פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

8544 הודעות
3454 תשובות מומחה
הפורום הינו במה לשיתוף ועזרה בין הגולשים.
31/12/2005 | 00:24 | מאת: נואשת

כשאת בודדה בתוך החדר מתחבאת עמוק בתוך הסוודר ורוצה לדעת למה?! כשאת עוצמת את העיניים נסגרת מאחורי העפעפיים צוללת עמוק עמוק בתוך עצמך יושבת עם השלט וטלוויזיה לאט לאט שוקעת באמזיה לראות או לא לראות... אז בואי החוצה תראי את השמיים עכשיו בדיוק השמש על המים...רגוע... את רוצה לראות דברים אחרים... סרטים מצויירים... לחזור להיות ילדים.... הכל יהיה טוב עוד הכל עוד יסתדר הכל יהיה טוב עוד תראי שזה עובר הכל יהיה טוב הכל יהיה עוד טוב

נואשת יקרה תני הרבה מקום לילדה.... היא זקוקה לכך... היא זקוקה לנחמה... לחיבוק שלא תיהיה לבד... מחזקת אידה

30/12/2005 | 22:36 | מאת: חנה

נזכרתי בדבר חדש ביחסים עם אבא שלי זה העלה לי רצון להתאבד איך לשמור על עצמי?

31/12/2005 | 10:55 | מאת: אור הנפש

חנה יקרה ברוכה הבאה מקווהשתשארי עימנו תשתפי ...תספרי ותקבלי כאן כוחות לראות את החיים.... אני מבינה את הקושי בהתמודדות כשהזכרונות הקשים עולים. אך אין שום סיבה לבחור בדרך הזו. אני ממליצה לפנות לקבלת עזרה....את הצעד הראשון עשית כאן.... פני למטפלת שמתמחה בטיפול בנפגעות...פני למרכז סיוע 1202 עשי זאת במהרה אל תשארי לבד אנחנו כאן בשבילך אידה

01/01/2006 | 03:48 | מאת: שחף

כואב לי לקרוא את מה שכתבת כתבת רק שלוש שורות, אבל הן מעוררות בי כל כך הרבה רגשות ומחשבות אלו הן מילים שמוכרות לי כל כך את שואלת איך לשמור על עצמך... אענה לך מהניסיון האישי מה שעוזר לי הכי הרבה זה לדבר עם אנשים קרובים לאפשר להם להתקרב ולעזור לדבר את הכאב לתת לאנשים להיות איתי ולהבין את מה שעובר עלי לקבל את החיבוק העוטף להתכרבל כמו ילדה קטנה על הברכיים של חברה טובה לבכות על הילדות האבודה (למרות שרוב הזמן אני לא זוכרת איך עושים את זה) העיקר לא להישאר עם כל הכאב לבד ולא לשמור אותו בפנים, אלא להוציא החוצה וכמובן שאי אפשר בלי הטיפול.... זהו חלק אינטגרלי של החיים.... תשמרי על עצמך חזק חזק!!!!! שולחת לך חיבוק גדול שחף

01/01/2006 | 10:53 | מאת: חנה

כמה קשה להראות את החוסר אונים ולבקש עזרה מהסביבה הרי החוסר אונים כילדה - בגללו הכל קרה אני תוקפנית כשאני מוצפת ופחות מבקשת עזרה

30/12/2005 | 12:20 | מאת: אסתר

מוסרת ד"ש חמה לכולן. הניתוח עבר בשלום והיא הולכת ומתחזקת. המון כאבים. יכולה לדבר עם קצת קשיים בנשימה עדיין. כל יום נהיה יותר קל. נותקה כבר מכל הצינורות ואפילו הלכה עד השרותים לבד.... נחזיק לה אצבעות...

30/12/2005 | 14:26 | מאת: שדה ניר

ניסיתי להתקשר עדיה והמנוי אינו זמין...כמו כן הותרתי לה מספר הודעות כתובות וווקאליות. ליאור גיבורה: מאחלת לך התאוששות והתעשתות, והחלמה מהירה! מחזיקה לך אצבעות, ליאור יקרה שלי.

30/12/2005 | 17:02 | מאת: שחף

כל כך משמח לשמוע שהיא בסדר :) ד"ש בחזרה והחלמה מהירה שחף

30/12/2005 | 19:35 | מאת: פיה

אם תמסרי לה את איחולי החמים להחלמה מהירה ושתתחדש לקראת השנה החדשה בלב המתוקן... וגם שנה טובה ומליאת כוח לדברים טובים לכל היתר כאן.

30/12/2005 | 22:06 | מאת:

החלמה קלה ומהירה מחזיקים אצבעות ומתפללים לשלומה אידה

31/12/2005 | 00:17 | מאת: נואשת

ד"ש חם ואוהב, המון חיבוקים ואיחולי החלמה ובריאות שתחזור לביתה, לחבק את ילדיה, ולחיות את חייה מחזיקה לה אצבעות ומתפללת למענה

סיפרתי לה על הקוצר נשימה וההכחלות שהיו לי והיא אמרה שכנראה היה לי קריש שרץ במערכת ובזכות הקומדין זה לא הגיע לאישפוז,אני יודעת בדיוק למה זה קרה בגלל שאני משחקת עם הכדורים לא לוקחת בכמות שהיא אומרת לי לפעמים לא לוקחת בכלל לא יכולתי יותר לשקר לה כי לפי הבדיקת דם ביום הביקורת היא מאזנת אותי וזה היה נמוך ואז היא מעלה לי את הכמות של הכדורים אז לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ להגיד לה שיש לי משהו לספר לה ושאני מקווה שבעקבות זה היא לא תפסיק להיות הרופאה שלי אמרתי לה שבעקבות מה שקרה במהלך השלוש השנים האחרונות אני פוגעת בעצמי בצורה סמויה או גם בצורה לא סמויה,ואז היא אמרה לי שאני משחקת עם החיים שלי ושאני צריכה פסיכיאטרית אמרתי לה שזה לא רק זה, לא יכולתי להגיד לה שעברתי פגיעה בתוך המשפחה כי היא מכירה את אמא שלי ואת אחי ,אמרתי לה רק שעברתי פגיעה מינית היא אמרה לי שמבחינתה היא תעשה מה שהיא יכולה כדי לעזור לי וביקשה שאני אקח את הכדורים בזמן וכמו שצריך,ושאני אגיע אליה שוב לביקורת,היא חזרה בסוף הפגישה שאני אשמור על עצמי,ושאני אפסיק לפגוע בעצמי כי חבל עלי,שמעתי את המילים הם נכנסו לי מהאוזן האחת ומשהו בי מסרב להיות בסדר. משהו בי מסרב לגעת בחיים. אתמול שוב חזרתי לסורי זה חזק ממני

כל הגוף כואב לי, חולשה ,הגרון,חום, צמרמורות,מרגישה שבא לי רק לשתוק.

30/12/2005 | 07:22 | מאת: אסתר

אמר לי פעם מישהו: מבחינתי בחרת בחיים. כעסתי עליו - איזה חיים אלו? אני בחרתי חיים כאלו? העדפתי למות ולא לחיות כך וכו' לאט לאט הבנתי שבעצם זה שאני עדיין כאן על כדור הארץ הזה זו בחירה ואכן בחרתי בחיים. וכל מה שנותר לי לעשות עכשו זה לבחור איך לחיות. אז מבחינתי יקירה - את בוחרת כל הזמן בחיים וטוב שכך! השאלה מה עושים עכשו עם החיים האלה? האם באמת אנו חייבות להמשיך לסבול? אולי אפשר אחרת? אולי הגיע הזמן לשנותאת ההתנהגות שלנו? כי אם נמשיך באותה התנהגות נמשיך לקבל אותן תוצאות.... השינוי הוא אצלנו, בתוכנו, בהתנהגות שלנו ובמה שאנו מוכנות לעשות למען עצמנו. אף אחד לא ילחץ על כפתור סודי שישנה לנו את החיים. זה רק בידיים שלנו. אז שיהיה בהצלחה לכולנו!!!!אמן!

30/12/2005 | 17:00 | מאת: שחף

תרגישי טוב ותשמרי על עצמך שתהיה לך שבת נעימה, רגועה ושקטה חיבוק גדול ממני שחף

31/12/2005 | 11:01 | מאת:

גל יקרה שמרי על עצמך.... אל תמתחי את החבל בכדי להתחיל לדאוג לעצמך.... בכדי להגיע למקומות שהם לא נעימים עבורך...כמו חדר מיון... מחזקת ומקווה שתצליחי להפנים... שאת הכי חשובה אידה

29/12/2005 | 19:34 | מאת: נואשת

נגמרו לי המילים

30/12/2005 | 00:31 | מאת: שחף

לא בהכרח חייבים מילים... קבלי חיבוק גדול ועוטף http://www.binkley-toys.com/images/hugging.jpg שחף

30/12/2005 | 08:13 | מאת: נואשת

תודה יקירה, מקבלת בחום ובשמחה ושולחת גם בחזרה

תחזיקי מעמד יקרה!

תחזיקי מעמד יקרה!

((((((((((((((((((((שדה ניר)))))))))))))))))))

31/12/2005 | 11:09 | מאת:

נואשת יקרה מה שלומך? מקווה שעכשיו יותר טוב.... שיש יותר תקווה...... אור... כאן בשבילך אידה

אבל מחר כבר אין בררה, צריך ללכת לעבודה ואחר כך ללמוד ואין לי כוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח קשה לי יותר מדי מנסה להיות חזקה ולשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר שאני יכולה להתמודד עם זה אבל קשה כל כך בא לי לבכות

28/12/2005 | 22:33 | מאת: שחף

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

28/12/2005 | 22:43 | מאת: שחף

גם לא כשאני לבד עם עצמי

29/12/2005 | 08:59 | מאת: אסתר

אני איתך... מקוה שהיום את מרגישה יותר טוב...

28/12/2005 | 23:29 | מאת: נואשת

את גרה במקרה במרכז? באזור פ"ת? מה את לומדת? תתמקדי בלימודים, זה יעזור לך פחות לחשוב... וזה כל כך מקל! מניסיון :-) שיהיה בהצלחה מתוקה

28/12/2005 | 23:45 | מאת: שחף

אני גרה במרכז, אבל לא בפ"ת ביפו כבר סיימתי את הלימודים כעיקרון נשאר לי רק לסיים את הסמינריון האחרון למדתי חינוך מיוחד לגיל הרך וכן לימודים עוזרים, אבל כרגע נהיה כמעט בלתי אפשרי להתרכז

כבר שעתיים מרגישה עייפה ולא מצליחה להכריח את עצמי ללכת לישון ומחר קמה ב-6 בבוקר ויש לי יום ארוךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

28/12/2005 | 23:54 | מאת: שחף

זה כל כך עוזר שאתן פה!!!!!!!!!!! באמת!!!!!!!!!!!!! המון המון תודה

31/12/2005 | 11:11 | מאת:

שחף יקרה מה שלומך? אך בכל זאת עבר היום הארוך? מקווה שאת יותר טוב אידה

28/12/2005 | 20:45 | מאת: נואשת

תחלמי בגדול תחלמי תחלמי את הדרך לשם אל תעצרי את הזמן בתוך מעגל הקסמים את לא לבד תחלמי בגדול תחלמי תחלמי ותגיעי לשם ובאופק הרך יחייכו השנים הקשות שידעת בעולם - בעולם הלוואי והדרך הזאת שעשית עד לכאן לא תשאיר צלקות שלא ירדו עם הזמן הלוואי והדרך הזאת שעשית עד לכאן תפתח בפנייך דלתות שחיכו לך מזמן תחלמי בגדול תחלמי תצחקי כשתגיעי לשם זה אולי הימים הקשים שנותנים לך כוחות חדשים לעולם הלוואי והדרך הזאת...

אך חייבים לחלום..כי רק באמצעות החלום ודימיון מודרך... החלום יוכל להפוך פניו- למציאות! ולפעמים כידוע חלומות מתגשמים...

