פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

רק התחילו דברים להסתדר, והנה עוד פעם מתערבים לי בחיים אנשים לא רצויים!!! אוף... כבר אין לי חשק לכלום. שתיתי היום קצת, ירד לי ים של דם מהאף, בגלל זה, אבל מה כבר אפשר להגיד, כשהקרציות, שהתעללו בי שנים, נכנסים לי לחיים בכל דרך אפשרית? - כן, עכשיו הם גם פרצו לי למחשב, אז אל תתפלאו אם אבחר להעלם לכמה זמן. איזה נאכס, אלוהים... והם עוד שולחים לי מסרים: "תשתחררי" - די, שלא יתקרבו אליי בשום דרך, החארות האלה, נשבר לי!!!

אני לא שותה על בסיס קבוע, מהרבה סיבות, והעיקרית שבהם היא, שאני לא מעוניינת לפגוע בעצמי (זה גורם להתקפי-נפילה, אני מקבלת תרופות על בסיס קבוע, והכי חשוב, זה פוגע בי פיזית - בעיות בדרכי הנשימה)! - גם ככה, כשאני נסערת, אני נתקלת ברהיטים, נופלת ממדרגות... לא חסר! חייתי תחת האיומים שלהם, עד שבחרתי לנתק כל קשר, כשידעתי, שהאיומים לא יכולים לפגוע בי יותר. ועכשיו שוב, אני בורחת אל בין 4 הקירות שלי, פוחדת לפגוש אותם בסביבה שלי. לא רוצה להשתחרר, לא רוצה להמשיך לעבור ניצול ואונס, לא רוצה אותם בסביבה שלי. מספיק לי, שאף אחד לא מאמין לי ויש לי רק דרך אחת לסיים את זה, אבל הדרך הזו לוקחת זמן! אוף... אני רוצה להיות כבר חופשיה מכל זה! - אמן, שיגיע כבר היום הזה.

ומזדהה הלוואי וידעתי להגיד את המילה הנכונה אבל לפעמים המילים כבר ריקות הלאם יש משהו שאני יכולה לעשות רק תגידי כי בתופת הזאת את לא יכולה להישאר את זה אני יודעת על בשרי...... ולברוח לצערי זה לא הפיתרון ואת תיהיי חופשייה האמיני בזה אני איתך שולחת חיבוק ....

בוקר טוב חומד מה זאת אומרת שהם פרצו לך למחשב ? אין משהו שאפשר לעשות כדי שלא תיעלמי ? חומד , למה לשתות ? את יודעת שזה מזיק לך בריאותית , אולי תנסי להתעלם מהם , לא לתת להם שוב כוח לפגוע בך ? אם את תברחי שוב , הם ירגישו ששוב יש להם שליטה עליך !!! תנסי להיות חזקה , יש לך הכוח להתגבר עליהם !!! מקווה שלא תיעלמי שולחת לך אנרגיות חיוביות לחיזוק וחיבוק ענקקקקק ועוטף חתולה

קודם כל תודה בנות, בעצם האיכפתיות שלכן, אתן מחזקות אותי. אלה המילים שלכן, שעזרו לי להתחזק, לחזור לעצמי ולזכור את ההבטחות, שהבטחתי לעצמי! אני לא הולכת, לא נעלמת, פשוט נותת להם לדבר לקירות, שיגידו מה שהם רוצים, שיממשו את כל האיומים שלהם, כי גרוע יותר ממה שהיה - לא יכול להיות! הרי התחלתי לעשות את זה - את מה שהחלטתי לעשות, אתן מוזמנות לקרוא, רק בבקשה, אל תכתבו שם תגובות. http://stage.co.il/Stories/669430 ההודעות הקודמות היו רק רגע של משבר קל, בגלל שקרו דברים לא נעימים - שינו לי סיסמאות וניקים בכל מיני אתרים בנט... נאלצתי לעשות בלאגן קטן, כדי לקבל בחזרה את הניקים המקוריים שלי, ואז מיהרתי לשנות סיסמאות ולאבטח את הנקודות האישיות שלי, אלה שבאמת חשובות לי. אגב, אני יודעת, שיש ביניהם האקר מחשבים, בכל אופן אחד לפחות, אם לא יותר. אני ממשיכה בדרך, שקבעתי לעצמי! תודה אורלי

פליז יום מכריע הולך להיות מחר.... מחר הולך ליפול הפור אם נשארת בהוסטל וגם דיאטנית וגם פגישה עם פסיכאטר מחוזי שאמור לקבוע ולהעריך את מצבי ה' איזה יום מחכה לי מחר חזרתי לדבר עם המדריכה שלי עם שאר הצוות משתדלת לא להיתקל ומעבר לשלום לא אומרת מילה פגועה מהם וחלקם ממני.. הכל התערבב כאן אמא קיבלה פס והסכימו לי להישאר ללא ההשגחה שלה... אז סוף סוף היא לא מסתובבת לי כאן בין הרגליים הכל מבולבל כל כך......

שיהיה בהצלחה בהכללללל מחזיקה לך אצבעות חזק חזק

ילדונת אמיצה בהחלט מחזיקה לך אצבעות שדברים ישתנו לטובה עבורך היום , תמשיכי לעדכן מה קורה חתולה

יאללה שיעבור הזמןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן והעוס תגיע כבר והמדריכה וכבר תגיע השיחה הזאתתתתתתתתתתתתת אין לי כוח לשבת כאן לעשן את עצמי למוות הסרטן כבר מת מסרטן הדיאטנית בשעה 5 זה פחות מדאיג למרות שהאמת לא אכלתי עדיין ארוחת בוקר לא מצליחה להביא את עצמי לאכול הלחץ מכריע אותי אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף יאללה שהזמן יעבורררררררררררררר תודה על האצבעות כל כך זקוקה להן עכשיו כל כך אין לי כוח לצרחות של העוס שלי אוף אני עייפה מהכל ואפילו מקלחת לא יכולה לעשות כי הדוד שלנו החליט לשבות דווקא היום :(

אבל אין לי.... לפעמים כשנדמה שרואים את האור בקצה המנהרה, הכל מתרסק ומתנפץ לרסיסים, אנשים קרובים שאמורים לעזור מפנים עורף. ולא תמיד הכל בידיים שלי. ולא הכל אני יכולה לבד. יש לי בעייה רצינית שלא יכולה לפרט, אבל אם היא תסתיים השבוע לטוב או לרע, אני לא יודעת. יאוש גדול אופף אותי, אין לי סבלנות אפילו להכנס לכאן. צר לי על החוויות הקשות שחלק מהבנות כאן עוברות. מחזקת אתכן מהמקום החלש שלי. דמעה יקרה אני תמיד איתך, את יודעת. שחף מקווה שדברים יסתדרו לך, ובהקדם... חתולה יקרה, המון בריאות לסובבים אותך, הזדעזעתי לקרוא מה עבר בנך בבית הספר, לצערי מכירה את זה מקרוב. הבת שלי הייתה קורבן בשנה שעברה לחרם ונידוי מצד ילדות רעות מהכתה שלה, העברתי אותה לבית ספר אחר, והיום טוב לה שם. והבן שלי גם חווה אלימות בבית הספר, וכמי שנמצאת בתוך המערכת, אני יכולה להגיד לך שלא תמיד ניתן למנוע את האלימות הזאת, גם אם היא אכזרית במיוחד. אולי יום אחד יחליטו במשרד החינוך, להקים כיתות נפרדות לילדים אלימים, ואז יהיה שקט, מי יודע? הלוואי ויהיה שקט כבר..... ד"ש לליז היקרה, חסרה לי מאד, עם דברי החוכמה שלה.... גל היקרה, קוראת אותך בכאב רב, מאחלת לך לצאת מהפלונטר הזה.... מכירה ועוברת עכשיו כמוך, תהליך של קריסה כמו מגדל קלפים, הכל קורס מול העניים.... וזה ממש מרגיז אזלת הכוח הזאת.... הלוואי ותתגברי על הרוע האנושי שסובב אותך, הלוואי....

היי חומד גם לך הסתבכו החיים ? מצטערת לשמוע , היית חסרה כאן המון , באמת האמת שגם אני עדיין די מזועזעת ממה שקרה יש לי המון לילות לבנים , המון פחדים , ואם אני נרדמת אז יש לי חלומות ביעותים אם את לא רוצה לשתף במה שעובר עליך זה בסדר אבל לפחות אל תתרחקי תישארי כאן שנוכל לתמוך בך ולחזק אותך מצטערת שגם הילדים שלך היו קורבנות למעשי אלימות מכל סוג שולחת המון חיבוקים חמים מהלב חתולה

מצטארת לשמוע שהכל קשה כל כך מקווה שהכל יסתיים לצד הטוב ביותר שחף

מקווה בשבילך.... לא יודעת מה יסתבך אבל זה נשמע מסובך ומפחיד... את לא נשמעת טוב... אם תוכלי וכשתוכלי... שתפי אותנו אנחנו איתך אידה

בנות, נכנסנו לחודש אדר, ואני מאחלת לכולן, שאכן יהיה לנו חודש טוב, עם הרבה סיבות לחייך ולשמוח, כאמור: "משנכנס אדר מרבין בשמחה." מחבקת בחום, עוטפת בחיבוק מחזק את כולן (גם את עצמי) אורלי

שיהיה גמלך שבוע נפלא וחודש מקסים מקסימה ומחזירה חיבוק עוטף גמלך יפתי חתולה

מצטרפת לחיבוקים ולאיחולים :-) שיהיה שבוע וחודש נהדרים ושלווים לכולנו אוהבת אני

אורלי יקרה שבוע נהדר וחודש מקסים גם לך הרבה שמחה ואופטימיות שחף

ואת מודל לחיקוי נשמה. אור אהבה ושמחה. שדה ניר

הכל נשמט מידיי....אין כבר אחיזה בכלום... דמעה

קודם כל שולחת לך ((((((((((((((((חיבוק ענק))))))))))))))))) בתקווה, שיחזק אותך. דמעה, לאחרים יש הרבה סיבות לאהוב ולהוקיר אישה מיוחדת כמוך - נו... תשאלי, מה מיוחד בך ואיפה אותם עדים של ההגנה... העדים של ההגנה נמצאים מסביב לך, בסביבה הקרובה אלייך... יש הרבה אנשים, שיש להם הרבה סיבות לשמור על הקירבה שלהם אלייך, תשאלי אותם מה הן הסיבות שלהם. מחבקת אותך בחום, כי למרות הכל, גם לי יש סיבות, להעריך את הקירבה הזו איתך, גם אם היא וירטואלית, וזה מתחיל בעוצמה, שאת מקרינה במילים שלך (כן, יש בהן המון עוצמה), והעוצמה הזאת מספרת על אישה, שיש בה המון אהבה, שרגישה לילדים ולבעלי-חיים, שאוהבת את הטבע, את כל מה שצומח וחי בו... העוצמה הזאת מספרת גם על אישה, שבתקופה האחרונה, בחרה להסתגר בתוך עצמה, בחרה לשנוא את עצמה, למרות כל הטוב, שיש בה... (אגב.. את יודעת מה זו שינאה? - השינאה היא אהבה שפוחדת... לכן, יקירתי, צר לי להגיד לך, אבל האישה הזאת צריכה להחליף משקפיים, דחוף! - ולראות בעצמה, שאין לה מה לפחד מעצמה!). את יודעת... יש אימרה, שכשאני הרגשתי ככה, שהכל אבוד, סבתא שלי הייתה חוזרת עליה: "חייך והעולם יחייך אליך." ואמא שלי הייתה עוזרת לה. אני חשבתי, בזמנו, שהן סתם נודניקיות, שחושבות, שהכל יכול להסתדר בחיוך. לקח לי זמן, אבל בסוף אמרתי לעצמי: "נו, אם זה לא יועיל, זה גם לא יזיק... בואי ננסה לחייך קצת." - מוזר, אבל זה עבד!... (אמא שלי עד היום ממשיכה לנדנד עם ה"נו... אמרתי לך..!" - התרגלתי כבר לעובדה, שהיא קרציה בקטעים כאלה). כן, אני יודעת, גם אני שאלתי אז את עצמי, מה כבר יכול לגרום לי לחייך... כשחשבתי על מקומות, בהם תמיד נהנתי להיות, מצאתי את התשובה. מאחלת לך, שתמצאי משקפיים חדשות, טובות יותר ובהירות יותר, הכי מהר שאפשר. חיבוק ענק ומחזק אורלי

שולחת חיבוק גדול ומנחם והרבה אנרגיות להמשך הדרך שחף

יודעת שמאוד קשה לך מאמינה בך מאוד שלמרות הקושי הרב תצליחי לעבור גם את התקופה הקשה עכשיו אגב , שוחחת עם המטפלת על התקיפה האחרונה של הרופא המניאק ? איך את עכשיו ? מחזיקה לך אצבעות שהתקופה הקשה תעבור מהר חתולה

דמעה יקרה מה קורה? אל תשברי.. הדברים יסתדרו... קשה לראות שמש ביום חורפי... אך תאמיני... שמבעד לעננים.. יש שמש... הם יתפזרו... ותוכלי לחוש את קרני השמש החמימות תאמיני איתך אידה

דמעה יקרה מה קורה? אל תשברי.. הדברים יסתדרו... קשה לראות שמש ביום חורפי... אך תאמיני... שמבעד לעננים.. יש שמש... הם יתפזרו... ותוכלי לחוש את קרני השמש החמימות תאמיני איתך אידה

שולחת לך עוגן הצלה..... לתחושת הקלה. http://www.irus.co.il/images/clali/ogen.jpg http://uploaded.fresh.co.il/2006/09/26/11817697.jpg וכמובן חיבוק מגן http://community.msn.co.il/Include/FCKeditor/filemanager/get_picture.asp?tPictureName=love.gif&p=147 אנא הרימי עוגן!!!!!!! שדה ניר

ממה שהספקתי לקרא בין השורות נראה לי שכמעט לכולכן היה שבוע ממש קשה מאוד אני עכשיו מהמחשב של הבן השני שלי , המחשב הישן שלנו לא מתפקד הכי האפשר, לא יודעת מתי יתוקן , מצטערת יקרות שלי שאין לי הרבה מילות נחמה לומר לכן על מה שעברתן השבוע , ובכלל מצטערת שלא הייתי כאן איתכך כדי לחזק אתכן בזמנים הקשים שגם אתן עברתן , היה לי שבוע מזוויע , כבר מזמן לא הרגשתי כל כך חסרת אונים כמו בשבוע הזה שעבר , חוץ מארוח של חברה שבאה אלי מרחוק , אולי הדבר היחיד שהיה בסדר , אז הריצות עם בעלי לא נגמרות , וכל פעם מתווסף רופא חדש כדי לבחון את מצב הסחרחורות האיומות שלו , עכשיו זה רופא א,א,ג ומחר לא יודעת כבר מי יהיה , ואמי עדיין לא נותחה כי הרופא בביה"ח החליט פתאום שעדיין לא עשו לה את כל הבדיקות שהם זקוקים להם כדי להיות בטוחים שהיא כן תנותח , לכל רופא יש דיאגנוה משלו ומה באמת אכפת להם כמה הם מטרטרים את החולים מכאן לשם עד שהם בסוף מחליטים איזו החלטה החלטית שבסוף גם ממנה הם חוזרים בהם ??? לאיזה מצב מחורבן הגענו אני באמת לא יודעת , ולקינוח , באמת רק היה חסר לי עוד כמה דאגות קטנות כמו האחרונה שהתרגשה עלי ביום שלשי שעבר ועדיין לא התאוששנו ממנה , לבן הצעיר שלי יש פלפון עם MP3 , תלמיד אחד בבית הספר ביקש ממנו לשמוע מוסיקה בפלפון , הבן שלי לא רצה לתת לו מפני שידע שהפלפון לא יחזור אליו אז התלמיד השני שביקש ממנו החטיף לו אגרוף לפרצוף וישר שלף סכין כדי לדקור אותו בבטן , מזל שהבן שלי היה זריז וזז הצידה , הוא חטף את החוד של הסכין ביד השמאלית תוך שהוא מתגונן ,אני עדיין בשוק מהארוע , בכלל כולנו כאן בבית לגמרי המומים מכל הענין ,לכולנו לגמרי ברור שהוא לביה"ס הזה הוא לא חוזר ללמוד , הבעיה מתחילה עכשיו לאן להעביר אותו באמצע שנת הלימודים , הוא תלמיד כיתה י"א ,בכל בי"ס מלמדים מקצועות שווים וגם מקצועות שונים , לא יודעת עדיין אייך יסתיים גם הענין הזה ,לא יודעת מה לעשות עם עצמי , אני כל כך מבולבלת , נסערת ופוחדת , מה קורה למערכת החינוך במדינה שלנו ? אייך יכול להיות שבמדינה כמו שלנו יקרו מקרים כאלה ? לא יודעת איך להגיב ומה כבר להרגיש , עם בני הצעיר אני מנהלת שיחות כל פעם שאפשר כשהוא בבית , ברור לי לגמרי למה הוא מעדיף להיות יותר עם החברים שלו ,אני מעדיפה שיהיה איתם ולא יסתגר בבית , הוא נמצא רוב הזמן בתנועה עם המדריכים והחברים , אז\ תגידו לי מי יכול להרים ראש כשמצד אחד יש לי דאגות על בעלי , מצד שני עם אמי , ועכשיו התוספת שתפסה אותי לא מוכנה עם הבן שלי ? האמת , שאם לא היתה לי עבודה לא הייתי מחזיקה מעמד ,רק העבודה מחזירה לי את השבוי משקל , אני חושבת , אם אני לא מתבלבלת , ואולי אני כן ,,,,,,,,,,,, כבר לא יודעת , אוףףףףףףףףףףףףףףף אין לי אוויר ,חשבתי שמרגישים כך רק בטיפול ,,,,, מסתבר שלאאאאאאאא החיים האלה ממש לא קלים , מקווה ומאחלת לכולנו שהשבוע החדש שבא יהיה יותר קל , מחבקת את כולכן מלאנתלפים מכל הלב חתולה עייפה נפשית מאוד

