פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

יש לנו אורחת חמודה אם היא תרצה היא תתגלה

נו באמת.. זאת רק אני.. אין צורך להתלהב. :)

איך אפשר שלא? איזה חמודה.את רואה זה לא קשה

ואני בטוחה שגם את וכל בת אחרת שנפגעה היא סוג א' א' הכי טוב שיש .ושאף אחת לא אשמה.

גם אני פטפטנית חסרת תקנה! אנחנו מתאבדות שיעיות היום על הנושא הא? אני רוצה להאמין שאני אדם יפה מבפנים כמו שאומרים אנשים מסויימים לי שאני מבחוץ. אבל אני מרגישה חטא- חטא כבד רובץ עליי ועל נשמתי. הייתי לפני כן דבר טהור ותמים עד שבא.. וטימא הכל את כל מה שהיה יפה מבפנים. לפי מה שמספרים לי נולדתי תינוקת מאוד יפה וחכמה בצורה יוצאת דופן שהייתי מדהימה זרים בפה שהיה לי ובקסם שלי. סבתי עד היום אומרת - שחף הייתה תינוקת מיוחדת! עם הדגשה והטעמה!ואח"כ אף אחד לא יודע לשים את האצבע מה קרה. כל הסביבה הקרובה הסיקה שאני "מתבגרת". מילדה שובבה ובעלת קסם וביטחון הפכתי סגורה ומופנמת. ועדיין כולם חשבו שזה בגלל שהפכתי מילדה לבוגרת יותר. "פתאום התבגרה". ואפילו חשבו שזה טוב כי זה דיכא את כל הספונטניות שהייתה לי והשובבות. אולי זה היה נוח להם? לא מבינה איפה היה השכל שלהם בתחתונים? מי שמע על ילדה בת חמש , חמש וחצי אני מניחה לקראת שש- שמתבגרת? ואח"כ גם הייתה ירידה דרסטית בלימודים. לא הצלחתי ללמוד. רק לשים עיניים בתקרה ולחלום. וגם אז המורה הטפשה לא חשבה לרגע.. למזלי- בזכות אותו פוטנציאל וההבנה שהניחו שיש לי למרות הישגי הגרועים עליתי כיתות ויישרתי קו עם כולם. רק שכל הזמן מהדהד המשפט "הילדה לא מנצלת את הפוטנציאל שלה היא לא מקשיבה!" הם- הם לא הקשיבו לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בובונית יפה שלי תפסיקי אם השטויות!אני לא מרשה לך לחשוב כך אין לך שום ,אני חוזרת שום חטא שרובץ על נשמתך.היית ילדה קטנה טהורה ומתוקה.הוא הבן בליעל לא את! הוא צריך להתייסר לא את !.והוא צריך לשלם לא את.!

בדיוק כמו אז- נותנת אמון מלא ואוהבת. והיא לא שומעת אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני זועקת באופן אילם! תעזרי לי תראי אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל היא מסובבת לי יותר ויותר את הגב. רק ממנה אני רוצה עזרה ותמיכה אבל אני לא יכולה לקבל הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תושיטי לי יד את לא רואה איך אני מתפרקת? בסוף לא משנה- אני אחלץ את עצמי לבד מהתהום. אבל אני רוצה שאת תושיטי לי יד. משהו מבט דאגה כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אפילו לשנוא אותך אני לא יכולה אני רוצה לשנוא אותך! ועדיין אני אוהבת. כמה שאני אוהבת! תעזרי לי בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

את חייבת בדחיפות למצוא לך מטפלת אחרת .הרי אמרת בכל מקרה שהיא מתמחה ושאין לה בכלל ניסיון בטיפול בנפגעות כמונו.......

רק אותה אני רוצה! רק אותה אני אוהבת! בעיני היא קוסמת! הפסיכולוגית הכי טובה! והכי חכמה! עכשיו את מבינה? איפה אני אמצא כמוה?

אוףףףף כמה שהכאב הזה מוכר לי .... מחבקת דמעה

((((((((((((((((((((((((חיבוק)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) עוטף ומחזק לך יקירה ושיהיה לך יום נפלא !

מתי את נוחתת? יש גבול לכמה שאפשר לסבול את יודעית.את רואה כמה אני סובלת יצא לי יודעית במקום יודעת. אני זקוקה למנה סמויה דחוף!!! אני בקריז!

יש הודעה קשה למעלה- זה לפסיכולוגית שלי. ועכשיו אני מרעננת את הקצוות להומור מרטיט במיוחד... אז איך הייתה השבת? התגעגעתי אלייך ולצחוקים שלנו. אני שוקלת לקנות חלקה על המאדים. נראה לי שאני שייכת יותר לשם מאשר לכאן...

מה שלומך? תספרי תספרי...........

ממש אמוס לי רגשית,אמוס לי מידי,אוףףףףףףףףףףףףףףףף אין לי כוחות יותררררר

נשיקה וחיבוק יעזרו?:) :) :) וכמה חיוכים

כל השיטות להלחם בפלשבקס :-( אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

איך בכל זאת מתגברים על הפלשים.... בהתחלה קצת נכנסתי לפניקה שפכתי כאן את התיסכול שלי (כבר שנה וחצי בטיפול ושוב ושוב חוזרים ההבזקים) הדמעות החלו להציף ניסיתי לקרא לעזרה בעוד אמצעים אינטרנטיים (אתם יודעים מה..רוב האנשים ישנים בין 02:30 ל 04:30 - מוזר ) ראיתי שאין מצב לישון אז העברתי את המשימות שתכננתי לבוקר לעכשיו וככה - צבעתי שער, התקלחתי, הסרתי שיער מכל מקום שקרא לי... ( ועברו שעתיים...) ב-6:00 צריכה כבר לקום ועדיין לא נראה שאפשר להרדם ממממ.. אולי אציק לבן זוגי .. שיהיה לכלם יום נעים נטול פלאשבקס אנד נייטמירס. אוהבת - ליז

איך את עכשיו? מקווה שיותר טוב! שיהיה לך יום הכי טוב שרק אפשר ושהלילה תשני כמו תינוקת שחף

שלוש פעמים שלחתי לך הודעה מתחת לרע לי.וההודעה לא נשלחה והכי מוזר שלתיבת הדואר שלי הן כן הגיעו.מה קורה פה?

אז ההודעה שלך רשומה 3 פעמים - אבל זה קורה הפורום לפעמים משתגע... לא נורא, העיקר הכוונה ושחף ... איך הערב? מקווה שיותר טוב - ליז

עוד רדומה משהו.... ראיתי שאת לא ישנת בכלל :( אני למזלי קצת ישנתי והערב היה up&down נראה מה יביא איתו היום....

אני רואה שמצב הרוח עגמומי .לי דווקא יש מצב רוח טוב השלמתי עם בעלי.קצת כבוד אני מבקשת אני לא סתם סמרטוט אני סנו סושי.סמרטוטית עמידה במיוחד שבוע טוב ומחבק ..........

שיהיה לך שבוע נפלללללללללללא!!!

כל יום אני חושבת למה לא התלוננתי?! פשוט פחדתי לספר. היה לי שכן-גר בשכירות,היו בינינו פלירטוטים נעימים ולא מזיקים ומאוד עזרנו אחד לשניה כל הזמן, יום אחד הייתי צריכה את עזרתו בהדפסת מסמך כלשהו ללימודים -שלחתי לו אותו במייל והוא התקשר להגיד שזה מוכן, הלכתי אליו דפקתי בדלת והוא אמר לי להיכנס, החדר כולו היה חשוך-שאלתי איפה הוא והוא ענה שליד המחשב, ניגשתי לשם-ושם הוא ישב ואונן ,הייתי בשוק וניסיתי להראות אדישה, הסתובבתי והלכתי לכיוון היציאה מהבית שלו והוא הלך אחרי וניסה להצמיד אותי אליו אמרתי לו שהוא דפוק והלכתי משם, לאחר מספר שבועות חברות החזירו אותי שיכורה מאוד-מאוד-מאוד הבייתה והוא טייל בחוץ עם הכלבה ואסף אותי לביתו והלכנו לישון, מיוצר לציין שהייתי ממש מעולפת וא יכולתי לזוז כבר מררוב אלכוהול (מסיבת שחרור של חברה טובה) הוא ישן על ידי ופתאום התחיל לגעת בי ואז קיים עימי יחסי מין -לטענתו בהסכמה, אני לא הגבתי הרגשתי שאני לא מצליחה לזוז רק לחשתי לו שיפסיק ולא ויש לי חבר. לא סיפרתי על המקרה לאף אחד וגם לא על הקודם. אני מרגישה כל כך טיפשה שלא הייתי מסוגלת לעצור אותו ולא סיפרתי על כך מהפעם הראשונה ואיך פלירטוט תמים בין שכנים הפך לנוראי כל כך בעבורי. מאז הוא עבר דירה והכי אבסורדדי שהוא סיים תואר במשפטים והוא עו"ד. אני רוצה לעשות משהו עם זה ואני לא יודעת אם אפשר או לא. מצטערת שכתבתי הרבה-זה ממש היה חייב לצאת החוצה ועוד חסכתי פה בפרטים. תודה על האוזן הקשבת

me היקרה. תתקשרי 1202 מוקד לנפגעות תמיכה מינית שם יגידו לך מה ניתן לעשות מבחינה משפטית אני מבינה את ההרגשה שלך.מכל הספורים שלי בעבר שלי זה הכי כואב לי.........

לא הבנתי כל כך למה הכוונה. האמת-שאני כל כך מפחדת שהרי ידוע שהקורבן היא גם הקורבן בחקירות, זו הסיבה שבגלל אני לא מגישה או הגשתי תלונה, מה גם שהגבול של הטרדה מינית לא ברור ומוגדר בחוק ומסתמך על שק"ד מערכות החוק, כיוון שאני לומדת משפטים קצת חקרתי בנושא וניסיתי להעלות תגובה שלו מול תגובה שלי והגעתי למסקנה שזה עניין שבשיקול דעת ביהמ"ש והמשטרה כי הוא יכול לטעון למיליון טיעונים שרציתי וכו' וזה מה שהכי מפחיד אותי. והיום אני מנהלת מערכת יחסים וחבר שלי יודע רק על העניין הראשון-הוא לא יודע על קיום מגע מיני, הוא מחזק את ידיי אבל הוא גם אובד עצות. בכל אופן תודה שקראתן, הייתי חייבת להוריד את זה מהלב.

לא להצטער שכתבת - כאן המקום ולא להרגיש טיפשה - את נוצלת במצב שלא יכולת להגיב העצה של דנה ליצור קשר עם המרכז לנפגעות תקיפה מינית היא ההצעה הכי טובה שאפשר לתת - הם נותנים שם יעוץ משפטי פותחים בפנייך את כל האופציות משקפים לך את המצב, מה היתרונות ומה החסרונות, ואם את מחליטה להתלונן הם יתנו לך גם ליוי משפטי. אל תאשימי את עצמך - שולחת לך כח להמשך ההתמודדות באיזו דרך שתבחרי - ליז

me ברוכה הבאה שמחה שמצאת אותנו ויכולת לשתף.... לשחרר זאת מעצמך בפעם הראשונה. מצטערת לשמוע על הטראומה הקשה שעברת.... כיצד אמון שנתת נוצל נגדך... אני מציעה לך לפני כל החלטה לפנות ולהתיעץ עם מרכז סיוע 1202, וכן לשקול פניה לטיפול. להגיש תלונה זהו צעד אמיץ ביותר אבל כדאי לעשות זאת עם תמיכה וידיעה שאחרי כל צעד יש עם מי לדבר. אל תרתעי מהעובדה שהוא עו"ד....למרבה הצער גם נשיא יכול להיות במעמד הזה של פוגע מול הליך משפטי... חזקי ואמצי אנחנו כאן בשבילך ומקווים שתשארי עמנו אידה

http://mad.walla.co.il/w/18-200/125119-18.jpg שחף

סתם רע סוף שבוע, לבד - תמיד קשה ובכלל תקופה לא פשוטה עמוסה מדי רגשית

את כאן אבל את תמיד כל כך שקטה.....

