פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

8544 הודעות
3454 תשובות מומחה
הפורום הינו במה לשיתוף ועזרה בין הגולשים.
06/11/2006 | 01:09 | מאת: .חתולה

מה קורה מתוקה היכן את את חסרה כבר המון זמן מקווה שאת לא חולה או משהו כזה חתולה

תום יקרה- אייך??! היכן את??!

06/11/2006 | 18:46 | מאת: תום

פה.... בלי מילים בכלל.... מחכה שהתקופה הזאת תחלוף............................. תודה לכן

06/11/2006 | 00:06 | מאת: פגועה מינית

מעוניינת לשתף בסיפורי מאחר והשלמתי עם עברי הכוונה שהשלמתי עם זה שלא יכול היה להיות אחרת ולא יכולתי למנוע את העוול שנעשה לי ואין זו אשמתי. עברתי התעללות מינית 6 שנים מגיל 9-15 ע"י אבא שלי לפני גיל 13 זה עוד היה משחקים אך בגיל 13 אבא החליט שזהו אני כבר "גדולה" ונשית מספיק בשביל לבצע אקטים מיניים אני זוכרת מקרה ראשון ספציפי בו אבי מכריח אותי להוריד את החולצה בעודי בשוק מן הבקשה חשבתי שהוא יוותר לי כשיראה אותי בוכיה ומפוחדת אך לא כך היה הוא המשיך לדרוש ממני להוריד את החולצה ולאחר מכן את החזייה בשבילי היום הזה היה יום גורלי שגרם להרבה דכאונות של שנים לאחר היום הארור הזה תבינו לאבא לקח 5 דקות להרוס לי את החיים או לפחות כמה שנים לאחר המעשה בגיל 15 הסיפור התפוצץ כשהעניין הגיע לאוזניה של אימי ומשפחתי שהיו בהלם טוטאלי לא האמינו שאבא שלהם מסוגל לעולל כאלה דברים כמובן שאז לא הבנתי את תדהמתם אח"כ קלטתי שבעצם הם הכירו אבא אחד שהיה רק "משוגע" ושאני הכרתי אבא אחר לגמרי שהוא פריק קונטרול עליי ועל גופי היום אבא יושב בכלא כבר 7 שנים (כמובן אמא באותו רגע הלכה למשטרה והסגירה אותו מסכנה איך היא הרגישה ביודעה שבתה עברה גיהנום תחת אפה והיא לא ידעה מאום) ומשתחרר בעוד כשנתיים וחצי שלוש ... מקווה שלא זעזעתי אתכם טוב שיש איפשהו לפרוק לילה טוב!!!

06/11/2006 | 01:03 | מאת: .חתולה

כל סיפור כשלעצמו תמיד מזעזע , לעולם זה לא נתפס איך אבות מסוגלים לפגוע כך בבנות שלהן , כמו שאמרת , לו לקח רק 5 דקות כדי להרוס לך את החיים , אני מניחה שעברת טיפול כלשהו כדי שתוכלי לראות כיום את הדברים מנקודת מבט של השלמה עם העבר , כי זה לא פשוט ולא קל , ויותר מז\ה שזה לא מובן מאליו , עברת כברת דרך לא קטנה כדי להגיע לשלב הזה , את צריכה להיות גאה בעצמך את נשמעת אשה די חזקה , ובכלל את היית מאוד אמיצה שהלכת לספר לאימך ולמשפחה מה שאביך עשה לך , כל הכבוד לך ,תכעסי אם אומר שמגיע לו לשבת בכלא ? הלוואי וכל פוגע היה יושב בכלא , אני חושבת שהיו יותר גברים שם מאחרי סורג ובריח מאשר גברים משוחררים , דבר אחרון , כשכותבים דברים חושפניים בהודעה , צריך לציין בכותרת שזה טריגר כמו שאני עשיתי -ט- או לכתוב ממש את כל המילה טריגר רק בגלל שדברים יכולים להיות קשים לקריאה עבור מישהי אחרת , כך את פשוט מזהירה , זה לא שיש הגבלה או איסור מבינה ? רק לצורך הזהירות!!! שיהיה לך לילה טוב חתולה

06/11/2006 | 11:11 | מאת: פגועה מינית

לקחתי לתשומת ליבי תודה!!!

06/11/2006 | 02:14 | מאת: שדה ניר

סיפורך מזעזע מצמרר חודר ממש כמו בסיפורי החשיפה הסנציונים בשידור חוקר!!!!!!!! לא לחינם נאמר כי המציאות עולה על כל דימיון ושיגעון!!! אני גאה בך שאת במקום בוגר ומבין ואת מסוגלת לשתף אותנו לאחר עיבוד הטראומות האיומות!!! מצדיעה לך שפתחת את תיבת הפנדורה הארורה והמרה וחשפת את ההתעללות המתמשכת של אביך בפני אמך אשר הגנה עליך מייד עם היוודע לה גודל הטרגדיה שהתחוללה מתחת לאפה ועל אפה וחמתה!!! מקווה שאת במקום אחר לחלוטין היום ושלמה עם ריצוי עונשו של אביך והימצאותו בכלא! חזקי ואמצי יקירתי. אנחנו עמך בכל התהליך........ קבלי חיבוק מחזק צידה לדרך שדה ניר

06/11/2006 | 11:13 | מאת: פגועה מינית

שלמה עם ריצוי עונשו קצת חוששת ממה שיקרה לכשישתחרר מקווה לטוב!!!

06/11/2006 | 04:29 | מאת:

מצטערת לשמוע את ספורך הקשה... אין ספק חוית חויות קשות ו5 דקות בלבד הספקו לגרום נזק... אני כמעט בטוחה שהדברים עדיים קשים לפעמים.... עברת דבך לא פשוטה תלונה, בתי משפט וכ"ד... חויות לא פשוטת....... כל הכבוד לאימך שעמדה לצידך והגישה תולנה!!!!החלטה אמיצה ביותר!!! את מוזמנת להיות חלק מהפורום לשתף...לקבל...לתת תמיכה... נשמח לראותך איתנו אידה

06/11/2006 | 08:06 | מאת: ליז

שלום לך אישה אמיצה ויקרה, ברוכה הבאה לפורום, מצטערת על נסיבות הצטרפותך אך שמחה שמצאת אותנו. לא יודעת כמה את ברוכה על אימך שעמדה לצידך. זה נראה מובן מאיליו אבל הרבה מאיתנו חוו הכחשה מצד ההורים ולך יש אמא נפלאה ותומכת וגם את מתמודדת באומץ וגבורה וכבר כאן איתנו תומכת מיעצת . תודה על הצטרפותך תודה על השיתוף ועל התמיכה. ברוכה הבאה. ליז

06/11/2006 | 11:22 | מאת: פגועה מינית

למזלי לא הייתי צריכה לעבור את הסבל של בתי המשפט לא חושבת שבגיל 15 הייתי יכולה להתמודד אם הייתי צריכה לעמוד ולהעיד בבית משפט אבא הודה באותו יום ומסר לי שהוא לא כועס עליי שסיפרתי כנראה שגם הוא רצה כבר שהסיפור התגלה (כמה שזה נשמע מוזר) מאותו יום שהוא נכלא יכולתי לפנות ולהתמודד עם מה שעבר עליי מאז שהייתי ילדה כמובן שאלה היו שנים של הרבה חרא ופיתחתי הפרעת אכילה (אנורקסיה) לשמחתי היום אני מאחורי הכל בריאה ושלמה אמנם עדיין נאבקת לשרוד בעולם כה אכזר וקשה שגם מי שלא עבר טראומה קשה חווה את ההתמודדות של החיים הקשים גם כך תודה על קבלת הפנים דרך אגב בזכותה של אימי ומשפחתי המדהימה הגעתי לאן שהגעתי ללא התמיכה הבלתי פוסקת של אימי ומשפחתי אין לדעת היכן הייתי היום תודה ענקית!!!

06/11/2006 | 09:51 | מאת: כאב הלב

מאוד עצוב וכואב שלי לשמוע את שעברת.... את גיבורה וכמה נהדר שמשפחתך עמדה לצידך זה לא דבר שמובן מאליו בכלל...יש לך אמא מקסימה ונהדרת.... עברת דרך ארוכה ותראי אותך היום בחורה צעירה וחזקה... כל הכבוד לך....אני פה לכל דבר שתרצי מחבקת אותך כאב הלב

06/11/2006 | 11:27 | מאת: פגועה מינית

תודה "אין כמו אמא" ולא מקבלת שום דבר כמובן מאליו אני יודעת שיש בנות/ים שלא קיבלו תמיכה או שלא האמינו להם לדעתי זו אותה השפלה כמו הפגיעה המינית כשלא מאמינים לך זה נורא אז לי היה מזל שהקלו עליי ושהאמינו לי מיד ללא ספק ושתמכו בי כמה שנים אחרי עד שעמדתי על הרגליים תודה לכולן אתן נותנות לי להאמין בעצמי וביכולות שלי אשמח לשמוע מכולן ולשתף אתכן בהמשך אוהבת אתכן ה...מון.....

06/11/2006 | 18:22 | מאת: שחף

תודה ששיתפת...... הלוואי ולא היינו צריכות לעבור את כל מה שעברנו ולהתמודד עם ההשלכות של זה מדי יום אני מאוד שמחה בשבילך שיש לך משפחה מבינה ותומכת וכל הכבוד לך על כוחות והאומץ שלך!!!!!! שחף

05/11/2006 | 22:47 | מאת: פגועה מינית

תודה לכולן לכאב הלב שדה ניר וחתולה על קבלת הפנים אשמח לשתף ולשמוע מכן בברכה רבה וערב נפלא לכולן!!!

שלום לך וברוכה הבאה תרגישי בבית אומנם שוקו חם כבר לא מחלקים כאן לפני השינה אבל יכולה להזמין אותך לקפה עם סיגריה, אם תרצי או לקפה בלי סיגריה אם את לא מעשנת :) נראה לי שגם נשארו עוד ופלים!!!!!!! http://www.wpines.com/images/GardenSigns/708-Welcome-Inner.jpg שחף

05/11/2006 | 23:47 | מאת: פגועה מינית

נראה לי שזה הפורום עם הכי הרבה תמיכה אמיתית וחמה תודה שחף!!!

סיגריה לא ממולץ!!! נשתדל לחזור למסורת השוקו...... יום נפלא לכולן אידה

06/11/2006 | 02:17 | מאת: שדה ניר

אומנם אנסו אותנו אך לא אנסו אותנו לשתוק!!!!!!!!!!! רק בכח מאוחד ומיוחד- ננצח!!!! תודה שהצטרפת למעוננו הנעים והחמים. שדה ניר

05/11/2006 | 21:07 | מאת: שחף

הבטן שלי ברוגז איתי וגם יש לי קצת חום וחולשה וקצת כאב ראש הסתלקתי היום באמצע היום מהעבודה ומחר אני בבית ואני יכולה לנווווווווווווווווווווחחחחחחחחחחחחחחחח מהעבודה הזאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! האמת שזה ממש מתאים לי לא מסוגלת יותר עייפה מדיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

05/11/2006 | 21:27 | מאת: .חתולה

היי חומד מצטערת לשמוע שאת חולה , יש עכשיו שפעת באוויר אולי נדבקת החלמה מהירה מקסימה שלי , מקווה שתרגישי טוב ובאמת תנצלי מחר את היום למנוחה טוטאלית , אולי כל מה שאת מרגישה בתקופה האחרונה גם גורם לך להרגיש חולה , ואין מי שלא יסכים למנוחה מעבודה , גמני הייתי רוצה חופשת מחלה רק כדי לנוח , חיבוקים חמים מהלב יקרה שלי ( כתבתי לך גם למטה , אם בא לך להציץ ) חתולה

05/11/2006 | 23:15 | מאת: שחף

נראה לי אני מוכנה להיות חולה עוד הרבה זמן, רק לא לחזור לעבודה הזאת אבל מתכוונת אחרי מחר כבר להבריא :)

05/11/2006 | 21:41 | מאת: אסתר

קודם כל החלמה מהירה! קראתי מה כתבת למטה..... חשבתי שבמידה מסוימת בעצם אנחנו תמיד לבד.... לא יודעת איך אצלך, אבל למדתי שלפעמים אני זו שיוצרת את הלבד הזה, אני זו שמתרחקת, אני זו שעסוקה בעולם שלי ולא כל כך מתעניינת בעולמם של אחרים ואז הם מרגישים שאני לא איתם וכמובן אני מרגישה שהם לא איתי. במשך השנים, לאחר לילות כה רבים של תחושת הבדידות, עם ולמרות המשפחה הנהדרת המקיפה אותי, הבנתי שהאנשים סביבי לא יכולים להעניק לי באמת את מה שאני צריכה ואין זה אומר שלא איכפת להם ממני או שאיני חשובה להם או שאינם אוהבים אותי. זה רק אומר שהם לא יודעים (לפעמים כי לא אמרתי ולפעמים כי בעצמי לא ידעתי) או לא יכולים לתת את מה שאני רוצה או צריכה. אבל אם לאט לאט אלמד לקבל את מה שהם כן יכולים לתת, אם אזהה במעשים הקטנים שהם עושים את האיכפתיות, הנתינה ותשומת הלב, ארגיש אחרת לגמרי עם עצמי וביחסים ההדדיים. למשל: בעלי ואני רבנו וחיכיתי שהוא יבוא להתנצל, הוא תמיד אשם כידוע... הוא לא התנצל, אבל למחרת קם והכין לי ארוחת בוקר מיוחדת. לרגע כעסתי: איך הוא מעז?! מעביר אותה כאילו כלום לא קרה! לא מתייחס בכלל לכאב שלי?! לעלבון ולפגיעה שלי?! אבל אז הצלחתי לתפוס את עצמי (שנים של עבודה - אצלך זה ייקח פחות, כי אני בכיתת החריגים...) ואמרתי לעצמי: את לא רואה שזו הדרך שלו לומר שהוא מצטער?! את לא רואה שזו הדרך שלו לומר לך שהוא כן רוצה שתהיו ביחסים טובים ובקרבתך?! את לא רואה שזו הדרך בה נוח לו יותר להתבטא?! אולי הוא לא יכול לומר במילים, אז הוא מנסה במעשים, בהתאם ליכולתו באותו רגע. ברגע שהבנתי את זה יכולתי לקבל את מה שהוא יכול לתת, והרגשתי השתפרה, כמובן. עוד דבר חשוב שלמדתי הוא שמה שאני רוצה לקבל מאחרים עלי קודם כל לתת ... ובעיקר מבלי לצפות לתמורה. הדברים כבר מתחילים להתגלגל אחרת כאשר אני מוכנה "להיות" עם מישהו אחר, להיות אמפטית עם מישהו אחר ולהעניק לאחר תשומת לב. אנו לא יכולות לשנות את האחרים, רק את התנהגותנו אנו ואת המשקפיים בהם אנו מסתכלות על העולם. חיבוק לכולן

05/11/2006 | 23:23 | מאת: שחף

תודה דברי הכוחמה שלך תמיד מועילים :) רק לא תמיד ניתנים לישום ברגעי משבר :( כלומר, מה שאני רוצה להגיד הוא, שלא תמיד הדבר ההגיוני הוא הדבר ששולט על הרגשות ולפעמים כשהכל שחור, אז לא משנה מה את יודעת מבחינה הגיונית, את עדיין תמשיכי לראות את הכל בצורה שלילית ולא תראי מוצא אז מבחינת ההיגיון את בהחלט צודקת, אבל אם היית אומרת לי משהו כזה ביום שישי (כשכתבתי את ההודעה והייתי שבורה לחלוטין) זה מה זה לא היה מועיל לי. כי לא הייתי מסוגלת להסתכל על המצב בצורה הגיונית

06/11/2006 | 00:44 | מאת: .חתולה

כמה שאת צודקת בכל מה שאמרת , וכמה אני אוהבת לקרא מה שאת כותבת , כמה את אשה חכמה ונבונה , יש מה ללמוד ממך , חתולה

06/11/2006 | 04:35 | מאת:

ואת איתנו.... תרגישי טוב יקירה.... ותנוחי היטב... תאגרי כוחות... ו...אני שולחת לך שוקו חם להתאוששות....שוקו או נס?? יום טוה אידה

06/11/2006 | 16:07 | מאת: שחף

מתי ראית אותי שותה שוקו באמצע היום?! שוקו זה לפני השינה והאמת שאני שותה אותו קר ולא חם :)

06/11/2006 | 08:08 | מאת: ליז

בטח גם השפיע על סוף השבוע הסוער במיוחד כשהגוף בישל את המחלה ונחלש ונחלש. אז קודם כל בריאות ואח"כ הכל יסתדר יקרה. ליז

06/11/2006 | 16:09 | מאת: שחף

אני קצת מתאוששת מחר כבר אלך לעבודה מקווה שגם את היום יותר טוב

05/11/2006 | 13:34 | מאת: כאב הלב

טיילתי בבוקר בסביבת מגורי והרגשתי צורך עז לבקר במקומות שפגעו בי והשפיעו על חיי.... עמדתי ופשוט הבטתי סביבי והיה לי כ"כ קשה......הרגשתי כ"כ נטושה ותלושה ושאלתי את עצמי איך? איך נותנים לילדה כה קטנה לשוטט ברחובות מבלי לבדוק איפה היא מסתובבת ועם מי.....אני מדברת על גיל כה קטן..... והיא ,אני יודעת שהיא צבועה לגביי......היא לא באמת אוהבת אותי...לעיתים עינייה מתנגשות בעיניי ואני מביטה בעיניה ורואה כמה שהיא לא סובלת אותי.....קשה לה איתי וזאת אמא שלי!!!!!! לעיתים אני מרגישה שהיא מנסה להתנכל לי בדרכים עקיפיות, כאילו בכוונה היא רוצה לעצבן אותי....... מה יהיה? מתי אני אהיה יותר רגועה ושלווה?באמת שאני לא מבקשת הרבה. מה שהכי מעצבן זה שהם לא מודעים לכמה שהם הרסו את חיי וזה משגע אותי!!!!!!

05/11/2006 | 14:53 | מאת: פגועה מינית

אשמח לשמוע את סיפורך המלא בכדי להבין על מה את מדברת ו/או מתכוונת

05/11/2006 | 15:18 | מאת: כאב הלב

זה מורכב מדי ואני חוששת שאם אני "אפתח" את התיבה בצורה של לשתף זה יעורר בי תחושות לא טובות.....אני מבינה את רצונך לעזור אך כרגע אני נמצאת באמצע של התהליך ומאוד קשה לי.....אפילו עם המטפלת קשה לי לדבר....את בטח מבינה על מה אני מדברת....אני רוצה לספר אך המילים נתקעות....לא יודעת איך מדברים, איך מספרים...לימדו אותי לשתוק..... תודה לך

06/11/2006 | 02:44 | מאת: שדה ניר

הרי לך הוכחה ניצחת על כוחותיך העצומים והרמים!!!! התעמתת עם גורמי הפחד ללא חת ומורא, ללא משוא פנים -בפנים!!!! מקווה כי אמרת לעברך שלום ולא להתראות..ואל תתגלה לי אף לא בחלום:-) ונפרדתם לצמיתות!!!וכרתתם גט כריתות!!!!!!!!! נשמה שלי אמך לא יודעת איך להתמודד עמך ועם האספקלריה שאת בעצם קיומך ודמותך משמשת לה!!!היא חשה תחושת כישלון כאמא!תחושת חידלון וחוסר אונים!!!!היא לבטח לא שונאת אותך מתוקה שלי!קשה לי לחשוב על נשמה מדהימה כמוך במונחים של תיעוב או שינאה!היא פשוט לא יודעת איך להתמודד עמך!עם הכאב שלך!עם האמת הטהורה והנוקבת שלך!עם הטעות הפטאלית שלה!!!זה התעלמות שנובעת מאוזלת יד!נסי להשלים עם המצב למען יוטב לך נשמה שלי! מחבקת ומחזקת אותך אהובתי ומאמצת אותך בחום אל חיקי! שדה ניר.

06/11/2006 | 04:49 | מאת:

לב יקרה הרגשת לבד נטושה... אולם נראה לי שהצלחת להיות או לפחות לנסות להיות עם הילדה הקטנה.... אותה ילדה שקשה לה .... היית איתה... הלכת לראות היכן זה קרה.... כעסת בשביל הילדה כעסת בשבילך .... הייתן לבד...הייתן יחד.... את ללא ספק אמיצה!!! ועוד דבר.... חשוב מאוד!!!! אמרת לא! לא מתאים לי!!!! לא שיתפת כי היית מודעות וקשובה לעצמך....שלא נכון לשתף ולספר במה שעברת....למרות שפגועה מינית הייתה מאוד נחמדה... זה לא מובן מאליו! מחזקת אותך... אידה

06/11/2006 | 09:31 | מאת: כאב הלב

תודה על החיזוקים שלך, התגעגעתי אליהם מאוד מאוד, אין לך מושג כמה. את חסרה לי מאוד. אני

06/11/2006 | 09:33 | מאת: כאב הלב

תודה על המילים....החזרתן לי קצת את הביטחון. וואו אני מרגישה הקלה בזכותכן!! תודה לכולכן אתן מקסימות! אוהבת מאוד מאוד....

06/11/2006 | 11:47 | מאת: פגועה מינית

אני שמחה בשבילך אוהבת אני....

06/11/2006 | 20:26 | מאת: ליז

כבר אמרו מעלי הכל ואין לי ממש מילים להוסיף מול הדברים שאת מתמודדת איתם באומץ וגבורה. רק להגיד לך שאת הרבה יותר חזקה ממה שאת חווה את עצמך ומאמינה שיגיע היום שגם תרגישי כך . מחבקת - ליז

05/11/2006 | 11:46 | מאת: ליאור

לא יכולה לדבר. כמו לפני שנים מספר. שוב אי הרצון הזה לשתף.... ההרגשה הזאת שלא בטוח יותר בשום מקום. שאם אני אומר משהו. אספר למישהו..... סליחה מהמטפלת שלי, סליחה גדולה, על כך שאני מעייפת אותך כל כך. לא קל איתי אני יודעת....מדהים מה שקורה עכשיו מדהים. זה מה שאני יכולה לכתוב עכשיו זהו....... מרגישה כאן עירומה..... ויודעת שלא צריכה להרגיש כך..... שאוטוטו יהיה בסדר.... אבל....אבל.....אבל..... שיט.....

05/11/2006 | 11:53 | מאת: ליאור

מתגעגעת אלייך מאד!!!! לפנים הטובות שלך..... לחיבוק שלך...... אוי את חסרה......אם רק היית יודעת כמה? אני בוכה עכשיו!!!!!!! כמה זמן לא הרגשתי כך...... איך אלך לעבודה עכשיו איך?

05/11/2006 | 12:40 | מאת: פגועה מינית

אני כ"כ מבינה אותך כשהייתי בטיפול הרגשתי שאני מתישה את המטפלת וריחמתי עליה וכמו שאמרת גם אני הרגשתי עירומה כדיברתי על ההתעללות המינית שעברתי ולכן זה גם מאוד קשה ללכת לטיפול : "לא מספיק שהייתי עירומה ללא רצוני פיזית עכשיו אני צריכה לעבור שוב את ההשפלה הזאת ולהיות עירומה נפשית הרי לא עשיתי כלום למה אני זו שצריכה להתמודד עם מה שאבא עשה לי הוא אמור לסבול על המעשה שעשה ולא אני וזה מה שלא פייר בטראומה הזו ואין פלא שאין אנו ששות לעבור טיפול הכרוך בסבל רב כאילו שלא עברנו כבר מספיק סבל" אוהבת ומבינה באהבה רבה אני....

05/11/2006 | 12:46 | מאת: ליז

ליאורוששששששש, ימים לא קלים עוברים עליך בלי קשר למטרות ששמת לפנייך להתמודדות מול המטפלת וקשה מאוד להיות כל הזמן גיבורה וחזקה ... מי כמוני יודעת. גם כאן בשבילך גם כשאין לך מילים וגם כשרציכה שתחזיקי אותי ( ואולי אם נשען גב אל גב נצליח להתרומם יותר בקלות) מקווה שיגיע הזמן בו תוכלי להרגיש חופשיה לשתף. מחבקת ליז

05/11/2006 | 13:26 | מאת: כאב הלב

כ"כ מבינה אותך!אני נמצאת במצב שלך כ"כ הרבה זמן......מכירה את זה! לאט לאט אל תאיצי בעצמך יהיה בסדר....

05/11/2006 | 20:41 | מאת: .חתולה

כואבת איתך את כאבך וחוסר הרגשתך למקום בטוח גם עם המטפלת שלך את מרגישה לא בטוח ? גם שם את מרגישה עירומה ? זה טבעי שתרגישי עירומה בטיפול כי את חושפת את נשמתך ואת קרבייך ואת אילמת כי הדברים קשים ולא יכולים לצאת עכשיו , המטפלת שלך בטח מבינה אותך ,היא רואה כמה קשה לך , היא תעזור לך , ואני מכאן שולחת לך המון המון חיבוקים חמים ישר מהלב , תתעודדי , זה יעבור חתולה

06/11/2006 | 08:10 | מאת: ליז

05/11/2006 | 09:05 | מאת: ליז

זה מתחיל - הנסיגה. ולא מוכנה לוותר על ההרגשה שהיתה לי בימים האחרונים. אז איך עושים את זה ? איך שומרים על יציבות ? יציבות נפשית , מנטלית... היו לי כמה ימים ממש, ממש טובים. והרגשתי שזהו - אני יכולה עכשיו לעשות הכל .. שום זיכרון ושום רגשי אשם או נחיתות לא יפילו אותי יותר..... אז מודיע קבל עם ועדה ... " לא מוותרת על המקום הזה ", על האשה החזקה , המוכשרת , האסרטיבית, ובעזרת ההצהרה הזו מקווה להצליח להחזיק את הראש מעל פני המים. לצלול לעומק לעשות את הברורים שצריך מבלי שזה יחרב את האישיות שלי ואח"כ שוב לעוף לשמים. להיות אישה שהיא "דגציפור" וכל הזמן לזכור שיש בי את שתי האיכויות. תודה על ההקשבה - ליז שבוע טוב לכלן , המון כח ותיקווה וכמובן אהבה - בעיקר אהבה לעצמכן לאדם הנפלא שאתן.