חתולה יקרה, באמת היית חסרה כאן. מצטערת לשמוע על הבלאגן ואני מאוד מקווה, שהכל יסתדר אצלך בקרוב. כואב לשמוע על מה שהולך היום בבתי-הספר... אם מותר קצת פוליטיקה פה, אז... חבל שבמשרד-החינוך בארץ שכחו מה פירוש "לחנך לערכים". לגבי בעלך, אם את מרשה לי להציע, כדאי לנסות ללכת לנוירולוג (רופא עצבים) - משום מה זו התחושה הפנימית שלי, שמדברת. שולחת לך חיבוק ענק ועוטף, בתקווה, שגם מחזק ומאחלת, שכל זה יסתיים ותתחיל במהרה תקופה חדשה טובה בהרבה יותר מזו. אורלי

תודה מתוקה על מילותיך המנחמות על החיבוק ועל האיחול באמת קשה לי עכשיו ומי יודע , אולי נגיע גם לרופא נוירולוג בהמשך הכל אפשרי לא שוללת כלום מחבקת חזרה חתולה

מצטערת לשמוע על כל מה שקורה אצלך לאחרונה כנראה שצרות באות בצרורות... וזה כ"כ קשה הזדעזתי לשמוע על מה שקרה בבית הספר של הבן ממש נורא אני מקווה שהוא מתאושש מהארוע הנוראי הזה, וגם אתם כולכם... שולחת לך חיבוק גדול גדול מקווה שהדברים יפתרו וישתנו בהקדם עוד חיבוק אני

תודה מתוקה גמני מקווה שכבר יהיה טוב יותר חיבוקים בחזרה חתולה

חתלתולה מסכנית :( הלוואי והייתי יכולה איכשהו לעזור ולנחם ימים קשים כל כך יכולה רק לשלוח חיבוק גדול ושיעברו כבר הימים האלה והכל יסתדר שחף

תודה חומד בנתיים אין שיפור מחזיקה לך אצבעות שגם אצלך דברים יסתדרו כמו שאת רוצה , הלוואי מותק חיבוק חזרה חתולה

חתולה יקרה את יודעת שגם אנחנו התגעגענו...וגם דאגנו... ועכשיו התשובות... איפה שמים את הראש ומה עושים קודם??? כמה דברים קשים שמקווצים את הבטן! מקווה שהפתרונות והבריאות יגיעו במהרה ולגבי בנך זה נשמע חציית גבול שאסור לעבור לסדר היום? הבית ספר מודע לכך?? המשטרה??? לא יודעת כמה כוחות יש לך כעת עם כל בעיות הבריאות.... אבל בית הספר חייב לעשות משהו!!!!! למה הבן שלך צריך לעבור בית ספר??? שהדוקר יעבור....שיטופל במשטרה....ואם חלילה זה היה מסתיים אחרת??? הוא היה ממשיך ללמוד שם? למה הם מחכים... חתולה יקרה מקווה שהאוויר יחזור אלייך...עם בשורות טובות אמן איתך אידה

ראשית ברוך שובך מתוקה!!!!!!! אנא אל תישברי והמשיכי להיות חזקה!!!!!!! לגבי בנך מחמדך: מזועזעת עד כלות הנשמה זהו ארוע טראגי שיכל להגמר בכי רע מלבד הטראומה האיומה. מקווה שהמקרה מטופל ובנך מטופל כיאה למאורע הנורא. ושבריאותו של בעלך תשוב לאיתנה ותשובי לשגרה- במהרה!!!!!!!!!! מחבקת ומחזקת אותך נשמהאהובה שלי. ומתפללת למענך, למען בנך ולמען החלמת אמך ובעלך!!!!! שדה ניר.

קודם כל תודה על כל התגובות החמות שלכם, המצב כרגע הוא שהמפרעה נכנסה לבנק אחרי לחץ מכל מי שנפגעה אבל החשבון בברוך בגלל זה ,ינפיקו לי כרטיס אחר אבל לא מאשרים לי להוציא כסף מהמחשבון ולא להשתמש באשראי עד המשכורת הבאה כי אני ממש על הגבול של המסגרת אז אני חיה ולא חיה בעצם ולא יודעת מה יהיה זה מן חוסר ודאות לגבי הרבה דברים וגם נוסף לכל השן שלי החליטה להתעורר וכבר כואבת לי שלושה ימים בקושי אתמול ישנתי התעוררתי כל פעם מעוצמת הכאב זה הולך להיות עד 10 וקצת חודש קשה מאוד אני אחזור לימים שלא היה לי אוכל במקרר אבל זה יצא טוב כי גם ככה לא מסוגלת לאכול בגלל הכאבים בשן ולאלה שם לא מזיז להם וזה כואב לי מאוד מה כבר עשיתי להם שהם מפנים לי את הגב,לעולם אני לא אבין אייך אפשר להתעלם ממצוקה אמיתית אני שונאת לבקש אני אדם של נתינה לא של קבלה אבל אין לי ברירה הרבה אני מרגישה שאני בתחתית ואין לי כח אפילו להסתכל למעלה כי אין למעלה

מתוקה, אל תמהרי להתייאש, בבקשה. קחי יום חופש ולכי, תעשי קצת בלאגן במשרד-הרווחה, שבשביל לקיים אותו, את המשרד הממשלתי הזה, גובים ממך את המיסים, את התמורה לשימוש במשרד כבר שילמת, למה שלא תבקשי את אותו דבר, שכבר שילמת, ואת עדיין משלמת עבורו? שולחת לך חיבוק מחזק, עם תפילה ותקווה אורלי

אין לי טעם ללכת למשרד הרווחה כי אין להם פתרונות מעשיים יש לי תיק שם בתקופה שהייתי עם צו פינוי ובלי עבודה,עכשיו אני עובדת ועדיין לא מסתדרת אז בכלל לא יסתכלו לכיוון שלי אם הייתי חד הורית ההתיחסות היתה שונה גם אמרו לי אז שגרושה לא מקבלת עזרה במימון חלק מהשכירות או להקל עליה בתשלומי ארנונה היא צריכה להסתדר לבד ואני לא מצליחה

עצוב שבגלל איזו טעות וחוסר אחריות את צריכה לסבול ממצבים כאלה באמת כדאי לך מאוד לפנות לכל מיני אירגונים שיכולים לעזור לך לעבור את הימים הקשים ולדאוג לכך שיהיה לך לפחות אוכל במקרר שולחת חיבוק שחף

תודה על החיבוק ,וקשה לי ללכת לרווחה ולבקש אוכל מזכיר לי את הימים ההם שלא היה לי אוכל ומישהי התנדבה לבשל לי פעמים בשבוע ארוחות חמות זה רק עד 10 לחודש מרץ שהמשכורת תכנס ואני אוכל למשוך כסף גם אז מצבי לא יהיה מזהיר אבל לפחות אוכל להשתמש בכרטיס החדש ולגלגל כמו תמיד את הקניה מה גם שעכשיו קשה לי לאכול בגלל השן אז אני לא מרגישה חוסר

גל יקרה לאט לאט דברים מסתדרים... אני יודעת שקשה ואין סבלנות... אבל עוד קצת!!! לגבי השן...לכי לרווחה יש להם שרות שעזרה ראשונה חינם וגם טיפולים מוזלים... אל תתני לעצמך לסבול זה כאבי טופת...שיניים!! לגבי..אוכל....תדברי איתם גם... אל תגיע למצב שאת לא אוכלת!!! איתך אידה

לאט לאט אבל זה לחץ עצום זה לחיות כמעט בשולים ןהכל בגלל טעות שסיבכה לי , את החשבון שגם ככה היה על גבול המסגרת ולגבי רופא שינים אני לא יכולה לטפל בכל מקום רק בבית חולים בגלל בעיית הדם ודבר שני שהוא הכי מורכב זה שאני לא מסוגלת ללכת לרופא או רופאה בגלל כל מה שעולה וכל התחושות הנלוות אז אני על אופטלגין שמרגיע וגם לא אוכלת כמעט רק דברים קלים ששכנה לידי נתנה לי וגם אחרי שיכנועים כי לא רציתי לקחת לא מרגיש לי נוח ככה ומעז יצא מתוק אני ארזה וגם לא אוכלת מתוקים

הטעות אכן אכזרית אך גם הגל הקשה הלזה יעבור!!!!!!! את יודעת שאת על הגל הנכון אז אל תני לגלי הביניים המדכאים- אותך לשבור!!!! אם את זקוקה לעזרה ספציפית בפניה לארגוני חסד וכדומה תעדכני בהקדם נשמה! לא מסוגלת לעמוד מנגד כאשר יודעת שאוכל ובריאות הנם ראשונים במעלה! מחבקת ומיחלת לך חיים שלווים ויציבים מכאן ואילך. שדה ניר

במקום להיפרד אנחנו מקרצפים ביחד את הדירה חייבת לציין שזאת הפעם הראשונה מאז אנחנו מכירים שאנחנו עושים את זה ביחד אני את מול הצעתי - אמרתי שאני לא מצליחה לבד והוא הסכים ובכלל היחסים בינינו רק הולכים ומשתפרים הרבה יותר אכפתיות ודאגה הרבה יותר הידברות הרבה יותר השתדלות לעשות דברים אחד בשביל השני וגם בשביל שנינו ביחד פתאום זה מתחיל להיראות כמו זוגיות נורמלית לא מבינה שום דבר בסיפור הזה - לא ברור לי לגמרי לאן זה הולך

והבית מבריק והוא הכין חביתה ואכלנו ואחר כך הלכנו לבית קפה ושתינו ואכלנו עוגה היה נעים היינו הרבה ביחד היום עשינו הרבה ביחד ועכשיו.... עכשיו אני לא רגועה...... הראש מתפוצץ מהמחשבות, כואבבב.... הידיים רועדות כל הגוף רועד כולי מרגישה כמו על קוצים לא יכולה לשבת בשקט צמרמורות מה יהיה איתנו? מה יהיה עם החיים שלי? לא מבינה כבר כלום לא יודעת לאיזה כיוון לנסות ללכת אבודה ביקום הענק הזה ואף אחד לא יכול לעזור לי לאף אחד אין את התשובות וגם לי איןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

כי באמת שהרבחתי את זה היום עשיתי לי אמבטיה חמה ומפנקת עם מלח ריחני (לא זוכרת מתי בפעם האחרונה עשיתי לי אמבטיה - נראה לי שעברה יותר משנה) השתמשתי בכל מיני פילינגים, מסכות, שמנים, קרמים עכשיו העור רך ונעים גם שמתי מצאים חדשים ולבשתי פיג'מת פלנל מפנקת בצבע תואם למצאים מה שנשאר עכשיו זה רק להיכנס למיטה ולישון כמו תינוקת שינה רגועה ושלווה ולחלום על פיות ופרחים לילה טוב :)

וחזרתי לכאן וכנראה אני עפה מכאן הבאיאו את אמא להשגיח עלי עד יום שני שבו יחליטו אם להשאיר אותי בהוסטל הם לא יכולים להתמודד עם הניתוקים שלי עם הכל עם האנורקסיה זה כנראה גדול עליהם או סתם כסת"ח לא ברור מה וזה לא פייר אבל לא נראה לי שיש לי מילה בעיניין מחכים שהעובדת סוציאלית שלי תחזור מחו"ל אחרי נפילה אחת הם מעדיפים לזרוק כאב ראש מאשר להתמודד איתו ואני כבר נואשתי ממלחמות התרגלתי למילה כרונית התרגלתי לסגירת דלתות לזה שמוותרים עלי לא מדברת כאן עם אף אחד איבדתי אמון בכולם בכל המערכת הזאת הרי לא באמת אכפת למישהו אז נותרתי בדממה שזועקת אבל דממה..... ואחרי שבלליה האחרון בילתי בבידוד אני לא חוזרת למערך הפסיכאטרי שם לעולם אני לא אתן לאפחד שם לקחת לי את השפיות שעוד יש בי ומבחינתי שיזרקו אותי גם מכאן אם זאת ההחלטה שלהם לוותר בקלות כזאת אין לי כוח להילחם כל הזמן במערך הזה גם ככה נאחזת בשיניים על עצמי לא יכולה להילחם יותר מזה...... איבדתי אמון גם פה.... אחרי שנתתי בהם אמון מלא ושוב כוויה אסור להאמין באיש זה מה שלימדו אותי גם כאן...... :-(

עצוב לי לשמוע כמה קשה עכשיו...שולחת לך לינק עם אינפורמציה לגבי כל מיני אופציות לאישפוז להפרעות אכילה...אני בעצמי עושה על זה מחקר לא קטן בגלל הבת שלי ויש מקומות שנשמעים לא רע ולא רק לנערות....תחזיקי מעמד...אני יודעת עד כמה המלחמות האלה מתישות... שולחת חיבוק.. http://www.solgar.co.il/aviv/tipul.html דמעה

היי לא להתייאש חכי עד שתחזור העו'ס ותדברי איתה אולי יש מסגרות אחרות (לא אישפוזיות) שיתאימו יותר? (אני מכירה כמה הוסטלים וכל אחת עובדת בדרך שונה) תנסי לדבר איתם מבינה את הרצון להרים ידיים ולעזוב הכל אבל הגישה הזו לא תורמת

מצטערת, שנעלמתי לכמה ימים, הרסתי בטעות את העכבר של המחשב... רק היום קנינו חדש. אורלי

שבת שלום מאחלת לכולן שבת וסופ"ש נעים רגוע... תחושת שלווה אידה ואורלי היית חסרה

מקווה שהיא תעבור כבר :-(

שתהא לכולכן שבת שלום ומבורך. שבת של אור ואהבה. קבלה עצמית והעצמה!!!!! זכרו: אם תרצו אין זו אגדה!!! ו:"אין דבר העומד בפני הרצון".- אינה קלישאה!!!! חזקו ואמצו וטפחו לעצמכן על השכם שלכן בכל נקודת זמן על כל השג וניצחון קטנטנן שעמדתן בו בגבורה. אוהבת אתכן. שדה ניר.

מה שלומך?

לגבי שלומי ומצבי: תקצר היריעה מלהכיל... אך תודה על כל פנים על עצם ההתעניינות.

http://www.tapuz.co.il/Blog/ViewEntry.asp?EntryId=877294 ובנוסף לכך שמחר האזכרה של אמא, ויום ראשון זה יום האם (כבר כמה אירוני זה שהיא בחרה ללכת דווקא יומיים לפני יום האם??) לפני שבוע היו אצלנו שניים מהאחים שלי בסופ"ש.. ובארוחת שישי גיסתי פתאום אמרה "*** (האח הקטן שלא נכח בארוחה) אמר לי כשהתחתנו שאני תספתי את האח הטוב ביותר המשפחה..." טוב, זה לא היה כל כך פתאום אבל אני לא כל כך זוכרת את השיחה במלואה, וזה גם לא ממש משנה.. מה שמשנה זה שאחרי המשפט הזה לא יכולתי לישר מבט לשולחן... וכשעשיתי את זה ופגשתי את בעייניים של אחי האמצעי ידעתי שאנחנו חושבים על אותו דבר.. שאם היא הייתה יודעת מה דברים היא הייתה חושבת אחרת... תמיד כולם חשבו שהוא מלאך... תמיד! כולם! ועכשיו אפילו מי שכבר כן יודע כל כך קשה לו להתמודד עם האמת.. כל כך קשה לו להאמין.. והרבה יותר קשה לו להאמין מי פגע מאשר העובדה שפגעו בכלל.. ואני מבינה אותם האמת, כי הדבר שהכי היה קשה לי להתמודד איתו היה עצם העובדה שזה היה האדם שהכי אהבתי בעולם... לפעמים אני מסתכלת עליו ועדיין לא מאמינה... ולפעמים אני כל כך חרדה שהוא יפגע בעצמו שאני כמעט מרגישה אשמה... בכלל שמתי לב שלאחרונה יש לי חרדות שאנשים יעלמו לי... משהו קצת לא מסתדר ואני כבר חוששת... לדוגמא היום אחי ואבא היו בדרך למרכז ולקח להם מלא זמן להגיע וכשהתקשרנו הם לא ענו, ישר חשבתי על הנורא מכל... לא נרגעתי באמת עד שהתקשרתי שוב והם ענו... אולי זה בגלל האזכרה מחר... חרדת נטישה שכזאת... לא יודעת מה המטרה של כל זה... אין ממש אחת כזו כנראה... אבל הייתי צריכה להוציא את זה קצת... בכל מקרה... כרגע רק מתה מעייפות... אז אני אפרוש בשיא... שבת שלום שתהיה... :-/

אמא מילה ענקית.... דמות שמלווה מעצבת כמו שאמרת מהיותה ומאי היותה היא כל הזמן שם זה חסך גדול שאת צריכה למלות בעצמך.. מחשבות של מה היה קורה.... ואך היו יכולים להיות הדברים אילו הייתה כאן... ויום השנה הוא יום לא פשוט שמעורר ומעצים את הכל... אני חושבת על הסטואציה עם אחייך ..כמה קשה.... רגשות מעורבים ולא פשוטים בכללל אם זאת אני מרגישה שאת מתייחסת אחרת לדברים אני מחזקת אותך על הכל גם על היכולת לשתף ולהתמודד... איתך אידה

לא מבינה מה עובר עלי לא מבינה מה אני רוצה מעצמי ומהחיים שלי מרגישה שלאט לאט הולכת לאיבוד משתגעת לאט אבל בטוח זקוקה לפסק זמן מהכלללללללל צריכה להיות לבד עם עצמי להירגע ולחשוב צריכה שהוא ילך ויתן לי לנוח מכל המצב הזה שנוצר ואולי רק אז אהיה מסוגלת להבין את עצמי לא מיד..... אבל לאט לאט, עם הזמן..... רק שלא נראה לי שהוא באמת מתכוון ללכת..... :(

אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה שהוא ילך...... טוב נו..... אמרתי כבר שאני מבולבלת.....

מבולבלת? או גם מבלבלת...?(מלשון השיר "בלבלי אותו") זה ברור שאת זקוקה לשינוי... אבל מה השינוי? למה את זקוקה באמת? שבת שלום אידה

כרגיל :-( http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=911003 (הלינק אולי טריגר ) הלכתי לאיבוד ואני לא יודעת מה שייך ל-מה, ולמה הכל מהכל ואני באמצע המערבולת, שוקעת לאט לאט מטה

מחבקת ברוך ובחום מקווה שהמערבולת תתפזר במהרה ותוכלי לצוף לך בנעימים על פני מיים רגועים שחף

תודה... אמן.... ומה שלומך?

