פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

התגעגעתי דמעה

מה שלומך? ימים עמוסים... ואינטרנט בעייתי.... אז אני כאן אידה

היום אני בת 37 וקצת ואני לא בשוק מהבחירה של הנאנסת משמרת מיליון פעמים חשבתי על זה עברתי ניצול מיני בילדות מגיל 5 עד גיל9 מקרוב משפחה שבזמנו גרם לי להאמין שככה זה ותשתקי אט אט הבנתי שכל הסיפורים הם שקרים כדי להצדיק את השואה שהפכה אותי אט אט לילדה אישה חרדתית מסוגרת עצובה ובודדה אני מבולבלת אמשיך בפעם אחרת

צר לי לשמוע על אשר עבר.... על היותך עצובה וחרדתית..... כמובן שאני מבינה.... אחרי כל כך הרבה שנים של שתיקה...של בושה ,אשמה....ועוד רגשות קשים.... טראומה קשה ומתמשכת שמשפיעה על כל תחום של החיים... האם פרצת את השתיקה...? את הסוד הנורא? יש מי שיודע? עוזר? תומך? מוזמנת להמשיך לשתף בקצב ולפי היכולות שלך... כאן בשבילך אידה

סתם זקוקה לאיזה חיבוק :(

למה לא רגועה?? (((((((((((((((((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))))))))))))) דמעה

סתם משהו שקשור לטיפול תודה על החיבוק :)

אולי ט' http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=979225&passok=yes

היי, זה בסדר בובה יקרה מה שלומה? ומה שלומך? אך את מרגישה? אידה

מוקדש לנו - באהבה / טריגרי - אבל זה אנחנו ואלו חיינו טריגר אחד ענק. http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=978007 מברכת בשבוע הרבה יותר טוב - את כלכן

ליז יקרה מרגש ומצמרר לקרוא ולראות את ציורך... המון כאב והמון כישרון לבטא אותו... המון תקווה ואמונה חברים מסביב שתומכים המון כוח שמניע... ספרי ליז מה שלומך? מהיכן כל הכוחות? מה עוזר לך מחזקת אידה

ממ... האמת לא משו, ואין לי כוחות זה רק נראה כך ואולי אני מנסה לשכנע את עצמי או את הסביבה שאני יכולה להתגבר על העניין הזה ולהמשיך הלאה אבל מרגישה כלכך תקועה - ממש עיפה ואין לי טיפת כוח מצטערת שככה - עצובה מאוד ביומים האחרונים דברים לא מתפתחים כמו שקיוויתי. אני מאכזבת את עצמי כבר מתקשה להתחבר לכל מילות העידוד על הספירלה מרגישה שכל התחלה במקום שתהיה ממקום גבוהה יותר היא ממקום נמוך יותר ויותר - עייפה מאוד. תודה על התמיכה זקוקה לה מאוד כרגע.

נקרעת בין עצמי לעולם לא מסוגלת לחזור לתפקד שרועה במיטה ימים ולילות כבר הפסקת י לנסות לחיות כבר אמרתי שמשהו מת בי...? אז כנראה שזה נכון בהוסטל כבר מתייאשים מהעובדה שאני לא יוצאת מהמיטה וכשיוצאת אז מנקה וחוזרת לי להתחבא מתחת לשמיכה לא מסוגלת להמשיך ככה וכנראה שגם לא אחרת מסרבת לראות רופא לא מוכנה לחזור לאישפוז בורחת מכל המחויבויות שהיול י גם אם הן קטנות לא נוסעת יותר לשקילות לא אכפת לי מכלום בטח לא מעצמי זה נגמר כנראה התקווה נאבדה ואם אין תקווה אין חיים ואני מתה בפנים מתה מידי כנראה יותר מידי שנים ניסיתי ובאמת שניסיתי ועכשיו אין כוונה להמשיך לנסות ממש עצוב לי שככה נראה הסוף דימיינתי אותו קצת אחר האמנתי שאמשיך להתקיים עם האנורקסיה עם הכל וכנראה שטעיתי לא יכולה להמשיך להתקיים * למען הסר נבואה שמגשימה את עצמה זה לא מכתב התאבדות*

"לא מכתב התאבדותי"? גם לוותר ולכחות למוות בלי לעשות איזה משהו דרסטי זה סוג של התאבדות. להרים ידיים אז נכון שאת לא תביאי את המוות בצורה אקטיבית אבל אם גם לא תעשי משהו כדי לחיות ולהלחם בו. את תתיתני לאנורקסיה שליטה מלאה בחייך חבל את פעם כתבת שהריקוד הוא אהבת חייך תארי לעצמך אם היית לוקחת את כל האנרגיה השלילית הזו ומשקיע אותה בריקוד לאן היית מגיע? תארי לעצמך מזכיר לי פעם ראיתי ראיון עם הרקדן עידו תדמור שגם הוא עבר הרבה בחייו הוא אמר שהריקוד הצילה את חייו. כל האנרגיה השלילית השקיע בריקוד והפך אותה למשהו חיובי מלא חיים חבל

אני ממש מתלבטת ולא יודעת מה לעשות מנהלת המחלקה דיברה איתי וביקשה שאני אבוא אליה כדי לחזור לאישפוז היא שמעה מחברה שלי שאני ממש לא במצב טוב מתלבטת אם להגיע אליה ממש לא רוצה לחזור לאישפוז ולמחלקה הסגורה מצד שני קורסת אבל לא מסוגלת לעשות שוב את הצעד הזה שיחזיר אותי לאישפוז מצד שני מפחדת שיוציאו לי הוראת אישפוז שוב ואם כבר אישפוז עדיף בהסכמה מאשר בכפייה אבל לא יכולה לחזור לשם לא יכולה לבור את זה שוב ורק שבוע וקצת בבית לא הגיוני לחזור שוב לאישפוז זה מתחיל להיות כמו פעם שלא הייתי אפילו שבוע רצוף בבית והייתי חזורת לאישפוז לא רוצה את הגלגל הזה שוב לא יודעת מה לעשות בנתיים החלטתי לא להגיע לשם ולא יודעת כמה זה נכון לי אבל לא מסוגלת אוףףףףף

תעשי לעצמך חושבים מצד אחד קשה לחזור לשם . למחלקה. מצד שני? איזו עוד אפשרות יש לך? להשאר בהוסטל ולחכות שהם יעשו את הצעד בשבילך? אם האישפוז הוא על דעת עצמך (פחות או יותר) יש לך יותר שליטה לא? אם הוא על דעת ההוסטל השליטה היא בידם? תעשי את חושבים עם עצמך בצורה בוגרת רק את יכולה להחליט(או להחליט שלא להחליט. ואז מישהו אחר יחליט בשבילך)

היי ילדונת יקרה מה שלומך? את מספרת על כך הרבה קושי וחוסר בכוחות... על חידלון על יאוש וחוסר תקווה.... האם יש אור בקצה המנהרה? את מצליחה לראות אותו? וכוח לבקר ולשתף....צריך? אנחנו כאן מצפות לשמוע לשלומך? אידה

מפחדת לעצום עיניים דמעה

יותר מדי סיוטים?

ואת נרדמת? דמעה

דמעה יקרה מקווה שהצלחת להרגיע את עצמך... ואת שוקעת עכשיו בשינה נעימה... תני לעצמך לנוח...לישון... שינה טובה ונעימה אידה

עשיתי שטויות....:((((((((((((((((( דמעה

אתחיל מכך שאני שונאת להיות אישה שונאת את כל הסימנים הפיזיולוגיים של הנשיות שלי ובשום פנים ואופן גם לא הייתי רוצה להיות גבר ובכלל לא אוהבת לא את המין הנשי ולא את המין הגברי ולא את האינטראקציה ביניהם ומכאן נובעת הפנטזיה שלי - לחיות בעולם שלא קיימת בו החלוקה לשני המינים קיים רק מין אחד, שהוא למעשה חסר מין כלשהו נראה לי שזה יהיה עולם הרבה פחות מסובך ומתוסבך רק עוד לא החלטתי איך היה מתאים לי שהיצורים האלה יתרבו וזה קצת תוקע אותי בבנית העולם המושלם שלי

הראש שלי מעוות המחשבות שלי מעוותות הגישה שלי מעוותת אבל זה מה שיש זאת אני....

שחפית הפנטזיה שלך מתאימה גם לי אם זה בסדר לך חבל שזה רק פנטזיה.... אגב יש ספר שנקרא עולם חדש מופלא שבו מייצרים אנשים במעבדות... קראתי אותו בתיכון בבגרויות נראה לי

שני בני הזוג יפרישו איזשהו חומר הכולל מטען גנטי לתוך מיכל עם מים שם המטענין יתחברו ויתחלקו והעובר יתפתח ויצמח בתוך המים עד שיהיה מוכן לצאת לתוך אוויר העולם ובזמן שהעובר מתפתח, הם ישימו בתוך המים חומרים מזינים זהו. עכשיו אפשר להתחיל לחיות בתוך העולם שלי

מוצא חן בעיני מאוד דמעה

אממממ.... משהו....קר.... מנוכר..... מכני....ללא רגשות.... משהו שמבטל את מה שקיים היום... ובגלל פגיעה וחוסר אומן.... במינים.... במה שבנייהם... הוא כי פגע והיא נפגעה בגלל מה שיש לה...גוף נשי ואולי אפשר לפנטר על עולם אחר טוב יותר של קבלה עצמית... קבלה הדדית של אהבה בין המינים... אמון זה אפשרי... זו לא פנטזיה.... אני מקווה שיום אחד תאמינו בכך... שתחוו זאת אידה

מי אמר שרק בין שני מינים שונים יכולים להיות רגשות? אפשר לאהוב גם מישהו מהמין שלך האהבה לא חייבת להיות מבוססת על משיכה מינית כלומר בעולם שלנו כן, כי זה מה שאנחנו, כי ככה הטבע ברה אותנו אבל זה לא אומר שככה זה חייב להיות בכל העולמות

למה את חושבת שאלוקים ברא גם את האישה וגם את הגבר? הוא חשב על הכל שהכל יהיה מדוייק ! אם לא יהיה עולם שכולו רק גברים תוך כמה שנים הוא יכחד ואם יהיה עולם שכולו רק נשים אותו הדבר לא תיהיה דרך להתרבות! יש לך ראש מעוות וחסר חשיבה !!

ולך יש ראש שטוח שלא יודע לחשוב בצורה יצירתית!!! לא דיברתי לא על גברים ולא על נשים דיברתי על מין אחר, שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים שיש לו דרך שונה לגמרי לחיות, להרגיש, להתרבות.... לא משהו שקיים על פני כדור הארץ לא משהו שה' חשב עליו בכלל וחוץ מזה, אם ה' חשב על הכל שיהיה כל כך מדוייק, אז למה קיים בעולם שלנו כל כך הרבה כאב וסבל, בין היתר, שנובע מפגיעות מיניות? מצטארת, אבל הדיוק הזה לא ממש מתאים לי!!!

צטערת שלא מגיבה - מתמודדת עם שאלות קשות ועם שלב מאוד מורכב בטיפול, ככל שהזמן חולף, וכפי שמסבירים, כנראה שמגיע הזמן שהמוח והגוף כבר מוכנים להתמודד - ועולים תכנים חדשים ישנים, אלו שבעבר הוסתדרו היטב ו... אומרים שכשמוכנים זה מתי שהדבר שצריך להפתח נפתח- אבל זה ממש לא עושה את זה קל. אז כרגע במקום כזה קשה ומסובך ורוצה שוב להגיד לכן תודה שאתן כאן כי למרות שלא מגיבה כמעט מקבלת המון כח מהמקום הזה ומהאנשים הנפלאים כאן תודה ומוזמנים להנות מהתודה הצבעונית והריחנית שהכנתי בבלוג שלי לכל האנשים הנפלאים שנמצאים בעולם הזה ותומכים בי - תודה. http://www.tapuz.co.il/Blog/ViewEntry.asp?EntryId=976834

לא יודעת בדיוק איך להגיב לא יודעת בדיוק מה לכתוב אגיד לך רק שאני קוראת אותך בבלוג ואני איתך, גם אם לא מגיבה מחבקת ושולחת לך כוחות ואנרגיות להמשך הדרך הלא פשוטה שאת עושה שחף

אנחנו פיטים - :-) גם אני לא ממש מצליחה להגיב ויותר לשחרר שזה בהחלט משהו כל אחת במקום שהיא נמצאת כל אחת והיום או הרגע שחווה מחבקת - ליז

מבינה אותך, ויותר מזה מזדהה איתך ימים קשים, בדרך לחיים אחרים... איתך בקשיים והמורכבויות חיבוק אני

תמיד שמחים לקראתך כאן.... יודעים ומבנים.... ותמיד איתך כמו שאת איתנו גם כשאת לא מגיבה!!! לכן אין צורך להתנצל! אהבתי את רייח היסמין הצבעים והאופטימיות!! השתדלי לשמור על איזון עם התכנים שעולים לצד הרפיה ומנוחה. את זקוקה לכך שמרי על עצמך אידה

תודה אידה על הכל. שיהיה שבוע טוב מלא אור ותקווה.

האם אכילת כמויות מטורפות של סחוג ופילפלים חריפים נחשבת לפגיעה עצמית, בהתחשב בעובדה שאני אשכנזיה ולא הודית? (למשל כפית של סחוג על פרוסה קטנה יחסית)

אולי זה סתם טעים? ואת דוקא נהנת מהטעם והעקצוצים בלשון? או שזה שורף בטרוף ואת מאדימה ומקפצת בכל החדר? מה שכן קראתי פעם שאכילה של חריף בכמויות גדולות פוגעת בחוש הטעם.... וגם סף הרגישות לחריף יורדת.....ואז אוכלים הרבה חריף... אם זה טעים לך תהני... ואם לא...אז לא לקנות יותר... אני גם אוהבת....ככה לפעמים אידה

רק רציתי להודות למי שהתעניין בשלומי אז מה שלומי? עברים על כוחותנו תקופה לא פשוטה עייפה בעיקר חלשה לוקחת קצת מרחק קוראת כמעט כל יום אבל לא מסוגלת להביא את עצמי לכתיבה זהו זה יעבור עד אז לוקחת צער אחורה שוב תודה למי שהתעניין וערב טוב שבת שלום

עצוב לי שהתקופה קשה אבל אני שמחה ששיתפת יש לי הרגשה שהעייפות שלך היא נפשית בחלקה הגדול יכול להיות שזה בגלל שאת לא כל כך משתפת במה שעובר עלייך? אני מניחה שהשתיקה שלך כאן, היא ביטוי לשתיקה שלך גם במקומות אחרים.... או שאני טועה?... ואז יכול להיות, שאם היית מאפשרת לעצמך לשתף קצת יותר, היה יורד ממך חלק מהעומס הנפשי שכל כך מעייף.... חיבוק יכול לבוא בחשבון? אשלח לך אחד, ואת תחליטי, אם מתאים לך לקבל אותו.... http://www.tntwebsearchmembers.zoomshare.com/my_images/hug_dogs.jpg שחף

עלמה יקרה כותרת ההודעה משקפת אולי את מה שאת מרגישה כלפי עצמך.? אני חושבת שההודעה מאוד חשובה בדיוק כמו את חשובה מה שאת מרגישה ומה שאת חווה בתקופה קשה זו... ויותר מכך חשוב לנו שתשתפי אותנו! שולחת לך כוחות ואנרגיות טובות לעבור את התקופה אידה

לפעמים למי שנמצא מבחוץ קל יותר להבין, ממי שנמצא בתוך.... ואז הם יכולים לתרום להבנה שלך את עצמך וחוץ מזה... לא תמיד חשוב אם יבינו או לא... לפעמים אנחנו זקוקים רק לכך שיקשיבו לנו ויהיו איתנו כדי להרגיש פחות לבד כדי לא לשאת לבד את העול הכבד

מחבקת ומחזקת אותך בחולשתך ומאחלת לך קימה מהירה ומאירה. אשר רק תחזק אותך... שדה ניר.

מה שלומך? התגעגענו...ודאגנו... הכל בסדר? אידה

מאבדת את שפיותי...לא שפויה כבר...לא יודעת מה אני רוצה...לא יודעת איך להסתדר עם עצמי...מתחילה להבין טוב טוב למה אמא שלי ירתה לעצמה כדור בראש...מתחילה להבין שקרו דברים שאני לא ממש זוכרת..שהיו דברים קשים יותר ממה שנדמה לי...רוצה כבר להיות מסוגלת להגדיר את עצמי כמשהו אחר חוץ משורדת גילוי עריות ותקיפות מיניות אבל כל הזהות שלי קשורה בהגדרה הזאת...מתדרדרת וכולם סביבי שמחים שאני מתחזקת כל הזמן.... דמעה

מבינה שמאוד קשה לך עכשיו.... ואני מאמינה שחלק מהקושי נובע מכך שאת לא מאפשרת לסובבים להתקרב אלייך הרי הם לא סתם חושבים משהו אחד, כשאת מרגישה משהו אחר לגמרי בפנים הם חושבים, את מה שאת נותנת להם לחשוב תשתפי אותם במה שעובר עלייך!!! ואז תוכלי להרגיש הרבה פחות לבד זה יעזור להרגשה שלך להשתפר, לפחות בכל הנוגע לסובבים אותך זה לא תורם להרגשה, להתרחק ולהסתגר (מדברת מניסיון אישי, לצערי....) http://www.innocentia-cats.com/t-shirts/friends_hug_t-shirt.jpg שחף

לא משתפת כי איש לא יבין איך אפשר בכלל לצפות שיבינו כשאני בעצמי לא מבינה? לא יכולה להבין לא יכולה להסביר לא לעצמי לא לאחרים תודה בכל אופן

דמעה יקרה אני מבינה את ההרגשה לקבל פידבקים מבחוץ על ההתקדמות... ובפנים להרגיש שהכל מתמוטט.. פער גדול בין הפנים לחוץ.... שולחת לך חיבוק אידה

הפער בין התשדורת הזוהרת שלך לבין ההתפרקות וההתפוררות מבפנים אכן מתסכל וממרמר. והאנרגיות הרבות המוקדשות להעמדת פנים וטישטוש סוחט ומתיש אף הוא ואינו משרת אותך ואת תחושותיך. מקווה שיש לך לפחות חברהטובה אחת או קרוב משפחה אחד שאת סומכת עליו/ה בעיניים עצומות ואליו/ה תוכלי להחשף ולשתף במצבך האותנטי ובזכרונות המתפרצים הגועשים מתחת לעטיפה הנוצצת. מחבקת ברוך ובהבנה גדולה. ומאחלת לך בריאות והתחזקות מהירה שדה ניר

כמה שאני חושבת על זה יותר, ככה זה נראה יותר לא טבעי ומעוות מזכיר לי איזה סרט מדע בדיוני או אימה מי יכל בכלל לחשוב על הרעיון הזה?! שבתוך גוף אחד, יצמח גוף נוסף ואחר כך יצטרך לפלס את דרכו החוצה..... זה משהו לא נורמלי לחלוטין!!!! נראה לי שאלוהים היה בהתקף פסיכוטי חריף כשהמציא את זה.....

