פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

בוקר טוב לכולכן....מאחלת שיהיה יום רגוע וקל כמה שאפשר...שנצליח לראות גם את הכוחות שיש בנו ולא רק את החולשות..שנצליח לראות היום גם אור ולא רק צלליות..שנזכה להבה..לחיבוק.... אוהבת דמעה

בוקר טוב לכולם יום של שמש ואור יום ללא עננים בוקר נפלא של אנרגיות חיוביות... לא לוותר לבחור משימה אחת למען עצמכן.... שתעשה לכן טוב יום שלישי פעמיים כי טוב אידה

http://www.angliacampus.com/public/feat/books/9912/hug.jpg דמעה

בוקר טוב שחף יקרה מה שלומך? http://www.alcander.net/art/pegasus.jpg דמעה

שלומי טוב בנתיים בבוקר למדתי יש עוד הרבה משימות שתיכננתי לבצע היום מקווה שאצליח לעמוד בכולן ומה שלומך היום, דמעה? תודה על התמונה הנפלאה נראה קצת מפחיד לרחף בכזה גובה בין העננים - משם הנפילה תהיה בטוח כואבת ביותר אם לא קטלנית...

היי שחף היה לי בוקר ממש נחמד..ביקרתי חברה והיה טוב אבל עכשיו כשאני בבית שוב קשה לי...מזדהה לגמרי עם מה שאת כותבת לגבי הנפילה מגובה רב... דמעה

אני מנסה לכתוב לך בשעה הזאת של הבוקר שהתעוררתי שטופת זיעה ורצון להקיא אותך רצון לפגוע בעצמי כי אתה חרוט על גופי,הריח שלך,הנשימות הכבדות שלך,הנשיפות באוזן המגע הצמוד,של גןף גדול,וגוף של ילדה,השימוש בגלידה למטרה שלך,עצם המחשבה המבחילה,החיוך,הרגשת הביטחון המזויפת שאבא כאן שבאת אליי לתוך השינה שלי, המבט המטורף שהכנסת לי מכות בלי להבחין אם אני קיימת,אם המכות וההשפלה כואבות לי,פרקת את כל הכעסים והמירמור שלך עלי, החוסר אונים והפחד שגרמת לי להרגיש כלפייך,אבא שאמורה להיות מילה מחבקת עוטפת אוהבת מכבדת,הפכה להיות מילה מאיימת עבורי,מילה שמקפיאה אותי, ניצלת את התמימות שלי,השתמשת בי כמו חפץ לסיפוק הצרכים שלך,אף פעם לא עצרת לרגע וחשבת מה אתה עושה,אף פעם לא חשבת אייך אתה משחית את נפשה של הבת שלך זאת שהולדת ילדה ממך, אני לא מצליחה להמשיך כי הכל סוער וכואב לי אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

הכל סוער בי,דברים עולים ומכים בזעם בכאב,הגוף צועק,דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

למציאות שהכל מרגיש מפורק לחלקים

גל יקרה אני כל כך מבינה את סערת הרגשות הזהא שאת מתארת....תנסי לאחז במה שיש לך עכשיו..במה שהצלחת לבנות למרות אבא....תנסי לזכור שאת כבא לא אותה ילדה קטנה וחסרת אונים של אז..היום את עומדת על שתי רגלייך...עובדת...מפרנסת את עצמך..מחזיקה מעמד וזה המון המון.... אני גאה בך על מלחמת ההישרדות העקשנית שאת מנהלת אני איתך דמעה

כל כך רוצה לישון רצוף לישון- ולא להתעורר כל שעה. מאיזה רעש, או מתחושת נגיעה............ לישון! זה מה שאני רוצה! יגיע מתישהו המושג הזה "שינה רצופה"? בלי פחדים, בלי סיוטים, ובלי להרגיש אוף, רע ועצוב... רוצה לישון!

ענברי מזדהה מאוד עם התסכול של חוסר שינה רצופה....מקוה שבכל זאת הצלחת קצת לישון...מאמינה בך ובכוחות שלך ויודעת שעוד יגיע יום ותשני כמו שצריך דמעה

הלילות האלה באמת נמאסו ....... כמה אפשר? הצלחתי ממש קצת, ועכשיו אני כמו זומבי... אבל כך זה כל יום כמעט... לא טוב לי..