דוקטור זמן ירפא אותך ויוכיח לך שלכל זמן ועת ופצעיך יגלידו בעיתם ובזמנם!!! אוהבת אותך ומחזקת אותך לימים טובים ומוארים יותר. אתך מיחלת לפתיחת שערי הדמעות שמעולם ללא ננעלו ולסגירת מעגלים עם האנשים והמעשים שהיו והטביעו בך את חותמם לרעה! סוף שבוע נעים וחמים. שבת שלום ומבורך. ויציאה מן המבוך והברוך:-) שירז.

תודה יקרה... שתהיה שבת של מנוחה ורגיעה גם לך @-->-- אני

מותשת יקרה את יודעת מה עושים בכדי לצאת ממערבולת? שוחים עם הזרם למטה....ו....מחור היצאה למטה יוצאים ועולים מעלה.... להלחם במערבות זה מתיש והמערבולת תנצח לא לעשות כלום...גם נראה לי מסחרר אבל לזרום....להעזר בכוח של המערבולת.... בהחלט מאפשר למאת לנשום אויר מקווה שתרגישי יותר טוב בקרוב איתך אידה

בנתיים אני מרגישה את הסערה שוצפת בתוכי מקווה שירגע.. שיהיה שבוע טוב

מה שלומך?? אך את מרגישה? השבוע? הסןפ"ש? אך עבר?? אידה

פסיכאטריה מקום מפגר כל כךךךךךךךךךךךךךךך השתחררתי וחזרתי והשתחררתי וחזרתי וסיממו אותי למצב שלא ידעתי איך קוראים לי רק עכשיו מתחילה להתאושש ללכת ישר אני שוב בדירה וכאן רוצים שאני אהיה בבית חולים ונשבר לי מהכל ומכולם ומעצמי ושהכל יגמר כבר כי אני נגמרתי

לא מבינה..... למה השתחררת וחזרת? למה הם סיממו אותך? מה היה הרעיון שלהם? למה זה אמור לתרום? זה ממש לא נשמע לי טוב..... זה מזכיר לי יותר את שיטות הריפוי של תחילת המאה שעברה...... טוב שלא חזרו עוד לשיטות של ימי הביניים...... ולמה שם אצלך הם רוצים שתחזרי לאישפוז? ומה את מרגישה? האישפוז יכול לתרום לך עכשיו? האמת שהמצב הזה שאת נמצאת בו נשמע לי כמו בלגן אחד גדול תרצי לשתף עוד? מה עובר עלייך...... איך את מרגישה...... שולחת לך חיבוק גדול כאן איתך שחף

השתחררתי כי לא רציתי אישפוז חזרתי כי לא השאירו לי ברירות וככה כבר כמה ימים ועדיין כאן רוצים שאני איהיה שם כי לא יודעים להתמודד איתי וכן כנראה שהם חזרו למאה שעברה מסמממים שם חופשי שאלתי תרופאה שם מה הקטע היא אמרה שהיא מעדיפה אותי ככה מסוומת בלי יכולת לתפקד או לדבר מאשר שאני אפגע בעצמי איכשהו כן ככה זה המחלקה הסגורה המטומטמת הזאת אפילו סבון להתקלח הם לא נתנו לי להכניס הם התחרפנו לגמרי.... ואני יחד איתם עד שאת לא משתוללת ומתחילה להפוך להם תמקום הם לא מתייחסים אלייך ולא מביאים לך אש לסיגריה. וואז הם מתעצבנים שאת משתוללת וקושרים אותך הם נדפקו לגמרי ואם נכנסת שפויה ספק אם תצאיח שפוייה.... ואני לא מוכנה לחזור לשם וכאן הלחץ רק גובר ואני בעצמי במצב שלא מבין מה קורה סביבו

היי, את יכולה למסור עוד פרטים, כי המכתב שלך מאוד כללי. שלך, שיבא

אני מצטערת שאת צריכה לעבור שוב את הסרט הזה... ואני יודעת למה ועל מה את מדברת... יש לך כוחות להלחם... על עצמך ועל השפיות את זקוקה לזמן מקווה שיאפשרו לך אותו מחזקת ומחבקת אידה

רוצה להית עטופה..מוגנת..רוצה להתעטף בפוך רך ונעים ולשים ראש על ברך ולהרגיש יד מלטפת את שערי...רוצה לנוח בתוך חיבוק חם ולא מאיים...פשוט להניח ראש על כתף ולנוח ולהרגיש אהובה וחשובה וכל כך מוגנת ושקטה... דמעה

שולחת לך חיבוק מקווה שיעזור אידה

מתרגשת ממך וכה מבינה מחבקת ברוך ובעדנה שדה ניר

מה שלומך? דמעה

שולחת לך חיבוק עדין ורך, חיבוק מחזק, עם הכתף שלי, להניח עליה את ראשך, בתקווה, שזה אכן יחזק ויועיל לך. אורלי

כל חיבוק עוזר...שולחת בחזרה... דמעה

היי אני כבר למדתי שבפורום הזה צריך ממש להיזהר עם המילים, אבל אני רוצה להגיד לך, שלא מזמן ילדתי, ילדה ונראה לי שאת רוצה רחם הלואי שיכולתי לתת לך מקום מערסל כזה כמו רחם. את יודעת, הייתי עם הילדה שלי באיזה חוג, והמדריכה שמה כל תינוק בתוך בד שקוף יפה כזה, וזה ממש מערסל כמו רחם.... הלוואי שיהיה לכולנו טוב. בבקשה, אל תכעסי עליי. הצעקות של מישהי מפה עליי, היה נורא. למרות שזה היה דרך המילים של הפורום, אבל די נפגעתי , ולא בא לי עוד צעקות. כוונותיי טובות. ביי ש י ב א

כרגע כשקראתי שמישהי מהפורום צעקה עלייך, נזכרתי פתאום איך הגבתי לך בשבוע שעבר.... אז אני באמת מאוד מתנצלת הייתי כנראה במצב של חוסר שפיות זמנית או משהו בסגנון מה שבטוח זה שלא הייתי אני עצמי הייתי במצב של לחץ נוראי אני בד"כ לא נוהגת להתנפל על אנשים בצורה כזאת אני מבינה שפגעתי בך ולא הייתה לי שום סיבה לכך רק ניסית לעזור, לתמוך הייתי מאוד לא הוגנת כלפייך מקווה שתוכלי לסלוח לי אל תחששי מהאנשים בפורום בגלל שהתנפלתי עלייך בצורה כזאת גועלית זה לא קורה כאן בד"כ שתהיה לך שבת נעימה שחף

למה לכעוס?? אני דווקא מסכימה איתך...אני באמת רוצה רחם...כנראה בגלל שגם כשהייתי ברחם אימי הרגשתי לא רצויה...מקוה שהשבת עוברת לך בטוב דמעה

מה איתך? איך את מרגישה? איך בעבודה? איך הילדים? מה נסגר עם ה-X?

איפה את? נעלמת לנו.... מה שלומך? מה שלום החולים?

מקווה שנעדרת מן הפורום ימים רבים בשל סיבות משמחות. בריאות לכל המפשחה ומלא הטנא ברכות. שבת שלום ומבורך נשמה שלי. שדה ניר.

חוסר האונים משתק אותי...יש לי חברה שאומרת שהיא רוצה להתאבד..אני מאמינה לה אבל לא יודעת איך לעצור בעדה...ויש בי צד שיודע שאם מישהו באמת רוצה למות אף אחד לא יצליח לעצור אותו..ואני יודעת שאני לא יכולה להיות אחראית על החלטה של מישהי אחרת להתאבד...אבל..זה יושב אצלי כל כך חזק על רגשות האשמה שלי על התאבדותה של אמא שלי...ואם חס וחלילה יקרה משהו ואני לא עשיתי כלום כדי למנוע את זה?? איך אחיה עם עצמי?? לא יודעת מה לעשות...לא לעשות כלום? חוסר האונים משתק אותי.... דמעה

החיים שלה הם באחריות שלה ושלה בלבד וזה שהיא מנסה להפיל את האחריות עלייך זה יותר מאשר לא הוגן כלפייך את לא אמורה להיות אחראית לכך בשום פנים ואופן תשתדלי להביר לה את זה מקסימום שאת יכולה לעשות זה להזמין אליה משטרה הם כבר ידעו מה לעשות

מצטערת שאת צריכה להיות במצב הזה.... את לא יכולה לקחת אחריות על החיים של אף אחד, זה לא פר שמכניסים אותך למקום ומצב כזה..... אני חושבת שלמענך ולמען אותה חברה שימי גבולות!!!! ואם יש לערב רשיות תעברי הלאה!!! ואת זה צריך גם לומר לחברה!!!!! אני מבקשת ממך אל תכניסי את עצמך לשם....זה יותר מדיי טעון!!! מחזקת אותך אידה

אני יודעת שאתן צודקות ובכל זאת מאוד קשה לי..לקבל החלטה לערב רשויות זה מאוד לא פשוט אבל מצד שני לא לעשות כלום זה גם קשה מידי...אחשוב עם עצמי מה לעשות..תודה שאתן כאן דמעה

חברה שלך בוגרת והנה ישות אוטונומית!!!ורצונה להתאבד יהנו באחריותה שלה בלבד!!!! כל מה שאת יכולה לעשות זה לתמוך בה ולנסות לעודד אותה לפנות לגורמים מקצועיים לטיפול בהול בשל סכנת האובדנות שלה!!!ובאם היא לא מעוניינת לפנות אזי להפנות אותה שלא על פי שיקול דעתה- המעורער כרגע בלהו הכי! האחריות היחידה שלך לאור הגילוי הנורא שלה הנו פשוט לגלגל זאת הלאה.. לרשויות הרווחה הנדרשות והזמינות (משרד הרווחה, משטרה, משפחה קרובה שלה וכדומה) וזה יהא הדבר הטוב והנכון ביותר עבורך ובטח שעבורה. תחושי בטוב אשה יקרה. ותחזירי את השליטה לחייך שלך. שם יש לך בחירה וברירה!!!! מחזקת אותך. שדה ניר

אישה יקרה, למה שלא תפני לפסיכולוג, או פסיכיאטר (גם דרך האינטרנט - יש הרבה פורומים), ותתייעצי על המקרה? למה שלא תפני למשרד-הרווחה באופן ישיר? כך תרגישי, שאכן עשית משהו למענה, וזה יועיל לך, להרגשה הפנימית שלך, זה יוריד ממך הרבה. מחבקת ומחזקת אותך אורלי

http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?entryid=908898&passok=yes

בובה יקרה מה שלומך? זה נשמע נורא.... כל הסיטואציה שהתחילה כטיול תמים והפך לפחד גדול... מקווה שאת יותר טוב... עדכני.. אידה

אייך לוקחים תכולה של בית והולכים החוצה? זה התחיל בזה שהמשכורת האחרונה הורידו לי מס הכנסה כאילו אני עובדת בשתי עבודות כי המנהל שלי הגאון העביר את טפסי 101 אחרי המשכורת דבר שסיבך לי עוד יותר את החשבון וזה אומר שאין לי כסף לנסיעות ושאין כסף לנסיעות אי אפשר ללכת לעבודה אמרו לי שיתנו לי מפרעה אבל עד לרגע זה שום מפרעה לא נכנסה לבנק ההחזר של מס ההכנסה וביטוח לאומי וביטוח בריאות שהכל כפול, בינתיים חברה שלי תלווה לי 100 שקלים שאוכל לזןז,יחזירו לי צקים החזירו לי הוראת קבע של ההלואה מהבנק בקיצור חגיגה בזה זה לא נגמר התקשרתי לאלה שילדו אותי שיתפתי את זאת שילדה אותי במה שקורה לי וביקשתי אם היא יכולה לעזור לי בכסף לנסיעות תנחשו מה התשובה למרות שבכיתי למרות שאמרתי לה שאני לא רוצה להמשיך לחיות כלום זה נכנס לתוך אוזנים ערלות ואפילו היא לא טורחת להרים טלפון לשאול מה שלומי אטימות וזרות מוחלטת והייתי לה בתוך הרחם בשר מבשרה ועדיין זה לא הסוף אתמול דיברתי עם השכנה הבעלבתית שאני אנסה להשיג לה את יתרת השכר דירה סיפרתי לה על הטעות שהורידו לי מס כפול ואז היא אמרה לי שהיא שמעה את בעלה והבן מדברים בניהם שהם רוצים לעשות לשני הדירות חוזה ששכר הדירה ינתן ן אחת לחצי שנה וגם להעלות את דמי השכירות וברור שאני לא אעמוד בזה כי גם ככה אני מגרדת את השכר דירה כל פעם לפחות מתקופת המלחמה שהכל התחיל להסתבך היא אמרה לי את זה ואמרה לי לא להגיד כלום שאני יודעת כי היא מכינה אותי נפשית שלא תהיינה לי הפתעות ואני יודעת שזה נכון כי לפני שבועיים פנה אליי הבן שלהם ואמר לי שהוא רוצה לכתוב חוזה חדש ולהחתים אותי אז עכשיו אנימרגישה כמו פצצת זמן שעומדת להתפוצץ והשעון ממשיך לרוץ וזה רק עניין של זמן עד שאני אמצא את עצמי מחוסרת דיור וגם אייך לוקחים תכולה של בית ועוברים לחדר אחד זאת שאלה חשבונית ולאן עוברים בדיוק ואני מרגישה שלא מספיק שאלה שילדו אותי והאח פגעו בי וגרמו לי חתכים עמוקים בנפש עוד הם ממשיכים כאילו אני לא קיימת כאילו אני מראה שצריך לנפץ כאילו שאני חסרת שורשים ותאמת החיים האלה גדולים מידי בשבילי אתמול אחרי השיחה עם הבעלבתית חטפתי לחץ בחזה וצמרמורת ובחילות וקוצר ולא הלכתי למיון להבדק כי אמרתי לעצמי אם אני לא אעשה את זה הגוף ישמיד את עצמו יום לפני זה עלה לי במחשבה אז נכנסתי בכוונה בכח בשולחן כדי לבכות כי הכל היה לי תקוע ועכשיו הרגלים שלי סימנים כחולים ועכשיו נגמרו לי המילים ואני סחוטה

ובעבודה גם לא מרגישה יותר בית,המנהלת ואני לא מדברות ,למרות שניסיתי לדבר איתה,והתגובה שלה היתה מאוד אגרסיבית אז תפסתי מרחק מרגישה שהכל שוב מתמוטט כל המקומות הבטוחים המכילים ויש לי המון כעס על אלה שילדו אותי על הההתנכרות שלהם על מה שעשו לי כילדה אייך הם העיזו לקחת ילדה רכה ולהתעלל בה להשחית את נפשה וגם ה10 למרץ מתקרב והחגים הטריגרים והכל נמצא בתוך שריפה בתוכי ומנסה להרים טיפה את הראש ונופלת עלי מפולת סלעים וקוברת אותי עד שמצליחה לפנות את הסלעים ומרימה את הראש לקחת אויר שוב מפולת אני לא מבינה אייך אפשר להתעלם אייך אפשר להפנות את הגב אתם פגעתם בי בכל דרך אפשרית ואתם עדיין ממשיכים כאילו אני אויר כאילו אני בכלל לא הילדה שלכם אולי אני בכלל ילדה מאומצת ואמא שלי האמיתית מתה בלידה כי לא יכול להיות שהורים שהביאו יחד ילד יתעללו בו ככה הרי תמיד אמרו שאמהות מגינות על הילדים שלהם היא לא הגנה עלי ויותר מזה יש לי זיכרון שנראה מטורף שהיא החזיקה לי את הידים אייך זה נתפס בכלל וזה מלווה אותי הפגיעה הזו בנסיעות בחזרה מהעבודה בלילה עם רייח הוודקה ,אצל רופא השינים אינטימיות בקשר עם בן זוג וכמה שאני רוצה לנטרל אני לא מצליחה כי תמיד זה יגיע בדלת האחורית ויש עוד הצטברויות של דברים שלא נגעתי בהם שגם עולים ועלו ואני כבר לא יכולה להכיל כלום ואפילו את עצמי אז יש לי תהום פנימית ויש לי תהום חיצונית

צרות באות בצרורות וזה כ"כ קשה ומעייף ומלחיץ ומייאש... מבינה אותך מאד אולי תפני לרווחה בעיר שלך, אולי תהיה להם דרך לעזור לך כדאי לנסות ואם לא אולי לעמותות שעוזרות לנזקקים מה דעתך? שולחת לך חיבוק גדול גדול והרבה כוחות איתך אני

בתחנת רכבת רציתי לקנות כרטיסים בכרטיס אשראי היא מעבירה את הכרטיס חסום ניסתה עוד פעם חסום,חסמו לי את הכרטיס שבו אני משלמת על אוכל על חשבונות מה אני אמורה לעשות עכשיו והכל בגלל ההורדה ההיסטרית של מס ההכנסה ביטוח לאומי וביטוח בריאות אפקט הדומינו אבן נופלת ומפילה את כולם נמאסססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס נשבררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

מתוקה, אני כל-כך מצטערת לשמוע על הבלאגן... שולחת לך חיבוק ענק וחם... איזה בוס מנוול יש לך, לפחות שיתן לכם אישור בכתב על הטעות, שנעשתה, שידעו אחרים, שזה רק מצב זמני. למה שלא תפני למשרדים ממשלתיים, כמו משרד-הרווחה, או ביטוח-לאומי, להתלונן עליו? הלוואי והיה לי איך לעזור במשהו, חוץ ממילים... כולי תקווה, שכל זה יסתדר ומהר. מחבקת אותך בחום וברכות אורלי

גל יקרה...מה איתך?

מה עושים כשרוצים חיבוק אבל כשמגיעים לזה זה נראה כל כך מלוכלך ולא במקום? ויודעים שהחיבוק יכול להוביל לדברים לא רצויים ואז הצד השני לא מבין לא מבין שאצלי זה "השבוע לפני..." כמה שנים ובעבודה צוחקים והלב שלי כבר לא....

