לדבר , להוציא , לשחרר חבקי את עצמך ואותה באהבה שולחת לך המון חיבוקים תרגישי טוב יקרה אוהבת שבלולית

ומתלבטת אם להרים את הטלפון למיון פסיכיאטרי במקום מגוריי לא מרגישה טוב מפחדת מעצמי ומפחדת מהם אף פעם לא הגעתי למקום הזה קשה לי ללכת לשם גם לבד יושבת מאובנת כאן ליד המחשב מרגישה שצוללת למטה

אולי תקומי לרגע תלכי ותעשי לך מקלחת חמה שתפשיר קצת את השרירים המקווצים מרוב המתח שתחמם ותרגיע את הנפש הרבה פעמים זה מאוד עוזר ואחרי זה אולי תדליקי לעצמך נר האור של הנר חם ומרגיע תשימי לך מוזיקה מרגיעה משהו שנעים לאוזן, אולי עם צלילי הים והדולפינים, אולי עם צלילי היער והמפל תקשיבי למוזיקה ותתרכזי בנשימות שלך נשמי עמוק ותשימי לב לכל שאיפה ונשיפה תנסי.... מה יש לך להפסיד? אולי זה יעזור.... שולחת חיבוק עוטף ומגן שחף

אני מצטרפת לשחפית על הרעיון למקלחת חמה מוסיקה מרגיעה כירבולית עוטפת דובי לחבק נר (אם לא תסכני את עצמך איתו) להשלמת האווירה. ואם יש לך בבית כדור הרגעה, זה הזמן! ואם כל זה לא עוזר, אולי שווה ללכת למיון לבקש עזרה תרופתית תעדכני מה קורה איתך חיבוקים גדולים אוהבת שבלולית

היי חומד גם אני בעד כל דבר שיכול לעזור לך להרגע אני גם בעד שתלכי למיון הפסיכיאטרי בלי פחד מפני שהם לא נמצאים שם כדי להזיק לך אלה כדי לעזור , מה שאת הכי הכי צריכה עכשיו , גם אם לא היית שם אף פעם תמיד יש פעם ראשונה ואולי גם התחלה ראשונה של משהו טוב לשם שינוי בשבילך אז מה דעתך לנסות לקבל עזרה שאת זקוקה לה ביותר עכשיו ואני שולחת לך המון חיבוקים חמים ואומץ לב חטולית

גל יקרה אני שמחה על ההחלטה! יותר מדיי קשה לבד וחבל אני חושבת שללכת לטיפול זה לקחת אחריות על עצמך על החיים שלך לשים עצמך במקום ראשון להבין שאי אפשר לבד המון בהצלחה ואנחנו תמיד כאן איתך שולחת חיבוק מחזק אידה

פשוט רע...ולא...זה לא מבחירה..אם הייתי יודעת איך לצאת מהמקום החשוך הזה כבר הייתי יוצאת...מנסה לשנות...לא מצליחה...מחר ומחרתיים מחכים לי בדיקות רפואיות לא נעמות...מחרתיים ממש מלחיץ אותי...אוףףףףףףףףףףףףףףףףף....עייפה ולא מצליחה לישון דמעה

מקווה שאחרי הבדיקות הלחץ קצת ירד כי חלק מהקושי יהיה כבר מאחורייך אני יודעת שזה רק חלק ושזה לא פותר את הכל ובכל זאת.... זה חלק שמאוד מקשה אז כולי תקווה שאחרי זה תוכלי להרגיש לפחות טיפה יותר טוב שולחת לך חיבוק הכי הכי אמיתי, עוטף ומכיל עדין ולא מאיים.... את מצליחה להרגיש אותו? אוהבת שחף

ואם זה נכון לך, לחיבוק קבוצתי... אם זה יותר מדי אז חיבוקון, עדין, רך, קטן, קטנטן, פיצי... בשבילי, שארגיש שהועלתי במשהו.... }{ ליז

בדיקות תמיד מלחיצות , את מצפה למשהו לא טוב בבדיקות שכך את לחוצה ? כי זכור לי שאמרת אחרי האישפוז האחרון כשהיית חולה שמצאו עוד דברים חדשים , אז יש משהו חמור ?אני מקווה שהכל יצא בסדר , אף אחד לא אובה בדיקות מבטיחה לך ,תעדכני כשאת חוזרת מה קורה איתך ואייך עברו הבדיקות כמובן אם מתאים לך ואני מצטרפת לחיבוקים של שחפית וליזי שיהיה לך יום קל יותר - אאמן חטולית

מה שלומך היום? איך עברו הבדיקות? גם אני תמיד נלחצת מבדיקות ועוד יותר מהתוצאות נראה לי שמי שחרדתי באופן כללי, חרד לחוץ ומפחד גם בנושאים האלה מקווה שעבר בקלות ושאת יותר טוב עכשיו אם אפשר לשלוח לך חיבוק עוטף, קבלי אותו ממני שיהיה לך ערב נעים @->-- שבלולית

בהצלחה בבדיקות מקווה למשורות טובות תתחברי לשיר האופטימי שלמעלה וכאן איתך אידה

עברנו שישי שבת נפלאים בחיק אחי וגיסתי , גם אתמול בערב , יותר נכון לומר אחה"צ , כי הם אוכלים מוקדם בגלל ששבת נכנסת מוקדם , היה כייף ונראה לי שבקצב הזה אחי עוד יהפוך לרב , מי יודע ? גם היום היינו שם והיה אחלה ,ולא תאמינו מה לא עושים למען מישהו שאוהבים נאלצתי לעלות מדרגות , אז גם אם לקח המון זמן , לאט לאט עשיתי זאת רק כדי להיות איתו , ולא משנה שאחר כך כשחזרתי הביתה בכיתי מכאבים , וכבר לא ידעתי מה לקחת כדי שיעבור העיקר שהיינו ביחד ואני,,,,,,הולכת כבר עכשיו למיטה כי ההתרגשות עלתה על גדותיה , חייבת לנוח אז מברכת את כולכן לשבוע נפלא שבוע מבורך שבוע טוב מכל הבט וצד שתבורכו בכל הברכות הכי טובות שיש חטולית

חתולית , כל הכבוד על המאמץ לעלות במדרגות ממש ממש לא פשוט במצבך והכל כדי להיות ולהנות עם בני המשפחה ואחיך מקווה שעכשיו הכאבים התפוגגו תרגישי טוב יקרה חיבוקים שבלולית

חתולית יקרה תבורכי מפה עליון שיהיה לך שבוע מבורך ומקסים אמן

כמה טוב לשמוע על סוף השבוע שעבר בהנאה :) מקווה שעד שתקומי כבר לא יכאב לך שיהיה לך שבוע מקסים ומלא אנרגיות חיוביות שחף

גם לך מקסימה איזה יופי לקרא שהשבת עברה בטוב ובהנאה רבה ו...נכון שאת הרבה יותר טוב בריאותית (גם את זה שמחתי לקרא בשירשורים) אבל ממי .. חתולתי האהובה .. מי ישמור עליך??? לא למתוח את החבל יותר מדי - o.k. אנחנו זקוקות לך כאן. שבוע ניפלא - אור ואהבה לך - מיאוווווווווווווווווווומיצי מיאווווווןןןןןןןן love you ליז

שבוע נפלא לך חתולה ולכל הבנות אני מקווה שהרגשה שאת מתארת תחזור ותלווה אותך לעוד הרבה זמן למרות הפרידה והגעגועים נפלא שיש זכרונות טובים אידה