בשורות טובות

ראיתי עכשיו את התמונה ממש הזדעזעתי אין לי מילים תחזיקי מעמד שחף שלי

שחף יקרה אני מתחילה להבין עם איזה שדים את מתמודדת תחזיקי מעמד יקרה

שאלו הם השדים שכולנו מתמודדות איתם....

מוזר פעמיים כתבתי תגובה ופעמיים היא לא נשלחה נקווה שהפעם היא תשלח תחזיקי מעמד(((((((((((((((((((((( שחפית))))))))))))))))))))))))))

את מתוקה תודה מגיע לך חיבוק ענק (((((((((((((((((((((((דנוש))))))))))))))))))))))))))

רציתי לדעת איך אתן מתמודדות עם הטריגרים בחיים שלכן ועם הפלאשים ?

אחת מדרכי ההתמודדות שלי זוהי הכתיבה עוזר לי לשפוך החוצה את כל מה שמציף אותי, להתרוקן מזה עד כמה שניתן כתיבה בפורום עוזרת יותר, כי כאן אפשר גם לקבל תגובות ולהרגיש פחות לבד עם הדברים והדרך הנוספת היא לדבר לדבר עם אנשים שיכולים להבין ולתמוך לדבר בטיפול ולעבד את הדברים העיקר לא להישאר עם הכל לבד לא לשמור בבטן לא תמיד זה פשוט אבל אני משתדלת

אני משתמשת הרבה - בתרגילי נשימה, ויוגה. בדיבור פנימי - מזכירה לעצמי שעשיו אני בטוחה ושזה רק הגוף שזוכר אבל כרגע אין באמת שום סכנה מפעילה את עצמי - מעסיקה את עצמי בפעילות גופנית או ניקיון - משהוא טכני שמנקה את הראש חשיבה חיובית - תרגיל קוגנטיבי של שינוי החשיבה, שילוב של דימיון - נשימות הרפיה - ודיבור פנימי. שיהיה לך שבוע טוב - ליז

וזה נראה כמו קליקה סגורה שכזו, אבל אני זקוקה ליעוץ בקשר למקרה שקרה לי לפני שנתיים ועדיין מהדהד לי בראש...הטיפשות שלי מהדהדת לי כל יום.

היי ברוכה הבאה הפורום פתוח לכולם ואת בהלט מוזמנת להתייעץ , לשאול וגם להשאר ולהיות חלק מאיתנו! אני כבר שומעת רגשות אשם על "הטיפשות" שלך.... אין לאף אד זכות לפגוע באף את בגלל כל מעשה כזה או אחר... את מוזמנת לשתף כאן בשבילך אידה

שלום בנות, אני מחפשת תמיכה הגעתי לפורום וקראתי קצת מההודעות האחרונות אני באמת לא יודעת מה היחסי כוחות אבל נראה כאילו הפורום מיועד לתמיכה של משתמשות קבועות וחשדניות שכאשר מצטרפת משהי חדשה קודם כל חושדים בה. גם אני חשדנית מטבעי (במיוחד לאור התקיפה) אבל חשבתי שהרעיון הוא להרגיש בטוח לספר, לחלוק ולשתף בלי שישפטו... בלי ביקורת - את זה אני עושה לעצמי מספיק. הגעתי למקום הנכון?

אל תחששו בבקשה הפורום הזה פתוח לכולם כולנו תמיד שמחות להצטרפות של בנות חדשות אומנם לא מזמן היתה לנו תקרית לא נעימה אבל באמת שזה לא משהו שקורה בד"כ יש כאן בנות וותיקות וחדשות וכולנו מרגישות כאן כמו משפחה אחת אז אתן מוזמנות להצטרף למשפחה שלנו תרגישו בבית תשתפו, תתיעצו, תגיבו, סתם תדסקסו, תבכו, תצחקו, תצעקו, תלחשו.... מה שמתאים לכן, מתי שמתאים לכן וכמה שמתאים לכן... http://www.bluebonnetvillage.com/welcome.jpg שחף

כל אחת שכותבת כאן היתה לה הפעם הראשונה... גם אני בהתחלה קצת הרגשתי אאוטסיידרית ואפילו כתבתי משהו על כך אני זוכרת ששחף הניפלאה הסבירה לי בעדינות שזה טבעי כי יש פה כאלו שמכירים אחת את השניה והדינמיקה בינהן היא טבעית וזורמת ואת החדשות פחות מכירים כך שלפחות בהתחלה התיקשורת היא פחות טבעית ויותר עניינית. ונוסף יש כאלו שמכירות ממש במציאות ויש כאלו שרק בוירטואלי שגם זה משפיעה על סוג הקשר. מה שחשוב זה - לשחרר את מה שכואב, האפשרות לשתף ולשמוע פרספקטיבות שונות , לגלות שאת לא לבד, לקבל תמיכה אז אתן מוזמנות כמו ששחף אמרה - כמה שאתן רוצות, מתי שאתן רוצות, רק לקרא, גם להגיב, לבוא, להעלם, מה שנכון לכן באותו הרגע. ברוכות הבאות ורק טוב לכן - ליז

אם את רוצה את גם יכולה להתקשר אלי עכשיו חזרתי הביתה

מה שלומך דמעה?

תודה שהייתן כאן... שבת שלום דמעה

שלומי? לא יודעת...מסתגרת..לא רוצה להרגיש..לא רוצה לחשוב...אוכלת ואוכלת מכל מה שבא ליד..סוג של פגיעה עצמית כנראה...מתגעגעת למטפלת שלי....וזהו... דמעה

כל הלילה על הגג מטיילת מחפשת את החטולה שלנו המייללת וביום צועדת בשבילים לבנים מחפשת שדות ניר ירוקים דואגת לבובה שמרגישה נטושה על החוף איפה הבנות כולן..... מה שלום ילדונת , פיה , תום , אורלי, כאב הלב, מותשת שבת שלום וסופ"ש ניפלא לכלכן החסרות - מקווה שקורים לכן דברים נפלאים. וכמובן לכל הנוכחות - שחף, ליאור, גל, דמעה, סמויה, דנה, עמית, וכנפיים שמדי פעם מפציעה.וכן וכמובן אידה היקרה אם משהיא נשכחה מבקשת סליחה הכוונה בסך הכל טובה, לברך את כווווווווווווולכן בהמון בהמון אהבה. ליז.

עוד לפני שנכנסתי ל"תוכן" ההודעה כבר החזקתי את הפלאפון כדי לשלוח לך אס אמ אס.. "שאני איתך וכל הבלה.. בלה ..בלה.. " וכשקראתי, נרגעתי! כמעט עשית לי התקף לב. והיו מאשימים אותך בכך. ראי הוזהרת.. אני כאן מותק עדיין לא נעלמתי למרות שכל כך רוצה. מנסה להרים ת'ראש מעל המים.. כשחושבת על הפרידה, ישר הולכת לעסוק במשו אחר.. תודה לכן דנה ושחף היקרות. אני אהיה בסדר. למעשה, אני כבר יחסית יותר טוב שבת טובה ושקטה אוהבת בובעעעע באבל.

את עוד כותבת בתחילת ההודעה שלך "עליית גג" כבר חשבתי מה קרה..................... לא נורמלית, באמא'שלי..

חסרות כאן אידה

ליזוש מה שלומך יקרה? אני "בסביבה" מציצה בפורום ומתעדכנת חלקית חיממת לי את הלב בהתענינות תודה מקסימונת אני

שמחה לשמח, וגם את שימחת שהשמעת את קולך כי את משק הכנפיים שלך כשעברת פה לא שמעתי - אולי כי בדיוק גם אני התעופפתי שבוע ניפלא לך יקרה.

תמיד כיף שאתן פה .לשמוע את העצות הנבונות שלכן אתן מחממות לי את הלב שבת שלום דנה

לא תמיד יש מה לומר , אבל כשאפשר זה נעים גם לזה שמוסר הלאה וכך כלנו יוצאות נישכרות - שיהיה לך סופ"ש נפלא - ליז

תודה דנוש :) כיף לשמוע שמישהו נהנה מכך שאת כאן :)))

אתמול בעלי ואני דיברנו במכונית והנושא שלי עלה. דיברנו בפתיחות. לדעתו אני צריכה להמשיך הלאה ולשכוח מהכל. זה קרה מזמן. אי אפשר להוכיח. אני בטח לא הולכת לבית משפט. אמר שאני צריכה להפסיק בכלל לחשוב עלזה ושזה אז מה אם זה קרה לי- "נו אז מה אם זה קרה לך אז מגיעה לך מדליה"? בדיעבד חבל ששיתפתי אותו הוא במילא לא מבין רגשית! אמרתי לו- ואם זה היה קורה לאחותך אז זה היה כואב לך אבל שזה קרה לי- לא מגיע בכלל להתאבל על זה. אמר לי- מה זה ייתן לך? בזה הוא צודק.. איך זה אצלכן?

התגובה הזו מוכרת שחבל על הזמן - היה, עבר, תמשיכי הלאה.... וזה לא בגלל שלא איכפת לו. תחשבי על עצמך כמה שנים לקח לך לספר לו. למה נראה לך שבפעם הראשונה שהוא שומע הוא יכול לעכל ? גם הוא חייב בשלב ראשון להדחיק, אם לראות אז ממרחק, לראות את זה מהצד, כי להכנס לזה רגשית זה מאוד כואב. יש לזה המון השלכות, המון תובנות פתאום יעלו בקשר למערכת היחסים שלכם. ראשונה היא העובדה ששמרת ממנו סוד כל כך הרבה שנים... אולי יש עוד סודות.. אולי את לא סומכת עליו... ועוד אחת- אם הצלחת עד עכשיו לתפקד למה שפתאום תפסיקי, ומה עם כל ההתנהגויות בחדר המיטות שהיו מושפעות מזה, והעובדה שבעצם כל השנים בזמנים הכי אינטימיים שלכם היתה נוכחות של דמות שלישית. סמויה יקרה - יש לזה המון המון השלכות ומניסיון בהתחלה באה ההדחקה, אחר כך נופל האסימון ובא הכעס והכאב אז חשוב שתביני ותהיי מודעת ו... ולמרות זאת לדעתי חשוב שגילית לו . כי את כבר לא יכולה לחיות עם הסוד- והיית חייבת להוציא אותו החוצה. אז תזכרי שלפני הכל את גילית לו כדי לנקות את הסוד מגופך. ואת לא אחראית לתגובות שלו . מה שכן - לפי מה שהבנתי מהשירשורים כאן, מערכת היחסים שלכם טובה וחזקה והיא תעמוד בעניין הזה אז.. לא להצטער ומה שיקרה יקרה. אל תתני לחוסר היכולת שלו להגיב כמו שאת מצפה לקלקל את מערכת היחסים. כאן את צריכה להיות סלחנית ורגישה - את הרי יודעת כמה קשה לשאת את הכאב הזה ומבחינתו זה לא דבר שמותר לספר (כן, דוקא עכשיו כשאת מוכנה לפתוח את הנושא) ועכשיו הוא נושא סוד - סוד קשה מנשא. מחבקת - ליז

אני מתפלאה על בעלי. הוא אדם מעמיק ויש לו הרבה חכמת חיים וניסיון חיים. אני תינוקת לעומתו. אבל בקטע הספציפי הזה- הוא לא פנוי רגשית. כנראה שזה גדול עליו. כפי שאמרת- עכשיו זה ברמה של מידע. הוא מוצף במידע ש"הנחתתי" עליו. לאט לאט הוא יתחיל לעכל.. אני אתן לו את הזמן. אני אוהבת ומעריכה אותו. חשבתי לרגע שאולי הוא לא אוהב אותי כפי שהוא אומר. אבל תודה שנתת לי נק' מבט אחרת. אני נושמת לרווחה. אתן לו את הזמן להבין. עכשיו הוא מתחיל לאמת דברים במע' היחסים האינטימית שלנו. תמיד הוא אמר שיש לי מחסומים שכנראה לדבריו קשורים "לפסיכולוג". תמיד ניסיתי להראות במיטה שהכל כרגיל אבל הוא ברגישותו מזמן קלט שיש פה משהו. תמיד אמר שאני חסומה! (נמצאת "100 שנה אחורה" ביחס לנשים אחרות שהיה איתן) ועדיין זה לא הרתיע אותו ממני אלא להיפך קיבל אותי ואת מיניותי כפי שהם. אז אני אתן לו פסק זמן- לקבל את האמת עליי. תודה על החיבוק!!! שיהיה לך יום נפלא...