05/11/2006 | 10:36 | מאת: כאב הלב

ואת צריכה להתגאות בעצמך על מי שאת ועל הדרך הארוכה שעברת ותראי אותך היום כמה חזקה את! וכן לצערי יש את הימים הקשים אני קוראת להם "נפילה"....אחיות שלי יודעות כבר לזהות את קולי כשאני בנפילה וישר הן אומרות: "את בנפילה?...אוקיי מניחים לך" אומרים לי שהנפילות הללו זה חלק מהטיפול וזה אומר שאנחנו נוגעות בכאב וזה טוב.... נראה לי שזה נכון אבל אל תשכחי כמה חזקה את וכן שיש ימים טובים ואכן יש אור בחייך ואני בטוחה שבקרוב האור ישאר תמיד בחייך ויאיר את פנייך.... מחבקת אותך חזק

05/11/2006 | 11:23 | מאת: ליז

תודה כאב הלב יקרה - זקוקה לחיזוק הזה ליז

05/11/2006 | 11:47 | מאת: ליאור

אני איתך, אין לי מילים ממש. אבל איתך.... אני עייפה..... ליאור

05/11/2006 | 12:48 | מאת: ליז

05/11/2006 | 13:09 | מאת: שדה ניר

מקריאה בבלוג האיכותי שלך את מתגלת לי כאשה נפלאה ומופלאה....... בעלת חן משובב נפש וקסם מיוחד משלה!!! אני בטוחה באיכויות האישיותיות שלך!!!!בטוחה ומאמינה בך!!!! ואני כאן בכדי לתמוך בך לעודד אותך להמשיך ולהמריא....... זכרי:הרגרסיה הנה בשירות האגו קרי: כל ירידה הנה לצורך עלייה!!!! ואת יקירה בת עליה באופיך!!!! אוהבת וחושבת עליך רבות. שדה ניר

05/11/2006 | 13:36 | מאת: ליז

יושבת מול המסך עניי פתוחות לרווחה משוועת למילות העידוד שלכן.... שונאת את עצמי כשאני כזו . כשאני כל כך זקוקה לחיזוקים ולא יכולה להסתמך על כוחותי הפנימיים. מצד אחד נבוכה מהמילים היפות מתשומת הלב הרבה ומצד שני רק רוצה עוד ועוד .... להרגיש אהובה. ליז - תודה שאת כאן אשה יקרה ואהובה.

05/11/2006 | 17:51 | מאת: דמעה

את נותנת לי המון השראה וכוח עם מילותיך... תחזיקי מעמד http://www.vanderbilt.edu/egsa/images/hang.in.there.baby.jpg דמעה

05/11/2006 | 18:39 | מאת: ליז

גרמת לי לחייך ......תודה. עם כל התמיכה מאמינה שאצליח, TO HANG IN THER כבר יותר טוב, תודה דמעה יקרה. ליז

05/11/2006 | 20:13 | מאת: .חתולה

מה קורה לך יפתי ? על מה ולמה כל הבהלה ? אז יש נסיגה קטנה , לא נורא , כבר עברת מצבים קשים מאלה זוכרת ???? נכון שקשה לוותר על התחושה הנהדרת שחווית בימים האחרונים , אבל גם הימים האלה באו בעקבות דברים אחרים שקרו , נכון או לא ? את לא במקרה שוכחת שזה חלק בלתי נפרד מהטיפול נכון ? זו לא נפילה אישית ברמה האישית שלך כאדם נפלא מאין כמוך נכון ? מה , היה טיפול קשה ? עלו תכנים מאיימים ? שוב הגעת למקום שאת לא רוצה להיות שם ? שוה נגררת לרגשות קשים מהעבר ואת חושבת שהם מאיימים לקחת אותך לשם שוב ? אז לא !! זה רק הטיפול !!!!! ואת יודעת שזה רק באופן זמני עד שתיתנקי מכל הרעל הזה שאכל אותך בכל פה , אך הרעל הזה כל פעם שעולה לוקח איתו עוד משהו ממך , לוקח את התחושה הטובה שהיתה מנת חלקך בימים האחרונים , לא לדאוג נשמה , גם זה יעבור , וקרוב לוודאי שעוד יקרו לך מצבים כאלה גם בעתיד עם שהכל יגמר , אבל יגמר באופן סופי ואת כבר תהיי במקום אחר , מקום טוב יותר , מבטיחה לך !!! ואל תפחדי מנפילות , את תמיד קמה מהן כמו גדולה , אני כל כך גאה בך על שאת לא מוותרת על עצמך כאשה חזקה ואסרטיבית , מוכשרת ,האישיות שלך לא נחרבת בגלל הנפילות , רק ההגנות באופן זמני ,ואת תמיד יכולה לעוף כמו ציפור ולהיות כמו דג כמה שאת רוצה , שום דבר לא נגרע ממך רק בגלל שאת בנפילה ,ולעולם לעולם האיכויות שלך לא נפגמות בגלל נפילות קטנות או גדולות , מחבקת אותך מכל הלב יפתי חתולה

05/11/2006 | 22:42 | מאת: יז

על המילים המנחמות - אז זהו שמתקרב הטיפול... אני נפגשת פעם בשבועיים ודווקא בפעם האחרונה למרות הקושי העצום שהיה יצאתי עם המון כוחות ומתקרבת הפגישה של השבוע ושוב הלחץ, ושוב הפחד ,ממה שעלול לעלות, ממה שמצפה לי ,מהלא נודע. מהחשש שוב לגעת בדברים, שוב לעורר אותם.. למרות שיודעת וגם חווה את ההתפתחות שנוצרת בעכבות היכולת לגעת אבל זה כואבבבבבבבבבבבבבבב והגוף שלי נכנס לסטרס יומים לפני הפגישה.. תודה יקרה מחבקת בשארית כוחותי בחזרה

06/11/2006 | 05:01 | מאת:

יקרה אחנו כאן.... אבל את לא באמת זקוקה לנו בכדי להחזיק אותך.... בגלל הדרים שאמרת על עצמך לעצמך... את אכן אישה נפלאה , חזקה, מלאה בכוחות.... לפעמים יש ירידה..... זה לא אומר דבר על היכולות על היצבות שלך... מחזקת אותך איתך אידה

06/11/2006 | 07:56 | מאת: ליז

כאב הלב, ליאור ,שדה ניר, גל ,דמעה , חתולה ואידה - איזה כיף לי שמצאתי אותכן. אתן נותנות לי המון כח , יכולת התבוננות על הדברים מזווית קצת שונה, ומלמדות אותי להתחזק באמונה שלי בעצמי שכל כך נפגעה ולהעריך את הכוחות שבי .אתן המראה שלי בה אני מסתכלת בוקר בוקר ואומרת את חזקה את יכולה היום יהיה לך יום נפלא. אז שוב תודה, אוהבת אתכן ומקווה שאוכל להחזיר לכן באותה המידה. ליז

מחוזקים ומחוייכים אידה

04/11/2006 | 15:15 | מאת: בת 16

לפני יותר משנה היתה לי מין אובססיה למבוגרים ונכנסתי לצ'ט והכרתי מישהו בן 41, הינו מדברים המון וגם שלחתי לו תמונות בעירום שלי וכו'.. הוא נשוי עם שני ילדים קטנים בן ובת. התחלנו להיפגש לפני כחצי שנה בערך. וכשהיתי בת 16 וחודש בערך אז נפגשנו ושתיתי אלכוהול כי אמרתי לו שאני לא נמשכת אליו ואז הוא אמר לי תשתי תשתי ואז הוא הוריד את המכנסיים וחשוב לציין שלא אמרתי לא או משהו אבל היתי ממש מסטלה וירדתי לו וגם התנשקנו ואוננתי לו והווא לי ועשיתי גם עוד דברים מגעילים וסקס יבש וכו' אבל זה כנראה היה מרצון. עכשיו כשאני מסתכלת על זה לאחור אני דיי נגעלת ויש לי תחושה של חלחלה ובחילה וממש גועל כזה ואני נורא לא אוהבת לדבר על זה, זה מגעיל אותי וגורם לי לכאב בבטן. אני לא יודעת אם אני נפגעת תקיפה מינית אבל אני מרגישה רע עם עצמי ומנסה לשכנע את עצמי שהכל היה חלום. אני נערה נורא יפה מושכת ובאמת לא שחסר לי בני גילי אבל אני חושבת שאני קצת לסבית ובגלל זה הוא נתן לי לשתות ואני לא יכולה להפסיק להגעל מעצמי... מה לעשות?

04/11/2006 | 16:10 | מאת: ליאור

מצטערת שאין לי מה להגיד לך. לא ממש באות לי המילים...אולי לבנות אחרות יהיה מה להגיד... ליאור

04/11/2006 | 22:14 | מאת: בת 16

אני מצטערת אם זה בטח נשמע לכן שטויות אבל אני מרגישה נורא רע עם עצמי וגועל. זה לא היה מרצון משהו אחר הניע אותי אני לא יודעת מה...אני די אשמה אני עודעה. לא נורא תודה בכל זאת

04/11/2006 | 23:47 | מאת: פגועה מינית

לדעתי האישית חיפשת תשומת לב יכול להיות שאת זקוקה לתשומת לב גברית כי יש לך בעיות עם אבא שלך יכול להיות שמערכת היחסים בינך לבין אביך לא טובה אולי הוא לא מספק לך את מה שהוא צריך בתור אבא אני לא יודעת תעני לי אם זו הבעיה אם הקשר שלך עם אביך לקוי באהבה רבה מאחלת לך שלא תצטרכי להגיע למצב כזה של השפלה שוב אחת שאכפת לה מאודדדד!!!

06/11/2006 | 21:14 | מאת: בת 16

באותה תקופה כן היתה לי בעיה עם אבא שלי, הוא לא היה בבית ולא התייחס אליי ונגעלתי לחבק אותו כי לא הרגשתי שמגיע לו. היום אני מבינה שאבא שלי הוא כזה והוא יותר משתדל להראות אהבה. תודה רבה לכולןןןן בת 16

05/11/2006 | 10:38 | מאת: כאב הלב

קודם כל ברוכה הבאה אלינו....זה הבית שלך...המפלט שלך לטוב ולרע. כפי ששאר הבנות כתבו אני ממליצה בחום לגשת לדבר עם מישהו מקצועי , כך תקבלי הכוונה ותרגישי הרבה יותר טוב..... כאב הלב

06/11/2006 | 05:11 | מאת:

מה שאת מספרת הינו עברה על חוק!!!! חלילה לא שלך...אלה של אותו אדם - חלאה אדם....צר לי ...אך ניצל אותך ולא משנה מה הוביל אותך לכך...!!! אני חושבת שחשוב שתשתפי אדם מבוגר ...אמא? יועצת? 1202 מרכז סיוע? אל תשארי לבד.... אנחנו כאן בשבילך אידה

04/11/2006 | 00:05 | מאת: שחף

בוכה כמעט כל יום מן חצי בכי כזה עם כמה דמעות אלובות כי לא באמת יודעת לבכות וכולי רועדת כי את זה אני יודעת לעשות טוב מאוד מרגישה שלאף אחד אבל לאףףףףףףףףףףףףףף אחדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד לא אכפת ממני באמת אף אחד לא באמת צריך אותי אף אחד לא באמת אוהב אותי הכל אשליה אחת גדולה ותמיד היו רק אשליות למעשה אני לבד, לבד לגמרי בעולם הזה כי כולם נוטשים בסופו של דבר גם אלה שהיה נדמה שהיו באמת איתי אבל זה היה רק נ ד מ ה..............................................................

נורא עצוב לקרוא שכך את מרגישה.... לבד.... שאף אחד לא אוהב ואיכפת לו...באמת.... כי יש כאלה שמראים שכן אוהבים וכן איכפת להם? ולמה שיעשו את זה? מה בכל זאת איכפת להם? למה הם צרכים להראות כך אם הם מרגישים אחרת? ובכי זה לא משהו שבשיגרת חייך....אז הדמעות יוצאות.... נשפכות החוצה?!!!! יש כאן שינוי, אם אני לא טועה... מקווה שאת ישנה עכשיו היטב עם חלומות פז... ובבוקר תקומי עם הרגשה אחרת... מאירה יותר... מפרגנת לעצמך.. אידה

04/11/2006 | 16:55 | מאת: שחף

אחלה חלומות פז היו לי. כאלה שבעלי התעורר מהם כי דיברתי מתוך שינה וזזתי והתהפכתי כל הזמן באי נוחות. בד"כ אני מתעוררת מהסיוטים באמצע הלילה. אבל אם אני לא מתעוררת מהסיוטים שלי, אז בעלי מתעורר בגללם. והדמעות...... מצחיק להגיד שהן נשפחות החוצה, כשזה כמה דמעות בודדות....... כל השאר נתקעות בפנים אבל כן, בדרך כלל גם את זה אין אז אולי זה שינוי רק שזה לא משהו שעושה לי טוב כי זה בא מתוך כאב מאוד מאוד גדול כי רע לי כי שוב בא לי לחתוך, לקסח לעצמי את היד מסתכלת על הצלקות שלי ואומרת לעצמי שאני לא רוצה עוד צלקות מזכירה לעצמי שלא חתכתי כבר חצי שנה אז אני יכולה להימנע מזה גם עכשיו אבל זה קשה לעמוד בפיתוי הזה :((((((

04/11/2006 | 06:07 | מאת: שדה ניר

מחבקת חזק ומאחלת שהתחושה הקשה תיעלם כלא היתה. שבת שלום ומבורך יקירה. שדה ניר

04/11/2006 | 10:00 | מאת: דמעה

שחף יקרה...לפעמים כשנראה לנו שכולם עזבו וכולם נטשו אותנו זה בעצם כי אנחנו בעצמנו הרחקנו אותם...לפעמים אפילו לא בכוונה...את כתבת בהודעה קודמת שאת מסתגרת ומנתקת קשרים...אני מאוד מכירה את המקום הזה לצערי ואני יודעת שאצלי לפחות הציפיה היא שאני אנסה להתנתק ומי שבאמת אוהב אותי לא יאפשר לי להתרחק אבל למדתי שיש אנשים שמאוד אוהבים אותי ובכל זאת נותנים לי להתרחק קצת מהם כי הם מבינים שאני צריכה קצת מקום לנשום...יצא לי קצת מבולבל אבל מקוה שלא מבולבל מידי.. תשמרי על עצמך... דמעה

04/11/2006 | 16:15 | מאת: שחף

אני מתרחקת ומנתק קשרים בגלל שלא מרגישה שרוצים אותי ולא להפך

04/11/2006 | 13:17 | מאת: ליאור

מקווה שהיום מעט יותר טוב לך..... חושבת עלייך המון, את תמיד איתי יקרה. שולחת לך פייה מתוקה כמוך, שתעשה לך הרגשה טובה יותר... http://img2.tapuz.co.il/pCards/userImages/696448.jpg תחזרי לעצמך במהרה יקרה.... ליאור

04/11/2006 | 16:17 | מאת: שחף

הפיה מאוד מתוקה ממש מזמינה להחזיר לה חיבוק :)

04/11/2006 | 20:21 | מאת: ליז

שחפונת יקרה, איך אני יודעת שזה אפקט של סוף השבוע , מין ירידת מתח כזו ? משום שבכל מוצ"ש כשאני נכנסת אני רואה את הקצה של המשבר. וטוב שאת משתפת כי יש דו שיח והוא משחרר את המועקה, ואני מקווה מאוד שכבר הרבה יותר טוב. לא יודעת לגבי האחרים שעליהם את מדברת , אבל כאן בפורום בשבילי את אחד מעמודי התווך. תמיד נמצאת כאן , לעודד, לשתף, לחבק....... אז תרשי לנו לעשות את זה גם בשבילך....... אם את במצב מתאים לקבל , אז שולחת חיבוק אמנם וירטואלי אבל- כנה, חם, ואוהב. ליז

04/11/2006 | 22:03 | מאת: שחף

כן, את בהחלט צודקת, סופי השבוע הם הכי קשים, הכי משבריים למרות שבשבועות האחרונים גם במהלך השבוע מאוד קשה לי, אבל בכל זאת קצת פחות כי יש את השיגרה - רוב היום נמצאת בעבודה, אז נשאר הרבה פחות מקום למה שקורה בפנים אז שבוע חדש מתחיל חוזרת לשיגרה שלי: לעבודה, הביתה לאכול ומעט אחרי זה לישון, להתעורר באמצע הלילה מסיוט, לקום לשתות משהו ולעשן סיגריה, לחזור לישון ושוב לעבודה מותשת........................

05/11/2006 | 19:35 | מאת: .חתולה

היי חומד נראה שאת עוברת קצת יותר מאשר משברים של סופי שבוע את מאוד לחוצה להוציא דברים ואולי אין לך לאן להפנות אותם ? כבר הבנתי שאת ענין הטיפול דחית לזמן אחר , אבל היה שם על הפרק עוד דברים שחשבת לעשות , כמו למשל רשיון נהיגה , לקורס לאומנות ( משהו ?) לימודים ? מה קורה עם כל התוכניות שלך ? אולי אם היית עסוקה בדברים שעושים לך כייף לא היית מרגישה כזו זוועה , וכל האנרגיות שלך היו בכלל במקום אחר , יתכן שגם היית רואה את התגובות של האנשים בעיניים יותר סלחניות כי גם לך היה טוב יותר ? אז מה את אומרת ? אני אישית מאוד אוהבת את הנוכחות שלך כאן , ותמיד , אבל תמיד את חסרה לי מאוד כשאת נאלמת ונעלמת , מחבקת המון יקירתי ולא חשוב מה עובר לך בראש , כנסי לכאן ושתפי אותנו חתולה

05/11/2006 | 23:12 | מאת: שחף

קודם כל תודה על המילים החמות ועל התמיכה רישיון נהיגה מחכה לאישור של משרד הרישוי לפני שלא מקבלת את האישור לא מתחילה ללמוד לימודי אומנות נתקלו קצת בבעיה כי בסמינר עושים בעיות עם מורים פרטיים (וזה מה שרציתי) אז עכשיו אני צריכה לחשוב על כיוון אחר חוץ מזה כרגע פשוט אין לי כסף לשום דבר :((( ואני כבר לא מדברת על הכוחות הפיזיים שחסרים לי בהחלט כל יום חוזרת מעבודה שפוחה לגמרי איך אפשר עוד ללכת ללמוד משהו אחרי זה????? אני חוזרת רק ב-6 בערב

03/11/2006 | 23:30 | מאת: כאב הלב

אני כן אשמה בכל מה שקרה לי....אני אשמה בהכל.... הייתי ילדה רעה , אני אשמה שפגעו בגופי......דפקתי לעצמי את הילדות שלי דפקתי לעצמי ת'חיים שלי....נמאס לי ! שמישהו יקח אותי מפה.....הניתוקים האלה....הפלשבקים האלה!!!!!!!!! והם....הם לא מבינים!!!!!!!!!! שונאת אותםםםםםםם!!!!! לא רוצה להזכר בעוד ועוד דבריםםםםםם!!!!!!!! דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

03/11/2006 | 23:39 | מאת: כאב הלב

מילים: אהוד מנור לחן: מתי כספי אמא, שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי לאן אברח לאן, אילו יכולתי הייתי שוכחת איך באתי לכאן. אמא, לא אוכל להמלט מכישופך, עיני חשכו פתאום. אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום. אמא, הו אמא איך בדמי בעמקי נשמתי דעתך נחושה. אמא, הו אמא את וגם אני בשנאה ואהבה בין כח וחולשה. אמא, איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי, אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מליבי. אמא, אין לי בית בחדרי במיטתי ואין לי מנוחה, איל יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה. אמא, את יודעת, אני זקופה וחזקה, כמוך בכל מצב, אילו יכולתי הייתי רוצה להודות לך עכשיו. למה לא האמנת לי?.??? למה לא חבקת אותי???? איפה את????? למה אני גדלתי את עצמי??? למה נטשת אותי?????? אמא אמא אמא!!!!!!!!!!!!!!!!!

04/11/2006 | 03:37 | מאת:

את לא אשמה... אין ילדה בעולם שאשמה בכך... את היית ובפנים נשארה הילדה הפגועה... הילדה שמצפה לאמא שתבוא כבר... שתציל...תגן.... תחבק.... שתאהב... במקום זאת היא מפתחת רגשות אשם על מה שהיה... אל תתני לרגשות האלה לחשוב על עצמך אחרת ממה שמגיע לך... אחרת ממה שאת באמת... אל תתני לכאב...לבטל אותך את שווה....ויש לך יכולות מדהימות... מאחלת שבקרוב תכלי לגעת בהם... לגעת ביכולות ...בכוחות...בתכונות היפות שלך לגעת באור שבך אידה

04/11/2006 | 20:32 | מאת: ליז

הייתי לוקחת את כאבך מקווה שעכשיו קצת יותר טוב, מבינה את הגעגוע לאהבת האם שלא היתה את הכמיהה לחיבוק ,להבנה, לקבלה. קשה לחיות עם הכאב עם החלל שבלב מאחלת לך שתמצאי את השקט והשלווה. ליז

04/11/2006 | 06:05 | מאת: שדה ניר

את לא אשמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!לא אשמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!לא אשמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! היית ילדה תמימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ועודך נשמה טהורה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! יפה, עדינה, פילנטרופית, רחמנית, בעלת יכולת נתינה עצומה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תשנני את המנטרה הנ"ל עד אשר תפנימי אותה לאחר שנים שסבלת בדממה!!!! מחבקת אותך יקירתי(((((((((((((((כאב הלב)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) אוהבת מאד, שדה ניר

04/11/2006 | 09:43 | מאת: כאב הלב

לא מסוגלת פשוט לא מסוגלת לבטל את התחושה הרעה שיש לי כלפיי עצמי...... תודה שאתן פה, אני

05/11/2006 | 00:00 | מאת: פגועה מינית

גם אני חשבתי פעם שאני אשמה ולקח לי זמן לעכל לעבד ולהבין שזו לא אשמתי שאבא החליט לחלל את גופי לגעת בגופי עוד לפני שהייתי נערה זו בחירה שלו לעשות את המעשה הנורא הזה הוא אשם הוא החולה לא אני זה שהמתעלל משאיר אצלינו צלקות מקשה עלינו על החיים אבל בשום אופן שלא תחשבי שאת אשמה שלא תעיזי לחשוב ככה אני לא מכירה את הסיפור שלך אך אשמח לשמוע בכדי לייעץ לך היום אני בת 23 ועברתי כברת דרך והיום אני יכולה לומר שאני לא אשמהההה נ..ק..ודה וגם את לא ואף אחת לא המון אהבה ואכפתיות כותבת ממקום עמוק בליבי!!!

05/11/2006 | 03:15 | מאת: שדה ניר

מוזמנת לשתף בדרכך ובקצב המיוחד לך..... כאן למענך תדיר. שדה ניר

05/11/2006 | 10:31 | מאת: כאב הלב

תודה לך , ברגעים כאלו זה מאוד מחמם לקבל תמיכה ואהבה. צר לי שעברת דרך קשה .....מאחלת לך טוב ואושר

05/11/2006 | 19:13 | מאת: .חתולה

מקסימה שלי לעולם שלא תאמרי שוב אני אשמה כי את לא אשמה !!!!! את לא אשמה בכל מה שעשו לך!!!!!! את לא אשמה במה שפגעו בך !!! את לא אשמה שלא עזרו לך !!!!! את לא אשמה שלא טיפלו בך !!!!! את לא אשמה שלא האמינו בך !!!!! את לא אשמה שנולדת לכאלה הורים !!!!! את לא אשמה בכלל בכלום !!!!!! את יכולה לנסות אולי ולהבין שאלה הן נסיבות החיים ??????? ושאת לא לבד מתוקה שלי , ואם יעזור אני שולחת לך המון חיבוקים חמים ישר מהלב חתולה

03/11/2006 | 22:41 | מאת: גל של מחנקקקקקקקקקקקקקקק

04/11/2006 | 03:39 | מאת:

גל יקרה מה עובר עלייך? געגועים? איתך אידה

04/11/2006 | 06:10 | מאת: שדה ניר

לי יש רחם והיא מלאה בהמון אנסים ופוגעים שחדרו אליה.......... מאד מקווה שהרחם שלך יתמלא אך ורק בדברים חיוביים! אתך בגעגועיך, שדה ניר

04/11/2006 | 14:40 | מאת: גל של מחנקקקקקקקקקקקקקקקק

כן אני מתגעגעת,אני מתגעגעת לילד שלי שנמצא אי שם רחוק,אני מתגעגעת ושוב זמן שעובר לא מצליח להשקיט את הגעגוע הזה, חשבתי שאני מחוסנת לאהוב ילדים,חשבתי שהרצון לאמהות עבר,כי אני פוחדת להקשר ושוב לאבד אבל זעקת הרחם לא מפסיקה,הרחם ששום עובר לא ינבט בה,שאני לא אחווה את המילה את בהריון מזל טוב,שלא אחווה את ההתפתחות של האפון שצומח בתוכי, שאני לא אראה אותו באולטרה סאונד של ארגיש את הבעיטות שלו שלא אחזיק אותו פעם ראשונה אחרי שיגיח לאויר העולם וזה מתחדד שאני רואה את אור המתוק שהולך ומתפתח והוא בגיל פחות חודש מהגיל שהילד שלי נלקח ואתמול הוא לא היה רגוע וניסיתי להרדים אותו ואמא שלו גם עייפה כי נובט לה עכשיו תינוק או תינוקת והוא שכב בין שתינו ודיברנו והוא מושיט לי את היד הקטנה שלו מקשקש בתינוקית ומחייך עם פה של ארבע שינים לא מוכן להרדם וככה זה המשיך והוא לא מצא את עצמו מרוב עייפות אז לקחתי אותו עלי והוא נרדם ולא רציתי שהרגע הזה יגמר לעולם רחל המשוררת בן לו היה לי ילד קטן שחור תלתלים ונבון לאחוז בידו ולפסוע לאט בשבילי הגן ילד קטן אורי אקרא לו אורי שלי רך וצלול הוא השם הקצר רסיס נהרה לילדי השחרחר אורי אקרא לו אורי אקרא עוד אתמרמר כרחל (האם) עוד אתפלל כחנה בשילה (עוד) אחכה לו :-(

05/11/2006 | 19:06 | מאת: .חתולה

רוצה לנחם אותך בכאבך הרב , לא יודעת מה לומר לך , אז שתדעי שאני כאן איתך תמיד למרות שאני לא כל הזמן נכנסת בגלל צרות עם המחשב , ושולחת לך המון המון חיבוקים ישר מהלב חתולה

03/11/2006 | 19:43 | מאת:

שבת.... אך את מרגישה?