אתמול בערב אחרי ארוחת שבת.נכנסתי שמחה וטובת לב למיטה. פתאום נבהלתי מאוד נכנסתי ממש לחרדה.ולא היה לי מושג ממה.עד עכשיו אני מבוהלת לחלוטין ללא שום סיבה הגיונית.אחרי הצהריים התחלתי לצרוח על הילד שלי. בסוף התייאשתי ושתיתי קצת וודקה כדי להרגע.וזאת אחרי שחצי שנה לא נגעתי באלכוהול למרות כל המשברים .היום בעלי מתוך דאגה נכנס למקלחת לראות מדוע אני מתעכבת שם כל כך הרבה זמן.הוא מצא אותי יושבת עטופה בחלוק.כשאני מחבקת את עצמי.הוא לא יודע ששנים אחרי כל מקלחת זה מה שאני עושה.אני לא יודעת מדוע ברגע שאני מסיימת להתקלח. אני מרגישה חלשה נורא פשוט נגמר לי הכח.ואני חייבת לשבת

דנושששה יתכן וישנו זיכרון חבוי עמוק מתחת לכל שכבות הזיכרון ומתחת לחלוק הרחצה , עכשיו , לאחרונה כשמתחילים לצוץ ולעלות בך כל מיני שדים מכוערים ומעצבנים , לא יודעת , יתכן ויש משהו מאחרי כל התחושות שלך את מחבקת את עצמך כאלו ,,,,,,,,,,כדי למנוע אולי פגיעה או אולי מחבקת עם הפחד של אחרי ,,,,,,, לא רוצה להכניס לך רעיונות לראש , רק אם יש שם משהו , הכלללללל יעלה , ואת רק צריכה להיות מוכנה כי זה ישר פוגע בהגנות ריגשית , מפיל אותך אם את לא נזכרת אל תנסי בכוח , אם יש שם משהו זה כבר יעלה לבד שיהיה לך שבוע נפלא חטולית

שבוע מקסים יקירה.... עכשיו כשאין לך מגפוני גבס, זוכרת את ההבטחה? מחר בבוקר על הבוקר!!!!!!!!!! ב מ ש ב י ר...... ברור?

מתחשק לי להיות חתלתולה קטנטנה ולהצטנף לידך

לא פשוט כשהזכרונות צפים ועולים.. גם לי קורים דברים מוזרים במקלחת מקווה שעכשיו את יותר טוב שולחת לך חיבוק לעידוד שבלולית

תודה שבלולית.מחזירה לך חיבוק בחזרה

מכירה את ההרגשה הזאת המיטה - הרבה פעמים הופכת למקום מסוכן ומפחיד בהרגשה הפנימית יודעת שזה משותף לנפגעות רבות יש במיטה הרבה דברים שיכולים לעורר את ההרגשה: המיטה מן הסתם נתפסת כמקום בו יכולים לפגוע בך בקלות - השהות במיטה מול יחסי מין, כמו כן במיטה את ישנה ואז את פגיעה וחסרת אונים, חוץ מזה המיטה זה המקום בו את חולמת והחלומות יכולים להיות מפחידים ביותר - הסיוטים ואחרי המקלחת גם אני הרבה פעמים מטעטפת, רק במגבת ולא בחלוק, ויכולה לשבת ככה דקות ארוכות עם עצמי. לפעמים מאוד קשה לי לקום ולצאת משם מקווה שמחר תקומי ליום חדש טוב יותר ושמח יותר ושכבר לא יהיה כל כך מפחיד מחבקת שחף

אם את עוד כאן, מצטרפת למקהלה - כן, מוכר כל כך, מעייף כל כך, וכשמודעים שזה חלק מהתהליך של לפתוח את הפצע אפשר (אולי) להתמודד עם זה יותר טוב. אני חווה את זה כל פעם כשנכנסת למיטה , בפעמים הראשונות פשוט הפסקתי לישון - ימים על גבי ימים - עייפות מצטברת נוראית, לאט לאט למדתי טכניכות להתמודד וגם חשפתי את הדברים שמסתתרים שם בתהליך הטיפולי - ממליצה על "להעיר את הנמר" ספר ממעולה להבנת התהליך של חשיפת הטראומה - אני קראתי והתחלתי לתרגל לבד, וכשנהיה קשה המשכתי את התירגול עם המטפל. צריך המון אמון לאפשר את מה שמוצע שם וכשמגיעים לדרגה הזו עם המטפל/ת קורים דברים מופלאים. מחבקת - ליז

דנה יקרה כנראה יש משהו מתיש במקלת... אולי בתת המודע... וגם בפועל... אני מקווה שבעלך ידע לזהות את הצרכים שלך ולהיות איתך זה הדבר הכי חשוב לא להיות לבד גם ברגעים כאלה שהם כביכול כבר השגרה של אחרי מקלחת. איתך אידה

טיפות שחורות נופלות מעיניה - הדיו שהוא שפך לתוך נפשה. טעם מר נדבק לשפתיה - טעמן של אשמה ובושה לבה מימי ילדותה מנופץ לאלפי רסיסים. צללים אפלים בלילות הטרופים את גופה הערום מחפשים. באותם הלילות היא שומעת צעדים, נשיפות, לחשים... המראות מטריפות את הדעת, הצלילים לעולם לא נוטשים. היא נידונה לשרוד את חייה. לדלג בין החושך לאור. החויוך התמים על שפתיה מת מזמן... ולעולם לא יחזור. שחף

שכתבתי ישירות על הפגיעה ולא רק על הרגשות מסביב היה מאוד קשה לכתוב אותו זו הפעם הראשונה שכתבתי שיר במשך מספר ימים בד"כ זה לוקח לי רק מספר שעות לא בדיוק יודעת מה אני מרגישה כרגע בקשר לזה לא קל זה בטוח.....

שחפית. אני ממש מוכת תדהמה.איזה גיבורה אני ממש מקנאה כל הכבוד לך על האומץ תדמייני עכשיו שאני קופצת עלייך בחיבוק ונשיקה ( וזה ממישהי ששונאת חיבוקים)אני שונאת חיבוקים

מחר בלימודים על הבוקר עוד לפני שכולם יכנסו לכיתה אני מתכוונת לכתוב את השיר הזה על הלוח וכשכולם יבואו אני מתכוונת לפתוח את הסיפור שלי עם הקדמה קטנה שמבוססת על השיעור הקודם אחר כך להגיד שאני כתבתי את השיר להקריא אותו לכולם ואז לספר בשתי מילים את מה שעברתי בילדות כן, אני יודעת זאת תהיה חוויה קשה לכולם על הבוקר אבל זה גם חלק מהלימודים רוב הבנות בעבודתן המקצועית יצטרכו לפגוש את הנפגעות כי יש כל כך הרבה מאיתנו והן צריכות להיות מודעות לכך שזה קיים ולהכיר את מה שאנחנו מרגישות כנראה שבכך אני אפוצץ את השיעור אנחנו צריכות ללמוד על ציורי ילדים לא יודעת איך זה ילך אחרי הפתיחה שלי אבל.... זאת כבר לא הדאגה שלי.... שהמרצנ שלנו תחשוב מה לעשות עם זה הרי היא זאת שכל הזמן מזמינה אותנו לפתיחות אז הנה.... והכי פרדוקסלי יהיה אם הבנות יבכו כי יהיה להן קשה לשמוע ולהתמודד עם מה שאני אספר להן ואני אהיה זאת שלא תבכה....

אל תנסי לפענח ולנתח כל דבר תזרמי עם מה שבא ואייך שבא את תהיי בסדר את אחרי השוק הראשוני תפסו אותך כמו שאומרים " עם המכנסיים למטה " לא מוכנה

כל כך מוכשרת...עשית לי צמרמורת... יודעת שלא קל... שולחת חיבוק דמעה

תודה דמעונת על כך שאת כאן ועל החיבוק.... מחבקת גם אותך יקרה שחף

אין לי מילים כל כך חזק ,שאני מסוגלת לראות בדימיון את מה שכתבת להרגיש את הדמעות הזולגות להן,,,,,,, ואין מי שימחה אותן , לבד , בשקט , בחושך,,,,,,, בפחד והבושה , הוי לבושה ,,,,,, אין עוד חיוך יש רק מסכה ושקט לבד , תמיד לבד נהדרת שלי , נסחפתי קצת בזכרונות , החיוך עוד יחזור והכל עוד יהיה מאחורייך המון חיבוקים חטולית

תודה חתלתולית והחיוך קיים פשוט הוא כבר לעולם לא יהיה אותו החיוך התמים.....