זה מרגיש אולי כסוג של בגידה, של דחיה אנשים רבים שלא עברו טראומה דומה, אינם מבינים את השלכותיה על החיים ועל הנפגעת והרבה פעמים ניתן לשמוע את התגובה - תעזבי, תמשיכי הלאה, תשכחי אבל מה לעשות, אם זה בלתי אפשי לשכוח ולהמשיך הלאה?! מה לעשות אם זה מחרסם אותך מבפנים ומשפיע על כל רגע ורגע מחייך?! אני חושבת שזה המסר שחשוב להעביר לציבור ולאנשים הקרובים אלינו צריך לתת להם להבין מה הן ההשלכות של הטראומה ואיך הטראומה משפיעה על חיינו והדרך היחידה היא להמשיך ולשתף לא רק בעובדות אלא גם ברגשות בדרכי ההתמודדות בהכל....

שיהיה לך טוב!!! (((((חיבוק)))))) מעודדת ומחבקת אותך בכאבך... על הכמיהה לתינוק...

לא רוצים ללכת איתי רוצים שאפנה ליועצת המשפטית של משרד הבריאות כדי שאני לא אתבע בעתיד אם יקרה משהו וגם היא לא ממש תאשר ואפילו אם זה היה מאושר אני כבר לא יכולה באופן טבעי ואני אצטרך תרומה וכל ההורמנים שאני אקבל מסכנים וגם אם יתרחש הריון השיליה עצמה מייצרת הורמונים בקיצור מילכוד והרופא שדיברתי איתו אתמול לא מוכן ללכת איתי על זה גם לא הרופאה ההמטלוגית שלי ואני כבר לא רוצה להאחז יותר התנפצה לי גם התקוה הזאת אין לי מה להמשיך לנסות להשרד כי הכל חסר טעם

כמה זה קשה אני מבינה אותך ומזדהה. לנוע בין ייאוש לתקווה. אבל תמיד תמיד אפשר להאחז במשהו! לחלום ולרצות. שייקרו לך הדברים הכי נפלאים!

עם כל הכבוד לרופאים הם לא יודעים הכל והם לא מנהלים את העולם יש מישהו למעלה זוכרת? ואל תתיאשי! היתה בישוב שלי אשה שאחרי כל ההורמונים שהזריקו לה היתה לה רק ביצית אחת. כשהיא הגיעה לעשות את ההחזרה לרחם היא שמעה את אחת הרופאות אומרת מה היא עושה פה? בשביל מה? היא התיאשה וקמה ללכת בעלה לא ויתר הם עשו את ההחזרה והיום יש לה ילדה בת אחת עשרה.

ישנם בארץ מספר פנימיות, בהם נמצאים ילדים אומללים אשר לא שפר עליהם גורלם, וננטשו ללא רחמים על ידי אותם שהביאו אותם לעולם. את יכולה ליצור קשר עם עובדת סוציאלית מפנימיה כזאת, ולבקש להתנדב פעם או יותר בשבוע. לחלוק את אהבתך הרבה לילדים, לחוות מעט את חווית האמהות אשר נלקחה ממך. יתכן שלאחר זמן מה יאפשרו לך לאחר בדיקה כמובן, להוציא את אחד הילדים לכמה שעות אחרי הלימודים לטייל מחוץ לפנימייה, ואולי אפילו לסוף שבוע..... ותוכלי כך ליצור קשר עם ילד, ולהיות דמות אמהית קרובה ומשמעותית, גם לא באופן רשמי... (בנינו, זה לא הכי חשוב) ואולי ברבות הימים יוצר קשר שהוא משמעותי יותר עבורך. הלוואי.... אני איתך גל יקרה... מבינה אותך כל כך... ליאור.

התקוה האחרונה שלי התנפצה לי היום למה הכל צריך להיות כל כך מסובךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך וכל כך מורכבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב ומה בסך הכל אני רוצה לחבוק גור אדם להיות אמא לא יכולה יותר לא נאחזת יותר

שלום גל אני לא מכירה את הספור שלך.אם את עוברת טיפולים ומתייאשת אז אל תתיאשי.אני עברתי שנים ארוכות וקשות בציפייה לילד.וכשכבר הרמתי ידיים לגמרי זה הגיע. אני מאוד זהירה כי אני לא יודעת מה עבר עלייך אם את מעוניינית לשתף אותי כדי שאוכל לעודד אותך תספרי לי דנה נ.ב. כשאני ''מתעלמת'' ממודעות באתר זה רק משום שלפעמים אין לי את המילים הנכונות ואז אני מעדיפה לשתוק

מחבקת - אותך שרוצה את הדבר הטבעי ביותר בעולם מקווה שבכל זאת תמצאי את האור והתיקווה שיהיה לך במה להאחז ליז

איך אני מפשירה את הלב האטום שלי?אחסנתי אותו בפריזר. אפילו כשאמא שלי נפטרה לא הרגשתי כלום.הסתכלתי על הגוף הדומם שלה ואמרתי לעצמי הדבר הזה לא אמא שלי הנשמה שלה במקום אחר עכשיו.מעולם לא התאבלתי עליה ובכיתי אולי חצי דקה כל פעם שקורה משהו רע אני מנתקת מגע.איך חוזרים להרגיש?אך בעצם כשאני חושבת על כל הסבל שהבנות מתארות אני צריכה לשמוח על הקפאון שלי.עדיף לא להרגיש כלום מאשר לסבול. וכל המקרים הלא נחמדים מהגברים הלא נחמדים אולי אם הייתי מרגישה משהו הייתי יכולה למנוע אותם העדפתי במקום זה להיות עפיפון הלב שלי מתחיל לפעום פתאום מהר.מה קרה?מתחיל לכאוב לנסיכת הקרח? ומה אני עושה פה לעזאזל אני צריכה למחוק הכל ולהתחיל לחיות סוף סוף

בוקר דנה יקרה בהתחלה זה כאב.... אחר כך עוד יותר . ואז - פתאום מגלים שלהרגיש זה לא רק כאב... יש שם כל כך הרבה דברים שנסגרו בפנינו כשהמוח שלנו החליט להאטם. כשהמוח שלנו בגלל החוויות הבלתי ניסבלות שעברנו החליט שעדיף פשוט שלא נרגיש... לאט לאט, עם עזרה תלמדי לכבד את כל הרגשות, להרשות להן להיות נוכחות בחייך ולא להבהל מהן - הן סם החיים. ויש מליון תכניקות ללמוד להתמודד - אבל חייבים להתחיל קודם להרגיש, לזהות מתי זה פחד, מתי זו התרגשות חיובית - פשוט להרגיש. בהצלחה - ולא לפחד, לחוות-להיות-להוות . ליז

זה לא אשמתך - ולתעב את עצמך???? למה??? מה עשית רע??? תתעבי את מי שפגע בך את עצמך..... רק לאהוב - הגיע הזמן 3>

אבל אני אוהבת אותך כי את צוחקת מהשטויות שלי... אני לא באמת כזאת תוקפנית ולוחמנית. אם בעלי יראה את ההודעות שלי בפורום הוא פשוט ייצחק בלי הפסקה! אוהב שאני מתחילה להשוויץ עם ה"כוח" שלי. זה מטמטם אותו. אבל, את יודעת שאני מתה על להצחיק.. זה עושה לי טוב..

אני רצה לעבודה עכשיו שיהיה לך יום מקסים ושבת שלום נשיקות וחיבוקים

הלוואי והיה אפשר למחוק את הכל ולהתחיל לחיות אבל הדרך היחידה שתאפשר לך להתחיל לחיות זה דווקא להתחיל להרגיש את כל מגוון הרגשות, כמו שכתבה לך ליז ואחד הדברים החשובים שתצטרכי ללמוד להרגיש זה לאהוב את עצמך כמו שאת עם כל הקשיים ועם כל הדברים הנפלאים שבתוכך זה באמת לא קל ללמוד מחדש להרגיש אחרי שנים של קיפאון ואני חושבת שכמעט ובלתי אפשרי לעשות את זה לבד כי בשלבים הראשונים תצטרכי שיהיה לצידך מישהו שיוכל להכיל את הרגשות שלך, שיתפרצו בעוצמה רבה עד שלאט לאט, עם הזמן, את תלמדי להכיל אותן בעצמך ואיך מתחילים עם זה, נראה לי שכבר הזכרנו פעמים רבות - טיפול..... עם מטפלת שמתמחה בעבודה עם נפגעות....

בנות יקרות מה שלומכן? מה שלום כל מי שנעלמה לנו לאחרונה? כנפיים? חתולה? ועוד..... תנו סימן יום נפלא לכולן אווררי ונעים אידה

גם לך אור הנפש אידה

מישהי התעוררה עם מצב רוח אה?? אז הינה, סימן חיים... האמת שדווקא כתבתי איזה שתי תגובות לאחרונה.. ככה שלא לגמרי נעלמתי.. אין הרבה מה לספר.. אחי בטיפול, אני מחכה כבר ללימודים, עד אז עובדת רוב הזמן.. ובקרוב טסה לאחי בחול- איזה כייף לי!!!!!!! :) וזהו.. אתן מוזמנות להתעדכן גן בבלוג.. למרות שגם בו לא השתנה הרבה :) http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=whitewingsR יומטוב שיהיה לכולכן :)

שיהיו רק בשורות טובות הדברים נשמעים ממש טוב אני מקווה שגם בפנים את מרגישה את הטוב !!! שבת שלום יקרה אידה

אפשר גם להיעלם?

מה נעשה בלעדייך אם תעלמי לנו?

אנחנו פה בשבילך

אנחנו פה בשבילך

תשמרי על עצמך! מחבקת שחף

שולחת אור וכוח להתמודד יודעת כמה קשה איתך אידה

מה קורה?

שמעת? אני יוצאת למלחמה. קראי את הודעתי למעלה!

אני בהיי- היום החלטתי סופית שנמאס לי מהפסיכולוגית ההיא במכון ומהמשחקים המטופשים שלה והלא אתיים שלה. אני נלחמת בה! גם אם זה ייגמר בפיצוץ ובריב. לאחרונה החליטה לנתק את הקשר באופן חד-צדדי ובכך קיבלתי מענה לא אתי ולא מקצועי. ואני לא מתכוונת לכתוב לה עוד מכתבי התנצלות שתקבל אותנו לטיפול. ובלה בלה.. אז הרמתי טל' לאחות המכון והתלוננתי בדרכי נועם כמובן שזה לא מסתדר ואני מבקשת להחליף אותה במטפל/לת אחרים וכמו כן שאני לא מעוניינת בכעס שהוא לא לגיטימי ולא אתי ואני לא מוכנה שהיא שוב פעם תגיד לי אם ללכת לעבוד או לא. אחות המכון קצת נעלבה אמנם ואמרה שכדאי לי להגיד שזה רק בגלל קושי טכני כדי לא להעליב את המטפלת חלילה. אמרתי בצביעות- מה פתאום הכל בסדר! אבל אני שמחה שהמסר איכשהוא יגיע לאוזניה כדרך כלשהי להעלבה מצידי. מגיע לה... חה... חה... חה.. והיא לא גמרה עוד את הסיפור איתי. היא לא יודעת עם מי יש לה עסק! אני יכולה להיות מאוד נחש ושטן למי שמזיק לי. אני עוד אגיע לועדת אתיקה של פסיכולוגים אם היא תמשיך איתי ככה.