מבינה את מה שאת אומרת אבל רוצה להגיד לך שעבורי לפחות זה הרגיש כמו הדבר הכי טבעי שאפשר כשזה כבר קרה...מה שלומך ככה? איך עוברים הימים? דמעה

איך זה יכול להרגיש טבעי? זה כל כך דוחה ומגעיל ועוד להסתובב עם הבטן הענקית הנוראית הזאת!!!! ושלומי? אני יודעת.... עולה ויורדת.... פעם חרדות פעם עצב פעם בדידות ופעם סתם לא רגועה ואחר כך פתאום הכל כאילו בסדר ומצב רוח טוב וחוזר חלילה.....

אההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההה קרה לי היום משהו מפחיד...לא רוצה לדבר על זה...לא רוצה לחשוב על זה...לא משהו פיזי..."רק" נפשי...מרגישה שאני מאבדת את השפיות...רוצה לצרוח כל כך חזק ש דיייייייייייייייייייייי נמאסססססססס לייייייייייייי!!!!!!!! מצטערת...עד שיש לי כבר קצת גישה למחשב אני רק מוסיפה כאב למקום הזה דמעה

ההיי דמעה.... אין לך מה להצטער... בשביל כך אנחנו כאן כשתוכלי ותרצי לשתף אנחנו כאן אידה

תודה אידה..אני מתגעגעת... דמעה

אפשר לעזור לך לצעוקקקקקקקקקקק שלא ימאס לך לי לא נמאס הלוואי שרק יהיה לך הכוח להמשיך לצעוק בקוליייייייייייי קולותתתתתתתתתתת ואני כאן כדי שלמוע אותך כמה שאת יכולה מבינההההההההה ??????????? אם תרגישי שאת רוצה לשתף את יודעת שאני כאן תמיד בשבילך חיבוק ענקקקקקקקק מכל הלב מתוקה חטולה

תודה שאת כאן...לא יכולה לשתף עכשיו כי עדיין מנסה לעכל את מה שקורה...תשמרי על עצמך דמעה

אין לי הרבה מילים רק יכולה לשלוח חיבוק ו..... אם תרצי...... את יודעת איפה למצוא אותי...... שחף

תודה שחפונת על החיבוק...הייתי זקוקה לו.... דמעה

העיקר שהשתחררת מן המועקה והמצוקה באמצעות נאקה גדולה ומרה ואנחת רווחה של צעקה!!!!! מקווה שכיום את כבר אחרי הדבר האיום והנורא. ושתחזרי לאיזונך במהרה. חיבוק מתוק למתוקה היי חזקה שדה ניר.

מה שלומכן??? מצפה לשמוע מכן אידה ויום טוב...... מכל הבחינות

מצטערת שלא ממש נמצאת כאן. השילוב של העבודה וההתארגנות למעבר לבית החדש, פשוט מחרפנים אותי...מיליון ואחת ריצות וסידורים כל יום, זה לא להאמין. אם לפחות הייתי מרזה מעט בעקבות זה..... גם לך שיהיה יום מקסים, ימים מקסימים, שבועות חודשים וכו... מתגעגעת אלייך מ א ד... ליאור

ליאור בטח הרגשת שכתבתי את ההודעה שחשבתי עלייך.... הייתי בטוחה שאת במעבר... בהצלה.... ובקלות שיעבור... ואל תשכחי לשמור על עצמך אידה

עניתי לך למטה

טוב שקפצת לבקר בין הריצות והסידור :) מקווה שיגמר מהר ושכבר תהיו מאחורי זה, בדירה החדשה שלכם

יום עמוס התחלתי לעבוד עד 5 מהיום וזה לא קל (קודם עבדתי עד 4. התווספה רק חצי שעת עבודה כי מתחילה חצי שעה מאוחר יותר, אבל זה עדיין מורגש) ואחר כך נפגשתי עם חברה היה מאוד נחמד ועכשיו עייפההההההההה תכף רצה למיטה אבל מצב הרוח השתנה לטובה מאתמול בערב :) בלי סיבה. סתם ככה, כי התחשק לו להשתנות.... אולי כי התעייפתי להרגיש רע, אז הקפצתי את עצמי למצב של היי מתון יחסית

כמה טוב לשמוע. מעניין כמה כוח יש לנו כשמחליטים.... שימשיך כך אידה

רק שירבו ימים כאלה מתוקה שמחה לשמועעעעעע חטולה

אני נחום תקום.....נופלת וקמה נופלת וקמה. כל חיי זה שרשרת טלנבולה ודרמה:-) סוף שבוע נעים וחמים (רצוי בלי האובך המסבך והמעיק המצוי במחוזותנו...) שדה ניר

בוקר טוב לכולן דמיינו תחושת אושר מציפה וממלאה את כל הגוף תחושת אנרגיה שדבר לא יעמוד בפנכיין היום יום טוב כתבה מצורפת.... ורק מציינת שאני מבאיה כתבות למחשבה. יום של אושר אידה הכל עניין של בחירה שלושה ענקים, אברהם לינקולין, ג'ורג' ברנרד שואו ולאה גולברג מתגייסים כדי להציג אמיתות הנוגעות לאושר. הזמנה לחגוג את החיים מאת: גלי הכרמלי אושר.... כלום יש דבר אליו משתוקקים יותר בני האדם מאשר להיות מאושרים? כלום יש דבר חמקמק יותר ממנו? ובכל זאת, כמה אנשים אתם מכירים שיצהירו בפניכם (או אפילו בפני עצמם), בכנות ולאורך זמן (אתם יודעים מה? אפילו בכנות חלקית ולזמן קצר) את ההצהרה הפשוטה: "אני מאושר"? אני סבורה שאושר הוא מקום לבוא ממנו ולא להגיע אליו. הבחירה האם להיות מאושר היא בחירה מקדמית או במילותיו של אברהם לינקולן: "רוב בני האדם מאושרים במידה שהם מחליטים להיות כאלה". רבים ודאי יוכלו להעיד על רגעי אושר בחייהם, רגעי שיא. אבל הקיום היומיומי שלנו הוא לעתים קרובות רק רצף של ניסיונות להימנע ממפחי נפש. הקיום הבסיסי האוטומטי של מרבית בני האדם דומה יותר לריצה בין הטיפות של עיסוקים, אילוצים, הנחתות וצרכים קיומיים. הבה נהיה כנים לרגע, כמה דקות ביממה אנחנו חשים מאושרים? החשש מלהיות מאושרים למען האמת האושר האולטימטיבי, השלם, הוא כמיהה כה עזה, עד כי מרבית האנשים חוששים מהמימוש שלו באותה עוצמה שהם כמהים אליו. ייתכן כי ברמה הרוחנית, ההתנגשות בין שני הכוחות העוצמתיים הללו יוצרים עצירה וחוסר תנועה לקראתו. היטיבה לבטא זאת המשוררת לאה גולדברג בשירה "ניסיון": ניסיון לך נשבעתי אל עליון, ולא אדע האקיים: איך אעמוד בניסיון? ניסיון האושר השלם. איכה תכיל עיני האור? ידי רפות, ידי הוזות - איכה אשא ולא אשבור שמחה כזאת, ברכה כזאת? מכובד עול איך לא אפול, איך לפניך אתייצב זקופה, גדולה, נושאת בעול של אושר אנושי שלו. מדהים לא? האושר האולטימטיבי נתפס כעול. לאה גולדברג מבטאת את הפחד הכמוס מלהיות כה מאושרת, עד כי לא יהיה בכוחה להכיל זאת. בקבלה מדברים על היותנו כלי שמהותו הרצון לקבל אור (המימוש של כל החלומות, הרצונות, המאוויים והפוטנציאל האינסופי) לתוכנו. אלא שיש צורך בהכנה נכונה, בניקוי ובהרחבה של הכלי כדי שהאור יוכל להיכנס לתוכו ולמלא אותו. הדאגה של לאה גולדברג מוכרת לכולנו: רגעים שכאלה שבהם אתה חש כה מאושר, שהכלי שלך כה מלא באור, מין מלאות עד אפס מקום, ואז מתגנב הפחד ומתחיל לכרסם, לזנב, ללחשש: האם יש בי מקום לעוד אושר? מה יקרה כשכל זה יסתיים? האם שוב אחווה כזה אושר? האם יהיה עלי לחוות את הניגוד המוחלט - השפל המוחלט בבחינת מאיגרא רמה לבירא עמיקתא?  אושר.... כלום יש דבר אליו משתוקקים יותר בני האדם מאשר להיות מאושרים? כלום יש דבר חמקמק יותר ממנו? אילוסטרציה: sxc.hu הוקרת תודה לחיים אושר עבורי אינו מטרה נכספת בפני עצמה. לפני הכל הוא בחירה. כאמור, מקום לבוא ממנו. אושר יכול לנבוע מאימוץ גישה של סקרנות, פליאה ותמימות, הוקרת תודה לחיים, לקיום, לבריאות, לשמש הזורחת ולפלא הבריאה בכללו. שום דבר מיוחד לא צריך באמת לקרות כדי שנוכל לחוש מאושרים. אולם נוכחות האושר מתחזקת ונוכחת, כאשר אנו פועלים למימוש הייעוד שלנו מתוך הערכים שלנו. בעשייה שיטתית למען מימוש ייעודנו שלנו תוך חיים מתוך ערכינו האותנטיים. ביכולת להתעלות מעל הקיום האוטומטי ולממש מציאות חדשה בחיינו טמון אושר גדול. לא כשנגיע למטרה, אלא בכל רגע בדרך אליה. הגדיל ואמר ג'ורג' ברנרד שואו: "האושר האמיתי בחיים הוא להיות כלי בידיה של מטרה שאתם מזהים כמטרה כבירה, הגורמת לכם שתהיו כוח טבע אמיתי, במקום חבילה קטנה וקדחתנית של תחלואים והתמרמרויות ולהתלונן, שהעולם לא שם לו למטרה לגרום לכם אושר. לדעתי, חיי שייכים לקהילה כולה וכל עוד אני חי, זכות היא לי לעשות למענה כל שביכולתי. אני רוצה למצות את עצמי באופן מלא עד שיגיע זמני למות. כי ככל שאני עובד קשה יותר, כך אני חי יותר. אני חוגג את החיים כשהם לעצמם. בשבילי החיים אינם נר קצר. הם מעין לפיד מלא הוד, שהוטל עלי לאחוז בו כעת, ואני רוצה לגרום לו שיבער באור יקרות ככל האפשר, קודם שאמסרנו לידי הדורות הבאים". הכותבת היא מאמנת ומנחת קבוצות אימון

היי אידה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי הייתי מוכנה למצות את עצמי באופן מלא עד שיגיע זמני רק שעם כל מה שמתרחש בחיים שלי כיום לא יודעת אם מסוגלת ובנוסף קיבלתי מתנה גדולה היום , מחלת סוכרת במזל טוב !!!! אז עוד מתנה לרשימה שלי ועלי להודות על האמת ש " רק זה עוד היה חסר לי " ועכשיו כבר יש , מדהים לא ? פשוט מקסים !!!! מי יודע ? אולי מעז יצא מתוק , מתוק אמרתי ? אויייייי אסור לי מתוק , תודה על המאמר , שום דבר שכתבתי כאן על הסוכרת שלי ( מהיום ) לא קשור לכתבה הנפלאה שהבאת וברור שלא מכוון כלפיך , סתם , מרגיש לי מגעיל , דביק להחריד , היום אמרתי לבעלי , תראה איזו אישה מתוקה יש לך , עד כדי כך שהמתיקות שלה עולה עד 365 ,כן גובה הסוכר ,והרופא רצה מיד לשלוח אותי לבי"ח, לא הסכמתי , בנות , יש מישהי מיכן שסובלת עם סוכרת ויכולה לנדב אינפורמציה שימושית ליומיום מעבר ללא לאכול מתוקים , מתוגנים , ופחמימות ? אשמח לשמוע כל דבר שתוכלו לומר לי אייך חיים עם סוכרת , חטולה מתוקה

תקופה משהו בילבול מחסור בשינה סתם

מתוקה! אפשר לקרוא לך כך עכשיו? בארצות הברית וגם בארץ יש עליה מתמדת במחלת הסכרת, כנראה שהרבה קשור לתזונה ואפשר לשלוט בכך. אני מכירה אדם שגילה לפני כחודש שהוא חולה בסכרת, לקח עצמו בידיים שינה את התזונה שלו לחלוטין, ירד במשקל וישנה ירדה משמעותית ברמות הסוכר בדם. הקושי הגדול היה בקבלה של המחלה וההגעה להחלטה לעשות שינוי, זה היה כרוך בהרבה כעס והתנגדות לשינוי, אך בסופו של דבר....ההחלטה נלקחה! הכל ללא תרפות. מצרפת לינק אולי יעזור???http://www.metukim.co.il/HebrewHandbook/chap01.php חתולה יקרה, אני יודעת שזה לא פשוט...אבל יש מנורות אזהרה שנדלקות כעת, שמרי על עצמך אידה

לי יש סכרת כבר למעלה מ15 שנים...מוכנה לעזור לך בכל מה שתרצי אבל קשה לי להגיע למחשב...ואני גם מעדיפה לא לדון בזה כאן בפורום...אם תרצי תשלחי לי מייל אז אוכל לשלוח לך את מספר הטלפון שלי כדי שנוכל לדבר...רק אם תרצי...אוכל להכנס לכאן שוב בלילה או מחר בבוקר...הנה כתובות המייל שלי [email protected] דמעה

ראשית מצטערת לשמוע, אבל ממש..... אני מניחה שהסכרת שלך היא מטיפוס 2 מה שמאוזן על ידי כדורים. כי הסכרת מטיפוס אחד היא סכרת הנעורים, מה שמחייב איזון בזריקות אינסולין. לצערי חוויתי סכרת הריונית בהריונות עם הבנים, עם הקטנים היה הכי גרוע, כי נאלצתי לדקור את עצמי חמש פעמים ביום, כדי לעקוב אחרי רמת הסוכר בדם. תתארי לך פיצי, לא מספיק הנפיחות והבצקות בידיים, אז עם הדקירות האלה פשוט איבדתי תחושה בידיים. אז קיצרתי לי את הדרך, כמו שרק אני יודעת לעשות (לא מומלץ, כן?) ובטבלה שקיבלתי מהאחות לרשום את התוצאות הייתי ממלאה תשבץ , באופטימיות יתרה הייתי אומרת. הכי מצחיק הוא שהילדים שלי היו רואים אותי בזמן שאני דוקרת את עצמי, והיו "אמא לא כדאי לך... מסכנה אמא".. ועוד כאלה. והאמת שאני ממש לקראת אם לא בתוך המחלה עצמה. הסכרת ההריונית, והגנטיקה המגעילה שלי, יש לסכרת אלמנט גנטי חזק מאד. והתרופות שאני מקבלת, סטרואידים וקורטיזון, שאני מטופלת כרונית, וטיפול לאורך שנים וזה בדוק גומר את הלבלב. והפעם האחרונה שנבדקתי היו לי ערכים של 140 מיליגרם אחוז סוכר בדם בצום שזה נחשב לגבוה, והייתי חייבת להמשיך מעקב אבל אין לי זמן לעצמי, יש לי חומר רפואי, אם תרצי אשאיר לך את כתובת המייל שלי, אבל בכל אופן דרך האינטרנט יש אוטוסטרדה של מיידע. את יכולה דרך הגוגל תחת השם diabtus melitus או פשוט סכרת. המון בריאות מתוקה שלי, ומעכשיו במקום שמנת אני שמה לך בקערית דיאט יופלה.... ליאור

מצטערת לשמוע שקיבלת "מתנה" כה מתוקה ושמה סכרת אשר הנה מכת מדינה! אצלנו במשפחה לאבא שלי- בערוב ימיו היה סכרת ולסבא שלי- בעודו צעיר לימים ממש... מה שאומר שלדאבוני אצלנו הסכרת עוברת בתורשה. ומכל מותו הפתאומי והטראומה האיומה שחקוקה לי ממות אבי זה מה שאבא שלי פירגן לי כירושה:-) ויש לי בבירור נטייה לחלות בסכרת ואני חוששת ומפוחדת ולא ממש מקפידה על אורח חיים מדוקדק ומהודק ושמירה על הגיזרה כמניעה. מצטערת לאכזב אותך מתוקה שלי אך מסתבר שאין מטה קסם למחלה הארורה הזו ... ורק בשינוי אורח החיים והתנתקות מוחלטת מסוכרים והתנקות מתחליפי סוכרים(כל סוגי הפחמימות למינהם ההופכות לסוכרים בגוף) ניתן לשמר על ערכים תקינים מבלי להזדקק חלילה לקורטיזון ומקסימום להתאזן באמצעות תרופות. מאחלת לך בריאות וכוחות רבים להתמודדות. אוהבת אותך. שדה ניר

היום בדיוק לפני 6 שנים עברתי תקיפה מינית. התאריך מסמן לי שיש לי בדיוק עוד שנה להגיש תלונה לפני שתחת ההתישנות ויש לי התלבטות קשה, מצד אחד טוב לי כרגע בחיים, אני סטודנטית, במערכת יחסים ארוכה ואני לא רוצה להפוך את החיים עם תלונה וכל מה שמשתמע מזה. מצד שני, אני חושבת שאח"כ לעולם לא תהיה לי את ההזדמנות להעניש אותו, ואני חוששת שאני אתחרט על זה כל החיים. בבקשה, אם יש למשהי עצה אני אשמח לשמוע. תודה!

