פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

8544 הודעות
3454 תשובות מומחה
הפורום הינו במה לשיתוף ועזרה בין הגולשים.
07/11/2007 | 10:07 | מאת: דמעה

המצב לא משתפר... הכל מפחיד הכל חשוך מצטערת.... http://for3v3r.files.wordpress.com/2007/03/sad.JPG דמעה

07/11/2007 | 12:14 | מאת: חתולה

שולחת חיבוק חם ועוטף חטולה במגפיים

07/11/2007 | 12:42 | מאת: דמעה

תודה.... דמעה

07/11/2007 | 22:01 | מאת: ליאור

מצטערת לשמוע על מה שעובר עלייך.... מקווה ומאמינה שעם האישיות המדהימה והכוחות שלך תצליחי לעבור גם את הגל הקשה הזה.... תמיד איתך את יודעת.... אוהבת ליאור

10/11/2007 | 05:42 | מאת:

http://www.go443.co.il/GoAction/Article/Images/155.jpg מקווה לשיפור איתך אידה

07/11/2007 | 09:27 | מאת: חתולה

מילה טובה ביצוע: יהודית רביץ מילים: יעקב גלעד לחן: יהודית רביץ אפילו בשרב הכי כבד ידעתי שהגשם עוד ירד ראיתי בחלון שלי ציפור אפילו במשב סופה וקור. לא פעם זה קשה אבל לרוב מילה טובה מיד עושה לי טוב רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה. אפילו ברחוב ראשי סואן ראיתי איש יושב ומנגן פגשתי אנשים מאושרים אפילו בין שבילי עפר צרים. תמיד השארתי פתח לתקווה אפילו כשכבתה האהבה חלמתי על ימים יותר יפים אפילו בלילות שינה טרופים. לא פעם זה קשה... מאחלת לכולכן יומטוב , יום מאושר , יום שכולו אכפתיות מעצמכן , תשקיעו, זה לטווח הארוך ואתן שוות את זה , מגיע לכן אוהבת חטולה במגפיים

07/11/2007 | 13:55 | מאת:

למי מכן שלא הצליחה להכנס אתמול ולא הצליחה..., כנראה שהייתה תקלה ונקווה שחלפה יום נפלא לכולן הרבה אור חשיבה ואנרגיה חיובית קדימה למרוץ היום אידה

07/11/2007 | 20:43 | מאת: שחף

לא אתמול בלילה ולא היום בבוקר הפורום לא עבד וגם עכשיו עובד קצת לאט

07/11/2007 | 20:40 | מאת: שחף

זה נעים לקבל מילה טובה :) תודה ולי היה מאוד אכפת מעצמי היום נשארתי בבית לא הלכתי לא לעבודה מעשית ולא לעבודה כי אני חולה והרגשתי ממש לא טוב וגם כמעט ולא ישנתי בלילה אז השילוב של שני אלה היה קטלני ובסוף ישנתי רוב היום

08/11/2007 | 13:05 | מאת: חתולה

שחפחפיתוש חולה ????? מצטערת לשמוע נשמה החלמה מהירה !!!! ואת יודעת מה ? אני גאה בך !!! כל הכבוד שאכפת לך מעצמך !!!! שאת מטפלת בעצמך !!!!1 מלאן חיבוקים חמים מכל הלב חטולה במגפיים

05/11/2007 | 21:23 | מאת: שחף

כבר שבוע מרגישה רע עם עצמי נפלתי ולא מצליחה לקום מתרוממת לרגעים ספורים ושוב צונחת למטה וכאילו הכל טוב אוהבת את הלימודים ומאוד נהנת בהם שום דבר לא טוב לא מתרחש כאילו אין ממה להרגיש רע אבל קשה לי משהו בפנים מעיק ולא נותן לנוח יש לי תחושה של אפיסת כוחות בשבת וראשון הייתי חלק גדול מהזמן על סף בכי ככה סתם מאמצע שום מקום בלי שיקרה משהו והיום רוב הזמן מרגישה כמעט חולה עומס של לימודים, עבודה מעשית, עבודה וגם זה שאני צריכה לדאוג לבד להכל הכסף שלא מספיק לכלום צריכה ללמוד להצטמצם יותר ויותר מרגישה שאני נחנקת קורסת תחת העומס נעלמת..... http://www.users.globalnet.co.uk/~davebg/loneliness.jpg

05/11/2007 | 22:11 | מאת: חתולה

שחפיתוש אני מרגישה חזק מאוד את הלבד שלך הבדידות יותר מהכל מעיקה וזה מובן אין לי תיבת קסמים כדי לשלוף משם קסם שיקל עלייך או שיסיר ממך את תחושת הבדידות אך יש לי חיבוק גדול וחם בשבילך http://img403.imageshack.us/img403/4786/182tj3.png הבמון אהבת מתוקה חטולה במגפיים

05/11/2007 | 22:49 | מאת: ליאור

מה שלומך היום? למרות שהדייאטנית שלך סוציופאתית, השורה התחתונה היא שאת פחות עשרים קילו!!! זה בערך המישקל שעליתי בשנתיים האחרונות לעזאזל. הקורטיזון והסטרואידים הבטן שלי כמו בלון..... מתאימה לי הדיאטנית שלך.... שמחה שאת כאן, עם הרוח הטובה שאת מביאה איתך..... מקווה שתמשיכי להשאר איתנו ליותר זמן... תרגישי טוב מתוקה. אגב גם אצלי הסוכר גבוה שוב בגלל התרופות שעוזרות לריאות ופוגעות במיליון מקומות אחרים. בשבוע שעבר היה לי 150 על צום של בוקר. אם ימשיך ברמות האלה אצטרך להתחיל בקרוב בטיפול תרופתי.... מה שבטוח האיחול של עד מאה ועשרים לא רלוונטי לגבי. אבל זה בסדר, לא ממש איכפת לי. מצידי למות מחר בבוקר.

06/11/2007 | 05:08 | מאת: שחף

תודה חתלתולית :) אין כמו החיבוק שלך!!!

05/11/2007 | 22:40 | מאת: ליאור

שחף יקרה, ראשית תודה על מה ששלחת לי לילדים, הברכה למטה אני מתכוונת. מצטערת לשמוע על הנפילה הזאת שלך, מבינה אותך וגם מבינה את עצמי דרכך. כל הזמן אני כועסת על עצמי על הנפילות, וחושבת שהן לא אמורות להגיע או לכל הפחות להתגבר עליהם בכוחות עצמי, כי אלו המסרים שקיבלתי כשניסיתי לשוב ולקבל עזרה בנפילה האחרונה שלי.... אבל אני יודעת עכשיו שנפילות יהיו ללא קשר לטיפול, וזה קשה.... מאחלת לך מכל הלב שתקומי במהרה.... גם אני מבחינה כלכלית עכשיו בקטסטרופה....ולא יודעת במה אפשר לצמצם.... לא מוכנה במקום של אוכל או דברים שחייבים לקנות לילדים.... לא יודעת איך אצליח.... בינתיים מנסה לחסוך בחשמל וכאלה, נראה מה יקרה בהמשך....

06/11/2007 | 05:12 | מאת: שחף

מתארת לעצמי עד כמה קשה לך עם הכסף כשיש לך לפרנס ארבעה ילדים אני מניחה שהבעיות שלי הן כלום לאומת שלך! מקווה שתצליחה להסתדר מחבקת שחף

06/11/2007 | 08:13 | מאת:

יקרה תקופה חדשה ןבה הרבה התמדדיות טוב......ןמספק אבל משהו חסר את יודעת מהו הדבר הזה? מה הדבר שהכי חסר? שתרגישי טוב מאושרת? אולי אם תיהיה תשובה יהיה יותר קל?? יום טוב אידהה

06/11/2007 | 13:23 | מאת: שחף

אולי מה שחסר זה בן זוג וילד למרות שאני לא בטוחה כי אני גם אוהבת את החופש שיש לי היום ומצד שני קשה לסחוב את הכל לבד לדאוג לבד לעצמי ולבית לא יודעת.... ואולי מה שחסר זה כסף שלא יכולה להרשות לעצמי לקנות כלום לא יכולה להרשות לעצמי לשבת בבית קפה שאת זה אני הכי אוהבת ואפילו אוכל טעים הביתה אי אפשר לקנות ולא יכולה לקנות את כל הספרים שאני רוצה ועל הבגדים אני בכלל לא מדברת ובטח שלא אוכל לצאת לאיזו חופשה קצרה בקיץ הבא וזה מלחיץ נורא אומנם כסף זה כביכול דבר שולי אבל כשאין כסף - הרבה דברים שאינם שוליים בכלל, לא מתאפשרים

06/11/2007 | 18:43 | מאת: דמעה

http://www1.istockphoto.com/file_thumbview_approve/1967103/2/istockphoto_1967103_hand_and_seagull.jpg http://www1.istockphoto.com/file_thumbview_approve/2076016/2/istockphoto_2076016_blue_sky_and_sea_gull.jpg אני איתך....למרות שאני יודעת שאת לא ממש מרגישה את זה כרגע... תחזיקי מעמד דמעה

06/11/2007 | 18:52 | מאת: שחף

איזה תמונות מדהימות, כרגיל.... :) ואני אהיה בסדר... כי ככה החלטתי!!! צריכה רק קצת זמן להתאושש....

05/11/2007 | 17:45 | מאת: חתולה

אז ככה , רק אתמול חשבתי להכנס ולהוציא קיטור על הדיאטנית שלי המבאסת אך בזכות שחפית המקסימה עברה לי הבאסה , היום קרו לי שני דברים טובים אחד מהם זה שהורדתי עוד 2 קילו כלומר סה"כ 20 עד עכשיו ודבר שהי יצאתי ל"טיול" שלא לצורך טיפול כל שהו,,,,,, הרחוב נראה שונה כל-כך , והציפו אותי ריחות , קולות , רעשיםםםם בלי סוף , ראיתי אנשים צבעוניים מחייכים או עצובים , ממהרים וגם כאלה שסתם כמוני מטיילים , וגם אנשים זקנים עם הליכונים , הם הסתכלו עלי כאלו שואלים מה????? פגשתי אנשים שלא ראיתי חצי שנה שהייתי בבית ושאלו מה קרה ? לכי ספרי לכל אחד מהם מה ואייך , אמרו לי שחשבו שעברתי דירה ולכן לא רואים אותי יותר ברחוב , כי למען האמת היינו אמורים לעבור דירה אך נפלתי והכל נדחה ומה שהכי מדהים באנשים , לא תאמינו , הם יודעים לשאול את השאלות הכי נכונות איפה ניתחו אותך ? מי המנתח ? מתי אמרו ש,,,,,ומתי זה יגמר ? לכמה רופאים כבר הלכת ? את מכירה את ד"ר,,,,פלוני ? הוא הכי הכי תלכי אליו , יצאתי כמעט עם ספר טלפונים שלם בכריכה דקה ( כי עבה קשה לי לסחוב ) תתקשרי אל,,,,,,,,,את שומעת , תראי יהיה טוב , כאלו שביה"ח הוא מכולת שכונתית שכולם קונים רק ממנו אבל ישנם גם סופרים ומרכזי קניות אחרים , הם יודעים הכל על הכל על כולם ורק תישאלי ,,,,,היה כזה נחמד גם לפגוש אותם , גם להרגיש את האיכפתיות שלהם , אפילו דאגה שמעתי בקולם , היה מעייף ונעים מאוד , עכשיו כשאני כותבת את הדברים נראה לי שלא הצלחתי להעביר אפילו במעט את כל מה שהרגשתי היום , כל מה שעבר לי בראש , כל התחשות , טוב , אני לא מעבד מזון , זה עובד אצלי יותר לאט חטולה עייפית (עם או בלי מגפיים )

05/11/2007 | 17:51 | מאת: חתולה

שכחתי , בפעם הבאה אשתף אכתם על תובנות שהגעתי אליהם רגשית וגם מעשית לגבי פוגעים , סליחה ומחילה , חכו לי,,,,,,,, מיאווווו

05/11/2007 | 21:40 | מאת: שחף

:)

כנראה שכדאי לך לצאת קצת יותר לטייל מחוץ לסלון :) העולם מלא הפתעות נעימות ומלאכים בדמות אנשים שמסתובבים שם בחוץ! וכנראה אחרי שלא יוצאים מהבית חצי שנה פתאום החושים מתחדדים ומתחילים לראות ולהרגיש דברים שלא מצליחים להבחין בהם כשזה הופך לחלק מהשיגרה שלנו.... אז בזכות כך שהסתגרת בבית תקופה כל כך ארוכה, הרווחת חוויה יוצאת דופן!!! זה מאוד מרגש! :) ועוד יותר מרגש לראות אותך כאן שוב יום אחרי יום!!!! :))))))) את מקסימה והיית מאוד מאוד חסרה לנו!!!!! שולחת חיבוק חם שחף

היי מקסימה מן הסתם את לגמרי צודקת למרות שהיציאה שלי מהבית לא ממש היתה תלויה ברצון הפיזי שלי ,ובהחלט היתה חוויה מרעננת אין ספק , תודה לך נהדרת על החיבוק החם , תמיד עוזר לעזור כוחות חטולה במגפיים

10/11/2007 | 05:17 | מאת:

תשמעי היית חסרה לעולם, ליקום, לטבע, לאנשים, שכנים , המכרים ואני יכולה להבין זאת!! כשאתהמקרין משהו מסויים לעולם....אתה מקבל אותו הדבר רק אהבה מביא אהבה.... ו.... זה מדהים עוד 2 קילו....סה"כ 20 כל הכבוד!!! תרגישי טוב ותמשכי עוד ועוד לצבור חוויות חיוביות כאלה אידה

05/11/2007 | 04:59 | מאת:

בוקר טוב לכולן http://www.do-be.co.il/dwlfls/200631651851511_m.jpg מתחילים שרשור ליום עם מצב רוח טוב מצב רוח משחרר צחוקים http://img403.imageshack.us/img403/4786/182tj3.png חיוכים http://www.livecity.co.il/image/users/16684/ftp/my_files/martsim%20pic/ute-monkey.jpg תקווה אופטימיות http://f.nau.co.il/upload/72006/IsraBlog/8551/misc/6564359.jpg ויום נפלא http://www.ybook.co.il/Images/Proza/catalog/d381161.jpg של ביחד http://www.shesh.co.il/games/images_pics/cat12.jpg הרבה אור אידה

05/11/2007 | 09:00 | מאת: ליאור

הקטנים שלי אהבו את בוב ספוג.... הם בבית עכשיו. אבעבועות רוח הפעם השנייה. פעם ראשונה בגיל שבעה חודשים, ובגלל שהם היו קטנים הם לא קיבלו את הנוגדנים למחלה... אז עכשיו שוב פעם.... ומגרד ולא נעים.... אבל יעבור.... יום מקסים אהובה שלי. ליאור

05/11/2007 | 10:12 | מאת: חתולה

ליאורישששש החלמה מהירה לקטנים , איזה מחלה מעצבנת חטולה במגפיים

05/11/2007 | 12:57 | מאת: שחף

אני זוכרת כשהיו לי אבעבועות זה היה נורא מחלה איומה לדעתי החלמה מהירה לקטנטנים http://www.e-ballon.co.il/products/cards/4.jpg

