פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

שלום, לפני 5.5 שנים עברתי תקיפה מינית והתמודדתי איתה בצורה מאד טובה בסופו של דבר עקב בקיאות בנושא של איך להתמודד עם מצבים שכאלו. הצלחתי לחזור לחיים כרגיל אפשר לומר עד שלפני כחודשיים עברתי תקרית קטנה ולא נעימה של תקיפה עם מישהו ושאני מכירה ושלא ציפיתי ממנו לדבר שכזה. אב לבסוף הסתיימה בטוב אותה הסיטואציה החזירה אותי אחורה לאותו יום שלעולם לא אשכח וומאז כל קשר שאני מתחילה מכניס אותי ללחץ ברגע שאני מגיעה לקטע מיני אני הודפת ונלחצת. אני לא מסוגלת שיהיו מעלי. אני מתחליה להזיל דמעות ולא מבינים למה ואני מתרצת. וזה ממש פוגע לי בהתחלה של קשר. אני לא יכולה לספר דבר אישי שכזה וגם לא מעוניינת בשלב הזה. אבל מצד שני הם לא מבינים כ"כ למה אני בהיסטריה ונמנעת להגיע למצב מיני. אני לא מצילה ללכת עד הסוף ולהנות. אני עצורה ומפחדת. אפילו רועדת. יש לציין שכל הסממנים הללו הופיעו מיד אחרי האירוע שלפני 5.5 שנים ונעלמו עם בואו של קשר יציב שהיה לי והלך לפי הזמן שלי. אשמח לתגובה, תודה רבה, שירלי

היי שירלי , בוקר טוב לך וברוכה הבאה לפורום שלנו לפני חמש וחצי שנים הותקפת מינית וחווית חוויה מאוד קשה , חוויה שלצערי משאירה את חותמה לכל החיים , את אומרת שהתמודדת עם הנושא בצורה מאוד טובה עקב בקיעות בנושא של איך להתמודד , באמת כל הכבוד לך , האם טופלת אצל מישהו/י? את צריכה להבין שמה שהראש יודע על ההתמודדות , הגוף לא יודע , לגוף יש שפה משלו , הגוף משגר לך אותות שהוא עדין זוכר את הפגיעה הראשונה , שהוא עדיין לא התגבר על הטראומה שעבר והנה עוד פגיעה נוספת ,בכלל לא קל , לדעתי הצנועה ,את צריכה ללכת לטיפול אצל מישהו/י שמטפלים בנושא של תקיפות מיניות , יתכן מאוד שלא התמודדת עם הפגיעה הראשונה שלך עד הסוף כמו שצריך , מאחר ואת מספרת שיש לך בעיות עם קיום יחסים מיניים , וברור לגמרי שהתקרית השניה העלתה את כל מה שחווית בפעם הראשונה , זה פועל יוצא , ברור לגמרי כל מה שקורה לך ,נכון שזה כואב ומטריד בחיי היומיום , אך צריך פשוט לטפל בשתי הפגיעות שעברת עם מישהו/י שמטפלים בענין , במרכז לנפגעות תקיפה מינית יוכלו לעזור לך למצוא מטפל/ת שיעזרו לך להתגבר על הטראומות שחווית , מומלץ מאוד לעבור טיפול !!!!!!! את מוזמנת להשאר כאן איתנו אם בא לך , לדבר , לשתף כל מה שבא לך , בקצב שלך, ואנחנו נשתדל לעזור ולתמוך בך בכל מה שאפשר , ברוכה הבאה ושבת שלום לך חתולה

אני מצטרפת לכל מילה של חתולה, ומוסיפה... באופן אישי, מצאתי פה בפורום, את כל מה שהיה חסר לי, כדי להתמודד ממשית. את מוזמנת להשאר איתנו, אם את רוצה, לשתף ולהשתתף בקצב שלך. שתהייה לך שבת של שלווה אורלי

טוב לראותך כאן מוזמנת להשאר ולהיות חלק מאיתנו... את מספרת על חויה טראומטית שחוית .... חויה שמטביעה חותם על כל פרט ופרט בחיים שאחרי.... כולל מערכות יחסים... כולל יחסים בין אישיים... ולכן החשש , השיתוק הרעד.... הכל טבעי לחויה שהקשה שעברת... אבל זה לא משהו שלא ניתן לשינוי... או שאי אפשר לעבור ולהתגבר עליו.... איני יודעת אם שיתפת במה שעברת? אם יש מישהו שתומך בך? האם את לבד עם כל מה שעברת ועוברת לבד??? שיתוף מאוד יכול לעזור ולהקל.... וכמובן עם בו הזמן עם הבן זוג המתאים תוכלי גם כן לשתף ולהתגבר על המכשול. דבר נוסף שמומלץ הוא עיבוב הטראומה....עיבוד בטיפול טיפול מאוד עוזר ומקדם. טיפול הוא לא דבר קל אך מאוד עוזר ,מקדם ונותן המון. מקווה לראותך איתנו אנחנו כאן בשבילך אידה

מה קורה יפתי ? נעלמת ונאלמת ? את בסדר נשמה ? דואגת לך , תני סימן חתולה

זה לא היה בכוונה סתם ככה יצא..... אני בסדר מנסה לעקל את הרעיון המוזר הזה שנפרדנו ושאני לבד עכשיו היום למשל כשחזרתי הבייתה חיפשתי לרגע את האוטו שלו בחניה עד שקלטתי שהוא לא יכול להיות שם האמת שאנחנו מדברים כל יום בטלפון ונפגשים מדי פעם וזה נותן הרגשה של פחות לבד אני גם קצת יותר בקשר עכשיו עם שתי חברות טובות שלי נפגשתי היום עם אחת מהן והיה נורא כייף מאוד התגעגעתי אליה לא יוצא לנו להיפגש הרבה והיום נפגשנו וישבנו בבית קפה ואחר כך הלכנו לקנות כמה דברים ובשבוע הבא כנראה ניפגש שלושתינו אם יצא, ואם לא אז אני אפגש לבד עם החברה השניה ככה שלא משעמם לי וכמעט כל יום יש איזה משהו ובשבוע הבא אני הולכת להירשם ללימודים של טיפול באומנות כבר לקחתי את הטפסים ושילמתי את דמי ההרשמה עכשיו נשאר רק לאסוף ולסדר את כל הניירת, למלא את הטפסים ולמסור את הכל

שחפית?????. אני מה זה גאה בך נשמה , כל הכבוד לך שאת עושה דברים נפלאים עבור עצמך , להפגש עם חברות ,לצאת מהבית , לא להיות לבד !!!!!! פשוט נפלא , נפלא , נפלא יקירתי !!! לימודים של טיפןל באומנות בשבילך או כדי ללמד ילדים ? או שזה שניהם ביחד ? נשמע ממש מענין יפתי , שיהיה לך המון בהצלחה !!!! מאושרת בשבילך , איזה יופי !!!! מחבקת אותך המון , את נהדרת חתולה

בשבילך באהבה http://stage.co.il/Stories/543921 אוהבת אורלי

http://www.marsneedsguitars.com/blog_pics/broken-heart.jpg דמעה

דמעונת יקירתי מבינה אותך , כואבת איתך , מקווה שהמילים של ריטה יעזרו לך כשהכל יתבהר, אפילו היום הסתווי יהיה אומץ לחיות עוד יום בתוך הימים כשהכל יתבהר אפילו למחצה את עצמנו נמצא כשהכל יתבהר, המלך יפול אני שוב אלחץ על הכפתור הכחול כשהכל יתבהר, אפילו חלקית תגיד לי, כן תגיד לי כשהכל יתבהר מחבקת המון ברכות מתוקה שיהיה לך יומטוב חתולה

תודה על השיר ועל החיבוק....מחכה שהכל באמת יתבהר...מקוה שזה יקרה בקרוב... דמעה

נפרדת מהמטפלת? מקווה ומאחלת שיעבור מהר ותצאי רק מחוזקת!!! בהצלחה איתך חיבוק אידה

היום היא נוסעת...אתמול ניפרדנו..ואני יודעת שזה "רק" ל 3 שבועות אבל כרגע זה די מרגיש לי כמו סוף העולם..וזה לא רק הנסיעה שלה...גם כלכלית לא פשוט..גם אני שונאתתת את פסח...גם הבריאות שלי על הפנים...הכל מרגיש לי כבד כל כך...תודה על החיבוק דמעה

"אין דבר יותר שלם מלב שבור". ורק כאשר הלב קרוע לרסיסים ניתן לאסוף ולאחד אותו מחדש כמו שרוצים!!! מחבקת ומאחלת לך ימים יפים ומוארים שדה ניר.

אבל... מה שמפריע לי, זה הפחד מהתעמתות עם גברים. אני עוסקת במיסטיקה - משמע לקבל קהל... קבלת קהל תאלץ אותי לשמור את הכלב קשור... (אגב, הוא הבריא לגמרי מהפצע בגרון - שלשום היו הסימנים הראשונים ואתמול בלילה הוא התחיל להשתולל, כמו אחוז דיבוק - זה היה חסר לו, כנראה) בכל אופן, בשבילי, החזרה לקבל קהל יוצרת בעיה לא קלה - אני פוחדת להתעמת לבד עם גברים. האיש שלי הציע, שהוא יעבור למערכת עבודה, בה הוא יבלה חצי שבוע בבית וחצי שבוע בבסיס - כך שאני אוכל לקבוע עם לקוחות, בזמן שהוא בבית... אבל מה אני עושה, בלילות בהם הוא נשאר בעבודה?!? אוף... הלוואי והיה פיתרון קל לכל העסק הזה. אני יודעת, שבמצב כזה אין פיתרונות קלים, מצד אחד, ומצד שני, אני יודעת, שאני חייבת להזיז את התחת הגדול שלי ולהתחיל לממש את עצמי, או שאחזור לשקוע בתוך דיכאונות... בינתיים אני עצבנית נורא, חסרת סבלנות... ואת כל העצבים האלה אני מוציאה על האיש המקסים שלי ועל הכלב, שלא מגיע להם בכלל, וככל שמתקדם האירגון של חדר-העבודה, ככה אני עצבנית יותר, בוכה יותר, צועקת יותר ומרוחקת יותר מכולם. מה עושים במצב כזה? - איך אני מרגיעה את עצמי? מבולבלת לגמרי אורלי

מזל טוב לך על החלטה כזו אמיצה !!!!!! שמחה לשמוע שהכלב החלים , אם את פוחדת להתעמת עם גברים , אז אולי בהתחלה תקבלי רק נשים , עד שתהיי שוב בטוחה בעצמך , אישך המקסים נמצא שם לצידך ותומך בך בהכל , וברור לגמרי שאת מלאת חששות וחרדות , ההתרגשות חוגגת , אז למה שלא תצתרפי גם את ותחגגי ? אני מאוד אוהבת מיסטיקה למרות שמעולם לא הלכתי לשום מסיטיקנית , אייך את מרגיעה את עצמך ? אני מאוד אוהבת מוסיקה קלאסית קלה ,אז במצבים כאלה אני שמה מוסיקה שאני אוהבת , משתדלת להכנס ראש ןכולי לתוך המוסיקה ולהנות , זו התרפיה שלי ,או למשל לבשל ,או אפילו להתנפל על בית ולעשות דברים שמחכים לי , אם את מתחברת למה שכתבתי , או שיש לך דרכים אחרות משלך , קדימה לדרך !!! ושיהיה לך בהצלחה !!!!! חיבוק לחיזוק מתוקה ושיהיה לך אחלה יום חתולה

וואי, איך יכולתי לשכוח... אני נרגעת, כשאני מציירת וברקע המוזיקה של שטראוס הבן, או אנדרו לויד ובר. תודה, שהזכרת לי, חתולה מחבקת אורלי

החלטה נהדרת... את זו שמחליטה את מי לקבל! ואת בהחלט יכולה להגדיר שאת מקבלת רק נשים!!! תרצי זאת מאיזה כיוון שאת רוצה...אבל זו החלטה שלך. להרגע.... הבנתי שיש כבר פתרונות.... נסי גם משהו חדשני שיתן לך אנרגיות לסידור כמו כריות חדשות, צבע?שטיח....עיצוב חדש??? בהצלחה אידה

אני מתכוונת לממש את הרעיון שלך ולקבל רק נשים. עד עכשיו שום דבר לא הצליח להרגיע אותי, אני רק נעשית יותר ויותר עצבנית. לא הצלחתי להתרכז, בשביל לצייר, גם הטיפול בבית לא עזר לי בכלל, אני כולי כמו קפיץ, לא יודעת על מה ולמה. מסכן הכלב שלי, הוא כבר פוחד מהמבטים שלי. כנראה, שאני צריכה להגיע להחלטה עם עצמי, שאני מקבלת אך ורק נשים. עד עכשיו, לא הבנתי, עד כמה, כל מה שעברתי, גרם לי לפחד. אני מבינה, שפיתחתי ממש חרדות, ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. סבא שלי ז"ל היה אומר: "מי שלא מתמודד עם החיים, לא חי." - אבל איך מתמודדים עם זה? תודה אורלי

גאה בך יקירה!!!! והפחד וההתרגשות הגואים בך נובעיםמן השינוי הגדול והמבורך ומפתיחת העסק שהנו עיסוק חדש לך וכל ההתחלות קשות כאמור!!! אני מציעה לך כשלב ראשון לקבל ולטפל רק בנשים!!! אחר כך בזוגות ורק אם וכאשר תהי מוכנה ובשלה לפתוח שערייך לגברים תוך נקיטת אמצעי זהירות וסימון תמרורים!!!!!!! בהצלחה לך יקירה!!!! ולמיסטיקה יש בי הרבה סמנטיקה!!!!!!! שדה ניר.

סוף-סוף הצלחתי להתרכז ולצייר עם נעימות של אוליבר שנטי ברקע. ההחלטה, לקבל נשים בלבד, באמת שינתה אצלי ויצרה אצלי רוגע. הבוקר המשכתי את אירגון חדר-העבודה בחיוך, אבל הבטן ממשיכה לכאוב, וזה צפוי עם כל ההתרגשות מסביב. האיש שלי טוען, שכל העצבים נובעים מהשינויים, שיצרתי בחילוף החומרים אצלי, בעקבות הדיאטה - כמה משעשע :-) התחלתי, היום, כבר לברר את כל מה שקשור לחוקים (מס-הכנסה, ביטוח-לאומי וכו')... נשאר לי לקוות, שיהיה לי את האומץ להוציא את התוכנית אל הפועל - בעבר היו תוכניות כאלה, אבל תמיד התחמקתי, בתירוצים שונים, ובסוף עבדתי עם חנויות למיסיקה, או מיסטיקנים אחרים. תודה על שאתן כאן, מחבקת את כולכן שבת שלום אורלי

הרבה זמן לא כותבת.. לא משתפת, ולא תומכת. התקופה שאני עוברת, נורא עדינה. מתרחקת מכולם.. כולם מתרחקים ממני.. זה נחוץ אבל גם חסר. חשבתי להפסיק טיפול, לבנתיים. בגלל שאני שוב מדחיקה את מה שקרה לי. עכשיו הרבה נושאים אחרים עולים אצלי. כמו למשל "מות אבא שלי" . http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=939355&passok=yes ועוד כל מיני. . . . חיים לא מובנים מבולבלת בכל מיני תחומים. לא יודעת מה עובר עליי. סתם חרא של חיים.