אני בדיוק ההפך ממך .במקום להלחם אני לוקחת את הרגליים ובורחת........ וגם כשרוצים להזיק לי אני לא יכולה לפגוע אני רחמנית מדי.אני שקית ג'לי רוטט . אני במקומך בקשר למקרה הנ''ל במקום לבזבז עליה כוחות.הייתי מחפשת מטפלת אחרת.

אני בדיוק ההפך ממך .במקום להלחם אני לוקחת את הרגליים ובורחת........ וגם כשרוצים להזיק לי אני לא יכולה לפגוע אני רחמנית מדי.אני שקית ג'לי רוטט . אני במקומך בקשר למקרה הנ''ל במקום לבזבז עליה כוחות.הייתי מחפשת מטפלת אחרת.

זה בדיוק מה שעשיתי. התקשרתי לאחות מכון וביקשתי שיחליפו לי אותה! ותאמיני לי שזה לאללה מעליב. הלכתי מאחורי גבה "ונעצתי לה סכין בגב" במקום ללבן איתה ישירות הדברים. נראה איך היא תקבל את זה...רק שלא תנסה לפגוע בי חזרה- שתנסה אני אכסח אותה! תראי, אם רוצים להתקדם ולהשיג דברים בחיים צריכים רוע אסור להיות שקית ג'לי רוטטת- צריך לצאת מתחושת הקורבן צריך לדהור קדימה ולרמוס את מי שצריך. צריך להיות נחש וצבועה! רק ככה אנשים ייעריכו אותך. כאשר את טובה חמודה ומסכנה- דורכים עלייך עוד יותר. אבל כאשר את מציבה גבולות ומראה למי שמנסה להזיק את נחת זרועך- משום מה אוהבים אותך יותר. אני לא רעה אמת מבפנים אבל אם אין לי ברירה אני עושה מה שאני צריכה לעשות בלי סנטימטים לאיש. ובחיי כבר קצרתי כמה חללים.

סמויה יקרה מה אם לדבר איתה? לעלות בפניה הכללללללללל?? אך היה הקשר עד עכשיו? האם הוא מאפשר שיחה כנה שכזו? חלק מהטיפול הוא גם לדבר על הדברים....מה שאנו עושים בטיפול אנו עושיים גם בחיים.... הרבה פעמים חשוב לשמור על יחסים, לדעת לסגור אותם בצורה נכונה ולא הורסת. אני בטוחה שהיא בצד שלך ולא בצד הרע שרוצה לפגוע ולהרע לך איתך אידה

את לא מבינה- גם אני לא מבינה מה קורה כאן! בטחתי בה ונתתי בה אמון לא יודעת למה היא פוגעת בי. תמיד הייתי נחמדה אליה וכיבדתי אותה. נמאס לי- אז ביקשתי שיחליפו לי אותה! לא יכולה להתמודד איתה יותר. מה גם שהיא גרמה לכל הטריגר הזה יופי ועכשיו נעלמה! למה פסיכולוגית עושה לי את זה?!!! דווקא היא ?!??

אימא שלי כל כך רציתי שתידה רציתי ובכיתי והקבר שלה נירה כל כך מוזנח אוטיות שניראות לא אמיתיות השם שלה אישה,אימא,אחות,ספתה... רק בת 50 בכי אל קבר וכאס אני ילדה בלי כנפיים ילדה שלך ילדה ואין מי שינגב את הדמעות ואין מי שיחבק ואין מי שיואב ואין במה להאחז ואין לי כוחות ולא מבינה ולא רוצה להבין אותה רק רוצה פעם אחת ואחרונה להרגיש אותה רק רוצה חיבוק מילים טובות בחיים שלה היא לא היתה איתי,היא ידעה הכל,היא רעתה,היא שמעה,אני נזכרתי היום בפעם הרישונה שהיא גילתה,ילדה בת שש וחצי שנלקחו לה התמימות,והכאב הנןרא הזה,הכאב של לאבד את הבטולים שלך בצורה כזאת,זה לא בטולים,זה זואמה,והיה שם הרבה דם ולא ידעתי מה לעשות אם התחתון,חשבתי אל זה שאכשיו אימא תכאס שליחלחתי,מצד אחד המחשבה שתידע ומצד שני הפחד ממה יקרה היא תידע,והחבעתי אותו מתחת למיטה והיא ראתה את זה יום למחרת ו...... אין לי כוח לזה,שיפסק כבר

עמית היקרה אני כל כך רוצה לנחם אותך ולא יודעת איך. אין לי את המילים המתאימות הנכונות אני רק יכולה לאמר לך שכואב לי נורא בשבילך ילדה בת חמש........ השם ישמור לילה טוב עמית

אמא שתגן שתשמור תחבק ותאהב תבין תלטף שתאמר את המילה הנכוה שתיהיה איתי... תנחם אמא כל כך הרבה ציפיות כל כך הרבה אכזבות אמא ששבויה בכאב שלה שלא מסוגלת להגן ולשמור לא מסוגלת לראות את מה שהיא רואה ויודעת עצוב.... עצוב כל כך עבורך.... וגם עבורה שלא הייתה מסוגלת... איתך אידה

סתם חיה סתם נושמת סתם תופסת מקום סתםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם רוצה לצרוח ולצרוח ולצרוח ולצרוח... ושותקת.... דמעה

מה ארע נשמה?מה חולל את הסערה העזה?! ובעיני את כאן נושמת ותופסת מקום נכבד בזכות מי שאת באמת! כואבת אותך, מחבקת לך ואתך... שדה ניר

היי שדה...מזמן לא היית כאן...מה שלומך? אני מנסה לשרוד...ימים קשים... דמעה

סתם???? דמעה יקר אין סתם... לעצמך... ליקרייך... לכל כך הרבה שמסביב.... מקווה שהרגשת הרייקנות תפוגג ויתמלא באור ותקווה איתך אידה

אידה באמת הכל סתם...התעייפתי כבר...מבולבלת וחסרת כוחות.... דמעה

התאומים ואחיהם, של חברים שלי הכאב שלי והחלל שלי מתגבר מצאתי את עצמי בבוקר מוקדם מסתכלת בקלטת וידיאו של הימים הראשונים של מתן איתנו מרגע לקיחתו מירושלים וכמה ימים בבית כמה פעמים ראיתי את הקלטת וזה הרגיש כאילו הכל מוחשי ועוד רגע יצא מהמסך לחיבוק שלא עוזב זה רגעים של התרסקות רגעים של התפכחות למההההההההההההה לעזאזלללללללללל זה היה צריך להגמר ככההההההההההההההההההההה עדיין ממרחק של שנים אני מתגעגעת אליו וכל פעם יותר חזק הרחם שלי צועקת את שתיקת האמהות הלב שלי חצוי

רחם של אמא לא שוכחת הכאב עצום ואמיתי ואי אפשר להשכיח אותו רק ללמוד לחיות איתו בשלום - גל יקרה ואהובה, לחיות איתו בהשלמה- עם אמונה שנעשה הדבר הנכון. שולחת לך חיבוק גדול שירגיע קצת את הכאב - ליז

אני מסתכלת על הוידיאו על האושר הזה על הניצוץ בעיינים שלי שאני מסתכלת עליו על מבט העינים של שנינו החיוך הכובש שלו מתגעגעת אפילו לבכי שלו מתגעגעת לנשום את הריח המשכר שלו מתגעגעת למילמולים שלו שדיבר למובייל שלו מתגעגעת לביחד שלנו לבית זז לבית חי מתגעגעתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

הכאב הוא אכן אמיתי, אותנטי ועוצמתי.... והרחם זועק על החלל האין סופי....... מקווה שתחיי בהשלמה עם הגעגוע, האובדן והכאב ותמלאי את הבטן והלב בצהלות ושמחות אחרים . מחבקת לך בהמון אהבה. שדה ניר

ולא רוצה ולא יכולה לחיות בהשלמה ניסיתי אבל זה חזק ממני אני מתחילה לבדוק אפשרות של הריון בסיכון גבוה, גם הגיל שלי לא משחק לטובתי שזה עוד מכשול בדרך אני רוצה קודם לראות שהעניין הכלכלי ישתפר ואז אני אתחיל בינתיים קצת דיפדפתי באינטרנט לבדוק אופציות ואני לא רוצה ילד שישעשע אותי או לשים עליו את כל כובד המשקל,אני רוצה ילד כי הייתי אמא ועדיין אמא מרחוק של ילד וזה נורא טבעי זה בתוכנו הרצון העז הזה

גל יקרה זה לא בגלל הפעם בשבוע.... זה בגלל חוית האמהות שנגעת בה... החויה שאת כל כך משתוקקת לה... בגלל הגעגועים... אין נחמה ואין אפשרות להתנתק מהכל , לא לראות ולא להרגיש.... שולחת לך חיבוק מחזק להרגע להרבה אויר להמשיך איתך אידה

נכון זה החווית אמהות שהרגשתי בעוצמה כל כך גדולה בזמן כל כך קצר וכמה שאני מנסה להתנתק זה לא מצליח לי כי זה כל הזמן מסביב וליד וזה כואב מאוד ואפילו הכאב משתק אבל אני מבשלת אופציה להיות בהריון בסיכון גבוה למרות כל ההשלכות שאני לא אשרוד הריון

מה שלומך ?.אני שמחה לבשר לך שהגזרה היתה שקטה אתמול.. את מצחיקה נורא .נזכרתי אתמול בקטעים מההודעות שלך והתחלתי לצחוק איך שאני חושבת עלייך אני מתחילה לחייך ולא בא לי לדבר על מה שהיה אתמול התעייפתי.

היי דנה בוקר טוב, הבוקר הייתה לנו ישיבה. אני שמחה לשמוע שהכל אצלך היה שקט.... שימשיך כך...

דווקא עכשיו בתקופה שהכל "מסתדר" לי בחיים וקורים לי דברים נפלאים ביותר כן מי היה מאמין) קשה לי. אבל למה הייתי בכלל צריכה להיזכר בהכל? אני כבר לא קורבן. מזמן כבר לא. ניתבתי את חיי למסלול שאני רוצה. הכל בגלל הפסיכולוגית המטופשת הזאת. למה האמנתי בה? למה בחשתי בחרא? בניתי בית הישגתי עבודה טובה מאוד. יש לי משפחה אהובה. ילדים מקסימים. אבל קשה לי לי! עבודתי דורשת דיוק רב מאוד. ואני פוחדת שבגלל כל זה אאלץ לעזוב אותה. שייפטרו אותי בגלל טעות שחלילה אעשה. העבודה הקפיצה לי את רמת החיים. מעולם לא חשבתי שאתקבל לעבודה כזו. אבל הנה אני כאן אבל פוחדת פחד מוות שכל זה ייגמר. שייגמר לי. אז אני אומרת- חמסה חמסה בלי עין הרע. איזה פחד איום! שכל הטוב שבניתי בעמלי בעמל רב ביותר בזיעת אפי ובכוח מחשבתי ייעלם- פוף בגלל שנזכרתי בהכל. רוצה לטפס למעלה עד כמה שאני יכולה. ודווקא עכשיו בשיא פריחת החיים בא לי הטריגר המזופת הזה! ומאיים למשוך אותי לתחתית. אני רוצה לשכוח ממנו ולקבור את הכל שוב ולשכוח. זה לא שייך אליי בכלל בכלל ולרמת החיים בה אני נמצאת כיום. חמסה חמסה טפו טפו... זה תת-רמה זה מה לי ולזה בכלל?? קשה לי!!!!!!!!!!!!!!כיצד אוכל להתרכז בחיי החדשים? אני מנסה להיכנס לדמות חדשה ולא מצליחה! ולא מצליחה! אבל אני נחש, אני רעה- אני אצליח למצוא דרך בכל דרך! אני אנצח את זה שוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עד שזה ימות בתוכי ואז אוכל לחיות כמו שצריך. לך מפה שד- אני יותר שדה ממך!