05/11/2007 | 10:12 | מאת: חתולה

בוקר טוב אידה האמת , שאחרי כל הלינקים האלה באמת מקווה שיהיה לכולנו אחלה בוקר שרק אפשר , איזה חתולים מדליקים , אחד שחור אחד ג'ינג'י ואחד שמכיל את כולם , וכולם מחובקים ,אחלה שבאחלה , שיהיה גמלך יום נפלא חטולה מחבקת מיאוווווו

עשית לי את היום! :) תודהההה http://images.cards.mail.ru/cache/90/90634e73d36599490627d4a0177d9c67.jpg אוהבתתתת http://groups.zahav.net.il/Include/FCKeditor/filemanager/get_picture.asp ?tPictureName=9b.jpg&p=57201 שחף

05/11/2007 | 12:56 | מאת: שחף

http://groups.zahav.net.il/Include/FCKeditor/filemanager/get_picture.asp?tPictureName=9b.jpg&p=57201

05/11/2007 | 13:00 | מאת: שחף

הרבה כוחות ואנרגיות חיוביות http://alternativly.co.il/msn_new/ran/osher4.jpg שחף

05/11/2007 | 17:10 | מאת: חתולה

ומה איתך נשמה ? אייך המרגש? אייך בלימודים ? מייאוווווו

04/11/2007 | 18:40 | מאת: דמעה

ואני לא רוצה כבר לנשום לא רוצה להיות לא רוצה להרגיש לא רוצה כלום לא רוצה קיימת מכוח האינרציה.... נמאס לשרוד ככה דמעה

04/11/2007 | 18:44 | מאת: דמעה

http://www.sendhen.com/images/help.jpg דמעה

04/11/2007 | 19:19 | מאת: חתולה

דמעה יקרה מאוד מושיטה לך יד חמה ותומכת , איתך מתוקה חטולה במגפיים

04/11/2007 | 21:22 | מאת: שחף

http://www.upsite.co.il/uploaded/images/154_090ab2e4db3357a6c204fa4d9b194844.JPG

05/11/2007 | 04:42 | מאת:

דמעה יקרה אין שיפור? פתרונות חדשים?? מקווה שימא בקרוב איתך אידה

05/11/2007 | 04:42 | מאת:

דמעה יקרה אין שיפור? פתרונות חדשים?? מקווה שימא בקרוב איתך אידה

04/11/2007 | 06:32 | מאת: שחף

כדי קצת לעודד את עצמי ואותכן.... שולחת לכן.... http://img245.imageshack.us/img245/9981/gm46ih1.gif http://www.mouse.webby.com/images4/gdmr2b.jpg http://www.mouse.webby.com/imagesn/day1.jpg http://img95.imageshack.us/img95/9739/day1er7.jpg http://www.gify.nou.cz/ko1_andel_soubory/35.gif ממני אליכן עם המון אהבה שחף

04/11/2007 | 08:47 | מאת: ליאור

מקווה שישתפר מצב הרוח שלך לטובה. ושהשמש תזרח אליך, ותחייך כמו בתמונה היפה ששלחת.... ליאור

04/11/2007 | 21:06 | מאת: שחף

אומנם השמש לא רצתה לחייך אלי :( אבל אולי הירח יסכים :)

04/11/2007 | 10:06 | מאת: דנה

הרגת אותי עם הקופיפים חי חי אני ובעלי חתמנו כבר על הסכם.ובסוף החלטנו על שלום בית הוא השתנה לחלוטין לא יאומן כי יסופר.אנחנו עכשיו הולכים לטיפול ואני מקווה שימשיך להיות לנו כיף ביחד עד מאה ועשרים

04/11/2007 | 11:08 | מאת: סמויה

מאחלת לכם בהצלחה! ושהטיפול יעזור לכם...כזוג.. כמשפחה..

04/11/2007 | 11:19 | מאת: חתולה

מחזיקה לכם אצבעות חזק שהכל יעלה ויפרח , שהכל יצליח כמו שאת שואפת , אאמןןןןןן חטולה במגפיים

04/11/2007 | 18:21 | מאת:

נפלא לשמוע זו בהחלט שעת כושר שיש לנצל ולללכת לטיפול ומכאן רק לעלות המון המון בהצלחה אידה

04/11/2007 | 20:58 | מאת: שחף

מקווה שבאמת הכל ימשיך להיות טוב ורק ילך וישתפר עוד יותר!!!!

04/11/2007 | 10:06 | מאת: דנה

הרגת אותי עם הקופיפים חי חי אני ובעלי חתמנו כבר על הסכם.ובסוף החלטנו על שלום בית הוא השתנה לחלוטין לא יאומן כי יסופר.אנחנו עכשיו הולכים לטיפול ואני מקווה שימשיך להיות לנו כיף ביחד עד מאה ועשרים

04/11/2007 | 11:20 | מאת: חתולה

שחפיתוששש הצלחת לשפר לי את היום ובגדול , כל הסופ"ש הייתי מבואסת בגלל הדיאטנית המעצבנת והחלטתי להכנס ולכתוב על זה ומה אני רואה ? תודה לך נשמה יפה ומקסימה , אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב ורק בזכותךךךךך !!!!!!!! חיבוק ענק מכל הלב חטולה במגפיים

04/11/2007 | 21:04 | מאת: שחף

ועכשיו עשית לי את הערב :) תודה חתלתולית! חיבוק חם ואוהב שחף

04/11/2007 | 18:19 | מאת:

שחף.... תראי אך הצלחת...... חתולה , דנה, סמויה, ליאור, טוב לראות את כולן... ונשמח לעוד... יום ושבוע נפלא לכולן אידה

04/11/2007 | 21:07 | מאת: שחף

הלוואי והייתי מצליחה בכזאת יעילות גם לשפר לעצמי את מצב הרוח :~/

קשה אפילו להגיב.... וזה לא ממש עוזר שאני יודת שיש גם מי שקורא מאחורי הקלאים... כי אם לא מגיבים, אז זה כאילו שלא קיימים... וזה גורם לי לשתוק כאן.... לתקופות ארוכות... גם אם יש לי מה לומר גם אם יש לי במה לשתף אבל בתכלס אין את מי לשתף.... עצוב:( עצוב מאוד :'((( שחף

03/11/2007 | 12:56 | מאת: סמויה

בטח שיש מאחורי הקלעים מי שקורא אבל לא תמיד מגיב. לא תמיד יש מה להגיד.. אכן זה עצוב.. סתם אולי אשתף אתכן- ביום שישי יצרה עימי קשר נוגה ויסמן מתערוכת צילומים בת"א. בזמנו, נענתי להצעתה בפורום ושלחתי לה שיר. בפורום אחר קראתי שאפשר גם לשלוח חומר כתוב לא רק צילומים. אז שלחתי מס' שירים ואת אותו שיר שנכתב על-ידי בגיל 11 והתפרסם על פלקטים בביה"ס וכו'- אבל איש לא שאל שאלות למה ילדה בת 11 כותבת כך. כי זה אכן היה קצת מוזר. מילים שלא אופייניות בכלל לגיל זה. כיום, השיר הזה ספציפית נבחר ע"י מנהלת התערוכה (אין להם מקום לכל החומרים) והוא יפורסם שם בתערוכה בת"א. כל ההכנסות ממכירת החומר יועבר כתרומה למרכזי הסיוע. וחוץ מזה, עכשיו זו סגירת מעגל. השיר סוף סוף מתפרסם בהקשר הראוי לו לא כמו אז שאיש לא שם לב. זה אמנם ממש מעניין איך דברים מתגלגלים אבל משום מה לא מרגש אותי בכלל.

שהדברים סוף סוף מגיעים למקום הראוי להם?... שסוף סוף יש מי ששומע, מבין ומקבל!... כל הכבוד לך ששלחת!!! ואני שמחה שדווקא השיר הזה נבחר!

04/11/2007 | 18:33 | מאת:

באמת כל הכבוד שיר שנכתב מתוך הרבה כאב שיר שלא הובן ולא נקרא כראוי במשך שנים עצמת עניים והתחברות לטפל עצוב ואולי בגלל זה את לא מתרגשת... כי השיר נכתב ממקומות כואבים מקראיה לעזרה והינה מהמקום הזה הפרסום... אבל כן הוא שיר ראוי שמקבל מקום ראוי מכובד שיר...כאב שמובן שמוכל כנראה סגירת מעגל גאים בך אידה

03/11/2007 | 13:47 | מאת: דמעה

אני כאן...משתדלת להגיב..משתדלת לשתףומאוד מאוד מעריכה את זה שאת גם כאן... מחבקת דמעה

03/11/2007 | 18:22 | מאת: שחף

שולחת לך נקודת אור שתאיר לך את הדרך http://www.mistican.com/files/images/62.jpg

חתולה ודמעה כתבו והופיעו שני שירשורים.... אולי בגלל שזה נתן קצת תחושה של חיים בפורום בגלל שהיה למי להגיד את מה שאמרתי.... כנראה בעצם רציתי להגיד - תישארו כאן! אל תלכו שוב!!! מה שמעניין אותי זה למה גם הפורום ב-ynet די שומם? מה קרה כלולם? לאן כולם נעלמו משני הפורומים? זהו, תם ונשלם עידן הפורומים? כלומר אני מבינה שיש מי שמיצא את הכתיבה בפורום אבל למה לא באים אנשים חדשים? בגלל שרואים שהפורום לא מתפקד ואז זה לא עושה חשק לכתוב? סתם שאלות שפתאום מעסיקות אותי.....

הי שחפית אני פה מדי פעם אני מציצה עליכן ובאמת בגלל שהפורום נראה כל כך נטוש אין חשק להכנס עכשיו אני בכלל די מדוכאת התחלתי לקחת כדורים נקווה שישפיעו מהר ומצב הרוח יחזור אלי

03/11/2007 | 21:21 | מאת: ליאור

הפורום לדעתי האישית משקף מצבי רוח של אנשים. לפעמים יותר תוסס, לפעמים ריק. יש ימים של נפילה והתאוששות לסרוגין.... אצלי למשל, בגלל השביתה בבתי הספר.... המחשב תפוס על ידי הילדים..... וגם בגלל שעכשיו הוא בפינה בסלון, אני לא יכולה להכנס בגלל הילדים... אז יש כל מיני סיבות.... בכל אופן אני כאן עכשיו, שומעת אותך וחושבת על מה שכתבת.... לילה טוב לך ולבנות. ושבוע מקסים לכולנו. ליאור

כי כבר תקופה ארוכה מאוד הפורום די נטוש :( פה ושם צצה איזו הודעה אחת ביום....

31/10/2007 | 15:38 | מאת: דמעה

שקרים שקרים ושוב שקרים... הכל יהיה בסדר יגיע היום והעבר יהיה מאחוריך תמצאי אהבה תוכלי לחבק ולקבל חיבוקים תפסיקי להרגיש כמו זונה כסף זה לא הכל את לא לבד את אהובה את רצויה הוא כבר מת אז הוא כבר לא יכול לפגוע בך מתישהו הסיוטים חולפים את תהיי בסדר גם בלי טיפול יש לך כוחות יהיה בסדר... אה כן...את לא לבד כבר אמרתי??? שקרים שקרים ושווב שקרים... הלב שלי שבור לרסיסים... http://www.dreamerartworx.com/gallery/bgam4/original/Broken%20Heart.jpg דמעה

31/10/2007 | 21:52 | מאת: חתולה

היי מתוקה מבינה שמאוד קשה לך כרגע לראות את מה שאחרים אומרים לך מתוך כוונות טובות כדי לעודד אותך , כשרע בנשמה הכל נשמע כמו ערימות של שקרים מנסיוני יכולה לומר לך שלאחר גמר טיפול תרגישי אחרת לגמרי , תהיי גם את בין אלה שמרגיעים ומבטיחים את כל הדברים האלה שכיום נראים בעינייך כבלתי אפשריים , אני מאמינה בך ללא סייג נשמה גם אם כרגע את מרגישה הכי גרוע שאפשר להרגיש ולא יזיק לך לשם שינוי גם להאמין בעצמך , סבלנות , גם זה יגיע אני בטוחה בכך המוני חיבוקים מכל מיני צבעים גדלים וחמים איתך תמיד (גם כשאני לא כאן ) ומכל הלב יקירתי חתולה במגפיים

01/11/2007 | 08:25 | מאת: ליאור

כל כך מבינה אותך, שולחת לך חיבוקים כנים ואהבה רבה.... שהיום יהיה טוב מקודמו..... ליאור

02/11/2007 | 03:45 | מאת:

דמעה יקרה קשה לתת אמון....גם במי שכבר נתנו אמון במילים? אמון במעשים? הבטחות? תקוות? וכנראה שתחושת הלבד גם היא מנצחת ואולי אל תאבדי את התקוה אולי..... זה מה שמנסים לומר לך?? כאן אידה

02/11/2007 | 09:40 | מאת: דמעה

מנסה לא לאבד תקוה אבל... "מיליונים" - אתי אנקרי "אני יודעת שהכסף לא חשוב אני יודעת אם הלך אולי יום אחד ישוב אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שלחשוב עליו זה סתם בזבוז של זמן שעובר עלינו גם בלעדינו הוא יזוז אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום אבל מישהו היום דרך עלי ואני לא יכולה לקום ... ויש כמוני מליונים מתגלגלים ברחובות יש כמוני מליונים בכל מיני צורות יש כמוני מליונים אנשים בני תמותה בלי כסף,לא שווים פרוטה! אני יודעת שהבריאות חשובה יותר מכסף הרבה יותר ועל אהבה אין מה לדבר אסור בשום פנים ואופן לוותר אני יודעת יש חובות מגלגולים מתגלגלים עלינו ביקום אז אם היום נפלתי אולי מחר אני אקום אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום אבל מישהו היום דרך עלי ואני לא יכולה לקום ויש כמוני מליונים מתגלגלים ברחובות יש כמוני מליונים בכל מיני צורות יש כמוני מליונים אנשים בני תמותה בלי כסף, לא שווים פרוטה אתה זוכר את סוזן הבכירה מהבנק נתנה לי הרבה אהבה בעיקר הפשטות הקסימה אותה, נגעתי לליבה זה לקח לה קצת זמן לתפוס את העניין לשנות את הגישה שלה אלי היא הבינה שאין לי מזומן והפשיטה את כבודי מעליי אתה יודע שאני יודעת שאתה יודע שאני לא יודעת כלום ממרומי מעלתה לא יכולתי לקום יש כמוני מליונים מתגלגלים ברחובות יש כמוני מליונים בכל מיני צורות יש כמוני מליונים, אנשים בני תמותה, בלי כסף, לא שווים פרוטה היום זה אני, מחר זה אתה. בלי כסף.... לא שווים פרוטה ! דמעה

02/11/2007 | 21:18 | מאת: אני23

מה שלומך??? אני כ"כ מבינה אותך....תראי יש חיים אחרי פגיעה מינית.... הכל בגישה...הכל בראש.. אז נכון ישנם ימים קשים יותר שנופלים למרה שחורה...אבל זה עובר.... צריך להבין שלכל אדם החבילה שלו ולכולם יש ימים רעים ..גם אם הם לא עברו פגיעה מינית.... את בסה"כ עוברת יום קשה...מחורבן שהכל נראה מייאש ושחור ומגעיל....ווואלה אני לא מאשימה אותך....את תראי שכשזה יעבור את תגידי לעצמך...נו יאלה יהיה בסדר ותשכחי את ההרגשה המגעילה הזאת....צריך להבין ולהגיע להשלמה שאלה הם החיים וללמוד להתמודד עם תחושות אלה...ולדעת לומר לעצמינו או קיי זה יום רע נחכה שיעבור...וזה עובר..תיהי חזקה ככל האפשר מותק.....ביי בינתיים