בובה, מתוקה, שולחת לך חיבוק חם, וגם כתף להניח ראש. מבינה את כאבך, סבא שלי ז"ל היה לי יותר מאבא... איתך, מחבקת ומנחמת אורלי

חתכתי מה שלא עשיתי הרבה זמן, עשיתי היום! נראה שאני צריכה תפרים, אבל לא אלך.. מנסה לעצור את הדם תודה שאת כאן אורלי

באמת את חסרה כאן מאוד וחבל מאוד שאת מתרחקת מכאן בכלל , קשה לעבור תקופה קשה או עדינה לבד אז אולי תכנסי יותר ויוקל לך , חומד , לכולנו ישנם זמנים שהחיים מבולבלים ולא מובנים , אולי אם תשתפי ברגשות שלך , ותכתבי כאן מה עובר עליך לא תרגישי לבד המון חיבוקים ליום טוב חתולה

מבין אותך ומחזק עד השמיים. אני כאן אים תרצי לשתף.

NU,E מותק שלי הכל בקצב שלך לאט לאט הכל יסתדר ומי אמר שטיפול זה המילה האחרונה? מי אמר שאת חייבת להמשיך? תעשי רק ובעיקר מה שטוב לך שלך בלב. שיבא

הגבתי לך בבלוג נשמה. ומציעה לך יקירתי לחלוק את הכאב..לשתף ולשחרר!!! ולבקר כאן יותר!!!! אתך תדיר שדה ניר!

שלום לכולן\ם.. אני בת 16. אתמול ראיתי סרט שנקרא "בלתי הפיך", אני לא יודעת אם מישהי מכן מכירה אותו, אבל בסרט הזה יש סצנת אונס מחרידה ומזעזעת.. הסצנה נמשכת 10 דקות וזה כל כך מזעזע וברוטאלי.. מרוב שזה היה מזעזע העברתי ערוץ לא יכולתי להמשיך לראות את זה.. הבעיה היא שעכשיו אני דיי בחרדה, וזה ממש מפחיד אותי. הסרט לא היה לגיל שלי ואני מצטערת שראיתי אותו.. אבל התמונות מהסרט לא יוצאות לי מהראש. מלבד זאת, אני במגמת תאטרון בבי"ס שלי, ויש לי מבחן בתאטרון. במבחן אני אמורה לשחק מישהי שנאנסה. הבעיה היא, שמאז אתמול, אני לא מסוגלת להגיד "נאנסתי"- כמו שאני אמורה להגיד במבחן. זה פשוט מפחיד אותי אחרי מה שראיתי אתמול.. ניסיתי להגיד את כל הטקסט שלי מהמבחן אבל כשהגעתי לקטע שאני אמורה להגיד את זה המילים פשוט לא יצאו לי מהפה לא הצלחתי.. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה רק סרט ולא אמיתי, אבל העניין הוא שדברים כאלה כן קורים וזה רק העצים את הפחד שלי.. מה אני צריכה לעשות?.. אולי רק לחכות שההשפעה של הסרט עליי תעבור?? ואם היא לא?.. תודה, ושבוע טוב בת 16

שלום לך בת 16 אין ספק שהושפעת לעומק מהסרט שראית , מעשה אונס אמיתי מזעזע הרבה יותר מהסצינה שראית , אני מניחה שהתמונות שראית עשו עליך רושם שלא מניח לך להרגע , שמחה שנכנסת לכאן כדי לדבר על מה שהסרט עשה לך , הייתי כן מציעה לך לנסות להשתמש דווקא בסצינה שראית וחווית בסרט כמאיץ , כלומר , התמונות רצות לך בראש נכון ? נסי לבדוק אם את מצליחה להתחבר לנאנסת במחשבה או ברגש , כמובן עד כמה שאת יכולה ולא להגיד לעצמך זה התפקיד שלי , כי אחרי הכל לא את עברת את האונס , אני חושבת שאם תנסי לראות את התמונות ולומר בתחילה בשקט " נאנסתי " תבדקי איך מרגיש לך , ואם זה בסדר תואמרי בקול גבוה יותר וכן הלאה , תשתמשי כל הזמן בתמונות שראיתובמה שזה עורר בך, ותחזרי על זה שוב ושוב ותראי איך זהמסתדר לך , אולי מעז יצא מתוק ? אני מאמינה שזה גם יעזור לך לשים את הדברים בפרופורציות נכונות , שיהיה לך בהצלחה , ואם בא לך את מוזמנת לספר אייך הלך לך חתולה

האמת אחלה סצנה היה זה היה ב''יס 3''. אבל אל תקחי את-זה רציני האיש בכלל לא החדיר לה

הודעה של חוסר רגישות וטיפשות!!!!!!!!

מתכרבלת בפינה..עושה את המינימום שדרוש כדי לעבור את הימים..לא רוצה לראות אף אחד..לא רוצה לדבר עם אף אחד...רוצה להיות בשקט בתוך הבועה המוגנת שלי...רחוקה מהכל ומכולם...לא לזכור...לא להרגיש...לא לדעת...לא לדאוג...לא לכאוב ולא להתגעגע...לא לפחד...רק לשתוק....שששששששששששששששששש דמעה

http://estaciondesbrujulario.blogia.com/upload/20051203235007-shhhh.jpg http://www.fotosearch.com/comp/STK/STK100/NVS3507.jpg דמעה

אפשר? מילה ? זה מנגנון הגנה...מאוד נוח...אולי מפתה.... יאללה מתנתקים.... אבל זה משאיר מאוד לבד ולבד זה עצוב וקשה ואולי עדיף שאני אשאיר עצמי לבד? מאשר ישארו אותי??? אני בכל מקרה איתך אידה

אני יודעת שזה מנגנון הגנה..אני זקוקה עכשיו להגנה כזאת...וכן הלבד קשה אבל תחושת הנטישה עוד יותר קשה....ותודה שאת איתי...חוזרת לבועה.. דמעה

זה קל מאוד להכנס לתוך בועה ולהתבודד, יקירה, אך קשה מאוד מהבועה הזאת לצאת, רציתי רק להתבודד מעט, 7 שנים, חיפשתי את הדרך החוצה... גם עכשיו, כשיש לי בן-זוג נפלא... גם עכשיו, כשחברים סובבים אותי... עדיין, קשה מאוד לפרוץ החוצה. עדיין, קשה לצאת מהבית לבד. מחבקת ומחזקת אותך, אישה יקרה, אורלי

הבועה הנה אשליה אופורות שמתנפצת בסופו של דבר כבועת סבון!!! מידי פעם נחמד להכנס אליה אך לחיות בבועה זה להיות בהקפאה ובניוון!!! אנא ממך צאי ממנה לאויר העולם, תני לעצמך צאנס לחיות ולהיות לשם הגיוון ומבטיחה לך שעם הרבה רצון טוב ותמיכה מהסובבים אותך תגיעי לאיזון. משגרת לך חיבוקים מחזקים ומפנקים. שדה ניר.

עקב התקף נוסטלגיה ביקרתי בפורום בתפוז שכתבתי בו פעם ואת לא מאמינה במה נתקלתי!!! זו כנראה הפעם היחידה שענית על איזשהו שאלון בפורום, בפסח 2004 ! עוד לפני שאני הייתי כנפיים.. אפילו... שימי לב לשאלה הבאה: 20. מקום בעולם בו היית מוכן לחיות:ישראל בלבד (!!!) :) סתם הייתי חייבת להראות לך... ממש נוסטלגיה...:)) זה כמעט גרם להתגעגע (לפורום ההוא כמובן....) שבוע טוב שיהיה...

כנפיים יקרה התקפי געגוע... אני עדיין מוכנה לגור רק בארץ ישראל.... גם ממש ברגע זה!!! זמני.... מתגעגעת אידה

גמני הלכתי בפורום ההוא רחוק, והגעתי לשאלון שם.. וכשראיתי את התשובה של אידה, ישר חשבתי על זה. . . . לא נותר עוד הרבה, אידה .. :-) געגעתי. . . .

נו מה??? את לא מכירה אותי כבר...? זה לא חריג בשבילי לכתוב בשעות הללו... אני פרפר לילה אמיתי :)

בוקר מגיעה לתחנת האוטובוס, מרחוק היא נראית לי ריקה מתקרבת, חוצה את הקצה הראשון שלה ומגלה איש זקן יושב ומעשן בתחנה אני מכירה אותו, הוא כבר הטריד אותי כמה פעמים אני ממשיכה ללכת מתרחקת כמה מטרים מהתחנה ונעמדת בחוץ מתעסקת עם הסלולרי שלי והתיק ושומעת קריאות מרחוק "בואיי" "בואיי" מתעלמת ממשיכה להתעסק בשלי הוא יוצא החוצה מהתחנה ומתקרב קצת וצועק שוב ושוב בואיי בואיי למה את עומדתבואי תשבי כמו מ-פ-ג-ר-ת! אני עונה לו שהסגריות שלו מפריעות לי הוא מיד זורק אותם על הכביש ואומר הנה ושוב קורא לי לבוא באתי התישבתי בקצה הספסל נצמדת במקסימום לזכוכית הוא מתחיל לדבר ולשאול: יש חבר? בת כמה את? בן כמה הוא? כמה זמן יחד? איפה גרים? מתי מתחתנים? במה הוא עובד ? במה את עןובדת? וכו.. אני לא ממש רוצה לענות ובכל זאת עונה, לא יודעת איך לצאת מזה בלי להיות גסת רוח.. תוך כדי כל השאלות הוא שולח ידיים :-( טפיחה על הכתף, ליטוף היד, עיסוי היד, צביטה בלחי ואני נשארת לשבת שם לא מרגישה כלום, רק הראש עסוק בלסובב את הראש ולשדר חוסר עניין , מה שלא מצליח... עוברות כמה דקות והואטובוס הגיע נגמר התישבתי מאחור ואז בבת אחת הכל הציף :-( עצבות גועל צמרמורת איכסססססס :-( למה זה קורה לי שוב ושוב ושוב למה?? ולמה הפס' שלי כועסת עלי שלא שמרתי על עצמי? שלא אמרתי לו אל תגיע בי? שלא קמתי משם? למה? :-(

מותשת יקרה קודם כל אך את עכשיו? מצטערת על החויה... מבינה את כל התחושות שלך.. אך את לא יכולת ללכת משם... ואל תשאשמי את עצמך! כי את לא אשמה. אני חושבת שמה שהכי קשה זו תחושת חוסר אונים.... שלא עשית מעשה...והלכת משם... מה שגורם לתחושת ההצפה... מחזקת אותך אל תאשימי... אידה

תודה אידה היום קצת יותר טוב נרגעתי קצת מרגישה מאד אחראית להתנהגות הטפשית שלי... יש ידיים יש רגליים יש ראש ויש פה לדבר לא יודעת למה אני צריכה להיות נחמדה לכל העולם לא פלא שאני כל פעם נפגעת... תודה שהגבת והמשך יום טוב אצלכם אני

היי לך חומד מצטערת לשמוע על ההטרדה הנוספת שעברת זה בטח השאיר אותך בתחושת קבס מגעילה אני משוכנעת שאם יכולת לנהוג אחרת היית עושה זאת אולי תדברי עם המטפלת שלך על הענין ותבקשי ממנה לעזור לך בנושא ? מחבקת אותך המון מתוקה חיבוקים עוטפים ומגינים חתולה

תודה.... דיברתי איתה על זה , עזר קצת... חיבוק גדול בחזרה אני

אין סיבה לכעוס עלייך. את במקום כרגע שאת לא יכולה למנוע את זה.. את צריכה לעבוד על כך להיות יותר תקיפה. וכן, זה מאוד קשה.. כי היית רגילה לשתוק.. לעשות מה שאומרים לך.. קראתי אותך ונזרקתי בעצמי להיותי בת 15. מישהו בתחנה גם הטריד אותי. וניסה לקחת אותי (במילים) למקום אחר.. ואז כולי רועדת והלב דופק.. (היה נראה שכל העולם שומע את דפיקות ליבי) ואז הרמתי את הראש וצרחתי עליו .. והוא נבהל ועף מהמקום. כיום,אינני יודעת איך אנהג אם זה יקרה שוב. אבל מה שאני רוצה לאמר לך. שאל תשפטי את עצמך .. כי זה חס וחלילה היה יכול להגמר ביותר גרוע אילו לא היית עונה לו. איתך מתוקה. יודעת שקשה.. מחבקת!

תודה... מצטערת לשמוע שזה הזכיר לך דברים כואבים מהעבר... הדברים האלה קורים לי כל הזמן אני לא בטוחה אם ומה אני מרגישה ברגעים האלה הבום בא אח"כ... לכעוס ולגרש מישהו ממני זו בעיה ענקית אצלי, בכל התחומים נדיר שאני מגיעה למצבים של כעס... כמה שלא עובדים ומדברים על זה אני תקועה בשיתוק ובפחד מזה ואם כבר אני כועסת / כועסת בלי לבטא אותו, אח"כ אני נופלת לתחתית הבור מכה איתי.. ומה שלומך יקרה? אני

יקירה, אני זוכרת מקרים של הטרדות בעבר... כשהטרדה אחת הייתה טריגר לזיכרון של אחת מהקודמות, והייתי מוצאת את עצמי חסרת-אונים מול המטריד, מתפללת שילך, שישתוק, אבל עונה. קוראת לעצמי בשמות-גנאי, אבל מגיבה למטריד... אל תאשימי את עצמך, כי מניסיון אני יודעת, איך מקרים כאלה מכניסים אותנו למצב של קיפאון מסויים - המילים, שאנחנו רוצות באמת להגיד, נתקעות בגרון, ובמקומן יוצאות מילים מנומסות, כתגובה על החקירה הפולשנית לתוך החיים שלנו. לקח לי שנים, עד שלמדתי להשתמש בדימיון שלי, כדי להכין את עצמי להגיב במקרים כאלה, הכי קל היה להתאמן על האמא הנודניקית שלי, זה היה פשוט נוח להגיד את המילים האלה לה, במקום לאדם זר, כניסיון ראשון. האמת, שכשאמרתי לה בפעם הראשונה: "מה זה עניינך?!?" הייתי בהלם מעצמי, לא האמנתי, שהמילים האלה יצאו מהפה שלי. האמת היא, שזה קרה לא מזמן, בעיקר בזכות הבנות כאן, אחרי שהתעורר אצלי הזיכרון המלא של הדברים. הפס', שמטפלת בך, כנראה מעולם לא חוותה מצבים כאלה בעצמה. זה קל לכעוס על דברים, שקשה להבין. אין שום סיבה, שבעולם, שתרגישי אשמה. מחבקת בחום אורלי

תודה על מה שכתבת... אולי באמת אני צריכה להתאמן ולדמיין איך אני עונה למרות שאני לא רואה את עצמי מוציאה מילה.... תודה על החיבוקים, מחבקת בחזרה סופ"ש נעים ורגוע אני

מצטערת עבורך בשל החוויה הנוראה והמבחילה שעברת לא מכבר!!!! אך אנא ממך אל תאשימי את עצמך בתגובתך ובצורת התנהלותך למול החטיאר!!!!! מחבקת ומחזקת אותך נשמה ומאחלת לך חוויות מתקנות ונעימות עם גברים ומחזרים. שדה ניר

ומה שלומך?