מילים מאד מאד חזקות כ"כ אמיתיות נוגעות שורפות כל הכבוד לך על האומץ לפתוח את זה בלימודים שתפי אותנו מחר איך היה ובנתיים שולחת לך המון המון חיבוקים וחיזוקים את אמיצה ונהדרת עוד חיבוק גדול ממני שבלולית

כמה טוב לקבל כל כך הרבה חיבוקים :) חיבוק בחזרה שחף

הצלילים מטריפים את הדעת המראות לעולם לא נוטשים

שיר מרגש מאוד המקום בו את נמצאת.... אבל חכי רגע... לפני...חשבי.... שחור ולבן??. ןמה עם עוד צבעים בדרך?? יש? אין? רגע לא סיפרת כלום.... ועכשיו הכל??? זה באמת נכון לך??? מתאים לך? ומה יקרה אחר כך?? אך תרגישי? ערומה?אולי??? חשבי עוד רגע.... על עוד צבעים? פחות דרמתיים יותר הדרגתיים..... שמרי על עצמך בהצלחה אידה

זה לא שלא סיפרתי כלום אני הרבה מדברת על הכאב שקיים ובכמה הזדמנויות יצא לי להגיד גם על כך שהייתה לי ילדות קשה בלי להיכנס להרבה פרטים ואני הרגשתי שהגיע הזמן להפסיק ללכת סביב סביב והיום אכן שיתפתי את הבנות ולא התאכזבתי לא יכולתי לפתוח את זה ישר על הבוקר כי המרצה לא איפשרה לאף אחת לדבר ישר התחלנו עם ציורי ילדים אבל אחרי ההפסקה ביקשתי שישאר לי קצת זמן בסוף כי חשוב לי לשתף גם לא כתבתי את השיר על הלוח רק הקראתי אותו ברור שהיה קשה אולי להן יותר קשה מאשר לי וחצי מהבנות בכו ואני כהרגלי לא בכיתי וגם סיפרתי להן שתיארתי לעצמי שאמצע את עצמי בסיטואציה ההזויה הזאת והבנות מאוד היו איתי ואחר כך ניגשו אלי ואמרו לי מילים חמות גם חיבקו ואחת הבנות שיתפה אותי במשהו מאוד קשה, שעדיין לא פתחה אותו בקבוצה ועכשיו חזרתי הביתה וחיכו לי שני מיילים מרגשים ואני עכשיו מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי כי זה משהו שישב בפנים הרבה זמן

שיהיה לך יום שמייייייחחחחחחחח!!!!!!!!!!!! תחגגי ותהני ביום המיוחד הזה שהוא כולו שלך..... שכל משאלותייך יתגשמו במהרה שיהיו לך הרבה ימים של אור שהחיוך ילווה אותך לכל מקום ושתרגישי מאושרת שולחת לך חיבוק חגיגי שחף

על כל האיחולים והחגיגות, איזה כיף לי :-) עשיתי חגיגה שלמה בבלוג, מי שרוצה , מוזמן :-) http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1151260

כתבתי יום שמייח וכמובן התכוונתי ליום הולדת שמיייייחחחחחחחחח :))))))))))) ובבלוג שלך באמת הולכת חגיגה שלמה! :))) איזה כיףףףףףףףף :)))))))

בבלוג של שבלולית - שמחתי לבקר מקווה בקרוב לטפל במחשב הביתי ולהיות אורחת קבוע אצלך אוהבת - ליז

לא בטוחה על מה מזל טוב...יומולדת? או משהו אחר? אז שולחת ליתר בטחון גם ברכה ליומולדת וגם מזל טוב כללי יותר.... http://designhouseofflowers.com/shop/images/birthday_balloon_bunch.jpg http://sapporo-online.cool.ne.jp/00_diary_photo_box/Congratulations!_0907.jpg וחיבוק כמובן.... דמעה

היום יום הולדת :-) איזה תמונות מתוקות D-:

מאחלת לך בריאות, אהבה,שכל מישאלותייך יתגשמו,שכל רצונתייך יתממשו ושהרבה שמחה ואור יכנסו לחייך במהרה היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת לשבלולית חג לך שמח וזר לך פורח היום יום הולדת לשבלולית

איזה כיף לי :-) הרבה תודות ואמן לכל האיחולים

שבלוליתושששששששש שלושה סוגים של בני אדם יש בעולם: אלה שגורמים לדברים להתרחש, אלה שמתבוננים במה שמתרחש ואלה שתוהים מה התרחש". החיים האלה הם שלך תגרמי לדברים להתרחש קחי את הכוח לבחור מה שברצונך לעשות ועשי זאת היטב קחי את הכוח לאהוב בחיים את שברצונך לאהוב ואהבי קחי את הכוח להלך ביער ולהיות חלק מהטבע קחי את הכוח לשלוט בחייך איש לא יעשה זאת בעבורך קחי את הכוח לעשות את חייך מאושרים וכולנו מחזקים ידייך about:blank http://www.liatavivi.com/image/users/39010/departAlbum/39010/normal/206479.jpg חטולית

מצטערת , הפרחים לא נפתחו http://www.flowers.co.il/big_pic.html?pat=274b_450.jpg

אהבתי את מה שכתבת, מקסים! וגם את העוגה המקסימה והמגרה! P-: תודה מקסימונת

מזל טוב יום הולדת שמח

שיהיה שבוע טוב @->--

המון המון מזל טוב לשבלולית..... מזל קשת צאי ובלי לך כל החודש תהני מהחופש שאת זקוקה ואוהבת בריאות אושר הצלחה והגשמת שאיפותייך ובקשותייך הכל לטובה אידה

קלעת בול אני ככ זקוקה למרחב שלי עד שאני מפחדת שלא יהיה לי אם אהיה בתוך קשר זוגי תודה על כל האיחולים :-) שיהיה שבוע טוב @->-- שבלולית

סורי שבלולונת מתוקה שלא הייתי כאן ולא ברכתי אותך!! עכשיו אני כאן ואני מברכת אותך מכל ה-לב שתהיה לך שנה נפלאה ה-שנה בהא' הידיעה... יומהולדת שמח לך!! סמויה

אין על מה להצטער תודה על האיחולים, כיף לקבל :-) שיהיה לך שבוע טוב ממני שבלולית

אני רוצה להיעלם. אני כל כך רוצה להיעלם. להיעלם מפה. קשה מדי עכשיו. לא מצליחה אפילו לכתוב. לא חשוב כבר. לא משנה כבר. זה כואב מדי לא יכולה אפילו שיתקרבו. ולא יכולה להישאר לבד, בכל הלבד הזה. מבודדת. כולם וויתרו. וויתרו עליי. גם אני. וויתרתי. זה כבר לא משנה. לא מצליחה לישון, כבר כמה זמן. היו 4 הרוגים בתאונות דרכים השבוע. למה אני לא יכולה להיות במקום אחד מהם? אם אלוהים ביקש לקחת אליו השבוע 4 אנשים בדרך הזו, למה לא לקחת אותי במקום אחד מהם???ממש כואב לי עכשיו ממש קשה. אני לא רוצה להישאר פהה ולא מצליחה אפילו לעזוב. אפילו את זה לא מסוגלת לעשות. בלי כוחות. (בבקשה אל תשלחו אף אחד, בגלל ההודעה הזאת. זה כבר קרה בעבר בגלל דברים שכתבתי ולכן מבקשת. משטרה ומיון וכל החרא הזה לא יעזור. זה לא יעזור. לא צריכה את זה).

מצטערת לשמוע שכ"כ קשה לך עכשיו היאוש וחוסר האונים, הכאב העצום שקשה לשאת, הרצון להעלם אולי את רוצה לשתף לספר ולפרוק קצת מהעול , מה גרם לתחושה הקשה הזו עכשיו? מה מכביד ומציק, מה כואב כ"כ? בואי נישא ביחד בנטל, ואז אני מקווה שיהיה לך קצת יותר קל מה דעתך?

