פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

עברתי בסיס לא מזמן וממש רע לי שם. כי לא מכירה שם אף אחד אני כבר שבועים וחצי שם אני צריכה להתחבר רק עם האנשי קבע כי נכנסתי למטרת קבע אך הם בני 35 ומעלה ואני לא מוצאת איתם נושא משותף אני משתדלת להיות נחמדה מאוד להגיד כל הזמן שלום ולצחוק מכל דבר אך זה לא עוזר. השבוע לקחו אותי הביתה 2 מאנשי הקבע שבסביבות גיל ה40. בנסיעה שאלו אותי מה עשיתי בצבא שעניתי משק"ית משמעת צחקו ואמרו שיש לי פרצוף של חנונית. אחרי זה שאלו מה לבשתי בחתלונה של בן דודה שלי (יש לציין שהם מכירים אותה כי היא שירתה בבסיס) אמרתי חצאית והם צחקו ואמרו זה לא מאוחר אנחנו עוד ניראה אותך עם חצאית ואפילו בלי... זה מאוד פגע בי כל ההומר שלהם. אחרי זה סיפרתי שבעבר דיגמנית הם אמרו לי מזה המזודה הזדאת עליך? שאלי מה? והם אמרו לי כאילו את שמנה... (ואני בכלל לא שמנה אני שולקת 51 וגובה 1.67) אני מאוד ניפגעת מהבדיקות שלהם דבר שגורם לי רצון להשתלחרר מהצבא אך ההורים שלי חושבים שאני כן צריכה להישאר קבע ולוחצים עלי שאני אסתדר איתה. יום אחרי קמתי עם כאבי ראש וחום כי לא רציתי ללכת לבסיס אבל הלכתי ושוב זה התחיל דיברתי בטלפון הצבאי עם חברה אחד מהם עשה לי ממתינה אז עניתי לו והוא אמר לי מה את רוצה? אז אמרתי לו צלצלת והוא אמר לא אל תחשבי שאת כל כך מבוקשת... ואז אחרי 10 דקות שני הגברים באו אלי למשרד ראו תמונה שלי מהעבר והם אמרו לי אבל את עכשיו לא ממש יפה.. ואז זה שדיבר איתי בטלפון אמר באתי לראות שאת לא בוכה בגלל מה שאמרתי לך בטלפון. אחרי זה אמרו לי תתרגלי ככה אנחנו זה בסיס של אנשים דפוקים ומפגרים אז צחקתי והם אמרו לי מה את צוחקת גם את מפגרת עם הגעת לפה. בקיצור ממש לא נחמד לי אני כל הזמן בוכה שאני לא רוצה לחזור לבסיס אני לא יודעת מה לעשות עם ההורים שלי שכל כך רוצים שאני יהיה בקבע. אני רוצה כבר להשתחרר לא יכולה לשרת איתם יותר. זה הגיע למצב שאני לא הולכת לאכול צוהורים כי אני לא רוצה לשבת איתם הם הציעו לי טרמפ ביום חמישי ואני אעדפתי לחזור באוטובוס בכדי לא להיות איתם. ידיד שלי שירת בעבר לפני 3 שנים בבסיס הזה והוא מכיר חלק מאנשי הקבע ויצא לו לדבר איתם והם אמרו לי שהם לא אוהבים אותי. יש שם עוד אחת מהרגע שהגעתי רק מחפשת מה אני אעשה תקלה ורצה עם זה למפרד בסיס בכדי לסבך אותי . אני לא יודעת למה הם ככה אני באמת נתתי מעצי מהכל ורציתי להיות נחמדה. אני לא רוצה להיות בבסיס . אני שוקלת לעשות להוציא גימלים בכדי לא לבוא יותר אני פשוט נואשת מה עלי לעשות?

מאמי זה החיים שלך!! שלך ורק שלך! תחיי אותם למענך ולא למען ההורים שלך! את צריכה לחיות אם זה ולא הם, הם ישרדו גם אם תעשי דברים שהם מעדיפים שלא תעשי... תאמיני לי, אני כל החיים ככה... לא טוב לך- תעזבי, תדאגי לשם שינוי לעצמך העולם גדגול ואת תמצאי בחוץ משהו שתאהבי, כי אין יותר גרוע מלעשות יום יום משהו שאת שונאת וגורם לך להרגיש רע, גם אני הייתי במצב הזה וכמוך גם אצלי זה השפיע על הבריאות... אחד הימים הטובים שלי-מבחינה בריאותית פיזית ונפשית, היה היום שבו עזבתי את המקום ההוא, ולרע אחד אפילו אני לא מתחרטת, נהפוכו! תאמיני לי מתוקה, תדאגי רק לעצמך- רע לך? תעזבי!!! בהצלחה

זו בהחלט הטרדה מינית. תפני לקצינת ת"ש ביחידה, היא אמורה לעזור במקרים כאלה וגם לשמור על סודיות אל תפחדי מאיומים שלהם, תמיד את יכולה לעבור בסיס. אני יודעת שזה קטע מאוד קשה להילחם בצבא נגד ההטרדות האלה, אבל הרבה יותר קשה לחיות עם זה. חוץ מזה יש לצבא גוף שמטפל במקרים כאלה, אני אישית דיברתי איתם והם מאוד עוזרים. אם את מעוניינת אני יכולה למצוא את הטלפון ולהפנות אותך אליהם.

שני יקרה אני רוצה לומר לך ולכל אחת מכאן... אל תיהיה במקום שלא טוב לך... אל תאפשרי שיפגעו...ושישפילו אותך כך... תעשי הכל בכדי לעבור...או לשים לכך סוף!!! אני מחזקת אותך ומקווה שתמצאי את הכוחות לעשות זאת במהרה... אידה

אין לי כל כך הרבה זמן להיות כאן... רק רוצה לאמר לכן, שבינתיים אני "שורדת" כאן....... מה שכן, בנוסף ל5 הפוגעים שלי , נזכרתי שהיו עוד 2. (חד פעמי) בגיל מאוד צעיר, פגעו בי - 2 הפוגעות - ליתר דיוק הפעם - לא פוגעים! הזכרונות מקשים עליי, ועוד דבר מאוד מאוד חשוב! דיברתי עם גיסתי אתמול- דיבור רציני מה שנקרא! היא לוחצת עליי להכיר את המר בחור שלה, , , איכשהו הגענו לכך שמצבי הנפשי לא משהו.. היא אמרה לי שהיא רואה שאני בנא' סגור, ויודעת שקרה לי משהו... (בטענה שהיא לא יודעת מה) אמרתי לה שאני בטיפול .. (ואמרה שהיא יודעת, גם ציינה את שם האזור שאליו אני מגיעה) ואמרה שאמא שלי אמרה לה ... היא כמובן התחילה בשאלות , ובנוסף אמרה שטוב שאני הולכת לפסיכו', כך יש לי למי להוציא את מה שיושב על הלב. פתאום היא שאלה אותי: האם אני לא רוצה לצאת עם המר בחור שלה, כי אני מפחדת מגברים?! ואז.... כבר "נפלט" לי שנפגעתי מינית. היא נבהלה, וישר שאלה אם היה זה אונס? ומי עשה? אמרתי לה שזה לא חשוב, אבל אני בטיפול ואני מקווה שהכל יהיה בסדר. היא שאלה: אני מכירה אותו? ואמרתי לה : לא ממש... לא יודעת ... לא נראה לי ... אחרי כמה שניות שחשבה : שאלה אותי , האם זה אלי בעלי?! העלתי חיוך דבילי כזה ואמרתי לה : לאאאאאאאאאא מה פתאווווווווםםםםםםםם! ! ! ואחרי זה היא גם קלטה למה תמיד נבהלתי בקשר לליאל (לבת שלהם). שורה תחתונה : היא יודעת שפגעו, לא יודעת מי, ויש בה מחשבות שזה בעלה! ....מקווה שהיא לא תלך לאמר לבעלה ! או אולי שתגיד , שיתחיל גם הוא לפחד... ולא לישון בלילות! ! ! ! ! ! ! ! טוב, אולי אמשיך איתה את השיחה שלנו היום בצהריים! אל תדאגו, אני שורדת בינתיים, שומרת על הראש מעל המים........... אוהבת אתכן מאוד! (ועל הדברים שכתבתן לי בקשר לשאלה, אענה מאוחר יותר . . . )

ענברי קודם כל אני שמחה שדיברתן ושהיא יודעת זה לא טוב לשמור את הדברים בסוד זה רק מעיק ולא תורם לשום דבר דבר נוסף שחשוב לי לומר לך זה שאני לא חושבת שאת צריכה להסתיר ממנה שאחד הפוגעים זה אחייך אני מאמינה שדברים ששומרים בסוד בכל מקרה יוצאים במוקדם או במאוחר הסודות הם רק מסבכים ועושים בעיות הם גם יושבים לך בגרון וחונקים אותך אז כמה שתוציאי יותא זה יקל אלייך וימנע סיבוכים בעתיד שיהיה לך יום טוב ורגוע עד כמה שניתן שחף

אבל אני לא יכולה להגיד לה מעבר לכך.. (בינתיים) כי "אחי", הוא בעלה! ונראה עכשיו לאין הדברים התגלגלו.... תודה לך ענבר.

אין הרבה זמן באמתחתי כרגע. רציתי לספר לך שלמרות שאיני מחשיבה עצמי לאדם דתי-מצאתי את עצמי מוצאת נחמה בתפילה היום. בתפילתי הודתי על הדברים היפים שיש בעולם, על חיוך של ילדים, על אהבה, על היופי שבנתינה, על האור ועל התבונה שבראיית הדברים היפים על פני הרוע. חתמתי אותה בתפילה כנה עבורך. את, הילדה המקסימה, הנפש היפה, שראית בחייך הרבה יותר מידי רוע. התפללתי שתצליחי בדרכך החדשה אל האור שבמציאת ההשלמה והקבלה העצמית ושלא תדעי עוד צער בחייך. ביקשתי שתואר לך הדרך אל הטוב. מקווה שאת שקטה, בקרוב תגמר השבת. אוסיף עוד בהמשך הערב.

אמן! ! וכל הברכות - אלייך בחזרה! הלוואי שלכולן יהיה טוב כבר.. . . . . די למלחמות! מתה עלייך אחות יקרה! אוהבת ענבר

היי ענבר, מעניין שגיסתך הבינה את זה, וגם שניחשה שזה בעלה. אולי יש לה סיבה לחשוב... לדעתי זה דווקא טוב שתדברי איתה עצם העובדה שהיא כבר הבינה כמה דברים מעידה על זה שהיא יכולה לעזור לך יותר ממה שנראה כרגע. אין לי ספק שקשה לפתוח את הדברים האלה, אבל הם כבר נפתחו והחלק הקשה ביותר עבר. תמשיכי להיות חזקה וחיובית, אני יודעת שאת יכולה לעמוד בזה.

מעניין למה את מרגישה כל כך חזק שאת צריכה "להגן" על גיסתך ולכן הכחשת גם כשהיא כבר שאלה..... חושבת שהסודיות הזו והנסיון לא לגלות לה כדי שהיא לא תיפגע וכדי שלא יהיה רעש גדול מידי במשפחה גורמים בסופו של דבר נזק לכולם אך בעיקר לנו. כי זה מעצים את רגשות הבושה והאשמה שלנו.... אז יקירתי!!!!אין לך במה להתבייש (למרות מה שכתבת....)!!!! נפגעת ואת מרגישה רע מאד עם זה. האדם היחידי עליו את חייבת להגן הוא את עצמך. ולכן כדאי לברר היטב בטיפול איך מתקדמים הלאה עם כל מה שקורה על מנת שלא תיפגעי יותר, כדי שבאמת תוכלי להפיק את המיטב עבורך בכל שיחה כזו עם הקרובים/הפוגעים. מחזבקת

תראי, אם היה לי האומץ, הייתי אומרת לה . אך אני צריכה הכנה נפשית. קשה עליי. יודעת מה יכול לקרות אם וכאשר היא תדע שזהו בעלה... כרגע זה משנה לי, אני צריכה עוד להשלים עם העובדה שזה אכן קרה.. ועם כל תחושות האשם שפוקדות אותי אחרי זה ............ יהיה בטוב אני מאמינה ..... אוהבת מאוד וכבר מתגעגעת... :-) ענבר

תראי, אם היה לי האומץ, הייתי אומרת לה . אך אני צריכה הכנה נפשית. קשה עליי. יודעת מה יכול לקרות אם וכאשר היא תדע שזהו בעלה... כרגע זה משנה לי, אני צריכה עוד להשלים עם העובדה שזה אכן קרה.. ועם כל תחושות האשם שפוקדות אותי אחרי זה ............ יהיה בטוב אני מאמינה ..... אוהבת מאוד וכבר מתגעגעת... :-) ענבר

חייבת מחר לקום יחסית מוקדם כדי ללמוד עם חברה ובמקום ללכת לישון יושבת לי פה בסלון ומשחקת עם החתול ומחר במקום להיות ערנית ונמרצת אהיה חצי מאולפת וזה לא שאני לא עייפה ולא אוכל להירדם להפך, אני עייפה כבר די מזמן אבל מושכת ומושכת את הזמן למרות שגם להיות ערה זה לא הכי סימפטי עולות כל מיני מחשבות לא הכי נעימות ובכל זאת כנראה זה עדיף מאשר ללכת לישון

לילה טוב לך.

תודה ישנתי איזה 6 שעות בנתיים מרגישה ערנית שיהיה לך יום נעים שחף

ישבתי לי היום במקום בחוץ, הגשם החל לטפטף. אז הוא החל להכות בעוצמה ותופף בקול על גגון הפלסטיק ומים החלו לדלוף להם טיפין טיפין פנימה עד שנוצרה שלולית גדלה והולכת ואני חייכתי לעצמי. חשבתי, הנה, כמו הדמעות של עליסה שהציפו את החדר הנעול. עליסה, בסוף המסע, חזרה הביתה. אולי גם אני?.. אני נלחמת שלא לשקוע בעצב היום. מדוע בנויה הנפש מצולות? ואם כבר מצולות-היכן השקט?.. לפיושה ממשיכה לרחף. וההצגה חייבת להמשך, לא?..בקרוב אלבש שוב את שמלת המלמלה, אנעל את נעלי הריקוד ואפצח במחול סטפס..שלא יראו. תודה שאתן מקשיבות לקישקושים שלי.. שבת טובה עליכן!

