פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

ונגמרו לי המילם מרגישה צמרמורת בכל הגוף והלם.

הייי גלגלוש מצטערת נורא לשמוע , מה , זה סרטן ממאיר ? תהיי חזקה היא תצטרך אותך אולי בזמן הקרוב , אין לי מילים להקל עליך , מצטערת , אבל אני פה בשבילך חתולת אשפתות

אכן בשורה קהש וכואבת ובטח שלא תורמת לכאבך הקיים מקווה שחברתך תעבור טיפולים ותצא מזה בשלום מחזיקה לה ולך אצבעות

את ממש מתוקה!

וואי, תודה מאמי, לפחות את רואה את מה שאני לא מצליחה לראות . . . :-) מה שלומך היום?

יקירה, כ"כ צר לי לשמוע על החוויה הרעה.....לא התכוונתי להעלות זיכרונות רעים..... אין לי מילים, זה כ"כ כואב לשמוע שיש עוד ועוד בנות שחוו דברים מסוג זה , זה כואב לדעת שקיימות כ"כ הרבה בנות שסובלות בגלל הטעויות של האנשים שסובבו אותנו. מתוקה את בחורה חזקה (לא דברתי איתך מעולם, אבל אני חשה את החוזק שלך). עצם זה שאת פה זה מראה את הכוח שלך. למרות הסבל שלך את מוכנה לייעץ לבנות אחרות וזה מעיד הרבה על האופי שלך.. הלוואי שיגיע היום שתהיי מאושרת ותמצאי את השקט הפנימי שלך..... שוב, אני מצטערת שהעליתי זכרונות קשים בשאלות שלי...... איתך, כאב הלב

היי כאב הלב אל תצטערי חמודה , זה בסדר , אי אפשר לא לשתף אף אחד , ולשמור הכל בבטן , אז נכון שזה תמיד טעון ברגשות שכואבים, וזה לא קל , אבל בשביל זה אנחנו פה , כדי לספר , לשתף ,לחלוק את הרגשות שלנו עם אנשים נהדרים , ונפלאים שנמצאים פה בפורום , לעזור אחת לשניה , וגם להעזר אחת בשניה . אם הייתי מרגישה שאני לא מסוגלת לשתף , לא רק אותך , אלה את הפורום הזה בכלל , לא היה לי מה לעשות פה . היום כבר יום חדש , והשמש זורחת לכולנו .אשמח לדבר איתך תמיד . שיהיה לך יום נפלא חתולת אשפתות

הפרקליטה החליטה שאין מספיק ראיות והורתה לשחרר אותו. החוקרת אמרה שאין לה ספק שהכל קרה ,אבל לצערה אין מספיק ראיות למשפט. ובזה מסתיימות ההתלבטויות שלי, עשו לי את העבודה.

כזה בלב? למה אני מאוכזבת מעצמי וגם קצת מאשימה את עצמי? כי הרי אם הייתי זוכרת קצת יותר או עוזרת קצת יותר היו משאירים אותו שם. ואולי אם לא הייתי מתפללת כל כך חזק שהפרקליטה לעשה זאת כדי שאני לא אצטרך לעבור את זה אז זה לא היה קורה באמת? נכון שמצד אחד יש הקלה עצומהההה, כאילו ירדה לי אבן מהלב ושתיים מהמוח,אבל עדיין מרגישה כאב,אשמה ואכזבה. אני חושבת אם מותר לי לבכות, כי בעצם זה מה שאני רציתי לא? רציתי לשכוח מהמשפט הזה, אז מה הבעיה שלי? למה אני כל כך מבולבלת ולמה הכלל צריכה לחשוב על אם לבכות או לא?

הייי לב שרק מתעצב חמודה את מרגישה עכשיו רגשות מעורבים וזה טבעי לגמרי , נכון שייחלת לזה שהתיק יסגר ולא תצטרכי להגיע למשפט , זה קרה באופן טבעי בלי שתהי מעורבת בהחלטה , משהו למעלה החליט לחוס על רגשותיך הכואבים ולעזור לך , זה לא שאת קיפלת זנב בין הרגלים וברחת , למה את צריכה לחוש אשמה ? את מרגישה שאיכזבת את האחרים ? זה לא היה בשליטה שלך , ולא החלטה שלך , ואם כך נגזר אז........ זה מה יש , מציעה לך כתף כדי שתבכי את כל הדמעות שתרצי ................. פה בשבילך כמו תמיד חתולת אשפתות

יום נפלא השמש יצאה... אידה

אחד הגרועים ביותר שקיימים!!!!!!!!!

בוקר טוב...רציתי לשאול מה שלומך ולהגיד לך שאני מאוד אהבתי את התגובה שלך להודעה של אסתר בקשר לתמיכה ושאני מאוד מסכימה עם מה שכתבת...מקוה שהכל בסדר איתך דמעה

תודה על ההתעניינות ועל ההתייחסות הקונקרטית והפרטנית להודעה ההיא..... אצלי הכל בסדר- חוץ ממה שלא בסדר:-) יהיה טוב אני מקווה. ומה שלומך?

מה קורה איתך חמודה , למה את לא עונה ? הכל בסדר ? השארתי לך הודעה תחת הכותרת שכתבת לאידה , כועסת עלי או משהו ? חתולת אשפתות

איזה מתוקה אתתת פשוט לא הספקתי לענות, כי לימדתי כל היום ולפני הייתי בטיפול. כבר יורדת למטה לראות מה כתבת... תודה על הדאגה יקרה שמחה שאת פה איתי

תמיד איתך ובשבילך חתולת אשפתות

השארתי לך תשובה במייל , תודיעי לי שוב כשאת שולחת לי מייל , כי אני לא נכנסת כל יום , ביייי תבלי בנעימים. חתולת אשפתות

בילתי ! והיה לי כיףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף באשר למייל- קראתי... אכתוב לך בהמשך הלילה - או מחר! חשוב לי להגיב לך ! הודיע לך כששלחתי. . . (ואולי עכשיו תתחילי להשים לב יותר למיילים שלך :-) ) אוהבתותך ענבל.

לפני כשנה וחצי הטרידו אותי מינית בעבודה בחברהגדולה ומבוססת מנהל עבודה הנני בת 29 והוא היה מנהל בתחום אחר הוא הטריד בצורה חוצפנית הרשה לעצמו להזמין אותי לבוא למקומות וכו' ואני נהנתי בשלילה ובבושה רבה.עבדתי דרך חברת כח אדם לא רציתי להתלונן להנהלה פחדי מפיטורים אח"כ התברר לי שהוא הפיץ עליי שאני מאהבת שלו ואף אמר לי את בפרצוף כולם ידעו שהוא מנסה כל הזמן להתחיל איתי הוא עשה זאת בפרהסייה כשנה וחצי של הטרדות מוגזמות פניתי להנהלה הוא הודה במעשיו החוזרים ופוטר אני בידיוק החלפתי מישהיא בתפקיד והיא חזרה למקום העבודה ואני הועברתי למקום חדר בחברה מרוחק מהמשרדים בלי מחשבובלי טלפון לבסוף נישברתי ועזבתי בלי שום הכנסה בביתי במשבר גדול לאחר מכן פניתי לפסיכולוג והנני מטופלת עברה כמעט שנה אני תובעת ומחפשת עבודה הם לקחו את מיטב עורכי הדין בארץ ואני יש רק אחד ויחיד עורך דין אני לא הקלטתי אותו ובחברה כולם יכחישו כי הם קבועים במקום העבודה אני תובעת אותו ואת החברה מה הסבירות שאני ינצח באם יש צדק בארץ האם בגלל שהם מיליונרים ועורכי הדין שלהם הם ישקרו ואני יפסיד עשו לי בעבודה ממש רצח אופי ואז עזבתי איך הולך החוק בארץ האם לטובת הבחורה הצודקת ודוברת אמת או לפי חברה מבוססת ומיליונירית

מצטערת מאד לשמוע את כל תלאותייך... זה באמת קשה.... אין לי פתרון עבורך, הלואי והיה לי לא יודעת מה להציע לך רק לאחל לך שבכל זאת תצליחי ובכל זאת יאמינו לך אני מאמינה לך מחזקת ומחבקת

איזה אמא רעה אני, העברתי את הילדים לאבא שלהם לכמה ימים. כי אני עם כאבי תופת עכשיו יותר מתמיד. לא מסוגלת לרחוץ אותם, לא מסוגלת להלביש אותם. לא מסוגלת להאכיל אותם. נטשתי אותם כמו שננטשתי. איזה זבל של אמא אני, איזה אמא מגעילה. איך בגדו בי הכוחות שלי. ואני מכאיבה לעצמי עכשיו, מייסרת את עצמי. מושכת את החוטים של הניתוח עד שהכאב מערפל אותי... זה העונש שלי מגיע לי. העפתי את כולם מעלי, גם את המטפלת שלי... אבוי למי שיעיז להתקרב... תיכף יורדת לקנות סיגריות, למרות התפרים בריאות. רוצה למות, רוצה למות, רוצה למות עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 לא מאמינה למה שעשיתי. ויתרתי על הילדים שלי אז מה אם זה רק לכמה ימים.......... אוי אני בוכה עכשיו....אני לא שווה כלום....אני כלום כלום כלום כלום.

אני רוצה להעלם מפה. חבל שאני חייה בכלל, אני לא שווה את האוויר שאני נושמת.

עונש מוות לאמא זבל , אמא שנוטשת , אמא .............. חסר רק שתבקשי שיצלבו אותך חלילה וחס והכל מושלם . הייי ליאורי , מה קורה ? למה את לא מסוגלת לפרגן לעצמך כצת חופש מחלה ? כל החיים רק לתת , לנקות , לבשל , לרוץ ולדאוג, לכבס , לרוץ לקניות , לדאוג שלא יחסר לילדים המתוקים שלך כלום , כאלו , מה בכלל עשית בישבילם ?????????????????? ועכשיו את חולה , בתהליך החלמה מניתוח קשה כל-כל , ואת אומרת נטשתי את הגוזלים שלי , הפקרתי אותם בידי אביהם , נשמע כאלו השלכת אותם לאשפה או לרחוב . את לא יכולה לעשות לעצמך דבר כזה , יש לך כל הזכות שבעולם למסור אותם לטיפול אצל אביהם ולשם שינוי לטפל בעצמך , זו לא רק לא דרישה מוגזמת , אלה חובתך כאמא נאמנה ואוהבת , שכרגע חולה מאוד , ולא מסוגלת , להאציל סמכויות על אביהם של ילדיך יקיריך , טוב עשית \ שכך עשית , תוכלי להחלים יותר בניחותא , יותר מהר ולקבל אותם חזרה אל חייקך . תסתכלי על זה כך , שזוהי החצי הכוס המלאה , וכשהם יחזרו הכוס תשוב ותתמלא , רק שאת צריכה להיות בריאה כדי שזה יקרה . ועד אז , דברי אתם בטלפון , כדי שהגעגועים לא ישגעו אותך ,תהיי סובלנית לעצמך. חתולת אשפתות

אינך אמא זבל! את לא נוטשת את ילדייך כי את לא רוצה בהם... ואני לא הייתי קוראת לזה נטישה! את זקוקה לזמן לעצמך.. לתהליך הריפוי שאת עוברת לאחר ניתוח קשה מאוד! אל לך להוסיף כאב לעצמך.. בבקשה ! הסתכלי על זה כך! לא ההיפך! למה לסבול? גם ככה יש עלייך! אל תזיקי לעצמך.... כלום לא שווה את זה.. את אישה יקרה! חזקה! ואמיצה! שעברה ועוברת דרכים קשות.. ודברים פחות קשות! זכרי בבקשה- אינך נוטשת! זו לא המילה ! את זקוקה לכוחות ... ולכן, הוא מטפל בהם.. כוחות שיהיו לך - ולהמשך הטיפול בהם! את- אמא מקסימה ! איתך . . . ענבל.

אני יודעת שעמוק בתוך עצמך את יודעת שאת אמא נהדרת...הנפילה הזאת שאת נמצאת בה כרגע היא טבעית וזה קורה הרבה אחרי ניתוחי לב..חשוב לזכור שזה זמני בלבד...אני חוזרת ומזכירה לך שאת אמא נפלאה..נותנת את כל כולך למען ילדיך...תחזיקי מעמד..תמשיכי להתחזק..ומצב הרוח הזה יחלוף... מחבקת דמעה

את בעיניי סמל ומופת.......-מודל לחיקוי. מודל להשרדות, להאבקות, לכשירות אמהית, לבגרות ולנטילת אחריות! התאזרי בסבלנות והיי סובלנית כלפי עצמך כפי שאת נוהגת עם סביבתך....... ילדייך זקוקים לאם בריאה בגופה וברוחה, מחושלת וחזקה ולא לאם שחשה נחשלת, נכשלת ובעלת יסורי מצפון שאינם במקומם! תאגרי כוחות ותשמרי על הבריאות וזכרי נשיאה בעול הילדים מתחלק בשוטף לשניים..... מותר לך קמעה להרפות.......ולמסור אותם לידיו האמונות...לזמן מה....-לבינתיים. את אמא מקסימה ומכילה ואת האתנחתא את עושה בראש וראשונה למענם!

את אמא נפלאה. נתת לילדים זמן עם אבא וזמן לעצמך. הילדים צריכים מישהו שיטפל בהם. אבא זה לא לנטוש. אתם נפרדתם. הוא עדיין אבא שלהם ואת חייבת זמן לנוח ולהתאושש. את הכעסים עליו שימי בפריזר עכשיו. ותעזבי את התפרים בשקט ואת הסיגריות לזבל!!! עכשיו!!! ותתקשרי לחזקה. ותני לאנשים לבקר אותך ולפנק אותך. אני? אני הולכת... עוד מעט...לפגוש מישהו חדש... לא נראה לי שזה משהו עם המון סיכוי אבל מצחיק ומפחיד להיות שוב כמו בימי הטיפש עשרה והעשרים וקצת... ועם כל מה שלמדתי על עצמי מאז. מבלבל. הקשיים שלי הם אחרים עכשיו. אבל לא אספר עליהם הפעם. מבקשת דיווח. המייל שלך פועל? אם תרצי אני אדבר איתך בקול האמיתי שלי....