רק שנשברת ולבד לי מידי והכל בלאגן ונגמר לי הכוח... :-(

פה איתך... את לא לבד.. דברי אלינו - אל תשארי עם הכל לבד... מחבקת

גם אני איתך.... וגם לי אין מילים....

אני איתך. כואב לי לקרוא מה שכתבת ........ והתחושה מוכרת...... תיהי חזקה.. ):

לו רק ידעתי איך לאסוף אותך...איך לגרום לך להרגיש פחות לבד..יותר מוגנת..יותר עטופה... את לא לבד.... דמעה

נשמה! את לא לבד! אני יודעת שזאת תקופה מאוד קשה ומבלבלת את צריכה לדעת/לנסות לקחת את היד שמושטת לעברך. את לא תעברי את זה לבד,אני אהיה שם כמה שאוכל,כמה שתתני לי להיות. נשיקות

אני במצולות הכאב שלי... לכולן כואב, כל אחת בהתרסקות שלה... איפה האנרגיות שלי? קוראת כאן דברים קשים, והלב נחמץ, שאין לי את הכוחות לעודד... לנחם במילה טובה... אני עכשיו במקום שאין לי לתת...סליחה.

הלוואי ותעברי את הניתוח בשלום. אף אני בצניחה רבתית......אלמותית...... לילה טוב לכולכן.

תרגישו טוב! שלכן ענבר

גם מתוך הכאב והפחד שלך את עדיין מרגישה רע עם זה את לא מסוגלת עכשיו לתת..איזו נשמה ענקית יש לך!! יקרה אני יודעת שהכל יהיה בסדר...את תראי. אני מאוד מאוד מבינה את החששות שלך אבל מכירה גם את הכוחות שלך...אל תשכחי בבקשה שאת לא לבד..היד לי מושטת אליך מתי שרק תרצי להעזר בי..... מה שלום הילדים המקסימים שלך? מחבקת חזק דמעה

הילדה כאן ולא כאן לילדה אין שקט נפשי לילדה יש גוף וראש מחובר לו, אך הראש - מרחף לו במחוזות אחרים הילדה היום שקועה בעבר. כי הילדה העיזה לנגוע שם הילדה דיברה על ה-שם הזה, שם.. אתם יודעים איפה לילדה הגוף לא נותן מנוחה רועד ורועד ללא הפסקה והלב- מתכווץ - נמחץ וכואב אין אוויר ואפילו לא טיפה המילים לא יכלו לשתיקה האדירה הן פשוט נאלמו ונטמעו באווירה. ועל מה המילים? ועל מה השתיקה? כשאין יותר מילים שישברו את המחשבות כשאין יותר מילים שייפו את המציאות כשאין את המגע שיחמם ויגן על גופי מפני הרחות השורטות מרגישה כתינוק ביום היוולדו אבל עם המון מועקה ויאוש מרגישה עירומה ופגיעה לפעמים אפילו נעלמת לי האישיות כשאינני רואה את דמותי בשם עין או מראה לפעמים אני שוכחת... וכשאפילו בים הרוחות מטשטשות את הבעבועות לפעמים אני שוכחת- שאני צריכה לחיות... מתהלכת כמו שיכורה- כמו זובמי מבולבלת, חושבת, מה? למה? כמה? איך? מתי? תצבטו אותי, חזק! חזק! תגידו לי שאני חולמת! בבקשה! בבקשההההההההההה! ! ! ! ! נפילה הילדה לא כאן היא שם! ..מבצבצת הדמעה- הדמעה שלא יצאה!