מה שלומך? האם יש מקום? מקומות שלא צריך שמלת מלמלה ומסכה? שאת יכולה להיות את? מחזקת אותך אידה

שבת שלום שבת חורפית של פוך... כוס תה...מרק.... כל דבר מחמם..... שתיהיה שבת של פינוק מחשבות טובות תקווה ועוד משהו למחשבה שבת שלום אידה בואו נדבר על רגשות פורסם בתאריך 17/09/2005על ידי ד'ר יפתח טרגרמן (מסתבר שטקסט זה הוא כמו לאכול פיל: יש לנגוס חתיכה חתיכה) איך אפשר להסביר שתמיד יש זמן...? שצריך רק לחפש אותו ולהעניק אותו. שאין מכתיבים כללים, חוץ מכללי החיים עצמם. שהחיים בלי כללים מסוימים, אין להם צורה. שלא מאבדים את הצורה כשנפתחים. שלהיפתח אין פרושו לאהוב בלי הבחנה. שמותר לאהוב. ומותר גם לשנוא. שאהבה ושנאה הם רגשות שהתוקפנות לשמה פוצעת קשה. שפצעים מגלידים ונסגרים. שדלתות לא צריכות להיסגר. שהדלת הרחבה ביותר היא הרגש. שהרגשות מגדירים אותנו. שלהיות מוגדר, אין פרושו לחתור נגד הזרם. שלחפש איזון אין פרושו להיות פושר. שלסרב לדבר פרושו לפתוח תהום. שלהפגש זה נהדר. שהמין הוא חלק מהדברים הנהדרים שבחיים ושהחיים מתחילים במין. שה"למה" של הילדים יש לו למה. שלרצות לדעת על מישהו איננה רק סקרנות, ושלרצות לדעת הכל על כולם זה רכילות חולנית. שלהודות זה לעולם איננו מיותר. שעצמאות אין פירושו לעשות את הדברים לבד. שאיש אינו רוצה להיות לבד. כדי לא להיות לבד, צריך לתת וכדי לתת, קודם צריך לקבל. אבל כדי לקבל, צריך גם לדעת לבקש. ולדעת לבקש אין פרושו להתחנף. שלהתחנף פרושו לא לאהוב את עצמי. שכדי שיאהבו אותי עלי להוכיח שאני קיים. שכדי שמישהו יהיה קיים , יש צורך לעזור לו. שלעזור פירושו לעודד ולתמוך, ושלהתחנף אין פירושו לתמוך שלהתחנף זה מסוכן כמו להתעלם. שלהגיד את הדברים בפנים פרושו להיות הגון. שלא מספיק לא לגנוב כדי להיות הגון. שכשלא נהנים מהדברים פשוט לא חיים. שכדי להרגיש את החיים אין לשכוח את נוכחות המוות. שכולנו מתים. אבל לא כולנו חיים. שמרגישים גם עם הגוף וגם עם השכל. שעם האוזניים מקשיבים. שקשה להיות רגיש ולא להיפצע, אבל להיפצע אין פירושו לאבד את כל הדם. שכדי לא להיפצע אנחנו בונים חומות ומי שזורע חומות לא קוצר מאומה. שכמעט כולנו בוני חומות אבל היה עדיף לבנות גשרים שדרכם אפשר להגיע לגדה השניה . וגם לחזור. שלחזור לא אומר לסגת. ולסגת יכול להיות גם להתקדם. ומי שמתקדם הרבה, לא בהכרח מתקרב יותר לשמש. ...איך אפשר להסביר לך שאין מי שקובע כללים, זולת החיים...

מכל הלב..... שבת שלום אידה

אני רוצה שבת של פוך ושל פינוק... אבל לא יכולה :-( צריכה בשבת ללמוד מהבוקר...

האם מישהי שנפגעה מגיל צעיר מאוד וזה נמשך עד גיל מסויים... (14 לייתר דיוק) ואחרי הפסקה של כמה שנים(שגם בהם היה פה ושם נגיעות ... ) ובגיל 20 בערך, קרה לה עוד מקרה עם אותם פוגעים של אז... (כשהיתה ילדה) ( אחד קטן ממנה בשנה, והשני- בכמה שנים... ) המקרים שקרו לה בגיל 20 , לא קרו בבת אחת עם אותם הפוגעים, כל פעם מישהו אחר.. היא עדיין לא אשמה? אתן בטח תגידו שלא... כי מגיל קטן למדה את זה, ולא ידעה.. אבל, גיל 20 .. יכלה לאמר "לא" ... היא יכלה/ ולא רצתה... היא נמשכה לזה ... נכון, הילדה הזו היא "אני" - פשוט לא ידעתי איך לנסח את זה.. אז הבאתי אותה בשאלה...... למה כולן אומרות לי שאני לא אשמה ,, שלא יכולתי להתמודד עם הפוגעים. ולמה המוח המעוות והדפוק שלי - לא יכול לקלוט את זה?! ?! ?! ?! ?! ?! האם הוא יקלוט את זה מתישהו? ושורה נוספת שרציתי לאמר - והיא מאוד חשובה : תחושת האשמה - רק התגברה אצילי יותר ויותר! הרבה יותר ממה שהיה קודם לכן...... שבת שלום! שלכן , ענבר.

14 לייתר דיוק- ואם זכרוני לא מטעה אותי ...

הפוגעים האלה , נמצאים כאן השבת .. 2 הפוגעים המדוברים בהודעה שלי, והפוגע הראשי- שנמצא גם ככה פה ! כי הוא גר מתחתיי................... היה חשוב לי לאמר זאת!

נכון! את לא אשמה!!!! את לא אשמה!!!! גם לא בגיל 200!!! יודעת שקשה להפנים את זה. זוכרת כמה כעסתי על עצמי כשכבר בעצמי הייתי אמא לילדים, ועדיין לא היתה לי היכולת לומר "לא"....זה לא משהו שקשור לגיל. אני חושבת שזה קשור לכל מיני אמונות ועקרונות לא נכונים שהוטבעו בילדותינו בעיקר ע"י הסביבה שלנו וגם ע"י העולם כפי שאנו פירשנו אותו כי לא היה שם מי שיסביר לנו את המציאות כפי שהיא... האמת, היום אני מבינה שזה בכלל לא חשובולא קשור ובכלל בכלל לא משנה אם יש סיבה "הגיונית" "מוצדקת" או לא. העובדה היא שאני (ואולי גם את) לא ידעתי ולא יכולתי להתנהג אחרת!!!!וזה הדבר שלבסוף הצלחתי לקבל. לקבל את תגובותי והתנהגותי כי זה מה שיכולתי. נקודה. ברגע שהצלחתי באמת לקבל את זה כך הכל נהיה יותר קל ופחות מאיים. רגשות האשמה והכעס העצמי לא מביאים אותנו לשום מקום טוב וחיובי. לכן, חפשתי מה כן יכול לעזור לי להיות במקום יותר טוב. הקבלה - של עצמי בעיקר היא החלק החשוב. אני נזכרת עכשו שגם אמש אמרתי זאת. זה בטח נכון אם כך, לא?! שבת טובה, נעימה וקלה למרות הכל!!!! ושאלה קטנה - הפעם זה כבר מאוחר - אבל בפעם הבאה כשכולם מתאספים האם אין אפשרות שבאותה שבת לא תהיי בבית? השאלה בפירוש לא נועדה כדי להוסיף עוד רגשי אשמה מיותרים אלא ללמוד לפעם הבאה.... מחזבקת

הלילה אני רוצה לשקוע בתוך שינה ופשוט להיעלם.... עד הבוקר... באמת שאין לי כוח לחלומות במיוחד לא לסיוטים העסיסיים האלה שאני הכי "אוהבת" היום כבר הספקתי להנות מאחד כזה כשהלכתי לישון אחרי העבודה הוא היה מהסוג הזה של הסיוטים בהם מסתבר שכל הגוף שלי מלא בתולעים והם יוצאים לי מהאף או מהפה או דרך העור אבל יש את הסיוטים "האהובים" עלי עוד יותר בהם אני מזדיינת עם אבא או עם קרובי משפחה אחרים או במקרה הטוב רק מתחתנת איתם אז בבקשה, לא היום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני עייפה... אני רוצה לנוח....

מקווה שהלילה עבר בלי כל החלומות המסוייטים האלה .... ושהבוקר מטיב עימך .... מאחלת לך יומטוב ! ענבר.

שחף יקרה אני מקווה שהלילה אכן ישנת טוב.... וחלומות היו טובים ורגועים... הסיוטים קשים התוכן ההרגשה הפחד.... מה קורה כשאת מתעוררת? את נותנת להם מקום? באיזו שהי דרך? או מיד בורחת כי הם כל כך קשים? האם את יכולה לדמיין ולחלום- להזמין חלומות טובים? אידה

הלילה ישנתי מעט ולא זכור לי שחלמתי משהו לגבי חלומות טובים ונעימים, אני לא זוכרת אחד כזה בשנים האחרונות, ואולי בכלל ואני גם לא יודעת להזמין אותם, לפחות לא בתקופה האחרונה פעם הייתה לי יותא שליטה בחלומות עכשיו אין בכלל ולגבי לתת מקום לחלומות - אני חושבת עליהם, מנסה לחשוב מה כל דבר בחלום מסמל לגבי לברוח מחלום זה אומר מבחינתי לשכוח אותו, ועובדה שאני מדי פעם זוכרת לא תמיד, יש תקופות שלא זוכרת כלום אבל בתקופה האחרונה זוכרת את חלקם

לילה טוב לכולן .......

לילה טוב גם לך מקווה שתשני טוב ותקומי עם כוחות חדשים שחף

אבל אחרי שעולים דברים אחרים - היום הזה נעשה ליום הרבה יותר מעייף וכואב.. אפילו.. ישנתי טוב, קמתי חלשה ...... קשה....

אני רואה אותו - איזה בן אדם קטן, לא מסוגל להתמודד עם כלום, לא שולט בדחפיו, עמום, מנותק, תלותי- ואני אומרת - לכעוס עליו?!? מסכן, עלוב, ובגלגול הבא אבן... חולה, פשוט חולה נפש ואני 1000 שנות אור לפניו בהתפתחות שלי - לומדת, עובדת, נשואה, חיונית, מאושרת הוא לא ישאיר עלי חותם. אני סולחת לו יותר ויותר ככל שאני הופכת להויות מי שאני תמיד רציתי, מי שהפגיעה יכלה לעצור. אני בסוף הטיפול אשאר עם הפגיעה ועם עצמי. ממנה אני יכולה ליצור, ומעצמי אני מרוצה הוא- עם מה הוא ישאר? עם עצמו...להרבה זמן עם עצמו. מה אפשר לחוש כלפיו מלבד חמלה? וכן, גם אהבה, וזה משהו שרק נפגעות גילוי עריות יכולות להבין, זו תחושה יחודית לדעתי, אולי נכונה גם לילדים מוכים. חוץ מהאדם הפוגע יש שם אבא. אבא כמו שכל ילדה היתה רוצה. אבא שאני אהבתי גם אם "אהב אותי" בדרכים מוזרות, אהב אותי גם בגרכים המקובלות, גם הכין לי אוכל, ראה איתי טלויזיה, שיחק איתי משחקי קופסא.דמות התקשרות, משהו כלפיו פתחתי את ליבי - ועל הלב הזה הפתוח אני לא אכעס, אני לא - אני אוהב אותו כי הוא עשה את הדבר הנכון כי הדבר שהוא עשה אפשר לזרע נוסף להשתל בי מלבד זרע הפגיעה מוכנה להפגע אלף פגיעות ולא להפסיק לפתוח את הלב.

יקירה אני שמחה לראות שיש בך את התקווה וגם הערכה לעצמך.... ליכולות ולהשגים שלך בחיים בטיפול... האהבה הגדולה שקיימת למי שפגע...אבא שהיה שם טיפל האכיל שיחק ואהב.... וגם פגע....הפר את האמון ....האיזון שקיים בעולם. נכון שנפגעות מבינות זאת ממקום אחר אך בהחלט אפשר להבין את האהבה...לאבא.. אבא שהרגשות אליו כל כך מורכבים...אך בניהם יש גם אהבה. מחזקת ומצטרפת לתקווה אידה

תודה אידה טווח הרגשות הוא רחב. התכוונתי שמי שמסתכל על פגיעה כזו יכול לחשוב שהנפגעת רק שונאת, אבל זה לא מדוייק וסטריאוטיפי. כמובן שגם מי שלא נפגע ובעל חשיבה מספיק פתוחה יכולה להבין. תודה על ההזמנה הקודמת להביא את טווח הרגשות שלי. אני אביא, לאט לאט - לפי רצף הרגשתן ומה שנוח לי לשתף בו.

אם להחליף מטפלת. זאת כבר פעם שלישית שזה קורה וזה באמת לא נראה לי הגיוני. כר פעם 3 שלא ממש נראה לי שהיא נוהגת במקצועיות. כמה פעמים זה עוד יקרה עד שאחליט סופית לעזוב אותה? האמת שעכשיו זה יהיה יותר קל כי אני כבר לא קרובה אליה כמו בהתחלה, כבר פחות סומכת עליה ופחות בקשר איתה והיא איתי כמובן. אז מהבחינה הזאת זה יהיה קל יותר, חוץ מזה גם מבחינה טכנית זה יקל מאוד- כלכלית וגם מיקום. אבל זה פחות משמעותי הכי משמעותי שכבר כמה פעמים היא נותנת לי הרגשה שהיא לא מתנהגת במקצועיות. ואין לי כוחות להתמודד גם איתה. יכול להיות שהיא יותר מדי מעורבת רגשית במקרה שלי ואני מבינה את זה, היא גם בן אדם. אבל הלווווו זה פוגע בי! כל כך נפגעה היום שקבעתי לביביליותרפיסטית, למרות שידעה שאני מחפשת. אבל לא הודעתי לה שכבר מצאתי מישהי ושאני ממש עומדת להתקשר והיא עשתה לי סרטים מזה, ממש הרגה אותי מהרגשי שלה. אמרה שאולי אצטך לבחור בינה לבין הביבליותרפיסטית יום אחד אז שאקח בחשבון ואם אני רוצה לקבוע עכשיו או רק אחרי שאהיה אצל ההיא. מה הקשר בכלל? אמרתי לה שזה יהיה שילוב. פעם אצלה ופעם אצלה. למה כל כך נפגעה ממני? אני משתגעתתת. יכול להיות ששוב אני לא בסדר? ששוב אני זאת שמתוסבכת ומטומטמת? אני לא מבינה את זה? כמה מתוסבך יכול להיות בן אדם אחד? (אני כמובן) מה אתן אומרות? אני כמובן אלך למטפלת אחרת כבר יש לי למי אפילו. בקשה תעזרו לי , אני מרגישה במבוי סתום וזה כל כך לא מתאים עכשיו עם כל ההתפתחויות החדשות.