יום חורפי מפתיע בשמש השופעת קרניה, הציפורים מעל צמרות העצים מצייצות, והיונים מעל חבלי הכביסה מגרגרות... רק שלא ישאירו לי עוד סימנים על הבגדים... שיהיה לכולנו יום של אור ושמחה. מחבקת אורלי

גם לך מתוקה חתולה

לקראת ימים של אביב מפנק בפריחה ולבלוב אידה

שלום לכולן, נראה כי היתה אי הבנה בשאלה הקודמת שלנו לכן נשמח להבהירה, ועוד יותר נשמח אם תוכלנה להגיב לנו עליה מאחר ואנו מקדמות את הנושא מבחינה חקיקתית. השאלה שלנו למעשה היא: האם ידעתן כי קיימת האפשרות למי שהוטרדה/ הותקפה מינית או נאנסה בעבודה, בנוסף למסלול האזרחי שבו תובעים את המעסיק או מי שהטריד בעבודה; להגיש תביעה לביטוח הלאומי ולדרוש שיכירו בהטרדה/ תקיפה/אונס כתאונת עבודה, ואז לקבל תשלום גמלה עד 14 שבועות כמו שנותנים במקרים של תאונת עבודה? (כמובן יש להוכיח כי נגרם נזק בעקבות המקרה) אל נא תחשבו שמטרה זו היא כדי "להוציא כסף" מהמדינה- המטרה בתשלום זה היא שתוכלי להמשיך בחייך- למצוא מקום עבודה חדש, להגיש תביעה אזרחית נגד המעביד, לפנות לעזרה/ סיוע נפשי וכל זאת ללא דאגה כלכלית שייתכן ונגרמת לנשים כי הן נאלצות להפסיק לעבוד או להתפטר ממקום עבודתן. לכן נשמח לדעת האם ידעתן על אפשרות זו? וכן, מה דעתכן עליה? תודה רבה.

מילי שלום אני חושבת שזה בהחלט יכול לעזור... אך לא רק למי שנפגעה בעבודה.... אלה לבנות שקשה להשתלב בשוק העבודה חוסר ריכוז... פלשים... תמונות... פחדים.. חרדות... ועוד הרבה דברים שמונעים מבנות שנפגעו להשתלב בשוק העבודה או לעבוד עבודה במשרה מלאה. יש בהחלט להרחיב את הגמלה (כך קוראים לזה?) לבנות נפגעות באופן כללי כיוון שהספטומים שלאחר הטראומה מופעים לא אחרי רק 3 חודשים אלה לעיתים אף שנים אחרי... תודה לך אידה

מת לישון שלום חנוך כן - אתה מת לישון שוב שילמת ביוקר והנה מגיע הבוקר מציץ בחלון הזמן ניגמר לך ואתה מת לישון. כן - מתמוטט לישון על המיטה המוצעת יודע, עברת עוד לילה ואין פיתרון כלום לא עזר לך ואתה מת לישון ושוב אתה יוצא בשביל הלחם לבדך שוב אתה יוצא מתחיל ללכת לבדך... כן - אתה מת לישון כי איך יהיה לך כוח כל פעם לעוף ולצנוח אל עוד כישלון כשהלב נשבר בך ואתה מת לישון

מה שלומך? יש מנוח? ללב? לנשמה? לגוף? מה קורה בעבודה? ליבי איתך שהכל יסתדר לטובה אידה

נראה לי שאיום הפיטורין לא יצא לפועל ישנה מן שתיקה רועמת מסביב לכל הענין וכל השאר עדיין במקומו נשאר רוצה לפרוש כנפיים ולהמריא עדיין אין כוח , מתיש לחכות בלי לדעת מה הולך לקרות שיהיה לך אחלה יום חתולה

שיר שמדבר אלי וחודר לכל רמח איברי התשושים ושס"ה גידי העייפים שבת שלום מתוקה שלי, כח אושר וכושר והמשך חיים יפים!!! אוהבת ביתר שאת, שדה ניר

וקשה לי לקלוט את זה עוד לפני כמה חודשים לא יכולתי לדמיין לעצמי שאני אשאר לבד עם עצמי ושזה יהיה בסדר, שהעולם לא יקרוס משהו בי כל כך השתנה צריכה זמן לעקל את השינוי הזה אפילו עוד לא לגמרי מוצאת לזה מילים אולי בגרות, עצמאות.... וכנראה שגם הרבה מאוד כוחות נפשיים.... אפילו השבת שלא מזמן הייתה סיוט עבורי, גם כשלא הייתי לבד, עכשיו כבר הפכה לזמן למנוחה ולדאגה לבית שלי אני מוצאת בי הרבה יותר כוחות לעשות דברים בבית - לנקות לבשל אומנם הבית עוד לא מספיק נקי אבל אני עובדת על זה וזה שכמעט כל השבוע כבר במשך חודשיים יש אוכל במקרר - זה בכלל לא יאומן!!!! בקיצור, אני מרגישה קצת בן אדם אחר וזה מוזר לי....

תזרמי עם מה שאת מרגישה פחות מחשבות פחות ניתוח של המצב פחות דין וחשבון פחות כל מה שהיית רגילה עד עכשיו תהיי מה שמרגיש לך נכון ותהני את כל מה שיש לך להנות מי יודע איך תפתיעי את עצמך ? רק תזרמי נשמה עם כל מה שבא ואני כאן בשבילך תמיד שבוע טוב חתולה

תודה חתלתולית ואני לא בטוחה שלזרום זה מתנגש עם ניתוח של מצב תמיד אפשר לזרום ותוך כדי גם לבדוק לאן אני זורמת ואני חושבת שאפשר רק להרוויח מזה ולא להפסיד

יקירתי, החיים הם זרימה של שינויים לפעמים הזרם עדין... לפעמים הזרם חזק ומהיר... במקומך גם הייתי מבקשת ללמוד איך לנווט בזרם החזק, ואני יודעת, ששליבי הייתי מקשיבה, הולכת עם מה שעושה לי טוב ומרגיש לי נכון בשבילי... מחפשת בנהר הזה פניה, שתוביל אותי אל נחל, נחל זורם, עדין ונעים. וזה בשבילך, יקירתי: http://stage.co.il/Stories/322335 מחבקת בחום ואהבה אורלי

תודה, אורלי, על השיר המרגש ותודה על התמיכה אני משתדלת ללמוד לנווט וגם משתדלת מאוד לחפש מה טוב ונכון בשבילי ולכוון לשם

חמסה חמסה את פשוט מגלה את עצמך אין שום דבר שאת יכולה להסתתר מאוחריו... הכל הכל רק בזכות עצמך בזכות הכוחות היכולות והאמונה שלך בעצמך אני כל כך גאה בך!! והשמיים הם הגבול... שבוע נפלא אידה

אני לא רק מגלה את עצמי אני משתנה ועוד בקצב כזה שבחיים לא חלמתי עליו אני מפתחת יכולות חדשות ולא מספיקה לעקוב אחר השינויים וזה כנראה גם קצת מבלבל כי מה שידעתי על עצמי קודם עכשיו כבר בהרבה מקרים לא רלוונטי יש תחושה כאילו שאני כבר לא מכירה את עצמי וצריכה להכיר מחדש וזה אולי אפילו קצת מפחיד, למרות שהשינוי הוא חיובי

חתולה- כואב לשמוע את קולך הולך ונעלם..צולל לתוך הכאב. מרגישה את הכאב שלך זועק -אל מול השקט שאת מפגינה הלוואי ויכולתי לעזור ולו במקצת לשפר את המצב רוח.. לחזק את ידייך.. להיות שם איתך ובשבילך.. דעי אחות יקרה! אני כאן איתך- גם בשתיקתך.. חברתך הדואגת לך!

תודה לך אחות יקרה אין לי מילים חתולה

סוף-סוף חדשות באמת טובות !!! אחיינית שלי השתחררה ליומיים מבית-חולים, המצב שלה יותר טוב, אבל ביום ראשון היא חוזרת לאישפוז. והכלב שלי... גם את המצב שלו הצלחנו לייצב, תודה לאל. הוא שרוע עכשיו, מסטול מאנטיביוטיקה, אבל הכל יהיה בסדר תוך יום-יומיים.

שימחת אותי :) שימשיך כך אמן

בוקר טוב לך אורלי שמחה שיש חדשות טובות , נפלא הלוואי שתתבשרו שהכל בסדר , אמןןןן איתך מתוקה שבוע טוב חתולה

הלוואי ויהיו רק חדשות טובות עבור כולנו כאן, כל אחת מהבנות בפורום. הלוואי ולאף אחת כאן לא יהיו יותר הפתעות לא נעימות. אמן !!! אוהבת אורלי

אוו נפלא פשוט נפלא רפואה שלמה אידה

המשך בשורות טובות ישועות ונחמות!!!!! הודעותיך האחרונות כה משמחות ומחממות!!!!! מתרגשת עבורך ומחבקת ברכות על הדבקות שלך במטרותיך. שדה ניר

לחתלתולה המדהימה שלי: בהצלחה לבן בבית הספר אנקורי מובטח לו לימודים ברמה גבוהה וסיום בגרויות בהנאה. בריאות לך לאמך ובעלך.....ושהאסרטיביות שלך תמשיך להוביל ולהצעיד אותך בכל המישורים בחיים. אוהבת וגאה בך. לגל יקירתי העוברת משברים בזה אחר זה זכרי נשמה כי טמון בך ורק בך שובר הגלים. אנא אל תתני לגלי הים העכורים להכיע ולשבור אותך ולשטוף אותך ברחמים עצמיים, דכאונות ומרורים. הנה ההסדר עם בעל הבית מראה לך שדברים גם מסתדרים והלוואי ויהיו לך כבר ימים מאושרים ואחרים. לדמעה האהובה והמרגשת- למרות כל הקושי עם הבנות וחרף הבריאות שאינה במיטבה ראי איך את שורדת ומתפקדת ומשדרת אמפטיה וסימפטיה- נאבקת וממשיכה הלאה. משגרת לך כוחות וחיבוק לחיזוק נשמה אהובה.ומאחלת לך ולבנותיך בריאות והחלמה מהירה. לאורלי הנפלאה- את דודה מופלאה ואני גאה בך על כך ועל הטיפול המסור באחיניתך ומאושרת לשמוע שהיא מצויה במצב יציב ועירני יותר. המשיכי לשדר אופטימיות ולדהות!!! זכרי כי טמונים בך המון כלים וכוחות!!! לשחף- בתור גרושה עם דיפלומה:-)(יותר מ-7 שנים!)את עוד תפיקי את המירב והמיטב מלהיות לבד!!!זה קשה וכואב בתחילה אך לאחר מכן מתחילה החגיגה וחיסול העוגה:-) מקווה בשבילך שתהני מן הלבד לפני שתהיי שוב ביחד. (אתו או עם בן זוג אחר) לליז אהובתי- רפואה שלמה למחשב- המכשף שמחבל בתוכניותיך ומצר את צעדייך:-) גאה בך על שחזרת לספסל הלימודים ועולזת שאת במצב הרבה יותר רגוע ומאוזן בחיים. שלא יגמר לך לעולם נשמה אהובה שלי. ורק בריאות ונחת מבן הזוג והילדים. ומי ששכחתי- מתנצלת מראש. אוהבת את כולכן ונוצרת אותי בלבכן. שבת שלום ומבורך לכולכן שדה ניר

היי שדה פורח יקירתי בני אכן הוא נמצא במקום ראוי אחרי הכל , בקשר לאסרטביות שלי , יתכן ודברים לא ישארו כמות שהם , הודיעו לי שאני מועמדת לפיטורין בגלל שעמדתי על זכויותי שלא מתאים להם אנשים שעומדים על דעותיהם זה עוד לא סופי ולי נשבר כבר מהכללללללללללללל איזה עולם זה אם אי אפשר לדרוש את מה שמגיע ??? מרגישה כמו סמרטוט סחוט אני חושבת שאני נהיית חולה חסרת אנרגיות לחלוטין , והצרידות כנראה מדברת בעד עצמה אין לי כבר כוח לדבר , אין לי כוח לכל מה שקורה לי בכלל בחיים האלה אמא שלי , בעלי , הריצות עם הבן הפיטורין שעומדים כמו חרב פיפיות מעל הראש החיפוש אחר מעבר לדירה גדולה יותר די , תעצרו את העולם , רוצה לרדת !!!!!!! מותשת עד לשד העצמות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה איתך שדה ? לא סיפרת כלום מה קורה איתך ? איך בבית עם אמא והבן שלך ? מקווה שהכל בסדר חיבוקים חמים לשבת יקירתי חתולה

מצטערת לשמוע שאלה התוצאות מכל העבודה הנפלאה והמקודשת שאת עושה... רואים רק את הדרישה "הלא נהותה" על זכויותייך? פשוט עצוב מה עם המסירות היושר? הנתינה? מעדיפים אנשים פחות איכותיים העיקר שהשתקו אני מקווה שתוכלי להמשיך בעבודתך בהצלחה לבנך לשאר בריאות איתך יקרה אידה

תודה שדה יקרה....מאחלת לך שבת שלווה... דמעה

(((((((((( לכל אחת מכן )))))))))) תודה על הכל, בעיקר בשבוע האחרון, שבשבילי היה סרט אימה, שנראה הזוי לגמרי. סליחה, שבזמן האחרון קצת קשה לי להופיע ולתמוך. שדה ניר, חוץ מכל אלה, אם את מרשה, אני מצטרפת לכל מילה שלך, ומוסיפה: לשדה ניר - על האופטימיות, שאת מחדירה בכולנו, ובי גם, בזמנים שכל אחת מאיתנו זקוקה לזה. תודה, שאת כאן. אורלי

תודה לך שתקעת כאן יתד נאמן. ואת חלק אינטגראלי מן הצוות הנפלא כאן!!!! שבת שלום ומבורך מתוקה. ותמשיכי להיות חזקה. שדה ניר

תודה לכן מקסימות על התמיכה והעידוד כל מילה שלכן עוזרת ומחזקת אוהבת המון חתולה

חתולונת חיבוק גדול אוהבת בחזרה אני

עוד יהיו ימים טובים מאלה... שבוע נפלא מלא אור ואנרגיה טובה אידה

שולחת חיבוק לחיזוק. שדה ניר

מה שלומך דמעה?

