פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

תמיד אבל תמיד שאני מתחילה להרגיש יותר טוב חייב לקרות משהו שיחזיר אותי למצב התמידי והרע שאני מרגישה. למה האור מתרחק ממני? לא מגיע לי להרגיש קצת יותר טוב? נמאס לי ממנה ומהמניפולציות שהיא עושה ומציגה את עצמה כאילו היא הקורבן. עד שסוף סוף אני מתחילה להשתחרר מתחושת האשמה, עכשיו אני מרגישה יותר אשמה מתמיד! אני מרגישה שאחיותיי מתחילות לפקפק בי ואחותי אמרה לי שקשה לה להאמין לי על הדברים שקרו. אני מנסה לקחת שליטה על חיי ופשוט לא מצליחה, תמיד אני חייבת להיות מושפעות מדיעותיהם של הסובבים אותי. אין לי כוח לחיות, אין לי אנרגיות והכוחות שלי אוזלים. התחלתי את היום בצורה אופטימית הצלחתי לחייך מעט, אבל עכשיו הדמעות שוב תפסו פיקוד והשתלטו עלי. אין לי עם מי לדבר, היא לוקחת לי את אחיותיי ומציגה את עצמה כמסכנה שסובלת.... אבל אני סובלת יותר!!!! אני לא רוצה להתרחק ממשפחתי אבל זה קורה.... די, נמאס לי לב עם הרבה כאב

אל תתרגשי ותרעשי מאחותך. קשה לה להתמודד עם הגילוי הנורא שהתרגש עליך! כאשר קשה לקבל משהו טראגי וטראומטי או כאשר חשים חוסר אונים ואוזלת יד לתכתיבי גורל ונסיבות חיים קשות ולא רצוניות מנסים 'לגמד' את חווית הטראומה האיומה על ידי עירעור האימון בקיומה..על ידי הטחת ספקות וספקולציות לכל האלמנטים שהיא טומנת בחובה ועל ידי הכחשה גורפת למשמעותה והשלכותיה לגביה. היא גם זקוקה לעבד את החוויה שלך. וזהו תהליך. אל נא תקחי ללב! תתמקדי בטיפול בעצמך עם כל הקושי שאין לך כרגע תמיכה אבסולוטית מסביבתך- משפחתך.

לב יקרה מה שלומך? מה הביאה עימה השבת? מקווה שהקלה.... בטוחה שיש קושי וכאב....מהמרחק מהמשפחה... במיוחד בשבת... והרגשות מעורבים... של קרבה ודחיה.... קשה להיות לבד קשה לצפות מאמא ומהקרובים האהובים ולהתאכזב.... האכזבה קשה...הבדידות קשה... מקווה שיותר טוב מחזקת ואנחנו כאן בשבילך אידה

רציתי לענות לך עו אתמול בלילה , אבל חזרתי נורא מאוחר מבדיקה של מפוי לב, והייתי מותשת , את יודעת , אני מכירה משהי מאוד חכמה ותומכת , שיעצה לי לפני 3 שנים לעשות מעשה , שאז זה היה בלתי אפשרי מכל הבחינות , אבל השבוע כן קרה . לאחר שבוע קשה מאוד , וסוחט דמעות , ( שבוע שעבר ) כן , אני ודמעות , לא להאמין אבל זה לאחר-כך , המצב שנוצר בעקבות המריבה הקשה , בא על פתרונו , מי שעוד נוסף והתערב לטובת הענין ,היו שני בני הבוגרים , היו שיחות מאוד אינטנסיביות , ואני פשוט התפרקתי להם מול העיניים , הם מעולם לא ראו אותי בוכה מפני שאף פעם לא בכיתי , הם היו מופתעים , ואז בפרץ של רגשות מרוסקים שפכתי בפניהם את רוב תלעות חיי , כלומר , על מעשי האונס שעברתי , על ההתעללות המינית , התעללות מילולית ,נפשית , בקווים כלליים הכל . הם היו שניהם בשוק , בהלם , מרוב תדהמה הם לרגע הסתכלו אחד על השני וירדו להם דמעות כמים , שניהם באו אלי , חיבקו אותי באמת חזק , ונישקו אותי כל הזמן , זה נראה כמו סימפוניה בלתי גמורה לבכי , ואז סיפרתי להם גם על יום ראשון , את כל השתלשלות העינינים , ושניהם קמו כאחד , ללכת לגמור אותו , את האנס ,ברור שזה היה מיותר , אבל הרצון שלהם לגונן עלי היה נפלא , כמו שאומרים , חבל על הזמן ,דיברנו המון שעות , על רגשות , על מקום מוגן , על זה שכל אחד צריך שיהיה לו לפחות מקום אחד בטוח , ולשמחתי שניהם אמרו שבישבילם הבית הזה , הוא המקום הכי מוגן מבחינתם , ועכשיו הם מתחילים לקשור קצוות של חוטים , וארועים מהעבר , ומבינים מאיפה יש להם ולמה יש להם אמא " שרוטה בראש " ,וזה התחיל לסדר להם את הפזל בראש , וכן , היום אני כבר מסוגלת לבכות , קבלתי אשור , נשמע אבסורד אולי , מטורף משהו , אבל ... לפני המון שנים , כחלק מאותה התעלות מילולית ,אבי הביולוגי אסר עלי לבכות , פשוט כך או...... שגם אני אקבל מכות רצח כמו אחי , לילדה קטנה בגיל חמש לא צריך להגיד יותר מזה כלום , זהו , תם עידן הדמעות ,הן התיבשו ביחד איתי , מאז ועד לפני כמה שבועות , זה לא שלא בכיתי , על עצמי ואת הכאב שלי מעולם לא הצלחתי לחבר לרגש , היה שם איום ממומש ,ואז ....... באחת השיחות שלי אתו לאחרונה ,בעזרת הטיפול שקיבלתי והמון חיזוקים מהמטפלת שלי , העזתי לכוון את השיחה עם אבי , למצב שהוא יגיד לי שאני כן יכולה לבכות , ודבר ראשון שעשיתי אחרי השיחה , בכיתי את כל ימי הכאב , את כל הסבל הרב שהיה מנת חלקי , בכיתי מאושר שאני יכולה לבכות , ולא להאמין , עכשיו העיניים שלי כל הזמן במצב כוננות של דמעות , הן זולגול אפילו כשאני שמחה , או סתם נרגשת , אפילו עכשיו . אני רוצה לומר , שהמאמץ שלי לתרגם דווקא את השיר הזה , בא מהמקום הזה שעכשיו סיפרתי עליו ,משהו בפנים אומר לי , שאני אראה את האור , ואוכל לפרוש כנפים , לעוף ......... , וללמוד להשאיר את הכאב מאחורי , היום בהווה למען העתיד , העתיד שלי , ושל המשפחה הנפלאה והתומכת שלי . היום אני חתולה מחייכת ,

אני כל כך שמחה ונרגשת לדברייך.... וראשית רוצה לשלוח לך חיבוק גם ממני... אני כל כך גאה בך.... מאמינה בך כל כך.... ביכולות ובכוחות שלך... לכל דבר כנראה יש את הזמן שלו.... לזכרונות... הכוחות... הזמן לפתוח ושתף את הקרובים והיקרים... וזה היה כבר 3 שנים על הפרק... ועשית זאת... מגיע לך את כל האהבה..את כל ההגנה... וכל זה לא בא סתם.... הכל בזכותך בזכות מי ומה שאת... חתולה...שהחייך ילווה אותך כל הזמן.... איתך אידה

כן אידה זה לקח 3 3 שנים , אותה מישהי שאליה התכוונתי בחלק העליון גם אמרה לי , שאינה מאמינה בסתם צרופי מיקרים , שדברים קורים בגלל שצרכים לקרות , אז........ , כנראה שהיא מאוד צדקה , שהיה צריך לקרות כל מה שקרה , כדי שאגיע למצב הזה , דווקא בזמן שקרה . העיקר שהענין נגמר ,עכשיו אני מאמינה , שאחרי שהם יעכלו את כל האינפורמציה , יהיו להם שאלות . שיהיה לכולן יום נפלא , והחלמה מלאה לכל החולים חתולה

חתולנת בוקר....... יש לך הודעה במייל.... יום טוב

בוקר מצוין יש לך תשובה חתולה

בוקר אור לכל הבננות, תקראו את השיר הבא אומרים שהוא נכתב עבורי, אבל יש פה טעות. הוא נכתב עבור כל אחת מאיתנו.......... השיר הוא של גלי עטרי : חזקה מהרוח" היא היתה חזקה מהחורף היא היתה חזקה מסופה לצמוח מכלום שהיה לה זה סוד הכוח שלה את ליבה היא שמרה בכספת את גופה היא שמרה לעצמה היא רואה או אולי מתעלמת ממה שקורה בגללה מתוך עולמות שבורים היא צומחת לילות שלמים היא רוקמת כל מה שיקרה לה ופתאום יום אחד הוא הגיע כמו אל שעלה מן הים את כל כוחותיה נתנה לו ליבה התעורר מאי שם אבל אהובה כמו המים נגע בחופים וחזר עכשיו אהבה היא יודעת כאב שאינו נגמר מתוך עולמות שבורים היא צומחת לילות שלמים היא רוקמת כל מה שיקרה לה....... בננות - החוזק קיים בנו, תתנו לו לצאת...... איתכן כאב הלב

שיר נפלא , באמת אנחנו כמו עוף החול , צומחות משום מקום. שיהיה לכולן יום נפלא . חתולה

אחרי לילה ארוך וחשוך מידי אני שמחתי לרואת את האור של הבוקר..מנסה בכל הכוח לזכור שאין חושך ללא אור...שתמיד בסופו של הלילה הארוך ביותר מגיעים קרני האור..קשה לי לזכור את זה כשאני נמצאת עמוק בתוך החשיכה אבל אני מנסה להזכיר לעצמי.... http://www.nps.gov/cave/tours/neroute/rayoflight.jpg דמעה

גאה בך... בוקר של אור ... וטוב על הלב... ענבר.

לילה טוב. וזכרי שגם בעברת העננים וחשכת השמים מבליח קרן אור הכוכבים הזהבהבים!

I'M ALIVE!!! עברתי חוויה שגרמה לי להבין כמה אני שמחה וצריכה להעריך את עובדת היותי החיים

טוב לשמוע שאת פחות מיואשת... מחבקת דמעה

היי חומד... ת'געגעתייייייייי.... צ'טעת שאני לא כל כך מדברת איתך לאחרונה... אבל אני שמחה לקרא את דברייך.... יומטוב אחות יקרה. ענבר.

היי נואשת סוף סוף חדשות טובות , רוצה לשתף גם אותנו ????????? חתולה

נואשת יקירתי, שימחת אותי! אשריך- מה טוב חלקך ומה נעים גורלך ששפר עליך....... חזקי ואמצי. אני מאמצת אותך בחום(תרתי משמע)אל חיקי!

תודה יקירתי, ועכשיו שאני יודעת שזה עוזר להחלמתך אני עוד יותר שמחה :-)) מקבלת את חיבוקך בחום ומחבקת גם ((((((((((שדה היקרה)))))))))) הדבר לא היה נעים, בכלל בכלל לא.... היה מפחיד מאוד... אך זה גרם לי להבין כמה אני רוצה לחיות וצריכה להעריך זאת

וחלפו ועברו השנים והדברים לא משתנים והנה, ילדה קטנה..עם שתי צמות... לחיים אדומות עיניים תמימות כה עצובות כה בודדות לבדה... ואף אחד לא יודע ואף אחד לא רואה איך שכל פעם "ההוא" מתקרב.. "ההוא" בא... ועושה בגופה.... כל מה שרוצה. גופה, זה בעצם גופו גופה...ברשותו היה מוריד מכנסיים ויישר נוגע בעודה שוכבת על המיטה עירומה כביום היוולדה "ההוא" שם, עושה זממו והיא, במבטה התמים... לא יודעת מה קורה.. בוהה בתקרה מחכה שיגמור ממשיכה לחכות וליבה פועם וגופה קפוא ונשימותיה אינן סדירות מכאיב הוא ... ולא שם לב... אחד גומר... והשני נכנס... כואבת, בוכה בליבה ושותקת.. מחכה שיגמור... הוא-גומר! וחוזר אליה הראשון.. (כן, כך היה.. לא זוכרת כמה פעמים באותו יום,אבל...זה היה הרבה..ואחד אחרי השני.....) אבל למה? האם גופי באמת שייך להם? מה חטאתי כשהייתי צריכה לעבור זאת? והילדה הקטנה שוכבת במיטה עירומה כואבת בוכיה ומדממת ואולי..... גם משתפת פעולה --- ואולי מחוסר ברירה? הכל שחור הכל נורא ועצוב ליבה מדמם... מחכה שיפסיק .... אך לשווא! כי... כך נגזר על הילדה וזה מה שנאלצה היא לעבור ואותה ילדה קטנה ותמימה בעלת העיניים התמימות והגוף הטהור... שבמשך השנים,הפך הוא ל-טמא! גדלה..................... גדלה, והמשיכה לסבול.............. גדלה, והמשיכה להוות "כשפחת מין"........... גדלה, והדחיקה..................המון שנים הדחיקה.... גדלה- ונזכרה גדלה.....כואבת..... מטפלת-אך עדיין כואבת תמשיך לגדול אותה ילדונת.... והכתם- יהיה חקוק בליבה .... עד יום מותה .

שולחת חביוק עוטף ומגן לילדה הקטנה.. דמעה

תודה מאמי....

ענבלוש', את כותבת מאוד יפה חמודה, המילים נוגעות ומרגשות, דמעות בעיניי. צר לי חמודה כ"כ צר לי. אבל אנחנו יודעות שאת תהיי בסדר, נכון? את בידיים טובות ואת בחורה מקסימה עם אנרגיות חיוביות ואת תצליחי בחיים. לצערי הכאב הוא כאב ותמיד הוא שם, מזכיר לנו, הורס אותנו, אבל את נוגעת בכאב ונותנת לו ביטוי, ביטוי שמעולם לא היה וזה טוב שאת מוציאה הכל. עוד מעט דברים יתחילו להראות יותר טוב ואני בטוחה שתתחילי להרגיש יותר טוב. מחבקת אותך כאב הלב

ענבלור יקרה מאוד כל-כך מתחברת לכאב שלך , של באו ועשו בך כבתוך שלהם , מכירה את זה על בשרי , לא בצורה המסיבית שאת עברת , אותה ילדה , אני לא חושבת ששיתפה פעולה , היא היתה חסרת אונים אל מול מתקפה אגרסיבית שכזו , לא שמרו עליה , גופה הטהור חולל בידי בוזזים , אבל היא נשארה טהורה בליבה ובנשמתה הכואבת והפצועה, אז מה הפלא שעניה התמימות כה עצובות , כה בודדות . ואכן היא גדלה הילדה , ןהפכה לאישה נאורה ואחראית , שלא נותנת עוד שיחס כזה יחזור , היא מטפלת בכאב בגבורה ראויה לציון , עם המון אומץ , הכתם אולי לעולם לא יעלם , אבל במשך הזמן , עם טיפול , הוא ילך ויתגמד , ויתפוש את מקומו הטבעי , עם כל זכרונות העבר , כך שתוכלי להמשיך לעבר העתיד עם פחות כאב .מדברת מתוך נסיון כואב של 3 וחצי שנות טיפול . מחבקת אותך ילדה קטנה חיבוק חם , מכל הלב חתולה

ואין הקלה ממשית בשטח....וכבר עלה לי מפלס הדאגה!!!!!!! והנה הבן חלה לו וחומו טיפס אמש ל40 מעלות ללא הפוגה! גע גע גע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (אני הוזה מחום גבוה, עמכם הסליחה) לילה טוסט:-)

מאחלת לך ולבנך יקירך החלמה מהירה מחבקת אתכם ((((((((((((((((((((((((((((((((שדה ובנה)))))))))))))))))))))))))))))

שכבתי לאורך כל היום פרקדנית במיטה ללא יכולת תנועה ותזוזה.....

http://www.cardmaster.com/card/Get%20Well/Post%20Card/nurse.gif דמעה

בשל השפעת והנזלת הכרונית אני מזילה דמעות כתנין.....באופן טבעי ורפלקסי... רק טוב.

שדה ניר יקרה צר לי מאוד לשמוע שנפלת למשכב עם חום גבוה ובנך יקירך נדבק ממך , מאחלת החלמה מלאה לשניכם , חתולה , הפצי'~~~~~~~ ,

נטלתי את כל סוגי הויטמינים והמולטי מינרלים הקיימים לשיפור המצב..... ואני מתאוששת ומתעשתת בצעדי צב........ נמאס! חלאס!!!!!!!!!

שדה יקרה מה שלומך? ומה שלום בנך? החום ירד? שבת שלום אידה

פורשת לאגור כוחות.... מאחלת לכולכן לילה טוב חלומות באמת נעימים.... שלווים ורגועים.. ואם משתרברב משהו לא הכי... סלקו אותו מיד... זה בידכן... לילה טוב אידה

שיהיה לך יום מואר ורגגוע דמעה

כבר כמה ערבים נשארת לבד בבית בכוונה לא קובעת כלום לערב רוצה להיות עם עצמי חלק גדול מהזמן קשה לי ועצוב לי אבל מנסה ללמוד העיקר שלא נופלת מחזיקה מעמד לעת עתה

אני איתך...תמיד....גם כשאת לבד אני איתך...אז כשקשה או עצוב תעצמי עיניים ותדברי איתי.. מחבקת דמעה

לפעמים צריך את הפאוזה הזאת.. קטנות לי מילותי הערב, סלחי לי.. רציתי רק שתדעי ששומעים אותך. כמו שבאה, כך תחלוף. לפני מספר ימים היית פעילה והיה לך טוב בזה..עכשיו טוב לך בלבד מסיבות אלו ואחרות..את צריכה מקום, שקט. זה בא והולך בגלים.. לילה טוב!