31/10/2007 | 12:31 | מאת: חתולה

כמה אני מתגעגעת אליכן וכמה קשה לי להגיע למחשב ( מצב הראיה ) דמעה מקסימה , אני תמיד זקוקהה לחיבוק , כמה טוב שאת כאן כדי לתת את החיבוקים שכולנו זקוקות לו , ואצלי , חוץ מאשר לרוץ מרופא לרופא וממוחה למומחה בין אם זה בגלל הרגל שלי שעדיין לא מתאחה , ובין אם זה לרופא מומחה לסוכרת ודיאטנית ובין דלקת הסימפונות שעברתי לאחרונה וצילומים כאלה ואחרים ועוד סידרת בדיקות כאלה ואחרונות , בקיצור , חוץ מכל מה שלא בסדר מה שנשאר ,,,,,,,, השאר בסדר , אז אני כבר לא רובצת על המיטה כל היום ,מתהלכת עם הליכון ומכשיר צמוד לרגל בתוספת גרב אלסטית שהרגל לא תתנפח ,והולכת לטיוללללללל , לאן ???? חחחחחחח מחדר השינה לסלון ומשם למרפסת וחזרה ,מישהי רוצה להצטרף לטיול שלי ? הייצי אצל הדיאטנית שהפכה לי את החיים , בגללה אני עכשיו יותר קשורה לבית מאשר הייתי לפני כן רק בגלל התפריט המעצבן שעיצבה לי ועיצבנה אותי , אז למדתי לקחת איתי צידה לדרך וכל יציאה אפילו לבדיקות הופכת מיד ל"פיקניק " רציתי לצעוק לה -אני שונאת אותך אבל לה בכלל לא אכפת , היא לא מחייכת אף פעם , אני חושבת שיש לה פחד שתקבל קמטים בפנים אם תחייך חלילה וחס היא טורקת דלתות חופשי וכשהיא עוברת הרוח נושבת קרה ומצמררת , ולמה שאני אצטרך בכלל לחשוב אם אני שונאת אותה או לא , היא בכלל לא שווה את זה !!!!!!!!!!!! מה איתכן בנות ??? המון חיבוקים והמון געגועים חתולה במגפיים

31/10/2007 | 15:07 | מאת: דמעה

איזה כיף לשמוע ממך...התגעגעתי מאוד...לא נשמע פשוט כל מה שאת עוברת אבל אני בטוחה שאת מתמודדת....מכירה יותר מידי טוב את הריצות מרופא לרופא ומאחלת לך בריאות טובה יותר כמה שיותר מהר... שולחת לך חיבוק גדול ועוטף ומרגיע... דמעה

31/10/2007 | 20:15 | מאת: חתולה

תודה נשמה , וכן , אני מתמודדת כי אין לי ברירה , באמת שאני לא מחפשת סיבות לשנוא אנשים , אני בכלל שונאת את המילה שנאה , אך הרבה יותר אני שונאת שלא מתיחסים אלי כמו שצריך או שבכלל לא מתיחסים , אחרי הכל אני משלמת לה כי היא עובדת עצמאית דרך הקופת חולים , אז מהכסף שהיא מקבלת שתקנה לה קרם אנטי איגי'נט חחחחחחח כנראה היא לא שמעה שהצחוק בריא לבריאות ומשחרר תודה על חיבוק כזה נפלא מזמן כבר לא קיבלתי אחד כזה ומה איתך ? חתולה במגפיים

01/11/2007 | 08:24 | מאת: ליאור

חייבת לטוס למליון סידורים, שמחה מאד שחזרת אלינו.... אכתוב לך יותר מאוחר.... יום מקסים נטול כאבים... ליאור

02/11/2007 | 10:30 | מאת: חתולה

היי ליאורי אשמח מאוד לשמוע ממך נשמה יום מקסים גם לך חתולה במגפיים

02/11/2007 | 03:29 | מאת:

חתולה יקרה שמחים לראותך....את יודעת שאת חסרה כאן.... במיוחד עם מצב העניינים הרפואים אז זה מאוד מעציב..... שזו הסיבה שאת לא כאן אני מקווה שתפריט הדיאטה יותר מחייך מהדיטאנית... ונראה לי שעכמה שאת יכולה ללכת...כדאי... מה אומרים הרופאים? תרגישי טוב ומקווים לראותך הרבה יותר אידה

02/11/2007 | 11:04 | מאת: חתולה

היי אידה לגבי הדיאטנית אז ככה , את מכירה את שיר הפינג'ן נכון ? אייך זה הולך " הרוח נושבת קרירה , נוסיפה קיסם למדורה,,,,,,,,,,,, אז כשהיא עוברת או טורקת דלתות או כשהיא מדברת הרוח נושבת קרירהההההה ואז צריך להוסיף כמה בולי עץ גדולים וכבדים למדורה חחחחחחחח אני חייבת לה את זה משום שבתור נותנת שרות שמשלמים לה היא חייבת להיות יותר אנושיתתתתת והיא לאאאא וגם לא ממש אכפת לה אם עושים דיאטה או לא, והדיאטה שרשמה לי גרמה לי לעלות -600- גרם כשאני נלחמת עם השיניים להוריד כל גרם שרק אפשר , בלעדיה הורדתי -18- ק"ג , מה זה אומר ? והרופאים ,הרופא שלי הוא המנתח הבכיר של בי"ח בפתח תקווה ( לא זוכרת את השם ) הוא גם מנהל המחלקה שם ,הוא רק אומר שזה עוד יקח זמן כי הסוכרת מעכבת את ההחלמה , ורופאים אחרים לא מבינים בכלל מה הקשר ??? אז עברו כבר -6- חודשים נכון , ואף אחד לא יכול לומר לי אייך יתפתחו הדברים, סבלתי כאבים כל כך חזקים שהרופא שלח אותי דחוף לצילומים נוספים כי חשד שיש דלקת , לשמחתי לא נמצאה דלקת , הכאבים באים בגלל המסמר והברגים שיש לי ברגל עקב שינויי מזג האוויר , נהיה קריר יותר וכואב יותר , קבלתי עוד משככי כאבים והודעה ממש משמחת , אני עומדת לסבול מעוד הרבה כאבים במיוחד החורף הקרוב!!!!!! זהו , אין ממש מה לעשות רק לחכות,,,,,,,,,,,,, " ומשיח לא בא , משיח גם לא מצלצל" ,,,,,,,,,,,, מה שכן , רמת הסוכרת שלי ירדה ל-98-104 ,אז אני ממש " נורמלית " משהו שאף פעם לא אמרתי על עצמי חחחחחחח גם אני מקווה להיות כאן יותר , אולי בקרוב יהיו משקפיים חדשים ומצב ראיה שפיר יותר וגם אני יותר חתולה במגפיים

31/10/2007 | 00:50 | מאת: דמעה

שולחת חיבוק גדול... מאחלת לכולן לילה שקט http://i131.photobucket.com/albums/p308/christianmyspace/graphics/goodfriendsarelikestarsyoudontalway.jpg דמעה

31/10/2007 | 03:56 | מאת:

http://cel.walla.co.il/vhosts/walla/previews/web/9924.gif

31/10/2007 | 09:05 | מאת: ליאור

אולי הייתי רואה את החיבוק, והייתי נרדמת..... לא ישנתי כל הלילה, והראש כואב לי עכשיו משהו..... יום מקסים יקרה שלי... ליאור

31/10/2007 | 09:22 | מאת: סמויה

אני מזה אוהבת את האנימציה הזו. מזכיר לי את המכתביות שהיינו מחליפות בביה"ס בילדותנו. כל כך אהבתי לאסוף מכתביות- קסומות כאלה,מדהימות.. כיום אני חושבת כבר אין מכתביות. אני מתגעגעת אליהן. אילו היו- הייתי אוספת שוב. כמו בילדותי.. איסוף מכתביות זה אחד הדברים שאני מתגעגעת אליהם ושאהבתי בילדותי. אז תודה- על המזכרת..

29/10/2007 | 19:17 | מאת: עמית

לקחתי לי כמה רגעים של להיות מול המחשב,שם בבית החולים אין מחשב שאני יכולה לפחות להיות נגישה אליו(שך הרופאים)בכך מיקרה אני כבר 4 ימים בבית החולים ומקווה לטוב,כל הדברים עולים שם בטיפול,מה שכן טוב שלפחות אני לא עושה לעצמי שום נזק,מתגעגעת לאני שלי,מתגעגעת לילדים שלי,מתגעגעת לחיים,יום אחד אני יוכל להוציא את הראש לעולם ולהגיד שטוב לי,שאני חייה,שהזכרונות יותר קטנים,שיש לי קלים להיתמודד איתם.... שיהיה רק טוב לכולם,חוזרת לבית החולים.....

30/10/2007 | 03:51 | מאת:

עמית יקרה טוב לראותך , שמחה שאת מעדכנת... אני מקווה שאת מרגישה יותר מוגנת יותר יכולה לשתף לשחרר ולבטא את כל הרגשות הקשים. את הגעגועים את עמית אנחנו איתך אידה

28/10/2007 | 19:03 | מאת: דמעה

כבר אין לי כוח לכתוב בעצמי.... העצב בתוכי - שרית חדד "מה שהיה לא יחזור עוד לעולם זה כואב לי בלב כל יום מחשבות שעולות לא נותנות לי בשקט לחיות זה אולי יותר מסתם משבר זה גורל שנפל עלי החיים היפים פשוט התנפצו לאלפי רסיסים הכאב שבליבי זה כאב שאיש אינו שומע די - עד מתי אלוקי יגור העצב בתוכי הכאב שבליבי הוא כאב שבנפשי פוגע די - כמה עוד אלוקי לא רוצה להיות לבד הרחוב נדם מבני אדם אף אחד לא מבין אותי ומחר זה עוד יום יום רגיל וכמעט שגרתי..." דמעה

30/10/2007 | 03:50 | מאת:

לפעמים מתעייפים ולפעמים יש מי שאומר את מה שאנו מרגישים וקל לנו להתחבר וגם לצוטט אני מבינה שיש הרבה כאב יש הרבה לבד גם תחושה שקשה להתרומם... שולחת לך חיבוק ממרחקים לחיזוק ועידוד בתוה שיקל וגם תתחילי להרגיש הרבה יותר טוב אידה

27/10/2007 | 23:29 | מאת: דמעה

איזה שקט כאן... הכתיבה כאן סתם מחדדת לי את תחושת הלבד... באמת שעדיף כבר לסתום את הפה לילה טוב דמעה

27/10/2007 | 23:40 | מאת: שחף

http://www.dex.co.il/nodes/r/249/469/file_0_original.jpg

27/10/2007 | 23:44 | מאת: דמעה

זה מקסים שחפונת... תודה דמעה

27/10/2007 | 23:45 | מאת: שחף

אבל קשה לצפות כאן לתגובה באותו יום מעטים מדי כותבים כאן וגם אלה שכותבים, לא נכנסים או לא מגיבים כל יום גם לא את ולא אני....

27/10/2007 | 23:47 | מאת: דמעה

27/10/2007 | 09:41 | מאת: דמעה

התעייפתי... החיים הפכו לבדיחה בכלל לא מצחיקה... מרגישה מרוחקת...לבד... מנותקת... משותקת... מטומטמת...כל כך כל כך מטומטמת... http://www.thebest3d.com/dogwaffle/dotm/nBT/godessofsadness-s-ds.jpg דמעה

מכירה ומבינה את כל התחושות הללו אך בשום פנים ואופן לא יכולה להסכים עם הדבר האחרון שכתבת מאוד מקווה שתצליחי לישון הלילה הגוף והנפש שלך זקוקים נואשות לשינה לא כל כך יודעת מה עוד אני יכולה לעשות כדי לגרום לך להרגיש פחות לבד.... משתדלת להיות איתך, אבל לא ממש מצליחה... ושוב ושוב כותבת שאני איתך... ואני באמת מתכוונת לזה! רוצה לחבק חיבוק אמתי הלוואי וזה היה אפשרי.... http://www.upsite.co.il/uploaded/images/154_090ab2e4db3357a6c204fa4d9b194844.JPG שחף

יודעת שאת איתי...באמת... כשאני ככה קשה לי לאפשר קירבה... תודה שאת כאן לילה טוב דמעה

28/10/2007 | 08:40 | מאת: ליאור

דמעה איך את הבוקר? מקווה שיותר טוב.... גם אני נטולת אנרגיות בתקופה הזאת... איתך תמיד ליאור

30/10/2007 | 03:59 | מאת:

וכוחותייך יחזרו עם שחר לאט לאט וסבלנות התקופה הקשה תעבור זוכרת את ההודעה ההיא.... שטוב??? אז יש גם ימים טובים מאלה והם כבר כבר מגיעים תקווה אמונה איתך אידה

26/10/2007 | 02:32 | מאת:

http://www.youtube.com/watch?v= =FMXCuW9LDps&eurl=http://wi idget-6e.slide.com/widgets/sf.s swf היה כבר סיפור כם חתול.....לא???

26/10/2007 | 02:35 | מאת:

http://www.youtube.com/watch?v=ZaIviASmllI

26/10/2007 | 10:58 | מאת: ליאור

קטע משעשע...... רק באמריקה יכול להתקיים.... בקשר למה שכתבת לי למטה, אז אין דרך לאלץ אותו. הבן אדם קרימינל, ולא אכפת לו לשבת בבית סוהר.... ניראה איך אסתדר, אין לי גם כח פיזית לקחת על עצמי עוד עבודות... והגדולים רוצים בגדים ממותגים.... והם הולכים לבכות הרבה בזמן הקרוב, כי פשוט לא אוכל לקנות להם. מנסה לשדל אותם לחיקויים מהשוק, ואם לא יצליח? זה מה יש בינתיים... לא הולכת להרוג את עצמי.... מזל שאין שכר דירה על הראש...

26/10/2007 | 16:07 | מאת: ליז

שבבבבבת שלללום..... נהדר. תודה אידה

25/10/2007 | 10:12 | מאת: דמעה

http://www.osmanart.homestead.com/suicidal_thoughts2_op_489x600.jpg דמעה

26/10/2007 | 00:07 | מאת:

לא מצליחה לפתוח אבל כאן בבילך אידה

26/10/2007 | 01:08 | מאת: דמעה

תנסי מקש ימין על הקישור ולבחור פתיחה בחלון חדש.... תודה שאת כאן... אני נ ו פ ל ת דמעה

25/10/2007 | 10:02 | מאת: ליאור

אתמול הודיעה לי הפקידה מהביטוח הלאומי שמהחודש הזה מפסיקים לשלם לי חצי מדמי המזונות שאני מקבלת דרכם כל חודש. למה? כי אני עובדת! סך הכל ארבע וחצי שעות ביום, בשכר מינימום. זה לא פייר! מדינה מפגרת שמעודדת אימהות לשבת בבית ולחיות על חשבון הרווחה. היא עוד מציעה לי לתבוע אותו על ההפרשים.... חחחח.... ניסיתי לדבר איתו יפה, והוא אמר לי שאני יכולה להצטרף לחגיגה של אלה שמנסים להוציא ממנו כסף.... והוא ישב בבית סוהר ולא ישלם. עכשיו צריך לחשוב איך מצטמצמים מהגרושים שחיים מהם. אתמול עשיתי לקטנים סדר בארון, וכל הבגדים משנה שעברה קטנים עליהם, וצריך לחדש להם מלתחה. מה יהיה? רק זה היה חסר לי עכשיו. אוף.