03/11/2006 | 19:51 | מאת: שחף

כמעט ולא שומרת על קשר עם החברות מנתקת קשרים לא מסוגלת להכיל לא את עצמי ולא את הסביבה רוב הזמן מוצפת מכמה כיוונים מרגישה לכודה בתוך עצמי ויודעת שצריכה טיפול אבל כרגע לא מוצאת בי את הכוחות להתחיל משהו חדש זה פחות או יותר שלומי בקיצור נמרץ

03/11/2006 | 20:11 | מאת:

אבל את קצת איתנו.... לפחות ברגע זה.... וזה כבר טוב... את יודעת שאת צריכה טיפול...וכנראה זה יכול לעזור...לשפר... אולי זו תקופת התארגנות...לקראת היצאה.....? לקראת החלטה... חשיבה... אגירה כוחות? מצטערת שכך את מרגישה...שלא טוב לך... שולחת לך כדור אנרגיה... וחיבוק מחזק לשיפור ההרגשה אידה

03/11/2006 | 16:13 | מאת: שדה ניר

הושתל לי וירוס למחשב.....על כן אין לאל ידי להמצא כאן הרבה.......עד אשר אטפל בוירוס הקטלני.....ובמקור לוירוס התוקפני...... שבת של אור ואהבה לכולכן חברות יקרות שלי. שדה ניר.

04/11/2006 | 20:53 | מאת: ליז

נטול וירוסים וחיידקים למיניהם, חוץ מזה - מקוה שהכל בסדר, ראיתי את רשימת התודות שלך, ועושה רושם שאת בחורה ברת מזל, כל כך הרבה תומכים , כל כך הרבה על מה להודות. שמחה בשבילך ושלא יגמר לעולם. ליז

03/11/2006 | 13:36 | מאת: ליאור

עייפה.... לא נגמר.... מי אמר שקל להיות אמא? אולי יהיה לי מזל ואצליח לנוח מעט. לא מאמינה....אבל לחלום מותר.... שבת של שקט בנות יקרות... ליאור

03/11/2006 | 15:15 | מאת: ליז

ליאור אמא יקרה ... מעייף , מאתגר, ומתגמל עד בלי די. ועוד מעט הם יגדלו וזה הכיף הכי גדול - אנשים גדולים , מדהימים , מחבקים, משעשעים ,מפנקים, והם שלך ממש ממש שלך - יצירת המופת של חייך... והגאווה שאת חשה עכשיו - תתפח ותגדל. קשה להאמין שאפשר לאהוב יותר אבל ממי... זה פשוט מתעצם עם השנים . מקווה שנתתי לך כח במילותי. שבת שלום יקרה . שבת שלום לכל הבנות. ותודה על התגובות בבלוג - איך התרגשתי - תודההההההההה ליז

03/11/2006 | 18:04 | מאת: דמעה

שבת של רוגע.... דמעה

03/11/2006 | 19:42 | מאת:

מה שלומך? מאחלת לך שבת של אור... איתך אידה

שבת שלום וסוף שבוע נפלא אני תמיד אומרת לכן בנות תיהיו קשובות לעצמכן... לצרכים שלכן... למה שנכון וטוב לכן... תסמכו על עצמכן... מצרפת כתבה מעניינת על אינטואציה והקול הפנימי... אני מאמינה בכן... לכן נשאר להאמין בעצמכן.. מתוך דרך האושרhanefes קול קורא לאינטואיציה שלכםאינטואיציה היא לא עניין ליחידי סגולה. אם נדמה לכם שהיא לא עובדת, זה הזמן להתחיל לתרגל. 6 מומחים מגלים את הדרך שלהם לפתח את בינת הלבאסתר טל כתבות נוספות תשעה מי יודע הלב הוא המקדש דרכים רבות לאמת יש לי חלום תחושות בטן, הרגשה פנימית, אינסטינקט - הם מה שאנחנו מכנים אינטואיציה. במילון אבן שושן ההגדרה שלה היא "בינת הלב, השראה, ידיעה בלתי אמצעית, חדירה לנשמת הדברים מתוך הארה פנימית". האם היא נחלת יחידי סגולה בלבד? מביני דבר טוענים שלא, ונותנים תרגילים לפיתוח התכונה החשובה הזאת. הקול הפנימי של היוגה לדברי נילי דור האלה, מטפלת גוף-נפש ומנחה בכירה ליוגה-צחוק ולסדנאות תיפוף מדיטטיביות, לכל אחד יש קול פנימי, ויותר משניתן לפתח אינטואיציה, ניתן לפתח את היכולת להקשיב לה. האינטואיציה פועלת רק ברגע נתון, ולכן חשוב להיות בהווה, בכאן ועכשיו, כדי לזהות אותה ולהקשיב למסריה. שיעורי בית: התרגול של נילי דור האלה העיזו לעשות דברים שאינכם נוהגים לעשות בדרך כלל, שברו דפוסים אוטומטיים, ו"שאלו את הבטן" בכל רגע נתון מה לעשות עכשיו. מדי בוקר, עם ההתעוררות, כתבו על נייר במשך כ-10 דקות את כל העולה על רוחכם. זה ינקה לכם את ה"זבל" המחשבתי ויחבר אתכם ישירות לקול הפנימי. תעדו את החלומות שלכם, הנובעים מהקול הפנימי שלכם. הם מכילים מידע יקר מפז על החיים שלכם ועל היכולת לנהל אותם טוב יותר. צרו יותר, כך סתם בלי סיבה, בלי לייחס חשיבות לתוצאה הסופית. הצ'אקרה השלישית היא הגרון." stock.xchng המוח האינטואיטיבי של העסקים "קיימים מחקרים רבים על המוח האינטואטיבי, למשל המחקר שערך המדען ד"ר דאלאס דין לפני כ-50 שנה, ולפיו כשאנשי עסקים מצליחנים עושים החלטות חשובות, הם נמצאים במצב אלפא של המוח, כלומר ברמה אינטואטיבית של התודעה", אומרת מרילין רוזנר, פרופסור לחינוך מיוחד ומורה ליוגה. "במצב זה, אנחנו יכולים לשנות הרגלים, לפוגג פחדים, להתבונן אובייקטיבית על מצבים שונים ולא להיות מוטרדים מהקשיים והבעיות של חיי היומיום. אנחנו יכולים ללמוד כיצד לחלום חלומות בהקיץ ולהפוך חלומות שליליים לחיוביים". לדבריה, כולנו נולדנו עם המוח האינטואטיבי, אבל לא כולם יודעים איך להשתמש בו, ואז הם פועלים עם המוח האמוציונלי. איך מעוררים את המוח האינטואיטיבי מחדש? "על ידי כך שנלמד איך לשנות את הגלים של תדרי המוח באמצעות תרגילי נשימה, דרך יוגה, עבודה עם טאי-צ'י וצ'י-קונג, דרך טכניקות של תנועה, הפעלת טכניקות של מודעות לחלומות". שיעורי בית: התרגול של פרופ' מרילין רוזנר בצעו תרגילי עיניים לפי היוגה: שבו על כורסה, הרימו ראשכם כלפי מעלה והתמקדו בנקודה מסוימת מולכם, נשמו ונשפו באיטיות במשך כ-5 דקות. בבוקר, עם הקימה, מתחו את חלקי הגוף השונים, תוך נשימות ונשיפות במשך 10-20 דקות, ואמרו: "אני מרגיע את אצבעות רגלי, את השוקיים, הברכיים, הירכיים, את האיברים הפנימיים, חוט השדרה, כתפיים, ידיים, אצבעות. אני מרגיע את מוחי". ספרו עד 10 כדי לשקוע עמוק יותר ברגיעה ואמרו: "אני עכשיו במצב של רוגע מוחלט. אני מכין את עצמי ליום הזה ואני פותח את עצמי לכל אינפורמציה שאני צריך לקבל עכשיו כדי להיות מסוגל למלא את תפקידי, מטרתי ושליחותי ביום זה". אמרו תודה. כוח הנשמה של קארמה ד"ר פראטיק מישרפורי ממרישיקש, הודו, הוא אסטרולוג ומורה ליוגה, שנולד למשפחת אסטרולוגים ומסוגל לקרוא את היושב לפניו כספר הפתוח. לדבריו, האינטואיציה היא כוח הנשמה. "אנחנו מורכבים מארבעה רבדים: הגוף, המוח והרגש, שכוחם גלוי, ומהנשמה, שכוחה סמוי מעינינו. ככל שכוחה של הנשמה חזק יותר, כן האינטואיציה חזקה יותר. לדבריו, נשמה חזקה היא נחלתו של אדם שהקארמה שלו טובה. ככל שהקארמה של האדם נקייה יותר, כן גופו יהיה צינור יעיל יותר בהעברת האור הפנימי של הנשמה. האם אפשר לפתח את כוח הנשמה? "אפשר לפתח את הגוף, המוח והרגש, אבל לפתח את כוח הנשמה זו משימה קשה, כי אנחנו מגיעים עם קארמה מסוימת". הבשורה הטובה היא שאפשר לשנות את הקארמה הרעה על ידי ניקוי הגוף, המוח והרגש משליליות, למשל באמצעות תרגול יוגה, לחיות בהתאם לחוקי הטבע, לעשות מעשים טובים למען הזולת, לחיות בצניעות וביושר. שיעורי בית: התרגול של ד"ר מישרפורי עשו מדיטציה על הצ'אקרה החמישית (הגרון) ועל הצ'אקרה השישית (העין השלישית) ובמהלכה חשבו מי אני ומה התפקיד שלי עלי אדמות. המצפן של הבטן אריאן לב, מטפלת הוליסטית המעבירה סדנאות לאנשי עסקים, חברות ואנשים פרטיים לפיתוח האינטואיציה, טוענת ש"הידע וההיגיון גורמים לאינטואיציה להיות יותר מדויקת ולא לפעול ממקום ילדי, אימפולסיבי. ככל שרוכשים יותר ידע, מחדדים יותר את האינטואיציה ומסוגלים להגיע להחלטות נבונות בכל תחומי החיים". לדבריה, האינטואיציה היא אנרגיה מסוימת הנמצאת בבטן, שנועדה לסייע לנו, בדומה למצפן, לעשות את הבחירות שלנו על הקרקע, ולא לניבוי עתידות. שיעורי בית: התרגול של אריאן לב נניח שאתם בנסיעה ובשלב מסוים אינכם יודעים אם לפנות ימינה או שמאלה ואיש אינו נמצא בסביבה כדי לסייע לכם. מה לעשות? השקיטו את המחשבות ונסו לעטוף את עצמכם בשקט (כי כאשר המחשבות והרגשות שולטים, לא מקשיבים לאינטואיציה) הכניסו את עצמכם לכמה שניות למצב של הרפיה ושקט פנימי, והתחילו להקשיב לקול הפנימי. קרוב לוודאי שהוא ינחה אתכם בדרך הנכונה. "האינטואיציה מסייעת לנו בדומה למצפן." stock.xchng החיבור לתודעה לדברי רועי דגן, עו"ד ואיש עסקים בדימוס, והיום יועץ אישי וארגוני, כדי לקבל החלטות עסקיות נכונות רצוי תמיד לערוך מחקר מעמיק בתחום הרלוונטי, ובשלב המסקנות לעתים יש להשתמש בראש ולעתים באינטואיציה. לא כל מה שנראה נכון, משתלם או צודק ברגע מסוים ייראה כך גם בחלוף הזמן. לעתים יש לקבל את ההבנה שיש מקור ידע גבוה מאיתנו היודע ורואה את הדברים בפרספקטיבה אחרת, ולכן אם נצליח להתחבר אליו, החלטותינו יהיו שלמות יותר. הרציונל הוא מקור ידע הנשען על ניסיון העבר, שאינו תמיד משרת את ההווה. שיעורי בית: התרגול של רועי דגן: קודם כל יש להכיר את התגובות הרגשיות המונעות מפחדים, נטייה להיעלב או לכעוס, הערכה עצמית ירודה ועוד, המונעות מאיתנו את השקט הנפשי הדרוש כדי להקשיב לאינטואיציה ולזהותה. הסתגרו בחדר שקט למשך כחצי שעה ועשו מדיטציה (התבוננות פנימית). לפני הפעילות העלו בדמיונכם את השאלה שבה אתם מתלבטים. הניחו לתשובה להופיע בזמנה. הלחץ והציפייה רק מרחיקים ומעוותים את התשובה. אמנו את עצמכם להיות נוכחים ב"כאן ועכשיו". אל תחשבו על צפונות המחר ואל תיצרו תסריטים משונים לגבי העתיד לבוא. נהלו יומן מעקב אחר התפתחות האינטואיציה שלכם. אם עשיתם שימוש באינטואיציה טרם קבלת החלטה, בדקו אם התוצאה הייתה בהתאם ל"המלצתה" של האינטואיציה. אם התשובה היא חיובית, תוכלו להתחיל לסמוך עליה מעט יותר וגם קולה יהיה חזק וברור יותר להבא. גם אם האינטואיציה הכזיבה אתכם בעצתה, זו רק עדות לכך שהמנגנון העדין שלכם כנראה עדיין מופעל על ידי מחשבות או אמונות מגבילות, פחדים, ציניות, חשיבה שלילית או מצבורים רגשיים לא פתורים ומעיקים. עצם ההכרה במקור העיוות תיצור בכם את העדכון והשינוי המתבקשים או שיתגלה לכם מה עליכם לעשות כדי "לטהר את הווירוס'".

02/11/2006 | 22:40 | מאת: מילי

בא לי לצעוק............. לבכות.........אסור לבכות אני לא יבכה לחתוך........ למות.......... אבדתי כל תקוות.... הצילו........................ דייייי אין לי יותר כוח דדדדיייייייייייי בבקשה תפסיקו את זה די שהכל כבר יגמר לא משנה איך העיקר שיגמר

02/11/2006 | 23:22 | מאת: .חתולה

מילוש אם בא לך לצעוק , בבקשה הבמה לרשותך ואני כאן מקשיבה לך ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, חתולה

03/11/2006 | 02:16 | מאת: כנפיים...

מילי יקרה.... מותר לבכות... מותר לכתוב..... אנחנו כאן איתך... תכתבי, תצעקי כאן.... תזכרי שכל הכאב הזה זה זמני, ויכול להיות טוב יותר... "כי בחיים הכל עובר מטעויות למד והשתפר מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך לא, לסלוח זו לא חולשה נצור אהבה בדרכך ודע, את כל הסובב אותך." (שיר בעיפרון/ בית הבובות) "פתאום כשנדמה שהשחר לא יפציע לעולם עוד עולה זיכרון ישן פתאום כשנדמה שהשחר לא יפציע לעולם עוד אור עולה ומראה לאן" (סיגפו/ בית הבובות) (((איתך)))

03/11/2006 | 10:17 | מאת: מילי

אני מרגישה שאני רק נופלת עוד ועוד ולא מצליחה לקום זה ככ קשה אני יודעת שזה רק תקופה אבל זה נראה כמו נצח

02/11/2006 | 21:46 | מאת: שדה ניר- מאושרת(בלי עין הרע!)

תודתי נתונה ראשית לכל לאלוהים....על שחנני במידת האמת, היושר, הצדק, והרחמים! והעניק לי שלל חברים אמיתיים!ומשפחה תומכת ודואגת.... תודה מעומקא דליבא לאמי המקסימה והמדהימה הדואגת והתומכת לי ואשר בלעדיה לא הייתי שורדת בעמק הבכא של החיים!!!לבני המתוק והמחונן שמרווה אותי נחת ומעניק לי נחמה פורתא, אינדרנלין וטעם לחיים!לעורכת הדין המקסימה והמדהימה שלי- מלאכית שנשלחה אלי ממרומים!!!אשר מטפלת לי במסירות ומתוך תחושת שליחות בכל העניינים!!! ואשר בנוסף להיותה עורכת דין מבוקשת מן השורה הראשונה היא מתנדבת במרכז לנפגעות תקיפה מינית!אשה-חברה סולידרית אשר ניחנה בתכונות אישיות יוצאות מגדר הרגיל!ויש לי הזכות שהיא תייצג אותי כעת במספר תיקים! לחברתי הטובה והאמפאטית ר', לידידי אלוף המחשבים- א', לידידי הנוסף צ' שדואג לי. לידידי א' שאינו מתייאש ממני ועושה הכל על מנת להוציא אותי ממצבי דיכאון, מלנכוליה משבר וחולשה...ומוכיח לי עד כמה אני אשה חזקה אמיתית, אותנטית ואינטלגנטית... לחברתי פ', לידידתי מ', ולד'- החברה החדשה שהכרתי היום והאינטראקציה ביננו מופלאה- קליק שנוצר וניצת מעל ומעבר למשוער....... ותודה לכל המחזרים הרבים שחיזרו אחרי היום יותר מתמיד...בצורה אלגנטית ונון שאלנטית....ומצרה על סירובי להעתר לחיזורכם... אך מודה לכם על עצם החיזורים והפלירטים אשר העניקו לי תחושה חיובית ונסכו בי תוספת ביטחון.....וכוחות מחודשים לחזור לחיים לרצות ולחוות חיים מלאים! וחן חן למוכרת בחנות- ידידה שלי של שנים אשר העניקה לי פידבקים, קרדיטים, קומפלימנטים ואף פרספקטיבה מאירה של פילוסופית חיים ותובנות בונות..... וכמובן אחתום בהוקרת תודה לכולכן חברות יקרות שלי: אידה, גל, כאב הלב, דמעה, חתולה, ליז, מותשת, שמש, אסתר בובה על במה, שחף ומתנצלת באם שחכתי בלי משים שם של מישהי..... לילה טוב. חלומות נעימים ומתוקים! שדה ניר- בשחקים:-)

02/11/2006 | 23:19 | מאת: .חתולה

נפלא לך יקירתי , מי יתן וירבו ימיך כאלה

04/11/2006 | 06:18 | מאת: שדה ניר

מי יתן......... וכן למרתי הכבודה.... ונאמר אמן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

03/11/2006 | 11:43 | מאת: כאב הלב

איזה כיף! כמה טוב שיש ימים כאלה.....הכי חשוב לא לשכוח את הימים הללו תהני מזה! שמחה בשמחתך

03/11/2006 | 15:16 | מאת: שדה ניר

חן חן לך מתוקה שלי. ומה שלומך את-גיברת מכינרת??

02/11/2006 | 21:01 | מאת: מותשת

סליחה על ההתפרצות אני לא יודעת מה לעשות מרגישה לכודה כל כיוון אפשרי מפחיד מרתיע מלחיץ אני נמצאת 3 שנים בטיפול שעזר לי בהרבה מובנים, אבל בכל מה שקשור ליכולת להחזיק זוגיות במחינה פיזית.. לא... היא טוענת שכשיגיע הקשר הנכון אני ארגיש אחרת כבר היו קשרים זה לא עבד.. היא טוענת שצריך לכבד את הקצב שלי וללכת לאט למרות שאני רוצה לטפל בזה כבר כי אני בלחץ להישאר לבד כל החיים היא טוענת שאני לא אעמוד בזה בקצב אחר שאני חרדה מידי שאני רוצה שתכנס בי והיא לא מוכנה, שכשמכריחים אותי לעשות משהו אני אל עומדת בזה היא לא מומחית בנפגעות ואני מרגישה בזבוז זמן לא יודעת אם להאמין לה או לא אם להחליף מטפלת או לא להשיאר מפחיד ללכת עוד יותר מפחיד כ"כ רעעעעע לי שוב סליחה טובעת

02/11/2006 | 22:04 | מאת: שדה ניר

לדעתי באם את מטופלת 3 שנים והקשר הטיפולי שלכם אשר נבנה בדי עמל של שנים אכן טוב, בריא ומסייע וקידם אותך במובנים רבים בחיים זה יהא הפסד עצום מבחינתך להתחיל את כל התהליך הטיפולי במיוחד בנית קשר טיפולי אצל מטפלת אחרת שאולי תתמחה פורמאלית בטיפול בנפגעות תקיפה מינית אך לא תכיר אותך ברמה האישית ולא את הביוגרפיה המיוחדת שלך...לא את הרקע והרקורד שלך...ולא את היחודיות והחולשות שלך ובעצם את כל ההוויה הכוללנית שלך ותאלצו להתחיל הכל הכל- מבראשית! רק אם את חשה שמיצית את הטיפול בשאר המישורים והאלמנטים ואין למטפלת הנוכחית מה לתרום לך יותר ואת חפצה להתמקד אך ורק בטיפול ביצירת ושמירת קשר בריא עם גבר לאחר הפגיעה המינית שחווית אזי תסיימי עמה את הקשר הטיפולי כדבעי ותפני לטיפול ממוקד וקצר מועד בשיטה התנהגותית קוגנטיבית לטיפול בבעיה הספציפית ורצוי שתפני למטפלת המומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית!!! מקווה שסייעתי בעדך ואת מוזמנת לשאול ולהתייעץ ככל שתחפצי.... בהצלחה רבה יקירתי. אל תטבעי נשמה שלי ותחזיקי מעמד למול משברי החיים!תזכרי ותנצרי כי יש שובר גלים!!! אני אישית משגרת לך בזאת גלגל הצלה!!! האחזי בו בדבקות אלי חוף מבטחים....... לילה טוב יקירה. קחי נשימה עמוקה ותצללי לחלומות נעימים במיטה....... שדה ניר

03/11/2006 | 20:19 | מאת: מותשת

תודה רבה על המילים שלך יש בתגובה שלך משהו מאד מרגיע יש לי הרבה מה לעבוד עליו לא רק על בנית קשר זוגי... אבל אני רואה את הכל קשור אחד לשני, ובהיבטים האחרים (שקשורים בעקיפין) היא מאד עוזרת לי אין לי אמון באף אחד וגם לא בה (לא מספיק ולא עד הסוף) וזה חלק גדול מהבעיה אני חושבת דיברתי איתה ונרגעתי קצת לבנתים נראה מה יהיה בהמשך... תודה יקרה וסופ"ש נעים

02/11/2006 | 23:14 | מאת: .חתולה

מותשת יקרה אם את מטופלת אצל מישהי שלא מומחית לנפגעות , נראה לי שהיא לא יודעת אייך לנתב את השיחות לשכן לכיוונים רצויים כדי לעזור לך להפתח ולא לפחד , לדעתי טוב תעשי אם תבחרי לך מטפלת שכן מתמחה בנפגעות כי היא כן תדע אייך לכוון אותך ולתת לך את מה שאת זקוקה חתולה

03/11/2006 | 20:22 | מאת: מותשת

תודה... אני ממש לא יודעת מה לעשות, המעבר לטיפול אחר קורץ אבל מפחיד מאד מאד אני לא יודע אם אני בשלה לזה בכלל שלא לדבר על כל הקשרים הקודמים שלי (בטיפול) שנגמרו בצורה לא טובה ובכוח אני אתחיל לברר במקומות אחרים ונראה איך אני ארגיש בנתים השיחה איתה הרגיעה אותי נראה מה יהיה מצטערת שאני מבלבלת בתגובות שלי, זה פשוט נובע מהבילבול שלי... שבת מקסימה אני

03/11/2006 | 19:36 | מאת:

מותשת יקרה את אומרת שהטיפול כן עוזר.... מצד שני את מרגישה תקועה... אולי זו המטפלת ואולי יש אכן מקום לרענון...? ואולי לך יש את ההתנגדות לעשות את השינוי??? פחד להיות לבד אבל גם פחד להיות ביחד... אולי כדאי לפנות להתייעצות חד פעמית או יותר... ולנסות לברר אולי מישהו מבחוץ יוכל לעזור... ידליק אור חדש... את מתלבטת יותר מדי זמן...כדאי ללכת... לנסות... איתך אידה

03/11/2006 | 20:25 | מאת: מותשת

את צודקת אני באמת מתלבטת כבר המון זמן לא כ"כ הבנתי מה הכוונה לעזרה מבחוץ לעזור לי להיפתח? להחליף טיפול? להיעזר בטיפול נוסף מבחוץ? את חושבת שקבוצה בנושא יכולה לתרום לי למשל? אני אשמח את תסבירי לי יותר ותודה על התגובה

02/11/2006 | 19:35 | מאת: ליז

לא כל כך כאן אבל מסיבות טובות. יש לי אורחת חשובה שישנה בחדר מחשב, זו הבת המקסימה שלי שאוטוטו טסה לחופשה בת כמה חודשים בחו"ל ומתחילת החודש השכירה את הדירה שלה . כך שעד הטיסה היא חזרה אלינו ( איזה כיףףףףףףףףףףף) . בקיצור לא מפריעה לה בשעות המופרעות שבהן אני נוהגת לקשקש כאן, גונבת זמן להציץ בעבודה אבל זה לא אותו דבר וגם תמיד מישהו נכנס באמצע. וגם כאן בבית נהיה צפוף במובן החיובי ( גם הבן החייל הגיע לפני חצי שעה לסופ"ש) וכל שניה מישהו נכנס לחדר ואין רגע פרטיות. אבל שווה........צפיפות חיובית בהחלט !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ועוד משהו, אחרי התלבטות החלטתי לקפוץ למים ולפתוח בלוג .. (קנאית שכמותי) , מין במה להגיגים שלי . אז אתן מוזמנות להכנס.http://blog.tapuz.co.il/16sweet / אוהבת אתכן, ליז

02/11/2006 | 19:51 | מאת: ליאור

קראתי חלק מהדברים..... עסוקה מאד עם הילדים, שמחה בשבילך על החגיגה אצלך בבית.... אכנס מאוחר יותר... ערב מקסים נהדרת שלי ליאור

02/11/2006 | 20:18 | מאת: חתולה

איזה כייף לך עם כל הילדים בבית , למרות שצפוף לכם בטוח שחם לכם עכשיו יותר טאני גאה בך שפתחת לך בלוג משלך , תהי גאה בעצמך על שאת עושה דברים נפלאים עבורך , כל הכבוד לך חתולה

02/11/2006 | 22:13 | מאת: שדה ניר

אין כמו שבת אחים ואחיות בצוותא!אין תחליף להרמוניה ואידיליה משפחתית ואין כמו לרוות נחת מיוצאי חלצייך!!!אם יש מקום בלב יש מקום בבית!!! החל מן היום אקרא אותך באדיקות ובדבקות בבלוג שפתחת וחנכת לכבודנו.......... התגעגעתי נשמה טובה שלי! מחבקת ואוהבת, שדה ניר

03/11/2006 | 12:30 | מאת: ליז

תודהההה על הברכות, האיחולים והשמחה שאתן מפגינות כלפי . עושות לי הרבה נחת ואוטוטו באמת אתחיל להיות גאה בעצמי וזה יהיה ממש הישג.... ולכן יהיה חלק נכבד בהישג הזה........... אוהבת, ליז שבת שלום.