הייי שחף גאה בך מאוד שאת מנצלת את זמן ה..לבד שלך עם כל הקושי , ללימודים . ויותר מזה , שאת לא נופלת , שאת מחזיקה מעמד , את לא לבד , לא לגמרי לבד , אנחנו פה איתך , אני פה איתך , ובשבילך אם את לבד . חיבוק חם וגדול , להפיג את ה...לבד חתולה

שחף יקרה את פועלת כעת בתרגול ובחשיפה למצב חדש.... מצב שמעורר חרדה.... את החלטת להפסיק לברוח מעצמך.... להתחיל להפגש...להכיר ...לאהוב....את עצמך גאה בך עם כל הקושי.... ויודעת שיש.... כל הכבוד אידה

אני יודעת שאני לא לגמרי לבד וזה כנראה מה שמאפשר לי להרשות לעצמי להישאר לבד פיזית יודעת שהאנשים לא יעלמו לי בזמן שאני נשארת לבד עם עצמי שכשאחליט שמתאים לי אוכל לחזור ועדיין יהיו איתי, לא ינטשו אותי קשה לי, אבל אני לומדת....

מה שלומך? איך התחיל אצלך השבוע החדש? חושבת............ ודואגת........ ענבר.

היי ענברי השבוע התחיל משהו כמו ככה ככה , ישנם עוד דברים שאני מטפלת בהם כדי להרגיש טוב יותר , ובין היתר בדיקות שאני עורכת , השבוע ובשבוע הבא , מעבר לזה , תסתכלי למטה , ישנו שיר נחמד ,שהשארתי בצהרים , מקווה שיעביר את המסר הנכון . חזרתי מאוחר מאוד היום ואני מותשת , כנראה שאלך לישון מוקדם היום . חיבוק דובי חמודה חתולה

ולפעמים אני מוצאת את עצמי מוצפת במילים וחנוקה מהן והן לא מוכנות להשתחרר (איזה מזל שמחר יש קבוצת כתיבה ) אני מנסה לכתוב כבר כמה ימים אבל מצליחה רק לפתוח הודעה ולסגור הכל נראה כאילו איבד משמעות.. והיום הרגשתי איך כל הקירות מתרסקים עלי... איך החדר חונק אותי (ובמקרה הזה זאת, המחלקה ססוגרת) אני יכולה להבין מאיפה באה הסקפטיות לגביי... אבל אני מתאמצת ואני מנסה... וכל הזמן בא לי לשבור את הכלים ולהפסיק את כל ההצגה הזאת... והיא אמרה לי לכתוב חסרונות ויתרונות לחולי ואני לא מצליחה להתעמת עם המשימה כי נדמה לי שכרגע אני אמצא רק את היתרונות... ובכל זאת ממשיכה לאכול... לא מוותרת.. היא אמרה לי לשאול תחברים שלי איך נראיתי אז... ואיך הייתי... וחברה ענתה במין ירייה לאויר.. "לא היית" וזה מהדהד לי בראש... כי אני זוכרת שהייתי... ואפילו יותר מעכשיו... והמשקל, המשקל גבולי גבולי מידי... ועוד קצת למטה ואני אמצא את עצמי שוב מאושפזת... והם שם לא מופתעים כלל. כאילו ידעו מהרגע הראשון... ומצד שני כבר היה שלב שהאמינו בי... שהאמנתי בעצמי... והשבוע לא הייתה ירידה במשקל... למזלי.... כי אחרת זה לא היה נגמר טוב.. אבל גם לצערי כי צריכה לרדת עוד קצת... והיא אמרה שזה לא משנה מה היא תגיד גם ככה אני לא מתכוונת להקשיב כל עוד אני לא אחליט שאני לא חוזרת לחולי... כי זה מה שאני רוצה ולא כי זה מה שמצפים ממני אחרים.. ואני? אני בכלל לא יודעת מי אני? אז איך אני יכולה לדעת משהו? והיא אמרה עוד הרבה דברים... ואז קטעתי אותה... ואמרתי שפשוט קשה לי שהצורך לצום משגע אותי.. ונמאס לי להיות תוכי שאוכל כי כתוב, כי צריךך... ואולי אני רק מפחדת שהרגע הזה יגמר ואני אחזור למסלול הרגיל ואולי אני מפחדת יותר שהרגע הזה ימשך לעד ואני באמת אחלים... ואני, הסתכלתי היום סביב... וראיתי תבנות כמעט כולן חדשות וראיתי את אלה שחזרו ועמדתי וחיבקתי אותן עם דמעות בעיניים וכל כך רציתי לנער אותן שיתעוררו... וכאב לי לראות איך תוך חודש וקצת הן חזרו בדיוק לאותו מקום... ואולי הן שיקפו לי קצת מציאות שאני מסרבת לראות.. אולי עמוק בתוכי הבנתי שהן משקפות אותי... ונבהלתי... כתבתי כל כך הרבה ופתאום נדמה לי שאני מסוגלת לכתוב עכשיו עמודים על גבי עמודים וזה לא ירגיע את האי שקט שמבעבע בתוכי.... אז אני אפסיק כאן...

נכנסתי לכאן..ופתאום ראיתי את ההודעה הזאת וזיהיתי אותה. הגבתי לך כבר בפורום אחר..נורא רציתי שתקראי ולא ידעתי אם תחזרי, אז תסלחי לי שאני מגיבה לך שוב, פשוט חשוב לי שתשמעי את זה.. אני מקווה שזה יעזור... יש לי חברה טובה מאוד שיש לה בעיה דומה אך שונה. קרוב לבולימיה,קצת שונה..איני מיודעת עם השם המקצועי. שנים היא שקעה בזה, הבעיה לא איפשרה מקום לשום דבר אחר. היא מתארת שזה פשוט העסיק כל רגע ורגע מזמנה ולא הותיר זמן לכלום חוץ מזה. ההתעסקות הזאת "בלעה" אותה..תרתי משמע. בשלב מסוים היא החלה תהליך של פגישות עם קבוצת תמיכה, טיפול..שגרם לה להבין (!) שלמעשה-האוכל הוא לא המוקד. הוא סימפטום לבעיות אחרות, עמוקות יותר, שלא מוצאות מענה ועל כן מתגלמות בבעיית אכילה. עכשיו? היום היא קריריסטית מצליחה מאוד, סיימה את לימודיה לפני שנתים בהצטיינות, מוערכת מאוד בתחומה ובונה לעצמה אט אט שם. היא עדיין נאבקת,לפעמים. זה בא והולך,היא אומרת, בגלים. משתלט עליה לרגעים-אבל זה לא המוקד. יש סוף טוב, ילדונת. גם לה יש סיפור מאוד מאוד מאוד לא פשוט בעברה. אפשר להתגבר... מקווה שתקראי את זה. מאחלת לך כל טוב! זכרי שיש לאן.

קודם כל, שמחה תמיד לראותך כאן.. (ולראותך בכלל)! ותמיד הייתי ותמיד אהיה -גאה בך! והנה.. אחרי תקופה ארוכה.. של מלחמה אין סופית! יצאת מהחולי הזה... יום יום ... שעה שעה.. נלחמת! לא מוותרת! רוצה להמשיך לחיות! לא רוצה לחזור לחולי! זה מדהים בעיניי.. ואני חושבת, שהיום.. את הרבה יותר ממה שהיית בעבר! את מנצחת ! אז תסתכלי על חברותייך.. ועלייך, שבתוך חודש, את במקום אחר .. והן לצערי, מעדו... זה אומר הכל ,בובה! ואת- תחלימי... ותתרגלי אחרי זה לעוד דבר חדש! דבר טוב! אל ייאוש אחות יקרה, את עוד תמשיכי לנצח! למרות הכל... ואני, כהרגלי... תמיד איתך! ו... אף פעם אל תפסיקי לכתוב- זה טוב! .... עוזר...

לא ילדונת , אל תפסיקי לכתוב , גם אם תוסיפי עו עשרים עמודים , אל תפסיקי , זו בקושי רק תחילת הדרך הנכונה שלך במלחמה שלך , תוסיפי עוד כצת אומץ , זה רק יעזור לך לראות את הדברים בדרך נכונה , ויעזור להרגיע את האי שקט שמבעבע בתוכך ,ומי אמר שהן משקפות גם אותך ?????????????? את ורק את יכולה לגרום לדברים להראות אחרת , עוד כצת אומץ , מחבקת אותך חתולה

כנראה שיש הרבה... ולא פעם את נאבקת בהם.... המלחמה שלך ילדונת יקרה... היא דקה דקה...רגע רגע.... צריך לחשוב רק על השעה הבאה...ועוד שעה.... תני לעצמך את הצאנס... אל תוותרי לעצמך.. אל תכנעי לויתורים...לעגולי פינות.... עצוב שקשה כל כך...קשה ולא מצליחים לראות את ההצלחה...את החיים. והסם שנקרא צום עורב שם בפינה.... הוא מחכה לך .... עורב שתגיעי כבר... הוא יהיה שם תמיד... תמיד יחכה... יודע כשקשה את חוזרת אליו אני מאמינה בך תעשי זאת גם את... איתך אידה

והחלק הארי של הקושי מאחורייך...עתה נותר להתמיד בו, להיות עקבית ולשמר את דפוסי האכילה והצריכה החדשים! המלחמה שארה הנה ברמה יום יומית אך הנחמה כי ברבות הימים היא תהפוך עממית ואינשאלה:סתמית! ומה שלא יחסל אותך(תרתי משמע) רק יחשל אותך! ואני גאה בך ומאמינה בך לאורך כל הדרך. חזקי ואמצי, שדה ניר- משופעת בחום גבוה המאיים להכניע אותי.

לפני הכל , רוצה לומר שלא אני הכשרון מאחורי המילים , אני רק תירגמתי אותו מספרדית . מה אוכל לומר לך אם החיים הם אשליה או תקווה מה אוכל להשאיר לך שיהיה כל-כך צמוד אליך ללב שישאר בתוך ליבך אני לא מתכוון להעמיד פנים כי, חסר לי אהבה בעולם אבל ....כשהיא פה שווה להנות ממנה כל יום ולחיות את אהבת החיים תגידי כל מה שתרגישי עשי כל מה שאת חושבת תני כל מה שיש בך ואל תתחרטי ואם לא יגיע הרגע שלו צפית אל תשתני , אל תעצרי בעצמך ואל תשכחי שישנו אלוהים אל תתני למחשבות לאכזב אןתך כל מה שחשוב זה הרגשות שלך וכל מה שלא תוכלי לקנות וכשיגיע הרגע ותרגישי מוכנה תפרשי כנפיים ותעופי עם הזכרונות גם אם תהי לבד ןתדעי שהתגברת על הכאב . מקווה שאבתן ,כי נראה שבכל שפה אפשר לומר , שצריך לאהוב את החיים ולהתכונן לפרוש כנפיים , לעוף , ולהתגבר על הכאב. חתולה

חתולה יפה, שיר מקסים! התחברתי אליו מאוד, שיר אופטימי שמראה שיש לנו תקווה ואסור להתייאש למרות הקשיים. שוב תודה כאב הלב

כל הכבוד חתולה..... כל כך שמחה לשמוע זאת ממך... מקווה שיהיו עוד שהצטרפו... ואיזה תרגום....כל הכבוד אידה

כל מילה- מילמיליאן. לו יהי........

בוקר טוב לכל הבננות המקסימות! שיהיה לנו יום טוב עם אור ושמחה. פה איתכן מחבקת, כאב הלב

מה שלומך לב יקרה? שיהיה לך יום מקסים.

היי ליאורי, אני ככה ככה, מנסה להתגבר על העצבים שתופסים אותי......מקווה לטוב מתפללת שיהיה לכולנו טוב. מה שלומך יקירה? שולחת חיבוק כאב הלב

בוקר מצוין חמודה, יש לך תשובה במייל חתולה

רק לומר לך... שטוב לראותך כאן איתנו... אידה

מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי סודות...הסודות התחילו בגיל מאוד צעיר...אוסר היה לספר מה קורה בבית..בהתחלה אסור היה שידעו שאמא לא שפויה...אסור היה לספר על הצרחות האיומות שלה באמצע הלילה...על החתכים...אחר כך כשעזבה אסור היה לספר למה...הייתי צריכה לחייך להגיד לכולם שאמא נסעה אבל חוזרת עוד מעט...7 שנים עברו עד ששוב ראיתי אותה..וכשהתאבדה גם את זה אסור היה לספר לאף אחד...אחרכך היה אסור לספר שאבא מרביץ..שאבא משפיל..שאבא נוגע...ושגם אחרות נוגעות...בגיל 12 נוסף עוד סוד..עוד פגיעה..והייתי צריכה ללכת לבית הספר ולראות שם במסדרון אותה..את הפוגעת..ולחייך..כי מה שהיה בינינו היה סוד אפל וכואב...ועכשיו..כן אפילו עכשיו יש סודות..ואני כבר לא מסוגלת להחזיק בתוכי סודות..זה כואב מידי.... דמעה

דמעה יקרה מאוד את צודקת לחלוטין , אי אפשר להישאר עם כל-כך הרבה סודות כואבים , לא רק כילדה נורא קשה לחיות איתם , אלה גם כבוגרת. אבל אני כל-כך שמחה בשבילך על שעזרת אומץ , והמון אומץ כדי לשחרר את חלקם של הסודות הכואבים האלה מתוכך ,עשית צעד חשוב , אני גאה בך , יודעת שזה קשה מאוד , שולחת חיבוק עוטף שירגיע אותך חתולה

בדיוק אתמול דיברתי עם חברה, הקרובה ביותר שלי-אהובת נפש, שגם היא איבדה בגיל צעיר מאוד את אמא בנסיבות דומות. אביה נפטר ממחלה שנה לאחר מכן..אני רואה את הכאב שלה, את חוסר היכולת לסמוך, את המורכבות...וחושבת עליך, שבנוסף לכל זה נפגעת..גם על ידי מי שאמור היה לשמור עליך וגם על ידי אישה. אני רק מתארת לעצמי כמה קשה לך לסמוך על אנשים סביבך, כמה קשה לך להאמין ולא להיות בכוננות מתמדת.. החברה הזאת, עליה סיפרתי לך, מצאה אותי. למעשה, מצאנו אחת את השניה... יש נחמה עצומה בידיעה שיש מישהו שאכפת לו, שמבין, ולא צריך לתהות/לחשוש/לחשוד בו/ה. מהסיבה הזאת אני שמחה שאת מדברת פה, שוברת קשרי שתיקה וסודות שמרעילים מבפנים כל עוד אין להם מוצא. הדיבור לא מעלים את הכאב, אבל בעיני הוא נותן לו בסופו של דבר מימדים ארציים יותר..כאלה שמותירים מקום גם לדברים אחרים. מקשיבה לך.

נורא כאב לי לקרוא את הדברים.... אין דבר קשה יותר מהקושי לשמור סוד. במיוחד כשזה מלווה בתחושות אשמה קשות. אבל אני מקשיבה לך יקרה..... מחבקת... לו יכולתי לבודד אותך מכל הרוע בעולם הזה.......???????????? אבל אני מאמינה שיש גם מעט מקום של אור.... יבוא יום ותראי גם את את האור..... ובינתיים? אני איתך...

אני מאוד מעריכה אתכן.. דמעה

דמעה יקרה את פורצת אותם... את אותם סודות אפלים.... בכוחות גדולים... מחזקת אותך אידה

את פשוט גיבורה אמיתית שאת שורדת ומתמודדת עם הררי סודות המאיימות להטביע אותך בצורה יוצאת מהכלל! תחלקי את הסודות אצל האנשים הנכונים והמהימנים וכך יוקל לך! תרגישי טוב.

רוצה לא להרגיש,רוצה להכנס לבועה,רוצה לא להיות נראיית,רוצה לא להיות מוחשית רוצה שלא יאהבו אותי,רוצה להיות אויר,רוצה להתרחק מחום וקירבה,החיים מכריחים אותי לגעת בהם ואני לא רוצה לגעת יותר המציאות מכתיבה לי לצאת החוצה, להרגיש,ואני רוצה לשקוע,ואני רוצה לא להמשיך להלחם כי עצוב לי כי כואב כי יש בי חלל עמוק יש בי בור פעור

הי גלגלוש מה קרה חמודה , מה הפיל אותך ? שלשום היית ברקיע , סחפת את כולנו למשחקי ילדות , והיום ?????? מה אוכל לעזור לך ??? חתולה

דוד דאור, דרך דמעה שקופה רואה ולא נוגע וכאן תחת שמים בוערים אוסף כלים שבורים כל כך מתגעגע

גל יקרה, מקווה שתקומי גם מהנפילה הזאת יקרה. אם את רוצה, את מוזמנת לדבר איתי.... איך שאת מרגישה.....