אני למדתי לעמוד על שלי, להרחיק ממני את כל החיבוקים, שלא היו דומים לחיבוק, שאותו ביקשתי לעצמי! ולמה "לב קטן"? - נשמע, שיש לך לב גדול מאוד! אם תרשי לי, אז... אשלח לך חיבוק רך וחם, מחזק ומנחם. אורלי

כי הלב הזה קטן בתוך כל המהומה וחיבוק אחד מוביל לדברים אחרים... כך למדתי ולא פעם בדרך הקשה

(((((((((((((((((((((לב קטן))))))))))))))))))) שולחת לך חיבוק וירטואלי...חיבוק בטוח...כל כך מזדהה עם מה שכתבת...גם אני לא מאמינה בדרך כלל בחיבוקים בטוחים למרות שחוויתי כמה כאלה...חיבוקים בודדים שהיו בטוחים והרגשתי באמת שזה חיבוק נטו ללא שום כוונות נסתרות או סכנות. מאמינה שאם תמצאי אנשים בחייך שאת מרגישה איתם בטוחה אז תוכלי לקבל חיבוקים שלא מובילים לשום דבר אחר...מקוה שתשארי כאן איתנו דמעה

מוזמנת להיות חלק ולשתף אותנו קצת יותר.... אני מבינה שכל חיבוק הופך לטריגר.... הכל נראה מלוכלך.... חשבת על טיפול? על לשתף מישהו במה שעובר עלייך?? אנחנו כאן בשבילך אידה

ואם אינך מתנגדת: קבלי חיבוק אמיתי ועוטף לחיזוק. שדה ניר

ערנית מדי ישנתי 3 שעות, התעוררתי וזהו - סוף לשינה וזה אחרי שאתמול בלילה ישנתי רק שעתיים וחצי מעניין לאיזה מצב אני אגיע לקראת סוף השבוע אם זה ימשיך ככה אהיה ממש זומבי מהלך

את הכביסה כבר קיפלתי את כל מה שהיה בבלוגים שמעניינים אותי כבר קראתי ספר לא מתחשק לי לקרוא סרט לא מתחשק לי לראות אם אתחיל לנקות אעשה רעש ואפריע לישון לכל הישנים בבית הזה (כולל 2 החתולים והתוקי :) ) אז מה לעשות עם עצמי? שוב לשחק טטריס במשך שעות?

עכשיו היום הזה מתחיל וזה מין יום טוב הכל נראה לי כרגיל כזה מין יום טוב והשמיים נפתחים לטובתי וכל מה שפחדתי להגיד נראה רחוק כמעט שטותי

ישנתי קצת אבל ממש לא מספיק ובערב עוד צריכה ללכת לחינה מקווה שלא אתמוטת איפשהו באמצע

התעוררתי היום, אחרי "מנוחת צהריים" (הלכתי לנוח רק בשעה 17:00), כשבמוחי פועם זיכרון של חלום... (הערה חשובה: אל תתייחסו לחלום, שנחלם בזמן שינה, כאל רעיון לביצוע, אלא להיפך!!!) חלמתי, שאני כלואה בבית-אסורים, מבודדת מכולם, מחכה להוצאתי להורג, לאחר שפסקו לי "גזר-דין מוות", על רצח סידרתי של מס' גברים... אבל אז, כשהסוהר הלך לרגע, הגיע אחי היקר בהחבא, פתח את התא ושיחרר אותי, לאחר שיצאתי, הוא חזר וסגר את התא, אני התחבאתי שם, באיזה מקום, מקופלת אל תוך עצמי, שומעת את השיחה בין אחי והסוהר... אחי: "אני בא לבקר את אחותי, אבל איפה היא? - הקדמתם את ההוצאה להורג, בלי להודיע לנו?" והסוהר מבוהל: "מה?! -איך איננה?!" והוא מרים מכשיר קשר אל פיו, וצועק אל תוכו: "תפסו אותה." ואחי צועק עליו: "מנוול, אני אתבע אותכם!!!" ואז אני מצליחה לברוח ולהתחמק, אל תוך מרתף הכלא, כשכולם מלמעלה הופכים עולמות, בניסיון למצוא אותי, אני מוצאת שם משרד ישן וזנוח, ומתיישבת בו, חושבת לעצמי, שאנשים שכחו בכלל, שהמשרד הזה קיים. לא יודעת בדיוק איפה מצאתי דברים, אבל בהמשך החלום ישבתי שם עם דפי-כתיבה ועטים, וכתבתי... כתבתי להם, איך כל אחד מהגברים, שרצחתי, פגע בי... כתבתי על ההתעללות-המינית... כתבתי על מקרי-האונס... כתבתי על אותם אלה, שהפכו אותי לשעשוע שלהם, תוך איומים על חיי... כתבתי על אותו אחד, שכמעט הרג אותי, כשעשה הכל, כדי לאנוס... כתבתי להם על הזעקה שלי, שהסביבה הפניתה לה עורף... כתבתי להם את כל האמת, שהייתה, כמה קשה עבדתי, משך שנים, כדי להשיג ראיות לכל אלה, כדי לקבל יחס הוגן מהמשטרה, ואיך השוטרים צחקו עליי והפנו לי עורף, כשהגעתי עם אותן ראיות... כתבתי להם את הכל...! ואז... את הספר, שיצא מכל זה, שלחתי, סגור היטב בשקית... אחרי טיולים במינהרת-האיוורור, הגיעו הדפים הכתובים אל משרד... אני לא יודעת מה היה תפקידו של מי, שהמשרד הזה היה שייך לו, אבל בחלום, אותו בעל-תפקיד לקח את הדפים הכתובים, ומסר אותם לעו"ד... החלום הסתיים, כשאבא שלי, אחי, עו"ד, שופט ואני, יושבים כולנו בחדר, ואבא שלי אומר לשופט: "אם הייתי יודע מה היא עברה, מאותם אנשים, הייתי בעצמי רוצח אותם, את כולם." - והשופט עונה: "אני מסכים איתך. ואת חופשיה ללכת!" ואז שאלתי את עצמי: "האם כל אלה, הפוגעים בנשים, מעיזים לחשוב, שכך עלולים להסתיים חייהם, כשמי שירצח אותם יצא לחופשי, לחיות את חייו שקטים ושלווים, בלעדיהם?..." - שלא תטעו, אני לגמרי נגד אלימות, אבל כשאסיים לאסוף ראיות... - וראיות התחלתי לאסוף מזמן... יש אימרה, שאני לא זוכרת של מי, אבל האימרה אומרת: "את אוהביך שמור קרוב, אבל את אוייביך... שמור קרוב יותר." - הרבה פעמים חשבתי להשתמש ברעיון הזה, למרות שהלב שלי דוחה אותו לחלוטין (איכס, איך אפשר להתקרב לאנשים כאלה?) אורלי

ושוב אני מבקשת, בכל לשון של בקשה, אל תחשבו לפגוע בעצמכם, כי זה בדיוק מה שיקרה, אם תראו בחלום הזה רעיון לביצוע, ואף אחד לא שווה את זה!!! החיים, של כל אחת מאיתנו, חשובים ויקרים הרבה יותר!!! אורלי

את נלחמת לא מוותרת את יודעת שקשה ויש סבל... את לא מוותרת... מגייסת את כולם לצידך... כולם יודעים את האמת... את החלטת להפסיק לשתוק אם איזו הרגשה התעוררת? זה נראה שאת מנסה להחזיר אלייך את השליטה... את נעה בין חוסר אונים לשלטה... איתך גיבורה אידה

הפסקתי לוותר ביום, שהתחלתי לכתוב פה... בהודעה הראשונה, שכתבתי פה, בפורום, כבר ידעתי, שיגיע הרגע, שאחשוף את עצמי, שאני רק צריכה להרגיש, שאני מוכנה נפשית לכך. התעוררתי מהחלום הזה מסטולה לגמרי מתחושת כוח ועוצמה, עם ידיעה מלאה, שאני יכולה לעשות למען עצמי ובגדול, אפילו ב ע-נ-ק! - עם ערימה של אמירות לגבי עצמי: דפוקה, יש לך כוח, שקוראים לו "כישרון כתיבה", למה את מחכה? - תשתמשי בו!!! קראתי לעצמי גם "פוסטמה דיכאונית"... :-) עד עכשיו, ביצירות שלי, בקושי רמזתי על זה. יקח עוד קצת זמן, ולאט לאט, אני אמצא את הדרך לכתוב את זה, להוציא מתוכי את כל האמת אל הציבור הרחב. http://stage.co.il/Authors/HazahavHalavan - זה דף היוצר שלי בבמה חדשה, כולן מוזמנות! אגב, אני ממשיכה איתכן את הדרך, אתן אלה, שדוחפות אותי קדימה, ואחרי 36 שנים של שתיקה כפוייה (כי אכן, השתיקה נכפיתה עליי), הגיע הזמן לצאת מהכלא הזה, הגיע הזמן לפרוץ החוצה. מחבקת כל אחת מכן בחום ובאהבה אורלי

קוראת אותך- אמיצה ונחושה. וגאה בך!!!!!!! החזרת לעצמך שליטה בחלום- המשקף את המציאות ניכוחה גברת על האלמנטים שעד כה לא היו נתונים לשליטתך!!! יישר כוחך תמשיכי להאבק ולנצח! שדה ניר

חוזרת לאישפוז :-( ניסיתי למנוע את זה אפילו אתמול כשהכל החמיר עוד חתמתי אתמול על טופס כאן שמסרבת להתתאשפז עכשיו אמא בדרך לכאן וזהו חוזרת לאישפוז הכל החמיר הפלשבאקים ההתנתקויות הכל... ניסיתי באמת שניסיתי למנוע את זה עדיין מנסה אבל לא נותרו לי הרבה ברירות וגם כאן לא משאירים לי אופציות נכשלתי....

את לא נכשלת את הצלחת להישאר בלי אישפוז הרבה מאוד זמן ובפעם הבאה תצליחי עוד יותר וכך בכל פעם יותר ויותר עד שבסוף תנצחי ובגדול!!!!! מאמינה בך!!!! תחזרי כמה שיותר מהר מחכה לך שחך

לי זה לא נשמע, כמו כישלון...! להיפך, זה נשמע יותר, כמו מעבר לשלב הבא! - הרבה זמן היית רחוקה מאישפוז, עברת יפה מאוד התמודדויות קשות... ועכשיו, כנראה, את צריכה רק חיזוקים, אבל בתוספת הדרכה מתאימה, כדי להמשיך הלאה לשלב הבא. שיהיה בהצלחה, יקרה, מחבקת ומחזקת, ככל שרק אוכל. איתך אורלי

מה איתך? מה שלומך? אני מקווה שאת בסדר.... דואגים לך ומאמינים בך אידה

קשה לי להגיב אבל אני כאן...קוראת וכואבת עם מי שקשה לה... ושוב יותר קל להשתמש במילים לא שלי כדי להביע את עצמי... לבן על לבן - דן תורן "... בטח חסרות לי מילים אני לא מובן לא מוגן היא לא יכולה לראות זה לבן על לבן אז אי אפשר עד כאן ... אני לא רוצה לעשות מעצמי מסכן למרות שיש לי זכות אבל עכשיו אני כל כך מתבייש בעצמי שבא לי למות היא לא יכולה לראות זה לבן על לבן אז אי אפשר עד כאן אני לא מוכן אני לא בטח חסרות לי מילים אני לא מוגן אז אי אפשר עד כאן." דמעה

רעה מכוערת פרה שמנה מגעילה מטוטמת זונה לא שווה כלום לא רצויה שנואה ילדה שאף אחד לא רצה מלולכת מטונפת שפלה דוחה מתוסבכת אמא נוראית חברה עוד יותר נוראית מטופלת זוועה ביזבוז של חמצן ביזבוז של מקום סתם דמעה

לא מסכימה עם אף מילה שכתבת!!!!! אני מציעה לך לכתוב רשימה מקבילה עם מילים חיוביות, שתהיה הרבה יותר מתאימה על מנת לתאר אותך......

למה את מדברת כך על עצמך? הדברים, שכתבת בעבר (ברור, שלא מה שכתוב כאן), מעידים בעצם, שאת עצמך, רחוקה מאוד מהתיאור שלך את עצמך, כי בכתיבתך את נשמעת, כאישה רגישה מאוד ומלאת אהבה, אישה עם חוכמת-חיים... וחוץ מזה... הרבה אנשים חושבים, ששמן זה יפה! אני לא מבינה: למה את שופטת את עצמך כל-כך בחומרה? ואם הצד הזה שבך הוא "העדים מצד התביעה", אולי תעלי את הצד השני, את "העדים של ההגנה"... ? מה דעתך, לנסות ולתת גם ל"עדי ההגנה" לדבר? שולחת לך חיבוק חם ושיר אופטימי, שכתבתי מזמן חריזה פשוטה המילים מאליהן מתחרזות, כמו ריקוד קליל של פיות, מלב אחד הן יוצאות וללב אחר חודרות... מחול המילים, מחול הצללים, הלב פועם במנגינה, במקצב זורם... נעימת תופים מדהימה. שאלות ותשובות, מאוויים ורצונות, חלומות מתגשמים, וכה פשוטות המילים. כמו ריקוד קליל של פיות, כמו ריפרוף של כנפי פרפר, זה לזה נושקים הלבבות נשיקת הלב במקצב... והמילים ממכרות, ופעימות הלב גוברות. עיניים מבטים מישירות, ושפתיים ברוך מחייכות, ואין עוד צורך בדבר, רק לחיות ולחוות. רק לחיות...! מקווה, שתרגישי טוב. מחבקת בחום אורלי

מבינה שאת כך מרגישה........ זה קשה לראות שכך את מדברת על עצמך במיוחד שהדברים לא נכונים כלל אני מצטרפת לבקשה של שחף... רשימת הגדים חיובים על עצמך אפילו שההרגשה היא "בכאילו"... נשמח להיות שותפים לרשימה שאני יתחיל ואת תמשיכי? מיוחדת... חכמה... בעלת קסם אישי... רגישה... יודעת לתת... בעלת כוח רצון... שווה!!! רצויה! אהובה... . . . .אני בקלות ממשיכה אבל עכשיו את מחכה אידה

מצטארת שלא מגיבה בימים האחרונים עמוסה מדי כנראה שיקח עוד זמן עד שאהיה מסוגלת להגיב רק רוצה לאחל לכולכן שבוע נעים ורגוע שכל מה שקשה להתמודד איתו עכשיו יראה הרבה יותר פשוט והרבה פחות מטריד שהימים יהיו קלילים ונעימים ושיהיו הרבה חיוכים על הפנים של כולנו שבוע טוב שחף

קחי את הזמן, מקסימה, אנחנו מבינות את העומס, שנוצר... ואם תצטרכי אותנו, אנחנו תמיד כאן! שולחת לך חיבוק אורלי

מחבקת בחזרה

לא אומרת כלום לא מספרת כלום רק לפעמים בלילה, בוכה קצת אבל לא אומרת כלום והיא סגורה בחדר, בשקט ולא אומרת כלום היא לא שומעת כלום היא לא יודעת כלום

תנסי להביע את עצמך בדרך אחרת, אם המילים לא יוצאות? למשל בציור או בצילום? על מנת שיהיה פחות חנוק......

לא מצליחה לצייר או לקחת את המצלמה לצלם או בכל דרך אחרת עמוסה מידי בשביל להביע את הסערה המציפה בי

היי גל... אנחנו כאן בשבילך אולי תנסי לשתף אותנו? בוא נפזר את מסך הערפל בוא נעמוד באור ולא בצל עד מתי נמשיך לברוח אל משחקים של כוח מותר לך לבכות לפעמים כשמשהו נשבר בך בפנים ספר לי קצת על רגעי הפחד קל הרבה יותר לפחד ביחד איתך אידה

המילים לא שלי כי את שלי אני לא מצליחה להגיד שוב מילים משיר החיים שלי איבדו כיוון וסדר אין לי ענייין

גם לשיר כבר לא עוזר..." http://www.youtube.com/watch?v=NxgPVZpcqt4 .....

תנסי לחשוב על דברים טובים, שמשמחים אותך למשל על זה שתראי עוד מעט את כל האחים והאחיינים שלך ואולי אז יהיה קצת פחות כואב? שולחת חיבוק מחמם שחף

הגיע הזמן להפסיק לחיות באשליות??? לחצתי עליו היום בבוקר אמרתי שאני לא מסוגלת כבר במשך תקופה כל כך ארוכה לחכות לתשובה שלו כבר לפחות שנה הוא רק אומר לי שהוא צריך לחשוב ולחשוב..... אמרתי שזה סוחט אותי רגשית לגמרי אז הוא נתן לי תשובה - אנחנו נפרדים נאמרו במהלך היום עוד הרבה דברים רק שממש אין לי כוח לפרט כרגע מרגישה מחוסלת רגשית ופיזית יש אצלי בפנים סוג של מלחמה שלי עם עצמי חלק אחד בי אומר שאין בררה, שצריך להמשיך לחיות ולבנות את החיים שלי בלעדיו וחלק אחר אומר שצריך להסיג כמות קטלנית של כדורי שינה ופשוט לגמור עם הכל אחת ולתמיד וגם אם לא להגיע לקיצוניות כזו, עדיין יש לי רצון חזק לפגוע בעצמי לא משנה איך בכל מיני דרכים בנתיים החלק הראשון חזק יותר ואני מבינה שפגיעה עצמית לא תתרום לי שום דבר וגם לא באמת תקל עלי אני מקווה רק שהחלק הזה ישאר מספיק חזק גם כשאנחנו ניפרד ואני אמשיך לחיות את החיים שלי ולהתקדם הלאה ואהיה מסוגלת לשמור על עצמי

אני ממש ממש מצטערת לשמוע... נשמע שלא היתה ברירה אלה לקבל את התשובה ולא להמשיך בסחבת הזו.. שולחת לך הרבה כוחות לתקופה לא קלה איתך אני

אני באמת אזדקק להמוןןןןןן כוחות

יפה אחת, את יודעת מה ורדה רזיאל - ז'קונט, היתה אומרת לך אם היית עולה אצלה לשידור, או /ו היית הולכת אליה לייעוץ פרטי?? היא היתה אומרת לך- תזרקי אותו!!!!! מהר!!!! הוא סמרטוט!!! ואת יודעת מה דודה שיבא אומרת לך? שאת רווקה, ולכן תנצלי את הזמן "לעשות חיים משוגעים" כי כשמתחתנים, אז זהו. את רק עם בעלך- לטוב ולרע. תשמרי על עצמך ותאמיני שאלוהים שומר עליך מגבוה! ולמה שלא תשקלי ללכת לטיפול פסיכותרפיסטי, אם יש לך כאלה נטיות אבדן, כל כך חזקות? ביי. שיבא.