זיכרון חדש...כמעט מלא...מאוד לא קל...מגיל יותר מוקדם ממה שזכרתי עד עכשיו..ועם אנשים שלא זכרתי עד עכשיו..עוד זיכרון שאפשר להוסיף לרשימה שהולכת ומתארכת כל הזמן...כמו באר ללא תחתית...נמאס... דמעה

דמעה יקרה אל תתיאשי ,הזכרונות עולים ועולים עד שהם נגמרים בסופו של דבר , ובסופו של דבר הם באמת נגמרים גם אם הרשימה רק מתארכת , יש לך עם מי לדבר על מה שאת עוברת עכשיו ? יש לך ממי לקבל תמיכה נפשית ? חיבוק גדול יקירתי חתולה

בוקר טוב חתולונת ראיתי את הזיכרון הארור הזה כל הלילה מול העיניים..נרדמתי לשעה וקמתי עם דלקת נוראית בשתי העיניים...כנראה שנמאס לי לראות...אני עדיין בטיפול אז בטח אדבר על כל זה בפגישה מחר אבל לא יודעת כמה זה יעזור כי היא נוסעת ל 3 שבועות אז לא יהיה לי עם מי לעבד את הדברים. מה שלומך? מקוה שהשבת תעבור לה בנחת דמעה

(((((( דימעה )))))) שולחת לך חיבוק חם אורלי

אז מנצלת כמה דקות בעבודה לחבק אותכן נהדרות . גל: איתך, כל כך מצטערת - מה קורה להם? למה הם חושבים שמגיע להם? מקרה קלאסי של ניצול סמכות - אחרי שדיסקסתם והגעתם להסכמות... חוצפה . ובבקשה גלוש... לא לפגוע בעצמך, מספיק מה שהנבלות פוגעים/פגעו . את, תפקידך להזכיר לעצמך שאת האדם הכי יקר וזה שהם חולים לא הופך אותך לאדם רע שצריך להענש שוב ושוב - עוטפת אותך ברוך . שחף: לאט לאט תגלי את הפלוסים שבלבד , הם לא מבטלים את המינוסים אבל הם שם ומיקודם בכלל לא היית מסוגלת לראות אותם. אז הנה יש גם מהם והם עוד יתרבו ובסוף המשקל שלהם יעלה על המשקל של המינוסים - מחבקת ושמחה איתך על השעות היפות. אורלי: רפואה שלמה לכלב - איזה בר מזל שיש לו כזו "אמא" נפלאה. ולילדה שיש לה כזו דודה דואגת ונהדרת.... ואורלי, לא לשכוח לטפל בעצמך - את הכלים יש לך רק לא לשכוח לעשות בהם שימוש יקרה - המון אושר ובריאות. חתולה: המון הצלחה לבן בלימודים ולך שימשיך מצב הרוח הנפלא הזה.... והאסרטיביות - יפה לך. את כבר גדולה בעיני והנה, עכשיו - גם בעיני עצמך . אז תמשיכי לגדול ולגדול בהצלחה בכל - אוהבת. ילדונת: מה????? שמרי על עצמך יקרה . הבועה האפטית הזו עפה לה באושר ובקלילות בשמיים וזה רק בגלל שהיא כל כך קלה , כל כך ריקה... אנחנו כאן כדי לתפוס כשהבועה תתפוצץ ואולי כדאי להוציא את האוויר לאט לאט תוך כדי שליטה שהנחיתה תהיה רכה??? דמעה: עם כל הקושי ,את ממשיכה בגבורה להחזיק ולתמוך במשפחה האהובה שלך ובכל מי שזקוק לך - מה שמראה שלמרות הכל יש בך הרבה חוסן. צאי לריצה, לכי ליער ותצעקי ,שחררי יקרה ואולי גם עוזר כאן בפורום איזה אההההההההההההההההההההההה ארוך וחזק . את נפלאה וחזקה ותתחילי להגיד את זה לעצמך כי לפעמים נורא קשה לנו לראות מה שכל העולם רואה . מחבקת. כנפיים : איך הולך? מרגישה יותר טוב ? בטוחה שתמצאי (ואולי כבר מצאת) דרך להתמודד עם כל מה שעל ליבך - להגיד ולאפשר לכלם לחיות חיים הרבה יותר שלמים ונכונים עם עצמם ועם אהוביהם - שולחת חום ואהבה ויודעת שתמיד את מוצאת את הדרך הנכונה תמשיכי להשתמש באינטואיציה הבריאה שלך. לנפגעת, לבחיפוש עצמי : ברוכות הבאות מאחלת הרבה טוב. עשיתן צעד ראשון, נכנסתן לפורום ועכשיו לאט לאט בקצב שמתאים תשתלבו . אני מאוד שמחה על הרגע שהעזתי ונכנסתי לכאן, מאמינה שחלק ענקי מההחלמה שלי קשור בתמיכה הנהדרת שקיבלתי מהבנות המקסימות כאן וממנהלת הפורום - בהצלחה. ליאור: איך השינה? ההמלצה שאימי ז"ל היתה נותנת- לשים מזרון על הריצפה בחדר השינה שלך ואם חייבים להצטרף אז רק על המזרון. המון, המון, טוב אמא יקרה ונהדת. בובה???? לא מתכוונת לחזור??? מתגעגעת מליון. 3> שדה? גם כמעט לא נראית באופק - מקוה שדברים מסתדרים לך - שולחת חיבוק . כאב הלב , ומותשת, וכל מי שלא הופיעה כאן מזמן - המון חיבוקים מקווה שדברים מסתדרים. אני במקום טוב כרגע - פרט לעניין זניח - הלך לי המחשב !!! אז כתבתי את המגילה הזו שניה לפני שסוגרת את המחשב בעבודה וכנראה שלא אהיה מימים הקרובים לקשקש כאן . המון טוב לכלכן וכמובן גם לך אידה - שפע ברכות ו... אפשר כבר להגיד גם שבת שלום שלכן - ליז

התגעגעתי אליך מלאתלאפים תודה נשמה על האיחולים האסרטיביות היא התינוקת החדשה שלי שאותה אני מטפחת כבר די הרבה זמן , את האומץ לתת לה מקום בחיים לא מזמן קיבלתי משהו כמו כמה חודשים וכן , אני אומנם גודלת גם בעיני עצמי וזה מה שחשוב שבת שלום גמלך יפתי חתולה

תודה לך על תשומת הלב לכולן את חסרה לנו אז החלמה מהירה למחשב שנוכל לראותך יותר הרבה טוב אור וברכה שבוע נפלא אידה

נשבר לי מכל ההפתעות המחורבנות האלה, אין לי כוח בגרוש כבר! אתמול בצהריים ניסיתי לקרוא לכלב שלי, הוא אוהב לשחק איתי "מחבואים", אז... התחלתי לחפש אותו בבית ומצאתי אותו, שרוע ליד המיטה שלו, לא מגיב ו... כתם של דם על הריצפה... איזה סרטים רצו לי בראש, נכנסתי לכזאת היסטריה, הייתי בטוחה, שזהו... בסוף התברר, שמדובר רק בפצע, שנגרם ע"י הקולאר שלו, אבל גרם לו לאבד די הרבה דם. איזה סרט זה היה... התקשרתי לאיש שלי והתחלתי לצרוח בטירוף בטלפון... עד שהצלחתי להעיר את הכלב מהעילפון - רק מהמתח הייתי בטוחה, שאני עוד רגע מצטרפת אליו. עד עכשיו אני לא מבינה, איך הצלחתי להגיש לכלב שלי עזרה ראשונה, כשהראש שלי לא עבד בכלל. לא מבינה בכלל, איך ידעתי בדיוק מה לעשות, באילו חומרים להשתמש, כשאני לגמרי במצב היסטרי. כשהוא התחיל להגיב, התחלתי להרגע והפסקתי לצרוח, חזרתי לדבר, אבל כל הגוף שלי רעד. בקושי הצלחתי לעשות משהו, בלי שיפלו לי דברים מהידיים... האיש שלי הודיע לי בטלפון, שהוא ניגש למפקדים, מודיע על מצב חירום ובא הביתה. האכלתי אותו בכל מיני מאכלים: עוף, דג טונה... העיקר שיאכל ויחזיר לעצמו את כמות הדם, שהוא איבד. אחרי שאכל ושתה נס-קפה עם אדויל מומס בתוכו, ושתה גם מים, הוא נשכב לישון, והיה ברור, שהוא ישן, כי אז האוזניים שלו זזות, הפה שלו סגור, הוא נובח נביחות צייצניות מתוך חלום ולפעמים גם מתמתח... כשהאיש שלי הגיע, החלטתי ישר: "הולכים לספרית כלבים, אני חייבת לראות בעיניים איפה הפצע בדיוק, וכמובן, מה קורה שם." (אגב, זה היום שהוטרינר שלנו בחופש, והכלב לא מוכן להבדק ע"י אחרים - גם לא ע"י המתלמדת של הוטרינר). המתוק הזה, עם כל כמה שכואב לו, נתן לה לספר אותו... סוף-סוף אפשר היה לטפל בו באופן יותר מדוייק, בלי ניחושים. הלכנו לישון רק באחת לפנות בוקר, ומשלוש וחצי, בגלל חלומות מטורפים, שהם תוצאה של הסרטים שלי, התעוררתי ולא יכולה לחזור לישון. האיש שלי, כבר בדרך לעבודה, ואני ישר למחשב. אין לי כוח לעוד סרטים, גם ככה אני בקושי מצליחה לישון. תודה, שאתן כאן אורלי

כל כך מבינה את הפחד...הכלבה שלי היא כמו תינוקת עבורי וכשהיא לא בסדר אני נלחצת ממש...כל הכבוד לך שהצלחת לטפל בו למרות הלחץ ואני שמחה שהוא חזר לעצמו...מקוה שאת כבר רגועה...שולחת חיבוק דמעה

אורלי בוקר טוב כל הכבוד לך על התושיה גם אם היא היתה מעורבת בהמון פחדים וסרטים רואה כמה חזקה את ? מבינה אותך היטב גם לנו יש בבית כלב , של הבן שלי אני מתה עליו , חבל על הזמן לפני כמה שבועות הוא הלך מכות עם כלב אחר בזמן הטיול שלו עם הבן שלי וחזר פצוע , היה לו דימום בעין , הכל מלא שטפי דם מה את חושבת ? גם הבן שלי נלחץ כהוגן , ומי טיפל בכלב אם לא אני ? אנחנו מגדלים אותם , נקשרים אליהם ריגשית ונפשית אי אפשר אחרת מתוקה העיקר שהכלב מרגיש טוב יותר עכשיו את צריכה להיות גאה בעצמך , פעלת נכון חיבוק לחיזוק חתולה

על החיזוקים. היום הוא יצא מכלל סכנה. המון תודה אוהבת אורלי

מאתמול לא מוצאת מילים הבן של הבעל בית קרא לי לדבר איתו על השכר דירה כי אבא שלו ביקש דיברנו ליבנו את הכל סוף הפגישה הוא חיבק אותי ונישק אותי על השפתיים זה בא לי בהפתעה והתנתקתי ממנו וברחתי המומה רצתי למעלה ושטפתי את הפה מיליון פעם ולא מצליחה להשתחרר מתחושת הגועל חוזר לי הכל עם אבא נגעלת מעצמי שונאת את עצמי רוצה לחתוך עד זוב דם את הפה

חמי לשעבר התאבד נגמרו לי המילים

אין לי הרבה מילים כרגע...שולחת חיבוק ומזכירה לך שאני איתך דמעה

גלגלוששששש חוצפן שכזה !!!!! מה נראה לו ? שהוא יכול לעשות מה שבא לו ? מבינה אותך , תחושה הגועל ,,,,,,,, אל תפגעי בעצמך מתוקה כבר נפגעת מספיק , באמת !!!!! מצטערת לשמוע על חמך לשעבר מי יודע מה הביא אותו למצב הזה תנחומי לך יקירה מחבקת המון נשמה חתולה

גל יקרה מה שלומך? מה זה? מה קרה לו? דברי עם אמא שלו...מה זו החוצפה הזו.... את חושבת שאת יכולה? לדבר איתה? שידעו.... מצטערת לשמוע...באמת... וחמך? התאבד? אך את מרגישה עם זה??? יודעת שהכל לא פשוט ועוד דברים חדשים איתך מחזקת אידה

כל הצוות מהמר שאני לא אשאר עוד הרבה זמן הם כבר לא מאמינים שאני אצליח לעלות במשקל מה שנכון אני במגמת ירידה מרמה שקילות חוזרת לדרך שמכירה למקום המוגן לאנה שלי.... כבר לא אכפת לי שוב בתוך בועה אפטית מלאת אדרנלין צוחקת מלאת מרץ בהיי מטורף הכל חוזר להיות כמו פעם אני ואנה החברות הכי טובות והחברות הכי מסוכנת........... :-(

האם את מיואשת מעצמך, או... שאת מאמינה בעצמך וביכולת שלך להוכיח את עצמך? מחבקת בחום אורלי

אהמ אני לא מיואשת אני דווקא טוב לי טוב לי הצום הלרדת במשקל טוב לי עם האנורקסיה

ילדונת מקסימה כואב לי לקרא שאת מוותרת על עצמך אני מבינה שהמלחמה קשה לך מאוד מה קרה שהביא אותך למקום של הכאב הזה ? אנה היא לא חברה שלך !!!! אנה היא סכנה !!!! איתך ילדונת חתולה

כנראה שהפכתי עיוורת אך כבר אין באנה בכנות רק היא שם נשארת כשכל העולם מפנה עורף רק היא שם עוזרת לי לא לגדול להישאר ילדה לנצח ילדה שלה.....

ילדונת הכל בידיים שלך מה שתחליטי כך יהיה אנשים מסביב מנסים לעזור להציל.. זה כל כך קשה אם את לא עושה זאת בשבילך המקום הבטוח הזה הוא מלכודת מוות הקשיבי למי שבאמת לדיצך אידה

אם רק הייתי מצליחה להסביר אם רק הייתי מצליחה להתגבר על הפחד..... אוף

ואני פה אוכלת, שותה קפה, משוטטת באינטרנט פתאום טוב לי להיות כאן לבד עם עצמי מרגישה מן סוג של חופש ומשוחררת יותר וטוב לי עם ההרגשה הזאת ומכיוון שאני לא יודעת כמה זמן ההרגשה הזאת עוד תישאר, אם למשל מחר היא לא תיאלם, בא לי למשוך עוד קצת את היום ולהנות עוד קצת מההרגשה למרות שיחד עם זאת קצת עצוב וקצת מתגעגעת וקצת חוששת....

זה תמיד יכול להיות רק "בינתיים לבד"... שתשארי עם הכיף והתענוג, שבחופש מחבקת אותך איתך אורלי

שחפיתושששש בוקר נפלא לך איך את היום ? מקווה שתמשיכי להרגיש טוב תמיד כאן בשבילך נשמה חתולה

מזמן לא כאן אידה

היי אידה, ממש במקרה נכנסתי לפורום......יש לי היום יומולדת........אני כבר בת 24 ....... תודה שאת חושבת עלי. מה שלומך? אני מתקדמת אך לאט ובטוח , הרבה דברים השתנו בחיי ואני חושבת שאת היית שמחה לשמוע... אני נמצאת במצב מאוד רגיש בחיי , אני קצת מנותקת מעצמי ומסביבתי אך בגדול אני מקווה שיהיה יותר טוב. תודה לך

מזל טוב מזל טוב הרבה הרבה אושר ביום הולדת זה וגם בכל הבאים .... שמחה אנרגיות אופטטימיות ותקווה והגשמת כל משאלות ליבך שמחה לשמוע שדברים מסתדרים ואת מרגישה יותר טוב... ובטח.......תמיד תמיד שמחה לשמוע עדכני מדיי פעם אנחנו כאן אידה

הילדה מחלימה לאט לאט, היא גם התחילה להגיב לאחרים ולהנות מתוכניות ילדים, שמציעים בבית-החולים. סוף-סוף נושמים לרווחה... ומצטערת, על שלא הייתי באזור בימים האחרונים, המתח והנסיעות באוטובוסים ורכבות שיגעו אותי. תודה על כל החיזוקים, שולחת לכן מלאנתלפים חיבוקים אורלי

נמשיך נתפלל ותקווה לעוד בשרות טובות אידה

נמשיך נתפלל ותקווה לעוד בשרות טובות אידה

שימשיך כך!!! חיבוק חם שחף

אמן, שרק ימשיך ככה.