יקרה... נראה לי שרק את תוכלי לענות על זה - להתבונן טוב טוב פנימה, לרשום את הפלוסים והמינוסים, לקבל החלטה ולהיות שלמה איתה . מה שלא תחליטי חשוב שיהיה רשום בצורה ברורה שבעוד עשר שנים אם פתאום יתעורר בך הצורך, תוכלי לשלוף את הנייר עם השיקולים ולראות שעשית החלטה נבונה ושהיא ההחלטה שהתאימה ברגע הנתון. ולכן, לא יכלת להחליט אחרת. כך תשארי שלמה עם עצמך גם בעוד מאה שנה. בהצלחה.

מתלבטת יקרה ברוכה הבאה לפורום!!! זו בהחלט התלבטות לא קלה וקשה מאוד להחליט: ההצעה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא ללכת לטיפול, לטפל בעצמך ולדון בסוגיה של התלונה, אחרי תהליך עם עצמך תגיעי להחלטה...מה נכון עבורך. פגיעה מינית זוהי טראומה שאי אפשר לברוח או לשכוח ממנה, הדברים תמיד ישפיעו ויצפו בכל תחום בחיים, כמו כן הגשת תלונה דרושת כווחות רבים וגובה מחיר לא פשוט במהלך הגשת התלונה, המשפט ופסק הדין. זה יכול לתת המון כוח ויתרון בהתמודדות מול החויה הקשה שעברת. לכל זאת יש לתת מקום בטיפול. המלצה נוספת להתקשר 1202 מרכז סיוע את יכול לפנות אנונימית והן יעזרו ויעצו לך. אם תחליטי בהמשך הם יכלו לתת לך את כל ההדרכה היעוץ והלווי בתהליך. מוזמנת להשאר לשאול ולהתייעץ ולהיות חלק מאיתנו. אידה

פוטרתי מהעבודה הבוקר. שמחה ולא שמחה כי מצד אחד זקוקה לכסף הזה ומצד שני, הזילזול שהיה לי איתו שם. טון הדיבור המתנשא היחס המזלזל שלו ושל לקוחותיו. השפיל אותי. לא דיברתי על זה, עם אפ'חד. אבל כשהייתי שם הרגשתי כמו שהרגשתי כל חיי. סוג ב' מכוערת שאפ'חד לא באמת איכפת לו ממנה תעשי את מה שאני אומר ותשתקי. אל תגידי אף מילה. תעשי את העבודה, תנקי כאן.. ושם.. והערות, שכן לא נקי.. וגם שם לא נקי.. ואני קורעת את התחת בשביל 30 שקל לשעה ואחרי הכל יש תמיד ביקורות. ובסוף את צריכה לשתוק. כי "אני לא מרוצה ממך". והלקוחות, היו כאלה שהרשו לעצמם לרדת עליי. היו כאלה שהרשו לעצמם לגעת בי ויש אחד מניאק שלא רוצה לרדת ממני. מנסה לסדר לי עבודה בכנסת. ובעקיפין להזמין אותי אליו הביתה לכוס קפה וסרט טוב. וההשפלה. והמילים המגעילות כאילו אני הכלב שלו. ואני.. כמו תמיד רצה אחרי כל מה שאומרים עושה כל מה שרוצים ואחרי שנופל האסימון (מאוחר מידיי) אני כואבת ונופלת חזק. אךךךך, רק מדברים כאלה זה מוכיח לי כמה אני דפוקה וכמה אני שונאת את עצמי. מתי יאהבו אותי באמת. ולא רק ת'גוף החרא הזה מצטערת שאני לא כאן הרבה וכשאני כאן מוסיפה עוד כאב

אגב, עבדתי במספרה. ואני עובדת גם בצהרון בתור סייעת ששם הן כל כך מרוצות ממני.. כל כך מתחשבות .. יחי ההבדל

בביתתתתת...................... תרחיבי, תרחיבי על הצהרון, תספרי לנו ולעצמך כמה אוהבים ומרוצים ממך ... לפחות תתני את אותו מספר המילים כמו שהקדשת למניאק שממש אבל ממש לא מגיע לו ולא לחברים שלו... ספרי , בבקשה חצי עמוד יותר ותרגישי ותהני מהמקום שאוהב. מחבקת ליז.

היי בובית את יודעת מה ? אני שמחה שלא תלכי שוב לעבוד במקום המגעיל הזה , גועל נפש באמת , נשמה יפה שכמוך לא צריכה לעבור את כל מסכת ההשפלות האלה גם לא תמורת כל הון שבעולם !!!!! שילכו לחפש מי ינענע אותם , זבלים אמיתיים שחבל על הזמן , ואת מקסימה שלי , אל תדאגי , דלת אחת נסגרת דלת אחרת תיפתח בשבילך מחדש ותמצאי כבר עבודה טובה יותר , אל תתיאשי מחבקת אותך המון יפתי חטולה

בובה יקרה שמחתי לקרוא את ההודעה השניה.... כי עשית חושבים ומצאת כן מקום אהוב ומפרגן....מתחשב.... בטוח שיש עוד!!! ולגבי עבודה.....זו באמת הרגשה לא נעימה...להיות מפוטרת.... עוד יותר זה היחס שאת מתארת: יחס משפיל שלא מגיע לך!!!! הבושה לא נתנה לך לספר מה את עוברת, היית שם אפילו שלא רצית... ועכשיו את מרגישה על כך אשמה אל תשארי עם הרגשות הקשים לבד. שתפי ,ספרי....הבאי זאת לטיפול. אני מקווה שתמצאי עבודה שתאהבי ויכבדו אותך... ותיהיה רק במקומות שנוח לך תסמכי על עצמך איתך אידה

http://www.keshet-tv.com/UvdaVideoPage.aspx?MediaID=14059

ראיתי את הכתבה - מי שלא שמע על סוג הטיפול גם לא פתוח לקבל את הפציעה הזו - היה לנו וויכוח בבית ומאחלת לך מכל הלב שתמצאי את הדרך לטפל בעצמך ולהחזיר לך את הביטחון כי מה שזה לא יהיה שאיליו נכנסת , נכנסת איליו בהבנה שהוא משרת מטרה נעלה וברגע שהסתבר לך אחרת - תחושת הבגידה - הניצול, הכאב .. הם אמיתיים וקשים ואין לזלזל בהם בכלל או להרגיש אשמה - חייבת לעצמך למצא דרך להשלים עם העבר ולהמשיך הלאה עם ולמרות הפצע. שולחת לך כוח ותיקווה

כל כך עצוב. כואב.. אין לי מילים. נותרתי בהלם מוחלט. מחבקת אותך ומאחלת לך שתעברי את כל זה .. ותגיעי למקום טוב יותר. בובה

כן , זה די מזעזע לראות את הדברים האלה ממש מול העיניים , למעשה הטיפולים האלה לא חדשים ,כבר נתקלתי פה ושם בכתבות על הטיפולים אלה אני מקווה שאת מטפלת בעצמך כדי שתוכלי להתגבר לפעמים עלול להווצר מצב שבמקום להיות מטפלת הופכים להיות מטופלת חיבוק לחיזוק חומד חטולה

ברוכה הבאה רויטל! בטיפול שכזה יש משהו מעוות, אף אחת לא יכולה לעמוד בכך, זה נוגד את הטבע. והתגובות הן בהתאם, תגובות של פוסט טראומה,(כגון ניתוקים כפי שמצויין בכתבה). עצוב ומזעזע לראות את הכתבה. תאמיני בעצמך גם אם כולם אומרים אחרת. רק את יודעת את הנכון- האמת. מוזמנת לשתף ולהיות חלק. מקווה לראותך אידה

שלום, אני פעם ראשונה כאן. אשמח לדעת או לשמוע איך אם יש אנשים שעברו התעללות בילדות, הצליחו לעבור את זה ולהמשיך הלאה בחיים. האם הצלחתם לפתח קשרים? לתת לאחרים להתקרב, לאהוב, ולהכיל אותכם? אשמח מאוד שלמוע, אולי זה יתן לי PUSH אחד קטן בדרך הארוכה בטיפול שאני עוברת עכשיו.... כי אני ממשיכה לברוח מהנושא בכל פעם שזה כואב מחדש, אבל זה תוקע לי את הכל.

ברוכה הבאה לך. אני עדיין לא הצלחתי לפתח קשר. אפילו עוד לא ניסתי. אז לצערי אני לא יכולה לספר לך על עצמי. גמני בטיפול וגם אני לפעמים נכנסת לדבר על זה ואז בורחת ולא מתמודדת עם זה. מאחלת לך הצלחה

שלום לך וברוכה הבאה קשה מאוד לספר על התהליך הארוך בקווים מנחים אוכל לומר לך שאת צריכה לעשות מאמץ אדיר במיוחד כשקשה לך כל כך לדבר על כל מה שכואב , על כל מה שעברת , לשתף בתוך הטיפול בלי להחסיר כלום כך את מתנקה מכל הרגשות הקשים כולל רגשות אשמה ואת מקבלת תמיכה , לא יודעת איזה סוג של טיפול את עוברת , אך אין דרך לצאת מזה בלי לספר הכל , זה אני אומרת לך מנסיון שלי בהצלחה רבה חטולה

לא יודעת למה הכוונה לצאת מזה..... מהידע והנסיון שלי : אי אפשר להעלים את מה שעברת. אין הוקוס פוקוס.(למרבה הצער) . העבודה היא עבודה קשה של תהליך ארוך. עבודה עצמית על החויות הקשות, התגובות , התמודדות בעבר בהווה...השלכות ועוד. דבר חשוב בטיפול הוא ללמוד לחיות עם מה שעברת ולהצליח לחיות ם זה לפתח יחסים . לא להבלע בתוך הפגיעה....אלה שהפגיעה היא חלק ממה שעברתי ...אבל לא הכל. מנסיוני שוב... בנות מצליחות להגיע למקום כזה..... להתקדם ללמוד לקיים יחסים, ללדת...וגם להשאיר מקום לפגיעה לטפל כשעולה משהו ולהמשיך. בהצלחה אידה

התאומים של אמא של אור נולדו ביום שלישי,הלכתי לראות אותם אתמול, החזקתי אחד מהם וכל הלב שלי הוצף בגעגועים לבן שלי לילד שגדל במקום אחר, לראות שוב את הבגדים הקטנטנים שהילד שלי לבש לראות את כל הריצות וההכנות לקראת בואם הביתה מרגישה אייך אני לא יכולה להמשיך אין לי במה להאחז הכל נראה כל כך תפל וחסר חיים הכל אשליה לא יכולה להיות בקשר זוגי עם כל המורכבות שלי לא יכולה להרגיש בתוכי עובר שצומח מה אני בעצם עושה כאן לא יכולה לשמח את עצמי שום דבר לא ממלא אותי נבלעת בתוך הריק והכאב

תנסי לשים את רגשות האשם בצד - הרי לא היתה לך הרבה ברירה, תנסי להשלים עם גל , עם האמא שנמצאת בתוכך ואולי תצליחי לשנות כוון לפתוח בחיים חדשים - כמובן בלי להשליך את הקודמים - אפשר ביחד ... תנסי יקרה.

מחבקת אותך יכולה להבין את גודל הכאב איתך בובה

גל יקרה יש כאב וחלל גדול.... האם נסית לחשוב על משהו שיכול למלא חלק מהחלל.... את הכמיה לאמהות? כמו שאת עוקבת ותומכת באור ובאחים שלו...אבל יותר מכך? מחשבה אידה

לא יודעת מה לומר לך הכאב שלך גדול שולחת לך המון חיבוקים מתוקה חטולה

כאבך גדול מנשוא ואני מששתפת בצערך... ויחד עם זאת אני בטוחה שניתן למצוא פיתרון יצירתי למילוי החלל העצום שלך ומימוש רגשותיך האימהיים אשר אינן ממומשים. חשבי על כך נשמה. וכפי שאת מטפלת בילדים אחרים במסירות ובעוצמה כך תמצאי בטיפול בתינוקים קרובים יותר נחמה. מחזבקת שדה ניר

שביר .\אריק אינשטיין "שביר, מתפורר בקלות מעמיס על עצמו את כל העולם, נושב כמו עלה למשב כל רוח קלה, בקיצור, שביר מתפורר בקלות. שביר, מתפורר בקלות מחפש את עצמו, מחפש כל הזמן, לוקח כבד, חושב זה סוף העולם, בקיצור, שביר מתפורר בקלות." אישה לויתן \ עברי לידר "עדיין חולמת ועדיין רוצה כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה ויש לה הסכם עם עצמה תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר מי אמר שאישה לויתן זה דבר לא שביר ואולי החום יעשה את שלו ואולי הקור יגמור אותי ויש בעולם מקומות נפלאים הייתי רוצה להיות שם למצוא את עצמי שוחה חופשיה בעומקים מתאימים לי לפעמים מרגישה חזקה לפעמים מתפרקת בלי כוח לדחוף את עצמי מהדחף שלי לשחות אל החוף ואולי החום יעשה את שלו ואולי הקור יגמור אותי" אין מחשב..נכנסת איפה ומתי שיכולה...ומסתבר שאין גם מילים משלי.... מתגעגעת דמעה

העיקר שתעמדי בהסכם "...ויש לה הסכם עם עצמה תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר..." והנה את כאן לוקחת אויר ... מקוה שבקרוב יהיה מחשב שלא תצטרכי להחזיק את הנשימה כל כך הרבה זמן אבל בטח יש גם סביבך אנשים, משפחה, שדואגים לעניין החמצן. מחבקת - ליז

מחבקת

מבינה אותך מאוד מקווה שתמצאי את הכוחות להתגבר על המשואות שנמצאות בדרכך חטולה

את באמת חסרה כאן!!! וגם אנחנו מתגעגעים המילים יפות ומביעות... כאב והרבה כוח שני שירים אהובים מחכים לך כאן אידה

מנסה לחבר אותיות למילים, לאתר רגשות ולתפוס מחשבות. מסתבכת בתוך המבוך שבפנים, נעלמת בתוך חלומות... מנסה שוב ושוב וללא הצלחה. מיואשת, מותשת ומסוחררת... את חוסר הידיעה מנציחה ובתוך החושך נשארת. לא רואה, לא שומעת ולא מרגישה. מסתגרת בתוך הבועה. אין כלום מסביב, ולאיש אין גישה. בריק ובחושך בוהה. הבדידות כה מושכת ומפתה, מלטפת, עוטפת ומפנקת... אך ברגע אחד, כשנשארת איתה, היא בתוך זרועותיה חונקת.

עצוב כשהבדידות משמשת לך חברה ברור שהבדידות חונקת אל תוותרי על עצמך אל תוותרי על הרגשות שלך תמשיכי לחפש אותם לא טוב להכנס לתוך בועה הבועה רק מנתקת אותך מחיי היומיום (((((((((((((((((((((( שחפיתוש אל תיעלמי )))))))))))))))))))))))))))) חטולה

עדיין כאן.... מנסה לא לתת לעצמי להיעם נאחזת בציפורניים בשביל זה מנסה לכתוב כדי איכשהו להביע את עצמי, להגיד משהו לא להיכנס עד הסוף לתוך השתיקה מנסה להוציא מעצמי כמעט בכוח את מה שאני מרגישה

שחף יקרה הבדידות מפתה אולי נוחה.....לא דורשת מאמץ.... מושכת.... אך לא בטוחה שאת אוהבת אותה.... אפשר לבד...זה גם טוב.... אך הבדידות היא קשה לבד ובין אנשים מקווה שתצליחי אולי נאפשרי....לפרוץ אותה אנחנו כאן שבוע טוב אידה

אני משתדלת לפרוץ אותה מאוד משתדלת רק שזה לא הולך לי כל כך בקלות בלשון המעטה

היי שקטה ביצוע: עדי כהן מילים: רחל שפירא לחן: יהודה פוליקר היי שקטה, עכשיו הכל בסדר אפילו המחנק עומד להשתחרר זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן זה העולם שיש ואין עולם אחר. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמו לא עברת אף פעם כמו לא היית צרימה בנוף המטופח כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם כמו אלומת האור הנה מצאה אותך. היי שקטה כאילו אין בך דופי... היי שקטה, כמה אפשר לשטוח את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח כאילו השלווה היא חוף הבהלה. היי שקטה כאילו אין בך דופי... מאחלת לכולכן שקט ושלווה בריאות בגוף והנפש שבת רגועה וכייפית וכל מה שהלב מבקש לו יהי חטולה

שבת שלום לך חתולה ולכל הבנות הרבה שקט ובטחון אידה

שבת שלום גם לך אידה קראתי את התשובה שלך למטה על הדימיון המודרך נשמע לי ממש טוב , לוקחת ברצינות את ההנחיות וברגע שאצליח מבטיחה לשתף ,אפילו כבר רשמתי לי על דף את מה שכתבת , לצערי טיפול של EMDR לא מתאפשר ,היה לי בזמן הטיפול והיה נהדר, בכל זאת אנסה תודה לך חטולה

כאן אבל שקתה לא ממש מוצאת את עצמי אין הרבה מילים סתם כאן וזהו

איזה שיר מדהים שמת לנו.... כל יום מחדש צריך לבחור . תודה מקסימה }{

"את קולטת שכמעט הלכת? שהפעם זה היה הסוף כמעט" והמילים שלך אני עוד מנסה לתת להם לחדור וכולם כל הזמן אומרים את זה אז לא אני לא קולטת ואני עדיין עסוקה באיך לעזאזל פיספסתי הפעם אבל יודעת שהפעם הייתי קרובה לסוף או להשתלת כבד כרגע עוד לא ברור.... ואני עוד מנסה להבין איך זה שעדיין רוצה להיעלם ואני עוד מנסה לקלוט אז הסוף הפעם היה אחר והפעם שתקתי בדממה הזאת אני נחנקת וזהו עוד אישפוז נגמר ועוד ניסיון שכשל אבל הביא עימו תובנות של חיים אם הפעם פיספתי כנראה שיש לזה סיבה אפחד עוד לא מבין איך נשארתי חייה ואני לא מבינה כל כך הרבה דברים אבל שבוע בפנימית גורם לך להסתכל אחרת על העולם יותר מכל אישפוז בפסיכאטריה והשילוב של 2 המחלקות מנער אותך בצורה שלא דמיינת שאפר להתנער אז את רזה מידי וחולה ועכשיו גם נכה ואיך את מנסה לסיים תסבל ובסוף גורמת לך רק ליותר נזקים אז עוד אישפוז נגמר וכמעט גם החיים ומכאן נשאר לצמוח לא עוד ניסיונות למות מלחמות רבות מידי בפתח מלחמה על המשקל על השפיות ופתאום אפשר לנשום במלוא הריאות ואין סורגים בכל מקום אז סוף סוף בבית הגיע הזמן לחיות....

