פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

מקווה שהשבת הזו - תצליחי לאגור כוחות חדשים וטובים יותר... ו.... מחשבות חיוביות כן..?! ליל מנוחה יקרה!

שבת שלום לכל הבנות היקרות שבת של שמש שיר תקווה אהבה מאמץ והכל למען עצמכן שבת שלום אידה פעם שאלה אותי אימי מהו החלק הכי חשוב בגוף האדם. במרוצת השנים ניסיתי למצוא את התשובה הנכונה. כשהייתי יותר צעירה, חשבתי שהצליל הכי חשוב עבורנו, אז עניתי: "האוזניים, אמא"… אבל היא אמרה לי: "לא בתי ,יש אנשים חרשים והם מסתדרים היטב, …אשאל אותך שוב בבוא היום." חלפו השנים מאז , ושוב הייתי בטוחה שמצאתי את התשובה הנכונה : "הראייה – הכי חשוב בגוף האדם הם העיניים שלנו." היא הסתכלה עלי ואמרה: את לומדת מהר, אבל התשובה היא לא נכונה, יש אנשים עיוורים בעולמנו והם מסתדרים מצוין . המשכתי לחשוב על התעלומה ששאלה אותי אמי. כל פעם שחשבתי שהגעתי לתשובה הנכונה, אמי לא הסכימה עם דברי. יום אחד, סבי נפטר. כולנו היינו מאד עצובים . אני זוכרת שאפילו אבא שלי בכה. באותו רגע, אמי ניגשה אלי ושאלה: את עדיין לא יודעת את התשובה בתי ? הייתי המומה מהתזמון של אמי, דווקא עכשיו ? ..."זו שאלה מאד חשובה יקירתי." היא הסתכלה עלי כמו שרק אמא יודעת לעשות, ראיתי את הדמעות בעיניה וחיבקתי אותה חזק, ואז, כשהיא נשענת על כתפי, אמרה לי : "חמודה שלי, החלק הכי חשוב בגוף האדם, היא הכתף. ...בגלל שהיא מחזיקה את הראש ? שאלתי... לא, בגלל שהכתף מחזיקה את הראש של מי שאוהבים , כשהוא בוכה ועצוב. כולנו צריכים כתף להישען עליה ברגעים מיוחדים. אני מתפללת שתמיד תהיה לך כתף מיוחדת להישען, כמו שיש לי אותך היום… לכל האנשים המיוחדים שבחיי , שתמיד תהיה לכם כתף רכה וחזקה ובמיוחד שנדע להיות כתף למי שזקוק…

חזרתי עכשיו .. עליתי מדרגות- בדרכי לרכב שלי... ברחוב אני רואה איזה גבר עמוד ומסתכל עליי (מותר לו נכון?!) ואני ..ישר עם דפיקות הלב שלי.. מתקדמת לעבר האוטו ושומעת שהוא מתחיל ללכת ואני - לא העזתי להסתכל אחורה- מראה על פחד , שיחקתי אותה מתקשרת ... ותוך כדי כבר התחלתי לדמיין את עצמי שוכבת על הריצפה ונאבקת בכוח... וכל מיני סרטים מפחידים התחילו להעלות למוחי... הגעתי לרכב, והוא- בכלל פנה לכיוון השני... אבל אני - עד עכשיו ידיי רועדות לי ! ואני שואלת- מה יהיה הסוף? עד מתי נתהלך ככה בפחד? עד מתי? אלוהים זה בלתי אפשרי! העיקר אני בריאה ושלימה- חיה - נושמת (בקושי עכשיו) אבל... מה קורה לאותן הבנות המסכנות ש................ אויי לא מסוגלת לחשוב . עצוב! פשוט עצוב!

זה נדמה כאילו כולם רוצים לפגוע בך, מין פחד מתמיד כזה שלא עובר. את כל כך מבינה את הרצון לחזור לתמימות, ללכת ברחוב ולא לפחד. לפעמים אני תוהה מה עדיף: לפחד ואז זה מין מנגנון הגנה כזה, או לתת לזה לעבור ולקחת את הסיכון שזה יקרה שוב. לדבר בפלאפון זה אכן פתרון טוב, גם אני עושה את זה כל הזמן... התחלתי גם ללכת לשעורי אירובי קיקבוקסינג, זה שיעור כיפי כזה וגם מעלה את תחושת הביטחון העצמי, אני ממליצה. וכמו שאת כבר אמרת לי בסוף יהיה בסדר אז תמשיכי להאמין בזה.

משתמשת במה שאני אומרת ! כל הכבוד! יהיה טוב! בבדאי שיהיה טוב ... השאלה מתי ?! לא סתם- מה שצריך זה אמונה שנצליח.. וזה בא ביחד עם העבודה שלנו... ובאשר לחולה מין- שאלוהים ישרוף אותם! כל יום כל לילה אותה ההרגשה- בכלל כשאני חוזרת לבית- אני מקפצת בכל המדרגות עד לבית שלי... (אולי משהו מסתתר) פרנואידית- באמאש'לי... ובקשר למייל ששלחת לי - קיבלתי אותו בגיבריש... מוזר! יש לך אימייל בוואלה? אם כן- זה ישלח הרבה יותר טוב!

אני כל כך מבינה אותך, אני, שאני בת 23, לפעמים אפילו מילדים בני 16 (היום הם מסוגלים להכל...).... לא מסוגלת ללכת בשקט ברחוב, מפחדת כשרואה מישהו הולך מולי או מאחורי... ישר מוציאה פלאפון (כמו שאמרת) ומתחילה להתקשר ומחזיקה את המפתחות ביד שאוכל להתגונן איתם, לדקור איתם.... כבר יש לי סיוט מהסיטואציה...

(((((((((ענברי)))))))))) אני תמיד רועדת מפחד כשאני הולכת לבד בלילות ברחובות שקטים, אפילו ברחוב שלי אין אף אחד מסביב אבל אני כבר מדמיינת איך מישהו קופץ עלי מהבנין הזה או מהבנין ההוא.. נקווה שיום אחד זה ירגיש אחרת... בוקר טוב..

עד היום אני מתבלבלת בינכן.... :-) ואני שואלת את עצמי... עד מתי?? אלוהים! עד מתי???????? עד מתי נחייה בפחד הזה? נמאס ללכת ברחוב ולהסתכל 20 אלף פעם (ואפילו יותר) - אחורה - לראות שאין מישהו נמאס להחסיר פעימה כשיוצאים לבחוץ ושומעים רעשים נמאס לאבד את הנשימה בגלל איזה גברבר שרק מסתכל... נמאס.

סליחה שאני כותבת כל פעם שרע לי ולא מצליחה למצא מספיק כוח להגיב לכן יותר.. מרגישה מגעילה ולא ראויה :-( מצטערת אני בהסטריה, בחרדצת ענק, מוצפתתת מהטיפול הזה :-((((( שונאת אותייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!! סליחה :-(

מרגישה שאני משתגעת פה! :-(((((((((

רק אחרי שנרגעתי ממה שכתבתי למעלה... אני יכולה להתייחס יותר לדברייך! ראשית כל- את מוזמנת לכתוב כאן - מתי שבא לך! את מחליטה- ואת הקובעת! את לא יכולה להגיב לאף אחד- זה גם בסדר- לכולנו יש ת'ימים האלה... ואם אנחנו לא נבין אותך.. מי כן?! טוב, הבהרתי בקצרה את הנושא הזה... מקווה שלא תמשיכי להגיש לא רצויה כאן! ובאשר למצבך הנפשי- דבר טבעי הקורה והנובע לאחר טיפול קשה..... תני לגוף לדבר! תני לו... הוא עבר הרבה- ועכשיו.. כשאת מוציאה - זה כואב. ואת לא משתגעת- את שפויה לגמרי - את פשוט קצת-הרבה סובלת מכאבי לב! תעשי דברים שאת אוהבת, אל תשקעי... שימי מוזיקה- תסיחי את המחשבות ברעות........ אני פה איתך....

השקט שאני שותקת מרגישה לא רגועה,רוצה לבכות כל הזמן,מטפסת על הקירות,עובר עלי משהו כנראה לא מצליחה להאחז לא רואה דרך

אין לי מילים, רק להגיד שאני מזדהה מאד.. ((((((((גל))))))))))

מזדהה מאוד מקווה שתרגישי יותר טוב! ובאשר למסנג'ר- באתי להגיב לך.. וכנראה שכבר יצאת ... אז.. או שנדבר מאוחר יותר- או מחר... אני הייתי מעדיפה שמחר- תנוחי קצת... אפילו כשקשה. שלך ענבר.

אבא שלי כשהייתי קטנה היה אלים כלפינו, וגם חסר גבולות מבחינה מינית - רחץ אותנו עד כיתה ו', הלך ערום בבית אני קשורה אליו ואין לי אבא אחר, מצד שני כל פגישה איתו גורמת לי להיות באיסטריה לפני ובניתוק אחרי, במשך כמה ימים עכשיו אני בזמן הניתוק - ואני רוצה להפסיק את מעגל הסבל שלי- - האם לנתק איתו את הקשר? להודיע לו על זה או להתחמק? איך להודיע אם כן - במכתב, דרך המשפחה? האם הוא יכול לפגוע בירושה שלי או לנפגעות גילוי עריות יש זכות לאחר מכן להתנתק ולא להפגע? האם למשהי יש נסיון בתחות? בתודה ענת

הניסיון שלי אומר: לא להדחיק ולהתנהג כאילו כלום לא קרה. אני הדחקתי שנים ויום אחד משהו בי התפוצץ. אני נמצאת בדיכאון עמוק עם מחשבות אובדניות פעילות. לא מאחלת לאף אחד להגיע למצב הזה זה ממש נורא. אני עכשיו מטופלת בשיחות וקבוצות תמיכה וכן טיפול בחשמל. סבל נוראי. אם את מסוגלת להתעמת איתו נראה לי שהכי טוב יהייה להגיד לו בפרצוף מה את מרגישה וכמה הוא פגע בך ולהתנתק לפחות חלקית ממנו. קחי לך פסק זמן, אל תתראי איתו, את יכולה לשמור על קשר טלפוני או להתעניין בשלומו באמצעות אח או אחות או אמא או דוד . אני מקווה שהוא לא יתכחש למה שהייה ויבקש את סליחתך. אולי עם הזמן תוכלי קצת לסלוח לו. אגב ניסיתם לגשת לטיפול משפחתי? זה יכול לתרום קצת לאוירה במשפחה. תרגישי טוב יקרה, חיבוק וסוף שבוע נעים.

הוא ממש לא מתנצל, כשעימתתי אותו עם העניין הוא ענה תשובה בוטה. גם במפגשים היום הווא גס ומגעיל, ואני נוטה לדיכאון - אולי עדיף באמת להוציא את הכעס מלהכניס אותו אילינו פנימה זה לא מגיע לי, זה לא מגיע לך

לא הייתי כאן בפורום קודם לכך. פשוט יש לי המון המון מחשבות ו"תמונות" שחוזרות לעצמן בדרך כלל במשך היום, או בלילה כשאני ישנה. יש לי המון מודעות בחיים, התנסתי בלא מעט טרומות לצערי וחיים לא קלים מילדות.. הייתי אצל פסיכולוגים, עודבים סוציאלים וגם טיפלתי בעצמי בשיטות "דמיון מודרך" והרפיה. כל החיים שלי אני בטוחה כמעט במאה אחוזים שעברתי התעללות מינית בידי אבי... כמובן שלא אמרתי לו ולאמי שום דבר בעניין... (אחותי רק אמרה לאמי לא מזמן שהוא -אבי- התעסק איתה מינית כשהייתה קטנה ואמי מזה התרגזה עליה -ואמרה לי שהיא ממציאה דברים!) בטיפול בהרפיה ודמיון מודרך ראיתי בתוך תוכי כפגשתי את הילדה הקטנה שבי, שעברתי התעללות מינית בידי גבר שהיה בזמנו חבר של המנקה אצלנו בבית... עכשיו, עדיין כל הזמן יש לי את הדילמה הזו אם אכן אבי התעסק איתי מינית או סתם "אני מדמיינת"?? אתמול בלילה קראה לי דבר מוזר ביותר וגם נורא... ישנתי שינה עמוקה וחלמתי שיושבים אצל הורי כמה מהאחים שלי ואני גם, ונותנים לאבי חשבון על כמה ממעשה התעללות פיזית ורגשית שביצע בנו - וגם לאמי על זה שלא גוננה עלינו מספיק. פתאום אני רואה את אבי אומר לי ולכולם בקלות לא יאומנת: "בטח, הזדיינו כשהיית קטנה".. ואני הרגשתי בחלום שאני ממש מתה מצער... ועוד הוא אומר לי כאילו "את רצית, שחקת איתי והשגת אותי"... ממש היה לי עצב שאין לתאר בחלום, התעוררתי ממש מדוכאת.. והמזל הגדול שלי בחיים, שיש לי את הילדים שלי שאני אוהבת כל כך, ישר באה הקטנה, חבקתי אותה, ואמרתי לעצמי "תודה אלוהים שנתת לי את המתנה הזו להיות אמא" אחרת אני חושבת שמזמן הייתי מתאבדת.. יש לציין שחלמתי המון פעמים שאכן אבי התעסק איתי מינית אבל יש לי את הדילמה כל הזמון בראש האם אני מדמיינת או לא? עוד דבר חשוב: בהיותי קטנה הוא כן היה פתאום עובר (סביבות גיל 11-12 אני יודעת) כהציצים מתחילים לצמוח.. ונוגע ואומר "גדלו לך הציצים"... אמי לא אמרה כלום.. אני בכלל לא יודעת איפה הייתי (בנפש -לא בגוף) בזמנים האלו בחיי.. אני מבקשת עזרה. כל דבר שיכול לתת לי קצה חוט.. אם ייתכן שיש בחלום שחלמתי משהו אמיתי או סתם סיוט.. תודה לכם על ההקשבה!