ענבר יקרה מה צריכה הילדה? מה יכול לעזור לה? מה יכול להרגיע? לתת לה שלוה....ולו לזמן.... שהגוף לא ירעד.... שתנוח....תרדם ותחלום חלום מתוק...על שמש ים שמיים... אני שולחת מכאן חיבוק מרגיע...מחזק אידהי

זקוקה למנוחה... הילדה- צעירה אומנם כל חיה לפניה... אבל לילדה יש הרבה על הכתף הילדה צריכה מנוחה במקום שבו כולם אומרים שיש טוב. זה מה שיכול לעזור, זה יתן את השלווה, את המנוחה לחלום חלום מתוק? וואווו...מתפללת לזה המון השינה ממני והלאה... מזמן לא ראיתי שינה טובה רע עצוב

"אנ'לא בורח פשוט כואב לי לסלוח מסתבר שאני לא בוחר מה לשכוח רק ללכת מכאן למתוח עוד יום לנעול את הזמן אני מנסה לנשום ואיך אתם בסוף תבכו" "בתוך הקירות הלבנים בחדר הזה היא חולמת על שמיים אולי היום הדם יפסיק לזרום והיא תעוף מכאן לאן שרק תרצה... לאן שרק תרצה!!!"

אביב יקר/ה ברוך/כה הבאה... מוזמנת להיות איתנו לשתף...להיות חלק... כאן בשבילך אידה

"בתוכה מתגלגלים החיים האבודים היא בוכה והדמעות הן נופלות ונשברות נגעה בשמיים לא יכלה לצאת מזה פתחה כנפיים כשקפצה מגובה מגדל המים..."

אני זקוקה ליעוץ באופן נואש , ולכמה שיותר עצות , בגילאי 9 עד 11 עברתי התעללות מינית שהדחקתי וכמעט איני זוכרת דבר , עברתי תקיפה נוספת בגיל 16 ושוב בגיל 21 , כיום אני בת 24 , מגע מבחינתי היה תמיד דבר איום ומעולם לא הגעתי למגע מיני מרצון זה תמיד היה בכוח בשלושת התקיפות שכתבתי עכשיו , אפילו עם חבר במשך שנתיים לא היה מגע פיזי , עכשיו הגיע מישהו שלקח לו למטרה ללמד אותי שמגע זה לא רע ,הוא עושה זאת בשלבים התחלנו בלהחזיק יד אבל אתמול כבר מצאתי את עצמי בלי חולצה { יש לציין לא בכח} , הקשר בינינו איננו ריגשי כלל להפך , הוא ביקש שלא אתאהב בו שמבחינתי דווקא מעולה , אבל אני פוחדת להתקדם יותר המטרה שלו היא שנגיע למגע מיני מלא , מצד אחד אני רוצה אך מצד שני חוששת , אני גם נלחמת בזכרונות שעולים בזמן שאני איתו , מה לעשות ? איך ?זה נראה לכם דבר נכון לעבור כמעין "חוויה" מתקנת? , הייתי גם שמחה לשמוע מכם על הפעם הראשונה ששכבתם עם מישהו אחרי התקיפה , זה אפשרי בכלל ? אני מבולבלת ואני מצטערת אם השאלות שלי ישירות מידי .

היי אני מצטערת לשמוע על מה שעברת ועל כל ההשלכות והקשיים... אני מאמינה שכוונתו של הבחור טובה ואולי הדרך שלו נכונה מבחינת ההדרגתיות, אבל בכל מקרה לא נראה לי שאפשר וכדאי לעבור את זה לבד, האם את בטיפול? אני חושבת שכדאי להיות בטיפול פסיכולוגי ולהחליט שם אם זה מתאים לך או לא.. מעבר לזה יש טיפולים מיניים עם מה שנקרא "סרוגייט" שמאמן עם המגע, אבל גם שם זה כל הזמן בהדרכה צמודה של הבחור המלווה וטיפול צמוד של המטופלת... מקווה שעזרתי קצת תרגישי טוב מותשת

מבולבלת יקרה ראשית ברוכה הבאה...מוזמנת להיות חלק לשתף להתייעץ לקבל תמיכה... בעיקר להיות פחות לבד... צר לי לשמוע על החויות הקשות שעברת....וכפי שאמרת הדברים מלווים גם עכשיו ולא מרפים... אני מניחה שאם את שואלת סימן שאת לא בטוחה אם זה נכון לאן שאת הולכת.... כנראה שמשהו לא מרגיש לך נוח... אני בהחלט חושבת שיש מקום לשתף את בין זוגך...שכן יש לך רגשות כלפיו...שיעזור ויתמוך ולא יהיה מצב שפתאום תמצאי עצמך בלי חולצה... אלא הכל יהיה מתואם איתך... כמו מותשת אני חושבת שכדאי שתיהיה בטיפול...ועם הזמן כשתיהיה מוכנה לכך...תבנה מערכת יחסים נכונה לך...שלאט לאט תתגברי על הקושי והדברים יראו אחרת לגמרי...כשהכל מול הטיפול. מחזקת אותך אידה