ברוכה הבאה בחזרה לחיים.... רק תשתדלי לא לשכוח את מה שכתבת עכשיו.... אולי תדפיסי לך את זה ותקראי כל יום? כדי שזה ישב טוב טוב בראש!!! כי אני יודעת שברגעי משבר, אנשים נוטים לשכוח.... אז אני מאוד מקווה בשבילך שזאת באמת הייתה הפעם האחרונה!!! ואני מאוד שמחה שזה נגמר כך ולא אחרת!!!.... תשמרי על עצמך!!!!! שחף

מה שלומך ? איך את מרגישה ? איך את היום ? חטולה

ילדונת מתי כבר תפסיקי לחשוב רק על עצמך?? אולי תחשבי לרגע מה זה עושה לאנשים סביבך שאוהבים אותך כשאת מנסה שוב ושוב להרוג את עצמך?? אני יודעת שכרגע את מתכוונת לכל מה שאת כתבת אבל אני גם יודעת ששוב תנסי ושוב תנסי ושוב כל הסובבים אותך יעבור גהינום מחדש. זה מגיע לנו???? תחשבי קצת אל מישהו אחר חוץ מעצמך לשם שינו.

דווקא היה נדמה שאת מתקדמת סביבה תומכת צוות הוסטל שעושה הכל על מנת לעזור חברים ומשפחה תומכים אני מבינה שאת לא מנסה בכוונה לחבל בהחלמה שלך את מספיק פקחית להבין שזה יוביל אותך למקום רע מאוד זה הכאב זה היאוש אבל תני לאנשים שסובבים אותך לעזור לך כלכך הרבה אנשים שאכפת להם ממך עד מתי היו כאן הודעות של"כמעט" מספיק תעשי משהו כדי שלא יהיו הודעות כאלה תתמסרי כולך להחלמה והבראה מספיק תשקיעי את כל האנרגיות שלך בדבר הכי חשוב *החיים שלך!!* אין דבר יותר חשוב מזה

ילדונת יקרה כואב לשמוע כמה קשה וכואב לך הלוואי ולא תגיעי שוב למקום הכואב הזה מאחלת לך שבאמת תרגישי כמה טוב לחיות שתתמלאי בכוחות הגוף והנפש ושתעריכי את העובדה שהצילו אותך ממוות לא עוד , אמן חטולה

ילדונת יקרה כנראה שיש משהו בך שכן שומר על עצמך.... משהו רוצה לסיים אך גם לחיות!!!! הלוואי שתמצאי את את הדבר שיתן לך את הכוח לצאת מהמעגל המסוכן הזה... יותר מדיי מסוכן מחזקת אותך אידה

שלא מגיבה אישית אולי כי כבר אין כוח אפילו למילים שלי ואולי כי כבר כל כך רחוקה מהכל מכולם ומרגע שחזרתי הבייתה עסוקה בלנקות תדירה כל יום מוצאת משהו חדש שצריך להבריק ולחטא וכל הדירה כבר עברה ניקיון פסח שני ולא יודעת מה זאת האובססיה שדבקה בי לנקות כל היוםם בצורה מוגזמת אולי כי כל כך מלוכלך בפנים שחייבת לנקות את הבחוץ אולי ככה ההרגשה תשתנה ולא מרגישה שייכת לכאן ולשום מקום וכולם שמחים שחזרתי ורק אני עוד לא מבינה לאן חזרתי והנחיתה הפעם קשה אולי כי לא באמת חזרתי כי משהו מת בי ואוף כל הבלאגן הזה שיש לי בפנים ומחשבות יותר מידי מחשבות וחרדות שמציפות ואסור לקחת תרופות אז מעכשיו צריכה להתמודד עם הכל ללא כדורים ובורחת מעצמי מהכל והחברים כאן מנסים לדבר לפרוץ את החומה הזאת שעטפתי את עצמי בתוכה ואני לא מצליחה בעצמי לשבור את החומה הזאת ואתמול סוף סוף בכיתי בכי כזה שהיה חנוק כבר מזמן ועדיין חנוק לי וצריכה לחזור לחיות ולא יודעת איך פתאום אין לאן לחזור לא יודעת מה נכבה אצלי אולי הניצוץ הזה שעוד בער בי ועכשיו נכבה מתסכל אותי לא יודעת ונראה לי שיכולה להמשיך לכתוב בלי להפסיק עוד כל כך הרבה ולמילים כבר אין משמעות וגם לי אין משמעות אני רוצה לחזור ולא יודעת איך רוצה להדליק חזרה תניצוץ חיים שהיה בי למה הכל חשוך כל כך?! שבת שלום

ילדונת מקסימה אולי את צריכה לחכות בסבלנות ולראות איך דברים מתפחתים ? היו לך לא מעט שינויים בשנה האחרונה לא רק בטיפול אלה גם בהעברת מקומך ממקום למקום אני מבינה שזה מאוד קשה , ואולי גם מאוד מבלבל והכי הכי פחות בטוח אז אולי תנסי להרגע ולהתחיל ( שוב לצערי ) להתרגל למקום החדש ותראי איך תסתדרי ואם את כבר ללא כדורים אולי זה אומר שמצבך השתפר לא ? הניצוץ שבתוכך עוד ידלק מחדש כשתתחילי להרגע ואם את מרגישה שיש לך עוד הרבה לכתוב ולהוציא אז קדימה עשי זאת , את סוגלת ככל שתוציאי כך תתרוקני מהכאב הפנימי אולי גם זה יעזור לך לבכות את עצמך , את כל הכאב שלך החוצה מחבקת חומד חטולה

לא יודעת....לא הרגשתי..... הייתי על הפנים כל היום הרגשה מגעילה כזאת לא יודעת בדיוק מה היא סתם איכס מצב רוח רע חוסר כוחות בדידות גם זה שיצאתי עם אמא לבית קפה לא עזר סתם רע לי :'(

מישהי רוצה לבוא אלי ולהוציא אותו משם? תשאלו למה הוא מת? כי החתול שלי הרג אותו תשאלו למה הוא בתוך הקיור? כי אני מתאצלת להוציא אותו, אז הוא נשאר שם כבר יומיים - שלושה וחוץ מזה קררררררררר לי כל היום קרררררררררר לא משנה כמה אני מתלבשת שום דבר לא עוזר :(

בוקר טוב שחפית מצטרעת לשמוע שהיה לך יום כזה מגעיל אתמול ואתמול באמת היה די קר כל היום חיבוק חם ועוטף בשבילך מתוקה מקווה שהיום יהיה טוב יותר חטולה

קצינת מבחן אמורה להיות זו שתלמד אותי להתגבר על הקשיים בחיי בכוחות עצמי, ללמד אותי לחפש את השקט בתוכי ולא בסמים. היא אמורה להיות מבינה ותומכת כמו חברה טובה, כשהיא משלבת את נסיון החיים שלה עם הידע המקצועי. השיחה השבועית איתה צריכה לטעון אותי בכוחות חדשים להתמודדות עם בעיות היום-יום ואמונה ביכולת שלי. היא צריכה להיות רגישה ומודעת למצב שלי, כדי לא לחטט בפצעים פתוחים ולפגוע עוד. היא צריכה להוות עבורי דוגמא ומופת לאדם נבון, אכפתי וכן – האדם שהחברה שאני חיה בתוכה רוצה שאני אלמד להיות. לאחר חצי שנה של פגישות עם @@@@@, אני חשה שהאדם האחראי על בחירת קצינות המבחן לא נתן את דעתו על הכתוב מעלה, לפחות בכל הנוגע לבחירתה לתפקיד. במפגשים הראשונים חלקתי איתה ארועים קשים שעברתי – מערכת היחסים הסבוכה עם הוריי, אונס שעברתי כמה חודשים לפני הגיוס, הצלקות שהותירו בנפשי בדיקות השתן שנאצלתי לעבור למרות שלא הואשמתי בשימוש בסמים. האמנתי שאם היא תדע מאיפה באתי, יהיה לה קל יותר לעזור לי למצוא את הדרך הנכונה עבורי. האמנתי שאם היא תכיר את הצלקות על ליבי היא תדע לא לחטט בפצעיי בגסות. עוד אז הופתעתי מהדבקות שלה בפרטים שציינתי שנראים לי שוליים וההתעקשות שלה שאענה לשאלות שהבעתי חוסר רצון לענות עליהן. החלטתי לשתף פעולה מתוך מחשבה שהיותה אשת מקצוע שפגשה רבות כמותי, נותנת לה זווית ראיה רחבה יותר של הדברים ומה שנראה לי שולי עשוי להיות חשוב. לא הסתרתי את הכאב שהסב לי החיפוש אחרי תשובות לשאלות הנ"ל; היה לי חשוב להיות פתוחה לחלוטין כי האמנתי שרק כך ניתן להגיע לתוצאות אמיתיות. פירשתי את ההתעלמות שלה מהכאב שלי כרמז לכך שהכאב הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך, וקיבלתי אותו ככזה. ביום חמישי 12/04, עברתי חוויה שמבחינתי היא אונס. ביום שני 16/04, הגעתי לפגישה עם @@@שבורה ומרוסקת. שיתפתי אותה בפרטי הארועים, ושוב היא התעקשה על פרטים שנראו לי לא חשובים. הפעם באמת נפגעתי מכך שהיא לא איפשרה לי לחלוק איתה הדברים שהיה לי כל כך קשה להגיד, בצורה שבה היה לי נוח להגיד אותם. ניסיתי להתחמק משאלות שהכאיבו לי, מבלי שאמנע מלספר לה פרטים שהיה לי חשוב לחלוק; והרי הם אלו שהכי כואב להגיד. קרן לא הבינה למה אני רואה את החוויה שעברתי ביום חמישי כאונס, והתעקשה שאסביר לה שוב מדוע משהו אחד זה אונס ומשהו אחר לא. הרגשתי שאני עומדת למשפט על כך שהעזתי להרגיש נאנסת, ובפעם השלישית שהיא ביקשה הסבר על אותו הדבר בדיוק, לא החזקתי מעמד ויצאתי. היום (חמישי 23/04) הגעתי לפגישה נוספת. היות והשיחה בפגישה הקודמת נקתעה באמצעה על ידי יציאתי, המשכנו אותה היום. במשך כחצי שעה נאלצתי להסביר לה למה אני מרגישה שאנסו אותי. אחרי כחצי שעה שבה אני מנגבת דמעות ונזלת על השרוול (כי לא היה לי טישו בתיק ולא חשבתי לבקש), היה נראה שהיא הבינה את מה שניסיתי להסביר. לשאלה שהיא שאלה אותי אז, לא מצאתי תשובה. אולי אתם יכולים. @@@@@@@@קצינת המבחן שלי, זו שאמורה לעזור לי ללמוד להיות בן אדם, שאלה אותי אם אני מבינה למה הגבר שאנס אותי התבלבל וחשב שמותר לו.

אלה יקרה קשה מאוד לענות על השאלה שלך הקצינת המבחן שלך מבינה את העובדות ( כנראה ) על סמך דברים שאת אומרת לה ,אני לא מכירה את תוכן הדברים שאמרת לה , מה שאני כן מבינה זה שאם את מרגישה שכן אנסו אותך זה לא בא משום מקום , מה גם שכבר עברת אונס בעבר ואת יודעת אייך זה מרגיש , כואב לשמוע שבמקום לנסות להבין אותך היא מנסה לשכנע אותך שהגבר התבלבל וחשב שמותר לו , אם אמרת לו בפרוש שאת לא רוצה , או שאפילו אם חשבת שאת כן רוצה והתרטת ואמרת שאת לא רוצה או לא מעוניינת , אני לא מבינה איפה הוא יכול להתבלבל , אני לא מבקשת ממך שתשתפי או תספרי מעבר למה שאת מסוגלת , אולי זו דרך לנסות להוציא ממך כאלו " את האמת " ,היא לא יכולה לשנות את ההרגשה שלך ולא חשוב מה שתגיד !!!!!! ומה זאת אומרת שהיא אמורה ללמד אותך להיות בן אדם ????? ומה את עכשיו בדיוק אם לא בן אדם ???? שולחת לך חיבוק חם חטולה

אלה יקרה ראשית ברוכה הבאה שנית צר לי אך הייתי צריכה לתקן ולמחוק שמות מההודעה שלך. הייתי ממליצה גם לך לבחור כנוי ולא להשתמש בשמך בכדי לשמור על עצמך. שלישית: אכן כן זהו משפט שאסור לומר לנפגעת תקיפה מינית. א. כי אף פעם לא אשמה. אין לאיש זכות לפגוע בך ולא חשוב מה עשית או מה אמרת. אז....והיום. ילדות , נערות, בחורות נשים לא מתבלבלות.....האנס רצה לפרש את הדברים ואת הסטואציה בצורה ובדרך שלו. (וזאת מבלי לדעת את הפרטים) כיוון שאני יודעת שאף אחת לא רוצה להאנס. בהחלט יכולה להבין את תחושת האונס המשתחזרת בשומעך מילים אלו... יש באמירה זו אשמה ותחושת פנימית קשה שמתעצמת. אני חושבת שכדאי לדבר ולהסביר לקצינת המבחן מה עבר עלייך ברגיעים אלה כששמעת את דבריה, מה המשמעויות עבורך , לגבי תחושת האמון, הבטחון והשיקום שלך. מכיוון שקצינת מבחן לא בוחרים והיא זו שאחראית לכתיבת תסקירים לבית משפט, חשוב שתסבירי לה ותנסי להשיב את האמון בנייכן. בהצלחה מחזקת ומקווה לראותך כאן איתנו אידה

בנות יקרות יום הזדכרון בעיצומו יום העצמאות בפתח... מזמינה אותכן לשתף מה אתן מרגישות? מזמינה לשתף על יום הזכרון.....על יום העצמאות שלכן.... על המלחמת העצמאות שלכן יום טוב אידה

היי אידה בעוד זמן לא רב יגמר יום הזכרון ויפתח יום העצמאות לשמחה יום העצמאות שלי ,,,,,,,,,,,עדיין מרגישה כמו נעולה בתוך זרועות של תמנון שלא מניח לי לנשום ולחיות , השכול לובש צורות וכאב בכל מיני גוונים , היום חשבתי על חבר טוב שלנו שנהרג בפיצוץ /פיגוע בצור לפני המון שנים , וגם על עוד אנשים אחרים שאהבתי ואינם עוד , מלחמת העצמאות שלי היתה ועודנה להגיע לעצמאות רגשית יום עצמאות שמייח לכולכן חטולה

חתולה יקרה התחושה שאת מתארת הינה תחושה קשה של חנק, וחוסר אונים לכודה, מתקשה בנשימה, בתזוזה.... תחושה קשה.... מאוד לא פשוטה.... אך מחזרים את השליטה? אך הופכים להיות עצמאים רגשית? אני חושבת שעברת דרך ארוכה והחזרת לעצמך את השליטה בחייך וברגשותייך.... אם זאת את מתארת תחושה קשה שקיימת ומלווה אותך. אי אפשר להתווכח עם תחושות. מאחלת לך שתמשכי ותצליחי להתשתחרר מזרועות התמנון. (נסי לעשות גם בעזרת הדמיון....שלב אחרי שלב) שתחושי עצמאות רגשית, בשליטה, חופשיה...... מחזקת ומחבקת אידה

מושלם לemdr ובנתיים.... פני מקום ושקט מקום אהוב ובטוח דמייני את התמונה שאת מתארת עם התמנון עם כל התחושות.... דמייני אך את אט אט משתחררת מה עוזר לך? למה את זקוקה בכדי להשתחרר אדם? חפץ? משהו פנימי? משהן שהשתמשת בעבר ועזר... אם קשה עצרי...נשמי עמוק והמשכי.... אין לי ספק שתצליחי.... תני לדמיון להוביל אותך... אל תחשבי שזה מגוחך? ולמה עולים בי כאלה דמיונות... בהצלחה אם תרצי שתפי... נשמח אידה

כל שנה אני יושבת שעות רבות מול הטלווזיה וצופה בסרטי ההנצחה בוכה שעות על גבי שעות יחד עם הסיפורים העצובים אני לא מכירה באופן אישי אף חלל, למעט חייל שהכרתי כשהינו ילדים קטנים הוא היה שכן שלי עד גיל 8 או 9 ואני תמיד חושבת עליו ביום הזה. השנה הגולה תקועה לי בגרון והבכי תקוע מתביישת לכתוב אבל אני מחפשת טריגר לשחרר את כל מה שהצטבר ודווקא ברגעים שזה בורח ספונטנית אני עוצרת את זה אוטומטית, לא מבינה למה. כנראה מבושה. גם אני כמו חתולה כבולה בחוויות העבר, לאט לאט מחפשת את הדרך החוצה, דרך שהתחילה ביום שעזבתי את הבית ואת הבעל אל עצמאות וחיים אחרים (בתקווה) אבל בנתיים כשהדרך כ"כ ארוכה אני לא רואה את הסוף.. וממשיכה, כי אין ברירה.. מאחלת לכולנו חיי עצמאות וחירות יום עצמאות שמח מותשת

מותשת יקרה ראשית אל תתביישי! אין לך במה. יש כאן ספורים עצובים של מוות ושכול של אובדן של אנשים צעירים שנפלו במלחמות ישראל. לך יש את הסיפור האישי שלך....האובדן שלך....החלק שמת בפנים במלחמה האישית שלך. הגולה בגרון מחפשת דרך להתשחרר.....יתכן שמתעצמתביום זה...כי הכל קשה, כואב וכבד ביום זה..... הכל מעצים...העצב הכאב את זקוקה לשחרור.... מקווה שתמצאי את הדרך להוציא אותה... חשוב~!!! אין לי ספק שעברת דרך משמעותית בדרך לעצמאות האישית שלך: כמו שאמרת עזבת את הבית הבעל.....ובכל זאת יש תחושה שיש דררך.... שיש עוד הרבה ממה להשתחרר....להות חופשית ועצמאית בכל המובנים והתחושות. מאחלת לך הרבה כוחות במלחמות האישיות בדרך לעצמאות השלמה שאת מיחלת לעצמך. חג שמח מחזקת ומחבקת אידה

אם מפריע באנגלית יכולה לכתוב גם בעברית מה שלום כולם ?