25/10/2007 | 10:11 | מאת: דמעה

יודעת כמה קשה... מחבקת דמעה

26/10/2007 | 10:59 | מאת: ליאור

26/10/2007 | 00:05 | מאת:

ליאור יקרה זה ממש לא במקום, והנורא שאין דרך לאלץ אותו לשלם??!! לא פשוט... לא אפשרי לחיות איתו...והחלטה לא פעם לעזוב כרוכה בשיקולים של תלות כלכלית... עצוב מבינה את הקושי חזקי ואמצי מקווה שיגע פתרון איתך אידה

24/10/2007 | 11:33 | מאת: דמעה

24/10/2007 | 13:00 | מאת: לעמית אין כוח

אני כאן שולחת לך חיבוקים של לא לבד,אוהבת אותך

24/10/2007 | 14:10 | מאת: דמעה

מה שלומך? תודה על החיבוקים...שולחת לך חיבוק גדול ממני תשמרי על עצמך דמעה

25/10/2007 | 04:27 | מאת:

מה קורה איתך? את חסרה ודואגים כאן!!! ספרי, מה איתך אידה

24/10/2007 | 13:36 | מאת: שחף

אני לפני 5 דקות חזרתי מאברבנל ובעוד 10 דקות יוצאת לעבודה אחזור הביתה בסביבות 9 בערב וכל זה אחרי 4 שעות של שינה לא רצופה ומחר על הבוקר לימודים נחמד לי :~/ מה שלומך היום? איך את מרגישה? פיזית ונפשית..... מקווה שיותר טוב שולחת חיבוק שחף

24/10/2007 | 14:14 | מאת: דמעה

איזה עומס :(....שולחת חיבוק מחזק ואנרגיות טובות... אני :(... למרות שהרגשתי לא טוב ניסיתי להגיע לראיון עבודה ובאוטובוס נכנסתי להתקף חרדה של ממש...בלי אוויר...רעידות בכל הגוף...והנהג נבהל ורצה להזמין אמבולאנס ואני לא הסכמתי...חזרתי הביתה וזה עבר כמעט לגמרי...מפחיד...ודווקא רציתי את העבודה הזאת :(((... דמעה

25/10/2007 | 04:30 | מאת:

מקווה שאת ישנה עכיו אוגרת כוחות, אבל כל הפעילויות מברוכות יום טוב ובהצלחה אידה

25/10/2007 | 04:17 | מאת:

שקט

25/10/2007 | 04:20 | מאת:

שקט

22/10/2007 | 09:27 | מאת: דמעה

תראו אותי!! דוגמא חיה לטיפול מוצלח!! רגועה...בטוחה בעצמה...כן כן...הכל נכון עד הנפילה וכשהנפילה מגיעה אני שוב הופכת לאפס מאופס...כל הכלים נעלמים...אז אני צריכה לקבל את העובדה שלא חשוב מה אעשה..לא חשוב כלום...תמיד אשאר הזונה ה"אהובה" של אבא..של החברים של אבא...ושל עוד כל מיני נשים וגברים למיניהם...אני אשאר תמיד רקובה מפנים....ואני באמת עובדת קשה עם עצמי...ולפעמים מרגישה שבאמת הכל יותר קל...עד הנפילה...עד הנפילה....עד הנפילה... דמעה

22/10/2007 | 09:38 | מאת: דמעה

לא מנסה להאשים את הטיפול...רק התכוונתי שכלפי חוץ נראה לכולם שאני ממש בכיוון הנכון ושככה צריך להראות טיפול מוצלח...ואני יודעת שלא משנה כמה מוצלח הטיפול...אני נשארת רקובה מבפנים ואין דרך תקן את זה... דמעה

22/10/2007 | 12:23 | מאת: שחף

אני לא חושבת שנפילות יכולות להצביע על כך שהטיפול אינו מוצלח בכל טיפול, אפילו הכי מוצלח בעולם, יש עליות וירידות ויש תקופות של יאוש כשהכל נראה שחור מה שחשוב זה להסתכל על התקופות הטובות לראות את השיפור שחל בהן ואם עד עכשיו היתה לך תקופה ארוכה בה היית רגועה בה הרגשת טוב עם עצמך בה הצלחת להגיע עם עצמך למקומות שלא הצלחת להגיע עד כה אז זה מה שחשוב ואם עכשיו את בנפילה תנסי כמה שיותר להיזכר בתקופה הטובה שלך להיזכר בדברים שהיו לך נעימים בתקופה הזאת בהישגים שלך ברגשות הטובים שהיו לך תנסי לשאוב כוחות מהזיכרונות האלה ותמיד תזכרי שזה חלק ממך ושהתקופה הטובה תחזור! וככל שתאפשרי לעצמך לתת לה יותר משקל, כך היא תחזור מהר יותר ואף פעם אל תשכחי שאת לא לבד! אני איתך וגם עוד כמה אנשים שאוהבים אותך ושאת חשובה להם שולחת חיבוק שחף

23/10/2007 | 06:12 | מאת:

דמעה יקרה את לא "טיפול מוצלח" את אדם מוצלח שנעזר בטיפול. לכל אדם יש מגוון רגשות והערכה עצמית כזו או אחרת.... גם מי שמעריך עצמו מאוד לעיתים מרגיש "אפס...." אולי אפס בחלק מסויים.... אף אחד לא מושלם יש נפילות.... אולי אלה נותנות את המקום לחשוב ועשות הערכה מחדש.... אולי זה נותן לא לקבל דברים אצלנו כמובן מאליו... אולי זה תלוי איזו כותרת אנחנו שמים לאותן נפילות????? ההרגשה שלך לעיתים נפלאה ולעיתים יש בך את התחושה שיש משהו רקוב שלעולם לא ישתנה... הרגשה קשה הרגשה שרודפת עם זכרונות מילים שנאמרו...תחושות... זה החלק של הילדה שנפגעה.... טיפול... ומילים אחרות...מילים טובות ואמתיות של עידוד, אהבה יכולות לתת ולחזק את החלק המוערך אצלך.... איתך אידה

20/10/2007 | 14:19 | מאת: תום

שלום לכולם, אני בחור בן 33 בגיל 9 עברתי התעללות מינית שנמשכה כמה חודשים ושבסופה נאנסתי הדבר השפיע עלי עמוקות. נהייתי סגור התבודדתי הייתי צמא לקשר עם אנשים אך פחדתי והייתי חשדן כלפי כולם אם מישהו ניסה להתחבר אלי תמיד דאגתי להרחיק. מעולם לא ספרתי את זה לאף אחד הרגשתי גועל מעצמי תמיד האשמתי את עצמי במה שקרה. מעולם לא קיימתי יחסי מין אישה. קשר עם נשים קשה לי. אני מאוד רוצה להתחתן אבל קשה לי עם הסוד הזה. האמת שהכל התפרץ לי לפני שנתיים עד אז הצלחתי להדחיק הכל אבל זהו אני חייב להוציא את זה לאן לפנות מה לעשות??

20/10/2007 | 18:33 | מאת:

מצטערת לשמוע על התעללות, חויית האונס הנוראית שעברת ועל ההשפעות הקשות שלה כיום. לשמור סוד כל כך קשה במשך כל כך הרבה זמן, זה דבר קשה ומכביד עד מאוד, דבר שיוצר ובונה עוד ועוד קשיים...שאתה מתמודד איתם בעצם לגמרי לבד. האם יש משהו שבכל זאת שיתפת? שיודע מה עבר עלייך? יש אדם כזה שאתה סומך עליו ויכול לשתף אותו? חשוב שיהיה...אחד לפחות... יחד עם זאת אני ממליצה להתקשר לקו לנפגעי תקיפה מינית- מרכז הסיוע. המספר 1203 יתכן והצעד הבא יהיה לחשוב על טיפול - קבלת עזרה מקצועית. בכל מה שתחליט אנחנו כאן לשמוע , להקשיב לתמוך, ולעזור בל אשר אפשר אידה

20/10/2007 | 19:20 | מאת: תום

תודה רבה על התגובה המהירה פניתי לקו לתקיפה מינית לגברים לפני זמן לא רב קבלתי מהם טלפון של פסיכולוגית אבל זה קצת רחוק לי מאיזור המגורים וגם יקר. האם יש עזרה מביטוח לאומי לאנשים שעברו אונס והתעללות?

19/10/2007 | 18:40 | מאת: דמעה

מקוה שכולכם בסדר.... מילים של שיר שמדבר אלי מאוד... מחבקת.... חלומות שפיספסת - בית הבובות "כבר מזמן שאתה לא זוכר בועט מתבלבל ושואל מי כמוך יודע היטב הזמן גם חבר גם אוייב כשהיבטת עמוק שם בלב הפעם אולי תתמודד לא מיצית דקה של כאב רק שקעת ואתה שוב דועך המילים, הימים חלומות שלא פעם פספסת לא עצרת להביט לאחור ולבדוק מה שכחת ואולי לא תפסת הכל ובכל זאת המשכת לחלום... שים לב טוב לכל יום שעובר אתה מוותר ובוחר אדישות מחלה בלי כאב רק דמעות שהכל מתפורר יום אחד עוד הכל יתבהר תתחדש תתבגר מי ייתן והשמש תזרח בסוף גם אתה תסתנוור " בתקוה לעוד ימים רבים של אור... דמעה

20/10/2007 | 18:36 | מאת:

דמעה יקרה שבת שלום וגם לך חיבוק התגעגענו.... יום יבוא והכל יתבהר... אידה יום אחד עוד הכל יתבהר תתחדש תתבגר מי ייתן והשמש תזרח בסוף גם אתה תסתנוור "

17/10/2007 | 22:29 | מאת: ליאור

זעזוע מח, שימחוק לי את כל הזכרונות. למה אני עושה סיפור גדול מזכרונות? רק זכרונות קיבינימאט כמה הם יכולים להיות הרסניים... אז נכון היה עבר נגמממממממממממממממרררררררררררררררררר היה לעזאזל לפני המון שנים אז דדדדדייייי שקט מח שלי שתוק כברררררר.................

18/10/2007 | 04:04 | מאת: ליז

שולחת לך חיבוק ליז

18/10/2007 | 20:59 | מאת: דנה

מה שלומך? הכל עובר בסוף מתוקה תני לגל העכור הזה לעבור ויהיה בסדר שולחת לך כוחות וחיבוקים

20/10/2007 | 18:39 | מאת:

ליור יקרה מצטערת שכל כך קשה ואני מבינה שאת מתמודדת עם הכל לבד את מוזמנת לשתף ולפרוק מה שעובר.... מה התמונות אל תשארי לבד עם הכל אידה

16/10/2007 | 00:46 | מאת: גל של עצב

לפני 6 שנים נכנס לחיי תינוק מקסים אתמול אני כבר לא אישה ההריון שחשבתי לעשות כבר לא יהיה הטבע עשה את שלו הגוף יכול ללכת תמיד ידעתי הייתי בהכחשה אתמול התפכחתי נתתי לדמעות לדבר והיא היתה כל כך מקסימה ניסתה להרגיע הרופאת נשים אמרה שהריון היה גומר אותי ושהיא דוקא מרוצה מזה שכבר אין פעילות הורמנלית ככה אני לא בסיכון של שטפי דם בגלל הקומדין כואבת לי הרחם הריקה הרחם שכבר לא תהיה לה פעילות הורמנלית הרחם שלא הרגישה תינוק שלא צמחה אמא של אף אחד רק של ילד מרחוק

16/10/2007 | 10:47 | מאת: דנה

גל של עצב היקרה אל תתיאשי תמיד כשנסגר מעגל נפתח אחד חדש הכי חשוב לא להתייאש להשתדל לשמוח במה שיש לנו.וקווי לטוב החיים מלאים הפתעות

17/10/2007 | 03:59 | מאת:

אכזבה? החמצה גדולה? התשוקה והכמיה לילד.... מצטערת על הרגשות הקשים... מאוד קשה להפרד מהפעילות הזו בגיל הפריון זה סוג של פרידה... כניסה לעידן חדש משהו לא מוכר אולי גם מפחיד האם אפשר לתעל זאת? האם אפשר למצוא משהו שיתן סיפוק? פעילות מסויימת? עבודה ? התנדבות? להיות אמא ממקום אחר? איתך אידה

20/10/2007 | 21:56 | מאת: גל של עצב

רציתי אותך זה התחיל במחשבה חזקה של להיות אמא של המשכיות של השלמת תא משפחתי של רצון להעניק ולחבק ולגדל שלב אחרי שלב מתהליך התהוותך כאפון קטן ועד יציאתך לאויר העולם בצעקה שפורטת על כל מיתרי הלב מהרגע שמניחים אותך עלי עולם שלם ומלואו אף פעם לא הפסקתי לרצות אותך להיות כמהה להחזיק אותך לעקוב צעד אחר צעד בהתפתחות שלך לחבק לקרב ללב לנשום את הריח המתוק הזה שלא רוצים להפסיק ניסיתי להרות אותך ולא הצלחתי כי המחלה לא איפשרה לי האמירות של הרופאים שאני לא אצליח לשרוד את ההריון שתולד פג או שייוצרו בתוך השיליה קרישי דם שימיתו אותך כי לא תקבל חמצן ומזון או שתהיה לי אעלת הריון וששנינו לא נשרוד שמעתי אותם הפנמתי ושוב רציתי להרות אותך לא פחדתי הכמיהה התגברה על הפחד אבל אז הרוםאים לא רצו ללכת איתי המשיכו להגיד שיהיו לי הפלות ושאני אהרוג את עצמי אבל רציתי אותך לפני כמה חודשים דיברתי עם כמה מקומות ואמרו לי חד משמעית שהם לא ילכו איתי אפילו היתה לי מחשבה לעשות את זה לבד בלי הרפואה להזריק לעצמי כדי להרות אותך ואז באה המכה המוחצת אני כבר לא פוריה למרות שאני נחשבת צעירה עדיין אני לא אחווה אותך לא ארגיש אותך לא אעקוב אחרייך לא אראה אותך מתפתח מאפון לתינוק מתינוק לילד לאיש אני לא אחוה את שנות הינקות הנעורים הבגרות אני לא אאמץ אותך לליבי אני לא אראה אייך אתה דומה לי בחיצוניות אני לא אשמע את המילה אמא את כפות הידים הקטנות שנמצאות ומשאירות עקבות בכל מקום שאתה נוגע בו את החיוך השינים הראשונות הזחילה הישיבה ההליכה את הסקרנות את השיער הפה האף העינים שלי או של אבא שלך או שילוב של שנינו אני לא אשמע את הגירגורים שאתה מגלה את הקול שלך או את הידים או הרגלים טועם מהם הרחם שלי תשאר תמיד ריקה הרחם שלי צועקת את צעקת האמהות שלא תהיה רציתי אותך כל כך עובר תינוק ילד שלי אבל לטבע חוקים משלו ואני עדיין כמהה לך רוצה אותך לא רוצה להתעורר למציאות לא רוצה להאמין רוצה לחבק אותך חזק ילד שלי רחוק