א. אני שונאת את וורדה ולא מחשיבה אותה בגרוש - אישה שמאוהבת בעצמה, חסרת טקט, ולא מקצועית ב. אני נשואה כבר 10 שנים - בעצם כבר כמעט גרושה ג. אני בטיפול כבר קרוב ל-7 שנים

לא קל - הריק הפתאומי הזה... האהבה שצריך לשחרר ולתת לה ללכת... אבל יש לך דבר שחשוב לך מכל והחלטת שאת בוחרת בו, שהוא ינחה את דרכך יקרה. וכך עם כל הקושי את יודעת עוק שם בפנים שזו החלטה טובה ונבונה שמשרתת אותך את שחף השלמה האמיתית. וכמו שהיה עד כה כמה שהיה טוב היה חסר גדול. תוציאי את העצב , תבכי את הפרידה, ותזכרי שכל סוף הוא התחלה חדשה - תעשי רשימה של כל הדברים החיוביים שיש לך ושל כל הדברים החיוביים שיכולים לצאת מהמהלך הזה ותתחזקי ממנה ותתחילי לשאוף לדברים האלו. מחבקת - יהיה טוב, את בחרת במה שאת מאמינה שנכון אז איך יכול לצאת מיזה רע???

אבל אני לא רוצה להישאר לבד ואני מפחדת מגברים וכבר רצים לי כל מיני תסריטים מפחידים בראש ואני לא יודעת איך אוכל להתגבר על זה בסוף עוד אשאר לגמרי לבד - גם בלי ילדים וגם בלי בן זוג

לכל סיום, אישה אהובה, יש התחלה חדשה, וזאת מחכה לך מעבר לפינה. "כשדלת אחת נטרקת בחוזקה, אנחנו חושבים, שאנחנו פוחדים מהרעש, אבל בעצם, אנחנו מרגישים איך הדלת החדשה נפתחת בעוצמה גדולה יותר." (אלברט איינשטיין) מחבקת אותך בחום אורלי

אשתדל לא לשכוח את זה וגם פחות לפחד ממה שיש מאחורי הדלת החדשה שנפתחת

שבת של אור ואהבה בראות לכל המצוננות והחולות נוחו ושמרו על עצמכן... כאן איתכן אידה

אידה יקרה, ואני יודעת שעו"ס הם הנשמות בכל הסיפור של בריאות הנפש. אבל למה לא לרשום גם סופשבוע נעים, לאלה החילונים שבנינו? "שבת שלום" לא תמיד נוחה לאוזן החילונית תשקלי זאת. אני- שיבא

ושונאת את עצמי ואת החיים שלי לא סובלת את ההרגשה הזו ורע לי כולם מסביבי מתקדמים ומתקדמים ואני מרגישה איך החיים שלי הולכים ומתבזבזים יום אחרי יום אני רואה איך הכל הולך ונהרס יותר, אין עבר, אין הווה, ואין עתיד שום דבר לא זז , לא מתקדם , אני תקועה, בכל המישורים חסרת סיכוי בלי כלום בלי סיכוי לכלום מה בכלל הטעם :( רע לי לא יכולה לסבול יותר את כל זה :-(((

אני מבינה את התחושה.... תחושת התקיעות... הכל נגדי לא מצליח...לא הולך את יכולה לשנות... עשי רשימה של מה את באמת רוצה.... מה תלוי בך? עבודה לימודים חוגים ... ... בחרי אחד מהרשימה.... מה את צריכה לעשות להשיג זאת? לימודים.... להתקשר לאונברסיטה...למכללה...למכון. לאסוף אינפרמציה.. להרשם.. .. ... ... מותשת יקרה מאוד מפתה וקל להסחף למקום שלא הולך... אל תכנעי .... את מסוגלת ... את יודעת את זה... את צריכה להחזיר לעצמך את האמונה בעצמך שאת יכולה ואת יכולה!!!! מה את אומרת? איתך אידה

לא יודעת לכל כיוון שאני מסתכלת ורוצה לעשות משהו אני נתקעת באלף מכשלוים אני כל הזמן מנסה , נתקעת ומתעייפת... אולי יום אחד משהו ישתנה באמת קל ליפול ליאוש, הוא כ"כ מזמין... ממשיכה לנסות... תודה... ושבוע טוב אני

מותק אחת, אולי בחרת בניק "ירוקה" שלא במקרה, כי אולי את עדין מיידעלה (ילדה) צעירה, ולא מספיק מבוגרת וזקנה כמוני.... אבל בחיים יש עליות וירידות, ישנם פיתולים, עצירות, חלוקי נחל שצריך לעקוף ועוד פוליטיקות שצריך לעשות.... ממי אחת, תקשיבי לזמר הנערץ עליי- מאיר אריאל - זכרונו בגן עדן. מגיע לו הוא כתב שירים נפלאים. ויש לו שיר ממש למצבך- "נשל הנחש" תחפשי מילים באתר- MP3 גם הזמר - ערן צור- עשה לשיר גירסה מאוד יפה. כל טוב לך, מותק, תצליחי תלחמי, ואז גם תנצחי שלך, שיבא.

מותשת יקרה, לפני שבועיים אני הייתי ממש במצב הזה. הרגשתי תקועה. ששום דבר לא הולך, הרגשתי לבד - וראיתי איך הכל עבר לידי ואני מסתכלת ומבוססת באותו מקום. אבל אני עשיתי רק דבר אחד קטן נכנסתי לפורום הזה וקצת קראתי וקצת כתבתי והבנתי שאין סיבה לבוסס ואפשר גם לעשות משהו קטן. אצלי זה היה החלטה להמשיך טפול - עוד לא ממש ממשיכה אבל ההחלטה כבר עשתה לי משהו. כבר זה עשה לי כוח לקום בבוקר. אז מה אני מתכוונת? לפעמים משהו קטן יכול לשנות. אפילו סתם החלטה. גם אם את לא מבצעת אותה. אולי תנסי לראות אם יש לך כזה משהו קטן? אבן חן

תודה יקרה דווקא אני לא כזו צעירה.. גם לא מבוגרת... איפשהו באמצע מינוס... בחרתי את הכותרת ירוקה מסיבה אחרת :-) אבל תודה על הרעיון והמחשבה אני אחפש את השירים ואקשיב להם אני אוהבת לגלות שירים חדשים שעוד לא הכרתי מקווה להתרומם איכשהו בקרוב תודה על התגובה החמימה שיהיה לך שבוע טוב מותשת

אם את מסכימה - חיבוק - מאחלת שדברים יסתדרו בשבילך וגם אני מרגישה לפעמים (הרבה פעמים) תקיעות אבל מאמינה שזה חלק מתהליך ההחלמה (את בטיפול?). ואז יש איזו מין פריצת דרך וקצת אחרי זה שוב הרגשה של תקיעות אבל אם מסתכלים טוב טוב , מזהים שהיתה התקדמות ועברנו שלב ועכשיו יש מכשול חדש. המון כוח ואהבה - ליז

תודה מקסימה אני בטיפול מצטבר יותר מ5 שנים עוד מעט 6 , אם אני אחבר את הכל ביחד יש באמת עליות וירידות כל הזמן ויש התקדמות אבל לגילי ולמה שאני עוד צריכה להשיג בחיים, אני בפיגור זה מייאש, מפחיד ומלחיץ אותי מאד מאד... מקווה לא להישאר ככה כל החיים כמו מתבגרת חסרת כל... רק המחשבה על זה מעיקה עלי משתדלת להרים את הראש ולהמשיך הלאה תודה על התמיכה , החום והחיבוק אני שולחת חיבוק גדול בחזרה וגם איחולים לשבוע טוב אני

יקירתי, את כל-כך מזכירה לי אותי, עד לפני שנתיים.. כל העולם סביבי מתקדם, ורק אני נשארת באותו מקום, או גולשת בכיוון מטה... הדבר היחיד, שהחזיק אותי מלבצע שטות, ולהמשיך לנסות, היה משהו, שכל הזמן הייתי אומרת לעצמי מול המראה: "גרוע מזה - לא יכול להיות!" מתוקה, כל אחת עוברת תקופה כזו, שגורמת להרגיש יאוש, אבל אצל כל אחת, אורכה של תקופה הוא שונה. ומה שאני למדתי מכל זה, זה... שאורכה של תקופה הוא מאוד תלוי בנו. מחבקת אותך אורלי

תודה יקרה אצלי התקופה הזו נמשכת שנים... זה מייאש מאד ועדיין זה בא בגלים של תקווה, נחישות ושוב יאוש את כבר מאחורי התקופה הזו? אם הבנתי נכון? אם בא לך לספר יותר אני אשמח לשמוע יום טוב אני

כל דבר שאני קוראת היום באינטרנט, לא משנה אם זה שמח או עצוב, אני בוכה כנראה שהשבוע גמר אותי יותר ממה שחשבתי אתמול הסתלקתי מוקדם מהעבודה כי לא יכולתי להחזיק מעמד יותר חזרתי הביתה וכמעט מיד הלכתי לישון ישנתי מאתמול ב-4 אחר הצהריים עד היום ב-12 בצהריים - כמעט יממה שלמה :)

צריכה לנקות ולאפות אז לא נשtרת הרבה רק נכנסתי לחבק 3> ליז

אני גם עכשיו הולכת לתלות כביסה ולבשל לנקות כנראה שלא יהיה לי כוח היום

מותשת רגשית לגמרי כל השבוע עולות אצלי המחשבות על השיחה מיום שישי שעבר ילדים, לא ילדים? נפרדים, לא נפרדים? ואני מבינה שאני לא אקבל את התשובות כל כך מהר אבל זמן ההמתנה הזה מלחיץ ומתיש וכל הזמן גם חושבת מה יהיה אם נפרד האם יהיה לי כוח ורצון להתחיל לחפש בן זוג חדש? האם אצליח להתגבר על כל מיני מכשולים פנימיים שקשורים להיריון? איך בכלל אבנה את החיים שלי? הרי זה אומר להתחיל לבנות את החיים מחדש כל המחשבות האלה מאוד מכבידות עלי וגם הסיוטים בלילות לא מקלים בכלל לא בדיוק זוכרת את רובם יודעת רק שחלק גדול מהם קשור לפגיעה

מה קורה איתך...? הכל רגיש כל כך... סף הרגישות... הכל מעלה ועולה... ואת זקוקה לתשובה... חוסר ודאות קשה יותר מכל דבר מאחלת שבת מרגיעה אידה

היי חמודה, מעניינות אותי כמה שאלות לגבייך, ואת ממש לא חייבת לענות לי על כך במייל- אלא חשוב יותר שתעני לעצמך. הייתי שואלת אותך את השאלות הבאות: 1. בת כמה את? שינה מרובה ללא גבולות, כמו שאת מתארת, אולי אופיינית יותר לגיל ההתבגרות, חסר הגבולות... ואולי את עדין שם מבחינה רגשית, אם כי לא בשנים... (לא יודעת.. שוב, חשוב, שתעני על השאלות לעצמך, פחות לי) 2. האם את נשואה? האם יש לך מחוייבות רגשית לבעל? ילדים ? בעל חיים שאת מגדלת? אם כן- תחשבי שהם אולי כן צריכים אותך חזקה ומתפקדת. 3. במקומך (וזה התשובה שהייתי נותנת לשיבא. אולי זה לא מתאים לך- אז אל תתקפי אותי מייד. זה לא מגיע לי. אני פה משקיעה בהקלדה רבה... רק למענך... ברור לך שאני לא מקבלת על זה אפילו 10 אגורות פשוטות... אז תעריכי אותי ואת תשובותיי במקום להתקיף... אם בכלל בא לך להתקיף.... אני פשוט אדם תוקפני וכנראה , מעולמי הפנימי אני מדברת....) אז ככה- ***האם שקלת טיפול פסיכותיירפוייתי? - כדאי לך, לפעמים זה עוזר. אם המטפל/ת איכותיים. *** האם שקלת טיפול תרופתי אצל פיסיכיאטר- שוב, כדאי לך. למה? ראי בסעיף הקודם עם 3 הכוכבים. יאללה ביי. שבוע יפה לך, שיבוש

את אומרת שאת אדם תוקפני והאמת שאני מרגישה טוב מאוד את התוקפנות בתגובות שלך, גם אם את כותבת מתוך כוונה לעזור וחוץ מזה אני מרגישה בתגובותייך גם מידה לא מבוטלת של התנשאות ואני לא יכולה להגיד שנעים לי לקרוא את התגובות שלך מתנצלת, אבל יש לי בעיה קטנה - אני תמיד אומרת את מה שאני מרגישה אז אל תקחי את זה אישית רק רציתי להסב את תשומת ליבך לכך

קצת עמוסה בימים האחרונים , ולא ממש מצליחה לחלק את זמני כמו שהייתי רוצה בין הפורום , הבלוג, המשפחה , הלימודים ומעל הכל - הצל הענק של הטיפול שכפי הנראה יש בו פריצת דרך ענקית ...מתישה, אך כנראה ממש ממש גדולה ...וזה חיובי - לא??? אז בכל מקרה אמרתי לעצמי "ליז, קפצי להגיד שבת שלום ולהזכיר לכלן בפורום כמה שהן אהובות, וכמה שאת מעריכה את כל התמיכה שלהן, וכמה שאת שמחה להיות חלק מהדבר הענקי הזה - המכיל, התומך, המחזק, המערסל " שבת שלום הרבה אור ותקוה אוהבתכן ליז :-))

כמה טוב לקרוא אותך.... שמחה על הפריצה בטיפול.... כל הכבוד לך... על הכל ויש... הרבה שבת שלום אידה

תודה אידה יקרה

היי ליז יקרה, חשבת שטיפול פסיכולוגי, פורום, בלוג, וכל שאר העיסוקים שלך , הם משהו כמו רחם. רחם של אמא הנושאת את תינוקה??? יאפ. שבוע יפה לך, מיידעלה חמודה. שיבא

מממממממממ...... לא חשבתי, זה כנראה טבוע בי, וצריכה ללמוד לשחרר אבל לא את הפורום ו... לא את הבלוג ו...לא את הלימודים ו... לא את המשפחה.... ואת הטיפול בטח שלא יכולה כי כדי להיות מסוגלת להכיל את כל השאר חייבת קודם לטפל בעצמי... לא ככה. התפלספתי קלות - נעים להכיר שיבא , נדמה לי שעדיין לא נפגשנו אז ברוכה הבאה או שזה השבה??? בכל מקרה נעים מאוד - ליז

אני חושבת, שזה משהו, שיכול להועיל לכולנו... התעוררתי, מקוררת הבוקר, והתחלתי להתבכיין לאיש שלי, על כמה שאני שונאת להיות חולה (לא אוהבת, כשיש לי כאב ראש מטריד וכל הזמן קר לי, יותר מהכל, שונאת להתעטש)... אבל אז האיש שלי הזכיר לי משהו, שסיפרתי לו מזמן... זה משהו, שאמר לי פרופסור בהדסה הר-הצופים, כשהייתי מאושפזת שם והתכיינתי על סיבות האישפוז: "אני שונאת להיות חולה, ולא מספיק, שנפלה עליי מחלה לכל החיים, אני גם צריכה לסבול את הגועל נפש, שעושות לי התרופות?..." הפרופסור ענה לי: "כל דבר, שבן-אדם עובר בחיים, גם אם זה לא נעים, נכון, יש לו את החסרונות שלו, אבל תמיד כדאי לחפש גם את היתרונות, כי גם הן חייבות להיות שם, גם אם קשה לנו לראות." יש דברים, שנכון, עד היום לא מצאתי את היתרונות שלהם, ואני עדיין מתמודדת עם הפחדים, ועם כל האיכסה, שמתלווה אליהם - לא יודעת אם אי פעם אצליח למצוא בהם אי-פעם יתרונות... אבל יש דברים, שלא קשה למצוא את היתרונות שלהם, כמו לדוגמא ההצטננות שלי עכשיו... מיום שני אני בקושי בבית, יוצאת החוצה הרבה, נפגשת עם אנשים, מתמודדת ונאבקת עם פחדים, גם מארחת אצלי בבית, אמנם רק נשים, אבל נשים, שרק הכרתי... כנראה, שהייתי זקוקה לפסק-זמן, לעשות הפסקה ולהתארגן מחדש. אגב, בשלושת הימים האחרונים, גם ניסו גברים "להתחיל" איתי, אבל הצלחתי להתמודד איתם בכבוד, בלי לברוח, אלא רק לדבר. מחבקת בחום את כולכן אורלי

אתקופה משמעותית.... הרבה דברים קורים...לא מעצמם... את ורק את מניעה אותם!!! זה כנראה גובה הרבה כוחות והגוף מאותת.... מעט מנוחה שמרי על עצמך שבת שלום אידה

שלום לך, ונסיון חיי מראה לי שאפילו מהמינוסים , כביכול, אפשר לארגן פלוסים , ולנצל אותם לטובתינו. גם או רק לי סיפור חיים קשה מנשוא. אני מאמינה שככה אלוהים ברא אותי, וככה הוא רוצה אותי באדמה הזו. אז גם מזה אני רוקחת ריבות ואהבה. תנסי להבין את דבריי, גם אם הם מטאפוריים מידיי (עם המון דימויים) פשוט, גם הלב שלי עדין דואב.... ביי, שיבא

מאחלת, שתהייה לכולנו שבת נפלאה. אורלי

מאז שאבי נפטר לא מכבר אנו נוסעים לאחות התורנית לכבוד שישי שבת !!! אז אני מתארגנת ליציאה השבועית בחיק המשפחה הברוכה. אור ואהבה שמחה וברכה. שדה ניר

אור ואהבה שבת שלום אך הייתה הארוחה שדה? בטוחה שהיה שווה....בחיק המשפחה אידה

חולה...ולפני כמעט שבוע אבד לי לגמרי חוש הריח ואיתו נעלם גם חוש הטעם...לא יכולה להריח את הריחות שאני כל כך אוהבת...הריח של הים ברוח..הריח של הבנות שלי..של הכלבה שלי...ולאוכל אין טעם..הכל מרגיש כמו ללעוס קרטון..ואני כל כך מפחדת שזה לא יעבור...מפחדת לצאת מהבית ולהיות ליד אנשים כי אני לא יכולה להריח את עצמי ותמיד נדמה לי שבטח אני לא מריחה טוב...קשה קשה לי להיות ככה... דמעה