ברוכה הבאה מוזמנת להצטרף ולשפר את הרגשתך... לספר מה שלומך את? אידה

ברוכה הבאה מוזמנת לשתף ולהשתתף בתקווה שאכן תרגישי הרבה יותר טוב. ליז

ברוכה הבאה את מוזמנת להכנס מתי שבא לך ולשתף במה שאת רוצה אשמח אם תכתבי בעברית אשמח לשמוע ממך חטולה

ואת ההתמודדות הזאת אשמח גם לעזור לאחרים I HAVE ALWAYS BEEN A GOOD LISTENER סורי שזה חצי עברית חצי אנגלית מקוה שלא בלבלתי יותר מידי . מה שלומכם איך חגגתם את יום העצמאות אני השנה סתם עברתי קצת לראות זיקוקים הספיק לי אישית אני מעדיפה כבר לחזור לשיגרה כל החגים האלה סתם עושים לי רע מעלים לי דברים ורוב היום נמצאים בבית אני שונאת את זה מעדיפה להיות בעבודה.

בקצב כזה לא ישאר כלום מהפורום כולן התפזרו כותבות רק פעם ב.... וזה עצוב לי :( וחוץ מזה..... בוקר טוב לכן :) אומרים שיהיה חם היום אז לא לשכוח ללבוש קצר ולא לתלות כביסה בחוץ!!!! - יש אובך שיהיה לכן יום נעים שחף

מה שלומך מה חדש אצלך? מצטערת שלא כתבתי פה לאחרונה כל פעם זה היה לי בקצות האצבעות וברגע האחרון השתפנתי שריטה קלה בעצם יותר נכון חריטה עמוקה שלי... אבל אני מציצה פה כל יום יותר מפעם אחת שיהיה לך יום טטוב יקרה אני

אני? עולה ויורדת שבוע שעבר היה די קשה עם הרבה חרדות בקשר ללימודים, בקשר לכסף ועוד כל מיני השבוע קצת יותר רגועה אין כל כך חדשה מחכה שיזמינו אותי כבר לראיון קבלה לסמינר מה שטוב שהיום קיבלתי מכתב שכתוב בו שהכירו לי בשעות האומנות שעשיתי רק משום מה 10 שעות פחות צריכה עוד לברר למה אולי זו טעות ויש עוד כמה בירורים שצריכה לעשות זה קצת מלחיץ כל ההמתנה הזאת וחוץ מזה הכל כרגיל נראה לי ומה איתך? ספרי קצת מה שלומך....

מרגישה את העצב והבדידות נמצאת במקום בטיפול די מורכב לא כל כך יכולה לשתף וגם כמו מותשת נכנסת לפחות פעמיים ביום כשמסתדרות המילים גם מגיבה. והאמת די שקט פה, כל אחד לעצמו. אולי זו התקופה אולי זה מין מצב רוח שכזה ואולי זה דוקא אומר משהו טוב על שלב שעברנו או התקדמנו או שכרגע אנחנו בו... מחבקת ו.. אל תהיי עצובה - ליז ד.א. אם פגעתי בך מבקשת סליחה - (יש לי איזו הרגשה לא נוחה)

מתי פגעת??? איך פגעת??? ממששששש לאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!! ו..... אשתדל לא להיות עצובה :)

היי חומד אני לא עזבתי בכלל פשוט רק עכשיו גמרנו להתכונן על החומר בהיסטוריה אוףףףףףףףףףףףףף , לא קל בכלל , אתמול היתה המתכונת , ואני מחזיקה לבן שלי אצבעות שיצליח כמה שיותר ,בטח נקבל תשובות של המתכונת בהיסטוריה ובאזרחות במהלך הימים הקרובים , אז גם את תחזיקי לנו אצבעות חזק , ואז אתמול הבן שלי התנחל על המחשב כדי לשחק , אז היום אני משוחררת מלחץ ולימודים ואני כבר כאן וליאורי בטח עסוקה עם העברה לדירה החדשה, אורלי עם מחשב מקולקל , דמעה גם , וכמו שאת רואה ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, ומה איתך מתוקה ,מה קורה איתך ? איך את מרגישה ?אני חושבת שלא כדאי לך להכנס ללחצים עד שישלחו לך את הזימון המיוחל , מה את מתכוונת לעשות הערב בליל יום העצמאות , ומחר ?מקווה שיש לך תוכניות כדי להנות ושבאמת גם תהני , מגיע לך חיבוק לחיזוק נשמה חטולה

קודם כל בהחלט מחזיקה לכם אצבעות הכי חזק שרק יכולה!!!!! ואיך אני? האמת שלא משהו בזמו האחרון :( אתמול לא יצאתי לשום מקום הייתי עייפה מדי רציתי רק לישון והיום ניסיתי לארגן לי משהו אבל עד עכשיו שום דבר לא הסתדר אולי יותר מאוחר בערב החברה שלי תקפוץ אלי או שאלך עם אמא לבית קפה

סופ"ש נעים לכולן מקווה שהשמש זורחת אצלכן והיא תאיר את השבת בהרבה אור ושמחה הרבה אהבה אידה

שבת שלום לך אידה , גם לך המון אור ושמחה שבת שלום יקרות - (מביאה לכן משהו יפה שכתב יאנוש קורצ'אק) כל אחת תקח את השורה/שורות שמתאים לה. כשאשר אתם ישנים, בלילה, בדממה, צומח לבכם הקטן, הוא גדל ומתרחב כדי שיוכל לאהוב גם את אלה שקשה לאהוב, גם את הנמצאים רחוק מאיתנו, גם את אלה ששוב אינם עימנו, אך תמיד יהיו, גם את אלה שאסור לאהוב ואת מה שאסור לאהוב ואת מה שאין מרשים לאהוב... שבת שלום המון אהבה אור ותיקוה - ליז

אתם שומעים? זאת הילדה הקטנה, שבוכה בתוכי... אמרתי לה: - אני רוצה שתלכי!!! היא אמרה שלא מבינה והסתתרה לה בפנים. אתם רואים? אלו דמעות שלה, שזולגות מעיניי... מחיתי אותן וצעקתי: "דיי!!!" אך היא נבהלה, והבכי רק העצים. אתם מבינים? היא משתלטת עלי, בלי להרגיש שום בושה! אני לא מצליחה להבין איך נפשי מתערבב בנפשה, ואיך זה שכל חיי בלעדיה אינם שלמים.

הי שחפונת והילדה שבתוכך - מחבקת אותכן . אל תסלקי אותה ... היא חלק ממך. חבקי אותה , מצאי מה היא תורמת לך , אל תכעסי עליה היא סבלה מספיק הגגיע הזמן להתאחד להיות שותפות. מחבקת. את צודקת יקרה בקשר לבלוג, הוא באמת גונב אותי מכאן. מתנצלת שלא מגיע הרבה אבל הוא תורם לי ועושה לי טוב ומאפשר לי תיקשורת ושיחרור שלא הכרתי . אז ממשיכה ומשתדלת לשמור גם כאן על קשר. אחרי הכל גם אל הבלוג הגעתי מכאן. מקווה שבשבת תרגישי טוב . אוהבת - ליז

את לא מבינה אייך חייך בלעדיה אינם שלמים ? את זוכרת מתי בפעם האחרונה אימצת אותה אליך באמת ? מתי בפעם האחרונה נתת לה מקום בחיים שלך ? מתי בפעם הארונה נתת לה לצעוק את הכאב שלך /שלה החוצה ??? למה את חושבת שהיא בוכה לה שם בפנים ? אולי בגללך ? בגלל שאת משתיקה אותה כל הזמן ? נשארו לה המון דברים כואבים שהיא לא דיברה אותם החוצה נשמה , רע לה ולכן היא בוכה היא לא משתלטת עליך , היא רוצה מקום לדבר את יכולה לאפשר לה ??? נפשך מתערבבת בנפשה כי אתן אותה אחת !!! תני לה מקום שתבכה , שתדבר , שתצעק הכל ואז תשלימו , ואת תרגישי שלמה , מה עם המשך טיפול ? מחבקת אותך המון יפתי חטולה

כרגע לא ממש יודעת איך לחבק אותה ולתת לה מקום אולי עם הזמן.... וחתולה, אני כבר מזמן חזרתי לטיפול....

הצלחתי להכנס לכאן ממחשב אחר...אני עדיין ללא מחשב. מה שלום כולכן? מקוה שאתן בסדר...אצלי לא פשוט עכשיו..די מוצפת בהמון אשמה...בהמון חרדה ובכלל לא כל כך מצליחה לישון בלילות ומצד שני מתפקדת בסדר כלפי חוץ וזה ללא יותר מידי מאמץ. לא יודעת להסביר למה כל כך קשה לי מצד אחד וכל כך "בסדר" לי מצד שני...כאילו אני שני אנשים שונים ממש... מקוה לשמוע מכולכן מה קורה איתכן.. תשמרו על עצמכן... והנה תרגום של משהו יפה מהאינטרנט..... החיים ב 5 שלבים 1) אני הולכת בדרך יש בור עמוק אני נופלת פנימה אני אבודה...אני חסרת אונים אני לא אשמה לוקח לי נצח לצאת משם 2)אני הולכת באותה הדרך יש בור עמוק אני מעמידה פנים שאיני רואה את הבור אני שוב נופלת פנימה קשה לי להאמין שאני שוב באותו המקום אבל אני לא אשמה כדיין לוקח לי המון זמן לצאת משם 3)אני הולכת באותה הדרך יש בור עמוק אני רואה את הבור אני עדיין נופלת פנימה...זה כבר הרגל עיניי פקוחות אני יודעת איפה אני נמצאת זה אשמתי אני יוצאת משם מיד 4)אני הולכת באותה הדרך יש בור עמוק אני עוקפת את הבור 5) אני הולכת בדרך אחרת דמעה

דמעה יקרה שני חלקים שקיימים נאבקים בנהם כמה מקום יש להרגיש טוב? לאופטימיות לתקווה כמה מקום יש ליאוש? לאי הכוח לפסימיות אני מקווה שהחלק הגדול יותר הוא של התקווה... שאת מצליחה לעקוף את הבור תודה על השיר אידה

היי מקווה שעוד מעט תבוא תקופה רגועה יותר ותצליחי לישון ושלא יהיו יותר מדי הצפות וכמובן גם שיהיה מחשב - הקשר עם העולם אני זוכרת את הקטע הזה על הבור זוכרת אפילו שלראשונה קראתי אותו באנגלית זה היה לפני קצת יותר מחצי שנה, ואז אמרתי שאני בשלב השלישי - נופלת לתוך הבור, אבל מיד יוצאת ממנו היום אני חושבת שאני יכולה למצוא את עצמי בשלושת השלבים האחרונים, תלוי בסיטואציה ונראה לי שהשלב העיקרי אצלי נכון להיום זה השלב הרביעי למרות שמדי פעם יוצא לי גם ליפול לתוך הבור אבל מישהו כנראה התחיל לעשות שיפוצים והבור פתאום נהיה בכלל לא עמוק נעים לחשוב כמה התקדמתי בחודשים האחרונים :)

חשבתי.... אם היו בתוכי רק שני אנשים שונים נראה לי שחיי היו פשוטים ביותר.... הבעיה היא שכולנו מורכבים מכל כך הרבה. אני למשל גם אישה, גם ישראלית, גם יהודיה, גם רעיה, גם אמא (לכל אחד מהם לחוד!) גם בת, גם אחות, גם חברה...... הרשימה כל כך ארוכה! וזה רק בחלוקה להתייחסות. ומה בעניין הרגשות? אני גם אוהבת, גם כועסת, גם מתוסכלת, גם שמחה, גם כואבת, גם מאושרת, גם עצובה, גם .... יו! כמה מסובך לי להיות הכל בו זמנית!

מה שלומך היום ? אייך את מרגישה ? מקווה שהמחשב שלך יתוקן במהרה ונראה אותך כאן יותר את השיר הזה קראתי כאן בפורום מזמן , לא זוכרת מתי אהבתי מאוד , רק אני זוכרת שאז הייתי בשלב השלישי של השיר היום אני נמצאת רוב הזמן בשלב החמישי , לפעמים אני עדיין מועדת וגם אם כך , ממש לא נורא את יודעת , באיזשהו שלב כשהייתי בטיפול דיברתי עם המטפלת שלי על מה שאת עוברת בדיוק עכשיו , היא אמרה לי שיש בנו המון אישיאויות , מקווה שכתבתי נכון , יש בנו המון צדדים של אופי והתנהגויות שמאפיינים אותנו בכל רגע נתון בחיים שלנו ושזה לא סותר אחד את השני , אנחנו יכולים להיות יותר מדבר אחד ולהרגיש המון דברים בעת ובעונה אחת , מצטערת לשמוע שאת לא יושנת טוב בלילות , אני עברתי לשימוש קבוע בכדורים כדי לישון , לא יכולה לא לישון וגם לעבוד ולתפקד כאלו כלום , מה קורה עם הטיפול שלך ? המטפלת כבר חזרה ? מחבקת אותך המון יפתי חטולה

הידעת??? אם נפגעת מינית בעבודה, באופן שנגרם לך נזק פיסי ו/או נפשי, הינך זכאי/ת לקבלת קצבת דמי-פגיעה כנפגע תאונת עבודה מהביטוח הלאומי! זוהי מדיניות מובהקת של הביטוח הלאומי, שמנסה להסתיר אותה כדי שלא יתרבו תביעות בעניין הזה! אם הינכם יודעים על מישהו/מישהי שנפגעו בעבודה ע"י הטרדה מינית, תקיפה מינית או אונס, ידעו אותם לגבי זה!! חשוב שכולם ידעו! תודה!

מצויין טוב היה אם זה היה מורחב לא רק לפגיעה בעבודה. לפחות לתקופה מסויימת של שיקום וטיפול. אידה

היום בעבודה אחת הראתה לי את המראה שאולי אני לא רוצה לראות ואני בבואה מכוערת, היא אמרה לי שיש בי המון זעם ושאני חייבת לעשות עם זה משהו הזעם לא יוצא כלפי חוץ אלא הוא יותר באינטרקציה שלי עם אנשים מהעבודה הלכתי שניה מהחדר ושחזרתי דף העבודה שלי לא היה על השולחן שלי חשבתי שהוא נפל וחיפשתי אותו ולא מצאתי ואז התעצבנתי ואמרתי כל מיני אמירות עד שבסוף אותה אחת אמרה לי אני לקחתי לך כדי לראות את התגובה שלך ואז הוצאתי עליה את כל האגרסיה בדיבור כמובן לא פיזית ואני מרגישה שאני באמת לא שולטת על הכעס שלי למרות שאני מנסה להיות מאוד מאופקת ולא להגיב לסביבה שמעצבנים אותי אני מרגישה שאני מתחילה להדמות לאבא שלי שהיה מהיר חימה ומאבד עשתונות אני לא מכירה את עצמי ככה פעם הייתי הרבה יותר רגועה משהו עובר עלי כנראה אני שונאת את הנסיעות לעבודה ובחזרה את הנגיעות האקראיות את הצפיפות את הריח אני שונאת את העבודה עצמה את החיזור אחרי אנשים שיצטרפו אני שונאת את ההתעלמות של המנהלת חוץ מהיי שאני יוזמת אותו והיא עונה לי היי בחזרה אני לא יכולה לסבול את המקום הזה כבר אני לא יכולה לסבול את עצמי

ילדה עייפה את מי את מחבקת במי את מתעטפת בלילות הכי קרים ילדה יחפה מי מושך אותך ללכת בדרך הקשה של זכוכיות ומסמרים ילדה בודדה על מי את מסתכלת מבעד לזכוכית של החלון שבחדרך את מי את מחפשת כל לילה בידייך ללחוש לו את פחדייך, לבד על מיטתך

לא קל להסתכל במראה.... צריך לשם כך הרבה כוח מודעות ורצון לשינוי... לכל אחד מאיתנו ש מראה יפה יותר ופחות... רבים בחורים לברוח...להתעלם אחרים מתמודדים.... זה בודאי קשה... אך אל תפחדי... ההרגשה שלך תיהיה הרבה יותר טובה יותר רגועה יותר שלמה גל יקרה הרבה הצלחה אידה

גל יקרה! השבוע אני נזכרת שוב ושוב במשהו שקרה לי לפני כמה שנים בצ'י קונג בביצוע תרגיל מסויים שעד היום הוא האהוב עלי ביותר. באמצע התרגיל קלטתי לפתע שהשמש זורחת על כולם, גם עלי (!?). היא לא עושה הפרדות. היא לא מחליטה עכשו אשלח קרני רק ל... או ל... היא שולחת קרניה המפזזות לכל עשב קטנטן ולכל חיפושית פיצפונת. אז אולי היא שולחת גם אלי...אולי גם לי מגיע.... לא משנה לה מי ומה אנחנו, כולנו של עשב וכל חי שווים בעיניה והיא נותנת מעצמה לכווווווולם. היא גם לא רוצה שאני אהיה ג'ירפה או לחילופין מליונרית. זה לא באמת מעניין אותה. היא את שלה עושה. לכולנו מגיע להינות מחומ של השמש. מליטופה של אהבה....