רציתי להביע את דעתי בעניין ההודעה הואבדנית..ספק אובדנית של גל...קודם כל אני חייבת להגיד שאני לא רואה בהודעה שלה הודעה אובדנית..המון מצוקה יש שם אבל לא יותר מזה...בלי שום קשר אני רוצה גם להגיד שההודעה שלה הייתה עבורי טריגר די רציני..במשך המון שנים סיפרו לי קרובים שכך בדיוק אמא שלי התאבדה...לקחה את המכונית שלה..נסעה במהירות מטורפת ועפה מאיזה צוק ישר אל תוך תהום..ונהרגה כמובן במקום..שנים היו לי סיוטים שאני במכונית איתה..ששתינו עפות באוויר מהצוק...רק לאחרונה גיליתי שהיא בכלל לא התאבדה ככה..שבעצם היא ירתה לעצמה כדור בראש...לא יודעת למה הרגישו צורך לשקר לי כל החיים אבל לפחות עכשיו אני יודעת את האמת ( אני מקוה לפחות)..אז שקראתי את ההודעה כאן בפורום זה עורר בי רגשות לא קלים.... ולגל..אני מבינה מאוד את המקום שאת נמצאת בו..מקוה שהיום את מרגישה קצת יותר טוב..ושמחר תרגישי עוד יותר טוב... מחבקת דמעה

צר לי... לא פשוט בכלל, אני יודעת! ((((((((((דמעה)))))))))) איתך , ענבר.

חיבוק דמעה

היי דמעה לא יודעת מה מזעזע יותר , למות בתאונה כזו קשה או למות מיריה בראש , מה שכן אני מבינה , שבכל צורה מוות זה מזעזע , ומאוד כואב לגדול בלי אמא , ( לא כמו שלי ) , איתך בכאבך , מחבקת חתולת אשפתות

חתולה יקרה אני כבר לא יודעת מה יותר מזעזע..לגדול בלי אמא או לגדול עם אמא שהיא לא ממש אמא..אני מבחינתי חושבת שהייתי מעדיפה אמא..ולא חשוב איזה סוג של אמא..אבל אני לא יודעת איך הילדות שלי הייתה נראית אם אמא שלי הייתה נשארת איתי.... דמעה

יותר אובדנית מבליעת כדורים כדי להפיג קצת את הכאב כמו גלולת משכך כאבים. זה תיאור מוחשי ומצמרר למוות נוראי ומפחיד! זה מטלטל!!!!!!!!!וזה שהיא חברה שלך לא עושה את ההודעה פחות טריגרית או לגיטימית!!!!!!!!!!!

כאילו, לא ממש רעעעעעעעעעעעע ומגעיל! אבל, זה מתחיל! מבאס. . . . היום בערב חברותיי מגיעות, ואני יוצאת להמשיך לחגוג, אני לא רק מקווה שזה יעזור- אני בטוחה שזה יעזור. אבל, סתם מגעיל לי עכשיו....... !

עבר ... מהר הייתי אומרת.. חייבת להתארגן !

אני חייבת לשאול אותך (אני פשוט לא מכירה כ"כ את הסיפור שלך) התמודדת עם אמא שלך? אמרת לה הכל? היא מודעת למה שאת עוברת כיום? היא גם גרמה לך להדחיק זאת? סליחה על כל השאלות........ כאב הלב

אף אחת חוץ מהמטפלת הפרטנית שלי לא יודעת מה הסיפור שלי , יודעת למה , מפני שהסיפור שלי , הוא לא סיפור אחד , הוא המון סיפורים שאחד יותר מזעזע מהשני , אני אשתדל לשתף אותך עד כמה שאוכל ,והכי בכנות שאוכל , אמא שלי היא טיפוס שלא רואה מעבר לצרכים שלה שום דבר !!!! היא מעולם לא ראתה וגם לא תראה , למה ? כי אין לה הבנה לראות דברים שלא משתלמים לה , היא צריכה את השקט שלה בבית עם בעלה ,היא תעשה הכל .... אבל הכל כדי להשיג את זה , כל סוג של מניפולציה כשרה בעיניה אם זה מביא לה שקט . כך היה מאז ומעולם , אני הייתי כלי השח שלה על הלוח כדי להשיג ממנו כל מה שרצתה , ואז הניצחון שלה הוא כמובן מט ....... את המחיר אני שילמתי כמובן , מפני שהיא שלחה אותי אליו כדי "להרגיע" אותו , אם לא היא פשוט הייתה " מתעלפת " או "הולכת למות" לא יכולתי לתת לה להתעלף או למות נכון ? אז נאלצתי לשבת שם בשקט ולסבול את הידים שלו מטיילות לי על הגוף , לא חשוב לאן , העיקר שהוא יירגע , שיהיה שקט בבית . זה נוגע רק לענין אחד שהיה לי אתו , בזה זה לא נגמר , לי פשוט נגמר האוויר , לא מסוגלת כרגע להוסיף , רק שתביני שזה רק תחילתו של הסיוט שהתחיל בגיל 12 , מה את חושבת עכשיו , שהיא גרמה לי להדחיק או לא ? רק שתדעי שזו הפעם הראשונה שאני מדברת על זה בפורום . כנראה שזה התבשל מספיק זמן בפנים עד עכשיו . אני באמת מוכרחה לסיים עכשיו , כי אני מרגישה רע , לא בגלל ששיתפתי , אלה רק מלחשוב על ה " אמהות , " שלנו , והכל עולה ומציף כמו מערבולת . חתולת אשפתות

יקירה, דמעות בעיניי מעצם הידיעה שעוד בנות חוות את מה שאני חווה, האמא שיודעת ושותקת....... אני יודעת שלא טוב להתרכז בזה אך זה חזק ממני!!!! הלחושה הזאת לא מניחה לי הכעס השנאה לא מניחים לי!!! כואב לי עליך מאוד כי אני כל הזמן אומרת שאני לא מאחלת לאף אדם את מה שאני חווה וממש קשה לי לשמוע ולראות שעוד בנות חוות זאת. איתך, כאב הלב

אמא שידעה.. תפסה.. ואף "הכתה" בי. זה כואב.. זה קשה... אבל, לא יודעת כל כך איך להסביר לך זאת, אני כל כך קשורה לאמא הזו. כל כך אוהבת אותה. אז נכון.. יש בי כעס מסויים .. כי היא ידעה ולא עשתה כלום.. ואפילו ל-י נתנה מכה! אבל, שוב... לא יודעת איך להסביר את אהבתי אליה- אחרי הכל... חומד, הרבה כאב בכל מה שקרה לנו... הרבה מחשבות אם זה חלום או מציאות! אבל, לצערי הרב.. (ואני אומרת את זה עם המון כאב), זה לא ישכח מאיתנו... זה תמיד יהיה חכוך בזכרונינו... עד יום מותנו.. (עד 120 כן?!) אבל, אם את הולכת בדרך נכונה- לטיפול.. ועובדת קשה מאוד "לנצח" את הכאב.. יהיה אפשרי לחיות איתו... (אני אומרת זאת, אם כי... אני נורא מהססת ומפחדת לא להתאכזב.. בעוד כמה שנים ולאחר עבודה), אבל כיום... אני יכולה לאמר לך .. אחרי שחוויתי כאב וקושי עצום... את גם את הימים הטובים (שעוברים עליי ממש בשבוע הזה). פתאום הכאב מודחק לצד, לא ממש משפיע עליי... (אולי... כי אני לא נותנת לו להשפיע..). אוף, נאמתי הרבה .. :-) שורה תחתונה- יהיה טוב! (ויש לך אימייל בחזרה ). איתך ענבל.

אני כועסת וזועמת והרגשות בי כ"כ מעורבים.. כשזה קרה הייתי בת 7 ובגבורה באתי וספרתי לאמא שלי על מה שקרה לי והיא פשוט לא עשתה כלום, נהפוך הוא היא גרמה לי לחיות בתחושה של אשמה ושידרה לי שהיא כועסת עליי, הוא המשיך להציק לי באתי ושוב ספרתי לה ומה היא אמרה: "תתעלמי ממנו"..... היא בקשה ממני לא לחשוב על זה, כאילו זה לא קרה ולהמשיך הלאה. היא איימה עלי והפכתי לילדה חרדה עם פחדים תמידיים , חוסר בטחון ושנאה כלפיי עצמי. היתה לי ילדות נוראית....היא גרמה לי להדחיק את הנעשה ואני בכל דרך אפשרית זעקתי לעזרה שפגעו בי ואף אחד לא רצה לראות....זה התפרץ כשהייתי בחטיבה הפכתי לאנורקסית, עם חרדות ולא האמנתי לעצמי הייתי על סף שיגעון ושוב הרמתי את עצמי....וכך היו כל חיי. אמא שלי הפכה אותי לפודל שלה ועשתה לי מניפולציות כל חיי, בנוסף שתפה אותי במערכת היחסים ההזוייה והרעה של ושל אבי, הסיתה אותי נגדו עד כדי שנאה שהרגשתי אליו. לפני מס' חודשים פשוט נזכרתי בהכל כי ראיתי שהחיים שלי זה לא חיים ומעולם לא הבנתי למה קשה לי להצליח ולמה דברים רעים קורים לי. עזבתי את הבית לפני שבוע, אני שונאת אותה ולא מצליחה להבין כיצד אמא מתנהגת כמו שהיא התנהגה אליי, זה פשוט לא מסתדר לי. זאת תחושה קשה לדעת שאמא שלך לא טפלה בך ולא ודאגה לך

הכאב שלך הוא הכאב שלי , למרות שהוא לא היה אבי , הוא היה ועדין בעלה , כל מה שאת מתארת , עברתי על בשרי , כולל כל המניפולציות שלה שלא נגמרו , הן נמצאות שם עד עצם היום הזה , אני לא הפכתי לאנורקסית , אבל יש לי הפרעות אכילה , וחרדות , התקפי חרדות הן ציוני הדרך שלי מאז ומעולם , היום אני על כדורים נגד החרדות , אין מי שתוכל להגיד לך שאמא שלך נורמלית בתגובות שלה , וסליחה שאני אומרת את זה , זה לא נועד חלילה לפגוע בך , להפך , אני בעצמי יודעת את זה מתוך הכרה מלאה . אמא שלי עד היום לא מבינה למה התרחקתי ממנה , ולמה אין לה יותר השפעה עלי כמו פעם , הטיפול עם מטפלת פרטנית , פשוט פקח לי את העינים , ואת המוח להבין שאלה אינם חיים אלה גיהנום , את חייבת ללכת לטיפול אם את רוצה חיות חיים נורמליים , ולהרגיש שאת שווה ,יודעת למה ????????????????? כי מגיע לך כל הטוב שבעולם !!!!!!!!!!!!!. מקווה שעזרתי לך , חתולת אשפתות

יקרה, כאב לי לקרא שכך היה לך בילדות! האמא שלא התייחסה, תחושת האשמה שנפלה עליי.. ועזיבת הבית... תחושה רעה, שאמא יודעת ולא עושה כלום שאמא כך מתייחסת ! גם אמא שלי היתה כזו... (פחות גרוע) אבל, היא גם ידעה ולא עשתה כלום... איני יודעת למה אימך לא עשתה כלום... ואולי ביום מן הימים - תוכלי לשוב ולדבר איתה ולברר יחד איתה - מה גרם לה להתנהג כך אלייך! מקווה שאחרי שכתבת, ושיתפת קצת הוקל לך.. והלוואי - שאחרי ששינת מקום- תתחילי לחיות את חייך בטוב יותר ! אחרי הכל - את כבר לא אותה ילדה קטנה! ילדה גדולה- שיודעת מה קורה .. ויכולה לעצור כל דבר שלא נראה לך ולא עושה לך טוב. איתך ענבל.

כמה פעמים ,זה היה בבית של דודה של האקס בית פרטי הם לא היו באותו זמן זה היה בשעות הערב הכל היה חשוך אני לא זוכרת את הכל אבל זוכרת דברים עיקרים שהשארתי את הדלת לכמה דקות ויצאתי ואז ראיתי שני אנשים מסתובים ליד השער וחזרתי ראיתי שהדלת סגורה אבל משהו שם מראה שהיא נפתחה ואז נכנסתי לבית בשקט ושמעתי קולות ראיתי צלליות אחד מהם דיבר לבת דודה של האקס לא זוכרת את המילים אבל הוא החזיק סכין גדולה כנראה הם שמעו אותי ואמרו לה שהם יחזרו לסגור איתה את החשבון והתחילו לרדוף אחרי עם הסכין אני ברחתי לתוך הגינה קפצתי מעל גדרות התחבאתי בכמה מקומות והם אחרי, באיזשהו שלב הצלחתי להמלט מהם עליתי לאוטובוס והתרחקתי מהמקום הם כבר נעלמו התקשרתי לדודה של האקס כי הם דאגו שנעלמתי וסיפרתי להם באו לקחת אותי ופחדתי לישון שם פחדתי שאלה שרדפו אחריי יחזרו לא הרגשתי בטוח בת הדודה אמרה שזה בסדר והיא שכחה ואני אמרתי לה שאי אפשר לשכוח ושוב ברחתי ואז התעוררתי מבום זה היה רעם וכאן למעשה הסתיים הסיוט, קמתי מבוהלת ושטופת זיעה קרה לא הבנתי איפה אני נמצאת בכלל לקח לי כמה זמן להתעשת מהסיוט הזה היום לא מסוגלת לצאת החוצה אמרתי בעבודה שאני לא אגיע מרגישה שהולכת על חבל דק.

