פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני עדיין ערה כי מחכה למכונת כביסה שתסיים,צריכה להספיק הכל עד מחר כי אני נוסעת מקוה לחזור רגועה יותר ועם פילם מלא בתמונות שאצלם, תשמרו על עצמכם,ונשתמע http://anatweb.com/big-n-small.htm
מקווה שתחדשי כוחות ותחזרי חזקה יותר ורווית חויות נעימות.
אני כבר משבוע שעבר היה לי וירוס של הבטן,היה בסדר ביומים האחרונים עשיתי הכל לנסוע וקמתי בבוקר שוב הבטן מתהפכת כנראה שהוא לא עבר עד הסוף או שחזר ולא רוצה להשאר בבית,אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אסור לתכנן כנראה מקוה ששבוע הבא אני אעשה את זה,אז אני בבית ולא מרצון.
נורא מצטערת לשמוע שאת שוב מרגישה לא טוב , אבל אולי הבטן כואבת לך מהמיץ ששתית אתמול בלילה , ולא מהחידק , את יודעת שמיץ פומלות גורם ליציאת מעיים כמו שלשול , סליחה על המילים הלא נעימות , אז אולי זמ מהמיץ ??? מקווה שתרגישי טוב יותר בהמשך הערב , הייתי רוצה לעזור , אך לא יודעת איך , חיבוק חם , ואני פה אם את צריכה משהו . חתולה
גל יקרה, שבת של שלום ומנוחה ....... תהני לך השבת.. את זקוקה לכך! אוהבת ענבר.
מקווה שהכל בסדר איתך , יש לך תשובה במייל הרגיל , חתולה
חתולונת!! היי חתולה יפה אני פה....... יש לך תשובה במייל, מקווה שיגיע מהר, כנראה שאכן יש עומס בוואלה..... ביי ביינתים
פסק זמן - אריק איינשטיין לקחת פסק זמן ולא לחשוב לשבת מול הים ולא לדאוג לתת לראש לנוח מהפיצוצים לתת ללב לנוח מהלחצים אני יודע שזה לא הזמן בעצם גם אני עוד לא מוכן אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה אולי זה רק משבר קטן וזה חולף אולי פשוט נהייתי קצת עייף לקחת פסק זמן ולא לחשוב ....... חתולה דואגת
הוללה!!!!!!!לה לה לה לה:-)
מצאתי עכשיו חתול בתוך שקית עם גרביים ותחתונים שקניתי :))))))))))))))))))))
טו-בשבט... שלחתי עם הקטנים היום לגן, קילו פירות טו בשבט... והגננת הקשישה שלהם גילתה כניראה, שפירות יבשים מכילים מינרלים הבריאים לגוף... והחליטה שהפירות יבשים ששלחתי לגן בנדיבותי הרבה, יהפכו למנת הצנטרום החודשית שלה...... שתאכל לבריאות...לבריאות????????????. אבל איך אמר לי אחד הקטנים, רק אחד שישיף (שזיף) היא נתנה לי...... עברה חצי שנה והקשישה הסנילית עדיין לא הפנימה שלא מתעסקים עם הילדים שלי..... מחר בבוקר, נשבעת על הבוקר אני הולכת לגן...שואלת אותה איך היה במסיבת טו בשבט, ניגשת למטבחון העלוב שלה, שולפת את השקית ואומרת : מקווה שהספיק לך מה ששלחתי אתמול....
את קרועה אחותי , הרגת אותי מצחוק עכשיו , צחוק ראשון מזה הרבה זמן , רק לדמיין אותך ככה יורדת לגן , וחוטפת לה את השקית מהמטבחון , זה משהו שלא הייתי מדמיינת אפילו בצחוק , תזהרי לא לעשות לה פתאום איזה עצירות , והיא גם תפסיק לנשום , חחחחחחחחחחחח , אין עליך , את משהו , חתולה
מה שלומך? חוץ משעצבנו אותך.....?? אידה
את הורסת מצחוק כאשר את כועסת..... אוהבת אותך. שדה ניר
יום טוב...הרגשה טובה..בזכות הרוחות..אוהבת רוח...ובזכות ביקור של חברה שמאוד כיף לי לדבר איתה...ובזכות הרבה דברים אחרים שלא תמיד קל לי לראות...מסתכלת רק על הרגע..והרגע טוב לי... דמעה
הרגע שלחתי לך מייל.... איך אני שמחה.... הלוואי שהרגע הזה ימשך לנצח..... הללויה.
הלוואי ונשמע את זה יותר:)
תנצרי ותשמרי תהני , תני לזה לעטוף אותך ,מגיע לך חתולה
איזה כייף לשמוע.... כמה טוב לשמוע....זה עושה גם לי טוב.... לילה טוב לך יקירה... שמרי את ההרגשה... איתך אידה
גאה בך. תנציחי את הרגע. למען תיהי חסינה מפני כל מטרד ופגע. המשך לילה טוב וסוף שבוע נעים וחמים.....
היייייי מתוקה תודה על התיקון שעשית לי למטה , באמת התכוונתי לכאב הלב, מרוב עייפות כבר לא ראיתי על העיניים , אתמול בלילה החזרתי את אמי מבי"ח , סוף סוף , אבל זה לא אומר שבזה זה נגמר , עוד מחכים לי ימים קשים מפני שהיא עכשיו מוגבלת בתנועה לתקופה מסוימת , השתילו לה קוצב לב , חוץ מהצינטור שעברה , אז בחודש הקרוב היא תזדקק להמון עזרה , בעלה עיוור , ולא ממש יכול לתפקד כמו שצריך , שתביני , היא זו שתמיד סעדה אותו , ןבמצב הקיים אני לא יכולה לנטור להם טינה , מה שכן , עכשיו אני חוזרת הביתה , למיטה שלי , לעבודה שלי , לחיים שלי , יהיה פחות לחץ זה מה שחשוב . אני שמחה נשמה שהימים הקשים שעברת מאחוריך , את הרי יודעת שאנחנו חייבות להילחם על עצמנו , על השפיות שלנו בכל דרך אפשרית , ועם כל הכלים העומדים לרשותנו , זה מה יש , את המייל שלחתי כבר לפני יומיים , אני יודעת שבוואלה יש עומס גדול מאוד , לכן זה מתעכב , אבל יגיע מתוקה ואם לא , תכנסי למערכת התמיכה שלהם ותשאלי למה לא מגיעים מיילים , אני עשיתי אותו הדבר בנענע , חיבוקי גדולי מאודי מתוקה חתולה
חזרתי עכשיו מאירוע.. ורק עכשיו ראיתי את הודעתך... שמחתי לראות שכתבת לי... אגב, בקשר לאימייל, לא קיבלתי.. וזה כל כך מוזר.. כי, אני מקבלת המון אימיילים ביום.. ויש מספיק מקום בתיבה.. כך שאין מצב שזה לא אגיע..! גרררררררר מרגיז! תגידי, יש מצב לארגן לאמא שלך, פליפינית? זה יכול מאוד לעזור... כך היא תסייע לאמך... ולאבך.. וכך לא כל העבודה תיפול עלייך... תחשבי על זה ! אצלי לאחרונה, זה מצב לא ברור... כאילו, כואב מאוד .. ואחרי יום או יום וחצי.. כבר לא כואב כל כך! אני בסדר.. שומרת על הראש מעל המים.. והאמת, נוח לי כך! אז.. למדתי שמותר גם לכאוב.. לבכות(שיוצא) ואז לטפס עוד ועוד למעלה .. הרבה עבודה... ! אבל שווה את זה! שווה כל רגע בלי להרגיש כאילו סכין מונחת על ליבי... ואת, תנוחי לך... אני מקווה שמנוחת השבת תעשה לך טוב! זה חשוב...... ליל מנוחה יקרה ואהובה.. אוהבת ענבר.
- נשמה טובה עינבלור לצערי עד שיאשרו לה פיליפינית מבטוח לאומי היא כבר לא תצטרך אןתה כי הפרוצדורה כל-כך ארוכה ומייגעת , והם גם בודקים אותם בחשבונות הבנק , אם מצבם באמת לא מאפשר להם לקחת מטפלת באופן פרטי , דבר שבאופן טכני כן יש להם אפשרות , אז בטוח שלא יאשרו לה . שמחה שיצאת מהבית להתאורר , איך היה ? נהנת ? מקווה שהיה לך נחמד , לא תמיד נהנים בארועים ,. את נשמעת מעודדת משהו , וזה משמח אותי מאוד ,חשוב מאוד להצליח להחזיק את הראש מעל המים . שינה עריבה ומתוקה גם לך יקרה מאוד מיאווווווווו
מה צריך לקרות כדי שאוכל קצת לישון?????????????????????.. דמעה עייפה
ב4 לפנות בוקר בום גדוללללל והבזק חזק של אור וכל החשמל נעלם...חושך מצריים..החשמל חזר רק ב 8 בבוקר..ולא הצלחתי לישון כי אני לא מסוגלת לישון בחושך מוחלט... ומה שלומכן הבוקר? דמעה
שעבר עלייך. מתארת לעצמי כמה קשה היה לך. מקווה שהצלחת לישון מעט.... חיבוק של אהבה, ליאור
הצעה- מהיום-שמרי פנס ליד המיטה, כזה שלא מאיר חזק מידי, אור נעים. כך לעולם לא יתפוס אותך החושך. גם לי קשה בחושך..אני מבינה היטב. שתי לך קפה טוב וחם, מחר סוף שבוע...שיהיה מלא בפוך,בית חם ואולי סרטים נעימים?..
נראה לי שהיום ילך יותר טוב???!!!!!! מה את אומרת?
התרסקתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מה קורה? רוצה לשתף? לפרוק קצתאת הקושי? כאשר אנו משתפות פתאום המשקל הכבד מתחלק בין עוד אנשים ואנו לא נושאות את כל הכובד לבד.... מחזבקת
נוצר מצב של צירוף מקרים טריגרים ומראות שחורים..שאינם מרפים! מקווה לימים יפים! תודה לך.
אם בארזים נפלה שלהבת...................... מה קורה יקרה?????????????? ואני שואלת את עצמי איפה את? לא שומעים ממך, לא רואים אותך................... דברי איתי....
לרגליך- אני עפר ואפר, תולעת ולא אשה! אני אישית מצויה במלחמת התשה קשה! שבורה, רצוצה........ולא מתרצה! מה שלומך יקירה שלי?
את רעה שעה לא כל-כך נוחה... את הרי יודעת..אנחנו כמו עופות חול. חזקי ואמצי-ראי כמה סומכים עליך כאן..הבנות יודעות מה הן אומרות..מזהות היטב את האור והכוח ונמשכות אליו.
מסתבר שגם בארזים נופלים שלהבות..יוקדות..ממוקדות..חדות..ומהדהדות. תחושת חוסר אונים אופפת ולופתת אותי. אין לי שמץ של מושג לאן פני מועדות! לאחרונה אנימקיזה ושותה דם ומדדה רק לפורענות ומעידות... מה שלומך לימור?
שדה ניר יקרה כואב לי לשמוע שאת מרגישה כל-כך גרוע , מכירה היטב את הרגשת ההתרסקות, הייתי שם לא מזמן , מה אוכל לעשות למענך כדי שתרגישי יותר טוב ???????? פה בשבילך תמיד חתולה
אין לי על מי להשען...לדאבוני. אני הכותל המערבי וחייבת לשדר חוסן וחסינות ולהיות בשיא אוני! המסכה הזחוחה נסדקת..לאט ובטוח! ואני נותרת משוללת אנרגיות..חסרת מוטיבציה וכוח! תרגישי טוב יקירה. מקווה שהמשבר מאחוריך.
מושיטה לך יש שתעזור לקום... דמעה
תודה. אני זקוקה ליד הוירטואלית שלך יותר מתמיד! תחושי בטוב ובנעימים!
יש ארבע עצים הכי עתיקים והם גבוהים ודקים,והם התנדנדו כמו לולבים בסערה נראה כי הם הולכים ליפול לכיוון שלנו ויש חוטי חשמל לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו מסתבר שבאמת נפלו בתל אביב 15 עצים מהרוחות שונאת את המזג אויר הזה גם האובך הרגשתי כל היום מחנק למרות שהחלונות היו סגורים נראה כמו סוף העולם
אכן מרעיד לכולנו את אמות הסיפים ולעיתים מהווה כלי סייף ומעלה לנו את הסעיפים. ואת הכיסופים לקיץ ולאביב הפורח והזורח ...שאינשאלה כבר יתאזרח. אני מתעבת את האובך, את החורף..את הסופות, הברקים והרעמים. הם סיוט החיים שלי. הם מאיימים! אכן סוף העולם.....שמבשר על תחילת עונה ועידן חדש הממשמש ובא. סוף שבוע נעים ולשם שינוי חמים. שדה ניר
אני אהיה אצל הדודים של האקס,אני לוקחת את המצלמה בתקוה לצלם, את הדיסקים שאני אוהבת לשמוע,ועושה מנוחה לראש ולגוף, הביחד,והשקט. מחכה לזה לא ראיתי אותם כבר חודש וחצי, ,הנסיעה מעייפת אז לוקחת רכבות גם כי רואים נוף יפה מהחלון וגם כי הם מהירות זקוקה לרוגע הזה.
מה שלומך , מה עם אחייניתך ? שלחתי הודעה למייל החדש , חיבוק גדול ולילה טוב . חתולה
בבקשה אל תנסו להתקשר אלי היום אל תדאגו לי, אני בסדר פשוט אני נמצאת היום בכוכב אחר שעוד העבירו בו את קו הטלפון ואין שם קליטה של הנייד איתכן הסליחה נדבר כשאחזור שחף
שעוד לא העבירו בו את קו הטלפון
אין לי את הטלפון שלך בכלל... סתם סתם.. מקווה שתחזרי לעצמך... וש"יצליחו כן לחבר קו בכוכב בו את נמצאת"! או.. שתחזרי במהרה לכוכב שלנו... לביחד.. ולא ללבד... שכן תצליחי ותאפשרי לאחרים לעזור לך... ולפעמים הלבד, הוא גם חשוב ... חשבונות אישיים.. וכוחות מחדש! מחכה לשמוע ממך! אוהבת המון אני.