20/10/2007 | 21:56 | מאת: גל של עצב

רציתי אותך זה התחיל במחשבה חזקה של להיות אמא של המשכיות של השלמת תא משפחתי של רצון להעניק ולחבק ולגדל שלב אחרי שלב מתהליך התהוותך כאפון קטן ועד יציאתך לאויר העולם בצעקה שפורטת על כל מיתרי הלב מהרגע שמניחים אותך עלי עולם שלם ומלואו אף פעם לא הפסקתי לרצות אותך להיות כמהה להחזיק אותך לעקוב צעד אחר צעד בהתפתחות שלך לחבק לקרב ללב לנשום את הריח המתוק הזה שלא רוצים להפסיק ניסיתי להרות אותך ולא הצלחתי כי המחלה לא איפשרה לי האמירות של הרופאים שאני לא אצליח לשרוד את ההריון שתולד פג או שייוצרו בתוך השיליה קרישי דם שימיתו אותך כי לא תקבל חמצן ומזון או שתהיה לי אעלת הריון וששנינו לא נשרוד שמעתי אותם הפנמתי ושוב רציתי להרות אותך לא פחדתי הכמיהה התגברה על הפחד אבל אז הרוםאים לא רצו ללכת איתי המשיכו להגיד שיהיו לי הפלות ושאני אהרוג את עצמי אבל רציתי אותך לפני כמה חודשים דיברתי עם כמה מקומות ואמרו לי חד משמעית שהם לא ילכו איתי אפילו היתה לי מחשבה לעשות את זה לבד בלי הרפואה להזריק לעצמי כדי להרות אותך ואז באה המכה המוחצת אני כבר לא פוריה למרות שאני נחשבת צעירה עדיין אני לא אחווה אותך לא ארגיש אותך לא אעקוב אחרייך לא אראה אותך מתפתח מאפון לתינוק מתינוק לילד לאיש אני לא אחוה את שנות הינקות הנעורים הבגרות אני לא אאמץ אותך לליבי אני לא אראה אייך אתה דומה לי בחיצוניות אני לא אשמע את המילה אמא את כפות הידים הקטנות שנמצאות ומשאירות עקבות בכל מקום שאתה נוגע בו את החיוך השינים הראשונות הזחילה הישיבה ההליכה את הסקרנות את השיער הפה האף העינים שלי או של אבא שלך או שילוב של שנינו אני לא אשמע את הגירגורים שאתה מגלה את הקול שלך או את הידים או הרגלים טועם מהם הרחם שלי תשאר תמיד ריקה הרחם שלי צועקת את צעקת האמהות שלא תהיה רציתי אותך כל כך עובר תינוק ילד שלי אבל לטבע חוקים משלו ואני עדיין כמהה לך רוצה אותך לא רוצה להתעורר למציאות לא רוצה להאמין רוצה לחבק אותך חזק ילד שלי רחוק

14/10/2007 | 10:52 | מאת: סמויה מן העין

אז בואו ותצחקו קצת עליי- ביום שיש קיבלתי אוטו. עכשיו אני בדרכים. תיזהרו...פנו לי מקום.. כבר הספקתי להתנגש ברוורס עם הרכב החונה של השכן הצמוד שלי. ו..עם האוטו החדש של בעלי. התעקם שם כל המכסה מנוע. (למכונית של בעלי - למרבה הפלא כלום לא קרה..) מרוב פחד לא ידעתי מה לעשות.. אז ברחתי מהזירה. בעלי היה צריך לצאת לאנשים הכועסים האלה ולהידבר איתם. ולאחר משא ומתן עם השכנים הנכבדים- הכל סודר. רק ש.. פחדתי להראות את פרצופי במשך מס' חוד' ברחוב שלנו. יש לציין שכמעט לא נשמתי! ואז.. יום אחד בעלת הרכב נתקלה בי.. וצחקנו על זה. אמרתי לה שאני מזה מתביישת! ופחדתי להיתקל בה. והיא אמרה- שאלה יהיו הצרות שלנו בחיים. אז מה המסר- אתן רואות? לפעמים דבר מסויים נראה לנו-סוף העולם!!!!!!!!!!!!!!!! ובסוף- הכל מסתדר וצוחקים על זה. תחשבו על זה.......................... אה- יותר נכון שעכשיו שאני בדרכים- כל דאגותיכן צריכות להתגמד לעומת זה.. עכשיו אתן באמת צריכות לדאוג כי אני על הכביש.. וכל השאר- קטן ...

14/10/2007 | 21:56 | מאת: דנה

כשסמויה בשטח נא להיות במתח מתי תעשי לי סיבוב?

15/10/2007 | 08:27 | מאת: סמויה מן העין

לאן שתרצי יקירתי... סוף סוף מישהו רוצה לעלות איתי... אוף- כמה קשה לנהוג.. במיוחד להשתלב עם כביש ראשי.. את בנתיב האצה ומשמאלך בכביש הראשי נוסעים כמו מטורפים. איך תחתכי לשם?? איך משתלבים עם זה? פחד אימים- מלא משאיות מכל הכוונים... פוחדת לחתוך לשמאלי.. בסוף אני מוצאת את עצמי בשוליים יורדת לתחנת דלק ומסתובבת שם לנתיב הרצוי- אחרי שכל התנועה כבר מפסיקה. יופי.. אבל זה הכי בטוח לי כרגע..

15/10/2007 | 09:43 | מאת: סמויה מן העין

דנה, כדי בעלך לא יעקוב אחרייך ובכלל הנה טיפ: אינטרנט אקספלורר אנו לא ממליצים להשתמש באינטרנט אקספלורר כדפדפן הקבוע שלכם, אבל אתרים מסוימים כלל לא עובדים עם דפדפנים אחרים, ולפעמים פשוט אין ברירה. עבור מקרים שכאלה, כדאי לקבוע כמה הגדרות פשוטות שימנעו מהאינטרנט אקספלורר לשמור את הסיסמאות ואת היסטוריית הגלישה שלכם. במחיקת העוגיות נטפל בפרק השלישי, שעוסק בגלישה אנונימית. מתוך לוח הבקרה (Control Panel), פתחו את אפשרויות אינטרנט (Internet Options). תחת היסטוריה (History), רשמו 0 ולחצו על ניקוי היסטוריה (Clear History). לאחר מכן, לחצו על הגדרות (Settings) ורשמו 1 תחת תיקיית קובצי אינטרנט זמניים (Temporary Internet Files Folder). לחצו פעמיים על אישור (OK).

זה כל כך נכון סמויה.... הלוואי ונצליח להרגע ולהאמין שזה לא סוף העולם... את יודעת "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" הכל חולף בסוף ונראה אחרת לגמרי... ואפשר גם לצחוק טוב שנגמר כך אידה

14/10/2007 | 10:15 | מאת: עמית

רע כל כך סליחה שאני קיימת בעולם הזה

14/10/2007 | 21:54 | מאת: דנה

יש מיליארדים בני אדם אבל עמית יש רק אחת תעריכי את הקיום שלך

17/10/2007 | 03:50 | מאת:

עמית יקרה מה שלומך? נכנסת בחטף ונעלמת??? אני מבינה שקשה וגם רע עכשיו.... שתפי מה קורה? מה איתך? יש התקדמויות? איתך אידה

24/10/2007 | 13:04 | מאת: לעמית קשה

מחר אולחת להיתעשפז,יודעת שאני מסוכנת לעצמי,כמה שזה עצוב להגיד,אני לא בורחת מעצמי ואולי כן,אבל הכל ניהיה כל כך קשה,הכל טריגרי,הכל איבוד שליטה,היום אני מרגישה שאני נופלת ולא יכולב לאמוד בכוחות עצמי,יותר מידי נזק גרמתי לעצמי כל השבועיים האחרונים,ניסיתי להיתעבד שבוע שאבר ולמזלי או לא למזלי הגיעו בזמן,אני חייבת עזרה,ההבנה הזאת כנירה חילחלה . אז זה מה שקורא איתי,אני וסבך של קוצים,קשרים שחייבים לאיפרם.

13/10/2007 | 23:43 | מאת: שחף

לא מרגישה טוב והכל בגלל איזו שטות - לא שמתי לב שנגמר לי סוג אחד של כדורים הייתי בטוחה שיש לי עוד קופסה אז לא קניתי ודווקא הייתי בבית מרקחת, אבל קניתי משהו אחר ואתמול לא היה לי את הכדור לקחת ועכשיו מרגישה רע בגלל זה בעיקר פיזית - סחרחורות וחולשה אבל זה משפיע גם על המצב הנפשי ודווקא אתמול היה לי יום ממש טוב והיום היה יכול להיות אותו דבר אם לא הכדור הדפוק הזה שחסר והיום גם לא יכולתי לקחת אותו כי לא היה לי לא רוצה לחשוב איך אני ארגיש מחר בלימודים באסה!!!! טוב נו, עכשיו אני עצבנית וכועסת על עצמי אבל דווקא היו לי גם כמה שעות טובות היום הלכתי למסעדה ומאוד נהנתי שם :) זה עשה לי טוב אבל לפני זה ואחרי זה היה גרוע :(

14/10/2007 | 21:52 | מאת: דנה

אני לא מרשה לך לדבר ככה. אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב

17/10/2007 | 13:31 | מאת: ליז

מוכשרת שכמותך - קורה.. תקלה, לא לדפוק ת'ראש בקיר באתי לאחל לך הצלחה בלימודים במסלול הנכסף אז המון המון הצלחה ומקוה שהרגשת בסדר זה הימים הראשונים לא נורא וההתרגשות... הכל יהיה טוב כבר אמרתי - מוכשרת באהבה @~>~>&#9829;~<~<~@ ליז

11/10/2007 | 08:59 | מאת: ליאור

כל הלילה לא הפסקתי לבכות. הראש כואב לי, ולא בא לי ללכת לעבודה המעצבנת הזאת. אבל אם אפסיק לעבוד לא יהיה כסף. לעזאזל החיים האלה.

11/10/2007 | 12:49 | מאת: בובה על במה

מתוקה לא להתייאש מכירה ככ ת'ימים האלה.. זה יעבור מתוקה. זה לא ישאר ככה הרבה.. אני במייל אם את צריכה ..

12/10/2007 | 09:00 | מאת: ליאור

12/10/2007 | 05:45 | מאת:

ליאור יקרה מה קורה? זה נכון יש ימים כאלה.... אבל אל תשכחי שיש גם ימים טובים יותר... ואולי, מחר יהיה יותר טוב, את תראי מחר יהיה יותר טוב, בשבילי ואם את שומעת את השיר שלי אז תדעי שזה אני מחר יהיה בסדר, את תראי אנחנו כאן לשמוע מה איתך? אך מרגישה היום לקראת שבת אל תשארי לבד כאן אידה

12/10/2007 | 08:59 | מאת: ליאור

אני מקווה... מרגיעה את עצמי לרגעים... ושוב בוכה... והעניין הוא שאני ממש בלי תמיכה מקצועית וקרובה. אבל את כאן... וזה המון... תודה יקרה שלי... ליאור

10/10/2007 | 14:05 | מאת: דמעה

כשיש שיהוקים משך דקות ארוכות ואז פתאום זה נפסק? ומחכים לשיהוק הבא כי ברור שהוא יגיע אבל הוא לא בא? ואת ההרגשה הזאת של הציפיה למשהו שבטוחים שיגיע אבל זה לא מגיע?? לי עכשיו טוב...כן טוב...ואני מרגישה את התחשוה הזאת כמו אחרי שיהוקים שאני מצפה שהטוב יעלם ויגיע שוב הרע..שוב הנפילה...מחכה כמעט בלי לנשום אבל מתעוררת שוב ושוב בבקרים ועדיין מרגישה טוב...וואי אני ממש לא רגילה!!ולמרות שאני חושבת כל הזמן שבטח הנפילה תגיע בכל רגע אני כבר לא מפחדת ממנה ואפילו מעיזה לחשוב שאולי עכשיו יהיה טוב ליותר זמן...אולי משהו השתנה אצלי סוף סוף...לא יודעת...רק יודעת שטוב לי עכשיו ואני מתכוונת להנות מזה... שיהיה לכם יום נפלא... מחבקת דמעה

מקווה שהטוב ישאר עוד להרבה זמן

איזה כייף לקרוא כתבי לעצמך על ההרגשה הזו כתבי לעצמך מילות עידוד וחיזוק לימים קשים יותר וגם כאן נשמור כמובן את ההודעה מחבקת חזרה אידה

10/10/2007 | 09:02 | מאת: דנה

בעלי נכנס אתמול דרך ההיסטוריה וקורא הודעות שלי בפורום הזה הוא לא הספיק בפורום אחר הוא כן הספיק והבין מייד שזאת אני הוא לא כעס אני לא לוקחת שום סכון ונעלמת עד להודעה חדשה.לקח לי אתמול שעה למחוק את כל ההיסטוריה.אני לא מבינה כמעט כלום במחשבים .אני לא יודעת מה לעשות כדי שהוא לא ''ירגל'' אחרי שוב. מי שרוצה יכולה לכתוב לי לתיבת הדואר שלי [email protected] אני אתגעגע אליכן מאוד

10/10/2007 | 09:13 | מאת: סמויה מן העין

לרגע החסרתי פעימה שמא את רוצה לעשות מעשה נואש...! ונפרדת מאיתנו.. דנוש- אז להתראות שם.. (אמרתי לך שהוא עלול לעקוב אחרייך..) ואמרת לי שהוא לא יודע בכלל אנגלית... תיזהרי!