ק=ראיתי למטה ששאלת מה שלומי. שמחתי לקרוא את ההודעה ולדעת שלמישהו אכפת אני מנסה לא להעמיס פה על כולן אז לא מעדכנת אבל עכשיו אחרי ששאלת,אני מרגישה יותר בנוח מה שקורה הוא שהמעצר שלו הוארך עד ליום חמישי. הוא מכחיש הכל! אני הייתי שוב בחקירה מביכה וקשה. החוקרת רוצה שאעשה בדיקות גניקלוגיות. בנתיים בהקשר לבדיקה אחת הבאתי לה אישור מהרופא נשים שלי. ולגבי הבדיקה השניה היא עוד תתן לי תשובה (זאת בדיקה של זכוכית מגדלת שמגלה צלקות גם מלפני שנים...). עכשיו אני בהתלבטות אם ללכת עם המשפו ולהעיד או לוותר על הכל. החוקרת אמרה לי במפורש שאם אני יורדת מזה התיק נסגר והוא משתחרר כי אני העדה המרכזית. והשאלה שלי מי יותר חשוב- הילדים שעלולים להפגע אם ישתחרר או אני רק נפגעת מהתהליך הזה של החקירות והמשפט? והשאלה השניה שלי שאני אשמח אם תוכלי לענות לי עליה בתור מי שמבינה בתחום- האם החקריות והמשפט חייב להיות חלק מתהליך הריפוי של נפגעת או שאפשר לדלג על השלב הזה? כולם אומרים לי כולל החוקרת שזה חלק מתהליך הריפוי,אבל אני ממש מרגישה שזה לא תרום לי בכלום. החקירות לא עשו לי כלום חיובי, ובנתיים הכל עולה על חשבון התחומים האחרים בחיי ובעיקר התחום הזוגי עם הבעלול שלי. לכן אני לא בטוחה שהתהליך הזה כל כך יעיל לי, השאלה מי יותר חשוב אני או הילדים שעלולים להפגע? זהו בערך חוץ מזה שמכל הבלאגן הזה הדכאון קצת חזר ושוב עשיתי אתמול קצת שטיות (לא פגעתי בעצמי פיזית, רק מתוך ייאוש גזרתי לעצמי תשיער שוב)

לב יקרה לי מאוד אני דווקא כן חיפשתי אותך , עוד אתמול בלילה השארתי הודעה תחת הכותרת הייי בנות , את מוזמנת לקרא אותה , להפך חמודה, דאגתי לך מאוד שהמון זמן לא שמעתי ממך כלום , וזה באמת נשמע מאוד מסובך , איך בעלך מגיב לכל הענין ? יש לך תמיכה מצדו ? הוא מוכן להיות שם בשבילך אם תחליטי שאת ממשיכה עם זה עד הסוף ? נורא לחשוב שתצטרכי לעבור את הכל לבד , ואין בכלל שום שאלה בזה שאת חשובה , הכי חשובה , את חושבת שאם הוא ישוחרר הוא מסוגל במצבו היום לחזור לחיק משפחתו כאלו כלום , ולהמשיך לפגוע במי שעוד נותר ? נראה לך שבני המשפחה יסכימו ? אני חושבת שרק את יכולה להחליט מה לעשות בהמשך , זה בטח קורע אותך מבפנים , זו ממש החלטה קשה אני לצערי לא הגעתי אפילו כדי להגיש תלונה במשטרה רק מפני שאמא שלי אמרה שזו בושה וחרפה אם השכנים ידעו אל האונס , ועוד האשימה אותי שאני בכלל אשמה שזה קרה , מבינה , אבל אם יש לך תמיכה , ואת חושבת שאת מסוגלת ללכת עם זה הלאה , ולהכניס לו עד הסוף , אז לכי על זה . אני יכולה רק לאחל לך שלא תהי לב כואב אלה לב אמיצה , מאוד אמיצה , לחזק אותך נפשית ורוחנית , ולהושיט לך יד בכל רגע שתרצי . תמיד פה בשבילך . חתולת אשפתות

הבעלול שלי איתי לאורך כל הדרך (בנתיים לפחות- טפו טפו), גם לאדם הכי סבלני בעולם נגמרת הסבלנות מתישהוא ולכן אני כה מפחדת מזה. אל תשכחי שאת חיינו כזוג נשוי התחלנו הפוך- במקום לקבל כלה מאושרת, טהורה ודואגת קיבל כלה שחורה , מלוכלכת ובדכאון. וכך הוא חי איתי 5 חודשים מאז החתונה. גם המשפחה שלי איתי במה שאחליט, מזה אני לא דואגת, כי לא אהיה לבד בעסק. השאלה אם אני באמת הכי חשובה בכל זה? ומה עם הילדות שיפגעו אם לא אעיד כי הוא ישתחרר? הוא לא יחזור לחיק משפחתו ולא יוכל עוד להשאר בעיר שלו. משפחתו עזבה אותו לגמרי, אף אחד לא רוצה לדבר איתו או לשמוע עליו. אפילו לא קוראים לו אבא יותר. ובעיר כבר פורסם שמו בתקשורת, כולם יודעים על זה. ואם אני לא יכולה להחליט בעצמי? לפעמים גם האדם עצמו לא יודע מה טוב בשביל עצמו. אולי כי הוא מבולבל, אולי כי מפחד, אולי כי חש חוסר בטחון. הרבה סיבות ואני כנראה לא יודעת מה טוב בשבילי עכשיו. ואני מתייסרת עם השאלות האלה. עם ההחלטה הזאת. בנתיים חשבתי לחכות לראות מה יהיה עם הפרקליטה, אולי היא בעצמה תחליט בשבילי ולא תעביר תתיק לבית משפט מחוסר ראיות. ואז נייגמרו הייסורים שלי. תודה שחיפת אותי מתוקה, כיף לשמוע שיש מי שדואג

לב יקרה בודאי שאיכפת...מתעניינים ודואגים... אל תרגישי שאת מעמיסה...אנחנו כאן בשבילך אני בטוחה שהמצב שאת נמצאת בו קשה מבלבל ומציף מכל כיוון אפשרי... אני מקווה שיש לך את המקום בו את מרגישה בטוחה ויכולה לנוח ולאגור כוחות... לגבי שאלתך...התשובה היא חד משמעית: רק את יכולה לדעת מה נכון לך! תהליךך המשפטי הוא קשה מתיש ומתלתל נפשית מאוד.... יש בנות שאומרות שזה היה בהחלט חלק מהרפוי...לדעת שהוא מאחורי סורג ובריח... ויש מי שלא בחרו לעבור את ההליך הקשה... גם זה קשה וגם זה קשה... ושניהם בסדר... כי מי שחשובה כאן בכל ההליך...זו רק את!!!! כל אחד יש את הרצון והאינטרס שלו למשפט.... האינטרס שלך צריך להיות רק את!!!! וחשוב שתדוני עם המטפלת מה נכון לך... כל בחירה שתעשי היא בסדר...היא נכונה... גם ללכת למשפט... וגם לא.... לבחור בעצמך....במה שיועיל לך!!!!!!! איתך יקירה ובשבילך אידה

תודה לכל התומכות מקווה שאחזור יותר חזקה מי כמוכם יודעת כמה קשה להעלות וכמה קל לרדת

למרות הקושי.. מקווה שהעליה תהיה טובה וקלה . . .

הייי שלי מה דעתך שנתקין מדרגות נעות , כך לא תיפלי כי המדרגות יעלו אותך חזרה למעלה ? סתתתתתםםםםםםםםםםם , צוחקת מה המצב ? מרגישה יותר טוב ? אז , שיהיה לך לילה רגוע , ותשתדלי להכנס גם מחר , תעדכני , בסדר ? חתולת אשפתות

יש לי אישית בעיה עם הודעות אובדניות בפורומים בכלל ופה בפרט. האם יש כאן כללים לגבי הודעות כאלה?

אם יש כזו אבקש תמיד להודיע לי...כי לא תמיד אני בפורום. תודה

"אם היה לי רשיון נהיגה ואוטו הייתי לוקחת אותו לנסיעה שקורעת את הכביש ואת האויר פותחת מוסיקה ברעש מחריש אוזנים ומתרסקת ישר לתוך התהוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם " זאת לא נחשבת בעינייך הודעה אובדנית??

קוראת מה אתן כותבות, חושבת על הזמנים הקשים, בהן אנו נשברות ומרגישות כל כך לבד... יש לנו את הפורום, חלקנו אולי מקבלות תמיכה נוספת ממטפל/ת מקצועי/ת. ומה עוד? ביום יום? האם אנו יכולות לבקש עזרה? האם יש סביבנו אנשים שאנו יכולות לבטוח בהן עד כדי שנוכל להישען עליהם ולבקש מהם תמיכה? איך אנחנו יכולות באמת להיעזר ובמי?

היי אסתר אני מניחה שאפשר לקבל תמיכה מחברה קרובה , כן , חברה אינטימית , למי שיש אחות קרובה , כזו שגם מראה שאכפת מה שקורה לך , מי שיש לה אמא שלא שופטת אותה , חוץ מאנשים שכבר איכזבו !!!!! חתולת אשפתות

תמיכה- מילה מינורית שהר של משמעויות טומנת בתוכה.... תמיכה היא הבטחה של הקרובים לנו מכל שיהיו עמנו בעת צרה, מבוכה ומדוכה.. באמפטיה וסימפטיה ללא שיפוטיות והטחה... תמיכה היא הקנית תחושת ביטחון שיש על מי להשען ושהוא לא יפנה לנו עורף באש ובמיים ובמועד לחזון. אך אל תשכחי יקרה שתמיכה הבטיחו לנו כל אלו שבגדו בנו ומעלו באמוננו שוב ושוב...לבלי שוב. כך שלעיתים רצוי לפזר את הביצים בכמה סלים- כמה וכמה מקורות תמיכה.. .על מנת לא להשבר ברגע האמת...באין כיסוי להבטחה. כאן למענכן. שדה ניר.

הייי ילדת יום הולדת, איך עבר עליך היום ? האם נהנית ? אני מאוד מקווה שעבר עליך יום מהנה . אם בא לך , ספרי . חתולת אשפתות

התחיל בטוב.... נמשך בטוב.... נגמר - עם טעם של עוד ! :-) אומנם נגמר... כי התאריך עבר- אבל היום החגיגה נמשכת! תענוג תודה לך . אגב, שלחתי לך אתמול אימייל- לא קיבלת?! אם לא, אז תשלחי לי את . . . . .

אחרי הסערה חלונות נפתחו רק לאישה אחת שהרוח לקחה את ביתה הזמן כמו עצר מלכת והיא כל הזמן זוכרת

מקווה שתראי ימים טובים יותר ! מגיע לך הטוב! ענבל.

היי גלגלוש כל המילים של כולם אומרים המון כאב ועצב , ואת עכשיו מבולבלת , לא מוצאת את המילים , את כל הזמן זוכרת , גם אצלך הזמן עצר מלכת ?????????? אולי אפתח לך דלת , ואושיט לך את ידי , מבטיחה ששום סערה לא תיקח אותך, לאן שלא תרצי . אז הנה , קחי , ובואי אלינו , חזרי , ואל תלכי שוב לאיבוד , את לא לבד , אנחנו פה איתך , ובשבילך . חתולת אשפתות

ולא קשור למה שכתבת לי שאני בזמן האחרון שומעת את הפינק פלויד המוסיקה שאחי היה שומע הרבה בתור ילדה אני זוכרת את זה אז זה היה בתקליט,אולי זה דרך להתחבר או דרך להתגבר על געגוע כי הרבה שנים אנחנו בלי קשר בכלל ולא פעם אני חושבת עליו לטוב ולרע, מאבדת את כל האחיזות שלי ומחפשת את מה שאין בעצם

אלוקים , עשה אותי כלי לשלוותך. במקום בו מקננת שנאה- תן לי לזרוע אהבה; במקום שבו עלבון – סליחה; במקום שבו ספק – אמונה; במקום שבו יאוש – תקוה; במקום שבו חושך – אור ; במקום שבו עצב – שמחה; אדון עולם, עשה שלא אתאווה כל כך להיות מובן אלא מבין להיות אהוב אלא אוהב כי בעת שאנו נותנים אנו מקבלים כשאנו סולחים יסולח לנו כאשר אנו מתים אנו נולדים לחיי נצח. אנא, תן לנו שלושה דברים – אומץ לב – לשנות דברים שביכולתנו; שלווה - להשלים עם דברים שאין ביכולתנו לשנותם בינה - להבדיל בין אלה לאלה. (מתוך תפילה עתיקה)

היי אידה אהבתי את התפילה , אאאאאמממממןןןןןןן חתולת אשפתות

אולי הם יצליחו לפזר את החושך שמכסה אותי עכשיו

תודה על המילים היפות.........

מה שלומך לב יקרה? אידה

יש 2 לבבות.... לפחות אידה

שלום וברוכה הבאה לך! כאמור, נורא הזדהתי בכל מה שקראתי... והאמת, שכולן יכולות להזדהות איתך.. כל אחת שואפת לטוב, כל אחת רוצה לקום בבוקר עם חיוך .. ולא עם מועקה שמורידה אותנו לריצפה. זו לא בקשה גדולה, אם כי, את נמצאת בטיפול.. את מרשה לעצמך לעלות עוד דברים, לדבר עליהם.. ולעבור שלב שלב .. -אין יותר טוב מזה. אומנם, המאבק ארוך..קשה... ומעייף! אבל- האמיני לי - יש תוצאות! וכמו שיש את הימים הרעים! יש גם את הימים הטובים! יש אותם- אפשרי להם לבוא אלייך - אפשרי לך להנות ממשהו טוב אחד... וכשטוב- אל תאפשרי את הנפילה! אחרי הכל- ה-כ-ל = רק בידינו! ואנחנו כאן איתך, נוכל לעזור .. לתמוך... ופה -את לא תיהיי לבד! ערב נעים שיהיה.. מקווה שלאט לאט הכאב.. לא יהיה אצלך.. ענבל.

אותו ערב היה שחור משחור, גהינום טוב יותר מזה, לא יכלתי ולקחתי קוקטייל, הקטע הוא שבעלי הקדים בחצי שעה וראה אותי על הרצפה ואת כל התרופות זרוקות על השיש, הוא ישר הבין .... זהו עכשיו אני מאושפזת, מרגישה הרבה יותר טוב, בעוד שבוע בערך אשתחרר, בי בי, שלי.

שלייייייייייייי , ברוכה השבה , הדאגת אותי מאוד , היתה לי תחושה כבדה שאת הולכת לעשות את מה שעשית , צר לי נורא שכך התגלגלו העינינים , אני מאוד מקווה שעכשיו תחזרי לעצמך , ותשתחררי הביתה בהקדם . אני שמחה שאת בחיים , ומקווה שתחזרי בהקדם לקחת פה חלק בכל השיחות שלנו , אני בטוחה שיש לך מה לתרום מהנסיון שלך , מהכח שלך , ובטח עוד דברים שנגלה בהמשך . החלמה מהירה , חתולת אשפתות

שלי יקרה צר לי שכך התגלגלו העניינים.... מה שלומך? מקווה שמעכשיו תוכלי לבחור....בחיים... לעזור לעצמך... אנחנו כאן בשבילך אידה

שמחה שחזרת... מאמינה שלא סתם בעלך הקדים..... אולי הנשמה שלך בחרה בחיים למרות הכל... כל שנותר הוא אכן לחזור, אכן לחיות לא קל ולא פשוט, אבל אפשרי, לאט לאט ובלי ציפיות רבות מידי מעצמנו מחבקת ומחזקת

בוקר טוב לכולן........ אני חייבת לציין שלקח לי די זמן להחליט להצטרף לפורום. אני מניחה שזה טבעי אך אני יודעת שלפחות במקום הזה אני לא לבד....... כואב לי שיש כ"כ הרבה נשים שעברו מה שאני עברתי..... אזרתי אומץ וכיום אני מטפלת בעצמי ואני יודעת שבסוף בסוף אני אהיה בסדר ויבוא היום שגם אני אהיה מאושרת - אך עד שהיום הזה יגיע עלי לחצות בזהירות את היער השחור, אני כל הזמן נזכרת בעוד ועוד דברים והכל "צף", הייתי כ"כ רוצה שיהיה משהו או שיקרה לי משהו שיעשה לי טוב, שיתן לי תקווה, נמאס לי להיות כ"כ חזקה "ולהרים" את עצמי כל פעם מחדש. הבדידות חונקת אותי האנשים שלצידי אינם יכולים להעניק לי תשומת לב של 24 שעות ביממה והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי פשוט בודדה וזה כאב עצום, התקפי החרדה שתוקפים אותי פתאום באמצע היום ומשתקים אותי גם לא כ"כ עוזרים....... זו בקשה מוגזמת מדיי שיהיה לי קצת טוב? שאני אקום בבוקר עם חיוך ולא עם עצבות בעיניים? מתי יגיע תורי להיות מאושרת באמת? מתי??