מצטארת שכל כך קשה וכואב מכירה את ההרגשה הזאת.... כשהכל שחור והדבר היחידי שבא לך זה להיעלם מהעולם הזה הפרדה מהמטפלת.... תחושת הלבד.... זה כל כך קשה וכואב! הכי חשוב זה לא להרים ידיים לא לאבד את התקווה כי עוד תזכי לימים טובים יותר ימים של רוגע ושלווה ימים של אושר ושמחה הם שם, מחכים לך מעבר לפינה ובנתיים אם לבד לך מדי ואין עם מי לדבר תתקשרי ל-1202 תדברי איתם תוציאי קצת מהכאב שלך החוצה אל תשמרי את הכל בפנים וכמובן גם אנחנו כאן איתך כדי להקשיב ולתמוך תכתבי כמה שיותר תוציאי את כל מה שעל ליבך זה עוזר שולחת לך קצת אור שיאיר לך את הדרך http://www.louisesreiki.co.uk/media/reiki.jpe שחף

הי מנותקת... אולי תניחי את השפורפרת בעריסה תתחברי חזרה, אל תענישי את עצמך אל תתני למי שפגע בך לקחת את הנפש שלך אנחנו לא מכירות אבל ברור לי שיש בך המון טוב והמון מה להעניק לא היית פגועה כל כך אם היית אדם חסר רגשות ולב. קחי את כל הטוב הזה והעניקי אותו לעצמך - השעני עליו, השתמשי בו לבנות את חייך החדשים . שולחת חיבוק וירטואלי, את תבחרי אם לאמצו או להניח אותו בצד לזמן נוח יותר את תבחרי את העוצמה ואת הרכות שלו - זה בידיים שלך בלבד. אור ואהבה - ליז

סיפרתי למישהי יקרה לי על מה שקורה לי עכשיו...על הקשיים..והיא בחרה לא להאמין לי..הכל בראש שלך היא אמרה...ואני נזכרת באבא מפלצת..כשהייתי עוד מאוד קטנה והייתי אומרת לו שאם יגע בי שוב אספר למורה שלי...אספר למישהו...והוא היה צוחק בקול גדול ואומר קדימה תספרי מי בכלל יאמין לך?? וכשניסיתי פעם אחת כן לספר אז יועצת בית הספר אמרה לי שהיא מבינה שאני זקוקה לתשומת לב אבל ממש לא יפה להמציא כאלה סיפורים על אבא כשברור שהוא אוהב אותי ומטפל בי כל כך יפה...ואז הוסיפה שאולי אני חולמת את מה שקורה ושזה הכל בראש שלי....נמאס לי שלא מאמינים לי כי לא!!!!! לא הכל בראש שלי!!!!! דמעה שמרגישה נבגדת

אל תוך המציאותזה קורה לך בזמן כשאתה יושב לבד עם עצמך כשהגוף עייף מיום ארוך ואז מתוך הראש יוצאת המחשבה בעולם גדול כשיש לך הכל עולם מלא חיים אנחנו עוד כדור אפילו נקודה בים של כוכבים אז תשתחרר תתחיל כבר להבין שאין לך מילה תנסה להתמקד ביכולות של עצמך תסתכל תמיד קדימה ותפסיק להסתגר תעלה על דרך המלך והסיוט לא חשוב שלא האמינה לך , את נשמה חייבת לקחת את עצמך למקום אחר לא לכולנו יש מזל כזה שיאמינו בנו ויתמכו בנו אם אמי יולדתי לא האמינה לי , בי , והאשימה אותי בכל תחלואי וכשלונות חייה מה נשאר ? מה שחשוב , אני כן מאמינה לך , ורוצה לשלוח חיבוק גדול וחם תחשבי שלא כל האנשים מסוגילם להאמין , לעכל , להבין , זה לא פשוט !!! שבת נעימה חטולית

כמה שאני מכירה את זה את הביטול והמחיקה לא מאמינים וגם לא רוצים לשמוע עד היום אני מרגישה ככה הרבה פעמים , גם במקרים לא מוצדקים.. אנחנו איתך מאמינים לך תומכים ומחבקים, מושיטים לך יד שלא תהיי לבד חיבוקים תרגישי טוב יקרה שבלולית

כשלא מאמינים, כשלא רוצים לשמוע בכלל..... זה פוגע עד עמקי הנשמה וזה עצוב שיש כל כך הרבה אנשים מהסוג הזה בעולם :( שמעדיפים להסתגר בתוך הבונקר שלהם ולא רוצים לראות את מה שקורה מסביבם מה שחשוב זה לזכור, שיש גם אנשים מהסוג האחר אנשים שמסוגלים להקשיב, להיות איתנו לא רק בשמחה, אלא גם בעצב ולתמוך בנו בכל עת הם אלה שיהיו איתנו באש ובמים ונראה לי שהאנשים מהסוג הראשון לא ראויים להתייחסות שלנו בכלל אנחנו יכולים לבחור עם מי כן מתאים לנו להיות ועם מי לא! איתך תמיד שחף

בעיה שלה שהיא בוחרת לא להאמין את מאמינה לעצמך ויודעת את האמת שלך לאנשים קשה להבין לקלוט שבכלל יש כזה דבר בתוך משפחה מכירה את זה מעצמי עד היום לא מאמינים לי ומטאטאים את זה גם בילדות שאמרתי ורמזתי לא האמינו ונכון זה מרגיש בגידה זה מרגיש שמתערערת האמת הפנימית שולחת לך חיבוק של יחד

מרגישה כאילו אני נוטשת, בוגדת.... אבל לא מצליחה למצוא את הכוחות הנפשיים כדי להגיב :( מצטארת שחף

את זקוקה למעט מנוחה... אני בטוחה שאף אחת כאן לא מרגישה שאת נוטשת או בוגדת...ממש לא... מקוה שתרגישי טוב יותר בקרוב.. לילה טוה וחיבוק... http://i191.photobucket.com/albums/z24/ns-mymyspacelayouts/goodnight-cat-glitter.gif דמעה

לילה שקט ורגוע גם לך יקרה

אל תרגישי רע לכולנו יש את הימים האלה שאין כוחות לי זה קורה ממש המון ואני מרגישה גם ככה הרבה פעמים מבינה אותך כמו שדמעה כתבה לך מעל גם אני בטוחה שאף אחת לא חושבת שאת בוגדת או לא בסדר כולנו מכירות את הימים האלה.. תרגישי טוב יקרה חיבוק שבלולית

היי חומד אפשר חיבוק שלא תרגישי רע ? http://www.petking.co.il/petking/Services/FSPhoto/Index.php?Type=Animals&SType=3&T=gallery_animals&R=554 שבת שלום יפתי ומקווה שהיום תקומי עם הרגשה טובה יותר חטולית

יש תקופות רגעים שלא מצליחות לצאת המילים או הכוח לכתוב שלוקחים פסק זמן ותרחקים כדי לקחת אויר מלוא הריאות וחוזרים שוב לאט לאט ובקצב שלך, תאפשרי לעצמך גם לא להגיב בי נגעת מאוד שגרמת לי לעלות למעלה ולכתוב שוב גם אם את לא מגיבה יודעת שאת שם כמו שאני שם בשבילך

לקחת כדורים יותר מידי ימים.. הבוקר התעוררתי עקומה אחרי לילה עמוס סיוטים המשכתי את היום ב"היי" שטותי עם עודף אנרגיות , אבל מהנה למרות שקצת יותר מידי חסר שקט ועכשיו שוב נופלת, אפילו לא ברור לי מה גרם לזה אוף :-(

מאחלת לך לילה טוב..ושקט... חלומות טובים... דמעה

מקווה שיהיו מאחלת לך בחזרה חלומות נעימים וימים טובים יותר @->--

בוקר טוב יפתי תופעות הלוואי כשלא לןקחים כדורים בצורה מסודרת יכולים להביא אותך לכל מני תחושות מוזרות בכל אופן מקווה שהבוקר , שבת , או מתי שלא יהיה כשתקומי כבר תהי ישרה ותרגישי טוב , ככה http://www.gardensafari.net/pics/slakken/discus_rotundatus_hs4_0159.jpg יפה , גאה ונהדרת חטולית