קצת יותר למרות שאני רואה שענבר כן הבינה, אבל כנראה לא כולם... אז ככה... אני לא לגמרי מתנתקת אני עדיין כאן ובמייל ונכון לעכשיו פשוט מרגישה שקשה לי מדי לדבר ובמיוחד בטלפון כי גם בימים יותר טובים יש לי יחסים קשים עם הטלפונים... אין בכוונתי לפגוע באף אחת אני מאוד לא הייתי רוצה שמישהי תיעלב ממני או תכעס עלי מקווה שתצליחו להבין את הקושי שלי ואת הצורך בפסק זמן מהטלפונים ואני בכוונה דואגת להסביר את עצמי ולא סתם לנתק את הטלפון למרות שזה היה אולי פיתרון יותר קל
אני הבנתי... ואני בטוחה שכולן יבינו אותך... חשוב לי לאמר לך, שאת בליבי... ואני דואגת לך ! עשי את הדבר הנכון והטוב עבורך... רק, לא לשקוע מידיי... שולחת לך חיבוק ענק ותומך...... ואני פה איתך! ..כל אדם זקוק לפסק זמן מהכל! (כך זה נראה לי)! אוהבת ענבר.
שחפונת חמודה חופשת מולדת ???? את צודקת , את צריכה שקט בראש ,או שקט בכלל , איך נראה הכוכב שלך ???????? השארתי לך הודעה למטה , תשובה . שיהיה לך רק טוב חתולה
אני לא יכולה לספר לך איך נראה הכוכב שלי כי אז כולם ידעו איפה לחפש אותי ולא יהיה לי איפה להסתתר :) ו.....קראתי את התשובה שלך למטה אני חושבת שאת אישה מאוד אמיצה אם את לוקחת על עצמך את כל זה למרות הקושי העצום ואני מאוד שמחה שיוצא לך קצת יותר לנוח ולישון קצת בבית בימים האחרונים :) שחף
ספרי אך היה? אך מרגישה עכשיו?
נגעת בי ונכויתי, נותרה בגופי צלקת אדומה, מכוערת ומגעילה, מוטבעת בבשרי החם למגע. נסיתי להפיג את תחושת הצריבה, לקרר, להדחיק, לא להביט, לא לחוש את הכאב הנגוע, אך לשווא. הלכתי למקומות אחרים, מחפשת מומחים שהצליחו לקלפה, להותיר את עורי רך למגע, ושמחתי שלא נותר סימן. אבל פתאום הרגשתי כאב חד, צלקת שאין לה תיאור וצבע תקועה בליבי. וניתוח לא יעזור להוציאה כי מגע "אהבתך" כה צרב ואכאיב.
עינברוש יקרה איתך בכאבך על כל הצלקות הכואבות שנשארו חרוטים , בעורך , בליבך בנישמתך ,נכון ששום ניתוח לא יכול להסיר אותם , אבל את בטיפול , ותוכלי לגמד אותם עד כדי מצב שתוכלי לחיות איתם , זו הדרך יקירה . שלחתי לך תשובה במייל , חיבוק מרגיע , שיהיה לך לילה שקט חתולה
אין לך מושג כמה התגעגעתי ......... חושבת עלייך .. ודואגת לך! אני הרבה יותר טוב מאתמול ומהיום...הצלחתי לצאת מהתהום שהייתי בו......... והצלקות......... ישארו.. ללא אפשרות להעלים אותן... הטיפול, מקווה שזה יעשה את פצעיי, לפחות כואבים..... מה שלום אימך? ומה שלומך את? אוהבת, אני.
הכאב של הפצע.... של הצלקת שמחלימה.... לעיתים כואבת.... ולפעמים יותר... היא עדיין זקוקה לטיפול... ורפוי... ענבר היקרה עם העקשנות והיכולות שלך.... אין לי ספק.... שתצליחי להגיע למקומות פחות כואבים... מקומות הרבה יותר טובים איתך אידה
אני מרגישה כאילו תקוע לי משהו בגרון. אני לא יודעת איך להסביר את זה......... ממש רע לי היום ובא לי פשוט לעזוב הכל ולברוח! אני זקוקה לחיבוק אמיתי ממישהו שבאמת אוהב אותי, אבל אני לא יודעת ממי לקבל אותו....אני זקוקה לאם אוהבת , דואגת ותומכת.......היכן היא? אני מרגישה כ"כ לבד ועזובה, אני רק רוצה לברוח מהעולם הרע הזה, נמאס לי מהנפילות האלה.........רוצה לנשום לרווחה.........לצחוק בקול...אבל הכל מזוייף ......... דיייייייייי
מבינה את כאבך... ואני יודעת עד כמה קשה ועצוב .. ללא חיבוק של אם.. וללא חיבוק בכלל! אני איתך.. תמיד! זכרי זאת! אוהבת ענבר.
תודה ענבלוש'............. שיהיה לך יום מקסים
לא הצלחתי להכנס אתמול לומר לילה טוב....משום מה היתה כותרת בלי הודעות הםורום.... אז מקווה שהבוקר והיום יהיה יותר טוב....למי שנדדה שנתה.... בוקר טוב ויום רביעי נפלא ומוצלח... אידה
שיהיה לך ולכולנו יום מואר....באור של תקוה..באור של שלוה..באור של אהבה... http://www.photoarrow.com/duo/Dsc00932.jpg דמעה
היית חסרה בלילה ... אבל, נתנו לי שוקו כבר ... אז........... זה בסדר ! סולחת לך! צהריים טובים אישה יקרה! אוהבת ענבר.
לא מצליחה לישון בהתחלה נרדמתי ואז חלמתי שמישהי מדגדגת אותי בכף הרגל משכתי את הרגל אלי והתחושה הייתה כל כך אמיתית שהתעוררתי חשבתי בהתחלה שזה אחד מהחתולים ואז ראיתי שהם כולם ישנים מעל השמיכה והרגל מתחת והבנתי שזה היה רק בחלום הייתי ממש רדומה והעיניים כמעט מיד נעצמו שוב וכשהתחלתי להירדם התחלתי לחלום שיש שמזיז משהו בתוך הדירה אז נבהלתי ושוב פתחתי את העיניים וככה כמה פעמים ברצף ואחר כך כשנרדמתי קצת יותר חזק שמעתי בתוך החלום רחשים בבית וצעקתי כי נבהלתי והתעוררתי מהצעקה של עצמי וכל זה כשנרדמתי לכמה שניות החתולה שלי התיישבה והסתכלה עלי מודאגת, לא הבינה מה אני צועקת אז קצת התיישבתי במיטה, שתיתי, עישנתי סיגריה, כדי להתעורר סופית ולהעיף את התחושה, כדי שכשארדם בפעם הבאה זה לא יחזור על עצמו אבל זה גם לא עזר כשהתחלתי להירדם שוב התחלתי לשמוע רעשים בתוך הבית ושוב נבהלתי ופתחתי את העיניים ולמרות שראיתי שכל החתולים רגועים לגמרי וישנים הרגשתי שאני חייבת לצאת מהחדר ולבדוק האם הכל באמת שקט בבית ואני כבר לא יודעת מה לעשות מפחדת שלא אצליח לישון כל הלילה עם הפחדים האלה זה אפילו יותר גרוע מהסיוטים ואף פעם לא הייתי כזאת אף פעם לא פחדתי לישון לבד בבית לא מבינה מה עובר עלי בימים האחרונים מאיפה פתאום צצים כל הפחדים נראה לי יצא ארוך מדי, אבל הייתי חייבת להוציא את זה החוצה
עדיין לא הלכתי לישון סתם שכבתי לי במיטה ונזכרתי על מה פינטזתי כשהייתי שוכבת ככה במיטה בגיל 12 או 13 זוכרת שדמיינתי לעצמי באיזה ארון קבורה יקברו אותי זה יהיה ארון גדול עטוף בבד קטיפה בצבע שחור או אולי בורדו (לא בטוחה ב-100%) ותהיה עליו רקמה מזהב אחלה נושא לפנטז עליו בילדות
היום אני מעדיפה שבד הקטיפה יהיה בצבע חציל
((((((((((((((((((((((((((((((((((שחף))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((שחף))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((שחף))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((שחף))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((שחף))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((שחף))))))))))))))))))))))))))))))))) דמעה
אוי איזה לילה נורא עברת, כל-כך מוכרים הסיוטים האלה שבאים בזמן שהכי לא מתאים.... מקווה שבכל זאת הצלחת להרדם מעט, להשלים שעות שינה חסרות. את תמיד מוזמנת, לשוחח בטלפון ברגעים כאלה קשים... מחזקת אותך ילדה יפה.... ליאור
של חוסר שקט.... רוגע... חוסר אמון... בטחון... לאט לאט שחף יקרה.... תצליחי להחזיר לך את מה שכל כך חסר... השקט השלווה... תסמכי על עצמך... יש בך כוחות.... שאף סופה לא תשבור.... לפעמים צריך להתקופף...עג יעבור....זעם... מאחלת לילה רגוע יותר.... לילה טוב אידה ו....מי מדגדג אותך???????????? לא חשוב.........י
ליל מנוחה לכולן... עייפה... כמו תמיד.. יום ארוך ,קשה ומעייף עבר על כוחותינו ... ואולי לחטוף תנומה קלה.. ולהתעורר מחלום מוזר ... ואולי פשוט להרדם ולישון טוב כל הלילה... ואולי לא להרדם בכלל... ואולי, כדאי שאשתוק ת'פה?! יאללה חבר'ה לילה טוב! (גלי, נדבר מחר... אני גמורה! ) ביייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
וגם אני אשתה אחד לפני השינה,גם אני לא מסוגלת לדבר היום גם כי עייפה וגם כי צריכה לקום מוקדם בבוקר ליום מטורף אז מאחלת לך לילה שקט ורגוע במידת האפשר ונדבר מחר http://www.hashulchan.co.il/_Uploads/8224hot6.jpg
גנבת לי את השוקו!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה... כשאסיים לשתות... ואכנס למיטה ... נשיקות!
http://www.hashulchan.co.il/_Uploads/8224hot6.jpg לילה טוב, ענברוש וכולן ואני הייתי רוצה לבקש לילה בלי סיוטים, במקום השוקו אפשר????? שחף
את............ ס'תכלי על האלה שמרחפים לך עכשיו בחדר.. וכולי תקווה שהלילה יעבור לו..... בלי סיוטים! אמן! נשיקות......... ענבר.
עד עכשיו לא פחדתי ועכשיו כשלשניה נכבע האור בבית או בחדר מדרגות אני נכנסת לפניקה מעניין איך בעלי יתייחס לזה כאשר יחזור ויגלה שיצטרך לישון עם אור דלוק ושגם בסלון האור צריך להיות פתוח כל הלילה כי אני לא רואה את זה נעלם אחרי שהוא חוזר וזה לא רק זה פתאום כשאני הולכת ברחוב בלילה ועוד יותר כשאני נכנסת לבניין שלי כל הזמן אני מפחדת שתחף מישהו יתנפל עלי וידקור אותי עם סכין ענקית בבטן או ישסע לי את הגרון עם אותה סכין בקיצור.......החיים הופכים ליותר ויותר מעניינים מיום ליום.......
רק רוצה שתדעי שאני איתך מחבקת בשקט בלי מילים
ומצטארת שלא רציתי לדבר איתך זה פשוט מאוד לא התאים לי זה לא משהו אישי נגדך מקווה שתביני תודה שדאגת לי מעריכה את זה מאוד שחף
מי כמוני מבינה את הפחד מהחושך...אני לא יוצאת מהבית אחרי שמחשיך...ובל זאת משהו הציף את הפחדים האלה דווקא אתמול...תנסי למצוא מה זה היה ןעם ההבנה אולי תצליחי להעיף את הפחדים ממך... בפעם הבאה שאת לא מצליחה לישון תרימי טלפון..אני בכל מקרה לא ישנה ולפעמים מאוד עוזר לשמוע קול של מישהו כשמפחדים... מחבקת דמעה
זה לא רק אתמול זה הולך ומתגבר בימים האחרונים בפעם הראשונה הרגשתי את זה די חזק במוצ"ש ואני לא מסוגלת להתקשר לאף אחד באמצע הלילה היית צריכה לראות איך אבא שלי מתעצבן כשהטלפון מצלצל אחרי 10, אז הרעיון של להיתקשר בלילה די מפחיד אותי וחוץ מזה כשאני מרגישה כמו שהרגשתי אתמול אני בכלל לא ממש מסוגלת לדבר בטלפון גם אם מתקשרים אלי כנראה יותר מדי התרגלתי מהילדות שכשיש פחדים, אני צריכה להתגבר עליהם לבד ולא יכולה לשנות את זה נכון להיום אבל תודה על ההצעה
אחיינית שלי בת שלושה חודשים בבי"ח בטיפול נמרץ.........אני כ"כ דואגת לקטנטונת! והכי גרוע שהיום אחרה"צ אני צריכה לפגוש אותה! את האישה שדפקה לי את החיים! אני מפחדת, רועדת רק מהמחשבה!! מה אני אעשה? זה כ"כ קשה לי לראות אותה, לא ראיתי אותה המון זמן.....אני בסערת רגשות....תעזרו לי! דמעות מציפות את עיניי ואני מחזיקה את עצמי!! אני לא יודעת על מה לחשוב קודם! על הקטנה חסרת האונים? על עצמי? על הפגישה איתה..אתן רואות כל פעם שאני מתחילה להרגיש קצת יותר טוב חייב לקרות משהו רע! עד שסוף סוף השתחררתי מהעימות איתה מלפני שבוע , עכשיו אני צריכה לפגוש אותה! השיתוק ברגליים חוזר, הבטן מתהפכת לי...........דיייייי.......לא רוצה...........!!