אל תדאגי מתוקה , כשתחלימי מההתקררות כל החושים שלך יחזרו לעבוד כמו שאת רגילה , חוש הריח חוש הטעם הכללללל ,כשחולים באופן טבעי החושים האלה תמיד נפגעים אבל חוזרים , אני מקווה שהכל יעבור לך במהרה ותחזרי לשגרה שלך מאחלת לך המון בריאות טובה ומידדד לילה מנוחה

תודה על מילות העידודמאז מה שקרה עם הרופא אני בצניחה חופשית...לא מצליחה להשתחרר מזה...התלוננתי עליו והוא סולק מהקופה..מסתבר שלא רק אני התלוננתי...ובכל זאת אני לא מצליחה לשים את זה מאחורי... מאחלת לך שבת שלום...שבת של שקט שלווה ואור דמעה

ואל תמהרי להתייאש, כשההתקרות תעבור, את תחזרי לעצמך, גם אני צריכה עכשיו את הסבלנות הזאת עכשיו. לגבי הרופא, מתוקה, דברי עליו, באמת, עם המטפלת, כמו שחתולה הציעה לך, ותני לזמן לעשות את שלו. אני אישית משתמשת בכתיבה, מוציאה את כל מה שיש להגיד לבן-אדם בכתיבת כל מה שאני חושבת ומרגישה, תאמיני לי, שזה עוזר ומחזק. חיבוק חם אורלי

דמעה יקרה כשחוש אחד רדום... אנחנו מחזקים חושים אחרים.... יש כזה???? מצטערת שאת לא מרגישה טוב... מקווה שיעבור מהר... תחזרי לעצמך... איתך אידה

אני והלב שלי חזרנו אולי אהבה כן יכולה לנצח אני מתחילה לעבוד בהוסטל כמדריכה הזוי במקצת לעבוד בהוסטל של פגועי נפש כרונים במצב קשה.... כשאני בעצמי בהוסטל..... אבל זה גם מחמיא לדעת שאני יכולה לתרום מעצמי ומנסיון החיים שלי ממחלקות הפסיכאריות הרבות שעברתי.... ולדעת איך להתמודד ואיך לגשת לחולים כאלו.... וזאת מצווה בעיניי יותר מאשר פרנסה. פחות טוב חזרתי לקצת באוכל חזרתי לפחד מאוכל האנורקסיה שוב משתלטת ואני קצת נאבדת בתוכה מנסה להילחם ולא כל כך יודעת איך ומה לעשות עם זה.... מלבד לדבר על זה ומפחדת קצת לדבר על זה למרות שאתמול יצאתי למדריכה שלי ביציאה שאני מפסיקה לאכול.... הגודל שלי מתחיל להפחיד אותי..... סליחה שמורכזת בעצמי כל כך אני עוד אבודה כל כך בין כל הדברים שקורים כל כך מהר כמעט אני וחבר שלי שחזרנו רצינו להתחנן אבל בחרנו לחכות ולא לרוץ מהר... אנחנו אוהבים זה נכון אבל אני עוד ילדה אולי גדלתי אבל עוד ילדה...... ועוד מידי אבודה

אני התנדבתי במרכז שיקום כזה בעבר הרחוק. לא היה בזה שום דבר הזוי. כן, בהתחלה חשבתי כמוך, שזה נשמע הזוי, אבל כשנכנסתי לשם, הכל נראה אחרת... אז תרשי לי להציע לך כמה דברים לגבי זה... (יש, כמובן, אבל ענק בסוף). תסתכלי על אנשים בגובה העיניים. תלמדי לדבר עם כל אחד בשפה שלו, אבל בצורה רגועה. תזהרי מלהסחף לקירבת-יתר עם האנשים, אבל אל תשללי מהם את חברתך ואת הידידות שלך. תזהרי מרגש של רחמים, כלפיהם. אבל... תקשיבי למה שיש לכל אחד מהם לספר על עצמו, יש הרבה, ואפילו ה-מ-ו-ן מה ללמוד מהם. יש בהם חוכמת-חיים מדהימה! - דבר, שזכית לחוות!!! - ואל תתפלאי אם תמצאי את עצמך לומדת את עצמך מחדש שם. לגבי מה שאת קוראת לו "פחות טוב" - המאבק עם האנורקסיה הוא קשה מאוד, יש הרבה עליות וירידות, עד שמגיעים למצב של יציבות. והמאבק עם הפחד הוא לא קל בכלל. עצתי לך היא, שתאכלי כמה שאת יכולה, אבל תדאגי, שעיקר הארוחה תהייה פחממות ומטוגנים - זה גם מה, שדודה שלי (שהיא יוצאת "מכון אדלר") עשתה עם הבת שלה. אגב, דודה שלי גם סילקה את כל המראות באורך גוף מהבית, היא השאירה רק את המראה באמבטיה. תהני מהאהבה ותני לדברים לזרום, כשדברים קורים כל-כך מהר, קשה להתרכז בהחלטות לחיים. מחבקת אותך בחום ובזהירות אורלי

ילדה יקרה... מאוד שמחה לשמוע... בעיקר משום שנראה שטוב לך איתו... אל תשכחי שזה הכל ביידיים שלך... החלטה שלך... אני מאמינה בך... ובטוחה שעוד לא מעט אנשים מאמינים.. עכשיו רק את צריכה להאמין בעצמך.. וממש אין לך מה להתנצל... אני שמחה שאת כותבת לנו ונעזרת עד כמה שאפשר... מחבקת..

שמחה בשבילך שדברים קצת יותר טוב שמרי על עצמך ילדונת חמודה

כל הכבוד לך אנשים מאמינם בך יותר מאשר את בעצמך יש לך הרבה לתתשמחה שאתם שוב יחד... הכל לטובה שמרי על עצמך אידה

מותק אחת, לטפל באחרים, פירושו לטפל בעצמינו. אני אולי, ובטוח, זקנה ממך בשנים.... אני עובדת סוציאלית במקצועי.... ואני רוצה להגיד לך שעשיתי 2 תארים באוניברסיטה, כדי להבין את "הבלגן במשפחה שלי" ואולי הצלחתי.... אבל נשארתי כואבת.... אז עכשיו אני מחפשת את אלוהים... ונראה מה יצא לי מזה, בסופו של יום.... אני יכולה לספר לך שאני אמא לתינוקת מתוקה, נשואה- כמובן-באושר לבעל מקסים- ואימא לשני כלבי פינצ'ר מדהימים. אז הטיפול בהם עושה לי טוב על הנשמה, ולך בע"ה הטיפול בחולי הנפש יעשה לך טוב על הנשמה. רק מותק, תיזהרי מלספר לכל אחד את העבר הרפואי שלך, את הרקע המשפחתי והאישי שלך. תזכרי תמיד! שעדין יש זאבים ביער.... ולא כל האנשים טובים ותמימים... בכלל, במקומות עבודה , לא הייתי מציעה לך להיחשף יותר מידיי. חשיפה אישית- תשאירי לאינטרנט האנונימי, בטיפול פסיכולוגי, ובעיקר עם החבר שלך, חברות אישיות וטובות ועוד. שלך, שיבא

האמתשאני רוצה לעשות ניסוי... אז אני אפנק אותכן בתמונה מההופעה של ריטה... ושיר קטן על הדרך :) יום אחד עוד אלמד לאחות קרעים אולי אהיה תופרת אתפור שמיכה גדולה לאנשים שאיבדו הכול בחלומם אתפור פנס קטן לדרך אתפור כנפיים של זרזירים לגנרלים בצמרת אחר כך אפשיט אותך בכל מובן שתשאר גלוי ופשוט כאור היום ומבגדי האהבה אקח ואתפור אוויר שיהיה לי חמצן לנשום ויום אחד עוד אלמד ללקט פירות אולי אהיה סופרת אספור מטע של מעשים טובים שעוצרים מבול אספור תשובות טסות ברוח הדוהרת ואת כוכבי המשאלות הדולקים בשמי הערב אחר כך אספור אותך בכל מובן כל מה שיש ואין יספר לאור היום ואת ספירת האהבה אזכור בימים שלא יהיה לי חמצן לנשום (מילים: צוריה להב. לחן: רמי קלינשטיין) והניסוי... D:\Documents AND Settings\ברונר דניאל\My Documents\My Pictures\ריטה בחיפה 1.2.07\ריטה 1.jpg

הוא לא ממש הצליח... אולי מישהי תסביר לי איך מעלים לכאן תמונות?

את יכולה לעשות את זה רק מאתר אינטרנט ולא מהמחשב שלך פשוט מעתיקה את הכתובת של האתר אם יש לך באלבום תמונות שלך באינטרנט אז תפתחי את התמונה הגדולה ותעתיקי לכאן את הכתובת

כמובן... מה שניסיתי לעשות זה לפתוח את התמונה דרך האינטרנט ואז להעתיק את הכתובת אבל ממש הצליח.. אלא אם כן מעתיקים את הכתובת לשורת הכתובות.. בכל מקרה, תודה :) לילה טוב

כשרואה את השםם שלך תמיד עולה בי חיוך וגעגוע........

מאוד ריגשת אותי :) תודה..

ווואווווווווווווווווווווווו !!! כל-כך ריגשת אותי עם השיר הזה, עם המילים והמשמעות שלהן. מדהים. נוצר עוד סדק בחומה שלי. תודה, מקסימה חיבוק ענק אורלי

פתחתי שרשור OFF שכזה אני אספר לכן שמחר בבוקר מגיעים אחי, גיסתי, אחיינית שלי, וזו שברדך לארץ!!!!!!! איזה כייף לי!!!!!!!! ואיתם מגיעים לביקור גם אחי האמצעי אישתו והבן ובתקווה שאחותי גם תסכים לבוא איתם.... וביום ראשון אחי הקטן ואישתו מגיעים :)))))) ומיום חמישי הבא אני ב*שימו לב* - שבוע חופש!!!!!!!!!!!!! ובסופ"ש הבא נהיה כולנו ביחד במרכז אחרי המווון זמן שזה לא קרה.... ויש לכל זה גם סיבה... יום שישי הבא זה 20 שנה מאז שאמא הלכה.... אבל זה כבר נושא אחר לחלוטין... סיבכתי אותכן?? לא נורא.... :) העיקר שכולם באים ויהיה כייף :) אני רק מקווה שהמצב רוח ישתפר עד אז... כי כרגע הוא לא משהו בכלל.... אבל אני בטוחה שאחיינית שלי תעזור בעניין :) בקיצור, סופשבוע שמייח שיהיה!

שתמיד יהיו לך הרבה סיבות לחייך, בעיקר כשהאהובים עלייך ביותר איתך וסביבך. אורלי

היי, מכל המילים הללו אני רק זוכרת את החשיפה של הגנרלים. לדעתי הלא קובעת, אנשים בדרגת גנרל (ועוד אנשים בעלי סטטוס גבוה) לא ממהרים להיחשף כי יש להם מה לאבד בדרך.... אל תהיי תמימה ופראיירית של אף אחד! אוהבת אותך שיבא

קיבלתי את ההצעה של אותם גברים מהסופר, להצטרף אליהם לקפה בקניון... אני לא אשקר, פחדתי נורא ללכת. לקח לי שעה להתארגן (בלי איפור ותכשיטים), גם כשהייתי מוכנה חיפשתי תירוצים למשוך את הזמן. בסוף החלטתי: "גם אם זה יהרוג אותי, אני הולכת, די לחיות בבדידות!!!" - התקשרתי לאחד מהם, התנצלתי על האיחור, ויצאתי לכיוון. הלכתי לאט... היה לי רעש בראש רק מהמחשבות, שרצו שם. כשהגעתי, לא האמנתי למראה עיניי, הם ישבו קבוצה של אנשים, נשים וגברים, כשהגברים יושבים בנפרד מהנשים, מתוך כבוד. כולם שוחחו עם כולם, ורק אחד מהגברים, שהביא איתו את אחותו, ישב לידה - הוא היה היחיד, שישב בקירבת אישה. הרגשתי נוח בחברת אנשים, בפעם הראשונה ב-23 שנה!!! הגברים שאלו על בן-הזוג שלי, וביקשו גם להכיר אותו. הנשים ביקשו את הטלפון שלי, ברגע בו שמעו, שאני עוסקת במיסטיקה. וכשסיפרתי להם מהו הניק שלי באינטרנט... אני עצמי לא האמנתי, שאני כל-כך מוכרת בתחום שלי... הייתי ממש נדהמת, כי כל מי שישב שם ידע להגיד לי מי זו "הזהב הלבן" ועל מה היא כותבת. בקיצור, הכרתי אנשים נעימים כל-כך, שלא אהסס להנות בחברתם שוב... כל-כך הרבה שנים פחדתי כל-כך מאנשים, הרחקתי מעליי חברים, ופתאום מצאתי חברה של אנשים, שפשוט נעים לי איתם. אני לא אשקר - אני עדיין פוחדת! - אבל אני לא מתכוונת להרים ידיים! מחבקת כל אחת מכן בהרגשת תודה אינסופית, על האומץ, שנסכתן בי, תודות לתמיכה ולעידוד שלכן. תודה מכל הלב שלכן ואיתכן אורלי

שהייתי עסוקה מדיי בעצמי, בימים האחרונים. אורלי

ואת עוד אומרת שאני לא אגיד לך שאת אמיצה ? ומה הצלחת להוכיח לעצמך היום בפגישה עם אנשים שאינך מכירה ומעולם לא ראית לפני כן בחייך ? שמחה שהיה לך כייף היום , מה שאומר שקרוב לוודאי תצאי מהבית ומההסגר שלך הרבה יותר , ולעיתיפ תכופות יותר , ושוב , כל הכבוד לך על האומץ , יתכן ואם לא היית מסתגרת בבית במשך שנים רבות , כל זה היה כבר מזמן חלק בלתי נפרד מחייך כמו אצל כל מי שכן יוצא , חיבוקי גדול מקסימה חתולה

אני כל כך שמחה בשבילך שבעזרת האומץ והעקשנות שלך הגעת לחברת אנשים שטוב לך איתם!!!! בהחלט מגיע לך גם להנות כשאת יוצאת ולא רק לעשות קניות בסופר :)

אתן גורמות לי להרגיש טוב עם עצמי. ו... היום, להערב, אני מוזמנת גם להצטרף אליהם, אבל הפעם עם האיש שלי, שאני כל-כך אוהבת... אני יודעת, שאלה אתן, שעודדתן אותי להפתח. ואני יודעת, שהפתיחות הזו יצרה את השינוי הענק הזה. אני יודעת, שיש לי עוד עם מה להתמודד, אבל... בזכותכן עשיתי את הצעדים הראשונים, שהם כל-כך מהותיים בשבילי!!! אז... תודה לכולכן עם חיבוק חם לכל אחת מכן שלכן ואיתכן אורלי

כל הכבוד אורלי.... באמת גאה בך... וסומכת עליך... היה כל כך כייף לקורא את ההודעה שלך ולקרוא בין השורות שגם את גאה בעצמך ויודעת שזה עוד צעד שעשית למען עצמך... איתך....

חזרתי הבייתה מסוחררת רצח (כנראה ששכחתי לקחת אתמול בערב את הכדורים שלי) ועצבנית שחבל על הזמן!!!!! קיללתי את האמאממממההההה של המעסיקה שלי - האמא של הילד הוצאתי את כל העצבים שלי על כך שלא היה אפילו לחם לאכול (העיקר שקנתה חומוס) ושהיא לא מוציאה אף פעם את הזבל ואני כל הזמן נאלצת לעשות את זה בסוף לבעלי נמאס לשמוע את הצעקות שלי והוא שלח אותי לחדר לנוח :) לא, באמת, מה זה צריך להיות????!!!!! למה אני תמיד צריכה להגיד לה מה חסר בבית ומה צריך לקנות???? מה, היא לא יכולה להסתכל במקרר???? וזה לא שהיא עובדת וכל היום נמצאת מחוץ לבית היא כל הזמן יושבת בבית ולא עושה כלום הבית מטונף עוד יותר מהבית שלי למרות שפעם בשבוע יש מנקה כל הבית מבולגן ומלא זבללללללללל כל הזמן חסר משהו מהמצרכים הבסיסיים והיא עוד כל הזמן שואלת איך זה שהכל נגמר ואני צריכה להסביר לה שאוכלים את זה!!!! והעיקר שהיא אומרת לי שאני יכולה לאכול כל מה שבא לי כי היא לא מאמינה בהרעבה וכל מה שהיה היום לאכול זה ביסקוויטים ואשקוליות מהעץ - מזל שיש את העץ באמת אני תמיד דואגת להביא לי כמה דברים, אבל אני בונה לפחות על זה שיהיה אפשר לחטוף איזו פרוסה עם משהו (חומוס או גבינה לבנה) מה, גם את הלחם אני צריכה עכשיו להתחיל להביא איתי כי יש סיכוי שהיא לא תשים לב שנגמר לה בערב??? טוב ועכשיו גם אתן יכולות לשלוח אותי לנוח :))))))))

איתך!!! את מסוגלת לראות דברים שהמעסיקה שלך לא מסוגלת!!! לדאוג, לשאוף לנקיון, לאכול!!! וגם לכעוסססססס אידה

תסלחי לי, אבל היא נשמעת, כמו אדם, שחי רחוק מאוד מהמציאות. ואת, נשמה, נשמעת, כמו אדם שפוי לחלוטין! - גם אני הייתי מגיבה כמוך, אם הייתי במקומך. שולחת לך חיבוק חם, עוטף ומנחם אורלי

שחפיתוש חומד אני במקומך , במקום לאכול את הלב !!!! דואגת לעצמי למזון ליום שלם של עבודה כולל סנדוויץ ' טעים עם מה שאת אוהבת משהו שאני מאמינה שזה לא ממש הרבה כי את לא אכלנית ונותנת לה לשבור את הראש לבד עם החסרים שלה בתוך הבית ואם היא תשאל מה נגמר האוכל , תגידי , אממממ לא יודעת גם ככה אני מביאה לי מהבית אז לא יודעת גם אני מצתיידת עם כריך ושני פירות לעבודה וזה לא באמת מאמץ אז,,,,,,חשבי על זה כיעול עצמי ולא כעונש ותהיה לך סיבה אחת פחות לכעוס , מה את אומרת ? חתולה

האם את מצטיידת אף בחלב כמנהג החתלתולות הפרותיות הביתיות?:-)