אתמול בלילה בכיתי שעות במיטה , רק ב4 נרדמתי וקמתי גם לא מי יודע מה אבל היום, אני חייבת לשנות היום יש לי יום הולדת, ואני לא רוצה לבכות.. מקווה שאצליח להרגיש טוב בערב כולם באים ואני אראה את האחיינים שלי המתוקים, זה כבר בטוח ישפר את ההרגשה ועד אז, אני מנסה.. חיבוק

חוזרת מחר,עדיין לא ממש יודעת. רוצה לספר לכם קצט אל המקום שלי היום,אל ההיתמודדות הכל כך גדולה,האמת קשה לי,קשה לי לשבת כאן בבית הזה אחריי שאני מרגישה בו לא מוגנת ואחותי שהיתה אמורה להיות איתי אבל היא אלחה לחברה ואני לא ממש בכוחות לצאת החוצה ולהיסתובב,אתמול אבא שלי היה אמור להגיע לבית החולים והצוות ואחרכך אני להגיד לו שלא יתקרב אליי יותר ו... אבל יום רביעי כבר היתחלתי להישבר ויום ואתמול בבוקר כבר אמרתי שאני לא יכולה,נכנסתי להיסטריה והרגשתי שאני אומדת למות,לברוח מהכל,רציתי לברוח ואמרתי לכולם שאני נפרדת,שאני לא מוכנה שאבא שלי יבו,שאני פוחדת מידי,גם הם אמרו לי שהם איתי וישמרו אליי,כל כך פחדתי ,המקום שלי המחסום ,ההגנה שבניתי שנים אל גבי שנים נפרצו,אני מרגישה חסופה ופגיע כל כך,אני פוחדת לשבת בבית הזה,לא יודעת למה בכלל יצאתי היום,אבא שלי בסוף היתקשרו אליו להגיד לו שלא יבו,אבל רק זה שהזמינו אותו כבר היה לו ברור שהכל היתגלע,הסוד כבר לא סוד,הוא אמר לי שתקעתי לו סכין בגב,אני? אתם מבינות? בסוף "סיממו"אותי בכדורים כדאי שאני ירגע,אבל זה לא עוזר,אני יודשבת כאן אכשיו רואדת מהפחד,רואדת מהחיים שלי שהם בלי הגנה בכלל.... אוףףףףף קשה לי אכשיו

(((((((((((((((((((((((((((((((עמיתוש))))))))))))))))))))))))))))) תחזיקי מעמד... דמעה

עמתיש בוקר טוב אל תתני לדברים שאביך אומר להשפיע עליך , את נמצאת עכשיו המקום טוב יותר נכון ? שם שומרים עלייך , אז , תסמכי עליהם שלא יקרה לך רע , לפחות תחיי עם הרגשת בטחון שזה חשוב מאוד נכון , http://digitalman.co.il/show.asp?id=1839 שתרגישי טוב מתוקה , ואת לא לבד חטולית

לבד בבית ומוצפת בפחד...לא ברור לי ממה או למה אבל מפחדת ממש...בא לי לצרוח...הייתי בסדר עד לפני כמה דקות ופתאום הפחד התהומי הזה...לא טוב לי!!! דמעה

כ"כ מכירה את ההרגשה הזו תמיד כשאני נשארת לבד בבית בערבים הפחד מתעורר לא יודעת איך אני יכולה לעזור חוץ מלהושיט לך יד , לחבק, ולהגיד שאת לא לבד תרגישי טוב יקרה שבלולית (לשעבר מותשת)

תודה שבלולית יקרה... שיהיה לך לילה טוב... דמעה

אם היה לי כסף למונית הייתי באה אלייך.... כי גם לי טוב עכשיו לבד בבית :( אבל אין לי כסף הכל מתחיל ונגמר בכסף בעולם הזה :((((((((((((

יודעת שהיית באה אלי לו יכולת... עצוב אבל נכון...הכל מסתכם בכסף... תודה בכל זאת על הכוונה... מאחלת לשתינו לילה שקט דמעה

מרגישה ששוב הולכת ונעלמת.. הרבה דברים קורים. ואין לי ממש כוחות לכלום כרגע. מבינה שגם פה קשה, קוראת אתכן, וליבי איתכן. אבל המילים אזלו. מקווה לטוב בשבילכן, וגם בשבילי. אני לא ממש במיטבי.. שבת (שלום) בובה קורסת.

((((((((((((((((((((((((((((((((((((בוביתוששש)))))))))))))))))))))))))))))))))) המון חיבוקים חמים מהתנור ישר אלייך תחזיקי מעמד מקווה שתהיה לך שבת שלווה ורגועה יפה שלי חטולית

http://www.beespit.com/cagedheart.jpg דמעה

אין לי מזל , לא נפתח לי

גם לא כשאני מעתיקה את הכתובת לשורת הכתובת

שבת שלום נראה לי שאנחנו לקראת שבת חורפית??? אז אצלנו שלג ואצלכם הגשם חוזר נצלו זאת לשבת פינוק שוקו חמם תה עם נענע חימום ספרים עיתונים וגם פורום תעשו דברים שאוהבים בכייף שבת של נחת אידה אם רק נעיז מוש בן ארי מילים: מוש בן ארי לחן: מוש בן ארי אז איך שנסתכל על זה ונסתכל כן פעמיים היום זורם זורם כמו אתמול כמו שלשום וזה אותו כחול גדול אותו עוף בשמיים אותו עלה של זית אל מחר נוטה ליפול אז בוא נתפור ת'קרע אשליה שבגבולות שמפרידה עיניים לא לגעת לא לראות שבסך הכל הדרך אל אותו הים זורמת ומה שפה בינינו אלוהים אחד גדול אם רק נעיז להסתכל טוב בעיניים אל המקום שהאחד מדבר אם רק נעיז להבין אז בינתיים לבכות לבכות על הכל ולצחוק לצחוק על הכל אז איך שנסתכל על זה ונסתכל כן פעמיים היום זורם זורם כמו אתמול כמו שלשום זה אותו כחול גדול אותו עוף בשמיים אותו עלה של זית אל מחר נוטה ליפול

איזה כייף לכם שם עם השלג..... אצלנו ממש אין גשם, גם לא נראה באופק.... אולי בצפון? אידה תקראי בבקשה מה כתבתי לליז למטה..... החיזוקים שלך, והאמונה הרבה שלך בי לא מאכזבים אף פעם! אוהבת ומתגעגעת המון... ליאור

http://www.bestinternetshopping.com/embroidery_appliques/p1119968.jpg דמעה

אחרי שבוע של התקפים קשים (אחרי 4 חודשים בלי התקפים אפילפטיים בכלל), אני מאחלת לכולם, וגם לעצמי, שבת של שלום ושלווה, של אושר ואחווה, של התכרבלות מול הטלויזיה בכיף. ממני

היי חומד אייך את עכשיו ? מרגישה טוב יותר ? מקווה שגם לך תהיה שבת נהדרת חטולית

שיר מקסים תודה שהבאת אידה כייף לכם , שלג פה רק קר סתמי כזה , חורף,,,,,,,מעפן וכל הברכות לשבת גם עבורך חטולית