מרגישה עצבות תהומית כל הרגשות התחברו לכאוס לא מוצאת את הימין ולא את השמאל,לא את החוט המקשר,ולא את עצמי. רוצה להדחק לפינה לקחתי יומים עכשיו של הסתגרות מהחוץ,

גל יקרה מדוע להלחם כל הזמן? למה לא לאפשר לעצמך? תני לעצמך את הצ'אנס... מגיע לך מגיע לך הרבה יותר מחזקת אידה

החזרתי לך תשובה , ערב נעים

שיגרתי לך תגובה בהמשך לשרשורנו הידוע....

בוקר טוב חתולונת, קבלתי והשבתי, יום מקסים

היי, קבלתי והשבתי יום טוב

בשלושה ימים האחרונים התחלתי להרגיש כאילו אני חוזרת לעצמי. כאילו אני אני! יצאתי מהמיטה, לא הכל היה נראה שחור, הכנתי שיעורים לתלמידים שלי (מה שכבר לא עשיתי חודשיים) ,החלטתי שאני מתנדבת לעמותה ואפילו שמזה אני הכי בשוק ישבתי שעותתתת להכין את הסמינריונים שלי. ממש בהתלהבות ובמוטיבציה, אני אוכלת יותר (איך שאמרתי אתמול בלילה שאני רוצה משהו לאכול,אבא שלי נסע עד מחוץ לישוב למצוא חנות פתוחה כדי לקנות את הירק שהיה חסר, עמד והכין לי). אפילו בחלומות שלי אני כבר לא טובעת, ולא פוגעים בי, אפילו יש לי אומץ להתסכל עליו... ואני לא קמה בהסטריה. בקיצר כל מיני כאלה דברים שממש הזכירו לי שאפשר לרצות לחיות ולא לשקוע, שפעם הייתי בסדר וממש יכולתי להרגיש את זה וגם ממש התגעגעתי. אולי בגלל שהמינון של הרסיטל הוא הנכון עכשיו ואולי בגלל שהבלאגן של החקירות והמשפט יתרחק ממני. אידה, תקני אותי אם אני טועה אבל יכול להיות שאלה סימנים טובים ליציאה מהדכאון הנוראי הזה ? אני אגיד לך מה הבעיה ולמה אני שואלת- איך שאני עוצמת עיניים או מתחילה לחשוב על מה שהיה בחצי שנה האחרונה או על ההתעללות עצמה אני מרגישה שאני חוזרת לדכאון וישר רוצה לבכות. אז כדי לא להגיע למצה הזה אני פשוט לא מאפשרת לעצמי לחשוב על כלום מכל זה. אתמול בלילה כל כך פחדתי לעצום עיניים, כי איך שעצמתי אותם רציתי פשוט לבכות ולבכות. אז השארתי אותן פתוחות וקמתי מהמיטה. זה לא גם חלק מהדכאון? אולי הוא לא באמת עבר אם ככה? הסיוט הכי גדול שלי עכשיו הוא לחזור ולהרגיש כמו לפני 3 ימים, אני מתה מפחד מזה. אני מנסה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה. אבל בלילה, כשאני עוצמת עיניים זה כאילו מציף ואני כמעט כל פעם חוזרת למקום הנוראי הזה. ואני לא רוצה! אני כל כך לא רוצה לחזור לשם! אני רועדת מהמחשבה. אני לא יודעת מה לעשות עם זה? אולי בכלל לא יצאתי מהדכאון הזה? אולי זה סתם ימים טובים וזה ייעלם. כי עובדה שהכל עדיין בפנים בלב ואיך שאני מתפנה זה רוצה להחזיר אותי למקום ההוא. ואם זה כן סימנים חיוביים ליציאה מהדכאון האם יכול להיות שפתאום אני אשקע שוב? רק בגלל שאעצום עיניים, אחשוב על זה ואבכה?

לב יקרה מאוד כשאני הייתי על רסיטל הרגשתי בדיוק כמוך , בהתחלה הייתי זומבי , אחר כך כשזה התחיל להתייצב , או כך לפחות חשבתי , זה היה כמו רכבת הרים , למעלה ולמטה לסרוגין , פתאום אני במצב שאף אחד לא יכול על , הייתי סופר וומן , ומיד אחרי זה , הייתי העכבר של תום וגרי , כמובן שרציתי לבכות , אבל אף פעם לא יכלתי , הלוואי שהייתי מצליחה , אם את מסוגלת לבכות , יקרה שלי תבכי כמה שאת מסוגלת , זה עוזר , אחרי השבוע שעברתי , וכל הדמעות ששפכתי , אין כמו לבכות ,ולגבי זה שאת לא רוצה לחזור לשם בזכרונות , אין כאן מישהי שלא תבין על מה את מדברת , אם כל הכאב , ויש בזה המון כאב , את חייבת לעצמך , רק לעצמך , לצאת משם , אז אנחנו פה , כולן , אני פה בשבילך , תדברי על זה עד שיגמרו לך המילים , ותבכי את הכאב שלך עד רוויה , ואם את זקוקה לכתף להישען עליה , אני פה בשבילך . מחבקת, חתולה

טפו טפו, בנתיים לפחות. יותר יציבה מאשר הייתי בחצי שנה האחרונה. תודה על התגובה ועל הכף החמה שלך

אני עונה: כשאני מסתכלת על זה ..במבט לאחור, אני רואה מן גל שחור כזה... שיושב עלייך, שלא נותן לך מנוחה... כל יום שעובר יש "עדכון חדש" כואב עוד יותר מ"עדכון "שקודם לכן קיבלת..... והנה .. הגל הזה, עובר לו.. (אמרתי לך שיבואו ימים טובים?!) ואת: -חוזרת לעצמך -יצאת מהמיטה, ולא הכל נראה לך שחור -הכנת שיעורים לתלמידים -מחליטה להתנדב לעמותה, שזה דבר עצום בעיניי.. כל הכבוד לך -ואיך לא... סיכם 14 עמודים לסמינריון! -חלומות פחות מאיימים ומפחידים, אוכלת ... כמה נקודות ממה שאת כתבת למעלה, ומה את חושבת?! שכל זה בא בקלות? ביום בהיר אחד?! לא... הכל בזכותך... כי תמיד.. לאחר הימים הרעים- באים גם הימים הטובים! וכן, זו עליה מבחינתי! עליה טובה .. עליה מוצלחת ואני גאה בך! יקירה, זה מה שקורה לי... אני פשוט לא חושבת על כלום.. פתאום הכאב בלב, מתגמד לו! אבל ...ואבל גדול! וגם ציווי! בבקשה ממך, אל תחכי לסטירה הבאה.. תחיי את הרגע! את הטוב! תפיקי ממנו את כל הטוב שאת יכולה! (וגם תכתבי זאת! כדי שיהיה לך אפשרות לקרא את זה .. כתחושי צורך בכך-הרי חשוב לזכור "ותלעד" את הימים הטובים, לא?!) ו... שימרי על עצמך! (קל ליפול- קשה לעלות! )

בדיוק כמו שכתבת יקרה! זה הפחד שלי, הפחד שאני אחזור אחורה. שהאמת אני רק 3 ימים בתוך הקדימה הזה. את האמת יש משהו שגרמת לי ממש לחשוב עליו: הכל בזכותי? אני לא יודעת, אני לא בטוחה. כי אף פעם לא האמנתי שזה תלוי בי, שאני יכולה לגרום לעצמי לצאת מזה. כי ניסיתי ואף פעם לא הצלחתי. לא משנה מה הייתי עושה. אז עכשיו כשזה בא, קשה לי להאמין שאני גרמתי לזה. סביר להניח שזה המינון הנכון של הרסיטל, הירידה של הלחץ מהחקירות והתקשורת ואולי הזמן שגם עשה את שלו. לא נראה לי שלי יש חלק מזה. כי באמת לא עשית כלום שונה מלפני 3 ימים או חודש. מבינתו'ס?

את זועקת מנהמת גרוני הניחר כשהיתי שרויה בדיכאון נורא. את מיטלטלת כמטוטלת בעין הסערה. אך בעיני את סמל ומופת לגבורה! ואת בדרך הנכונה יקירה! כעת זה לסירוגין אך לאט לאט המצב יתייצב ויהא סטטי - לחילופין מהתנודות החדות והדרסטיות באופן אקוטי. מחזיקה לך אצבעות. אני את הדיכאון המז'ורי שלי עברתי לפני חודשים אחדים ואני בתהליכי החלמה ושיקום ואת בדרך ליציאה המיוחלת והגואלת.... יש תקווה מתוקה והיא קרובה יותר מתמיד!

בשמיים. שמחה שאת בדרך החוצה משם... בהצלחה בהמשך הדרך

מקווה שהבוקר שלך יותר טוב היום.... התנודות במצב הרוח בעת לקיחת תרופות המוגדרות פסיכיאטריות, קשורות בבירור להתאמה או אי ההתאמה מבחינת המינון והסתגלות הגוף אליהן. לוקח מספר שבועות בדרך כלל עד שמרגישים את השפעתם של התרופות, ואז משנוצר האיזון הכימיכלי, הכל הופך להיות שגרתי... טוב שיש לך משפחה תומכת, מאד חשוב לתהליך ההחלמה.... מאחלת לך להרגיש טוב תמיד.

לב יקרה הדכאון כשהוא קיים כל הזמן...גם בזמן "טוב" הוא קיים.... בהחלט יתכן שהרסיטל עושה את שלו... אבל יותר מכך אני חושבת שאת עושה את שלך!!!! הייתבמקום קשה...והיית כנראה צריכה אותה... בכדי לבכות...להתאבל ולאגור כוחות... מאמינה בך... שמרי על עצמך והקפידי לטפל בעצמך... נפשית ופיזית... מחזקת אידה

לפני כשנה וחצי הטרידו אותי מינית בעבודה בחברהגדולה ומבוססת מנהל עבודה הנני בת 29 והוא היה מנהל בתחום אחר הוא הטריד בצורה חוצפנית הרשה לעצמו להזמין אותי לבוא למקומות וכו' ואני נהנתי בשלילה ובבושה רבה.עבדתי דרך חברת כח אדם לא רציתי להתלונן להנהלה פחדי מפיטורים אח"כ התברר לי שהוא הפיץ עליי שאני מאהבת שלו ואף אמר לי את בפרצוף כולם ידעו שהוא מנסה כל הזמן להתחיל איתי הוא עשה זאת בפרהסייה כשנה וחצי של הטרדות מוגזמות פניתי להנהלה הוא הודה במעשיו החוזרים ופוטר אני בידיוק החלפתי מישהיא בתפקיד והיא חזרה למקום העבודה ואני הועברתי למקום אחר חדר מרוחק מהמשרדים בלי מחשב ובלי טלפון לבסוף נישברתי כדי שאני התייאש ובסוף התייאשתי ועזבתי בלי שום הכנסה ההיתי במשבר גדול לאחר מכן פניתי לפסיכולוג והנני מטופלת עברה כמעט שנה ואני עדיין לא עובדת ואני הגשתי תביעה הם לקחו את מיטב עורכי הדין בארץ ואני יש רק אחד ויחיד עורך דין אני לא הקלטתי אותו ובחברה כולם יכחישו כי הם קבועים במקום העבודה אני תובעת אותו ואת החברה מה הסבירות שאני ינצח האם יש צדק בארץ האם בגלל שהם מיליונרים ועורכי הדין שלהם הם ישקרו ואני יפסיד עשו לי בעבודה ממש רצח אופי ואז עזבתי איך הולך החוק בארץ האם לטובת הבחורה הצודקת ודוברת אמת או לפי חברה מבוססת ומיליונירית

מבינה את הקושי שלך... זכור לי שעניתי לך, אולי לא הגיע (אין לי זמן לבדוק עכשו) לפי מה שאת כותבת הוא הודה ופוטר... לא יודעת למה בדיוק את מצפה. וכרגע אכן המצב הוא שהגדולים והחזקים הת המנצחים ובטח בעלי הממון. מה אומר עורך הדין שלך? אם חיפשת כאן עזרה מקצועית - זה לא המקום, זהו פורום תמיכה לנפגעות ואת זה כולנו נותנות פה ובשפע... ואכן אנו מבינות את כאבך ואת כעסך אבל אף אחת מאיתנו לא יכולה לעזור לך בפועל... מחבקת ומחזקת

אסתריקה את צודקת , בפעם הקודמת את ענית לה , ואם אני לא טועה את היית היחידה , אני לא עניתי אז כי לא ידעתי מה היא מחפשת , גם עכשיו אני לא מבינה , אם את צריכה שניתן לך תמיכה נפשית בגלל שעברת הטרדה מינית , זה בסדר , אם את מחפשת תשובות , לנו אין , אבל ........, יש בפורום ברשימה , גם פורום של עורכי דין ומשטרה אם אני לא טועה , ושם יכולים אולי לתת לך תשובות שאת מחפשת , אני רק יכולה להגיד לך שאני מאוד מצטערת שעברת הטרדה מנית בעבודה , כל הטרדה כזו שקוראת ולא חשוב איפה , היא מאוד מעליבה , משפילה , ומשאירה אותך עם הרגשה שאת אובייקט מיני , שלא מתייחסים אילך בגלל הכישורים שלך , כאלו שאת רק גוף ופרצוף ולא בן אדם , אני שמחה בשבילך שפיטרו אותו , וחבל שהלכת בלי לקחת את הפיצויים שלך , אנשים כאלה שמסוגלים לשים אותך בחדר בלי מחשב וטלפון , במקום רחוק , זה כמו להגיד , זה העונש שלך בגלל שאת התלוננת . אני חושבת שעכשיו במצב שלך , את חייבת למצוא מקום עבודה חדש, ותתיעצי עם עורך דין , אולי את יכולה לפחות להוציא מהם את הכסף שלך. שיהיה לך בהצלחה חתולה

לאט לאט נדמה לי..שהכתיבה פה..ההתעסקות בכל זה...הטיפול....הכל...חסר טעם. כלום לא יעזור. ראיתן את "שמש נצחית בראש צלול"? זה מה שאני רוצה. עם כל המורכבויות והבעיתיות שבמחיקת זכרון-עכשיו הייתי חותמת על זה. אבל אין. נמאס לי. מרימה ידים. אין לי כוח יותר. כלום לא יעזור.

לימורי, אני לא רוצה לשמוע אותך מדברת כך!! את חזקה ואת לא צריכה להרים ידיים, תתני לרוע להביס אותך? לא!! בשום אופן לא! ראיתי ת הסרט, לדעתי הוא מדהים, אך לצערי אין שום אדם בעולם שיכול למחוק לנו את הזיכרונות, אנחנו צריכים להתמודד עם הדברים לא להדחיק אותם ולשים אותם בצד. גם בטיפול יש עליות ומורדות ולפעמים נדמה כי הוא בכלל לא עוזר לנו, אבל הטיפול עוזר! עצם העובדה שאת בטיפול זה כבר אומר עליך המון, קול פנימי קרא לך ואמר לך להלחם! אל תלחשי לנו עכשיו, וחוץ מזה את לא לבד! אני איתך וגם הבנות המקסימות איתך! אני יודעת שזה קשה, אבל אני רוצה שתחייכי, ותגידי שיהיה בסדר! אני בטוחה שיש המון אנשים שאוהבים אותך ורוצים שיהיה לך טוב, ואני רוצה לראות שמחה ולא דועכת! אז קדימה - חיוך, מבט למעלה ותסתכלי לשמים - השמש מחייכת אליך, והקול הפנימי קורא לך! מחייכת אליך, כאב הלב

..לאמר שאני מאמינה בתהליך שלך ובתוצאותיו (אמרת שהתחלת לפני חודשים-אני שמחה! בהצלחה לך) ולפסול את שלי, אני נאלצת להסכים איתך. כי בך אני מאמינה..בכל מי שכאן ומטפלת בעצמה...

היי לימורי אני לא ראיתי את הסרט הזה שאת מדברת עליו , ואני גם לא בטוחה שהייתי רוצה שמשהו ימחק לי את הזכרון , יודעת מה כן הייתי רוצה יותר מהכל ????? להאמין בעצמי , בכח הרצון שלי , להאמין שרק אני יכולה לעשות את הדברים בצורה נכונה למעני , כמובן שעם עזרה מהמטפלת שלי ,לבד אני לא יכולה , ובאותה צורה , נעזרתי גם פה בפורום בכל הבנות הנהדרות שכתבו , ועודדו ותמכו , כמו שאת יודעת , כמו שאת בעצמך עושה , אני לא מאמינה בסרטים , כל החיים שלי היו סרטים , עכשיו זה זמן מציאותי , ואם את לא תעשי מאמצים ממש רציניים כדי לצאת מהמקום הקשה הזה שאת נמצאת בו , חמודה שלי , שום דבר לא ייעשה מעצמו , כך שתתנערי לך מהמחשבות הטורדניות , ותתחילי לחשוב , מה אני עושה למען עצמי , אם אין אני לי , מי לי ????????? כאן בשבילך חתולה

להתמרד ולכפור בכל בניסיון לברוח ולהקהות את הכאב זה חלק אינטגראלי מהתהליך הטיפולי והשיקומי. תאמיני בדרך, תאמיני במקצועיות של המטפלת שלך, תאמיני בעצמך ובכח הרצון הבלתי נלאה ונדלה שלך- בכח החיות הקיומי והפנימי. הדרך עודנה ארוכה ומייגעת....... אך שכרה בצידה ובסתר לבך את יודעת ומודעת... אנחנו כאן להקל מעליך את התהליך ולפרוק את התסכולים העולים לך בדרך החתחתים..... חזקי ואמצי יקירה.