ברוכה הבאה , את תהני כאן, משום שזה פורום סימפטי ובכלל אף אחד לא מכיר אותך וזה נחמד להוציא מהלב בלי לחשוש הרבה. לעזור לך כרגע? אני לא יכולה לכתוב לך משהו מעודד, כי אני מרגישה בדיוק כמוך, בחרה. [סליחה על המילה] אני מקווה שאת מטפלת בעצמך עם צוות מקצועי, שלי.

ברוכה הבאה כאב הלב , לכולן קשה בהתחלה , כל ההתחלות קשות , כל מה שאת אומרת , זה פשוט טבעם של הדברים , להיות חזקה , ליפול , דברים צפים , להרים את עצמך מחדש כל פעם , ברור שאף אחד לא יכול להיות לידנו כל שעות היום והלילה , והבדידות , או כן הבדידות , הכאב , הכל נמצא שם , התקפי החרדה הם חלק בלתי נפרד מחיי היום יום , כך שאת רואה , את לא שונה מאף אחת מהבנות כאן , את יודעת , התקווה של כולנו היא לקום בבוקר עם חיוך , למה שזה יהיה יותר מידי ? תורך להיות מאושרת תלוי רק בך ,............, אם לא תוותרי , תילחמי בכל הכח , לא תרימי ידים , יהיה קשה , לא חשוב מה , לעולם אל תוותרי על התקווה להיות כבר שם , זה דורש טיפול , לוקח זמן , יש נפילות בדרך , אבל קמים מכל הנפילות וממשיכים הלאה . אז ....... רק אז , בהמשך , תרגישי את האושר , דברים יתחילו להסתדר לך בהדרגה , ותהיה לך הקלה עצומה . מחזיקה לך אצבעות חזק , בהצלחה . אני פה בשבילך חתולת אשפתות . כמעט שכחתי , ישנה עוד מישהי פה בפורום , ותיקה , שהשם שלה כמעט כמו שלך , לב כואב .זה שמה .

שמחה שהחלטת להצטרף.... מקווה שתשארי ותוכלי לשתף ...לספר לקבל תמיכה בעיקר לא להיות לבד... אנחנו כאן בשבילך.... והאור....הוא שם....רק צריך להצליח לראות אותו... לבד קשה....יש מי שעוזר? תומך? טיפול? אידה

בקעתי מקליפת הביצה! את מכבה את האורות?! מדליקה 22 נרות (+1 לשנה הבאה) דממה... רוצה להביע משאלה: רוצה אני לאחל.. גם לכן יקרות ואוהבות... וגם לי- שלמרות המלחמה האין סופית הזו... שבה אנו שורדות יום יום..שעה שעה... (ואפילו בלילות שאין מנוחה)! שיהיה טוב. שהכאב והבכי... שהמועקות והצער... - רק ירימו אותנו ... רק יראו לנו שאפשר אחרת. שנוכל אנו להשתלט על הכאב.. - ולא הכאב בנו. שלאט לאט... נוכל לראות את האור בקצה המנהרה, לראות את התקווה- לראות את הצד החיובי... בכל המלחמה הזו. דיי לצרותינו! יומולדת שמח לי...

ענברי המון המון מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! משאלתך תתגשם - אין לי ספק בכך :) ובנתיים שהיום הזה יהיה בשבילך יום מאושר ושמח הרי זה היום שלך.... יום מיוחד במינו שקיים רק פעם בשנה תחגגי עד שתתעייפי תרגישי חופשייה לעשות הכללללללללל שכל דבר שיתחשק לך יצא לפועל שזה יהיה חג אמיתי חג שלך..... מזל טוב שחף

אלפי תודות לך אהובה! יומולדת יש רק פעם השנה.. אך אני חוגגת פעמיים (גם בתאריך העברי..) תודה מתוקה, אוהבת ענבר.

http://gourismitha.com/Images/Disney/birthdaypooh.jpg דמעה

תודה מתוקה! יומטוב שיהיה לך אוהבת.........

מאחלת לך שכל הפצעים יגלידו

מזל טוב ליום הולדתך היום,מי יתן וכל משאלות לבך יתגשמו,מאחלת לך שקט נפשי,בריאות,אהבה,והרבה אור בתוך החושך ושתמשיכי לתת לעצמך את מה שמגיע לך כי מגיע לך המון של טוב ממני בחיבוק

תודה נשמה טובה! שמחתי לקרא את הברכה! אוהבת . . .

אני כל כך רוצה להוציא החוצה את כל הרע שאני מרגישה, את כל הפחדים והבלבול אבל אין לי למי. כל פעם שאני מתקרבת מספיק למשהו בשביל לשתף אותו (אותה) במה שעובר עלי - אני מתאכזבת מחדש. הם אולי ישארו קצת אבל תוך כמה ימים כולם נעלמים.ממש קשה לי עם הבדידות הזאת. מה הטעם להמשיך?

מבינה כל כך ......... אולי תנסי ללכת לטיפול?! מכירה את זה שאין לך למי לספר... או מספרת אבל להם אין מה לאמר... זה לא כיף ולא נעים. לכי לטיפול! בליווי מישהי מקצועית.. שתוכל לכוון אותך.. לשמוע אותך... ולתת לך ת'מילה הנכונה והמתאימה. ויש טעם להמשיך.. אל תשברי- לא עכשיו...... הדרך ארוכה .. והסוף הוא טוב! איתך ענבר.

מיכל יקרה אין קשה יותר מתחושת הלבד....הבדידות.... עם כל דבר יותר קל וניתן להתמודד יחד... אני מצטרפת לענבר...וממליצה בחום ללכת לטיפול... ראשית תשתפי...לא תיהיה לבד... וגם תלמדי מיומנויות להתחבר לאנשים הנכונים... שאפשר לסמוך עליהם... מחזקת אותך וכאן בשבילך אידה

היי מיכלי צודקת לחלוטין , אין ספק שקשה מאוד בלי מישהו או מישהי כדי לשתף בכל מה שעובר עליך , וכל אכזבה מוסיפה לבדידות נפח נוסף , את רק שוכחת דבר אחד חשוב מאוד, שאת לא לגמרי לבד , ישנן פה המון בנות , חמות , מקסימות , נהדרות ,שלהן כן תוכלי לספר כל מה שרק תרצי , את רק צריכה לרצות , בשביל מה אנחנו פה ????????????? מה אנחנו חמין של שבת ??????? לא אנחנו פה כל הזמן בשביל כולן באותה מידה שגם בשבילך !!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז הבחירה בידיך חמודה , חתולת אשפתות

היכן את? חסרת ביממה האחרונה. . . . מקווה שרק לדברים טובים... שלך ענבר.

הייי עברייייייייי את צודקת , באמת לא נכנסתי רק משום שבני חלה , ואני צריכה לטפל בו . הוא חולה כבר יומים , לא היה לי ראש אפילו לקרא את מה שכתבו הבנות, עכשיו הוא יותר רגוע , ואני לקחתי לי פסק זמן של כמה דקות כדי לראות מה הענינים . כמה כאב וכמה עצב , כמה שירים שמדברים לתוך נימי הנשמה והלב , איזה שברון לב , הלוואי שיכולתי לנחם את הבנות , כולן זקוקות לכמה רגעים של שקט ושלווה אלוהית . ומה איתך חמודונת מקסימה , מה שלום ילדת היום הולדת ? מתרגשת????? יש לך כבר משאלת יום הולדת ? אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם , יקרה , שכל משאלות ליבך יתגשמו , שתזכי להגשים את עצמך כאשה מכל הבחינות, כמו שאת חולמת !!!!!!!!! ומעבר לזאת כל מה שאת מאחלת לעצמך , אאאאמממממןןןןןןןןןןןן . וכדי שיום ההולדת שלך יהיה יותר נחמד ומיוחד אני מכבדת אותך בעוגה . http://www.cake4u.8m.com/Family/images/Malka.jpg שיהיה לך יום מיוחד כמוך .מזל טוב !!!! מחתולת אשפתות 1

שיהיה רפואה שלימה לבנך הקטן.......... טפלי בו.....העיקר שירגיש טוב- לא כיף להיות חולים!! תודה בובי.. המשאלה -בהודעה חדשה :-)

אכן טוב לראותך כאן... היית חסרה... מבינה שבנך חולה....הרבה בריאות...והחלמה מהירה... ומה שלומך את? יום נפלא אידהנה

"את תלכי במורד של מסדרון אינסופי כל הדלתות מובילות לחדר אחד חדר ריק, על הגג שלו הגשם דופק הוא מספר, מספר לך שאת לבד התקרה בו כחולה וכחולים הקירות ותלויה בו מראה, שמראה מה היה יכול להיות ... צל חיוור, על פניה מתגלה מסתתר היא רגועה, כשסוסים רצים לה בדם קצה חיוך, היא רוצה רק לשקוע נמוך אל הפנינים, שזורחות על קרקע הים התקרה שם כחולה, וכחולים הקירות גם הים הוא מראה, שמראה מה היה יכול להיות" דמעה

היי דמעה אני מאוד מקווה שאת לא מזדהה עם השיר הזה יותר מידי , אולי תשפכי את ליבך פה במקום הזה ולא על קרקעית הים הבדידות היא נחלתם של יותר אנשים , מאשר אלה המאושרים , אז מה את אומרת ????.. אני פה בשבילך , חתולת אשפתות

רק על עצמי לספר ידעתי צר עולמי כעולם נמלה גם משאי עמסתי כמוה רב וכבד מכתפי הדלה כל אורחותי הליז והדמיע פחד טמיר מיד ענקים למה קראתם לי חופי הפלא למה כזבתם אורות רחוקים

גל יקרה מה שלומך? אני חושבת שמבינה קצת....אבל רוצה לשתף על ההתחברות לשיר? אידה

ו?ג?ם ה?ה?ד נ?ד?ם... ו?ל?א ש??ר?ד מ?או?ם ע?ת??ה א?ב?יו?ן ה?ל??ב, ע?ת??ה ה?ל??ב ע?גו?ם, ע?ת??ה הו?א ק?ר.ו?א?יך? י?ח?י?ה א?ד?ם? ו?א?יך? יו?כ?ל ל?ה?ם, ל?ב?עו?ת?י ה?ו?ה ו?ל?ר?ג?ז ה?ב??או?ת, ב??א?ין לו? כ??נ?ף-מ?ח?ס?ה, ב??א?ין לו? ח?יק-ה?א?ם ש??ל ז?כ?רו?נו?ת?

איך את עכשיו? כתבי לנו........... איתך ענבר.

כמה כאב את מביעה בלי מילים , עומס , כבדות , אכזבות , חמודה , אני מבינה שקשה לך נורא עכשיו , אבל מה דעתך בכל זאת , להקיא מתוכך את מה שנשאר עם מילים , והפעם עם מילים משלך ????????????????? שולחת חיבוק גדול חתולת אשפתות

מילים כרגע מעופפות להן בחלל בלי סדר,מתרוצצות לא יודעות לא נשמעות כי הן חלשות מידי,מחפשת להאחז במשהו ולא מצליחה,יש בי יצר נידודים לחפש את מה שאין בעצם,פוחדת להתחבר לאמת שבי,פוחדת להתחבר לעצמי,נמצאת בפרשת דרכים מרגישה כמו חול נודד שאין לו מנוחה והוא עף עם רוחות הסערה. בעיקר הולכת לאיבוד בתוך מנהרה ארוכה וחשוכה.

לא רוצה להישאר לבד למרות שאני לא באמת נשארת לבד יש לי הרבה חברות שיהיו איתי ובכל זאת.... במשך חודשיים לא יהיה אף אחד בבית חוץ ממני ומהחתולים אצטרך לדאוג לעצמי לבד לקנות לעצמי את הכל לבד הוא לא יעשה יותר חלק מהקניות במקולת לא יביא פרות וירקות מהשוק לא יעשה לי מדי פעם נס קפה אני יודעת שאני אסתדר אבל בכל זאת הייתי מעדיפה שישאר לא רוצה שיסע

שחף יקרה יודעת.... הפרידה קשה.... כל פרידה היא קשה... עוד יותר לאדם ..קרוב...אהוב....ויקר... והינה זה מתקרב... ואת מרגישה... את מה שפחדת כל כך להרגיש.... ברור שתעמדי בכך.... אבל...עכשיו זה קשה.... ואת מתחילה להכין את עצמך... מחזקת וכאן בשבילך אידה

אני מתארת לעצמי כמה הפרידה ממנו קשה. אני מאמינה, שככל שהימים יעברו, השד שנראה גדול עכשיו... לא יראה כך ! ויהיו חברות, ויהיה עם מי להיות... והימים יעברו להם... והוא יחזור. יהיה בטוב אחות יקרה שלך ענבר.