לונה יקרה אני שומעת אותך מתייסרת....לא יודעת אם את בסדר....אם את נורמלית... אם זו הייתה מציאות או חלמת חלום... אף אחד לא יכול לחלום, לחשוב , לראות דברים אלו אם הם לא קרו באמת... למה לך לדמיין זאת? למה לך להמציא זאת? ומאיפה הדמיון הזה? אני מאמינה לדברייך...לא נחושבת חלילה שאת משתגעת או לא נורמלית.... חושבת שאת מגיבה נורמלי למצב שהוא נורמלי... במצב זה יש את רגשי האשם...אולי באמת ילדה קטנה יכולה לפתות את אבא שלה.... ילדה שלא מבינה ולא אמורה להבין במין.... רגשות של בושה...כעס...ועוד מבינה שטיפלת בעצמך במשך החיים...מדוע הפסקת? אולי את זקוקה להמשך טיפול? תמיכה...קבוצה? חשבי על כך נראה כי את זקוקה ללוי המקצועי... וכאן בשבילך אידה

וזה עשה לי רע! הצפה בשניות! אני ארגע לא לדאוג- הכל תחת שליטה! סתם רציתי לאמר ...

כן לקרוא משהו טריגרי בהחלט עושה רע, אבל עשיין יש מין משהו ממכר בזה, את יודעת שזה יגרום לך להרגיש רע אם תמשיכי אבל את לא תפסיקי לקרוא... תנסי לשחק איזה משחק במחשב לי זה ממש מנקה את הראש...

אני אשתדל להמנע מקריאה של זה .. במיוחד כשקשה ....... תודה מאמי...

אסתר, עכשיו אחרי שהתאוששתי מההרדמה (עדיין יש כאבים בחזה...) אני רוצה להגיד לך תודה ענקית מעומק הלב, על מה שעשית והיית בשבילי ביום הזה. אני לא שמחה להיות חולה, אבל אם כבר אז עדיף להיות חולה כשאני מוקפת בנשמות טובות כמוך. אזכור לך זאת לתמיד, יקרה שלי.... ותודה רבה לללללללללככככככלללללללל הבנות בפורום אשר תומכות ומעודדות, אידה יקרה שלי, הצליח לך להפוך את הפורום למשפחה חמה ותומכת...גם מחוץ למדיה הוירטואלית. אוהבת את כולכן, ומאחלת לכן המון בריאות....

יופי של חדשות. בטח הרגשתי ולא סתם התעוררתי לי באמצע הלילה ובאתי לבדוק מה קורה... מאחלת לך המשך החלמה קלה. העולם מחכה לך גיבורה שכמוך!

רק הבקרוב... כל הבדיקות שמסביב.... מקווה שאוכל לכתוב שאני מרגישה טוב גם אחרי הניתוח... והמון תודה לך על התמיכה....ומה שלומך ככה? והבנות? ליאור

מאף מילה...... תודה גדולה לאישה גדולה.... עם נשמה ענקית....

מאחלת לך התאוששות קלה ומהירה, ניתוח קל נטול סיבוכים...והחלמה מהירה!!!! תשובי אלינו בכוחות מחודשים! בריאות, אושר וכושר עד 120 כעשרים!

תוכלי לשגר לי מייל? כי השבתי לך, והמיילים חוזרים אלי, לא יודעת למה? דווקא התייחסתי בכובד ראש למה שכתבת לי.

מיכל .. שחף... מה קורה איתכן? דואגים לכן כאן בבית........ (סליחה אם שכחתי משהי- ממש לא בכוונה..) חיבוק דוב... ! ענבר.

ומה שלומך את? סתם רציתי להודות לך על העבודה והתמיכה שאת נותנת כאן... תודה!

שלומי טוב... מצפה לסוף שבוע... באהבה..... לך ולכולם אידה

מחר עוברת טיפול בחשמל מקווה שבקרוב ארגיש שינוי או תזוזה שוקעת במחשבות, בתחושות, חרדות, מועקה ממש ממש רע לי

צדף, טוב שאת מקווה ואילוליי התקווה - לא הייתי יכולה להמשיך... וטוב שאת יודעת זאת... כי כל מה שאת מרגישה עכשיו... בתחושות - חרדות - מועקות - כל זה יפחית מעצמו... עוד קצת... אנחנו פה כדי להחזיק אותך... עוד קצת.. והתקווה שתרגישי בשינוי - יגיע.. ואני יודעת שרע, זה יעבור... תני לעצמך זמן! מחר יהיה טוב יותר! (גמני אתמול חשבתי שזה הסוף... אבל הנה - יום חדש- אומנם עם שעות שינה מעטות... אבל עדיין עומדת על הרגליים- עם כמה נפילות באמצע)

תודה על הדאגה. אחרי לילה נטול שינה דווקא התעוררתי טוב יותר. משום מה בזמן האחרון יש לי מצבי רוח שמשתנים בקיצוניות ומאוד במהירות זה די קשה וקצת מוזר. איך עובר עלייך היום? מרגישה קצת יותר טוב?

מצבי הרוח נוטים להשתנות בקצב מסחרר כמו נדנדה.. פעם את למעלה .. ופעם למטה .......במהירות הבזק...... מבינה אותך.... מקווה שהנדנוד בנדנדה לא תמשיך להוות קשיים... והיא תהיה יציבה יותר ! בשבילך.. ענבר.

המקרר מתרוקן ואני דוחה יום ועד יום ועוד יום ללכת לקנות בסופר,עצם המחשבה להיות בתוך ים של אנשים שנוגעים במקרה,הרעש,הללכת ולבחור דברים שאני צריכה מתיש אותי הצפיפות אני לא מסוגלת לסבול את זה,וצריכה לעשות את זה כי ביקשו ממני מחר להגיע מוקדם לעבודה,ואז יום שישי יום קצר,ואז נשארת שישי שבת בלי הרבה דברים אבל רק המחשבה להכנס לסופר ולחזור עצבנית ורוצה להתחפר אחר כך עושה לי רע שהייתי נשואה האקס היה דואג לעניני הסופר עכשיו היום יום הזה קשה לי כבר, כל המטלות כבר מתישות אותי לא רוצה לעשות כלום יותר אני מכריזה על שביתה כאןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן שביתההההההההההההההההההההההההההההההה

חמודה, לכי למכולת השכונתית... פחות רעש פחות בלאגן... או שאפילו תבקשי מחברה שתעשה לך ת'קניות - ורק מה שאת צריכה! או כמו שאמרתי לך... אולי זהו פתרון טוב לצאת מהבית , לצאת מהמחשבות הרעות שפוקדות ולא נותנות מנוחה לגוף ולנפש... אל תחשבי על המסביב... אל תסתכלי על זה כמשהו קשה ... תחשבי על כך שאת עכשיו יוצאת מהבית- יוצאת מהמחשבות, והולכת להעסיק את עצמך בדבר אחר... היי רגועה - אל תלחיצי את עצמך... את אפילו יכולה לקחת איתך דיסקמן או mp3 מה שלא יהיה - תשמעי שירים - במקום לשמוע קולות של אנשים... (אם זה עושה רע) אם הייתי קרובה - הייתי עושה בעבורך את הקניות - או אפילו יחד איתך... את יודעת... בעיית מרחק... חבל! חשוב לי שלא תשקעי... תנסי להרים את עצמך כמה שאת יכולה ... לא כיף להיות למטה .. לא כיף! מחבקת ענבל.

עד עכשיו נקטתי בשיטת ההשלמות משהו חסר הייתי קונה בדרך מהעבודה הביתה אבל יש דברים שאני לא יכולה לקנות במכולת השכונתית או בדרך,ולכן אני צריכה להגיע לסופר לצערי הרעיון של ללכת בסופר ולשים וואקמן על האוזנים נשמע לי מצוין אבל תנסי לדמיין אותי שם בין כל האנשים וואקמן באוזנים אנשים יחשבו שנפלתי מכוכב אחר זה לא גוגינג אולי במידה מסוימת כן כי גומעים מרחקים בין מדף למדף חשבתי לקחת חברה איתי אבל לצערי כולן או עסוקות או גרות רחוק לא יודעת הלחץ מלהיות שם משאיר אותי בבית

הנה לך פיתרון קסם..מבריק ומבהיק..... בעידן הציויליזציה דהיום התפתח ענף השיווק הטלפוני. כל שעליך לעשות זה לרשום לעצמך את המצרכים הנחוצים כולל החברות שאת נוהגת להשתמש בהם..להתקשר לאחת מחנויות/צרכניות/סופרים העובדים בשיטת השיווק הישיר ולבצע הזמנה טלפונית שתגיע עד אליך בשעות הנוחות לך עם שליח עד פתח הבית. וחסל סלט החסלט ושאר ירקות:-) תחושי בטוב יקירה ותתעודדי!

שלום לכן בנות יקרות ! בתי - בת 28 - סובלת נפשית תקופה ארוכה מחוסר אמון מוחלט בגברים. לדבריה נוצר המצב - כנראה - מאיזו תקיפה מינית כלשהי בעבר הרחוק שלה. בעלי נפטר מתאונה כך שאיני יכולה לשאול - וגם לקבל - איזו תגובה מפיו. שאלותי אליכן - יקרות שלי : 1) מה הם הסימנים המעשיים בחיי יום יום לנפגעי תקיפה מינית? - לא להכנס לפרטים אישיים אבל רצוני לדעת את הסימנים באופן כללי ?? 2) האם טיפול אצל פסיכולוג מיומן יכול להוציא אותה ממצב זה ? 3) לדבריה נמצא פסיכולוג מצויין בחיפה - שמו ד"ר אלי זומר ! 4) משהי מכן שמעה או יודעת משהו על אותו רופא ?? - לטוב או לרע ??? 5) כל מידע יכול לעזור לי - אנא תנו יד - אני אשה זקנה - 67 - וברצוני לראות את בתי מאושרת ואפילו נשואה , עם משפחה וילדים - העיקר שתהייה סוף, סוף מאושרת. אני קוראת בעיתונים על הפוגעים שלצערנו הולכים ומתרבים, חלק מזה לדעתי בגלל חוסר הרגישות הגדול של הציבור ואטימות בתי המשפט בעונשים הקלים שהם גוזרים על אותם " נבלות אדם". לפי מה שאני קוראת לנפגעים יש משא כל כך כבד של רגשות אשמה וכל כך חבל שבמקום הפוגעים אנחנו מרגישות כל כך רע על מה שקרה כאילו באמת אנחנו האשמות! אני מודה מראש על כל מידע שאקבל. חזקו ואמצו !!! ושוב תודה ברוריה

היי אמא יקרה אם הוא יקבל אותה ,היא בידיים הכי טובות שיש.! לא מתוך ניסיון אישי , אלא מתוך פידבקים אחרים והתכתבויות ומעקב אחר פועלו. ממליצה בחום .יש לו ניסיון רב והוא מקסים. שנית את לא זקנה ועוד תזכי לראות את בתך ונכדייך מאושרים.יש טכניקות לימוד עצמי יש תהליכים נפשיים שלומדים ועושים יש סדנאות ויש אהבה תמיכה ויד מושטת ,היא תחלים מזה בעזרת השם. שלך ורד

הכל נכון. כל מילה ויותר. ואת? הרבה מאיתנו בטח מקנאות בבת שלך שאמא שלה כזאת...

קודם כל , כל הכבוד לך על העזרה שאת נותנת לביתך! זה חשוב! אנני מכירה את פרופ' אלי זומר- אך קיבלת על כך תשובות... ונראה כי הוא טוב! ובהחלט טיפול יכול לעזור לבתך... מצדיעה לך! תרגישי טוב! וחיבוקים לבת! ענבר.

אני הייתי בהרצאה שהוא העביר בנושא 'הפרעה דיסוציאציטיבית', הפרעה ממנה סובלות רבות מנפגעות תקיפה מינית. אין ספק, שמדובר באיש מקצועי, ובעל ידע מחקרי וניסיון רב שנים. עם זאת, לטענתו במקרים אלו דרוש טיפול א-רוך מאוד על מנת לתקן את הנזק רב השנים שנוצר. הגישה שלו מאוד טוטאלית, ואולי לא בהכרח דרוש טיפול ארוך, וגם, בואי נודה, מאוד מאוד יקר. בכל מקרה, הוא עובד במרכז טיפולי שנקרא-מיטל, בחיפה. תוכלי גם להכנס לאתר האינטרנט בשם זה. כל טוב.

לא תמיד הטיפול כל כך ארוך. זה כבר תלוי אינדיבידואלית בכל מטופל ומטופלת בחומרת הפגיעה ובנזק שנגרם. באתר הנ"ל יש מספר מאמרים בעברית ששווה לקרא

קודם כל כל הכבוד לך על תמיכתך בבתך!!! חושבת שהכי חשוב שהמטפל/ת יהיה באזור המגורים כדי שיהיה נגיש כמה שאפשר... ה"קליק" שנוצר עם המטפל חשוב גם הוא. ו....אין הנחות!!!זה טיפול ארוך ומתיש בכל המובנים....לצערנו הפגיעה כל כך קשה וצריך עבודה מאד קשה עם הרבה עזרה ותמיכה כדי לשקם את הפצעים העמוקים ואת הנזק שיצרו.... ממליצה לך בחום להיכנס לאתר "מקום" - יש שם כתבות על בני המשפחה התומכים... בהצלחה לך ולבתך!!!