כיף שיש אצלכם שלג שתהיה שבת חורפית חמימה ונעימה לכולם

זה מדהים איך שמתהפכים היוצרות, אני האם לביתי מספרת חולקת רגעים של כאב והיא אותי עכשיו עוטפת חובקת במבט אוהב פותחת אלי את תיבת אוצרותיה שופעת טורקיז וזהב וביד מיומנה את גופי מקשטת שוזרת בו חרוזי אהבתה. יצאתי לחופשה במרכז הלכתי לים ראיתי תערוכות מדהימות פגשתי חברות בקפה הבן והחברה הגיעו לדירה של הבת והדלקנו יחד נרות אבל החשוב מכל... כאמור, גרתי אצל ביתי וברגע של אינטימיות נפתחתי וסיפרתי על התהליך הטיפולי וכשזה ניגמר היה איזה רגע של חסד בו בלי מילים היא פתחה את תיבת התכשיטים שלה והתחילה לענוד על זרועי ועל צווארי תכשיטים כשהיא מציע לי אותם והרגשתי שזו דרכה להודות לי על השיתוף . ועכשיו כשמספרת מרגישה שוב את ההתרגשות. המחשב עדיין לא תוקן כותבת ממחשבי הנייד גם הוא יש לו כל מיני כריזות. לכן בנתיים לא מגיבה אלא רק משחרת קצת וחולקת במשהו טוב מברכת את כלכן יקרות ואהובות בשבת שלום והמון המון שלווה - אמן

גם אני מרגישה את ההתרגשות... רגע של חסד רגע מיוחד שאינו נגמר כי עכשיו איתך גם בחלק הקשה הזה וזה נקודת זכות לך....על היכולת לשתף!!! אותה!!! את ביתך! וזו לה נקודה שהייתה איתך וברכה שלך..אמרה זאת... טוב לראות אותך כאן ליז!! נפלא אידה

ודבר טוב שקרה לי השבוע? הבוסית שלי החליטה שניתן לסמוך עלי, ועכשיו שלוש פעמים בשבוע אני אנהל את מקום העבודה שלי. זאת אומרת שעשרות ילדים וכמה אנשי צוות שאני אחראית עליהם, והאחריות הרבה שבאה עם התפקיד.... מקווה שאעמוד בזה.... בעצם מאמינה!! בבית הפרטי אין ממש שינוי, שני הגדולים בתוך תהליך ההתבגרות שלהם, ואני מנסה להלך בין הטיפות.... לא תמיד יכולה לרצות את כולם... ונער מתבגר שמרגיש ש"אותם את אוהבת יותר...." וממש לא נכון!! לכי תשכנעי שזו תחושה אובייקטיבית שלו, וממש לא נכונה.....

ליאורישששש כל הכבוד לך על הקידום בעבודה , אמרתי לך שאת צריכה להאמין בעצמך והנה את רואה שגם אחרים מאמינים בךךךךךךך יש דברים שאי אפשר לשנות זה התגובות של בני הנעורים , של המתבגרים הם לא מסוגלים להיות אובייקטיבים , ילדים מטבעם הם אנוכיים ואי אפשר לשנות את העובדות , רק לקחת אותם באיזי ,עם המון סבלנות שזה ממש קשה אבל לא בלתי אפשרי , כשהם יתבגרו עוד קצת גם הדעות והרגשות שלהם ישתנו , ובנתיים ,,,,,,,,,,אל תאכלי את הלב המון חיבוקים נשמה ושבת שלום ומבורך חטולית

כל הכבוד לך ליאור! אני באמת גאה בך! וזה לא מפתיע אותי כלל! יש לך את הכישרון והיכולת איתך אידה

המון הצלחה עוד קצת הם יגדלו ותתגעגעי למהומה הזו שבוע טוב -מחבקת ליז

בהחלט רגעים של חסד והמון אהבה המון אומץ ויושר לב כל הכבוד לך נשמה טובה , זו הגשמת חלום אינטימי שאי אפשר לחלוק עם כל מאן דהו ,אני בטוחה שהיא לעולם לא תשכח את הרגעים הנפלאים האלה , מאמינה שנתת לה דוגמה אייך לנהוג שבת מבורכת יפה שלי חטולית

טוב , אז קודם כל הבדיקות דם שעשיתי יצאו טוב מעבר למצופה , כמו של אדם בריא והצילומים של הרגל שמראים שהרגל מתאחה סוף סוף , הורידו לי את המגף המעצבן , סתם , למה מעצבן , בזכותו הרגל שלי עכשיו בסדר , אומנם כבר עברו 7-חודשים מאוד קשים אבל אני כבר בדרך להחלמה מלאה שזה הכי חשוב מהכל , כמו שהרופא אמר - עוד 2-3 חודשים והכל יסגר סופית , ואז גם ירדו הכאבים למשהו שיהיה נסבל שעם זה תצטרכי ללמוד לחיות , בשביל מה יש כדורים בעולם הזה אם לא בשבילי ????? דבר נוסף הוא שאני מתחילה לאט לאט להכנס לשיגרת בית , ז"א להתחיל לעשות דברים קטנים בבית ,וזה נפלא כי אני פחות זמן סגורה בין קירות חדש השינה ופחות מטפסת על קירות , אין כמו להתעסק עם משהו,,,,,,,ורק לא לשכבבבבב אני מנסה לשבור את השיא האישי שלי בהליכה עם המקל שלי טרי פוט , את ערב שבת אנחנו הולכים לעשות עם אחי וגיסתי שמתארחים אצל אמא שלי ואני מאוד מקווה שהוא-הזבל הכימי - בעלה לא יקלקל את אווירת השבת , וגם מחר הולכים לשם כי ביום שני אחי כבר טס חזרה הביתה ומי יודע מתי יבואו שוב לביקור , יש לי רק אח אחד ואני חולה עליו ,הוא אחד האנשים החשובים ביותר עלי אדמות בשבילי !!!!ובספירה לאחור , אנחנו כבר מחכים עד יום שני ללידת הגו'ניור שלנו , אז אם לא יוצא לי להכנס,,,,,,,,,,,,תצפו לבשורות טובות אאמןןןןןןןן , זהו , לא זוכרת עוד משו ,,,,,,,,,,,,,, אז ,שבת שלום חמה ומבורכת לכולכןןןןןןן יפות , חכמות ונאצלות נפש תנוחו , תהנו , תתקשרו עם הסביבה שלכם ושיהיה לכן הכל רק טוב תיזכרו שמגיע לכן הכי טוב שיש חטולית

רק ה' יודע עד כמה שקשה לי לכתוב אותן עכשיו מרגישה מרוסקת לחלוטין וקשה לראות את האור אבל אני לא מוכנה לוותר לעצמי!!! אז הנה.... *מיום שישי הקודם היו לי כמה ימים טובים בהם לא החשבתי על כלום והרגשתי טוב *סוף סוף צילמתי והכנסתי את הדברים שרציתי לבמה החדשה *הלכתי לתארוכת הצילומים עם אמא שלי - משהו שמאוד רציתי לראות וביום ראשון בדיוק היה לי זמן בגלל חופשת חנוכה *מישהי ממרכז סיוע שהתכתבתי איתה אמרה לי שהם עשו קטלוג של התמונה ודאגה להביא לי אותו. והביאה לי אפילו 2 אז עכשיו אני יכולה להביא את אחד מהם לחברה *אתמול בלימודים דיברתי הרבה באחד השיעורים - הרבה יותר ממה שאני מדברת בד"כ. אומנם לא שיתפתי את כולם במה שעבר עלי בקבוצה, אבל דיברתי על הרגשות שלי וזה לא מעט *פיסלתי משהו שמאוד מבטא את הרגשתי וזה גרם לי להרגיש טוב עם עצמי - שהנה סוף סוף אני מצליחה להביע את מה שאני מרגישה. בפיסול אני מרגישה את זה הרבה יותר חזק מאשר במילים *שיתפתי חברה טובה שלומדת איתי במה שעובר עלי והיא ממש הייתה שם איתי, הבינה אותי, חיבקה אותי ונתנה לי הרגשה מאוד טובה, הרגשתי שאני לא לבד! האמת שכל מה שהיה בתחילת השבוע מרגיש לי כאילו שזה היה מאוד מאוד מזמן, לפחות לפני איזה חודש. הרגשה מוזרה כזאת.... שלושת הימים האחרונים פשוט חיסלו אותי לחלוטין והרחיקו ממני את כל הטוב שהיה :(

אהבתי את המילים שכתבת למעלה.. קסומות ביותר! אוהבת כתיבה בסגנון זה.. מקסים.. ניתן לחוש את הצבעים הקסומים והרגשות החיוביים..