היי שחף כן , להיות לבד חודשיים זה הרבה זמן , אבלללללל כמו שאמרת לא תהיי לגמרי לבד , ואולי ישנה איזו חברה שיכולה אולי לבוא אליך מידי פעם לישון אצלך , את גם יכולה לגלות בזמן הזה שללכת למכלת , יכול להיות דווקא נחמד , ולקנות אולי גם דברים שסתם בא לך באותו הרגע , וקניות בשוק , עם כל ההמולה , הריחות , והצבעים יכולה להיות חוויה כן נחמדה , אני יכולה להעביר המון זמן בשוק , רק מלהסתכל כל פעם על דברים חדשים , דוכני בגדים ותיקים , צעיפים , ומה לא . אולי תנסי לבדוק אם ישנם בבית דברים שמזמן כבר רצית "להזיז" אותם ממקום שיבתם למקום אחר, ופשוט סתם לא בא לך, הנה לך זמן לשינוי , סרטים טובים שרצית לראות , ספרים טובים שרצית לקרא , ואל תשכחי שאת גם לומדת , את תהי עצמאית ואדונית לזמן הפנוי שלך , ותוכלי לנצל אותו לפי העולה על רוחך . שיהיה לך רק טוב חתולת אשפתות

תודה על העידוד זה חשוב לי וכעיקרון אני יודעת שאני אהיה בסדר למכולת אני הולכת גם כשהוא איתי, פשוט לפעמים זה מתחלק בין שנינו לשוק אני קופצת מדי פעם אבל אני לא סובלת את הליכלוך ואת ההמוניות שלו אז לא נראה לי שאני אלך לשוק גם כשאהיה לבד אקנה אצל הירקן למרות שזה יקר יותר וכבר כמה חברות הציעו לי לבוא לישון אצלן או שהן יבוא לישון אצלי מדי פעם למעשה אני מאמינה שלא יהיה לי הרבה זמן פנוי כי בתקופה האחרונה לא יוצא לי הרבה להיפגש עם החברות שלי אז כשאני אסיים את הסמינריון שלי בשבוע הבא אני אתחיל לפצות על התקופה הזאת ורוב הזמן אהיה עם החברות, שחלקן לא ראו אותי הרבה זמן אז אני די מסודרת

צריחות שצרחתי נואשת, כואבת בשעות מצוקה ואבדן, היו למחרוזת מילים מלבבת, לספר שירי הלבן נגלו חביונות לא גיליתי לרע, נחשף החתום בי באש, ואת תוגתו של הלב הכורע יד כל במנוחה תמשש

זה גדלות לאין תיאור ושיעור.......להקיא ולהוקיע את התחושות הקשות בעיתות משבר.......לשתף ולשחרר על מנת שהמצב ישתפר! אגב אורחא השיר אלי אישית מאד מאד מדבר! האם הוא פרי עטך נשמה שלי?!

לא, לצערי אינני יכולה להגיד ששיר זה הוא פרי עטי, זהו שירה של רחל המשוררת. אך אני כל כך מזדהה עימו ברגעים אלו שהייתי חייבת לרשום, לשתף

נואשת יקרה מגדולי משוררי האומה.... וגם הקטנים...והמוכשרים... מתוך הכאב יצרו את יצירות היפות והמרגשות ביותר... והינה את...מתך כאבך.... יצרת את שירייך ואם זהו אחד מהם... כשרון בהחלט יש... לצערי גם המון כאב איתך אידה

לא, זהו שירה של רחל המשוררת וברגעים אלו אני מזדהה עימו אך הנה שיר פרי עטי: אומרים שזה יגמר אומרים שזה יפסק אך לא אומרים מתי וזה כואב וזה שורף ווזה שובר לי את הלב אז אלוהים שלי, אולי אולי תגיד מתי...

אני מנסה למצוא מילים כדי לכתוב ואיכשהו הן חומקות מבעד לאצבעות המון דברים מתרוצצים בראש וכאילו דבר אינו נוגע לי היום יום ראשון מזה שנים (נדמה לי) שאני ל-ב-ד בבית לבד לבד בלי אף אחד שישגיח בלי אף אחד איתי וקמתי והכנתי ארוחת בוקר כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם לאכול ארוחת בוקר כשאין אף אחד... ואכלתי וסידרתי קצת את הבית וקצת כלים וכביסות (אחרי הכל זה בעצם גם הבית שלי) ואז הגיע רגע מוזר שבו הייתי צריכה לפתוח את דלת הכניסה ולצאת לחצר כדי לשים כביסה ואז קלטתי שאני לבד ואני אפילו בחוץ בחצר לבד ונלחצתי והתקף חרדה קטן ושיחה ארוכה עם הארנבון המקסים שלי גרמו לי להבין שאני לא אתן לו לעצור לי תחיים אז נשארתי בכוונה עוד כמה שניות בחוץ כדי להרגיש את החצר ולנשום את הפרחים ונכנסתי פנימה נעלתי הכל היטב ורצתי למעלה... כמה דברים פשוטים הם בעצם לא מובנים מאליהם ורק ברגעים כאלה אני קולטת אותם.... ועכשיו קצת מפחיד לי בבית אז באתי לכתוב קצת כדי להירגע ועוד כמה שעות נוסעת מכאן עד שכולם יחזרו ובעצם אני לבד בבית וכבר עברו שנים מאז הייתי לבד בבית הזה.. ואני ילדה גדולה אסור לי לשכוח את זה גם אם הוא יופיע היום אני לא מי שהיייתי משננת את זה כמו מנטרה אז זהו דיי עם בילבולי השכל על הבוקר.. שיהיה שבוע טוב לכולם...

כל הכבוד!!! שיחקת אותה!!!! את גדולה!!!! מחזקת ומחבקת

היי ילדונת מבינה אותך כל- כל , למרות שאני כבר לא גרה יותר בבית ההוא , שם המנוול , גר עדין עם אמי , והוא לא אבי , הוא בעלה , שרצה לבעול גם אותי , אין פעם אחת שאני מגיעה לשם לביקור , למרות שזה לעיתים רחוקות , שאני לא נתקפת בהתקפי חרדה , למרות שאני לא לבד אתו , זה תמיד מזכיר לי את הזמן שכן היינו לבד והיא מאושפזת בהריון ממנו , אולי טוב שנפל לה , לטיפוסים כמוהו , לא מגיע שיהיו ילדים , חייבת חמודה לטפל גם בנושא החרדה , אני היום על כדורים כדי שאוכל לתפקד , להיות לבד זה קשה מאוד , אבל אומר לך משהו , אני שמחה מאוד שמצאת מקום טוב להגיע אליו , ולשפוך את ליבך , ואנחנו כאן כדי לחזק את ידיך . את לא לבד , חתולת אשפתות

היתה לי אחלה של שבת! היינו בערך 19 נפשות, ועשיתי קטעים כל השבת . . . יותר צחקתי מאשר לא. היה לי כיף. מקווה שהטעם הטוב של השבת, תשאר אצלי. הוא- גם היה, אבל כמו שאמרתי, לא ממש התייחסתי אליו. היו כאן ילדים, גם אחיינים שלי וגם ילדים של בת דודה שלי, הם שיחקו ב"אבא -אמא" .. ו"רופא -חולה" ... אבל, ברמה קצת אחרת ושונה ממה שאני הכרתי. אז, קצת היה קשה לי .. כי זה זרק אותי היישר לשנות חיי בעבר. וכמו שאמרתי, יש לי אחיינית שהיא קופי שלי, והיה לי קצת קשה לראות אותה. . . אבל, בתכלס, שורה תחתונה- נהנתי מאוד השבת. בעיקר בגלל שצחקנו על גיסתי -אישתו של אחי הגדול. ...ואפילו הספקתי לרדת עליה... ולריב איתה בקטנה. וזהו, שירבו ימים כאלה. (חוץ מהסיוטים שתקפו אותי בשנתי - אחר הצהריים) שבוע טוב ומקסים לכן. אוהבת.

שכל השבוע יעבור לך בהרגשה של השבת הזאת!!!!!!!!!!!!! שחף

הלוואי וכך הוא ימשך ! ! ! ! ! ! ! תודה מאמי.

כן ירבו כאלה סופי שבוע , ובהחלט שיהיה גם לך שבוע נפלא ...........

כן ירבו שבתות וימים כאלה! רק את אלה אני אוהבת!

תיפתח מצוין לשבוע טוב וגדוש בבשורות טובות, ישועות ונחמות. שמחתי לשמוע....

תודה מתוקה, בקרוב אצלך......... ואיך את מרגישה? איך עוברים עלייך הימים? יומטוב אחות יקרה!

שבוע טוב מה שלומכן יקירות? במעט זמן שהיה לי , לא הצלחתי להכנס לאינטרנט....מעצבן... אני מקווה היום להתייחס לכל ההודעות... שיהיה שבוע נפלא.... גשם...אם אפשר קצת הפסקות... איתכן אידה

ושיילך הגשם מכאן כבר! בעעעעעע לא סובלת אותו. שבוע מעולה גם לך! אוהבת. ענברפו.

שמחה איתך... זה מראה לנו שאכן אפשר גם אחרת.... ולדעתי גולת הכותרת המשתמעת מדברייך היא שאכן הצלחת לא להתייחס אליו וכך הצלחת לעבור שבת טובה... יש עדיין כמה דברים שתלויים בנו ואנו יכולות להצליח בהם... מחזבקת

כן, לא האמנתי שאפשר למרות הכל - לחיות אחרת! כוח רצון! זו הנקודה שצריך לזכור! ....... ערב נעים! ענבל.

לפני זעקת העזרה אני חייבת לעדכן אתכן כדי שתבינו מה קורה: אחרי שבוע שבו הוא נעצר, השופט ביטל את צו איסור הפרסום וכמובן שמאיפה כל זה נודע לנו , מהתקשורתתתתתתת. כן כן זה התפרסם כולל השם שלו. ואני מעצבים צלצלתי לרדיו להגיד למפיקה שהחוקר הפרטי ששכר המניאק פשוט שיקר במה שאמר (אמר ברדיו שאשתו התלוננה עליו כי רוצה להתגרש ממנו ולכן הסיטה את המשפחה נגדו), אני אמרתי למפיקה שאני לא רוצה לעלות לשידור אבל שאני זאת שהתלוננתי! ואשתו לא ידעה מזה עד לפני 3 שבועות שאני סיפרתי לה בעצמי. וכך השדרנית אמרה ברדיו. בקיצר אני ממש כועסת על החוקרים שלנו שלא דיברו איתנו, לא הודיעו כלום ושהכל הגיע אלינו בבום מהתקשורת. אפילו זה שצו איסור הפרסום בוטל. סוף סוף אתמול החוקרת דיברה איתי ,ושלא תבינו לא נכון,אני צלצלתי אליה. בקיצר אמרתי לה כל מה שיש לי להגיד , היא די התעצבנה שאמרתי לה שיש מאחורי הניירות שלהן גם אנשים, בני אדם שנפגעים מכל זה. היא אמרה שהם לא רצו שיבוטל צו איסור הפרסום וגם לא הוא... אבל מי שרצה זה השופט בעצמו אז לכן קבע כך לא היה לה מושג על החוקר הפרטי שהוא שכר ודיבר אתמול ברדיו וגם לא על מה שאני אמרתי ברדיו. אמרה לי ששבוע הבא היא מקווה שאני אפגש עם הפרקליטה- התפלאתי מאוד כי חשבתי שעד המשפט אם יהיה לא צריכים אותי יותר. אבל מסתבר שכנראה הפרקליטה רוצה לחקור אותי גם. שאלתי אותה מה זה אומר? אם זאת ממש חקירה כמו שהיא עשתה לי. אז החוקרת אמרה שאפילו יותר גרוע. שאלתי אותה מה יקרה אם אני לא ירצה להעיד בסוף,אז היא אמרה שהתיק יסגר והוא ישחורר. אוףףףףףףף אני בטוחה שאני לא רוצה לעשות את זה, לא רוצה ללכת לפרקליטה ולא להעיד בבית משפט, אני מפחדת ויודעת שאין לי כוחות להמשיך מפה הלאה. אבל מצד שני היא אמרה לי בעצמה שכל התיק תלוי בי, אם לא אעיד אז התיק ייסגר והוא ישחורר מהכלא. אני ממש לא יודעת מה לעשות, חייבת את עזרתכן. לא יודעת איך להמשיך מפה. לא רוצה להמשיך בכלל אבל הכל תלוי בי! הצילווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

מה , את רוצה להגיד שאת עוברת את כל זה לבד, בלי תמיכה של אף אחד מהמשפחה ?............. אין שם אף אחד לתמוך בך ? לייעץ לך ? זו באמת החלטה כבדת משקל , במיוחד אם את לבד במערכה , מה את מרגישה שנכון לך לעשות ? אולי תבקשי עזרה מהמשפחה ,משהו שיוכל להיות אתך עכשיו , חתולת אשפתות

אני חושבת שקודם כל את צריכה לחשוב על עצמך על מה שנכון לך כי את זו שתצתרכי לעבור את זה, לא מישהו אחר תנסי לחשוב עד כמה זה חשוב לך להרשיע אותו וכמה כוחות את יכולה להשקיע בזה תנסי לשים את זה אחד מול השני אולי תכתבי לך את היתרונות והחיסרונות ותראי מה יש יותר תנסי למקד את עצמך

מעדיפה לא לעשות את זה ,אבל זה בשביל עצמי. רק אם אני חושבת באופן אגוצנטרי. הבעיה שהתיק תלוי בי, במפורש הכל תלוי בי. ואם אני מוותרת התיק ייסגר והוא ישוחרר. אני לא מחפשת נקמה,לא מעניין אותי אם יישב בכלא או לא. מבחינתי קיבל את העונש שלו. הכי חשוב היה לי שיתרחק מהמשפחה שלי, מהילדות הקטנות. וגם שם רע כבר יש לו כי זה יצא לתקשורת. ו.. יש לי תמיכה של משפחתי הבעיה שהם אומרים לי להחליט בעצמי וזה לא ממש עוזר.

אני אתך בעין הסערה....... מה דעתך ללכת על הסדר טיעון כוללני? בו תחסכי את כל מתן העדות וההתערטלות הנפשית...ותרוויחי סכומים נכבדים שישקמו את נפשך הפצועה ונשמתך השסועה וישקמו את חייך מהפגיעה...?!! אני בכיוון של עסקת טיעון.....מאחר ואין לי כל עניין בנקמה מתוקה- שיישב תחת מעטה של סורג ובריח..........כי אם שיחדל ממעשיו מכאן ולהבא..ושאני אשתקם בזכות המשאבים והפיצויים שלבטח אזכה בו בהסכם עסקת הטיעון- מעוצמת הפגיעה.... מאחלת לך הצלחה ותחושה של שלמות בכל דרך שתבחרי לנכון....ואל- נכון...

אחראית על זה החקירה, אם תהיה עסקת טיעון או לא. לי אין קשר לכך כי לא אני המתלוננת. אין לי גם עורך דין ולא אמור להיות הבנתי ,שוב כי לא אני המתלוננת אלא רק עדה מרכזית. הלוואי ויגיעו לעסקת טיעון, הלוואייייייייייייייייי. רק שלא אצטרך לעבור את כל זה.

זה מה שאני מרגישה... חברה שלי, יחותר נכון הייתה חברה, שעשיתי למענה כל כך הרבה, כדי שתרגיש טוב עם עצמה כי היא היה לה קשה (נישואים שכשלו) פתאום הפכה את עורה מה שנקרא... ולחשוב שסיפרתי לה הכל, הכל!!!! כל כך מצטערת על זה.... אסור לסמוך על אף אחד!!