אם כבר, הכנסי לאתר של טד"י או של מיטל כמו שהמליצו לך. בני משפחה תומכים זה נפלא.אבל אין תחליף לטיפול הכי טוב שאפשר להגיע אליו. אם כבר הגעת לשם "הכי" (והוא מעבר לשם), שווה לבדוק איך הבת שלך מרגישה איתו. בכל מקרה הקבוצה של טד"י הוקמה על ידי האנשים המובילים בתחום בישראל ומידע או המלצות דרכם מהימנות הרבה יותר.

ברוריה יקרה מצטערת לשמוע על הלבד והקשיים הרבים ,הדאגה הרבה הקיימת בך.... אך חייבת לחזק אותך על כוחותייך ועל הרצון לעזור לביתך... הסימנים והתגובה לפוסטטראומה הם בקשת רחבה מאוד ובעצם כל דבר שמפריע יכול להיות מוגדר כתגובה כזו.... אך אציין מעט מהם: חוסר שינה.. סיוטים.. תמונות שצצות.. פלאשבקים... חרדות... פחדים דכאון הפרעות אכילה... עוררות יתר קשיים ביחסים בין אישיים באינטמיות..ועוד... כמו שנאמר כבר כאן חשוב כן להגיע לטיפול ומה שחשוב שאכן להגיע למטפל/מטפלת שמתמחה בתחום נפגעות תקיפה מינית וכן...הכימיה מאוד מאוד חשובה... מצטרפת למי שאמרה שאת לא זקנה....זה בהחלט הגיל שאפשר להתחיל ואני רואה זאת סביב הרבה... לכן שוב כל הכבוד לדאגה לביתך...היא חשובה מאוד...אך שמי עצמך במקום שאת דואגת גם לעצמך...!!!!!! בהצלחה אידה

לאחרונה הופיעו לי שני זיכרונות חדשים (אחד בשבוע שעבר ואחד השבוע) לא נעימים, אבל יחסית קטנים ולא ממש מזיקים אבל כשמשהו מתחיל לצוץ תמיד יש סיכון שבהמשך יבוא עוד משהו ואני מפחדת מהעוד משהו הזה לא רוצה זיכרונות חדשים מספיק לי את מה שיש לי נכון להיום גם עם זה לא ממש מסוגלת להתמודד עושה לעצמי הרדמה כללית מרדימה את הגוף, את המחשבות, את הרגשות... מנסה לא לשמוע, לא לראות לא את מה יש בפנים ולא את מה יש בחוץ הכל נהיה בהילוך איטי זה כמעט כמו להפסיק לחיות לתקופה מסוימת הבעיה היא שהיום בערב התחלתי להרגיש שאני מתחליה לאט לאט להתעורר... וההתעוררות הזאת לא תביא איתה בסורות טובות...

לא עדיף לנסות להיזכר בהכל ואז להניח לזה? זה בטח נשמע מאוד יומרני מצידי להגיד את זה וגם לא כל כך יש לך שליטה על תזמון הזכרונות, אבל אולי אם תנסי להיזכר בכל מה שקרה תוכלי להתמודד עם זה פעם אחת ולתמיד, ואז את יודעת שזכרונות חדשים לא "יצוצו" שוב. ואולי אם תצפי לזה, זה יראה פחות מפחיד... למרות כל זה, אין דבר שאני יכולה להבין יותר מהרצון להרדים את הנפש והגוף - לתת מנוחה אמיתית, כזאת שאין אפילו כשישנים... אם רק הייתי יכולה. שולחת לך חיבוק גדול והרבה אהבה

ושוב, מזדהה... ויודעת שזה קשה וכואב........ תנסי אולי להסיח את הדעת בלשמוע מוזיקה, רק לא לשקוע שם... לא לחשוב על ה"שם" הזה.... לא כשאת לבד... חיבוק!

מיכלי, יכול להיות שאת צודקת ושעדיף להיזכר בהכל ולהניח לזה עם הזמן אבל הבעיה היא בכך שאין אפשרות לזכור את הכלללללללללללללללללללל ותמיד ישאר משהו שמחכה מעבר לפינה ובפעמים הקודמות שנזכרתי בדברים זה לא היה סימפטי במיוחד אז אני לא ממש מתלהבת מהרעיון של לחזור על החוויה מצד שני יש בזה גם משהו מסקרן... אולי מצפות לי עוד הפתעות בדרך?...

בשביל מה נולדתי כבת? לא רוצה להרגיש כ "מין החלש" ולא רוצה שיתייחסו אלי ככה. לא רוצה לשמוע הערות מגעילות כל פעם שאני עוברת ברחוב, לא רוצה להרגיש פרנואידית וכל הזמן לפחד שמשהו יפגע בי. לא רוצה להיות אובייקט, ולא רוצה לעשות הצגות כדי להיחשב "נשית". הסטריוטיפ הזה של המין החלש מיצה את עצמו ולמרות זאת אני עדיין חייה לפיו. מה היעוד שלנו בעולם? יכול להיות שרק בשביל להביא ילדים? עד אז אין לנו מטרה ועדיף היה להיוולד כגבר.

לרוב מאוד- אני יכולה להזדהות איתך... ולפעמים לא... כי לפעמים אני כן גאה בזה להיות אישה... כי מה עדיף? להיות גבר... בעל יצרים מטורפים- עד כדי אי שליטה לפעמים..(או תמיד) ואפילו להיות גבר, שמסתובב בידיעה שחושדים בו שהוא יכול לעשות כך..וכך..... להיות פרנואידית- הזכרת לי משהו שהיה לי היום- הייתי באוטובוס, בחזרה לבית וישבתי במושב האחורי של האוטובוס ליד החלון, ובא גברבר והתיישב באמצע אני נרדמתי וכשהתעוררתי ראיתי שהיד שלו מונחת על המושב שמפריד ביננו אלוהייים ..מה שהיה לי באותו רגע, זרמים קיפאון, וישר הורדתי את הרגל מהמושב.. הוא לא עשה כלום.. ועוד כל מיני, שדיי נמאס מזה.... וסליחה שאני אומרת ... שאת הערות שלהם ..שידחפו ל .... אני - מתעלמת ... והם- עוד יותר מתעצבנים. נסי את זה ... ותיהיי גאה ! את אישה! אין דבר יותר טוב מלהיות אישה.... תעבדי על זה, ותראי שיום אחד - את תאהבתי את היותך אישה! ואני, כהרגלי, פה איתך!

לא להיות אישה ולא להיות גבר רוצה שבכלל לא יהיו שני מינים בעולם הזה שיהיה רק מין אחד - איפשהו באמצע, חסר מיניות ושלא יהיה צורך בבן זוג כדי להתרבות שכל אחד יביא לו ילדים מתי שהוא רוצה בלי שיהיה צורך לשתף פעולה עם עוד מישהו

שאלת אם עדיף להיות הגבר, במקרה זה השאלה מאוד דומה למה עדיף להיות: הכלב שמשתין על העץ או העץ עליו משתין הכלב... יכול להיות שדווקא שחף צודקת בשביל מה הניגודיות והתחרותיות הזאת? אני אמנם מתעלמת מהערות שזורקים לי ואפילו לא מעיפה מבט קל לכיוונם אבל את יודעת בדיוק כמוני שזה לא לעניין ושזה כן עושה משהו. איפה הגאווה בלהיות אשה? במילא כל מה שאנחנו עושות זה לנסות להוכיח שאנחנו יכולות הכל בדיוק כמו גברים. סך הכל די משפיל להיות אשה, אין לנו יתרון של ממש חוץ מהקטע של ההריון ולידה, וכמו שזה נראה כרגע אני בספק אם אי פעם אני יגיע לשם.

מיכל יקרה מאוד קשה לקבל את מה שאנחנו... קשה עוד יותר שהתחושה היא של מוצר פגום... נחות... חושבת שיום אחד תוכלי לקבל את עצמך? לאהוב את עצמך? כמו שאת מיכל.... אני חושבת שמגיע לך ... שיקבלו ויאהבו אותך... וזה מתחיל מכאן אצלך אידה

וסליחה שאני נדחפת להודעה שהופנתה למיכל... אבל, אני חושבת שביום מן הימים - אני - יכולה לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי ובכלל לאהוב את הגוף - שאני חושבת שהוא מזוהם! נושא קשה.... אבל עם עובדים על זה- כל אחד יכול... ואם יש רצון להצליח - יש רצון לקבל... והרבה! אז מיכל, גם אם עכשיו את מרגישה כך, אל דאגה.... בסוף תביני את עצמך טוב יותר ....... תשאפי לטוב..... למרות שקשה- ואני יודעת עד כמה..... חיבוק ולילה / בוקר טוב... ענבר.

אם אצעק שרעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע ליייייייייייייייייייייי ונמאססססססססס זה יעזור? הצילווווווווווווווווווווווווו אני משתגעת. אני עדיין שם! תקועה שם! כאב לוחץ בלב כאב ראש ובטן כואב,,, הכל כואב... מוצפת... טריגר - לחישות... לחישות לא מרפות- את אוזניי... חודו של הלהב הנוצץ כאילו מדבר אליי קורא לי לגשת קורא לי לטעום קורא לי לדעת מעט מן החלום. פוחדת לגשת, פוחדת לדעת פוחדת שאטעם - בלי טעם... חדל להב תפסיק מללחוש תן לליבי לא לחשוש. ותר לי, ותרפה. איך זה להב? ממתי יש לך פה? ולא תשקוט עד שתשיג את מבוקשך עד שלא תסתום את צמאונך עד שלא תקרע אותי מבפנים ומבחוץ עד שלא תסחוט ממני את אחרונות מטיפות כוחי חיה מבחוץ- מתה מבפנים

מה קרה מתוקה? היה משהו ספציפי או עוד זיכרון מהעבר? וכן, זה קצת יעזור לצעוק, הצעקה משחחרת קצת כאב שאגור בפנים.... תאמיני לי, ניסיתי דברי איתי, ספרי, להוציא החוצה יעזור לך, אם את רוצה בפרטיות אז אני במסנג'ר אבל אל תשמרי בלב ((((((((((((((((((((((((((ענבר)))))))))))))))))))))))

הרבה תמונות קשות.. לא יודעת מה לעשות! אני משתגעת! ! ! לא רוצה להרגיש ככה עוד .. לא רוצה! תודה לך שאת איתי ! תודה רבה! יש כל כך הרבה מילים מילים מתבלבלות מילים נעלמות מילים שרוצות לצאת ושוב נעלמות הרבה כאב יש במילים הרבה צער בושה והאשמה יש במילים אילו רק ידעתי איך להשתמש בהן אילו רק יכולתי להתגבר על הכל- ולהוציא זה היה טוב! רוצה לאמר את המילה... המילה שנעלמה!

ענבל האמיצה יודעת שקשה.... אבל יש לך אומץ וכוח.... ואם לצעוק זה יעזור...ישחרר... אז בבקשה יש לך את הבמה... איתך מחזקת אידה

אז שאתחיל לצעוק? או שאני אעיר את השכנים ואת הישנים אצלי בבית? האמת, אני מתה לצרוח... אבל זה אף פעם לא יוצא תמיד- אבל תמיד - אני צורחת בשקט... צרחה אילמת... ואני אומרת- שיהיה טוב כבר... נמאס!

מאחלת לכולכן את כל הטוב שבעולם. נואשת יקירתי.התגעגעתי....

שדה יקרה מקווה שהסופה תחלוף במהרה מחבקת שחף

החיבוק בהחלט מעודד ומרומם את נפשי הדוויה........

את כל מה שכתבתן בימים האחרונים לא מרגישה שאני מסוגלת להגיב לכל אחת מכן באופן אישי... רק רציתי להגיד שאני איתכן... מחבקת את כולכן שחף

שמזמן לא ראינו כאן? דמעה? שחף? אסתר מגיבה....ואת? שדה? פיה? מיכל? מותשת? נואשת? מקווה שלא פספסתי...

הדאגה והסבלנות שלך.... תודה יקרה שלי. אני מאמינה שאני מודה לך גם בשם שאר הבנות..... ואקח לתשומת ליבי מה שכתבת למטה.... למרות שאני בטוחה שנהרסת מצחוק בקטעים מסויימים...או בהכל...

מה שלומך? ת'געגענו...........

תודה אידה המקסימה והבאמת כ"כ אכפתית כמו שכתבת ליאור... מה שלומך? אני לא כ"כ יודעת להגדיר מה איתי, עוברים עלי יותר מידי דברים בפחות מידי זמן והלילות ממשיכים להיות נוראיים כמעט ללא שינה.. ביום אני מרגישה כמו ברכבת הרים מהירה במיוחד, למעלה ולמטה בהתחלפויות.. בקיצור לא נחמד במיוחד.. תודה אידה היקרה ושיהיה לך ערב נפלא ולילה רגוע ונעים

באמת? מזמן לא ראו אותי פה? אני דווקא זוכרת שהשחלתי איזו מילה פה ושם לאחרונה... בכל מקרה... שלומי - אני נכנסתי לתרדמת ישנה ימים שלמים: שישי, שבת והיום אתמול לא יצא לי כי לא הייתי בבית עד 12 בלילה, אחרת בטח גם אתמול הייתי ישנה

קצת עסוקה עם הלימודים אבל משתדלת להפגין נוכחות כשמזדמן לי. יש לפעמים רגעים קשים - הריחוק מהבית, מהחברים אבל דווקא השותפים בדירה עוזרים לי להרגיש קצת יותר טוב למרות שהם אפילו לא מודעים לזה... מה שלומך את?