אני תמיד מביאה משהו איתי אבל לחם בד"כ יש, אז עד עכשיו סנדוויץ' לא הבאתי בהמשך אם אני אראה שהלחם הולך להיגמר, בהחלט אצטייד למחרת בסנדביץ'

בובה מתוקה, אני זקנה בת 34 ומה אני מגלה ממרום גילי? שגם לי יש הפרעות אכילה ואיפה יש בפורומים האלה אתר למופרעי אכילה כמוני? אשמח למידע ממך. ומדברייך אני מבינה, שאני מרעיבה עצמי עד כאב, גם בגלל אימא שלא היתה רגישה לצרכיי. אז שכולם יקפצו לי לך עד השמים. זה לא שווה את המחיר! למה שנסבול שתינו בגלל שאלוהים בחר לתת לנו אימא לא רגישה לצרכינו? יאללה, הבת שלי בוכה וזה לא הוגן שגם היא תתלונן בגיל ההתבגרות שלה, שהיתה לה אמא לא רגישה לצרכים שלה.... שבוע נהדר לך, שיבא

לילדונת שלום קראתי את מה שכתבת על אנה הכל כך יקרה לך ורציתי להגיב. אנה הייתה חברה טובה שלי כמעט כל חיי. אני מכירה אותה כבר מגיל 13 וכיום אני כבר כמעט בת 30. גם אני חשבתי שרק עליה אפשר לסמוך, רק אנה מנחמת, רק אנה אמינה אבל למדתי בדרך הכואבת שאנה מחבקת עם יד אחת ועם היד השניה תוקעת סכין בגב, אנה מנחמת ובאותו הזמן מקללת מאחורי הגב. אנה לא חברה, היא האויבת הכי גדולה, הכי חכמה והכי ניבזית שיש!! ילדונת אנה רוצה במותך!! תלחמי בה, זה אפשרי. אני ניצחתי אותה, אני זרקתי אותה קיבינימט, היא מכוערת וזדונית ואת שווה כל כך הרבה, את לא צריכה אותה. תלחמי על חייך

לצערי יודעת הכל יודעת שאנה שיקרית נבזית אנוכית ועדיין אוהבת אותה יודעת שההיא מביאה את המוות מוליכה שולל אחריה מביאה רק סוף ועדיין עוצמת עיניים ולפעמים מנסה להתעורר אם זה כי מחייבים אותי ואם זה כי לפעמים אני איפשהו עמוק בפנים יש בי משהו שרוצה לסיים עם זה כבר אולי זה הזמן לספר שבשקילה של אתמול עליתי 600 גרם... כולם היו כל כך מרוצים וכבר חשבתי שיתנו לי חזור להתאמן והיא עדיין טוענת שאני במצב סיכון ואני כבר לא יכולה להסתכל על עצמי במראה ולראות כמה שמנה אני וכמה עליתי וכבר לא מסוגלת להילחם ומתחילה לאט לאט להיכנע ואני מרגישה את זה בכל רמ"ח איברי שנשברת אט אט לא מסוגלת יותר עם עליה במשקל הייתי היום בתל השומר אצל הפסיכאטרית והיא כרגיל חייכה ואמרה שהרי אני יודעת שהתפיסה שלי מעוותת לגבי עצמי וכן אני יודעת אבל זה לא עוזר לדעת כשבפנים כבר הכל בוער ועומד להתפוצץ אני פשוט כבר לא מסוגלת להילחם תמלחמה הזאת

היי חומד אני מאמינה לך שהמלחמה באנורקסיה על המשקל מאוד קשה ואפילו מתישה , מבינה אותך שנמאס לך להילחם על המשקל לעליה כל הזמן בלי הפסקה ולהיות במתח אם עלית עוד כמה גרמים , נסי אולי לחשוב שזה מה שיתן לך את השקט והשלווה שבזכותם תוכלי לחזור ולרקוד , לממש את החלום שלך שאת משתוקקת אליו אם היית באמת שמנה כמו שאת רואה את עצמך לא היית נאלצת לעבור את השלב הקשה שבו את מתמודדת עכשיו נכון ??? אל תרימי ידיים !!! לא עכשיו כשאת מתחילה לשפר את מצבך ויש לך אפשרות לראות איך הכל מתחיל להשתנות לטובתך חיבוק גדול ילדונת אמיצה ולוחמת , אני גאה בך מאוד על שעלית עוד 600 גרם זה יפה מאוד , זה מקרב אותך למצוא מה שאת רוצה שיהיה לך אחלה יום אושר מתוקה חתולה

עלי והצליחי- תרתי משמע:-)

תודה על דברייך החשובים.... כל הכבוד על העבודה והנצחון שלך!!! אם תרצי לשתף יותר מה עזר לך לראות את הדברים כך.... ומה עזר לנצח... נשמח נראה שזה חשוב ומעניין לשמוע על כוחות יכולות...כיצד מתגברים על דברים שנראים לפעמים בלתי אפשריים! אידה

גם אני הייתי מאוד מעוניית לשמוע ממך על המלחמה שלך באנורקסיה ועל כל מה שתוכלי לשתף , באמת נשמע מאוד מרתק מה דעתך לשתף אותנו ??? מקווה שתסכימי , זה יעזור מאוד , באמת חתולה

כל הכבוד לך על הניצחון במחלה! קבלי חיבוק מתוק. שדה ניר

מצטרפת לדברי שדה ניר, בהחלט מגיע לך את כל הכבוד! אורלי

אחרי כל הפחדים, בגלל אתמול, עם כל כמה שהיה קשה להתלבש, בגלל הרעדות הבלתי-פוסקות של הגוף, התלבשתי והכרחתי את עצמי לצאת. הייתי חייבת להגיע לבית-מרקחת, כי נשארתי בלי תרופות, ולמזלי הטוב היו רק 2 גברים מבוגרים בסופר-פארם וכל השאר נשים. היה לי קשה עם ההמתנה לתור שלי, אבל חיכיתי בשקט. מהסופר-פארם הלכתי לסופר לקנות כמה דברים, והתמזל מזלי, ואותם 2 גברים גם בסופר היו לפניי בתור, גם למעדניה וגם אח"כ בקופה. שוחחנו בינינו, שלושתינו. למדתי הרבה מאוד עליהם. כן, אני יודעת, גם גברים, שעברו את גיל 60, עלולים לתקוף. פחדתי, כן, אבל החלטתי, שלא לוותר לעצמי. ואז גם הופתעתי... הם התנהגו בחביבות, עזרו לי עם הדברים... אבל שניהם נזהרו מאוד ממגע. רק כשנפרדו דרכינו מחוץ לסופר, כל אחד מהם הושיט יד ללחיצה, ולפני שנפרדנו, החמיאו לי, על שנעים מאוד לשוחח איתי, שאני אשת-שיחה מרתקת ממש, וביקשו לפגוש אותי מחר בבית-קפה בקניון (מקום הומה אנשים), וביקשו, שאזמין גם את בעלי לבוא איתי. הסכמתי לפגישה של מחר, אבל התנצלתי בשמו של האיש שלי, על שהוא בעבודה מחר בבוקר. התגובה שלהם לא איחרה לבוא: "לא נורא, אנחנו כל יום שם, ונשמח אם הוא יצטרף אלינו בהזדמנות ראשונה." מדובר בשניים מאנשי העיליתה של העיר, שכל חייהם הם מנהלים את עסקיהם פה, אבל את רוב שנות חייהם עשו בקנדה, ורק לפני שנתיים חזרו לארץ. אני מתכוונת ללכת לשתות איתם קפה מחר, ואני מקווה, שבפעם הראשונה מזה 7 שנים, אני עושה לי שוב חברים, בזכות עצמי. נכון, חזרתי הביתה רועדת, משקשקת ממש. התקשרתי ישר לאיש שלי לספר לו ולהתייעץ איתו. והתשובה שלו הייתה: "אני רוצה, שתכירי אנשים, ואני חושב, שעצם העובדה, שהם הציעו לך להצטרף אליהם בקניון, שכל הזמן מלא אנשים, יכולה להרגיע אותך." אני עדיין רועדת, אבל אני לא מתכוונת להרים ידיים ולוותר, אני רוצה חיים נורמליים, וזה בדיוק מה שאני נלחמת להשיג. העבר צריך ללמד לקחים... נרשמתי היום גם לקורס הגנה עצמית (כבר עברתי קורס באייקידו), ולפחות העובדה, שאני יודעת להגן על עצמי, צריכה לחזק אותי, אבל אני עדיין פוחדת. אגב, אני עדיין נשמעת מצחיק באוזני עצמי, כשאני לא יכולה להגות את האותיות ד', ז', ט', צ', ש' ו-ת', במקומן אני הוגה ס'. מוזר לי, שאנשים בכלל מבינים מה שאני אומרת.

היי אורלי חומד שמחה מאוד לשמוע שיצאת מהבית אחרי הטראומה של אתמול , מתארת לעצמי שלא היה קל , את באמת מאוד אמיצה וכל הכבוד לך ,אני חושבת שהטיול אל מחוץ לבית יכול בהחלט לחדש לך את הבטחון לשוב ולצאת כמו שיצאת קודם לכן ,בסה"כ נשמע כמו חוויה חיובית ומרגיעה ,גם הקורס הגנה נשמע טוב ואין ספק שיתרום לך להרגשה של הגנה נוספת , חיבוק יקירתי חתולה

אבל בבקשה, אל תקראי לפחדנית כמוני אמיצה. אם הייתי אמיצה, כל החיים שלי היו נראים אחרת. רק מאז שהתחלתי לכתוב פה בפורום, התחלתי גם לקחת את עצמי לידיים. ברור, ומובן מאליו, שבלי התמיכה שלכן כאן, בלי הרעיונות, שאתן מעלות כאן, ובלי עזרתם של האיש שלי ואחותי, גם לזה לא הייתי מגיעה. הקורס בהגנה עצמית, זה בעקבות החדשות של אתמול... אני מקווה, שזה יספק לי מעט ביטחון-עצמי. חיבוק ממני אורלי

אורלי יקרה את גדולה!!!! כל הכבוד לך!!! להתמודד מול דברים "קטנים" כמו ללכת לסופר פארם או לעמוד בתור... לרעוד ולהשאר... להמשיך הלאה...להלחם... כל הכבוד...זה לא מובן מאליו! זהו כוח שיש בך! טוב ששיתפת והתייעצת עם בן זוגך...זה חשוב!! בהצלחה ותעדכני... אידה

גאה בך ובגדול!!! את אמיצה ומסוגלת להכל!!! מאמינה בך ומחזקת אותך בדרכך. שדה ניר

דודה שלי עברה תקיפה מינית בבית חולים כרמל במחלקה פנימית כאשר התאשפזה שם. זאת תקיפה מינית מזעזעת! הבחור שרחץ אותה (דודה שלי מוגבלת בגופה- אך לא בשכלה!!) חיכך את איבר מינו על גופה ודחף אצבעות לאיבר מינה. למי פונים? איך מתלוננים? תודה

רעות שלום לך צר לי מאוד לשמוע על מה שקרה לדודתך , אכן מאוד מזעזע מה שעשו לה בבית החולים, אני חושבת שאת יכולה פשוט לגשת למשטרה חד וחלק ולהתלונן עליו , זה כדבר ראשון ואחרי כן להתלונן עליו בביה"ח אולי אצל מנהל המחלקה או סמכות בכירה יותר , צריך לברר במקום למי פונים עם תלונה , כולל אם צריך להגיע למנהל ביה"ח מקווה שעזרתי לך חתולה

רעות יקרה זה פשוט מזעזע כל פעם לשמוע על עוד ועוד מקרים!!!!! מצטארת מאוד לשמוע שזה מה שעבר על דודה שלך אני חושבת שזה מאוד נכון מה שחתולה המליצה לך והייתי מציעה גם לדבר עם מרכז לנפגעות - הם יכולים לסייע וללוות בכל התהליך המספר שלהם זה 1202 ודרך אגב, דחיפת אצבעות זה אונס לפי ההגדרה!!!! http://www.macom.org.il/definitions.asp

רעות ! מצער ומזעזע לשמוע!!! אני שמחה שדודתך סיפרה לך זאת! כל הכבוד לה! ולך שאיפשרת לה זאת!!! כמו שנאמר לך: 1202 מרכז סיוע...הם יתנו לך את כל ההדרכה מה לעשות ואך! יש להתלונן במשטרה ובבית חולים, חשוב שלא יעבוד שם יותר! שלא יעשה זאת לנשים נוספות. את מוזמנת לפנות בכל שאלה ויעוץ. ואם לך הדברים גורמים למשהו שאת מעוניינת לשתף -אנחנו כאן. חזקי את דודתך בשמנו אידה

סיפור התקיפה שלך מזעזע ומזויע!!!!!!!! זהו ניצול ציני ומחפיר ברמה הגבוהה ביותר שיש!!! לנצל חסרת ישע התלויה בחסדיו לביצוע זממו ומילוי תאוותו וסיפוקו האישי!!! גועל נפש איש שמקומו ברפש!!!! אף אני מעודדת אותך להתלונן עליו הן במסגרת בית החולים והן במשטרה על מנת שהוא יתפטר לאלתר ולא ינצל חלילה חולות נוספות!!! ועל מנת להתמך ולתמוך בדודתך להתקשר ל1202 שאף ידריכו אותך איך לנהוג ולהתייחס לדודתך וכדומה.... כואבת אתך ומשתתפת בצערך. שדה ניר

תודה לכם מקרב לב על התמיכה. לא ידעתי שזה נחשב אונס. דודה שלי מתנגדת לפנות למשטרה, היא פוחדת שהתוקף יתנכל לה במידה ותתאשפז שם שוב. פנינו למנהל המחלקה, והבחור- עדיין עובד שם. הוא לא רוחץ נשים כבר אבל הוא עדיין עובד. איך זה יתכן?? איך לא העיפו אותו משם?

אכן, זהו ניצול מחפיר, וגם אני ממליצה להתלונן ולא לשתוק. אחרי שתגישו תלונה, אפשר, שבמשך שבוע, או יותר, יהיה לידה תמיד מישהו מהמשפחה. זכותכן המלאה היא, לדרוש שמי שיטפל בדודתך, יהיו אלה נשים בלבד! אמא שלי עבדה בבי"ח גריאטרי, משך שנים, וגם שם היו, לצערי, מקרה דומה. הוגשה תלונה במשטרה, ולא רק שהעובד פוטר, אלא גם נמנעה כניסתו אל תוך שטח ביה"ח. בבי"ח גדול, יהיה קשה למנוע את כניסתו לשטח ביה"ח, אבל אפשר למנוע את כניסתו לתוך המחלקה, ולתוך המחלקות הקרובות אליה. בהצלחה אורלי

עובדת היום מ-10 עד 6 וכבר מרגישה שאין לי אפילו טיפה של כוח להמשיך חסרת אנרגיות לחלוטין לא מבינה מה נפל עלי מקווה שלא מפתחת שוב איזה משהו כי הילד היה חולה מיום חמישי עד יום ראשון חסר לי רק אם שוב נדבקתי

שחף, יקירתי, לחידוש אנרגיות, אין כמו פירות יבשים. קצת תמרים ושקדים, או אגוזים, ותוך רבע שעה, לא תאמיני איזה מרץ זה נותן. גם פאפיה מיובשת טובה מאוד, ויש עוד רשימה ארוכה של פירות יבשים, שמחדשים מרץ, ובנוסף להם, בננה טריה וגם מיובשת, מחדשת אנרגיות בתוך דקות בודדות. חיבוק חם ממני אורלי

אבל בבית הזה אני כלום הם אוכלים אוויר פחות או יותר רק לילד מכינים וקונים אוכל

שחפיתוש חומד אם אורלי ממליצה על פירות יבשים ואין במקום העבודה שלך אולי תחזיקי כמה מאלה בתיק שלך כדרך קבע רק להרגשה טובה ? מקווה שלא נדבקת שוב מהילד ,תגידי, אולי תעשי חיסון נגד השפעות האלה שנופלות עליך כל הזמן ? חיבוק נדיב מקסימה חתולה

אם אשים כמה בתיק אצטרך לקנות סטוקים שלמים, כי אם יש בסביבתי פרות יבשים אני מחסלת אותם ברגע אחד - אחת החולשות שלי :) והחיסון - אני לא בטוחה שזה יעזור כי לרוב זה לא שפעת אלא וירוסים אחרים עם שפעת ההרגשה שונה לגמרי אני יודעת לזהות שפעת ממרחקים :) ותאמיני לי לא חסרים סוגים של וירוסים באוויר זה טעות שלכל דבר נהוג לקרוא שפעת ואני שמעתי על הרבה מקרים שהאנשים נהיו חולים בשפעת רצינית דווקא בעקבות החיסון אז לא ממש מתחשק לי

אני כבר פעמים מספר רוכשת אצלך איפור והיום הגורל האלוהי האיר פניו ונפל הפור גיליתי פרח סימפטי ואותנטי תחת כל שכבות המייקאפ לילך יפהפיה וטבעית ללא צורך בטישטוש של קלוז-אפ קלטת אותי ואת מצוקתי ללא אומר ודברים רק באינטואיציה של תדרים טענת שניכר שאני סוחבת מטענים קשים. ואוסיף:מטען חורג וחריג של דברים העלת על נס את האלמנטים האימננטים של היותי בחורה עתירת רגש החמאת על יופי זיו איקוני ועל חוכמתי אך לצורך העניין לא שמת עליהם דגש הנך אשה רוחנית ואמפטית ושתת לבך להיותי בחורה מאד עמוקה נפתחתי ללילך שבך וגוללתי בפניך את קצה הקרחון של המצוקה שוחחת עמי ברגש על רוחניות מטאפיזית שבה אני כה מאמינה אך בצל הכאב שרויה על גילגולי נשמות, על חמלה עצמית ואהבת אלוהים המתחילה בתוכנו לא מתוך כפיה ומבלי לעטות כסות של דתיה. אלוהים שוכן בתוכך אשה אצילה ללא פחד ומורא כי אם מתוך בחירה והנו מקרין מכל ישותך- נפשך ונשמתך הארת הפנים ועוצמתך הכבירה כאשר הסתובבתי ע"מ להסב את תשומת לבי נגעת בשערי ובבהלה נסוגתי ובצעד חסר תקדים את דבר האונס האחרון: הסוד האפל בחיי לך לילך הגיתי חיבקת אותי חיבוק כן ואמיתי מחמם ומנחם- חוויה מתקנת לטראומות שחוויתי http://hydepark.hevre.co.il/upload09/200672_1427453417_חיבוק.gif לחלוחית ניקווה בעיני ובעינייך לילך כי על פי הקראמה בך לפגוש זכיתי זרעת בי ניצנים איתנים של תקווה לרגל חג ט"ו בשבט כוחות להתמודדות ורצון להתחדשות ולו במעט נגעת בי לילך בפה רך! ולפיכך מודה לך כל כך!