לימור יקרה אני מבינה את הרגעים בהם הכל חסר טעם... מסך שחור יורד.... והכל שחור...לא מעניין ולא נותן כלום... אבל יש גם רגעים אחרים... של אור... אלה הרגעים שמנעים אותנו קדימה... לא לוותר... הרצון התקווה לטוב.... מה שלומך? היום? אידה

אני מתנצלת מראש שאני מבלבלת לכן את המוח כל פעם מחדש, כמעט באותו הנושא, אבל זה כנראה חזק ממני, הכאב והזעם שוב תוקפים אותי ואני מרגישה כאב חזק בבטן מרוב עצבים, עצבים עליה, על האישה שילדה אותי, האישה שממשיכה בדרכה שלה להרוס אותי. היא יודעת מה עור עלי, אבל נראה שזה לא מזיז לה, היא ממשיכה בחייה (ואני יודעת זאת), מאיפה האומץ?? איך היא יכולה לישון בלילות בידיעה שבתה סובלת וכואבת באשמתה?? אני סובלת, הרוסה, לא רואה טיפת אור והיא פשוט חיה!!! היא פגעה בי, אני שבורה והיא ממשיכה בחייה!!! זה לא הוגן, דמעות מציפות את חיי, העצבים משתלטים ואני מתחילה לאבד שליטה, לא רוצה ליפול שוב! אין לי כבר כוחות לזה.............

אינני מתיימרת להבין, שכן יחסי עם אמי אינן כאלה.. אבל את הכאב אני מבינה. את הצורך לקבל מענה (תגובה, סליחה, צער...) שלא יוכל להגיע שכן צינור התקשורת "סתום". התשובה לא תגיע ממנה..החוסר לא יקבל מענה מהמקום הזה כנראה... הנקודה החיובית,בעיני, היא היכולת שלך לבחור להיות אחרת, להיות אם אוהבת, מקבלת ומגוננת. לתת לילד שלך ובעקיפין לעצמך את התשובה.. כמו שאת בוודאי יודעת, כלום לא יוכל לפצות על חסרונה של אם. ועדיין-האם יש בחייך דמויות חיוביות שאת מרגישה בטוחה איתן?..חברה טובה, מטפלת...דמויות כאלה משנות את המאזן לטובה בעיני. מקווה שתמצאי שלווה...

לימור, זה כאב מאוד גדול לדעת שיש לך אמא שגרה במרחק של 15 דקות ממך ופועל היא אינה יכולה לשמש לך כאם. מעטים האנשים בחיי שאיתם אני יכולה להרגיש "בטוחה", אחיותיי תומכות בי, אך הן לא מסוגלות להקשיב לזעם שאני חשה כלפי האישה שילדה אותי, כי בהן היא לא פגעה. אני בטיפול קרוב לחודשיים וטרם אני מרגישה ביטחון מלא. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי לבד, כי אין לי למי לפנות.(יש לי חברות אך הן לא לצידי 24 שעות, בכל זאת יש להן את החיים שלהן והן לא מסוגלות להבין אותי ממש). כבר השלמתי עם העובדה שהיא לא תשתנה.......... תודה לך

מרגישה את עצמי צורחת צרחה אילמת...אפילו בטיפול אני לא מצליחה להוציא את המצוקה הנוראית הזאת החוצה..לא מצליחה לתת לה מילים...אני מתוסכלת..מרגישה בלתי נראית ולא מוגנת בשום מקום... דמעה

ומבינות כל מילה, כל קוד מצומצם שלך..לכל משמעויותיו.. כאן את נותנת מילים, כאן הצעקה שלך נשמעת! ולאט לאט את לומדת לתמלל את המצוקה שלך..בהתחלה במקומות מוגנים כמו פורום..אחר כך לכאלה שהם קצת פחות אנונימיים, כמו טיפול...ובסוף,דמעה יקירה-אני מאמינה ומקווה שתצליחי לבחור לך מקומות בטוחים בחייך בהם תוכלי לתת מעט יותר ביטוי למצוקה. אם היא לא תהיה שלך באופן בלעדי כל כך, אם תצליחי לחלוק קצת מהעומס עם אנשים שאכפת להם-יתחיל להיווצר איזון. אני מאמינה שכך זה עובד.. מאחלת לך איזון, שלווה ואושר! מחבקת חזק-שומעת הכל!

אין לי היום מילים משלי....אז כותבת מילים מתוך שיר שך אביב גפן..גם זה לתת מילים למצוקה... "כי עם הזמן, כי עם הזמן הכל חולף. מרגישים מלבינים או כמו סוס עייף שכשל במרוץ רוצה לישון כבר ודי. ... מרגישים נבגדים עם חלוף השנים כי עם הזמן הכל חולף" דמעה

המקום הזה כה מוכר ומנוכר.....להחריד ולהתפקע. אני מאחלת לך שתצאי מהשבלונה של המלונה ותחושי מוגנת במרחב העולם הגדול שאוהב אותך ומסוגל להכיל אותך. מאחר ומגיע לך! ((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

בימים האחרונים וגם היום בבוקר ופתאום.... כל כך עצוב לי לא יודעת להגיד למה לא יודעת מאיפה זה נובע לא יודעת לאן זה יוביל אותי לא יודעת אם זה יעלם בפתאומיות כפי שזה הופיע או שזה יצבור תעוצה לא יודעת אם לנסות בכוח להתנער או לאפשר לעצמי להיות במקום הזה

יכול להיות, בגלל שבימים האחרונים, לא היית לבדך.. היית עם גלי, ונהנתן בחמשו"ש... ופתאום... הלבד.. השקט.. זה מה שגורם לך להרגיש רע.. כאילו, נראה לי... תקני אותי אם אני טועה! ואולי, תזמיני חברה אלייך הביתה, כך תיהיי פחות לבדך... אל תשארי כך... תאפשרי לעצמך לעלות שוב לטוב שהיה בימים האחרונים... ואני פה, אבל לא להרבה זמן! מחבקת ענבל.

כן, אני מאמינה שיש להרגשה שלי קשר לכך שנשארתי לבד אבל לא לעובדה עצמה שאני לבד אלא לכך שאני לא בטוחה מה אני רוצה לעשות עם עצמי יש כמה דברים שרציתי לעשות ולא ממש יודעת במה לבחור ולא, אני לא רוצה להיות עכשיו עם עוד אנשים בשבועיים האחרונים לרגע לא נשארתי לבד ודי התעייפתי מהביחד כבר מאוד רציתי להיות קצת לבד עם עצמי הזמן הזה עם עצמי חסר לי והוא חשוב לי ואת יודעת מה, אי אפשר להיות במצב של שמחה מתמדת זה מצב מלאכותי, לא טבעי לפעמים צריך גם לדעת להרפות ולתת מקום גם לרגשות אחרים

מחבקת חזק, חמודה.. תני לזה להיות, פנקי את עצמך בקצת פאוזה, שוקו, פוך, סרט.. כמו שזה בא,כה זה ילך..בגלים. עם הזמן,אני מקווה, בתהליך של טיפול-תגיעי לתובנות והשלמות שימתנו את תנודות הגלים של נשמתך.. ובינתים-לילה טוב לך-אוהבת מרחוק..

חושבת לעצמי..אולי זה טוב שאני לא מחוברת לזכרונות מאז. שנה וחצי/שנתיים זכורות לי ברגעים, הבזקים.. אני לא חושבת שיש משהו שממש "שכחתי"..אבל הזכרונות אינם נגישים. זה הגיוני?.. יש לי, נניח, הבזק זכרון אחד של רגע שבו התעוררתי לשניה מה"זומבי מוד" שהייתי בו...לפני מקלחת, הסתכלתי במראה ופתאום ראיתי המון המון סימנים כחולים..בכל מקום...כל הגוף. לרגע הזדעזעתי..ואז מחקתי שוב, חזרתי לאי קיום.. אני לא מצליחה לזכור את הרגעים שבהם נגרמו הסימנים. אני יודעת בהגיון מה היה שם אבל לא זוכרת את הקטע הזה בזמן..וגם הרגש בהקשר הזה עמום מאוד..אני לא ממש מרגישה כלום בקשר לזה. אולי זה טוב?..כאילו,זה נוגד כל הגיון, אבל מי רוצה לזכור או להרגיש דברים כאלה? הקטע שכשאני כותבת את כאן..משהו בי מרגיש שאני מתחזה, שקרנית..זה לא באמת קרה לי..זה לא באמת אונס..אונס זה משהו אחר, אונס קורה לילדה שאין לה שליטה או לבחורה שאין לה ברירה..16 זה לא ילדה...לא אמרתי לא...פשוט שתקתי.צעקתי מבפנים..ובשלב מסוים אפילו את זה לא עשיתי. אז אני בעצם מתחזה..זאת אשמתי שלא קמתי ועשיתי מעשה.. טוב,אני מבולבלת..ומבלבלת לכן את המוח...אני לא יודעת מה אני רוצה ממכן.. תודה שאתן מקשיבות..

לימורי, אני חושבת שזה משהו שכולנו מרגישות, (בכל אופן אני) הרבה פעמים אני אומרת לעצמי שאולי אני משקרת ומדמיינת הכל ולמעשה אני אולי שקרנית וחולה, אבל מהר מאוד הזיכרונות חוזרים, והזיכרון כ"כ ממשי ואמיתי ואני יודעת שזה אכן קרה. זה כנראה חלק מהבעיה שלנו, חלק מהאשמה שלנו. קמת בבוקר היה לך טוב, אל תעשי מה שאני עושה לעצמי, בכוח את רוצה להרגיש רע. קמת עם חיוך ותקווה בלב, אך מהר מאוד החיוך נעלם ושוב את נכנסת לעולם הרע הזה. תהני מההרגשה הטובה (אני יודעת שזה קשה) ואל תנסי לעשות לך רע. גם אני כמוך, אני מרגישה קצת טוב עם עצמי ומהר מאוד אני הורסת את עצמי, כי זה לא נראה לי הגיוני שלי יהיה טוב, אפילו אם זה לשניה, אני לא רגילה לטוב, כל חיי קרו לי דברים רעים ואני רגילה לעולם רע, אני יודעת שקשה ליישם את כל זה אבל תשתדלי ואני פה איתך, חווה ועוברת את כל מה שאת מרגישה. מחבקת, כאב הלב

אני רוצה לא לחשוב על זה..אבל הכל מושך לשם בין אם אני רוצה ובין אם לא..את מבינה? אבל אני בסדר..הבוקר עדיין יפה (-:

לימור יקרה, את כבר יודעת את תשובתי.. אבל שוב, אינך אשמה... כלל וכלל ! ואולי העדפת את השתיקה ... רק כי פחדת ממנו?! סבלת! הוא עשה דבר בניגוד לרצונך... הוא עשה דבר כואב ורע! וזה אונס! מתוקה... תמשיכי את הבוקר היפה שבא עלייך... אל תחשבי על דברים רעים... ובטח ובטח לא תאשימי את עצמך סתם! כי זה מוסיף לכאב הלב... שכבר קיים! אה.. ונקודה חשובה! - את ממש ממש לא מבלבלת לנו ת'שכל.. ! ואיך לא.. כמו תמיד! אני איתך.......... אוהבתותך, ענבלור.

אף פעם. אולי פעם..אני לא זוכרת ממש.. אבל תמיד שתקתי.. אני לא מבינה למה... יכולתי להתקשר לאן שהוא..יכולתי לנסות לדבר... הוא איים עלי..שלא לדבר..... אבל עדיין! יכולתי לנסות לעשות משהו! אני מרגישה שכל מה שהיה וקרה שם הוא באחריותי הבלעדית! אני יודעת מה תגידו לי,אני יודעת שהייתי אומרת את זה לאחרת...אבל אני מרגישה כה. אין בי טיפת הבנה למעשי... 8 שנים עברו כבר...כמה זמן זה עוד ירדוף?...די..זה היה,נגמר,מת.רוח רפאים,כאב פאנטום...למה זה רודף?! מ הטעם?! מתי זה יפסק???.....

את כבר יודעת את סיפורי... אבל אם אגיד לך, שאני מעולם לא זוכרת שהוא "איים" עליי שלא לספר... ועדיין עד גיל 14, לא סיפרתי.. ואף שיתפתי פעולה... ואני מאשימה את עצמי... עדיין! מה תאמרי על זה?! הרי .. יכולתי לצעוק... יכולתי להגיד ... ולא עשיתי... כלום! המשכתי... הבעיה פה, שאנו מאשימות עצמינו ....כי כביכול "שיתפנו פעולה"... אבל.. לכי תביני אילו פחדים עברו לנו בראש, כאשר רצינו לספר ולא עשינו זאת... ואולי הוא איים על חייך ושתקת?! ובתור ילדה, ללא הגנה.. לא היתה לך אפשרות והרבה ברירות אלה לשתוק! את כואבת עכשיו.. כי את מגלה שמה שקרה שם.. לא היה צריך להיות.. זה היה כואב... זה נמשך שנים... ואת מנקה עצמך מכל הרע... יודעת מה, גם אני שואלת את עצמי את אותן השאלות..... אבל, הגוף שלנו.. מראה לנו עד כמה שפגיעה באמת היתה חמורה ולא נכונה.. ולא מוצדקת! תקני אותי אם אני טועה... ואני מבינה את שאלותייך, וטוב שאת שואלת... כך תקבלי תשובות.. ברורות יותר , והתמונה כולה תקבל צורה... ואולי פחות כואבת!

היי לימור קוראת אותך בימים האחרונים ,מתחברת מאוד ליחסים ה"לא רצויים " עם אמא , קוראת את הכאב שלך , גם מבעד למעטה הצחוקים , מבינה כמה כואב שצריך לא לרצות לזכור מה זה גיל 16 , או 15 , או......... , כל גיל , אין שום גיל בעולם שכן מתאים לאונס , אי אפשר להכריח את הכאב לצוף כזכרון אלה אם המח מרגיש שזה הזמן הנכון להוריד את הוילון כדי שהזכרונות יעלו ויצופו , תני לזה את הזמן , אני מהפחדים שלי להתמודד , הייתי כמוך , בהכחשה , זה לא קרה , לא לי , אני לא הייתי צריכה לבד להאשים את עצמי, למה לא התנגדתי , למה לא עשיתי משהו , אפילו אמא שלי אמרה שאני אשמה במה שקרה לי , כי אם הייתי ילדה טובה , זה לא היה קורה , אז היא אמרה ואני אמרתי אאממןן , לא הבנתי , ובכל מקרה כל מה שהיה קורה בבית תמיד הייתי אשמה , אז ברור שגם בזה אני אשמה , את לא אשמה , ואת לא מתחזה , את עוד נתון סטטיסטי כמוני וכמו עוד הרבה נשים אחרות שנאנסו , ואת מבולבלת , זה טוב , אם את מבולבלת אולי משהו רוצה לצאת אל האור , זה מציק , אולי מתבשל ? תני לזה מקום , אל תילחמי , אם זה צף , שיצוף , הבזקים של זכרונות הם הוכחה מוצקה למה שקרה לך , זה כואב נכון , זה נורא לזכור , נכון , אבל יותר קשה לחיות במצב שאת מפקפקת בעצמך . לא מכירה אותך , אבל נותנת תחושה שאת חזקה , מאוד חזקה , את יכולה להגן על עצמך , את לא צריכה להתגונן מעצמך . שמחה להכיר אותך חתולה

..לפחות מהניק הראשי..למרות שאת עדיין חותמת איתו לפעמים. את הכל חוץ מזה... את צודקת. משהו קורא לצאת. משהו שלא נותן מנוח אפילו בלילה. שיצא. לא מפחדת..האמת, הכל עדיף על המצב הזה של עיסוק אובססיבי בנושא הזה, שלא מרפה ולו לרגע. אולי אם זה יקבל ביטוי זה ירד קצת מרמת האינטנסיביות?... אמא. איכשהוא, זה נושא כאוב לכולן כאן, בין אם מדובר בהקשר הפגיעה במשפחה ובין אם לא...יש משהו בדמות האם כפי שהייתי רוצה לראות אותה/להיות בעצמי שאמור להורות, להגן ולקבל ויהי מה. אני חושבת שבמידה זו או אחרת משותף לכולן כאן שהנוכחות הזו נעדרת מחייהן..לא? הסכמתי איתך מילה במילה! אמא היא אמא, אי אפשר לשנות אותה. אפשר, לעומת זאת, לבחור להיות אחרת, לבחור נתיב אחר, טוב יותר.. תודה לך! הארת אותי..