לילה טוב תודה על המילים החמות שלכן.... חזרתי מנחום אבלים עצוב של נפגעי הפיגוע... היה קשה.... מאחלת לכולם ליל מנוחה... בשורות טובות נצפה ליום המחר שיהיה טוב יותר... אידה

מנוח... נמאס לי, אין עוד כוחות. למה לסבול ולעבור טיפול בחשמל אם אני כבר לא רוצה לחיות? אחרי טיפול ראשון בחשמל, המועקה ותחושת המחנק בגרון הפכו לכאבים פיזיים. שרירי הצוואר ממש כואבים, כמו כן חשה כאב בגרון ובעורף כאילו מישהו מנסה לחנוק אותי ואוחז בשתי ידיין סביב גרוני. זה כואב, קשה לבלוע, מטריד. כמו כן הראש כואב, בחילה, בכי ועייפות בלתי מוסברת. ישנתי כמעט 24 שעות. אז אני חוזרת ושואלת: אלו חיים? מי צריך חיים כאלו לעזאזל? עד מתי אני צריכה לסבול ולאמלל את הסובבים אותי? אין לי כוחות למחשבות, לחשבונות הנפש, לתובנות, לתיבת פנדורה שמאיימת להיפתח. בקשה מיוחדת: אם משהו קורה או משתבש בזמן הטיפול בחשמל אני מבקשת בדעה צלולה לא לבצע שום פעולות החייאה. אחרי שנים רבות של הדחקה, משהו בי התפרץ והתפוצץ. בשנתיים האחרונות אני כמו הר געש, דברים צצים ומתפרצים. לקח לי הרבה זמן להבין מה קורה איתי, לאט לאט צצים דברים שהדחקתי וזה ממש קשה. לאט לאט אני מגלה מאיפה באו דפוסי התנהגות מסויימים שלי, פתאום נזכרת בדברים שקרו לי ואני חוששת שזה לא הסוף. לא סתם המחשבות על יחסים אפלטוניים בין הורה לילדיו עולה. אני חוששת לחפור שם. גם ככה מה שעולה קשה.

זה באמת מאד מאד קשה... והחשש מלחפור מובן, מוכר ומאד לגיטימי.... עם כל הקושי שישנו היום ועם הקושי שיבוא כשעוד דברים יתבהרו, בכל זאת מאמינה שאח"כ יהיה יותר קל, יותר אפשרי לחיות עם הכל.... פה בשביל לחלוק איתך את הנטל....

צדף יקרה מה שלומך? לבי לבי איתך..... לעטוף אותך בחיבוק מגן....שומר...שאיש לא יפגע... שתרגישי מוגנת... מבינה כמה קשה וכואב.... מקווה שאת אכן מקבלת את הטיפול הנכון....כי הוא נשמע כל כך כל כך קשה.... והתופעות שאחרי...והפחד שלך.... מבינה שעלו זכרונות קשים...מהעבר... זכרונות פוגעים...הורים פוגעים?? אני יודעת שזכרונות אלה קשים וכואבים....ובאים לא פעם לדיכאון... אבל סומכת על הרופאים שיחליטו... אני כאן יקירה אם צריכה משהו... איזו קרן אור מחממת...מרפא... אידה

לא להאמין כמה דברים הדחקתי, איך פתאום הכל מתפרץ. מנסה להבין למה? מה עשיתי? האם שידרתי משהו? האם בגלל שהייתי ילדה יפה? עברתי המוןןןןןןןןןןן בתור ילדה הרגשתי שלא תמיד החיבוק והנשיקה היו אפלטוניים, בגיל 17.5 עברתי אונס ע"י מישהו שחשבתי שמכירה ובנוסף עברתי פעמיים פגיעה מינית ע"י זרים. מה יש בי? למה? האם אני משדרת מיניות? אני כועסת על עצמי, שונאת את הגוף שלי, רוצה לרזות ולרזות עד שאף אחד לא יחשוב האני מושכת או נשית.

בקרוב נעשה חזרה גנרלית על טקס הלוויה שלי.... אידה תספיד אותי.....(תיזהרי לבכות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) נואשת תקריא את השיר של פוליקר. דברים שרציתי לאמר.... ענבר הפרחים עלייך.... שדה ניר תקריא מקאמה.... אה שכחתי להגיד לוויה חילונית באחד הקיבוצים (לא מתעקשת על נוף יפה) שכן לא אוכל להנות ממנו... רוצה להיקבר בתוך ארון. לוויה קלאסית כמו בסרטים הקיטשיים בהולמרק... ואבוי למי שתעיז לבכות...רק לחזקה אני מרשה לבכות, ורצוי כמה שיותר....דרך אגב איך היא נלחצת שאני מדברת על המוות הקרב שלי. או אז נעלמת המטפלת הרציונלית, ויוצאת ממנה המרוקאית שבה...אוי אני נהרסת מצחוק באותם רגעים....יש לי עוד שתי פגישות לחרפן אותה, עם האני הולכת למות שלי...והיא עונה ליאור אל תדברי על זה, ואני עונה לה שאני בחורה מציאותית...והיא מתחננת שזה לא חלק מהמציאות...ואני אומרת לה שכן.... אוי אלוהים הזוי לגמרי, אם הייתן יכולות להכנס איתי ביום כזה לטיפול...נשבעת מופע סטנד אפ חיני חינם...

אל תדברי כך! אני מוכנה להביא לך זר של שושנים- ליום הולדת החדש... ביום שתצאי מהניתוח בריאה ושלימה ! ונואשת... נואשת תשיר לך שיר טוב... שיר של תקווה ..שיר של חיים חדשים : דרך החיים/ רינת בר ואבי ביטר : תקשיבי לי ילדה הדרך מפתה בעולם יש טוב יש גם רע אסור להישבר בעולם יש גם תקווה גורלו של אדם רק האל יקבע.. אני עוד רק ילדה שעוד לא מבינה מחפשת את הדרך אל התהילה רבים המכשולים בדרך החיים הדרך אל האושר ביד אלוהים.. תקשיבי לי ילדה כי הדרך מפתה בעולם יש טוב יש גם רע אסור להישבר בעולם יש גם תקווה גורלו של אדם רק האל יקבע.. בנאדם הולך בדרך החיים לא תוכל לברוח זאת דרך אלוקים בנאדם הבן זאת דרך החיים כי מעשייך בספר נכתבים.. אני עוד רק ילדה שעוד לא מבינה מחפשת את הדרך אל התהילה רבים המכשולים בדרך החיים הדרך אל האושר ביד אלוהים.. תקשיבי לי ילדה הדרך כי מפתה בעולם יש טוב יש גם רע אסור להישבר בעולם יש גם תקווה גורלו של אדם רק האל יקבע.. אני עוד רק ילדה שעוד לא מבינה מחפשת את הדרך אל התהילה רבים המכשולים בדרך החיים הדרך אל האושר ביד אלוהים.. ורוצה אני, להוסיף ולאמר..... לפעמים כשמסתכלים טוב ובוחנים הכל מקרוב אז פתאום הרע בטוב הוא כל כך קטן ופתאום גם בדמעות צחוק גדול ואז פתאום קרן אור נשלחת ובתוך הלב היא זורחת והעולם הוא רק בצבעים ברורים ומאירים ובעצם רוצים לחייך לכולם ולצעוק בקול גדול - "איזה טוב הוא העולם". תקווי לטוב... ויהיה טוב! יש לך משפחה- ואני בטוחה שהיא מקסימה... בשבילם ..ורק בשביל האושר הגדול הזה- צריך לחשוב חיובי... (((((((((((((((((((ליאור))))))))))))))))) אוהבת ענבר אה... וסליחה על האורך .. :-)

אל תדברי כך.... אני מבינה את הפחד החשש .... הדאגה לילדים... אבל תאמיני...תאמיני שהכל יהיה בסדר.... כי באמת יהיה בסדר... את מפחדת וצוחקת מהמקום הנ"ל...אבל זה יכול לעבור לילדים.... והילדים יכולים להכנס לחרדה שהם הולכים באמת לאבד את אמא.... וזה לא נכון!!!! ספרי להם על הניתוח ....ספקי להם את המידע המתאים להם.... אך אל להם להיות בחרדה.... הכל יהיה בסדר.... תאמיני.... אני מאמינה.... ואני...איתך....במקום אחר ממה שאיחלת לך ולעצמך!!!!! איתך אידה

מותר לך לפחד. מותר לך להגיד את כל הדברים המלחיצים. מה שנכון, עדיף כאן ובטיפול (ומי שקוראים לה חזקה צריכה להצדיק את הכבוד שנותנים לה) אבל לא לילדים. רק שתזכרי שכל הזמן אמרנו לך שיהיה בסדר ואל תהיי במבוכה שהלחצת אותנו. אני למשל גיליתי השבוע שעלה לי הכולסטרול. אני לא מבינה בדיוק מאיפה האנרגיות לעבוד (לפעמים אני מתפרעת וחצאי ימים קוראת ספרות יפה באנגלית אבל הערב סיימתי ספר שבלע אותי ובלב מבטיחה להיות טובה מעכשיו) יש לי הרבה שעות של מלחמה פנימית בין רגשות ויישויות וזכרונות שמפחידים נורא. כל פעם הם מתקרבים יותר, מוחשיים יותר, מכאיבים יותר. וגם כל הבאלגנים הרגילים לא נגמרים. מרגישה כל הזמן בתוך הצגה. ואיך לא כשמכל העולם חוץ מאדם אחד צריכה להסתיר מי אני באמת, מה אוכל אותי מבפנים, מה עובר עלי.

ליאור יקרה, אני מבינה את הפחד... וגם מאמינה בכל ליבי שהכל יהיה טוב עוד מעט נחגוג לך את יציאתך מבית החולים שלמה ובריאה יותר!!!!! איתך שחף

מצטערת שזה אינו חיבוק אמיתי ... אבל, זהו חיבוק ורטואלי- מכל הלב! איתך. ענבר

http://www.123greetings.com/cgi-bin/newcreate/showcard.pl?q1=teen_hugs&image=teen_hugs/1071-013-10-1060.gif&bg=thugs10.gif&title=Beary+Special+Hug+!&tface=comic+sans+ms&tsize=5&tcolor=FFFFFF&fla=back&message=+&redline=Beary%20Special%20Hug%20!&greenline=Keep%20your%20loved%20ones%20snugly%20by%20sending%20them%20this%20warm%20e-card%20!&blue_bar=+:+A+Fun+Message+:+Hugs&newbgpath=Y&newmuspath=EN&bigimagetype=new

שולחת לך חיבוק חם..... אולי תחבקי גם את את עצמך קצת ? מה דעתך? זה אפשרי? מאחלת שכן ובקרוב מאד!!! אוהבת.

גל יקרה מה שלומך היום? מקווה שיותר טוב.... חיבוק אידה

תודה על החיבוק הייתי זקוקה לו מאוד,שלומי מתאוששת כל פעם קצת, כל יום רחוק מהרופא שינים רחוק כביכול מהסיטואציה ההיא,עדיין קשה לי לאכול מרגישה רצון להוציא את מה שאני אוכלת, עדיין לא ישנה רגוע מתעוררת כמה פעמים מסיוטים,מנסה למשוך הלאה בכוח האנרציה ועייפה מאוד מכל הבחינות,

יושבת לקרוא הודעות כאן. אחד התאומים יושב לי על הברכיים ומלטף לי את הפנים. המגע הזה, התמים האוהב, הענוג כל-כך... ודמעות מציפות לי את העיניים....בקרוב ניפרד בעל כורחנו לימים ארוכים. מקווה לא למות בניתוח, כדי שלקטנים המדהימים האלה, שעוד לא בני ארבע, תהיה אמא ללטף אותה...להתפנק עלייה...להזדחל למיטה שלה כשחולמים בלילה......חלומות רעים... רק למענם, חייבת לחיות....

ההודעה שלך - עשתה לי משהו ..... כל כך הרגשתי את כאבך..! אך רוצה אני לחזק אותך ולאמר לך- שאחרי הניתוח את תיהיי בסדר, ואת תצאי בשלום ממנו! היי חזקה ליאור יקרה! אמא שלהם תחזור -בריאה ושלימה! וחזקה עוד יותר.. לטפל במקסימים שלה! וכן, רק למענם (ולמען עצמך) בהחלט שווה לחיות! (((((((((((ליאור)))))))))))))))) איתך ענבר.

הבן הגדול שלי בן עשר אמר לי הערב, שהוא חושב שהוא לא יראה אותי לעולם אחרי הניתוח, אז הרגעתי אותו כמה שיכולתי. לא יודעת אם הצלחתי...מקווה שכן.

זה כל כך קשה וכל כך מפחיד..... הפחדים האלו מאד טבעיים.... אם לא היית פוחדת הייתי חושבת שמשהו לא בסדר איתך. השאלה מה אנו עושות עם הפחדים... אולי תוכלי כל פעם שעולה הפחד לדמיין את עצמך אחרי הניתוח, שמחה ועליזה בחברת ילדייך היקרים, מרגישה פיזית הרבה יותר טוב, נינוחה ושלוה.... מחבקת ומחזקת

במקלחת לפעמים חושבת על דברים מוזרים בכל מיני מקומות. פתאום עולות מחשבות שלא ממש ברור איך הם הגיעו. כמו בשבת במקלחת אחרי הים, כרגיל מקלחת ארוכה שבה היא מסתבנת שוב ושוב ולא ממש מרגישה נקיה. למה פתאום חושבת על הבן שלי? כמה אני אוהבת אותו, רוצה בטובתו ובחיים לא אזיק לו. כמה האהבה שלי אפלטונית, כמה החיבוק הוא תמיד חיבוק דוב, נשיקות תמיד על הלחי שלא חלילה תגרום לו תחושה לא נעימה. למה ומאיפה זה בא? ברור שאהבתי לבן היא אפלטונית. אז למה לשים לב ולהיות בטוחה שכל חיבוק או נשיקה ישדר המון חם אימהי חיזוק ועידוד ותו לא? לא רוצה להמשיך ולחטט, לא רוצה לפתוח תיבת פנדורה סגורה מאובקת ומעלה קורי עכביש. בהמשך נזכרת בשיחות עם אחותי. תמיד אמרתי שיש לי אחות יפה ואחותי מתקנת ואומרת: את היית האחות היפה, תמיד השווצתי בך והצגתי אותך לראווה. לא מרגישה יפה, גם לא רוצה להיות יפה, לא "חתיכה" בטח לא סקסית. לא רוצה להרגיש אובייקט מיני. בעיני ההפך מכל זה, שמנה, מרגישה את הצמיגים שעוטפים אותי ולא יודעת מה לעשות. הלוואי ויכלתי לצום קצת ולהיפתר מהעודפים. לא קל לחיות עם ייסורי מצפון לאחר כל ארוחה.