28/12/2005 | 18:46 | מאת: ענבר

חשבתי שהשתחררתי מהכלא.... מסתבר- שרק חשבתי! אבל ל-א (!) המניאק שגר כאן, נסע אתמול עם כל משפחתו להורים של אישתו... אני הבנתי שהם נוסעים עד מוצ"ש או ראשון... (גם כי בסופ"ש אנחנו לא נהיה...) עכשיו... חזרתי לבית- ואני רואה אותם כאן! שוב... בחדר. הם שם...מדליקים חנוכיה... אני כאן, אותותו מתקפלת למיטה. מרגישה שאני לא יכולה להחזיר את עצמי. אני מתמוטטת נפשית ופיזית. היה לי כמה ימים של מנוחה מהכאב שלוחץ חזק בלב... אך, עקב הטיפול אתמול, לא מצליחה כל כך לנשום ולהחזיק את עצמי. המכתב שלא נשלח... וכנראה לא ישלח לעולם: (טריגרי) ל-2 אהובים לי מאוד... נפגעו ממני כשהיו קטנים! (וגם אני הייתי קטנה) ילד יקר, אני כותבת לך מכתב זה, עקב כל מה שקרה כשהיינו קטנים. אולי אתה לא זוכר... ואולי אתה כן.. או שפשוט המכתב הזה יזכיר לך את "נשכחות העבר". פגעתי בך מינית. כן.... גם אתה עברת "גילוי עריות" בגללי. מצטערת ילד שלי, באמת שלא התכוונתי לעשות זאת.. לא למדו אותי אחרת. לא אמרו לי מה אסור ומה מותר! לא הבדלתי בדברים האלה... כי הכל היה נראה לי מותר! אתה, לא אשם! בחיים לא! אני לא יודעת אם גם אני אשמה..... כי פגעו גם בי.... פגעו בי כשהייתי בת 4... ותמיד המשיכו לפגוע! רוצה לאמר לך כל כך הרבה ילד יקר ויפה.. אך אני יודעת שאולי תכעס עליי. כי העזתי לגעת...העזתי לפגוע! ואולי... אולי תבין שזה בעצם לא אשמתי... תבין שבגלל שפגעו בי- פגעתי גם! סליחה ילד! סליחה מעומק הלב... על שהייתי משכיבה אותך על המיטה ו....... ואז כשהיתי שומעת רעש- הייתי קמה כאילו כלום לא קרה. (אז ..בעצם ידעתי שמה שאני עושה לך.. ומה שעושים לי האחרים- הוא דבר אסור.... ובכל זאת המשכתי... ואני שואלת את עצמי- למה? כי אם בכל זאת המשכתי למרות שתמיד פחדתי- אז ..אני אשמה- כי אני ידעתי שאסור... ) אבל....... הייתי קטנה, גם אני הייתי קטנה. אומנם פחדתי... אומנם פעם אחת אפילו אני קיבלתי מכה בטוסיק כי ...אמא/סבתא, תפסה אותנו. אני זו שקיבלתי מכה. אאאאאאאאאא-נננננננננננננננננננ-יייייייייייייייייייייייייייי אתה קולט?! פגעו בי ... החדירו למוחי שקיום יחסי מין, זה דבר מן השיגרה... גם בין אח ואחות... ולי הרביצו. אני.... לא בסדר! אני! ילדון יפה, אולי זה יצא מבולבל... אם כי, במוחי עדיין מתרוצצות כל מיני שאלות . . . ומרגישה מבולבלת מכל הסיפור הזה... עדיין מאשימה עצמי.. אבל בכל זאת רוצה אני לבקש ממך סליחה ענקית. שפגעתי.. שספגת התעללות מינית.. שהשתמשתי בך... (כי ..השתמשו בי) רק אם תסלח... רק אם! אני אהיה רגועה! (אומנם כתבתי את זה על 2 ילדים שפגעתי... אחד מהם זה נמשך אפילו עד לפני שנתיים. אבל היו עוד כמה קטנים ממני ש........... )

28/12/2005 | 20:39 | מאת: לב כואבב

באמת קשה לקרוא את המלים שלך ענברי, אבל מה שחשוב שאת מטפלת בעצמך, היום את יודעת שזה אסור, אז לא היה לך ממי שיגיד לך- זה מה שראית, זה מה שקיבלת בעצמך וזה כנראה מה שעשית הלאה. את יודעת נתת לי נקודת מבט בעניין של בני דודים שלי שפגעו בי (הבנים שלו...), אני דיברתי עם הבן דוד שבגיל שלי על זה שבוע שעבר שהיה פה. הוא אמר שהוא זוכר מה היה, שבעצמו היה מבוהל ממה שעשה לי. ועכשיו אני יכולה יותר להבין אותו- היה ילד,בדיוק כמוך- בן 11. וסביר להניח וזה רק מחזק את מחשבתי שאבא שלו נגע גם בו, זה מה שהוא הכיר ,בדיוק כמו שזה מה שאת הכרת. לא ידעתם אחרת, עכשיו קשה לי יותר לכעוס עליו ואני יותר מבינה אותו כמו שאני לא מסוגלת לכעוס עלייך כי אני יודעת מה עברת. באמת הגיוני שאתם לא אשמים! הפגיעה היא פגיעה (זוכרת שדיברנו על זה), אבל כשילד פוגע זה באמת אחרת, ועכשיו אני מבינה את זה ממש בליבי ובמוחי.

28/12/2005 | 20:59 | מאת: שחף

אנברי אין לי הרבה מילים לנחם אותך... יכולה רק לשלוח חיבוק גדול ואוהב ((((((((((((((((((((((ענברי))))))))))))))))))))))) שחף

28/12/2005 | 23:17 | מאת: מיכל

ענברי, מחזיקה את ידך ברגעים הקשים ומאוד גאה בך שאת מתחילה להבין שזה לא אשמתך! זה באמת לא אשמתך!

28/12/2005 | 15:00 | מאת: לב כואבב

ביקשו את מספר הטלפון שלי, רוצים לדבר איתי. אז דודה שלי שאלה אותי אם אני מסכימה שתתן להם תמספר אמרתי שכןןןןןןןןןןןןן. היא גם אמרה שהעובדת הסוציאלית אמרה שהכי טוב אם הייתי הולכת למשטרה שחוקרת כבר בעצמי,אבל אם אני לא רוצה אז לפחות שהיא תדבר איתי. אז זהו! הגיע הרגע, הרגע שממנו כל כך חששתי, הרגע שהם רוצים לדבר איתי שיוווו צריכה אוירררררררררררררררר. מישהי יכולה להלוות לי קצת?

28/12/2005 | 21:11 | מאת: שחף

http://www.nald.ca/CLR/faraway/workbook/wb3/images/5-3.jpg ממני אליך באהבה שחף

28/12/2005 | 00:43 | מאת: שחף

נפלו יחד איתי לתוך הבור השחור ונבלעו בחשכה

28/12/2005 | 00:51 | מאת: שחף

או שבעצם לא רק... גם הרעד הבחילות הסחרחורת הכאב ראש החולשה הניתוק

28/12/2005 | 12:00 | מאת: לב כואבב

לפני שהבור לוקח אותך אליו לפני שהמלה האחרונה תעלם דברי איתנו פה שתפי אותנו בקושי אל תתיאשי! אנחנו חייבות לנצח אותם, הם לקחו מאיתנו מספיק ולא ניתן להם לקחת גם את הכוח והתרווה שלנו שעוד יהיה בסדר. אנחנו חייבות להאמין בזה!

28/12/2005 | 12:24 | מאת: שחף

לא זה בסדר אני כבר לא מפחדת מהבור השחור פשוט שכרתי שם דירה אז אני קופצת לשם מדי פעם לא מתכוונת לקנות את הדירה הזאת ולשתף בלי מילים עדיין לא למדתי... :) אז אולי כשיחזרו המילים...

27/12/2005 | 07:56 | מאת: דמעה

רוצה לאחל לך המון בהצלחה...מחכה כבר לראות אותך אחרי...רוצה גם להזכיר לך שאת לא לבד ושיש מסביבך אנשים שאוהבים אותך ונמצאים איתך תמיד...את באמת לי-אור..מביאה המון אור לעולם שלי ושל אחרים... שולחת חיבוק ותפילה... תשמרי על עצמך דמעה http://anatweb.com/getwell1.htm

27/12/2005 | 08:26 | מאת:

כאן איתנו.....

27/12/2005 | 01:15 | מאת: מלאכונית

משהו יושב עלי כבר כמה ימים ואין לו שם - מנסה לחשוב אם זה שאני קמה מאוחר זה מקשה עלי להירדם או להיפך האם משהו צץ בלא מודע, או לקחת את חוסר השינה בקלות כל שינוי מחריד אותי, לא להשתגע, להיות חזקה, לא להדרדר לדיכאון להיות מאוזנת אוף. המרכז סיוע פועל בלילה? לא שהייתי מתקשרת, בלילה זה קטע של יאוש, מן מצוקה כזו - לא, ממקום כזה אני לא מסוגלת להתקשר לפחות לכתוב הצלחתי. איזה מביך. לשלוח או לא?

27/12/2005 | 08:30 | מאת:

מה שלומך הבוקר? ההתמודדות היום יומית.... המאבק .... המלחמה.... להשאר....כאן ולא ליפול... הדבר החשוב ביותר הוא לא להשאר לבד... לשתף....לדבר... אדם קרוב....חברה...מרכז סיוע....וגם את הפורום.... הרבה יותר קל יחד ואנחנו כאן בשבילך אידה

26/12/2005 | 10:16 | מאת: לב כואבב

ועכשיו יודעת שזה רק עניין של זמן עד שהיא תעביר את זה למשטרה ועד שיגיעו אליי לחקור. איזה פחדדד איך עומדים בזה? איך אפשר לספר את הכל לאנשים זרים? איך אני אשב שם ולא אתנתק, אפילו עם המטפלת שלי הייתי מתנתקת. מה אגיד להם -"חכו יש לי דיסואציאציה?" ואם זה ייצא החוצה וייתפרסם? מה אני אגיד לכולם? איך אני אסתכל להם בעיניים? ואם ישאלו שאלות? אני כבר רואה את התלמידים שלי, הקטנטנים האלה- ישר אומרים מה שהם חושבים בלי לחשוב פעמיים. ועכשיו... הבת שלו ואשתו באות לפה- יש לקטנה בת מצווה היום. בת מצווה בלי אבא, בת מצווה מהולה בגועל ובכאב ובידיעה שההורים שלה עומדים להתגרש, שהיא עוברת דירה למקום אחר, לבית ספר אחר.... והכלללל בגללי! אם רק הייתי מחכה עם כל הזכרונות האלה, עוד קצת. טוב זה כבר די אבוד! לפחות אלך איתה קצת לבלות ולהשכיח לכמה שעות את הסיוט שהיא עוברת.

26/12/2005 | 18:30 | מאת: לב כואבב

אחת מכל עיר של הקטינות. ו... כנראה שיש עוד בת דודה נוספת לרשימה שיוווו מתי זה ייגמר תגידו?

27/12/2005 | 00:44 | מאת: מיכל

מבינה את החששות הכבדים, ואת האכזבה הצפויה של הבת. זו לא אשמתך! קחי אותה ליום מפנק - מתנה בשבילך לא פחות מבשבילה, שתיכן תהנו ותשכחו קצת מכל הבלאגן. שיהיה חג שמח ותשארי חזקה!

27/12/2005 | 08:34 | מאת:

לב יקרה זה לא בגללך..... זה הוא....לא את... הוא חצה גבולות...הוא פגע.... את פרצת את הסוד הנורא באומץ רב... שמחה שאת בטיפול....תצטרכי לעבוד על כך...לחזק את עצמך.... בהליך הקשה והלא פשוט... מחזקת אותך אידה

28/12/2005 | 12:15 | מאת: לב כואבב

לא בגללי מה שהיה אז, אבל כן בגללי כל מה שקורה עכשיו ועוד יקרה. נכון לו מגיע להיות בכלא, להרחיקו מכל ילדה קטנה, אבל המשפחה שלו לא אשמה שיש להם אבא חולה והם עכשיו משלמים על זה. ואם אני לא הייתי מדברת או אם הייתי פועלת בדרך אחרת אולי הם לא היו נפגעים כך. אני יודעת שאם פגע בהם אז גם ככה לא היו משפחה, אבל עובדה שלמרות זאת הם מרגישים שכל עולמם חרב, הקטנה בוכה שלא רוצה לעבור דירה מהעיר שלה, לא רוצה לעבור בית ספר. וכל החקירות שיהיו עכשיו גם להם ,גם לבת דודה השניה שהוא תקף וגם לי. זהו עכשיו אין משחקים- גם המשטרה מעורבת.אין לי דרך חזרה בכל מקרה והאמת שגם ככה לא אני דיווחתי אלא המטפלת של הילדה שהותקפה בטוח על ידו. אבל עדיין האשמה בלב קיימת, מקווה רק שלא יהיה יותר גרוע, שאף אחד לא יקבל התקף לב בגללי, יתאבד או לא יודעת מה.

תודה יקרות שלי על הערב המקסים והמופלא. חג האור במלוא מובן המילה. איזה כייף שיש המון חברים..... תודה מעומק הלב, ממני ומהילדים. באהבה גדולה, ליאור

27/12/2005 | 08:16 | מאת: פיה

אפילו שלא מפגינה כאן נוכחות. בטוחה שיעבור לך בשלום וברור שמחזיקה אצבעות. אני פשוט מאוד מאוד עסוקה ולחוצה עם חיים שנקראים "של החלק הבוגר והנורמלי" אז משתדלת לא לחשוף את עצמי למקומות שמזכירים דברים קשים. זה לוקח אותי למקומות בעייתיים שקשה לצאת מהם.