קראתי את ההודעה ואת התגובות, ולא האמנתי שיכול להיות שיש עוד משהי שמרגישה כמוני: שאני עובדת על עצמי, מזויפת, מתחזה, ששום דבר בעצם לא קרה וזה היה הכל מרצון... גם אני הייתי בערך בגילך 17, ואולי אמרתי לו "לא" אבל לא התנגדתי לו. וזה לא בגלל שרציתי, זה בגלל שהוא שיתק אותי. שתינו יודעות מה באמת קרה לנו, ובלב אנחנו יודעות שלא רצינו את זה. אצלי הוא עשה הכל כדי לגרום לי לחשוב שזה היה מרצון. ואת יודעת מה? הוא הצליח. לקח לי כמעט שנה להבין שהיה שם משהו שלא היה בסדר. אבל אני לא ייתן לו את התענוג הזה יותר - לא רציתי את זה והוא ידע. תקשיבי לגוף שלך, אל תרגישי אשמה על זה "שרצית" כי לא רצית, ולא התנגדת מסיבה מסויימת. אני לא התנגדתי כי ברגע שהוא התחיל לנשק אותי כבר לא הייתי שם, הייתי גוף, בובה בטוח שלא בן אדם. הוא לקח לי את היכולת להתנגד. אם את מרגישה רע עם מה שקרה אז כנראה שזה היה באמת אונס, אל תתני לו לגרום לך לחשוב אחרת. פה בשבילך, מיכל

אני לא מאמינה!! זה נשמע נורא דומה..את הראשונה שאני "פוגשת" שמספרת משהו דומה לשלי... וואו..תודה רבה לך שאת מספרת לי! מיכל, הוא היה חבר שלך?.. הוא היה החבר הראשון שלי.. מצד אחד היו פה ושם איומים..היתה אלימות..אבל מצד שני הבעיה היא שהכל היה מעורבב כאילו במעטה של "אהבה"...לא הבדלתי. גם פחדתי..וכשהתחלתי להפגין פחד התחילו איומים...אבל לכל אורך הדרך לא הבנתי... וואו..מיכל, סלחי לי אם אני מחטטת, אבל אשמח לדעת..בת כמה את? הצלחת להתגבר? את בתהליך שבדרך?... אני מתרגשת למצוא אותך...

"שיתק אותך"... גם את הרגשת כמו זומבי מהלך?..התנתקת מהרגשות, מהמחשבות..עבדת על אוטומט?

קמתי לראשונה זה זמן רב עם מצב רוח שונה..תקווה חדשה, ראיה נקיה יותר קדימה. חשוב לי לאמר לכולן כאן בוקר טוב ושתזכרו שיש ימים אחרים,טובים מאלו,שמחכים לכן!

שמחה לשמוע מאמי.... כן ירבו!

שבוע חדש, ודווקא השמש מחייכת לנו......הלוואי שיכולתי להעלות חיוך על שפתיי, אני מנסה ופשוט לא מצליחה. רע לי, פשוט רע לי, נמאס לי שמהרע, הזעם והכעס שאופפים אותי. חלמתי חלום רע, למעשה החלום הזה בטא את כל מה שאני מרגישה, עליה ועליו, מבחינתי לשניהם אותו משקל מבחינתי, הוא פגע היא ידעה והתעלמה, וכך זה היה בחלום....שני השונאים שלי באותו החלום, הוא הפחד היא השנאה. אבי התקשר אלי אתמול לשאול "מה קורה", מתי סוף סוף אני אדבר עם "אמי" (הוא לא יודע מה קרה) רק המחשבה לראות אותה הופכת אותי לזאב רע ועצבני. אני שונאת אותה כמו שמימי לא שנאתי מישהו, השנאה כלפיה הולכת וגדלה, מתעצמת ואני מגלה רגשות שלא האמנתי שהם קיימים בי. אני מרגישה שאני שוב מועדת ולאט לאט נופלת, אין לי כוח לזה, אין לי כוחות להרים את עצמי שוב ולהגיד לעצמי "שיהיה בסדר". אני חושבת שבחיים לא יהיה ממש בסדר, זה תיק שאני אסחוב עימי כל חיי, רק יהיו לי כלים נוספים להתמודד עם הכאב. איתה אני לא יהיה בקשר, לא מגיע לה, היא לא אמא היא השטן בכבודו ובעצמו. אני לא יודעת מה אני רוצה ולמה אני כותבת לכן, אני פשוט לא פה כרגע

קשה להתנער מחלום רע בבוקר..התחלה רעה ליום. קחי את הזמן הבוקר, קראי עיתון עם כוס שוקו (לא וירטואלית..) ודאגי לך לנחיתה רכה יותר לתחילת השבוע שלך.. בוקר טוב לך למרות הכל!

תודה רבה חמודה.... שבוע טוב, כאב הלב

כל-כך מבינה אותך , כל-כך מתחברת לכאב שלך , זוכרת מה סיפרתי לך ????? אני גם לעולם לא אוכל לסלוח לה על זה שהיא זו ששלחה אותי אליו ,ובכלל לא מענין אותי לדעת אם היא חשבה או דימיינה את מה שהוא עושה לי , רק כדי שיהיה לה שקט , שבבית יהיה שקט , את יודעת מה למדתי בטיפול ? להיות יותר אסרטיבית , לתת להם תשובות בדיוק לפי מה שמגיע להם , ולא לחוס על הרגשות שלהם , הם לא חסו על שלי . אני לא מקללת אותם , אבל אני בהחלט דוחה אותם על הסף , ולא נותנת מקום לסחטנות ריגשית , אז נכון שבהתחלה היה קשה , אבל עם הזמן פיתחתי מיומנויות כאלה , שהפכו לשילדת מגן , הם היום לא יכולים עלי , ופה אני מרגישה ניצחון , ניצחון משמעותי !!!!!! אני כבר לא אומרת לעצמי " יהיה בסדר " אני עושה הכל כדי שבישבילי הכל יהיה בסדר .אני הגעתי למסקנה חשובה , שאת העבר לא אוכל לשנות ולא חשוב כמה שזה יכאב , אותה גם לא אוכל לשנות , אבל את עצמי אני כן יכולה לשנות, היום בהווה ולמען העתיד , העתיד שלי !!!! מתוקה קטנה , נכון שהחיים לפעמים בזבל ( הכינוי שלי , אשפתות ) אבל זה בידינו בלבד לצאת משם באופן הכי נחוש שאפשר . שולחת חיבוק גדול לך מתוקה קטנה , ושיהיה לך אחלה שבוע . חתולה

תודה רבה מתוקה, על המילים היפות...... נתת לי כוח במיוחד במשפט: "אותה גם לא אוכל לשנות , אבל את עצמי אני כן יכולה לשנות, היום בהווה ולמען העתיד , העתיד שלי !!!!" אני אנסה לזכור זאת, שבוע של אור ושמחה כאב הלב

מזדהה מאד עם שתיכן... עם החלק של הכאב, העצב, ההרס של העבר ועם התקוה לעתיד ושהוא אכן בידנו... יש לנו מה לעשות לגבי החיים שלנו היום ובעתיד ובשביל זה אנחנו כן קשה, אפילו מאד - אבל אפשרי מחזבקת

מתוקה יקרה... אני מקווה שהחלום קצת פחות משפיע עכשיו.. אני יודעת ומבינה ככ איך זה לחלום חלום רע, להתעורר ממנו.. ועדיין לחשוב שאת שם... ובאמת שיהיה בסדר... עוברות עלינו תקופות בחיים... לפעמים טובות ולפעמים רעות... אפשר לחיות עם הכאב... עבודה קשה אומנם... אבל זה אכן אפשרי! מצטערת שכה עצוב עכשיו.. מקווה שעניני השחור יתפזרו ויעלמו מעלייך! פה איתך... ענבל.

מוצפת בזעם שלא נותן לישון...לא יודעת על מה..ולא יודעת מה לעשות עם הזעם הכל כך מאיים..הכל כך מפחיד הזה...אין ברירה חוץ מלהפנות אותו כלפי עצמי..כל ברירה אחרת נושאת מחיר יקר מידי עבורי... דמעה עייפה וזועמת

מגיבה לעולם..לכולם ...ממקום פגועה וצעיר מאוד..ממקום כועס כל כך..ושורפת גשרים..מחסלת קשרים..עושה נזקים שהם אולי בלתי הפיכים..ולא יודעת איך להפסיק לרגע..איך לנוח לשניה..להרגיע את עצמי..השליטה בורחת ממני... דמעה

אני דוקא שמחה שסוף סוף זה יוצא.... מאמינה שלאט לאט תלמדי מה לעשות עם כל הזעם והכעס האלו.... אולי באמת עכשו הזמן לעבוד על זה גם בקבוצתנו הקטנה.... איתך... מחזבקת

בוקר אור לך. אעיד על עצמי שבמשך מספר חודשים לא ישנתי (או כמו שצריך ולפעמים בכלל לא) וזה פשוט הפך לי את החיים מקצה לקצה-הכל היה קשה, לא תיפקדתי בעבודה, הייתי בלתי תקשורתית בעליל , עצבנית ועצובה הרבה יותר ממה שבאמת. מהרגע שקיבלתי כדורי שינה "עדינים" מהפסיכיאטר זה שינה לי את הפרספקטיבה-כי לא יעזור כלום-הגוף חייב לישון ובלי לספק את הצורך הבסיסי הזה אי אפשר לצלוח כלום. אנילא משתמשת בהם על בסיס יומי אבל עדיין-אחת לכמה ימים אני מבטיחה לעצמי באופן מלאכותי שינה טובה וזה פשוט משנה הכל.. אני מציעה לך לנסות. חוץ מזה ישנם כדורי מלטונים טבעיים שאמורים לעבוד היטב..הבנתי שהם די יקרים אבל אם חשוב לך לנסות פתרון טבעי קודם אז הם אמורים להיות יעילים. סליחה שאני מתייחסת רק לפאן הטכני ולא לתסכול שלך..אני מקווה שזה יעזור איכשהוא. שיהיה לך שבוע טוב!!

כולי תקווה שאינך מפנה פיזית את הזעם כלפי עצמך ושאת מתכוונת למובן הנפשי... ואם כן..קודם כל אני מבינה אותך. דבר שני-לאתר של "מקום" יש שלל עצות בנושא (www.macom.org.il)...דבר שלישי-דאגי לעצמך,ליבי אליך.. אגב,אתר מעניין גם בלי קשר..

מצאנו אותה משוגעת ובלי תחתונים. איזנו אותה תרופתית . האם קרה לה משהו ? היא לא זוכרת. איך לעזור לה? תודה

ללטף, להרגיע, לתת לה את הזמן, לשאול לאט ולא להכריח לתת תשובה, זה יגיע

אחרי "זכרונות טובים מהילדות.." (נחמד שיש כאלה) אחרי נוסטלגיה של משחקים... מדליקים.. שבחלק ממה שאתן שיחקתן, מצאתי עצמי "שוחה במי השפיר" : ) http://www.toyli.co.il/pictures/poo-l.jpg נותר לי לאחל לכן, יקירותיי ... שבוע טוב.. שבוע של מחשבות חיוביות... (עד כמה שאפשר) מכל הלב... אז יאללה... כיבוי אורות.. נשיקת לילה טוב לדובי.. והתכרבלות מתחת לפוך... חלומות נעימים וטובים... אינשאללה.... ! ! ! ! ! ! http://www.ibooks.co.il/images_products/11320461b.jpg איתכן.. ענבר.

שבוע טוב... שבוע של אנרגיות חיוביות כשאתן שוכבות לישון.... דמיינו מה אתן מאחלות לעצמכן לשבוע הקרוב... ליום המחר.... בחרו לכן צבע שמתאר את האיחול לעצמכן... דמיינו והרגישו כיצד הצבע נכנס וזורם ממלא אותכן..... ובבוקר שוב לפני הקימה... הזכרו ברגע שאיחלתן לעצמכן....בצבע.... ושוב לתת לצבע להציף אותכן.... למלא אותכן... מאחלת שכל האיחולים התגשמו וימלאו אותכן לטובה לילה טוב אידה

אני מחפשת אחד עם מנהלת פורום נפגעת תקיפה מינית במוצהר וגם קבוצת תמיכה משהו משהו, אם אפשר לא פסיכולוגי פלצני סמכותי כי זה עושה לי רע אנא, הצעות, אני נואשת לחברת נשים מחלימות או בדרך שעברו פגיעה מינית, לשמוע, להפגש, להתגבר ביחד באיזו קבוצה

טוב לראותך איתנו.... מה שלומך? מזמן לא ראנו אותך כאן את מוזמנת לצור עימי קשר במייל... אידה

מה שלומי, זה לא קל ... שתי אחיות קטנות שהולכות בעקבותיי... מרגישה כוחות, מרגישה חולשות תודה

באיזה משחקים אהבתן לשחק בתור ילדות? ולמה דווקא את המשחק הזה הכי אהבתן? גם על מנהלת הפורום חובה להשתתף!!!!!!!!!!!!!!!!!! גל - אהבתי את משחק המחניים כי זה היה כיף אמיתי לנסות לפגוע באנשים אחרים ולראות אותם מתחמקים מהכדור כל אחד עם הפוזות שלו אהבתי גם את משחק הלגו - לבנות מאבנים את מה שהדמיון רצה ומשחק נוסף שאהבתי היה סימני דרך בו היינו צריכים לחפש את הקבוצה שמתחבאת דרך משימות. ואהבתי גם מונופול כי אפשר היה לקנות בתים ורחובות, לנהל עסקים. וגם היה כסף דומה לאמיתי. שחף - הכי אהבתי לשחק במשחק בו היינו צריכים להתנונעע וברגע שמוביל המשחק אמר לעצור כל אחד היה צריך לקפוא במקום בתנוחה משלו - פסל שמסמל משהו. ואז המוביל היה צריך לעבור בינינו ולנחש מה הם הפסלים. ולנו היה אסור לזוז. זה היה כיף "לבנות" פסלים ולנחש מי "בנה" איזה פסל אהבתי גם את משחק הפרה העיוורת. אהבתי גם לעבור ליד הטופס ולהתחמק ממנו וגם לנסות לתפוס אנשים אחרים בלי לראות אותם. לנסות להבין איפה הם נמצאים לפי השמיעה. גם לגו היה המשחק האהוב עלי כי נהנתי לבנות בתים מסובכים, עם קומות, חלונות, דלתות, וחצרות.... ואהבתי גם לשחק עם הבובות שלי. הושבתי את כולן והשמעתי להן שירים וסיפורים מהתקליטורים. ככה הרגשתי שאני לא לבד. זהו, עכשיו תורכן.... תשתוללו.... תפליגו על כנפי הדמיון....

נדמה לי שאת מתכוונת לאחת שתיים שלוש דג מלוח או במילים אחרות "עמודו" אני אהבת קלאס, לשחק ברופא וחולה

אבל קצת דומה זה משחק ששיחקנו ברוסיה וכאן בארץ לא שמעתי על משחק כזה

שלומלום לך....... הרבה זמן שלא היית כאן!!! מה קורה? איך עברו/ עוברים עלייך הימים?!

אהבתי טריוויה... אה אה!! והיה משחק מגניב אחד שקראו לו "עלי באבה". מישהי מכירה? 2 שורות צפופות ש"חייל" נבחר צריך לפרוץ בתנופה את השורה ממול?...וואאי וואי, כמה שינים עפו במשחק הזה... אבל הכי אהבתי לקרוא. גל ושחף,יפה לכן..אני רואה שעשיתן רגרסיה לעידן מסיבות הפיג'אמות. אני מקווה שלא התדרדרתן רחוק מאוד..נניח, לא ראיתן "ריקוד מושחת 2" ואיפרתן אחת את השניה,נכון?...

"ריקוד מושחת 2" אבל עשינו דברים עם רעיון דומה :-)

נראה לי שכשאת שיחקת את המשחק "הלא מוכר לי".. אני השתכשכתי... במי השפיר... :)

כילדים שיחקנו דג מלוח , קפצנו בגומי , שיחקנו קלאס , משחק מחניים , מתקות , 7 אבנים עם מקל , 5 אבנים עם קוביות קטנות מברזל , ארץ עיר , מונופול , ריכוז , קפצנו בחבל , שיחקנו קלפים , והכי אהבנו לקפוץ מבנין שבנו לידנו מהקומה הראשונה למטה לערימת החול , הבנין היה נמוך , וערימת החול גבוהה , זה היה כייף , חתולה

לפני פחות מחודש, גם שיחקתי את זה! יפה לך היה לקפוץ מבנין לבנין... זה מזכיר לי .. שלפני כמה שנים, ירד שלג... אז עליתי על השביל של הבית.. וקפצתי לדשא שהיה מכוסה בשלג ... ואפילו צילמו אותי.. וכמו שלימור אומרת: לנצח נשאר ילדות....

טוב לראות שאתן נהנות... שיהיה לכן שבוע טוב דמעה

אמממממממממממממממ......................... חוץ מכל מה שנכתב והוזכר................ הרבה טיפוס על עצים... משחקי בלשים.......... ועוד........ איייייייייי איזה כייף.... אידה

וואו.. הזכרת לי עכשיו.. שבכיתה ב' היה לנו "מחנה" .. שבו שיחקנו את פיטר פן... אני הייתי "וונדי".. יוווווווווווווו באמאש'לי נוסטלגיה..

אחי מת ליפני שבוע לא הייתי בלויה ולא קראתי עליו קריעה סתם אדישה כואבת צוחקת וגם רוצה לחקוק על גופי את מה שהוא עשה לי שנים שהייתי ילדה ורציתי שרק יחבקו אותי ואני עדין רוצה אף פעם זה לא ניגמר לא בוכה סתם אדישה ומתפקדת כימעט נורמלית {איזה פחד } ורוצה למות קצת לומר קדיש על עצמי ועל הילדה שמתה או לא יחד איתו ואימרו אמן .........