אני איתך. מבינה כל כך על מה את מדברת... גם אני תמיד חשבתי שאחותי היא היפה והחתיכה ומתברר לי שהי מאוד מקנאת בי - עוד לא בדיוק מבינה על מה ולמה.... מזדהה איתך מאוד על הדיומי האישי והפיזי.... זו בדיוק הנקודה: איך אנו יכולות ללמוד לקבל את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו, עם המחשבות שלנו, הרגשות שלנו והפיזיות שלנו. להבין שזה בסדר כמו שאנחנו. זה באמת בסדר. אנחנו בסדר כמו שאנחנו!!! בקשר לבן - נו, זה כל כך מובן וברור שכה חשוב לנו להיות עדינות ורגישות כדי שחס וחלילה לא נעשה משהו שעלול להזיק להם... אני איתך....

תודה על התגובה. לגבי אחותי אנחנו חברות מאוד טובות, היא מפרגנת לי ומחזקת אותי. מוזר שכל אחת מאיתנו חושבת שהשניה היא הבת היפה המוצלחת הטובה. לגבי שאר המחשבות, אחרי שנים רבות של הדחקה, משהו בי התפרץ והתפוצץ. בשנתיים האחרונות אני כמו הר געש, דברים צצים ומתפרצים. לקח לי הרבה זמן להבין מה קורה איתי, לאט לאט צצים דברים שהדחקתי וזה ממש קשה. ניסיתי כמה פעמים לשים קץ לחיי, אני ממאי באשפוזים פסיכיאטריים, עכשיו אני באשפוז יום, התחלתי טיפול בחשמל וכן בשיחות. לאט לאט אני מגלה מאיפה באו דפוסי התנהגות מסויימים שלי, פתאום נזכרת בדברים שקרו לי ואני חוששת שזה לא הסוף. לא סתם המחשבות על יחסים אפלטוניים בים הורה לילדיו עולה. אני חוששת לחפור שם. גם ככה מה שעולה קשה. עברתי הרבה בחיי, האם בגלל שהייתי ילדה ונערה יפה? מי לעזאזל צריך להיות יפה? מי צריך גוף חטוב? בא לי לפעמים להשחיט את פני. רוצה להרזות עוד ועוד שלא יהייה טיפת שומן על גופי שום סממן נשי, רק גוף רזה נערי. קשה....

זהו נגמר שבוע.... ועוד שבת... מחר התחלה חדשה... יום שבוע חדש... שבוע של התחדשות... כל אחת למען עצמה... דבר אחד.. לחפש את מה שעוזר.. ומי שמחבק במילים....או בחיבוק אמיתי... מי שמחזק.. שממלא...ונותן לי גם לחייך... זו יכולה להיות גם השמש במרום....המחממת...האוהבת...המחבקת... אז אפשר לכבות אורות?!!! לילה טוב חלומות נעימים... מחר שבוע חדש שבוע טוב לכולם אידה

קרו כמה דברים טובים בסופ"ש הזה... אני מקווה שהשבוע יימשך וויהיה טוב... אור בקצה המנהרה ...כבר אמרנו?! שוקולד והגיל שלי- אין לי מושג איך הגעתי לגיל 20 ואני בכלל בת 22 אותותו... מה, אני לא יודעת חשבון? לכבות אורות? - לא מוקדם מידיי? - "המסיבה" רק מתחילה ..... לילה טוב לך ושבוע מוצלח שיהיה ..... ענבר.

.

אני בבייביסיטר עכשיו, הייתי מקודם במחשב, ואחרי זה הלכתי לראות טלוויזיה, ובגלל שהיה ממש משעמם ולא היה מה לראות, אז חזרתי לחדר של הבנות שישנות... (למחשב) ואיך שעמדתי לצאת שוב לכיוון הסלון, שמעתי שמורידים מים של השירותים... אלוהים...כמעט בלעתי את הלשון מרוב פחד... וזהו, זה הסוף שלי... צעדתי לאט לעבר השירותים, והילדה הקטנה יצאה משם... (כשנכנסתי לחדר שלהן,כלל לא הבחנתי שהיא לא במיטה). נרגעתי שזו היא, אבל אני עדיין רועדת... פעם מכונת כביסה - ששמעתי רעשים... ואז הבנתי שזה מהמכונה.. עכשיו הילדה והשירותים ומה אחר כך? אלוהים.. מקווה שזהו... הספיק לי.. אני חייבת להרגע- זה היה מפחיד! אוף!

היי ענבר, אני מקווה שנרגעת מהלילה האחרון אני מאוד מתחברת לתגובה שלך כשאני שומעת רעשים בבית, בלב אני מתה מפחד אבל אני מנסה לשכנע את עצמי שזה שום דבר והולכת לראות מה מקור הרעש, אחרת אני לא ירגע...

כן..נרגעתי! האמת שזה היה דיי מפחיד! הפסקתי לנשום מרוב פחד... אלוהים! וכן, גם כשהיה רעש של המכונת כביסה, הלכתי לראות... ובכלל הרעש של השירותים, צעדתי לאט לאט... בפחד איימים... מתה מפחד, ולא רוצה לדעת איזה "בריון" יצא לי משם.... ולבסוף אני רואה צ'וציקית עם משקפיים, ומחייכת לי .... ....ועדיין המשכתי לרעוד .......... אבל תוך שעה ..נרגעתי !

((((((((ענברי)))))))))) מכירה את הרגעים האלה, שונאת אותם יחד איתך... מקווה שההמשך היה יותר רגוע ושעכשיו את בסדר מאחלת לך יום נעים ~דמייני לך אייקון של לב~ :-) מותשת

עכשיו... אני בסדר... לא מתלוננת! תודה לך יקרה! חיבוקים בחזרה... ענבר.

קראתי את ההודעות שלך כאן. וכאבתי והצטערתי מאד. הלכת בסוף לרופא? אני מקווה שכן!!!! את חייבת להזהר, פצעים פתוחים אצל חולי סכרת עלולים לגרום ל gaz - gangrena. תלכי בינתיים לאיזה רופא שלא יהיה...העיקר הטיפול. רוצה לשמוע ממך שהכל הסתדר....את תיראי שיהיה בסדר.... ליאור

מחכה בקוצר רוח לפגישתנו השבוע....

אסתר גם אני........

נאלצת להתרחק, למען עצמי... אבל מתגעגעת נורא נורא (((((((((((((((((((((((((((((חיבוק גדול))))))))))))))))))))))))))))))))

נשבעת, היום חשבתי עלייך!!!!!!!!!!!!! ברור לך שמשהו חסר בכניסה שלך....???? שיר איך לא? מה שלומך? ולאן נעלמת????????????

א- שיר בשבילך במיוחד ממני אלייך לאן נעלמתי? שאלה טובה... לא יודעת, אולי אני בורחת... בורחת מכולם ומעצמי... מלחמות, כבר לא קורות בחורף אפילו לנו קצת קר בשביל לשנוא מלחמות, כבר לא קורות בחורף אפילו לנו קצת קר בשביל לכבוש. מלחמות, כבר לא קורות בקיץ אפילו לנו קצת חם בשביל לשנוא. היי אתה ! גיבור גדול - בוא והראה שאתה יכול זו לא חוכמה להיות חזק רק במלחמה בוא והראה לה קצת חיבה. מלחמות, כבר לא קורות בקיץ אפילו לנו קצת חם בשביל לכבוש התפנתה לך תקופה? בוא והראה לי... שאתה, יודע לפחוד. היי אתה ! גיבור גדול - בוא והראה שאתה יכול זו לא חוכמה להיות חזק בוא והראה שאתה פוחד... היא תדע שאתה אוהב. אני עוזבת כי אני חושבת שאני אוהבת מדי לא ביקשתי גיבור מפלסטיק ירוק שיקשור את חיי ומי בכלל יכול לומר כמה זמן נישאר? כשהכרתי אותך, חשבתי לרגע.. שמצאתי חבר.

אני שמחה לשמוע ממך, ועוד יותר שמחה - שאת שומרת על עצמך! זה חשוב! חושבים עלייך פה, ותמיד איתך... וכשתרצי-את יודעת איפה למצא. איתך כל הזמן, ענבר

נואשת יקרה מה שלומך? היית חסרה!!! אידה

היי מתוקה, אני בדיוק איתך במסנג'ר.... תודה, גם אתן תמיד במחשבותיי ואני לרגע לא מפקפקת או שוכחת שגם פה יש לי בית, פינת מפלט

טוב, אז זה שיר שלמדתי במחנה צופות בארה"ב, והוא אמנם באנגלית אבל שווה לקרוא אותו. קוראים לו Inspire Me והוא באמת כזה - מעורר השראה. לי הוא עזר בהרבה רגעים קשים. תהנו. Give me a woman who can climb the highest mountain Give me a woman who can swim across the widest sea Women need women who lead lives of boldest daring Tell me their stories thay inspire me. When I was an itty bitty baby sitting on mama's knee I looked around to see just what the futer had in store for me I needed to see women who are were living without limits I needed to see women making history. When I was a young teenager reading my seventeen I looked around to see just what the futer had in store for me IThe women in thos fashion mags were to small for my dreams I needed to see women just as big as me. Now that I'm a grown-up woman living in society I still look around to see just what the futer holds for me I need to see women who are shooting like the comets So I can leave my own stardust in this galaxy Give me...

מה שלומך ? איך עוברים עלייך הימים??

מיכל יקרה מה הכי מתחבר אלייך... אידה

מסוגלת להרגיש את הטעם של האוכל,כל מה שאני מנסה לאכול אני רוצה להקיא אותו,האוכל הפך להיות בשבילי ממש סיוט,אולי אני לא אוכל אז גם לא יהיה הצורך להוציא אותו, אני כבר כמה ימים אחרי החויה הטראומטית הזאת,ולא מצליחה לחזור למסלול גם ככה תמיד היה לי בעיות עם האוכל או שלא אכלתי כמעט או שבלסתי יותר מידי ועכשיו אולי אני מנסה לתפוס על זה טרמפ הנה כל אכילה או נסיון לאכול מלווה ברצון להקאה,אולי אני בכלל אפסיק לאכול, כל הזמן יש לי את התחושה של אבא,הזיכרון הזה לא עובר,הזיכרון הזה מציף אותי התמונה הבלתי אפשרית הזאת לא נמחקת אבא תמיד היה דואג לי שאני אוכל כל פעם לפני שפתחתי את הסיפור שהייתי באה לבקר אותו בעבודה דבר ראשון שהיה שואל אותי אם אני רעבה,ואם אני רוצה שהוא יקנה לי משהו לאכול,אולי הרצון להקיא זה בעצם את אבא אוכל ואבא זה ביחד וזה מה שקורה לי עכשיו אני רוצה להוציא אותו ממני אני רוצה למחוק את התמונה הזאת של שנינו בחדר האמבטיה אני רוצה למחוק אותי

מאד נוגע ללב מה שכתבת. עצוב וקשה לקריאה...מבינה את התחושות הקשות שלך...האם יש מטפלת בתמונה? מישהי שיכולה להכיל ולראות דברים ממקום מעט יותר עמוק? מקצועי? חוויות מהסוג הזה יש בכוחן לשבש לגמרי את השגרה... וזה קשה מדי. מקווה שתרגישי טוב. ליאור

גל יקרה מקווה שמחר ואולי כבר עכשיו יותר טוב... מבינה את הצורך להוציא זאת ממך.... פיזית ונפשית.... איתך אידה

בעעעע עוד לילה מגעיל אני לא מאמינה מה סיפרתי למטפלת שלי עכשיו אנ יותר מידי חשופה מרגישה דפוקה שרוטה חרוטה סדוקה מלוכלכת ומגעילה שונאת את עצמיייי

אין לך על מה להרגיש בושה, אני דווקא חושבת שזה טוב שסיפרת לה .. את לא מלוכלכת , את להיפך- הכי נקיה שיכולה להיות! מבינה אותך כל כך,,, אבל אין זה אומר שהמטפלת שלך חושבת עלייך משהו שלילי.. ההיפך הוא הנכון! תתגאי בעצמך, שהצלחת להוציא ממך ולספר לה, אני מקווה שבבוא העת, את תחושי הקלה. אני-אוהבת אותך! תתחילי גם את לאהוב את עצמך- את לא תתחרטי! ואני כל הזמן איתך! אל תשכחי זאת! ענבר

אם היתי יכולה לאהוב את עצמי...היה טוב... אני מקווה שעם הזמן משהו ישתנה בנתיים כל חשיפה הורסת אותי אבל אני עוד מנסה למרות שהדחף הוא לעצור הכל ולהפסיק.. ומה שלומך הבוקר?