ממש לא מתפלאה על הבלבול.... זה עוד אחד מהדברים שאנחנו רוצות אבל פוחדות. אין לי בעיה לספר לך איך היה אצלי אבל אני לא חושבת שזה יעזור. למדתי שאצל כל אחת זה מתבטא אחרת. אני מרגישה מדברייך את הבלבול הזה של רוצה ולא רוצה בו זמנית. אם לבן זוגך באמת יש את הסבלנות והרצון לעזור לך, ואת לא ממש מצליחה לדעת מה באמת את רוצה בכל שלב אולי כדאי לבקש ממנו לעצור ולשאול ולבדוק איתך שוב ושוב. אולי אם הוא ישאל יהיה לך יותר קל וברור מה התשובות שלך ואם הדרך נכונה לך. ומצטרפת למה שכבר אמרו לך: אין מנוס מטיפול מקצועי.... בהצלחה!

שלום מבולבלת, קראתי את ההודעה שלך והיה לי מאוד קל להזדהות. אמנם אני עברתי תקיפה פעם אחת, אבל זה היה בגיל 17 כך שלא נוצרו לי חוויות או זכרונות נעימים ממגע מיני. אני זוכרת את החששות למרות הרצון לנסות. גם לי היה חבר שהפך את זה למטרה לעזור לי להתגבר, בהתחלה היה לי מאוד קשה, סבלתי מהרבה פלשבקים ובסוף מה שעזר יותר זה שהוא לא יזם כלום - הוא נתן לי לקדם את הדברים בדרך שלי ובזמן שלי. הוא מעולם לא לחץ עלי, אבל ברגע שהוא נתן לי ליזום, הרגשתי יותר בשליטה על מה שקורה ולא קרה שפתאום מצאתי את עצמי במצב שלא הבנתי איך הגעתי אליו... מקווה שתצליחי להגיע לזה בסוף. בהצלחה!

הגבר היחיד שבאמת היה איכפת לו שאצליח ליהנות ולהירגע ממין, שהיתה לו המון רגישות נושא, סבלנות אלי ולקצב שלי, היה האיש שהתחתנתי איתו.... אנחנו נשואים כבר יותר משלושים שנה. בהצלחה לכולן....

מתנתקת..מתרחקת..אטומה בתוך עצמי..לא רואה אף אחד..לא שומעת אף אחד...מרוחקת...לא מעוניינת בכלום..לא רוצה כלום....נאלמת..נעלמת...כמו רוח שהייתה ולפתע מתפוגגת ושוכחים כל כך מהר את קיומה... דמעה

דמעה יקרה מה שלומך? מדוע מתרחקת? משהו קרה? כאן תמיד איתך אידה

אידה הקרבה לאנשים מכאיבה לי...להתקרב ושוב להתרחק..ואז להתגעגע..וכבר אין לי כוחות להמשיך במלחמת הקיום הזאת..ולדבר לא ממש עוזר רק מציף עוד יותר את הכאב...לא מרגישה מסוגלת כבר לכלום דמעה

הי יקרה! שולחת לך חיבוק גדול וחם. אם הייתי יודעת.....הייתי באה אלייך אחורי הטיפול (בת"א)....

ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות בפינה חשוכה אומד את הגבול ושוב אני נפגש עם רגע של בדידות ואיך אני נזרק חזק בין הקירות נופל לתוך עצמי כבר לא יכול לראות האור הופך שחור הכל פה השתנה נמאס לי לצעוק לאוזניים אטומות שוב אני לא יכול לראות לא יכול לראות

חשבתי שאני אצליח להיות גיבורה לדבר עם אבא ולהיות מנותקת,חשבתי שהצלחתי לשים ביני לבינו קיר,חומות,מה שאני רוצה עכשיו לעשות כי כואב זה לחתוך את העור שלי לחתוך כדי להרגיש שאני קיימת,לחתוך כדי להעניש את עצמי שהייתי שלו.