עצוב, איתך

זה כואב וכנראה גם מבלבל מוות של מישהו קרוב הוא תמיד חוויה כואבת גם אם בעבר היחסים איתו לא היו פשוטים גם אם הוא פגע... מאמינה שזה מאוד לא פשוט איתך שחף

מקווה שמה שאני כותבת לא יישמע נורא... אנסה להסביר את עצמי וואו בתחילה נבהלתי כל כך שכתבת שאחיך מת ואז כשנכנסתי משום מה הרגשתי הקלה עבורך שזה לא אח שאת אוהבת ומעריצה ואפילו שזה האח שהכאיב ל ך כל כך. תחשבי שאם זה מה שאני הרגשתי ככה רק מהקריאה מרחוק אז יש הגיון במה שאת כתבת, בהרגשה שלך שאת לא היית בהלוויה, באדישות שלך. אני לא פסיכולוגית אבל הרגשות שלך נשמעים לי אמיתיים והוגנים, אין בהם דבר חריג בהתחשב שמי שמת הוא זה שפגע בך כל כך. יקרה אני מקווה שהצלחתי להסביר את הרגשתי... ואת אל תוותרי על עצמך בגללו? באמת הייתה רוצה שינצח אותך? נצחי את אותו! הראי לו שאת (למרות הקושי) חזקה, לך מצפים עוד ימים יפים, האחזי בתקווה הזו ואל תוותרי יקרה!

לא פשוט ...

מצטערת לשמוע...זה לא פשוט בכלל... מחבקת דמעה

ראשית מצטערת לשמוע.... אני מאמינה שהרגשות מעורבים ומבלבלים עד מאוד.... כל כך קשים ומבלבלים שעדיף לא להרגיש כלום.... פשוט להשאר אדישה.... אני מקווה שאת לא לבד...שיש מי שאיתך? מי יודע על מה שעברת? מי יודע את מה שאת עוברת? מדוע לא היגעת? שנית ואולי ראשית.... ברוכה הבאה לפורום את מוזמנת להשאר ולשתף ובעיקר לא להיות לבד? כאן בשבילך אידה

מומלץ בחום לכולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! קומדיה מגניבה "זוג לעניין" יש ב-VOD לא הפסקנו לצחוק

אז עשיתן חיים בסוף השבוע? מפרגנת בכייף...... ומקבלת את ההמלצה לסרט.

שמחה שאתן נהנות לכן! אמשיכו לצחוק... ושימרו על עצמכן... שבוע טוב שיהיה !

ואנחנו בהחלט משתדלות להנות :)

הודעות שגויות כשאני מנסה להיכנס לדפים.... האם גם לכן זה קורה או שמא רק למחשב שלי?

מידי פעם... מה שלומך? איך עברה עלייך השבת?

מה שלומך אסתר היקרה מפז?

ודי הרבה

אצלי זה תקופות כאלה... מקווה שיהיו פחות שגויים... ותיהיה איתנו יותר לילה טוב אידה

שלום לכן יפות שלי! כיצד עברה עליכן השבת?

שלום גם לך יפיופית... עברה לה השבת... וטוב שכך! קצת צחקתי... קצת ישנתי ... קצת אכלתי... ויצאה לה השבת... ואיך אצלך? נחת קצת? שבוע טוב שיהיה ...

שמחה שמזדמן לי סוף סוף לשבת ולכתוב לך. תשמעי, מה שיש לי לאמר הוא מאוד בערבון מוגבל שכן ממש איני מכירה את הנפשות הפועלות, אבל יש מספר דברים שאולי יוכלו טיפה לעזור ולעשות קצת סדר ב"אנארכיה" הזאת (אני מקווה..) דבר ראשון- אני "מריחה" מהטקסט שלך מצב לא בריא שבו ביתו של בן זוגך מעורבת מידי בעניינים הקשורים באופן בלעדי לזוגיות שלכם ולא אמורה להיות לה דריסת רגל בהם. אמנם המצב סבוך מאוד עבור כולכם אך אין בכך סטירה לעובדה שגבולות צריכים להיות מונחים בכל הנוגע להיכן ענייני המשפחה והיכן עניינים הנוגעים רק לזוגיות שלך. המסר צריך לעבור בעדינות, שלא לפגוע, תוך הדגשת העובדה שאין זה מפחית ולו במעט מהאהבה ומהקשב לרגשותיה. אבל כל עוד מתקיים מצב כזה שבו הכל מעורב בהכל-לא תהיה לאף אחד מכם אפשרות לעשות סדר.. הציבי גם את גבולותיך שלך איתה היכן שתוכלי. את הרי יודעת היכן השיחה ביניכן "נקיה" ממניפולציות והיכן לא. מצאי לך דרכים עדינות להגביל את המקומות בהם היא מנצלת את חולשותיך. ובקשר לזוגך-שוב, כפי שכבר אמרתי. כאן אין עצות, אין צודק ולא צודק והחשבון הסופי הוא שלך ורק שלך, בינך לבין עצמך. מה שכתבת מחדד אפילו יותר את האבחנה שאין כאן טובים ורעים במובן הפשטני של העניין. השאלה היחידה היא-האם לאחר שזוגך יישב עד כמה שיוכל את ההדורים עם בתו ותרגישי שהוא עשה את המקסימום שביכולתו כדי לכפר-תוכלי לחיות איתו בטוב?. כמובן שהתשובה היא לא חד משמעית..ואולי, אם אינך יודעת את התשובה כרגע ואינך רוצה לעזוב שכן את מעידה שאת אוהבת אותו למרות הכל-נסי לחכות ולתת לענינים להתגלגל בתקווה שינותבו לכיוונים חיוביים. בחלוף לא הרבה זמן תחושותיך לאור הארועים יהיו ברורות יותר ודרכך תתבהר. הייתי רוצה מאוד לאמר משהו שיעזור יותר..אני מצליחה לחוש דרך מילותיך את מורכבותה של הסיטואציה עבורך. מקווה שבקרוב תצליחי למצוא לך נתיב שיניח את דעתך. שבוע טוב לך!

ראשית מודה לך ומצדיעה לך על תשובתך המנומקת לפרטי פרטים. כושר הניתוח שלך ניכר ביתר שאת כנ"ל כושר הניסוח. האנאלוגיה שלך מאד נגעה ללבי וקרובה לתזה שהיא נר לרגלי. ולענייננו: לגבי ההתערבות של הבת במערכת הזוגית אף אני קבלתי על כך בפני בן זוגי ובפניה בעדינות ובנון שאלנטיות וכבר חודשיים בקירוב שאין היא מעורבת "ומייעצת" לנו ואין לה דריסת רגל ביחסים הזוגיים שלנו. והגבולות נשמרים באדיקות ראויה לציון. יש לי גבר פנתר ומנגד אני בסבך הפלונטר! והפעם לשם שינוי אני לא מוכנה בנקל- לוותר! אני נחושה לעבור את המשוכה עם כל המבוכה והבוקה ומבולקה שהיא טומנת בחובה אני נחושה להמשיך לפתוח את הפצעים על מנת לעלות להם ארוכה אני נחושה להגיע לשביל הזהב, להיות סבוכה בעובי הקורה והמדוכה העיקר להלחם על אהבתי ועל הזדמנות הפז שנקרת בדרכי להתמודד. ולא בבריחה! שבוע טוב יקירתי. ואני מבינה שאין לך נוסחת קסם או מקל קסמים אך עשית לי יפה סדר בדברים.

שימחת אותי. מהמעט שקראתי ממך משתקפת לנגד עיני אישה נבונה ורגישה עד מאוד. מעריכה עד מאוד את מאבקך למציאת הדרך הנכונה לך..שכן הפתרון הקל ביותר במיוחד במצב סבוך מעין זה הוא בריחה. רוצה עד מאוד שדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר עבורך.

אוף אני רוצה לכתוב וזאת נראת לי משימה מסובכת מידי נראה לי ששכחתי איך כותבים.. מקווה שעוברת עליכן שבת רגועה

לפעמים אפשר לכתוב רק קצת וזה כבר מאפשר להרגיש שאת לא לבד ואולי זה מה שחשוב :) קבלי חיבוק גדול שחף

היי יקרה, לפעמים כתיבה באמת נראית כדבר מסובך, בעיקר כשהכל מציף ומבולבל מבפנים. בתור אחת שכותבת הרבה למדתי שיטה: במצב כזה שאת מרגישה שאת רוצה לכתוב וזה נראה לך מסובך, פתחי לעצמך דף או קובץ חדש וזרמי עם הכתיבה.כך היא נשארת רק שלך, אף אחד לא חייב לראות ואת לא צריכה לנסח כך שיהיה יפה או ברור. הכתיבה תמיד משחררת אותי, במיוחד עם זורמים איתה וכותבים בלי מחשבה, כל מה שיוצא. שבוע טוב לך יקרה

מסכימה איתך לב יקרה, הכתיבה אכן משחררת בעיקר כאשר היא זורמת ללא מחשבה... האם יש לך טיפ מה לעשות כאשר אני יודעת שהכתיבה תשחרר אבל ממש לא מצליחה להביא את עצמי לידי כתיבה? שבוע טוב וקל לכולנו

מה דעתך לערוך גיחות יותר חטופות והצצות יותר נמרצות:-)?! אני תודה לאל לא נתקעת מעולם במילים או מילמולים...אצלי הוורבאליות היא כמעיין המתגבר.......אך בהחלט מבינה את התחושה שמשהו עוצר אותך מלהשתחרר... האם האבקות שלך במחלת האנורקסיה ממשיכה לנחול הצלחה? את בחורה חזקה וחכמה ואני מאמינה ביכולותיך ובחוסנך.

בוחרת בלבד והלבד פוצע בוחרת בלבד והלבד כואב בוחרת בלבד והלבד קורע בוחרת בלבד בוחרת כאב נשבר לי הלב דמעה

אז אולי אפשר לבחור בביחד? כדי שיהיה פחות כואב.... כדי שאלה שרוצים להיות איתך יוכלו קצת להקל ולהכניס קצת שמחה לחיים שלך..... וגם כשאת בוחרת בלבד, יש אנשים שעדיין נשארים איתך בהרגשתם ומחכים לרגע שתוכלי לבחור בביחד שתאפשרי להם להתקרב אלייך אז גם עכשיו אני איתך שחף

הביחד מסוכן..ובביחד יש תמיד פוטנציאל לפגיעה...ולמרות הכאב הגדול של הלבד זה מרגיש יותר בטוח.... דמעה

מאמינה שכמו ששחף כתבה, הרגשתך הקשה תלך ותשתפר.... ואת לא לבד, אני איתך.............................

איתך תמיד... נזכרתי שלא מזמן אמרת לי שלפעמים אנשים לא ממש יכולים לתת לנו את מה שאנו רוצות/צריכות/מצפות מהם.... אולי מה שכדאי לנו לעשות הוא ללמוד לקבל מכל אחד את מה שהוא כן יכול לתת לנו. כך נקבל מעט מכל אחד סביבנו, נלמד גם לתת לעצמנו וביחד יהיה לנו משהו שיעזור ויעטוף אותנו. מחזבקת

שבוע טוב ומבורך שיהא לך.

את בוחרת לבד.... אבל בחרת להיות איתנו... פעם הלבד היה יותר גדול....אני חושבת? ונדמה לי שהיום את מרשה לעצמך...קצת פחות לבד? בצעדים של אחד קידמה ושתיים אחורה...ועוד צעד ועוד צעד....אולי אחד אחורה? אבל עדיין מתקדמת... מבינה את החששות להפגע...והלבד יותר בטוח...אבל גם יותר כואב... זכרי שאת מתקדמת...נסי להבין את עצמך... נסי לקבל את עצמך... ולהמשיך הלאה.... איתך אידה

איני מצליחה להתנער מהעצב,מהכאב, מהקונוטציות השליליות שדברים טריוויאליים לחלוטין מעלים בי, באופן לא הוגן..לא כלפי ולא כלפי בן זוגי.. חולמת כל לילה..או חלומות מסויטים שקשורים בעקיפין..או חלומות ממשיים עליו,שאני עדיין שם..בחדר הזה... כל בוקר נלחמת לעמוד על הרגלים,להתנער, להמשיך הלאה,לא לשקוע. כל יום הוא מלחמה..כל רגע...פשוט ככה. מלחמה בלתי פוסקת. עד מתי? אינני מהכותבות בדרך כלל..ממש לא.אבל אתמול,כשהתעוררתי משינה..היו לי מילים בראש..והעברתי אותן לדף. יצא שיר. אני לא מבינה בעצמי את רובו ולא הייתי מתייחסת לפאן האיכותי שכן הוא די עלוב..אבל בכל אופן,יש בי דחף בלתי מוסבר לחלוק אותו.. עלול אולי להיות קצת טריגרי: ושוב שוקעת. מדוע בנויה הנפש מצולות? ואם כבר מצולות,היכן השקט? עד מתי ימשיך פצע ישן לשתות דם? עד מתי תשמע זעקה אילמת? קח את ליבי ממני והלאה וכי מה ערך לי בגוש בשר זה,השותת, העלוב? בצע אותו, חתוך לחתיכות קטנות, פזר לך בדרכך ביער לו רק ישחק לך מזלך, יריחן העורב.. קח את ליבי ממני והלאה. אז,אולי, אדע את טעם החופש..

את כותבת עם המון עצב וכאב, נגעת לי במקומות כואבים... שולחת לך חיבוק ענקי... ליאור

כתבת מדם ליבי השותת! מאחלת לך שללבך הפצוע שסוע- יעלה ארוכה ולנפשך- מזור ונחמה! ((((((((((((((((((((((((((((לימור)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

זוהי מלחמה לא פשוטה.... המלחמה על החיים............. עם עליות וירידות...... מהולה בעצב וכאב.... אבל היא שווה כל רגע כי עם הזמן תבוא ההקלה כי עם הזמן תוכלי להרגיש שהניצחון בידייך וכל התקדמות קטנה - היא ניצחון מקווה שבקרוב מאוד תבוא ההקלה ותתחיל העליה כי אין ירידות בלי עליות מחבקת שחף

איתך בכאבך ובעצב שלך.... מסכימה עם כל מילה של שחף. רוצה להזכיר לך שיש לך ובך גם צדדים אחרים שכרגע הם נסתרים ואינם מעלים ראש, צדדים של שמחת חיים, חיות, עשייה ושמחה. כרגע הם נמצאים עמוק בפנים, מסתתרים מפני עוצמת הכאב העכשוית...אבל הם עדיין אצלך (למרות שאינך רואה אותם עכשו), הם שלך ולעולם לא יעזבו אותך. אפשרי לכאב ולעצב להיות, קבלי אותם, ואז לאט לאט הם יתפוגגו מעט והרגשות המוסתרים והפאנים האחרים שלך יחזרו להיראות בפניך ולהתחבר אלייך מחדש... למדתי שאחד הדברים הכי חשובים הוא לקבל את זה שכרגע אלו הרגשות המנהלים אותי, לא להיבהל מזה, לדעת שזה זמני ויעבור או יפחת ויחלש לפחות, כמו גלים בים. מקוה שזה יעזור לך לעבור את הזמנים הקשים האלו, היי רכה וסבלנית עם עצמך... מחזבקת

כתיבתך כואבת... אבל הצלחת.. את יכולה! ידעתי שגם לך יש את זה! "עד מתי ימשיך פצע ישן לשתות דם... "- כולי תקווה שלאט לאט ... ועם טיפול טוב ונכון- הפצע ירפא... חיבוק עוטף.. שבוע טוב אוהבתתתתתתת ענבל.

יש משהו מנחם בידיעה שתבינו מה שאף אחד אחר לא ידע.. ועדיין, בצורה מטופשת וילדותית משהו בי מצפה לפתוח את אחת התגובות ולמצוא תשובה, פתרון...שוב, טפשי.. אבל אתן כולכן נהדרות! תודה לכן!

נגעת לליבי, יש לי לא מעט מה לאמר.. אני מבטיחה להכנס יותר מאוחר היום ולהתיחס כראוי לשאלה שלך.. מאחלת לך טוב, מקווה שאת מוצאת לך שלווה בסוף השבוע הזה..

תודה על שימת הלב. ממתינה בקוצר רוח. תחושי בטוב ובנעימים.

השארתי לך למטה הודעה . שיהיה לך שבוע טוב , מחבקת חתולה

שבוע טוב מקסימה.

למרות ששבת, אני יודעת שאם רע לך במיוחד את בוודאי תכנסי. אז בואי נתחיל מזה שאני מקווה שלא רע לך במיוחד, שנוכחות הקרובים האהובים משרה עליך שמחה שמעיבה על נוחכות אלו שהיית מעדיפה שלא לראות. יש לי בקשה אליך. בכל פעם שמתוכנן להגיע אליך מישהו שאינך מעוניינת בנוכחותו את מיידעת אותי/את הפורומים על כך ממש רגע לפני. את מספרת לי על זה באס אם אס נמהר וליבי יוצא אליך ברצון אמיתי למנוע ממך את הכאב הזה שבמפגש..ואז אני מגלה שאת בדרכך כבר לאסוף אותם, שלמעשה "אין לך ברירה". קודם כל-אני שמחה שאת פונה, משתפת. אבל הייתי רוצה שתתני לי לעזור או לחילופין שתעזרי לעצמך בנושאים האלה בשלב שבו עדיין יש ביכולתך לשנות את הנתונים. אני חושבת שביכולתך להמנע ממצבים כאלה, שלוקחים אותך אחורה, שמעכירים עליך.. בקשתי היא שתנסי למנוע מהם להגיע. את יכולה, אין לי ספק בכך. בקשתי היא, אם נדייק, שתהיי קשובה לעצמך ולרצונותיך קצת יותר באופן "בוגר"..והרי כשאת לא עושה כך, חשבי כמה תסכול זה גורם לך, כמה כעס יש בך על עצמך, על אימך, בגלל שלא נמנעה הסיטואציה. אל תביני אותי לא נכון-כלל איני שופטת. אני מבינה שזה סבוך מאוד מאוד. נסי.. ובינתים-אני מקווה שלא רע לך כרגע ומאחלת לך רק טוב!