קצת באיחור , אבל שמחה מאוד לשמוע שיש שיפור במצבה של אחייניתך מה הרופאים אומרים על המשך הטיפול ? הלוואי שתצא מזה אמןןןןןןן חיבוק לחיזוק מתוקה , ותמשיכי לעדכן חתולה

יום של אמונה בעצמי ביכולות שלי במראה שלי בנוכחות שלי בהצלחה שלי אמונה השקייעו בעצמכן היום התלבשו וטפחו עצמכן במראה הכי טוב בבגד הכי מחמיא נשמו עמוק וצאו בחיוך לכבוש את העולם אידה

בוקר נפלא גם לך אידה " הכינותי מראש " כמעט את כל רשימת ההמלצות שלך לבוקר זה מפני שהיום אני הולכת לרשום את בני הצעיר לאנקורי נכנסתי להציץ לראות מה השתנה והנה ברכת הבוקר טוב שלך מתלבשת כמו כפפה ( קר וגשום היום ) למצבי , אישרו לנו מילגה והיום בני מתחיל ללמוד את מה שכבר נשאר משנת הלימודים הזו , שיהיה גם לך אחלה יום חתולה

אני רצה להתחיל את היום אידה

בזכות אנקורי סיימתי את התיכון עם בגרות מלאה ואפילו עם ממוצע טוב אם ההורים שלי לא היו נותנים לי את האופציה הזאת, אין מצב שהייתי עושה את הבגרויות, כי כל שנה רצתי מבית ספר אחד לאחר ובקושי למדתי, עד שהגעתי לאנקורי בכיתה י"ב אז שיהיה בהצלחה רבה רבה!!!!

נשבר לי..נשברתי...הבנות שלי לא מרגישות טוב...הקטנה עם כאבים חזקים בבטן ובברך...הגדולה בגימלים מהצבא עם שן בינה שחייבם לעקור ודלקת נוראית..חום...כאבים...ואפילו הכלבה שלי לא במיטבה...ואני בעצמי עם זיהום בכליות בלי חום אבל כואבבב...ונשבר לי..והיום קיבלתי גם פלאשבק חדש ב"מתנה"...עוד זיכרון "חמים ונעים" מהילדות הכל כך "מופלאה" שלי...וכלפי חוץ אני עדיין מחייכת...כן כן הכל סבבה..הכל בסדר...נמאססססססס לייייייייייייייייייייייייי ורק רוצה לצרוח ולצרוח עד שיגמר הקול (הכל) דמעה

קודם כל החלמה מהירה לכולכן!!! אני מאוד מכירה את המקום הזה כשבפנים הכל קשה וכואב וכלפי חוץ הכל בסדר וזה מקשה עוד יותר על ההתמודדות ומאוד קשה לשבור את ההרגל הזה מקווה שכולכן תתאוששו במהרה שולחת חיבוק מנחם שחף

תודה על התגובה והחיבוק...מאוד זקוקה לחיבוקים עכשיו...איך את? מקוה שיותר טוב...שולחת בחזרה חיבוק עוטף משלי... דמעה

מה זה כל זה בבת אחת.... וואוו מקווה שיעבור מהר וכולכן תרגשנה טוב במהרה!! חשבתי שמאוד קשה לחייך בחוץ ובפנים ההפך... זה קשה אני יודעת אבל אני רוצה לשאול האם זה גם עוזר בהתמודדות? האם החיוך השקרי עוזר לחיוך פנימי? דמאה יקרה תרגישו טוב חיוך במפנים ומבחוץ שיבוא במהרה איה

כן הכל בא בצרורות...כרגיל אצלי...ובקשר לחיוך..לפעמים הוא עוזר להתמודד כי כשאני משקיעה כל כך הרבה אנרגיה בלהמשיך לחייך כבר אין כל כך מקום למחשבות הרעות...אבל לפעמים אני מותשת מרוב שזה דורש אנרגיות לשמור על המסכה...מה שלומך? בטח מאושרת שהאביב מתקרב...בניגוד אלי שכבר מתגעגעת לחורף... דמעה

קודם כל, בשבילך - תה בבונג, עוזר מאוד לבעיות בכליות, בעיקר לטיפול בדלקות וזיהומים. לכאבים בבטן תה בבונג עם דבש ולימון יכולים לעזור. לכאבי שיניים - לכאבי שיניים, תכיני תה בבונג, חכי שיתקרר, תערבבי עם יין, או ברנדי, תתבלי בו גזה, או צמר גפן ותניחי על מבחוץ על המקום הכואב (מתחיל להשפיע תוך 30 דקות). אלה תרופות סבתא מוכרות... אם הייתי יודעת מה הבעיה עם הכלבה, הייתי יכולה למצוא גם בשבילה משהו. אני יודעת, שלכלב שלי גם עוזרות תרופות סבתא. חיבוק חם ותרגישו טוב אורלי

במשך התקופה האחרונה היו לי המון קשיים בעבודה על רקע של ניצול סמכויות , אני לצערי לא מהטיפוסים שדוחפים מרפקים או מקימה סקנדלים כדי לעמוד על זכויות , יותר נכון לומר לא הייתי עד לפני התקופה האחרונה , כנראה שהעבודה שלי על עצמי כדי להיות יותר אסרטיבית מתחילה להניב פירות של ממש ,כי אם לא הייתי שומעת את עצמי מדברת בטונים יותר סמכותיים , ומתעקשת לא לתת לדרוך עלי לא הייתי מאמינה שזו אני , אבל כןןןןןןןן ,זו הייתי אני , התווכחתי , אפילו הרמתי קול , דרשתי את מה שכן מגיע לי , ולא נתתי שינצלו אותי ולא חשוב על מה ,הסתובבתי במשך -10- ימים עם פרפרים בבטן מכינה את קו ההגנה שלי , סבלתי מיגרנות איומות , אפילו הצטרדתי , התכוננתי לעימות חזיתי כאלו שאני יוצאת לקרב גדול ,והצלחתי להביס את המתנקשת הטורדנית שישבה לי על הווריד תקופה ארוכה מידי ,העימות היה רק לפני יומיים , אני עדיין לא פורצת בצהלות של שמחה כי הצלחתי , עדיין חושבת על כל מה שקרה לא רק בעימות אלה גם לי עצמי ,מבפנים מרגישה טוב ויותר חזקה ,מרגישה, לא יודעת מה אני מרגישה ,נראה אייך דברים יתפתחו בהמשך, מה שאני כן יודעת שמבחינתי אין דרך חזרה , שיהיה ערב נעים לכולכן חתולה עדיין צרודה כמו תרנגול שחוט חחחחחחחחחח

זה מצויין שאת נלחמת כדי לקבל את מה שמגיע לך!!!!

עבודה קשה שמניבה בסופה פירות מאד משמחת מספקת ומרגשת כל הכבוד על העמדה שלקחת לעצמך ועל שעמדת על שלך!! @->-- אני

גאה בך!!!!!!!כל הכבוד לך!!!!!עשית צעד אמיץ שללא ספק יניב פירות רצויים! אצלי האסרטיביות כבר הפכה לחלק אינטגראלי ממני ומאישיותי (ומציינים לי זאת חזור ואדגש בכל הזדמנות!) אך מאד מעריכה אותך על שאת עובדת על כך ועובדת על עצמך להתעלות מעל הטבע האחר שלך! אני תדיר עומדת על שלי ועל אכיפת הזכויות המגיעות לי!!!! וכן לבני משפחתי ולחברי!!! הצדק והאמת הנם נר לרגלי ואור לנתיבתי!!!! אחרי התקיפות המיניות המרובות שחוויתי לא אתן שידרכו עלי כאסקופה הנדרסת או שינסו להשתלט עלי או לשלוט בי באופן מניפולטיבי או תוקפני!!! "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" שווה לך להתאמץ ולרכוש את האסרטיביות!!!! זה מקנה שליטה בחיים ומעלה את הביטחון העצמי ומחזיר את כל מה שניסו לאבד לנו ולחמוס מעמנו!!! מחבקת ומחזקת אותך ואוהבת אותך. שדה ניר

בטח שהצלחת!!!! הצלחת להעמיד גבולות...(אפרופו) הצלחת לעמוד על שלך לא לוותר על עצמך! הצלחת להיות אסרטיבית! להאמין שמגיע לך! כל הכבוד לך גאה בך ובאמת מגיע לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הצרדות....גוגל מוגל אולי יכול לעזור גם דבש! אידה

לא משנה איך יסגרו הדברים בעבודה, אבל כן משנה, שעשית את זה לעצמך - הרשית לעצמך להתבטא ולעמוד על שלך. אני גאה בך!!! - למעשה, עשית לי את היום, גרמת לי לחייך. מחבקת אורלי

אומנם לא הצגתי את עצמי אבל אני לא מרגישה חדשה כאן (חוץ מזה שיש כאן כאלה שמכירות אותי ;-) אני קוראת אתכם כבר די הרבה זמן ואני רוצה לשאול אתכם משהו.. יש לי ילדה בת 11 וקצת. השאלה היא כזו: האם העובדה שפרצו אצלי את הגבולות בתור ילדה קטנה, מקשה עלי להציב גבולות לילדונת שלי? האם מישהי/ו נתקל/ה בזה? איך מתגברים על זה ומצליחים שלא להרגיש רגשות אשם על הצבת גבולות? לשם ההבהרה, הילדונת שלי מדהימה ומיוחדת. יש לה גבולות בדברים מאוד מסויימים. אולם בגלל קושי שהיא חווה בתקופה האחרונה, אני מרגישה שאני מפספסת הרבה בכך שאני רכה איתה... עלתה לי המחשבה שההרגשה הזו שלי נובעת ממה שאני חוויתי בתור ילדה קטנה.. האם באמת יש קשר בין הדברים או שזה "תירוץ" כלשהו בשבילי? תודה לכם מראש.. אני

היי יש לי את אותה הבעיה עם הבנות שלי ואני מאממינה שזה כן קשור לילדות שלי ולפריצת הגבולות שהייתה שם. הבנות שלי כבר גדולות יחסית ועדיין אני מתקשה לשים להן גבולות ברורים ואם כבר אני מצליחה זה תמיד בא עם המון רגשות אשמה. אין לי פתרונות רק רציתי שתדעי שאת לא לבד עם הבעיה הזאת דמעה

לפי מה שאני יודעת קושי להציב גבולות זה משהו שמאוד אופייני לנפגעות, אם זה עם הילדים שלהן ואם זה עם כל שאר האנשים. לי אומנם אין עדיין ילדים, אבל אני יודעת שקשה לי להציב גבולות בהרבה מקרים ואני מאוד משתדלת ללמוד לעשות את זה. וחוץ מזה - שמחה מאוד לראות אותך כאן :)))

אני בהחלט יכולה לומר לך שכן , יש לי שלושה בנים תמיד כשרציתי להציב להם גבולות התמלאתי ברגשות אשמה, לא ידעתי להבדיל בין " כל מה שרציתי להעניק להם " לבין גבול שאומר -אני מאוד אוהבת אותך בן שלי אבל ,,,,,,, דווקא מהמקום הזה של הפגיעה הפכתי לעוד יותר פגיעה איתם, פחדתי שהצבת גבולות תגרום לריחוק שלהם ממני , מרוב שאהבתי אותם חנקתי אותם ,אבל זה היה רק בהתחלה כשהם היו עדיין קטנטנים , עם הזמן הבנתי שלהציב גבולות פשוט הכרחי ,כל דבר שהבנתי שעלול לסכן אותם הפך ל-לאאאאא , וכן הוצב הגבול , עם הזמן השתפרתי ושום רגשות אשמה כבר לא עבדו עלי כי הבנתי שבלי זה פשוט הם עושים רק מה שבא להם בלי חשבון , כי כך הם ילדים , אז לצד הגבולות היו גם המון פינוקים שהגיעו להם , הם קיבלו המון חום , אהבה , הבנה ,עזרה בהתמודדות , אפילו היינו מקיימים שיחות משפחתיות כדי לשפר את ,,,,,,,כל מה שניתן לשפר, היה לנו יום אחד בשבוע שבו ישבנו ודברנו , כל אחד סיפר מה מציק לו ומה רוצה לשפר וזהו , מבינה אותך מאוד בקטע הזה , את חושבת שאם את רכה איתה זה אומר שאת לא מציבה לה גבולות ? אני לא רואה קשר בין הדברים , אפשר להציב גבולות גם בצורה רכה ומתחשבת , גבולות לא צועקים בקולי קולות , גבולות קובעים בשיחה נעימה תוך כדי הסברים להצבת הגבולות , ודי נראה לי שלבת שלך זה מתאים ,עוד במיוחד אם היא עוברת תקופה עם קשיים , אני לא יודעת כמובן על מה את מדברת , אבל לפעמים במצבים כאלה קשים כן קל לילד לקבל גבולות מפני שזה עושה לו/ה סדר בבלגן , הייתי ממליצה לך פשוט לשבת עם ביתך לשיחה גלויה מלב אל לב ולדבר על,,,,,,,,, אז לא תרגישי אשמה על הצבת גבולות , אצלי זה עבד , מקווה שיעבוד גם אצלך , בהצלחה רבה !!! מקווה שעזרתי לך חתולה

אני מאד מאמינה שכן... ומאד מבינה ומזדהה (ממקומות קצת אחרים) אמנם אין לי ילדים אבל אני עובדת עם ילדים וגם יש את אחיין שלי בן ה3 וחצי אני ממש ממש ממש גרועה בלשים גבולות... לאחיין שלי, לילדים שאני עובדת איתם, ובעצם לכל אחד אחר בחיים שלי... אבל, אני מאמינה שזה משהו שאפשר לשנות בעזרת טיפול פסיכולוגי / או במגע בטוח / בטח טיפולים נוספים אחרים. איתך בקושי מותשת

בוודאי שישנה קורולציה מובהקת: ופריצת הגבולות שפרצו לך בילדותך מקשה עליך בהצבת גבולות ברורים ונוקשים לילדתך. אך לדעתי בעקרונות מפתח שלך עליך קודם כל להיות סמוכה ובטוחה שהם אומנם עקרונות חשובים ובאם כן להציב אותם ללא מורא- בסמכותיות ואסרטיביות מבלי להכנע!! מרקורד אישי ילדים בתחילה נרתעים או מנסים לבדוק את הגבולות שלנו ההורים ולאחר שהם קולטים שאנו רציניים ועקרוניים והכי חשוב מתמידים בהצבת הגבולות ולא משנים אותם חדשות לבקרים או משדרים שדרים הפוכים ומבלבלים הם חשים בטוחים ומוגנים והרבה פחות מבולבלים ומבוהלים בנוגע להתנהגות וההתנהלות מול העולם הגדול!!! ילדים שמציבים להם גבולות ברורים בהתמדה הם ילדים מאושרים שגודלים להיות אנשים יציבים ובריאים נפשית. לדעתי בחינוך ילדים צריך כל העת להשתמש בשיטת המקל והגזר- בו זמנית. בשיטת:"ימין מקרבת ושמאל דוחה" בהצלחה רבה נשמה

ואני רוצה לספר לכם משהו.. בתקופה האחרונה הלכתי לבית ספר להורים של אדלר לקורס להורים לילדים מתבגרים. הגישה של אדלר בגדול אומרת להציב את הגבולות בעזרת שיתוף שבעזרתו ניתן להביא את הילד להבנה של מטרת הגבול. אדלר אינו מאמין בשיטת המקל והגזר... אני רוצה להגיד לכם שאני מאוד מתחברת לדרך חשיבה הזו. אני פשוט מוצאת את עצמי עומדת מול ילדה שפרצה גבול שהוגדר לא פעם אחת וכל זאת בגלל שאני לא עומדת על הגבול בגלל הקושי שלי.. הרחמים והכאב שאני חווה מול הילדה מקשה עלי בשמירת הגבולות... מאוד התחברתי למה שחתולה כתבה לי ואני חייבת להגיד לך חתולה שאני מקוה מאוד שאת גאה בעצמך על הדרך שלך כי יש לך במה להיות גאה... השאלה הזו עלתה לי בעקבות בחינה שלי את עצמי בהתנהלות שלי כאמא... האם החשש שלי מלעמוד בעיקשות על הגבולות שהצבתי מול הילדונת שלי נובע ממה שקרה לי בתור ילדה... אני חושבת שבסה"כ כולכם כתבתם כאן את מה שעבר לי בראש... אולם זה אינו תירוץ בעיני לאי העמדת גבולות... יש לי הרבה מה לשפר בעניין... ושוב, תודה לכם ...