יום נפלא ומלא חיוכים אידה

שיהיה לך יום מצויין

אחותו למדה עם הבת שלי באותה הכיתה. אוי איזו מסכנה האמא שלו.... זה הבן הבכור שלה.... לגדל ילד שמונה עשרה שנים, ואחר כך לקבור אותו, למה? די עם משחקי הכבוד האלימים האלה, לא מכובד בכלל לקחת חיים של מישהו אחר, ולא משנה בכלל הסיבה.... אני רק חושבת על האמא האומללה שלו, גם ככה החיים שלה קשים.... תנחומיי

עצוב מאוד אין מילים

מזעזע הקלות הזו ששולפים סכינים אין ספק מויתר בהחלט - מחבקת - ליז.

אני חושבת שאני יודעת במי מדובר.... קראתי בעיתון והזדעזעתי... כל כך עצוב שהאלימות תופסת כל כך הרבה מקום בעולמנו... לימים טובים ושקטים יותר אידה

השתגעת??? את מתנצלת שטוב לך? ברוך השם שטוב לך!.אין פה שום חוסר רגישות תהיי רגועה הכל בסדר.אני שמחה באמת ובתמים בשבילך

הייתי לא בסדר! אויש ברור לי שאת שמחה בשבילי! אבל לי כואב לשמוע מה שאת עוברת ואני כזה מספרת על בעלי בלי לשים לב וגם משוויצה. האמת מה יש להשוויץ- בסה"כ גבר נורמלי. כך זה צריך להיות לנו! ואפילו מגיע לנו יותר! את יודעת, בהתחלה לא רציתי את בעלי בגלל דבר אחד טפשי- המראה שלו לא היה מספיק יפה בעיני. אז דחיתי אותו בלי הפסקה והוא העקשן נלחם ונלחם עד שהצליח להשיג אותי. וטוב לי איתו יותר מעם כל גבר יפה שהיה לי. טוב מה אני מקשקשת? מה קורה איתך? את מדאיגה אותי! מפחיד לחשוב שבעלך מתנהג אלייך בצורה כה ברוטאלית! אסור לך להישאר כך!

אז שיהיה ערב הכי שקט! ותשמרי על עצמך ועל הילד! מחר בבוקר אחזור כי המחשב בבית קרס אז יש לי רק בעבודה. מצפה לחדשות טובות על הבוקר... אני לא מאמינה שזה יוצא ממני פעם ראשונה- !!!!!!חיבוק!!!!!

שיט ואני בחוסר תשומת ליבי עוד כותבת לך על חיי עם בעלי. כאילו בשביל להשוויץ. סליחה מכל הבנות שאולי פגעתי בהן בקטע הזה. סתם רציתי לשתף לא חלילה להתגאות זה היה לא בזמן הנכון ובמקום הנכון. זה היה לגמרי חסר רגישות מצידי!!! סליחה דנה'לה וזאת גדולה מצידך שענית לי את מה ששענית לאור מצב העניינים.

ואני על היום הראשון ממוטטת לגמרי כשקמתי בקושי עמדתי על הרגליים מאתמול בערב כל הגוף כואב לי לא הצלחתי להתאושש במהלך הסוף שבוע ובשבוע שעבר הרגשתי ממש רע ביומיים האחרונים ועדיין נאלצתי ללכת לעבודה סחטתי את עצמי עד הסוף הגוף שלי צועק הצילווווווווווווווווווווווווווו

הי מתוקה תחזיקי מעמד אני שולחת לך חבוק מכל הלב שימעך אותך קצת ויתן לך הרבבבבבבבבבה כח!

תסלחו לי שאני לא שולחת חיבוקים,נשיקות וכאלה משום שקצת קשה לי עם זה. אבל בליבי אני תומכת בכל מי שכואב לה. רוצה לחבק אבל לא יכולה.

מתיש.... ומאחלת מכל לבי שבוע נפלא הרבה אור ואנרגיות מאוזנות של ערות ושינה איתך אידה

לקחת סכין חדה ולהעבירה על היד עמוק ככל שאפשר... זה כל מה שנשאר על מנת להרגיע את כאב הפרדה. הדם שיזרום ילטף, יטשטש, יערפל, כמו סם הרגעה... ואני אכנס לבועה, שבבוקר למחרת תתנפץ בפרצוף, כמו חלום!

אוי שחף .קראתי את ההודעות של היום ואני ממש מזועזעת. אני שואלת את עצמי אוי אלוקים מה אני עושה בפורום הזה בכלל איך הגעתי לפה? בשביל מה הייתי צריכה להזכר או לדעת. לפחות פעם בשבועיים אני רוצה להתאבד ואז מעומק התהום פתאום בלי סיבה אני מרגישה הכי מאושרת בעולם ואז אני מנצלת כל שניה לפני שזה יגמר כשכואב לי אני רוצה לתקוע לי סכין בלב איפה שכואב כדי שהכאב הזה יפסק כבר. ואני כבר חודש וחצי לא שותה.אבל עדיין יש לי כמה שניות של הזיות אני מאוד מקווה שאני לא משתגעת. רצית לעודד אותך ובסוף רק דכאתי אותך.איך אני אעודד אותך?אני צריכה לחשוב על משהו בי בינתיים תחזיקי מעמד

אני כל כך מבינה אותך באמת שקשה לחיות עם הזיכרון והרבה פעמים נראה שלפני שנפתחה תיבת הפנדורה החיים היו הרבה יותר פשוטים ומאושרים אבל זאת רק אשליה כי גם לפני כן לטראומה הייתה השפעה רבה על כל חלקה וחלקה בחייך הטראומה יוצרת כל כך הרבה מחסומים ועיוותים בכל מהלך החיים ובאישיות גם כשאת לא מודעת לכך גם כשעדיין לא זוכרים אותה ועכשיו קשה קשה כל כך אבל עכשיו לפחות את כבר יכולה לראות את ההשפעה ההרסנית של הטראומה עלייך ועכשיו את יכולה להתחיל לטפל בעצמך כי מגיע לך הטוב ביותר! שחף

מזדהה עם כל מילה...שולחת חיבוק דמעה

היי יקרה מקווה שעד שהועלתי להכנס ולהגיב את מרגישה הרבה הרבה יותר טוב אכן בועה ת טישטוש שתתנפץ כמו חלום.... במקום מציעה לך חיבוק גם מעט חלומי - וירטואלי - אבל ממש לא מערפל, רק מכרבל.ליז

ותודה על החיבוק מחבקת בחזרה

מקווה שזה עבר!!!! מקווה שתמצאי דרכים לא פוגעות להרגעה איתך אידה

בעיקר בזכות זה שכתבתי

הילדים שלי איתי שישי שבת,הם נירדמו רק אכשיו,ואני לא יכולה להירדם,אני אימא רעה,אני אימא שלא הצליחה להגן אל הילדים שלה,הם סיפרן לי אל דברים שקרו בבית,הבת שלי סיפרה לי אל מה שאבא שלה עסה לה בחר עונש,כך היא קוראת לזה,אני לא יכולה יותר,היא סיפרה לי מה קרה שם,היא אמרה לי איך אבא נגע בה ואיפו "אבא נגע לי בפות,הוא אמר לי שזה לא כואב ולא רציתי,הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ,אבל אני בכיתי כי כאב לי,היא אמרה לי (העו"ס שלה) שזה אסור ואבא עסה דברים לא טובים ואסורים, אימא אבא אמר שהוא אוהב אותי,אבא סיפר לי שהבולבל שלו ככה כי הוא אוהב אותי ....." אני רק רוצה למות,לא רוצה לחיות יותר.......

סליחה פשוט זה יותר מדי מזכיר לי אותי בילדות עם אבא מצטארת, אין לי כרגע מילים לנחם או לתמוך....

עמית חמודה, אני באמת לא שופטת אותך. אבל קומי!!! תהפכי עולמות!!! תערבי אמצעי תקשורת!!! משטרה, לא יודעת מה... אל תשבי בשקט, כשחיים של ילדה קטנה נהרסים לנגד עינייך!!!!!!!!!!! זה קטסטרופה לילדה.....

הפקידת סאד כב ר מאורבת ,יש להם גם טיפול פרטני,הבדיקות של רופא נשים כבר נעסו והיא רקר בת חמש וחצי אלוהים,אני מצטערת אני לא מרגישה שאני יכולה להכינס לזה,אבל מה שכן המארכת ממש גרוע...

קשה להתמודד שוב והפעם ממקום של אם שביתה נפגעה. אני מציעה לך לפנות דחוף עם העניין ל1202. מכיוון שבדובר בקטינה הם כבר ידעו מה לעשות הלאה. אסור לך להפגיש את הילדה עם אבא שלה בעיקר מפני שהוא פוגע בה בצורה הכי קשה. עלייך לאזור כוחות ולהתחזק! אל תתני לביתך להיות קורבן כפי שקרה לך. גם אני הייתי שם בגיל הזה ואיש לא נלחם עליי. לאיש לא היה אכפת! ליבי יוצא אל הילדה. איזה ילדה אמיצה - באה וסיפרה לך!!! פשוט מדהים! תחשבי- היא ילדה מאוד חכמה אם הצליחה לבטא במילים את מה שאבא עושה לה. וזה שהיא סיפרה לך אומר שהיא סומכת עלייך ושיש לך קשר טוב עם הילדה וזה יאמר לזכותך כאם טובה! אני שתקתי, לא סיפרתי לאיש. לא יכולתי לספר לאימי לא היה לי קשר טוב איתה. היא הייתה הורגת אותי במכות אם ידעה מה הולך אולי הייתה הורגת אותי בפועל ואני לא מגזימה ע"פי הזמנים ההם. אימי הייתה אישה עצבנית מאוד ומוטרפת. כאשר הייתה מכה אותנו הייתה ממלמלת "זהו, היום לוקחים אותי לבית הסוהר..!" זהו גמרנו, תכף תבוא משטרה.. ולבסוף הייתה מפסיקה בדקה ה-90. ולאיש לא היה אכפת. תדעי לך שזה דבר גדול מצד ילדה בת חמש וחצי לדבר כך. ולא לפחד לספר לך. איזה ילדה! אני גאה בה! וגאה בך שקיבלת את דבריה והאמנת לה.