10/10/2007 | 21:57 | מאת:

תיהיה חסרה לנו.... אולי תאמצי הרגל למחוק היסטוריה? מקווה לראותך כאן אידה

08/10/2007 | 11:42 | מאת: ליאור

אתמול בדרך לעבודה הרגשתי איך אני שוב מתחילה להיות מוצפת בכאב גדול. מאז שביקרתי אצלהם (אלה שהביאו אותי לחרא עולם הזה). הרגשתי צורך לפרוק את הכאב, וממש בכיתי.... ברגע אחד של בלבול (אין לי מילה אחרת), התקשרתי למזכירה של מנהלת המרכז שהייתי מטופלת בו. כדי לנסות ולברר עם המנהלת על אפשרות חזרה לטיפול. המזכירה, אשה מקסימה שאני מכירה כבר שנים, הבחינה שאני נשמעת לא טוב. וניסתה לקשר אותי עם המנהלת, אבל העדפתי שהיא תחזור אלי , כי לא רציתי לדבר כשאני הולכת ברחוב, ואנשים שומעים אותי... היא לא חזרה אלי כמובן, ואני ממש מתחרטת על הטעות שעשיתי בהרימי טלפון אליה. ורצה הגורל או המקרה ואתמול אני שומעת ממישהי שמכירה את ההתנהלות שם מבפנים, שאותה מנהלת (שאני די מחבבת, ומכירה את הסיפור שלי היטב), שמה לה למטרה "לא להפוך את המטופלים לכרוניים במערכת" מכל מיני סיבות.... איזה טעות עשיתי!!! ועכשיו אני בקריזה על עצמי!! למה אני עושה שטויות???!!!!!! למה אני לא יודעת לקחת אוויר ולנסות להתגבר על זה לבד???!!! למה התלות הזאת באנשים ארעיים שלעולם לא יהיו חלק ממני, אלא רק חלק כזה או אחר בתהליכים שאני עוברת? אני מרגישה שביזיתי את עצמי לגמרי!!! במחשבות שלי אני שוב מתקשרת למזכירה, ואומרת לה שתשכח מהשיחה של אתמול..... אבל גרמתי מספיק נזק..... אני לא רוצה להיות כרונית בשום מקום ועל אף אחד!! אני לא כרונית אפילו בעולם הזה....... אאאאאאאאאאאאאאווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףף

ליאור יקרה לא טעית שום טעות.הטעות היא שלהם לא שלך. הדרך שלהם קלוקלת וחסרת רגישות.אל תיקחי ללב וחפשי עזרה במקום שישמחו וירצו להעניק.אי אפשר להסתדר לבד זה בדוק

08/10/2007 | 15:36 | מאת: ליז

את המקום של לא רוצה להיו כרונית.... מצטרפת לאוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ובלי קשר להרגשה מה קורה שם ? איזו מין התנהלות ללא דיסקרטיות ללא שמירה על כבוד המטופלים - משהו לא ניראה לי בכלל - מחבקת לך המון

בנות שמטופלות שם. מבחינת הדיסקרטיות אין לי בעייה.... והמקום כן עזר לי בעבר, כך שהאמירות שלי הן ממקום של כאב, ולא חלילה של השמצה של מי מהצוות שם.

08/10/2007 | 16:27 | מאת: ליאור

לנדב לך כמה שטויות: א. צר לי על כך "שדלתה של המנהלת הייתה סגורה בפנייך" באותו יום! אני יודעת כמה זה קשה להרגיש דחויה דווקא בזמן שאת כה זקוקה לעזרה. ב. אני מכירה הרבה אנשים שלאחר שעזבו את הטיפול התקשרו בחזרה למטפל/ת כדי לקבוע פגישה. וזה רגיל וטבעי. ג. לא ברור מדוע המנהלת החליטה לנקוט במדיניות נוקשה וקרה זו. מנהלת טובה בעיקר בתחום הזה צריכה להבין,להיות אנושית וגמישה ואמפתית כי מדובר-בבני אדם! ד. אולי תנסי באמצעות מכתב או בדרך כלשהיא להסביר לה כמה היא טועה! למרות היותה מנהלת נכבדה אני מאמינה שיש לה רגשות והיא בטח תתנצל מעמקי נשמתה כשתדע כמה אקט זה פגע בך ורמס אותך. אני מאמינה שאילו ידעה כמה היא פגעה בך היא לבטח לא תשאיר את זה ככה. לא מאמינה שיש לה משהו אישי נגדך-היא פשוט נקטה בדרך קרה ומחושבת ע"פי מדיניות כלשהי. ואין מה לעשות- נשים במצבנו הן "כרוניות"! הפגיעה בנו היא לכל החיים. אם המנהלת המלומדת לא מבינה את זה....אז שתלך לעשות עוד כמה תארים באוניברסיטה. אם היא לא "בן-אדם"- לעולם זה לא יעזור לה. את לא אשמה ביחס שקיבלת ונהגת בריא ונכון כשהתקשרת לבקש עזרה! וזה היה נבון ביותר! להיפך- היא זו שנקטה בדרך לא נבונה ולא מאפיינת כלל מנהלת של מכון שמטפל בנשים במצבנו. וזהו- תם שיעור השטויות להיום.. אבל באמת -זה בא ממקום של תמיכה:מליבי ומזמני.

08/10/2007 | 16:29 | מאת: סמויה מן העין

בטעות רשמתי במחבר - ליאור במקום-סמויה מן העין אז העתקתי את זה שוב הפעם נכון אני מקווה... לנדב לך כמה שטויות: א. צר לי על כך "שדלתה של המנהלת הייתה סגורה בפנייך" באותו יום! אני יודעת כמה זה קשה להרגיש דחויה דווקא בזמן שאת כה זקוקה לעזרה. ב. אני מכירה הרבה אנשים שלאחר שעזבו את הטיפול התקשרו בחזרה למטפל/ת כדי לקבוע פגישה. וזה רגיל וטבעי. ג. לא ברור מדוע המנהלת החליטה לנקוט במדיניות נוקשה וקרה זו. מנהלת טובה בעיקר בתחום הזה צריכה להבין,להיות אנושית וגמישה ואמפתית כי מדובר-בבני אדם! ד. אולי תנסי באמצעות מכתב או בדרך כלשהיא להסביר לה כמה היא טועה! למרות היותה מנהלת נכבדה אני מאמינה שיש לה רגשות והיא בטח תתנצל מעמקי נשמתה כשתדע כמה אקט זה פגע בך ורמס אותך. אני מאמינה שאילו ידעה כמה היא פגעה בך היא לבטח לא תשאיר את זה ככה. לא מאמינה שיש לה משהו אישי נגדך-היא פשוט נקטה בדרך קרה ומחושבת ע"פי מדיניות כלשהי. ואין מה לעשות- נשים במצבנו הן "כרוניות"! הפגיעה בנו היא לכל החיים. אם המנהלת המלומדת לא מבינה את זה....אז שתלך לעשות עוד כמה תארים באוניברסיטה. אם היא לא "בן-אדם"- לעולם זה לא יעזור לה. את לא אשמה ביחס שקיבלת ונהגת בריא ונכון כשהתקשרת לבקש עזרה! וזה היה נבון ביותר! להיפך- היא זו שנקטה בדרך לא נבונה ולא מאפיינת כלל מנהלת של מכון שמטפל בנשים במצבנו. וזהו- תם שיעור השטויות להיום.. אבל באמת -זה בא ממקום של תמיכה:מליבי ומזמני.

היי ליאור אני ממש לא חושבת שעשית טעות לבקש עזרה זאת לא חולשה - זה כוח אי אפשר כל הזמן לסחוב את הנטל של החיים לבד, רק על הכתפיים שלך מותר לנו ורצוי לקבל עזרה ותמיכה מאחרים הבעיה הייתה חוסר הרגישות של הצד השני, לא את! אני במקומך הייתי פונה למקום אחר וכן מבקשת עזרה מה שלומך עכשיו? איך את מרגישה?

08/10/2007 | 22:18 | מאת: ליאור

כאילו משתמע מהדברים שאני כותבת שאני מוציאה שם רע למקום, ולא זאת כוונתי, באמת שלא. רק שהייתי צריכה להתמודד לבד... לא רוצה לחזור לשם, לא מרגישה צורך יותר בטיפול. משהו בי נשבר... אולי אני סתם עושה לעצמי חיים קשים? ואולי אפשר לבד? ואולי באמת הגיע הזמן לא להיות נטל טיפולי על אף מטפלת? לא מבינה את עצמי היום.

ליאור יקרה קודם כל מה שלומך היום? דבר שני בקשת עזרה הוא א-ב של טיפול...ואת עשית מה שהיית צריכה לעשות. להתקשר למקום - למטפלת שלך, כאמור כאן מרכז כזה יודע במה דברים אומרים ולכן אין לי ספק שהיית מקבלת " עזרה ראשונה" לפחות למצבך. גם שיחת טלפון יש בה המון בכדי לעודד, ולתזכר כלים וכוחות שיש בך!!!!!!!!!!!!!!!!! וכן לתת לך את זריקת האנרגיה שהיית זקוקה לך. כעת את לא קבלת את מה שהיית זקוקה לו כל כך- את מילת העידוד והתמיכה וגם נותרת עם רגשות אשם והלקאה עצמית על כך שהיית ונסית לבקש עזרה. בעצם מה מסקנותייך??? להתמודד לבד, לא לבקש עזרה, לא לסמוך על איש מלבד עצמך. במצבים אלה אנחנו כולנו כל כך זקוקים לתמיכה למילה הטובה שתראה לנו את האור שכבה. "רק מילה אחת או שתיים...לא יותר מזה..." ליאור יקרה אנחנו כאן מותר וצריך לבקש עזרה איתך אידה

08/10/2007 | 06:22 | מאת: ליז

סליחה שאני מתפרצת עם זוועה שכזו כולי רועדת מהכותרת על פדופיל שנתפ שאלוהים ישמור על ילדי הגן שאלוהים ישמור על המין האנושי אם אתה שם... קצת רחמים על תינוקת בת שנה... כן מזמן לא הייתי כאן - מנסה בכל הכח לשכוח שאני חלק מהסיפור הזה אפילו התחמקתי מטיפולים כבר תקופה ואתמול המטפל יצר קשר לשאול מה קורה... אבל כשבאה ידיעה כזו - וכל הגוף שלי מגיב... אני יודעת, אני יודעת שאי אפשר. סליחה, סליחה שאני מתפרצת - ולא מביאה את הידיעה כי היא טריגרית ברמות

08/10/2007 | 09:33 | מאת: ליאור

מצטערת על התקופה הקשה שאת עוברת..... מקווה שתתחזקי במהרה יקירה.... שולחת לך חיבוק של כוח ועוצמה, לעבור את התקופה הקשה הזאת.... ליאור

דוקא יש לי תקופה טובה - ללא טיפול , בלי החפירות, חזרתי ללימודים, התחלתי לקבל מטופלים. אבל לא לגמרי... הסיוטים לא ממש עוברים, ואני לא בטיפול כי נגעתי במקום שלא מתאים ו... הכתבה הזו גרמה לי להבין כמה אני עדיין לא פתרתי את המקום הפגוע הזה שלי. אוקיי די לקטר כיף שוב לפגוש אותך ולקבל חיזוקים ולדעת שיש תמיד לאן לברוח או לאן לבוא לקבל חיבוק. תודה ליאור יקרה.

08/10/2007 | 09:42 | מאת: סמויה מן העין

התאפקתי והתאפקתי שלא להגיב על זה אבל לא יכולתי יותר!! מצטרפת - לבחילה- קראתי על זה הבוקר. למרות הגועל אני שמחה- טוב שהחלאה נתפס!!! אחרת הוא היה ממשיך במעלליו. בלתי נתפס! כמה שרוצים להבין-אי אפשר!

08/10/2007 | 10:05 | מאת: ליז

צודקת - אמן שנתפס פשוט מזעזע איך מנצלים ילדות תודה סמויה שהגבת - כך את מאפשרת גם לי לשחרר קצת מהכעס. ממש מודה לך שנכנסת יודעת שזה לוקח המון אנרגיה - שולחת חיבוק

08/10/2007 | 21:13 | מאת: שחף

לא קראתי את הכתבה לא הייתי בבית בכלל ביומיים האחרונים מצטארת שהיא החזירה אותך למקום הכואב הזה מקווה שתוכלי להתאושש מהר ואני שמחה מאוד לראות אותך כאן!!! התגעגעתי! למרות שהייתי שמחה עוד יותר, אם הנסיבות היו אחרות.... מקווה שאת לא מתנגדת לעוד חיבוקון אחד.... http://www.happypawskennel.com/images/give%20me%20a%20hug.jpg ממני באהבה שחף

09/10/2007 | 21:09 | מאת: ליז

חמודהההההה את חיבוק זה השם השני שלי... שאני אתנגד. תודה שחפונת.

10/10/2007 | 03:34 | מאת:

ליז יקרה בהחלט גם עם תחושת הגועל והבחילה, ואלה דברים שמעוררים את כל מה שמנסים לשים בצד ולהמשיך הלאה.... זה בסדר הפסקה...קצת לנשום בבוא הזמן תמצאי את הכוחות לחזור לטיפול. איתך אידה

07/10/2007 | 14:32 | מאת: דנה

אני נשואה לטרול אקבור אותו בחול ואז אצחק בקול נגמרו לי החרוזים ובכלל אין לי מצב רוח אני מיואשת לגמרי אני חסרת כוחות לחלוטין אני כל הזמן חולה אין לי כח לכלום והוא מסתובב סביבי כמו פצצת זמן מתקתקת אתמול הוא התחיל ללטף למשש אותי.הייתי כל כך חלשה שלא היה לי כח להעיף אותו בלעתי שני כדורי הרגעה.זה הרדים אותי אחרי שעתיים לשלוש שעות בלבד. הוא שאל מה זהו לא יהיה יותר?(מספר) אמרתי לו לא! אז הוא התחיל להגיד כמה שהוא יתגעגע לזה..........ולרגליים שלי........ולזה שלי......... לגוף שלי.טמבל שכמותו.

07/10/2007 | 21:52 | מאת: שחף

מתארת לעצמי כמה קשה לך התהליך שאת נמצאת בו שואב ממך המון כוחות בטח בגלל זה את גם חולה כל הזמן כשאנחנו מותשים רגשית, גם הגוף שלנו נחלש ותופס את כל המחלות האפשריות תגידי, אין לך במקרה אפשרות לעבור לגור עם מישהו מהמשפחה לתקופה הזאת? כדי שלפחות לא תצטרכי להתעמת איתו כל הזמן..... אולי זה יוכל להקל עלייך במעט.... מחבקת בעדינות שחף

08/10/2007 | 15:37 | מאת: דנה

לא אין לי לאן לעבור תודה על העדוד שחף יקרה אין לי מושג מה יקרה

08/10/2007 | 09:39 | מאת: סמויה מן העין

ממני, יקירה! תהיי חזקה! (((((((((((((((((((((((((דנה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ותמשיכי בתהליך! אל תוותרי!!!

08/10/2007 | 15:38 | מאת: דנה

תודה מתוקה

10/10/2007 | 03:40 | מאת:

דנה יקרה אכן תהליך קשה, גם עם ביוזמתך, גם אם היה רע, אם רצית את הפרידה... זה מתחיל מתהליך של ניפוץ התקווה וציפיות ואולי גם הפנטציה בכל הקשור לבן זוג למוסד הנשואין, למקום המוגן שהפך למאיים. הרבה כוחות... אמונה ותקווה הכל יסתדר לטובה. אבל את צריכה להמשיך ולשמור על עצמך.... אף אחד לא יעשה זאת, זה קשה ולבד עוד יותר אנחנו כאן אידה

05/10/2007 | 20:16 | מאת: שחף

וכל תקופת החגים... וזה אומר שביום ראשון אני מתחילה את הלימודים החדשים שלי היום הראשון מתוך שלושת השנים הבאות ועדיין קשה לעכל שאני באמת התקבלתי ושבאמת אני הולכת ללמוד משהו שאני חולמת עליו כבר כל כך הרבה שנים זה עדיין לא נתפס שסוף סוף הגעתי לשם אחרי כל המאמצים שעשיתי כדי לעמוד בתנאי הקבלה ואחרי כל הפחדים שאולי לא יקבלו אותי ומה אני אעשה אז..... והנה כן קיבלו אותי ואני באמת באמת מתחילה ללמוד מחרתיים היום הגדול! :)

06/10/2007 | 19:49 | מאת: דנה הקנאית

איזה כיף לך !תהני מכל רגע.