אל תעשי משהו שאת לא יכולה לעמוד בו מה שקודם כל חשוב זה שאת תרגישי טוב ואת האחיינית שלך תוכלי לפגוש גם ביום אחר כשלא תצטרכי להיפגש גם עם מי שאת לא מוכנה להיפגש אל תעשי זאת לעצמך!!!! מחבקת שחף
עשיתי זאת!!! עברתי את זה!! ראיתי אותה ופשוט התעלמתי ממנה!! התנהגתי רגיל והייתי אני ופשוט התעלמתי מהאישה הרעה הזאת!!!
זה דבר ראשון. שמחה שהתגברת על המכשול הקשה, ושהכל עכשיו מאחוריך. לילה טוב יקירה.
מה שלומך? אך מרגישה היום? מקווה שיש הקלה... איתך אידה
אין לי מילים איך לברך את הפורום הזה , על שהוא קיים , זה הלילה הראשון שישנתי בבית מאז שאמי אושפזה , וכל ימי הטירוף האלה שעברתי , ואני עדיין צריכה לעבור , כי זה עוד לא נגמר , אז ניצלתי את שעות הבוקר כדי להכנס ולקרא את כולכן , כי אני זקוקה לאיזושהי אחיזה במציאות העגומה העכשבית , והרגשתי כמה אתן חסרות לי , בין הריצות המוטרפות של להיות בכלל בבי"ח , שזה בפני עצמו דבר מאוד כואב עבורי , לרוץ במסדרונות , מחדר ניתוח אחד , למנוחה של שעתיים , ושוב טיפול נימרץ , ואז שוב וליתוח נוסף , ולהישאר שם גם לישון על כורסת עץ לא נוחה , ומי בכלל יכול לישון שם , עם כל האורת האלה והרעשים האלה , ולראות כל רגע מיטה אחת מיתפנה ועוד שלוש נכנסות במקומה , אלוהים , הטירוף הזה חייב כבר להיגמר , אם לא , אז אני ניגמרת . לא ראיתי את הבית כבר כמה ימים , אתמול חזרתי לישון ,והבוקר בקושי גרדתי את עצמי מהמיטה , ולפי השעון שלי , נשארה לי רק עוד שעה אחת של שפיות , כי אני צריכה לעבור דרך הבית של אמי , ולבשל לו ,,, לזבל הזה שפגע בי במשך כל-כך הרבה שנים, ונהיה רק הוא ואני בבית לבד , זה לא שאני חוששת שהוא יעשה לי משהו , כיום אין לו סיכוי , אבל הסיטואציה הזו של שוב להיות שם רק הוא ואני , והשעון מתקתק.......... .........., והשפיות שלי בגלל הזכרונות , וכבר יש לי כמו התקף חרדה בדרך ................. למה אני , למה זה קורה לי עכשיו ????????? , ומשם שוב לבתי"ח , מי יודע עד מתי , הלוואי שתשתחרר כברררררר , אני מתמוטטת ,רוצה חזרה הביתה , את החיים שלי , את הטיפול שלי ,את כל מה שאני רגילה אליו ,רוצה לחזור לפה , רוצה ............... , אבל עכשיו אין . ושוב אני מוכחרה לרוץץץץץץץץץץץ ,מאיפה לוקחים כח שאין ????????????? מחבקת את כולכן , מתגעגעת אליכן מאוד , אתן חסרות לי כדי לאזן את חוסר היכולות שלי עכשיו , אבל זה מה יש . חתולה עייפה מאוד
יש אימרה כזאת "צער גידול הורים" וזה מה שאת חווה עכשיו... מבינה את הקושי שלך לחזור אל המקום הפוגע....כל-הכבוד לך על תעצומות הנפש שלך.... גם אנחנו התגעגענו אלייך....וטוב שחזרת אלינו. מאחלת לך המון ימים שקטים, ונטולי דאגות..... מחזקת אותך, ליאור
היי ליאורי האמרה הזו על צער גידול הורים היתה אולי יכולה אולי להיות משהו אחר , אולי משהו נורמטיבי , אם הם היו אנשים נורמליים , כי אני מאמינה שישנם כאלה , למזלי הרע , כמו עוד המון הורים של בנות כאן בפורום, הוכח שהם מעטים , ולכן יקירתי את מאוד צודקת ,זה כואב מאוד , את קוראת לזה תעצומות הנפש , כן , יתכן , אני עדיין מרגישה שזה השרדות , ויודעת עוד משהו , היום גיליתי שעם אדם עיוור , וכמעט חירש ,וגם צולע , הוא ה....פוגע , ( לא מה שהיה פעם ), במצבו הוא לא יכול לעשות מה שעשה אז . אז נכון שהיה קשה , מאוד קשה , אבל ממקום אחר , מהזכרונות , ועל זה אני עובדת כדי לצאת משם , לצאת מהזכרונות , סהדי במרום על אפו וחמתו אני אצא משם וידי על העליונה , ושהוא יתפוצץ , אמן !!!!!!!!!! לא מזמן הגעתי הביתה , ונראה לי ששוב אני לא אצתרך לחזור לישון באיכילוב . גם אני מקווה כבר לימים יותר שקטים , למרות שזה עוד יקח זמן . תודה לך יקירה , שתערב לך שנתך . חתולה עייפה מאוד
חתולונת יפה! את חסרה לי כ"כ ואני כ"כ מתגעגת אליך!! עוד קצת מתוקה..........עוד קצת והשבוע יעבור תחזיקי מעמד חתולה יפה!! תכנסי למייל............. אוהבת מאוד מאוד כאב הלב
כל כך כאב לי לקרוא על מה שאת עוברת בימים אלה כל כך הייתי רוצה לעזור!!!!!!!! למה הכל נופל עלייך???? אין קרובי משפחה אחרים שיכולים לעזור בכל זה? תאפשרי לעצמך כמה שיותר מנוחה תתחשבי בצרכים שלך תשימי את עצמך במקום ראשון למה את חייבת כל הזמן להיות איתה בבית חולים? הרופאים יסתדרו גם אם לא תהיי שם כל הזמן את יכולה לבוא לבקר ולא לחיות שם!!!! מקווה שכמה שיותר מהר תמצאי את עצמך בבית עם משפחתך מחבקת שחף
היי שחפונת מצטערת שהכאבתי לך , אבל זה המקום השפוי היחיד שהיה לי לאן לפנות , תודה מתוקה על הרצון לעזור , זה מחמם את הלב , וכן , ישנם עוד אנשים במשפחה , שאולי היו יכולים לעזור אם הם היו איתם בקשר טוב , אבל מה לעשות שאחות אחת שלה גרה באשדוד , והשניה מגדלת את הנכדים , ואח שלה בעצמו אדם חולה , ולאף אחד מהן , תסלחי לי על הביטוי , לא מגרד הת.... ת לבוא לטפל בה , בעלה אדם נכה , נכון להיום הוא עיוור , פיסח , וכמעט לגמרי חירש , אז מי נשאר כדי להשלים את המשולש הזה ? לא היו הרבה ברירות , אם בכלל , מפני שברגע שזזתי ממנה , היא נכנסה להתקפי חרדה , וכל המכשירים שהיתה מחוברת אליהם השתוללו , היא סמכה על הרופאים , אבל היא פשוט לצערי מאוד תלותית , אז מה שנשאר לי לעשות , זה לשבת לידה , להחזיק לה את היד , ולהרגיע אותה בכל פעם מחדש , כך היא הרגישה מוגנת ובטוחה , בדיוק כמו שהיה הבן שלי הקטן שם לפני שנתיים , למען האמת , פשוט זה קורע את הלב לראות אדם מבוגר , שוכב ככה בחוסר אונים , ומצפה שמישהו יחזיק לו את היד רק כדי לא לחוש בדידות ,מידי פעם ליטפתי אותה , וראיתי דמעות בעינים שלה , אפילו ניהלנו שיחה שיתה מאוד משמעותית בישבילי , דווקא על בעלה , ולא תאמיני אם אגיד לך שבסוף השיחה היא הודתה , שהיא טעתה , כן , שהיא עשתה המון טעויות איתי ,ולא הבינה את המצב אז כמו שהיא מבינה אותו עכשיו ,תארי לעצמך שלא הייתי נשארת שם איתה , ולא מחזיקה לה את היד , את חושבת ששיחה כזו היתה קורת ????? , אז לא , אז יצאתי שכר ברווח ולא בהפסד , כי בשום מקום ובשום מצב אחר לעולם היא לא היתה מודה שטעתה , אני בטחה בזה כמו שאני יודעת בוודאות שכשהיא תחלים , היא תחזור לסורה , כי בעלה משפיע עליה , והיא לא יכולה עליו , אין מה לעשות , לכן נשארתי שם , לכן לא היה אף אחד אחר שיכול היה להחליף אותי בתענית הזו , אלה הם החיים . תודה לך יקירתי על הדאגה מקרב לב , מקווה שיהיו לך לילות רגועים ושתצליחי להתגבר לבד על הלבד , זה קשה אין ספק ,אבל את לוחמת , ואת עושה זאת אך ורק למען עצמך . ליל מנוחה חתולה מאוד עייפה
מילים לא יוצאות לי כרגע, אבל חיבוק מהלב יש (((((((((((((((((((((((((((((((חתולה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) תחזיקי מעמד
איך את מרגישה? שיהיה לך יום מקסים! כאב הלב
מרגישה היום יותר טוב... ברגע שהצלעות שלי יפסיקו לרקוד טנגו, ארגיש מצוין......
האם ייתכן שאישה תיהנה מהאונס? אם היא נהנית הרי אין זה אונס, הלא כן? אני נאנסתי הרבה פעמים (אם אפשר לקרוא לזה כך) ובכל פעם הראש שלי אמר לא אך הגוף שלי, מבלי להתחשב כלל במוחי ובמצוקתי, מאוד נהנה. מה דפוק אצלי? למה אני נהנית מהאונס? איך זה ייתכן? למה אני לא בטראומות מגברים ומקיום יחסי מין כמו כל אישה נורמלית שלא שואלים אותה אלא לוקחים אותה ועושים בה כבובה על חוטים? מה לא בסדר אצלי? ואיך מטפלים בזה? יותר נורא מהכל זה שהאונס הפך אצלי לנורמלי כל כך שסקס רגיל לא משתווה אליו. כל כך הייתי רוצה שיהיו לי סיוטים, זה הרבה יותר טוב מאשר לדעת שהלא נורמלית, הסוטה, המטורפת, החולת מין היא אני ולא הם. צריכה עזרה - דחוף!!!
תודה רבה על ההתייחסות הרגישה מאוד, הלוואי ואתם הצודקים. קראתי מעט (מפאת חוסר זמן) מן ההודעות שלכם גם לאחרים. והלב כואב והדמעות זולגות כשמבינים כמה סבלתם וכמה פגעו בכם. אתם אנשים כל כך טובים, רגישים, אמפתיים, ואינטלגנטיים, הלוואי וכל מי שפגע בכם יבין את עוצמת הכאב שגרם, ויעשה הכל כדי לכפר על כך. לפחות יבקש סליחה אמיתית וכנה. בקשר אליי, עד שיוסי, הבחור שפגע בי לא יתחרט, לא יגיד סליחה, לא יגיד שהוא אנס אותי שוב ושוב ושוב - דבר לא יעזור, לא טיפול ולא כלום. זה ביני לבינו. שנינו יודעים מה קרה. הטיפול היחיד האפקטיבי לדעתי הוא טיפול שבו כל הצדדים. אולי אני טועה. אך לפחות כך זה לגבי. ומי יודע. ניסים קורים. התשובות ניתנות, כל תשובה בזמנה. אני רוצה להוסיף עוד דבר. אני מבינה היום שכל מה שקורה וקרה ויקרה הוא באמת לטובה - גם אם לפעמים זה נשמע אבסורד. הכל קורה לתכלית מסויימת - להפוך אותנו לאנשים טובים. ברוך השם, אני מרגישה באינטואיצייה חזקה ביותר שאתם פשוט טהורי לב. יישר כוח. שולחת לכולכם הרבה אהבה.
את מעלה שאלה כואבת מאוד וקודם כל כל הכבוד לך על האומץ לשאול...הנושא של הנאה בזמן אונס או תקיפה מינית הוא משהו שהפך באיזה שהומקום לטאבו..לא מדברים על זה...אני עברתי המון תקיפות..ומקרי אונס בחיי...ברובם הייתי ילדה...ובמקרה האחרון כשהייתי כבר אישה יחסית מבוגרת ההנאה לא שיחקה תפקיד כי זה קרה בתנאים מאיימים ומפחידים מאוד וחששתי לחיי ולחיי הבנות שלי שהיו גם בבית...אבל...אני זוכרת לפחות מקרה אחד..מגיל 12..שהגוף שלי מאוד נהנה מהתקיפה...לקח לי המון זמן בטיפול עד שהצלחתי להודות בזה..הרגשתי כמוך.....סוטה..מגעליה..ואשמה מאוד עד שהבנתי כמה דברים...קודם כל לגוף יש תגובות משלו שלא תמיד קשורים למציאות...הגוף מגיב לגירוים פיזיים נקודה...זה טבעו של הגוף ואי אפשר לכעוס עליו...חוץ מזה אני הבנתי שהורגלתי מילדות שמגע מיני פירושו אהבה ותשומת לב..וחום..ומשהו בסוג המגע הזה נעשה אצלי נורמלי למרות שבשום אופן אין משהו נרמלי בילדה קטנה שמקיימים איתה מגע מיני... תהיי יותר סלחנית עם עצמך...אולי את צריכה לפנות לטיפול..לקבל עזרה מיקצועית מושיטה לך יד לאחז בה דמעה
נתנאלה שלום, זה שאת מרגישה כך לא הופך אותך לסוטה ואשמה ואין זה אומר שלא היה אונס, לצערי את הורגלת למשהו וכך גם גופך..... המוח ידע שזה לא בסדר ואת ידעת שאין זה בסדר. יקירתי לטובתך עלייך לפנות לטיפול , לא רק בגלל השאלה שהעלית, אלא בכלל. תקפו אותך ואת חייבת לדבר על זה ולטפל בעצמך - תהיי אמיצה ואני איתך כאב הלב
אני מתחילה להתפרק זה מה שתמיד היה וזה מה שקורה גם עכשיו רק שעכשיו זה קורה לא פעם בשבוע, אלא 7 ימים בשבוע וזה אמור להימשך עוד יותר מחודש אז מעניין.... אני בסוף אתרגל לזה ולא יהיו יותר נפילות כשאהיה לבד בבית או שאני אהיה בנפילה מתמשכת את כל התקופה הזאת עד שבעלי יחזור????????