אני חושבת שאת צריכה לתת תשובה לעצמך. נראה לי שכבר נתת תשובה ואת מחפשת חיזוקים. אני חושבת שאם משהו נראה לך לא מקצועי או גורם לך לאי נוחות את צריכה להחליף מטפלת. תצליחי

הוא שאפגע בתהליך, אפגע בעצמי. לכן אני כה חוששת אני רוצה להחליף מטפלת ,אבל חוששת מאוד

מה את מרגישה אבל זו נשמעת התנהגות לא מקצועית. האם בדקת את האתר של טד"י? את יכולה לקבוע שיחת התייעצות עם מישהו מהאנשים שרשומים שם כדי שיעזרו לך ללחשוב על כל העניין ולהחליט או לשלוח מייל דרך האופציה של "צור קשר". תלות במטפל/ת זה טוב. (זה לא כל כך טוב שהיא גורמת לך להרגיש ככה) אבל ההפך? מטפל במטופל? נשמע קצת פתולוגי. אני יודעת שבנקודה מסויימת חשבתי שהמטפל שלי מתעייף ממני ורציתי להתייעץ עם מישהו חיצוני. המטפל שלי היה בדיעה שצריך לעבוד על זה בטיפול אבל גם אמר שזכותי המליאה ללכת להתייעץ עם מישהו מבחוץ אם זה מה שאני רוצה. בסוף לא הלכתי, ופתרנו את המשבר בתוך הטיפול, הטיפול שלי ממשיך להתקדם ואני אפילו חושבת שפעם יהיה לו סוף טוב.

שלהם, אבל מיד הולכת לחפש. תודה על ההצעה

לב יקרה אני מבינה שיש קושי ,חוסר אמון במטפלת לעזור לך...ואת כבר מחפשת אופציות אחרות...וכנראה שזה לא מקרי שהמטפלת שלך מרגישה משהו וכנראה גם חשש לאבד אותך.... אני מבינה שבעצם החלטת וכמו שנאמר כאן את מחפשת חיזוקים. אני חושבת שלפני הכל או במקביל כדאי לפתוח ולדבר עם המטפלת שלך על הרגשתך....על הקושי שלך....וגם ההתלבטות... השיחה הזו חשובה מאוד עבורך לבדיקה ולחיזוק שאת זקוקה לו וכן גם לגבי ההמשך שלך אצל מטפלת אחרת. זכרי שההרגשה שלך בטיפול היא הכי חשובה..... וזכותך להיותבמקום שאת מרגישה שאת רוצה להיות בו... את במקום ראשון!!!! הטיפול צריך להיות מקום בו את מרגישה בנוח לפתוח ולדבר על כל דבר, להרגיש אמון ושאת במקום בטוח. חשוב שתרגישי חופשיה הבטוחה לבחור בטיפול ובמטפלת שמתאימה לך. לפעמים זה קורה מיד במפגש ראשון עם מטפלת ראשונה ולפעמים זה לוקח יותר. אם אכן החלטת, את יכולה לפגוש מטפלות נוספות ולמצוא את המתאימה לך. מה שחשוב שתבחרי את את המומחיות בתחום נפגעות תקיפה מינית. בהצלחה... ותעדכני אותנו אידה

היום עברתי טיפול מספר חמש בחשמל. מרגישה שמטגנים לי את המח. אחרי כל טיפול אני ישנה המון וקמה עם כאבים במקום שבו מניחים אלקטרודה וכן עם בחילה איומה. בנוסף לזה המחשבות לא נותנות מנוח אני חופרת וחופרת ומה שמוצאת נהייה יותר ויותר גרוע. אני מיואשת, אין לי עוחות לשחות ולצאת מהמערבולת בה אני נמצאת. אני מרגישה נשמטת ממעגל החיים. רוצה לצרוח דייייייייייייייייייייייי ולהעלם.

וואו אמאל'ה נשמע לי קצת מפחיד- את יכולה לספר מה זה אומר טיפול בחשמל? ולמה משתמשים בזה לעניינו? את נשמעת לי ממש אמיצה. מה שבטוח שככל שחופרים יותר מוצאים עוד דברים נוראיים, מנסיון. אבל לכי תדעי ,אומרים שהחפירה הזאת מנקה אותנו וזאת הדרך להחלמה. אז אולי הם יודעים מה הם מדברים? ונראה לי שאנחנו חייבות לקוות שזה נכון, כדי שנוכל להמשיך ולהלחם.

אני מקבלת טיפול זה בגלל שאני שרויה בדכאון כבר שנתיים, עם מחשבות אובדניות פעילות, מספר נסיונות אובדניים וטיפול תרופתי לא משפיע. זה לא קל אבל אין לי ברירה זו תקוותי האחרונה לחזור לחיים. שיטה לטיפול בדיכאון ולעיתים גם בסכיזופרניה ובמניה, על-ידי העברת זרמים חשמליים דרך המוח לגירוי יצירת פרכוסים. הטיפול גורם לעיתים לבלבול, אובדן זיכרון וכאב ראש, אשר חולפים תוך שעות אחדות.

צדף יקרה את בהחלט אמיצה מאוד.... את נלחמת ונאבקת למרות שלדברייך את גם מרימה ידיים... אני חושבת שהבחירה שלך בטיפול ... וגם בעצם להות כאן איתנו... היא מתוך הרצון לגעת ולבחור בחיים... אני מחזקת אותך ומזכירה לך שאנחנו כאן בשבילך אידה

אני חשה כמו עלה נידף ברוח כל משב רוח קטנה מסיטה אותו למקום אחר. הרצון להאבק והרצון לסיים עם הסיוט מתערבבים אלו באלו וקשה לנקוט עמדה. לפעמים נדמה לי שרק המוות יביא לשקט ושלווה

שבוע שעבר יצא לי לחשוב על הזמנים בחטיבה ובתיכון. הכל היה כל-כך תמים, לא היה לי את הפחד הזה שאפף אותי כל הזמן, משהו מאוד רגוע, מין התרגשות כזאת לפני שנפגשים עם משהו לדייט... מבחינתי ברור לי שזה כבר לא יקרה, גם אני כבר גדלתי (ואולי החכמתי) וגם הבנים מסביבי כבר לא כל כך תמימים. השבוע פגשתי סטודנט באוניברסיטה, ולמרות שהיה לי די ברור שהוא רוצה להתחיל איתי, הוא לא עשה כלום. זה די הצחיק אותי בהתחלה, יש בו מין ביישנות כזאת, מעין רתיעה. אבל היום בדרך הביתה קצת חשבתי, ואמרתי לעצמי שהוא כמו ילד בתיכון, מתבייש ומפחד שאני יגיד לו "לא", ואז פתאום הבנתי שזה מה שרציתי: משהו תמים יותר, שאני לא יצטרך לדאוג כל הערב שהוא רק רוצה להשכיב אותי, משהו כמו פעם... העלה לי חיוך אחרי כמה ימים מאוד מתישים בלימודים

זה שהכרתי בדיוק כזה, ביישן ורגיש. לא מתקרב מידי ולא נוגע. ולמרות הכל אני כולי בחרדות..

כבר כמה לילות אני פשוט נרדמת על המקלדת... קוראת אותכן מגיבה בראש אך לא מצליחה להעביר הכל לכאן רק לומר שאני איתכן כל הזמן... אפילו הופתעתי שלא מצאתי הודעת יום טוב לכולן....הייתי בטוחה שאיחלתי... אז ליל מנוחה לכולן אתן בליבי ואני איתכן אידה

עכשיו אפשר ללכת לישון בשקט לילה טוב גם לך וחלומות נעימים שחף

אז למה אני לא מצליחה לעצום את העיניים. מנסה כבר 3 שעות, אבל איך שעוצמת עיניים הלב מתהפך, דופק חזק, מרגישה שנחנקת,אין לי אויר, בחילה איומה ופחד עצום. אוףףףף אני רק רוצה לישון קצת,אני מתחננת שמישהו ישלח אבקת קסם שתרדים אותי לכמה שעות.

למרות שאני ערה כבר קרוב לשעתיים מתכוונת לחזור למיטה לנסות בכל זאת אולי אצליח להרדם עכשיו.. חלומות נעימים לכל מי שכבר ישנה והרדמות מהירה לכל מי שעדיין לא.. מותשת

בוקר טוב יקירה. כמו שאת יודעת, אני מכירה מקרוב את הלילות האלה.. אני מקווה שנפלה עליך השינה בסוף והביאה עימה מעט שלווה. זכרי הבוקר שאת אמיצה, שאת האור עבור 2 ילדות לפחות במשפחתך, שאת מלמדת ושזה דבר מקסים ונהדר לעבוד עם ילדים (ונשמע כאילו הם מאוד אוהבים אותך)..בקיצור-זכרי כמה טוב יש בך. לימור.

עכשיו היא דברה איתי .. ואמרה לי שיש לה בן דוד , בחור רציני וטוב- אפילו אמא שלי ראתה אותו... אני תמיד מרחיקה לכת .. וחושבת לעצמי, אם הכיר אותו, והכל יילך טוב... ונהיה חברים - איך אני יוכל לאמר לו שאחי פגע בי? (הלוא אני צריכה לספר לו/ או למי שזה לא יהיה .... ) והרי אחי הוא בעלה של בת דודה שלו (גיסתי)... רק זה מונע ממני להכיר אותו... ולוחצים עליי.. ומתחילים להתלהב... ובאמת שהיום אין לי ראש לאף אחד... אני לא מרגישה טוב, ואין לי עצבים להשים עליי מסיכה היום... אוף , מרגיז! ובכלל, עכשיו = לא יודעת אם אני רוצה... אוף, מעצבן!

חמוד נורא ורצה לדבר איתי ניפנפתי אותו בעדינות, אבל אולי אני עוד אגש אליו הוא עובד איפה שאני עוברת הרבה מעניין אותי אם הוא עדיין ירצה לדבר איתי אם ישמע שאני נשואה... את האמת נבהלתי ממנו כראוי ואחרי זה השתדלתי לעבור כמה שיותר רחוק ממנו כדי שלא יראה אותי אבל הוא היה חמודדדדדדדדדדדדדדדד

אחרי 3 שנים של לבד מאז הגירושים , 3 שנים שלא רציתי ולא יכולתי להיות עם אף אחד, עכשיו החלטתי שהזמן שלי מתקתק מהר ואני חייבת להתחיל לנסות להכיר אז עם כל הפחד החרדות והקשיים שבעולם אני מתחילה לנסות. הכרתי מישהו לפני חודש וזה קשה... הרבה הרבה הרבה יותר קשה ממה ששיערתי נראה איך זה ימשיך לי...

זה בעייה], לצערי מוכרת

ראשית לך ענת ברוכה הבאה... מוזמנת לשתף להיות חלק מאיתנו... ולכן בנות יקרות אני שמחה על הדיון ...שמחה שזה כן בכיוון למרות הפחד והחשש הלב מפמפם.....רוצה נפש קרובה...אוהבת... זה קשה אך בהחלט אפשרי.... מאחלת לכולן אהבה אידה

הבעיה היא שמדובר במשהו מהמשפחה, כך שאי אפשר לברוח צריך לשמור בסוד ממנו אני הייתי נזהרת

ואל תרגישי שאת חייבת להגיד לו שאחיך פגע בך, את יכולה בהחלט לחכות עד שתרגישי מספיק בנוח לעשות את זה, ואז אני בטוחה שהוא יבין. אבל אם אין לך כוח להתמודד עם זה עכשיו, ולהתחיל לצאת וזה תמיד כרוך בלחצים, אז לא חייב. קחי את זה לאן שאת רוצה, את קובעת את הקצב, ואת מחליטה מה יהיה. חוץ מזה שלחתי לך כבר 3 אימיילים וכנראה שאת לא מקבלת אותם, אז תנסי לשלוח אלי מחכה לתשובה...

תודה על התגובות ... אני דיי ממהרת לעבודה עכשיו אז אענה לכן מאוחר יותר... מיכל, לא קיבלתי אימייל ממך... אבל, כשאחזור לבית- אשלח לך... יומטוב לכולן ענבר.

תודה על התגובות ... אני דיי ממהרת לעבודה עכשיו אז אענה לכן מאוחר יותר... מיכל, לא קיבלתי אימייל ממך... אבל, כשאחזור לבית- אשלח לך... יומטוב לכולן ענבר.

מחכה לעדכונים..

מאחלת שמבעד לערפילים יכנס מעט אור שיזכיר שיש שמש. ולמי שקמה ורק כמה ענני נוצה ברקיע שלה-בכלל נהדר!

כל יום הוא מלחמה. יש ימים שיותר קל בהם, יש כאלה שבקושי מחזיקים.. היום הוא בין לבין כזה..ברוב רובם של הימים אני מנצחת,מצליחה להדוף את הדבר הזה שמושך למטה. אבל מחכה. מחכה בכליון עינים לימים בהם לא כל רגע הוא מערכה..אני עיפה כבר. תודה על ההקשבה..

כיף לראותך גם פה חתלשופית! אכן, כל יום הוא מלחמה... אך, אל תפסיקי להלחם... חבל על הדרך שעשית עד כה! יש לך את זה, הספקתי להכיר אותך... ואת יכולה! אנחנו כאן כדי לעזור לך לא ליפול... וגם יש לך ת'מטפלת המקסימה שלך... נשיקות ענבל.

לי יקרה אני רואה שאת כבר מרגישה יותר טוב? לא? ענבר ולב כואב היקרות כבר קבלו אותך מבעד לערפילים ונראה לי שיש כבר אור שמש... אל תאבדי את התקווה...והאמונה... מחזקת אותך אידה

המון תודה לך על התמיכה, כמה טוב שיש בריות כמוך בעולם.. כש"אגדל" מעבר לזמנים האלה ארצה גם לתת..אולי אפילו ברמה של לינוי מקצועי. נראה.. בינתים-שוב המון תודה.

לפני כשבוע כתבה כאן מישהי - לא זוכרת מי ולא הצלחתי למצוא אותה בהודעות הקודמות - על כך שהיום היא לומדת לא לכעוס ואפילו לסלוח ולאהוב.... אז אם את מזהה את עצמך - אני מוכנה להיות תלמידתך השרופה - איך עושים את זה? לסלוח ולאהוב??? את גדולה!!! אנא למדיני....

אם יש כזאת-אני מצטרפת לאסתר על עיוור

וגם אני מוכנה להצטרף....