02/11/2006 | 22:13 | מאת: שדה ניר

אין כמו שבת אחים ואחיות בצוותא!אין תחליף להרמוניה ואידיליה משפחתית ואין כמו לרוות נחת מיוצאי חלצייך!!!אם יש מקום בלב יש מקום בבית!!! החל מן היום אקרא אותך באדיקות ובדבקות בבלוג שפתחת וחנכת לכבודנו.......... התגעגעתי נשמה טובה שלי! מחבקת ואוהבת, שדה ניר

03/11/2006 | 19:40 | מאת:

כמובן שאת חסרה.... אך אין טוב יותר מתחושת הביחד עם הילדים.... שבת שלום הרבה רגעים טובים של אושר אידה נכנסת לבלוג...

02/11/2006 | 09:08 | מאת: אסתר

כאן וממש ממש מתפעמת! כל אחת עושה עבודה נפלאה עם עצמה, והעזרה והתמיכה כאן הן באמת משהו מיוחד. חשבתי על כך שכל כך התרגלנו במצבים מסויימים בחיינו עד שקשה לנו לפעמים לראות את החלקים הטובים, המוארים והמאירים שלנו. כנראה לא סתם בתכנית 12 הצעדים ממליצים לכתוב תודות בתחילתו או בסיומו של יום. לא לכולם יש גג מעל הראש, אוכל (פחות או יותר), מחשב, את המקום הזה.... זה לא מובן מאליו! יש לנו נטיה לקבל את הדברים שיש לנו כמובנים מאליהם ולהתמקד בכאב, בצער ובמה שאין. כנפיים יקרה! זה לא מובן מאליו מה שקורה לך עכשו! נכון, זה תהליך ואת בעיצומו. אבל לא כל אחד יכול להגיע למקום הזה. לא לכולנו יש אומץ לקפוץ למים, ולכן כולנו התפעלנו ממך. כולנו רוצות את האומץ הזה וכל אחת במקומה ובמה שעליה לעשות כרגע. מאד מתחברת גם לרצון שלך לדעת עוד, לשאול ולפחד מהתשובה - זוכרת איך הרגשתי לאחר כל שיחה עם אבי... ליז יקרה! כל כך נהנית ממילותייך המעודדות. כאשר ספרת על בן זוגך (איזו מטאפורה נפלאה יצרתם ביחד!) חשבתי לעצמי שזה לא מובן מאליו כאשר יש לנו בן זוג בכלל ובן זוג תומך בפרט. עלינו להודות על כל רגע שיש לנו את המתנה הזו וגם לומר להם זאת, מגיע לכל מי שתומך בנו שיידע עדכמה זה עוזר ומחמם את הלב. איך קראתי בספר? מליארדי אנשים חיים ללא בית וללא אוכל, מיליונים חולים במחלות סופניות וסובלים כאבים נוראיים, אכן יש לנו מזל! וככל שנראה את כל הדברים החיוביים, גם הקטנים ביותר בכל רגע ורגע כך יהיה לנו קל יותר עם הדברים הקשים. לי זה עזר מאד, פשוט שיניתי את המשקפיים ובמקום להתמקד בכל הרע, העצוב והכואב שמילא את כל כולי, התחלתי לראות גם את הדברים הקטנים האלו הכאילו מובנים מאליהם. אבל הם לא. כל כך מכירה את הכאב שכל אחת מביעה כאן, את הקושי עם לפתוח דברים, את הקושי אחרי שפותחים, את התחושה שזה לא ייגמר לעולם. נכון, זה לא ייגמר. כי ברגע שאנו מתחילות כל החיים יהיה לנו על מה לעבוד עם עצמנו, כל פעם ברמה אחרת. אולי פשוט הכי כדאי לא לחשוב שיהיה לזה סוף, כי באמת לא יהיה סוף עד שנעצום את העיניים. זה לא אומר שעלינו להתייאש, להיפך - עלינו לשאת עיניים בתקוה וכל הזמן לראות כמה התקדמנו עד עתה. לליאור (ולכולנו בעצם) מאחלת שנדע כולנו להגן על עצמנו בכל התחומים ובעיקר מעצמנו. לפעמים אנו הפוגעות הגדולות ביותר בעצמנו - אנו לא יודעות אחרת - וזה הזמן ללמוד, לשמור על עצמנו ולעשות לעצמנו רק טוב. וזה בסדר לי אם התעייפתן באמצע והפסקתן לקרוא.... אוהבת אתכן

02/11/2006 | 10:05 | מאת: מילי

את ככ צודקת שלשום באה אלי חברה בת 19 והיא חולה במחלה וחברה שלה סופני ככ כאב לי ופתאום הסתכלתי על עצמי ואמרתי את לא חולה את בריאה וכל הזמן אני רוצה למות ןהם רוצות לחיות מחכות להזדמנות הזאת למרות שזה קשה לחשוב על זה ולקבל את הדברים כשנמצאים במצב קשה כי לא רואים

02/11/2006 | 18:55 | מאת: חתולה

קוראת אותך בנשימה אחת וחושבת לעצמי , כמה האשה היקרה הזו פשוט צודקת , כמה שום דבר לא מובן מאליו , כמה קשה היה להשיג כל הישג כדי להתקדם , כמה דמעות נשפכו , כמה כאב עבר ושרף את הלב והנשמה עד שיצא לאור , כן לאוויר העולם כמו תינוק שנולד ,איך התהליך הזה פשוט מחזיר אותנו מעולם אחר , עולם של המון כאב ,לעולם שבו כן אפשר לחיות עם הידיעה ועם המחשבה שנפגענו ומכאן יש המשך חדש ,אני לגמרי מסכימה עם כל מה שכתבת למעלה , לא יודעת מה היא התוכנית של 12 הצעדים , אך אם היא עשתה לך טוב אני מאושרת לשמוע , אני בעד כל מה שעוזר להתגבר על הכאב ועל כל הטראומות ולצאת משם בחיים לחיים אייכותיים ,ורק רוצה עוד להוסיף דבר אחד קטן , לא רק נפגעות תקיפות מיניות למינהן צריכות להילחם את מלחמתן היומיומית , כל מי שחי צריך לעמוד איתן ונחוש להילחם את מלחמת הקיום שלו על כל המשתמע מכך , החיים לא קלים לאף אחד כיום , חוץ אולי מכל המיליונרים למינהם , אבל הם במיעוט ,אהבתי לקרא אותך , חיבוק גדול - לאישה גדולה מהחיים חתולה

02/11/2006 | 19:39 | מאת: ליז

תודה אסתר, בהחלט יודעת על מה את מדברת , מכירה מקרוב את תוכנית 12 הצעדים ובהחלט משתמשת בכלים שרחשתי בעזרתה. מודה ודואגת גם לידע את בן זוגי על כמה שאני מעריכה ומכבדת את זה שהוא שם בשבילי. תודה , חיממת את ליבי. ליז

02/11/2006 | 22:52 | מאת: שדה ניר

כל מילה בסלע! והסייפא של דבריך כל כך נכונה ונבונה ומיושמת על ידי במיוחד לאחרונה כחוויה מתקנת מופלאה....באופן המחזיר את השליטה לחיי ואת המושכות לידי.... כיום אני מגינה על עצמי בכל מחיר.......עומדת על זכויותי...ומוציאה את האמת והצדק לאור על מנת לא להמשיך להיות קורבן תורן לא בהתייחס לאונס שהתרחש לי מחוץ לעולם הוירטואלי וכמובן שלא מאותה סדרתית המצויה כאן!!!! תודה על דבריך החכמים והחמים....... וממש בצירוף מקרים מפעים מגילת התודה רבה שלי על הדברים הלכאורה מובנים מאליהם מתנוססים ומועלים על נס על ידי- לעיל- בריישא של הפורום(נכון לרגע זה)! חיבוק אור ואהבה. שדה ניר

01/11/2006 | 23:14 | מאת: דמעה

כל מה שרצית ביצוע: הדורבנים "כבה הירח, שעה קשה כשהוא בורח, היא מרגישה כמה רע לה, פתאום נטושה, מנסה להתגעגע בצד הדרך יש לה פינה אבל אין ערך, אין מנגינה מתנגנת במקום הקנאה, לא נולדנו שווים אף פעם וכל מה שרצית זה אהבה, אף פעם לא היית קרובה, ספגת יצרים בתקווה שתוכלי יום אחד לברוח היא מתעוררת, לא רוצה לעמוד, צריך ללכת ולעבוד, בטלה מזמינה מחשבות שמהן היא רוצה לברוח אחד אחד ממנה יוצאים, היא משדרת בערוצים של שנאה ושל כעס עזים ומתי כבר יבוא האחד? שיקום, לא יפחד, ישנה את הכל מתוך השקט, היא מבינה הוא לא יגיע- גם לא עוד שנה, אבירים מהסוג שחלמה לא יגיעו לכאן אף פעם" ממשיך להיות רע...כבר אין לי סבלנות לעצמי... דמעה

01/11/2006 | 23:50 | מאת: שדה ניר

מה אוכל לעשות על מנת להקל מעליך את התחושה הקשה? האם לחזור ולהדגיש לך כמה את שווה, רגישה, אמפאטית וקשובה יסייע לך??!? ומעבר לכך קבלי חיבוק עוטף, מלטף ומרגיע. אתך יקירתי. שדה ניר

01/11/2006 | 23:53 | מאת: כנפיים...

גם אני מאוד מתחברת לשיר הזה... תני לעצמך זמן... ואל תאבדי את התקווה... מבטיחה שיהיה טוב יותר... מחר יום חדש, תקבלי החלטה עכשיו שהוא יהיה טוב יותר.... איתך...

02/11/2006 | 07:01 | מאת: דמעה

שוב לילה לבן...לא מוצאת את עצמי כבר מרוב עייפות...מנסה להזכיר לעצמי שזאת תקופה וזה יעבור אבל לא ממש מאמינה בזה כרגע.... דמעה עייפה עד דמעות

02/11/2006 | 08:32 | מאת: ליאור

מצטערת על מה שעובר עלייך.... מקווה שתחדשי היום כוחות... אני? כרגיל את יודעת..... ליאור

02/11/2006 | 19:45 | מאת: ליז

שולחת אור ותקווה - למרות שרע בין השורות ובין השירשורים נדמה לי ותקני אותי אם אני טועה יש איזה שיפור קטן .. האם גם את מזהה? ליז

04/11/2006 | 03:49 | מאת:

דמעה יקרה מה קורה? אך עוברת השבת... קצת יותר טוב???? מקווה שכן שאת יכולה לראות את כל הטוב שיש בך.... כל הדברים הנפלאים בך ויש הרבה.... האור נמצא בתוכך קבלי אותו... יאיר את כל כולך.. שוכלי לראות ולהרגיש אותו אידה

01/11/2006 | 07:06 | מאת: דמעה

רק רציתי להגיד לך שאני מתפעלת בכל פעם מחדש ממך...את בונה לעצמך עתיד...צעד אחרי צעד...לא מוותרת...נלחמת על הזכות שלך להיות מאושרת...ותמיד לא מאבדת תקוה שמחר יהיה טוב יותר..המילים שלך נותנות לי המון כוח... דמעה

01/11/2006 | 23:51 | מאת: כנפיים...

תודה לך דמעה... לפעמים אני מתלבטת אם לכתוב על משהו מסוים או ללחוץ 'שלח' בסוף ההודעה... וגם אחרי שאני שולחת אני מתחרטת.. ורק לקרוא את המילים שלך.. לדעת שלפעמים זה גם מחזק אתכן, זה היה שווה... מאוד ריגשת אותי... שולחת לך חיבוק ללילה טוב ורגוע... איתך..

01/11/2006 | 01:35 | מאת: גל של מחנקקקקקקקקקק

זה התחיל עם מגירנה חזקה ובחילה ותשישות בבוקר,איך שהוא דידתי לעבודה כי החודש הזה כמעט ולא באתי,במונית שירות יש לי שיטה אני עושה את עצמי נרדמת ואז אני לא משמשת נקודת מעבר לכסף של האנשים עד הנהג אז עצמתי עיינים והתשישות האמת גרמה לי להרגיש כאילו אני מרחפת כאילו אני שני אנשים זאת שיושבת על הכיסא וזאת שמרחפת מעל הרגשתי שאני עומדת להתעלף כל רגע, ואז תוך כדי נמנום הרגשתי מכה חזקה בראש לא הבנתי מה קורה איתי מסתבר שמישהי שישבה מאחורי וקמה לצאת במהירות נתנה לי מרפק חזק בקודקוד הרגשתי כוכבים כאב חזק ולחץ בראש מהמכה כנראה ירדתי מהמונית שהגעתי לעבודה ושמתי קרח להוריד את הנפיחות עכשיו אני מרגישה כאב עדיין, ויש לי גם קצת בחילות פוחדת ללכת לישון בעבודה כבר לא ממש יכולתי לתפקד בקושי דיברתי עם אנשים מבחוץ אבל החזקתי את עצמי בכח עד סיום המשמרת שלי כי היו לי דפיקות בראש מחר לקחתי חופש כי זה גם התחלת חודש חדש אני אנוח ואנוח ואנוח ואכנס לבועה שלי רחוק ממרפקים תוהים תשושה מהכל

מקוה שישנת ושכאב הראש עבר...יש ימים כאלה שפשוט קשים מבוקר עד ערב...המזל הוא שאחרי כל יום כזה בא יום חדש עם סיכוי שיהיה טוב יותר... תחזיקי מעמד דמעה

01/11/2006 | 18:48 | מאת: גל של מחנקקקקקקקקקקקקק

כן יש ימים כאלה שמרגישים שלא הולך כלום מהבוקר שקמים ועד צאתו והיום החדש עדיין לא טוב לא מרגישה טוב מכל הבחינות ואני משתדלת להחזיק מעמד ,השאלה עד מתי

01/11/2006 | 12:19 | מאת: .חתולה

היי מתוקה איך את מרגישה היום ? הוקל מאט ? גמני הייתי רוצה להשאר כל היום לנוח בבית או במיטה ולא לעשות כלום , באמת תנצלי את היום למנוחה טוטאלית מקווה שהראש כבר לא כואב לך שולחת חיבוק גדול מאודדדדד ועוטף מתוקה שתרגישי טוב חתולה

01/11/2006 | 18:45 | מאת: גל של מחנקקקקקקקקקקק

אני עדיין עם כאב ראש,ועייפות כל הזמן רוצה לישון,ולא הלכתי היום לעבודה, אם ימשיך ככה גם מחר אני לא אלך,אני כבר לא יודעת אם הכאב מהמיגרנה שהיתה לי אתמול או מהמכה שקיבלתי תודה על החיבוק זקוקה לו מאוד

01/11/2006 | 23:45 | מאת: שדה ניר

מקווה שאת כבר לאחר הסאגה המדאיגה.... וקיבלת חנינה מן הבחילה והמיגרנה ולמכה עלה ארוכה...ולא ארכה.......:-) דואגת לך ביתר שאת!!! אנא עדכני אותי. שדה ניר

02/11/2006 | 11:25 | מאת: גל של מחנקקקקקקקקקקקקק

עדיין עם כאב ראש המום חטפתי ממנה מכה כנראה חזקה אני כבר אשאר חמישי בבית הודעתי כבר בעבודה זקוקה למנוחה אני לא מוצאת את עצמי כבר

02/11/2006 | 06:55 | מאת:

גל יקרה מקווה שאת יותר טוב... יום נפלא שיהיה .... מנוחה ומילוי מצברים ואנרגיות אידה

02/11/2006 | 11:28 | מאת: גל של מחנקקקקקקקקקקקקקק

ומהבוקר מרגישה כמו גוש של חנק בגרון רוצה לצרוח ולבכות ולא יודעת למה והראש עדיין כואב עמום תיזכורת למכה המוזרה הזאת אולי פעם הבאה אני אשב עם קסדה על הראש אי אפשר לדעת מאיפה תגיע המכה תרתי משמע

הי גל, איך היום? מקווה שהמיגרנה עברה... אם לא , אולי כדאי להבדק - מקווה שלא חטפת איזה זעזוע מוח קל ממכת המרפק. שמרי על עצמך המשך ערב נעים ליז

31/10/2006 | 07:27 | מאת:

כבר יום שלישי.... שיהיה יום נפלא... עם נחוחות הסתיו.... העצים משילים את העלים בשלל צבעים... ימים של שמש וקצת גשם.... גשמי ברכה.... הכל לטובה יום נפלא ומחוייך לכולכן אידה

31/10/2006 | 10:07 | מאת: מילי

תודה לך אידה ולכולם באמת צריך בוקר טוב אחרי שנרדמתי בסביבות 4 וקמתי מוקדם מאוד בגלל אמא שלי ורבתי איתה על הבוקר ואני גמורה מעיפות אחרי שבועות שבקושי עצמתי עין ובא לי לבכות ולצרוח עצבנית נמאס לי ממנה ומכולם בבית הזה אתמול עשיתי לאחותי יום הולדת הפתעה והיא אמרה למה עשית .עשיתם לי רק פדיחות. בחים זה לא קרה לי פשוט אבדתי שליטה ומרוב שהיא עצבנה אותי ולא עזבה אותי זרקתי 2 כוסות אני לא מאמינה בחים שלי לא עשיתי כזה דבר אני בשוק מעצמי כל הגוף רועד לי מהלם סחרחורות כואב לי כל הגוף והידים מהשפשופים

31/10/2006 | 10:09 | מאת: מילי

עד לאן המצב יכול להתדרדר??עד מתי?? שיהיה לכם אחלה של בוקר....

31/10/2006 | 10:32 | מאת: ליז

מילי , מה שאת מתארת זה את מילי מגיבה לסביבה, את מילי כועסת , את מילי שונאת , את מילי מרגישה ומגיבה . בניגוד למילי שהרשת לעצמך להיות שנים, הנפגעת, הנעלמת ונאלמת , הנכנעת, היס מנית . זה מה שהגן עלייך המון זמן וזה היה בסדר ונכון אז אבל היום את דורשת לעצמך יותר, ובתוך התהליך של הריפוי - עכשיו את מתחילה לחוות דברים, להרגיש, וזה כואב ומפחיד. אבל אם תרשי לזה לקרות תראי שגם יגיע הזמן שתחושי דברים נעימים כי ברגע שמותר להרגיש ולומדים להכיל את הרגשות אין סוף למנעד , אין סוף לחוויות, רק תרשי להן להיות שם ותראי עוד יהיה טוב..... לא להתיאש, זו ממש ההתחלה ותזכירי לעצמך שזה משהו טוב שקורה לך, גם אם כרגע זה לא ממש נעים לגלות מילי חדשה. היופי הוא שיש עוד הרבה מיליות שמתכוננות להופיע ולהפתיע רק תרשי להן. מחבקת - ליז

31/10/2006 | 11:27 | מאת: ליאור

מה שלומך? אכן לא נעים לנסות לעשות משהו טוב למען האחרים, ולקבל תגובה שכזאת... מאמינה שכוונתך היתה טובה, ובגלל זה מפך הנפש שלך מוצדק.... יבוא יום יקרה, וילמדו להעריך אותך.... אני כאן מאד מעריכה את המעשה היפה שלך...אל תתני לזה לשבור אותך. ליאור

31/10/2006 | 11:23 | מאת: ליאור

יום שלישי פעמיים כי טוב.... גם לך רחוקה שלי, יום נהדר עם שמועות טובות כמו אצלי.... יום זורח גם לשאר החברות כאן. ליאור

31/10/2006 | 18:58 | מאת: .חתולה

למרות שכבר לא בוקר בכל זאת שמחה לראות אותך כאן וניחוחות הסתיו הם מהאהובים עלי , פריחת הדשאים , עצי הפרי , רק להסניף אותםםם וכן כמובן הגשמים איזה כייף שיהיו גם לך ימים נפלאים חתולה

31/10/2006 | 23:39 | מאת: שדה ניר

שאי ברכה והצלחה.......

01/11/2006 | 07:20 | מאת: דמעה

נו ספרי איך עבר ההלווין...הילדים שלך התחפשו? שולחת לך "מתנה" ממני...אם אני זוכרת נכון כבר ממש קריר שם אצלך....כשתרגישי שקר לך תשימי ידיים מול המסך...תעצמי עיניים ותדמייני את להבות האש מחממות אותך...ואת טעם השוקו המתוק והחם שמחליק בגרון.... http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/7/7d/FireplaceWithFire.jpg http://www.wholefoodsmarket.com/recipes/images/wc_mexcocoa.jpg מתגעגעת דמעה

02/11/2006 | 06:52 | מאת:

היה דוקא יומיים דיי חמימים.... והילדים יכלו להתחפש ללא חשש לקור .... הייתה חוויה מיוחדת..... למי שלא מכירה: הילדים מתארגנים יחד מחופשים ומצויידים בסלסלות בצורות שונות של דלעת .... עוברים בין הבתיים ודופקים בדלתות ...בכל הבתיים מחכים להם וממלאים להם את הסלסלות בממתקים...הכל עטוף וסגור בשקיות קטנות.... נחמד...הילדים נהנו...וגם הגדולים... אידה

02/11/2006 | 19:52 | מאת: ליז

ובכל זאת מחזירה לך ברכה. חייתי שנתיים בניו יורק בתור ילדה , ויש ריח מסויים מאוד שמזכיר לי את התקופה הזאת והצבעים ... אוי איזה צבעים. תודה אידה ליז

30/10/2006 | 19:12 | מאת: ליאור

רק עכשיו גלגלתי למטה אל ההודעות. (לא את כולן אני קוראת) ורציתי להבהיר, שממש אבל ממש לא התכוונתי בקשר לספרדית. אנסה שוב. את יודעת איך זה כשיש לך בבית ילדים מתבגרים שמשתלטים על הטלוויזיה.... ומרוב שהם צופים בתוכניות בשפה הספרדית איך לאמר? לא יכולה לסבול אותה.... אבל ממש לא אישי מאמי.... ממש לא... הקטע הוא שאחת השחקניות מפרסמת שמפו, וכל פעם אני צועקת למסך הטלוויזיה. לכי הביתה כבר, לא מספיק שבגללך אני מפסידה תוכניות? אז גם בפרסומות צריכה לסבול אותך? הילדים נהרסים מצחוק.... עוד פעם חתולילה, לא לקחת אישית כן? וזה בסדר לקרוא לי קטנטנה באיזו שפה שבא לך.... העיקר להקטין אותי בגיל..... ואם אפשר לסדר לי את העניינים האחרים שמתלווים לזה, כמו הורים אחרים.... אני ממש אהיה מושלמת.... ביי יקרה... המון אהבה... ליאור

30/10/2006 | 19:17 | מאת: .חתולה

כבר שחכתי מזה ליאורייייש וזכותך המלאה לא לאהוב מה שלא בא לך לאהוב לא לקחתי שום דבר באופן אישי השארתי לך הודעה בהמשך למה שכתבת לליזי חתולה

30/10/2006 | 19:31 | מאת: ליאור

ואם לא יבוא לך להגיב זה גם בסדר....