26/12/2005 | 00:23 | מאת: שחף

לא רוצה להיות נשואה ולישון במיטה זוגית רוצה חדר משלי עם מיטה משלי רוצה שלפני השינה אמא תקריא לי סיפור תכסה אותי עם שמיכה תחבק אותי תלטף לי את הראש תתן נשיקת לילה תסגור את האור ותשאיר רק מנורת לילה דלוקה אני רוצה לדעת לבכות ורוצה שתהיה לי אמא שתנחם אותי אבל זאת אמא דמיונית לא אמא שלי אני אפילו לא יודעת איך היא נראת

26/12/2005 | 02:57 | מאת: רותם

חיבוק ענק!

27/12/2005 | 08:43 | מאת:

מקווה שתשארי איתנו... תרגישי נוח להיות, לשתף... להיות חלק יום של אור אידה

26/12/2005 | 08:53 | מאת: ליאור

אני כל- כך מזדהה איתך.... עם כל מילה שכתבת, אמא היא אחת הדמויות הכי משמעותיות בחיים. וכשהיא איננה, יש בור גדול בנשמה...ושום דבר ממש לא מפצה על כך... שולחת לך חיבוק אימהי גדול וחם. באהבה גדולה ליאור

שחף יקרה תני לה הרבה מקום .....היא צריכה זאת.... תני לה דברים שהיא אוהבת... שיתנו לה הרגשה של חום ואהבה.... שיש לה מקום.... אהוב ובטוח... לפחות אצלך.... יום טוב יום של אור אידה

25/12/2005 | 19:27 | מאת: ענבר

רוצה לאחל לכן חג חנוכה שמח . . . . ושתראו רק אור ושמחה בחייכן! אוהבת המון ענבר. להפעיל רמקולים. . . ולהתחיל לשיר ! ! ! ! ! http://anatweb.com/hannuka.htm

25/12/2005 | 22:02 | מאת: נואשת

תודה נשמה טובה שלי שיהיה לך חג שמח ומלא אור ואהבה שיאיר את דרכך ושתראי רק אור ולא חושך שחייך יהיו תמיד מוארים כאילו 8 מיליון נרות דולקים ולא רק 8 (((((((((((((((((((((אוהבת))))))))))))))))))))

25/12/2005 | 22:20 | מאת: ענבר

תודה רבה רבה על הברכות ! מאחלת לך גם אני - שתראי רק אור .. שהחושך .. ילך לחפש לו מקום אחר... אוהבת בחזרה! ענבר.

25/12/2005 | 22:30 | מאת: לב כואבב

ואל תשכחו לזלול ספגניות וכמה שיותר גם ספינג'ים בא בחשבון

25/12/2005 | 22:35 | מאת: ענבר

חג שמח גם לך יקרה.......... אוהבתותך ענבר.

25/12/2005 | 23:28 | מאת:

לכל הבנות - לכל האורות... חג שמח באנו חושך לגרש בידיינו אור ואש.... חג שמח חג של אור ותקווה שהאור ישתלט על החושך... שנצליח לראות את האור הפנימי.... כל אחת של עצמה.... לנצח כל מכשול בדרך.... לגרש את החושך.... חג שמח של נסים והצלחות... חג שמח אידה אידה

25/12/2005 | 23:31 | מאת: ענבר

תודה לך אידה! וגם לך... חג חנוכה שמח... שתמשיכי בעבודתך הנפלאה... ושגם את .. תראי רק אור ושמחה ! מגיע לך הטוב ביותר! שלך,ענבר.

25/12/2005 | 23:44 | מאת: לב כואבב

אידה יקרה! מאחלת גם לך הרבה אור וכוחות להמשיך ולהעניק לנו מחומך וממקצועותך ושאנו נמשיך ונזכה במקום הזה שאת נותנת לנו. תודה רבה שאת פה איתנו!

26/12/2005 | 08:57 | מאת: ליאור

חג של אור, חום ואהבה.... חג של כוח וניצחון, של הטוב את הרע... דמעה יקרה, חג מלא בטוב, בטוב כמוך מתוקה.... עדיין מחכה שתשובי לכתוב...כשתרגישי בטוח... אוהבת כל כך ליאור

27/12/2005 | 00:41 | מאת: מיכל

חנוכה זה חג של ניסים, גם לנו עוד יהיה נס... חג שמח, מיכל

25/12/2005 | 15:43 | מאת: ענבר

מה אעשה? אני חייבת / וכבר קבעתי - תור לגניקולוגית... אבל אני מתה מפחד.. לא מסוגלת לחשוב על זה לא רוצה שיגעו בי אלוהים- המחשבה הזו הורגת אותי. . . . למה אני אישה?? למה????

25/12/2005 | 15:52 | מאת: צדף

גם אצלי יום שיש לי תור לגניקולוג זה יום אבל מבחינתי. אבל אין ברירה וצריך ללכת להיבדק. תצליחי...

25/12/2005 | 16:03 | מאת: ענבר

לא יודעת עד כמה יהיה בסדר, זה בחמישי עוד שבועיים! ואני כבר לחוצה! וכולי רועדת ! פעם ראשונה אחרי חוויה לא נעימה כל כך אצל גניקולוגית קודמת , ובכלל, שעוד לא נזכרתי בכל מה שעברתי בילדות! ועכשיו..... אוף ,אלוהים! שיהיה גם לך בהצלחה!

25/12/2005 | 22:04 | מאת: נואשת

אין מה לעשות מתוקה, אנחנו חייבות... לא בחרנו להיוולד ככה... פעם ראשונה? מדוע את חייבת? יש לך בעיה? אל תדאגי, יהיה בסדר ויעבור מחזיקה לך אצבעות

25/12/2005 | 22:22 | מאת: ענבר

זו פעם ראשונה מאז שנזכרתי במה שעברתי בילדות ! לפני שנתיים בערך הלכתי וזו היתה חוויה קצת טראומתית בשבילי... ועכשיו... כשנזכרתי, אני לא יכולה שנוגעים בי . . . אני חייבת- כי יש בעיה שאני מזניחה דיי הרבה זמן... אוף, לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו ! מיום שישי אני לא רגועה. . . מקווה שיעבור בטוב! ושוב... חבל שאני אישה! תודה לך שוב. ענבר.

25/12/2005 | 22:22 | מאת: ענבר

זו פעם ראשונה מאז שנזכרתי במה שעברתי בילדות ! לפני שנתיים בערך הלכתי וזו היתה חוויה קצת טראומתית בשבילי... ועכשיו... כשנזכרתי, אני לא יכולה שנוגעים בי . . . אני חייבת- כי יש בעיה שאני מזניחה דיי הרבה זמן... אוף, לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו ! מיום שישי אני לא רגועה. . . מקווה שיעבור בטוב! ושוב... חבל שאני אישה! תודה לך שוב. ענבר.

25/12/2005 | 22:54 | מאת: שחף

באמת אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף מבינה אותך מאוד לא הייתי אצל גינקולוג כבר קרוב ל-3 שנים וגם לא מתכוונת ללכת בשנים הקרובות עם רופא השיניים זה כבר יותר בעייתי יודעת שצריכה ללכת כבר שנה יש לי חור ענק בשן ולא מצליחה להביא את עצמי לשם

25/12/2005 | 00:32 | מאת: לב כואבב

סרט אימה ובו שחקנית ראשית ומי היא נחשו? נכון זאת אני! לא הגעתי לאודישנים וגם לא נבחרתי משום רשימה פשוט הכריחו אותי להשתתף בעלילה להיות חלק מהסיוט הנורא צעקתי שאני לא רוצה צעקתי לעזרה אבל אף אחד לא שמע בכיתי והלב נקרע שתקתי והשתיקה כאבה פחדתי והנפש רעדה הזיכרון, המחשבות והסיוטים הלוואי והיו אינם! אבל הם פה וסוער הים הגלים סוחפים לשקיעה זהירות- סכנת טביעה!

25/12/2005 | 00:42 | מאת: שחף

שולחת לך גלגל הצלה http://www.atlantis-marine.co.il/images/ItemPics/N1455030_small.jpg שחף

24/12/2005 | 22:02 | מאת: ליאור

למי שאני מכירה כבר, ולמי שלא.... ברוכות הבאות לכל המצטרפות החדשות, חתולה (הייתה לי פעם, אחת מדהימה...) לב כואב(מקווה שלא יכאב לאורך זמן....) לימור וכל השאר, מקווה שתשארו איתנו לאורך זמן. ענבר ונואשת המקסימות שלי, דמעה , אסתר , שחף וגלי היקרה שלנו (גל יקרה תשמרי על בריאותך, עוקבת בדאגה רבה.....) ושדה ניר כמובן... דמעה, הנוכחות שלך חסרה כאן מאד...אשמח אם תחזרי לכתוב... ופיה יקרה שלי, התגעגעתי נורא....(יש לי תקלה, לא מצליחה לשלוח מיילים, אך אשמח אם תכתבי לי....) ושבוע מקסים גם לאידה כמובן!!! החלטתי שבימים הבאים אחשוב מחשבות חיוביות, זאת אומרת להסתכל מעבר לפחדים שלי...לגלות חברות אמיתיות, שאני יכולה להגיד בוודאות, שהן מפצות אותי על העדר המשפחה הביולוגית. אפילו אנשים שאני לא מכירה. תשמעו סיפור מדהים, לפני כמה ימים הלכתי לעשות איזו שהיא בדיקה. וכשניכנסתי להדמייה, ביקשתי ממישהי שאני לא מכירה לשמור לי על אחד הילדים. כשייצאתי והיא שמעה שאני עוברת ניתוח מאד קשה, נתנה לי את מספר הטלפון שלה, ולקחה את שלי. ממש ביקשה ממני לבוא לעזור לי עם הילדים אחרי הניתוח. וזאת אשה שאני ממש לא מכירה. יש פתגם בערבית שאומר כך, למי שאין חיים מתוקים (במובן החומרי) יש את אהבתו של אלוהים. מקווה שאלוהים יאהב אותי השבוע הזה לפחות.... וגם את כולכן יקירותי. לילה-טוב, עם המון מחשבות ורודות ומתוקות לכולכן... ליאור

24/12/2005 | 22:12 | מאת: לב כואבב

תודה לך על האיחול המחמם. יש לי שאלה (מקווה שזה בסדר שאני שואלת), האם את מתנדבת במקרה במרכז סיוע??? אה ו... הכי חשוב תרגישי טוב ושהניתוח יעבור בקלות ובהצלחה.

24/12/2005 | 22:22 | מאת: ליאור

היי לב, תודה יקירתי על האיחולים. לשאלתך, אינני מתנדבת במרכז הסיוע, הלוואי והיה לי זמן לפעילות מהסוג הזה. יש לי ארבעה ילדים, ואני עוכדת, כך שאין לי זמן לנשום.

24/12/2005 | 22:22 | מאת: לב כואבב

תודה על האיחול המחמם ושבוע טוב גם לך כמובן יש לי שאלה (מקווה שזה בסדר שאני שואלת)- האם את מתנדבת במקרה במרכז סיוע??? אהה והכי חשוב שתרגישי טוב ושהניתוח יעבור בקלות ובהצלחה

24/12/2005 | 22:52 | מאת: שחף

זה חייב ליות שבוע טוב כי הוא המתחיל בחג האורות ואין סיבה שלא יהיה מואר בהרבה דברים טובים

25/12/2005 | 00:33 | מאת: שדה ניר

אני בתקופת התנזרות... אך מידי פעם מגניבה הצצה...והנה צצה לי הודעתך המלבבת והמקרבת.. והמחממת כל לב...הזרמת בי כוחות להתמודדות.... אמי שואלת עליך חדשות לבקרים... והיום היא התעניינה ודרשה בשלומך.. היא מתפללת יום אחר יום- בעבורך... אם יורשה לי לשאול: מהו המועד שנקבע לך לניתוח הרה הגורל שלך?! ארתם למענך...נפשית..ופיזית עם הילדים...ואעתיר בעדך ליושב במרומים... אנא ממך ליאור, עדכני אותי. תעניקי לי את הזכות לסייע בעדך... העיקר שתצאי עם לב חדש וטהור...ותשובי לילדייך, אלינו ולכל מכרייך- בריאה ושלמה , איתנה, מחוזקת, חסונה וחסינה. שבוע טוב ליאור המליטנטית, הנאורה והגיבורה שלנו. ושבוע טוב לכן- כל המצטרפות החדשות שטרם ערכתי עמכם התוועדות...

25/12/2005 | 19:37 | מאת: ענבר

מתפללת בשבילך, תמיד! שתעברי את הניתוח ותחזרי לילדייך בשלום! ואני עדיין זוכרת .. לא שכחתי - אני באה עם זר פרחים ליום הולדתך החדש. . . . את גדולה! את תנצחי! את תעברי את זה כמו ענקית! ואנחנו . . . . . . אנחנו תמיד איתך! אוהבת המון ענבר.