זה מצויין לספר למטפלת.... תנסי להרגיש את השחרור מהחלק המגעיל... עוד לילה ..... מקווה שיעבור הרבה יותר בקלות... לילה טוב אידה

תודה על התגובה.. אני לא מבינה איך אפשר להרגיש שחרור?.. זה רק מציף אותי עוד יותר... גם תכנים ומחשבות וגם כל הרגשות שמסביב.. משהו דפוק אצלי גם בזה?! בעעעע

שבת שלום שבת אופטימית של שמש ואור שבת של תקווה איתכן אידה גילכם על פי אהבתכם לשוקולד ראשית: אל תקצרו ואל תדפדפו למטה!! אחרת תהרסו את כל הכיף... זה ייקח פחות מדקה, פתרו תוך כדי הדפדוף, והשלימו את כל המשימות בדרך עד שתגיעו לתחתית העמוד. כאן לא מדובר בבזבוז זמן, זה כיף וזה מדליק.... 1. ראשית חשבו על מספר הפעמים שתרצו לאכול שוקולד בשבוע (יותר מאחד אבל פחות מ-10) 2. הכפילו את המספר בשתיים 3. הוסיפו לתוצאה 5 4. הכפילו הכל ב-50 אני אמתין עד שתביאו את המחשבון.... 5. אם כבר חגגתם את יום הולדתכם השנה, הוסיפו לתוצאה את המספר 1755.. אם טרם חגגתם הוסיפו 1754 6. כעת החסירו את 4 הספרות של השנה בהם נולדתם. תקבלו מספר בן 3 ספרות: הראשון – הוא המספר המקורי שבחרתם – דהיינו כמה פעמים בשבוע הייתם רוצים לאכול שוקולד, שני המספרים הנוספים הם... הגיל שלכם!!!! (כן כן !!!) 2005 היא השנה היחידה שבה שיטה זו תעבוד, אז הפיצו זאת כל עוד אפשר... בהצלחה!!

זו בעיה אני כנראה לא נולדתי עדיין כי אני ארצה לאכול שוקולד אולי פעם בחודש...

קצת חוששת כל הגוף כואב לי

מקווה שיעבור בהצלחה וכבר תוכלי להרגיש בתוצאות...... אנחנו כאן איתך...צדף יקרה עדכני אותנו... אידה

קשה לי למצוא מילים קשה להביע משהו מאוד מאורפל על פניו אני ממש בסדר בתקופה האחרונה מרגישה טוב וגם אם לפעמים נהיה קשה מתאוששת מאוד מהר אבל... יש אבל מאוד גדול... מתחת לפני השטח מסתתרת מצוקה מאוד גדולה אני כמעט ולא יכולה להרגיש בה יכולה רק לזהות סימנים חיצוניים... מרגישה שאני נכנסת לאטרף של הרס עצמי לא חושבת מה אני עושה לא יכולה לעצור את עצמי פועלת יותר מדי באימפולסיביות גם מרגישה את המצוקה בחלומות מתעוררת כאילו אחרי מקלחת קרה משותקת לא יכולה להזיז שום איבר בגוף די ברור לי שבאיזשהו שלב כל זה יתפרץ החוצה קרוב לוודאי בעוצמות כמעט בלתי נסבלות ולא יודעת איך לעזור לעצמי מרגישה במילכוד חסרת אונים לחלוטין

גם קשה להיות במקום טוב אבל זה לא רק זה

המלצה על ספר (עדיף להשיג באנגלית כי נראה לי שבשפת המקור זה עוד יותר טוב אבל אני שמתי יד רק על התרגום) עץ הערבה / יוברט סלבי הבן באנגלית The Willow Tree / Hubert Selby Jr מן הסתם צריך לקרא אותו בזמן המתאים ובשלב המתאים אבל קיבלתי עליו המלצה שאפשר לסמוך עליה ממי שיודע מה אני יכולה להפיק מספר כזה ומעריך ספרות טובה באמת. עוזר לעבור סוף שבוע לא פשוט בכלל

ספר הדרכה? מתכונים? או עלילה?

צריך לקרא בכמה רבדים ולהיות מוכנים להשאר עם הרבה שאלות מנקרות וחומר למחשבה

הוא לשניה לא סותם את הפה הוא שותק רק, אבל רקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק כשהוא ישן בחיים לא נתקלתי בחתול כזה נודניקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק

לא רק לך כואב, גם חיות סובלות, גם חיות רותות חום ואהבה ותחושת בטחון כלום לא יקרה אם תתני קצת מעצמך ליצור חי שיותר חלש ממך רעה אחת....

ומי שמכיר אותי ואת היחס שלי לחתולים יודע על מה אני מדברת כרגע...

ניכנסתי בטעות לפורום הזה, חיפשתי משהו אחר בכלל. ליבי ליבי עם הנפגעות תקיפה מינית והניפגעים כמובן. טוב שיש כזה פורום שאנשים יכולים להוציא החוצה מה שכואב להם בלב, חלק מתהליך הריפוי הוא לדבר ולדבר, אני יודע שקשה ללדבר על זה , זה בעצם כמו תקיפה שניה,אבל תקחו את זה כחלק מתהליך הריפוי. עוד דבר חשוב מאוד, אם אתן לא מתלוננות נגד התוקף תדעו לכן שעוד בנות נוספות עלולות להפגע, זה בידיים שלכן ואפילו על המצפון שלכן אני מאחל לכולןןןןןןןןןן שבוע מקסים מכל הלב, אם בא לכן להגיב מוזמנות. זה לא קל אני יודע ובטוח, אני הכרתי אישית בנות שעברו ארועים כאלו, והן יצאו מזה, הסרט הוא לכל החיים בראש זה נכון, אבל המוח יכול גם לשדר סרטים אופטימים יותר, עם עזרה נכונה המצב משתפר.

תודה על המילים החמות... להתלונן...מבחוץ זה אולי ברור...אולי קשה... אבל זה מאוד קשה ומאוד לא ברור לכולן... צריך החלטה, רצון וכוח עצום בשביל כך... המסע שצריך לעבור...להלחם לשחזר...להתעמת ולהתאמת מול הפוגע....מול השוטרים מול עורכי .....מול המשפחה....החברה... מול עצמי....מול הפגיעה.... אז .....זה לא קשה.....זה הרבה יותר.... אם יש את הכוחות והרצון....בהחלט מומלץ...אך יש כאן מספיק על המצפון...לא צריך להוסיף... שבת שלום אידה

בהתחלה כשקראתי מה שכתבת שמחתי והתרגשתי שהנה יש מי שבא "מבחוץ" וכל כך מבין ורוצה לתמוך... אבל כשקראתי את המשפט "זה בידיים שלכן ואפילו על המצפון שלכן" הבנתי עד כמה אתה ועוד הרבה אחרים בכלל לא מבינים ולא יודעים על מה הם מדברים!! לנו הנפגעות והנפגעים יש משא כל כך כבד של רגשות אשמה, במקום הפוגעים אנחנו מרגישות כל כך רע על מה שקרה כאילו באמת אנחנו האשמות! אנחנו ממש אבל ממש לא צריכות עוד משהו על המצפון. הייתי שמחה הרבה יותר אם היית מנגן על המצפון של מי שבאמת צריך להרגיש אשמה - על הפוגעים שלצערנו הולכים ומתרבים, חלק מזה לדעתי בגלל חוסר הרגישות הגדול של הציבור מסביב - כמו שאתה מפגין פה... אז אם אתה באמת רוצה לתמוך - עשה זאת באמת ומכל הלב בלי לנסות להטיל עלינו אחריות מיותרת, ייסורי מצפון ורגשות אשמה נוספים.

איזה כיף לקום עכשיו ולא ב 6.30...... איזה כיף לישון כמעט כל הלילה... ואני יודעת למה זה קרה: אחרי יום מטיש וסוער במיוחד ... שבו סוף סוף הגוש בגרון- הפך לקטן יותר! אחרי שהצלחתי סוף סוף לבכות ...... הצלחתי לישון.... אבל... הכאב הנפשי בלב -שמשפיע פיזית... גומר אותי... מקווה שהכאב הזה התפוגג ויילך לו למקומות אחרים- לא אצלי! -וגם לא אצלכן... אז... למי שעדיין בבית, צאו לשמש הנפלאה שיש בחוץ, זה לא להרבה זמן שבוע הבא- חורף (בעעעעעעעעעעע) ..... אוהבת ענבר

איזה יופי לשמוע.....ענבר יקרה יש אור בקצה המנהרה... מתחבר לתקווה שלפני יום.... כנראה שצריך למצוא את הדרך להוציא...גם אם לאט .... אבל להוציא... וכן שמש... שבת שלום אידה

הפגיעה האחרונה השאירה פצע פיזי שפעם בכמה שנים מזדהם..בפעם האחרונה שזה קרה זה נגמר בניתוח..ועכשיו שוב זה קורה..כאבים חזקים מאוד..וטריגר קשה...וקבעתי תור ליום חמישי אצל רופאת נשים שמטפלת בנפגעות אבל הכאבים בלתי נסבלים ולא אוכל לחכות..אז היום כנראה שאאלץ ללכת לרופא נשים כי בקופת חולים שלי אין היום רופאות נשים שעובדות...ואני מפחדתתתתתתתתתת...רק שלא אגיע שוב לניתוח..והבדיקה המגעילה הזאת..והכיסא...כל כך כל כך מפחדתתתתתתתתת... דמעה

כואבת איתך ומחזיקה את ידך....

אין לי הרבה מילים רק להגיד שאני איתך, ומקווה שיהיה בסדר...

דמעה יקרה מצטערת לשמוע על הזיהום...ואם את חייבת ללכת קודם לקופת חולים אז אולי זה אפשרי שהמטפלת שלך תדבר עם הרופא לפני כן... אני יודעת כמה קשה...אבל היא תוכל להתייחס אחרת אם היא תיהיה מודעת... ומה עכשיו? כואב? זה יכול להיות יותר ויותר גרוע ככל שעובר הזמן?????? החלמה מהירה ומקווה שללא סיבוכים הכל יעבור בשלום .... מכל הבחינות איתך יקירה אידה

הלכתי בסופו של דבר לרופא..לא הייתה ברירה..הכאבים היו כבר בלתי נסבלים...אמרתי לו שאני באה מרקע של פגיעה מינית והוא השתדל מאוד להיות עדין ושאל לפני כל שלב..ובכל זאת היה בלתי נסבל...ואני עדיין לא מפסיקה לרעוד...והוא נתן כמות ענקית של אנטיביוטיקה אבל אם זה יחמיר בכל זאת אז זה שוב ניתוח ואני לא רוצה שוב הרדמה כללית..זה מפחיד אותי כל כך....ואוףףףףףףףףףףף קשה קשה קשה לי...הידים רועדות... דמעה

מאחלת לך רפואה שלימה .. אני יודעת שזה חוויה לא נעימה ... ואם תצליחי לחכות עם זה ליום ראשון.. אולי זה כן יוכל לעזור לך! אני איתך.. תמיד אוהבת ענבל

מאז ימי התיכון לא רציתי להשתכר יצא לי להשתכר פעם בחי צשנה- שנה אבל תמיד זה היה בטועת בטעות שתיתי יותר מדי והשתכרתי אבל היום הלכתי עם חברה שלי להשתכר בכוונה והשתכרתי ואני מרגישה ממש טוב עם זה ובעצם אולי זה מאוד לא טוב כי אני יכולה ככה לחזור לשתות באופן קבוע כמו שתיתי לפני די הרבה הרבה שנים...

אני יודעת שזה טוב לברוח לשם, לא להרגיש ... לא לסבול.. אבל לאורך זמן זה עלול להביא הרבה יותר סבל ונזק אם זה הופך להרגל.. פעם ב.. זה נראה לי טבעי ורגיל (חוץ מהתרופות שהשילוב בניהם לבין האלכהל מסוכן) מקוה שתשמרי על עצמך ולא תתני לעצמך להתדרדר לשם.. חיבוק מותשת

תודה מותשת אל תדאגי, אני לא מאמינה שזה יכול להפוך אצלי להרגל כי כל פעם אחרי שאני משתכרת יום למחרת נזכרת שאני שונאת להשתכר ואני מצליחה לזכור את זה בערך חצי שנה רק השאלה היא לאן נאלם הזיכרון הזה אחרי חצי שנה

שחף יקרה מה היה אתמול שהיית צריכה לברוח? שמרי על עצמך....את חשובה לנו... אידה

לא היה משהו מיוחד בורחת מעצמי כל הזמן אבל עכשיו פחות מצליחה אז מנסה למצוא דרכים יותר יעילות