מה הפלא שאת " לא שולטת " על הכעסים שלך אם את לא נותנת להם מקום לצאת החוצה>>>>>>> עופווווווווווווו מכאן ???? את אוגרת ואוגרת כמויות שכל אחד היה מתפוצץ מהם האיפוק יכול להתקיים רק במקום ששם מוציאים את הכעסים, במקום שאין לחצים נפשיים במיוחד כמו שעברו עליך במשך השנה האחרונה , ואת עוד אומרת שכנראה שמשהו עובר עליך , ברור שעובר עליך , המון דברים קשים עברו עליך ולמי הלכת לשפוך את הלב ? את מי שיתפת בכל מה שעבר עליך ? יקירתי , את חייבת לעצמך טיפול כדי לפרק את כל הלחצים שלך את כל המתחים שלך את בכלל נמצאת בטיפול כל שהו ??????? אני לא חושבת שאת דומה לאביך שאת מהירת חימה ונוטה לאבד אשתונות אני מאמינה שפשוט קשה לך מאוד ואת זקוקה לעזרה ובמיידי כדי להמשיך הלאה , הנסיעות לעבודה מתישות אותך , אני חושבת שלפחות אם היה לך נעים בעבודה הנסיעות היו משהו שולי שהיית מתגברת עליו , והמנהלת שלך פשוט עושה לך שריר כדי להראות לך שהיא, היא זו שקובעת כי את הצבת לה גבולות , אז שלא תענה לך היי , את באמת זקוקה להיי שלה כל כך ? או שאולי חסר לך היחס " החם והדואג " שלה מלפני כן , שפשוט נכנסה לך לתוך הנשמה עד שקבלת גועל ממנה ????? תגידי , אולי החלפת מקום עבודה יכול לעשות לך טוב ? יש מצב ??? את מקום העבודה את כבר לא סובלת וזו זכותך את עצמך את חייבת לסבול כי אין לך " את ( אני ) " אחרת , מבינה ???? חיבוק לחיזוק מתוקה חטולה

עדיין איכשהו לא ישנה מספיק עדיין מאוד עייפה כל הזמן עסוקה במשהו כל הזמן רצה לאנשהו ואז חוזרת הביתה והולכת לישון קמה והולכת לעבודה בקושי רואה את הבית כנראה שבורחת מהלבד וכבר משתוקקת ללבד הזה פשוט לשבת בבית כמה שעות עם עצמי ולנוחחחחחחחחח ובמקום לאפשר זאת לעצמי, בונה עוד ועוד תוכניות איכשהו כל יום יש משהו שאני לא יכולה לדחות וברור לי שיכולה, אם אחליט אחרת, אבל אני לא מחליטה אחרת התסריט המוכר של התשה עצמית זה פשוט מדהים איך שאני כל פעם חוזרת עליו מחדש, למרות כל המודעות וההבנה שאני משלמת על כך מחיר כבד אבל כנראה שהוא משרת אותי יותר מדי טוב אם אני לא מצליחה לוותר עליו

חברה שלי התקבלה ללימודי טיפול באומנות בבית ברל וכל כך התרגשתי בשבילה וגם ראיתי אתמול את תיק העבודות שלה ונראה לי שלאומת התיק שלה, שלי יהיה הרבה פחות מוצלח כי יש לה שימוש בחומרים הרבה יותר מגוונים ועבודות יותר מקוריות, נראה לי ואז התחלתי לחשוב שאולי שלי לא יהיה מספיק טוב ואני לא אתקבל בקיצור, הריגוש ביחד עם החרדות עשו את שלהם וישנתי איזה שעתיים פלות ממה שעכולתי וזה משמעותי, בהתחשב בכך שגם אתמול הייתי כבר עייפה

רק שזה לא ממש הלך לי :( אתמול הלכתי לישון ב-7 בערב! ומה?.... החתול העיר אותי ב-3 וחצי לפנות בוקר!!! ומאז לא הצלחתי להירדם כי חטפתי התקף חרדה ובקושי הצלחתי לנשום ובמצב כזה קצת קשה להירדם..... :(

שחפיתוש בוקר טוב את מכירה את עצמך טוב מאוד , יש לך את השיטות שלך כדי לשמור על עצמך בדרכים שלך ,אם את לא נמצאת הרבה בבית כנראה שזה מה שהכי מתאים לך עכשיו , תסמכי על עצמך קצת יותר ועל המנגנונים שלך ,כשיגיע הזמן שלך להנות מהשקט והמנוחה המיוחלים את כבר תדעי , כך גם לגבי תיק העבודות שלך ,אני לא מאמינה שאת ממש מוטרדת מהענין , למה את לא בוטחת בעצמך , זה שהתיק של החברה שלך נראה לך טוב משלך לא אומר ששלך לא שווה , זה אומר שהדמיון של החברה שלך עובד בצורה שונה משלך , ואת תמיד יכולה לשפר לעצמך מה שנראה לך טעון שיפור או לא ? יום נעים שחפחפית חטולה

שחף יקרה מקווה שתחזרי במהרה לשגרה שתצליחי להרגע.... כי יש בך משהו בוער שלא נותן מנוח... לא ביום ולא בליל תסמכי על עצמך על היכולות שלך , על העבודות היפות שלך ותנשמי... לאט... לאט.... נשימות עמוקות תתרכזי בהן תרגישי טוה

אתמול , ערב יום השואה , התקשרתי לאבי בחו"ל כדי לברך אותו ליום הולדתו , הוא לא היה ולכן השארתי לו ברכות על המשיבון , היום , לפני כשעתיים הוא התקשר אלי שמח וטוב לב על שלא שכחתי אותו , על שהתקשרתי אליו והשארתי לו הודעה ,שוחחנו על הא ועל דה , צחקנו , תמיד יש לו בדיחות שמצחיקות ,שאלתי אותו אם הוא יודע שהיום יום השואה ,הוא אמר שכן , ואייך הוא יכול בכלל לשכוח , אתמול הוא לא עבד כי רצה לראות את התכניות של ערוץ-2- , יש להם כבלים מהארץ ,הוא ישב וצפה בכל התוכניות כך סיפר לי , ותוך כדי דיבור הוא נשמע חנוק משהו , שאלתי אותו , אתה בסדר ? והוא עונה אייך יכול להיות בסדר אם אני רואה את כל הזוועות האלה בטלויזיה , כל הזכרונות עולים לי מול העיניים ,,,,,,,,אמרתי לו , אתה יודע , אף פעם לא סיפרתי לי את הסיפור שלך , מה עברת שם , אייך עבר לך , מה סבלת , הוא נחנק , והתפרץ בבכי קורע לב ואמר לי , לא היום טוב ? לא היום מתוקה שלי , אולי פעם ,,,,,,,,, על כוס של יין או בקבוק או שניים ,,,,,,,,,,,אולי כשאני אהיה מסוגל להגיד את מה שיושב לי על הלב טוב ????? הוא מדבר ובוכה ואני יושבת עם האפרכסת ביד הדמעות זולגות להן בשקט בשקט כמו תמיד , אבל זולגות בכמויות ,כאבתי אותו כמו שמעולם לא כאבתי ,רציתי כל כך להיות לידו שם , לחבק אותו , לנחם אותו , לא יודעת מה עוד רציתי ,,,,,,,,,אולי להעלים לו את הכאב , ברור שלא הצלחתי , ואז הא אומר לי , יודעת ילדה שלי שחוץ ממך אף אחד לא זכר להתקשר אלי ולהגיד לי מילה אחת קטנה ,,,,,,,,,הבדידות כואבת מאוד , הרגשתי אליו קרבה מאוד מוזרה , משהו שלא היה שם אף פעם , כמו שמעולם לא אמר לי מתוקה שלי או ילדה שלי ,בזמן שהוא דיבר על היין , צפו ועלו גם לי זכרונות מאוד קשים על האלכוהול , גם אני בעבר שתיתי המון אלכוהול , כמוהו בדיוק ,כשלא יכולתי לדבר או להגיב על דברים קשים שקרו לי , ראיתי אותו ואותי עומדים משני צידי המראה אחד מול השני , וזה כאב מאוד , אפילו היו זמנים שחשבתי שאני אלכוהוליסטית , המשכנו את השיחה על דברים אחרים , עד ששמעתי אותו חוזר לדבר בנימה רגילה , הוא נשאר עם הכאב והזכרונות שלו מצדו האחד של הקו , ואני נשארתי עם כאב וחור גדול בלב מהצד השני ,אני לא יודעת אם אראה את אבי עוד אי פעם פה בארץ , כך שאני מאמינה שלעולם לא אדע את הכאב שלו לעולם , ועכשיו דיייייייייייייייייי , מספיק לדמעותתתתתתת , צריך להמשיך הלאה , גם הכאב הזה יעבור,,,,,,,,,אלה היו רגעים נדירים של קרבה ביני לבין אבי ,ורק רציתי לחלוק אותם איתכן , מצטערת אם הכבדתי עליכן , ח,,ט,,ו,,ל,,ה

חטולה יקרה.. תוך כדי קריאה עלה בי השיר שריטה כתבה ומבצעת, שעל שמו הכינוי שלי- כנפיים לבנות. "עוד שומעת מנגינות מהרדיו הישן של אבא בלילות מתוך שינה היה בוכה הוא לא ידע שלא בכה לבד זוכרת בלילות הייתי עם עיניים לתקרה לשאול את כל השאלות במקומו אולי ישן וירגע כל חיי בוכה את הבכי הזה ושרה כדי לתקן כאילו ניתן לתקן אבל אני ארקוד אבא עד יום מותי אני אשיר הרבה אחרי כאילו בכוחי לתת כנפיים לבנות שתשכח שתחייך" (כנפיים לבנות/ ריטה) (ממליצה לך לחפש את המילים בשירונט, שיר מדהים...) בהחלט לא פשוט... ואני מאוד מקווה שכן תזכי לשמוע את זה ממנו, כאן, בארץ.... שולחת לך חיבוק...

בוקר טוב יקרה תודה על השיר המקסים , מכירה אותו נכון , בהחלט לא פשוט תודה על החיבוק , הגיע בזמן שיהיה לך אחלה יום חטולה

הפתעת אותי. לא ידעתי שאביך הביולוגי ניצול שואה הנו בכל רמח איבריו והזדעזעתי מסיפורך והצטמררתי מתיאוריך הסוחפים ויחד עם זאת התרגשתי בעבורך על אותם רגעי הקסם של קירבה, חיבה ואהבה שזכית לחוות עמו לעת בלותו. אני מציעה לך משהו מתוך כוונה טובה ומתוך ידיעה שאביך לבטח זקן בא בימים והזמן נושף בעורפו ואת סיפור הצלתו והשרדותו מציפורני הנאצים ואת כל מעלליהם עליו להעביר כמסורת לדורות הבאים, להנציח ולחקוק בספרי ההיסטוריה של העם היהודי. האם חשבת להתקשר ליד ושם האמונים על תיעוד והנצחת השואה על מנת לבקש מהם סיוע להנצחת סיפורו האישי של אביך ??! סיוע רגשי, נפשי, לוגיסטי, ופיננסי ?!!? על מנת שסיפורו האישי יצא לאויר העולם?! אני חוששת שתחמיצי את הזדמנות הפתיחות בינכם ותחושי כל החיים יסורי מצפון ותחושה קשה של החמצה וסיפורו האישי של אביך ובעצם סיפור כל שושלת משפחתך יאבדו עמו לתהום הנשייה וילכו עמו אלי קבר. מחבקת ברכות ובמתיקות. שדה ניר

בוקר טוב שדה יקירתי האמת שלא חשבתי על כך , אבי רק בן 72 ,וכל החשש שלי שלא אראה אותו כאן שוב בארץ נובע ממצב בריאותו הלקוי ,הוא סובל מבעיות לב לא קלות , ורק לפני שנה ומשהו עבר ניתוח לעקירת סרטן מהראות שלו , וכמובן ישנם עוד אלמנטים בריאותיים שמונעים ממנו טיסה בכלל ,אני יכולה לנסות לדבר איתו על מה שהצעת , נשמע לי כרעיון מוצלח ביותר , ואני גם מקווה שהוא יסכים , יחסי הקרבה שלנו התפתחו רק בשלוש השנים האחרונות ממש בהדרגה וממש בזהירות משנית ,הלוואי ויסכים כך גם אני אוכל לדעת עליו מה שאני רוצה מזה המון שנים , מוזר איך שדברים מתגלגלים , עד השנה הזו מעולם לא יכולתי להתחבר רגשית ליום השואה ולשים את המשפחה שלי במקום של ניצולי שואה , זו הפעם הראשונה שזכורה לי כשנה של יום הולדת ומצב בריאותי ויום שואה הכל בחבילה אחת , וכמובן התחברות רגשית בכל אופן תודה על הצעתך , אבדוק עם אבי אייך מרגיש לו הענין , ומי יודע ? אולי הוא יסכים , הלוואי שכן שיהיה לך יום נפלא חטולה

קודם להגיד לך שאת לא מכבידה ,ותמשיכי לשתף והתרגשתי לקרוא את השיחה שהיתה בינך לבין אביך,את רגעי החיבור מאחלת לשניכם שזה התחלה של הגשר לרגש מחבקת אותך חזק

הגבתי לך גם בשירשור למטה

חתולה יקרה מאוד, לא הכבדת ביכלל ומאוד מאוד ריגשת מקווה שהיום את קצת יותר טוב, ליז

חתולה יקרה למה להצטער...אנחנו איתך זה כל כך כואב החוסר האונים שלנו מול ההורים מול הכאב שלהם... את הרגשת אליו קרבה וגם הוא אלייך... הוא הרגיש את זה קרא לך מתוקה שלי... כל כך מרגש...וכואב.... פתאום מגלים כל כך הרבה כאב.... כל כך הרבה ומבינים מדוע השתיה... מדוע הבריחה ועוד התנהגיות שלא קבלנו ולא הבנו.... מאחלת לכם עוד חיבורים והתקרבות במקומות טובים מחזקת אותך אידה

היום בזמן הצפירה אעמוד ואחשוב על כל הקורבנות התמימים שנטבחו, שנשרפו,שנרצחו,שנאנסו שם בארופה הנאצית ואתאבל גם עלי /על הנשמה שלי/על הקורבנות שהקרבתי על מנת לשרוד עלי השמחה,הצוחקת,החופשיה,הכועסת,המוצלחת,המופרעת,היפה,החכמה,המורדת על הנשמה שנרצחה - אתאבל עליה כך שאוכל לבנותה מחדש .....

אכן כפי שכתבתי בבלוג שלי יום זה הוא אכן אף יום הזכרון לשואה ולגבורה- מזן אחר- יום השואה הפרטי של כל אחת ואחת מאתנו. יום של הגברת המודעות לנושא הפגיעות והנפגעות למען הצלת נפגעות ממלתעות השטן המרקד. יום זה הוא אף יום של גבורה הן במישור המיקרו והן במאקרו של כל השורדות הגיבורות-ניצולות התקיפות המיניות השטניות. ומותר ורצוי לך להתאבל נשמה יפה שלי...כי ורק כאשר מתאבלים על אותה נשמה אבודה שנרצחה בידי בני בליעל גבריים ניתן להחיותה, לשקמה ולבנותה מחדש כתינוק שזה עתה לומד ללכת, אך עם הרבה יותר ניסיון חיים, עם חוסן נפשי, עוצמה והעצמה נשיים. מחבקת ואוהבת, שדה ניר

עצמה והעצמה נשיים..... עוד קצת, עוד עבודה, עוד תירגול ... מתיש כל כך להיות בעלת עוצמה אך אם שרדנו את הבעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע ועוד בעעעעעעעעעעעעעעעעעע ועוד אחד ענקיייייייייייייייייייי בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע אף אחד כבר לא יעצור אותנו - הדוגמה הנפלאה של העצמה נשית מתגלה כאן יום יום בפורום. תודה - מחבקת אותך (הגבתי בבוקר לפוסט מיד אחרי הצפירה קראתי - כואב כל כך אמיתי כל כך)

ליזי נשמה טובה אהבתי מה שכתבת על הקורבנות שהקרבת על מנת לשרוד וכל השאר , את יודעת , מעולם לא הסתכלתי על הדברים מהפן הזה של הענין , יקירתי , למדתי ממך היום משהו חשוב מאוד ,שעדיין לא התאבלתי על עצמי , ואולי זה אחד הדברים שאני צריכה ללמוד לעשות , תודה תודה תודה לך מקסימה שהחכמת אותי בדבר נוסף, מעריכה אותך עד בלי די חטולה

לא יאומן אבל זה מה שעלה בפגישה האחרונה - ערב יום השואה נראה לי שזו היתה השיחה הכי פורצת דרך והציור שיצא עם אש הגהנום וצעקה לשמים ואמרתי : "הציור הזה יכול לשמש כפלקט ליום השואה" והוא אמר "יש כאן שואה. נפש נרצחה" -בום- אגרוף בבטן, שרפה בחזה... ומסקנות חדשות, יש דברים שאי אפשר לתקן ולכן צריך להתאבל עליהם. התחלתי היום בצפירה. חתולילה יקרה שמחה שגם את לפעמים לומדת ממני כי ממך למדתי המון ובעיקר כמו ששדה אמרה - העצמה נשית. תודה - מחבקת.