היי נואשת מצער מאוד לשמוע שמישהי שחשבת לחברה כל-כך קרובה , הופכת את עורה , למה את בעצם מתכוונת ? היא כבר לא חברה שלך יותר ? רבתן בצורה קשה ? או שהיא פתאום לא רוצה לדבר איתך , לשתף אותך , או מה ? את נשמעת מאוד כואבת ומאוכזבת , אני יכולה לעזור במשהו ? רוצה לספר מה קרה , ? בא לך לשפוך החוצה את תחושת האכזבה והניצול שאת מרגישה ? אני פה בשבילך , מוכנה להקשיב לך ואם אפשר לתמוך בך , חתולת אשפתות

סיפרתי לה הכל, הכל!!! את הדברים הכי אישיים והכי כואבים שלי, את הסודות הכי כמוסים וכואבים, נחשפתי בפניה, נפשית, לגמרי! ופתאום הבחורה מסננת, לא עונה למיילים, לטלפונים לSMS, לכלום! כבר כמעט חודשיים ככה אני מבחינתי מחקתי אותה, לא יכולה לסלוח על יחס כזה, במיוחד לאור כל מה שעשיתי למענה ואחרי כל מה שסיפרתי לה אני לא יכולה אפילו לתאר את תחושת האכזבה

מצאתי עצמי, ככ מזדהה איתך! לא פעם ולא פעמיים עשו לי את זה! זה קשה... זה כואב....... זה שובר... נותן תחושה שאי אפשר לסמוך על אף אחד. מצטערת לשמוע שזה מה שנגרם מהכל. ועוד להעלם בלי לאמר מדוע ולמה?! ככ מוכר! אלוהיםםםםם ! נותר לי לאמר לך, שהימים הכואבים האלה יעברו. לעולם לא תשכחי את זה! אבל, ככל שהימים יעברו- תחושת הכאב תרד! ...ומקווה אני שתמשיכי לסמוך (כמה שאת יכולה) על אנשים, כי אני יודעת שזה קשה. מקווה שיהיה לך שבוע טוב, ענבר.

הקניית תחושה שאת אדם זר ומנוכר ממכר כה קרוב ויקר.. היא איומה.....מאכזבת....וכואבת....ומתסכלת... אוכל לנחם אותך בכך שהזמן מעניק צרי ומרפא לחולי הנפש.... וככל שינקוף הזמן הכאב יתעמעם..יתפוגג ויעלם לגמרי...וישאף לאפס....... לי היתה חברה שנהגה באופן שרירותי כפי שאת מתארת....ואף למעלה מכך....לאחר שהענקתי לה את כל ישותי, מיטב כספי ועזרתי.......וכשנזקקתי לה היא זרקה אותי כאבן שאין לה הופכין....והגדילה לעשות ודיברה בגנותי על לא עוול בכפי....... לאחר שבלעתי את הצפרדע ובלב כבד וקרוע החלטתי לסגת מהקשר למען בריאותי הנפשית..והנה לא רחק היום והיא חשה בחסרוני..כי בהעדר האדם מוערך הרבה יותר .ואז היא כרעה ברכיה לפני בבקשת סליחה, פיוס ומחילה..הבטיחה שמעשה מעין זה לא ישנה והבהירה את עמדתה שלה... וכאלטרואיסטית מובהקת סלחתי לה- על אתר וחזרנו להיות חברות קרובות-רחוקות...אומנם לא באותו לבל..אך חברות הדדית ככל הניתן.. לעיתים היא חוזרת לסורה ושוב מפשלת אך תופסת את עצמה בזמן...מתרפסת ומתנצלת... היא הפסיקה לקחת אותי כמובנת מאליה... כי דרשתי שתכבד אותי אם לא באותה מטבע...לפחות כבת אדם שמשקיע... היום היא מעריכה את מה שעשיתי ועודני עושה למענה ומדברת רק בשבחי לכל אח ורע! נואשת:כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן! היא תקלוט שהיא פספסה יהלום.......והיא תחזר אחריך ותרדוף אחריך-לא ירחק היום! אני אתך בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי. מקווה כי תתאוששי מהפגיעה במהירות האפשרית-גיבורה!

קודם כל טוב לאותך כאן.....קצת נעלמת לי.... לגבי האכזבה...אולי אפילו תחושת בגידה? נטישה? הדבר הקשה ביותר הוא לתת אמון.... לאחר עבר של פגיעה... האמון הוא הדבר הרגיש ביותר... לפעמים יש לנו צורך גדול כן...להתחבר ...כן לתת אמון.... ולפעמים יש אכזבה... איני מכירה...ואיני יודעת מה עומד מאחורי כן.... אך מבינה את האכזבה ותחושת הפגיעה.. אולי היא מחזירה לתחושות קשות מהעבר? מחזקת אותך וכאן בשבילך אידה

מגיעים החלומות והזכרונות, החלומות והזכרונות. בימים צריך לגרש אותם, לתפקד. להכין, לכתוב, לנקות, לבשל, לעזור בשיעורי בית, לנהל תקציב, להתמודד עם נזילות אמיתיות ומטפוריות, עם עייפות מצטברת, ללכת לעבודה חולה, להתחנן למנהל הבנק, ואסור שהעולם ידע. כלום. צריך להיות טובה כמו אלו שיש להם בן זוג ובית משלהם והורים נחמדים, (לא כאלו שמנסים בכוח להבקיע את מעטה ההגנה שנבנה בעבודה קשה כל כך ולייצר רגשי אשמה) ואין להם בעיות תקציב. אני ומטפל אחד מול כל העולם עם השאלה שמנקרת אם יצליח לנו בזמן או שזה יהיה מעט מדי ומאוחר מדי. והכי נורא שאין אף מקום ואף אחד שמבין. שלוש שעות בשבוע נשמע אולי מושחת אבל זה באמת לא מספיק. משאיר אותי בתחושת רעב תמידית. ובמקומות כמו כאן? תמיד אני יוצאת רעה וחסרת אמפטיה. אז לא. אני פשוט פוחדת. ואין לי כוח.

היי פיה לילה אחר לילה ויום אחר יום והשרגה לא משתנה . כל החלומות כל הזכרונות כל הכאב ההשפלה , חוסר האונים הזה שמוציא לפעמים מהדעת , המלחמות הבלתי פוסקות עם הכל ועם כולם , אני לגמרי מבינה אותך , לא שלוש שעות בשבוע גם עם היה אפשר כל יום על בסיס קבוע , ולא לשעה אחת בלבד , אלה עד שזה יגמר כבר לגמרי , או עד שיגמרו לנו כל המילים , אבל המילים לא נגמרות , והכאב לא מפסיק והחלומות ממשיכות את הרגלן ברצף של שיגרה ,והשגרה ממשיכה את עצמה כי היא שיגרה ובחוץ ??????? עולם כמנהו נוהג , ואנחנו מתוך אותו בחוץ , ולכן גם עלינו נגזר לנהוג כל יום אותו הדבר , נכון , קשה להיות אמפטית כשאת מרגישה כל-כך קשה בפנים, מי כמוני יודעת , רק שאני משתדלת לפעמים להשאיר את עצמי בחוץ , ולפעמים זה מצליח , ולפעמים לא . אל תשפטי את עצמך בחומרה , תנסי לבדוק מאיפה זה בא לך , אולי מהקושי שלך לקרא את מה שקורה פה , שתהיה לך שבת מקסימה , ואל תחמירי עם עצמך כל-כך , חתולת אשפתות

שוב צריכה לשבת מחר על הסמינריון אני כבר לא מסוגלת רוצה לנוח בשבת לא נשארו לי יותר כוחות נפשיים ובסוף אין סיכוי לסיים את זה עד סוף ינואר נהיה חייבות להמשיך גם בפברואר שיגמררררררררררררררררר כבררררררררררררררררררררררררררר והחברה הזאת שלי גם גורמת לי להרגיש לא טוב היא לא נותנת לי להיכנס לפורום כועסת עלי אם אני רוצה שניה לבדוק מה כתבו כאן וגם בקושי מסכימה לעשות הפסקות בלימודים הרבה פעמים אני צריכה ממש להתחנן להפסקה והסברתי לה הרבה פעמים שאני חייבת הרבה הפסקות אבל היא כאילו לא שומעת אותי לוחצת עלי למשוך עוד ועוד אני כבר התייאשתי כמעט הפסקתי לבקש הפסקה אז נחים ממש מעט זה ממש ממש לא כיף מה שמחכה לי מחר

מאוד מבינה את התסכול שלך...מאוד קשה כשאנשים אחרים מסרבים לכבד את הגבולות שלנו..אני יודעת שבשלב הזה של הסמינריון כבר מאוחר מידי ללמוד עם מישהי אחרת אז מכיוון שאין ממש ברירה אני מציעה לנסות להזכיר לעצמך למה בעצם את לומדת בכלל..להזכיר לעצמך שבסוף התהליך הזה תהיה לך האפשרות לעבוד במקצוע שאת אוהבת...שההשקעה הזאת עכשיו היא למען עתיד טוב יותר... יודעת שקשה...מחבקת... דמעה

http://www.fantasy-graphic.com/Magic-Dragon.jpg דמעה

למזלי, חברה שלי לא יכלה לשבת היום עד 8-9 בלילה אז סיימנו מוקדם ויש לפני עוד ערב שלם :) אני ממש ממש שמחה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מקווה שהכייף הזה יימשך לך גם למשך השבוע. שבוע טוב. חתולת אשפתות

יודעת כמה זה מרגיז. שלא נותנים הפסקה וכל זה! אני מקוה שזה עבר לך בטוב... אחרי הכל , זה כל כך חשוב הלימודים האלה. . . . שבוע טוף שיהיה ענבר.

עבר בסדר למרות שהיו חסרות לי כמה הפסקות עפילו כדי לאכול נאלצתי להתעקש אבל העיקר שזה נגמר ונשאר לי קצת ערב פנוי

לא הייתי כאן הרבה זמן כינסיתי להתרחק, לשכוח, לצאת מהדיכאון שאןפף אותי.... ללא הצלחה... נמאס לי מהחיים האלה... מרגישה שאני נופלת לבור ללא תחתית!!!!!!!! אההההההההההההההה!!!!

היי נואשת מה שלומך , חבל שהתרחקת כל-כך הרבה זמן , אולי אם היית נשארת היינו יכולות לתמוך בך במקום הרע הזה שאת נמצאת בו עכשיו , אולי בא לך לדבר ? בא לך לשפוך את הלב ? נורא קשה לשאת את כל הכאב ואת כל העצב לבד , אני פה בשבילך , מוכנה להיות גלגל ההצלה שלך , רק אל תישארי לבד . קשה לצאת מדכאון לבד , כולנו פה בשבילך . חתולת אשפתות

יש רגעים שאני חושבת שיצאתי מהתחושות האלו.. שהכל יהיה בסדר! שהתקדמתי הלאה... אבל אז קורים הדברים הקטנטנים האלו.... הדברים שמחזירים אותי 100 צעדים אחורה...שגורמים לי לחשוב שלעולם לא אפטר מהתחושות הללו... שלעולם לא אהיה מאושרת באמת, ב- 100% על כל צעד קדימה אני לוקחת 2 אחורה... רוצה לבכות, אבל הבכי כבר לא יוצא, נגמרו הדמעות, העיניים כבר יבשות... אין מה להוציא

שלום לתמימות למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות אין בסוף עולם אחר קבעתי פישה עם איזה איש חכם אמר לי שאני כועסת לא את הכל הבנתי שם בסוף הוא לקח את הכסף חשבתי לעצמי שבטח גם הוא מחפש את השקט שגם אצלו יש איזה בלאגן שזה עושה לו טוב שאני מיואשת שלום לתמימות למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות אין בסוף עולם אחר היו לי כמה חברים רצו שאחזור לאלוהים לא מוותרת על חטאים כי בדרך כלל באים לי משם השירים חשבתי לעצמי שבטח גם בם לא משוכנעים שזאת האמת שכל זה נכון הם רוצים ממני ביטחון שלום לתמימות למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות לא מאמינה יותר.

משתתפת בצערך, בכאבך ובגיא מצוקתך. אני כאן למענך. מושיטה לך יד- מגוידת אך מעודדת...עכורה אך מלאת אותות של גבורה... יד מחוספסת אך מפויסת...מצולקת אך נאבקת...מותשת ומדשדשת... אך מושטת לקראתך במלא עוצמתה ואונה... נואשת חמדתי:העיקר לא להתייאש כלל! תחזיקי מעמד יקירתי ואת זקוקה נואשות לטיפול מקצועי ולרשת מסועפת תמיכתית- רשת ביטחון.....

מכל הבנות " בעולם " רק לכן משתתפות הפורום שבת הכי כייפית שבת שלווה ואכפתית שיתגשמו לכם כל מאוויכם שתרצו לרקוד ולשמח לדברים אחרים אין כח שתאמינו אפילו לרגע למשהו משגע אין כמוני היום ומחר אני חזקה , ולוחמת, אני סופר סטאר . שבת שלום חמים ונעים ( גם טעים ) מחתולת אשפתות - חיבוק גדול וחם לכולן .

את גדולה מהחיים! העלת נהרת חיוך על פני החמוצים-שפופים........ שבת שלום ומבורך...לא בברוך....ולא במבוך.....

ימים שעוברים.. ימים שאני חושבת שאולי משתנים, אך כל יום זה מלחמה בפני עצמה. כל יום..מתעוררים כאבים חדשים. . . ומתווסף על הדברים הכואבים- שכבר קיימים. והנה הלב כואב יותר, והנה הלב כואב פחות, וכשלא כואב בכלל- חושבת אני, ש"וואלה, אפשר לחיות למרות הכל".. אבל, זה חולף, בשניות! אבל, לא יודעת... כמה שיעקצו אותי.. ויאמרו לי שזה לא חלום- אני עדיין חושבת כך. קשה לי עם המציאות הזו. מנסה בכל כוחי לבנות את חיי ... מחדש! עושה ואעשה ה-כ-ל (!) כדי לחזור לשמחת חיי. . . אלחם בכל כוחי. למרות כאבי הלב. אין ברירה אחרת... אין דרך אחרת... חייבת להגיע לנקודת המוצא חייבת לראות את האור.. אך, מפחדת להתאכזב. מפחדת לחשוב שאולי אני חיה באשליה- שאולי... אני נלחמת ונלחמת... ונלחמת, ואחרי כל זה... עדיין אמשיך לסבול. אולי לא אמשיך לסבול כמו היום- אבל ..זה משהו שילווה אותי כל חיי... עם הרבה קשים בדרך, כי הכל נהיה קשה פתאום! ה-כ-ל. לא יודעת, מבולבלת.. וכואבת.