25/12/2005 | 22:09 | מאת: נואשת

ה' אוהב אותך- תיהי בטוחה! הוא אוהב אותך כל כך שנתן ילדים נהדרים הוא אוהב אותך כל כך שנתן לך אפשרות לזכות בחייך בחזרה(בע"ה יהיה בסדר בניתוח) הוא אוהב אותך כל כך שנתן לך את הכוח להתמודד והפך אותך לאישה חזקה, מדהימה ונותנת השראה שיש לה כל כך הרבה להתגאות בו!!! אז תמיד תזכרי את זה, את זה ואת העובדה שכולנו כאן אוהבות אותך, מחזיקות לך אצבעות ומתפללות לשלומך, בריאותך ואושרך ((((((((((((((((((((((((אוהבת))))))))))))))))))))))))))))

26/12/2005 | 09:01 | מאת: ליאור

תודה רבה על התגובות המרגשות, אתן נותנות לי המון כוחות לעבור את התקופה הקשה שמחכה לי... אני אתגבר, אני חייבת.... אוהבת את כולכן בחזרה, ומאחלת לכן המון בריאות. ליאור

ליאור היקרה חג שמח... אור והצלחה....במשימה ...לשמור על בריאותך... מסתבר ישי אנשים טובים בדרך.... צריך לזכור זאת... זה בהחלט מחמם את הלב אידה

24/12/2005 | 16:01 | מאת: גל של הים

יש לי בסלון חלון ענק מזכוכית שרואים את הבחוץ ביום סגרירי כמו היום,ואני לא מסוגלת לראות את הברקים מרגישה כאילו אני בחוץ,שיש משהו שמכסה אני מרגישה מוגנת כל פעם שיש ברקים אני בורחת לחדר השינה כי שם יש וילון ואני מרגישה בטוח רציתי לכסות את החלונות בשמיכות קיץ גדולות כדי לא לראות את הבחוץ,אבל אני לא מצליחה כי אני מאבדת שיווי משקל וכמעט עפתי על הזכוכית ברגעים האלה זה הכי מרגיש לבד שאני לא יכולה לעשות דברים,ואני לא יכולה לשבת בסלון ואני צריכה כי יש לי להכין למחר מערכי הדרכה מרגישה חוסר אונים למה הכל היה צריך להתקלקל,למה הכל נשבר פתאום אני שונאת את החורףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

24/12/2005 | 16:29 | מאת: חתולת אשפתות

גל של הים חמודה מה אוכל להציע לך כדי שלא תהי לבד ? את שונאת את החורף כי קר ויורד גשם ? או כי אין לך מה לעשות , או חשק לעשות ? לצייר לך שמש חמה של קיץ על החוף ? אני יכולה לשלוח לך חיוך גדול שישמח אותך לשלוח לך חיבוק גדול כמו שמיכת קיץ גדולה שתכסה לך את החלון בסלון ואז לא תראי את הבחוץ שעושה לך רע ותוכלי להתעטף כדי לא לשמוע את הברקים , הכל שלך ובשבילך . מחתולת אשפתות.

24/12/2005 | 17:25 | מאת: שחף

תזכרי שאני יושבת מהצד השני של מסך המחשב אני איתך ויש עוד כמה כמוני אז למעשה את לגמרי לא לבד :) תנסי להרגיש את זה

24/12/2005 | 22:14 | מאת: לב כואבב

שהבדידות חלפה לה ושהוקל לך אפילו במעט. מקווה שהקור ייעלם במהרה, גם אני לא אוהבת את החורף והרעש של הרעמים, הברקים והגשם מפחיד אותי וזה במקרה הטוב שאין הפסקת חשמל ולא יודעת למה אבל פה בצפון יש הרבה כאלה וכבר היו כמה השבוע. יקרה מאחלת לך שבוע קל רגוע ושקטטטטטט

פשוט קפואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

24/12/2005 | 11:42 | מאת: שחף

או שאני חולה או ש.... יושבת בסוודר צמר עבה במיוחד, עטופה בשמיכת פליז, מתחת למפזר חום ורועדת וגם סחרחורות אבל אין לי חום סיוט

24/12/2005 | 12:10 | מאת: חתולת אשפתות

שחף חמודה אולי קר לך כי את לבד , מרגישה כצת בודדה ? בא לך אולי לדבר עם מישהו ? אם לא עוזר לך לדבר , מה את מרגישה שאת צריכה עכשיו ? אולי חיבוק גדול ומחמם ? אז קבלי ממני חיבוק ענק , חם , חם , ישר מהלב . מקווה שזה עוזר , ואם לא , ובא לך משהו אחר , דברייייייי . מחתולת אשפתות . שתהיה לך שבת חמה .

23/12/2005 | 15:38 | מאת: שחף

בגלל שכל הבגדים שלי רטובים כבר החלטתי פעם שאני אשן בלי בגדים אבל אחר כך נהיה קר יותר ושוב חזרתי לישון עם בגדים כבר לא יודעת מה לעשות

23/12/2005 | 18:38 | מאת: שחף

23/12/2005 | 23:22 | מאת: מותשת

רוצה לשתף? שולחת לך חיבוק גדול

לפני שנה עברתי תקיפה בעבודה ואני מטופל אצל פסיכיאטר כל 3 חודשים ומוכר כחולה PTSD . אני אמור ללכת לפסיכיאטר לקביעת חוות דעת לועדה רפואית לאחוזי נכות. רציתי לדעת ..מהו האבחון שהפסיכיאטר עושה כדי ליראות שאני סובל מPTSD ובאיזו דרגת החמרה .כמו כן רציתי לדעת מה אני אמור להגיד לפסיכיאטר והאם אני אמור לעבור מבחנים ואילו מבחנים? בנוסף אשמח לקבל הדרכה וליווי {אפשרי בתשלום }לחזק את רוחי לקראת הועדה, מאדם בעל ידע בPTSD או שסובל ממנו ועבר ועדה כזאת לקביעת אחוזי נכות . ניתן להיתקשר אליי ל-0528074374 או להשאיר לי הודעה באימייל [email protected] ואני יחזור

לדעתי אתה נמצא באתר הלא נכון , אני חושבת שאתה תמצא תשובות מתאימות למה שאתה מבקש , באתר של דוקטורס אבל תכנס לפסיכיאטריה שם תוכל להפנות שאלות לד"ר הידש . בברכת שבת שלום .

23/12/2005 | 14:38 | מאת: לב כואבב

כולנו אכלנו אותה יום שני המטפלת של בנות הדודות ניגשת לפקידת הסעד לדווח וחוץ מזה שאשתו ואבא של אחת הילדות הולכים למשטרה ביום ראשון כבר. עכשיו כל שנותר לי להחליט אם אני מצטרפת או לא. פשוט לא? הצילווווווווווו מה אני אעשה? לקטנות יש חסיון כי קטינות,אבל לי אין ואותי יתחקרו לא אנשים מקצועיים כמו פסיכולגים ועובדים סוציאלים והם יקרעו אותי בטוח.

23/12/2005 | 22:39 | מאת: שחף

אני חושבת שרק את יודעת אם את מסוגלת ורוצה לעמוד בזה אני לא עברתי את זה אבל שמעתי שזה מאוד קשה יחד עם זאת יש סביבך הרבה אנשים שתומכים בך וזה אמור מאוד להקל עלייך לא משנה במה תבחרי, חשוב מאוד שתהיי שלמה עם הבחירה שלך ואנחנו כולנו כאן איתך מחבקת שחף

24/12/2005 | 00:07 | מאת: חתולת אשפתות

לב כואב חמודה נמצאת פה כדי לתמוך בך כמה שאפשר הלוואי ויכולתי לעזור לך במשהו יותר ממשי בנתיים ישנם עוד מספיק ימים עד שזה יקרה ואולי עד אז גם את תוכלי לעשות הכנות נפשיות לקראת מה שעתיד לבוא . בכל מקרה , לפניך עדין שישי שבת , תשתדלי לנוח ולהרגע כדי לאגור כוחות , וכוח נפשי . שיהיה לילה טוב .

24/12/2005 | 00:42 | מאת: לב כואבב

למבוגרות או שזה רק לקטינות? ו.. שחף וחתולה יקרות, אתן כל כך מקסימות, תמיד מגיבות ומעודדות. תודה רבה לכן שאתן פה איתי.

23/12/2005 | 00:32 | מאת:

מאחלת לכולן שינה טובה... חלומות נעימים... לקראת סופ"ש חורפי... לילה טוב אידה

23/12/2005 | 00:33 | מאת: שחף

24/12/2005 | 01:19 | מאת: לימור

23/12/2005 | 00:16 | מאת: גל של הים

אתמול לא הלכתי בסוף למיון פחדתי ממה שיעשו לי וגם לא רציתי ללכת לבד אמרתי לעצמי מה שיהיה יהיה,היה לי קוצר נשימה והכחלות עד חצות וקצת כבר לא היה אכפת לי מכלום ואז נרגע הכל הנשימה חזרה לעצמה וגם הצבע הורוד ואז הרגשתי תשישות מהמאמץ שהיה, ההמטלוגית הסבירה לי פעם שזה קרישים קטנים שמסתובבים במערכת ובגלל הקומדין הם לא גדלים כמו שהיה לי לפני שנטלתי את הקומדין ובימים האחרונים חטפתי מכות חזקות בברכים ששם מתפתח הקריש שיכול לרוץ לריאה קבעתי תור לביקורת ואיזון שבוע הבא אני אספר לה גם מה קרה תודה על הדאגה וסליחה שלא הגבתי אלא רק עכשיו לא הרגשתי טוב ואני עדיין מרגישה תשישות אבל הכיחלון והקוצר עברו זה בהחלט מפחיד ומחזיר אותי לפסים של לקחת את הכדורים כמו שצריך

23/12/2005 | 00:21 | מאת: שחף

שמחה לשמוע שעבר תרגישי טוב שחף

23/12/2005 | 00:26 | מאת:

באמת דאגנו.... שמחה שעבר ונגמר כך... שמרי על עצמך אידה

22/12/2005 | 23:16 | מאת: שחף

אני מרגישה שיש עלי ממש יותר מדי עומס רגשי בתקופה האחרונה אחרי שהלכתי לישון היום בצהריים התעוררתי מכך שהיה לי קשה לנשום הייתי צריכה בכוח לשאוף את האוויר דבר שכבר כמה חודשים טובים לא קרה לי קשה לי מדי

22/12/2005 | 23:33 | מאת:

שחף יקרה אך את מרישה עכשיו? את יודעת מהו העומס הרגשי? יודעת מהיכן הוא? מה יותר קשה בהשואה ללפני כמה חודשים? איתך מחזקת ומקווה שתרגישי יותר טוב אידה

22/12/2005 | 23:46 | מאת: שחף

עכשיו אני יותר טוב לפחות חזרתי לנשום בצורה נורמלית פחות או יותר יודעת טוב מאוד מה הוא העומס כל יום משהו אחר מציף מכיוון אחר דברים מהעבר, דברים מההווה בהשוואה ללפני כמה חודשים חזרתי להתעסק עם העבר שלי דבר שדי נמנעתי ממנו תקופה ארוכה נגעתי מדי פעם, אבל לא הייתי שקועה בזה כל הזמן, מהבוקר עד הלילה וגם התווסף עוד משהו שלא היה קיים דייסה אחת שלמה בראש וברגשות זיכרונות מתערבבים עם החולומות ויוצרים מסה אחת לא ברורה לרוב יודעת מה הם הזיכרונות ומה הם החולומות אבל לא יכולה להפריד ביניהם רגשית וגם הזכרונות החדשים שצצים לא מקלים במיוחד

22/12/2005 | 23:43 | מאת: ענבר

כל כך מכירה את ההרגשה של לקום ממנוחת הצהריים ולהרגיש כובד . . צר לי לשמוע שזה קורה . . . אולי תנסי כמה שפחות לישון בצהריים- למרות שזה חשוב! ((((שחף)))) שלך ענבר.