לא תמיד יש את הזמן לכך לאפשר להתאבל על הנשמה האובדת שעברה כל כך הרבה זוועות. בימים מסוימים של אבל ועצב... יש חיבור לאבל ולשואה האישית איתך ליז יקרה אידה

בוקר טוב פנקו עצמכן ברוחה טובה לתחילת היום נשימות.... תוך כדי הזמינו לעצמכן יום טוב אנרגיות וכל האיחולים והתקוות ליום זה יום נפלא ורגוע אידה

תודה אידה שיהיה גם לך יום נפלא ורגוע חטולה

ואנא התייחדו עם זכר יקירכן ועם השואה הפרטית שלכן..... ותטפלו בעצמכן!!! אוהבת אתכן, שדה ניר

תודה אידה, גם לך שיהיה יום טוב עם הרבה אנרגיות חיוביות

http://www.kavud.info/index.php#sign

מזמינה להצטרף איידה

חתמתי עלהעצומה

.

תודה חברות יקרות שלי.

כתבתי לך למטה בהמשך של השרשור

הי מה שלום כולם כאן,טני ממש היתגעגעתי אליכם אני מרגישה את הבדידות הזאת שמקשה אליי לתפכד ליפעמים,אני ממש מתגעגעת לילדים שלי וקמים ונופלים ויש את האוףףףףףףף

היי עמיתוש מאוד מבינה את הגעגועים לילדים שלך וכל המצב שלך בכלל לא קל אז גם אם את מרגישה נפילה זכרי שאחרי נפילה באה העליה תהיי סבלנית כמה שאת מסוגלת מקווה שיעזרו לך לפחות לפגוש אותם בהקדם אפשרי חטולה

עמית יקרה את אמיצה מאוד מבינה את הגעגועים לילדים... אחד הדברים הקשים...הם גם בודאי מתגעגעים אלייך אבל זכרי כל הזמן שהם בטוחים עכשיו וגם את!! אף אחד לא פגע בכם יותר שמרי על עצמך אנחנו איתך אידה

מקווה כי בקרוב תתאחדי עם ילדיך היקרים. ולא תדעי עוד צער ומכאוב בחיים. מחזבקת שדה ניר

יום עצוב וקשה להמון משפחות יום עצוב גם למשפחה שלי ששכלה אנשים יקרים בשואה לכבוד כל הנספים , שלעולם לא נשכח שתמיד נזכור אלי אלי ביצוע: אריק לביא מילים: חנה סנש לחן: דוד זהבי אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים, רשרוש של המים, ברק השמיים, תפילת האדם. החול והים, רשרוש של המים, ברק השמיים, תפילת האדם. תפילת האדם במשך כל השנים שעברו ולמשך כל הימים שעוד יבואו חטולה

טעות בכותרת

יום קשה... אבל חשוב מאוד יש בו המון משמעות.... ואסור לשכוח היינו בטקס שארגנו הצופים היה מאוד מרגש ומכובד. אידה

אחי וגיסתי היו אצלנו לפני שבוע וחצי ובאיזה שהו רגע שישבו אני והוא לבד אמרתי לו שהגיע הזמן שהוא ילך לטיפול.. אז התחיל להתגונן ולומר לי למה, מה פתאום, אין צורך בפרצוף מובך שכזה.. והייתי ממש עצבנית באותו רגע שממש לא עניין אותי כלום אז אמרתי לו **** אם אתה לא תלך בעצמך אני אדאג שאתה תלך... לא דיברנו יותר מידי, זו הייתה שיחה של בדיוק חמש דקות ככה שאני בכלל לא בטוחה שזה נחשב לשיחה... אחרי זה חשבתי לעצמי שכשאני אסע אני חייבת לשבת איתו לשיחה רצינית בנושא... בסטפש האחרון גיסתי התקשרה לבקש שאני יעשה בייביסטר לאחיין כשהם יטוסו לחול ואז היא העבירה לי אותו.. הוא סיפר לי שהוא דיבר איתה... כשכולי בשוק שאלתי אותו על מה דיברתם? (שאלה רטורית אני יודעת, אבל רציתי לשמוע את זה ממנו...) שאלתי אותו מה היא אמרה... הוא אמר שהיא לא יודעת מה לומר... היא אמרה שהוא חייב ללכת לטיפול והתגובה שלו הייתה שהוא כבר יטפל בה... הוא ממש בעמדת התגוננות עכשיו... אבל אני מאמינה שזה שלב אחד לפני הטיפול.... אני ממש יכולה להרגיש את התהליך שהוא עובר עכשיו.. וזה לא קל, לאף אחד מאיתנו.. וכל כך קשה לנשום עכשיו...... מצד אחד, זה נהדר שהוא דיבר איתה....... מצד שני,מפחיד לחשוב מה הלאה....... אני רק מקווה שיהיה בסדר... שהם יתגברו על זה ולאחיין שלי תהיה משפחה מאושרת.. זו המטרה אחרי הכל...

כנפיים מתוקה ואמיצה אני מצדיעה לך על אומץ ליבך הרב כל הכבוד לך שהעזת לומר לו ללכת לטיפול באמת קשה לו עכשיו אם הוא סיפר לגיסתך אני מאמינה שאחרי הכל הוא כן ילך ואת , יקרה ואמיצה כל כך ,אל תחשבי מה הלאה יש כבר עוד מישהי שתדאג לעתיד מעריכה אותך מאוד חטולה

כנפיים יקרה מה את מרגישה כלפי עצמך בתקופה האחרונה? את מצליחה לחולל שינוי עצום בעצמך....... בעצם השינוי שלך הקרובים לך משתנים חלקם אפילו שלא במודע... בחלקם אתם מאיצה באופן אקטיבי ביותר... ויש תהליך מדהים של תזוזות.. כל הכבוד את אמיצה ביותר....העקשנות שלך לא משאירה אותך במקום... ובעצם גם אף אחד אחר בסביבה. גאה בך אידה

מה אני מרגישה כלפי עצמי? האמת שזה לא כל כך יציב... בדרך כלל אני לא כל כך אוהבת את עצמי לאחרונה... קשה לי להסתדר עם עצמי.. חח גם בגלל שאני כל הזמן יורדת ועולה חזרה במשקל, וזה מעצבן אותי! וגם בגלל שיש לי יותר מידי חברים חדשים על הפנים ;-) וזה עוד יותר מעצבן אותי... (אני יודעת שזו לא ממש הכוונה בשאלה שלך, אבל ניצלתי אותה כדי להתלונן קצת... פולניה שכמותי :) והכי הכי מעצבן אותי זה שאני לא נותנת לאף אחד הזדמנות להתקרב.. נכון, אני מדברת עם אחי ועם אבא ועוברת שינויים וכן, אפילו גורמת לשינויים לקרות.. אבל כשזה מגיע אליי, הכי קרוב אליי, ברגע שמישהו מנסה להתקרב אני ישר נרתעת ומתרחקת וכועסת וממש לא אוהבת את עצמי... (והכוונה היא לא למישהו מהמשפחה, כן..) בקיצור, יש עוד תסביכים לעבוד עליהם... אבל יש רגעים שכן, אני מצליחה להיות גאה בעצמי קצת ולראות באמת את השינויים האלו שאת מדברת עליהם... אני אפילו נדהמת מזה כרגע.. אני בטוחה שתקופה טובה עוד תגיע עבור המשפחה.. כרגע כל אחד מאיתנו עובר משהו, אח אחד עם הילדה השניה בדרך (אוטוטו היא כבר כאן... :) אח אחד במשבר בחיי הנישואין ובא לנוח ולחשוב בארץ לכמה שבועות.. (וזה שעדיין לא היה כאן פיצוץ גרעיני בנינו נותן הרבה תקווה למין האנושי ;) והאח השלישי.. כבר סיפרתי לכן... הוא עובר את השינוי המשמעותי ביותר מבחינתי.. ואין לי ספק שיהיה לו ולמשפחה הקטנה שלו טוב בסוף של דבר, ואפילו לי אולי יהיה טוב איתם.. בקיצור, תודה לך על המילים... זה בהחלט טוב ומחזק לשמוע [לקרוא..] את זה... שבוע טוב שיהיה!!

הכל נראה כל כך מסובך כשכתבתי על השיחרור מהפסיכארטיה ושזאת בעצם בריחה הבנתי שאסור לי לברוח חזרתי לשם עם ראש מושפל והרבה כאב היום סוף סוף יצאתי למחלקה הפתוחה הם עוזרים לי המון אני מורידה בפניהם את הכובע הם עשו לי תוכנית טיפולית מדהימה לשם שינוי בלי לסמם אותי אלא לעבוד איתי על החלקים שהרוסים אצלי ביסוד מה עוד קורה המון ספורט אין אוכל אנורקסיה שגוברת כהרגלה אולי כדי לכסות על ריקנות אבל לפחות ביטחון שחוזר אט אט מתחילה לצאת יום יום להוסטל לשעה כדי להשיב את הביטוח שאבד לי כאן מהמקום הזה מהחרדות שצפו כאן עורכי דין חקירות והמחלקה שנותנת גב מלא וגם ההוסטל נפילה חזקה מידי פציעה עצמי חזקה שהם לא מצליחים למתן אבל מקבלים אותה בלי לנעול אותי בסגורה אולי כי יודעים שקשה עכשיו וזה לא משנה אם אני בסגורה או בפתוחה אני אמצע דרך לפגוע בעצמי כי כואב מידי והמקום שלי זה לא מחלקה סגורה. אז סוף סוף אפשר לצאת מבין הסורגים ולנשום אויר ולא לששמוע את הצרחות ששם. קשה פאקינג קשה עכשיו ונלחמים בשינים לעבור את זה ולחזור למה שכבר הצלחתי להשיג מנסה לא להישבר וזה כל כך לא פשוט מצטערת על כל ההודעות הלא אופטימיות בתקופה האחרונה........ אוהבת

קודם כל, אל תצטערי!!!! די, תפנימו! הפורום קיים כדי שיכתבו בו הודעות קשות ודיכאוניות, אחרת הוא מרגיש מקופח :) וברצינות, בשביל זה אנחנו כאן... אז תרגישי חופשי... להיפך, אנחנו רוצות שתשתפי ויוקל לך קצת.... ובקשר לשאר... את שמה לב איך עם כל הקשיים את נלחמת? את לא מוותרת? את יודעת לומר, לצעוק, שקשה וכואב... וגם זה כשלעצמו כלל לא מובן מאליו... את יודעת לבקש עזרה... מצליחה קצת לשתף במה שעובר עליך.. את יודעת כמה כוחות דרושים לכך?? ואתיודעת מה אומרים, אחרי כל נפילה מגיעה עליה... וכדי להגיע לפסגה מתחילים מהתחתית שבתחתית ובצעדים קטנים מתפסים למעלה... וכל ירידה או נפילה היא לצורך מנוחה וצבירה כוחות... תנופה... ויש לי עוד מלא כאלה, אבל נראה לי שהבנת את העיקרון ושאת מדקלמת אותם בעל פה בעצמך.. אז אני יכולה כרגע רק לבקש ממך שתמשיכי לכתוב.... בסוף גם יגיעו דברים טובים, אני בטוחה.. ולומר לך שאנחנו כאן, קוראות אותך... ((((איתך))))

ילדונת יקרה הדבר שהכי פחות צריך להטריד אותך עכשיו זה אם ההודעות שלך לאחרונה היו לא אופטמיות , את בעצמך לא היית במקום של אופטמיות , להפך , כתבת שעברת דברים לא קלים בכלל , ליבי איתך מתוקה , ואני גם שומעת שישנם שינויים לטובה בטיפול שלך אז רוצה לחזק אותך ולומר לך שזו בהחלט הזדמנות מצוינת עבורך לטפל בעצמך כמו שרק מגיע לך ,מקווה בשבילך שעם הזמן הטיפול יעשה לך רק טוב , ואולי גם את תשני את הגישה שלך לאנורקסיה , מחזיקה לך אצבעות חזק שיצליח לך , ואת , אל תישארי לבד עם כל מה שעובר עליך , כנסי , שתפי , ואנחנו כאן , חיבוק לחיזוק מתוקה חטולה

ילדונת יקרה את אכן יקרה לנו, וחשוב שתשתפי ותפרקי מעצמך ...כמה שאת יכולה המעט שאנחנו יכולות הוא להיות למענך כאן , לחזק לתמוך ולאחל את הטוב אני שמחה שאת סומכת על הצוות ומרוצה מהתוכנית שבנו עבורך... זו התחלה מצויינת!!! לסמוך ולהאמין שאכן רוצים בטובתך!! חזקי ואמצי האמיני ביכולות של עצמך אידה

המקום שלך זה באויר הפתוח,בין החיים-לא במחלקה סגורה! תיאבקי,תילחמי,תעשי כל מה שצריך כדי להחזיר לעצמך את עצמך ואת השליטה! מאמינה בך {אפילו שזה מרחוק} שולחת חיבוק חם ומגן והמון כוחות. {אני כאן גם שאני לא כאן}

היום בערב יום השואה עצוב וקשה.....לי לפחות זה עושה.... עד אז אני מעבירה לכן טיפים לבוקר אחר... בוקר מפנק... תאפשרו לעצמכן? מקווה שלפחות חלק מזה... ---------------------------------------------------------------------------- מתוך מנטה על איזה בוקר אתם חולמים בלילה? במקום שוב ליפול מהמיטה, לריב עם הילדים, לשתות את הקפה במעלית ולהסתרק בדרך לעבודה, הכנו לכם תוכנית מקיפה לבוקר מסוג אחר. בוקר טוב באמת, שאנטי או רומנטי, פעיל או יעיל, שפועל על כל החושים ומבטיח יום נהדר רונית מוזיקנט פורסם: 24.11.06, 10:59 מי שקל לו לקום בבוקר - שיקום! כן, בדיוק מה שחשבנו. ההשכמה בבוקר, אם לומר זאת בעדינות, היא לא בדיוק החלק הכי נעים של היום. להיאבק עם השעון המעורר, לריב עם הילדים שיתלבשו כבר, לחפש בפאניקה את המפתחות לאוטו, לגלות שנגמר החלב, לראות איך הזמן רץ בלי שהספקנו ללגום מהקפה... כל כך קל לקום על צד שמאל. מחר, אנחנו מבטיחים לעצמנו (מדי יום...), מחר נקום לבוקר של יום חדש. מחר נזכור לכוון את השעון המעורר, נסחוט מיץ תפוזים טרי, נחייך בחיבה אל בן הזוג ונגיע בזמן לעבודה. אז יש לנו חדשות בשבילכם: מחר אתם באמת הולכים לקום אחרת. איך? פשוט מקבלים את ההחלטה יום-יומיים קודם ונערכים בהתאם. מסובך? בכלל לא. ההכנות פשוטות, הצעדים קטנים והארגון כמעט אפסי. לכם נותר רק להחליט מה ומתי - ולבצע. מעכשיו אין תירוצים. הבוקר בא - לעבודה! בוקר טוב: 4 דרכים לקום על צד ימין בוקר רגוע ושלו בוקר אוהב ומפנק בוקר יעיל ומפוקס בוקר נמרץ ומלא חיים על איזה בוקר אתם חולמים בלילה? במקום שוב ליפול מהמיטה, לריב עם הילדים, לשתות את הקפה במעלית ולהסתרק בדרך לעבודה, הכנו לכם תוכנית מקיפה לבוקר מסוג אחר. בוקר טוב באמת, שאנטי או רומנטי, פעיל או יעיל, שפועל על כל החושים ומבטיח יום נהדר רונית מוזיקנט פורסם: 24.11.06, 10:59 מי שקל לו לקום בבוקר - שיקום! כן, בדיוק מה שחשבנו. ההשכמה בבוקר, אם לומר זאת בעדינות, היא לא בדיוק החלק הכי נעים של היום. להיאבק עם השעון המעורר, לריב עם הילדים שיתלבשו כבר, לחפש בפאניקה את המפתחות לאוטו, לגלות שנגמר החלב, לראות איך הזמן רץ בלי שהספקנו ללגום מהקפה... כל כך קל לקום על צד שמאל. מחר, אנחנו מבטיחים לעצמנו (מדי יום...), מחר נקום לבוקר של יום חדש. מחר נזכור לכוון את השעון המעורר, נסחוט מיץ תפוזים טרי, נחייך בחיבה אל בן הזוג ונגיע בזמן לעבודה. אז יש לנו חדשות בשבילכם: מחר אתם באמת הולכים לקום אחרת. איך? פשוט מקבלים את ההחלטה יום-יומיים קודם ונערכים בהתאם. מסובך? בכלל לא. ההכנות פשוטות, הצעדים קטנים והארגון כמעט אפסי. לכם נותר רק להחליט מה ומתי - ולבצע. מעכשיו אין תירוצים. הבוקר בא - לעבודה! לפני שמתחילים, הערה חשובה: לנשים בהריון או מיניקות וכן לאנשים הסובלים מלחץ דם גבוה ולחולי אפילפסיה כדאי להימנע משלב השימוש בשמנים ולעבור לשלב הבא. בוקר רגוע ושלו זה הבוקר שאנחנו הכי צריכים - ושהכי קשה לנו לפרגן לעצמנו. פשוט לקום ברוגע, לשתות את הקפה בנחת, בלי להסתכל על השעון כל חמש דקות, בלי להילחץ מהפקקים. נכון, זה צעד אמיץ, אבל שווה לכם לעשות אותו. בוקר רגוע מבטיח שכל היום שלכם יהיה גם שלו ונינוח. 3 כללים לבוקר רגוע מתחילים בהכנות יום קודם: מסדרים את כל הבלגן בבית - כלים בכיור, בגדים זרוקים, עיתונים מפוזרים... קימה לבית מסודר, נקי מדיטציה על הבוקר לא תזיק (צילום: יריב פיין) ומאורגן תורמת לתחושת השלווה הכללית. מכבים את השעון המעורר. כן, מה יש? בוקר אחד תתעוררו ביקיצה טבעית. זה לא יקרה ב-11:00, אל תדאגו. השעון הביולוגי שלכם כבר יגיד לכם מתי הגיע הזמן לקום, ובלי צלצול מעצבן של שעון. מעבירים את הסלולרי למצב "שקט". הנועזים יכולים פשוט לכבות אותו. אם זה מלחיץ אתכם (מה שעומד בניגוד גמור לבוקר שלו ורגוע), מותר לכם לבדוק הודעות במשיבון מדי פעם ולחזור במקרים דחופים. התעמלות בוקר: מדיטציה אפשר להישאר בפיג'מה או ללבוש בגדים נוחים. שבו על המיטה בישיבה מזרחית, השעינו כרית גדולה על הקיר והישענו עליה בנוחות. עכשיו התחילו במדיטציה: התרכזו בנשימה. שאפו עמוק אוויר בספירה של 4, ונשפו אותו לאט בספירה של 8. חזרו על הפעולה כמה פעמים. לחמצן יש השפעה מרגיעה על גלי המוח. בצורה זו של נשימה קיבולת החמצן הטרי גדלה משאיפה לשאיפה, וכך גם ההשפעה המרגיעה. בעודכם מתרכזים בנשימה, מקדו את תשומת לבכם באזור העין השלישית - בין הגבות. אחרי כמה רגעים תחושו ותראו צבעים שונים, שמרחפים סביבכם וממלאים אתכם. התמכרו לתחושה ודמיינו כיצד הצבעים אופפים אתכם. צרו בדמיון בועה גדולה, רצוי בצבע ירוק (זה הצבע המרגיע ביותר), ורחפו בתוכה. הישארו במצב כזה כ-10 דקות. ארוחת בוקר ישראלית ארוחת הבוקר צריכה לכלול 80% חלבונים ו-20% פחמימות, שהם היחס שעליו התזונאים ממליצים כדי לשמור על משקל תקין ותחושת שובע. וכשאנחנו שבעים בלי להיות מפוצצים, אנחנו גם רגועים. מרכיבים: שתי ביצי עין 1 פרוסת לחם מקמח מלא סלט ירקות גדול ממרחים: גבינת עזים, טחינה או אבוקדו מיץ טבעי, רצוי סחוט טרי לא לשכוח: הקדישו לארוחת הבוקר את מלוא הזמן. היום לא לוגמים קפה בעמידה. ערכו את השולחן והרחיקו את העיתון. גם תחושו בטעמים ביתר שאת וגם תשפרו את העיכול. בנות!!! בוקר נפלא!!! אידה