הרבה פעמים אין לי מילים,הרבה פעמים אני נישארת חסרת אונים,מרגישה ששום דבר לא מצליח ואולך כמו שאני רוצה,האבר הלא רחוק רודף אותי ולפחות טוב שהוא יושב אכשיו במחלקה סגורה(אבא שלי) ואז כהילו שסוף סוף אני מרגישה קצט יותר טוב דברים האחרים צצים,הילדים שלי כהילו מרגישים ,טוב לאימא יש כוחות יותר ואפשר לספר לה,לא שחלילה אני אומרת להם לא לספר לי,אבל זה קשה,אוי כמה שזה קשה,הילדים שלי כל כך מקסימים ורגישים ואני לא יודעת איך לאמוד מול כל הרגש הזה,לא יודעת איך לדבר כבר,ךא יודעת איך לחיות אם כל זה,אין לי ולא מוצאת כוחות להרים טלפון לפקידת סאד,אין לי כוחות לינסוע לעו"ס שלי היום וכבר שלושה שבועות אני לא ההיתי שם,מרגישה שאני מרימה ידיים,למי יש כוחות כבר להיתמודד? לא יודעת כבר איך לעבור את היום,את החיים האלו,רוצה שקט,אוף כמה אני רוצה שקט..... למי שלא יודע אגב,הילדים שלי לא איתי,לא בגלל שאני אימא רע,אלה בגלל שלא יכולתי להיתמודד,נפלתי נפשית במיקלט שההינו בו,הזכרונות והכאב שאברנו,הדיבורים של הילדים שלי אל מה שאבא שלהם עסה להם,זה האמיד אותי אם מה שאבא שלי עסה לי מי הילדות ואד ליפניי חודשים וחצי,לא יודעת כבר למה אני רושמת את כל זה,אולי לקבל תמיכה ממכם,אולי כי אני מרגישה כל כך מרוקנת וכמו מתה מאלכת.... בנות יקרות אין לי כוחות יותר

עמית יקרה אני שמחה שהילדים איתך סוף סוף לצד האושר הגדול מתגלה כאב עצום כאב הפגיעה עכשיו הם איתך, חבקי והרגיעי אותם....כמה שאת יכולה אני מבינה שהרשויות מודעים לכך?!! כמו כן בררי באזור מגורייך על אפשרות הטיפול בהם!! איתך מחזקת אידה

הילדים היו איתי רק בשישי שבת,אלווי והיו איתי כבר לתמיד,זה לא כך. הרשויות פחות או יותר יודעים אל זה,לא בדיוק מה שהבת שלי אמרה באותו יום,אלה דברים אחרים. אבל זה לוקח זמן,הילדים שלי בטיפול ועדיין לא מאלים את הדברים לעו"ס שלהם,עדיין רוכשים אמון,ההיתי רוצה שהם יגידו כבר הכל,אבל הם רק חודש שם,במקום החדש הזה,אני האמת נישברת כל הזמן מחדש,צריך הרבה כוחות ואני לא מוצאת אותם,לא יודעת מאיפו להתחיל. תודה אל המילם

ושוב שוכבת ערה ואומרת לעצמי שהכל חלום רע...לא מצליחה להפנים שאין יותר טיפול..לא מצליחה להשלים עם זה שהיא כבר לא תהיה חלק מהחיים שלי..עברו יומיים ולי זה מרגיש כבר כמו נצח..כל כך הרבה זמן הייתי אצלה בטיפול...יש כל כך הרבה דברים שרק היא יודעת עלי..אוףףףףףףףףףףףףףףףףף....קשה לייייייייייייי!!:(((((((((((( דמעה

דמעונת יקרה תחזיקי מעמד שבת שלום

עוד משהו חשוב שרציתי להגיד לך הסבל שלך שכנע אותי לבטל מרצוני את התלות שלי ''במטפל'' שאימצתי לי.זה הולך להיות מאוד מאוד קשה.אבל אני יודעת שזה הכי בריא בשבילי.עצם הכתיבה פה בפורום והתמיכה של הבנות ועוד עוזרים לי בכלל להעז. אני מקווה שזה יחזק אותך.......

http://blog.masslive.com/tuningout/large_dog-and-cat-hugWoofstock2004-320.JPG

דמעה יקרה בואי תנסי בכל פעם שקשה לישון לבנות מצגת כל פעם בנוש אחר תקווה אומץ גבורה חוכמה כל מה שיש בך לילה טוב אידה

שבת שלום לכולם מאחלת לכן שבת בטוחה ושקטה סופ"ש נעים מחזק אידה

שבת שלום גם לך דמעה

שבת שלום אידה יקרה לך ולכווווווווולן!

קשה לי אני היום שמעתי מהרופא שלי דברים לא טובים,כל מה שקרה אד ליפנאי חודשים בבית של אבא שלי הכל ניהיה רע,אני לא מסוגלת יותר לישמוע דברים רעים

http://img2.tapuz.co.il/CommunaFiles/14139120.jpg את רואה, אפילו לא אחד, אלה המון בבת אחת :) ואני מאוד מצטארת לשמוע שיש סיבוכים דואגת לך שחף

מגיע לך... http://asandboxgreeting.com/gfhug.jpg דמעה

עמית יקרה גלוי של דברים קשים ההתחושה, ההרגשה הקשה... חוסר האונים מול הדברים... לא פשוט אך לפעמים מדהמים הם הכוחות והיכולות להתמודד... מחזקת אותך ושולחת חיבוק אידה

http://www.geocities.com/veraloni/nana/262480104_e3ddf30651.jpg לא מוצאת מה לכתוב מעבר לכך :(

לפחות זאת בועה צבעונית

מה את חושבת, שבאינטרנט יש שפע של נשים בתוך בועות בצבעים שונים לבחירה? זה מה שהיה....

נראה לי שנטשתי את הבועה שלי נכון לערב זה מסכנה עכשיו יהיה לה עצוב בלעדיי

מצויין ככה יצא לי אוכל טעים

התעוששת קצת מהשרשור??? מקווה שאת מרגישה יותר טוב אידה

אני רוצה להשאר אנונימית

זה מה שאני עושה אבל ההודעה לא נשלחת

"כמו ציפור בשבי בין קירות לבנים מסתגרת אילו רק ידעתי לסמן לי את שביל הבריחה ... אין מפלט בשקט גם הזמן לא תמיד מנצח אילו רק ידעתי לסמן לי את שביל הבריחה " "וכשתגיעי לבית שלה ותמצאי אותה שמה ספרי שאני מחכה בלילות ואל תספרי עד כמה אמרי לה עדיין אני נמצאת מסרי אהבה ושלום בקשי שתרים עוד כוס לחיי ולזכר ימי התום זמן שנשאר ואין רחמים אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי זהו כל מה שיש אז מה מחבר בסופו של דבר שני אנשים יחד צל חלומות, משקל העבר משא של בדידות ופחד אני עייפה מלכסות יותר עייפה מלרדוף בין הברירות לשלם ולוותר אני אשלם עד הסוף זמן שנשאר ואין רחמים אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי זהו כל מה שיש היא בטח זוכרת איך באתי אליה חיפשתי תשובה מושלמת חול מעוור את עינינו עכשיו סופה בכבדות נושמת." ריטה (עם קצת שינויים) דמעה שבורה

מה קרה שם עם המטפלת? למה היא הפסיקה את הטיפול באמצע? היא לא נתנה לך מטפל אחר כחלופה? פגעת בה פיזית? (סליחה על השאלה) זה ממש משונה.. סליחה על כל השאלות אם הן גורמות לך לטריגר. אני שואלת כי גם אני עוברת נפילה מאשת מקצוע וללא סיבה תמיד הייתי נחמדה אליה מאוד בטיפול ולא עשיתי לה שום דבר רע ואפילו לא חשפתי מעולם את הפגיעה המינית. אבל היא נעלמה לי פתאום ולא ברור אם יש טיפול או אין. ולכן אני פה אתכן היום. אני מנסה להבין פסיכולוגים- ופשוט לא מצליחה! אני "משתגעת"

דמעה יקרה מחזקת אותך אני יודעת כמה קשה ולא משנה מה עומד מאחורי שמרי...שמרי על עצמך אידה

אטומה לחלוטין אני כבר לא עומדת במתח ואני חוששת מאוד........ אני מפחדת שיקרה לי משהו רע אני לא יודעת מה לעשות איך אתם קוראים להם טרול.אז טרול אמיתי עכשיו בשר ודם הורס לי את החיים כבר בא לי להכנע לו ושיחזיר לי את השפיות אולי זה הגורל שלי למה אני שותקת?יותר מדי אנשים יפגעו סביבי אם אחשוף את פרצופו האמיתי שברון לב וצער לתמימים שלא עשו שום עוול אני מרגישה כמו זומבי מתה חיה.טעות אני לא מרגישה זוכרים

התעוררתי כבר בחמש מהמתח אני כבר מזהה את ההרגשה הזאת של הדכאון של המכשפה הזאת שרוצה להניח עלי את ידיה הזוועתיות ולמשוך אותי אל פי התהום אני לא מתפקדת המתח גורם לי להתקף חריף של המחלה שלי כבר שלשה שבועות הילד המסכן שלי.צריך לשעשע את עצמו כי אמא בעולם אחר.אני חרא של אמא עקרת בית גרועה.אני לא מצליחה לעשות כלום.מחפשת את הגאולה באינטרנט נמאס לי !אני מתכוונת עכשיו לעוף מהמסך לסדר את הבית לבשל ולהתייחס לילד שלי איפה הוא באמת?ואני אכין לו פאנקייק.בעצם אני אתעלה על עצמי אני אתן לו להכין לבד שילכלך ויבלגן כמה שהוא רוצה..........

היי דנה, בן כמה החמוד שלך? לי יש שניים בני ארבע וחצי ושלוש. משימה לא קלה- לגדל ילדים! יהיה לי עוד יותר קשה עם בנות קטנות.. גם אני לפעמים אוהבת שהילדים "נעלמים" בבית ומשחקים בחדר המשחקים. גם אני כעקרת בית (כיום עובדת משרה מלאה- כיף לעבוד!) מזה גרועה- בת 30 ולא יודעת לבשל! בעצם יודעת אבל לא אוהבת מטבח. קונה אוכל מוכן. ממש אישה חמה! שלחי לי מתכונים.. אה ורציתי להוסיף שבעבודה אנחנו בתקופת רגיעה לפני "המלחמה" אז כך שיש לי זמן להיכנס לפורומים...

החמוד שלי בן שש ושמונה חודשים. אני דווקא אוהבת לבשל וחושבת למכור אוכל מוכן ואני אתן לך מתכונים בכיף(אצלי הכל צ'יק צ'ק קיצורי דרך)

לא משנה מה תעשי ומה לא כמה תתני לעצמך מקום כמה תתני לו מקום רגשות האשם של אמא תמיד קיימים תמיד תחושה שאני לא נותנת מספיק תמיד לא נוח שאני נותנת לעצמי למדי לעשות איזון בינכך לבין הילד איתך אידה

אני עצבנית מאוד והוא סופג הכל.הבית מלא באלימות מילולית ועוד. ולי נמאס אני מחפשת עזרה

שלום רב האם העובדה שילדה הייתה קרבן לתקיפה ממתמשכת מצד אביה מגיל 5 עד 8 , בצורה של כפיית מין אורלי יכולה לגרום לקשיי אכילה,בחילות באופן תמידי, ללא בעיה רפואית. האם ניצן לטפל בקשיים אלה. מה אורמת הספרות בנדון. הפנתי כבר את השאלה בפורום אחר אבל קיבלתי תשובה לקונית. ניתן לענות בעילום שם. סליחה אם זיעזתי.

כנראה שעשית זאת בתום לב

שוב מצטערת ומתנצלת מקווה שברור שהשאלה נשאלה על ידי דנה שאינה שייכת לפורום. המשך ערב נעים לכולנו

דנה!! ברוכה הבאה אם הבנתי נכון...את השואלת האם ניתן לטפל במי שנפגעה מינית בילדות ויש תגובות לטראומה שכוללות תופעות פיזיות...?? אני חושבת שברמה כזו או אחרת לכל נפגעת יש השפעה של הטראומה גם על גוף.... יש קשר גדול בין הגוף לנפש.... הגוף זוכר ומגיב בהתאם וכנ"ל הנפש.... הטיפול בטראומה מטפל ונותן מקום למכלול התגובות הן הנפשיות והן הפיזיות. בהחלט יש מקום ואפשרות לטפל!...ומומלץ! אידה

אני רוצה לענות לך- ולא רוצה להזדהות! (עניתי לך גם בפורום של גידי רובינשטיין)- מי שרגישה שלא תקרא הלאה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא רגישה- חוויתי דבר זהה מאבא חורג בגיל צעיר יותר מגיל הילדה שאת מתארת. שנים הדחקתי זאת אבל אני זוכרת הכל. אין לי בעיות אכילה ובליעה. לדעתי זה תלוי בילדה ואיך היא קיבלה את זה. אמנם יש לי בעיות אחרות קלות אבל אין סיכוי שכיום עם גבר בן גילי אני........... אעשה את הדברים האלה. רק את הרגילים. את זה ספציפית- איכססס בחיים לא!!!!!!!!!!!! אף פעם!!!!!!!!!!!!!!