22/12/2005 | 23:50 | מאת: שחף

אולי אני אנסה בכלל כמה שפחות לישון???? זה לא משנה מתי אני ישנה גם בבוקר אני יכולה להתעורר ככה ותודה על החיבוק קבלי חיבוק ממני בחזרה ((((((((((((((((ענברוש))))))))))))))))) שחף

התגעגעתי נורא.... המחשב היה בתיקון, אז הייתי בנתק. בעוד כמה ימים הניתוח שאני עוברת, ניתוח לב פתוח קשה ומורכב. אני פוחדת... הילדים פוחדים... במיוחד לאור ההתדרדרות במצבי....יש מעט דימום בריאה הימנית...שנים של עישון, ודפקתי לי לגמרי את הבריאות!!!!!!!!!!!!!!!!! אני מבקשת מכל הבנות של הפורום שיתפללו למעני, כדי שאחזור לילדים שלי, שכל כך זקוקים לי... כולם אומרים שיהיה בסדר, אבל ברגע האמת אני אהיה שם לבדי.... אידה היקרה שלי, באותם רגעים קריטיים, שנייה לפני ההרדמה שאולי אתעורר אחריה בריאה וחזקה יותר... ואולי לא אתעורר ממנה בכלל...אקח איתי את הפנים הטובות שלך, את העיניים המנחמות שלך...את כל מילות העידוד שאמרת לי בעבר ואתנחם בעזרתם...לא תהיי שם פיזית, אבל כל הטוב שהענקת לי ילווה אותי, גם ילווה.... ותודה מיוחדת לאסתר ולדמעה, חברות אמיתיות...ולכל הבנות. אוהבת ונאחזת בחיים, בכל הכח. ליאור

תהיתי לעצמי היכן נעלמת . . וחשבתי שאת כבר אחרי הניתוח ! מאחלת לך בכל ליבי, שתעברי את הניתוח ותצאי ממנו בריאה וחזקה יותר! אוהבים אותך פה - ודואגים לשלומך! "אוהבת ונאחזת בחיים, בכל הכח" - אהבתי את המשפט! קחי את זה איתך... ! תמיד! אוהבת וליל מנוחה ענבר.

22/12/2005 | 23:09 | מאת: חתולת אשפתות

אני די חדשה פה בפורום , אבל לא חדשה בתחושה שלך של לפני כניסה לחדר ניתוחים . מכירה את זה מקרוב , למעשה רק לפני חמישה חודשים עברתי בעצמי ניתוח מאוד קשה, ניתוח משולב עם שני מנתחים , אורוגניקולוגי שערך די הרבה זמן . מה שביקשתי ממקורבי היה בדיוק מה שאת מבקשת היום . אני מאחלת לך כל ההצלחה שבעולם , שתצאי כמו חדשה , תמשיכ להאחז בחיים בכל הכח כי זו התקווה הכי גדולה . מחזיקה לך אצבעות חזק בבבהההההצצצצלללחחחחהההה חזרי מהר שאוכל להכיר גם אותך . חתולת אשפתות

22/12/2005 | 23:25 | מאת: שחף

טוב לשמוע ממך חושבת עלייך הרבה מחכה לשמוע שאת כבר אחרי... ושהכל טוב אני איתך שחף

ליאור יקרה אכן היית חסרה...וטוב לראותך כאן איתנו....... חשבתי עלייך ועל מועד המתקרב......תהיתי האם הוא ב29.12? או לפני? אנחנו בודאי נתפלל ונחזיק אצבעות שהכל יעבור בשלום ותחזרי לילדייך ואליינו בשלום ובמהרה... כמו שאמרתי.... תאמיני שהכל יהיה בסדר....הניתוח יעבור ואת תחזרי לאיתנך... את בחורה עם הרבה כוחות ויכולות אדירות דבר לא ישבור אותך אני מאמינה בך .... ונכון שיש פחדים, דאגות...ומחשבןת רבות... אבל כמו שאמרת אני איתך וכל בנות הפורום בריאות והצלחה מחזקת אידה

22/12/2005 | 18:15 | מאת: ענבר

שחף יקרה, בעקבות הגילויים שלי , אני רואה שגם את נזכרת ב.... אני מאמינה שאם מדברים על זה לעומק העניין, את תביני יותר , שלא את אשמה במי שכביכול פגעת! אני עובדת על זה "הרבה שיחות נפש- והסברים עם עצמי" עניין לא קל ולא פשוט! שתופס כאב גדול! יודעת מה אני אומרת לעצמי: אני לדוג' מסתכלת על ילדה מהמעון ואומרת לעצמי, שאם אראה שהיא עושה משהו .... אני לא האשים אותה, כי זה לא היא , מאיפה היא יודעת שצריך לעשות כך וכך... כנראה ראתה , כנראה "לימדו" אותה ... כנראה שכך היא חושבת שצריך לעשות. כנראה שהיא חושבת שזה מהרגלי החיים - כמו לשתות , לאכל , לצחוק, לישון.. את מבינה למה אני מתכוונת? אני אומרת לעצמי את זה .. ולפעמים "משקרת" לעצמי, שאני לא אשמה . . . ולכי תדעי- אולי זה יעבוד באיזשהו שלב בחיים שלנו.. הרי גם ככה הרסו לנו אותם,, למה שנמשיך להרוס אותנו בעצמנו! אל תתני "לפגיעה שלך באחרים" להשפיע עלייך- זה לא את ! זה מה שלימדו אותך.. וחשבת שככה זה! ואת יודעת מה , -טריגרי- אחת הפוגעות שלי שהיתה פחות או יותר בגיל שלי אז.... היתה אצלנו בשבת שעברה , סיפרה לנו , שאמא שלה, (כשהם חיו בארה"ב, כשהיא היתה בת 6 ) היתה מביאה גברים הביתה ..ו....**** והיתה מושיבה אותה מול טלוויזיה ומראה לה סרטים מזעזעים- שרק היום היא מבינה את המשמעות של זה. אני מבינה מאיפה זה בא לה , ולא נראה לי שהיתה בכוונתה לפגוע בי! ובכלל שהיא פגעה בי גם כשהיא היתה קטנה וממש לא הבינה את המשמעות של זה! עשתה זאת בתמימות! בקיצור, אנחנו לא אשמות שחפית יקרה! לא את לא אני - ולא אף אחת אחרת . . . חשוב לזכור זאת.. ולעבוד על זה טוב טוב!

22/12/2005 | 21:25 | מאת: חתולת אשפתות

שחף חמודה כשילדים משחקים זה הדבר הכי תמים שיש בעולם . אני בטוחה שלא היו לך שום כוונות "רעות" נגד שני הדודנים שלך ושלא תכננת מראש "לפגוע" בהם , אלה היו סתם משחקי ילדים , מעשי קונדס ,. שיהיה לך כל הטוב שבעולם

22/12/2005 | 22:50 | מאת: ענבר

הפנים את זה גם לעצמי! חשוב! תודה!

22/12/2005 | 23:32 | מאת: מיכל

אני מאוד גאה בך על ההבחנות שעשית. זה לא קל להודות בדברים האלה, וממש קשה לחשוב מחשבות חיוביות. מקווה שתוכלי לסלוח לאלה שפגעו בך ולא היתה להם כוונה רעה, רק אחרי זה תוכלי לסלוח גם לעצמך

22/12/2005 | 23:47 | מאת: ענבר

כן , צריך לחשוב על הדברים האלה . . . אחרת לא נוכל להתקדם -את יודעת! אז .. למרות שקשה - ממשיכים הלאה ! אין ברירה . . . אני סולחת לחלק מהפוגעים שלי. . . לא נראה לי שאסלח לחלק המרכזי בכל הסיפור הזוועתי הזה ! תודה לך מיכלי !

22/12/2005 | 23:44 | מאת:

ראשית אני מצטרפת לדברייך ענבר..... ואין מילים ...... פשוט גאה...בך.... ושחף אני שמחה שעבר וגם הצלחת להרגע.... מקווה שאכן תפנימו שהאשמה היא לא בכן.. אלה בחוסר הגבולות הסדר....הבילבול.... איתכן אידה

22/12/2005 | 23:51 | מאת: ענבר

מקווה שביום מן הימים הדברים האלה יקבלו הרבה עוצמות וכוחות. . . . אם כי היום זה רק כתוב על הנייר -עדיין לא נכנס למוח הקצת מעוות שלי... לאט לאט - גם את זה נפנים!

לפני כחודשיים הגעתי לאימון נסיון במקום שנקרא BodyTalk ברעננה, אני חושבת שכבר חרשתי כל מקום אפשרי בתחום החיטוב הייתי שנה בסטודיו C וגם בפילאטיס , אבל במקום כזה לא האמנתי שקיים, מקום שבו האימון הוא אישי ומתעמלים עם תרגילים בשיטה של BodyTalk על מיטות כושר אקטיביות ממונעות וגם האווירה שם ממש רגועה ושלווה. למעשה אחרי חודש של אימון כבר ראיתי תוצאות מהירות- כלומר הם מבטיחים תוצאות של חיטוב והצרת היקפים (בשליש מהזמן)מהר יותר מבכל מקום אחר, תחילה לא האמנתי , אך כנראה השילוב של המיטות האקטיביות עם התרגילים של Bodytalk על גבי המיטות הללו מביאות לתוצאות מהירות יותר ובדרך נעימה ומפנקת אגב האתר שלהם למי שרוצה הוא: www.bodytalk.co.il טלפון בסניף ברעננה הוא: 097443939 ות"א : 036440777. אגב לדעתי אתן חייבות להגיע ולכן ציינתי גם טלפון כי אני ממש נהנית שם. הם נותנים אימון ניסיון חינם!- כדאי מאוד לנסות להגיע

22/12/2005 | 15:29 | מאת: מיכלולה מגעילולה

מזה הודעת פרסומת לנפגעות תקיפה מינית? יש גבול למה שאפשר לנצל את הפורום הזה

ויש לי כאבי גב וקצת קשה לי לנשום עכשיו גם הציפורנים של הרגלים מכחילות אני פוחדת שזה לא תסחיף כי זה היה הסימנים אז ואני יודעת שאם אני אלך למיון יעשו לי בדיקת גזים בדם שזה כואב וגם לא רוצה ללכת וגם לא רוצה להיות לבד אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אין לי כוח למחלה הזאת

איך עבר עליך הלילה ? אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר הבוקר , שיהיה לך אחלה יום .

22/12/2005 | 17:55 | מאת: ענבר

אל תפחדי ! אני מקווה שזה כלום! תעדכני אותי / אותנו ! ושיהיה לך ערב נעים שלך ענבר

22/12/2005 | 23:26 | מאת: שחף

מה קורה איתך? תשמיעי קול דואגת שחף

גל יקרה מה שלומך? נשמע מדאיג..... עדכני אותנו אידה

21/12/2005 | 21:24 | מאת: שחף

של ילדה קטנה בת שלוש שאבא שלה צורח עליה ומכניס לה מכות והיא מתקפלת על הרצפה בניסיון להגן על עצמה, על הגוף הקטן שלה והיא בוכה וצורחת מתוך בכי רק שהיום העיניים שלה מבוהלות ויבשות והיא כולה רועדת

21/12/2005 | 21:44 | מאת: שחף

כי היא לא רוצה לאכול את הכוסמת שהוא הביא לה לארוחת צהריים היא רוצה משהוא אחר אז היא לא תקבל כלום לאכול תקבל במקום זה מנה של מכות

21/12/2005 | 21:54 | מאת: דמעה

אני איתך דמעה

21/12/2005 | 22:07 | מאת: חתולת אשפתות

שחף חמודה באמת למה ? למי מגיע לקבל מכות רק בגלל שלא רוצה לאכול אוכל כזה או אחר , וזה באמת לא חשוב אם זה כוסמת או חביתה , או אפילו בצל בסלט כי הרי ידוע שילדים לא אוהבים בצל ( אפילו לא רק ילדים ) , ואם אני מבקשת שלא ישים בצל בסלט , את יודעת מה אני מקבלת ? סלט שכולו רקקק בצל , ואת זה צריך לאכול ככה על יבש ואם לא אזזזז ....., את צודקת לגמרי אין ספק שזה כואב , משפיל , וכל מה שתגידי ,מבינה אותך כל-כך ומצטערת בשבילך ,משתתפת בכאבך . מקווה שתתעודדי ושלא תרגישי לבד כי את לא לבד . מכל הלב חתולת אשפתות ליל מנוחה .