אני תמיד משתדלת לארגן לי בוקר רגוע שכזה.... קמה מוקדם, שותה קפה, מכינה ואוכלת סלט פרות עם יוגורט לארוחת בוקר, תוך כדי בודקת את המיילים וקוראת בפורום (אם יש מה) לא ממהרת - משאירה לעצמי מספיק זמן.... רק שלא תמיד זה ממש עוזר לשאר הבוקר - מהרגע שאני יוצאת מהבית :(

אני בבוקר כבר מזמן לא רבה עם הילדים להשכמה או בכלל קמה מוקדם כהרגלי ,עכשיו זה 6.00 ,מורידה את הכלב לטיול בוקר ומשם ממשיכה הלאה , להעיר את הבן , להכין שוקו , אצלנו לא אוכלים ארוחת בוקר , לא יודעת, זה הפך פסה ,ואני כן שותה נס קפה של בוקר , אם יש זמן , נכנסת למחשב כדי לראות מה נשתנה הלילה הזה עד הבוקר , אחד הדברים שכן מצא חן בעיני זה המדיטציה , אולי אאמץ את השיטה לתחילת הבוקר, אפילו לפני הורדת הכלב בבוקר , שיהיה לכולכן אחלה שבוע טוב חטולה

אנסה ליישם אותם..... בוקר מקסים אשה יקרה.

ילדה אחת קטנה רצתה לגעת בשמים אבל היא קטנה כל כך והשמים רחוקים מאוד וגבוהים חשבה הילדה אייך להגיע לשם ולגעת בהם, בגינה עמד עץ גבוה ואז היא החליטה לטפס עליו אולי תגיע טיפסה טיפסה והגיעה למעלה כמעט נוגעת אבל רק כמעט ירדה מהעץ וניסתה לטפס על סולם שעמד לא רחוק משם וגם לסולם נגמרו השלבים והשמים רחוקים כל כך הלכה הילדה וניסתה לחשוב אייך היא תגיע לגעת בשמים תוך כדי הליכתה היא רואה איש עם המון בלונים והיא ביקשה ממנו שיתן לה את כולם כי היא רוצה להגיע לשמים האיש הסתכל על הילדה המוזרה והוא נתן לה את כל הבלונים היא קשרה את עצמה אליהם והתחילה לעוף גבוה גבוה עם הרוח אבל שוב רק השמים התרחקו ממנה מאוכזבת ועייפה מכל הנסיונות לגעת בהם לקחה דף ניר לבן לקחה צבע כחול וציירה שמים ובאצבע אחת נגעה בהם ודמעה מלוחה זלגה על לחייה

כתבת בצורה אמיצה ומרגשת, מעניינת ומרתקת.אך עם כל התסכול יש במכתם לבך אף תקווה עצומה ופתרונות יצירתיים לגעת בשמיים ולממש את חלומך....... ובטוחני שעם יכולות וכוחות שכאלו עוד תגיעי רחוק. אוהבת. שדה ניר

ילדה יקרה ספרי לנו על עצמך מהם השמיים? מה הבלונים? והפתרון שמצאת.... לקרב את השמיים אלייך.... איתך אידה

ריגשת אותי מאוד אפשר לנגב לך את הדמעות ? חיבוק ענקקקקק יקירתי חטולה

הילדה שחיפשה לגעת בשמים כי שם לא ימצאו אותה ולא יגיעו אליה וכמה שינסו בכל מיני דרכים היא תהיה שם והם יהיו כאן רחוק ממנה הילדה הפגועה שבי שדמיינה לעצמה מקומות אחרים רחוקים אני זוכרת אותי כילדה שהייתי ממציאה סיפורים ומדמיינת עולמות אחרים והבלונים זאת אשליה כי הם מתפוצצים כמו החיים היום הילדה הקטנה הפחידה אותי,ישבנו באוטובוס חזרה מהעבודה עבדנו בוקר בגלל שהיום ערב יום השואה,ישב לידינו בחור עם אקדח והוא נרדם וגל הקטנה רצתה לחטוף לו את האקדח ולירות לעצמה כדור בראש והיא הסתכלה על האקדח והיא הסתכלה עליו והושיטה יד לכיוון הוא היה ישן הראש שלו מושען על החלון הרגשנו אייך דפיקות הלב מואצות ואייך כל האנדרנלין עולה בכל הגוף ובעיני רוחינו ראינו כבר את היריה והשקט שאחרי אבל רק ראינו לא ביצענו ירדנו רועדות מהאטובוס רק מעצם המחשבה המצמררת הזאת מה יהיה בפעם הבאה תהיה יריה או לא ועוד משהו סליחה שאני כותבת הכל בשירשור הזה ולא פותחת הודעה חדשה תמיד ביום השואה אני שואלת את עצמי אם אבא שלי זה שפגע בי מינית לא היה עובר את הזוועות האלה אולי הוא היה אבא נורמלי? אולי עיוותו לו את הנפש, ביום הזה אני אוהבת ושונאת אותו שאני חושבת עליו שם בתופת הזאת בלי אף אחד נתון לגורלו מאבד את כל היקר לו תמיד שאני רואה את המספר חרוט לו על היד כתזכורת אני כואבת עליו

היי מתוקה גם לסבי וסבתי היה חרוט על ידם מספר אני זוכרת אותם כאנשים מאוד טובים אפילו כדמות מפתח בחיי את סבי האחר לא הכרתי כי הגרמנים ירו בו מול העיניים של אבי שהיה ילד קטן , רוצה לומר לך , שאבי מעולם לא היה אדם רגוע , תמיד היה משהו בהתנהגות שלו שהביע אדם נרדף, לצערי זה לא השתנה עד היום ושדווקא היום יש לו יומולדת למרות שהוא לא חי בארץ , הייתי רוצה לדעת מה מסתובב לו בראש ביום כזה ,כנראה שגם לעולם לא אדע כי הוא מעולם לא רצה לדבר על השואה הפרטית שלו , אני שמחה שלא עשית מעשה פזיז ,ולגבי אביך , את חושבת שהוא יודע מה פרוש נורמלי במושגים שלנו ? אני בספק יקירתי שולחת לך המון חיבוקים שיגנו עליך יפתי חטולה

הרבה פעמים אני שומעת....לא רוצים להבין את מי שפגע.... שאין תירוץ ואין מחילה לעיתם אני גם שומעת את מי רוצה להבין???למה? ואת מי שקשה לו לדעת.... אין ספק שמי שעבר את השואה עבר טרומה קשה ביותר! טראומה של זוועות, חיים בשבי, ברעב, מחלות, התעללות, אונס, עבודה קשה... חוסר אונים של שנים... טראומה שהשפיעה ומשפיעה כל רגע על חייו וגם של חיי ילדיו. מי יודע גל? מי יודע מה באמת עבר שם??? רק לו התשובות! אך אין ספק שהדבר השפיע !!! מחזקת אותך אידה

מדוע בפורום הזה אין איש מקצוע כמו בפורומים אחרים? שמתי לב שבכל הפורומים של נפגעות תקיפה מינית אין עזרה מקצועית ומסודרת אלא רק מנהלת שגם היא לא מופיעה בשמה האמיתי. התוצאה היא שהסגנון בפורומים האלה הוא של צ'ט, וזה מאוד מצער. אם ניקח כשהשוואה את פורום הלם קרב או פורום פסיכותרפיה, הרי ששם יש איש מקצוע שעונה לשאלות מורכבות. מה הסיבה לכך שאין פה עזרה מקצועית?

אני גם חושבת כמוךשאלתי את עצמי את אותה שאלה,אני לא ממש נכנסת לפורומים אחרים,אבל לדעתי זה באמת היה מוסיף אני איתך....

את הפורום הזה מנהלת אידה, והיא בהחלט אשת מקצוע בעלת תואר שני, ונסיון של שנים רבות בטיפול בנפגעות תקיפה מינית, אלימות במשפחה, ונשים במעגלי חיים כאלה ואחרים. אידה לא מופיעה כאן בעילום שם או בשם בדוי, זהו שמה האמיתי. הפורום הינו פורום של תמיכה ולא פורום טיפולי, כי טיפול מטבעו לא יכול להיות וירטואלי (הוא מעט יותר מורכב.....) אבל כן יש כאן תמיכה רבה והכוונה מצידה של אידה. מקווה שעזרתי לך מעט. מוזמנת להישאר איתנו... ליאור

אלא את אור הנפש. בכל מקרה, אני לא רואה שיש פה מתכונת של שאלת שאלות ומתן תשובות, אלא יותר של שיחה חופשית בין המשתתפות, בלי עזרה והדרכה (דבר שהוא נחמד, אך לא מספיק, לדעתי). בגלל שזו תופעה נפוצה בפורומים של נפגעות תקיפה מינית (כך גם בפורומים של "מקום"), חשבתי להעלות את התהייה. אני מוצאת שקל לי יותר להעלות שאלות בפורום פסיכותרפיה מאשר כאן, בגלל ששם יש מענה מדוייק ומסייע מאיש מקצוע.

כפי שהוסבר לך זהו אכן פורום תמיכה וזה סוד קסמו והנו מנוהל על ידי אידה מאור הנפש- עו"ס מקצועית ומוסמכת בעלת תואר שני. את מוזמנת לשאול שאלות רלבנטיות ולהשאר עמנו. שדה ניר.

שרון יקרה!!!! זהו הפורום הראשון לנפגעות תקיפה מינית שמנוהל ע"י אשת מקצוע, אנוכי!!!! כמו כן יש פורום נוסף כזה שהוקם לאחר הפורום הנ"ל!!! כל שאר הפורומים מנוהלים ע"י נפגעות. כל הפורומים מנוהלים בצורה מקצועית כל אחד לפי הפן ,מענה והאיכות והיחוד שלו!!! קצת מוזר שאת נכנסת בביקרתיות שכזו????? בלי להכיר את הפורום?!!!! ואולי דוקא כן?! ואפילו יותר....ולכן הביקורת? זו פורום תמיכה יש כאן משתתפות ותיקות וחדשות שמתווספות, יש שנכנסים לרגע....לשאלה ...לבדיקה....יעוץ....והכל בסדר גם את אם תחליטי להשאר...נשמח... שבוע טוב אידה בכל אופן

ולאידה היקרה: סימני הקריאה שלך מבהילים אותי, אנא, ברכות, לא בגסות:)

הי שלום לכולם,יש ימים שאני לא ממש מול המחשב אבל אני חושבת אליכם כול הזמן,אני לא תמיד מרגישה טוב ולוקח זמן להיתאושש,אבל בסוף קמים וזה מה שחשוב,אוהבת את כולם

היי עמיתוש שרק תרגישי טוב יקירה תשמרי על הבריאות שלך ועל עצמך את יודעת שאת מאוד חשובה נכון ? כנסי כשתוכלי ותרגישי טוב שבת נעימה לך חטולה

אכן חשוב לזכור שבסוף כל נפילה ישנה תקומה. ושירידה הנה לצורך עליה. והיא הנחמה. שבוע טוב ומבורך לך נשמה. שדה ניר

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3387534,00.html

עצוב מאוד אחר כך עולים כל הרגשות האחרים של כעס וזעם!! כל הכבוד לבחורה שהיה לה האומץ והכוח לפנות למשטרה להתלונן. אידה

מתלוננות אנונימיות שלום, אנחנו לא מכירים/ות אתכן, אבל רצינו להביע תמיכה ולחזק את ידיכן בדרך הקשה בה בחרתן ללכת. מכתב זה נולד מהצורך להגיד לכן: אנחנו איתכן, מחזקים אתכן, כואבים איתכן, עומדים מאחוריכן. יש כל כך הרבה אנשים: נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, מכל השכבות, מכל העדות , שמאמינים לכן ובכן, שלא חושבים שאתן "אשמות" "זונות" "ממציאות". אנו לא מטילים ספק בדבריכן ויודעים שאתן משלמות מחיר כבד על הדרך האמיצה אותה בחרתן. בעוד הנשיא ומקורביו זוכים לשעות חשיפה בכל אמצעי התקשורת ומוקפים עורכי דין יקרים, מנוסים ואגרסיביים, יח"צנים, יועצי תקשורת ואמצעים כספיים, אתן נשארות אנונימיות וכואבות. אנחנו לא רוצים/ות להתייחס לסוגיות "מעמד הנשיא, לאן?", "התדרדרותה המוסרית של המדינה", "הפוליטיקה בשפל המדרגה", "תגובותיה של אשת הנשיא", "התקשורת ותפקידיה" ועוד. אנחנו רק רוצים/ות להתייחס אליכן, נשים צעירות שנקלעו לעין הסערה, ולומר לכן- אתן לא נשכחות. אנחנו דוחים/ות בשאט נפש את אסטרטגית ההכפשות וההמצאות כלפיכן ועליכן, הצצות כפטריות לאחר הגשם בתזמון יח"צני להפליא ומזועזעים משפל המדרגה של הנשיא ויועציו. אין זה מפחית מהקושי, אבל מלחמתכן היא מלחמת כולנו, מלחמת בנינו ובנותינו, הזכאים לגדול בחברה בה מכבדים את האחר, את גופו ואת נשמתו. כבוד בסיסי, שאינו מושפע ממעמד, גיל, מין, דת, או כסף. אנחנו מכבדים/ות את האומץ שלכן לעמוד מול כל החזיתות למען הצדק האישי שלכן, ולשלם את המחיר גם עבור הצדק החברתי. אנו מזדהים/ות אתכן וחשוב לנו שתדענה זאת. אתן לא לבד. אנחנו אתכן, נותנים/ות לכן כוח, מעריכים אתכן, מבינים אתכן. וכן, מודים לכן. אזרחים/ות תומכים ומחזקים.< זהו מכתב מהמרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בעיני יש בו הרבה כוח. מקווה שהוא יתן גם לכן. שבת שלום. ב.

ישר כוח , כל הכבוד על מכתב תומך כזה , אני בעד מזדהה עם כל מה שנאמר במכתב הזה חטולה

מה ניש? אני קרועה בעייפות. והנה עוד סופ"ש בפתח.. הולכת לקרוע את המיטה בשינההההההההההההההההההההההההה.. אה..ומשהו שמאוד ימצא חן בעיינך, ובעיניי כל אחת כאן. http://www.mivzakon.co.il/Recipe/cheese/index.htm

בראשית, מה שלומך? איך את מרגישה עכשיו אחרי הסערה? המכתב הזה נכון ומרגש.... טוב שיש עוד מי שמאמין.... אה, והתגעגעתי אלייך.... ליאור

מה ניש? האמת, שגמני געגעתי אלייך מליונים. אני? יהיה טוב. ימים קשים עברו על כוחותינו, עכשיו קצת ברגוע, אבל עדיין נערכת להתקפה שניה. מקווה שלא אהיה יותר מידיי פצועה אשתדל לשמור על עצמי במאבק ההשרדות האין סופי הזה. ומה איתך כפרע?! כתבי לי לאימייל, כי אין לי ת'מייל שלך. לא יודעת היכן הוא ברח. [email protected] שבת נעימה וטובה בובה.

המכתב שצירפת מרגש, נוגע ללב ובעיקר מחזק אותנו הנפגעות והמתלוננות!!! שבוע טוב ומבורך לך מתוקה שלי. שדה ניר