30/10/2006 | 11:40 | מאת: כנפיים

קודם כל תודה לכולכן על התגובות החמות על ההודעה האחרונה.. מאוד ריגשתן אותי.. באמת.. ומה שאני מנסה כבר כמה ימים לכתוב לכן ולא ממש יוצא לי זה, שנכון שהשיחה עם אחי דרשה ממני הרבה אומץ והיא לא הייתה פשוטה או ברורה מאליה... אבל זה לא עושה אותי גיבורה.. לפחות לא יותר מכל אחת אחרת שכותבת כאן... אני באמת מאמינה שזה תלוי בכל אחת מאיתנו, וכל אחת ואחד מסוגל/ת לעשות את הצעדים שחשובים בשבילה... אם זה להגיש תלונה, אם זה שיחה מהסוג שאני עשיתי עם אחי, אם זה לקום בבוקר לעבודה ולתפקד (שלפעמים זה כל כך קשה...),לכתוב כאן כשקשה ולשתף או כל דבר אחר... כל אחת והדרך שהיא עוברת... אני באמת מאמינה שבכל אחת טמונים כוחות גדולים, אנחנו "רק" צריכות ללמוד להאמין בעצמנו ובדרך שלנו... לא לאבד את התקווה והאהבה... היה לי מאוד חשוב לכתוב לכן את זה כי הרגשתי שלפחות חלק מכן חושבות שעשיתי את הבילתי אפשרי או משהו כזה.. וזה ממש לא ככה... זה דרש המון עבודה ותהליך שעברתי המון זמן, כנראה מהרגע שנזכרתי עד הרגע ששוחחתי איתו (ולא נראה לי שהוא אי פעם נפסק...) וזה לא בשמיים... כל אחת מסוגלת להגיע למקום הזה אצלה... תלוי רק בנו... וחוץ מזה... אני רוצה לומר לכן שזה לא כל כך פשוט עכשיו... לפעמים אני מרגישה ריקה, מן תחושה שקשה לי להסביר... כאילו הוצאתי את זה מעצמי ונשאר איזה חלל ריק כזה... ולפעמים זה עושה אותי עצובה... כשאני חושבת על השיחה והדברים שהוא אמר וכמה היה לו קשה... מצד אחד עולה תחושת הזדהות עם הכאב שלו, כואב לי שזה קשה לו כל כך, מצד שני פתאום זה עושה את זה אמיתי יותר... למרות שכבר למדתי להאמין לעצמי ולא היה לי ספק במה שקרה, פתאום זה קיבל עוד תוקף, כאילו הוא נתן לזה איזה אישור או משהו כזה... ובמהלך השיחה איתו עלו בי מחשבות שאולי יש עוד דברים שאני לא זוכרת... וגם באיזשהו שלב של השיחה רציתי לשאול אותו אם זה קרה שוב, עם מישהי אחרת... אבל זה היה יותר מידי בשביל שנינו.... בקיצור, לא קל עכשיו.... אבל יהיה בסדר... שיהיה יומטוב והמשך שבוע נעים לכולכן :)

30/10/2006 | 12:44 | מאת: חתולה

את צודקת לחלוטין , כמישהי שעברה את הנסיון שלך אני יודעת שככה באמת מרגישים שום דבר לא באמת בשמיים , הכל תלוי בנו , ונכון שצריך המון אומץ , ונכון שצריך לעבור את התהליך כדי להגיע למקום הזה שהוא לא מובן מאליו , אפילו מאוד קשה , ואחרי הכל , אחרי שקיבלת את האישור שאכן קרה הדבר , ולמרות שהוא התפתל לו , את מרגישה עכשיו ריקנות , תמיד אחרי שסוד משתחרר הוא משאיר אחריו ריק אחד גדול ,כי הסוד כבר לא שם ונשאר המקום פנוי ,עכשיו תנסי למלא אותו בדברים יפים שרק יעשו לך טוב ,כמו למשל ,אני לא שיקרתי , הכל היה אמיתי , לא רק אני סבלתי , גם הוא סבל ועוד סובל ,אני כבר אחרי הכל ואיזה טוב שכבר הכל מאחורי ,מגיע לי חיבוק אחד גדול ואולי אפילו תבקשי מאביך ( אם זה מתאים ) או מישהו/י שאת סומכת לתת לך חיבוק גדול , כן , עשיתי כברת דרך רצינית ואני ראויה לכל מילה טובה שיגידו עלי , הייתי אמיצה , פתרתי בעיה קשה שהפריעה לחיים שלי ,,,,,,,,,,,וכן הלאה ,,,,,,, כל דבר טוב שאת יכולה להמשיך להוסיף עד שתרגישי שהחלל מתמלא , כי באמת אבל באמת שמגיע לך הכי טוב שיש , ותפנימי את זה , לא כל אחת מסוגלת לזה , ואני שולחת לך מכאן חיבוק ענקקקקקקקקקקקק עד ל,,,,,,,היכן שאת נמצאת ,,,,,,,,, חתולה

30/10/2006 | 18:28 | מאת: ליז

זו אני שהשתמשתי בביטוי בלתי אפשרי - וזה מובן , כמו שמובן - שכל שלב שאני עוברת מבחינתי, יום לפניכן היה מבחינת הבילתי אפשרי... והפירגון הוא אמיתי, ומשקף לך עצמך איך את מתקדמת , אז זה בסדר שאנחנו קצת מעריצות אותך בשביל זה .גם אם היה הרבה יותר קל להתייחס אל כל התהליך כמהלך נורמאלי .. אבל יקירתי - המצב שנקלעת איליו ושכלנו נאבקות להחלים ממנו הוא בהחלט לא נורמאלי. רוצה לשתף אותך בשיחה שהיתה לי עם בן זוגי באחד מהלילות ללא שינה: 3:00 בבוקר ואני מציקה לו, לא יכולה להיות לבד עם המחשבות. הוא מבקש שאשתף אותו ואני אומרת - "הטיפול הזה... אני לא יודעת אם זה טוב ... אני חופרת וחופרת ואין לזה סוף..." והוא עונה " ככל שחופרים הבור נהיה עמוק יותר , ולאחר הפסקה מטודית ממשיך - אבל הערימה שבחוץ גדלה..." ומוסיף להשתעשע עם המחשבות ואומר ".. ואז מביאים שופל שלוקח את הערימה רחוק רחוק..". ואני שואלת - "ומה עושים עם הבור שנוצר???" והוא עונה: ממלאים אותו עם מה שרוצים... זה כל היופי!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מאחלת שתצליחי למלא את הבור בהמון דברים טובים. מחבקת - ליז

30/10/2006 | 18:58 | מאת: ליאור

ערב טוב יקרה.... אם אני אגיד לך שהבוקר נפגשתי עם המטפלת שלי. ואלו בדיוק הדברים שחלפו במוחי, תאמיני לי? ההרגשה הזאת של הנבירה ללא תכלית? כבר כמה זמן שלא היה רצף טיפולי. מכל מיני סיבות. חגים... הצלע השבורה שלי ועוד... רק שאלתי אותה למה אני צריכה להגיע אליה, כשאין לי צורך עכשיו להתחיל שוב... לא העזתי להגיד לה שללא טיפול אני מרגישה הרבה יותר טוב... הייתי רוצה לשתף עוד....אבל לצערי כבר לא מרגישה כאן כל כך בטוח....בעניין של הלשתף...וזה הפסד שלי, לזאת שזאת בעצם הייתה כוונתה, אבל מעבר לזה, המקום נשאר מקום בשבילי וזה הרבה... מרגישה את הוואקום שנוצר בעקבות דברים שכן פרקתי בעבר, אבל לא מצליחה למלא אותו, לצערי.... לכנפיים המקסימה והגיבורה. עשית מעשה אמיץ מאין כמותו....מודה שאני לא הייתי מעיזה לעשות לעולם.... כל הכבוד לך... מקווה שכמו שליז אמרה, החלל יתמלא בדברים טובים. אמן. ליאור

30/10/2006 | 22:18 | מאת: שדה ניר

את ובן זוגך יצרתם בצוותא מטאפורה מצוינת עם כל הציוד והתפאורה הנדרשת לאוירה:-) אהבתי ואני מאמצת אל חיקי בחום!!! רצה למלאות את הבור שנוצר- את החור שנפער לאחר שסילקתי עוד מפגע מחיי והחזרתי במובנים מסוימים את השליטה לחיי! מחבקת ואוהבת עד לבלי די שדה ניר

30/10/2006 | 22:13 | מאת: שדה ניר

תצדיעי לעצמך ותהי גאה בעצמך על התהליך ועל האומץ וגילוי הלב שלך לפתוח את הנושא מול אחיך הפוגע- עם כל המשתמע... ואנא ממך אל תגמדי את גודל המעמד המיוחד!!! את ראויה לכל הערכה וברכה! בדיוק היום עורכת הדין שלי שמתנדבת במקביל אף במרכז לנפגעות תקיפה מינית אמרה לי שאני אשה מאד מאד חזקה ועלי להיות גאה בעצמי ועצם זה שהגשתי תלונה בגפי, יזמתי עימות עם הברנש והוצאתי את הצדק לאור והאנס שלי עבר 180 מעלות!!! מכפירה מוחלטת במעשה הנפשע הגיע להודאה בסעיפי האישום המיוחסים לו! זאת הצלחה מסחררת שלי וחגיגה גדולה ביותר!!!אני טיפוס שלא מוותר!!! עד אשר הצדק והאמת הוכחו מעבר לכל ספק והוא הכה על חטא!!! גאה בך יקירתי. ושולחת חיבוק ענק מימדים השמור אצלי לאירועים מיוחדים:-)

31/10/2006 | 07:14 | מאת:

את בהחלט אמיצה וגיבורה.... אני חושבת שכל משתתפות הפורום הן כאלה ללא ספק כל אחד ממקומה ומהתמודדויות שהיא עוברת...ממשיכה ונלחמת.... אך את שיתפת וכולן התייחסו מהתפעלות והערכה רבה אלייך... כן הזרקור היה אל הגיבורה התורנית...את! זה אולי מביך....וקשה לקחת את המקום הזה אך מגיע לך ללא ספק!!! אני מבינה את הרגשת הרייקנות אחרי השיחה... נשארים עם תחושות ומחשבות של אחרי...ולא יודעים כל כך מה לעשות איתן.... יש הרגשה שיש עוד לדבר? עוד לשאול...? לעבד ולדבר על מה שהיה...? ואולי גם שואלים מה הלאה? מה אחרי.... שעשיתי את הצעד הזה? הכל אמור להסגר? אני אמורה להמשיך כאילו לא היה.... רק לאהוב אותו? יש עוד צדדים? מה עכשיו? דברת על השיחה הזו עם מישהו/י? את מוזמנת לשתף ... איתך אידה

01/11/2006 | 02:13 | מאת: כנפיים...

בכלל לא מרגישה אמיצה וגיבורה כרגע... מרגישה בעעעעעעעעעעע אולי זה תקופה עמוסה או רגישה, אולי זה בגלל הימים הללו של החודש, אולי זה כל מני דברים קטנים שמצטברים, אולי זה כי אין הרבה עם מי לדבר.. ממש לדבר, לעבד כמו שאמרת, לעבוד על הדברים... אולי ואולי ואולי... רגע ככה רגע ככה.... אני עייפה!!! בא לי ללכת לישון ולקום בבוקר ליום חדש עם מצב רוח קצת יותר טוב... בכלל בא לי לטוס לאן שהו כבר ולהרגיש הכי חופש והכי כייף... להיות באיזה חוף בתאילנד או אוסטרליה או איי שייסל או משהו כזה ולהשתזף בשמש עם המוזיקה וספר טוב.. גם זה יגיע יום אחד... לא רחוק מידי... והאמת שחשבתי על זה בימים האחרונים, ונראה לי שהשיחה הזו הייתה רק ההתחלה... יש עוד לא מעט על מה לדבר ולעבוד, ובאמת לא יודעת מה לעשות עכשיו... כרגע צריכה קצת להניח לזה... כשיגיע הזמן אני ידע מה לעשות עם זה נראה לי... (וזה לעומת אבא שלי שחושב שעכשיו אני משוחררת ויכולה ללכת ולמצוא לי חבר- כמעט המילים המדיוקות שלו.. הוא חושב שעכשיו הוצאתי את זה, דיברתי על זה וזה מאחורי... לכי תסבירי לו שזה לא ממש נגמר בזה....) טוב, באמת הגיע הזמן ללכת לישון.... מזכירה לעצמי לקבל את מה שעולה ואת המצב רוח הזה, שזה זמני וגם זה יעבור... מחר יום חדש.... לילה טוב שיהיה...

01/11/2006 | 18:52 | מאת: גל של מחנקקקקקקקקקקקקקק

מתנצלת, אני לא בתקופה טובה עכשיו,

תודה לך גל.... מקווה שהתקופה הזאת תעבור במהרה ויוקל לך... זכרי שאנחנו כאן.... שולחת חיבוק..

30/10/2006 | 07:12 | מאת: דמעה

מישהו גדול ביצוע: שי גבסו "עוד ענן אפור בפנים עובר - שט הוא מושיט ידיו שאבוא אליו בחושך רק רוצה הביתה, רק רוצה הביתה. מישהו גדול שם ישמור עלי שלא אפול יד רכה תבוא אלי שותקת שם ומרגיעה אז ראשי יצנח עייף מפחד שוב בתוך חיקה מישהו גדול שם ישמור עלי שלא אפול. עוד ענף קטן בפנים נשבר - בום עוד מכה, עוד מכה ולא אוכל לקום רק רוצה הביתה, רק רוצה הביתה." דמעה

30/10/2006 | 07:37 | מאת: אסתר

ח י ב ו ק ג ד ו ל ל ל ל ! ! !

30/10/2006 | 11:00 | מאת: ליאור

יקרה שלי, אל תתני לכאב לנתק אותך.... דואגת יקרה, את יודעת שאני נודניקית נכון? חייבת לרוץ עכשיו.....אבל לא אוותר לך, עד השינוי המיוחל, שיבוא.... ליאור

30/10/2006 | 13:01 | מאת: .חתולה

לכלונו לפעמים נגמרות המילים , מה שאסור שיגמר לנו זה התקווה לימים יותר טובים , לא להרים ידיים , השיר הזה של שרית חדד מאוד מחזק אותי כל פעם מחדש , הלוואי שיחזק אותך גם לראות את הכאב שרית חדד מילים: יוסי גיספן לחן: שמואל אלבז בשלכת עץ עומד לבדו ברוח אין לו רגע חם ואין לו צל לפעמים גם הוא רוצה להרגיש בטוח ולא כמו פרח שנובל ולפעמים הזמן בוחן אותנו מניח לרגלינו מכשולים אף לנו יש את הכוחות שלנו נראה לו שאנחנו יכולים לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים להיצמד אל החיים חזק לא לוותר להאמין בכל הלב שיהיה עוד טוב ושלמרות הכל אנחנו נתגבר אלוקים רואה הכל משגיח מלמעלה שלא נאבד את התקווה וגם אם לפעמים כואב צריך ללכת הלאה אין דבר הכל רק לטובה ולפעמים הזמן בוחן אותנו מניח לרגלינו מכשולים אף לנו יש את הכוחות שלנו נראה לו שאנחנו יכולים מכל הנפילות אנחנו קמות - נאחלת לך מכל הלב לקום מחוזקת גם מהנפילה הזו חתולה

30/10/2006 | 22:01 | מאת: שדה ניר

עורכת הדין שלי המדהימה והמקסימה ממוקמת בעיר תל אביב והיום שוטטתי לי להנאתי לאחר סידור העניינים בעיר ללא הפסקה...ולפתע בפאתוס פנתה אלי אשה בשאלה כאשר קולה היה זהה באופן מפתיע לטובה- לשלך!!! קורולציה מושלמת כולל האינטונציה!!! אז תדעי שחשבתי עליך היום בתל אביב והתפללתי לאלוהים שיבליח לך קרן אור בחשרת החיים!!!כי מגיע לך חיים מאושרים ופורים- באמת ובתמים!פיצוי ושיקוי על כל הימים האיומים... מחבקת ומחזקת, שדה ניר

31/10/2006 | 07:18 | מאת:

זה בסדר....מותר לנו להשתמש ולהזדהות עם מילים לא שלנו.... אני יכולה להבין את הרגשתך והרצון שמישהו ישמור שלא תפלי... יד רכה... ורצון למקום מבטחים....הבייתה... שולחת לך חיבוק מחזק... הגנה כהילה.... מקווה שקצת יותר טוב.... אידה

29/10/2006 | 23:39 | מאת: מילי

דמעות..............

30/10/2006 | 00:15 | מאת: שדה ניר

על מה ולמה נשמה???. זולגות הדמעות וניקוות בעינייך?

30/10/2006 | 01:38 | מאת: .חתולה

מילוש רוצה לשתף ? הדמעות שוב חזרו ? איתך מתוקה חתולה

30/10/2006 | 07:38 | מאת: אסתר

29/10/2006 | 21:48 | מאת: דמעה

גשם אחרון ביצוע: עברי לידר מילים: אהוד מנור לחן: יאיר רוזנבלום "גשם בוא, רד עלי, בוא כסה אותי עכשיו, אותי ואת ימי. רד לאט, רד ושא אותי לים אל נא אל תחדל לרדת לעולם, אל תחדל. רד עכשיו, רד עלי שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם. וענן, יחוג מעל ימי הים, חוג יחוג יומם וליל, חוג יחוג ורוח מיילל. והים יגיע עד גגות תבל, ואין אוויר אין אש אין חול, ואור אחרון ייגוע בלאט בלי קול וקץ לכל. לילה בוא, רד עלי בוא עטוף אותי עכשיו, עצום את שתי עיני. רד לאט, את עין השמש האפל שים ידך ביד הגשם הנופל, ונופל. .. גשם בוא, רד עלי, שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם." דמעה

29/10/2006 | 23:15 | מאת: שדה ניר

לגשם אף תכונות של זיכוך, איוורור וטיהור השטח ממשקעים זכרונות ומקומות!!! מאד מקוה שהיורה המבורך ישרה עליך לפחות טיפה מים סגולותיו הנעלות והמרוממות! מחבקת ומחזקת ברוך, שדה ניר

30/10/2006 | 01:36 | מאת: .חתולה

איתך בלי מילים

29/10/2006 | 21:16 | מאת: בובה על במה

זה לא יתכן שזה קורה לי. אני בשוק ולא מאמינה... ראיתי ש"אחי" מציץ לי בבלוג. הייתי בחדר של גיסתי, והוא היה בחדר של המחשב. עכשיו, לפני שהלכתי לטפל בתינוק, כנראה שהשארתי את הבלוג פתוח (חכמה שכמותי). הוא ראה מה כתבתי לא יודעת כמה הוא הספיק לראות, אבל את מי זה מעניין הוא קרא. ואני רוצה למות. הרצון לחתוך גדול . דברתי עם המטפלת, היא הצליחה למנוע ממני לעשות זאת, אבל עכשיו שוב רע. אני חייבת להרגיע את עצמי אני חייבת. חייבת חייבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת נמאס לי, למה זה היה צריך לנחות עליי עכשיו? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף שונאתתתתתתתתתתתתתתת וכואב לי הלב כבר עומד להתפוצץ לא מחזיקה מעמד עכשיו נשברת מתמוטטת לא יכולה באמת שלא יכולה.

29/10/2006 | 21:21 | מאת: ליאור

אני המומה..... לא יודעת איך להגיב ממש.... את מכירה את הנפשות הפועלות. נשמע מפחיד מה שקורה לך.... תשמרי על עצמך עד כמה שניתן....ואני כאן יקרה בשבילך.... ליאור

29/10/2006 | 21:35 | מאת: בובה על במה

תודה ליאור לא יודעת אם נרגעתי.. מה שכן, חתכתי. לא יכולתי .. ולא הצלחתי להתאפק. מה לעשות, חסרת תקנה שכמותי

29/10/2006 | 21:43 | מאת: שדה ניר

קודם כל תירגעי נשמה שלי!!! אני אתך תדיר..... ולגבי הבלוג:אחיך הנו היחיד שצריך להתבייש ולהכות על חטא על כל ההשלכות מרחיקות הלכת של מעשיו הנלוזים והנבזיים!!! את האמת שניכם יודעים היטב!!! ועתה הפוגע נוכח ונחשף לצד השני של המטבע.. לצד הנפגע שסובל יסורי איוב ולא נכנע לרצון שלו לטייח ולתעתע...ועושה הכל על מנת לטפל בעצמו!!! אין כמו האמת נשמה שלי! האמת זה השקר הטוב ביותר!!! אני אתך, מחבקת ומחזקת, אוהבת וכואבת עמך, שדה ניר

29/10/2006 | 22:08 | מאת: שדה ניר

29/10/2006 | 22:09 | מאת: שדה ניר

30/10/2006 | 01:28 | מאת: בובה על במה

בובית שלי תרגיעי זה שראית אותו מציץ לבלוג שלך לא אומר שהוא הספיק לקרא מה כתבת שם , חוץ מזה איך הוא יכול לדעת שזו את בובה ,,,,,,,,,, לא כתוב שם שמך האמיתי כך שגם אם הוא קרא כמה שורות ,מה שלא נראה לי, אין לו ממש ענין במה שקורה שם , אולי תפסת אותו בדיוק כשנכנס ? ואם קרא מה תעשי ? אין לך במה להתבייש מבינה !!!!!!!! תמשיכי את החיים כרגיל ואל תתיחסי אליו בכלל , חתולה

30/10/2006 | 01:31 | מאת: חתולה

שוב כתבתי את שמך בכותרת במקום את שמי ולמה ? כי אני ממהרת לכתוב לך ולא שמה לב מה אני כותבת אוףףףףףףףףףףף מצטערת מתוקה

30/10/2006 | 07:07 | מאת: דמעה

מאוד מבינה איך את מרגישה...מחבקת אותך בךי מילים... דמעה

30/10/2006 | 07:36 | מאת: אסתר

מצטערת שכל כך קשה לך עם זה... מצטרפת לחתולה - אין לך במה להתבייש! אולי אפילו אם הוא קרא משהו יזוז אצלו... מי יודע?! זוכרת כשהתחלתי לכתוב לפני עידן המחשב, חשבתי שאולי מישהו פה בבית עלול לקרוא, ושאלתי את עצמי אם לשרוף מייד את כל מה שאני כותבת. ואז החלטתי שאם מישהו יקרא - זו אחריותו שלו כי לא רציתי להשמיד ואי אפשר באמת להסתיר דברים בבית מלא אנשים. אם מישהו רוצה למצוא הוא ימצא. כמו שאם מישהו ירצה להיכנס למחשב אפילו אם זה חסום עם סיסמה - הוא יצליח. לאט לאט הבנתי שכל דבר שאני מוציאה באיזו שהיא דרך - כתיבה או דיבור - זה כבר לא באחריותי מה שיקרה עם זה הלאה. ואז התעוררה השאלה האם בכלל לפתוח את מה שיושב שם בפנים. והתשובה שלי היתה: כן! לפתוח, לדבר, לכתוב, להוציא מה שיותר כי אני רוצה להשתחרר מהעומס הזה, מהכאב, מהצער. אני יכולה להיות אחראית אך ורק על ההתנהגות והמעשים שלי ולא של אף אחד אחר. אם כדי להשתחרר אני צריכה למלא מחברות או להדפיס במחשב - אז זה מה שאעשה. כל השאר כבר אינו באחריותי. ואם אני מבינה נכון כל אחד יכול לקרוא בלוג של כל אחד, לא?! אולי באמת זה יהיה לטובה בסופו של דבר.... מחזבקת

29/10/2006 | 12:47 | מאת: שדה ניר

על כל הסיוע והעזרה בדרך להוציא את האמת לאור!!!! ועל כך שהרבה בזכותכן מסע ההתחזויות שלה כאן פסק לחלוטין בימים האחרונים.... ועל כל ההוכחות שסיפקתן לי נוסף לכל אלו שהיו מצויות באמתחתי..... תודה לכן שאתן מסייעות בעדי לדבוק בדרכי.....ולהגן על עצמי מפניה....ולהחזיר את השליטה לחיי והמושכות לידי....... תודה ושוב תודה!!! ככל הנראה עוד אזדקק לכן..... אוהבת את כולכן, שדה ניר

29/10/2006 | 18:01 | מאת: .חתולה

היי שדה מה שלומך בימים אלו איך בנך מחלים ? ואמך , מה שלומה ? מקווה שכולם נמצאים בשלבים של החלמה לשביעות רצון , שבוע טוב חתולה

29/10/2006 | 19:35 | מאת: שדה ניר

תודה על ההתעניינות נשמה....לחוות אובדן כפול ומכופל הוא קשה לאין שיעור ותיאור....... בני מחמדי מחלים באופן גובר והולך.....ואמי המדהימה קמה כבר מהשבעה על אחותה... כאובה ושפופה אך היא אשה חסינה וחזקה- אשה צדיקה בעלת אמונה מוצקה!!!!! ומאחר והיא הכירה היטב את.....המתחזה והמטרידה הסדרתית כאן מן ההתחלה וידעה על הקשר ההדוק ביננו וכן על ההפקדה הבנקאית והתפללה לרפואתה והצלחתה בניתוח ונחשפה ללינץ שלה כאן ושיתפתי אותה בכל מה שהיא עוללה לי היא מעניקה לי רוח גבית לכל הטיפול שלי בנושא על מנת להגן על עצמי ולהוציא את צדקתי לאור!!! וזה נוסף לכל החיזוקים מצד אחיותי, גיסי, חברותי מהפורום ומחוצה לו!!! ואני מודה לא-ל על התמיכה מקיר לקיר שאני זוכה לה! כמובן שבשל רגישות העניין אני מנועה מלפרט יותר אך אני סמוכה ובטוחה שעם כל ההוכחות החותכות המצויות בידי ואשר נעזרתי אף בחלקכן, הצדק יצא לאור ובקרוב!!! אוהבת את כולכן וגאה בעצמי על חוכמתי ודרך התנהלותי המתונה עד כה! שדה ניר

29/10/2006 | 11:01 | מאת: ליאור

הסתיימו כל הסידורים שלי.... איך שנאתי להכנס לתחנת המשטרה...עורר אצלי טריגרים רדומים. אבל החוקרים היו ממש בסדר, ואפילו לא חיכיתי בתור... איזה כייף, התחושה הזאת שאני מגנה על עצמי....ועוד נעזרת בחוק בשביל זה... ובעוד אנשים טובים. תשמעו קטע מדהים, אתן לא מאמינות בנות, כמה אנשים נכנסים לפורום הזה, קוראים באדיקות מה שנכתב כאן. שבוע שעבר תופסת אותי המורה של הבת שלי משנה שעברה, באמצע הרחוב חיבוקים ונשיקות, זיהתה אותי מהחשיפה כאן, וכל הכבוד לך וכו...וכו.... אמרתי לה יקרה שלי, חיבוקים ונשיקות לא מספיקים לי, אני רוצה הצהרה בכתב שזיהית אותי מהפורום הזה. אמרה שאין בעיה ומתי שארצה היא תבוא להעיד עבורי.... איזה יופי שדברים מתחילים להסתדר כמו שאני רוצה. בשכל בחוכמה, בלי התלהמות.... מתה עלייכן יקרות אחלה יום... ליאור

29/10/2006 | 12:40 | מאת: ליז

הי ליאורוש יקרה המשפט "..איזה כייף, התחושה הזאת שאני מגנה על עצמי..." זהו משפט הניצחון. אחד המקומות הכי מדהימים שאפשר להיות בהם בתהליך ההחלמה. כל הכבוד לך גיבורה, ויש כבוד. גם לך אחלה בחלה יום - אוהבת, ליז.

29/10/2006 | 17:58 | מאת: .חתולה

כמו שאמרת ליאורייייש בשכל בחוכמה ובלי התלהמות ואת יודעת שאנחנו כאן איתך , נכון ? חתולה

29/10/2006 | 18:05 | מאת: שחף

כל הכבוד על היוזמה והביצוע!!!!!