21/12/2005 | 19:32 | מאת: לב כואבב

אבל לפחות חזרתי והתגעגעתי ,תודה לכל מי שכתבת לי ודאגה, לא עניתי תמיד אבל קראתי כל מילה בין פרק לפרק בסרט אימה שהיה פה. והנה תקציר העלילה של סרט האימה שהוקרן פה בימים האחרונים: לאחר שדיברתי עם דודתי בעצמי שהגיבה לחיוב וסיפרה לילדיה החליטו האחים של אמא שלי והדודה ואבא שלי אל המנוול - הציגו לו חוזה עם תנאים ודרשו ממנו להסתלק מהאזור בין היתר וכמובן לא להתקרב לבתו הקטינה בלי ליווי. בדרך הקליטו אותו- הוא כמובן הכחיש הכל לגבינו אבל כן הודה שבעבר לפני הרבה שנים פגע בילדה קטנה ואפילו הלך לטיפול ומאז הכל עבר ותוקן. שתבינו שבזמנו שהמקרה קרה הוא נשבע לאשתו שלא קרה כלום ועוד ליד האמא של הילדה. והוא בחיים לא היה בטיפול. מה שחיובי פה הוא שקודם כל הוא הודה שכבר היה מקרה בעבר וגם שהוא שיקר שהיה בטיפול. חוץ מזה כמעט ולא הוציא מילה ורק דוד שלי דיבר. כנראה פחד שלא להפיל את עצמו יותר מדי. אמר שיחשוב על החוזה אז דודיי הלכו לשתות קפה וכשחזרו אליו הוא נעלםםםםם. מיד כולם בהסטריה מחפשים אותו, אבא שלי חזר להיות עם אשתו בבית שלנו והלב שלי דופק עם מחשבה שהוא יגיע לפה לפגוע בנו. בסוף צלצל אליהם ואמר שיחתום על החוזה ,אבל רוצה להסתכל עליו ואולי לשנות קצת. דוד שלי ענה לו שאם זה יהיה הגיוני אז יסכימו. הוא ניסה לדבר עם ילדיו ואשתו אך הם לא עונים לו, שתבינו שהם קיוו שהוא יתאבד בזמן שנעלם. הם לא רוצים לראות אותו, לדבר איתו, לא רוצים שיבוא לחתונה שלהם. אפילו לא קוראים לו אבא יותר. זהו פחות או יותר זה המצב עכשיו, עד יום ראשון אמור לחתום על החוזה ודודתי לרבנות עם החוזה לקבל גט. דודה שלי והילדים שלה פה, המצב ממש קשה איתם, הם בוכים, בשוק, ממש חרב עליהם עולמם. קצת קשה לי לחשוב שלי עכשיו יותר קל אבל העברתי את הכאב והקושי אליהם. אני נפרדתי מהמטפלת שלי בשמחה והיום הלכתי לביבליותרפיה שסיפרתי לכן. היה מדהיםםםםם אבל היא אמרה שנראה לה שאם אתחיל שני טיפולים חדשים במקביל זה עלול להיות לא טוב במיוחד. ושאתייעץ עם הפסיכולוגית שאני מתכוונת ללכת אליה. אז עכשיו אני קצת בדילמה מה עדיף.

21/12/2005 | 19:55 | מאת: חתולת אשפתות

היי לב כואב שמחה שחזרת , למעשה אפילו דאגתי לך כי לא שמענו ממך כלום מאתמול בצהרים , אני נורא מקווה שבאמת הכל יסתדר לכם על הצד הטוב ביותר שיש , שתהיה לכם שמחה אמיתית וחתונה נפלאה , ואולי כבר לא תקראי לעצמך לב כואב אולי תהי לב שמח , בהצלחה בטיפול החדש , דרך אגב מה זה ביבליוטרפיה ? מכל הלב חתולת אשפתות

21/12/2005 | 20:32 | מאת: לב כואבב

זה טיפול באמצעות ספרות: סיפורים ,שירים וכו'. דרכם נוגעים ברגשות ובכאב ככה הדרך לא ישירה, כמו בטיפול פסיכולוגי אלא עקיפה יותר וזה הרבה יותר קל לי. ו.. חתול יקרה תודה על העידוד לדעתי יקח עוד הרבה זמן עד שתהיה שמחה בליבי ובטח בלב של המשפחה שלו אבל לפחות עכשיו הלב פחות כואב, פחות שורף, הפקק יצא מהסרעם ואפשר לנשום בקלות.

21/12/2005 | 19:55 | מאת: חתולת אשפתות

היי לב כואב שמחה שחזרת , למעשה אפילו דאגתי לך כי לא שמענו ממך כלום מאתמול בצהרים , אני נורא מקווה שבאמת הכל יסתדר לכם על הצד הטוב ביותר שיש , שתהיה לכם שמחה אמיתית וחתונה נפלאה , ואולי כבר לא תקראי לעצמך לב כואב אולי תהי לב שמח , בהצלחה בטיפול החדש , דרך אגב מה זה ביבליוטרפיה ? מכל הלב חתולת אשפתות

21/12/2005 | 19:55 | מאת: חתולת אשפתות

היי לב כואב שמחה שחזרת , למעשה אפילו דאגתי לך כי לא שמענו ממך כלום מאתמול בצהרים , אני נורא מקווה שבאמת הכל יסתדר לכם על הצד הטוב ביותר שיש , שתהיה לכם שמחה אמיתית וחתונה נפלאה , ואולי כבר לא תקראי לעצמך לב כואב אולי תהי לב שמח , בהצלחה בטיפול החדש , דרך אגב מה זה ביבליוטרפיה ? מכל הלב חתולת אשפתות

21/12/2005 | 19:55 | מאת: חתולת אשפתות

היי לב כואב שמחה שחזרת , למעשה אפילו דאגתי לך כי לא שמענו ממך כלום מאתמול בצהרים , אני נורא מקווה שבאמת הכל יסתדר לכם על הצד הטוב ביותר שיש , שתהיה לכם שמחה אמיתית וחתונה נפלאה , ואולי כבר לא תקראי לעצמך לב כואב אולי תהי לב שמח , בהצלחה בטיפול החדש , דרך אגב מה זה ביבליוטרפיה ? מכל הלב חתולת אשפתות

21/12/2005 | 19:55 | מאת: חתולת אשפתות

היי לב כואב שמחה שחזרת , למעשה אפילו דאגתי לך כי לא שמענו ממך כלום מאתמול בצהרים , אני נורא מקווה שבאמת הכל יסתדר לכם על הצד הטוב ביותר שיש , שתהיה לכם שמחה אמיתית וחתונה נפלאה , ואולי כבר לא תקראי לעצמך לב כואב אולי תהי לב שמח , בהצלחה בטיפול החדש , דרך אגב מה זה ביבליוטרפיה ? מכל הלב חתולת אשפתות

21/12/2005 | 19:55 | מאת: חתולת אשפתות

היי לב כואב שמחה שחזרת , למעשה אפילו דאגתי לך כי לא שמענו ממך כלום מאתמול בצהרים , אני נורא מקווה שבאמת הכל יסתדר לכם על הצד הטוב ביותר שיש , שתהיה לכם שמחה אמיתית וחתונה נפלאה , ואולי כבר לא תקראי לעצמך לב כואב אולי תהי לב שמח , בהצלחה בטיפול החדש , דרך אגב מה זה ביבליוטרפיה ? מכל הלב חתולת אשפתות

23/12/2005 | 00:13 | מאת:

לב יקרה מה שלומך? אך מרגישים בתוך הסרט הזה? פחד? מה עולה בתקופה זו? כוח ואומץ...ונשמע שהמון תמיכה...מה שכל אחת זקוקה שירחקו ממנה את הפוגע....ישמו לו גבולות סוף סוף.... ומבינה שיש התחלות חדשות.... תקוות חדשות תקופה חדשה עומדת בפנייך.... אין סוד...ואני יכולה לטפל בעצמי.... אני מבינה שהפרידה מהמטפלת היא ממקום טוב של שמחה והקלה....ויש התחלה של טיפול וגם בילבול...מה עכשיו? אם לא היה טוב בטיפול לחזור לשם בכדי שלא יהיו כמה התחלות חדשות זה גם מבלבל... אולי היה עדיף שתיהיה לך מטפלת שיש קשר ואמון להתחיל טיפול נוסף בביליותרפיה..... אך מכוון שהתחלת וגם את מצפה לך מאוד....נסי להתחיל...ולאט לאט לנסות לבדוק עם מטפלות היכן כדאי וחפש את הקליק המתאים שיקל עלייך בכל התהליך... בהצלחה בטוחה וסומכת שתמצאי את מה שנכון לך... ....כמו בביליותרפיה....רצית...והגעת לאן שרצית... אידה

21/12/2005 | 12:37 | מאת: לימור

מי יוכל להחזיר לי את השנים,מי יוכל לקחת ממני את הכאב?? ולמה,למה מכים כאבי הפאנטום? הכאב-מקומו בעבר,מתי שהוא לא בא לידי ביטוי. אם אז הייתי חשה אותו-אולי הוא היה עוזר לי לזוז,לעשות מעשה. ומה הטעם בכאב עכשיו? כאילו מגרדת האצבע ביד שלא שם יותר ואי אפשר לגרד.. אני רוצה לצבוע את הכאב והתסכול בכחול ולזרוק לים! אני רוצה לנקום! אני רוצה שקט.. לא הוגן!! צריך להשלים. אין לי מה לחפש שם יותר.. סליחה על ה"נפילה". תודה על ההקשבה.

21/12/2005 | 17:08 | מאת: חתולת אשפתות

לימור חמודה לא אוכל להחזיר לך את הילדות אך אוכל להציע לך חיבוק ,

21/12/2005 | 17:12 | מאת: לימור

אני לא יודעת מה קורה לי היום..לא מתאים לי בכלל. ימים קצת קשים עוברים על כוחותינו,מה שנקרא. פשוט כואב בלי קשר למעללי היומיום-משהו מבפנים שמקורותיו שורשיים,עמוקים מכדי התחקות. איני רוצה בו. רוצה להתנער..אבל לא מצליחה.נרדפת.. אני אתאושש.. מה שלומך? מדוע אינך מורידה את מוטיב האשפה משמך,חתולה?

21/12/2005 | 19:30 | מאת: לב כואבב

את יודעת כבר את דעתי בנושא- גם לך מותר להרגיש רע! גם לך מותר ליפול! את לא תמיד חייבת להיות בעמדת העוזרת והמייעצת, גם לך מגיע המקום לפרוק והתמיכה שאת זקוקה לה. מצטערת שלא הייתי פה בזמן האחרון, את כבר יודעת איזה בלאגן הלך פה. אבל עכשיו אני פה איתך - קריאה אחת ואני לפקודתך. החזיקי מעד יקרה, אל תתיאשי! מש שלום החגיגה שלנו?

22/12/2005 | 18:03 | מאת: ענבר

הכאב מקומו בעבר . . . אבל עכשיו הוא יותר מכל תופס מקום גדול בהווה . . ועכשיו ... בטיפולים , יהיה לך את השקט שלך ! כל הכאב יוצא החוצה! את תיהיי בסדר, תני לזבל לצאת ממך.. מקומו לא שם יותר! אוהבת תמיד ענבר.

לימור יקרה קודם כל את לא צריכה להתנצל.... אנחנו כאן בשבילך! הילדות האבודה... מסכימה עם כל מילה.... כואבת איתך עליה.... את יכולה להחזיר....רק במקום שתתני לילדה שבך שכלואה אצלך שם בפנים... תני לה חופש דרור.... עם הכאב...והשמחה...הצחוק המתגלגל...והבכי הכואב... נותנת יד לילדה.... תאפשרי לה? מחזקת אותכן אידה

20/12/2005 | 19:30 | מאת: שחף

גם ככה אני חצי חיה... ועוד פתאום נאלם החשמל בכל השכונה לאיזה 20-30 דקות דיברתי עם אמא והיא אמרה שגם אצלה בעבודה זה קרה לפני זה ואחר כך גם אצלה בבית מה זה אמור להיות?!

20/12/2005 | 20:14 | מאת: שחף

גם האינטרנט עושה בעיה פעם עובד פעם מתנתק

21/12/2005 | 00:49 | מאת: שחף

אני מקווה שתסלחו לי שאני משתרשרת עם עצמי פשוט קצת משעמם לי ואני קצת לא רגועה

20/12/2005 | 17:50 | מאת: לימור

רוצה לספר מה בדיוק קורה? יש מצב שזה יעזור להפיג במקצת את התחושה. מבינה.

קרה משהו ספציפי שגרם להרגשה הזאת? אני איתך שחף

אני רוצה לחיות, אבל אני מפחדת מהחיים - מפחדת שאני ימות שוב...

מיכל יקרה מה שלומך? מי איתך? מי מלווה? עם אפשר לדבר... הבחירה בחיים היא הנכונה.... אבל לבד קשה הרבה יותר איתך מחזקת אידה

20/12/2005 | 16:22 | מאת: ענבר

הנפגע שפגעתי בו , יתחיל לזכור מה עשיתי לו..... והוא יכאב כמו שאני כואבת... ויילך לטיפולים- הוא יאשים אותי. הוא יאמר שאני הרסתי לו ת'חיים...... ! ! ! ! ! אויי מיי גאד.

20/12/2005 | 17:00 | מאת: לימור

אני עוקבת אחריך מפורום לפורום (-: אינך יכולה לקחת את משקל העולם על כתפיך. הכיצד תקחי עליך אשם שכזה אם מעולם לא ידעת אחרת.ראית כל-כך הרבה רוע כילדה ולא היה מי שיגן עליך ממנו או שילמד אותך אחרת. אני רואה שהיה לך טיפול קשה היום. הרפי עכשיו מהכאב,מהמחשבות, אם רק אפשר. קחי סרט, לכי לחברה-הרגעי כדי שתוכלי לחשוב נקי יותר מחר. מספיק ליום אחד. ואני אומרת לך שוב מה שאמרתי אתמול-דבר ממה שיש לך לספר לא ישנה את דעתי עליך.