אסתר זה היה השם של ההודעה ממני, בעמ' 45. זו היתה ההתכתבות הראשונה בינינו אחר כך חשבתי שעיצבנתי אותך בתגובה שלי על הצפרדע שמחה לשמוע שאת מחפשת אותי אני אגב סיפרתי כבר למשהי את הסיפור על הצפרדע הוא הולך איתי מאוד נוגע

למטה, אבל לא שמתי לב שפתחתי הודעה חדשה -SORRY

אבל עכשיו נראה לי שאצליח מצטערת שוב

רק בגלל שאנחנו רגילות לפורום ההוא.. זה קצת שונה פה.. נתרגל ... :)

יש שינוי, אולי יש הקלה.לא שאני הגעתי לשלב הזה אם בכלל אגיע. אבל גם אם כן השינוי קטן ,ההקלה מעטה. הדרך לא שווה את התוצאה. את מבינה למה אני מתכוונת? אני תקועה כבר 4 חודשים, אותו כאב, אותו סיוט דייי כמה אפשר? כמה שנים? אין סיכוי שאחזיק מעמד ככה כמה שנים, אפילו לא חצי שנה. וויתרי על כל כך הרבה בגלל כל זב, בגלל שאין לי כוחות לכלום. תאמיני לי שאם הייתי מגלה על זה לפני שהתחתנתי גם על החתונה הייתי מוותרת. אבל נזכרתי בהכל 3 שבועות אחרי החתונה. כך שהספקתי להרוס לא רק לעצמי את החיים,אלא גם לבעלול שלי את החיים. מסכן, במקום כלה טהורה, שמחה ודואגת קיבל כלה שחורה, מדוכאת על כדורים אנטי דכאוניים, בטיפול פסיכולגי ועם סיוטים בלילה. ממש אטרקציה. אני לא יודעת מי ירים ידים קודם הוא או אני. מקווה שאני ככה יהיה קל יותר לכולם.

מצד אחד שמחה בשבילך שרק 4 חודשים את בתוך זה.... מצד שני אין לי - וגם לא לכל המטפלים/ות שפגשתי בחיי אין - שום רצפט או מתכון או קסם שזה יעבור צ'יק צ'ק כמו שלמשל הייתי רוצה..... מבינה את גודל הכאב ואת הקושי.... משום מה לא מפליא אותי שאחרי החתונה צפו הדברים. נישואים זה משהו שהוא מלא טריגרים וצריך הכנה עבורו ואף אחד לא מכין אותנו.... מאמינה ביכולות ובכוחות שלך. אפשרי לעצמך זמן וסבלנות. אם את מטפלת בעצמך - זה יגיע. נכון עכשו נורא קשה אבל הכל חדש אצלך (אם הבנתי נכון) ולגבי בעלך - יש לי הרגשה שאם הוא לא עזב עד עכשו סימן שאת יקרה לו וחשובה לו. מציעה לשתף יותר, אולי אפילו לאפשר לו לקרוא בפורומים כאלו, לספר לו יותר מה את מרגישה ולמצוא בו כתף כשרע לך.... מחבקת ומחזקת

אני חיה לי מיום ליום מפזרת את ימי ברוח גם אני רוצה קצת לנוח להסתובב זה דבר נורא לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה אבל יודעת משהו על העולם הזה תמורת מילה אחת אתן כל כך הרבה אומרים שהשמש שלנו בוערת כבר מיליון שנה כמה יכול לבעור אדם ובסך הכל בשביל מה תמורת מעט מאוד אתן כל כך הרבה

נואשת יקרה... אני רואה שקשה לך... מצטערת לשמוע על הנפילה! אבל אישה חכמה אמרה לי .. שמנפילה, קמים חזקים וטובים יותר.. נוטה להאמין שזה ככה! האמיני בעצמך...את יכולה! אני אהיה בבית מאוחר יותר, ואז גם נוכל לדבר במסנג'ר... בינתיים, קבלי חיבוק ((((((((((((((((((נואשת))))))))))))) שלך ואיתך ענבר.

כתבי על מה שאת מרגישה, זה יכול להקל עלייך! להוריד מעוצמות הכאב שבך! ואני איתך.

פתאום נחתה עליי הרגשה כזאת.. נמאס לי מהכל- מהעולם הזה, מהחיים האלו, מעצמי... נמאס לי... נ-מ-א-ס!!!!

מה קורה? רוצה לשתף... מקווה שכמו שבא...ילך לו הנמאס... מחזקת אידה

לא יודעת... פשוט נמאס, משהו קטן שלא הצלעח לי, משהו קטן ששבר את גב הגמל...

אני כאן למענך ובמייל, כמובן... האם היה טריגר מעורר היום שהצית את לבת האש? אנא ממך: אל תיוותרי עם התחושות הקשות בגפך... מקווה כי תעברי את מדוכת ההרגשה הקשה ותתגברי עליה מהר ככל האפשר! מחבקת ותומכת, (((((((((((((((((((((((((((נואשת))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שדה ניר.

תודה על קבלת הפנים ותשובתכן אבל אידה, כמו שאת אמרת בעצמך הפצע שהופך לצלקת יכול להפתח שוב וזה קורה. אז תסבירי לי לעזאזל למה שווה לנו להתאמץ כל כך עכשיו? הרי זה יחזור נכון? אמרת בעצמך, אני יודעת מבנות אחרות שכבר שנים אחרי, גם הבנות היקרות שענו לי פה והם שנים אחרי אמרו זאת. גם עם טיפול נכון זה חוזר, אז למה לי לעבור את הטיפול הזה אם סביר להיח שאצטרך עוד כמה כאלו, אם לא את זה כל החיים. נראה לי פשוט מיותר, סתם לסבול ,סתם כאב והרי הוא ימשיך גם ככה או יחזור עם הטיפול או בלעדיו. אני באמת חושבת לפעמים שעדיף להרים ידיים, לא להלחם בזה, לא להלחם בעצמי או בזכרונות כי בכל מקרה אין תקווה שהם יעלמו ולהפך רוב הסיכויים שיחזרו. בא לי לצעוק דייייייייייייייי אבל אני יודעת שזה לא יעזור ובכל מקרה אף אחד לא ישמע. אין לי מושג למה אני ממשיכה עם כל זה, למה אין לי אומץ להרים ידיים וזהו.הלוואי ולא הייתי פחדנית כזאת.

לא חושבת שאת פחדנית... צריך הרבה כוחות והמון אומץ כדי לטפל ולא להשאיר את הכל במצב כל כך כואב... לא כל אחד (גם מי שלא עבר חויות קשות) יכול באמת לטפל ולעבוד על עצמו - אבל את עושה את זה ולא מתייאשת. ממשיכה לחפש פתרונות, למצוא דרכים, להקל.... אני מרגישה שלי אין דרך אחרת, רק להמשיך לעבוד ולעבד, לתקן את כל הנזקים שנגרמו במשך כל כך הרבה שנים ופעמים... אני לא יכולה לחיות בלי לעבוד, לטפח ולטפל בעצמי.... בהצלחה לכולנו!!!!

מאוד פחדנית תאמיני לי!

לב יקרה גם אם זה יכאב אחרי תקופת טיפול זה לא יהיה כמו עכשיו... המטרה של הטיפול היא להפוך את המצב: שכיום יש את הפגיעה ואת בקטן לאותך בגדול והפגיעה קיימת אבל בקטן... אני מקווה שהבנת... אני בהחלט מאמינה ששווה לטפל ולהשקיע בעצמך... לשים אותך במקום ראשון... אם לא הייתי מאמינה לא הייתי עובדת ומטפלת בנפגעות.... אחרת מה...אין התקדמות? אין שנוי....? אני מקווה שתשארי איתנו... שתספגי מעט מהתקווה והרבה מהאמונה.... זה לא תמיד שולט כאן...אבל כאן אנחנו ביחד... ויחד הרבה יותר קל מלבד.... איתך אידה

היי חמודה. we meet again (-: חשבתי על החיפוש שלך של אלו שיצאו מזה. שתינו שכחנו שכנראה-אם הן לא בנקודה הזאת בחייהן יותר-סביר להניח שלא נמצא אותן משתתפות בפורום זה או אחר, לא? אמרתי לך ואומר שוב-אני מאמינה שאפשר לצאת מזה. או-אם נגדיר את זה בצורה מדויקת יותר-אפשר להגיע למצב שהזכרונות נמצאים בנישה פרופורציונלית מבלי שיהוו מוקד עיקרי בחייך. את בתהליך שמטרתו להגיע למקום הזה וחשוב לנסות גם כשקשה ולזכור את זה. האמיני, חמודה. למרות שהכאב מטשטש את הראיה קדימה. בוקר טוב לך.

ברוכה הבאה לב כואב... אני לא יכולה להגיד שיום אחד יהיה אפשר להשאיר את זה מאחורנו והמשיך כאילו כלום לא קרה, אבל אפשר ללמוד לחיות עם זה. הרגעים הקשים האלה ימשיכו לצוץ, אבל בתדירויות קטנות יותר, ובעוצמה חלשה יותר. גם אני לפני 4 שנים חשבתי כמוך, ומרוב ייאוש כל פעם שנהגתי חשבתי "מה יקרה אם אני יסיט קצת את ההגה, אף אחד לא יידע" אבל לא עשיתי את זה. והיום גם אם יש רגעים קשים, זה לא מה שהיה פעם. אני יודעת שזה חייב להשתפר כי השיפור כבר התחיל... מאחלת לך המון הצלחה ואל תתיאשי, יש אור בקצה המנהרה

למה לחכות? לרגעים הקשים האלה שימשיכו לצוץ להם מתי שבא? שיפתיעו אותי בכל רגע שרק אפשר? ובכלל קודם שאעבור את עכשיו אבל למה אם אחר כך ישאר אותו הדבר.

And I don't want the world to see me 'Cause I don't think that they'd understand When everything's made to be broken I just want you to know who I am And you can't fight the tears that ain't coming Or the moment of truth in your lies When everything feels like the movies Yeah you bleed just to know you're alive And I don't want the world to see me 'Cause I don't think that they'd understand When everything's made to be broken I just want you to know who I am

אשמח לתירגום בעברית צחה ותיקנית.

ואני לא רוצה שהעולם יראה אותי כי אני לא חושבת שהם יבינו כשהכל עלול להשבר אני רק רוצה שתדעו מי אני ואת לא יכולה להלחם בדמעות שלא באות או ברגעי האמת שבשקרייך כשהכל מרגיש כמו בסרטים כן, את מדממת רק כדי לדעת שאת בחיים ואני לא רוצה שהעולם יראה אותי כי אני לא חושבת שהם יבינו כשהכל עלול להשבר אני רק רוצה שתדעו מי אני

אסור להתלונן אסור להראות שקשה מותר להפגין רק את הצד החזק והמתמודד כראוי חייבת להתמודד בהצלחה בכל המסימות היומיומיות אחרת ישימו עלי פס שחור יפסלו אותי אהיה שווה לאפס אחשב כאחת שלא מסוגלת לעשות כלום ואחרי שאמא שלי גורמת לי להרגיש ככה עם האמירות שלה שלא תעיז יותר להגיד שהיא רוצה שאני אהיה מולה בלי מסכות...

אבל מה שלא הבנתי הוא האם גם היום היא ממשיכה עם זה? נזכרתי שפעם אמרתי לאמי שאם היא היתה מכירה אותי יותר טוב היו לה עוד הרבה סיבות לבוא אלי בטענות....מאז היא קצת הפסיקה, לא להרבה זמן, אבל זה נתן לי כוחות אחרים להתמודד עם מה שהיא אומרת.... כשאני חושבת על זה יותר עמוק, אז אני מבינה שאלו האמונות שלהן, הן לא האמינו (במקרה שלך - עדיין) בעצמן וביכולות שלהן וזה מה שהן העביר לנו.... ואני שואלת: לא די לנו עם הבעיות שלנו שאנחנו צריכות על גבינו גם את הבעיות שלהן?! בכל מקרה, מחזבקת...

אבל לפני שבוע כן מה שכתבתי זה לא המילים שהיא אומרת זה רק מה שהיא גורמת לי להרגיש מה שהיא אומרת זה שקשה לי עם כל דבר גם עכשיו, אז אין סיכוי שאני אוכל לעמוד בלחץ יותר גדול ושאני לא מסוגלת את זה ואת זה ואין סיכוי שאני אצליח בזה ובזה... וכן, היא בהחלט לא מאמינה ביכולות שלה...

שחף יקרה המילים של אמא... האמונה שלה... התקווה... הדחיפה.. וגם הסטירה... נכנסים אלינו הכי עמוק... מנתווים ומעצבים אותנו... לעיתים אמהות לא יכולות...לא מסוגלות... רוצות... כואבות... מפחדות... אבל לא יכולות אחרת... אני יודעת ומבינה את הכאב... יש מקום שצליחי לקחת את מה שיש לה לתת? מחזקת ואיתך אידה

קניתי 2 דגים , שכבר חברתי מצאה להם שמות "שוסי ומיש"... יצורים קטנים חמודים .. ושקטים.... הלוואי וגם אני הייתי דג.... שלא צריך לדבר ! שלא יכול לדבר ! כל הזמן בבועה שלהם.... שוחים בשלווה כאילו אין מחר ! אולי זה מה שיעשה לי טוב עכשיו... אולי!

כשהייתי קטנה תמיד דמינתי שאני בת ים, צללתי בראש לשקט. גם היום אני מוצאת את עצמי מדמינת מצולות שקטות ושלוות כדי להרגע.. אבל רק כדי להרגע, לא חשבתי על שתיקה.

עוד נקודה למחשבה... אבל כשאני חושבת על זה ... השקט והשלווה הם ממני והלאה... לא רואה אותם כאן באופק... ואולי אמצא, כמו מה שאני רואה בשירשור של "לב כואבב"... בת הים הקטנה, אהבתי אותה! ...................נוסטלגיה......... ! ! ! ! ! ! ! ! ! וטוב שאת מדמיינת עצמך בשקט והשלווה- זה טוב!

הבושה... אחד הרגשות הקשים שאנו מתמודדים איתם.... מאמינה שאחד הצעדים בדרך זה להתמודד, להתגבר על הבושה... מזמינה כל אחת לשתף כיצד מרגישה מול המילה- הרגש בושה... האם היא קיימת? אך מתמודדים? אך היא נראת? איפה היא נמצאת? (בגוף) ועוד ככל שעולה... אידה בשרשור הבא נפתח...על אחותה של הבושה....

שלום לך אידה. שמי לימור, את הלינק לאתר קיבלתי מענברי היקרה. המילה בושה מתקשרת אצלי חזק למי שאני חושבת לאחותה.. טפשית,התופעה הזאת,כשמנתחים אותה לוגית. ועדיין,יש חלקים שלא מחוברים למוח כנראה..

לי יקרה ברוכה הבאה לפורום...מוזמנת להשאר אתנו לספר ושתף בקצב שלך... כן צדקת....10 נקודות...אשמה היא אחותה של הבושה.... הן בהחלט באות יחד...ומכבידות אין להן צידוק....אבל הן שם... מוזמנת לשתף יותר אם תרצי...כמובן אידה

צריכה לשבת על זה... לחשוב ואז לאמר לך!