29/10/2006 | 18:49 | מאת: ליאור

ובמקרה שלי המון חברות.... תודה בנות על התמיכה, כאן ובמקומות אחרים.....אשרי וטוב לי.... ליאור חייבת להגיד שהאדרנלין בשמיים..... חבל שלא יכולה כרגע לשתף יותר..... וכמו שאומר שיר הילדים הידוע.... סבלנות סבלנות, לא קונים בשום חנות, סבלנות ילדים, זה מפתח הקסמים.....(חתולה ממי לזמזם בלי פחד....)

29/10/2006 | 20:34 | מאת: .חתולה

הנה שאני מזמזמת לך שירים זה של יגאל בשן בשביל מה יש חברים שלא תפחד שלא תדאג שלא תהיה פתאום לבד ונעבור ביחד גם ימים קשים בשביל מה יש חברים שהצרות יש לקוות תהינה רק צרות טובות ונצא יותר מאוששים וזה של שרית חדד יש לי חבר חום כמו שוקולד כשאני עצובה הוא תמיד כזה נחמד נכון שהוא ממני לגמרי אחר אך על כזה חבר איך אפשר לוותר? יש לי חברה עם עיניים כחולות שלה אני מספרת את כל הסודות נכון שהיא ממני לגמרי אחרת אבל היא חברה כזאת נהדרת איזה כיף שיש המון חברים המון חברים בכל מיני צבעים חומים, כתומים, שחורים ולבנים איזה כיף שיש כאלה חברים יש לי חבר ג'ינג'י עם נמשים אתו הכי כיף לעשות חיים נכון שהוא ממני לגמרי אחר אך על כזה חבר איך אפשר לוותר? יש לי חברה שחורה עם תלתלים שתינו מגדלות גור חתולים נכון שהיא ממני לגמרי שונה אבל היא חברה כזאת נפלאה איזה כיף שיש המון חברים המון חברים בכל מיני צבעים חומים, כתומים, שחורים ולבנים איזה כיף שיש כאלה חברים אז הבאתי המון חברים כדי לזמזם וגם לשיר חיבוקים המון מיאוווווווו המחשב שלי פתאום התאושש , אז בנתיים ,,,,,,,,,,,,,

29/10/2006 | 02:22 | מאת: ליז

בקשה / אריאנה הרן היה טוב אלינו ותן לנו הרבה הרבה זמן זמן לראות את כל אחד לחוד ואולי אף לאהבו, זמן להביט בתקרה ולחשוב על מה חושבים המלאכים, זמן לדברים יפים שבגללם כדאי לחיות, זמן להבלים הרבה שמהם תצא חכמה, זמן להביט בעינים וללמוד בעל- פה את צבען והרבה הרבה זמן לחשוב על כל אלה יחד. לילה או שמה בוקר טוב... ושיהיה שבוע טוב מאוד - שמחה שזכיתי להיות כאן - ליז

29/10/2006 | 06:14 | מאת: שחף

ו...... מאוד שמחה שאת פה :))) בלעדייך הפורום לא היה אותו דבר!!! כל אחת מביאה לפורום את היחודיות שלה וגם את..... מביאה איתך את הכוחות והאופטימיות שלך..... את התקווה..... את הרבגווניות....... ותמיד יש לך איזה תרגיל מוצלח מאוד לכל צרה :) אז..... שיהיה לך שבוע נהדר, מלא באור פנימי ואופטימיות...... שחף

29/10/2006 | 11:04 | מאת: ליאור

אשה מקסימה ומדהימה.... כל כך שמחה לשמוע שמצב הרוח טוב....הלוואי שלא יגמר לעולם... אוהבת ליאור

29/10/2006 | 12:07 | מאת: שדה ניר

שירך מרגש בכל קנה מידה!!! שבוע טוב ותודה!!!! שדה ניר.

29/10/2006 | 12:59 | מאת: ליז

מה שלומך ? איך אמך מסתדרת? מזמן לא יצא לי לשאול לשלומכן והבן... מקווה שמצליחים לאט לט לחזור לשיגרה . מאחלת רק טוב ,מספיק עם הבלגנים. ליז

29/10/2006 | 17:45 | מאת: .חתולה

ליזיייייייייייי תשמעי , יש לי משהו מאוד רציני לומר לך , אבל תתיחסי לזה באמת ממש ברצינות 1. יש לך שירים ממש נפלאים שאני לא יודעת מאיפה את מביאה אותם !!! 2. יש לך המון עצות נפלאות שאת מביאה אותן בהמון חן וקלילות שמובנת מאליה !!! 3. את תמיד מוכנה עם איזשהו תרגיל הרפיה כזה או אחר , שתמיד עוזר !!! 4. את משרה הרגשה שהנה אוטוטו כל משבר עומד להגמר , זה כאן ממש מעבר לפינה 5. את שותפה פעילה תומכת ומקסימה ולא מרימה ידיים !!! 6. יקירתי , את נכס יקר לפורום הזה וחלק בלתי נפרד ממנו ולא חשוב מה !!! 7. כבר אמרו לך המון דברים מעלי שאני מסכימה איתם !!! 8. את אדם ייחודי עם המון מעלות ואני בטוחה שאני עדיין לא מכירה אותך כמו שאת !!! 9. את מדהימה ליזוש !!! 10.שיהיה לך אחלה שבוע נפלא שבעולם , ואני מאושרת לשמוע שעוברים עליך ימים טובים !!! מחבקת אותך המון חתולה

29/10/2006 | 18:39 | מאת: ליז

אוי ....כמה שהיה כדאי לפתוח ת'מחשב עכשיו, ריגשת אותי , ואפילו העלת דמעה בעניי. כשהיינו קטנים האמנו שבתוך הרדיו יש איש קטן שמדבר (היום הילדים הרבה פחות תמימים) בכל אופן, האשה הקטנה במחשב שלך עכשיו מסמיקה מהתרגשות. O.K. מספיק , אני לא יכולה יותר - ומזכירה לך שהיתה שם אשה בפורום שנתנה לי להבין שהשמיים הם הגבול וזו היית את. אז תודה על הכל ,תודה שאיפשרת לי להאמין. והפלטפורמה הזו ,בה אפשר לשתף בטוב וברע שממלאה את הרווח בין הטיפולים , היא וכמובן הנשמות שפועלות בתוכה שמאפשרות לי להיות מי שאני . אני עכשיו ממש זקוקה לחיבוק להרגיע את גל הרגשות שמפעמים בי ((((((((((((((((((((((((((((((((חתולה))))))))))))))))))))))))))))))))) תודה, תודה, תודה, ליז

29/10/2006 | 18:57 | מאת: ליאור

11. ליזוש מתה עלייך 12 ליזוש מתה עלייך 13 ליזוש מתה עלייך 14 ליזוש מתה עלייי. 15 כ"נל 16 כנ"ל 17 לא פייר חתולה גנבה לי את המילים.....ממממיייייאאאאוווווו ליאור

29/10/2006 | 01:42 | מאת: מילי

שבוע-טוב!מקוה שיהיה שבוע טוב לכולם היתה שבת ארוכככככככהההה אנחנו שומרים שבת בבית פרצו לאבא שלי איפה שהוא עובד בשבת ולקחו משם מלא דברים תתפלאו שמצד אחד אני שמחה אחרי מה שהוא עשה ועוד העיף אותי מהבית...... מגיעה לו נכון שאני רעה שאני שמחה שזה קרה לו? ומצד שני מסכן אני מרחמת עליו אבל אתם יודעים סופו של כל גנב ורשע להתפס-להפגע אני לא מאמינה שאני מדברת עליו ככה אני כזו רשעית בחים שלי לא דברתי על אף אדם ככה

29/10/2006 | 01:53 | מאת: ליז

הי מלי המרשעת..... סתםםםםםםםםםםםםםםםםם כל כך מכירה את ההרגשה הזו , הכעס שלי על אבי הוא על מה שלא עשה, על זה שלא שם לב מה קורה לבת שלו, על זה שלא ידע לתת חיבה אהבה , מגע של רוך. והיום כשהוא זקוק לי - זקן חולה ומסכן , אני לא מסוגלת , עושה את זה מתוך כבד את אביך , ומתוך הידיעה שקיבלנו את הציווי הזה - מכיון שזה לא מובן מאיליו. ותשימי לב שלא כתוב "אהוב" את אביך . אז מרגישה המון פעמים מרשעת איומה , אבל עובדת על זה... מי שלא נתן או במקרה שלך פגע (מצטערת נורא,צובט לי בבטן ובלב כשכותבת ). מי שלא היה שם בשבילינו שלא יצפה שנהיה שם בשבילו וכל מה שאנו עושות הוא מעל ומעבר יקרה... תפנימי טוב טוב ותאהבי את עצמך - הכי חשוב , לא להעניש וליסר עצמך . לילה טוב, שבוע טוב . ליז

29/10/2006 | 01:56 | מאת: מילי

לא מצליחה להרדם ככ עצוב שקט מפחיד מגעיל ולבדדדדדדד והדמעות....אין יותר נגמרו כבר מיום חמישי הם לא רוצות לצאת היום חמישי התמוטטתי והתחלתי לבכות לצעוק על אמא שלי בגלל שהוא צעק עלי איתו אני לא מסוגלת בכלל לדבר ואמא שלי נבהלה ממני כי כמעט אף פעם לא בכיתי לידה אז היא הביאה לי חצי כדור הרגעה ומאז אין דמעות בא לי למות אין לי כבר כח אין לי יותר מילים מלתאר את המצב מרוב ששום מילה לא יכוה

29/10/2006 | 01:57 | מאת: ליז

29/10/2006 | 02:04 | מאת: ליז

אם קראת אותי את כבר יודעת שאני בעד עבודה עם הדמיון. אז רוצה להציע להכנס בקישור ששמתי לדמעה ולהתמכר לחוויה, לנסות להיות שם זו שמקבלת את החיבוקים . מה את אומרת? תנסי????????????????

29/10/2006 | 12:41 | מאת: ליז

29/10/2006 | 17:14 | מאת: .חתולה

היי מילוש לכולנו יש את הקטעים האלה שמרגישים כשמישהו רע אלינו ורוקה לו משהו רע אז אנחנו שמחים שזה קורה לו , כי אנחנו לא יכולות לנקום בהם אז כאלו משהו אחר נקם בהם במקומנו , זה לא הופך אותך לרשעית עוד בכלל שמיד אחרי זה את מתחרטת ואומרת שאת מרחמת עליו , ואם גנבו דברים ממקום העבודה שלו אז הבעל בית שלו הוא זה שניזוק ולא אבא שלך , מקווה מאוד באמת שסוף סוף יהיה לך שבוע טוב , שבוע מקסים ומה שלא יהיה אנחנו כאן , חתולה

28/10/2006 | 11:32 | מאת: דמעה

רק רוצה חיבוק...רק רוצה שהיא תעטוף אותי בחיבוק אימהי..שתגיד לי בשקט שהכל יהיה בסדר...שאני לא צריכה לפחד...שהיא כאן איתי ושומרת עלי...כל כך זקוקוה לחיבוק שלה עכשיו...מרגישה קטנה ואבודה וכל כך כל כך לבד..ועצובה...רוצה להניח את ראשי על כתפה ולבכות עד שלא ישארו לי דמעות...להיות עטופה ומוגנת...ולא לפחד...לא לפחד...לא לפחד.... דמעה

28/10/2006 | 16:56 | מאת: ליאור

דמעונת יקרה, אני איתך. אמנם לא אמא שלך במובן הזה שילדתי אותך... אבל את יקרה וחשובה. ומאד מובן לי הצורך הזה שלך, אם כי אני מזמן השתחררתי ממנו....או אולי נדמה לי, והוא בהדחקה?.... בכל אופן שולחת לך חיבוק מחזק. ליאור

28/10/2006 | 19:10 | מאת: אסתר

שולחת חיבוק גדול לילדה הקטנה וגם לגדולה.... מחזבקת

28/10/2006 | 20:19 | מאת: .חתולה

מותר לך להרגיש כמו ילדה קטנה ולרצות שאמא תחבק אותך , תעטוף אותך , שתרגיע ותשמור עליך , להרגיש שאת מוגנת , למעשה כל מה שאת עושה למען הבנות שלך ,לפחות את יודעת שלהן לא יחסר אף פעם , איתך חתולה

28/10/2006 | 20:38 | מאת: שחף

דמעה יקרה אולי זה לא מרגיש לך מספיק טוב אבל גם אני יודעת לחבק וגם לי יש כתף שעליו אפשר לבכות אז..... אם פתאום תרגישי שאת מוכנה להתפשר...... רק תקראי לי ואני אהיה לידך ואתן לך את כל ההגנה והחום שיש לי אם רק תבקשי....... אוהבת שחף

28/10/2006 | 21:31 | מאת: ליז

תני מקום לילדה הקטנה הזו . זה בסדר להרגיש כך. מכירה כלכך את ההרגשה הזו, ואת העצב שמלווה את ההרגשה על ההחמצה. אפשר לעשות את זה דרך הדמיון - זה לא כמו הדבר האמיתי אבל זה מביא המון נחמה. תנסי לתפוס רגע של שלווה, לעצום את העניים ולהזמין אותה אלייך... אם תהיי מספיק מוכנה ומכווננת תצליחי לראות את דמותה ולהרגיש אותה , תתני לה להניח את ידיה עליך לעטוף אותך ברוך וברחמים ותנסי להיות קצת במקום הזה, בשלווה הזו שבוודאי תנסוך עלייך באותן השניות. תנסי... מה יש לך להפסיד? בשבילי זה עובד. מחבקת, ליז

28/10/2006 | 21:47 | מאת: שדה ניר

את דורשת אלמנט כה טריוויאלי ומובן במתיקות ובחינניות ראויה לציון ושבח!!! מחבקת ועוטפת אותך בחיבוק אמהי רחימאי שתחושי מוגנת ואהובה-בשפע וברווח:-) שבוע טוב ומבורך, שדה ניר

28/10/2006 | 22:20 | מאת: דמעה

תודה....הלוואי והיו לי מילים לכתוב לכל אחת ואחת מכן אבל אני מרגישה נטולת מילים עכשיו...כל כך קשה להיות במקום הזה שאני נמצאת בו...להיות כל כך זקוקה לחיבוק אבל כל כך לפחד ממגע...להרגיש כל כך קרועה כל הזמן..זה מתיש..כבר אין בי כוח לכלום.. דמעה

דמעה , זה משהו שאידה שלחה לא מזמן, כל הזכויות שמורות , http://www.youtube.com/watch?v=TroAeYtRKWQ&eurl= מקווה שהקישור יעלה ואם לא , תכנסי להודעה שלה מה 17.10 עמ' 92 כותרת ערב נפלא בנות יקרות תהני - ליז

27/10/2006 | 21:32 | מאת: שחף

פעם חם לי פעם קר לי פעם כואב לי הראש פעם יש לי בחילה פעם צמרמורות והכל תוך יום אחד תוך כמה שעות ספורות ולא, אני לא מפתחת כלום כל זה תוצאה של מצב נפשי הלוואי ואצליח כבר להירדם ואתעורר ליום חדש, טוב יותר!!!!!

27/10/2006 | 23:04 | מאת: מותשת

((((((((שחפית)))))))) זה מאד מוכר לי מקווה שיוקל לך ושתרגישי יותר טוב בקרוב שולחת חיבוק וכוחות איתך אני

27/10/2006 | 23:51 | מאת: שחף

חיבוק בחזרה

27/10/2006 | 23:53 | מאת: דמעה

מקוה שאת כבר ישנה... דמעה

27/10/2006 | 23:55 | מאת: דמעה

המחשב שלי לא מרגיש טוב:(...לא ראיתי את ההודעה שלך מלפני 2 דקות...אפילו שעשיתי רענן לדף....אז אני רואה שאת לא ישנה....מקוה שתיכף כבר תרדמי ותחלמי חלומות טובים... דמעה

28/10/2006 | 10:08 | מאת: ליאור

מקווה שעבר איכשהו הלילה..... והצלחת לישון מעט.... אם מותר לי הקטנה להשיא לך עצה.... אם קורה לך שוב,, תנסי להכין לך כוס של משקה חם. ואל תנסי להילחם בשינה, בסוף היא תגיע..... הכל טוב מתוקה....איזה כייף של גשם בחוץ...... ליאור

28/10/2006 | 19:33 | מאת: .חתולה

היי חומד מקווה שהצלחת אחרי הכל לישון משהו , והנה שמחכה לנו שוב עוד לילה לעבור , מאחלת לך שתרגישי טוב יותר הלילה , ושתרדמי כמו תינוקת שבוע טוב חתולה

28/10/2006 | 20:30 | מאת: שחף

בסוף הצלחתי להירדם ומתישהו בבוקר חזרתי מהסלון למיטה שלי והיום עבר הרבה יותר טוב מאתמול שיהיה לכן שבוע מצויין שחף

28/10/2006 | 21:52 | מאת: שדה ניר

פשוט לא יאומן!!! ציטטת את תחושותי הבוקר- בכל מובן!!! מקווה שבליל ההרגשה הקשה מאחוריך וכבר אינה בעוכרייך!!! שבוע טוב ומבורך בפתח.... שדה ניר

27/10/2006 | 17:08 | מאת: ליאור

ותמיד כאן בשבילך יפה.... מקווה שתרגישי טוב יותר עם עצמך.... ותישארי איתנו לאורך זמן. ליאור

28/10/2006 | 20:48 | מאת: שחף

זה לאחל לך שבוע נפלא שיהיה הרבה יותר נעים ורגוע מהקודם שיביא עמו הרבה סיבות לחייך שבוע שתרגישי בו כבר הרבה פחות לבד שתמצאי בו מקור לאופטימיות ולתקווה שתעשי בו דברים שיגרמו לך להרגיש טוב שתפנקי את עצמך וכשהו יגמר, תרגישי שזה היה שבוע שבאמת כדאי לזכור אותו ולשאוב כוחות מהזיכרון הזה שחף

28/10/2006 | 21:56 | מאת: שדה ניר

ואל תהססי לפנות אלינו בכל עת שתזדקקי ותחפצי.......

29/10/2006 | 00:52 | מאת: .חתולה

מקווה לראות אותך כאן לעיתים תכופות יותר ולא חשוב מאיזו סיבה שבוע נפלא לך חתולה

27/10/2006 | 16:02 | מאת: בובה על במה

אני לחוצה בזמן ולא יכולה להגיב למה שכתבתן לי אתמול ולמה שכתבתן בכלל........ אך רוצה לאמר שקראתי הההההכלללללל.. ומחמם את הלב הדאגה שלכן, ובנתיים , דברתי עם המטפלת ..וגם אחותי דברה איתה על החתכים. מסתבר שאני "מכורה" ואני יודעת שאני לא יכולה להפסיק .. אז בטיפולים נעבוד על איך אפסיק אם זה. והיא טוענת שאינני חולת נפש אלה בעלת פוטנציאל .. ובחורה רגילה רק אם כאב גדול, ואינני צריכה אשפוז. בכל מצב, רק רציתי לצרף לכן תמונות של אחיין שלי, וכתבתי הרבה ... חייבת להתפנות לבית ... (אני גם שומעת את התינוק מיילל אז.. חייבת ללכת) אז קבלו תמונות שלו : http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=826013&passok=yes

27/10/2006 | 17:18 | מאת: ליאור הנפעמת מגודל היצירה

http://mp3music.gpg.co.il/lyrics/626.html בובה שלי.....ריגשת אותי בשביל שנה שלמה... והחזרת אותי אחורה, כמה שנים קודם..... הבונבון מ ד ה י ם ומתוק להפליא.... הלוואי שתגדלו אותו בנחת ואהבה..... שלחתי לו במיוחד, את השיר של ריטה, עטוף ברחמים. הלוואי והעולם יעטוף אותו גם באהבה, וחייו יהיו מרופדים בה.... איזה דודה מדהימה את, חבל על הזמן, כמו שאומרים.... לא הייתי מתנגדת שתהיה לילדים שלי כזו דודה מדהימה.... שבת נהדרת עם קסם הבריאה הקטן. ולא לתת לו לבכות הרבה כן? ליאור

27/10/2006 | 22:17 | מאת: כאב הלב

והוא פשוט מתוק ומדהים!! איזה מאמי הוא!!!!!! הרבה אושר ונחת מהקטן ואת פשוט דודה מקסימה..... תינוקי - אני חולמת על הרגע שאני אהיה אמא......... מזל טוב!

27/10/2006 | 23:18 | מאת: מותשת

המון המון מזל טוב!!! כיף תינוק חדש :-) אחותי בהריון עם תאומים אני לא יכולה לחכות כבר :)

28/10/2006 | 21:15 | מאת: ליז

שבוע טוב דודה בובה , איזה כייף ... יכולה להריח אותו דרך המסך .... ממממממממממ ריח נפלא. מאחלת הצלחה עם הכיוון החדש בטיפול, בשבלי את - בחורה מיוחדת עם כאב גדול . ומקווה שתלמדי לחיות עם הכאב הזה בדרך חדשה עם קבלה שלך את עצמך הרגילה, המיוחדת, הרגישה , החזקה. עם כל מה שיש בך אוהבת-ליז

28/10/2006 | 21:36 | מאת: שדה ניר

הבונבון חמודון ביותר!!!!!!!!!!!!!! כולו עתיר תום, מתיקות יושר ואושר!!!!!!!!! ובעיני את בחורה מדהימה עם כאב עצום ונורא! עם רגישות גבוהה, מודעות עצמית ונשמה טהורה!!! מחבקת ומחזקת, שדה ניר

29/10/2006 | 00:50 | מאת: .חתולה

כל הכבוד על היוזמה לצלם את הרך הנולד מיד לאחר שנולד , יש לו אחלה מזכרת מתועדת לכל החיים תינוקות תמיד מקסימים אותי והריח שלהם ממממממממממממ להתמכר !!!!! אף אחד לא מצליח לייצר כזה ריח , אז תהני לך כל זמן שאפשר חתולה

27/10/2006 | 14:01 | מאת: דמעה

אתן אמרתן שזה לא הוגן מה שקורה לי...שלא מגיע לי...אבל אם זה קורה שוב ושוב ושוב אז אולי זה דווקא כן מגיע לי...לא יודעת...רע לי בטירוף....הבת שלי מריגשה לא רע עדיין עם כאבים אבל מתגברת...ואני מרגישה זוועה..נמאס לי לחיות ככה... דמעה

27/10/2006 | 17:23 | מאת: ליאור

ממש לא מגיע לך !!!! ממש לא !!!!! כל מי שמכיר אותך יודע עד כמה לא מגיע לך... הרוע הזה שרודף אחרייך, התחושה הזאת שאין מנוחה ממנו, מהרוע שלו.... אוי יקרה שלי, מה לא הייתי מוכנה לעשות כדי לסובב לאחור את גלגל החיים של שתינו..... מחבקת ברשותך, עם המון אהבה.... ליאור

28/10/2006 | 22:02 | מאת: שדה ניר

ברור לכל בר דעת שלא מגיע לך!!!!!את כולך נשמה טהורה וברה!!!! את אדם עם יכולת הקשבה נדירה, יכולת הכלה אמפטיה וסימפטיה אדירה!!!!!!!!! שבוע טוב ומבורך יקירה..... שדה ניר

27/10/2006 | 06:06 | מאת:

שבת מבורכת מלאת אור למרות שאני מבינה שכבר יורד גשם.... אצלנו קר והטמפרטורות ממשיכות לרדת היום הייתה שמש עם 0 מעלות... אבל מה שחשוב זה החום בלב... נוסף לכך אנחנו נמצאים כאן לקראת ההלוואין... מחר מתחילות מסיבות ויום שלישי זה החג.... אז יש לנו פורים בחודש אוקטובר... (מתחפשים לכל מני דברים מפחידים וזוועתיים בד"כ ...וגם קצת לפעמים חמודים...) מוזר ומצד שני טבעי כאן לכולם..... כמה משפטים לחשיבה בשבת.... הזרעים שזרעת למחר טוב יותר הם שקובעים איך עבר עלייך היומך השאיפות שלנו הם השתילים שמתוכם צומחת מציאות חיינו והאחרון להיום.....גם כן חשוב מאוד!!! הבטלה המוחלטת חשובה לפעמים לא פחות מהעבודה המאומצת... שבת מקסימה איתכן אידה הלכתי לישון...

27/10/2006 | 08:28 | מאת: ליאור

שבת מקסימה ונהדרת.... הוצאתי מצעים אז ממש לא קר. ואת הקטנים השארתי שיתפנקו היום בבית איתי.... רצה לבשל ולנקות... חתולילה עוגת גבינה במיוחד בשבילך מאמי....ועם שמנת אל תדאגי....אבל שמנת מתוקה חחחחח.... ואידה את מתכוונת לליל כל הקדושים? טריק או ממתק? והדלועים המפחידים בצורת גולגולות? כן אני קוראת המון ספרים.... דמעה אני מקווה שישנת טוב בלילה יקרה שלי....חשבתי עלייך המון.... ולשאר הבנות המקסימות, שתהיה אחלה של שבת.... ואני? אדליק בערב נרות שבת, וזה הזמן של השיחה השבועית שלי עם אלוהים...ואני אבקש ממנו עוד ימים טובים, עם חברות נהדרות....ואודה לו שהוא שולח אלי אנשים טובים...כמו הבוסיות שלי בעבודה, שהשבוע מילאו לי את הארון של הילדים, בקניית בגדים חמים לכל החורף....וזה כל כך מעודד, ונותן הרגשה טובה לראות שיש בעולם הזה המון טוב, לצד הרוע.... מאמינה שהטוב גובר תמיד.... שבת אופטימית. חיים אופטימיים יקירותי. ליאור

28/10/2006 | 19:18 | מאת: .חתולה

כבר נהיה שבוע טוב , השבת עברה נפלא ,תודה מתוקה על עוגת הגבינה המצו 'פרת בשמנת מתוקה , בדיוק כמו שאני אוהבת , יאמיייייייי , חבל שאת לא אוהבת את השפה ספרדית , לא יודעת על מה ולמה , אבל אני דוברת השפה , ומאוד אוהבת אותה , בלי שום קשר לטלנובלות זו שפה שמדוברת אצלי בבית , ולומר צ 'יקיטיקס זה פניה מפנקת לכל הבנות המקסימות שלנו כאן , אז אם את לא מתחברת לזה אומר לך באופן אישי - קטנטונת יקרה שלי ,בלי שום קשר לכלום בסדר ? מאחלת לך אחלה שבוע טוב חתולה

27/10/2006 | 11:30 | מאת: שדה ניר

שבת שלום ומבורך לכולכן.. שבת של אור ואהבה. והתקדמות במסע חייכן..... שבת מטעינה ומרגיעה. אוהבת, שדה ניר- הנוסעת לשבת להתאורר!