06/10/2007 | 23:10 | מאת: שחף

06/10/2007 | 21:43 | מאת:

סוף זו תמיד התחלה..... שיהיה בהצלחה ותהני מהלימודים למרות שלימודים תמיד מלחיצים שעורים, עבודות וגם מבחנים. יש משהו כייף בלילמוד וגם ליצור אידה

06/10/2007 | 23:14 | מאת: שחף

תודה אני חושבת שהדבר שאני הכי אוהבת לעשות בחיים זה ללמוד ומה שהכי מצחיק שבבית ספר שנאתי ללמוד וברגע שזה נהיה מבחירה ולא חובה, התחלתי לאהוב וכבר ממש התגעגעתי ללימודים לא למדתי כבר יותר משנה :)

04/10/2007 | 16:17 | מאת:

חגי תשרי עומדים להסתיים מקווה שאיחלתן לעצמכן את כל הדברים הטובים לקראת השנה החדשה אולי גם ניצלת תקופה זו לחשבון נפש מה עד עכשיו ומה הלאה??? מטרות , רצונות תקוות , חלמות זה הזמן לתחילת עשיה ולהגשמה חג שמח והגשמת משאלותכן לטובה אידה

04/10/2007 | 17:12 | מאת: ליאור

תודה על הברכות והאיחולים, קבלי כפליים חזרה יקרה שלי. אייכשהו כשהברכות מגיעות ממך, הן תמיד מתגשמות לטובה, אמן... בשנה החדשה אני מאחלת לעצמי? שיירגעו מעט ההורמונים של הילדים הגדולים שלי....חחחחח..... והם רק בתחילת הדרך..... מתגעגעת אלייך מאד. ליאור

05/10/2007 | 04:14 | מאת:

הלוואי הכל מכל הלב אידה

05/10/2007 | 04:16 | מאת:

הלוואי הכל מכל הלב אידה

05/10/2007 | 04:16 | מאת:

הלוואי הכל מכל הלב אידה

03/10/2007 | 14:06 | מאת: סתם גל אחת

כל ילד הוא שיר מתנה כל ילד הוא שיר שהקב"ה ברא אך הוא טרם הכיר חוקי הלחנה אות אחר אות ותו אחר תו נעזור לו לבנות את ניגון חייו שידע לכוון את צליל מיתריו שישכיל לנגן את מיטב לחניו כל ילד הוא שיר להוריו מתנה אם נדע להאיר את דרכו נכונה שאני קוראת את השיר אני מרגישה שאיתי עשו בדיוק הפוך מהמילים שבמקום להאיר את דרכי ולתת לי להתפתח בצורה בריאה החשיכו לי אותה בפאזל נכון מחברים חלק חלק בזהירות רבה לא לפגוע מהפאזל שלי החסירו חלקים ולא נזהרו אלא פגעו בכל צורה שהיא ולא הספיק להם גם השאירו סימנים בגוף שאני לא אשכח למי כאן המילה האחרונה ומי מכתיב את הכללים המעוותים שהיו הקינאה החולנית המכות הפגיעה המינית המחיקה של האני שלי ריסוק התמימות והילדה השקרים שאוהבים אותי ואחר כך פוגעים ברגע שלא מכוונים נכון את צלילי המיתרים זה נשמע צורם ומחריש אוזניים לי לא עזרו לבנות אלא הרסו כל חלק בריא שבי וגם בילבלו אהבו ופגעו ילד הוא באמת מתנה יקרה להוריו ואייך שמלמדים אותו נותנים לו יד מעודדים אותו ומתיחסים אליו כישות נפרדת כאדם קטן עם רצונות ומחשבות הוא גדל להיות אדם בריא בגופו ובנפשו עם יסודות חזקים למלחמת ההשרדות בחוץ לי לא נתנו יסודות בריאים לי נתנו לגדול לבד ,לגדל את עצמי לבד לחיות בתוך שדה קוצים בתוך גן עדן של שוטים לי החניקו את המחשבות העצמאות השאיפה לגדול הייתי אישה קטנה בגוף של ילדה שרק רצתה חיבןק והגנה

גל יקרה שיר יפה שמעוררת המון כאב, כאב ותחושת המחסור והחסך... כמו שאמרת כל מה שילד זקוק בשביל לגדול ולהתפתח בצורה בריאה. אבל את יודעת נאמר שם כל ילד הוא שיר ואת גם כן שיר ילדה שהיא שיר ואותה הילדה עדיין שם עם הכאב וכיום את יכולה להלחין את המנגיה אולי לנגן לה משהו אחר משהו שרק את יכולה לתת לה חג שמח אידה

04/10/2007 | 19:01 | מאת: ליאור

מצטרפת למה שאידה כתבה לך.... תלחיני את שירת חייך.... למרות שמעט קשה לכתוב, ויותר קשה לבצע..... ויש לך הרבה אפשרויות למנגינות יפות..... מנגינת הטוב שבך..... מנגינת האהבה והחמלה שבך.... עוד? את יודעת יותר טוב ממני..... ערב מקסים לך.... ליאור.

04/10/2007 | 22:01 | מאת: דנה

מסכימה עם כל מילה של ליאור

05/10/2007 | 13:22 | מאת: סתם גל אחת

לא מרגישה כמו שיר, אם שיר אז מזויף שנעשה מקרעים של חיים מבלבלים ופוגעים ופגועים לא יודעת להלחין מנגינה חדשה למרות הניסיונות, הקורדים תמיד יהיו צורמים אצלי המיתרים כבר קרועים

06/10/2007 | 19:48 | מאת: דנה

יהיה טוב חייב להיות תתחילי להאמין טוב סתם גל אחת?

02/10/2007 | 00:01 | מאת: שחף

עם עיפור קבוע או עם חזה מורם? שיגעו אותי כבר הפירסומות האלה כאן!!! :~/

02/10/2007 | 00:41 | מאת: כנפיים...

הרגת אותי כאן עכשיו חחחחחחחחחחחחח אני בעד הגדלת חזה... גם לזה נגיע ;-) אבל זו רק אני... ואם כבר, אז איזה סדנאת אומנות תתאים הרבה יותר :)

02/10/2007 | 05:41 | מאת:

התלבטות....

02/10/2007 | 20:56 | מאת: שחף

30/09/2007 | 05:35 | מאת:

כמה טוב לראותכן כאן!!! מה שלומכן? אך החגים? אוטוטו נגמרים... שבוע נפלא וחיובי אידה

30/09/2007 | 07:52 | מאת: דנה

בוקר טוב אידה היקרה

01/10/2007 | 02:06 | מאת:

טוב לראותך דנה! מה איתך? כיצד מתקדמים העניינים? אידה

29/09/2007 | 12:57 | מאת: דמעה

29/09/2007 | 13:08 | מאת: שחף

29/09/2007 | 17:08 | מאת: דמעה

מה קורה לפורום הזה???כולם נעלמו..נאלמו..עצוב... מה שלומך? דמעה

01/10/2007 | 02:07 | מאת:

היית חסרה כאן אידה

26/09/2007 | 22:06 | מאת:

מקווה שהכל בסדר איתכן.... קצת שקט כאן תקופת חגים, חשבון נפש והרבה תעסוקה מסביב?? חג שמח שקט ואושר אידה

27/09/2007 | 00:44 | מאת: שחף

נראה לי שזאת הפעם הראשונה בכל ההיסטוריה של הפורום, שעד 10 בלילה אף אחת לא איחלה חג שמח ו.... לא יודעת..... לא מרגיש לי כל כך שמח :(

27/09/2007 | 04:22 | מאת:

מה קורה איתך??

27/09/2007 | 10:08 | מאת: דמעה

כן גם לי לא מרגיש כל כך שמח :( שולחת חיבוק http://lc.fdots.com/cc/lc/fc/fce88e902771fe7e2c4077f6e67cda2a.jpg דמעה

23/09/2007 | 11:27 | מאת: שחף

עברתי את התיאוריה בלי אף טעות :)

23/09/2007 | 21:30 | מאת: ליאור

שחף יקרה, בהצלחה בכל אשר תפני. תמיד ידעתי שתצליחי במעשייך.... כל הכבוד לך.

23/09/2007 | 21:54 | מאת: שחף

25/09/2007 | 01:04 | מאת: אפרת

סחטיין!!!

25/09/2007 | 01:21 | מאת: כנפיים..

כל הכבוד!!!!!! יאללה, עוד מעט תאספי אותי לארומה? :) שיהיה בהצלחה שחף.

25/09/2007 | 13:43 | מאת: שחף

גם כשיהיה לי רישיון, לא יהיה לי במה לנהוג עוד איזה כמה שנים טובות את יודעת, אהיה סטודנטית ענייה :)

26/09/2007 | 22:08 | מאת:

כל הכבוד בהצלחה בהמשך וגם טסט פעם ראשונה!! אידה

ועכשיו אני כבר באמת בדרך לשם אני הולכת לעשות שם את העבודה המעשית שלי בשנה הקרובה לא, זה באמת מצחיק אותי כי פעם איזו פסיכיאטרית אחת מאוד רצתה לאשפז אותי שם רק שאני התנגדתי ועכשיו אני הולכת לשם מרצוני החופשי חחחחחחחחח

המון המון הצלחה לך יקרה

23/09/2007 | 13:26 | מאת: שחף

21/09/2007 | 06:01 | מאת:

סליחה אמיתית וכנה מעומק הלב אם פגעתי.... צום קל לצמים שנה טובה וככה קצת לפני כיפור מחשבה לנו הנשים: לכל אישה רצוי שתהיה אהבה אחת ישנה שהיא יכולה לדמיין שהיא חוזרת אליה ואשר מזכירה לה איזו כברת דרך ארוכה היא עשתה.. לכל אישה רצוי שיהיה מספיק כסף לרשותה כדי לעזוב את הדירה ולשכור מקום לעצמה אפילו אם מעולם לא רצתה או צריכה הייתה... לכל אישה רצוי שיהיה משהו מושלם ללבוש כאשר המעסיק שלה או גבר חלומותיה מבקש להיפגש אתה תוך שעה... לכל אישה רצוי שיהיו נעורים שהיא מרגישה בנוח להשאיר מאחוריה... לכל אישה רצוי שיהיה עבר עסיסי מספיק שהיא מצפה לשוב ולספרו כאשר תזדקן... לכל אישה רצוי שתהיה מערכת מברגים מקדחה נטענת וחזיית תחרה שחורה... לכל אישה רצוי שיהיה חבר אחד שתמיד גורם לה לצחוק ואחד המרשה לה לבכות... לכל אישה רצוי שיהיה פריט ריהוט אחד שלא היה שיך קודם לאף אחד מבני משפחתה... לכל אישה רצוי שיהיה 8 צלחות סט תואמות, כוסיות יין על רגל ומרשם לארוחה שיגרמו לאורחיה להרגיש מכובדים... לכל אישה רצוי שתהיה הרגשת שליטה בגורלה/עתידה ... כל אשה רצוי שתדע כיצד להתאהב מבלי לאבד את עצמה... כל אישה רצוי שתדע כיצד להתפטר מעבודה, להפסיק קשר עם אוהב, להתעמת עם חבר מבלי להרוס את החברות ואיך להחליף צמיג... כל אישה רצוי שתדע מתי להתאמץ יותר ומתי פשוט ללכת... כל אישה רצוי שתדע שהיא אינה יכולה לשנות את רוחב הירכיים שלה או את טבע הוריה... כל אישה רצוי שתדע שילדותה אולי לא הייתה מושלמת אבל היא כבר עברה... כל אישה רצוי שתדע מה היא תעשה או לא תעשה עבור אהבה או יותר... כל אישה רצוי שתדע איך לחיות לבד אפילו אם זה לא מוצא חן בעיניה... כל אישה רצוי שתדע במי היא יכולה לבטוח ובמי לא ומדוע היא אינה צריכה לקחת זאת באופן אישי... כל אישה רצוי שתדע לאן ללכת שזה יהיה המטבח של החברה הכי טובה שלה או פנסיון מקסים ביער כשנפשה צריכה נחמה... כל אישה רצוי שתדע מה היא מסוגלת ולא מסוגלת להשיג ביום , חודש , או שנה...

אישית מעדיפה את הפנסיון ביער..... מה שלומך יקירתי? עוד מעט יתחיל השקט... הכבישים שמתרוקנים מכלי הרכב, אקולוגיה במיטבה.... הילדה הולכת לצום אצל סבתא שלה..... הילד עם האופניים החדשות, ייסע עם החברים לטייל.... הקטנים איתי לבית הכנסת, רוצים לשמוע "אישים ששרים חטאנו לפנייך"... אגב איך צמים אצלכם? לפי שעון ישראל? גמר חתימה טובה, אישה יקרה. שתכתבי ותחתמי בספר החיים. בריאות ואושר לך ולבני ביתך, אמן. מתגעגעת אלייך... ליאור

ליאור יקרה מקווה שעבר בקלות! וכבר עוד חג, סוכות כמובן! שיהיה שמח וישרה שלווה של חג. ובקשר לחזיה..... אולי זה המקום להתחבר לנשיות שלנו... לא לפחד ממנה לא לברוח זה בשבילנו להרגיש נשית ולהנות מכך. אידה

שיהיה צום קל וגמר חתימה טובה! שנה בה יתגשמו כל משאלות לבכם- לטובה ולברכה! באהבה, שדה ניר

אני סולחת לעצמי, ואת? נכתב על ידי שירית בן- ישראל אני סולחת לעצמי, ואת? שירית בן- ישראל, מנכ"לית STS, שאוהבת ומתמחה בהגשמת חלומות לעצמה ולנשים אחרות . אני שירית בן- ישראל סולחת לעצמי על כל הטעויות, הנפילות, החוסרים והעודפים....ואת? סליחה ביום הכיפורים, אנו מרבות לדבר על סליחה. סליחה שבין אדם לחברו, סליחה שבין אדם למשפחתו, להוריו, שכניו, מוריו וסתם מכרים. הסליחה הפרטית שלך לקראת יום הכיפורים הזה, אני רוצה לדבר איתך, על הסליחה הכי חשובה לדעתי. על הסליחה, שבלעדיה, לא תוכלי לסלוח לכל העולם, על הסליחה האישית, האינטימית, הפנימית, הכי פרטית ומיוחדת. על הסליחה שלך לאדם הכי חשוב בחייך. על הסליחה שלך- לעצמך. עצמי עיניים והתכונני... אז, נא הסתכלי לעצמך בעיניים, או ליתר דיוק במעמקי הנשמה. התחברי למקומות הכי קשים, הכי נזופים, מושפלים ומוצלפים, הכי נבוכים מעוצמת הציפיות הבלתי אפשריות שלך, מעצמך. הרימי ראש, מבט וחזה ואמרי לעצמך בקול אוהב, מלטף, מחבק ומשכנע "אני סולחת לעצמי!, על.... אני סולחת לעצמי על שאינני מושלמת אני סולחת לעצמי על כל החטאים אני סולחת לעצמי על כל הטעויות אני סולחת לעצמי על כל המעידות אני סולחת לעצמי על חוסר השלמות אני סולחת לעצמי על כל הנפילות אני סולחת לעצמי על כל הבריחות אני סולחת לעצמי על כל אי- ההבנות אני סולחת לעצמי על כל מעצורים אני סולחת לעצמי על כל המחסומים אני סולחת לעצמי על כל ה"גלישות" אני סולחת לעצמי על כל רגעי התרדמת אני סולחת לעצמי על הפחדים אני סולחת לעצמי על החששות אני סולחת לעצמי על הסודות שלי אני סולחת לעצמי על החלומות שהקפאתי אני סולחת לעצמי על מה שעשיתי אני סולחת לעצמי על מה שלא עשיתי אני מקבלת את עצמי, יפה, חכמה, נהדרת, מוכשרת ומיוחדת, על מעלותי וחסרונותיי, ומתכוונת להפיק מעצמי את המיטב והמרב, למעני, למען האנשים היקרים לי ולמען אלו שאני יקרה להם. ואני מבטיחה ומתחייבת, כאן ועכשיו לעצמי, שבשנה הבאה אעשה מאמצים יותר ממוקדים ויותר יעילים, בכדי לקדם ולהתקדם, צעד אחד נוסף לעבר המימוש העצמי השלם שלי. באהבה רבה, אני.................................(הכניסי את שמך) לעצמי. קפלי ושמרי עד יום כיפור הבא. ממליצה לפתוח בכל רגע שתרגשי שאיבדת את הדרך, או את האמון שלך- בך, או את האמונה שלך- ביכולותייך, או את הכוחות.