להרגיש בושה זה בעצם לבטל את עצמי את הזכות שלי להיות מי שאני את הזכות שלי להיות קיימת הדרך שלי להתמודד עם הבושה זה להגיד לעצמי שמותר לי להיות מי שאני ואם מישהו לא אוהב אותי כמו שאני זו בעיה שלו הבושה נמצאת בכל הגוף היא נראת כמו ענן שחור כשהיא מתקרבת, היא מתחילה להתפשט ומכסה לאט לאט כל חלק קטן בגוף היא עשויה מחומר מרדים בהתחלה השפעתו של החומר כמעט בלתי מורגשת אך עם הזמן הוא צובר עוצמה ומשתק לגמרי את הגוף לכן חייבים לעצור את ההתפשטות של הענן השחור מהר ככל ששנית הרי להעיר את הגוף המשותק זאת מסימה כמעט בלתי אפשרית

את ההגדרה של "בושה" ! רק שלי כרגע אין איך להתמודד עם הבושה הזו. אני יכולה להגיד לעצמי- זה לא אני אשמה (האחות השניה של הבושה) ולא אני צריכה להתבייש פה! אבל זה לא יעזור לי - לא כרגע ! (כי הרבה רגשות מעורבים בכל זה) הכל תקוע! כלום לא יוצא! הבושה- היא מאין בועה שחורה שעוטפת את כל הגוף שלי - גורמת לי להתבייש במעשים שעשו לי! (למה? אין לי מושג- הלוואי והייתי יודעת). הבועה שעוטפת- סותמת את הפה שלי במאין מחסור- חומה - ולא נותנת למילים לצאת ממני! עשוי מחומר קשיח! שלא ניתן לפרוץ אותו! משהו בי רוצה לפוצץ ולאמר את מה שיש על הלב... אבל- נראה כי באמת זו משימה בלתי אפשרית! כשהבושה משתלטת- אני מרגישה שאני רוצה רק לקבור את עצמי- שלא יראו אותי- "לא נעים לי" ...... מה שכן, צריכה המון עבודה עצמית- אי אפשר להישאר עם כל הזבל הזה בפנים! מצד שני, כשמוציאים את הדברים- המצב הנפשי יותר קשה לסיכום : אי אפשר להשאיר את הדברים - ואי אפשר להוציא אותם! כשיוצא סוף סוף- המצב נהיה קשה עוד יותר!

לא יודעת איך להתחיל.... אולי מזה שאמי תמיד סיפרה לכל הדודים ולכל חבריה כמה אני לא בסדר, איך אני לא עושה מה שהיא מבקשת ואיך ההתנהלות שלי לא בסדר בכל מה שאני עושה....תמיד שיבחה את ילדי חברותיה כמה הם טובים, עוזרים, בסדר....אולי היא חשבה שאם תבייש אותי אשנה את התנהגותי.... לא ידעתי משהו אחר. תמיד ידעתי שאני לא בסדר אז היה לי המון במה להתבייש. ואז כשהתחילה הפגיעה של אבי בודאי שהתביישתי והרגשתי אשמה כי אני זו שלא בסדר = אני אשמה..(מתימתיקה לא?!) לצערי הרב חלק מזה העברתי גם לדור הבא...וזה החלק שהכי כואב לי שלא ידעתי איך להעביר לילדי את הדברים אחרת. נכון לא עשיתי את זה כמו אמי אבל עדיין לא כמו שאני חושבת שאמא צריכה לעשות...מקוה שהם יעשו תיקון גדול יותר ויצליחו לעצור את השרשרת!!!!

אני רוצה להגיד לעצמי שאי לא מתביישת בכל זה, שהאחות שלה בושה כפי שלי אמרה -אשמה לא ביקרה אצלי בלב ובבטן. אבל קל להגיד וקשה להרגיש. אני רק חושבת שבקרוב הכל עומד להתפוצץ אצלנו במשפחה ואני רוצה לקבור את עצמי להתחבר, שלא יראו אותי, שלא ישאלו אותי. כי אני מתביישת בהכל, ובייחוד כי אני העליתי את הכל ובעקבותי גילינו שפגע בעוד... אז כל מה שעומד לקרות יהיה באשמתי ומה שנותר לי הוא רק לחכות ברצון או לא ברצון ליום שזה יגיע

להרגיש אשמה שכל זה עומד להפוצץ? וזה בגללך? ממה לא! ! ! להיפך, תסתכלי על זה שהצלת חיים של 2 ילדות ,שיקרות לך! אם לא היית מדברת- הן היו ממשיכות לסבול- ולשתוק- איפה שאנחנו היינו אז... כשהיינו בגילן. אני מאמינה שאם היית חוזרת לילדה הקטנה- היית רוצה שיעשו עם זה משהו! שמשהו ידבר בשבילך... אבל , לצערי- לא כך זה היה! ולא היה מי שידבר בשבילנו... אבל - הצלת עכשיו- בזמן! את הנפשות היקרות שלך! אז ..נכון- אותותו הולך להיות פיצוץ - זה קשה- אני יודעת.. לא קל בכלל ! אבל אל נא תאשימי עצמך! תחשבי על זה! מחבקת ענבר.

כולם אומרים לי שאפשר לצאת מזה, ששוה להלחם עכשיו כי אחר כך ממשיכים הלאה והפצע הופך לצלקת שאפשר לחיות איתה. מישהי שהפצע הזה הפך כבר לצלקת כמו שטוענים מוכנה להראות את עצמה ? כי אני לא מכירה אף אחת כזאת! אפילו אם אתן מכירות מישהי כזאת. רק תגידו. גם בנות ששנים אחרי הסיוט הזה וכבר עברו טיפולים בעבר חוזרות לסיוט הזה שוב, דכאון, כדורים, טיפולים. אני לא מבינה אם זה לא אמיתי למה אומרים להו את זה? מה הטעם בלשקר? או לתת לנו לקוות לחינם? גם אם אני נלחמת עכשיו, בעוד 3, 6 שנים זה יחזור, אם בכלל אני אצליח לצאת מזה עכשיו.

אחרי הדחקה של שנים התפרצו אצלי דברים שקשה לי לקבל להשלים ולחיות איתם. המון דפוסי התנהגות שלא הבנתי מאיפה באים. המון חרדות וחשדנות שלא נותנים לי מנוח. אשמח לשמוע שפעם יהייה טוב כי אני מיואשת.

לב כואב יקרה ברוכה הבאה אני מבינה שתשובות מאנשי מקצוע כבר קיבלת...ואולי הכי טוב שהבנות ידברו מהנסיון שלהן... אני יודעת ומאמינה מהנסיון שלי שאפשר להיות במקום אחר.... הפגיעה לא תעלם, הזכרונות, הכאב לא יעלמו לגמרי...אבל הם כן מעובדים...כן הם מתרפאים.....כן אפשר ללמוד לקבל את עצמך להתמודד עם רגשות אשם רגשות של בושה... אפשר לתת יותר מקום לדברים נוספים בחיים... כמו פצע צריך לטפל...לתת אנטביוטיקה....לחבוש.....הפצע יתרפא אבל תשאר צלקת... לפעמים היא תכאב...אולי אפילו תפתח....ושוב יהיה צורך לטפל...טיפול קל... אבל היא והכאב לא יתפוסו את כל המקום.... הצעד הראשון הוא אמונה.... תקווה... מחזקת אותך אידה

הזכרונות אף פעם לא יהיו נעימים אבל הם לא יפרקו אותך. אני עוד לא לגמרי בסוף אבל במצב טוב, מתפקד. יודעת שיש לי מקום מרפא בטיפול. ושיש סדר בעולם שלי למרות שיש מקום לשיפור. אבל מה שאי אפשר בלי זה טיפול אצל מישהו שממומחה בתחום ויודע מה האו עושה. אחרת לא רק שלא מתקדמים אלא מי שלא יודע איך לעבוד עם נפגעי טראומה מינית יכול בהלט לגרום נזק. את האתר הזה את מכירה? WWW.TDIL.ORG

לא יודעת ..... לא בטוחה שאני יכולה לומר שהכל מאחורי.... לא מאמינה שיש באמת דבר כזה... אבל - מה שאני כן יכולה לומר לך לאחר שנים של טיפול, של עשיה אינסופית, של שיתוף הסביבה (חברות תומכות וכו'), של הסתכלות אמיתית ואמיצה על מה שבאמת קורה בתוכי, של עבודה פנימית וכנה בכל מיני צורות, שיטות ודרכים ועוד כל מה ששכחתי... היום אני בהחלט במקום אחר. במקום שיותר מקבל קודם כל את עצמי (כמה קשה זה היה, ועדיין יש נפילות וקשיים...העבודה לא מסתיימת ולא מאמינה שתסתיים לפני נשימתי האחרונה עלי אדמות), במקום שבו אני יודעת ומאמינה שאני כמו כל אדם אחר לפחות, מגיע לי טוב, מוכנה לנסות דברים חדשים ויחסים חדשים ויותר קרובים עם הסביבה, מקבלת גם את הקושי שלי, יותר סלחנית כלפי עצמי, משתדלת לא לפגוע בעצמי יותר (גם מחשבות שליליות הן פגיעה עצמית בעיני...), התאריכים הקשים של חיי כבר פחות מכבידים, מילאתי את חיי בתאריכים חדשים של צמיחה, התפתחות ושינוי. רואה מסביבי אנשים שלא חוו טראומות קשות כמונו וגם להם קשה עם עצמם ומבינה יותר ויותר שהמון (אולי הכל!) תלוי בי ובמה שאעשה עם זה. את העבר אני לא יכולה לשנות - שנים נלחמתי בזה ורציתי ליצור תסריט חדש לחיי - מה שאני כן יכולה וכדאי לי לשנות זה את ההתייחסות שלי היום ל הפגיעה קשה ככל שהיתה. ככל שעוברות השנים ואני נשארת בתוך זה אני מניחה לפוגע (אבא שלי במקרה זה ) לפגוע בי יותר כל יום וכל היוםץ ולזה אני כבר לא מוכנה היום! המון פעמים אני עומדת בפני החלטות מאד קשות, כי אני רואה שעלי לבחור בין הישן, המוכר והכואב ובין משהו אחר. וזה קשה....קשה לוותר . קשה להרפות. קשה להכניס תכנים חדשים ואופטימיים כי לא הייתי רגילה לזה, כי הורגלתי לחשוב ההיפך....להרגיש ההיפך.... למרות הקושי - מאמינה שאין לי דרך אחרת (אם יש לכן ספרו לי...) רק של עבודה קשה, לפתוח הכל עם כל הקושי, לדבר ולדבר, לבדוק ולבחון הכל גם אם זה כואב נורא, לעשות שינויים אפילו קטנים בהתנהגות הידועה והמוכרת, לחזק את עצמי באמירות חיוביות, לעודד את עצמי גם בדברים קטנים ובנליים, להיתפס בטוב... בהצלחה לכולנו

בוקר טוב אני רוצה להתיחס למתקפה הלא הוגנת שהייתה כאן אתמול כלפי דמעה. אני כועסת ולא מסכימה שיהיו כאן כאלה מתקפות, כלפי אף אחת. הפורום הנ"ל הוא פורום של נפגעות ולכל אחת יש כאן מקום להביע ולומר את הכאב שלה.....בדרך שלה וכמה שהיא רוצה.... אני לא מוכנה לשחזר כאן פגיעות ומקום לא בטוח.... מי שלא נראה לו ולא יכול לעמוד בכללים של הפורום פשוט שלא יהיה כאן!!!! אין לאף אחד את הזכות לומר למישהו לא להיות כאן, לפגוע ולהעליב ועוד כשהוא מביע כאב. כל הודעה פוגעת תמחק מיד... ורק מי שיכול לעמוד בכללים מקומו איתנו... דמעה יקרה...צר לי על הפגיעה בך... את רצויה ונחוצה כאן מאוד... בטוחה שלא רק לי... אל לך להתייחס לדברים חסרי רגישות מעין אלו... את יקרה וחשובה לנו מאוד! יום טוב לכולם אידה

מסיכמה איתך בכל מילה ! מקווה שדברים לא יחזרו על עצמם! בושה! דמעה יקרה ! מקומך איתנו! אל תתני לאחרים להשפיע על קיומך! אוהבים אותך כאן!

מחזקת את דבריך ואת ידך ופועלך. אבקש כמתבקש למחוק את השירשור הארוך אודותי- למטה. מהר ככל האפשר! תודה לך.

איך את מרגישה הבוקר? דואגת לך ......

מחזקת ומחבקת.. איתך אידה

בכל מצב, אשמח אם תשלחי לי אימייל! אני פשוט צריכה לאמר לך משהו, והוא לא יכול להעשות כאן! לא משהו דחוף... אבל אני צריכה אותך..... אם התאפשר לך - אני אשמח ! ליל מנוחה ענבר.

מתהלכת הלוך ושוב כבר לא מסוגלת לחשוב ראשי מתפוצץ- ליבי גם קורסת! שתקתי- כבר משלשום שתקתי מרגישה עדיין חייבת לשתוק לא יודעת למה אני כותבת כאן עכשיו... אולי כאות לסימני חיים אולי כי אכן זהו ביתי -השני אולי... אולי כי רציתי פחות להעמיס(למרות שאמרתן לי שאני לא ) אולי הייתי צריכה לעשות חושבים, להתנתק מכל העולם – ואולי גם מעצמי. אולי כי פשוט נמאסה עליי השתיקה מרגישה חנוקה מרגישה מפוצצת מרגישה שעוד שניה קול צווחה יוצא מגרוני הרבה בלאגן יש בראשי הרבה רעש יש בראשי פלאשבקים זכרונות נגיעות, קולות, ריחות - מראות זוועה תמונות מוחשיות תמונות שאני מרגישה כאילו אני שם הזכרונות של שלשום- ושל בכלל= השפיעו עליי נפשית וגם פיזית נעשתי חולה- כאבי גרון והצטננות -עיניי שורפות כנראה גם מבכי. רעידות וצמרמורות -גם משפעת וגם מפלשים. בוכה ... בוכה וזה מחזיר אותי לבובת חוטים דמעות נבלעות כי לבובות אין דמעות... חיה בעולם אמת שחושבת שהוא שקר. פגעו בציפור נפשי פגעו... פגעו בגופי- והשאירו בו סימנים... עדיין יש סימנים .. עדיין! לכלכו וזיהמו לי את הגוף- תרתי משמע. לראות אותך לשמוע אותך עושה לי רע מתנהג כאילו כלום לא קרה כאילו כלום לא היה ואני כאן- בחדר - כואבת- ומתפוצצת לרסיסים קטנים רק דלת מפרידה ביננו אני- בעולמי שלי בעולמינו אז... כשהיינו ילדים "ואהבנו" אחת את השניה. נזכרת- כואבת - מתאבלת על זכרון של ילדה עם 2 צמות- שהלכה לעולמה...!ner! ואתה בא, פותח דלת (ואפילו בלי דפיקה) ושואל שאלה.. (אפילו לא זוכרת מה ) מלבישה מסיכה- חזרתי לענבל הרגילה! עונה לך-אתה הולך... חזרתי לכאב! הראש כבד עליי לא יכולה לשמוע רעשים צלצול טלפון, ילדים מרעישים, מוזיקה ברקע.. ואני לא יכולה רוצה שקט.. הראש מתפוצץ לרסיסים... הראשששששששששש כואבבבבבבבבב אני משתגת ... לא יכולה לשמוע רעש לא יכולה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רגע! אני חיה או מתה? אני לא יודעת איפה אני... בעבר או בהווה? אני ענבל בת 4,או ענבל בת 22?? זה קורה עכשיו? או שזה כבר קרה? מה, זה קרה? זה באמת קרה? באמת השתמשו בי? באמת התעללו בי? באמת לקחו ממני את הילדות? באמת נהפכתי להיות אישה כשהייתי ילדה ? באמת חשבו שגופי זה גם גופם? באמת חשבו שהם יכולים? שמותר להם? באמת?? גאדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד! ! ! ! ! הלוואי תמותו! תודה! מוצפת... עדיין!