יש לי פתרון....אם את מרגישה שאת מתחילה להתפרק תרימי טלפון ותבואי לבקר אותי..וא שאני אבוא לבקר אותך..ואז גם פיזית לא תהיי לבד..ואם זה לא מסתדר לך לפחות תעצמי עיניים ותנסי להזכיר לעצמך שאני איתך בכל מקרה..ובכל מקרה את אף פעם לא באמת באמת לבד.. מחבקת דמכה
קראתי וחשבתי שזה יכול להיות שינוי רציני בחיים של כל אחת...וחשבתי אם את רוצה חברה אולי אצטרף אלייך, אולי אשלח לך את אחת הבנות.... וברצינות - אני איתך תמיד ואת מוזמנת להתקשר או לבוא בכל שעה שתרגישי צורך ורצון... מחזבקת
((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((שחף)))))))))))))))))))))))))))))))))) את לא לבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני יודעת שלא כל הזמן אני חייבת להיות לבד שיש עם לי לדבר ולמי לבוא או למי לקרוא לבוא אלי אבל משום מה אני גם זקוקה לזמן הזה עם עצמי גם אם הרבה פעמים הזמן הזה הוא הקשה ביותר ואני מקווה שאצליח ללמוד להיות עם עצמי ולא בהכרח ליפול
ישנתי כל היום עד שהייתי צריכה להתארגן ולצאת מהבית בערב ואני כועסת על עצמי כי רציתי לנצל את היום הזה, רציתי לעשות הרבה דברים ובמקום זה פשוט ישנתי
מה שלומך יקרה שלי? איך אני אוהבת את השעה הזאת שלך, כשאת נכנסת להגיד לילה טוב, בודקת למי נפלה השמיכה? ומכסה, ומרגיעה.... תודה על רגעי הנחמה האלה.... תודה מכל הלב אידה. ליאור
ליאורי יקרה הינה אני כאן בדיוק באה לומר לילה טוב לבדוק אם כולן בסדר.... מי צריכה את מנורת הדובי....שוקו חם.... לאחל במטה של חלומות.... חלומות פז... ואני בסדר....הייתי קצת.....אבל היום כמו חדש... תודה לך..... לא שווה לתת אם אין מי שיודע לקבל... לילה טוב בנות יקרות אידה איתך אידה
התיאור שלך עורר בי כל כך הרבה כמיהה..וכאב...וגעגוע למשהו שלא היה ולא יהיה לי אף פעם....ולמרות זאת תמיד שמחה לראותך כאן...הכחול הזה מאיר את הפורום דמעה
אוני אפילו הלילה זכיתי לשתי תשובות שלך אידה אז בהחלט המוני תודות על זה את פה באמת מזל שיש אנשים טובים כמוך שמוכנים לתת ולהעניק לאחרים...
הרבה כחול של אור הנפש זה נותן הרגשה טובה ונעימה שאת פה איתנו
הכל אמור להיות עכשיו קל יותר...ואני עדיין מוצפת..עדיין מרגישה שאני טובעת...עדיין מפוחדת..למה זה לא עובר???? ואיך יכול להיות שאני רוצה עכשיו דווקא את אמא שלי..עד עמקי נשמתי..איך אפשר לרצות אחת כמוה לידי??אחת כמוה נוטשת? משוגעת?ואולי אני רק רוצה אמא...מרגישה כמו ילדה קטנה ואבודה שעומדת וצורחת בכל הכוח רוצהההההההה את אמאאאאאאאאאא שליייייייייייייייייייייי!!!!! דמעה
כל-כך מבינה את הצורך באמא, ודווקא ה "אמהות" מהסוג שלנו שהיו הכל חוץ מאמא גורמות לנו לכאב לב ענק....אני כל הזמן אומרת לחזקה, שאני מרגישה בור גדול בנשמה שלי....בגלל שאין לי אמא... אבל יש לי חברות מקסימות, ואת אחת מהן, והחברות שלי הן באיזה שהוא מקום המשפחה שלי....אז גם אני עכשיו חלק מהמשפחה שלך ברשותך כמובן...... לילה-טוב יקרה שלי.... לילה טוב אשה נהדרת ומקסימה....
כי זה הצורך הכי בסיסי שלנו.... כיצורים אנושים ....ילדים....שמתגעגעים כל הזמן לרחם...לשקט לשלווה.... לבטחון האין סופי.... ואמא מייצגת זאת גם כשהיא לא מעניקה זאת. והיא תמיד תיהיה שם ...כגעגוע ...של חום ואהבה איתך אידה
נראה לי ממש כואב להמשיך לחיות עם כזאת כמיהה כל הזמן...רוצה להפסיק להתגעגע..להפסיק לחפש אמא כל הזמן..אבל איך עושים את זה?? דמעה
הבוקר קראתי כתבה בלאישה שבול, אבל בול מילה במילה מתאימה לכל המקרה שלי. ובגלל חוק ההתיישנות והכל הפרקליטות החליטה לא להגיש לבית משפט את התיק. אז היא הגישה תביעה אזרחית שבועיים לפני שכבר אי אפשר. וגם אצלי עוד חודש לא אוכל להגיש תביעה אזרחית. אז פתאום התחלתי לחשוב על זה, צלצלתי למרכז נוגה והעורכת דין הסבירה לי קצת איך זה הולך. אין לי מושג מה המטרה הסופית שלי, בעצם אני רק יודעת שזה לא בגלל הכסף, אני גם יודעת שאין לו. כאילו יש לי תקווה בלב שהוא יודה או אפילו ירצה להגיע להסכמה, פשרה שזה יהיה לי סימן שהוא מודה. וגם לאחרים.אולי המטרה שלי שיקבעו שהוא אשם, מצידי שלא ייתן שום כסף רק שיקבעו ואז יפסיק לדבר ולפרסם שאחנחנו מעליליות עליו שזה מוציא אותי מדעתי. למה אני עושה את זה? עד שיצאתי מהדכאון? עד שהצלחתי לעבור קצת הלאה... האם אני טועה? האם יש הגיון שפתאום אני מחזירה אותי לזה? האם זה שווה לי בכלל? ואולי אם זה לא היה שווה לא הייתי חושבת על זה פתאום. והקטע שיש לי 3 שבועות להגיש תתביעה, כי אחרת אני עוברת את גיל 25 וזה אבוד לי אם ארצה אי פעם.
לב יקרה זו בהחלט החלטה לא פשוטה..... ויש הרבה סיבות לרצון שלך .... להוכיח...לי ...לו...לסביבה....משפחה......? ויש בטח עוד.... אבל משום מה את קצת נבוכה...אולי לא נאה...לא מתאים...לא מתאים...לתבוע אותו...לפיצועים....לכסף... כסף= מילת גנאי... אבל נפגעת.....את סבלת....את צריכה להוציא כספים רבים לטיפול- שיקום.... למה בעצם להתבייש...למה להוציא זאת מהמטרות? מאמינה שאת זקוקה לחשוב... זקוקה לבדוק מטרות וכוחות לכך... וומסתבר שאין באמת הרבה זמן.... בהצלחה .... וכל מה שתחליטי זה נכון ובסדר אידה
אבל כולם מאמינים לי, לנו לכל הנפגעות. אז למה אני צריכה להוכיח? למה אני מרגישה ככה? למה חשוב לי כל כך שהוא יודה, או אפילו שיעשה איזשהו צעד שירמוז שהוא מודה כמו להגיע לפשרה.היחידים שלא מאמינים הם האנשים שהוא עובד וחי איתם, כי הוא כל היום מסתובב ואומר שאנחנו מעלילות עליו וזה מעצבן אותייייייייייייייייייי, זה לא צודק! זה נכון כל כך הרבה כסף על כל הטיפולים האלה, והכדורים. זה בלתי אפשרי לעמוד בכל ההוצאות האלה, במיוחד כי לא הייתי מסוגלת לעבוד מאז שכל הסיוט הזה התחיל. לכן אני נעזרת בהורים שלי שגם כבר לא ממש יכולים לעזור ונותנים ממה שאין להם. וכל הגרושים שהבעלול מרוויח הולכים לזה. אולי כסף לא שווה מילת גנאי, אולי באמת זה מגיע לי! לפחות לעזור להורים שלי בטיפולים ובמימון הכדורים שעולים 200 ש"ח לחודש. אולי תסבירי את זה להורים שלי? כולם פה בהסטריה טוטאלית מאז שסיפרתי שאני חושבת על זה. הפחד הכי גדול הוא שהוא יתבע אותי חזרה בגלל הוצאת דיבה. ואז אני אצטרך לעמוד בשני משפטים וזה כבר ממש גדול עליי. בעצם בכל מקרה הכל גדול עליי. אידה, חמה אני לא יכולה פשוט לשכוח מזה ולעבור הלאה? כבר 8 ימים שלמים אני לא בדכאון ובעיר כי הצלחתי לשים את זה קצת בצד ולא לתת לזה להשתלט עליי שוב. אז למה אני גורמת לעצמי שוב סבל? כאילו אני רוצה את זה. ואני ממש לא! פשוט אני מפחדת שאני אתחרט כל החיים שלי שעשיתי את זה.
למה תמיד שאני מתחילה להרגיש טיפה טוב עם עצמי חייב לקרות משהו שימנע ממני את "השמחה" הזאת? התחלתי להתעודד קצת והשמש קצת חייכה אלי היום - אבל אז קרה משהו שחייב למנוע ממני את השמחה הרגעית הזאת. אני לא מבינה לא מגיעה לי להיות קצת שמחה???? אני כבר מפחדת להרגיש מעט טוב עם עצמי!! לא רוצההההה! ושוב הכל מוביל אותי לאותה נקודה שהכל באשמתה!!!!! למה היא ילדה אותי? למה? כל הבעיות שיש לי היום זה הכל באשמתה..... נמאס לייייייי, עדיף שהאדמה תפתח את פיה ותשאב אותי לתוכה או שפשוט השמים יקחו אותי וזהו!!!!!!!!
מגיע לך להיות שמחה ומאושרת כמו שמגיע לכולנו..... אנחנו רק צריכות ללמוד את זה.... ללמוד איך להיות באמת שמחות ומאושרות ללא הפחד שאוטוטו השמחה תתחלף במשהו אחר... יש ילדים הגדלים עם זה טבעי, אנחנו לא. משהו או מישהו הרג את היכולת הטבעית הזו אצלנו...ולכן עלינו ללמד את עצמנו איך לעשות את זה. מאמינה ומקוה שיום אחד ובקרוב זה יקרה לכולנו... בהצלחה לנו!
אסתריקה, תודה מותק על המילים המעודדות......... לילה טוב ורגוע... כאב הלב
אני כל-כךמתחברת לכעס הזה על ההורים. עכשיו לא רק שהביאו אותנו לעולם.גם כל זיון גול. (מקווה שאידה לא תימחק...)זאת אומרת כל שנה ילד...גם אני מרגישה כעס עצום על זאת שהמליטה אותי...עכשיו בדיוק אני עובדת על זה בטיפול. ובכיתי למטפלת שלי נורא היום בטלפון. כך שאני יודעת מה עובר עלייך. חיבוק ענקי אלייך מתוקה... יו איזה מהר נגמר לי המילקי....איזה חזירה אני....
תהליך בו את נמצאת...שהכעס והזעם קיימים כל כך בעוצמה.... כל דבר מעורר ומעלה.... מסיט...מקלקל את הטוב... ובתהליך הזה..... חשוב לתת מקום לרגשות האלה..... לדעת מה נכון לך...מה מתאים... יודעת כמה קשה.... איתך אידה
תודה מתוקה............. אוף את כזאת מצחיקה!!!! שוב העלית לי חיוך........................... לילה טוב
זה מתרחש אצל כולנו.... אף אני עתה בירידה תלולה....... אחרי הנפילה חייב לבוא תקומה גדולה
בתוך בועה לא יודעת מה עובר עלי,לא יודעת מי אני כבר בעצם,
ללא מילים, רק חיבוק של אהבה, שיקח ממך את הכאב... תנסי ליצור קשר עם גורם טיפולי.... אולי משהו יוכל לעשות מעט יותר מתמיכה בפורום שהוא טוב בפני עצמו, אבל לא עמוק מדי..... גל יקרה שלי. עוד תיראי את האור....