עד שקראתי את מה שכתבת לא הייתי מודעת עד כמה הפחד הזה קיים גם אצלי... קשה לי לכתוב את זה כי הזיכרון לא ברור ואני לא בטוחה בכלום ודי מבולבלת... אני לא בטוחה מה אני זוכרת מהמציאות ומה חלמתי לפני הרבה מאוד שנים וזוכרת מהחלום יש לי שני בני דודים שאני מאוד אוהבת אחד קטן ממני ב-3 שנים והשני קטן ממני ב-8 שנים יש לי זיכרון עמום שהכרחתי את הגדול מהם להטפשט כשהייתי ילדה קטנה (אבל שוב, אני לא בטוחה) זוכרת בבירור שהכנסתי לקטן אבנים לתוך התחתונים והסתכלתי בסכרנות איך יגיב וצחקתי ואת זה אני זוכרת בבירור - נזכרתי אתמול (הוא היה בן 3 ואני בת 11) ואני לא יודעת מה היה עוד, מפחדת שהיה עוד משהו ולפעמים מתחילה לפחד שיזכרו במשהו שאפילו אני לא בטוחה אם היה או לא היה, או לא זוכרת בכלל האמת היא שעד שאת לא התחלת לכתוב כאן על הנושא לא הייתי מודעת כמעט לחששות האלה למרות שהן היו קיימות - מדי פעם התגנבו אלי מחשבות שהייתי כמעט מיד שוכחת אותן... בעצם נייתי לגמרי מודעת לזה רק עכשיו, כשקראתי את ההודעה האחרונה שלך... עד עכשיו זה התבשל לאט לאט... ואני בקושי מאמינה שבאמת כתבתי את זה... ועכשיו בא לי לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח הצילוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

20/12/2005 | 17:52 | מאת: שחף

ענברי, רק רציתי להגיד לך עד כמה אני מבינה אותך!!! ויצא לי משהו שאני לא יודעת איך מתמודדים איתו... רועדות לי הידיים והרגליים זרקתי את האוכל שנשאר בצלחת כי לא יכולתי להמשיך לאכול אז נראה לי שבעקבות מה שכתבתי התחלתי להבין איך את מרגישה הרבה הרבה יותר...

20/12/2005 | 01:21 | מאת: לב כואבב

דודה שלי הייתה מדהימה, בדיוק כמו שחשבתי! הכעס היחידי שהיה לה כלפיי הוא איך שמרתי בבטן ולא סיפרתי לה לפני. אחר כך אבא של הבת דודה הקטנה סיפר לה על הבת שלו. היא אמרה שמצטערת כל כך שהרסה לנו תחיים שהיא הייתה בת יענה. אחר כך קראו לבנים הגדולים שלה וסיפרו להם, הם היו בשוק, בכו ,רוצים להרוג אותו כי הם יודעים שכנראה פגע גם באחותם הקטנה. הבכור אפילו לא רוצה שיהיה בחתונה שלו. רוצים לנתק איתו קשר כמו האמא. האחים של אמא שלי ושל הדודה מחר בצהריים הולכים אליו, לתת לא אפרות להחליט לתת גט לדודה שלי, לעזוב בלי שיראו תפרצוף שלו יותר לו הילדות שלו ולא אשתו ואז זה ישאר בשקט. אם לא ירצה לא תהיה ברירה וילכו למשטרה. אבל כמובן שרוצים להמנע מזה כדי שאנחנו לא נצטרך לעבור את כל החקירות והכל. בקיצר עכשיו הכל תלוי במחר, ז"א אם תהיה משטרה או לא.הבעיה החדשה היא שהיא חוששת שהוא ירצח אותה אם תדרוש ממנו גט, כמו שאני חשבתי מהתחלה שיפגע בה אם ידע מהז, כמו שאיים עליי שהייתי קטנה שיפגע בה אם אספר. בנתיים מחכים לתגובה שלו מחר ואז נראה... בנות, תודה לכולכן שהייתן איתי בימים המטורפים האלה ועדכון אחרון להיום, מחר אני עוזבת תמטפלת שלי סופית, דיברתי כבר עם מטפלת אחרת ואפילו קניתי למטפלת שלי מתנה לפרידה, כדי שנפרד מה שנקרא בידידות.

20/12/2005 | 10:28 | מאת: ענבר

את כבר יודעת עד כמה אני גאה בך ! ! ! ! עכשיו הסוד האפל ששמרת בבטן יצא החוצה! את לא לבד יותר ....... למרות הקושי - אומר לך - איזה כיף !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל הכבוד לך... ועכשיו (!) דחוף, אבל דחוף.... להחליף את השם! (נחשוב על משהו יחדיו) בהצלחה בדרך החדשה יקרה.. ! אוהבת אותך בכל ליבי... ! ענבר

20/12/2005 | 14:09 | מאת: לב כואבב

איזה פחדדד אלוהים! רק שיסכים לתנאים שלא נצטרך להתמווד עשכיו גם עם חקירות תחזיקו לנו אצבעות? אהה ונפרדתי מהמטפלת שלי עכשיו אפילו קניתי לה מתנת פריגה ונתתי לה זהו סופית!

20/12/2005 | 00:44 | מאת:

לילה טוב למי שכותבת.... למי שמשתפת... למי שלקחה הפסקה... למי שאיתנו.... צופה.... לא ...כותבת ומשתפת... יודעת שאתן איתנו...כולכן... איתנו בלב... מקווה שמרגישות טוב יותר... לכולן לילה טוב חלומות נעימים אידה

20/12/2005 | 01:03 | מאת: שחף

למרות שלא מזמן התעוררתי, אז מרגיש לי כאילו כבר בוקר...

גל יקרה רק לומר לך... לשלוח לך חיזוק... יודעת שקשה אידה

19/12/2005 | 22:02 | מאת: חתולת אשפתות

לו הייתי נמלה הייתי כמוה עמלה לו הייתי אמיצה ואת החיים לא מחמיצה לו מאהבה יכולתי לפרוח ולא מהכאב לברוח לו יכולתי לשתות את החיים כמו יין משתבח לעולם לא הייתי רוצה להתפכח לו היתה לי נדנדה קטנה הייתי מעבירה בה את ימות השנה .

20/12/2005 | 00:46 | מאת:

אמיצה!!! עמלה...כל הזמן... חיי את החיים... מגיע לך הטוב ביותר... אידה

18/12/2005 | 23:20 | מאת: נואשת

הוא תפס אותי כל כך חזק ולא רוצה לעזוב... רוצה להשתחרר מלפיתתו החזקה ולברוח רחוק רחוק... נמאס...

על אף הכאב- צריך להתמודד...

20/12/2005 | 00:31 | מאת:

נואשת יקרה תחושת חוסר האונים... מולו... מול הלפיתה שלו.... את יכולה לנסות לתרגל כיצד את משתחררת.... בדמיון השמיים הם הגבול... יש כוחות... יש קסמים... יש הכל... יש כוחות פנימים שצריך לגלות ...שהם בפנים... איתך מחזקת אידה

20/12/2005 | 03:35 | מאת: שדה ניר

מזדהה אבסולוטית.. ויחד עם זאת מושיטה ידי עדיך.....כי בצוותא היאוש יותר נוח, קל יותר.... וביחד עליו נתגבר...ונתבגר. אני במערבולת..נעה כמטוטלת..ומדוללת משאבים ואנרגיות...מעורטלת ומטורללת. רק טוב יקירה. בקרוב ממש אשיב לך למייל.

21/12/2005 | 00:14 | מאת: נואשת

אני מקווה שלשתינו היאוש יעבור מהר... בלתי נסבל... מחכה למייל ממך

20/12/2005 | 10:29 | מאת: ענבר

כאן בשבילך ..... ! אל תתיאשי .... אוהבת ענבר

21/12/2005 | 00:15 | מאת: נואשת

((((((((((((ענבר)))))))))))))))

21/12/2005 | 07:32 | מאת: כמו שאמרת בעצמך...

People in a show, All lined in a row. We just push on by, Its funny, How hard we try. Take a moment to relax. Before you do anything rash. Don't you wanna know me?, Be a friend of mine. I'll share some wisdom with you. Don't you ever get lonely, From time to time Don't let the system get you down

18/12/2005 | 22:39 | מאת: שחף

יותר מדי מחשבות מתרוצצות בראש - באות ועוזבות ושוב חוזרות יותר מדי תמונות צצות מול העיניים יותר מדי רגשות מצטברים לרגש אחד מעיק ולא מוגדר יותר מדי זמן מבלה בתוך הבועה השלי, מנותקת מהעולם שבחוץ יותר מדי כוחות דרושים על מנת להישאר שפויה יותר מדי מילים דרושות על מנת לבטא את הכל יותר מדי....

19/12/2005 | 10:44 | מאת: לימור.

את יודעת-זה בא והולך בגלים. מקווה שהגל הטוב בדרך.. בוקר טוב לך!

20/12/2005 | 00:28 | מאת:

שחף יקרה אין אפשרות לתת מנוח ....??? מבינה שדברים עולים ומצפים... יותר מדי... תמונות... רגשות... מילים... כאב... יודעת כמה קשה מחזקת אותך אידה

20/12/2005 | 10:30 | מאת: ענבר

מבינה אותך מאוד ! מקווה שזה יעבור מתישהו ....... איתך ענבר.

20/12/2005 | 14:51 | מאת: שחף

18/12/2005 | 21:21 | מאת: ענבר

קשה מידיי עכשיו...... הלב נמחץ הנשימה כבדה ואני- רק רוצה למות! באמת שנמאס לי....... תוך שניות - מצבי רק ירד... רע - ושחור עכשיו..... לא אוהבת את זה לא....... אני אשמה! אני יודעת שכן, ......אבל הייתי רק בת 14 ! זה לא אני, זה באמת לא אני...... תאמינו לי! זה לא אני! לא ידעתי משהו אחר...... לא ידעתי ......... בעצם, לא יודעת מה ידעתי ולא ידעתי.......... מה שאני יודעת עכשיו, שאני רוצה למות...... לא רוצה לחיות! פלשבאקים נוראיים- תוך כדי כתיבה... לא מחזיקה את עצמי! אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

18/12/2005 | 22:16 | מאת: שחף

לא בדיוק יודעת איך לעזור לך לא להרגיש כל כך אשמה.... כי בעצם בראש את יודעת את כל מה שאני יכולה להגיד לך כדי לנסות לשכנע אותך שאת לא.... את בעצמך אומרת את הדברים... איך מתגברים על הפער הזה.... בין לדעת לבין להרגיש?..... איך מצליחים להפנים את הדברים??? זה לוקח זמן ודורש עבודה קשה אבל בסוף אני מאמינה שאפשר להצליח בנתיים תנסי לעשות משהו שבד"כ גורם לך להרגיש טוב, שמרגיע אותך קבלי חיבוק גדול ומגן ממני שחף

18/12/2005 | 22:30 | מאת: לימור

רציתי לכתוב לך כאן מגילה-אבל התקשרת ובמקום לכצוב "הקראתי" לך אותה. זכרי שאת מבחינתי שייכת ל"קיבה של הקינוחים" (-; ותמיד לזכור-מה שאת אומרת לי או לילדה הדמיונית-את בעצם אומרת לעצמך אבל עדיין לא ממש מוכנה לאמר מפורשות באופן ישיר. הידע קיים והוא בתוכך למרות שלפעמים הוא הולך לאיבוד בצורה של תחושת אשמה. ליל מנוחה לשדונים וחתלשופיות!

20/12/2005 | 00:33 | מאת:

מה שלומך? רוצה לחזק... יודעת כמה קשה.. עם הרגשות .. התחושות.. הזכרונות...פלשבקים... אני איתך...מחזקת אידה

20/12/2005 | 10:26 | מאת: ענבר

18/12/2005 | 20:43 | מאת: לבכואבב

ריב וויכוחים גדולים פה במשפחה. בסוף נסגר שאני מחליטה אם לספר לאשתו (דודה שלנו) בעצמי או אטפציה שניה שהאחים שלה ישבו ויסםרו לה בלעדינו (בלעדי ובלעדי בת דודה שלי) ורק אחר כך אנחנו נדבר איתה גם. אין לי מושג מה עדיף. מצד אחד הדבר שחיכיתי לו יותר מכל הוא לספר לה את זה. מרגישה שאני צריכה לעשות זאת ושזה חלק מהתהליך שלי. מצד שני כולם מפחדים ובצדק שהיא תשתגע, תכנס להסטריה, תאמין ,לא צאמין, תגיב בפאניקה ואני אצטרך לקבח את התגובה הראשונית. וזה יפגע בי. הם לא מוכנים שנעשה זאת ביחד (יעני גם האחים שלה וגם אני). אלה שתי האופציות מהר עזרתכן בננות

18/12/2005 | 20:57 | מאת: מיכל

לדעתי, (ודעתי האישית בלבד) כדאי לספר לה בעצמך. יש בך את הצורך והרצון לעשות את זה , כנראה שאת מוכנה להתעמת איתו. עם זאת תקחי בחשבון שהיא עלולה להגיב כמו שחשבת, ואל תיפגעי מהתגובה הראשונית. יכול להיות שהיא תהיה קצת בהלם ורק אח"כ תגיב באמת. בכל מקרה מאחלת לך בהצלחה וממש מחזיקה ממך על האומץ. לי לא היה את האומץ לעשות את זה.