אלו גם היו רגעים קסומים הי לך, התגעגתי מקווה להיות כאן קצת יותר שבוע נהדר-מלא אור ושמחה

היום הייתה השיחה האחרונה איתה. וניסיתי לא כל כך במודע להתנתק מזה כל היום. גם בזמן השיחה. לא בכיתי. ממש השתדלתי. ולא כי אני לא פתוחה איתה. אם היייתי מתחילה לבכות, זה לא היה נגמר. כמו עכשיו:( הייתי מנותקת מזה כל היום. ועכשיו זה התפוצץ ואני לא מצליחה להפסיק לבכות. לא יכולה שהיא תלך. היא לא יכולה לעזוב אותי עכשיו. היא לא יכולה:( אני לא אצליח להתמודד לבד. יהיו לי עכשיו שלושה חודשים להחזיק לבד ואני לא אצליח. לא יכולה:( למה היא צריכה לעזוב???????זה לא הוגן!!!!!!!!!! אני רוצה להיעלם. לא יכולה להתמודד עם זה. לא יכולה לבד. לא מסוגלת לא מסוגלת אני צריכה לנשום

מנותקת יקרה פרידה היא תמיד דבר קשה, פרידה ממטפלת פרידה מטיפול שרק התחיל.... אני מבינה כמה קשה ומפחיד עכשיו כמה לבד נסי לחשוב אם איזה מטען את יוצאת מהטיפול מה יוביל אותך הלאה מה יכול לעזור לך בתקופה זו וזכרי שכל סוף הוא גםהתחלה... בהצלחה ואנחנו כאן אידה

הפרידה כואבת את צודקת חשבת אולי לנסות להעזר עכשיו במרכז הטלפוני של נפגעות ? את יכולה לקבל שם תמיכה טלפונית בעילום שם ואת גם יכולה להכנס לכאן ולצעוק את הכאב שלך

ואני לא מאמינה...איך המילים אומרות את מה שאני מרגישה.... לא רוצה להאמין - יהודה מסס "עכשיו נפער הפחד והחושך מתכנס אל תוך שברים של מה שהיה מוטב שלכת מרעש שמהדהד בקול אבק העבר מכסה תוכניות אבודות פתאום האופק רחוק ממקומות מוכרים והחיים הפשוטים הופכים למסע ארוך לא רוצה להאמין ובא לי לצרוח מה עוד מחכה ומאיפה עוד כוח מה עוד יוכל להפר את מה שכבר קרה עכשיו הרגע ללכת ולעמוד אל מול שקיעה דועכת ובה כל האור לבדוק אולי כבר ידעתי ואין שום הפתעות אולי השקר ילך וישאיר את הסוד " אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף דמעה

דמעה יקרה חשבתי.....על הכנוי שלך.... ואם הייתה מתייבשת הדמעה... וזולגת עוד אחת של שמחה... של שלווה ונחת... אני יודעת כמה קשה שולחת מכאן חיבוק מחזק למעט שקט איתך אידה

מקוה שההרגשה הקשה הזאת תעזוב אותך, אני איתך תמיד!!! את יודעת..... לא הייתי כאן אמנם הרבה זמן, כי הילדים היו בשביתה, ומן הסתם המחשב היה תפוס כל היום.... שולחת לך חיבוק אמיתי. אוהבת כל כך, תזכרי תמיד שאת חברה אמיתית ונפלאה.... שבת שקטה ומבורכת יקירה. ליאור

((((((((((((((((((((דימעונת ))))))))))))) חיבוק ענק מתוקה

לא הבנתי שמדובר במטופלות חשבתי שאתן הבנות שלומדות יושבות ביחד ומדברות סליחה על האטימות וחוסר הרגישות,לא התכוונתי. ממש עצוב לי לא קלטתי את הכאב שלך.עכשיו שקראתי את שאר ההודעות שלך קלטתי ועוד איך מצטערת :(:(:( שבת שלום

שוב פעם לא הצלחתי להסביר למה אני מתכוונת. טוב אני מתכוונת לעוף מפה עד שאתאפס

לא ממש הסברתי בהתחלה מה בדיוק היה אל תרגישי לא טוב עם עצמך מחבקת שחף

זוכה להתעלמות מוחלטת מצד "עולם המטפלות"...כנראה נמאס להן..למטפלות..לשמוע...לקרוא את אותם הדברים שוב ושוב ושוב...טוחנת מים...חופרת...לא מצליחה להוציא את עצמי מהמקום החשוך הזה וברור שכבר נמאס להן...למטפלות.והן הפסיקו להתיחס. תכלס מגיע לי... דמעה

דמעונת יקירתי תחושה מאוד קשה , את בטוחה שזה לא רק בתחושה שלך ? אני בהחלט יכולה להבין כשנתקעים במקום מסוים ולא יכולים לזוז ממנו זה לא פשוט , בטח לא קל גם בשבילך להיות במקום התקוע , למה את מתכוונת שאת אומרת שהן הפסיקו להתייחס ? אלייך ? לתכנים שאת מעלה ? לתכנים שקשה לך לצאת מהם ? למצב שקשה לך לצאת מהחושך ? אולי לא קיבלת מספיק כלים כדי להצליח לראות ,,,,,,,,,,ואולי שם טמון אור קטנטן ? ותכל'ס יקירתי , אין דבר כזה מגיע לי ???? יש מצב שבו יושבים עם המטפלת ומסבירים לה את כל מה שאת מרגישה , כולל זה שקשה לך לראות אור , לנתח אולי את המצב , ולראות מה טעון אולי שינוי בגישה שלה או בגישה שלך !!!!! חיבוק גדול עוטף ורך במיוחד רק בשבילך מתוקה חטולית

לא כל כך יודעת מה לכתוב.... רק לא רוצה שתרגישי נטושה ועזובה.... ורוצה לומר לך שאני כאן איתך.... מחבקת שחף

כבר לא רוצה לדבר.. לא רוצה לכתוב.. פשוט רוצה לשתוק... כמה נזק אני נותנת לאחרים לעשות לי.. כמה כוח אני נותנת לאחרים... למה אני לא לומדת לתת לעצמי כוחות?? למה אני ממשיכה לתת לאחרים לפגוע בי נפשית? למה אני מסכימה לזה בכלל? ולחשוב שמי שפוגעת בי הכי הרבה היא דווקא מי שסמכתי עליה לגמרי... אוףףףף אני מטומטמת.. דמעה

דמעה יקרה עצוב לי שכך את מרגישה בטוחה שמהמקום של קל להרגיש כך אבל כלל לא בטוחה לגבי הצד השני שאכן מתעלמים ולא איכפת שולחת חיבוק מחזק אידה

יפה שלי , חומד , לא לכתוב ולא לדבר , רק לשתוק זו גם פגיעה עצמית כי את שומרת הכל בבטן הרכה וזה כואב כפליים !!!! את יכולה לתת לעצמך כוחות אם תחליטי לשנות גישה , אם תלמדי להגיד לאאאאא נחרץ , אם תעשי מה שאת בדיוק מרגישה ולא מה שאחרים מצפים ממך לעשות, אם תהיי יותר אסרטיבית בכל הקשרים שלך עם כולם ,אם תגידי לעצמך אני לא חייבת למצוא חן בעיני כולם , שהם יחפשו למצוא חן בעיני , כן , זה יכול לעבוד נשמה רק אם תשני גישה , את לא יכולה לחשוב על כל העולם ולהשאיר את עצמך בשוליים של החיים , של הרגשות ושל כל מה שסובב אותך , את חשובה לא פחות מכל האחרים ואולי כדאי שתעברי לשורה הראשונה ותהיי חשובה גם מאחרים ???אני יודעת שכשיש ילדים לא תמיד זה עובד , אנחנו עסוקות יותר עם הבעיות שלהם ובעזרה להם ושוכחים את עצמנו בבוידם ארוזים בכמה שכבות של ניילון כי עכשיו יש לו או לה בעיה שהיא ממש דחופה ודורשת טיפול מידיייי כי אם לא אז,,,,,,,,,,וכך זה נגרר ונגרר ואנחנו ממשיכות לשכב שם למעלה ולהעלות טחב או אבק או מה שיהיה , אפשר הבחלט להושיט יד לעזרה גם בלי לבטל את עצמנו כהורים וכבני אדם בכלל , למה את מסכימה לזה בכלל ? אולי בגלל חוסר מודעות עצמית ,בגלל חוסר הערכה עצמית , את מבטלת את עצמך למען ,,,,,,,,,ודווקא היא שסמכת עליה,,,,,,,,, אולי לא מתכוונת בכלל לפגוע בך ולא מודעת לזה שהיא פגעה בך ?אם לא תדברי את עצמך בקוללללל ולא תשתפיייייי תמשיכי לסבול מתוקה , אז אולי אחרי הכל צריך שינוי גישה מצידך כדי שיוטב לך , המונים של חיבוקים חמים עוטפים ורכים חטולית