לא קראתי את מה שכתבת למטה, פתאום הבנתי ש"התבלבלתי" בין בני הדודים.. טוב, אז מה שכתבתי רלוונטי רק בהקשר של אחרים..אבל הוא עדיין רלוונטי (-: אני רוצה שתשמרי על עצמך. ובהקשר של סוף השבוע הזה-את כבר יודעת, אינך אשמה. ארחיב ואומר שילדים רבים משחקים משחקים שכאלה מתוך סקרנות ובלי שום קשר לפגיעה..אם לא כולם. יש סיכוי לא קטן שאת "ממפלצת" את הזכרון על סמך החויות שלך ושהוא כלל אינו זוכר את זה במובן הטראומטי (אם בכלל..). בכל אופן,יקירה- חושבת עליך..

את צודקת! ניסתי לעשות כל דבר אפשרי ... אבל "התוכניות" שתכננתי.. לא יצאו לפועל, אז נאלצתי להשאר בבית.. ובכלל, חצי שבוע שעבר,זה לא היה בטוח שהם יהיו כאן... פעם אמרו שהם יבואו... ופעם התחרטו... ולבסוף -הם באו! התגברתי על הרע... למרות שכאב לי- היה לי כיף להיות בחברתם... כמו שכתבתי למטה, התגעגעתי אליהם מאוד! וצחקנו כל השבת... תודה על הדאגה.. שבוע טוב ענבל.

שבת שלום שבת מנוחה למחשבות... לגוף.. לנפש... קבלתי הבוקר מאישה יקרה!!!! הכישלון הוא תחנה בדרך להצלחה. "ממציא נכשל 999 פעמים, עד שהוא מצליח פעם אחת והוא בפנים". (צ'רלס קטרינג – ממציא). - הסוד הוא ליפול ולקום. הכישלון הוא לא בנפילה, אלא בהשארות למטה. ההצלחה אפשרית כאשר קמים פעם אחר פעם מהנפילה. - לכישלון צריך להתייחס לא יותר מאשר כאל תחנה בדרך להצלחה. צריך לוודא שהכישלון יהיה המורה שלך ולא האדון שלך. - מצליחנים יודעים שאף אחד לא מצליח כל הזמן. הם מקבלים את הכישלון כחלק מהחיים, כך שהם לא נשארים כפופים כשחווים כישלון. הם רואים זאת כתחנה בדרך, לא כסוף הדרך. בצד השני מפסידנים מקבלים את הכישלון כעובדה סופית. - לרוע המזל הפחד מפני הכישלון – הוא עצמו הגורם לכישלון. המחשבה השלילית הופכת לנבואה המגשימה את עצמה. - כאשר אנו תופסים את הכישלון כניסיון למידה הוא מפסיק להיות כשלון והופך להיות לכלי המאפשר הפחתת שגיאות, ומימוש הצלחות במהירות הולכת וגדלה. - כיצד נסתכל על הכישלון באופן חיובי: • כשלון אין משמעותו שאתה כשלון – משמעותו שעדיין לא הצלחת. • כישלון אין משמעותו שלא השגת כלום – משמעותו שלמדת משהו. • כשלון אין משמעותו שאתה טיפש - משמעותו שיש בך אמונה עזה ואומץ. • כישלון אין משמעותו שהתבזית – משמעותו שמימשת רצונך לנסות. • כשלון אין משמעותו שלא תשיג זאת – משמעותו שאתה צריך לעשות זאת אחרת. • כישלון אין משמעותו שאתה נחות – משמעותו שאתה לא מושלם. • כישלון אין משמעותו שבזבזת את חייך – משמעותו שאתה יכול להתחיל מחדש. • כישלון אין משמעותו שאתה צריך לוותר – משמעותו שאתה צריך להשתדל יותר. • כישלון אין משמעותו שלעולם לא תצליח – משמעותו שאתה צריך יותר זמן. • כישלון אין משמעותו שאלוהים זנח אותך – משמעותו שיש לו רעיון יותר טוב.

מדהים בעני, תודה אידה יקרה. המשיכי להעלות כאן דברי חכמה שכאלה, אני בטוחה שיש בהם המון חומר למחשבה, ודברי עידוד לבנות כאן. שבת מקסימה שתהיה לך. לכולנו......

אני חושבת שקוראים את מה שכתוב על כישלון ומסתכלים אחורה... מבינים כמה זה נכון... כמה חשוב לפעמים לומר .....זה לא הולך...ננסה אחרת.... לדעת כדלת נסגרת אחרת נפתחת... ובטח חתולה מומלץ ורצוי לתלות על המקרר!!!! שבוע נפלא גם לך לימור וליאור וחתולה וכולם................. אידה

זה נשמע כל כל טוב , במיוחד אחרי השבוע הקשה שעברתי, הייתי רוצה לצלם את זה ולתלות את זה מול העיניים כדי לקרא כל פעם מחדש , מותר ??? חתולה

אין ממש חדש, התיק כנראה ייסגר בקרובבגלל שאין ראיות חותכות. כל הראיות החותכות שיש עבר עליהן חוק ההתיישנות. הסיפור שלנו שוב התפרסם בעיתון פה, היה ראיון איתו, עם מפקד המשטרה, עם נציגת המשפחה שלנו ופרסמו חלק מהמכתב שכתבתי לו... במסגרת הטיפול שלי. כמובן שלא כדי לתת לו אותו. זהו אני יודעת... סתם תקוע ומגעיל מה איתך חתולה יקרה? איך את מרגישה?

הי לב כואב היה לי שבוע מאוד קשה ,שבוע שאני לא מאחלת לאף אחד , אני לא ראיתי אותך פה כל השבוע , למעשה מאז יום ראשון , לא יודעת אם את נכנסת לקרא מה קורה , אם את מתעדכנת , אני רק יודעת שלא אוכל להעלות שוב על הכתב את כל מה שכתבתי ביום שני , תחת הכותרת -יצאתי לסבוב וחזרתי מרוסקת , אני נמצאת עכשיו במצב של שיקום ריגשי , וזה מאוד קשה ,מעבר לזה , עברה שבת " יחסית " רגועה מפני שהייתי צריכה לטפל בכמה נושאים , שבקרוב אוכל לספר עליהם , הם בשלבי סיום , ז"א כמה שיחות הכרחיות כדי ליישר את ההדורים , ואז נראה . היית חסרה לי מאוד השבוע , דאגתי לך , מקווה לשמוע ממך לא חשוב מה , חיבוק גדול חתולה

"כמה שריטות כמה פרידות כמה אפשר לחבר מה שנשבר למה אני מוביל את עצמי בדרך קשה בלי שום סיבה כל פעם זה קשה כבר אין מושג איך להסביר" מרגישה איך המסיכה נדבקה כבר לפנים...אף אחד לא רואה מה קורה בפנים...נשברתי...התרסקתי...נשארו ממני שביבי זכוכית מנופצים.... דמעה

אני מכירה את המקומות האלה שהחושך יורד ולא רואים יותר כלום.. תחושה שהכל סוגר עליך ואין לאן ללכת או מה לעשות, היאוש תופס את כל המקום... מקווה בשבילך שתבצבץ קרן אור קטנה שתאיר לך קצת את הדרך, שתראי שיש לאן ללכת.... עוד חיבוק (אם אפשר) מותשת

כל פעם זה הופך יותר קשה , ולא צריך בכלל להסביר ,ואם לא שופכים את כל הכאב החוצה , ואם לא מספרים , ואם לא משתפים , ואם לא............ אז ברור שהמסכה נדבקת לפנים , והופכת להיות הפנים , וברור שאף אחד לא רואה מה שקורה בפנים , כי אי אפשר לראות , כי שם המסכה ,ואי אפשר לעזור, ואז בפנים , נשברים.... מתרסקים .....ונשארים רק שביבי רגשות מנופצים , כן דמעה , את חייבת לחבר את מה שנשבר למרות שזה קשה , למרות שזה גובה מחיר , מפני שאחרי ולפני הכל , החיים הם הכי חזקים , ולא חשוב כמה פעמים שניפול , שנשבר , שנתרסק , אנחנו קמים וממשיכים הלאה . לא ראית אותי בתחילת השבוע ???? שולחת חיבוק שיחזק אותך חתולה

כבר לא רוצה לחבר את מה שנשבר...כבר נמאס לחבר רק כדי שזה שוב ושוב יתפרק..בוחרת הפעם להתרחק..להתנתק...לאמץ את המסיכה קרוב קרוב אלי ולא לתת לאף אחד או שום דבר פתח להכנס....כשמתרגלים לחושך האור כואב בעיניים... דמעה

.

אוף, היתה לי הפסקת חשמל.. כתבתי דברים חשובים.. ופאק, הכל נעלם.. אנסה לשחזר! אוף!!!!!!!!!!!!!! אז ככה: השבת ...אני בבית! עם "המניאק" ועוד 3 אחיינים שלי...תאומים בני 16 .. והקטן בן 10 אחיינים ש3 שנים, לא ראיתי ..(סכסוך משפחתי). והשבת הם באו... מרגש לראותם! כולנו התגעגענו אליהם! עכשיו, כשהייתי בת 11.12.13 בערך.. ואפילו פחות מזה.. אחיין שלי (אחד התאומים) ואני.. "שיחקנו" במשחקים אסורים! זה היה כמה פעמים בודדות... זה רק בגלל שמגיל 4 ..זה מה שהחדירו למוחי! זה מה שידעתי ... חשבתי שזה בסדר... חשבתי שזה נורמלי... אז, הרשתי לעצמי.. לעשות לאחרים מה שעשו לי. אחד התאומים היה מהם.. לא פגעתי בו... זה לא באשמתי... לא עשיתי זאת מרוע ! לא רציתי להזיק לו לא רציתי לעשות לו רע! לא כמו שעשו לי! לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא ואני, מפחדת שהוא יזכר בזה.. יאשים אותי... יזכור - ויבין שגם הוא נפגע מינית יזכור - ויצטרך טיפול יזכור- וחייו יהרסו... ואולי לא, תלוי להיכן הוא יקח את הדברים! לפני כמה זמן, ישבנו וצחקנו על כל מיני דברים שהם זוכרים(דברים טובים) שאני לא זוכרת... ואני חושבת לעצמי.. אולי הוא זוכר ומדחיק.. אולי הוא זוכר וחושב שזה היה בסדר.. הרי אני, כל השנים הללו.. זכרתי מידיי פעם... זכרתי והדחקתי.... וחשבתי שזה היה בסדר.. אפילו זכרתי, ו"פחדתי" שאולי אני לא בסדר במה שה"מניאק" עשה לי... פחדתי שיצעקו עליי...... אז עכשיו.. כשאני רואה אותו - ליבי נצבט... רוצה לספר לו.... אבל נראה לי שמעולם לא אספר ........... לא יודעת! בינתיים עצוב וכואב לי! רע לי מאוד! המפגשון הזה.. ממש לא מתאים לא עכשיו... אוף. שיט! חשבתי שאני במגמת עלייה.. מסתבר שאני בדרכי לתהום! fuck! לא יודעת מה לעשות... מצטערת שנולדתי לעולם הזה. מצטערת שעשיתי גם לו את מה שעשו לי (באמת שלא בכוונה.. לא ידעתי! ) אוף התהום מפחיד ... שחור... חושבת שאני בחלום! חלום רע מאוד! לא ייתכן שנגעתי בו (אפילו שזה לא היה בכוונה לעשות לו רע). -אני מרגישה שאני רושמת "וידוי של פדופילית" אלוהיםםםםםםםםםםםםםם אני לא אשמה! כואבת.

מצטערת לשמוע שכל כך קשה לך..ורוצה להזכיר לך ולבקש שגם את תנסי להזכיר לעצמך שאת היית ילדה..ואת לא אשמה בכלום כי ילדים לא יכולים להיות אשמים בדברים כאלה..עשית את מה שלימדו אותך..ברור שלא היו לך כוונות רעות..ושוב..את לא אשמה...מקוה שתצליחי להאמין ולהפנים את זה..מקוה שהשבת תעבור בשקט מחבקת דמעה

את כואבת את המצב ופוחדת שהוא לא יזכור או יחשוב או מה שלא יהיה , אסור לך בשום אופן לשכוח שהייתם ילדים וזה היה מזמן ,אתם רק שיחקתם בלי לדעת או להבין מה אתם עושים , הייתם ילדים תמימים , המשחק שלכם היה תמים , זה לא כמו המצב שלך , שאת היית ילדה ומשהו אחר בא ונגע בך , את לא היית אשה גדולה ובאת אליו ונגעת בו , במשחקי ילדים יש הרבה סקרנות טבעית לראות, לגעת , להכיר איך זה נראה אצל המין השני ,משחקים ברופא וחולה , או אבא ואמא , זה הכל תמים , זה ילדים עם ילדים , לא היתה לך שם שום סטיה , ובטח שאת לא פדופילית , אילו מחשבות מחרידות יש לך בראש , את חייבת תמיד לזכור שהייתם ילדים תמימים , נסי להכניס דברים לפרופוציות , אל תבהילי את עצמך לחינם , שולחת חיבוק גדול מרגיע ,מאחלת שהשבת תעבור בלי תקלות . חתולה

ענברוש, חמודונת, מה שכתבת וספרת כה נגע לי ואין לך כמה אני מחוברת אליך..... תרשי לי להתוודות בפניך ואולי אני אצליח להרגיע אותך מעט. קודם כל אין לך ממה להלחץ, גם לי קרה אותו הדבר, הייתי בגילך פחות או יותר וגם אני "התעסקתי" עם הבן דוד שלי "במשחקים אסורים" כשכתבת את הדברים הללו הייתי בהלם טוטאלי כי כל פעם אני מגלה על עצמי עוד ועוד דברים, יותר נכון נזכרת, יותר נכון כל ההדחקות של כל השנים פשוט יוצאים להם. אז מה - זה אומר שאנחנו רעות או סוטות? ממש לא!!! בזמנו חשבנו שזה בסדר, חשבנו שזה בסדר שנוגעים בנו והמשכנו עם זה, זה לא שכיום בגילינו אנו פוגעות בילדים קטנים, אנחנו בעצמנו היינו ילדות קטנות!! ומה שעשינו זו היתה התגובה למה שקרה לנו!! זו היתה הזעקה לעזרה שלנו!! אל תיכנסי לזה ואל תאשימי את עצמך כי זה לא מגיע לך! את לא אשמה, מי שאשם זה מי שפגע בך, את היית ילדה קטנה! לא עשית דברים מרוע או מתוך סטייה או מרצון מלפגוע במישהו אחר, עשית את מה שעשית כי כך חשבת שהדברים צריכים כך להיות. אין לך מושג כמה אני איתך, ואני פה כדי להקשיב לך, אז בבקשה תנסי לא להכנס לזה ולהאשים את עצמך כי את לא אשמה מתוקה שלי! הוא האשם היחידי!! פה איתך, לתמוך ולחבק כאב הלב

היה חשוב לי לקרא את תגובותיכן.. למרות שחששתי מאוד ממה שיכתבו כאן... אז, כן.. היינו ילדים.. ילדים סקרנים ילדים שלא לימדו אותנו אחרת... לא אמרו מה אסור ומה מותר .... אז ...זהו עברה לה השבת... ואני בטוב כרגע..... מקווה שישאר כך.. שבוע טוב לכולכן... וכאב הלב יקרה, כמו שכתבת לי...אימרי גם לעצמך, אם את מרגישה שאת אשמה! =את לא=.. ומצטערת לשמוע את סיפורך.. איתך!

לא יכולה יותר להתמודד עם הכל...אני מפחדת דמעה

מחזקת, מחבקת, ומאחלת לך חום בלב, ההיפך מהקור בחוץ. אישית לא ישנתי כל הלילה עם הקטנים, הם חולים. וכל העורף שלי תפוס וכואב, כי פחדתי ממש לישון שלא יבעטו לי בצלעות, וזה יהיה הסוף שלי... מקווה לישון מעט, כשהגדולים יחזרו מבית הספר.

מה שיש לי לאמר לך הוא טריוויאלי עד טיפשות..אבל מהסוג המבורך.. יום שישי! צאי, שתי כוס שוקו בבית קפה עם עיתון, פגשי חברה טובה, נשמי אויר מלוא ראותיך ואז חיזרי לביתך ותיווכחי שקצת-אבל קצת- יותר קל להתמודד. הקטנות משנות את התמונה אם תשאלי אותי..כשהמצב מאפשר לקיים אותן... בוקר אור לך!

מקווה שהשבת יהיה לך הקלה- שבת מנוחה ונחלה........ אני איתך בכאבך.