זו פעם שלישית.....מאתמול בלילה(שלי) אז תשובה מחודשת: עניין הגבולות מתפרס אצלנו בכל תחום בחיים... גבולות הגוף, הנפש, התנהגות, תפיסה. מותר ואסור, חברות, זוגיות וגם הורות! אין לי ספק שנושא הגבולות משפיע ביחסים ובחינוך ביתך, אך אין לי ספק לפי שאלתך....שאת במקום של מודעות מספיק בשביל לשים לב ושאול שאלות... נראה לי יודעת את התשובה.... ובכל זאת לא בטוחה בעצמך? בחינוך לגבולות? את אמא נהדרת! ללא ספק אין תירוצים.... לכולנו יש מוקשים....בטח מול הילדים מודעות עשיה זו התשובה אידה

ועכשיו התחלתי לבכות את כל הדמעות שלא בכיתי בחודש האחרון....

מתוקה שלי. מצטערת לשמוע שזה קרה. אני מתארת לעצמי כמה קשה זה יכול להיות, ואפילו גרוע יותר. שולחת לך חיבוקים. ואם את רוצה לדבר.. את יודעת איפה להשיג אותי. איתך ברגעים הקשים, בובה.

יקירתי... אני שולחת לך חיבוק ענקי... מהדרום הרחוק והחם ועד ללב שלך... מקווה שהוא מגיע... איתך.....

יודעת שקשה....שולחת חיבוק... משהו במילות השיר הזה דיבר אלי כששמעתי אותו...משהו במילים הזכיר לי אותך...שולחת לך את השיר בתקוה שתמצאי במילותיו קצת אור לקראת הגשם הצפוי מחר... והגשם יבוא - ביצוע: גידי גוב ומיקה קרני " מקל ואבן והשביל שאבד זה סוף המסלול זו טיפונת לבד זהו שבר זכוכית זה חיים וזה אור וזה לילה זה מוות זה חום וזה קור זה העץ שפורח זה שועל על הדרך ניצן נפתח וציפור מזמרת זהו יער הרוח זה סתיו וזה סלע ושריטה ומכה יש דברים שכאלה והרוח נושב לו חופשי על הדרך זה האור החלל האוויר והארץ והגשם יבוא וישטוף כל כאב זה המתח שתם זו שמחה שבלב כתף מקום הבשר והעצם הסלילה של הכביש השריקה של האבן וטפטוף של טיפה ונצנוץ של זהב והטווח של החץ ההימור והקרב ותחתית הבאר והשביל שאבד זהו סוף המסלול זו טיפונת לבד חנית מסמר נקודה וניתור וטפטוף וטיפה זה הוא סוף הסיפור משאית עמוסה אור הבוקר הרך ובאופל הליל יריה של אקדח ושיכשוך הנהר ונצנוץ הכוכב והפחד בפנים זה אבוד וזה שב השרטוט של הבית הגוף במיטה והבוץ והבוץ והאוטו נתקע לצוף, לשחות להמשיך לא לשקוע ומעוף הכנף חילזון, נץ גבוה והגשם יבוא וישטוף כל כאב הבטחה של חיים השמחה שבלב ואדום של התות של האור של האש אם נחיה לא נמות לא נמות כי נחיה והגשם יבוא וישטוף כל כאב הבטחה של חיים השמחה שבלב מקל ואבן ושביל שאבד זה הוא סוף המסלול להיות כאן לבד האוויר והחופש ובוקר וערב והים והאופק והשיר והדרך והגשם יבוא וישטוף כל כאב הבטחה של חיים השמחה שבלב " לילה טוב דמעה

קודם כל חיבוק גדול.. ראיתי חלק מההודעות שלך כאן על הפרידה הזמנית שלכם... אני חושבת שהדמעות והבכי זה חלק מאוד נכבד בתהליך הפרידה, אז תני לזה מקום.. בסופו של דבר זה עוזר להתגבר על הכאב.. (זכור לי השיר של אייל גולן "דמעות" שליווה אותי בתקופת הגירושין.. כמה דמעות הזלתי בימים ההם) אין לי מילים לנחם/להקל... שולחת לך חיבוק גדול עטוף באנרגיות חיוביות של אהבה ומקוה שמה שלא יקרה בעקבות הפרידה הזו, יהיה לטובתך...

והחיים ממשיכים.... עוד יום של עבודה.... סתם יום מן השיגרה כאילו כלום לא קרה ולגבי הפרדה - רוב הסיכויים שהיא לא זמנית :(

משהו לחיזוק.... לא יודעת כמה זה יעזור, אבל אנסה.... פרדה זה תמיד דבר עצוב, זה דבר שבלב, ולכן זה חשוב, אך כמו שאומרים החיים ממשיכים, יש ללכת קדימה עם המון חיוכים, כי כשחושבים על העתיד, וצופים לבאות, יודעים שמלבד שלום, יש גם להתראות..... אז אולי זה לא כל כך רלוונטי לעכשיו, כשהכאב עדיין טרי. אבל בפרספקטיבה של זמן, מבטיחה לך שזה מה שיקרה לך.... אני איתך חמודה... ליאור

תודה שאתן כאן

כל פרידה הנה כאב עצום של אובדן ו/או תחושה של חורבן. ומה שירפא ויעבד את התחושות הקשות זה רק דוקטור זמן:-) מחבקת ומחזקת אותך ברגעים הקשים. ומאחלת לך להתחיל מכאן ואילך חיים אוטונומים וחדשים. שדה ניר

מצטערת, שלא הייתי כאן בימים האחרונים, יקירה. שולחת לך חיבוק חם חם, ואת הכתף שלי, להניח עליה את ראשך, אם תרצי. אורלי

לפעמים זה נעים להניח את הראש על הכתף :)

השבת הייתה נעימה, אחותי הקטנה הייתה איתנו. לפני כניסת השבת, האיש המקסים שלי יזם, לגמרי בכוונה, שיחה על האחיינית שלי, גרם לשלושתינו להזיל דמעות, כהוגן, וכשנרגענו, הוא שאל את שתינו: "נו, איך אתן מרגישות עכשיו?" תצחקו, אבל הרגשנו משוחררות מהכאב, וחייכנו מאוזן לאוזן, כשענינו לו. הבכי באמת משחרר מאוד, והשבת עברה עלינו בצחוק ובעונג, למרות הכל. בערב של יום חמישי, כשחזרתי הביתה ברכבת, הרכבת הייתה עמוסה אנשים ונגזר עליי לשבת מול איש צעיר, שמשך הנסיעה לטש בי עיניים... זה היה מפחיד! - אבל איך שהתחילו אנשים לרדת, בעצירה הראשונה של הרכבת, ברחתי משם ומצאתי מקום ליד אישה דתיה ונעימה, שאמרה רק: "ערב נעים לך." כשהתיישבתי מולה. בבוקר יום שישי, עשיתי הכל, בשביל להעסיק את עצמי כמה שיותר, פחדתי מהרגשות והמחשבות שלי. במוצאי-שבת, נודע לנו, שהיא התעוררה חלקית עם כאבי-ראש ועצבים, שהיו צפויים לגמרי... עכשיו מחכים לדעת, איך ישפיע הניתוח על החיים של הילדה המתוקה הזו. עכשיו אני יודעת, שאני חזקה מספיק, כדי להקשיב לאחרים ולתמוך בהם, כי זה מה שאני עושה עכשיו, דרך הטלפון, מקשיבה להורים שלי, לאחי, לגיסתי וגם לאחיות שלי, ותומכת בהם, כי אין ברירה, אלא להשלים עם כל מה שהעתיד צופן בחובו. אני לא אומרת, שזה קל, כי ההתמודדות עצמה עם כל מה שעלול להתפתח מכל זה... לדמיין לעצמי את המצבים הכי גרועים, שהניתוח עלול להביא אליהם, את התגובות מסביב ואת מה שעלול להדרש ממני, ומה אני יכולה לעשות בתוך כל זה, בדרך המועילה ביותר, קודם כל עבורה. כן, הדימיון עוזר מאוד, במצבים כאלה, להתמודד, להתגבר ולהשלים עם העתיד לבוא, כך אני יכולה להכין את עצמי לכל מצב - תודה לאל, על היכולת שלנו להשתמש בדימיון, במצבים, שאינם באים בהפתעה. תודה מכל הלב, על שאתן כאן, מקשיבות ומעודדות אורלי

נפלא לשמוע על הסופ"ש שלך... את יכולה ומגיע לך לצחוק ולהנות!! את יכולה להיות עבור עצמך וגם עבור אחרים לתמוך ולהקשיב! שיהיו כמה שיותר ימים כאלה... ושוב מתפללת כמה שפחות סבל לילדה ונס רפאי אמן אידה

מצטערת לשמוע על האחיינית שלך האמת שלא קראתי את כל השרשור שכתבת עליה ( אם כתבת ) רק מאחלת החלמה מהירה ומחזיקה אצבעות שהכל יעבור בשלום שתחזור הביתה בשלום בריאה ושמחה לשמוע שאחרי כל הדמעות המשכתם את השבת ונהנתם איתך מתוקה חתולה

שמחה שאת בשלה ויכולה להכיל, לתמוך ולעודד!!!! שמחה שנהנתם בסוף השבוע הרגוע ומאחלת לאחיניתך רפואה שלמה והחלמה מהירה בקרוב ממש נשמה! מחזבקת, שדה ניר

אני במצב מאוזן וכשכותבת את זה מרגישה את החיוך מאוזן לאוזן. מה זה אומר? לא ממש בטוחה - אבל כבר כמה ימים שלא מרגישה שהעולם עומד להתפוצץ וכבר כמה ימים שהכל הולך על מי מנוחות ו... אין לחץ, ואין בכי , ו... נדמה לי שזה ממש ממש טוב - מוזר, אבל טוב. כל כך רגילה להרגיש כל הזמן ב"מצב". במצב עצוב, במצב מעצבן, במצב כועס, במצב מאושר, בין מצב קיצון כזה או אחר ו... הכל בסדר !!!!!!!!!!!!!!!! מוזר, ממש מוזר - ועם זאת , נעים, מאוד מאוד נעים. שיהיה לכלכן יום נעים, שבוע נעים, והמון המון טוב. - ליז.

שתמיד יהיו לך סיבות לחייך, גם אם זה מוזר. תמשיכי ככה, יקירה. אורלי

ליז יקרה חייכי מגיע לך תזכרי זאת!!! לא תמיד אנחנו זוכרים שמגיע לנו להיות מאוזנים מחייכים נהנים... אל תטרדי עצמך במחשבות פשוט תהני... תחייכי ותעשי עוד ועוד דברים שנעימים לך אידה

היי ליזיייייי מקווה שהתחושות הטובות ימשיכו ללות אותך עוד הרבה ימים ואם זה לא יקרה , זכרי שאת נורמלית , ואת בטיפול שגורם לך לכל העליות ומורדות האלה , מעבר לכל שאר הדברים הנוספים של החיים , אז חיבוק ענקקקקק יפתי חתולה

שמחה עבורך!!!!וצוהלת עד ראש הגג!!!!! שמשיכי להיות מאוזנת ולחייך מאוזן לאוזן:-) מבטיחה לך שהחיוך הממיס והחם שלך לא יצור חור באוזון:-) אוהבת שדה ניר

חשיבה חיובית: אימרו לאחר ההתעוררות בבוקר- אני חש את אנרגיית החיים, כיצד היא חולפת בגופי ומציפה אותו באור גדול של כוח מתוך אתר MSN חשיבה חיובית בנות מלאו עצמכן באנרגיה טובה לקראת יום ושבוע נפלא אידה

שוב לא הצלחתי להתמיד עם הקטנים, לילה שלם במיטות שלהם. והם מזדחלים אלי למיטה. ישנים לי על כל איבר בגוף, ועכשיו אני עייפה, והראש כואב מחוסר שינה.... בעייה רצינית כשאי אפשר להגיד לא מוחלט לילדים. במיוחד כשהם יודעים איך להמיס אותך, בליטוף או אמירה שאת אוהבת לשמוע.... אבל מבטיחה לחשוב חיובי.... אוהבת אותך כל כך..... שבוע מקסים לך ולבנות כאן... ליאור

ליאורוש, אין כמו הקטנים האלו שמזדחלים ומתפנקים... ותמיד לזכור שממש ממש בקרוב הם כבר לא יהיו כלכך קטנים ואז תתגעגי כל כך לרגעים האלו... אז אל תלחמי בזה ונכון, אלו שנים של עייפות מתמדדת , אבל לפחות הסיבה הפעם חיובית. :-). מחבקת - ליז

ליאור יקרה הם כנראה זקוקים לך לבטחון שאת משרה בהם. זה מאוד קשה להחזיר אותם למיטה...אני יודעת. אם זה תקופה קצרה וזה עובר לבד...זה טוב אבל אם זה יותר מכך.... אולי הם דוקא זקוקים לבטחון להיות במיטה שלהם...ואז זה ידרוש ממך לקום בלילה להיות איתם עד ירדמו.... להעביר להם מסר שזה בסדר שאפשר להרגיש בטוחים גם במיטה שלהם...ואמא איתם... ונותנת בטחון. שיהיה שבוע נפלא ןחיובי אידה

תודה, אידה, החשיבה החיובית, שהצעת כאן, זה מה שדחף אותי להשתמש בדימיון שלי, כמו שפירטתי למעלה. אורלי

היי אידה מאוד משתדלת אבל לא הולך עברתי שבוע מאוד קשה בעבודה אפילו יותר משבוע ונשארתי לגמרי ללא אנרגיות מקווה שדברים יסתדרו לי בהמשך שיהיה גמלך אחלה שבוע חתולה

קברו אותי הלילה במדבר ושכחו לבדוק אם עוד נושמת... פוקחת את עיניי וחשה מגושמת - לא מבינה את פשר הדבר!!! קירות הקבר לא נותנים לנוע, לחות מוגברת מפריעה לנשום, בהתחשב בשמש של היום, החושך כאן הוא פרס מדי צנוע. דקות עוברות לאט בריח התפל... האם דיירת או עדיין אורחת?! עוד רגע קט לתוך יאוש צונחת! אז איך יוצאים מכאן, לעזעזל?!

לאט לאט בעזרת אולר או כפית , להסיר שכבה ועוד שכבה שלא יתמטטו הקירות את חיה ונושמת , קשה עכשיו . אבל מצפים לך שם חיים טובים ומלאים . רק להסיר את כל הבוץ והעפר ולנקות את השמשות ותראי שיהיה הרבה יותר בהיר , הרבה יותר צח.