22/09/2007 | 03:36 | מאת: שחף

אני לעולם לא אגיע לשום מקום אני מתקדמת בזכות כך שאני כועסת על עצמי ולא מרוצה ממה שאני היום ומתעקשת לשנות דברים שאני לא אוהבת בעצמי

20/09/2007 | 17:53 | מאת: ליז

לא נימצאת כאן הרבה בזמן האחרון לא מגיבה או משתפת עוברת תקופה מבולבלת מצד אחד התפתחות ענקית ומצד שני תקיעות נעה בין הרצון העז להניח לעניין הזה להפוך אותו לחלק מהעבר שהיה ונגמר ובין הצורך להמשיך לחפור לזהות ולפתור עוד נזקים שנגרמו להתמודד עם כל המורסות שנפתחו... בינתיים מרחיקה את עצמי ובדרך מרגישה שאולי פוגעת במקום ובאנשים שכל כך עזרו אבל הצורך עכשיו להתרחק והלמידה, שעלי לעשות מה שטוב לי כעת והלמידה, שבבחירה לדאוג לעצמי אני עלולה לפגוע באחר. ובכלל... לשים את עצמי במקום הראשון ממ.... - מוזר - וכל כך חיוני בשלב הזה . אז רוצה לבקש סליחה - זה לא אתן - זו אני לומדת לדאוג לי - כחלק מאוד חשוב מההחלמה מחבקת באהבה - שולחת כח ותיקוה ליז - שנה טובה .

20/09/2007 | 19:51 | מאת: דנה

שנה טובה וגמר חתימה טובה מבינה אותך מאוד. להתגרש זה עסק מתיש ביותר אין לי כח נפשי להכיל או להגיב

22/09/2007 | 22:48 | מאת: ליז

דנה יקרה מקווה שתעברי מהר את התקופה הזו ושתוכלי במהרה להתחיל בחיים החדשים והנוחים שמגיע לך לחיות שנה טובה ומתוקה לך ליז 3>

21/09/2007 | 06:05 | מאת:

הכל בסדר... נכון את חסרה כאן..... אבל אנחנו בהחלט מבינות ומקבלות לגבי התקיעות..... לא בטוח שזו תקיעות.... לפעמים יש דברים שצריכים להרפות... זה ישתחרר...את תראי... שנה טובה גמר חתימה טובה אידה

22/09/2007 | 22:48 | מאת: ליז

תודה אידה, גם לך , גמר חתימה טובה ושנה נהדרת

21/09/2007 | 07:20 | מאת: ליאור

ליזי יקרה, תמיד תשימי את עצמך במקום הראשון! (מי שמדברת...חחח...) שתהיה לך גמר חתימה טובה. אושר אישי, בריאות ושלווה, לגוף ולנפש.... ליאור

22/09/2007 | 22:50 | מאת: ליז

ממ... תראו מי שמדברת - מתי נלמד ההה..... תודה ליאורוש גם לך המון ברכות ואיחולים לשנה החדשה ליז 3>

21/09/2007 | 14:59 | מאת: שדה ניר

שנת החלמה, קבלה, אהבה והגשמה עצמית! ואין לך על מה להתנצל, להצטער או לבקש סליחה על התדירות בה הנך מצויה כאן, כותבת או מגיבה..כל אחת זקוקה כאן לפסק זמן במשעולי החיים ובפתלתלי הטיפולים.... ולדעתי האישית באם עברת כברת דרך כה אימננטית ומשמעותית בטיפול וכבר ניכר איזשהוא פריצת דרך...תמשיכי במהלך הצמיחה, הטרנספורמציה והשינוי במסע הטיפולי לצורך מודעות איתנה, הכרה והערכה עצמית, רכישת כלים ותובנות וזאת על מנת להיות שלמה עם עצמך והחלטתך ולהעניק לך הזדמנות לזכות בחיים שלווים והרמוניים יותר בעתיד! צום קל וגמר חתימה טובה, אהובה. שדה ניר

22/09/2007 | 22:53 | מאת: ליז

שלומלום לך... תודה , שמחה שנכנסת ונתת לי הזדמנות לברך אותך גם שנה טובה וגמר חתימה טובה. המון טוב לך - ליז 3>

17/09/2007 | 20:13 | מאת: דנה

כולם שואלים אותי עכשיו למה שתקתי שלוש עשרה שנה כי לא היה לי לאן ללכת? כי לא הבנתי מה קורה? באמת לא הבנתי. אף פעם לא הבנתי.שיגעתי את כולם עם השאלה למה הוא חונק אותי.לאף אחד לא היתה תשובה. אתמול מישהו שאל אותי למה הוא היה חונק אותך? ואז עניתי לו כי הוא היה נהנה מזה.זה ממש היה גורם לו עונג. טוב לפחות קיבלתי תשובה סוף סוף

17/09/2007 | 20:55 | מאת: סמויה מן העין

דנה יקרה, לא מזמן קראתי על נשים ששבויות בתוך מע' יחסים אלימה והרסנית ונשארות בקשר הזה על אף האלימות כלפיהן מסיבות עלומות שנחקרות. אבל העיקר שסוף סוף החלטת לשבור את מעגל השתיקה ולצעוד קדימה באומץ. ישנן הרבה נשים שחיות במציאות העגומה הזאת ומוסיפות לשתוק. כל הכבוד לך על השינוי שחל בך וכל הכבוד למטפל שלך שכיוון אותך לדרך הנכונה. אני מקווה שברבנות לא יקשו עלייך בעלך עוד עלול לבקש שלום בית או משהו כזה. דנה- תמשיכי ללכת על זה עד הסוף ולא להתייאש כי בסוף רק את והילד שלך תצאו נשכרים. היכן בעלך? קיבל צו הרחקה מהבית? את מוגנת מספיק? דואגת לך.. סמויה.

18/09/2007 | 21:53 | מאת: בובה על במה

כן.. שאלה הלמה.. מאוד מוכרת אני זוכרת שאשתו של המניאק שאלה אותי כל מיני שאלות מהסוג הזה.. אין תשובות כי פשוט כל מה שקרה קרה.. בלי למה! (כמובן שזה מה שאני חושבת על כל שואליי ה-"למה" למינהם..

20/09/2007 | 04:41 | מאת:

דנה יקרה למה? שאלה מתסכלת....מעוררת רגשי אשם.... אין למה.... רק שנמצאים במקום כזה אפשר להבין את המלכוד שהיית בו כמו עוד אחרות... שותקות וממשיכות להיות במערכת יחסים פוגעת... כל אחת עם נקודת הפריצה שלה... לפעמים זה לגמרי לבד... לפעמים זה עזרה במבחוץ... את עשית צעד אמיץ!!! וזה עכשיו!!! חזקי ואמצי אל תאשמי עצמך עשית ועושה רק מה שביכולתך איתך אידה

20/09/2007 | 09:58 | מאת: דנה

תודה אידה

17/09/2007 | 03:13 | מאת:

לא די שאחרים יסלחו לך, ברוב המקרים אתה צריך לסלוח גם לעצמך. - יוליה ולדימירסקי פעם חשבתי שלבקש סליחה מוריד מערכך, אבל אז הבנתי שבלעדיך אין לי הרבה ערך בכל מקרה. - דאפי

17/09/2007 | 14:02 | מאת: שחף

משפטים יפים..... תודה

17/09/2007 | 00:33 | מאת: עמית

מחר בבוקר ,רק עוד כמה שעות ,יש לי שוב את הדיון בבית המשפט,קשה זה לא מילה והאמת אני כבר רוצה שזה יגמר כבר,כל המארכת הזאת שנורה קשה לי כבר לתת אמון בה,אני רק רוצה את הילדים שלי כבר וזאו ,לא רוצה שום קשר איתם. גם היום היתקשרו אליי מהמשתרה אם לאמשיך את הטלונה אל אחד החברים של הגרוש שלי ,אל מה שהם עשו... ואמרתי לחוקר שאני ממש לא מוכנה ושאין לי כוחות לאמוד שוב אם כל מה שקרה,יכול להיות שעשיתי טעות ויכול להיות שבגלל שיש להם עוד טלונות לא רק ממני וזה רק יחזק,אבל אני לא מסוגלת,זה טריגרים שגדולים אליי אכשיו,גדולים מידי. אוף כל החיים האלו קשים מידי,למה הכל צריך להיות כל כך מסובך????? למה????

17/09/2007 | 03:05 | מאת:

מקווה שאת ישנה עכשיו הכל בהחלט מלחיץ, ואת צריכה לסמוך על עצמך, על מה שאת הכוחות , היכולות מה את משדרת כדאי לבקש עזרה ממרכז הסיוע, תתקשרי...דברי... תפני לטיפול מקצועי שילווה אותך, בהצלחה איתך אידה

18/09/2007 | 21:55 | מאת: בובה על במה

איך זה עבר? מחזיקה אצבעות מקווה שהצדק יצא לאור

20/09/2007 | 00:33 | מאת: עמית

האמת גרוע,לחקות אכשיו 9 חודשים שלמים לדיון חדש,לראות מה המצב של כולם,לחקות שהבן שלי יסיים את כיתה א',זה לחקות גאד 9 חודשים,זה כמו הריון ומקווה שיבלד משהו טוב ושהילדים שלי יהיו איתי כבר. כבר אמרית כמה החיים האלו רעים?

16/09/2007 | 09:30 | מאת: דנה

אני מותשת לחלוטין תתפללו בשבילי

16/09/2007 | 18:32 | מאת:

מה קורה דנה? איתך אידה

17/09/2007 | 12:40 | מאת: סמויה מן העין

שתעברי בשלום את כל התהליך הזה. ((((((((((((((((((((((דנה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שולחת לך כוחות....... ושתהיה לך שנה נפלאה ומאושרת. מגיע לך הכי בעולם!

17/09/2007 | 14:00 | מאת: שחף

אבל יכולה להחזיק לך אצבעות!!! ספרי מה קורה....

17/09/2007 | 20:09 | מאת: דנה

מה זאת אומרת לא יודעת להתפלל? אין דבר כזה אני לא מאמינה. אז מאיפה את שואבת כוחות? נ.ב. אני מחכה לרגע שאקנה כבר את הקרמיקל הזה..............

16/09/2007 | 09:29 | מאת: דנה

סמויונת ראיתי שאת מופיעה בשוברים שתיקה שלחתי לך שם מסר אישי.

16/09/2007 | 11:01 | מאת: סמויה מן העין

היי דנה! אני גאה בך שהחלטת לנקוט צעדים כנגד בעלך. שולחת לך כוחות.. הנייד שלי לא הותקן- חג לא היה זמן להתחבר בכלל. אז התגעגעתי.. מופתעת לראות אותי מסתובבת בעוד מקומות חוץ מכאן? לא הצלחתי לראות את הודעתך בשוברים שתיקה.. האמת זה מזה ישן אני בכלל לא נכנסת לשם יותר. לא צריכה את זה. האמת לא יודעת מה לעשות, רק איתך קל לי להיפתח. אני טיפוס שבד"כ יוצר אינטימיות רק עם בן-אדם אחד. וזה לא למטרת צ'וטטות. דנה יש לי בעיה עם הטיפול הפסיכולוגי. בא לי לבכות. ביום שלפני ערב החג (יום שלישי הארור) רבתי איתם- עם מנהלת המכון! כל-כך שמרתי בבטן את הכעס שלי כלפי הפסיכולוגית וניסיתי להתנהג כאילו כלום לא קרה והנה בטפשות של רגע רבי בטל' עם- מנהלת המכון! נכון שאני מטומטמת? עכשיו כל הטיפול בסכנה וקשה לי לעזוב אותו! אבל התנהגתי בטל' כמו אחת שלא אכפת לה ושמזלזלת. הפסיכולוגית שלי יצאה לחופש עד אחרי סוכות אבל היא מזמנת אותי ובעלי לפגישה דחופה בקשר לשינוי ימי טיפול ושעות לימים שאני לא יכולה להגיע. אמרתי לך- זהו- נראה לי שמוציאים אותנו מהטיפול מפני שלא יודעת איזה שד נכנס בי שרבתי עם המנהלת בגלל התחייביות ושטיות. הכל נגרר לויכוח הזוי ומטומטם! שבסיומו אמרתי לה שמיצידי היא יכולה להגיד לגב' א.(הפסיכולוגית) שהיא יכולה לבטל את הטיפולים. המילים האלה יצאו מפי בלי שליטה! ואני כל-כך מתחרטת עכשיו. למה לא שמרתי את הכעס בבטן? למה הוא היה חייב להתפרץ ככה באופן מזיק? איזה טפשה אני!!!!!!!!!!!!!!!!!

16/09/2007 | 12:19 | מאת: דנה

את תמיד יכולה לכתוב לי לתיבת הדואר הפרטית במקום . ואל תתיאשי מהטיפול

16/09/2007 | 01:02 | מאת: אפרת

אני פשוט שונאת את התקופה הזו ששום דבר לא ברור והכל בחוסר ודאות וכל מה שניתן לעשות זה פשוט לשבת ולחכות ואני שונאת לשבת ולחכות לדעת שדברים לא תלויים בי, שאני לא זו ששולטת איכס

16/09/2007 | 01:12 | מאת: שחף

לשבת ולחכות זה דבר הכי מתיש ומייגע שקיים בעולם וההרגשה שאין לך שליטה גורמת לכזאת תחושה של חוסר אונים :( מקווה שלא תצטרכי לחכות הרבה ושתקופת ההמתנה תסתיים על הצד הטוב ביותר!

16/09/2007 | 02:49 | מאת: אפרת

אני כל כך כועסת על החבר שלי שיצא לחופש בדיוק כשאני הכי צריכה אותו ואנחנו גם בקושי מדברים, אני מרגישה כאילו אין לי בן זוג בכלל. אה ואני יודעת כמה התקופה הזו תימשך, עד סוף אוקטובר... העיקר שבסוף תיגמר בטוב, כפי שכתבת כי אם לא אני אלך לתפוס את המרפי הזה ואני אטביע אותו בים, אפילו שאני לא יודעת לשחות, אני אקח גלגל הצלה בשבילי, כלום לא יעצור אותי. זהו...