איתך ברגעים הקשים, אבל אנחנו נעבור אותם נגיע ליום שבו הרגעים הקשים האלו כבר לא יקחו חלק מחיינו. ובנתיים, אני פה, מקשיבה...

תודה מאמי, אני מרגישה קצת יותר טוב-פיזית - הראש כואב אבל פחות... וטיפה מצוננת! נפשית- עדיין בריצפה! יש הרבה עומס על הלב! יודעת מה, גם הדרך אל התקווה- שאני מאמינה בה- כבר לא ניראת באופק.. אני רק מתחילה להזכר בעוד ועוד דברים רעים. ולהגעל מכל דבר - מצבי רק מחמיא. לא יודעת אם יהיה אפשר לתקן את זה! ...אני סתם אנטי עכשיו.. אל תתייחסי! ואגב, את המייל שלך - לא קיבלתי... אם יש לך מסנג'ר- כתבי לי במייל ואצרף אותך.. מחכה לשמוע ממך... ענבר.

מישהו מצא את המתג שמכבה מחשבות, פלשבקים?, האשמה עצמית, שנאה עצמית. אם כן אשמח לשמוע איפה המתג. נמאס לי מהמועקה שלא נותנת מנוח. נמאס לי מהמחשבות. מרגישה שעומדת להרים ידיים ולהכנע, אין עוד כוח לשחות ולצאת מהמערבולת.

הלוואי צדף ... הלוואי שהיה כזה ! אל תתיאשי - לא עכשיו.. אחרי הדרך שעברת ! לא לחינם עשית אותה! את תצאי מזה- תשחי עוד קצת- ואני פה , וכולן פה איתך- כדי שלא תתעייפי....... נותנת לך גלגל הצלה- שיחזיק אותך , בתקווה שזה יעזור ! איתך ענבר.

מדברי אבא שלי ה"יקר"...את חתיכת אפס..לא שווה כלום..אף פעם לא תצליחי להשיג מה שתרצי..אף אחד לא אוהב או יואהב אותך אי פעם..את כישלון..מכוערת..שמנה..פרה..מי ירצה לגעת בך..את עצלנית..לא מסוגלת להזיז את התחת שלך... מדברי הבת היקרה שלי...מתוך כעס....את חתיכת זבל מהלך..חבל ששי לי אמא זבל כמוך...את בהמה שמנה ועצלנית..אולי תמותי כבר..אולי תביני כבר שאף אחד לא אוהב אותך באמת... ואני יודעת שזה מתוך תסכול שלה..ומתוך כעס שלה... אבל הדמיון הזה בין דברי אבא ומה שהיא אומרת כנראה שהוא צדק בסופו של דבר דמעה

תוציאי לך את השטויות מהראש עובדה התבגרת הקמת משפחה ואת ממשיכה עם חייך אל תתני לאף אחד להרוס לך אוהבים אותך

תודה על המילים החמות... תחזיקי מעמד דמעה

יש לי ילד בן שנה ושמונה, שפתית הוא מעל הממוצע. הוא נמצא בגן פרטי עם שתי מטפלות וגננת. היום בבוקר כאשר הלבשתי אותו לגן, הוא שתה את החלב שלו תוך כדי. כאשר הורדתי לו את החיתול להחלפה הוא הצביע על איבר מינו ואמר מבלי סיבה מסביב "זה כוס" שאלתי בתדהמה "מה אמרת" ושוב הוא אמר "כוס" וחזר על כך מספר פעמים. שאלתי אותו מי אומר כוס והוא ענה את שם אחת המטפלות. כאשר החלפתי חיתול שאלתי אותו "מה זה?" והצבעתי על איבר מינו והוא ענה לי "בולבול" כמו שלימדתי אותו. שאלתי "ומה עושים עם הבולבול?" והוא ענה "פיפי" אנחנו נמצאים בשלבי שיחה לקראת הגמילה. אחרי שהלבשתי לו מכנסיים ועזרתי לו לקום, תמיד יש חיבוקי, ולאחר החיבוק בלי שום סיבה הוא אמר לי "שירה רוצה בולבול של ...ציין את שמו". הכל נאמר בספונטניות בלי שום מטענים והוא רץ למטבח לבקש מאביו תה עם לימון. בעלי חושב שאני מנפחת עניינים והילד אומר דברים שהוא שומע בגן מהילדים. עזרו לי מה עלי לעשות עם המידע? אל מי אני פונה? נואשת לתשובה מהירה

קודם כל אל הגננת או משהו מוסמך בגן

קודם כל - כל הכבוד לך על הרגישות ועל הערנות שלך!!! מאד יכול להיות שאלו סתם דיבורים של ילדי הגן שחלקם שומעים מאחיהם הגדולים. אולי כשאת מדברת איתו נסי לדובב אותו מי אמר מה. אם זה קשור לגננת או למטפלת הוא יאמר לך. כמו שאת שואלת אותו על דברים אחרים שהגננת אומרת. למשל כשהוא ציטט את אחת המטפלות אפשר לשאול אותו מתי זה היה, מי עוד היה שם, כדי ללמוד באיזה הקשר המילים נאמרו. אל הגננת הייתי פונה מאד בזהירות, אולי בכל זאת יש דברים שבאים ממנה או מעובדות אחרות. הייתי מתייעצת עם מטפל מוסמך המתמחה בילדים רכים ובמקרים דומים. מחזקת אותך ומקוה שלאחר בדיקה יתברר שאלו דאגות שוא.

דניאל סולומון מלחין השנה של אקו"ם לשנת 2002, פסנתרן קלידן וזמר במבחר משיריו בערב התרמה מיוחד למען "אחת מאיתנו" (עמותה רשומה http://www.oous.org) מרכז טיפולי לנפגעי תקיפה מינית. יום ג' 3.1.06 בשעה 21:00 בבית יד לבנים ברעננה ( רח' אחוזה 147) כיבוד קל למקדימים לבוא, החל מהשעה 20:30 בואו בהמוניכם, ועזרו לנו לעזור להם !!! לרכישת כרטיסים נא להתקשר לקופת בית יד לבנים ברעננה טל' 09-7610549 או בטלפון 03-9157576 כל ההכנסות קודש, למימון טיפול נפשי לנפגעי תקיפה מינית.

הזכרת לי... פרטים בהמשך

אט אט גווע... פבלו נרודה אט-אט גווע... מי שלא נוסע, מי שלא קורא, מי שלא שומע מוסיקה, מי שלא מוצא את החן בתוך עצמו. אט-אט גווע... זה שהורס את האהבה לעצמו, זה שדוחה עזרה מושטת. אט-אט גווע זה, המשועבד להרגליו, החוזר יום-יום על אותם המסלולים אט אט גווע... זה שלא מחליף את המותג, שלא מחליף את צבע הלבוש, שלא משוחח, עם מי שהוא לא מכיר. אט-אט גווע... זה שמתחמק ממערבולת החושים, המונע מעצמו תשוקות, המחזירות את ברק העיניים ומשקמות את הלב ההרוס. אט-אט גווע... זה שלא מסובב את ההגה, כאשר הוא לא מאושר מעבודתו, ממעשיו, מאהבתו... אט-אט גווע... זה שלא מסכן את הוודאי, או הלא ודאי, בכדי ללכת אחרי חלום. אט-אט גווע... זה שלא מרשה לעצמו, אפילו פעם בחיים, לברוח מהעצות הנבונות. חייה היום! סכן היום!! עשה היום!!! עשה מיד! אל תסכים לגווע לאט! הסר את המכשולים! אל תסרב לאושר! קראתי והזדהיתי עם כל מילה...בכאב...וגם בתקוה.... אז בואו נעזור זו לזו שלא נגווע, שנעשה היום שונה מאתמול, שנשחרר ונשתחרר מכבלי פגיעות העבר במישור הפיזי והרגשי..... אמן!!!

והצפרדעים למטה בכלל..... אוי איך שחיממו לי את המיים.....

כגודל הסיכון כך גודל הסיכוי! זה תמצית דמה של הפרגמנט שלך... תודה לך.... אני מטושטשת עם מסה של כדורים=8 במספר. לילה טוב לכולכן יקרות ואהובות שלי!

אני מכירה את זה כמה זה נכון... רק לזכור לאמץ את הדברים האלו ולא לשכוח...

היום נזכרתי במשהו מהעבר... במשך תקופה ארוכה שאני עובדת במעון, הייתי משתמשת בכפפות לידיים. אם זה בהחתלה של תינוק, אם זה בשטיפת הריצפה של הגן, אם זה בשטיפת כלים(אם אני עובדת במטבח). כידוע לכן, יש לי גם ציפורניים-(בניה) שההתעסקות עם מים הורסת. היום! נזכרתי .. נזכרתי באירוע טראומתי (עם אחי) . כפפות עבורי זה טריגר רציני. היום עבדתי במטבח- שמתי את הכפפות ונזכרתי... ניסתי להעביר אותה איכשהו... ולא להתייחס... אבל הרגשתי שאם עוד שניה אני לא מורידה אותה - אני משתגעת... טריגר - זהירות : הוא היה גוזר אצבע אחת של הכפפה - והיה עושה אותה כאילו זה "קונדום".. אני כותבת לכן- ואני מתביישת... מתביישת לאמר את זה... אבל למה אני צריכה צריכה להתבייש למה

נראה שפקק הזכרונות הטובים והרעים נפתח... מפחדת להזכר בעוד דברים רעים... זה לא עושה לי טוב- למרות שעדיף לזכור דברים מאשר לא לזכור...... הראש .. הבטן... אני עומדת למות... זה הרס אותי .... זרקתי את כל הכפפות אצלי בבית- לא מסוגלת להסתכל על זה... בעעעעעעעעעעעעעע (לא משנה שציפורן אחת כבר נהרסה מכל הכיוונים-בגלל ערימת הכלים שהיתה לי)

כואבת איתך את הזכרונות שעולים.... שמחה שאת כותבת עליהם ומייד מוציאה ומשחררת.... חיבוק גדול

אין לך מושג עד כמה אני מזדהה איתך!!! אחרי שקראתי, התחלתי להרגיש את הפחד מהזכרונות שעולים ברמה הפיזית... אחותך לצרה שחף

ענבר יקירתי, לך אין מה להתבייש!!! ואל תשכחי זאת לעולם!!!!! הוא צריך להתבייש ואך ורק הוא!!!! אני כאן מאמי, תמיד! ((((((((((((((((((((((ענבר)))))))))))))))))))))))

((((((((((((((ענבר)))))))))))))))) מבינה אותך ומזדהה, איתך בכאב תחזיקי מעמד, ותזכרי שאת לא לבד, כולנו איתך עוד חיבוק אני

קבלתי את זה במייל: ... >> >> >> לא, זה אינו מתכון לרגלי צפרדעים... ( -: >> זוהי וריאציה לא ממש טעימה ל"מי הזיז את הגבינה שלי" >> >> ניסוי ראשון >> >> 1 . בידך האחת אתה אוחז מחבת ובה מים רותחים, >>בידך השניה צפרדע . >> >> >> 2. שחרר את הצפרדע לתוך המחבת. >> >> >> 3. מה היא עושה? >> >> ברגע שרגליה חשות במים הרותחים היא קופצת את קפיצת חייה >>ויוצאת מהסכנה. >> >> ניסוי שני >> >> >> 1. בידך האחת אתה אוחז מחבת ובה מים פושרים, בידך >>השניה צפרדע. >> >> >> 2. שחרר את הצפרדע לתוך המחבת. >> >> >> 3. מה היא עושה? >> >> ברגע שרגליה חשות במים הפושרים היא נשארת במים ומשתכשכת >>להנאתה. >> >> אבל >> >> >> 4. מתחת למחבת דולק נר, ומחמם את המים לאט >>ובהתמדה. >> >> >> 5. המים בטמפרטורה של 35 מעלות - מה עושה הצפרדע? >> >> משתכשכת. >> >> >> 6. המים בטמפרטורה של 45 מעלות - מה עושה הצפרדע? >> >> לא נעים לה אבל היא עדיין משתכשכת. >> >> >> 7. המים בטמפרטורה של 55 מעלות - מה עושה הצפרדע? >> >> היא בקושי נושמת וקשה לה לזוז אבל היא עדיין במים. >> >> >> 8. המים בטמפרטורה של 65 מעלות - מה עושה הצפרדע? >> >> מתבשלת במים ללא רוח חיים. >> >> אז למה היא לא קופצת? >> >> היא לא קופצת כי: >> >> >> ? היא לא מרגישה שהיא בסכנה. >> >> >> ? המציאות אמנם השתנתה והיא הרגישה משהו אך לא >>הבינה. >> >> >> ? כשהמצב היה חמור וקיצוני היא כבר היתה במצב של >>חוסר אונים. >> >> מוסר השכל: >> >> כולנו דומים לצפרדעים. >> >> הטבע יצר אותנו מוכנים לזיהוי סכנה מיידית ובעלת עוצמה >>ואז אנחנו מוכנים להתמודד מיידית או לברוח. >> >> אבל אנחנו עיוורים לשינויים וסכנות שמתפתחים בהדרגה. >> >> >> ? האוברדרפט שגדל לאט לאט ובהתמדה. >> >> >> ? הזוגיות שמשתנה וגורמת לבלות חיים שלמים של >>שתיקה וסבל. >> >> >> ? אנחנו במקום עבודה שהיה נהדר. >> >> >> ? ועוד.... (לכל אחד מאיתנו דוגמאות פרטיות) >> >> אז הפסיקו לבלוע צפרדעים ותתחילו לשנות. ופתאום הבנתי למה היה לי כל כך קשה לזהות את הפגיעות.... למה בעצם לא עשיתי כלום... גם אני הייתי צפרדע שחיממו לה לאט לאט את המים ולכן לא יכולתי להבחין ולהבין מה בעצם לא בסדר כאן.... מקוה שזה יעזור גם לכן להבין יותר ולקבל יותר... מחזבקת (גם את עצמי!)

היי אסתר אני מניחה שגם אצלי זה מה שהיה, ובגלל זה לקח לי יותר מחצי שנה להבין שהיה משהו לא בסדר... תודה על התובנה המעניינת.