מרחיקה את היאוש, מתבוננת בידיי, ציפורניים יש, הן יספיקו בינתיים... יש כאן פינה, בה הלמעלה פוגש את הצד... אבדוק לאט לאט איך אוכל לחפור דרך לאויר המבורך, בתקווה שאצליח לחפור גם מנהרת מעבר לצאת דרכה מכאן. בהצלחה, שחפיתוש, אני איתך אורלי

שחף יקרה דמיון? או תחושת חוסר עונים? שאולי מלווה אותך? פחד? האם דואגים? האם שמים לב אליי? אם אני חיה או לא? אם טוב לי? רע לי? אך אני מרגישה? נסי להחזיר לעצמך את השליטה... חשבי חיובי את בעצם לקחת...שליטה... אידה

אני שנאת אותו אני שנאת אותו אני שנאת אותו אני שנאת אותו אני שנאת אותו!!!!!!!!! אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אוף...... אני שנאת את זה שאני צריכה להרגיש כל כך רע אחרי ערב שהיה אמור להיות טוב!!!! אווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף זה כל כך מתסכל....... די, נמאס לי מעצמי כבר............. אני לא יכולה עם זה........ נמאס.... די...... אני שנאת אותו, טוב????????????????????????? זכותי לשנוא אותו!!!!!!!!!! הוא פשוט הרס אותי!!!!!!!!!!! אני כזאת דפוקה בגללו......... בא לי שהוא יעמוד מולי בלי לזוז ואני פשוט יוציא עליו את כל העצבים... לא שהוא יהיה קשור או משהו כזה, שהוא פשוט יעמוד ויקבל את מה שמגיע לו..... ומה שהכי מתסכל זה שאני יודעת שהוא יודע שהוא הרס אותי, וזה אוכל אותו מבפנים, וזה הרבה יותר מקשה עליי לשנוא אותו ולכעוס עליו... זה רק מקל עליי לסלוח לו.... ואיך בכלל אפשר גם לסלוח לו ולרצות לעזור לו, וגם לשנוא אותו כל כך ולכעוס עליו ברמות שבא לי להרביץ לקיר, באותו הזמן????? יוווווווווואאאאוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! {ועכשיו לנשום..............}

"מעשה בזונה שילמו לה בחמישים הייתה עומדת ככה בתולה מוצצת חן לאנשים חלמה על בית רחוק חלמה על גבר רומנטי ובינתיים בין הרגלים עברו סוטים ואימפוטנטים. הוא הרביץ לה שנתיים אמר שזה לא אישי להכאיב זה אנושי ואת יצור טיפשי SHIT אז היא לגמה מהיין והסתכלה באקדח בסוף חתכה עם הסכין ת`זיין ואיך שהוא צרח." (אינטרמת/ היהודים) זה מדהים איך אני מתחברת לשיר הזה במקום להרגיש פרפרים בבטן עכשיו.. אמרתי לכן כבר שאני ממש דפוקה?? ושנמאס לי?? ושאני שנאת אותו כבר אמרתי?? לא מבינה את עצמי... כועסת על עצמי על זה שכל כך כועסת עליו עכשיו...

כנפיים - הכעס נכון, הכעס מתאים , כעס לגיטימי- רק בבקשה מקסימה, לא לשכוח להפנות אותו אל אדם הנכון. ואת ממש לא האדם שעליך לכעוס עליו. שולחת חיבוק וירטואלי - ליז

זהו.... כנפיים את כועסת..... את מרשה לעצמך.... מרשה לעצמך לשונוא אותו.... סוף סוף.... זה בסדר... זה מצויין כך צריך להיות שחררי את רגשותייך... ולא על עצמך...אל תכעסי שאת כועסת... ברור שיש עוד רגשות כלפיו...רגשות חיובים... גם אהבה... וזה עדיין בסדר גמור...ואפילו נכון לכעוס... זוהי הדרך הנכונה הטבעית..., את תגעי לאיזון וסגירת מעגל.. רק תני לעצמך לעבור את כל השלבים בלי לדלג על רגשות חשובים... איתך אידה

הוא עוד כאן אבל הוא יעזוב עוד יומיים וזה fucking כואבבבבבבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! והתחושה הזאת של הלבד רק הולכת ומתגברת מיום ליום משעה לשעה אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה הצילווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

שחף יקרה.... אני מצטערת..... אני לא יכולה לתאר לי אפילו כמה זה קשה.... הלוואי ויכולתי לומר לך שלא משנה מה, יהיה טוב.... ושגם היית מאמינה לי..... אנחנו כאן... איתך.... ((((((((שחף))))))))

מרגישה אותך יקרה , שולחת חיבוק - מאחלת שתמצאי דרך למלא את החלל שנוצר, הן הפיזי והן הנפשי (((((((((((((((((שחף))))))))))))))))))))))) איתך בלב ובמחשבות - ליז.

מתוקה, אני מקווה, שזה יסתיים במהירות, אנחנו פה איתך מחבקת אותך חזק אורלי

שחף יקרה אני בדיוק ברגע זה שומעת את השיר: וכל כולי איתך בלי לומר מילה- שלום חנוך לוקח את בגדיו ומתלבש בלי לומר מילה מביט בה וניגש ומתיישב מוחה את הדמעה שעל לחייה בלי לומר מילה היא לא מאמינה שהוא עוזב בלי לומר מילה בלי לומר מילה עוד רגע והדלת נטרקת ונדמה לו ששמע אותה צועקת והסוף קשה כמו ההתחלה והוא נוסע ונוסע בלי לומר מילה

אני חיה, כבר 3 ימים, בין הדרום למרכז, בין הבית לבית-החולים... אחיינית שלי, ילדה בת 7, סובלת מסרטן בגזע-המוח (מקום, שלא מנתחים), נמצאת כרגע בין חיים למוות. אתמול הכניסו אותה לניתוח חירום, כדי לנקז נוזלים מהמוח... ממש לא הייתה ברירה אחרת. אני יודעת, שזה לא נעים לקרוא דברים כאלה בשבת, אבל אני כבר בלי כוחות בכלל, נשאר לי רק להתפלל ולקוות. אורלי

אורלי יקרה.... אני כל כך מצטערת לשמוע... מתפללת עבורה... ושולחת כוחות, חיזוקים וחיבוקים בשבילך (וגם בשבילה)... אנחנו כאן....

הלוואי ותחלים במהרה, תהיי חזקה....

מתפללת איתך ((((((((((((((((אורלי))))))))))))))))))

סוף סוף היא התעוררה, כאבי-הראש הם דבר צפוי, גם הכעס והעצבים... עכשיו מחכים לדעת מה הם באמת התוצאות של כל זה. תודה, שאתן כאן אורלי

אז אחרי שנים שכבר לא רוקדת קיבלתי הצעה מלהקה מאוד מפורסמת להגיע לאודישן בהוסטל בכלל לא אהבו תרעיון בגלל המשקל שלי אסור לי בכלל להתאמן אז שלא לדבר על לרקוד אחרי שיכנועים הם בערך הסכימו שאני אגש לאודישן עוד שבועים בנתיים אני קורעת את עצמי בחזרות וכיראוגרפיה על ריקוד לאודישן והאמת שזה עורר שני דברים. א. זה הזכיר לי כמה אני לא בכושר וכמה קשה לרקוד במשקלים האלו וב. זה הזכיר לי שהריקוד הוא כל חיי ואני מוכנה לעשות הכל כדי להחזיר את זה למרכז. ושוב חזרו החששות של להיות הטובה ביותר ומה אם אני לא הכי טובה כבר? ושוב המחשבות של אולי אני לא מספיק רזה.... וקלילה בשביל לרקוד הרבה דברים ולרגע בא לי לוותר על הכל ולא לגשת ומצד שני אני יודעת שאם אני אגש אני אצליח .. ואז השאלה אם אני אצליח לרקוד יום שלם כל יום? האם פה בהוסטל צודקים אם המשקל שלי באמת נמוך? והמצב הגופני ירוד כדי לעמוד בזה? ואני מרגישה שמנה מידי בשביל לחזור להיות רקדנית מן השורה כמו שהייתי? אוף מבולבלת וגם ההודעה יצאה מבולבל...

בהצלחה ושמרי על עצמך תחזרי לעצמך את המגע עם החיים... לרקוד לאהוב להזין את הגוף והנשמה איתך אידה

שבת וסופ"ש נפלא... לקראת סוף החורף והאביב הקרב שיחמם את האוויר... את הלב מבפנים שיפשרו הכנפיים ונתחיל לעוף... אל תשכחו השמיים הם הגבול שבת שלום אידה

ואצלינו האביב כבר הגיע כבר לא צריך מעילים שמש, חם ונעים בחוץ את מוזמנת :)))))

מצטרפת לברכות השבת שלום, לך אידה ולכל הבנות הנהדרות ,לוחמות החופש - בקרוב במיינו, שלום שקט ושלווה-אמן

כבר המון זמן מחפשת את לא מוצאת את עצמך כאת רק עובדת ועובדת זה טוב ואפילו מעולה אבל אז את חוזרת הביתה מעולפת ..בעיקר מכאב את עייפה פיזית, נפשית וכל מה שאת רוצה זה לישון.. רק לישון. את עולה למיטה ואז באות המחשבות ואת מתהפכת במיטה כדי לתפוס תנומה ואז חולמת על חלומות אימה אין רגע מנוחה גם לא בשינה אז לפעמים מחפשת את עצמך ולפעמים רוצה רק להעלם מחפשת פתרון להעלמות בשינה אבל גם לשם באים השדים לא יודעת כבר מה לעשות ואיך לחיות לפעמים עולה בך המחשבה שפשוט עדיף למות להעלם לתמיד אבל כשאת חוזרת להכרה את פשוט יודעת שכאן את נשארת וכאן עדיין יהיה רע. וכמה פעמים תכתבי שהלב כואב שאת מתמוטטת מכאב.. האם יש טעם למילים? האם יש סוף לחיים? האם בכלל כל המאבק שווה? או שמא את עושה את כל זה לשוא? עייפה.. כמו תמיד הדברים לא משתנים גם לא את. אההההההההההההההההההההההההההה

הד הצעקה הגיע לכל קצוות העולם מרעיד את אמות הסיפים בכל בית ובית. יקרה, כל כך דואגת לך - יותר מדי זמן לא טוב וזה מחליש מאוד את הנפש והגוף... מאחלת שתמצאי רגעים של מנוחה - כואבת איתך, אותך, שלך . ליז.

ראשית.... טוב לראותך כאן דאגנו... והיית חסרה אני רואה שהכאב גדול... והתמודדות לא פשוטה.... לך... לילדה.... לכן אחת מול השנייה יש טעם להוציא את הכאב... במילים... במעשיים.... זה לא לשוא... אל תאבדי תקווה... מבטיחה שהאור עוד יעטוף ויחזק אותך אידה

מזדהה איתך.. עצוב לי לשמוע כמה קשה לך מקווה שבין רגעי היאוש והשבר מתגנבים רגעים של תקווה, של שאיפה להחלמה מאחלת לך הרבה רגעים כאלה במקום הרעים... שולחת הרבה כוחות לחיזוק חיבוק גדול אני

((((((((((((((((((בובה))))))))))))))))))))))))))))))))))))) מחבקת אותך ואת הילדה שבך.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/553/257.html

כל הכבוד על היוזמה המבורכת, אבל... הכתבה היא טריגר קטן, נוצרה אצלי סערה במחשבות. ולמרות הסערה, אני מתכוונת לחזור ולקרוא, להבין את עצמי ולגבש דעה מדוייקת יותר. אורלי

תודה לך נפגעת, הלוואי ויצא משהו מהיוזמה. ליז

כנפגעת תקיפה מינית מן הילדות ומן הבגרות אני מודעת היטב לקשיים המדוברים והמתוארים בכתבה. אך לדאבוננו הקריטריונים הרבים והמגוונים שהנם נספחים לכל החלטה חוקתית לא יענו לצרכיהן של כלל הנפגעות. ויערימו קשיים בפריבילגיה לקבלת תמיכה נפשית ראויה ומסובסדת. לגבי החוקים השרירותים והשערוריתים הנהוגים כיום: חוק ההתישנות הנו חוק מזעזע ומשווע ואינו עולה בקנה אחד עם תחושת הנפגעות המתמודדות באופן יום יומי וקיומי עם השלכות הפגיעה. תהא הפגיעה חד פעמית בעברן קל וחומר כאשר מדובר בפגיעה מתמשכת. אני אישית עם האנס האחרון שלי התלוננתי במשטרה ופניתי להליך הפלילי והפיצויים שנפסקו לטובתי הם מגוחכים אפסיים ולא אנושיים ופסק הדין מביש ומתסכל ואינו כולל כלל מאסר בפועל ובעצם מעודד אנסים פוטנציאלים. לחוק אין שיניים. וזילות הדין היא איומה ואטימות הממסד מרפה ידהם של נשים חסרות ישע אשר נפגעות ולוקות בכפליים. אינשאלה וכבר יחוקק החוק האולטימטיבי:שבו כל נפגעת תקיפה מינית באשר היא ללא הצהרות, קריטריונים, פרמטרים אלו ואחרים ובירוקרטיה מתישה תזכה לקבלת סיוע נפשי מתמשך ודיסקרטי בסמיכות למקום מגוריה ובאופן מכובד ומיידי. לדידי זה חזון אפוקליפטי מידי.

להקיא את כל הכאב!!! לכתוב מילים שקבורות בלב, לתת לרגש להישמע, לחרוז בקצב הנשימה... כמה מילים עוד אוכל לכתוב?! כמה כאב עוד אוכל לכאוב?!

כל כך מזכירה לי את עצמי במילים שלך.. וכמה עוד אפשר לכאוב? הכאב שלא עוזב ולא מרפה מאיתנו.. גמני מחכה ליום הזה, כולם מחכים ליום הזה.. הלוואי שהיה לי לתת לך את התשובות לשאלות שגמני מחפשת.. כותבת לך רק כדי להגיד שאני קוראת את הכאב שלך, ושולחת לך חיבוק. גם כי תגעגעתי.. באמת! :) בובה.

מקווה שנמצא את התשובות במהרה יום נעים שיהיה לך

איך כותבים שיר שמח?! על זריחה, על ירח, על חיוך שך תינוק, על הצחוק המתוק, או על פרח פורח... על תקוות, חלומות, על כוכב שזורח, על ילדה משחקת בחול, על עיניים שמחות, על ציור, על מחול, על הצליל הפותח... זאת חידת החידות - איך כותבים שיר שמח?!

עוד יגיע היום ותוכלי בכיף לכתוב שיר שמח, ובנתיים תעשי כאילו ולאט לאט זה יהפוך למציאות. מחבקת ליז

תנסי לכתוב דברים משמחים הקורים לך באמת ולא בכאילו כי הכאילו שנדבק כמו דבק משוגע:-) מרגיש לי מזויף כמו אונלולולו........ תנסי להשתדל , לתרגל ולהתרגל ואני ידרבן ויצעק לך לעידוד:קולולולו:-) העיקר שתשמחי באמת ולא בכאילוווווווו שדה ניר

להקיא החוצה את כל הכאב!!! לכתוב מילים שקבורות בלב, לתת לרגש להישמע, לחרוז בקצב הנשימה... כמה מילים עוד אוכל לכתוב?! כמה כאב עוד אוכל לכאוב?!