רק עכשיו יומים אחרי אני יכולה להכניס לרגשות את המילים,סך הכל זה היה בדיקה של השן השבורה,עד שקבעתי ביטלתי פעם,ואז הפעם רציתי לבטל והייתי אמורה ללכת עם מישהי מהעבודה שלי,ואמרתי לה שאני מבטלת היא התעצבנה עלי סגרה את החלון של החדר שמשקיף לחלל החדר השני וצעקה עלי שאני לא אעיז לבטל ןשהיא עשתה מאמצים לבוא איתי והיא רבה להזיז ישיבה כדי שנלך לא יכולתי להגיד כלום הייתי בהלם מהתגובה שלה וזה גם זרק אותי לילדה הקטנה שסגרו לה אתהחלון שאבא הכניס לה מכות לא אמרתי כלום יצאתי מהחדר וחיכיתי לה עד שתסיים את המטלות שלה ונסענו כבר שנכנסתי הרגשתי שאני רוצה לברוח משם,הייתי חסרת מנוחה,והיא ניסתה להסיח את דעתי לדברים אחרים סתם כל מיני שטויות עד שהגיע התור שלי להכנס,אמרתי לרופא שקשה לי לשבת על הכיסא הזה ואמרתי לו במשפט אחד שעברתי טראומה והוא לא שאל וניסה להיות מאוד עדין וסבלני היא גם היתה בחדר אחר כך היו צריכים לצלם לי את המקום והיה צריל לשים כזה מדשהו בפה ןגם שיכמיה כזו שמגינה מקרינה הרגשתי כבולה כאילו אני לא יכולה לזוז הוא ניסה לשים את הדבר הזה בפה והרגשתי מחנק ושאני רוצה להקיא ואז התחלתי לבכות לאה היתה לי שליטה והרגשתי שאני הולכת להקיא הוא נתן לי לשתות מים חיכה שנרגעתי קצת ואז עוד פעם ניסה ואז הצליחו לצלם הרגשתי שהילדה הקטנה שם בכיסא הזה שאבא ביקש ממנה כי זה כמו גלידה וגמר והיא שוטפת את הפה והטעם לא עובר והיא בוכה ששיקר לה וזה לא גלידה ככה הרגשתי אצל הרופא שינים חיכיתי רקלרגע שזה יסתיים כל הזמן רציתי לברוח וזאת שבאה איתי לקחה לי את התיק אעמדה קרוב לדלת הרגשתי במילכוד אחר כך זה נגמר ויצאתי לרחוב איתה לא הרגשתי את עצמי הרגשצי כאילו אני לא מחוברת לעצמי נכנסתי לכביש בתוך המכוניות והיא תפסה אותי הרגשתי לא אני אחר כך באוטו שלה נתתי לבכי לצאת היא ניסתה להרגיע הרגשתי שאני מתפרקת לגורמים עדיין הרגשתי את זה של אבא בתוך הפ ה שלי רציתי לחתוך רציתי לפצוע את עצמי ולא יכולתי לידה, באתי הביתה חצי סהרורית והקאתי לאיכולתי ללכת לעבודה לא יכולתי להכניס כלום לפה לאכול או לשתות רציתי לשרוט עד זוב דם את הפה שלי כי הרגשתי את זה כל הזמן כמה פעמים מצאתי את עצמי נושכת את השפתיים להעלים את התחושה של ........ אני לא יודעת אייך אני הולכת לעבור את הטיפול הוא הציע לי הרדמה מלאה או גז צחוק ואני לא רוצה, כי אני לא רוצה להיות בלי שליטה עד עכשיו אני מרגישה צמרמורת מהביקור אצל הרופא שינים הרצון לחתוך כבר פחות אבל עדיין קיים, חזרתי קצת לאכול ולשתות אבל עדיין יש לי בחילות וזה רק היה בדיקה וזה זרק אותי לילדה הקטנה שם

גל יקרה איזו חויה קשה.... מצטערת שכך עבר... וגם שמחה לשמוע שחזרת לאכול... רופא שיניים בהחלט מהווה טריגר קשה...חוסר האונים...הכיסא....כל המכשרים שנכנסים לפה... למרות הקושי צריך להמשיך...לא לתת לו להשתלט על חייך... הטיפול הזה הוא חשוב לך ולבריאות שלך... לוותר על כך זה לוותר על עצמך... צריך לחשוב מה יכול להקל? חברה מהעבודה... חברה אחרת... מחזקת אידה אידה

תודה אידה,אני לא יודעת אם כבר אכפת לי או לא,מזמן בעצם כבר ויתרתי לעצמי בזה שאני פוגעת באופן סמוי בעצמי שזה לא ללכת לביקורת לרופאה ההמטלוגית או לטא לעשות את הבדיקת דם או לשחק עם הכדורים אז אפשר להוסיף לרשימה את ההזנחה של השינים,כי גם ככה אני לא ממש אוהבת את עצמי ולא ממש מרגישה שאני רוצה לעשות משהו למען עצמי כי לא מגיע לי זה כוח פנימי שרוצה להשמיד אותי ואני לא יודעת אייך אני הולכת לעבור עוד פעם אל הסיוט הזה אז וויתרתי,מאז יום שלישי אני יצאתי מאיפוס,מאז שהייתי על הכיסא ההוא ובסיטואציה ההיא, שוב התעוררתי כאילו הייתי עכשיו בתוך מים ועם בחילות נמאס לי כבררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

משתפת, פורקת משתחררת. אני שרוייה בדכאון כבר הרבה זמן. מטופלת תרופתית למעלה משנתיים וכלום לא עוזר. היום אני מתחילה טיפול ECT בתקווה שמשהו סוף סוף ישפיע.

כולי תקווה שהטיפול החדש כן יכול לעזור לך ... את תתיאשי מתוקה! מאחלת לך המון בהצלחה ואני איתך.... ענבר.

לא כמו פעם בסרטים... הוא נעשה בהרדמה כללית קצרה, ללא כל התחושות הקשות שהיו מלוות טיפול שכזה בדור הקודם...מכירה מישהי שעברה מספר טיפולים בנזעי חשמל, והיא טוענת שזהו הטיפול היחיד שהיה לו אפקט לגביה. בהצלחה... ליאור

טיפול ראשון עבר בסדר, קצת סחרחורת עייפות וכאבי ראש סבילים. ישנתי מעשר בבוקר עד לא מזמן. מקווה שימשיך ככה ויותר מזה שיעזור. תודה לכל המגיבות

רוצה לצרוח, רוצה לברוח רוצה את חיי לשכוח, ראשי מתפוצץ הגוף רועד והלב ... נמחץ. מה עשיתי שהייתי צריכה כך לסבול?! מה עשיתי שעליי היו צריכים לעבור?! התייאשתי, נגמרתי, הרבה כאבים התייאשתי, נגמרתי ואין מי שיציל רוצה ללכת לים ללכת.... ושיבטיעו אותי ... " מה עוד אוסיף .. לאור האירועים היום... אמא היתה בעיר אני בבית... לבד, ודפיקות בדלת - "אחי" כמובן ששאל איפה אמא , ושהוא רוצה להכין קפה לערבים שעובדים אצלינו בחוץ. הסיטואציה היתה מגעילה...... מניאק בגופיה ומכנסיים קצרים, מתהלך בביתי ... ורק אני והוא נמצאים.. חזרתי לענבל הקטנה,,, פחדתי חששתי... התנערתי מהפלשבק, לא! הוא לא יכול לפגוע! הוא כבר לא יכול לנגוע! ......נרגעתי!

לדעתי עברת סוג של חוייה מתקנת. ממקום חסר הישע, התלותי והמפוחד את בקונטרול ובשליטה מלאה כאשר אתם ביחד ובעצם מבחינתו:לבד. זאת היתה הזדמנות פז עצומה לריפוי עצמי. לילה טובה ענבר יקרה.

אני מקווה שבאמת זה מה שיעזור........ אתחיל לשקר לעצמי, שלא יכול לקרות דבר כזה... או "שיהיה בסדר" או ש"אני לא אשמה" ... אולי זה יכול לעזור לי ולתהליך הריפוי....... במחשבה לאחור, מה אני משקרת את עצמי? זה יכול לעזור במשהו? והלילה? למה אני לא יכולה לשקר לעצמי בלילה? אלוהים, מה שאני עוברת שם........ ובכלל, לא נראה שאי פעם ,אני אחלים מדבר כזה ...... בכלך מצב, אני חייבת לעוף לעבודה, נדבר מאוחר יותר, יומטוב שיהיה ותודה. ענבר.

ענבר יקרה את כל כך אמיצה.... ואת לא רואה... לא מרגישה... לא יודעת שזו את... וכן אפשר אחרת... הנצחון שלך מולו....הכוח והאומץ שלך... ההתמודדות...הנגיעה באור....בתקווה מחזקת אותך אידה

חיבוק... מקווה שיעזור. שמחה בשבילך שאת מכריזה - הוא לא יכול לפגוע! הוא כבר לא יכול לנגוע! לפחות זה וזה המון !!!! תרגישי טוב

נזכרת בזה לעיתים .... נוטה "לשקר" לעצמי! ואולי כך, ארגיש יותר טוב ... וידע שהוא באמת לא יכול לעשות כלום. למרות שבכל הפעמים , זה תופס תאוצה, ואני כן חושבת שהוא יכול לעשות זאת גם היום. תודה לך צדף יקרה, בוקר טוב שיהיה ... שלך ענבר

בהמשך ליצר ההרס העצמי לאחרונה שברתי היום את הדיאטה המאוזנת בה היתי מצויה אשר נחלה הצלחה מסחררת וירדתי בהקפים להפליא....והחילותי בהתקפי בולמוס- לאכול מכל הבא ליד... כעת אני בעיצומו של חיסול מלאי חבילת השוקולד השנייה ועוד ידי נטויה..... שוקולד לא אכלתי קודם לכן במשך כשנה לערך.....מתוך חוסר עניין ומשיכה למתוק באופן עקרוני.... וכן כפעולת מנע וריסון לבל אשבור שיאים חדשים מתוך עצבים.... והנה נפילה עזה ודרמטית למתוק החצוף הזה.... שדה ניר- נטולת תועלת ותוחלת המשמינה בקצב אריק שרון....

אמנם היה היום יום קשה, אבל מחר יום חדש. אל תכנעי לתחושה של "נשברתי אז עכשיו זה כבר לא משנה" לכולם יש מעידות מדי פעם...

הוא בהחלט נחוץ וחיוני לי ברגע המשבר הקריטי והקוהרנטי בו אני שרויה.......

קורה שיש מעידונת אז מה? תמשיכי עם הדיאטה בלי הרבה ייסורי מצפון. לא קרה כלום. קורה שיש נפילות אז מה? אם תתעסקי בנפילה זה יגרום לתוצאות שליליות, יספק לך תרוץ להפסיק בדיאטה וחבל. אל תחמירי עם עצמך, תמשיכי בדיאטה עאילו לא קרה כלום. רק כך תצליחי. בהצלחהההה ובלי ייסורי מצפון.

מסכימה עם כל מה שאמרו לך כאן... הכי חשוב לא להישבר, לקבל את הנפילה ולחזור לשגרה.... בהצלחה! מחבקת ומחזקת

בתיאוריה אני האלופה!

שדה יקרה מה שלומך? מה קרה שהיית בבית חולים? ומעידה של חפיסת שוקולד עדיין לא עושה אותך משמינה בקצב .... מותר... צריך לסלוח לעצמנו....להנות מהרגע... אכלת ...נהנת... למה לקלקל עם רגשות אשם? אם כל שעה תוכלי חפיסה....זה יהיה אחרת... אבל אם זה קורה.....אז קורה... לא צריך להלכות את עצמנו על כל דבר אידה

נכנסתי להלם טוטאלי בעקבות משהו מאוד פוגע שאמא שלי אמרה לי ישבתי איזה שעתיים בחושך על הדשא באמצע הגינה לא יכולתי לזוז מהמקום קפואה, משותקת, מנותקת מהעולם החיצוני, לא קולטת כלום, לא מבינה מה קורה לי באיזשהו שלב השחטתי לעצמי לגמרי את היד עם משהו חד שהיה לי בתיק מזל שעכשיו חורף ולא רואים מתחת לשרוול ובסוף אספתי גור חתולים מהרחוב והבאתי אותו הביתה הוא ישן אצלי על הברכיים כל הזמן ולא מתכוון להתעורר כנראה ממש חסרות לו שעות שינה בעלי לא ממש מרוצה, בלשון המעטה, כי זה החתול השלישי... ואני מרגישה כאילו שמישהו הדביק אלי את החתול עם דבק מגע לא יכולה לעזוב אותו לרגע מרגישה שעכשיו הוא הדבר המשמעותי ביותר בעולם בשבילי כנראה מזדהה איתו הוא ישב כזה בודד ונטוש על הכביש ובכה אולי גם אני הרגשתי בודדה ונטושה רק שלא ידעתי לבכות

שמחה שאת בבית...ושהחתול הנטוש מצא בית חם ומשהי שתטפל בו..ומצטערת לשמוע שחתכת את עצמך למרות שאני מבינה את זה עדיין כואב לי מאוד לראות את זה אצל אחרים...אולי בכך שאת מטפלת בחתול את גם איכשהו בעקיפין מטפלת בעצמך... ואני גם מזדהה מאוד עם התחושה הקשה..עם הנפילה שבאה בעקבות מילים פוגעות..במיוחד כשהם נאמרות על ידי מישהו שאוהבים.. מאחלת לך להרגיש טוב יותר מחבקת חזק.... ד"ש לגור המתוק דמעה

את מוכיחה ביתר שאת כי יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק (אלגוריה לאדם:להעניק). כל הכבוד לך על הסולידריות שאת מגלה כלפי חתולי רחוב עזובים ונטושים והקניית הבית החם למענם. אינך בגפך. אנו כאן עוטפות אותך, מגינות ומגוננות עליך. ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((שחף)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שלא תדעי עוד צער ומכאוב...במיוחד לא מן היקרים לך והקרובים לך- מכל.

תודה לך על המילים החמות, שדה היקרה

היצור הזה התעורר סוף סוף ולא מפסיק לילל עכשיו

מוזר פתאום הוא השתתק והתחיל לגרגר

מקוה שהצלחת לישון בשלוה..... איך את עכשו? חיבוק

אם הפוגעים היו יודעים עד כמה הפגיעה משפיעה על חיינו לאורך זמן כה ארוך האם זה היה מהווה שיקול? מעצור? מה שאומר שאם נדבר, נפתח ונספר לכל העולם פחות ילדים ייפגעו כי הפוגעים יבינו שזו פגיעה לכל החיים??????????????.

לא מאמינה, שהידיעה תמנע פגיעה. אסתר היקרה, אין לי ספק שחלק לא מבוטל מהפוגעים מודעים להשלכות המעשה שלהם. וזה לא מונע מהם הפסקתו. מה אבא שפוגע מינית בבת שלו, לא יודע שזה אסור? ועוד איך יודע... אז מה.... אני בעד ענישה ללא בדל רחמנות וחמלה.