מאחלת לך, שתמיד יקרו על דרכך חוויות כאלה, שיגרמו לך להשמע שמחה. מחבקת אותך אורלי

ואף אצלך בריאות ורק אנחת רווחה ושמחה!

היי שדה פורח שמחה עבורך על החוויה המתקנת שעברת עם לילך שמרי על ניצני התקווה ועל הכוחות שקיבלת להתמודדות ולהתחדשות קבלי חיבוק בלי פקפוק חתולה

משתדלת לשמור ולנצור!!! וברוח החיבוקים השונים שאת מרעיפה עלינו: קבלי חיבוק בלי פיהוק:-) שדה ניר.

גשם כיסה את אספלט הכביש ביום הכי קר בשנה ומעיני שלי, טפטוף מקומי כי יש סדק בלב אהבה. כשהלכת מכאן, לא ידעת לאן מסגרת פני בחלון אבל גם בתמונות, לפעמים הדמויות מקשיבות לתקתוק השעון. ואולי אתה פה חסר לי אתה כאן, אתה שם ובכל זאת אתה פה חסר לי ואולי, אתה פה חסר לי. אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי שאבוא וארוץ עד אליך וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה כן, הכל די רגיל בלעדייך. הייתי בכיף מחבקת אותך מחכה לך בין הסדינים אני שונאת אנשים, אנשים חלשים שבמקום לדבר הם זזים. ואולי אתה פה חסר לי... מה יקרה אם פתאום תבוא אלי ותייפה את הכל רגע של שקט, בחוץ שוב הגשם ממשיך על הכביש עוד ליפול. ואולי אתה פה חסר לי....

"תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר...."

אתך, שדה ניר

ילדונת יקרה תחזיקי מעמד מתוקה הכל עוד יסתדר איתך חתולה

מחבקת אותך בחום, בתקווה לחזק אותך, תחזיקי מעמד, ילדונת. איתך אורלי

נסענו היום, האיש שלי ואני, מהצהריים, לתל-אביב. פעם ראשונה, שהעזתי להלביש חולצה קצת חושפנית. לא משנה, שחזרתי לילדות (מבחינת הבנת הדברים האלקטרוניים - על כל דבר, הייתי צריכה הסבר מפורט). הגענו לתחנה מרכזית בת"א, וכמו ילדה קטנה, החלטתי, ש... "אני רעבה, אני רוצה לחמניה סנדוויץ' עכשיו." האיש שלי, אחרי שהוא ישב ולמד את המאמרים באתר "מקום" (האתר לעזרה עצמית), הוא קיבל את זה בשלווה, כמו שזה. כשחיכינו למוכר, נעצרו לידינו 2 בחורים ודיברו ביניהם. הקול של אחד מהם היה מוכר, הסתובבתי להסתכל, וזה היה פעם ידיד, שבטחתי בו וסמכתי עליו, הוא היה שכן שלנו בשכונה הישנה בראשל"צ... הוא גם ידע, שעברתי מקרים לא מעטים של אונס. הבחור הזה, יום אחד הגיע אליי הביתה, כשהייתי שם לבד. הכנתי לשנינו נס-קפה ונכנסתי להתקלח. כשהתעוררתי כל המקלחת הייתה מרוחה בדם שלי. דם נזל לי מהקרקפת ומהאף... מישהו נקש בדלת, הייתי מבולבלת, הייתי לבד (מאוחר יותר נודע לי, שהוא ברח מהדירה, כשאני הייתי מחוסרת הכרה). ניגשתי לדלת, הייתי עירומה, אבל לא הבנתי, שאני עירומה. פתחתי את הדלת, שלא הייתה נעולה, אלה היו אימי ואחותי הקטנה. אחותי הקטנה מיד לקחה אותי לחדר השינה והלבישה אותי, ומשם ישר לבית-חולים אסף הרופא. שם הודיעו לי, שלפי בדיקת-הדם, לקחתי אקסטזי (בחיים שלי לא נגעתי בסמים), מה שגרם להתקף חריף במיוחד, אבל ברור, לפי הסימנים על הגוף שלי, שנאנסתי במהלך התקף-נפילה, והאנס היה מישהו, שאני מכירה. כשראיתי אותו היום, התחלתי לרעוד בכל הגוף. כשהאיש שלי נכנס לבדיקה של שעה וחצי, ואני חיכיתי לו בחוץ, התיישבתי בבית קפה, בשולחן הכי ניסתר, שגם כשנכנסים פנימה, אי-אפשר לראות את השולחן, רק אם באים ליד הקופה. התיישבתי עם הגב לאנשים, משכתי עליי טוב טוב את הסוודר וכל הגוף שלי רעד... אותו בחור, שהיום נתקלתי בו בתחנה המרכזית, הוא האדם, שבגללו לא זכרתי את החיים שלי, לא זכרתי את עצמי, ובמשך 6 שנים נלחמתי על השחזור של הזיכרון שלי, ורק נכנסתי לדיכאונות, כשבין זיכרון לזיכרון (הכוונה לזיכרונות נורמליים), צצו ועלו הפלאשבקים. זה היה האונס האחרון, שעברתי, אבל גם האונס, שבגללו הסתגרתי בבית ופחדתי לצאת ממנו. מהאיש שלי, בדרך חזרה, טרחתי וביקשתי סליחה, על שדברים מסויימים מחזירים אותי להיות ילדה קטנה, שכל דבר צריך ללמד אותה מחדש, התשובה שלו הייתה: "לא נורא, אני יודע, שזה חלק לא קטן מההתמודדות שלך, ואת יודעת, שאת יכולה לסמוך עליי, גם במצבים האלה, כי אני פה איתך ובשבילך." לא סיפרתי לו, שזה היה הבחור, שפגע בי. אני פוחדת, על האיש שלי, לא רוצה, שהוא יעשה דברים, שעלולים לסכן את החופש שלו. הפוגע קיבל עונש מאסר, ומעבר לזה הוא לא שווה גם יריקה. השופט בתיק היה בהלם רק מעצם הרעיון, שהפוגע אנס אותי במהלך התקף-נפילה. עכשיו אני בבית, רגועה יותר. כבר לא רועדת... אולי, בגלל שבבית אני מרגישה מוגנת. תודה על ההקשבה אורלי

פשוט אין לי מילים...... זה לא נתפס מה שהמנבל הזה עשה לך זה פשוט מזעזע!!!! אני כל כך מצטארת שיצא לך להיתקל בו היום אני מתארת לעצמי מה עבר עלייך באותו רגע ולאחר מכן זה כמו לחוות שוב את הפגיעה, את כל הפחד, הכאב העצום, חוסר האונים ושאר הרגשות הבלתי נסבלים שמלווים לפגיעה חוויה קשה ביותר!!!! והגוף שלך דיבר במקומך וביטא את כל מה שעבר עלייך באותו רגע וכמה מקסים האיש שלך!!!!! הוא נמצא איתך במלוא מובן המילה הוא לא רק נמצא לידך ותומך הוא גם קורא מאמרים, מנסה ללמוד, להבין יותר לעומק את מה שעובר עלייך זה לא מובן מאיליו..... איך את עכשיו? מקווה שקצת יותר טוב שולחת לך חיבוק עוטף ומגן שחף

אורלי יקרה... כלכךמצטערת... באמת... אין לי הרבה מילים.. שולחת לך חיבוק... שמחה לשמוע שביית ועם האיש שלך את מרגישה בטוחה ומוגנת... זה מאוד חשוב וטוב... איתך....

ובהחלט טריגר מעורר!!!! שמחה שאת אחרי ואת בביתך- מבצרך!עם אישך התומך!!! קבלי חיבוק עוטף. שדה ניר

אורלי מקסימה כואבת איתך את מה שעברת אתמול , בהחלט לא פשוט , לצערי גם לי קרה לפני שנה מצב דומה , הייתי בסיטואציה די קשה שלא אחזור עליה כעת כי כבר כתבתי עליה כאן בעבר , אך בדרכי מהמזח ביום גשום וקשה בלילה פגשתי באחד הםוגעים שלי , אני הרגשתי איך אני מתרסקת מבפנים , ההרגשה בהחלט מאוד קשה וחוסר האונים מלהגיב בהחלט מובן מאליו , גם הרצון לא לערב אף אדם נוסף בענין מובן לי בהחלט, אין ספק שהאנס שלך פשוט אכזר נורא , יכולה לדמיין מה עבר עליך באותו זמן , מצטערת שעברת שיחזור של הטראומה הכואב הזו ומקווה שלא תחזרי להסתגר בעקבות הפגישה עם הפוגע המנוול , איך את מרגישה היום ? מקווה שאת יותר טוב מחבקת אותך ברכות מתוקה וחיבוק גם לאיש המקסים שלך על ההבנה שלו ועל הרגישות שלו , זה בהחלט לא מובן מאליו חתולה

על התגובות המחזקות. האיש שלי יצא לעבודה, הוא נשאר לעבוד לילה וחוזר רק מחר, והגוף שלי במצב של ריפיון, של חולשה... אני מקווה, שזה יעבור, כי גם הכלב שלי שומר עליי, וכשהאיש שלי איננו, הכלב לא מרשה לאף אחד להתקרב אליי, או אפילו לדבר אליי מרחוק. גם עם הכלב אני מרגישה בטוחה, אבל אני משקשקת כולי, כשאני חושבת על לצאת החוצה. אני צריכה לאסוף מחדש את השברים ולצאת החוצה, גם אם זו רק הליכה לסופר. אני חייבת לחזור לעצמי. אני לא יודעת איך אעשה את זה, אבל מה שמפריע לי יותר מהכל, זו העובדה, שחזרתי כמה צעדים אחורה, בגלל המפגש הזה, וזה אחרי כל המאמצים, שהשקעתי, להמשיך קדימה. אני חושבת, שאסור לי להרשות לדברים כאלה לקרות לי, אבל אין לי שליטה על זה, וזה מה שמטריד אותי ומפחיד אותי עכשיו. תודה על החיבוקים המחממים כל כך את הלב אורלי

אורלי , איזה מזל שיש לך את האיש היקר הזה לצידך זו פשוט ברכה רק טוב יקרה , רק טוב.. ואיך הלשון וכל הבלגן מההתקף האחרון ? את בסדר? מחבקת - ליז

מה שלומך ? כבר התחילו הלימודים ? את נשמעת מאוד עייפית יקירתי מה איתך ? איך מתקדם הטיפול ? למה צנחת בלי אנרגיות ככה ? ספרי מה קורה חיבוק ענק וכולו רק בשבילך מותק חתולה

אני עוד אדבר ברור לגמרי, מאמינה שבתוך יום-יומיים אהייה יותר מובנת. מרגישה יותר טוב, אבל מה איתך? איך הלימודים? מה חדש? שולחת לך חיבוק אורלי

קודם כל תודה למשתתפות הפורום. נכנסתי הבוקר ושוב חשתי כל כך מוגנת פה.שזה כל כך מוזר, הרי בסך הכל אנחנו מדברות מאחורי מקלדת ואיך זה אפשרי שיתעוררו כאלה רגשות. אני שואלת את עצמי - איך זה שאחרי כל כך הרבה שנים, שאומנם ברקע היתה ידיעה על תקיפות מיניות, איך חשבתי שזה לא כל כך נורא, ועברתי הלאה, ואני עובדת ומצליחה בעבודה ומשפחה והכל - ופתאום - מתחילים לצוף דברים ככה, ולהכאיב כל כך. אני המשכתי להפגש עם הבן דוד ולאהוב אותו והוא התחתן ואנחנו המשכנו להפגש עם המשפחות - ופתאום אני מרגישה שאני לא יכולה לראות אותו בכלל.פתאום הוא קופץ לי בפלש בקים כל הזמן. איך זה יכול להיות שאיזה 40 שנה הוא שכן כל כך עמוק שאפילו הפגישות איתו היו מלאות שמחה ופתאום אני לא יכולה לסבול את המחשבה עליו, והוא קופץ לי בכל פינה? ואני את המטפל שלי עזבתי כי הרגשתי שהוא לא מסוגל, שקשה לו- אולי זוהי השלכה שלי - אבל כשאמרתי לו הוא לא הכחיש שקשה לו. ואני פשוט יודעת שמטפלים מעדיפים לא לקבל מטופלים עם פגיעות מיניות ממש מעדיפים לא. אמרה לי פעם מישהי (דווקא עובדת סוציאלית) שאחרי 9 שנים שטיפלה בנשים מותקפות היא הפסיקה כי כל פעם זה קרע אותה מחדש. כי גם היא אשה וכי גם לה יש בנות. אז זהו. קראתי כמה מאמרים של חנה נוה ואת אתר מקום אני מתחילה לקבל פוקוס ולבין דברים. בכל מקרה תודה לכן שאתן פה. אולי אפילו יותר חשובות מהמטפל שאני לא יודעת אם לחזור אליו או לא. (מצד אחד כבר עברנו דרך מצד שני אני לא יודעת, אני מפחדת להתאכזב, ליפול ושהוא לא יידע להרים אותי ) אבן חן

היי אבן חן אין שליטה על דברים שעולים , לא לגבי התאריך ולא לגבי התחושות , גם לי יש בן דוד שפגע בי , למעשה הוא היה הראשון שפגע בי בגיל -4- , עברתי שלבים בטיפול עד שגם זה יצא ,כשחיים בהדחקה כמו שאת עשית , מה שנקרא להעביר הלאה כי זה לא משהו מיוחד ~~~ אז העברת הלאה והכל היה בסדר , אך כשהתחלת טיפול זה כמו לפתוח תיבת פנדורה , יש מלא הפתעות , מלא סודות שמורים היטב , זכרונות מכל מיני סוגים וצבעים וריחות ועוד ועוד ,,,,,, את מתחילה בנקודה מאוד מסוימת לכאורה ומסיימת אי שם במקום אחר לגמרי מהצפוי או מהמצופה ,רק מפני שלמוח שלנו ישנה כזו תכונה של הגנה עלינו ועל שפיותינו , הוא מסוגל להדחיק חיים שלמים בלי שום בעיה או הפרעה , אך ברגע שדברים מתחילים לצאת , הכל יוצא ומשתחרר לחופשי ,כולל כל מה שנפגע בדרך , כלומר , כל ההשלכות שהיו עלינו בגלל הפגיעות, זה יכול להיות הפרעות אכילה , בולמיה , אנורקסיה , פגיעה במערכת העצבים ,שתיה , סמים , בריאות לקויה ועוד , אני שמחה שנשארת , שולחת חיבוק אם זה בסדר מצדך חתולה

תודה לכן, חתולה ושחף על החיבוקים, הקפה והעגיות... דווקא מעוגיות אני מנסה להמנע. ההסברים שלכן וכם המאמרים במקום - עושים לי שכל. זה מתלבש לי כאילו על מקום מוכר. אבל אני עדיין לא קולטת שאני פה. רק לפני שנה אם הייתי שומעת שאחת מתוך ארבע נאנסה- הייתי אומרת - טוב, איזה מזל שזה לא קרה לי. איזה בדיחה, הא???? כמה מטומטמת יכולתי להיות ולא להבין את זה? אומנם אז היתה תקופה אחרת - לא דיברו. נשים נוצרו כדי לשרת גברים - אז זה היה חלק מהחיים. רק עכשיו פתאום אני מבינה שזה בכלל לא היה בסדר ושזה היה ציני ומרושע- אבל כנראה שיש לי בכל זאת מזל - שאני הגעתי לפה ואני שומעת ממכן את מה שיש לכן להשמיע ומקבלת כאלה חיבוקים. אנ שולחת לכן חיבוקים גדולים בחזרה- ומתחילה להבין שהדרך שלי רק מתחילה עכשיו. אבן חן

את יודעת, אבן חן, שמעתי מישהו שאמר שפגיעה מינית זה כמו פצצת זמן מטקטקת את חייה את חייך בלי להרגיש שמשהו אינו כשורה וברגע מסויים הפצצה מתפוצצת - הכל צף למעלה ברגע אחד ומשבש את מהלך החיים "התקינים" כתבתי את "התקינים" במרכאות כי תמיד ישנן השלכות לפגיעה, גם אם את לא מודעת להן זה מתבטא באישיות שלך בדרכים רבות ומגוונות, משפיע על הקשרים שלך עם הסובבים אותך, על דרך תפיסת העולם ואת עצמך ועוד ועוד http://www.macom.org.il/The_Courage_to_Heal1.asp#denial - כאן נמצא מאמר קצר שאולי יעזור לך לענות על השאלה שאת שואלת את עצמך ולא, לא שכחתי..... אני מאוד מאוד שמחה שאת מרגישה איתנו בטוחה ומוגנת ואולי כדי שיהיה לך קצת פחות מוזר, תנסי להתייחס אל הפורום כאל בית חם שתמיד אפשר לבוא אליו ולדעת שתמיד יקבלו אותך בשמחה, יאהבו ויחבקו, ינחמו אם צריך ואפילו יגישו לך כוס קפה :) קצת דמיון וכל הרגשות יהפכו למובנים יותר..... ובהזדמנות זו תרשי לי להזמין אותך לכוס קפה ריחני עם עוגיות שנמסות בפה :) http://www.coffeetime.co.il/uploadproductfiles/latteart3.jpg http://www.hashulchan.co.il/_Uploads/10378ugiotanis200.jpg שולחת לך חיבוק גדול שחף

אני עוד לא מסתדרת עם ההודעות והעץ. אבל אני עניתי לשתיכן.

לאידה הנשמה הטובה. תודה לך על הכל!!! אני יודעת מקרוב, שעובדים סוציאלים הם הנשמות של החברה הישראלית. באהבה רבה, שיבא. עזרת לי מאוד, למרות שהפצע עדין מדמם. שיבא.

מזמינה להמשיך להיות איתנו... הפצע הוא גדול וכואב לוקח הרבה זמן לרפא יש להקפיד לטפל לחבוש לשים משחות להוציא את הדלקת מכל הלב אידה