למה לחמם כך את המיים לצפרדע?

מאמינה שזה בדיוק מה שעשו לי (ודאי לא רק לי...) אנשים מסוימים וצריך להפנות את השאלה אליהם... בהנחה שקראת עד הסוף...

זה בטח ניסוי צרפתי במקור

מוסר ההשכל מאלף ומעלף..........מאלף ועד תף.

ואוו, כמה את צודקת עצוב. ואם לקחת את זה קצת למקומות אחרים, חשבתי הרבה פעמים שהרבה יותר קל לי לשאת את הכאב והקושי כשגם ככה רע כי אני רגילה.. הרבה יותר קשה כשזה בא בפתאומיות.. ואני תהיתי אם ככה איפה עדיף להיות בתוך מציאות קיימת.. מובן שעדיף לשנות את המציאות ולא להסתגל לה ולקבל אותה בכניעות.. השאלה אם זה אפשרי.. כשאני נלחמת על ההווה שלי כל פעם שקורה משהו הנפילה בלתי נסבלת.. כשאני מרוסקת וממילא שקועה ובמיטה כל היום, זה משתלב ועובר כחלק מהגועל שגם ככה קיים.

הראש שלי מרגיש כאילו אני בשידור, וגם מסתובב, זה התוצאה של השתיה שמזמן לא שתיתי ,אני לא יודעת אייך אני אלך ככה לעבודה, ואני חייבת ללכת כי אני צריכה להאזין למישהו היום הייתי אמורה לעשות את זה ביום חמישי ולא באתי לעבודה משהו רדום אצלי. כנראה לפני ההתפרצות, ההתפרקות.

תחזיקי מעמד. את גיבורה מליטנטית. ואת טיפוס שורד כאוד בעמק הבכא והמבוכה של החיים. אני מאמינה בך ובשינוי המצב! [(((((((((((((((גל))))))))))))))))))))))))))))))))))))

הצלחת להתאושש?

אחרי דיונים עם עצמי.. ועם חברותיי... לזה הגעתי ! אני מאמינה שכל מה שקורה לי בחיים- הם בגלל מאורעות העבר... שכידוע לכן כל המעשים שעשו , כל המילים שנאמרו - נחקקו עמוק בזכרונינו.. ואנו- סוחבות איתנו גם את הפגיעה הגופנית וגם את הפגיעה המילולית עד היום... ועד בכלל (נראה לי) כנראה שכל התחושות שמלוות אותי - הן לגבי עצמי- והן לגבי הסביבה - הם תוצר של מאורעות העבר. תודה שאתן מקבלות אותי כפי שאני תודה שאינכן שופטות תודה על התמיכה ואהבה שאתן מפזרות! *כנראה שכל זה חדש לי - אם כי אף פעם לא היה לי את "הבמה" בשבילי *כנראה שכל זה חדש לי- אם כי עד עצם היום הזה היה עליי לשתוק ועכשיו לפתוח את הפה... קצת -הרבה חדש לי... *כנראה שכל זה חדש לי- אם כי לעולם לא הבינו אותי -והיום ... היום כל מה שאכתוב אם זה רגשות- חלומות מוזרים- דברים שקרו בעבר- ועלו עכשיו- (שאנשים יכולים להשתכל עליי ולהרים גבה ולאמר : "ראבק" , למה זה עלה עכשיו... ) טוב.. נראה כי זה צריך עוד עבודה עצמית.... עדיין מהססת! בקשר להכל! תודה לכן יקרות שלי פה איתכן ובשבילכן.. ומברכת שהשבוע יעבור בטוב ... ! ! ! הלואיייייייייייי אוהבת ענבר.

אני רואה שהגילוי היטיב עימך :) אם הצלחת סוף סוף לישון ולסדר את החדר ואני כל כך שמחה בשבילך שמצאת את המקום שלך מקום בו מקבלים ואוהבים אותך מקום בו אפשר לשתף ללא חשש... מקווה שתצליחי גם להפנים את זה שאת רצויה ואהובה!!! שבוע מקסים שיהיה לך שחף

צודקת ! תודה ! עכשיו צריכה לעבוד וללמוד : הכיצד לדעת לאכל את הסובבים אותי ... את אלו שמכירים אותי... למשל מהעבודה שלי ובכלל : יש כאלה שלא יודעים לקבל את התשובה "לא" .. אם כי - זה גם תשובה! יש הרבה עבודה ... הן בדימוי העצמי הנמוך והן בחוסר הביטחון .. יהיה בטוב מתישהו... תודה!

אני שמחה שהגעת למסקנות האלה, לדעתי זו הדרך לקבל את איפה שאת נמצאת ולנסות להמשיך הלאה. וחוץ מזה, כמובן שאנחנו פה, וכולנו בדיוק באותו מצב, אנחנו מבינות אותך ואין על מה לשפוט אותך. שום דבר לא היה באשמתך ובטח שלא רצית להיות שם... גם אם דברים ממשיכים לעלות (אפילו אם זה יקרה עוד שנים) זה ברור, ואנחנו תמיד פה בשביל לקבל אותך בדוק כפי שאת. שיהיה לך אחלה של שבוע, אוהבת מיכל

ומה עם אלה שלא מבינים ? אלה שקשה לי להתעלם מהם.. למרות שצריך להשים עליהם "פס" גדול? קשה לי אם האלה ... לא יודעת למה הם מפריעים לי ... אלה שלא אוהבים או לא מעריכים את טוב ליבי... וכשפעם אחת אומרים להם "לא" מעקמים פנים... ואת אלה שתמיד אומרים :"את אף פעם לא בפוקוס" ... (איך אהיה אם התוקף נמצא פה איתי?) ואו :" את כל הזמן עצובה"... עקיצות קטנות עם כאב שנשאר.......... נשבר לי ... דימוי וביטחון עצמי- שואפים לאפס... איכס- נגעלת מעצמי.

כל הכבוד ענבר..... הלוואי שהאופטימיות הזו תלווה אותך לתמיד, אבל מותר גם ליפול לפעמים. שבוע קסום, לך ולכולן. ליאור

שהיא תתנפץ לי ....... ז"א, מרוב שאני משדרת אופטמיות .. ומקווה לטוב... ולאור שבקצה המנהרה- אני מפחדת שהכל התנצץ לרסיסים... שגם זה יכול להיות... או שאני טועה... לא יודעת !

סידרתי את הארון ואת החדר העפתי כמויות ענקיות של דברים מיותרים פתאום יש לי גישה לארון ובארון יש יותר מקום החדר נראה ריק ומוזר לא עשיתי את זה כבר איזה חצי שנה וכמובן גם הספקתי לישון איזה 16 שעות - בלי זה לא הולך

עם כל החומר הלימודי שאין שום צורך בו

מיגור המגירות מעיד על מיגור המחשבות הסוררות... את בדרך הנכונה! ואני גאה בך-באמת ובתמים! כה לחי!

ישנתי סוף סוף - 14 שעות... ! הידד! ובגלל שהיה לי כוח - סידרתי היום את החדר שלי ! וכל הכבוד לך ! ! ! ! ! ! ו..שבוע טוב!

איזה יופי!!! תודה... וכל הכבוד גם לך!!!! שבוע טוב שחף

הבית שלי צועק הצילו, והארון בגדים בכלל...... ולישון כל כך הרבה שעות...איזה כייף לך....

ולצאת לפרויקט ניקיון ביתך מהמסד ועד הטפחות!(לא פחות!) מה דעתך?

לא להרגיששששששששששששששששששששששש כלוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם כואבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

מכירה כל כך את ההרגשה הזאת... הבעיה היא שאחר כך את ממש לא תרגישי יותר טוב עם עצמך אלא להפך... למרות שאני גם יודעת שלפעמים כבר לא אכפת...

בקבוש של אייריש קרים ששנים לא שתיתי וזה המשקה הכי אהוב עלי,רק הריח שלו משכר שמתי מוסיקה אירית לאוירה אם לא ללכת לפאב אז לפחות שהפאב יבוא אליי,הדלקתי קטורת ושתיתי כוסית אחרי כוסית עכשיו אני מרגישה כאילו מרחפת עכל ענן,תחושה מוזרה כזאת של רפיון מלווה בבחילה הכל כבד לי יודעץת את המחיר שזה ישנה את האיזון של הכדור אבל לא מזיז לי כבר, שמה פס על הכל לא רוצה להתעורר למציאות שלי טוב לי בתוך הענן הזה אולי אני אהפוך את זה להרגל לעמעם את הכאב

אני בת 15 וקצת...ושאלתי היא האם מותר לילדה בגילי לשכב ולקיים מערכת יחסים עם גבר בן 30+ ? אם כן אז איך נותנים לזה לקרות? ואם לא אז מאיזה גיל כן מותר ? תודה מראש אור ... נ.ב הכתובת שרשמתי לא נכונה ותסלחו לי על זה כי אני לא רוצה שחברים שלי ידעו שאני רשמתי את זה ...

אני לא יודעת מי הוא הגבר ומה את מרגישה כלפיו אבל בכל אופן התשובה היא חד משמעית - לא!!! עד גיל 18 את נחשבת קטינה וקיום יחסי מין עם קטינים אסור על פי החוק איסור מוחלט אני גם יודעת מנסיוני שנכון לעכשיו זה יכול להרגיש לך כלא הוגן, כחסר התחשבות אבל בסופו של דבר האיסור הזה בא להגן עלייך, על רגשותייך בא לשמור על כך שלא תפגעי

אני לא חושבת שגבר בן 30+ צריך לפתוח בקשרים עם ילדה בת 15... ושלא נדבר על קיום יחסי מין! שימרי נפשך! והתרחקי מזה כמה שאת יכולה! זה לא בשבילך והוא לא בשבילך! ואת לא צריכה את כל זה עכשיו!

כשהייתי בת 17 התחיל איתי גבר מדהים. הוא היה בן 28 ולכן מאוד התלבטתי אם לנהל איתו קשר, ובסוף החלטתי לסרב. רק בגללו אני פה בפורום היום, מסתבר שהוא לא כזה מדהים וממש לא מתחשב. את יותר קטנה מהגיל שבו אני הייתי, והוא יותר גדול, אחרי שגדלתי קצת למדתי שבחורים טובים בגילאים האלה לעולם לא ינסו לפתח קשר עם בנות בגילאים כ"כ צעירים. ראי את זה כנורה אדומה...

את ילדה קטנה, אולי את מפותחת פיזית, אבל בגילך ההתפתחות הפיזית מקדימה את ההתפתחות המנטאלית. לכן מבחינה נפשית את עדיין לא מוכנה לקיום יחסי מין!!!!!!!!! מכחינתו של הבחור אני חושבת שזו חוצפה, גסות רוח, ונצלנות מדרגה ראשונה, לנצל כביכול קשרים חברתיים למטרה זו. אני חוששת, אור יקרה שאותו בחור יגרום לך לפתח בו תלות נפשית מסוימת, ויגרום לך לשברון לב....אם את סומכת על אמא שלך, הייתי מציעה לך לערב אותה בעניין, אם לא אז את יועצת בית הספר. אבל לא להישאר עם ההתלבטויות האלה לבד..... ואין לי ספק שהבחור הזה, ברגע שישמע שיש מבוגר כלשהוא שיודע על הקשר בניכם, יקבל רגליים קרות ויברח..... תהני מהחיים בחברת בני גילך....מה בוער לך?

גבר בוגר שמנסה לפתות ולשדל קטינה מעבר להיותו עבריין על פי החוק ועל פי כל דבר ועניין!הוא גבר נצלן!נצלן וחלאת אדם! חוץ מאת גופך הוא לא שוחר טובתך! שמרי נפשך יקירה! רק כשתגדלי תקלטי את גודל הטעות!(ואז יהא מאוחר מידי....) תברחי כל עוד נפשך בכפך..תתרועעי עם בני ובנות גילך..... ועצם ההתלבטות שלך מעידה על כך שאינך שלמה עם חיזוריו ופלירטוטיו וזה נחשב בעייניך למעשה מגונה! דעי לך גבר בן 30 שמנהל מערכת יחסים עם קטינה בת 15 זה מעשה שלא יעשה! זה ניצול ציני ומחפיר!ניצול נאיביות ותמימות שמאפיין את גיל ההתבגרות! אל תגיעי למצב בו תקשרי אליו ותשתכרי מחיזוריו. הימלטי כל עוד רוחך בך! באם ההורמונים שלך משתוליים כיאה לבנות גילך ישנם דרכים אחרות לסיפוק עצמי! את צעירה ואינך כשירה מנטלית ונפשית למערכת יחסים ולקיום יחסי מין כלל ועיקר! ובמיוחד לא כניסיון וחוויה ראשונית בראשיתית עם אדם מנוסה, מבוגר ואכזר בעל לב קר ומנוכר שישלוט בך כבובת מריונטה...על פי גחמותיו...ותיחכומיו.... שדה ניר=נפגעת תקיפה מינית משחר ילדותה העשוקה.

אני רוצה להודות לכל מי שכותב לי כאן, מחזק, שולח חיבוק. באמת ומכל הלב! תודה! אין לי אפשרות עדיין לשתף איש (גם לא את בעלי מזה 14 שנים..) במה שעובר עלי... אבל אותכם אני רוצה לשתף. אתמול בבוקר קראתי המון חומר בנושא... פסיכולוגים ומטפלים רבים טוענים שאין דבר כזה (כפי ש"אור הנפש" כתבה לי) שאנחנו נדמיין או נחלום סוטואציה של התעללות מינית שקרה בילדות/התבגרות אם באמת לא קרה... יש לי המון בלבולים עדיין אבל אני מתחילה להיות מודעת לכל מיני סיטאציות שבעבר עלו מאי שם בתת מודע שלי ולא יחסתי להם רצינות... כל חיי היו לי הצפות של "היה או לא היה?" אני מדמיינת או אכן קרה גבר כזה? כל הזמן שעלה משהו ישר אמרתי לעצמי "לא!" בחיים לא יכול להיות שקרה! אותי אור הנפש צודקת כשהיא כותבת ל"שחף" שאנחנו יותר חזקות היום ובגלל זה עולות זכרונות, כי אם הם היו עולים בתקופות אחרות של חיינו יתכן שהיה ממוטת אותנו סופית! למרות שאתמול בבוקר, נבשעת לכם, עבר במוחי הרעיון לקחת את האוטו, לנסוע רחוק ומהר ללא כיוון ובתקווה שאני אפול לתוך איזה תהום... באמת הרגשתי דכאון עמוק, צער לא מוסבר, עצבר איסופי... בכיתי במשך 3/4 שעה ללא הפסקה... התאבלתי על מה שראיתי מהזכרונות שעלו.. ועדיין קשה לי לקבל שכך קרה... לבסוף לא לקחתי את האוטו, לא נסעתי ונשמתי עמוק וחשבתי על בנותיי הקטנות.. איך אני יכולה להתאבד ולהשאיר אותם יתומות? בגלל הבן זונה הזה??? בשום אופן!! שמתי מוסיקה בפול ווליום ונכנסתי למטבח ובישלתי מטעמים ממש טובים ואהובים על בנותיי לכבוד שבת. מקווה שהמשך השבוע יביא לי גם תשובות נוספות לשאלות המתרידות את הנפש שלי עדיין.. תודה לכם על ההקשבה, שיהיה שבוע טוב לכולם!