היי ענברי כל הסבל וכל הכאב , כל השאלות וחוסר התשובות הן כולן חלק מאותו תהליך שאנחנו עוברות . מה שחשוב זה שאת לא מוותרת על התקווה לימים יותר טובים ועדין יש לך את הרצון להגיע ולראות את האור , אל תתאכזבי אם אף אחד לא יכול להבטיח לך שאולי כן תהיינה עוד אכזבות , את פשוט כבר תהיי מאוד חזקה כך שתוכלי להתמודד עם כל מה שיבוא . מחתולת אשפתות

רק עכשיו ראיתי את זה! יש לי את הרצון להגיע לטוב! לא יודעת אם זה יהיה .. ומתי?! אבל, נשבר כבר! ומה איתך חתלתולית?

למה כל כך קשה לשמוע על אוכל? הייתי היום עם חברות שלי במסעדה חגגנו יום הולדת חלקן הזמינו אוכל חלק גדול מהזמן דיברו על אוכל ועל תזונה נכונה מזל שלא הזמנתי כלום לאכול אחרת הייתי בטוח מקיאה את הכל היה לי כל כך קשה לשבת שם מצד אחד רציתי לברוח מכל זה - לא לראות אוכל, לא לשמוע על אוכל אבל מצד שני היה לי גם כל כך חשוב להישאר עם החברות שלי אז באיזשהו שלב עשיתי פסק זמן וברחתי לשירותים כל זה עשה לי צמרמורות ובחילות איומות מדי פעם הרגשתי שאני ממש הולכת עוד מעט להקיא עד עכשיו יש לי בחילות זה מתסכל שדבר שהייתי אמורה להנות ממנו הופך לכזאת התנסות קשה ובמקום לרצות לאכול נכון אחרי השיחה על תזונה נכונה בא לי להכניס את עצמי לצום של שבוע-שבועיים או כמה שלא יהיה גם ככה בשבוע האחרון התחלתי לאכול כמויות יותר נורמליות של אוכל והייתי על סף לפנות אחורה ולהפסיק לאכול כמעט לגמרי כי כל פעם שאני מתחילה לאכול קצת יותר אני נבהלת מעצמי, מרגישה גועל עצמי ומאוד ניסיתי להגיד לעצמי שזה בסדר לאכול, שאני לא אוכלת יותר מדי אבל עכשיו זה נראה לי כבר בלתי אפשרי לשכנע את עצמי שזה בסדר לאכול כלומר בהיגיון ברור שאני מבינה שזה טוב לאכול אבל מבחינת ההרגשה האוכל שוב הופך לסיוט שצריך לברוח ממנו כמה שיותר רחוק

כשבעלי יסע (הוא נוסע בעוד שבוע לחודשיים למיזרח) אני רוצה לטהר את הבית לרוקן את המקרר ואת כל ארונות המטבח מהאוכל להוציא ולזרוק את הכללללללללללללללללללללללללללללל להשאיר רק נס קפה, סוכר, חלב, דיאט קולה ואולי קצת מלפפונים חמוצים וזהווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

שחף יקרה קודם כל אני גאה בך שנשארת עם החברות במסעדה למרות הקושי הגדול..זה דרש הרבה כוחוות..ובקשר לפנטזיה החדשה..אני מאוד מקוה שהיא תשאר בגדר פנטזיה בלבד...תנסי לברר על עצמך מה האוכל מסמל..גם אצלי למשל אוכל הוא לא רק אוכל אלא מסמל המון דברים אחרים. אולי אם תצליחי להבין מה המשמעות הריגשית של להפסיק לאכול תוכלי להתחיל לחפש פיתרונות של יסכנו את בריאותך. אולי הרצון הזה להפסיק לאכול בא ממקום של למרוד..אולי ממקום של צורך בשליטה..לא יודעת..מקוה שבינתיים תמשיכי לשמור על עצמך..את יקרה לי.. דמעה

היי שחף איזה כוח שליטה עצמית , ואיזו נחישות , של.....לא לגעת באוכל , למרות המחיר היקר והכואב שאת משלמת עבור השליטה הזו , אני יודעת שאולי זה נשמע לא טוב מה שאני אומרת , וזה בא דווקא מהמקום שאני כן הייתי רוצה שלי תהיה שליטה עליו , אצלי זה בדיוק הפוך , אין לי שום שליטה , כל הפרעות האכילה שלי , גרמו לי להתרחק מהחברות שלי , שאוהבות ללכת לאכול בחוץ, ואני אף פעם לא יכולתי שלא להזמין , האוכל עבורי הוא בריחה , אל תפגעי בעצמך עם הפנטזיה הזו , הלוואי והייתי חזקה ונחושה כמוך , זו הפנטזיה שלי . חתולת אשפתות

ואני תוהה באיזו זכות יש לי לדבר? הרי "השליטה" הזאת היא הייתה החיים שלי המרכעות כי לא היו לי חיים שם לשבת עם חברות לראות אותן אוכלות לאכול לפעמים איתן זאת משמעות החיים לשבת לאכות לצחוק ולחיות מסתבר שאוכל בסופו של דבר שווה חיים.... והמאבק קשה והוא יומיומי והוא שעה שעה ודקה דקה ופעם חלמתי על המקררים הריקים והקיבה הריקה והגשמתי את החלום אני ניצחתי הייתי חולה, חולה קשה אחרי זה הוגדרתי כרונית ניצחתי סרבתי לאכול אז מה שלא עמדתי על הרגלים?! אז מה שסחבו אותי בכסא גלגלים?! אז מה שהזינו אותי דרך זונדה?! אז מה שכל החיים הייתי בבתי חולים?! אני הגשמתי "פנטזיה"! אני הייתי אנה אמיתית!!! הפטנזיה שלי היום היא לחיות עוד יום של אכילה עוד יום של עמידה בתפריט וזאת כבר לא פנטזיה זאת מציאות שמגשימה את עצמה לאט לאט חבל לי שעוד רואים ברזון כוח ושליטה גם אני לפעמים רואה את זה ואני עדיין נאבקת בקולות אני לא בריאה אני בתחילת הדרך להחלמה... אבל אני נהנת להיאבק בקולות האלה ולנצח אותם אני נהנת שאני מצליחה לאכול אני נהנת לשבת עם חברות ולאכול אני נהנת לדעת שתזונה נכונה זה אורך חיים נכון אני נהנת אז מה שעליתי במשקל? אז מה? שחזון העצמות כבר לא באמת חזון יש כל כך הרבה מעבר.... הלוואי ותראי את זה כבר...

כן עדיין פנטזיה , וכן אני עדיין מייחלת ליום הזה שאת כבר נמצאת בו , והלוואוי שלא ירחק היום ואוכל להיות במקום הזה , הלוואי . חתולת אשפתות

אתמול הייתי מוצפת והיה לי מאוד קשה היום קצת נרגעתי נשארו רק סרידים מהפנטזיה לא מתכוונת להפסיק לאכול ולא תמיד אני מרגישה ככה במסעדות הרבה פעמים אני כן מצליחה לאכול ולהנות מהאוכל ו... ילדונת, בקשר לרזור אומנם את עלית במשקל, אבל כדי להגיע למשקל "הגבוה" שלך אני צריכה להוריד עוד איזה 5 קילו ואני לא ממש מנסה לעשות את זה

היה לי שבוע ממש קשה השבוע, ואתמול חברות שלי הוציאו אותי לרקוד. השתכרתי שם לחלוטין (פעם ראשונה בחיים) וכל הדיכאון של הימים האחרונים יצא. הבנות החזירו אותי לדירה וביקשו מהשותף שלי (שדי קרוב אלי) לדבר איתי ולראות שאני בסדר. אני לא זוכרת מה אמרתי לו אתמול אבל היום דיברנו באמת על מה שקרה והוא לוחץ עלי ללכת לקבוצת תמיכה. אני חושבת שאולי זה לא רעיון כל כך גרוע אבל תקופת בחינות ממש מתקרבת, ואני צריכה להשאר מרוכזת - זה יותר חשוב. משהי יכולה להמליץ אם הקבוצות האלה עוזרות או לא? אני לא רוצה לזרוק את כל מה שעבדתי עליו כל הסמסטר כל כך קרוב לסוף. מה עושים???

היי מיכל קבוצות תמיכה זה רעיון לא רע בכלל , מה דעתך לחכות עד גמר הבחינות ואחר-כך להצטרף לקבוצת מתמיכה , כך לא תהיי לחוצה שזה סוף סמסטר, תוכלי להתרכז בבחינות , ותדעי שמחכה לך עוד משהו שיעזור לך לטיפול בעצמך .אז גם תוכלי בכלל להחליט אם זה באמת משהו שאת רוצה לעשות . חתולת אשפתות

מבינה את הצורך שלך להמשיך...להתרכז בבחינות ובלימודים... אבל מסתבר שזה לא הולך בדיוק כמו שאנחנו רוצות...יש דברים שמסתובבים להם אי שם בתודעה שלנו ומידי פעם מרימים ראש ורוצים התייחסות מצידנו. קשה להמשיך ביום יום כשהם מרימים ראש. קשה להתעלם מהם וקשה לטפל בהם כאשר אנו כל כך עסוקות בחיים הרגילים והלוחצים גם כך. אישית לא מצאתי דרך להתחמק מלטפל בכל דרך אפשרית בפגיעה ובהשלכותיה. אם זה בטיפול, בקבוצות תמיכה, בעבודה גופנית, באומנות, בציור, בכתיבה, בשיתוף חברות תומכות ובכל דרך נוספת אחרת שכרגע איני זוכרת. יש כאלו שקשה להן בקבוצה. היום אני יודעת שמקום בו קשה לי להיות, או איני רוצה להיות בו, זה המקום בו עלי להיות בו על מנת לעשות את התיקון הדרוש לי. חס וחלילה לא במקום בו אפגע שוב...אבל במקום קשה, כי מה שעולה לי במקום הזה קשה לי - זה בדיוק המקום עלי לעבוד עליו. נעזרתי הרבה בכל קבוצות התמיכה בהן הייתי. מאמינה שזו אחת הדרכים הכי טובות שקיימת, לצד טיפול פרטני. מחבקת ומחזקת.

מאחלת לכולם לילה שקט..חמים..רגוע...ולאלה שמפחדים מברקים ורעמים אגיד מה שהייתי אומרת לבנותיי כשהיו קטנות..אלוהים עושה מסיבת זיקוקי דינור בשמיים ומיאר לנו את החושך עם הברקים... מציעה להתכרבל מתחת לשמיכה חמה ולחשוב מחשבות נעימות... חלומות טובים http://www.tecsplace.com/pictures/bink2.jpg דמעה

מקווה שעבר לילה טוב וחמים....עם חלומות טובים.... יום חמישי...יום שמתחיל את סופ"ש... יום בו ממליצה לעשות משהו טוב לעצמכן.... לומר דברים טובים לעצמכן שתיהיה חמימות בלב.... יום נפלא אידה

אני מחפשת כל סוג חומר , שאפשר יהיה לקרא ולהבין מה זה גלוי עריות רגשי ( סמוי ) , מפני שרק בצורה כזו זה מופיע באתר -מקום- ולמעשה זה המקום היחיד ששם מצאתי היתיחסות לנושא . אני מניחה שזה נקרא חומר ספרותי , אם את מכירה לזה מונחים נוספים שיהיו קלים לקריאה והבנה , אשמח לכל חומר . גם בנושא הסרוטונין , בקושי מצאתי חומר , על כל עזרה אני מודה לך מראש . שיהיה לך יום נפלא . חתולת אשפתות

הייי דמעה תודה לך על התמונה , בצרוף כל הברכות של אתמול בלילה , זה באמת מאוד מחמם , אני הייתי אומרת לבנים שלי כשהיו קטנים , כולם לחייך מצלמים אותכם בשמחה . שיהיה לך אחלה יום נפלא . חתולת אשפתות

אני מחפשת חומר על גלוי עריות נפשי ( סמוי ) חוץ מאשר באתר -מקום - , לא מצאתי עוד בשום מקום , וגם על הסרוטונין , בבקשה אם משהיא יכולה לעזור , אני מודה מראש על כל עזרה וטירחה . חתולת אשפתות

תנסי כאן: http://www.hebpsy.net/Link.asp?cat=search&key=גילוי%20עריות צריך להרשם לאתר.... דמעה

שמחה לשמוע אותך... אפשר במסי? מתגעגעת...

תודה מאוד , אבל זה לא על רקע רגשי מה שכתוב שם . בכל אופן שמחתי .

וגם כאן http://www.macom.org.il/

תודה לך , אבל באתר הזה כבר ביקרתי , ורק שם מצאתי, בכל אופן תודה .

חשבתי על זה, ולא ממש ברור לי למה הכוונה. מוכנה להסביר למה את מתכוונת: גלוי עריות נפשי ( סמוי) ?

גלוי עריות רגשי הוא לא כמו גלוי עריות רגיל מפני ששם אין מגע גופני ישיר בין ההורה לילד הנפגע אלה ניצול רגשי של צד אחד של ההורים או אב או אם , שהופך את הילד למעין " בן או בת זוג" של ההורה , ויש לו מין חזקה כזו עליו , שהילד משמש אותו נפשית. וההורה השני הופך להיות פסיבי , לא מתערב כמו הסכם שבשתיקה . אני חושבת שזה הכי מתומצת , ולכן חסר לי עוד חומר בנושא הכואב הזה , וזה נקרא סמוי , מפני שרק אותו הורה מבין מה שהוא עושה , או אולי לא עושה במודע . הילד או הילדה שעוברים את זה , מגיבים בעקרון על גילו עריות מהסוג הזה בדיוק כמו כל סוג של גלוי עריות גופני , הילד הזה פשוט מגלה את זה רק בשלבים הרבה יותר מאוחרים מאשר כשזה קורה באופן גופני שאז יש באמת זכרונות או פלשבקים מהארוע . זה בערך מה שאני יודעת , ומאחר וזה לא מספיק לי , אני רוצה לדעת יותר לעומק הענין , אני מחפשת עוד חומר . גם לענין הסרוטונין יש עסק לא קטן בהשפעה על הגוף שלנו ועל התגובות שלנו , עם האוכל , ( כל מיני סוגי הפרעות אכילה ) מקווה שעניתי לך כמיטב יכולתי , גם לי הדברים לא לגמרי ברורים. שיהיה לך יום נפלא , ומקסים . חתולת אשפתות

איזה חומר את מחפשת? תאורתי, מקצועי? או ספרות בנושא?