27/10/2006 | 15:34 | מאת: דמעה

אידה היקרה יווו איך אני מתגעגעת לחוגים של שם...ואליך כמובן... שיהיה לך הלווין שמח..ולא מפחיד http://www.buttonsonline.com/cd/HAPPY%20HALLOWEEN-02a.jpg דמעה

28/10/2006 | 19:40 | מאת: .חתולה

היי אידה - שבוע טוב ראיתי סרטים כמה פעמים איך חוגגים שם את ההלווין , מי שרגיל לזה יכול להיות נחמד , רק שלא יהפוך לאלים ( כבר היו מקרים ) הבאת לנו שלושה משפטים די כבדים , עם הרבה חומר למחשבה !!!!!!! בכל אופן תודה , שיהיה לך אחלה שבוע טוב חתולה

27/10/2006 | 04:12 | מאת: חתולה

המחשב שלי שוב נדפק ורק בשבוע הבא מקווה שילך לתיקון עכשיו אני נכנסתי מהמחשב של הבן השני שלי שכרגע נמצא העבודה ובעקרון אנחנו עכשיו שלושה על מחשב אחד שהוא איטי כמו צב אז אם אני לא כאן לא לדאוג , מקווה להשתחל פנימה כשיתאפשר וכן , מוזר שאני כאן בשעות כאלה נכון ? זה רק בגלל שלא מזמן סיימתי לנקות את הבית , ומחר יש לי המון עבודה כי באים כל הילדים שלי ויש לי גם ללכת לקופת חולים, לא , אני לא חולה , ענינים אחרים , רוצה להוסיף לכן גם שיר קליל לכבוד שבת למה לא כל יום שבת לא איכפת להם מילים: יוסי בכר לחן: מתי כספי למה לא כל יום שבת למה לא למה לא למה זה רק יום אחד יום אחד יום אחד זה היה ממש חלום לו שבת היה כל יום יה כל יום יה כל יום זה חלום זה היה ממש חלום לו שבת היה כל יום יה כל יום יה כל יום זה חלום לה לה לה... מה היה בכלל אכפת מה אכפת מה אכפת לו בראו עוד יום שבת עוד שבת עוד שבת לשוטט ברחובות ולחשוב שטוב לחיות מה אכפת מה אכפת מה אכפת ומקווה שכולכן תהנו מהשבת שלכן למרות שאמרו שצפוי שבת גשומה וסופות וואוווווווווווו אז,,,,, אדיוס אמיגס אוהבת את כולכן מאוד ושבת שלום ומבורך חתולה

27/10/2006 | 05:42 | מאת:

את תמיד חסרה כשאת לא כאן....ובטח כך יהיה הפעם... תודה על השיר והברכות ושתיהיה לך שבת מופלאה מלאת אנרגיות רק חיוביות אידה

חתולה, שמחה שההעדרות אינה קשורה באיזה קטסטרופה חדשה שעליך לתקן (אלא אם כן קילקול המחשב נחשב לקטסטרופה......מממ............ קטן עלייך). מאחלת גם לך שבת שלום , תודה על השיר - גם אני הייתי מוכנה שכל יום יהיה שבת וגם חורפית זה מצוין. אז כל טוב, אהבה, שלווה, ורוגע לכלן כאן - אמן ליז

שונאת את השפה הזאת...בבבבבבעעעעעעע, אבל הילדים את יודעת..... הזמנתי אותך למעלה לעוגת גבינה..... שבת נהדרת פיצי... ליאור

27/10/2006 | 11:34 | מאת: שדה ניר

את ממש אשה מהאגדוות.. שחוזה בטלנבולות מיוחדות:-) את חרוצה ומיוחדת במינה..... ומאחלת לך שבת קסומה ומקסימה בחיך משפחתך המרנינה..... כל הטוב שבעולם, יקירתי. שדה ניר.

28/10/2006 | 19:10 | מאת: .חתולה

שבוע טוב שדה פורח יקרתי תודה על האיחולים הלבביים אכן היתה שבת מופלאה עם כל הילדים , הכל היה כייפי , האווירה זרמה וצחקנו המון שבוע מאושר גם לך יקירה חתולה

26/10/2006 | 23:19 | מאת: מילי

אני שונאת את כל הבית הזה הגעתי למסקנה שאני לא יכולה יותר להלחם עם כל מה שקורה אני כבר לא ישנה כמעט בכלל והיום היתי אצל המטפלת שלי ולא הצלחתי להוציא מילה חיכיתי רק לברוח וידים............ שפשפתי בצמר פלדה ונהיה גויות נראה לי שישארו לי סמנים די..............הצילללללללללללללללללוווווווווווווווווו בוכה.....בוכה......ובוכה ...והדמעות לא נגמרות או שלא בוכה חודשים או שהם לא נגמרים

27/10/2006 | 03:57 | מאת: חתולה

מאוד מבינה אותך מתוקה קשה להילחם נגד תחנות רוח קשה יותר כשאין מטפלת שמבינה ענין מקווה שלא ישארו לך סימנים מהצמר פלדה ,אני מבינה שאת רוצה למחות את כל הסימנים של הנגיעות , אך אם תפצעי את עצמך את פשוט תעצימי את הסימנים , ודמעות ,,,,,,,,הן ברכה , אל תדאגי בגלל שאת בוכה כל הזמן , זכרי כמה זמן הן חנקו אותך ולא יצאו ,אז תני להן לזרום , שישטפו לך את הכאב מבפנים החוצה ואני מחבקת אותך ברוך ומציעה לך כתף לבכות עליה ולהשען עליה חתולה

27/10/2006 | 05:40 | מאת:

זה לא נשמע טוב.... יותר מדי קשה...יותר מדיי כואב... ויותר מדיי לבד... וזה הכי קשה... לבד בביית... לבד בטיפול... טוב שאת יכולה לשתף אותנו... ואולי כדאי לחשוב על עוד צעד לפריצת הבדידות... אולי לנסות לדבר עם המטפלת? לכתוב לה? או....לנסות משהו אחר.... אנחנו כאן בכל דבר איתך אידה

26/10/2006 | 22:49 | מאת: מותשת

רגע..... נשימה קשה לי בעעע . . . . . . . לא יודעת, כל הזמן אני מרגישה צורך להתנצל שאני לא מספיק קוראת ולא מספיק מגיבה מרגישה נורא נורא אשמה על זה רוצה להיות יותר לתת יותר אבל לא מוצאת את הכוחות לזה עוד יותר קשה לי לכתוב ולקבל התיחסות.. אני יודעת שיש לי בעיה קשה של לקחת מקום אני עובדת על זה כבר 3 שנים בטיפול וזה עיקש ותקוע בתוכי ומצד שני אני לא יודעת לאיזה קולות להקשיב בתוכי לאלו האשמים או לאלו המפרשים אז רק רציתי להגיד שאני מצטערת אם פגעתי במישהי או איכזבתי מישהי... זה לא בכוונה... אוהבת את כולכן אני

27/10/2006 | 03:49 | מאת: חתולה

היי מתוקה את לא צריכה להרגיש אשמה כל אחת תורמת את מה שיכולה ותומכת כשהיא מסוגלת עכשיו את נמצאת במקום שאת זקוקה יותר לקבל וזה בסדר גמור כשתהי במקום שתוכלי יותר לתמוך תהי שם הכי חשוב שלא תישארי לבד בגלל המחשבות האלה , ברור !!!!!!! חתולה

27/10/2006 | 05:25 | מאת:

מותשת יקרה את יודעת שזה רק אצלך.....נכון!!! אז תיהיה מה שאת ואך שאת מרגישה.... בשביל זה אנחנו כאן את יקרה וחשובה לנו מאוד.... פשוט תיהיה את... בלי כל רגשות אשם... באמת...ומכל הלב אידה

27/10/2006 | 11:38 | מאת: שדה ניר

אין לך על מה להתנצל ולהצטער- חד וחלק!!! זהו פורום תמיכה והכלה- מובהק!!! מאחלת לך ימים יפים מאלו ותזכרי את כאן חלק מעמנו!!! מחבקת ומחזבקת, שדה ניר

27/10/2006 | 22:59 | מאת: מ

תודה על הסבלנות וההבנה... אני מקווה שזה באמת רק בראש שלי ... שתהיה שבת רגועה אני

27/10/2006 | 23:00 | מאת: מותשת

התפספס לי הניק

26/10/2006 | 18:29 | מאת: דמעה

אני פשוט לא מבינה...לא מצליחה להבין מה אני אמורה ללמוד ממה שקורה לי...לא מספיק קיבלתי אבא כזה "נפלא"...לא מספיק שעברתי ילדות מהגיהנום בגללו...לא מספיק שהוא קילל..והרביץ...וחנק...ונגע....לא מספיק שבגללו הרגשתי ואני עדיין מרגישה כמו אפס מאופס...לא מספיק נלחמתי ועדיין נלחמת לשמור איכשהו על המעט שפיות שנותרה לי...לא מספיק כשהוא חלה באלצהיימרס טיפלתי בו אצלי בבית וכל יום היה סיוט יותר גדול מהיום שלפניו...ולא מספיק שילמתי את החובות שהוא צבר כי הרי אני היורשת היחידה שלו...איזה כיף לי...ועד שכבר חשבתי שאני רואה את סוף החובות שלו באופק..ועד שהאמנתי שסוף סוף אוכל לחיות בלי חרדות שקשורים לכסף אז היום שוב קיבלתי הפתעה "נהדרת" מאבא שלי..לא חשוב שהוא בקבר כבר 3 שנים...מסתבר שיש חוב נוסף שאני אחראית עליו...חוב שלו אבל אני משלמת ומשלמת בלי סוף...למה לו מגיע לנוח בקבר ואני צריכה להמשיך במלחמת הקיום האינסופית הזאת????????. נמאס נמאס נמאס לא מסוגלת כבר להרים את הראש דמעה

26/10/2006 | 18:46 | מאת: ליאור

עד מתי? מה יהיה? ואני כל כך מייחלת לרגיעה שלך.... אני מרגישה זוועה בגלל הדברים האלו שנוחתים עלייך ללא אזהרה..... וזה לא רק החוב הכספי, אני מאמינה שכל תזכורת שכזאת מציפה אותך בהמון כאב.... מלאכית נהדרת, כל כך לא מגיע לך....!!!!!!! אני ע צ ו ב ה.... אוהבת נורא ליאור

26/10/2006 | 19:12 | מאת: שחף

אני זועמתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!! כל כך לא מגיע לך!!!!!!!!!!!!!! זה פשוט בלתי נתפס!!!!!!! הלוואי וזה כבר יגמר מתישהו!!!!!!!!!! יודעת כמה קשה לך עם זה בבקשה, אל תישארי עם כל הרגשות שעולים עכשיו לבד תנסי לזכור שאני איתך ודואגת לך את מאוד חשובה לי שחף

26/10/2006 | 19:52 | מאת: דמעה

תודה שאתן איתי....לי מתחשק רק להסתגר ולהתרחק אבל אני מאוד משתדלת לא לעשות את זה....אין לי כל כך מילים כרגע... דמעה

26/10/2006 | 19:51 | מאת: שדה ניר

דעי לך יקירתי שהטובים ביותר תדיר נפגעים ונרמסים תחת המושחתים הרעים המנצלים את טוב לבם ותומתם! זה רק מוכיח ביתר שאת כמה את אשה טובה, מקסימה והגונה!!! (ואני מעידה על כך אף מהכרותי עמך) האם אביך המנוח הותיר צוואה כלשהיא טרם מותו?אולי משם תבוא הישועה??! אני מוכנה לבדוק לך משפטית/חוקתית אצל עורכת הדין המופלאה והמדהימה שלי האם בת מתוקף היותה יורשת טיבעית של אביה חייבת לירש את חובות אביה ולשאת על גבה חובות לא לה!!! על פניו זה נשמע מופרך ולא מוצדק- אתית לפחות!!! ביחוד לאור העובדה שהוא פגע בך והתעלל בך כל חיוו ועליך היה לקבל ממנו פיצויים כבירים באם הוא היה מצוי בין החיים!!!!והוא היה אף נענש ולא רק נקנס!!!על שלל מעשיו השטניים והניבזיים!!! אני אתך נשמה שלי. מחבקת בחמלה וברוך... כואבת עמך במאד מאד, שדה ניר

26/10/2006 | 19:56 | מאת: דמעה

כבר בדקתי עם עורך הדין שלי ואכן החובות האלה הם שלי עכשיו מתוקף היותי היורשת שלו...תודה על התגובה....מאחלת לך ערב שקט ורגוע.. דמעה

26/10/2006 | 22:41 | מאת: מותשת

באמת בלתי נתפס בלתי אפשרי ובעיקר לא הוגן!! לא יודעת מה להציע לך, גם לאמא שלי היה סיבוך דומה עם חובותיו של אבא שלי.. מקווה שזה החוב האחרון ושזה יגמר כבר לא מגיע לך את כל זה מגיע לך הטוב ביותר והוא יגיע חיבוק אני

27/10/2006 | 03:44 | מאת: חתולה

אין ספק שאין צדק בכל מה שקורה לך , לא יודעת איך לעודד אותך ולצערי גם אין לי שום פתרון להציע לך , אז אני כאן רק כדי שתדעי שאת לא לבד ,. מה שלום ביתך לאחר הניתוח ? איך היא מתאוששת ? חתולה

27/10/2006 | 05:49 | מאת:

כל כך מצטערת לשמוע.... זה פשוט לא נגמר... והכל עלייך... אין כל דבר לעשות הפרדה עם החובות שלו? אני איתך מקווה שיסתדר ותרגישי יותר טוב אידה

27/10/2006 | 08:08 | מאת: אסתר

כל כך מצטערת וכואבת איתך..... יחד עם זה, כמו שאומרות הזקנות יודעות דבר, תודה לאל שזה רק נוגע בכסף ולא חלילה בדברים כואבים, רגישים או בלתי הפיכים. הלואי והייתי יודעת איך לפתור, ולמרות שאין לי פתרונות, מאמינה שתצליחי להסתדר. שכרי שכבר עברת דברים הרבה הרבה יותר גרועים והצלחת! גם הפעם תצליחי! איתך....

26/10/2006 | 18:02 | מאת: בובה על במה

לא יודעת מה יהיה הסוף איתי. חותכת.. ורק חותכת... גם ביום שלישי וגם היום. לא עומדת בזה יותר. מותשת ועייפה. אין לי כוחות יותר. נמאס.

26/10/2006 | 18:30 | מאת: דמעה

בובונת יקרה אין לי הרבה מילים...אני לא במצב הרבה יותר טוב ממך כרגע...שולחת חיבוק גדול ועוטף...תחזיקי מעמד.... דמעה

26/10/2006 | 18:58 | מאת: ליאור

מה קורה ? למה? תשמרי על עצמך יקרה. למרות שקל להגיד.... מה גרם לנפילה הקשה? יש מטפלת בתמונה? מישהו לנקז אליו את הכאב? ולהפחית מעט מעצמך? דואגת לך בובית.... אל תישארי לבד עם הכאב.... ליאור

26/10/2006 | 19:19 | מאת: ליז

מה נהיה? קשה לי לנחם אותך, לא יודעת מהיכן להתחיל . רוצה שוב להזכיר לך שאת יקרה, ואהובה , ושכואב לי כשכואב לך, והלוואי והייתי יודעת מה זה הדבר הזה שיכול לעשות את השינוי. תנסי , ואני יודעת שזה קשה כרגע... אבל תנסי בכל זאת למצא דבר אחד שיתן לך כמה דקות של נחמה... ואחרי שאותן דקות תעבורנה תמצאי דבר חדש שעושה לך את זה, כל פעם משהוא קטן , בלי לצפות שהעולם יתהפך , שהכל יפתר. רק פתרון זמני שיתן לך פסק זמן מכל הסבל הזה . אוהבת מחבקת - ליז

26/10/2006 | 19:33 | מאת: שחף

עצוב לי לקרוא אותך עצוב שאת מרגישה כל כך רע ועצוב שאת ממשיכה לפגוע בעצמך באמת שלא מגיע לך!!! פגעו בך מספיק!!! בשום פנים ואופן אין צורך להוסיף לכך עוד ועוד!!!!!!!! מחכה כבר לשמוע שאת מרגישה יותר טוב בבקשה, תשתדלי לשמור על עצמך אוהבת ותגעגעת מצפה לראות אותך בקרוב שחף

26/10/2006 | 19:55 | מאת: שדה ניר

אני מאמינה בך וסומכת עליך ויודעת שתיגמלי לחלוטין מהרצון לפצוע ולפגוע בעצמך בסופו של התהליך הטיפולי המפרך שלך!!! ואת יודעת בוודאות שאני אתך..מבינה ללבך..וכאבך.....ואעשה הכל על מנת להקל מעליך! ((((((((((((((((((בובה)))))))))))))))))))))))))))))))))))) כואבת ואוהבת, שדה ניר

26/10/2006 | 22:39 | מאת: מותשת

מצטערת לשמוע שכ"כ קשה לך שאת לא יכולה לשאת את זה יותר וחותכת.. פוגעת בעצמך.. אני מצטרפת לקודמותי וגם ממליצה לך מאד מאד למצא לעצמך עיסוקים שירגיעו אותך, שיתנו לך רגעים של הקלה , הסטת המחשבות לכיוון אחר ומנוחה ובנתיים שולחת לך המון כוחות וחיבוק גדול גדול וחם מקווה לשמוע ממך בקרוב דואגת אני

27/10/2006 | 03:32 | מאת: חתולה

בובית כואבת שלי חותכת וחותכת כל הזמן פוגעת עד מתי זה יהיה את לא יודעת כואבת כל היום כואבת גם בליל דמעות לא יורדות מי מילל הגיע הזמן כבר לשנות גישה וללכת מיד לאותה פגישה שתשנה לך את החיים נשמה ותיתן לך מרווח ארוך לנשימה לא חשוב אם לא יצא מוצלח , זה לא שיר , זה סתם אולי משהו שכן יכנס לך ללב, משהו שאולי כן יתן לך זריקת זרוז כדי שתעשי משהו חיובי למען עצמך כי מגיע לך הכי טוב שיש ,ואת זה אמרתי לך עוד ביום הראשון שהגעתי לכאן לפורום הזה , זוכרת ? ואז עוד לא הכרתי אותך ,כיום , אני לא משנה את המנטרה שלי רק חוזרת עליה שוב ושוב , מחבקת אותך מכל הלב מתוקה שלי חתולה

27/10/2006 | 05:56 | מאת:

זה מקל? זה עוזר? ספרי מה זנ נותן.... מה יכול להיות תחליף ...? זה נשמע שאת נמשכת לכך ומצד שני מתאבת זאת... רוצה להפסיק ולא יכולה... מקווה שתרגישי יותר טוב ולאתחושי את הצורך הזה איתך אידה

26/10/2006 | 10:22 | מאת: ליאור

אבל הכל על מנת לארגן טוב יותר את כל העניינים. להגן על עצמי זה לעשות המון בשביל עצמי. גוזל המון זמן אך שווה כל רגע.... רצה להעמיד סיר אוכל לילדים...ושלוש ארבע לעבודה.... יום נהדר וקריר, איזה כייף... ליאור

26/10/2006 | 12:34 | מאת: יז

ליאורוש ... למה לרוץ?????????????? נהדר שעושה בשביל עצמך ושמרגישה ששווה כל רגע, שמחה שכייף לך במזג האויר הנוכחי מאחלת המון בריאות . שיהיה המשך יום נעים גם בעבודה. ליז :-))

26/10/2006 | 16:06 | מאת:

הספקת הכל?

25/10/2006 | 10:52 | מאת: דמעה

רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי דמעה

25/10/2006 | 15:15 | מאת: בובה על במה

דמעה יקרה, אני כל כך מבינה שקשה לך... שרע לך כל כך............ ליבי אלייך, יודעת שהימים קשים לך. תחזיקי מעמד. איתך.בובה.

25/10/2006 | 18:56 | מאת: שדה ניר

סוף כל סוף רכשתי את בובת פו הדוב המקורית והאגדית- אהובך משכבר הימים:-) וזאת לאחר אהבתי לו רכישת מדבקות, יומנים וילקוטים.... עשיתי את החישוב כי זה אף יותר זול משעת טיפול:-) אוהבת ומחבקת חיבוק של פו הדוב אמיתי:-) שדה ניר

25/10/2006 | 17:39 | מאת: ליאור

מה גרם לנפילה, אחותי היקרה? כואבת איתך.... מחבקת ומחזקת אותך...אני איתך תמיד את יודעת... חיבוק ענקי ברשותך, יקרה.. מקווה שתרגישי טוב בהמשך הערב... ליאור

25/10/2006 | 18:50 | מאת: שדה ניר

מה ארע נשמה?? האם חווית טריגר איום ונורא? או שמא קושי להתמודד מול תהליך ההחלמה של בתך? חיבוק מפרגן בכל אופן.... שדה ניר

26/10/2006 | 16:08 | מאת:

מה איתך? שולחת לך אור ואנרגיות לחיזוק אידה

25/10/2006 | 08:15 | מאת: אסתר

אז כרגיל אני פה מידי פעם, לא תמיד מגיבה ולא תמיד קוראת הכל (הבנתי ש"הפסדתי" חוויות....) שמחה וגאה בכן על כל מה שאתן עושות, על התמיכה, ההתקדמות הנפלאה שכל אחת עושה, בדרכה, בקצב שלה. ובהזדמנות זו מודה לחלק מכן התומכות בי כל הזמן באמצעי תקשורת אחרים. (יחי המייל, המסנג'ר וה איי סי קיו!) הזוג הצעיר הספיק להתחתן פעמיים: חתונה קונסרבטיבית פה, רשמית בלרנקה ועדין לא רשומים כנשואים כאן - סתם כי לא צריך לטוס למשרד הפנים....אגב בלרנקה בתי התחתנה עם שמלת החופה שלי וחתנה עם חולצה שקיבל במתנה מאיתנו, כדי שירגישו שאנו איתם. לגבי הצ'י קונג: החל משנת 1991 אני עושה צ'י קונג ומזה שנתיים - שלוש גם מעבירה שיעורים בראשל"צ. הצ'י קונג היה אחד האמצעים שעזרו לי מאד להתחבר אל עצמי, להתחיל להרגיש את הגוף ואת הרגשות שפעפעו בי ללא הבחנה וללא הכרה. תמיד שמחה להציע לכולם בכלל ולכן בפרט את כל מה שעזר לי להגיע עד הלום ולכן מציעה לכולכן להגיע לשיעורים...דבר נוסף שעזר לי מאד היה העבודה בצבע ולכן התחלתי להנחות קבוצות בצבע ואם זה מעניין אתכן אולי כדאי שנקים לנו קבוצה כזו. מאמינה ויודעת שכולנו נקבל ונלמד מזה המון. ולגבי עצמי (אי אפשר להתחמק, הא?!): בסך הכל בסדר, מתפקדת לא רע. בעזרת חברות לוקחת על עצמי לטפל בעניין שהזנחתי הרבה זמן והשעון מתקתק כך שאם אדחה זאת עוד, כנראה שאתחרט עד סוף חיי ואיני רוצה להגיע לכך. לאחר כשבועיים בהם אמרתי לאחרות שעד שלא נעשה שינוי בהתנהגות שלנו לא נקבל תוצאות אחרות - החלטתי שעלי ליישם בעצמי את מה שאני אומרת... מקוה ומאמינה שאדווח לכן בשבוע הבא שאכן אני על הדרך ועובדת על זה, בעיקר כי מגיע לי!!!! מגיע לי רק טוב!!! ובשבילי זה לצאת מתוך הנקודה שאני חייבת לעשות את זה ואני בוחרת בזה, כדי שהיה לי יותר טוב. כולכן יודעות שאני כותבת את זה בעצם כדי לחזקת את עצמי - אז תודה שאתן מאפשרות לי ונמצאות כאן. אוהבת אתכן, מחזבקת כל אחת מכן

25/10/2006 | 15:20 | מאת: בובה על במה

"בעיקר כי מגיע לי!!!! מגיע לי רק טוב!!!"- העלתי חיוך כשהגעתי למשפט הזה. כל כך אוהבת את המשפט הזה. כל כך מקווה שביום מן הימים, ארגיש גם כך. ובעצם, שכולנו נרגיש שמגיע לנו רק טוב! המקום הנפלא הזה, הוא גם שלך... ואני שמחה שאת כותבת את הדברים הנבונים הללו.. ומדברת בעיקר עם עצמך. כותבת כדי להבין את עצמך... זה הכי חשוב. אני חושבת שאת עושה עבודה נפלאה עם עצמך. והגיע השלב שאת לא צריכה להזניח את עצמך.. ולחזור לטפל בך. כיף לקרא אותך.תמיד. המשך יומטוב שיהיה...... בובה.