נגמר...אין יותר טיפול...המטפלת החליטה לשים לזה סוף...סופית וחד משמעית... דמעה

מה? כך להפסיק טיפול בלי שום סיבה? היא לקחה בחשבון את התגובה הקשה שלך? אם אין סיבה אובייקטיבית להפסקת הטיפול, זה גובל בהתעללות.... תהיי חזקה יקירתי, אני איתך תמיד.... ליאור

יש לזה הסבר הגיוני? למה זה כך סופי? אני איתך,אני באמת איתך,מחבקת ומחזקת

מצטערת... שמרי על עצמך איתך אידה

קיוויתי שאצליח לישון וכשאתעורר אגלה פתאום שהיום יום רביעי בעצם ושהכל היה סיוט..ואתלבש ואלך לטיפול ויהיה בסדר. קיוויתי....אבל לא הצלחתי לישון...וזה לא סיוט...וזה כן קרה...וכואב לי כל כך...לא רוצה כלום יותר...גם לא לנשום... דמעה

שמתי לב שכולכן מדברות על כך שאתן נקשרות למטפלת ועל הכאב להשתחרר אח'כ.......... אז אני שואלת את עצמי בשביל מה אני צריכה את זה? יש לי מספיק צרות. אז אולי כדאי להסתדר לבד וזהו!

במהלך הטיפול אנחנו צריכות להגיע מתלות לעצמאות כך שבסוף הטיפול כבר לא נזדקק כל כך למטפלת ולא יהיה כל כך קשה להשתחרר הבעיה היא שהכל טוב ויפה רק בתיאוריה בפועל רוב הטיפולים נקטעים איפשהו באמצע כשהמטופלת עוד לא מוכנה לכך ואז זה כואבבבבבבבבב אבל יש עוד בעיה שבלי טיפול גם קשה בטירוף ושהטיפול זאת הדרך היחידה לרפא את הפצעים של העבר אז הולכים לטיפול ופשוט מנסים להתעלם מהעובדה שבסופו של דבר הטיפול יגמר וזה יכאב פשוט מכחישים את זה עד כמה שאפשר

טריגר בתמונות.. http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1045094&passok=yes

ראיתי את הבלוג כמו תמיד אין לי מה לומר. המילים נעתקות מפי מכל הכאב........... אני מאחלת לך שבמהרה תוציאי את כל הכאב ושהבובה הזאת תהפוך במהירה לאשה חיה נושמת ותוססת..............

היא כל כך כועסת עלי...ואני כל כך מפחדת מכעס. כעס בשבילי שווה מוות. כשהייתי קטנה והייתי מעיזה להביע כעס אבא היה כמעט הורג אותי..מכה..מצמיד כרית לפנים עד שהייתי מאבדת את ההכרה...אז למדתי שמאוד מאוד מסוכן לכעוס....מאוד מסוכן אפילו להרגיש כעס. ואחרכך ביל 12 אמא חזרה אחרי שלא ראיתי אותה 7 שנים..אחרי שלא שמעתי ממנה 7 שנים..ואני כעסתי ואני אמרתי לה שאני כועסת ולא רוצה לראות אותה...יומיים אחרי זה היא ירתה לעצמה כדור בראש...ושוב למדתי שכעס שווה מוות...שכעס זה דבר קטלני. ועכשיו לא מסוגלת ברגש להפריד בין הדברים...ופוחדת ללכת לטיפול...מפחדת מהכעס שלה כלפי...מהכעס שלי כלפיה.ולמרות שיודעת בראש שהפעם הכעס לא קטלני עדיין מפחדת כל כך... דמעה

או אה!!! מצטערת לשמוע את מה שעברת. כעס וגם זעם הם לגיטימיים! בעיקר לאור מה שעברת. מותר לך את חייבת היא חייבת לעבד עימך את הזעם האצור. תראי, גם אני חוויתי נפילה רצינית מאשת מקצוע. לא שאני חכמה גדולה... ועדיין אני חושבת- האם באמת הפסיכולוגית שלך לא יכולה להכיל את הכעס שלך? (אלא אם הרבצת לה בפועל..) סתם. אני לא מאמינה שתעשי דבר כזה. לא ייתכן שהיא לא יכולה להכיל את הכעס שלך- אולי היא רוצה ליצור סיטואציה זהה לזו שקרתה לך עם אימך ז"ל. ז"א לפי נק' מבטך בילדות- את הבעת כלפי אימך ז"ל -כעס "איום" והיא- הלכה לה ואת חשת כה עזובה ונבגדת. וזו לא אשמתך!!!!!!!!! עכשיו המטפלת- את העזת והבעת שוב את הכעס - היא עודדה אותך לזה ואף אמרה שמותר. אבל ברגע שהבעת אותו היא- גם הלכה לה.. ואת חשה שוב חסרת אונים ונבגדת! גם זה לא באשמתך!!!!!!!!!!!!!!! בעצם בחיקוי נורא זה- היא מעתיקה את הסיטואציה הטראומטית. ועכשיו תוכלו לעבד אותה ולהשתחרר מהכעסים. כשתשתחחרי מהכעסים כלפי הסיטואציה עם הפסיכולוגית זה יוביל לריפוי הפצע שיש לך בלב מהילדות. אולי תנסי לסמוך על הפסיכולוגית- היא בטח יודעת מה היא עושה. לא מאמינה שיש לה "לב-רע" סתם כך לעזוב אותך. זה לא ייתכן! אני לא פסיכולוגית ולא הייתי עוזבת אדם במצב כזה! הייתי מציעה לך- ליצור עימה קשר בלי להתבייש ולדרוש שיחת הבהרה! למה מה קרה שיעזבו אותך פעם שנייה! תדרשי את המגיע לך!

"ולמרות שיודעת בראש שהפעם הכעס לא קטלני עדיין מפחדת כל כך..." את מוכנה להתמודד - אל תתיאשי עכשיו הפחד הזה כל כך צודק, כל כך אמיתי, אל תפחדי מהפחד - מותר לך להרגיש וזה מה שאת לומדת בתוך התהליך הכל כך מכאיב - להרגיש להרגיש להרגיש פחד, כעס, עצב, ואם תאפשרי לעצמך, בקרוב למנעד הרגשות יצטרפו גם השמחה והחמלה מחבקת - ליז

לא מסוגלת להגיב למרות שיש לי מה לומר לא מסוגלת לשתף למרות שכואב, אך הכאב קבור עמוק בפנים לא מסוגלת לבכות למרות שהדמעות יוצרות גוש בגרון וחונקות לא מסוגלת לישון למרות שהגוף כבר מתמוטת מעייפות לא מסוגלת לאכול למרות שיודעת שהאוכל יעזור לא מסוגלת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!.............................................. מרגישה רע רע מאוד שחף

מה קרה שחף??? את מדאיגה אותי מאוד

כולנו מדי פעם לא מרגישות טוב אבל זה תמיד עובר ואני סתם קצת התמוטתתי מרוב העייפות

הי יקרה.... עצוב לי לקרא אותך כך שולחת לך כח לצאת מהלופ מחבקת המון - ליז אה כן... קראתי אותך בקשר ללימודים - תחשבי על התחושה הנפלאה שהענייןהזה גורם לך על ההישג האדיר (גדולה את) ואולי זה קצת ירגיע את הכאב שבלב- פשוט תזכרי שיש גם הרבה טוב

שחף יקרה... מצטערת לקרוא שקשה וכואב... אני סומכת עליך שגם מזה תצמחי... מחבקת מרחוק... (((((איתך)))))

אני מקווה שהיום יהיה יותר טוב החרחתי את עצמי לישון הרבה הלילה לקחתי כמה כדורי שינה והם הפילו אותי הייתי חייבת לישון אומנם עדיין התעוררתי כמה פעמים באמצע הלילה אבל כל פעם נרדמתי מחדש אז מקווה שהשינה תאושש אותי קצת יום טוב לכן שחף

כלומר הוא היה קצת יותר טוב מאתמול בעיקר כי סוף סוף ישנתי כל הלילה אבל בסוף הוא שוב נגמר עם הרגשה רעה טוב שנשארו עוד כדורי שינה ואפשר לגמור את היום הזה וללכת לישון אז שיהיה לילה טוב שחף

לפני שאת הולכת לישון את אומרת לעצמך מחר אני אקום עם חיוך ויהיה לי יום נפלא בפקודה!

מה שלומך??? מקווה שתעוררי בהרגשה ליום טוב יותר אידה

אתה שוכב במיטה,מביט בגופה שמונחת לצידך, אתה רואה,מרגיש ומריח כמה נינוחות ,כמה שלווה היא שרויה,כמה נוח להביט במשהו שדומה לחפץ דומם שלא רואה,לא שומע,לא מדבר,אבל אתה "אוהב". מביט בעיינים צרות,שבוי בסבך גדול של פרדה, אתה מניח את גופך אליה כהילו שומר מכל משמר אליה,שלא לאבד שום חום מגופה,אתה מעמין שזה יתכן, גופה ,זה השם שכיניטה אותי ולא בצחוק,זה היה רציני. גופה שמאלה אובש,שאינה יכולה לחיות בעולם,שאינה אצליחה ליצור לעצמה,כי מי שאהב אותה לא נתן... היא כיבלה את חייה בטור הדבר הנדוש ביותר שקיים בעולם ואין זה היה עולם בשבילה,העולם שלה היה חבוי עמוק בתוך נישמתה,הנפש שלה, הוא שנה אותה אל הסתרי הלב,וגופה אמשיך לאלות אובש,הוא עדיין שוכב לצד גופה ואבל של אהבה מישטלתת אל אבל של שינא. הטרוף של התכפיי צחוק מילאו את חייו באושר, גם היא חייכה,הספתיים שלה היו תפוסים בשניי הצדדים אם אתביי כביסה,והוא צחק.... ריח של ריקבון שרר באויר החדר,צחנה גדולה שהצליחה לעלות בושה באויר הדליל שהצליח להיכנס מחריצי הטריס המוגף, והוא חייך.... הפחד שטקף את גופו בשנית הניעה את ידייו לקיבון גופה,הוא השאין אותה אל הקיר החם, הוא דיבר אליה וראשה נישמט הצידה, הכאס שתקף אותו גרם לידו להיתרומם, הכלי שתפס בידו היה מכוון לכיוון ראשה והוא ניפרד ממנה באסבר שאכשיו אין לה אם מי להיות,שהוא שונא והיד כבר היתה בתאופה אל.... ראושו נישמט לכיוון פניה,אטבים של חיוך ירדו אם רושו ארצה,היא שכבה נינוחה, אם שלווה, אם חיוך, ואם..... מוות לא יודעת אם זה נכון לרשום ,אבל אתמול בלילה לא יכולתי להירדם ורשמתי אל הכאב שלי

היי עמית, זה טוב לכתוב! זה טוב להביע את הרגש ע"י כתיבה. יש בזה משהו משחרר. גם את הכעסים והרגשות הכי הכי קשים. כי זה מעבד אותם בדרך חיובית. לי למשל אין שום בעייה לקרוא מאנשים גם את הדברים הכי קשים. אני בכלל לא עדינה ושברירית. רק נראית כך כלפיי חוץ. לי אישית, לא צריך לכתוב זהירות טריגר בכותרת. הרגשות שלי לא עולים בקלות כזאת. אולי פטיש 5 ק"ג על הראש יכול לעורר אותי בקטע הזה.