יש המון חומר על הנושאים האלה באנגלית...האם זה יעזור לך? דמעה

תודה דמעה אבל אני לא יכולה להעזר בזה , האנגלית שלי לא מגיעה עד שם . יום נעים

חייבת לספר לכן -הלכו לעצור אותו לחקירה בבוקר והוא פשוט נעלם. המשטרה לא מוצאת אותו. החוקרים אמרו לנו שכל השוטרים של העיר אחריו. איזהה פחדד רק שלא יגיע לפה או לדודה שלי , שלא יפגע בנו. אגב אתמול החוקרת צלצלה אליי ואמרה שעכשיו התיק מאוד חלש ושהעדות שלי גם נחלשה פתאום בגלל שהשתמשתי כל הזמן במילה פלשבקים ולא במילה זכרונות.יעני אמרתי בפלשבק הראשון... ראיתי בפלשבק וכו'. היא רוצה שאחזור לעדות משלימה כדי לחתום שהפלשבקים הם זכרונות ושאני בטוח זוכרת הכל. הבעיה שפלשבק זה לא זכרון רגיל. אני לא יכולה לחתום על זה שהפלשבקים זה זכרונות ממש כמו כל זכרון אחר. הסברתי להם כששאלו כשבפלשבק אני חוזרת בדיוק לאותו רגע, מרגישה כאילו עכשיו זה קורה לי והגוף מגיב בהתאם. זה לא מספיק להם כנראה. ועכשיו הם אשכרה מבררים מה פלשבקים. הם שאלו את המטפלת של הילדות כשהם באו לחקור אותה. והם שאלו גם את המטפלת שלי בטלפון והיום הם הולכים לחקור אותה גם. כמובן שחתמתי על וויתור סודיות. אבל הם רוצים גם שאתן להם את אישור לקרוא את כל האימילים שכתבתי למטפלת שלי. ואני לא ממש רוצה. אז חתמתי על וותור רק לגבי כל מה שהיה בפגישות אצלה בזמן הטיפול. בטח תכך יתקשרו אליי לשאול למה לא חתמתי גם שיוכלו לראות את האימיילים. בקיצר כל מה שהיה בהתחלה כשהייתי שם כבר לא ממש נחשב עכשיו, הם לא משתמשים בצו בית המשפט בעיקר כי העדות שלי נחלשה. מה שכן הם יעצרו אותו(אם ימצאו אותו) סתם לחקירה רגילה. לפחות עד שהעדות שלי תתחזק ואכתוב זכרונותתתתתת ולא פלשבקים

הייי לב עד כמה שאני מבינה הרי פלשבקים הם שברי זכרונות , הם באים מאותם זכרונות כואבים שהמוח מנסה להגן עלינו ועל הזכרונות , אז אם הם אותו הדבר , כאלו מה זה משנה לך איך קוראים לזה , הרי לא יכול להיות פלשבק אם אין זכרון , ועוד דבר , אני באמת חושבת שאם תתני להם לקרא הכל , הם יבינו שאת לא מסתירה מהם כלום , הרי הכל כתבת שם , וזה אולי אפילו יכול לחזק את כל העדות שלך במשטרה , מה את אומרת ? הייי לב את הרי אמיצה , מה באמת מפחיד אותך , שהם ידעו כמה המון סבלת ? כמה את עדין סובלת ,? את מתביישת שהם יבינו כמה הנצלן הזה פגע בך ? הרי לא את תעמדי למשפט אלה הוא , הפוגע הידוע לשמצה . תהיי חזקה , את מסוגלת , אל תכנעי ללחץ הפסיכולוגי הזה שעכשיו פועל עליך , ובאופן די טבעי , שולחת לך חיבוק גדול מרגיע , חתולת אשפתות

שלום לך. ותודה! השאלה שלי קצרה, פשוטה..כביכול. האם יש לה תשובה חד משמעית? האם מדובר במאבק שסופו להסתיים? האם בסופו של דבר מחכים חיי "ים נוח", מקסימום גלים בינוניים? אם באמת נלחמים ועובדים קשה-מגיעים ל"שם"?. או שתמיד, לא משנה מה, צריך להיות בכוננות נפילה.. בתור בעלת נסיון בטיפול בנפגעי/ות טראומה, אולי תוכלי לתת תשובה? האם יש מטופלות שסיימו תהליך וחיות טוב. באמת טוב? רוצה לדעת. תודה. ערב טוב!

היי לימור מניסיוני האיש אין ספק שהמאבק שווה . אני מטופלת כבר שלוש וחצי שנים , אני משקיעה את כל מה שיש לי , בי , בטיפול שלי בעצמי , אין ספק שהמצב שלי כיום משופר בהרבה ממה שהייתי בתחילה , להגיד לך שבמשך הטיפול לא יהיו לך נפילות, זו אשליה , אבל מה , מכל הנפילות האלה קמים , וממשיכים להלחם . ככל שתילחמי קשה יותר עבור עצמך בזמן הטיפול כך יהיה לך קל יותר בהמשך , הכל תלוי בגישה שלך ובנכונות שלך לצאת מהמקום הרע הזה שבו את נמצאת . מאחלת לך שתיהי מאוד חזקה ונחושה , כדי לראות ימים יותר טובים . חתולת אשפתות

אני יודעת. תודה.. אני יודעת שהברירה הטובה והנכונה היא תמיד בחירה בחיים.. אני רק שואלת מ-ת-י זאת הופכת לברירת מחדל ולא למשהו שצריך "לעורר" את עצמך תכופות כל מנת לשמר.. איני מעוניינת בחיי מישור..לכל אדם יש גלים. מתי גובה הגלים הצפוי יהיה כזה של אדם רגיל?

לימור יקרה קודם כל טוב לראותך כאן איתנו!!! ואני חושבת על שאלתך ומנסה לחשוב האם הייתי מוכנה לעסוק בעזרה למי שממילא ישאר באותו המקום....כלומר שדבר לא ישתנה..... נשמע מאוד מתסכל..... מהנסיון שלי בהחלט!!!! יש שיפור משמעותי באיכות החיים, בתפקוד ברגשה ובתחושת האושר של בנות שנפגעו מינית. העבודה היא קשה מאוד, ודורשת אמונה רבה, תקווה....וליווי נכון ומתאים. יש הבדל בזמן העבודה - הטיפול והדרך לשינוי. מנסיוני ככל שהפרת האמון מאדם קרוב ומשמעותי(בד"כ משפחה)כך תיהיה יותר עבודה יותר...להשיב את האמון לעולם...לעצמך...לכך שמותר לך להרגיש טוב.... האמיני בעצמך יקירה מגיע לך להרגיש אחרת אידה

דבריך מניחים מעט את דעתי.. למרות שדילמות רבות בדרכי כרגע.. תודה לך!

http://www.purplemoon.com/Stickers/dolphin-wave.jpg דמעה

תספרי לנו מה שלומך יקירה? אידה

אידה היקרה תודה על ההתעניינות..אני בסדר.... http://www.lwsjr.com/bearhug6.jpg דמעה

שלום.. היום אני בן 26 .. כשהייתי בן 9 עברתי התעללות מינית .. זה היה נער מהשכונה שלי שגרר אותי לאיזור רק מאנשים אחרי שגנב לי את האוופניים והכריח אותי לרוץ אחריו.. שם לא הבנתי בדיוק מה קורה לי .. הייתי שפן מדי בשביל להיאבק.. אני זוכר שהתחננתי והתחננתי שיפסיק. הוא הוריד לי את המכנסיים.. השכיב אותי על הבטן.. הוציא את איבר מינו והתחיל ל.. לא הבנתי מה קורה אבל בכיתי.. בכיתי והתחננתי שיפסיק.. אחרי המקרה חזרנו לשכונה . אני ביקשתי ממנו לא לספר לאף אחד.. זה מה שעניין אותי. אני כמובן לא סיפרתי לאף אחד .. רק סבלתי לבד .. סבלתי הרבה . ההורים שלי לא ידעו ולא הרגישו שמשהו קרה לילד שלהם. אחרי ימים או שבועות או חודשים עברתי עוד מקרה .. זה היה צעיר בן 16 כמעט שהערכתי מאוד . היה מעין חבר בשבילי שתמיד ישב איתי .. דיבר איתי .. והחמיא לי ואני מה זה הייתי מרוצה מהחברות הזאת עם בחור מבוגר . נשמע אז כיף ולא ידעתי מה הוא יוזם .. לקח אותי לשחק "פינג פונג" בבית שלו ואז זה קרה. התנגדתי קצת אבל שוב השתפנתי . אבל ידעתי שמה שקורה זה בדיוק מה שקרה עם הנער ההוא. הוא ביקש ממני לא לספר לאף אחד ושזה נורמלי מאוד וכשאני אגיע לגילו גם אעשה את זה .. אחרי כמה ימים נפלתי עוד פעם במלכודת .. הוא דיבר איתי והביע הצטערות וחזרנו להיות "חברים" ואז זה קרה עוד פעם.. ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.. משהו כמו 6 או 7 פעמים במשך חודשיים או שלושה. ניתקתי את הקשר .. וסבלתי הרבה .. פחדתי שמישהו ידע.. האמנתי שההורים שלי ירביצו לי אוליי או ישנאו אותי אם ידעו.. פחדתי מהם. עברו השנים ושכחתי מכל זה.. מוזר מאוד אפילו היה לי קשה להיזכר במקרים האלה.. ידעתי בדיעבד שזה תהליך שהבן אדם עובר אותו במיחוד אחרי תקיפה מינית. בגיל מוקדם יותר -אחרי תיכון- התחלתי לשחזר הכל ולחשוב על הכל ולכעוס באמת . זה עלה לי עוד פעם .. אבל רק אז כעסתי.. כעסתי מאוד במיוחד על ההורים שלי למרות שלא ידעתי לפרש את הכעס הזה. היום אני בן 26 וזה עו לא עבר לי.. כשאני רואה את שני הבחורים היום בא לי לפרק להם את הצורה וזה קל מאוד היום אבל זה לא פתרון.. אני עדיין מפחד שמישהו ידע.

לרמי ברוך הבא לפורום...מצטערת לשמוע את הסיפור שלך..מצטערת שחווית דברים קשים כל כך..אתה מוזמן להשאר איתנו...הסבר קטן למושג "טריגר": טריגר זה כל דבר שכותבים שעלול להיות קשה לקריאה על ידי יתר משתתפי הפורום...דברים שיכולים להקפיץ אצל אחרים זיכרונות...תיאורים של תקיפות..וכדומה... דמעה

שלום לך רמי אני שמחה מאוד שבחרת להצטרף לפורום שלנו , ומקווה שתישאר פה . רוצה לומר לך ש.."החיים שלך לא היו קלים " , זו אפילו לא קצה קוצו של יוד . עברת כל -כל הרבה מעשי התעללות , שזה פשוט מזעזע , אני מאוד מבינה שקשה היה לך לשתף את ההורים בכל מה שקרה לך , מעטים הם אלה שבאמת מעיזים . רציתי לשאול אותך אם ניגשת לאיזשהו טיפול בענין ? חשוב שתדע , שאתה לא אשם במה שקרה לך , ועוד דבר מאוד חשוב שתלך לטיפול , אתה חייב לדבר עם איש מקצוע על כל מה שקרה לך , כדי שיעזור לך להתגבר על כל הכעס והכאב שיש בך . אנחנו פה בפורום יכולות לתמוך בך בכל רגע שתרגיש רע , ותכתוב , יכולות לעודד אותך כמה שרק אפשר , אבל........., זה לא יכול להחליף טיפול מקצועי . אם אתה מעונין טלפן למס - *1202 שם ינחו אותך לטיפול . ובנתיים אוכל להציע לך רק נחמה , על כל מה שקרה לך , מ.....חתולת אשפתות

כפי שאת יודע וחווה, מאופיין של טראומות מיניות לרדוף גם שנים אחרי בלי להרפות..לפחות עד שהן מקבלות ביטוי ראוי שינגוד את השתיקה הכפויה על מנת לאפשר איזון מחודש בחיים וקבלת העבר על מנת לאפשר עתיד נקי יותר. בנוגע לכעס הבלתי מוסבר על הוריך: אולי הוא תוצר של תחושה ש"פיספסו" אותך שם בדרך איפשהוא, שלא ראו את מצוקתך?..שלא יכלו מסיבות אלו ואחרות להושיט לך יד ולהוציא אותך מהמבוי הסתום? (למרות שבוודאי היו רוצים לו ידעו..). רמי, האם פנית אי פעם לטיפול? אני לא יודעת אם שקלת את האופציה אבל דע שיש מוצא. אי מתן ביטוי לאורך שנים למצוקה "ממפלץ" אותה למימדים שקשה לעכל. הטיפול-מטרתו לטרפד את המנגנון הזה, לאפשר להמשיך הלאה. אני רוצה לתקן את קודמתי- 1203 הוא המספר לנפגעי תקיפה מינית. המתנדבים/ות שם מתמחים בפגיעה מינית בבנים. שם יוכלו לשמוע אותך וליעץ או לכוון אותך אם תרצה בכך. מאחלת לך הצלחה, ראה חיובי קדימה, יש מוצא. לימור.

הסיפור שלך מאד כואב.... יש בך המון כעס על עצמך, זה טבעי. מציעה לך להסתכל על ילדים בני 9 ולראות אם באמת לדעתך הם מסוגלים להתנגד לנער בוגר...כולנו חושבים שאולי יכולנו לעשות משהו בזמן התקיפה ולכן (לא רק בגלל זה אבל גם) אנו נוטים להרגיש ממש אשמים בתקיפה שבוצעה נגדנו. האמת היא שלא חשוב מה גילנו ומהי יכולתנו הפיזית - העובדה היא שלא יכולנו לעשות כלום! נקודה! לא משנה מהן הסיבות ואם הן הגיוניות או לא. הותקפנו וגם אם זה קרה יותר מפעם אחת לא יכולנו להתגונן. לגבי הכעס על ההורים יכול להיות שבתור ילדים אנחנו כל כך זקוקים להגנה שלהם עלינו, ופה, למרות שהם לא אשמים, בתכל'ס הם לא היו שם להגן עליך. לדעתי אין מנוס מטיפול מקצועי. יש קו חירום לגברים במרכז הסיוע. אולי תחשוב גם על לשתף חבר טוב או אולי את ההורים... טוב שהגעת הנה, אבל זה רק חלק... מחזקת ומחבקת

צר לי לשמוע על הטראומה הקשה שעברת.... טראומה קשה...וקשה ושעד היום עדיין אף אחד לא יודע.... להיות עם סוד כל כך נורא ולבד..... אני לא חושבת שהשתפת...זה שיפוטי ולא הוגן כלפייך....זו הייתה תגובתך למצב של איום...של איימה...של פחד מוות....ולא פעם התגובה המוכרת היא של קיפאון...של בושה...אשמה.... וכך מרגשות אלו הסוד נשמר עד היום. האם חשבת ללכת לטיפול? אני ממליצה מאוד...זוהי טראומה קשה שלא תאדה מעצמה.... אני בטוחה שהיא משפיעה על אורך חייך, בחירותייך, דרכי ההתמודדות...מערכות יחים ועוד.... מקווה להמשיך לראותך איתנו... מוזמן לשתף ולהיות חלק אידה