25/10/2006 | 17:43 | מאת: ליאור

שמחה לראותך כאן, ועוד יותר על החוויה הנהדרת של בני הזוג. את מדהימה אותי כל פעם מחדש עם הדרכים הנפלאות שלך להתמודד בחיים... אוהבת ומתגעגעת... ליאור

25/10/2006 | 19:07 | מאת: שדה ניר

גאה בך על שאת עובדת עם עצמך מתוך מודעות, רגיעה ובחירה! משננת שוב ושוב את המנטרה והיעדים למטרה....... הצעתך לפתוח קבוצית גיבוש ותמיכה- קוסמת ומקסימה......... זהו רעיון עצום להתלכד כקבוצה למען פיתוח המודעות וההעצמה! כל הכבוד לך על הרעיון ונטילת היוזמה... משגרת לך אור ואהבה עצומה. שדה ניר

26/10/2006 | 19:28 | מאת: שחף

טוב שוב לראות אותך כאן:) תמיד נהנת לקרוא אותך!!! בהצלחה בכל ההתחלות החדשות והישנות אין ספק שמגיע לך הטוב ביותר! שחף

27/10/2006 | 03:11 | מאת: חתולה

לקרא אותך כאן , את כל מה שאת כותבת על עצמך , פשוט נפלא ,סוף סוף ישנה עוד מישהי שכבר אומרת כי מגיע לי , מגיע לי הכי טוב שיש , פשוט עושה לי אור בעיינים ליקרא אותך , את נפלאה כמו תמיד אין מה לומר , בעצם יש לי רק דבר אחד לומר לך או שניים , כל הכבוד לך על מה שאת עושה למען עצמך , ודבר נוסף , למה את כזו קמצנית הא ? נכנסת כמו חג פורים בקושי פעם בשנה , לא פייר מצידך , מה את אומרת ? תבקרי יותר ? לילה מנוחה חתולה

דמעות של מלאכים גידי גוב, יהודית רביץ לחן: יוני רכטר דמעות של מלאכים דמעות שקטות דמעות יפות ועצבות זולגות באופק דמעות ומחפשות מהן מבקשות. פזמון כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לנו יותר כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לנו יותר, עצוב לנו יותר... דמעות של מלאכים מדוע הם בוכים המלאכים אולי בגלל שזה לא קל להיות מלאך בעולם עצוב כל כך. פזמון וגם אנחנו כאן רוצים לבכות, לבכות איתם מה לעשות רוצים לבכות אך הדמעות אינן יורדות הדמעות אינן יורדות היום (זה היה אתמול) בטיפול וכך כבר שבוע הדמעות עולות אבל נתקעות .... לא ממשיכות ,לא יורדות.לרגע כשכותבת מילים אלו מקנא במלאכים... רק לרגע-וזה עובר כשמזכירה לעצמי את המשפחה המקסימה שלי שלושת הילדים המופלאים ובן הזוג הנהדר והתומך............. ובכל זאת- מתחשק לי קצת להיות מלאך, ככה בכיף שלי- להוריד איזה מטר............... לכל המתעוררות - לא יודעת מ איתכן אבל אני אוהבת ימים של גשם, שיהיה לכן יום קסום , יום מזוכך וטהור , נקי מאבק וליכלוך מצטבר - אמן אוהבת , ליז

25/10/2006 | 06:00 | מאת: שחף

האמת, שאתמול כשהתחיל הגשם עם הברקים והרעמים נזכרתי במשהו שהיה בשבילי מאוד משמעותי ושמאוד חסר לי היום והתחלתי לבכות וזה נדיר שאני בוכה, גם אם מאוד כואב וגם אתמול בכיתי רק קצת ונשארו עוד הרבה דמעות בפנים שלא הצליחו לצאת וזה יצר את הגוש הזה בגרון שמפריע לנשום ומחניק ובכל זאת...... קצת בכיתי..........

25/10/2006 | 06:55 | מאת: ליז

בדיוק אני מנסה לברר את העניין הזה של הגוש בגרון - כלכך קיים כל-כך נוכח ,חונק ולפעמים שורף וצורב ולא יכולה לבלוע ... ועדיין ,כולו מעשה של הנפש, עניין רגשי, פיקטיבי , אמרתי בטיפול - שאם הייתי הולכת לרופא א.א.ג. הוא היה אומר שאין לי כלום, וזה גורם לי להרגיש כלכך חסרת אונים כשמדברת עליו כי נדמה לי, שמי שלא חווה אותו חושב עלי - נודניקית , תתגברי כבר................... ובכל פעם שפותרת איזה נושא בטיפול ,חושבת - זה בטח מה שהביא את הגוש..... והוא מתרכך ואפילו נאלם לכמה זמן ו..... אז שוב חוזר ונתקע שם ............. מה שמחייב אותי להמשיך ולהשקיע בלטפל בעוד קושי, ועוד קושי, ועוד אחד ונראה שזה לעולם לא יגמר.

25/10/2006 | 15:25 | מאת: בובה על במה

ודווקא שהדמעות רוצות לצאת הן נבלעות בחזרה חונקות את גרוננו כואבות את הנשמה. ודווקא אז.. הכל ..כל כך רע וכואב כי הכל תקוע הכל חונק. ודווקא שהדמעות עומדות לצאת הן נתקעות. ומכאיבות. מכירה את התחושה הזו. גמני רוצה לבכות. ולא תמיד יוצא. ואז כואבת יותר. מאחלת לך, שהדמעות יצאו כבר ותשתחררי. כי זה אכן כואב. עוטפת אותך בחום ואהבה ומאחלת לך ימים טובים יותר. נ.ב אני אישית לא סובלת את החורף (בגלל שהיה לי 40 מעלות חום ואושפזתי בביה"ח). אבל עכשיו אני רוצה שיהיה קר.. כי אני חייבת חולצות ארוכות בגלל סימנים נוספים שעל היד. המשך יומטוב יקרה שלך, בובה.

25/10/2006 | 21:57 | מאת: ליז

הי לך - כיף שחזרת לפורום, וכיף לקבל ממך חום ואהבה, מקווה שהחורף הזה יעבור לך בלי מחלות מיותרות . גם לך יקרה, מאחלת ימים טובים הרבה יותר . מחבקת - ליז

25/10/2006 | 17:50 | מאת: ליאור

מצטערת על הקושי עכשיו בטיפול. מכירה יופי את השלבים הקשים האלו...... ושמחה וגאה בך על מקורות התמיכה והנחמה.... ברוך ה , שנתן לך משפחה יפה ומגוננת.... ובקשר לגשם? אתמול קמתי בשלוש לפנות בוקר. כיסיתי את האפרוחים במיטות...ועמדתי לצפות בגשם. אני מתה על הגשם, על הריח הרטוב, על המיים ששוטפים הכל....והקרירות הנעימה שמצננת מעט את הגוף שבגלל דופק גבוה ותרופות שאני מקבלת כל הזמן חם לי, כמו בסוף הריון. אז נעים לי עכשיו... והשיר שהבאת מדהים... ערב נהדר לך מלאכית הפורום. ליאור

25/10/2006 | 21:43 | מאת: ליז

מרחפת בחדר, דואגת לקטנטנים - פייר, זה הקטע הכי כייפי של החורף - לעטוף את הגוזלים , לכרבל ולהתכרבל ... וגם - לעמוד על המרפסת, לצפות ולהריח את הגשם. מממממממממממממ... התענוגות הקטנים של החיים. תודה יקרה , היום הרבה יותר טוב. ותהני מהחורף חבל שאין לנו כאן בארץ הרבה מיזה.

25/10/2006 | 19:13 | מאת: שדה ניר

השיר שציטטת מרגש מרטיט ומכמיר לב! זכרי כי ישנם דרכים שונות ומגוונות לנקז את הכאב....... אכן הגשם מטהר ומאורר ועל פי חז"ל מיישר עקמומיות שבלב משגרת לך חיבוק ופרח מלבלב!!!! אוהבת, שדה ניר

25/10/2006 | 21:52 | מאת: ליז

עכשיו חזרתי מהליכה בת שעה, מקווה שאצליח להתמיד, כבר שבוע + שצועדת ואכן גם זו דרך לנקז ולשחרר את הכאב. וגם כאן, מפילה עליכן את הצרות שלי ... גם כן דרך , מודה -שאת והבנות האחרות כאן בשבילי. מחחזירה אהבה - ליז ... נראה שבאמת קצת התיישרה לי העקמומיות שבלב - חשבתי שזה בעקבות הטיפול אך יתכן בהחלט שהגשם השפיע והכי סביר שזה שניהם ביחד.

26/10/2006 | 21:38 | מאת: חתולה

נשמה , את לא צריכה לקנא במלאכים , את בעצמך מלאך טוב , רך , זך , טהור , ורק בגלל שהם מזילים דמעות ,,,,,,,,אני יודעת שכשהדמעות שלך יצטרכו לרדת , שום מלאך בשמים לא יוכל עליך , כי המלאכים בשמים זקוקים להמון דברים כדי להוריד דמעות , ואת נשמה ,רק צריכה להתחבר את הכאב , כשתוכלי , כשיגיע הרגע הנכון , בזמן הנכון ולא לפני כן ,,,,,,גם אני אוהבת את הגשם , בכלל אוהבת חורף , חיבוקים המון מתוקה שלי ומחזקת אותך כי לא קל לך עכשיו ,אל תשכחי שהכל חלק מתהליך שבסופו תרגישי חדשה לגמרי , רק סבלנות מתוקה , זה רק זמני ,מבטיחה!!!!!!!! חתולה

26/10/2006 | 21:53 | מאת: ליז

הי לך, מה נשמע? יודעת שאת עסוקה כרגע בעניינים מאוד חשובים , רק רציתי להגיד לך שאת מאוד חסרה לי כאן. תודה שקפצת לבקר, מקווה שהעניינים שלך ממשיכים רק לשתפר תודה על החיבוקים והחיזוקים שולחת גם לך - ליז

27/10/2006 | 06:11 | מאת:

זה ברכה... במיוחד הראשון... אולי בגלל זה גם לנו כל כך חשוב לפרוק ולבכות... לשחרר... ולהתברך בכך?! מקווה שתוכלי לאפשר לעצמך... דרך אגב....היייתה פעם שכתבתי תרגיל לשחרור בכי... אנסה להביא קישור יום ושבת נפלאה....מלאת מרכה אידה

25/10/2006 | 01:10 | מאת: כנפיים...

בדרך כלל הוא סתם 'אחי'... יש את אחי הגדול, אחי הקטן, אחותי הקטנה, ואחי....בלי שום תואר אחר כך) זוכר איך היינו קטנים ואיזה קשר טוב היה לנו? זוכר איזה חברים טובים היינו עד לפני שש שנים? נראה לי שהיינו חברים הכי טובים... למרות שתמיד טענתי שאני הכי קרובה לאחינו הגדול, אני חושבת שהייתי הכי קרובה אליך... לפחות עד לפני שש שנים.... מה שבטוח זה שתמיד הרגשתי הכי מוגנת על ידיו, אחינו הגדול... תמיד הרגשתי שהוא שומר עליי... יותר מכולם, אפילו יותר ממך... וכנראה שהילדה שבתוכי ידעה למה... תהית פעם למה התרחקתי ממך ככה? למה פתאום לא דיברתי איתך, לא התקרבתי אליך, לא יכולתי להסתכל עליך או לשמוע את השם שלך? אני יודעת שתהית, שלא הבנת מה עובר עליי... זוכר איך היינו קטנים ואיזה קשר טוב היה לנו? אני בטוחה שלא רצית לנצל את זה... שזה לא בא לך מרוע טיבעי, אלא מחסר נורא גדול והרבה בעיות עם עצמך... אולי זה מה שהכרת... אולי גם בך פגעו.... אולי ואולי ואולי.... כל זה לא משנה את העובדות או את מה שקרה... מה שאתה עשית... מה שאני עשיתי, שביקשת ממני לעשות.... אני לא באה עכשיו ואומרת לך כמה הרסת לי את החיים וכמה אני שנאת אותך... להפך... אני אוהבת אותך... אני לא יכולה לשנוא את אחד האחים שלי, לא מסוגלת... וגם לא חושבת שמגיע לך שאני אשנא אותך.. אבל אני כן חושבת שאתה צריך לדעת מה עבר עליי בשש השנים הללו... איפה הייתי בהתחלה ואיפה אני היום.... כמה עבודה הייתי צריכה לעשות בשביל להגיע למקום הזה שאני נמצאת בו היום... למקום שאני לא כועסת על עצמי יותר (לא בגלל זה בכל אופן...) ולא מאשימה את עצמי יותר (לא על זה בכל אופן...) למקום שאני מצליחה להאמין בעצמי... יודעת שאני מסוגלת, שיש בי כוחות... למקום שאני בוחרת בחיים ומוכנה להתמודד איתם... אני רוצה לומר לך שכל זה כלל לא מובן מאליו.... אולי אני רוצה לשמוע את עצמי אומרת את זה לך כדי לסגור מעגל... לסגור את הנושא הזה... עם עצמי...ואיתך... ואני רוצה גם שאם יש צורך, אתה תתחיל לעזור לעצמך, לעבוד עם עצמך... אני לא מוכנה שזה יקרה שוב... לאחד או אחת האחייניות שלי או אף אחד אחר.. לא חושבת שאתה אדם רע או שזה יכלו לקרות שוב, קשה לי להאמין... אבל אני לא מוכנה לקחת את הסיכון הזה... ונראה לי שאתה צריך לשמוע את המילים הללו שלי... לשמוע אותי אומרת שאני סולחת לך.. נראה לי שזה אוכל אותך מבפנים כל פעם שאתה מסתכל לי בעייניים, כל פעם שאני רק אומרת שלום או להתראות ולא מחבקת אותך, אבל את האחים האחרים שלנו או אישתך אני כן מחבקת... אני רוצה שנוציא הכל החוצה... שנינו ביחד... ונטפל בכל הפצעים הללו... אני רוצה שנחזור להיות חברים טובים כמו שהיינו פעם.... אני רוצה את אחי הגדול בחזרה.... זה יותר מידי מופרע מצידי לבקש? יותר מידי מוזר לדעתך? אתה בטח חושב שאני שנאת אותך.. אני מכירה את זה... בטח אתה לא מסוגל לחיות עם עצמך... אז תדע, שאני אוהבת אותך... אתה אחי הגדול ואתה חשוב לי, למרות הכל.... אני רק מקווה שאם אני יצליח לומר לך את כל זה, או אפילו חלק קטן... לא תכחיש או תכעס עליי... כי בזה יהיה לי הרבה יותר קשה לעמוד... וזה יהיה כואב לגלות שכל תחושות הבטן שלי בכלל לא נכונות ואתה תגיד שאתה לא יודע על מה אני מדברת או מה אני רוצה ממך ומצדך אני לא יודעת מה... יכולה ללכת לעזעזל או משהו.... שאלת אותי בטלפון אם יש סיבה מיוחדת שאני רוצה שניפגש ואמרתי לך שלא... סתם בא לי שנשב ביחד עד שאני כבר מגיע לאזור שלך... שיקרתי... יש סיבה מיוחדת... ואני מאוד מקווה שיהיה לי האומץ לומר לך אותה.... אחותך הקטנה... היום אולי אסלח לך אסלח גם לעצמי על כל מה שהכאבנו אחד לשני היום אולי אוהב אותך אוהב גם אותי בלי סוף ובלי חשש היום יום חדש! (יום חדש/ ריטה)

25/10/2006 | 01:20 | מאת: בובה על במה

אחותי, קראתי אותך... בנשימה אחת. את מדהימה אותי ביכולותך העצומים. אני מצטערת לשמוע שהפגיעה היתה גם ממנו, אבל מגלה אצלך עוד מקום ..שהוא לא מובן מאליו. צד שאת יכולה לדבר איתו בארבע עיניים... על מה שקרה בעברכם. על מה שהוא עולל לך... על הסבל שגרם לך עד כה. . . . זהו צעד לא פשוט. ואני מחזיקה לך הרבה אצבעות, שהשיחה תהיה מובנת לשניכם. ושתחזרו להיות חברים טובים כמו פעם. ושוב חיבוק ((((((((((((((((((כנפיים))))))))))))))))))))) באהבה, בובה.

כנפיים מקסימה, ריגשת אותי - את יחידה ומיוחדת, יש בך המון כח ואהבה. מאחלת המון הצלחה ושאחיך יהיה מסוגל - לראות, לקבל , ולהכיל, את הדבר העצום והנפלא הזה שיש לך להציע. שולחת חיבוק חם ואוהב. ליז

יקרה! כולי התפעמות !!! כל כך מתרגשת עבורך!!! גאה בך!!!! איזה אומץ!!!! כנות, העזה ויושר פנימי!!! מאמינה שדברים היוצאים מן הלב מגיעים אל הלב... גם אם הוא יהיה בשוק מהדברים שלך ותגובתו הראשונית לא תהיה בדיוק מה שאת מקוה לא, אנא, אל תתייאשי ואל תקחי זאת על עצמך. את עושה עבודה נפלאה, עושה מה שאת מרגישה שעלייך לעשות. יכול להיות שגם הוא יצטרך את הזמן שלו.... מחזקת אותך לקראת המפגש איתו איתך תמיד,

25/10/2006 | 17:40 | מאת: כאב הלב

אני לא ממש מכירה את הסיפור שלך אך הבנתי שקל ממש לא היה. את פשוט גיבורה, חזקה , כל הכבוד לך על החוזק הפנימי שלך. זה לא קל ומה שאת עושה מעיד על אופייך. אני לא מכירה אותך ואני ממש גאה בך. את שורדת אמיתית עם נשמה טובה. שולחת לך חיבוק גדול כאב הלב

25/10/2006 | 17:56 | מאת: ליאור

איזה כוחות? איזה אומץ? כל הכבוד לך !!! מקווה ומאמינה בך, ליאור

26/10/2006 | 12:27 | מאת: שדה ניר

איזו מונולוג חושפני אותנטי עוצמתי ומצמרר!!!! תעדכני אותנו במהלך הפגישה עם אחיך ההשלכות ובמה שהשתחרר!!!!!!! מחזיקה לך אצבעות יקירה. וגאה בך על רצונך לסגור מעגל על מנת לפתוח מעגל מחודש! שדה ניר.

26/10/2006 | 13:35 | מאת: כנפיים...

מאוד ריגשתן אותי בתגובות שלכן.... אז אתמול הייתי במרכז... וביקשתי ממנו שניפגש... ישבנו במסעדה נחמדה באיזור של הבית שלו.. לקח קצת זמן... אבל בסוף לקחתי נשימה עמוקה ו.... התחלתי לדבר... בהתחלה יותר נכון לומר שהתחלתי לשאול... שאלתי אותו מה הוא חושב על הקשר שלנו... אם הוא שם לב שממש התרחקנו... ולמה הוא חושב שזה קרה... דיברנו קצת.... ולאט לאט הוא התחיל להבין לאן אני חותרת... הוא לא היה מוכן לומר את המילים הללו כששאלתי אותו מה הוא חושב שקרה, למה הוא חושב שהתרחקתי.. הוא אמר שהוא לא רוצה להכניס לי דברים לראש.. אבל שנינו כבר ידענו במה מדובר... אז אמרתי לו שאני יספר לו את הצד שלי... סיפרתי איך נזכרתי וכמה קשה היה אחר כך... על השיחות עם היועצת בתיכון, על רגע מסוים שבו הרגשתי בפעם הראשונה שאני יכולה לסלוח לעצמי, ולו... שמאוד האשמתי את עצמי ושלקח לי שנים להבין שזה כן היה מאוד משמעותי וטאומטי בשבילי, ולא משהו קטנטן כמו שתמיד הרגשתי (תמיד הייתה לי תחושה שאני סתם "בוכה" ואין ממש סיבה לכל הכאב הזה...) סיפרתי לו על הצבא והטיפול ועל הרגע שבו סיפרו לי שאישתו בהריון... כמה בכיתי והתפללתי שזה יהיה בן (וזה בן...) הוא אמר שגם הוא קיווה שזה יהיה בן.... דיברנו המון... גם על אמא ודברים נוספים... ראיתי שכל כך קשה וכואב לו... והוא אמר שהוא לא רוצה לדבר על זה... אז אמרתי לו שהוא לא צריך לדבר, אבל הוא צריך להקשיב למה שאני אומרת... שזה חשוב לי לומר את הדברים הללו... אמרתי לו שאני לא כועסת עליו היום... ודיברנו על טיפול... על זה שיש הרבה דברים שהוא צריך לטפל בהם.... הוא סיפר לי שפעם הוא חשב על זה שאם אני יחליט להגיש נגדו תלונה הוא יבוא למשטרה ויספר כל מה שקרה (דבר שקצת גרם לי לחשוב שיש דברים שאני אפילו לא זוכרת... אבל ניכנס לזה כרגע...) ויקבל על עצמו את האחריות... אז אמרתי לו שזה אף פעם לא עבר לי בראש... אני יכולה להמשיך ככה שעות לתאר לכם את השיחה.... העיקר הוא שהצלחתי... עשיתי את זה... דיברתי איתו... וזה היה אחד הדברים הקשים... האמת שיותר קשה לי עכשיו מאשר בשיחה עצמה... בשיחה איתו הרגשתי לפעמים כאילו אני לא ממש שם, זה רק הפה שלי שמדבר... היה טוב ומדהים.. הדברים שאמרנו אחד לשני הפתיעו אותי כל משפט מחדש... והכי חשוב, למדתי לסמוך על עצמי ועל תחושות הבטן שלי... מקווה שלשנינו יהיה טוב יותר עכשיו... שהוא יקח את זה למקום טוב ויעשה אם זה מה שנכון בשבילו.. לאט לאט.... (מזכירה לעצמי...) תודה לכן........

כנפיים יקרה מאוד! את בהחלט עברת תהליך ...... לומר - לכתוב ולהתאמת עם כל הדברים שאת מתארת.... עם הכאב....הרגשות הסותרים... אשמה ובושה ועוד הרבה רגשות ותחושות... תהליך... קשה ולא פשוט בכלל... לקרוא אותך ולהתרגש מהמילים שלך... מהיכולת שלך... מהאומץ שלך.... אני כל כך גאה בך כל הכבוד ובהצלחה.... אידה שלחת לו? חושבת לשלוח?

27/10/2006 | 07:01 | מאת: כנפיים...

דיברתי איתו השבוע... כתבתי על כך בהמשך השרשור... שיהיה יום/לילה טוב... שבת שלום וסופשבוע רגוע :)

24/10/2006 | 23:09 | מאת: גל של מחנקקקקקקקקקקקקקק

לאנשים ,ולעולם הזההההההההההההההההההההההההההההההההההה דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

24/10/2006 | 23:28 | מאת: בובה על במה

טעות גדולה מאוד. רק בגלל שכואב ורע לך, את חושבת על זה.. ביום שהחושך הזה יעלם לך, את תתחרטי על טעות שעשית - בלי שיקול דעת בכלל.. מה גם, שהעבודה מחזיקה אותך .. נותנת לך כוח להמשיך... אל תתפטרי. את תעשי את טעות חייך .. באמת. לא כדי לך, אני מקווה שתקשיבי למה שאני כותבת לך, אחרת באמת תתחרטי על זה. אני יודעת ! ! ! ! את סובלת, אני קוראת בהודעה שלך, ואני יודעת שקשה לך מאוד אבל בדיוק בגלל זה .. בגלל המקום הנמוך והכואב שאת שרויה בו עכשיו, את לא צריכה להרים ידיים. העבודה היא חיינו. (אבל לא בשבילנו.. חחח סתם סתם) שלך, בובה.

24/10/2006 | 23:47 | מאת: שדה ניר-חוזרת לחיים

היה לי היום יום פרודוקטיבי, אפקטיבי קסום ומקסים גיליתי את הצד הטוב, הרחום והמואר של החיים!!!!! גיליתי סביבי משפחה תומכת שאותי כורכת באהבה וים חברים אמיתיים ומפרגנים! ועורכת דין מקצועית ומדהימה שמסדרת לי את כל העניינים!!!! ומרקורד שלי: אל תרימי ידיים נשמה!אל תעזבי את העבודה!זה נקודת אל-חזור! ותקחי בחשבון שתמיד תהיה לך האופציה לשבור את הכלים ואת כל הכללים ולהתפטר! אך לאחר מעשה לא תהא לך ההזדמנות לתקן ולחזור לעבודה שבסך הכל מאתגרת ומותאמת לך!סוף מעשה במחשבה תחילה! עמך תדיר שדה ניר

גלוש, לא יודעת מה להגיד, לא מכירה מספיק... רק מבקשת שלא תעשי את זה עכשיו - כשאת נסערת. זו צריכה להיות החלטה שנעשית בראש צלול. מקווה שיהיו לך כוחות לעבור את המשבר, ואז........ תשקלי , תעשי רשימת מאזן לכאן ולכאן , היתרונות והחסרונות רק כך להחליט , בעזרת הראש. יש דברים שממש לא כדאי לתת לרגש להשתלט עליהם מחבקת ומחזקת- ליז

25/10/2006 | 11:57 | מאת: מותשת

מה שלןמך היום? מקווה שנרגעת קצת וחזרת בך מההחלטה חיבוק אני

25/10/2006 | 17:59 | מאת: ליאור

קחי פסק זמן כדי לחזור לעצמך... יקרה אל תתרקי את כל הדלתות, חבל.... אל תוותרי על מקור ההכנסה שלך, תחשבי על השכירות ועל כל מה שמסביב.... תתחזקי ותחזרי לחיים במהרה. דואגת ליאור

25/10/2006 | 18:45 | מאת: גל של מחנק

לקחתי פסק זמן מהעבודה אני עייפה מאוד מהחיים

25/10/2006 | 22:22 | מאת: גל של מחנקקקקקקקקקקק

רוץ ילד רוץ אל תעצור לשאול המראה לא משקרת אתה כבר ילד גדול חלומות נמסים שבשמש אל תתן לזה לקרות חלומות נקרבים בגשם אל תתן לזה לקרות רוץ ילד חלומות נמסים... היום הם ימי שרב מוצא את עצמי לבד הריקנות והרעב הזאב והצייד השוטר והגנב רוץ ילד רוץ אל תעצור לשאול...

26/10/2006 | 21:05 | מאת: חתולה

גלגלוש מקסימה כמה חבל , אני חושבת שדווקא עבודה היא זו שכן מחזיקה אותך על הרגלים, היא זו שעוזרת ונותנת לך את האוויר לנשימה שאת כה זקוקה לה , אבל אם כבר החלטת , מי אני שאגיד אחרת ,בכל מקרה , תנסי חעשות עם עצמך משהו מועיל , טפלי בעצמך , חפשי איזה טיפול כן מדבר אליך , אל תישארי כך בלי לעשות כלום , זה רק עלול להפיל אותך יותר , והכי חשוב , אל תישארי לבד !!!!!!!!!!! מחבקת חתולה

גל יקרה שוב ההרגשה שלזרוק הכל... שנמאס... שאי אפשר יותר.... אבל אולי מחר תרגישי אחרת? והדברים יראו אחרת... אולי תצליחי לראות את מה שיש לך... אני מקווה שכך שמרי על עצמך... ו"בלי שטויות" איתך אידה