היום בעבודה מעשית בקבוצה הבנות דיברו על התעללות ועונס שעברו ועל איך שזה משפיע על חייהן היום אלוהיםםםםםםםםםםם, איך מתמודדים עם זה???????? איך לא לוקחים את הדברים למקומות אישיים שלי??????? עכשיו כואב עוד יותר מקודם וזהו חייבת לרוץ, מאחרת שחף

הי שחף את יודעת בדיוק מה לעשות קדימה צאי לדרך

אבל אני לא :( אני לא יכולה לשבת שם ורק להיות אמפטית כלפיהן אני מזדהה יותר מדי אני כואבת יחד איתן כל הכאב שלי צף החוצה ומציף אותי מהראש עד כף הרגל אולי אפילו לא ברגע שאני יושבת שם, אלא אחר כך, ברגע שאני יוצאת משם בפורום אני למדתי לעשות את ההפרדה - איפה הכאב שלי ואיפה הכאב של האחר אבל לא כשאני יושבת מול הבנות שמדברות את הכאב שלהן כשזה לא רק מילים הכתובות על גבי מסך המחשב, אלא כשאני רואה ושומעת אותן והאמת כשאני חושבת על זה, גם בפורום לפעמים זה יותר מדי קשה בשבילי, ואז אני צריכה לקחת פסק זמן ולהתרחק ורק לאחר מכן אני יכולה לחזור שוב ולהגיב אבל כשהן יושבות מולי, אין פסקי זמן, אי אפשר לרגע להתרחק זה פשוט בא בבום אחד גדול וסוחף אותי פנימה ואז אחר כך אני מוצאת את עצמי על סף בכי ועם בחילות למשך כמה שעות כי אני כבר לא עם הכאב שלהן, אלא עם הכאב שלי, שלא כל כך קל לגרום לו להתרחק, להכניס אותו חזרה לקופסה השחורה ועוד יותר קשה, שכמה שאני לא כותבת, אני מרגישה שלא מצליחה להגיד באמת מה אני מרגישה, לא מצליחה לבטא את הכאב עד הסוף והוא נשאר תקוע בפנים וסוחף אותי למטה, אל מעמקי האוקיינוס, עם הכובד שלו ורוצה רק להמשיך לכתוב ולכתוב כדי לנסות להוציא אותו החוצה, אבל הוא עקשן יותר ממני, עדיין נשאר שם, לא זז מילימטר מהמקום שלו ודיייייייייייי, לא יכולה יותררררררררררר אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה כואבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב ואת מי זה מעניין? מישהו יעשה לי הנחות??? עדיין צריך להמשיך בשיגרה עדיין צריך ללכת לעבודה עדיין מחר בבוקר צריך לקום ללימודים ושם שוב פעם להיפגש עם הכאב שלי פנים מול פנים ביצירות שאני אעשה מה, אני עשויה מבטון??????? כמה עוד אני יכולה להמשיך לספוג???????? אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההה................................................................................

מישהו כין אותך לכך לפני שנכנסת לקבוצה ? ידעת שזה מה שיהיה ואלה הנושאים שיעלו? אני חושבת שהכנה זה הדבר הראשון שאת זקוקה לו , לדעת לקראת מה את עומדת, להכין לעצמך אופציות פעולה...מה עושים אם......? מה עושים אם קשה? נושמים? מנסים להסיח את הדעת? אולי לצאת? לאחר מכן לדבר ולדבר ולדבר...לעבד את שהיה שם, מה קרה לך.... בהצלחה ואנחנו כאן אידה

המדריכה שלי בעצמה לא ידעה את כל מה שעברו הבנות היא לא ידעה למשל שהן עברו אונס ידעה על התעללויות אחרות ושם בקבוצה לא היה צורך לנשום או לצאת שם עוד לא הרגשתי עד כמה זה משפיע עלי התחלתי להרגיש רק אחרי זה כשכבר יצאתי לכיוון הבית, כשנשארתי לבד עם עצמי ובעצם גם אם בזמן שהן דיברו, זה היה מציף אותי לצאת למשל, זאת לא אופציה הן מתייחסות אלי כאל אחת מהצוות אם הייתי יוצאת בזמן שהן מדברות היו מרגישות שאני בוגדת, נוטשת ואחרי זה, לא כל כך יש עם מי לדבר וגם כשמנסה, זה לא עוזר יש הרגשה שלא ממש מבינים מה זה עושה לי והתגובות שמקבלת לא בדיוק עוזרות וגם אין זמן לדבר כי אני עובדת אחרי זה ולמחרת אני לומדת מהבוקר עד הלילה האמת שבדיוק אתמול לפני הקבוצה סיפרתי למדריכה שלי מה עברתי בילדות והיא הבינה בדיוק מה זה אמור לגרום לי להרגיש אמרה לי אחרי הקבוצה שדאגה לי וכל הזמן הסתכלה עלי לראות איך אני אבל בגלל ששם עוד לא בדיוק התחלתי להרגיש את הכל בלוא העוצמה גם לא ממש דיברתי איתה על איך שזה השפיע עלי הייתה לי יותר תגובה של לעצור אותה ולא לגעת בכל מה שקשור אלי ישבנו אחרי הקבוצה חצי שעה ודיברנו רק על הנושאים שעלו - היא רצתה לכתוב לה הבנות אמרו ועזרתי לה, כי אני זכרתי יותר טוב ממנה ובד"כ גם אין לנו זמן לשבת אחרי הקבוצה, כי יש לה טיפולים אתמול פשוט אחת המטופלות שלה הייתה חולה וגם קשה לי לדבר על עצמי ישר אחרי כי אני עוד לא מעקלת ושמה קיר אז בעצם מה שאני יכולה בנתיים זה בעיקר לכתוב כאן אתמול בלילה גם ניסיתי לכתוב שיר לא ממש יצא לי לא אהבתי את מה שיוצא אבל זה קצת שיחרר משהו בפנים והרגיע לפחות לבנתיים

אז קצת פיסלתי וקצת דיברתי וקיבלתי חיבוק וזה עזר! :)

והנה עוד חיבוק נישמע ממש קשה אולי אפשר לדבר עם מנהל\ת הקורס ולדון בקושי ואולי אפילו לקבל איזה ליווי נוסף - תמיכה אוהבת -שבת שלום ומנוחה לך יקרה

טוב לראות חיוך..... וששתפת וחיבוק כל הכבוד לך זה לא פשוט כשהייתי סטודנטית ולקחתי לראשונה קורס על פגיעה מינית המרצה וגם מטפלת דגולה התחילה בהרצאה ארוכה על מה שזה יכול לעשות לנו הסטודנטים וידעה את הצורך לדבר ואפשרה זאת לכולם בכל זמן לא קל גם למטפלים, מדריכים וממרצים עם הנושא לא קל להכיל אנישמחה שיכולת לשתף ומקווה שעוד יהיו הזדמנויות שבת שלום אידה