נשמע בלתי אפשרי

גל יקרה מה שלומך? משהו מסוים? שרצית לא להרגיש? חוץ מכל מה....שאת לא רוצה.... היה משהו? כאן בשבילך אידה

כ"כ עייפה כבר מכל הלילות האלה... :-(

המועקה הזו והבכי שעומד כמו גוש בגרון ולא יוצא משם יש לעי בחילה נגמר לי הכוח :-( סלךיחה שאני שוב פעם מתפרצת לא יודעת מה לעשות עם עצמי בלילות האלה :-(

http://pics.sendit.co.il/upservc/a9726f63ee.jpg

מותשת יקרה אין מה לבקש סליחה...ושוב את לא מתפרצת... אנחנו כאן... אך עבר הלילה? הצלחת קצת לישון? מחזקת אותך אידה

אני כ"כ עייפה מהחרדות האלה, מהתיבת פנדורה הזו, מהכל.. :-( הצלחתי לישון במפוצל כל פעם חצי שעה- שעה קמתי למחשב וחזרתי למיטה כל הלילה איכשהו המחשב מצליח להרגיע אותי קצת ולעייף אותי חזרה תודה אידה....

לילה טוב ליל מנוחה... מקווה שכולן במיטות....מתחילות להרדם.... נכנסות לתוך עולם שליו של פיות טובות.... שמשקות בחלומות מתוקים... לילה טוב אידה

לילה טוב וחלומות מתוקים ...

לילה טוב וחלומות מתוקים ...

הלוואי יהיה בי כוח עוד מעט לא להישבר כאן למולך הלוואי יהיה בי כוח לא ליפול על ברכי מכובד… הלוואי יהיו עוורות עיני כל זמן שתישאר שלא אראה את פניך שלא אושיט את ידי ל… עוד מעט אנשום לאט אפצע את ידי עד ישותקו לא יתקרבו אל גופך המוכר השנוא שאפי לא ישאף את הריח אלוהים את הריח שלא ארד על ברכי שתעלם הלוואי יהיה בי כוח עוד מעט לא להישבר כאן למולך הלוואי אהיה חזקה עד שתעזוב זאת תהיה נקמתי היחידה אפצע את ידי עד ישותקו לא יתקרבו אל גופך המוכר השנוא שאפי לא ישאף את הריח אלוהים את הריח שלא ארד על ברכי שתעלם

כמה פעמים אצטרך להסתובב ולגלות שאני בכלל לא מתקרבת לסיבוב האחרון אז תן לי רק סימן קטן לנווט לי דרך בה ללכת אני לא מבטיחה הרבה אבל רוצה רק לנסות אז תן לי עוד סיבה ללכת תן לי עוד סיבה לינשום תן לי רק אותך, תן לי מנוחה להיות איתך כל היום כמה פעמים אני עוד אסתכל סביב ואגלה שזה לא המקום אותו זכרתי בחלום הכל סביב היה שונה הכל היה עטוף בסרט אני לא מתקדמת אני כאן צועדת במקום אז תן לי עוד סיבה ללכת תן לי עוד סיבה לינשום תן לי רק אותך, תן לי מנוחה להיות איתך כל היום כמה פעמים עוד אצטרך ליפול לפני שאתקדם שוב ולפעמים נמאס לי כבר להסתובב סתם סביב עצמי רוצה כיוון ברור להסתפק במה שיש לי רוצה כל כך רחוק אבל בינתיים פה רק לבדי אז תן לי עוד סיבה ללכת תן לי עוד סיבה לינשום תן לי רק אותך, תן לי מנוחה להיות איתך כל היום

כמו נוצה ברוח הפראית הוא לא ימצא אותך במקום שהיית לפעמים עולה בי הד קולך והוא חוזר אלי והוא בא והולך לפעמים את יודעת רק הבכי מזמן לזמן בא מתוך געגוע ישן כמו נוצה נלקחת עם הרוח מחלון פתוח לרווחה ורק ביקשת לנוח הוא לא ידע הוא לא שמע אותך בוכה כאילו לא נרגע קול צחוקך המשוגע לפעמים את יודעת רק הבכי מזמן לזמן בא מתוך געגוע אל מול עיני היית נוצה ברוח