עולים לי עכשיו דברים מתחדדים דברים אחרים,בזמן האחרון הרבה דברים מעלים לי טריגרים וזורקים אותי אחורה,והאור ליאור נראה כל כך רחוק
תתעלי מעל עצמך בכדי לא לשקוע במרה שחורה- במלנכוליה שתלפות אותך ללא מוצא... אל תתני למעגל הקסמים-המעגל הסגור להוליך אותך! כל עוד רוחך בך- תשלטי בעצמך, בחייך, ובעור שינייך! כי את מסוגלת!והוכחת לנו כבר רבות-מעל ומעבר....
גיבורה סידרתית,אני לא מרגישה ככה,אולי חרדה סידרתית כי בזמן האחרון יש לי התקפי חרדה מכל דבר כמעט,מברקים ורעמים,מסכין,מרופא שינים,למה אני לא יכולה לחיות בלי השדים האלה,בלי המהמורות האלה,למה אני צריכה על כל דבר לחרוק שינים להסתתר,להכנס לסיוטים וכרגע לא מצליחה לשבור את זה
גל יקרה מה שלומך? מקווה שיצאת מהבועה... לא וויתרת וכן יצאת לעבודה.... מחזקת אידה
יצאתי מהבועה לעבודה כי כעסו עלי שלא באתי כמה ימים,אז לקחתי מונית כי לא הצלחתי לעלות למונית שירות,חטפתי שטיפה בעבודה,משני הבוסים שלי כל אחד ניסה לנער אותי יותר למרות ההסברים שלי למה לא הגעתי בחזור נכנסתי לחרדה לא ידעתי אייך אני חוזרת הביתה,אייך אני עולה לקו 51 זה נראה לי כמו מילכוד ואין לאן לברוח,וגם התחושה של הסכין התעצמה,אז הבחור שאנחנו בקשר לקח אותי הביתה והוריד את מפלס החרדה,עד מחר שוב אני צריכה לצאת ולהתמודד עם החרדות האלה לא יודעת אייך אני שוברת את המעגל הזה של לעלות חזרה למונית שירות הגוף שלי נכנס ממש לקיפאון ובחילות וכל התחושות הנלוות אני מרגישה חוסר אונים מול הפחד שעולה ומחזיר אותי לאחי שאיים עלי עם סכין גדולה :-(
בגלל הניתוח שלחו לי מנקה הביתה פעמיים בשבוע. כל פעם כשהיא באה היא מקבלת חושך בעניים מערמת הסירים שמחכה לה.... ומדי פעם היא באה עם סיר אחר לשאול אותי אם לנקות גם אותו? היא חושבת שאולי אני אגיד לה לא....אבל לצערה התשובה היא כן. ולא נעים לי ממנה.... אולי אני אלך לישון וזהו? לא ממש לא!!!!! בפעם האחרונה שעשיתי את זה היא ברחה אחרי ארבעים דקות...... טוב אני אציע לה לפחות כוס קפה, אבל שהיא תכין כמובן....איזה מארחת גרועה אני...וגרוע מזה איזה שטויות אני כותבת עכשיו....
וקחי בחשבון שהיא עושה עבודה שמשלמים לה עבורה. אל תרגישי רע. היא שם מבחירה..
המדהימים כירסמו אתמול...... לתת לה???????????????
מצחיקונת שכמותך...... תפסיקי להחמיר עם עצמך! זה התפקיד שלה ומשלמים לה על זה...... הצלחת לעלות לי חיוך על השפתיים.....
התחלתי את הבוקר זוועה, התקשרתי לחזקה שתחייה, בכיתי ובכיתי והיא הרגיעה והרגיעה והרגיעה....והרגיעה והרגיעה...ובאמת נרגעתי...אלופה החזקה שלי אלופה.... אני לא מתחילה לאהוב אותה....לללללללללללללאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!
תחושת הנצרכות, ההזדקקות והתלות היא קשה שבעתיים לאדם הרגיל להיות עצמאי ברוחו, בנפשו ובאורחות חיוו במיוחד לאור העובדה שאינך יכולה להטות שכם ולרתום כתף אל כתף על מנת להקל מעליה ובעצם מעליך... המנטרה שאמורה להיות נר לרגליך: את חייבת להעזר...על מנת שבעתיד תוכלי לעזור! את חייבת לסייע לעצמך ולתקופת מה להעזר, להסתייע ולהתמך! גלגל חוזר בעולם והעולם כולו מושתת על יחסי גומלין..על קבלה ונתינה! תחושי בטוב. חזקי ואמצי. אני אתך.
משוררת הגלות נשבעת שהתגעגעתי... איפה את? מה עם השפעת? מקווה שהחלמת... תיזהרי להבריז מהפורום ליותר מיומיים.... ד "ש עם שיר . ליאור
תקשיבו אני כבר הרבה זמן מתלבטת אם לשאול אתכן... כי זה די מוזר ומצד שני למדתי פעם בפסיכולוגיה שזה קשור... אז ככה - זה קרה לי בעיקר בתחילת כל הסיוט הזה, כשהגוף השתולל ועשה מה שהוא רוצה, בעיקר בלילה כשהייתי מנסה להירדם ואז הייתי נזכרת... ועכשיו זה קורה לי שוב. אני שוכבת במיטה, מנסה להירדם וכמובן לא מצליחה ואז המחשבות מציפות ואז אני מרגישה כאילו מן חולשה כזאת ברגליים, לא יודעת אם בדיוק חולשה, קשה לי להגדיר. זה גם לא ממש כאב. כאילו אני לא מרגישה אותן וזה ממש מציק ואני לא מצליחה להירדם בגלל זה. אני מנסה למתוח אותן חזק כדי להרגיש אותם, כמו שנמתחים בבוקר אחרי שקמים או כשעייפים.וזה קצת עוזר, אבל בלתי אפשרי כל הלילה למתוח אותן. למישהי במקרה זה קרה/קורה? או שאני המוזרה היחידה?
בוקר טוב יקרה! לצערי את לא היחידה, אני עוברת את אותו הדבר כבר קרוב לשלושה חודשים, אני מרגישה שאיני יכולה להוזיז את הרגליים, כאילו הן משותקות, זה התחיל עכשיו גם בידיים. שוחחתי על כך עם המטפלת שלי והיא אמרה שזה קשור למה שעברתי. זה קורה לי פתאום באמצע היום, בעבודה, או אפילו סתם בקניון, זה מחרפן אותי, מה עוד במיוחד שאני בלחץ וחושבת על מה שקרה זה תופס אותי, בפעם האחרונה שזה קרה לי, זה קרה כשראיתי את האיש שפגע בי, זה תקף אותי ל 4-3 שעות ופשוט לא יכולתי לקום מהמיטה. לצערי את לא היחידה. במקרה וזה קורה לך תנשמי עמוק, תספרי עד 3 ותגידי לעצמך שאת עוברת את זה......תכיני לך תה, תדליקי סיגריה, תנסי להרגיע את עצמך. איתך תמיד, כאב הלב
מה שאת מדברת עליו היה קורה לי גם, השתתקות כזאת שאי אפשר לזוז. אבל נראה לי שאני מתכוונת למשהו אחר. כי אני יכולה לזוז, לא ממש משתתקות לי הרגליים, אלא מן חולשה כזאת, אוףף קשה לי להסביר. וזה קורה רק כשאני שוכבת במיטה ורק כשאני חושבת על כל מה שהיה, וזה מציק מאוד, לא ממש כאב, אבל תחושה אחרת.
את נורמטיבית לחלוטין. עסקינן במנגנון השרדותי מיוחד במינו שניחנו בו כל האורגניזים החיים עלי אדמות! והא בהא תליא- גוף ונפש תלויים זה בזה! עברנו את פרעה נעבור גם את זה....... ((((((((((((((((((((((((((((((לב כואב)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) מחבקת על מנת לסגל בגופך תחושות נעימות וחמימות:-)
יום נפלא אנרגיות חיוביות כוחות לנצח ורק בשרות טובות אידה
יום נפלא אידה!!~
אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
לקום וללכת, לא לראות, ובטח לא לבכות לרוץ, להתעייף, אסור לחשוב, אף פעם לא לטעות לשתות ולעשן, לשתוק הרבה או סתם לומר שטויות. להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך. לשבור ולנפץ בלי לתרץ, ובלי לתת תשובות לטעום את הכאב בלי לפחד, אפילו להנות לרצוח את הרגש, לכבות את כל האהבות. לברוח ולשכוח להעלם להרדם להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך.
מחוברת ולא,לא מכירה את עצמי,פוחדת,נגעלת,מסתתרת,שותקת,צועקת, נטושה,תלושה,חיה,מתה,ועוד דברים שאני מרגישה ולא יודעת לתת להם מילים, כאוס אני פרפר עם כנפים שרופות,אני אויר.
ליאורי חומד, חשבתי עלייך היום... חשבתי על כך, שהיום התחלת שוב "לקלף ת'מסיכה".. שוב להפגש עם העבר הכואב והעצוב הזה... מקווה שהצלחת ולו במקצת להוציא ממך... כואב עכשיו... אך הכאב יילך ויקטן... כאב הלב, מבינה שהיום קשה... מקווה שתתאוששי ... תחזרי לעצמך.. תחזרי אלינו! בכוחות מחודשים- ודעי שלעולם אינך לבד! חתלתולית, חושבת עלך.... תמיד! שימרי כוחות גם לעצמך... חשוב! ורפואה שלימה .. לאימך.. שתרגיש טוב! אידה, אחרונה חביבה אומנם- אבל את בראש מעיניי.. "מצילה" שכמותך! אין עלייך... אוהבתותך.. ליל מנוחה לכולכם..........................
מה שלומך? יום נפלא
שלומי.. עייפית! חייבת ללכת לעבודה ! יומטוב שיהיה לך !
ענבלוש! מתוקה שכמותך...... אני מרגישה קצת יותר טוב, אתמול היה יום מאוד מבולבל עבורי אבל יהיה בסדר!! מה שלומך חמודה? יום נפלא!
קניתי לי 2 פיג'מות פלנל וטבעת כבר שנים אני חולמת על פיג'מת פלנל ומשום מה עד עכשיו לא קניתי ועכשיו יש לי וזה ממש כיף :))))))))))))
זה מ-ע-ו-ל-ה! וכי למה לא בעצם...?! מגיע לך לא?!.... תתחדשי.... יאללה... מקלחת ולעלות על מדי א'... ולישוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן (אגב, ראיתי פיספוסים, והיתה חידה שחשבתי שאזכרה בסופ"ש באילת.. אבל נראה לך שאחת כמוני תזכה?! :( ) אוהבתותך...
משתגעת...לאט אבל בטוח..לא יודעת לזהות למה..מרגישה שבא לי לצרוח ולצרוח עד שבאמת לא ישאר לי קול..ולבכות ולבכות עד שאעלם...משהו בי מאוד לא רגוע...מרגישה שאני עוד שניה מתפוצצת לרסיסים כל כך קטנים שאי אפשר יהיה לראות אותם....אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף דמעה
להיות מוצפת.....זה עוד לא אומר להשתגע... זה יעבור.... זו רק תקופה קשה ואני איתך תמיד שחף
זה מעבר לסתם הצפה..זה כאילו הכל קרוב מידי לפני השטח וקשה לי להחזיק את המסיכה על הפנים...הכל מאיים להתפרץ החוצה...זה מפחיד... תודה שאת כאן דמעה
איתך.... מזכירה לך שהכל זמני.... גלים...זוכרת?....גולשים, נהנים, נופלים וקמים להמשיך....לומדים איך לייצב את הגוף...איך להיעזר ברוח....איך להחזיק בחוטים בצורה הטובה ביותר ....בצורה שתישא אותנו על פני הגלים ותעזור לנו לקפוץ מעליהם ופחות ופחות ליפול.... כרגע אנו עדיין בשלב הלמידה.....נופלות וקמות....
האם יש משהו שיכול לעזור? לתת לך את הכוח? את תחושת השליטה... איתך, אידה
אני לא יודעת...מרגישה את עצמי במצב של פאניקה ולא מצליחה להרגיע את עצמי...מחכה שזה יחלוף כבר... מה שלומך אידה? דמעה
שגם סבא פגע בי,שגם הבעל של אחות של אמא פגע בי,לא יכול להיות שמשפחה שלמה פגעה בי,לא יכול להיות,זה בטח הדימיון שלי,לא יכול להיות שישבתי על הברכים של סבא והוא נגע בי,לא יכול להיות שדוד שלי נגע בי,לא יכול להיות שכולם פגעו בי, למההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה לא יכול להיות אני כנראה הוזהההההההההההההההההההההההההההההההההההה מה אני עוד אגלה שםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם לא יכול, להיות כמה אנשים פגעו בילדההההההההההההההההההההההההההההההה למההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה נגמרו לי המיליםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם לא יכול להיותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אני כנראה משקרתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אני ממציאהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אז למה רע לי עכשיווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו למה אני רואה ולא רואה,מרגישה ולא מרגישההההההההההההההההההההההההה לא יכול להיותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אני ילדההההההההההההההההההההההההה שקרניתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
http://www.thefineartcompany.co.uk/LimitedEds/Judith%20Levin%20Limited%20Edition%20Giclee%20-%20%20Teddy%20Bear.JPG
כמה כואב...וכמה מוכר...מכירה כל כך טוב את הסיוט המתמשך הזה שבכל פעם שעוצמים עיניים מגלים עוד זכרון ועוד פוגע..כמו בור ללא תחתית..מבינה את הזעקה שלך...מחבקת חזק ומזכירה לך שאת כבר לא אותה הילדה..ששוב לא תתני שיפגעו בך...ושאני איתך..תמיד דמעה
http://www.neco1.com/teddy_hug.jpg דמעה
אני מבינה מהתגובה שלך שקשה לך לקרוא את מה שגל כתבה....אני יכולה להבין את הקושי..גם לי זה לא היה קל..אבל הזעקה שלך של די כבר באה כאילו להשתיק את גל..ופה בפורום הזה אנחנו לא משתיקות אחת את השניה....את מוזמנת להשאר איתנו ולשתף אותנו בכאבך...תמצאי כאן קבוצה של אנשים תומכים ואכפתיים... דמעה
למה די כבר????????????.. את לא חושבת ששתקנו מספיק? כל החיים השתיקו אותנו, אז גם כאן ועכשיו??????????? וגל היקרה, אומרים שאם יש ספק, אז אין ספק.... מצטרפת לדברים הנבונים של לימור...... מחזקת אותך...... ליאור. ודרך אגב, תרגישי חופשיה להעלות כאן את הכאב שלך.