כאן המקום, וגם כואב מאוד - אבל תזכירי לעצמך ותתחזקי מהעובדה שאין כזו גופה שיכולה לכתוב כל כך יפה , כל כך נוגע, כל כך מלא רגש... את חיה , ויש לך בשביל מי ומה. את יכולה, את תצליחי לצאת מזה יקרה והרבה בזכות הכתיבה. אם זה בסדר ומתאים לך .. מחבקת בעדינות - ליז

תודה סמויה וליז. אבל באמת קשה לי,אני כל כך רוצה שיגמר הכאב הזה,אני מרגישה שאני בנפילה,גם היו אני לא מסוגלת ללכת לעו"ס שלי,ואני כבר שבועיים לא ההיתי אצלה,אין לי כוחות לעצמי,מה עושים?????????? איך יוצאים מזה????????? כואב לי

לא היה קל, היו המון מחסומים. והנה אני יכולה לרשום לי נצחון (שעכשיו נראה לי קטן - כאילו.... מה עשית כזה עניין??) אבל לפני חצי שנה זה היה בגדר הבלתי ניתן להשגה - כן, היתה לי אמונה מאוד חזקה ומושרשת שאני לא יכולה ללמוד ובוודאי שלא לימודים אקדמיים. יש לי לקויות למידה, הפרעת קשב ו.. זהו אני מקרה אבוד. קויתי לטפל בנושא ע"י קבלת עזרה מקצועית ומצאתי עצמי מתעסקת בטיפול בתקיפה. אחרי שנה קצת כעסתי על כך- שבאתי בשביל ללמוד איך ללמוד ולא נגענו בזה בכלל . אבל מסתבר שהקושי העיקרי-כך אני יודעת בוודאות היום. היה קשור להתנתקות שהייתי חייבת לחיות בה כדי לשרוד את התקיפה האלימה שחוויתי בעודי בת 13-14 .כך נהפכתי בעיני עצמי ובעיני הסביבה כלא מסוגלת. אני מסוגלת!!! כל צעד היה מלווה במיליון רגשות של תיסכול פחד ועצב. כל הצלחה במיליון רגשות של ניצחון שמחה ואושר. גם המעברים האלו בין מצבי הרוח לא פשוטים בכלל - ובאיזה שהו שלב נגענו בטיפול במקום כל כך כואב שבמשך חודש שלם פשוט לא יכולתי לפתוח ספר. באותו החודש קיבלתי את השיעור הכי משמעותי בחיי - הבנתי חד משמעית את הקשר בין חוסר יכולת הלמידה שלי לתקיפה שעברתי . ומסתבר שהטיפול וההתעסקות בתקיפה והיכולת ללבן ולחבר את הדברים גם טיפלה בהבנה שלי את המחסומים ואיפשרה את הסרתם. ועכשיו שגיליתי כמה אני מוכשרת התחילו לצוץ כל מיני קולות - על כל השנים שהתבזבזו בגלל המניאק, והעצב חשב להתחיל לחלחל ולקלקל את האוירה - אבל לא הרשיתי לו . מה שהיה היה. קדימה להסתער. יש עוד במה לטפל אבל גם יש פריצת דרך ענקית וכרגע אני מרשה לעצמי פשוט להרגיש אותה. רוצה לבקש משהו מאוד מאוד חשוב שתלמדו מהשיעור שלי אם בין הקוראים יש מורים, הורים, אנשים שעוסקים באיבחונים אני מבקשת לא לפספס את אלו שהADD שלהם נולד על רקע ריגשי (זה addחמקמק ביותר), וגם אם על יד יש דיסלקציה תמשיכו לבדוק טוב טוב. כי את הדיסלקציה יש דרכים לעקוף ואם יש לו יכולת גבוה הוא ישרוד גם את הדיסלקציה אבל את הפגיעה הרגשית, אתהמצב הזה של דיסאוסיאציה, בלי חיבוק ועזרה רבה לא פורצים לבד. שמה כאן קישור לרשומה ישנה שלי כשרק התחלתי להבין את הקשר - (היום כבר לא חלולה) http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=840621&passok=yes תודה על הסבלנות - אוהבת, ליז

קראתי את הקשור אני במצב דומה כל הכבוד לך על כברת הדרך שעברת אני מקווה שיום אחד גם אני אצליח

לא יודעת בת כמה את אבל לי לקח שנים להתעורר ורק עכשיו בגיל 46 לזהות את הקשר וכך סוף כל סוף להתגבר על הקושי הספציפי. מאחלת לך המון המון טוב - זה יגיע מבטיחה מחבקת - ליז

טוב, אין לך מושג כמה התרגשתי לקרוא אותך... את כל כך חזקה ואמיצה.. וזה בכלל לא מובן מאליו כל התהליך הזה שעברת.. ואני כל כך גאה בך, וגאה להיות עדה לחלק קטנטן ממנו... "ועכשיו שגיליתי כמה אני מוכשרת התחילו לצוץ כל מיני קולות - על כל השנים שהתבזבזו בגלל המניאק, והעצב חשב להתחיל לחלחל ולקלקל את האוירה - אבל לא הרשיתי לו . מה שהיה היה. קדימה להסתער" ותרשי לי להוסיף- !!! טוב, באמת שאין לי מילים... רק דמעות של שמחה.. מאושרת בשבילך... וסומכת עליך בעיינים עצומות.. ((((((ליז))))))) [ובבקשה אל "תסגרי" את 'שוב'... תיהי כל כך חסרה... המשיכי לכתוב על התהליך שלך.. זה מדהים לקרוא אותך..] (חח תראי אותי אומרת לך מה לעשות.. אל תתייחסי אלי.. פשוט היה לי עצוב לקרוא את זה בבלוג שלך.. עשי רק מה שטוב לך כמובן... :) זהו, מספיק. לילה טוב :)

ריגשת אותי בחזרה... לגבי "שוב" - רעיון, אני אחשוב על זה - להכניס פוסטים של צמיחה וואו... נשמע טוב. שימחת אותי מאוד :-) תודה - המשך יום נעים @>~>~

כשהמטפלת אומרת "זה בסדר לכעוס..אל תדאגי...תוציאי את כל הזעם...אני מסוגלת לעמוד בזה..." ועוד כאלה משפטים...אל תאמינו...זה בולשיט... דמעה :(((((

היי דמעה.... מה קורה? קרה משהו בטיפול??? ואם תרצי לשתף יותר.... כאן בשבילך אידה

קרה פיצוץ בטיפול...לא ברור אם עדיין יש בכלל טיפול...בינתיים היא לא מדברת איתי בכלל....:((((((((((((( דמעה

דימעונת.... מצטערת שככה התפתחו העניינים. לי יש כלל מאוד ברור - נכון שהם אומרים שהם יכולים לספוג הכל, שהם כאן בשבילינו... אבל - כמו שאומרים על הרופאים, כשאנחנו באים אליהם בעיניים עצומות ומעדיפים לסמוך על כל מילה שלהם ולא להתחיל לקבל עוד דעה או לשמוע למשל לקול הפנימי שלנו... אנחנו שוכחים במצוקתינו שאלוהים יש רק אחד (אם את בכלל מאמינה) ומלאכים יש רק בשמיים, ואין אדם ללא רגשות ... תארי לעצמך שהמטפלים היו ללא רגשות.... איזה מין בני אדם הם היו??? האם הם בכלל היו מגיעים למקצוע הזה??? בקיצור-הם נפגעים, נעלבים, כועסים, ומאוד משתדלים לא להביא את זה לטיפול אבל לא תמיד מצליח להם - אז אני לא אומרת לא לכעוס... אני אומרת שכשיש דבר שלא מתאים, או לא נראה טוב - ישר לדבר עליו, לא לחכות להתפוצצות . ואם המטפלת לא מתאימה, מרגישים לא בנוח איתה - כדברי ורדה רזיאל ג'קונט לזרוק אותה (טוב לא צריך באגרסיביות, ולפעמים דווקא כשמתמודדים עם הקשיים בקשר עם המטפלת אז יש את פריצות הדרך הכי גדולות) שוחלת לך חיבוק ענק - ליז

ליז תודה לך- את צודקת שהייתי אולי צריכה לשתף את המטפלת הזאת בכל נק' הפגיעה שלי ולא להציג רק חלק מסויים באישיות שלי שהיה לי נוח איתו יחסית. נכון, היא לא יודעת במי היא פגעה אבל עדיין יש לי תחושת כעס אליה שהיא לא הייתה צריכה לפעול כפי שפעלה בין אם הייתה פגיעה ובין אם לא. היא אמנם בערך בת גילי אולי פחות ומייצגת את דמות החברה. אבל היא לא יכולה להגיד לי אני אתקשר עוד יום או יומיים ואז להעלם פתאום כמו אחת מהחברות שלי במציאות. חברה כזו- אין סיכוי שתיפגש איתי שוב בגלגול הזה!! הרי הייתה ביננו שיחת הבהרה לאחר הריב בעקבות הפרידה שלי ממנה ודיברנו על כך שצריך להיות פתוחים ולהגיד כל מה שמפריע ובאותה שיחה גם עלה עניין החלום המבהיל אבל אמרתי לה שזה הזוי ולא יודעת למה בכלל חלמתי אותו כי מה הוא קשור אליי. מפני שבאותו זמן באמת לא קישרתי אליי את החלום, עוד חייתי בהדחקה ואני עצמי לא הבנתי שהוא ועוד איך קשור אליי. וגם נתתי לה להבין היטב שאין לו קשר בכלל אליי. אבל דווקא בתקופה שהתחלתי לעבד אותו לעצמי ולעכל ואפילו חשבתי לשתף אותה בתגליותי היא נעלמה!!!!! ועכשיו אני פה לבד! בהמשך למה שכתבת לדמעה- נכון, לפסיכולוגים יש רגשות אבל הם לא אמורים לתת לנו לעבד את רגשותיהם אלא הם צריכים לשים אותם בצד ולעבד את שלנו. לא מספיק אנחנו בקושי מתמודדים עם שלנו אנחנו גם צריכים להבין את שלהם? זה לא מקצועי.

מצטערת שהבהלתי אתכן אתמול.חטפתי התקף חרדה מכיוון שהוא מכיר את התיבת דואר שלי.אין לו מה לחפש בפורום הזה אבל לכו תדעו........... בכל מקרה כבר נרגעתי ואני מפחדת הרבה פחות. תודה לכולכן אני אוהבת אתכן

שמרי על עצמך אידה

אידה היקרה אני בסדר.

נמלה קטנה, נמלה קטנה, חרוצה ועמלה לאן את הולכת? לאן את נושאת את שתיקתך פי שלוש ממשקלך? בונה לעצמך תילי תילים, קינים, מנהרות ונחילים הרחק, הרחק מחברת אנשים. נמלה קטנה, את יודעת? אפשר לדרוך עלייך ברגל גסה. אבל את ממשיכה קדימה בלכתך מבלי להסתכל כמוני לאחור ולהרהר בעברך. נמלה קטנה וחכמה, אני צופה בך ורואה איך הינך משכילה ללכת בדרכים מזעריות בהם איש לא יוכל ללכת בדרכך. לא צריך בכלל לדאוג לך נמלה קטנה, לא בלילה וגם לא ביום אז בואי נמלה קטנה, בואי, נתחלף עוד היום!

ולמעוך כמה יצורים מעצבנים בדרך.יכול להיות כיף לא נורמלי חסול חשבונות ! לא חושבת שזה עדיף מנמלה קטנטנה?!

אלי את כבר נמלה... בעקשנותך... להמשיך הלאה... בחריצות... בכובד משקל המסעץץץ. אל תתני שמשהו ידרוך עלייך שמרי על עצמך אידה

דנה'לה, ברור שעדיף להיות טרנטולה לעומת נמלה קטנה ופשוטה. אבל לצערי לא הייתה לי בחירה בחיים אלא להיות נמלה קטנה מבחינת נשיאת השתיקה פי שלוש ממשקל הגוף. אבל- השיר שכתבתי מבטא יותר את הנחיתות שלי בעבר לעומת אותה נמלה קטנה שאמנם היא קטנה ופגיעה אבל אי אפשר לרמוס אותה בניגוד אליי כי יש לה מקומות מסתור והיא כל כך קטנה שיכולה להעלם מתי שהיא רוצה. לכן אני מקנאה באותה נמלה והלוואי שלפעמים הייתי יכולה להיות כמוה- להעלם באיזה חור מתחת לאדמה הרחק מחברת אנשים מזיקים.אבל במציאות אי אפשר היה. הנמלה הולכת בדרכה הקטנה באין מפריע אף אחד לא ממש שם לב אליה. היא לא בולטת למישהו בעין. למה שמישהו ירצה לפגוע בה ולדרוך עליה ברגל גסה? למרות שאפשר בקלות. לכן היא לא צריכה להסתכל לאחור שמא מישהו אורב לה. סתם- זה הכל דימוי ואפשר גם לקחת את הנמלה למקומות אחרים לגמרי. הכל תלוי בנק' המבט.