וכל הכבוד לך שאת לא נותנת לרגשות הקשים להשתלט עלייך שאת מצליחה לצאת מזה ולעשות משהו שעושה לך טוב חיבוק לך ולבנות שלך שחף

אל תתני לו להביס אותך לגמרי. את עוד תהיי המנצחת הגדולה בסיפור הזה ולמרות שנדמה לך שאת שם בשביל הילדות שלך, בדיוק ההפך - הן שם בשבילך. שיהיה לך שבוע קסום ומהנה עם הבנות

יכולה להיות עם הרעשים כאן יותררררררררררררר,הקיר של החדר שינה גובל עם המטבח של השכנים,ויש כל הזמן רעש,צרחות,גרירת דברים,ולמטה הכלב לא מפסיק לנבוח,ואני לא מסוגלת להגיד כלום,להעיר להם,לבקש מהם שיתחשבו, אבל אני כבר לא יכולה להמשיך ככה,גם ביום שבת אני לא יכולה לישון כי יש לי השכמה מהרעש הבלתי נסבל הזה דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

גל יקרה אכן מעצבן להתעורר לקולות כאלה בבוקר שבת.... נסי לראות את השמש בחוץ.... קפה טעים... אך בכל זאת.... מחייכים ביום זה... אידה

ניקיתי את הבית, בישלתי ובעלי בקושי הגיב לזה התחלתי לצעוק עליו למה אני מקבלת תמיד עידוד מהחברות שלי וממנו לא שומעת מילה אחת טובה שיגיד משהו לפחות שיראה שאכפת לו הוא הזמין קרטיסים ל-18 לינואר - נוסע לחודשיים יאללה ישעוף כבר כיביני מט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תעירו אותי בעוד כמה שנים

שחף יקרה צודקת...הפידבק חשוב.... כשהוא לא מגיע....זה מאכזב... אולי פוגע? מוריד את החשק להתאמץ... את התאמצת והצלחת...הוכחת לעצמך שאת יכולה.... כל הכבוד לך...באמת... כנראה שאת יכולה הרבה יותר מה שאת חושבת... גם בתחום הזה... ואולי את מרגישה שאין בשביל מי...כי אין תגובה... אבל את עושה זאת עבור עצמך... כיצד את מרגישה שהוא נוסע....? אידה

אני לא יודעת מה אני מרגישה בקשר לנסיעה שלו אולי חוששת קצת מזה שאחזור הבייתה ולא יהיה שם אף אחד מזה שכארגיש רע לא יהיה בבית אף אחד שיכול לעזור אפילו טיפה ואולי שמחה שאשאר לבד עם עצמי אוכל לבדוק איך זה להיות לבד במשך תקופה יחסית ארוכה

קראתי מה כתבת ולא ידעתי מה לומר לך.... חשבתי שוב.... נזכרתי כמה הייתי מתוסכלת בזמנים שהצלחתי לאסוף את עצמי ולעשות משהו בבית ואף אחד לא העריך... מבינה עכשו שקודם כל אף אחד חוץ ממני וממך במקרה זה, לא מבין מה קורה לנו בתוכנו ואיזו מלחמה אנחנו מנהלות בעצמנו כדי להביא את עצמנו לידי עשיה כזו...ולכן הם לא לוקחים את זה כמשהו מיוחד. יש עוד משהו, לפחות במקרה שלי. כשכבר סוף סוף אני מצליחה לעשות משהו הסביבה לא יודעת איך לאכול את זה: כמה זמן זה יישאר? מתי שוב אתאמץ? מתי שוב יהיה נקי/מסודר/אוכל? בעצם בשביל הסביבה עד שזה לא הופך (?) לחלק מאיתנו אז בעצם לא עשינו שינוי.... אבל! זה בכלל לא חשוב!!!!מה שחשוב הוא שאנחנו עשינו את המאמץ, אנחנו עשינו איזה שהוא שינוי !!!אנחנו טרחנו ויצא מזה משהו!!!! למדתי שברגע שהצלחתי להרגיש באמת טוב עם מה שהצלחתי לעשות כבר לא היה כל כך חשוב לי איך הסביבה הגיבה. מה שהכי חשוב הוא שאנחנו יכולות ומסוגלות להכיל את זה שעשינו משהו טוב! משהו שונה! המטרה היא שנעשה זאת קודם כל עבור עצמנו, עם הסובבים אותנו יוצאים נשכרים - מה טוב!!! מחזבקת...

תודה אסתר אני מסכימה איתך :) הקושי הוא ללמוד לעשות משהו עבור עצמי אז אולי כשבעלי יסע ואני אעשה שוב משהו בבית אהיה בטוחה שזה עבור עצמי ולא עבורו ומשם אוכל להמשיך...

התקוה... אין כמוה גם כשהיא רחוקה ונראיה כאילו ברחה מאיתנו והלאה גם אז היא שם, לא עוזבת גם אם התייאשנו מעצמינו- היא שם, לא עוזבת מגששת את דרכה אלינו, מנסה להראות לנו שאי שם, בקצה המנהרה, יש אור שאי שם, גם לנו היא מחכה... התקווה מילים שלי...

מחזיקה לך אצבעות שתמצאי את האור כמה שיותר מהר.

לולא התקווה כי אז אבדנו בעוניינו.......ובמטענינו..... רק טוב יקירה. ושבת שלום לכולכן.

נואשת יקרה כתבת מקסים.... אולי את גם...יכולה להחליף את שמך??????? התקווה כנראה תמיד קיימת בקטן או בגדול... לפעמים נראת.......ולפעמים נעלמת ולא ניתן לראות.... וכשהיא שם... ממשיכים הלאה לא לאבד אותה... כל הכבוד נואשת אידה

שמחה שאת מתחברת לתקוה.... אם אני לא מתחברת אליה אני מרגישה אבודה... מצטרפת לקריאה להחלפת השם (שמת לב שאיני קוראת לך בשם שבחרת - קשה לי להתחבר אליו) מחזבקת (מחבקת ומחזקת....)

אך מרגישה שאני חייבת לברוח... ומצאתי את עצמי- בורחת לכאן... רוצה לאמר שיש מועקות חזקות, נשימות כבדות עליי.. והכל- בשניות... ואני יודעת ממה זה ... תחושה מגעילה! מרגישה גם, שכל מה שאני עושה ואם מי שאני נמצאת - זה הרס לי והרס לסביבה.. מרגישה שלא אוהבים אותי... (אנשים מחיי) ואני שואלת את עצמי : אבל מה עשיתי?! טוב, הכאב יעבור.. שבת שלום...

אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה מקווה לא לשקוע לא השבת!

תני לי יד http://www.tdprs.state.tx.us/images/features/2005/2005_09-02_Helping_Hand.jpg אני אעזור לך לקום

אני שומעת כמה קשה לך, כמה הדימוי העצמי נמוך. כמה חבל שאדם חביב ורגיש כמוך לא רואה את הטוב שבו. שולחת לך חיבוק ואיחולי סוף שבוע נעים. אוהבת אותך כמו שאת. צדף

ענבר יקרה האם את באמת חושבת כך? האם זו ההרגשה שלך..... כמה את מרשה לעצמך...לאהוב את עצמך... כמה את מצליחה לראות כמה את מקסימה ומיוחדת? כמה יש לאהוב בך? אני בטוחה כשתצליחי ...תראי גם אהבה מסביבך... איתך אידה

כל נפילה לצורך עלייה היתה לי נפילת הנפילות שלי השבוע, חזרתי לכל הדפוסים הישנים מכל הכיוונים שלהם אבל הפעם גם קצת קיבלתי אותם, ואת עצמי עם המקום הזה שלי, של הפגיעה ומתוך הקבלה באו הרבה מודעויות חדשות, החלטות של מה לעשות עם החיים שלי ושמחה אז קבלי את הירידה לצורך עלייה, מחזיקה לך אצבעות שיהיה קצר, ושתלמדי מזה משהו חדש שאחריו תהיי קצת יותר מאושרת

מאד מתחברת למקום שמקבל את הנפילות, ואת מי שאנחנו בזמן הנפילה.... לדידי, אין דרך אחרת. ואכן ברגע שאנו מקבלות את עצמנו עם הנפילות (נו...אנחנו ממש לא מושלמות...אז מה חדש?!) יותר קל לנו להתמודד איתן ועם עצמנו. כתבת דברים כל כך נכונים - מלאכונית! נפילה לצורך עליה. ומה למדת על עצמך מתוך קבלת הנפילה. ולך ענבר יקרה - גם הנפילה היא זמנית...כמו כל דבר אחר בחיים... מחבקת

אסתר-מזמן לא ראינו אותך כאן.. מקווה שעוברים עלייך ימים רגועים.. ואם לא- אנחנו הכתובת .. - את יודעת! ושבת שלום לך ולכולן כאן.. אוהבת!

מקווה שנצליח לעשות כמה דברים למען עצמינו בשבת הזאת משהו שיגרום לנו להרגיש טוב אני למשל כבר איזה 4 שעות מתכוונת להתחיל לנקות ואולי בסוף אני באמת אתחיל ורוצה גם לבשל משהו חברה שלי בדיוק בישלה ואמרתי לעצמי שאם היא יכולה אז גם אני יכולה

מכירה את זה! היה לי גם את זה השבוע .. חצי יום הלך לי בסידור החדר... שמתוכו במשך שעתיים קיפלתי רק את הפיג'מה... לכי לבשל - עשי דברים טובים... רק שיהיה לך נחת ושקט השבת - ובכלל! שלך ענבר.

על הדאגה... קצת עסוקה השבוע וקצת לא קראתי הכל.... וכשקראתי לא הגבתי.... לא יודעת בדיוק מה מנהל אותי בימים אלו אבל אני ממשיכה את הדיאלוג עם עצמי.... שבת שלום לכולן!

מקווה שתיהיי בטוב בכל מעשייך.......... שבוע טוב ! אוהבת...

שלום לכולן אני מתרפא מגילוי עריות. היה לי מאוד קשה בהתחלה. הרגשתי בדרך ללא מוצא כעסתי על העולם, על עצמי, על המשפחה, רציתי למות עכשיו אני מתחילה להיות במקום אחר, לראות שהחיים שלי בידיים שלי, לתקן מה שאני יכולה בעולם במקום לכעוס עליו - לכעוס על מי שפגע בי אבל גם לאהוב ולסלוח רציתי לעודד וגם לתת קצת תוקף לשלב החדש שאני מגששת. תודה ושבת שלום

תמיד מדליק לי עוד אור של תקווה... לראות כאלה שהיו במצבי הנוכחי... ולראות איפה הן היום! תודה ... תודה רבה ... ריגשת! שבת שלום , ולחיי החיים הטובים ! (מתה כבר שיבואו)

מלאכונית יקרה ברוכה הבאה...מוזמנת להשאר ...להיות חלק... טוב לשמוע את דברייך המעודדים... נשמח לשמוע עוד... בטוחה שזה היה ועדיין קשה שדרך ארוכה עשית עד הלום... כל הכבוד לך מחזקת אותך ואת דרכך כאן אידה

אנא, הסבירי ולמדי אותי איך מגיעים ל"לכעוס על מי שפגע בי אבל גם לאהוב ולסלוח"???

אצלי זה עובד עם מדיטציה וטיפול - לאהוב ולסלוח זה ברמה קוסמית, לא את הבן אדם ספציפית, ממנו אני מנתקת את הקשר

תודה שענית לי וקבלת אותי בפורום. אכן אני חייבת לחדש את הטיפול נפשי כי ממש ממש קשה לי גם ככה... פשוט זה משגע אותי המחשבות האלו -החידות האין סופיות האלו אם אכן קרה או לא קרה? כשהייתי בטיפול באמצעות דמיון מודרך כל הזמן המטפלת שלי אמרה לי שאני כנראה "מאד רוצה" שבאמת זה היה קיים ואכן אבא שלי התעלל בי מינית כפי שחלמתי, כפי שחשבתי... אולי מתוך הנחה שאני ככה אוכל לנתק את הקשר סופית ולא לתרץ את הניתוק איתם, אלה להגיד להם בפרצוף שכך קרה ואינני רוצה לראות אותם לעולמים שוב....אניוואי, תודה על התמיכה ומקווה שתהיו כאן מדי פעם בשבילי כשאני כותבת ומשתפת אותכם בכאבי.. פשוט אין לי למי לספר את הרגשות אלו. באמת. שבת שלום!

היי אין לי הרבה מילים (סליחה...) רק להגיד שאני איתך באותה סירה, באותו בילבול מסויט.. תרגישי טוב @-->--

אני בהחלט חושבת שאת צריכה לחדש את הטיפול שלך! רק כך תוכלי להבין יותר לעומק את הדברים.. ואם זה באמת קרה או לא! סוד אפל- גם אני לפעמים תוהה אם גם אחי הגדול היה שותף... אם כי אני לא זוכרת, אך.. אני משתדלת לא להלחיץ את עצמי בכל זה- אני מאמינה שלאט לאט דברים יעלו... ואולי גם זה יעלה... ואני פה- את לא לבד יותר!

לונה יקרה שמחה שאת מבינה את הצורך לחזור לטיפול...עכשיו זו ההחלטה.... וכמובן הביצוע...להתקשר...לקבוע...להגיע... אני לא חושבת שאת אכן רוצה לגלות שבאמת אבא התעלל...אני מאמינה שאת מחפשת תשובות לבילבול שלך.... תשובות לכל מני דברים שעולים... לדעת.. להבין... ואנחנו כאן בשבילך אידה

לא חושבת שאת מדמיינת... לא מאמינה שמישהו במיוחד בגיל צעיר כל כך יכול לדמיין פגיעות כאלו... אם אביך צחק עלייך כשהתחלת להתפתח זו כבר פגיעה! כך גם אבי עשה. זו היתה ההתחלה. זה לא נגמר בזה.... וגם זה היה מספיק פוגע עבורי! ואמא שמעה ולא אמרה כלום! שזה כמובן היה עוד יותר גרוע בעיני הילדה הקטנה והתמימה שהייתי... לגבי המטפלת: לדעתי חשוב שתאמרי לך שלא זה מה שאת רוצה. שאת פשוט רוצה לדעת את האמת, כי התחושה ללא הידיעה נורא מתסכלים. מחזקת ומחבקת