אינך הוזה, אינך שקרנית. אף אחד לא ממציא דברים כאלה בשביל הכיף.. ככל שתצליחי יותר לקבל את העובדה שזה קרה כך תתקרבי יותר להשלמה. כך לפחות אני רואה את זה. אני לא חושבת שאת באמת מאמינה שאת ממציאה, אני חושבת שאת לא מצליחה לעכל ולכן מרחיקה את הזכרונות ממך ומקטינה אותם על ידי האשמה עצמית. אבל את חשה על בשרך את האמת יום יום-בגוף את מבינה.. גל יקרה, אין דרך קלה להסתכל למציאות בעינים כשהיא קשה כל-כך, אבל לדעתי ככל שתקדימי להפסיק "להלקות" את עצמך-כך יתקרב יום שבו יהיה קל יותר עם הזכרונות. רוצה לחלוק איתך מחשבות מסוף השבוע. לדעתי אין אושר מוחלט..תקופות רעות הן לא שלב בדרך לטוב. זה נרטיב שלימדו אותנו וגורם לנו לרדוף אחר משהו בלתי מושג. מה שאני מציעה במקום היא הבנה שאנחנו בעצם מכלול של חוויות..שליליות וחיוביות. אצלנו יש חוסר איזון גדול בין השלילה לחיוב ולכן יש קושי להתנהל. אני חושבת שהתשובה היא בקבלת הרע כחלק מאיתנו, כדי לאפשר מצב שבו נוכל לצבור די חוויות חיוביות שיהוו קונטרה, שיאפשרו איזון. אני מקווה שלא קישקשתי לך יותר מידי..יש לי נטיה כזאת. בכל אופן-שבוע טוב לך!
קשה לקבל את העובדה שזה קרה,כי זה נראה לי מטורף מידי,שכל כך הרבה פגעו,ונכון הגוף מדבר,הגוף צועק,את המילים שלא רוצות להאמר,וקשה לי להסתכל לאמת בפנים,והכי קל להלקות את עצמנו כדי לא להאמין לטירוף הזה של הפגיעה, כי נפגעתי מאבא,מאח, אמא ,עכשיו סבא,ודוד,אייך יצאתי משם בכלל,אייך יצאתי מהסיוט הזה,אייך בכלל ממשיכים עם כל זה אני מעדיפה לברוח לא להאמין לעצמי כי זה בלתי נתפס להבנה
פיגוע דקירה בתוך מונית שירות,וזה בדיוק הקו שאני נוסעת איתו פעמים ביום לעבודה ובחזרה,זה החזיר אותי לתחושת החוסר אונים שאי אפשר לברוח, מקום סגור וגם סכינים יש לי רתיעה מהם,לאח שפגע בי היה לו אוסף של סכינים שתלוים היו על הקיר,אני זוכרת שהיה מנקה אותם והייתי לידו הוא היה מכוון אותם אליי ומחייך חיוך מפחיד לא יודעת אייך אני אעלה על המונית שירות הזאת מרגישה רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע כולי קפואה ומכווצת מהפחד.לא מצליחה להרגע
זה באמת נורא מה שקרה במונית השירות..ראיתי בטלוויזיה, והזדעדעתי ! מצטערת לשמוע שהחוויה הזו.. תהיה קשה לך ! והאמת, אני כה מבינה אותך.. שולחת לך חיבוק... בתקווה שיעבור עלייך לילה טוב.... וימים טובים יותר... ענבר.
אני קוראת את המלים שלך וזה כל כך כואב. כואב לי לקרוא שאת מגלה עוד ועוד פגיעות. כואב לי כי אני כל כך מבינה אותך זה נראה לא אמיתי אה? אבל לצערנו זה כל כך אמיתי! גם אצלי זה היה ככה -קודם גיליתי ששני בני דודים שלי פגעו בי ואז גם דוד שלי שהוא בעצם אבא של שניהם. לכן אני כל כך מבינה... וזה לא סתם כנראה במשפחות שלנו... כי כנראה במשפחה שלנו לא היו גבולות, לא הגדירו אותם ואותנו לא לימדו מהם הגבולות האלה או שבכלל לא היינו מודעות למה שעשו לנו. אני הייתי בת 7,8. כך שאין לי מושג מה התשובה לכך. אצלי אין ספק שהבנים במשפחה שפגעה בי היו ללא גבולות , עובדה ששלושתם דווקא מאותה משםפחה אחת. יקרה אל תשכחי לעולם שאת לא אשמה במה שקרה, הם אשמים! הם היו אלה ללא הגבולות ועשו דברים אסורים! ועכשיו את מודעת ולא תתני לאף אחד לפגוע בך יותר. וזכרי שאחרי כל הגילויים הנוראיים האלה וההתמודדות איתם מחכים לך ימים טובים יותר. אל תשכחי את התקווה הזאת לעתיד. זה מה שהחזיק אותי עד עכשיו.
בגלל שהןדעתך הייתה לי ברמת טריגר כנראה קצת איבדתי את הצםון ובמחבר כתבתי יקרה שלי. התחרפנתי לאללה.
קשה לי לא להאשים את עצמי,נגעלת מעצמי,לא מצליחה להאמין שגם הם פגעו הלואי שהייתי מטורפת לפחות הייתי יודעת שלא קרה כלום
זה כואב כל כך לגלות עוד ועוד פגיעות.... אבל אם המשפחה כבר דפוקה, אז היא דפוקה עד הסוף גם בי פגעו 3 אנשים מהמשפחה אני מדברת בד"כ רק על אבא כי מצידו הפגיעה הייתה הכי קשה אבל היו עוד 2 ולא אתפלא אם פתאום אזכר בעוד משהו... אז לא, את לא ממציאה ואת לא ילדה שקרנית... מחבקת שחף
מפחיד לגלות עוד ועוד דמויות בתוך הפאזל החסר,לדעת שהיית חסר אונים שם לדעת שפגעו בך כי היית שם,ואם זה עדיין מרגישה שקרנית וממציאה, כי אני לא זוכרת כלום כמעט רק תמונה אחת לא ברורה ותחושות
בדרך הלקאה עצמית- את מוסיפה לעצמך חטא על פשע שביצעו בך ערירי לב בעודך חסרת ישע! זיכרונות ילדות- גירסא דינקותא חקוקים לנו בדם! ולא ניתן לטעון עליהם- להיד"ם!(לא היו דברים מעולם). את מנסה את העוולות העולות- לגמד בכדי להתגונן, להשאר שפויה ויותר טוב- להתמודד אך טוב תעשי אם תניחי לזכרונות להשתחרר- לפרוץ החוצה אל תדאגי הם לא יגדלו למימדים מבהילים יותר בשל בקיעתם מהביצה! זה כואב, זה הולך ומתגבר! אך בסוף זה משתחרר! וזה ימוגר!!!! מחבקת חזק בכל הכוח!
ושאר הבנות שעברו ימים לא נעימים בזמן האחרון? מקווה שהשבוע הזה יביא איתו ימים טובים ונעימים יותר לכולנו.... מחר נפגשת עם החזקה...אבל שכחתי באיזו שעה קבענו.... השארתי לה הודעה בקשר לזה, אבל אני לא בטוחה שהיא תשמע אותה ממש בבוקר. דווקא יצא לטובה אם לא אלך מחר. היא מתחילה עכשיו לקלף לי מסכות בלי רחמנות.....בא לי לבעוט בה....אבל היא תחזיר לי בטוח....
אני מרגישה בסדר... את יודעת -אחרי ירידה תמיד באה העליה ... (וחוזר חלילה... ) מתוקה, לקלף מסכות... להפגש עם העבר... קשה -כואב... אבל בלי שיתוף .. זה יהיה כואב עוד יותר... לאט לאט.. ובקצב שמתאים לך! הכל ייצא ! יהיה בטוב- מחזיקה לך אצבעות! שבוע טוב ... ענבר.
אכן לא פשוט התהליך הטיפולי, אבל הכרחי. ומה שלומך? ואיך עוברים עלייך הימים האלה?
אני כאן..צפה....מקוה שבכל זאת יסתדר לך ללכת אל החזקה..זה חשוב.. דמעה
אני עולה ויורדת בקצב מסחרר לרוב מוצפת גם מהדברים הטובים וגם מפחות טובים קצת עמוס לי מדי מבחינה רגשית...
למות. שלא יכאב. לא לשמוע את ההכחשות ואת הטפות המוסר. הגלויות והנסתרות. לא לרדוף ולא להשיג כלום. לא בזמן. לא לפחד. מאבא, מאמא, ממנהל הבנק, מלהרגיש רעה. לא לראות שוב רבע משכורת ולשמוע שרואה החשבון שוב איבד את החומר. והבנות? יותר טוב להן שאני אחיה והן יראו את המאבק. או שיירשו אותי ולא יהיו הוצאות על שכר דירה ואוטו ופסיכולוג ואז דווקא יהיה להן די הרבה כסף? ואני לא ארגיש שהלב נשבר לי בחזה ואני רועדת מפחד מתחת לשמיכה וזה לא מפסיק ואף אחד לא מבין ומי שיש לו מה להגיד רק מכאיב עוד ועוד.
אני קוראת את מילותייך ורוצה להיות איתך עכשיו ולחבק אותך חזק חזק! אבל מפה אני יכולה רק לומר לך כמה שאני מבינה את הכאב הזה, את הרצון לוותר, להרים ידיים. גם לנו יהיה קל יותר וגם לאנשים מסביבנו. אבל את יודעת מה? זה לא נכון! רק נדמה לנו שלאנשים מסביבנו יהיה קל יותר. אבל ההפל הוא הנכון! ואם תחשבי על זה טוב אני בטוחה שתגיעי לזה בעצמך. במיוחד אם את אמא. הדבר הכי נורא לדעתי שיכול לקרות לילדה הוא לאבד את אמא שלה, יותר מכל דבר אחר. הדבר הכי נכון עבור ילדה הוא לראות שלאמא שלה קשה, שהיא בן אדם שנפגע ויותר מזה למרות הקושי אמא לא מוותרת, אמא מחזיקה מעמד ונלחמת. מה יותר משמעותי מזה לילדה קטנה? ועכשיו ספציפית לגבייך, עד לפני 5 ימים אני הרגשתי בדיוק כמוך, לא האמנתי שאפשר לצאת מזה, שהכאב יכול להיעלם, לא האמנתי לאף אחד שאמר לי את זה כי חוויתי אותו כל כך חזק. אבל את יודעת מה? כבר 5 ימים שהכאב הזה התרחק ממני. פתאום גיליתי בחזרה ששוה לחיות, שלא שווה לתת לאף אחד לנצח אותי ולקחת לי את החיים שהיו לי או שיהיו לי. שאני מאמינה שבאמת יבואו ימים טובים יותר, גם אם הכאב עכשיו עצום. חייבים להסתכל אל העתיד ולומר לעצמנו שגם אם עכשיו הכי נורא שיש , העתיד שמצפה לנו הוא אחר, הוא יפה וורוד. נכון זה לא נעלם,אבל זה תופס מקום קטן יותר וזה קורה!
כמה שאני מזדהה עם מה שכתבת..מכירה כל כך טוב את היאוש הזה...גם לי יש בנות..וגם אני מרגישה לפעמים שהיה עדיף להם אם לא הייתי..אבל אני רואה את שני הצדדים כי אמא שלי התאבדה ואני יודעת איזה מחיר אני משלמת על זה עד עכשיו..זה עדיין מה שהכי כואב לי מהכל..ויש לי המון סיבות לכאוב...אז אני מכריחה את עצמי להמשיך..להחזיק מעמד עוד יום ועוד יום בתקוה שמשהו ישתנה..שמתישהו יהיה טוב יותר. תחזיקי מעמד דמעה
מרגישה לבד לבד ומנותקת מהעולם http://www.garieinternational.com.sg/clay/images/lonely.jpg דמעה
אך עבר הלילה?
לא ישנתי..הייתי מוצפת..הטלפון שלי מנותק..מרגישה מאוד לבד ומאוד חסרת אונים... דמעה
וגם לא רק כאן כי כאן זה לא ממש מספיק...