18/12/2005 | 21:14 | מאת: לבכואבב

ומה הכי נכון מבין 2 האפשרויות

18/12/2005 | 21:56 | מאת: לימור

כבר כתבתי לך בפורום השני אבל איני רוצה שתפספסי.. איני מסכימה עם מיכל. אני חושבת שבבירור את מתלבטת כי אינך רוצה להפגע ולדעתי אין זה מתפקידך לקחת על כתפיך את תפקיד המבשרת. ללא ספק ובצדק יהיה מאוד קשה לאשתו לשמוע את ה"חדשות" ואיני חושבת שאת צריכה עוד עומס על כתפיך העמוסות גם כך. לא הוגן לצפות ממך לקבל את ההדף לבר. אינך לוכד ברקים. בהצלחה במה שתבחרי. זאת דעתי. שמרי על עצמך, אהובה.

אני חושבת שאם רצית לספר לה, חשוב שתספרי לה בעצמך. יחד עם זאת על מנת שלא תצטרכי לעמוד לבדך מול התגובה שלה, שיכולה להיות מאוד קשה, חשוב שיהיה לידך מישהו שיתמוך בך. ולא משנה באיזו אופציה תבחרי בסוף, שיהיה לך בהצלחה!!! שחף

18/12/2005 | 23:52 | מאת: לב כואבב

אני רוצה! אבל הם הפחידו אותי ובצדק מהתגובה שלה, שהיא עלולה לפגוע בי אלוהיםםםםםם מה אעשה, זה מחר ומחר כבר פה.

19/12/2005 | 10:30 | מאת: פיה

זה לא הוגן להפיל את זה עליך וגם את לא צריכה לצפות לאחריות כזו מעצמך. את יכולה להתייעץ (בעילום שם אם את מעדיפה) בטלפון עם אל"י ועם מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. בבקשה תשמרי על עצמך. אגב, האם עשית משהו לגבי טיפול? נראה לי שבתקופה כל כך לא קלה את זקוקה לסיוע של גורם מאוד מקצועי. לא רוצה לנג'ס אבל חוזרת על המלצתי שתנסי את האנשים דרך האתר של טד"י (אפשר לחשוב שיש לי אינטרס אישי, אז ממש לא). אני בטוחה שתגיעי לידיים טובות ותשמחי שעשית את הצעד הזה.

20/12/2005 | 00:38 | מאת:

אני חושבת שאת זקוקה לכך... תמצאי את הזמן המתאם לך... ולכי עם מה שאומר ליבך... סמכי על עצמך! מחזקת אותך ואת אומץ ליבך איתך אידה

18/12/2005 | 05:24 | מאת: צדף

הזמן רץ, חולף וכלום לא משתנה. היום יש לי טיפול בחשמל, אני די חרדה, זה לא כל כך נעים לעבור את הטיפולים האלו, ביום חמישי הרגשתי ממש רע אחרי הטיפול. בא לי ללכת לאיבוד, לברוח ולא לחזור יותר.

18/12/2005 | 06:37 | מאת: אסתר

שיהיה לך שבוע נעים וקל! האם את מרגישה שהטיפולים עושים משהו (חוץ מההרגשה הרעה מייד לאחריהם)? מחזבקת

19/12/2005 | 19:18 | מאת: צדף

בינתיים לא נראה לי שחל שינוי בעקבות הטיפול

18/12/2005 | 20:44 | מאת: ענבר

מה שלומך ? איך עבר / עובר עלייך היום?! חושבת עלייך.......

18/12/2005 | 21:48 | מאת: שחף

מאוד מקווה שבסופו של דבר כל הקושי הזה של הטיפול יוביל לשינוי מורגש לטובה מחבקת שחף

19/12/2005 | 19:19 | מאת: צדף

20/12/2005 | 00:40 | מאת:

מה שלומך? אך עבר? מקווה שאת כבר מרגישה יותר טוב... מחזקת אידה

20/12/2005 | 18:44 | מאת: צדף

די נואשת, הראש כואב ללא הפסקה, תחושת מועקה לא מרפה. תוהה אם להמשיך עם העינוי הזה שנקרא ECT. עברתי 6 טיפולים בבית חולים ממליצים להמשיך. השאלה אם יש לי כוחות - לא בטוחה.

17/12/2005 | 23:51 | מאת: ענבר

כשאומרים לי שזה שפגע בי כנראה שפגעו בו ..וזה מה שהוא ידע ולמד/ הוא עדיין אשם אז מה לגביי? פגעו בי, ואני פגעתי באחר - כי זה מה שלמדתי... ואני לא אשמה! -כך אומרים! זה אבסורד נראה לי .. לא?!

18/12/2005 | 00:05 | מאת:

ענבר יקרה אני מבינה את הבלבול את רגשות האשם... הכוח שלך הוא שאת מרגישה...את מדברת....את מודעת ומטפלת.... אל תחמירי עם עצמך.... תאפשרי לעצמך להוציא... להבין... לסלוח לעצמך... תאפשרי לעצמך לקבל... שנפגעת ....וזה מה שלמדת.. איתך אידה

18/12/2005 | 00:09 | מאת: ענבר

אני מודעת לכך שפגעתי , ומטפלת בזה ......... משמע הדבר אני אשמה ! ולכן טוב שגם זו שפגעה מטפלת בזה... אוייי, הלב שלי כואב יותר מתמיד... רק לקבור עצמי באדמה - להחנק ולמות שם! אויי מיי גוד!

18/12/2005 | 00:17 | מאת: ענבר

אני דיי סערורית עכשיו.. רגשות אשם נוראיים. אל תתיחסי לתגובותיי. הן לא מכוונות אלייך אישית! אך, שוב, את אומרת, "נפגעת... וזה מה שלמדת.." אבל גם הוא כנראה נפגע וזה מה שלמד.. אוף , לא יודעת! הלוואי והאדמה תפתח פיה ואני אעלם! אוווווווווף! קשה לי !

18/12/2005 | 01:11 | מאת: נואשת

אבל מאמי, עד כמה שידוע לי, את לא פגעת באף אחד...

18/12/2005 | 01:44 | מאת: ענבר

פגעתי ......... אוף, זה מעצים את תחושת האשמה שלי . . . . אני אשמה? אשמה שפגעתי?!

19/12/2005 | 12:29 | מאת: רק אני....

אני לא כותבת כאן רק קראת מידי פעם אבל....... אם רק היית יודעת כמה אני מזדהה איתך אין לי מילים מנחמות.. הלוואי והיו..... (((((((איתך)))))))))

19/12/2005 | 12:47 | מאת: ענבר

תודה רבה לך .......... וברוכה הבאה ! יומטוב!

17/12/2005 | 23:22 | מאת: לב כואבב

תרתי משמע. אבא של בת דודה שלי צלצל,אמר שהיא אמרה שהיא בטוחה בהכל ורוצה לספר לאשתו של התוקף (יעני דודה שלנו) אמר שעכשיו אני יכולה לבוא לדבר איתה עליי. ישר נסעתי לשם, דיברתי איתה. היא הייתה בשוק שהוא פגע גם בי ובעוד שתי ילדות מבער הרחוק ואמרה "אני באמת לא חולמת". אחר כך קראנו לשני דודים שלנו סיפרנו להם כדי להתייעץ איתם מה לעשות. אחר כך צלצלנו למטפלת של בנות דודות שלי הקטנות כדי להתייעץ איתה איך לספר לאשתו. אז המטפלת אמרה שתחשוב על זה ותתן תשובה מחר. הכוונה לספר לאשתו יום שני בטיפול שלה כשאנחנו נהיה שם גם. השאלה איך בדיוק ובזה ביקשנו את עזרת המטפלת שלהן. דיברנו גם על ההמשך- האם לספר למשטרה או לא. הם אמרו לנו שנקח בחבון שעבורנו זה יהיה מסכת ייסורים עם החקירות והכל ולא בטוח שיורשע בסוף, וזה גם פרסום וכו'. שנקח הכל בחשבון. מה שבטוח שמה שאנחנו נרצה זה מה שיהיה. הם הולכים איתנו. אז בנתיים החלטנו לספר לאשתו כדי שתעזוב אותו ותרחיק תילדה שלה משם ובכלל שיעוף מהמשפחה. אחר כך יש בכלל את חובת הדיווח של המטפלת בגלל שהילדות קטינות,אז סביר להניח שזה יגיע בכל מקרה למשטרה. אז אם זה נחכה ונראה.

17/12/2005 | 23:26 | מאת: מיכל

כנראה שאתן עומדות לעבור ימים קשים בקרוב, מחזקת את ידיך בתהליך הכואב

17/12/2005 | 23:43 | מאת:

לב יקרה מה שלומך? כל הכבוד...כמה כוחות ואומץ צריך לשם כך.... אך את מרגישה לאחר שדברתם? שהכל נפתח וזו רק ההתחלה.... אני מבינה שאין מנוס מהליך משפטי ויתכן שיהיה צורך לעדות.... מחזקת ומאחלת הרבה הצלחה.. כאן איתך אידה

18/12/2005 | 00:14 | מאת: לב כואבב

פתאום יכולה לנשום, מרגישה את האויר. כאילו נפתח לי משהו חסום, הפקק יצא והכל זורם בחופשיות וכמובן שגם מפחדת לקראת הבאות- לקראת הגילוי לאשתו וליתר המשפחה. והכי הכי מהגילוי למשטרה- החקירות, הפרסום והכל.

18/12/2005 | 18:45 | מאת: חתולת אשפתות

אני חושבת שאת אמיצה וחזקה , לא כל אחת מסוגלת לקחת כזו החלטה ולפוצץץץץ את הכל כמו שעשית , האי חזקה גם בהמשך כי לא מצפים לך ימים קלים , אין מי שלא תבין אותך ותזדהה עם הרגשות שלך ,מחזקת את ידיך והמון הצלחה .

18/12/2005 | 18:45 | מאת: חתולת אשפתות

אני חושבת שאת אמיצה וחזקה , לא כל אחת מסוגלת לקחת כזו החלטה ולפוצץץץץ את הכל כמו שעשית , האי חזקה גם בהמשך כי לא מצפים לך ימים קלים , אין מי שלא תבין אותך ותזדהה עם הרגשות שלך ,מחזקת את ידיך והמון הצלחה .

17/12/2005 | 19:23 | מאת: נואשת

אין לי כוחות... לא יודעת למה... (יודעת ולא יודעת...), מרגישה שחוקה- פיזית ובעיקר נפשית...

17/12/2005 | 19:52 | מאת: מיכל

היי נואשת, מבינה אותך לגמרי. לכי תראי איזה סרט טוב שינקה את המחשבות (ולא איזה קומדיה רומנטית מעצבנת...)

17/12/2005 | 21:35 | מאת: נואשת

כן אה... אולי איזה סרט אימה שיעורר אותי....

17/12/2005 | 13:34 | מאת: שחף

ואני לומדת כבר איזה 3 שעות ויש לי עוד הרבה הרבהההההההההה שעות ללמוד וככה עד סוף ינואר אחר כך כבר אי אפשר ב-31 לינואר חייבים להגיש את הסמינריון - תאריך סופי, לא ניתן לדחייה זקוקה לעידודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

17/12/2005 | 15:19 | מאת: לי

חמודה! כל הכבוד לך שלמול הקושי שאת מתארת בחייך את מצליחה לשמור על המסלול שיוביל אותך למקומות של הגשמה והצלחה! ישר כוחך! המשיכי למרות הקושי-את בוודאי במקום מסוים גאה בעצמך, התחברי למקום הזה!

17/12/2005 | 15:46 | מאת: צדף

17/12/2005 | 16:04 | מאת: שחף

העידוד שלכן הגיע בדיוק בזמן כי אני כבר נעשתי מיואשת והראש שלי מתפוצץ מרוב החומר והחשיבה המעמיקה עוד כמה שעות ואוכל לנוח....

17/12/2005 | 20:04 | מאת: מיכל

גם אני העברתי את כל השבת בלימודים, נמאס לי כבר מהחדו"א המשעמם והלא קשור הזה. מקווה שאת לא שוברת את הראש כמוני. ובל מקרה מאחלת לך בהצלחה בעבודה - ותקחי את זה בקלות זה יגמר בסוף...

17/12/2005 | 21:45 | מאת: שחף

מצד אחד טוב להרגיש שאני לא לבד בעולם אבל מצד שני עצוב לי שעוד אנשים נאלצים לוותר על המנוחה בשבת.... וכן, זה יגמר בסוף, אני אפילו כבר מתחילה להרגיש את זה ולא רק מבינה בראש...

17/12/2005 | 23:51 | מאת:

לך שחף.....גאה בך... וגם לך מיכל...כל הכבוד חדו"א בהחלט מעורר הערכה.... בהצלחה אידה