שחף התעודדת מהשרשור? או שחזרת לנקודת התחלה...? לחוש את הכאב? אך את לקראת הסופ"ש? שיהיה רגוע ללא מכאוב אידה

כל כך נמאס כבר מהכל בא ליל ברוח מכאן ומשם ומעצמי בעיקר מעצמי וגם מכאן האמת ואולי משם ואולי שיהיה כבר סוף זה מצחיק לפעמים הידיעה שאני גרה מול בית העלמין והבדיחות השחורות שרצות על זה ולפעמים כשהכל שחור אז הבדיחות כבר לא שחורות ואני רוצה שקט או לישון שבוע או לא להצעורר כלל או להתעורר בעוד איזה שבוע או חודש או כשהכל ירגע בתוכי סערות שלא נגמרות אני רק רוצה לברוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

מבינה אותך כל כך ההרגשה הזאת מוכרת לי היטב מחבקת שחף

ילדונת - כלנו פה מושיטים לך ידיים מבקשים שתחזיקי ואל תרפי , יש שם כל כך הרבה טוב בעולם שמחכה לך. לא להתיאש ילדונת , לא להתיאש. ידיינו את ידייך מבקשות. עוזי פוקס מילים: תלמה אליגון רוז לחן: קובי אושרת ילדונת פרח אהבה ילדונת קטנה ושובבה עם תלתלים ועם גומא עם שתי עיניים נשמה ילדונת גוף שמצטנף ילדונת ענן שמרחף את תות שדה בחורף קר את מעופן את ציפורי הבר את עדיין ילדה את ודאי לא יודעת את אשר שתי עינייך מבקשות את עדיין ילדה את וודאי לא יודעת שידיי את ידייך מבקשות ילדונת פרח אהבה ילדונת וכבר היא בוכה ותלתלים ועוד גומא בוכים עם כל הנשמה ילדונת למה את בוכה ילדונת אין לנו מחר פתחי עלייך הרכים ובואי איתי אל המרחקים

אנא הזכירי לעצמך את הניצחחונות הגדולים הקטנים שלך בהאבקותך במחלה!!! ותהיי גאה בהם ובך והם יעניקו לך כח ותקווה לעוד סימני דרך מוצלחים בדרך להבראה!!! חזקי ואמצי נשמה שלי. את מסוגלת ואת יכולה. והוכחת לנו זאת כמו ילדה גדולה:-) שדה ניר

הרגשה קשה...נאחזת במה שנראה כיציב ומגלה שהכל אשליה...הכל מתפורר..אני נוגעת והכל נעלם כמו חול ברוח...אפילו הקרקע מתחת רגלי כבר לא יציבה...עומדת בתוך בוץ תובעני..ושוקעת.. דמעה

אני לא ממש יודעת אבל אולי..... המקומות הם בטוחים לתקופה מסויימת וכשהתקופה הזאת מסתיימת, כשתפקידם בעצם מסתיים, צריך לחפש מקומות בטוחים חדשים, ששוב יהיו כאלה עד שתפקידם יסתיים יודעת שקשה..... מחבקת שחף

אני כאן מושיטה לך ידיים קל יותר להתמודד בשניים. שולחת לך מכל הלב- חיבוק מחמם ומיחלת לך לקום במהירות ובבנות טיפוחיך להתנחם. שדה ניר

זועקת..... אתן שומעות?!?!?!?!?

איתך מה קורה איתך? אידה

שומעות זעקה של כאב, כמו ששמעו אותנו. קשובות ומחכות. מבקשות לתת, כמו שאנו מקבלות, כי אנו זקוקות יותר מהכל להבנה שיש בינינו. אם את רוצה לדבר, נפגעת, אנחנו כאן, מקשיבות ומוכנות לתמוך ולעזור ככל יכולתנו. אורלי

אני שומעת..... כאן בשבילך מחבקת בחום כדי לרכך את זעקתך שחף

אנחנו כאן בשבילך, שומעות כל צעקה.. צעקה כואבת.. כאן איתך, מוזמנת לשתף בובה.

שומעת ומקשיבה לצעקתך אף בין השורות. מעוניינת לשתף ולפרט עוד יותר? מחבקת מכל הלב. שדה ניר

ראיתי היום בחדשות שאלי פלח ("פסיכולוג") שוב הטריד מינית מטופליו בזמנו ניסיתי לקרוא את הספר שפרסם (ניסיתי לקרוא והפסקתי באמצע. לא סיימתי) אוף למה לא שוללים לו את הרישיון?? אדם כזה הוא ממש לא פסיכולוג לא משנה מה התואר שלו -- אני עייפה סיימתי חלק ראשון של העבודה על הספר ההוא צריך לעשות תיקונים וזהו לפחות זה מאחורי לילה רך ונעים לכולם היום ב'ה אלך לישון מוקדם

לפני כעשר שנים הוא הורשע לראשונה. ובאותה תקופה בערך נשלל רשיונו לצמיתות, מה שלא הפריע לו בצאתו מהכלא "לעבוד" ללא רשיון.ולפגוע בעוד קורבנות תמימים למדי יש לציין... השופט ששלח אותו לאחרונה לכלא קבע שהאיש הזה הוא עבד נרצע למחלת הנפש שלו ולסטיות שלו. וזה אומר הכל.... אבל מטופלים חייבים להפנים שטיפול נפשי לא כולל ואסור שיכלול מגע גופני!!! בטח שלא טיפול המשלב אלמנטים מיניים. יום טוב לך. ליאור

שבא איש מקצוע ואומר שזה חלק מהטיפול או זה זה סוג חדש של טיפול. המטופל נוטה להאמין כי בכל זאת הוא בעל סמכות. אוף אפילו בחדר הטיפול . המקום שאמור להיות הכי מוגן כבר לא. איך אמור אדם פשוט לדעת שהמטפל \ בעל סמכות (מורה, רב , מדריך וכו) עובד את הגבול??

זה פשוט מזעזע שבן אדם כזה יכול לטפל באנשים!!!! שמחה שאותו את מסיימת את העבודה :) מקווה שישנת טוב שחף

לצערי לא ממש ישנתי מקרים כאלה מערערים לי את שלוות נפשי

אבל הוא מדיר שינה מעיניי זה החזיר אותי כל כך אחורה וניסיתי להדחיק תמחשבות על המשפט ההוא ועל זה שעכשיו הרשיון שלו הוחזר לו כי בעצם המשפט לא נגמר והוא חף מפשע עד תום ההליכים וכבר עברו 5 שנים והוא פסיכאטר ופסיכאטר מחוזי של ילדים והכל מתערבב כי הוא פגע בילדים והוא הפסיכאטר שלי או היה לפחות ובלאגן שלם ורק רועדת מעצם המחשבה על היה או לא היה ועל זה שיש לו רישיון היום לעבוד שוב.......

רק עד לפני שבוע וחצי לא כתבתי שירים בכלל ועכשיו זאת הדרך היחידה שבה אני מצליחה להוציא החוצה את הרגשות רק על סמך השירים אני מצליחה להבהיר לעצמי מה בדיוק אני מרגישה מחוץ לשירים הרגשות קבורים איפשהו בפנים אני מתהלכת כמו זומבי לא מחוברת לא למציאות החיצונית ולא למציאות הפנימית כמעט ולא קיימת נעלמתי מהעולם הזה

את משתמשת כל-כך יפה במילים ובקצב, שזה ממש וואו...! השירים הם דרך של ביטוי עצמי... אין דבר כזה "מחוץ לשירים", כי השירים הם חלק בלתי נפרד ממך, מההוויה שלך. מחבקת חזק אורלי

תודה אני מסמיקה :~} וזה נכון שהמילים הם חלק ממני, אבל ממשהו שקורה לי בפנים, לא משהו שעולה ברגשות על פני השטח - משהו די מוסתר

מקסימית , בדיוק סיימתי לכתוב רשומה חדשה והקדשתי אותה לך - נשמה יקרה. חזרתי נטולת כוחות מהטיפול , עייפה רצוצה , הרגשתי איך אני דועכת ולא רציתי בהרגשה הזו ו... נזכרתי בך , ובשירים שלך שריגשו אותי ובשיר שכתבתי בזמנו.... וכתבתי את הרשומה ועכשיו יותר טוב , יותר רגוע לי ... מקווה שגם את תהני. אז לכבודך - http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=928731 ולכלן ערב מבורך והמון טוב הימים האלו של אמצע השבוע - לימודים וטיפול מאוד מעייפים אותי כך שאני פחות כאן ועם מעט כוחות להגיב - רוצה לברך את כלן בחום ואהבה וטוב,הרבה טוב ליז

וואו ליזוש, הקדשת לי?! זה נורא מרגש אותי!!!!! תודה לך יקרה ואני תמיד נהנת לקרוא אותך! את כותבת מקסים!!! לא יכולה כרגע להגיב לך בבלוג כי אני במחשב השני וכאן מוגדר ניק של הכמעט X שלי ולא רוצה להרוס לו שיהיה לך יום נעים ופחות מעייף מחבקת בחום שחף

והיום בלי הודעה מוקדמת ככה היא מודיעה לנו שהיא עוזבת אותנו וכשאני התחלתי לבכות אז גם היא התחילה לבכות רציתי לדבר והיא העדיפה שאני אשמור את המילים לאחר כך... שתינו ידענו שעדיף שאני לא אגיד כלום כי שתינו פשוט לא נעמוד בדמעות... וזה לא מתאים שהיא תבכה מול כולם באסיפת דיירים והוא שחליט להעביר תנושא חזרה לפורים לא הבין בכלל על מה הרעש וכל המהומה ואיך הוא לא מבין שאנחנו אחרי הודעה שאחת העו"ס עוזבת לא מסוגלים לדבר על פורים אז הסתגרנו לנו כל אחד בעעצמו ואני כהרגלי הדמעות זלגו מעצמן והיא שלא הורידה לרגע תמבט ממני רק לחשה לי להפסיק כי היא לא יכולה לראות אותי ככה... ושהיא כאן עד סוף החודש ושהיא תיהיה כאן תמיד כשנצטרך והיא בכלל לא המטפלת האישית שלי אבל אין אדם יותר חם ולבבי ממנה והפרידה ממנה זה אחד הדברים הקשים כרגע מןו משבר שעובר כאן על כולם וזה לא יוצא מהראש.. והמקום הזה יראה כל כך ריק בלי החיוך שלה והחיבוק והצחוק. ובלי הימים שהיא עושה לנו השכמה ... רק היא יודעת להעיר אותנו בצורה הכי עדינה שיש. והיא תמיד מזכירה לי בית... אולי זה כי היא באמת מהבית מהצפון. ואולי כי זאת היא בדרכה המיוחדת שלה. ואולי כי היא זאת שבכלל קיבלה אותי לכאן..... וכל זה אחרי שיחת טלפון מאסף שהודיע לי שגם הוא עוזב תתפקיד בבית חם ... והוא היחיד שתמך בי לאורך כל התקופה. אפילו כשכבר כל ההוסטל בשלב מסויים היה בדרך מסויימת נגדי הוא היה שם להבין לתמוך... הוא תמיד היה בצד שלי נלחם את טובתי מולם. ופתאום באה מישהי להחליף אותו. הוא הבטיח פרידה על כוס קפה ולהכיר לי תמחליפה... לא רוצה תחליפים ונמאס כבר שכוולם עוזבים ומן תחושה כזאת של בדידות באוויר וצוות שמתחלף ומדריכים חדשים שמגיעים כל שני וחמישי ולא שאכפת לי כי יש לי תמדריכה שלי.... (שלא נפתח פה וגם היא תחליט לעזוב) אבל מתחיל להיות מעיק כל החדשים האלו שמרגיש כאילו אנחנו צריכים ללמד אותם... וחלילה יש מדריכים חדשים שבאמת חמודים אבל אין תחליף לאף אדם... אבל שהיא שתעזוב לזה לא ציפנו ידענו שמחפשים עוס חדשה.... חשבנו כתיגבור לרגע לא עלה בדעתנו שהיא עוזבת אותנו ככה אני לא מצליחה לדמיין תמקום הזה בלעדייה.... ובא לי לצרוח לנער פה את כולם אם הם בכלל קולטים שהיא עוזבת?! וברור לי שזה לטובתה והיא מתקדמת הלאה אבל זה כל כך צובט בלב ומחר שלישי והיא תבוא בבוקר להעיר אותנו ויש לי דמעות בעינים כי לא נשארו עוד הרבה בקרים שהיא תבוא בבוקר לעשות השכמה. ואני רוצה לצרוח עליה ולכעוס ולחבק אבל לא אני לא רוצצה להיפרד ממנה.. והיום כשחזרנו למסיבת פורים לא יכולתי להסתכל לה בעיניים והיא צילמה תמונות והרגשתי איך היא נפרדת מהכל ומכולם ופשוט רציתי לברוח......

מה עם לישון קצת? נשבר לי כבר מהלילות האלו או שהלילה יגמר ויהיה כבר בוקר או שאני ארדם אין לי כוח כבר להיות ערה כל הזמןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

אוף הלילות האלו שיעברו כבר....

אני מבינה אותך מאוד... גם אני הייתי פעם בהוסטל, ניסו למגר את הפחד שלי מאנשים, לעזור לי לצאת מהבית. נכון, זה לא קל, להפרד מאנשים, שקשורים אליהם, ולמרות שזה (בלשון המעטה) לא קל להתחבר לאנשים חדשים, בלי לעשות השוואות... כדאי בהחלט לנסות! באופן אישי, הרווחתי מזה, שניסיתי - תנסי, אולי גם את תרוויחי. שולחת לך חיבוק חם אורלי

אתן לא מכירות אותי אבל אין כ"כ עם מי לדבר ואין לי מקום אחר שאוכל לפנות אליו.. אני זועקת .אף אחד לא שומע.אף אחד לא מבין.אף אחד לא רוצה להבין.ואף אחד לא יכולה להבין. הפניה לכאן היא התקוה האחרונה שלי שמישהו ישמע ...

מתוקה. אני שמחה שפנית אלינו. מעכשיו את כבר לא לבד. אני שומעת את הצעקה שלך מבין השורות.. את תמיד יכולה לכתוב כאן.. ואפילו להעזר ב 1202 קו סיוע לנפגעות. יש שם מלאכיות שיושבות ושומעות את מה שיש בליבך.. מלבד זאת, אנחנו תמיד כאן בשבילך.. את לא לבד. בובה.

נפגעת יקרה הגעת למקום הנכון . כאן מקשיבות לך, לאט לאט בקצב שלך תשתפי ואנחנו כאן לתמוך ולחזק אל תשארי יותר לבד. - ליז

אני פה לשמוע את לא לבד ברוכה הבאה חיבוק.... (אם זה בסדר)

שלום לך נפגעת יקרה ברוכה הבאה אלינו את מוזמנת להכנס ולספר את אשר על ליבך חמודה מה שמתאים לך , מה שנראה לך ואנחנו כאן כדי לעזור לך חתולה

בהחלט מוזמת להיות איתנו לדבר לשתף או כל אחר שמתאים אנחנו כאן בשבילך ושמחות שהגעת אליינו מהיום פחות לבד אידה

איזה תגובות מחממות ומקבלות! זה עזר ,במעט,אבל מעט זה גם משהו... עוברת עליי תקופה לא קלה בחיים. בזמן האחרון דברים שעברתי בעבר עולים ומציפים.. אני נואשת,מהכל. תודה לכן שאתן כאן

שולחת לך חיבוק חם - אם את מוכנה לקבל. אורלי