מה שלומך הבוקר? http://www.printphoto.com/contest_pics/year2001/finalist0201/seagull%20flying%20sm.jpg דמעה
נזכרתי בסבתא שלי שנפטרה לא כל כך מזמן ה-3 לפברואר זה היה היום שתמיד דיברנו בטלפון ואיחלנו אחת לשניה מזל טוב שתינו נולדנו באותו יום בהפרש של 50 שנה והיום היא כבר לא בחיים.... זו השנה הראשונה שאני חוגגת את יום ההולדת שלי בלי להתקשר לסבתא ולאחל לה מזל טוב זה עצוב וכואב.... ואחרי שחשבתי על סבתא התחלתי לחשוב גם על כל שאר האנשים שהיו כל כך חשוב לי ושאני כל כך אוהבת אותם והם כבר לא בחיים... שני הסבים שלי, אחותו של סבא, אחותה של סבתא.... כנראה שלא קיימת שמחה שאינה מהולה בעצב.... מדליקה נרות לזכרם.... שחף
מקוה שאת ישנה יקרה... מחבקת דמעה
יום הולדת לך ולסבתא..... למרות העצב שהיא אנינה.... נסי להתחבר...לאחל לה... ולהקשיב מה היא הייתה מאחלת לך.... מה הייתה אומרת אילו הייתה כאן.... שבת שלום אידה
שלום אידה! יש לי שאלה שכבר 9 חודשים בערך אני שוברת הראש איתה ועד היום אין לי תשובה. אנסה את מזלי,אולי את תוכלי לעזור לי. נכון תמיד לפני שמתחיל טיפול אתן שואלות משהו כמו: מה את מביאה איתך היום? מה את צריכה היום? מה מפריע לך היום? על מה תרצי שנדבר היום? וכו'.... אני מבינה שהרעיון הוא שהנושא יבוא מאיתנו, שאתן תזרמו איתנו, על מה שלנו מפריע ולא שאתן תעלו ותציעו נושא לשיחה כי זה כאילו יכול לכוון אותנו ורצוי שזה יבוא מאיתנו. אני משערת שעד פה את מסכימה איתי נכון? ועכשיו הבעיה שלי. אם אני לא כזאת! אני לא יודעת למה- תגדירי דפוקה, מפגרת, תינוקת ... לא יודעת את הסיבה אבל אני פשוט לא מסוגלת לבוא ולהגיד "היום אני רוצה שנדבר על..." "אני צריכה...". המטפלת הראשונה שלי התייאשה ממני בסוף (וזה יצא לטובתי כמובן) כי אז היא מצאה דרך יצירתית מאוד להתחיל איתי תפגישה דרכי ולא דרכה. היא הייתה מסכמת את כל האימיילים ששלחתי לה באותו שבוע ואז כבר השיחה זרמה. המטפלת החדשה שלי גם התייאשה מזה ופשוט אמרה לי שאם אני לא יודעת מה להגיד כל הזמן ואני מנסה שהיא תנחש בעצמה ותכוון אותי אז אולי אני פשוט לא צריכה טיפול או אולי אפילו הפסקה. אידה, אני יודעת שאני צריכה טיפול ושהוא עוזר לי מאוד, בעצם בלעדיו אין סיכוי שהייתי עוברת את כל הסיוט הזה. אני גם יודעת שהקטע הזה קרה לי אצל שתי המטפלות שהייתי אצלהן,כך שזה לא בגלל שלא התחברתי מספיק למטפלת או משהו כזה. בגלל מה שאמרה לי המטפלת החדשה השבוע, הפסקתי איתה את הטיפול, אמרתי לה שחשבתי על מה שאמרה ואני רוצה הפסקה. אבל אני ממש לא רוצה הפסקה! אני יודעת שאני אשקע בחזרה בלי טיפול. אז בנתיים קבעתי עם מטפלת חדשה שהמרכז סיוע המליצו לי עליה. אבל אני כבר חוזה את העתיד ורואה שהסיפור יחזור על עצמו ואני שוב לא אדע להגיד על מה אני רוצה לדבר היום. אין לי מושג מה לעשות, אין לי מושג למה אני דפוקה כזאת ולמה אני לא מצליחה לשנות את זה אחרי 10 חודשים של טיפול ואין לי מושג מה להגיד למטפלת החדשה. אולי להזהיר אותה מראש שאני כזאת? מה שבטוח שקשה לי להאמין שאני באמת צריכה להפסיק את הטיפול או לקחת ממנו הפסקה. אני ממש ממש ממש אשמח לתגובה ועצה ממך תודה מראש לב כואבב
לב יקרה קודם כל אני כלל לא חושבת שאת דפוקה או כל הגדרה אחרת שציינת...ממש לא! כמובן שזה טוב שאת תבאי את התכנים לטיפול...אבל מה לעשות שלא לכולם זה הולך? לא כולם יודעים ואולי אפילו יכולים לכך.... אני מאמינה שיש צורך בגמישות בטיפול... לפעמים צריך ללמד את המטפלת להביא נושאים... לעורר את התכנים...בגרויים שונים......(קלפים, תמונות, ציור, שירים....כל דבר) להחליט יחד על נושאים לשיחה- לטיפול.... הרבה פעמים נושאים "סתם" או של מה שלומך? או כיצד עבר השבוע י?כולים לעלות נושאים....משמעותיים מאוד... לפעמים יש מקום לשתיקה.... ולכל דבר שנכון למטופלת.... אני מבינה שנפגעת מהמטפלת וברחת.... הבנת כאילו היא דוחה ולא רוצה אותך.... אם זו כבר החלטה חד משמעית ויש מטפלת חדשה... אני מציעה לתאם ציפיות.... ובתיאום הציפיות את יכולה לעלות את מה שחזר בסיבובים הקודמים בטיפול.... ולהביע ציפיה שהמטפלת תעזור לך להביא נושאים.....ולא כל האחריות תיהיה מוטלת עלייך.... אני רוצה לומר לך שאת לא היחידה שקשה לה להביא תכנים לטיפול.... ולכל אחת יש את הסיבות שלה לכך.... יש בהחלט מקום לעזור לך ולא להטיל את האחריות רק עלייך... כך שקודם כל תרגישי בנוח במה שאת ומי שאת....ומה קל ונוח לך.... אל תתפשרי ומצאי לך את המטפלת הטובה והמתאימה לך ביותר. אפילו תפגשי או תשוחחי בטלפון עם כמה מטפלות.... בכדי שהפעם לא תצטרכי לעבור שוב ממטפלת למטפלת. מקווה שעזרתי... והכי חשוב תסמכי על עצמך אידה
תודה על התשובה, טוב לדעת שאני לא היחידה שמתקשה להעלות את הנושאים לשיחה וטוב לדעת שזהו לא חוק של המטפלות שהנושים יועלו על ידי המטופלים והם לא אמורים לעזור ולכוון. אני לא יודעת אם המטפלת החדשה משתמשת בכלים שאמרת- ציור, תמונות ,קלפים וכו'. הרי צריך ללמוד/להתמחות בזה כדי להביא להשתמש בזה בטיפול. המטפלת הזו ממש לא הראתה נכונות להשתמש בכל כלי שהוא ,אפילו הבאתי לה פעם אחת מכתב שכתבתי לתוקף שלי.. והיא ממש לא התייחסה אליו.ותאמיני לי זה היה יכול להיות פתח עצוםםםם לשיחה משמעותית. המטפלת הקודמת אכן השתמשה במה שכתבתי. עזבתי את המטפלת הזאת לא רק בגלל מה שאמרה עכשיו, אם כי זה היה תירוץ וב לעזוב אותה. היא פשוט לא הראתה שום נכונות לנסות להתגמש איתי, בשל הקושי הזה שאני לא מביאה את הנושאים בעצמי. השיחות שלנו אף פעם לא היו משמעותיות אלא טכניות מאוד (מה היה בחקירה וכאלה), אני לא העליתי אותן רמה כי לא ידעתי איך והיא לא כיוונה אותן כך שיעלו ברמה. אז כן קבעתי עם מטפלת חדשה ביום חמישי הקרוב, ונראה לי שבאמת אסביר לה על הבעיה הזאת שלי, שתדע מראש ותהיה מוכנה, שלא תתייאש ממני ואולי אפילו לה כן יהיה רעיון איך לעזור לי. תודה, לב כואב
אני מוכנה ומזומנה לאסוף עמך את הפירורים בערב שבת על מנת שיהא לך מה לאכול ביום השבת:-) משתתפת בצערך ובתוגתך ומאחלת לך ימים יפים מאלו.
דמעה יקרה מה שלומך? אך עבר השבוע? האם זו השבת? מקווה שתרגישי יותר טוב יותר איתנה.... איתך אידה
קשה..לא מצליחה לישון..עוצמת עיניים וצפות התמונות...הכל מעורבב..תמונות ממקומות ומזמנים שונים..פתאום אני בת 5..ושניה אחרי זה אני בת 12...רצף של תמונות..רצף של פגיעות..עוצמת עיניים ותוך שניה אני שם..תוך שניה הכל נמצא כאן ועכשיו..הריחות..התחושות..שוטפת פנים כדי להזכיר לעצמי שאני כאן וזה כבר לא כאן..זה קרה מזמן..ושוב מנסה לעצום עיניים ושוב זה מתחיל...ככה כבר שעות...רוצה לאבד את הזיכרון....נמאססס לי כבר....באמת מתפוררת דמעה
למה מתפוררת? מה את מרגישה? עצוב לי כשאת מרגישה ככה.... אוהבת אותך מאוד! איתך שחף
לא יודעת להגדיר איך ולמה מרגישה ככה..לא מצליחה לישון...מחכה לאור של הבוקר...זה יעבור.. מחבקת חזק דמעה
נכנסה השבת... ואיתה המנוחה! מקווה שכל אחת ואחת מכן.. תמצא את מנוחת השבת.. תאגור כוחות... עוד שבוע חלף לו.. שבוע חדש בפתח... שבת של שלום.. ומנוחה! שלכן מכל הלב.. ענבר.
אינשאלה מהפה שלך לעלא....... שבת שלום ומבורך.......
שבת שלום עבר שבוע... ועכשיו מנוחה... לקראת שבוע חדש.... ----- Original Message ----- From: בנימין אבנר To: ענת בן אבו ; סמדר מזרחי ; מירי ינאי ; [email protected] ; נתיבי ; אריה אברהמי ; דוד אמסלם ; שיר ורז Sent: Monday, January 30, 2006 10:12 PM Subject: FW: סיפור עם מוסר השכל -----Original Message----- From: דורית ב. [mailto:[email protected]] Sent: Wednesday, January 25, 2006 8:59 PM To: [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected] Subject: סיפור עם מוסר השכל סיפור עם מוסר השכל מאוד חשוב ! ! הניצול היחיד מאוניה שנטרפה בים, נסחף עם הזרם והושלך על חופו של אי בודד. הוא התפלל בלהט לאלוהים שיציל אותו, וכל יום נהג לסרוק את האופק מקצה ועד קצה. תשוש, רעב ופצוע, הוא הצליח לבנות לעצמו צריף קטן מעצים שנסחפו אל החוף. לפחות יהיה לו מחסה מחיות טורפות. הוא הכניס לצריף את מעט חפציו שהיטלטלו איתו בים, זה היה כל רכושו בעולם. באחד הימים, כאשר יצא מצריפו והלך אל היער לחפש מזון, פרצה דלקה וכילתה את הצריף ואת חפציו. להבות האש גדלו והתפשטו ואיימו לשרוף את כל היער. עשן שחור היתמר אל על, והכל היה אבוד - הצריף, החפצים.. הוא גנח בצער וכאב, ופנה בכעס לאלוהים: "איך, איך יכולת לעשות לי את זה??!! איך אתה מביא עלי אסון אחר אסון??!" למחרת, בבוקר מוקדם, הוא קם משנתו במערה סמוכה לשמע רעש מנועים של ספינה מתקרבת. היא באה כדי להציל אותו. "איך ידעתם שאני כאן?" שאל את מושיעיו. "ראינו את סימני האש והעשן ששיגרת אלינו.." ענו לו. קל מאד להתייאש כשדברים לא קורים כמו שאנחנו חושבים שהם צריכים לקרות. זה אמנם קל, אבל אסור לנו להתייאש. כל מה שקורה בעולם הזה, קורה עם סיבה, תכלית וכוונה. ובכל דבר, אפילו הקשה והמכאיב ביותר, צריך לחפש את קצה החוט, המוביל לדבר הבא. אז תזכרו את זה בפעם הבאה ש"הצריף הדל שלכם נשרף.." - זה יכול להיות סימן עשן שנשלח למקום שאליו הוא היה צריך להישלח, כדי להוציא אתכם מאיפה שאתם תקועים - למקום חדש וטוב יותר... כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא. (רבי נחמן מברסלב) איתכן מחזקת לתקוה...לשלוה.. למה שמגיע לכן באמת אידה
חתולונת, איפה את? אני מקווה שהכל בסדר איתך לא שמעתי ממך .............צרי קשר כאב הלב
אחותיייייי היכן את?! מקווה שלא עוברים עלייך ימים קשים....... תעדכני... השמיעי קול... (קוקוריקו תרנגול......). ענבל.
היי חמודה אני לא פה מפני שאמי מאושפזת בבית חולים , במצב , לא משהו , לא יודעת אם אהיה פה גם במשך השבוע הקרוב . תיכנסי למייל . תודה גם לך ענברי , הנה השמעתי קול , אומנם קול ענות חלושה , אך זה מה שאני מסוגלת עכשיו . האופוריה שלי נמשכה אולי יום וחצי , זה מספיק .מכירות את זה נכון ?????????? אז ..... שתהיה לכולכן שבת שלום .
חתולה יקרה החלמה מהירה לאימך ולך.....הרבה כוחות להתמודד.... חזקי ואמצי... אנחנו כאן מחכות לך בשבילך אידה
מצטערת לשמוע .. רפואה שלימה לאימך... שמרי על עצמך.. ושיהיו בשורות טובות! שבוע של טוב! ענבל.
יום הולדת שמח מתוקה...מאחלת לך את כל הטוב שקיים...שכל מה שאת רוצה לעצמך יתגשם..שיהיו הרבה יותר ימים טובים מפחות טובים..ואם דמעות אז רק של אושר... מגיע לך הכי טוב שיש מחבקת חיבוק של יום הולדת http://www.silverteacup.com/images/newbirthday.jpg http://www.happydaycards.co.uk/Photos/Birthday_dragon_mounted.jpg דמעה
שחף יקרה שלי, מצטרפת לאיחולים של דמעה ומוסיפה..... שולחת לך שמש שתחמם ביום הקר הזה.... שולחת חיבוק שיעטוף בהמון אהבה..... ועוגה ענקית מתוקה, כמוך ....... מאחלת לך שכל בוקר תהני לקום מהמיטה לעוד יום חדש... ותיראי רק את הטוב והשפע שהחיים מציעים.... תמיד תהיי אהובה ונאהבת...... כל שתבקשי לו יהי........ ליאור
אני רואה טוב?! יש לך מומולדת???????? היום יום הולדת... היום יום הולדת... היום יום מולדת... לשחף! חג לה שמח .. וזר לה פורח היום יום הולדת לשחף! אחותי, המון המון מזל טוב! שתזכי לראות ימים טובים - כי מגיע לך, את הטוב שבעולם... ושכל משאלותייך- יתגשמו לטובה! http://www.cake4u.8m.com/Kids_1/images/Poo.jpg אוהבת ענבל.