זה שהם נהנים לכפות עלינו זה כבר הופך אותם לחולים, יכול להיות שדווקא אם הם ידעו עד כמה זה משפיע עלינו ולאיזה תקופה - זה רק ימשוך אותם יותר. הם אנשים חולים, אי אפשר לדעת איך הם יגיבו.

במקרה שמדובר בהתעללות מינית מתמשכת, ססטמתית וסטייתית ולא במעידה חד פעמית(שחמורה אף היא כשלעצמה) תוך ניצול ציני ומחפיר של יחסי תלות/מרות/גילוי עריות/קטינות וכדומה עסקינן באנשים חולים- החולים בחולי הנפש. וכמו בכל חולי באם החולה אינו מודע לחולי שלו הוא לא יטפל בה ותפיסת העולם המורבידית שלו תיוותר בעינה והוא ימשיך להוות איום וסיכון ממשי לחברה. באם יש לו מודעות גבוהה ומוטיבציה הוא יטפל בה, יערוך סובלימציה ויתעל אותה לאפיקים המשרתים את החברה. אני בעד שיקום עבריני מין בעלי תודעה עצמית גבוהה ובעלי יסורי מצפון וסנקציה חמורה לאותם חולים שלא מודעים למעשיהם או מודעים אליה ונהנים מסטייתם ועלולים לחזור על פגיעתם ככלב השב אל קיאו- שוב ושוב. להלן מקבץ מצמרר ואומר דרשני של סוטי מין המוכרים לי לדאבוני, ברמה האישית, בהתייחסותם אל מושא פגיעתם: 1. אב שהתעלל בבתו מגיל 5 עד 12 לערך: היא היתה דלוקה עלי רצח. זה היה כל כך בולט. היא תמיד רצתה בקרבתי ואמרה שאני אבא חתיך וגזעי. היא נצמדה לגוף שלי כל הזמן. התנשקה איתי בכוח. סך הכל עשיתי לה טובה שהרגעתי אותה וגירית אותה מינית(בגיל 5 להזכירכם!) 2.אב שהתעלל מינית בבתו מגיל 5 עד 8: היא יצאה ממני. היא חלק ממני. מה הבעיה שאנחנו מענגים אחד את השני? זה הכי טיבעי בעולם. לא פגעתי בה. שתינו נהנינו. כשהיא בקשה שאפסיק הפסקתי. מה הביג דיל? אני אבא שלה, לא? 3. גבר שאנס בחורות רבות: כל הכייף שלי זה לגמור בתוך בחורה שצורחת שהיא לא רוצה, בוכה ומשתוללת. זה מעלה לי את האנדרנלין ואת הורמון הטסטסטרון. בשבילי זה משתווה להתרגשות של גבר שנהנה כאשר הבחורה שלו צועקת מהתרגשות, מתפתלת וגומרת. 4. אב שהתעלל מינית בבתו: לא פתחתי אותה והפכתי אותה חלילה לאשה. סך הכל התגרתי באמצעותה, התחככתי בה וגמרתי במכנסיים. זה דבר נורמלי מאד. אין לי מושג מדוע כיום בעודה בוגרת היא כל כך כועסת עלי על מה שהיה ביננו בעבר. 5. אב שהתעסק עם בתו כאשר היתה קטינה: היא אהבה אותי ועודנה אוהבת אותי היא דלוקה עלי עד היום מינית. היא מקנאה רצח כאשר אני יוצא עם בחורות כיום ומנסה לטרפד לי את כל הקשרים שלי עם בנות! 6. גבר שהתעסק שנים עם קטינות: אני מצטער אך לא היה לי אשה. אשתי היתה חולת נפש. סבלתי המון בחיים. הכי טבעי שאתעסק עם ילדות שקלות להשגה. אני גבר מושך והם נמשכות אלי מהר כמו פרפר אל האור. לי זה עורר בחילה המהולה בשאט נפש וסלידה. תיעוב, כעס על הכאוס ורצון לטלטל את אותם חולים בנפשם ולדרוש את נקמת דמן השפוך של הקטינות האומללות. מה לכן?!

אני עדיין מזועזעת מהמחשבה שאב יכול לעשות דברים כאלה לבתו במיוחד בגילאים כ"כ צעירים. אני עוד לא מסוגלת להתמודד עם התגובות שלהם...

קראתי את דברייך וכמובן הזדעזעתי... יודעת שיש כאלו אנשים (?)... אבל משהו עמוק בתוכי אומר לי שרוב האנשים לא מודעים לכך שהפגיעה היא כל כך מעבר לפיזי. אולי אם היו יודעים משהו היה משתנה בכל זאת? אולי לא אצל כולם, רק אצל חלקם - זה גם משהו לא?!

ואני בכלא משל עצמי עשוי מ(לב) זהב......שעולה לי ביוקר.......אינפלציה של מדד יוקר המחייה...... לליאור היקרה מחזיקה לך אצבעות. ומאמינה בך גיבורה שתצלחי את כל הניתוח וההליך הכרוך בו ותצאי מאוששת ומעודדת, בריאה וחסונה יותר ויותר.......

שדה ניר מותק תודה על האיחולים, ועל זה שאת חושבת עלי. מקווה שאת מרגישה טוב, ושלא תדע מכאוב גוף ונפש לעולם.

ליאור יקרה, מהו מועד הניתוח המתרגש ובא? בוודאי שחושבת עליך מתוקה ואף כמוסכם מתפללת.....ומיחלת לבריאותך האיתנה.....במהרה....

בילדותי עברתי התעללות מינית עחל ידי בן דודי , בערך בגיל 9 אני באה ממשפחה הרוסה אב נרקומן ואמא עקרת בית אני זוכרת שהיא כל הזמן הייתה אומרת לי להכנס לחדר ולשמור על האחים שלי , זה קרה בערך בגיל 12 והכל התחיל כמשחק באמא ואבא והפך ליחסים מלאים היום אני בת 30 ואני לא מצליחה להבין כיצד ילדה בת 11 שוכבת עם אח שלה בן ה10 מה דפוק אצלי ?????

צר לי כל כך לשמוע את אשר עברת בילדותך.. אני יודעת עד כמה זה לא פשוט לך! אך דעי דבר אחד- אין את אשמה כלל שפגעת באחיך בן ה10 אצלך לא דפוק כלום! את הכי נורמלית שיכולה להיות! אצל הבן דוד משהו לא נורמלי. הוא נתן לך תחושה כזו שזה כך צריך להיות מן "הרגל" כזה! וחשבת שאת עושה דבר "נכון" ... לא ידעת שזה אסור! אל נא תאשימי את עצמך, יש עלייך מספיק על הכתף.... אגב, את בטיפול? אני פה איתך את לא לבד, שתפי אותנו כשתוכלי... ובקצב שלך! ענבר

כשגודלים בתשתית בראשתית של עץ עקום...התפיסה מעוותת...דפוסי החשיבה פגומים... יסורי המצפון רדומים....ההנאלוגיה משובשת......ומושגי האהבה הסולידרית מורבידים. לדעתי עליך לגשת לטיפול יסודי ומעמיק ולחפור ולנבור בילדות העשוקה שלך והפתולוגית. על מנת שתהליך הקבלה העצמית, ההבנה, המודעות והתובנה למה שארע יגבר בך ויהא מאחורייך לא כצל מאפיל מהלך. אנו כאן למענך.

ברוכה באה ל כאשר אנו גדלים בבית חסר גבולות.....אבא משתמש בסמים....בן דוד פוגע... אין מי שמפקח מכוון , תומך...אומר שמה שקרה הוא לא בסדר.... כל המושגים לגבי מין מתעוותים.... למרבה הצער יש התנסות בגיל מוקדם יותר....ואין גבולות, אין מותר ואסור...הכל פרוץ... אני יודעת שהמחשבה וההרגשה היא קשה , אבל את לא היחידה שהמושגים והגבולות התבלבלו אצלה .... אני יודעת כמה קשה ולכן חושבת שחשוב שתפני לעזרה מקצועית...תטפלי בעצמך, בילדה הפגועה...בכל הזכרונות הקשים שעולים ומצפים. מוזמנת להשאר אתנו כאן בשבילך אידה

מאחלת לכולנו שיהיה יום חמים ונעים עם כמה שיותר חוויות טובות ומחזקות עם הרבה כוחות עם חיוך בלי התרסקויות פשוט יום טוב שחף

מקווה שנוכל להחזיק את הראש מעל המים! לא לטבוע! לא כיף להיות למטה- בקרקעית ! מאחלת לך בכל ליבי, שגם לך יעבור יום טוב וחמים! ואם קורה משהו- דברי אלינו ... המשך יומטוב אוהבת ענבר

תודה ולו יהי.......

לאחל בוקר טוב.. אז אני מאחלת לכולם ערב נעים ורגוע שיוביל ללילה שליו ורצוף... http://pics.sendit.co.il/upservc/b1fc1d7d2d.jpg ותודה גם ממני לשחף המקסימה

געגוע ישן שלא מרפה..לא נותן מנוח...געגוע ליד מלטפת...לחיבוק עוטף..געגוע לחום..לכוס שוקו חם וסיפור לפני השינה..לנשיקה רכה על המצח...לאמא....ועדיין לא ממש ברור לי איך אפשר להתגעגע למשהו שלא היה אף פעם?? מקוה לישון קצת.... ליל מנוחה לכן שולחת קצת אבק כוכבים...אבק פיות שיעזור לישון http://austshane.tripod.com/fairy78.gif דמעה

מקווה שתשני ואפילו תחלמי משהו נעים

ומה איתך? יש סיכוי שתשני ותחלמי משהו נעים גם? חיבוק דמעה

מקווה שתשני ואפילו תחלמי משהו נעים

כל השירים שנולדים מתוך ייאוש מצאו דרכם אל תוך ביתי הלילה וכל המנגינות שנשארו תמיד בחוץ גדעו אושרי, טיפסו, עלו למעלה זה לא נותן מנוח האם יהיה בי כוח? אין לי דבר, אין לי אין לי דבר מלבד אהבתנו ואם אמצא הדרך האם יהיה בה ערך? יש רק אותי, יש רק אותי וזה מעט מעט משנינו...

מצטערת לשמוע שכל כך קשה...מקוה שאת ישנה.. מחבקת דמעה

זה הכי טבעי בעולם! וחרף העובדה שאמא שלי אשה הכי דאגנית ומגוננת מודל של אשה פולניה ומסורה, אכפתית סולידרית, פילנטרופית בנשמתה וצדיקה אמית- מורמת מעם. גם לי חסר החיבוק של אמא שבשל היותה יתומה מגיל צעיר לא נהגה לחבק ולנשק ולגלות לנו גילויי חיבה פיזיים. זה טבעי, נורמטיבי ומקובל. קבלי חיבוק מלב אל לב........שיחמם לך את צרי הלב (((((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

נמאס לי לא להרגיש כלום בגללך... ואין לי רגשות כבר חוץ מכעס...... אדישות וכעס.... מה גרם לך....לעשות לי כזה דבר מה חשבת שאני לא יזכור? שזה לא ירדוף אותי? ופאקינג אף אחד לא יודע ולא באמת מבין למה אני כזאת. ואני מאשימה אותך ורק אותך....

מאוד מזדהה עם מה שכתבת...מקוה שתשאיר איתנו דמעה

בליל של רגשות מעורבים ומסואבים המוכרים עד כאב...... את מוזמנת להשאר- לפרוק ולהתפרק. כאן למענך. שדה ניר.......

ררע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע ליע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לירע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לירע לרע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע ליי ררע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע ליע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לירע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לירע לרע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע ליי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי

הי גל! קרה משהו? יש משהו שיכול לעזור לך להרגיש טיפה יותר טוב? חיבוק

אני איתך.. דמעה

מנסה להרים את עצמי.. מצליחה.. שוקעת! מנסה שוב.... קצת מצליחה ... ושוב שוקעת! נמאס להגיד שכואב, נמאס להגיד... רוצה לחיות חיים נורמליים... שמחים יותר... את החיים האלה אני אוהבת, רק אותם.. ולמה הכל עולה ומציף? למה כל הפלשבקים עוצרים אותי? ניתוק מוחלט! עד שאני חוזרת לעצמי- ורואה שאני כאן.. בהווה! רע להיות שם-בעבר... רע לראות תמונות רע לשמוע קולות רע להרגיש נגיעות רע... כותבת, אולי זה יעזור ויקל במידת מה?! מקווה...

העיקר שאת מנסה... וגם מצליחה לפרקי זמן מסוימים זה הכי חשוב! עם הזמן יהיה יותר טוב אני מאמינה בזה!!! צריך רק הרבה סבלנות ותקווה שחף

מסכימה עם כל מילה ששחף כתבה.... לא מצאתי שיש לנו דרך אחרת אלא להמשיך ולנסות בדיוק כמו שאת עושה. עוד משהו שיכול לעזור הוא להתחיל לזכור את הרגעים הטובים יותר ולאפשר להם יותר ויותר מקום בחיים שלנו ויותר ויותר השפעה... כך, לאט לאט הטוב יגדיל את השפעתו ויהי לנו יותר קל. בהצלחה! לכולנו!

אבל מצבי נעשה יותר גרוע, אחרי שכתבתי את ההודעה, נכנסתי למיטה ונרדמתי עד לא מזמן (כן, לילה לבן מצפה לי) אולי טריגר- בינתיים רע ... נאבק עם עצמי "לפגוע או לא לפגוע" רק זה מה שעזר לי בפעמים האחרות, כואב לי להלב, הוא כואבבבבבבבבבבבב .... התייאשתי! לא רוצה להמשיך כלום! לבד לי כל כך ! לא אוהבת את הלב הזה ! לא אוהבת! אני חושבת שהשתגעתי