הפחד יחלוף ויהיה קצת יותר קל להתמודד הרי את יודעת שאת לא לבד, נכון?! וביחד אפשר להתגבר על הכל!!! שבת רגועה ונעימה לך אוהבת שחף

שחף יקרה..אין לי כבר בטחון בכלום....לה שהכל יסתדר...לא שאני לא לבד...ולא שהפחד יחלוף..תודה על ניסיון העידוד..את מקסימה דמעה

אני מאוהבת באדם הלא נכון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נודע לי כי בן זוגי הנוכחי שאני מאוהבת בו עד כלות למעלה מראש והוא כפול מאה-בי התעלל מינית בבתו בהיותה קטינה ותמה........על אפי ועל חמתי! ונוסף לכל צרותי ומכאובי נוסף לי טריגר חי ובועט לכוס תרעלתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מערכת היחסים בינו לבין בתו מעורערת היתה מאז ומתמיד ומאז שהגעתי עלתה על שרטון באופן טוטאלי! היא חיה בדיסוציאציה קשה שנים ואני בנוכחותי עם הרקורד של הפגיעות שאני נושאת באמתחתי היוותי לה טריגר נורא ואיום והכל צף ועלה לה, אני חשדתי באינטואיציות חדות שהיו דברים מעולם ודובבתי אותה לספר את סודה האפל והשכוח אל והיא חשפה בפני את המפלצת ששמו אביה והוא להזכירכם:אהובי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי! אני כה מזדהה עמה...........היא צועקת ונאנקת מגרוני וחרוני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! למען ההגינות והסדר הטוב אציין שהיה זה פגיעה מתמשכת לפני שנים רבות מאד סטייה מורבידית שלא שוחזרה ולא חזרה על עצמה בשום וריאציה מאז שהוא חדל ממעשיו המגונים והוא חזר בתשובה שלמה, התנצל בפניה מול עייני ופתח דף חדש אך זהו פגיעה שכאמור בל תשכח ובל תימחה! איך יתכן לשנוא ולאהוב באמביולנטיות כה קוטבית אדם אחד בעל ישות ואישיות מורכבת אחת?!! אני מתעבת ואוהבת אותו בו זמנית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הוא טריגר חי מהלך בעבורי-לי ולעברי ואני תלויה בו רגשית בקשר בל ינתק!!!!!!!!!! הגעתי לקצה גבול היכולת והסיבולת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הגיעו מים עד נפש...וכלו כל הקיצין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וואו. נותרתי אילמת למול הכאב שטמון בסיטואציה..כמה היא מסובכת עבורך... מה שיפה בעיני זה שהצלחת באופן נבון מאוד לנתח עבורך את המצב, להוביל אותם למקום טוב יותר (עד כמה שאפשר במצב שכזה) ולמרות הכאב האישי שלך (שכידוע לך בוודאי, נוהג לעוור לעיתים) את רואה נקי וחד. מצב מאוד לא פשוט ובוודאי מדיר שינה..ועכשיו בפניך משימה לא פשוטה שגם אין לה תשובה חד משמעית בעיני- "לכמת" את האהבה למול השנאה, לראות איפה יש יותר משקל ובמידה והאהבה חזקה עליך להחליט האם השנאה אינה מעכירה את אחותה.. אני חייבת לאמר שאני מתחברת למה שאמרת בעקיפין-אני לא חשה שיש לך עסק עם אדם המכיל "רוע" אבסולוטי (ואני אומרת את זה למרות הנטיה שלי לעשות דמוניזציה מוחלטת בתפיסתי את הצד הפוגע). מדובר באדם בעל סטיה שברגע נתון בזמן נכנע לה והפך אחר לאובייקט על מנת לספק אותה..מבלי להבין (או יותר נכון-מבלי לרצות להבין) את משמעות מעשיו. מה שהוא עשה זה דבר איום, אני לא צריכה לספר לך..אבל הנה-את מעידה שהוא לא חי עם זה בטוב כלל, חש צער, מביע אותו מול בתו...וזה מעט. מעט מידי..אבל עדיין-יש בו מן הטוב. החשבון שלך הוא קשה עד מאוד ורק את יודעת את התשובה-האם את מסוגלת לקיים זוגיות עם אדם זה לאור מה שידוע לך עליו, לטוב ולרע? אני מקווה שלא בילבלתי לך יותר מידי את המוח..נגעת לליבי...אני מקווה שתמצאי מוצא שתחיי עמו בשלוות נפש.

מצטרפת לדעתך, שדה ניר יקרה, אני לא מקנאה בך על הסיטואציה הקשה.... מקווה שתמצאי את שביל הזהב. את בחורה אינטיליגנטית. סומכת עלייך.

אמש היתה לנו שיחה נוקבת ומדממת- צורבת ורושפת גיצים וחיצים. עם בתו, בנו, הוא ואנוכי. סיטואציה קשה ומורכבת שאינני מיחלת אותה לאף בן תמותה! המצב הנתון טעון ביותר ומה שחורה לי שאין כאן טובים ורעים אבסולוטים! הילדה אף היא אינה ציצית שכולה תכלת ומתנהגת בבוטות למולו לאחר שמסר את נפשו עליה שנים לאחר הפגיעה הצולבת! היא מן הרגע הראשון ניסתה להפריד ביננו בבחינת:"הפרד ומשול"! והתחברתי אליה, התקרבתי עדיה ודובבתי אותה והיא חשפה בפני את הסוד הנורא מכל- שאף חברתה הטובה אינה מודעת לו! אני משערת שהיא מבולבלת בעצמה ותופסת את אביה כמאהב ולא רק כדמות אב-תסביך אדיפוס ידוע וכשתפסתי כביכול את מקומה- היא מתנקמת בי ובאביה. היא טוענת שאין לה כלום נגדי ורק זעם כבוש נגדו אך בפועל היא שימשה כסוכנת כפולה: היתה מדברת בגנותי מאחורי גבי ומלעיטה את אביה בגיבובי הבל וסרק שאני מנצלת את אביה ולא אוהבת אותו ומנגד לי היתה שולחת ארס והרס כלפיו ומסיתה אותי נגדו בכל צעד ושעל כולל ניגון על נקודת התורפה הרגישה ביותר שלי ודריכה סבוכה על עקב אכילס שלי- של הפגיעה המינית בה בהיותה קטינה! היא היתה מטפטפת לי חדשות לבקרים שאני יפה, טובת לב וחכמה ומה לי ולאביה הסוטה, החולה נפש וכו...וזאת לאחר שאביה נלחם עליה בחירוף נפש ועל אחותה ואחיה בבתי משפט מול עובדות סוציאליות על מנת לזכות באפוטרופוסות על הילדים במשמורת יחידה! הפרובלמה שאני מבולבלת, כל נגיעה שלו בי מעבירה בי חיל ורעדה וצמרמורת..... הוא מאוהב בי עד כלות וגדות ועל השנאה שהיתה בלהוו הכי בינהם נוצרה השיטנה שהיא פגעה בציפור הנפש שלו, במהות ומקור חיותו דהיינו:באהבתו- אהבת החיים הגדולה שלו!-בו ובי!ובמערכת היחסים! נגסה ברגל גסה באהבתנו הטהורה והתמה! והותירה אותי מבוהלת ומבולבלת. לא יודעת נפשי ומתפתלת בדילמה! ליבי ליבי עליה, ליבי ליבי עליו. ושום דבר כבר לא ישוב לקדמותו ושום כלום כבר אינו ידוע ומובן מאליו! מה דעתך עתה, לימור?- לאור הפסיפס הנהיר יותר?

אני איתך...בכאב על כאב.... והסיפור הזה מביא אותי למחשבה כמה מבין הגברים שאנו מכירות הם פוגעים בלי שאיש חוץ מהנפגעות על ידם, יידע... ואולי אנו פוגשות ונתקלות בהם יום יום ולא יודעות מאום.... אבל הרי הפוגעים לא מתאדים אחרי הפגיעה, הם ממשיכים לחיות פה איתנו וזה פשוט נורא ואיום בעיני ומעביר בי צמרמורת חיל ורעדה... אוףףףףף איזה עולם

אכן זה אלמנט שהפחיד והימם אותי גם! תודה שאת איתי. אני בדילמה אמיתית!

המומה לגמרי ממה שאני קוראת , כמה קשה להאמין שנקלעים למצבי ביש כאלה קשים , השארת אותי בלי מילים , ליבי איתך ועם כאבך בסבלך הרב ,הלוואי שתמצאי את הדבר הנכון לעשות עם כמה שפחות כאב ופגיעה , מחזיקה לך אצבעות , שולחת חיבוק מנחם , חתולה

משלל האלמנטים הקונקרטים והקוהרנטים שמניתי כיצד היית נוהגת במקומי באופן אקטיבי? מה דעתך ועמדתך בעיין ניטרלית, בלתי תלותית ואוביקטיבית? שבוע טוב לך יקירתי.

והרי איני כזאת. אי אדם שמח,חי..אני חושבת.. למה אני תקועה שם? למה החלומות? למה איני מצליחה לישון?... למה תמיד,מעבר לפינה, מחכה תהום..צריך להחזיק חזק,שלא ליפול.. למה לחיות זה מאמץ? למה אני בכוננות הישרדות? זה נגמר מתי שהוא?..כאילו..עוד כמה זמן, אחרי טיפול..מגיעים ל"שם"? אפשר לחיות כמו כולם?.. סתם..כואב לי עכשיו..ולא רוצה ליפול.. ולא יודעת מה אני רוצה מחייכן. לילה טוב לכן! סופש מרווה..

ששנים לא נגעתי בזה, לא חשבתי על זה, לא זכרתי את הרוב... והכל היה בסדר..למדתי..זזתי הלאה..חייתי...ופתאום, לפני ארבעה חודשים, ראיתי איזה סרט עם חברים וסצנה אחת שם פשוט החזירה לי את הכל..לא הבנתי מה קורה איתי. חיכיתי שיעבור לי, חשבתי לעצמי, לילה-שניים והכל ייסתדר.זה לא מרפה ממני..מציף הכל..אני לא מצליחה לישון..נזכרת כל הזמן..קשה לי להתקרב לחבר שלי...לא רוצה..... הוא-היה ה"חבר" הראשון שלי... אני רוצה תיקון, רוצה תשובה, רוצה משהו שיניח את דעתו של השד הזה שבתוכי, שאוכל כל חלקה טובה שבי...אני רוצה עזרה..לא יודעת למי לפנות, לא יודעת מי יכול, אם אפשר בכלל..........

שוב..אני לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלכן... אלך למיטה.."אני קלודיוס" ממתין בסבלנות שאסיים אותו.. הספר הבא שלי הוא אוסף מאמרים פמיניסטיים של "רסלינג". מסכנים הגברים שיהיו בסביבה שלי במהלך הקריאה..אהפוך לדרקון רושף אש. אבל הלילה אני חיה עלובה, מייללת..חבוטה. אבל גם דרקון.. גגגגגגגררררררררררררררררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!! (מי אמר פסיכית ולא קיבל?!)

מקוה שאת ישנה... דמעה

אולי לא יגיע שקט מוחלט אולי הכאב לא ייעלם לגמרי.... אבל אין ספק שיגיע יום של יותר שקט, יותר רגיעה ושלוה, ופחות כאב, פחות חד ומתמיד. זה מגיע, אומנם אחרי עבודה קשה, עי" טיפול, שיתוף, קבלת תמיכה, עיבוד מה שקרה והרגשות שלנו, עבודה על הגוף שלנו, התחזקות אישית רגשית-נפשית-רוחנית מודעת בעזרת אמצעים שונים. יש דרכים. ההתמדה וחיפוש הדרכים המתאימות לך הן החשובות. כרגע זה עדיין טרי וחדש אצלך ולכן כל כך כואב, כל כך מעיק, אבל תראי לאט לאט שיש מה לעשות ואפשר להפחית את העוצמה הנוראית הזו... היי סבלנית עם עצמך לפחות כמו שאת עם כל כאחת מאיתנו כאן מחזבקת

את יודעת, לסבתי האהובה והחכמה מכל קראו אסתר..שם נהדר לך... מקווה שאת צודקת, אני,בינתים, נלחמת. סבלנות-יש לי בשפע! (לאחרים...) ובכל אופן-יהיה שבוע חדש ויביא עמו טובות. תודה לך!!

מקווה שאחרי הלנץ' ... הרגשתך השתפרה ולו במקצת.... שוב לילה לבן עבר עלייך... מקווה שהשבת.. תצליחי למצא את השלווה, והמנוחה מהשבוע שחלף... ותתחילי ברגל ימין שבוע חדש! חושבת ודואגת! ענבלור.

היא נכנסה אליי לחדר, והביאה לי לשתות... ואז חיבקה אותי... ומלמלה כל מיני דברים, ואז... לא יכולתי לספוג יותר מידיי.. כי גם ככה היה לי עמוס היום.. אז צרחתי עליה.. שתפסיק.. היא - נפגעה והלכה.. הלכתי אחריה .. והיא אמרה לי : אני לא רוצה שתצעקי עליי... והיא רוצה "שהסוף שלה יהיה טוב " כאילו ... ראבקקקקקקקקקק , סבלתי חרדת נטישה מאבא.. ועכשיו היא רוצה לעזוב ?! ללכת ?! אוףףףףףףףףףףףףףף :( ויצאתי בדמעות מחדרה. היא באה אחריי... ושוב, חיבקה אותי והתחילה לבכות...... רוצה שיהיה לי טוב! היא לא יכולה לראות אותו סובלת! אמרתי לה ש"אני בסדר גמור"... והיא- ממשיכה לבכות! כואב לה עליי.. על מה שעברתי... אבל- המשפט עוד מהדהד בראשי : "אני רוצה שהסוף שלי יהיה טוב"... נשבעת לכן, אם קורה לה משהו... אני אחריה! גררררררררררררר עולם דפוק!

אמא אוהבת אותך. היא פשוט לא יודעת איך להתנהג, איך להיות שם עכשיו בשבילך, איך לאכול את זה שהיא לא היתה אז..היא מתפרצת ואת נפגעת, והפוך..ואף אחת לא רוצה ברעת השניה. אני שמחה שבקו הסופי סגרתן בטוב את התקרית. והרי שתיכן אוהבות.. ואת-מותר לאהוב, ולכעוס..ולסלוח....ושוב לאהוב. לילה טוב לך!!

אומרים ש"נפטר" יודע 40 יום לפני מותו.. הוא מתחיל לגלות "סימני מוות" איך שזה נקרא... אז, לא יודעת... אוף! מפחדת לאבד את האישה הכי יקרה לי בעולם! העיקר שבכתה, הוציאה מליבה! (כבר הרבה פעמים אמרתי לה ללכת גם לפסיכו', זה יכול אחושילינג לעזור לה! ) טוב... עכשיו אני באמת באמת הולכת לישון.. ולחשוב שאני צריכה לקום ב 6.30... בעעעעעעעעע ליל מנוחה! ותודה!

קשה לשתיכן עכשיו אבל שתיכן חשובות אחת לשניה וזה מה שחשוב חיבוק חם ממני שחף

אין ספק ! מקווה שיהיה בטוב!

יודעת שלא קל ואני מזדהה פה עם שני הצדדים...רואה את עצמי בילדה המפוחדת שפוחדת מהנטישה ומצד שני רואה את עצמי באמא שרואה שהבת שלה כואבת ולא יודעת מה לעשות..שני המצבים קשים וכואבים..תנסי לזכור שיש לכם אחת את השניה.. http://www.poster.net/winnie-the-pooh/winnie-the-pooh-sleeping-4900588.jpg דמעה

עוד תמונה לאוסף! ותודה רבה שאת איתי ......... שבת שלום!

איתך ועם המצוקה החדשה שפתאום נוספה לך.... חושבת שלקחת את דבריה של אמך למקום מאד רחוק.... משוכנעת שהיא בכלל לא התכונה לזה... אני דוקא חושבת שהיא ניסתה לומר לך כמה היא אוהבת אותך, כמה את חשובה לך, כמה כואב לה כשכואב לך וכמה היתה רוצה שיהיה לך כל הטוב שבעולם....ומטבע הדברים ביום כל שהוא היא תלך לה לעולם אחר לפנייך ומה שחשוב לה שלפני (יש עוד הרבה זמן עד אז אבל מצבך כרגע מקשה גם עליה בגלל הקשר הטוב שלכן) שאכן היא תלך למקום ההוא היא רוצה לדעת שאת במקום טוב ובטוח, שחס וחלילה לא תשארי בודדה בלעדיה ותמצאי את הכיוון הטוב והנכון לך. האין זו שאיפתה של כל אם?! לי, מהמקום שלי זה נרה הכי טבעי בעולם - לרצות את הכי טוב עבור ילדי ולדעת שהם לא לבד בעולם הזה ביום בו איאלץ לעבור לעולם שכולו טוב.... מחזבקת, שבת שלום מתוקה! תודה לך שחיממת אותי אמש - הייתי זקוקה לזה, מסתבר שאפילו היה לי קצת חום...

המחשבה הזו.. משגעת אותי.. לא מסוגלת לחשוב על זה ! לא רוצה לחשוב על זה! קשה ועוד יותר עצוב... שאמא תעזוב אותי... אם זה היה תלוי בידיים שלי, הייתי הולכת איתה! לא רוצה להשאר בלי אמא... (מתישהו).. ואגב, אודות לשמיכת הטוויטי ...הצלחנו את ואני... להתחמם מהקור החורפי הזה.. שנחת עלינו.. בלי שנזמין או נרצה אותו........ בכיף אחותי! שבת שלום....... ענבל.