מזללללללללללללללל טובבבבבבבבבבבבבבבבב ליום ההולדת,שפע של בריאות ,שקט נפשי ,שמחה פנימית,הגשמה עצמית,אהבה,אור,וחום,והמונים של טוב שכל משאולתייך יתגשמו.ושהדרך שאת הולכת בה תאיר לך ותפזר את החושך ושהחיוך המקסים שלך יגרש את העצב שלך גל http://www.asimon.co.il/card.aspx?img=gluiah306.jpg&height=120&width=15
וכל שתבקשי-לו יהי!
שחפונת יקרה מאוד המעט שאוכל לעשות , לברך אותך ליום הולדתך , כבר אמרו הכל , ןנשאר לי רק לומר אמן לכל הברכות . שתיהי מאוד מאושרת . חתולה
יקרה המון איחולים ליום הולדך, מאחלת לך מכל הלב שהשנה הקרבה תהיה הרבה יותר שקטה, הרבה יותר שלווה, הרבה יותר ביחד, הרבה יותר מלאה בחיוכים ותקוות חדשות. מותר לשאול בת כמה את???? ו..גם אני לא יודעת להוריד לינקים- אז.. SORRY שלא הוספתי.
בטח שמותר לשאול :) אני בת 29 בשנה הבאה מחליפה קידומת... ולינקים... לא כולם יודעים.... וזה כלל לא חשוב :)
רק עכשיו חזרתי הביתה ומצאתי את העץ המדהים הזה :) חגגתי היום מהבוקר עד הלילה בבוקר עם החברות ההכי יקרות שלי ובערב עם הורי, הסבתא שלי והבן דוד שלי, שהוא עבורי כמו אח (ואין לי אח אמיתי) ועכשיו חזרתי הביתה, מזגתי לי קצת אייריש קרים ויושבת לאור הנרות בטח הלילה יהיה עוד ארוך קרובה לוודאי עוד מעט אוציא את הגיטרה - החברה הנאמנה שלי עוד מגיל העשרה... לא משנה כמה אתמול היה קשה כמה לא רציתי את היום - את יום ההולדת אתמול היה אחד הימים הקשים, שנגמר בכמה חתכים וכמה כדורי שינה (אבל לא הרבה, רק כדי להירדם) אבל היום היה יום מקסים הצלחתי להרגיש את החג שלי הצלחתי לשמוח ולהנות מכל רגע ורגע ותודה לכל מי שהיה איתי אתמול והיום!!!!!! אוהבת שחף
שחף יקרה הרבה מזל טוב שתוכלי לחוש ולהריגש את הקסם שבך... מחוללת נפלאות בעצמך... בעזרת כוחות מופלאים, אומץ....ונחישות ללא כץ.. הרבה אושר.... חלומות ..... שתגשימי... מזל טוב אידה
הלוואי ואוכל להרגיש שיש בי את כל מה שאת ואחרות רואות בי את חלק מזה אני אולי כן רואה, אבל לא עד הסוף אולי יודעת בהיגיון אבל לא ממש מרגישה עדיין אבל אני משתדלת...... :)
ונשימותיי כבדות.. וליבי נשבר לרסיסים... שקשה לאסוף... מרגישה כאילו חודו של הסכין תקועה שם... בחוזקה... ובכאב ענק... והלב פתוח... מדמם.. ונעלם האור - חשוך לי... ולהרים עצמי למעלה ..אינני יכולה - לא היום... היום היה שוב קשה.. להפגש עם העבר הרחוק.. זה עניין לא פשוט... לפתוח את סגור ליבי.. לדבר על מה שלעולם לא דיברתי.. ששנים שמרתי בסוד... ששנים חשבתי ופחדתי שיגלו מה עשיתי... כאילו שאני אשמה.... שלי לא יתנו את המכה.. שלי לא יאמינו... ולפגוש בילדה ... ולנסות לקבל אותה אליי בחזרה.. אוף, אני מבולבלת... כי אני רק רוצה שיהיה טוב.. שלא יכאב מידיי... כי אני ש ו ק ע ת ................................................................................................................ כי אני..שוקעת, אני טובעת.. ואין מי שיציל.... בבקשה(!) תטביעו אותי... והבכי שלא יוצא, ונתקע בגרון... וחונק... ואין לי אוויר! רוצה להעלם....
מושיטה לך יד..תתפסי חזק...האחזי בי ויחד נשחה לחוף..את לא לבד... מחבקת חזק http://oz.irtc.org/ftp/pub/stills/1997-12-31/pooh.jpg דמעה
אבל קודם כל.. איך לא... תודה על תמונתו של פו..... א-ה-ב-ת-י.. כשאגיע לבית.. אצרף לאוסף תמונותיי......... רוצה שיבוא האחד ויושיט לי את היד לצאת מתוך המערבולת לצאת ... כי אני סובלת רוצה להסתכל בשמים.. לראות אור בעיניים מי אוהב את הרע? מי אוהב את החושך? ויבוא האחד.. שיושיט לי יד... כדי שאוכל לנשום אוויר נקי .. אוויר טוב... ואולי הכל אשליה? אשליה אחת גדולה.............. כי אילו הם החיים.. אותם לא אנחנו בוחרים אין אפשרות למחוק יש אפשרות לכאוב.. ואולי כך יתמעט הכאב כי אותי הוא כבר גומרררר....
מצטערת שכל כך קשה.... זו תחושה קשה...לשקוע...לתבוע.... שאין אוויר.... יש גלגל הצלה? משהו שכן יכול לעזור? להקל..? מקוה שהשבת מביאה עימה... שקט ושלווה , מנוחה למחשבות ולרגשות הקשים.... איתך אידה
לא מוסיפים היום במיוחד למצב הרוח שלי... מתנצלת שלא מגיבה לאף אחת כאן בימים האחרונים, לא מסוגלת
איזה כיף להיות בתוך הבית כשכל הברקים והרעמים והמבול בחוץ... מחבקת דמעה
ממש לא כיף
יכולה מאוד להזדהות... מצטערת שנעלמו המילים...
אחרי הגשם יש קשת.....
שאני עושה סקירה על העץ המשפחתי שלנו בעצם אין משפחה היא נפוצה לכל עבר משני הצדדים,אין קשר בכלל העץ שלנו גדוע,אין שום דבר להאחז בו,השורשים שלו התיבשו,היום לפנות בוקר שאלתי את עצמי למה אני לא זוכרת כלום כמעט מסבא אבא של אמא אני זוכרת רק הבזקים והכל כאילו נשכח,יש לי תמונה שאני על הברכים שלו ולא נעים לי בתחושות ומעבר לזה אני לא זוכרת כלום כמו חור שחור וגם בעלה של אחות של אמא שלי אני לא מסוגלת להתקרב אליו יש בי רתיעה ממנו וגם שם זה רק תחושות בלי זיכרונות היחידה שיודעת מה קרה זאת אחות של אמא והיא תמיד אומרת לי שאני אעבור הלאה וזה היה ,וחשוב שאני אהיה בקשר איתם,גם ממנה תפסתי מרחק הדודה ששימשה לי אמא שהייתי תינוקת כי אמא לא יכלה לגדל אותי מסיבה רפואית לאן שאני לא מסתכלת העץ הזה רקוב,העץ הזה הוא בלי ענפים,בלי זרועות לחבק אותו בלי עלים חדשים, כל אחד מפוזר במקום אחר,ואני מתפזרת איתם,לא מוצאת את המקום שלי מרגישה תלושה מהמשפחה רק דוגמא לא מזמן דודים של אבא שלי באו לבקר מארצות הברית,ואמרו לי את זה יום לפני שהם טסו חזרה לא טרחו להגיד לי כלום כמו שלא טרחו להגיד לי שדודה של אבא נפטרה שמאוד אהבתי רק נודע לי בדיעבד אחרי חצי שנה אני נמצאת בתוך סודות אסור להגיד אסןר לשתף את גל,גל היא המראה שלנו וצריך לנפץ אותה, היא האמת המכוערת של עצמנו.צריך להתעלם ממנה,צריך למחוק אותה מהעץ התרגיל של עץ משפחתי או שורשים שהיו עושים בבית ספר אצלי מנותק גדוע
מכירה כל כך טוב את החורים האלה בזיכרון..את התחושות הלא ברורות..זה מלחיץ כי לא יודעים איזה זיכרון חדש יחליט לצוף פתאום... אני איתך מחבקת דמעה
כן זה מרגיש כאילו להיות כל הזמן בהיכון מה יעלה,ואני מעדיפה שלא יעלה, שישאר רק כתחושות,שלא יתפתח לתמונות,פלאשים, אולי כי זה כבר יותר מידי שפגעו בי,אני מפחדת לגעת בזה,אני מפחדת לגלות עוד
גל יקרה משפחה מביאה עימה ציפיות.... של אהבה....חיבוק...שייכות.... לא פעם הציפיות נתקלות בארכזבה גדולה... בכאב שלא נגמר... לא פעם אני שומעת שעדיף שכנה טובה, שותפה, חברים טובים... שאת בוחרת... שאפשר לקבל מהם את אותם הדברים... ויותר... נסי לחשוב על הסובבים.... שאיכפת להם שאוהבים... איתך אידה
גם כי עמוס כאן גם בלי הנפילות שלי... צריך לחכות בתור. תופסת בכל הכח, לא מרפה..... ולא ארפה!!!!!!!!!!!!!!!! עכשיו אחרי מה שעברתי ליפול????????????????????. טוב רק קצת. עד שהילדים יחזרו מבית הספר.
מילים של מיכה שיטרית "גל רודף גל ונשבר גם אתה לפעמים יום רודף יום ונגמר גם אתה לפעמים לפעמים הים שקט ואין גלים גם אתה לפעמים ומחר תזרח השמש מבעד לעננים ותרגיש יותר טוב תרגיש חמים" תחזיקי מעמד דמעה
תודה דמעה יקרה, איך את קולטת ניואנסים אצלי. זה משהו..... ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))) (((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) (((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) (((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) (((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))
את גיבורה מהחיים(תרתי משמע)!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אל תחושי נקיפות מצפון ורגשות אשם על שאת כואבת ומתרסקת למרות שאת כבר לא תלויה בין ארץ לשמיים- בין חיים למוות. לגיטימי וטבעי שתכאבי. ותחווי קשיים פחות גרנדיוזיים וסנציוניים... ואין מצוקה ונאקה נוגעת בחברתה! תחזיקי מעמד ותתאוששי במהרה!
הטעות בשם נבעה מהרצון הכן שלי לאחל לך:אורה ושמחה!:-) שבת שלום וחזקי ואמצי.
ליאור היקרה מה שלומך היום? כיצד את מחלימה? יש כאבים? וכאב של בפנים.... הפחד לפול..... מחזקת אותך אידה
http://www.local.co.il/ramat-gan/images/mainpage/
http://www.indic.co.il/titles/00000399.jpg
הלינק הראשון אינו כשורה! והמליטנטיות הטמונה בתמונה השניה מובנת לי ביתר שאת. תחזיקי מעמד לוחמת גיבורה.
שאני עושה סקירה על העץ המשפחתי שלנו בעצם אין משפחה היא נפוצה לכל עבר משני הצדדים,אין קשר בכלל העץ שלנו גדוע,אין שום דבר להאחז בו,השורשים שלו התיבשו,היום לפנות בוקר שאלתי את עצמי למה אני לא זוכרת כלום כמעט מסבא אבא של אמא אני זוכרת רק הבזקים והכל כאילו נשכח,יש לי תמונה שאני על הברכים שלו ולא נעים לי בתחושות ומעבר לזה אני לא זוכרת כלום כמו חור שחור וגם בעלה של אחות של אמא שלי אני לא מסוגלת להתקרב אליו יש בי רתיעה ממנו וגם שם זה רק תחושות בלי זיכרונות היחידה שיודעת מה קרה זאת אחות של אמא והיא תמיד אומרת לי שאני אעבור הלאה וזה היה ,וחשוב שאני אהיה בקשר איתם,גם ממנה תפסתי מרחק הדודה ששימשה לי אמא שהייתי תינוקת כי אמא לא יכלה לגדל אותי מסיבה רפואית לאן שאני לא מסתכלת העץ הזה רקוב,העץ הזה הוא בלי ענפים,בלי זרועות לחבק אותו בלי עלים חדשים, כל אחד מפוזר במקום אחר,ואני מתפזרת איתם,לא מוצאת את המקום שלי מרגישה תלושה מהמשפחה רק דוגמא לא מזמן דודים של אבא שלי באו לבקר מארצות הברית,ואמרו לי את זה יום לפני שהם טסו חזרה לא טרחו להגיד לי כלום כמו שלא טרחו להגיד לי שדודה של אבא נפטרה שמאוד אהבתי רק נודע לי בדיעבד אחרי חצי שנה אני נמצאת בתוך סודות אסור להגיד אסןר לשתף את גל,גל היא המראה שלנו וצריך לנפץ אותה, היא האמת המכוערת של עצמנו.צריך להתעלם ממנה,צריך למחוק אותה מהעץ התרגיל של עץ משפחתי או שורשים שהיו עושים בבית ספר אצלי מנותק גדוע