נואשת יקרה אין לי ספק שיש בך את הכוח... תני לו מקום... הרגישי אותו... הוא קיים...רק לא מורגש... איתך... מחזקת אידה

רק לפני כמה דקות חזרתי הביתה למדתי עם חברה שלי אצלה בבית והנסיעה חזרה לקחה שעתיים הנסיעה הזאת הייתה כל כך קשה בהתחלה התחלתי להרגיש בחילה אחר כך הצטרפה לזה גם תחושת מחנק לא היה לי אוויר וגם ככה היה לי היום מאוד קשה רגשית הרגשתי כמו ילדה קטנה ואבודה ועוד העייפות וכל התחושות האלה הרגשתי שאני על סף בכי אבל אפילו הבכי לא רצה לצאת נשאר נתקוע איפשהו בגרון ועכשיו אני כל כך חסרת כוחות המחשבה שמחר צריכה לקום ב-6 וללכת לעבודה כמעט מפחידה

שחף יקרה תני לעצמך מנוח.... יש עם מי לדבר עכשיו?, שתיה חמה? מרגיעה? מוסיקה מרגיעה.... מחשב... נסי לא לחשוב לשקוע אט אט לתוך עולם של חלומות טובים... ומחר יום חדש...שמש.... מקווה ומאחלת סומכת עלייך אידה

עייפה מדי בשביל לדבר אבל כאן בפורום זה מקום המפלט שלי לכתוב כאן ולהיות עם שאר הבנות זה מרגיע עוד כמה דקות אצלול למיטה במקרה הטוב לשינה נטולת חלומות במקרה הפחות טוב לתוך הסיוטים התמידיים שלי

נכשלתי ניצחתי נשברתי התפרקתי נאבדתי מלא מילים מתרוצצות בראש והכל מאבד משמעות עוד כמה שבועות ספורים משתחררת מהאישפוז אני אוכלת ואפילו לא צימצמתי בבית הדפוסים לא השתנו החשיבה לא השתנתה לשניה אבל אני אוכלת כמו רובוט שתיכנתו אותו לאכול אוכלת ולא מרגישה מה אכלתי אוכלת ונחנקת ובוכה בלב אוכלת משמינה ומחייכת אוכלת הפסדתי למחלה ניצחתי תמחלה אני לא יודעת לא ניצחתי כלום ניצחתי תאוכל לא נותנת לו להשפיע עלי גם במצבים רגשים אז אוכלת גם כשרע מאוד גם כשיש התקפים גם כשבוכה גם כשהחום קודח אוכלת ומתה מכל ביס שנכנס... נכשלתי אני לא יודעת להיות בריאה אני לא יודעת אם אחלים והמחשבות יעלמו והפחד ירגע נכשלתי חוזרת למקום של הפגיעה ניצחתי ביקשתי עזרה מהמשפחה עוזבת תדירה לתקופה בלתי ידועה חוזרת לבית של ההורים אני כישלון חשבתי מה מאבדת בכל מקום שאהיה בו אחרי האישפוז והבית זה הרע במיעוטו שם יש רק פגיעה אבל לפחות אני אוכל ולא אצום... אני מפחדת כבר חצי שנה שאני באישפוזים וזה מפחיד לראות עולם הייתי בשבת בבית יצאתי עם חברים שמחקתי מהחיים שלי פתאום הכל חוזר החברים השאלות הפחדים החדר שהביא איתו את כל הסיוטים שחרוטים על הקירות על המיטה על הלב התקפי חרדה מהרגע שנכנסתי חזרה למחלקה.. מידת בגדים שעלתה פתאום המידה היא כבר לא של חנות בגדי ילדים ושוב עוברת ברחוב וכולם מסתכלים שורקים מעירים מתחילים רומזים אפילו כאן באישפוז הבן היחיד שנמצא, שחיי איתי יום יום העיר הערה שאני חושנית שוב חזרו סממני נשיות שניסיתי להעלים שוב ההוכחה שהרזון מרחיק הכל בלאגן אני לא יודעת כלום רק שאין לי אויר ותכף חוזרת לבחוץ ואני לא יודעת להתמודד רק יודעת שכואב לי בפנים ואני מתפרקת ונבנית ויודעת שמשהו בי רוצה להפסיק תמאבק באוכל ולהיכנע לחולי ומשהו בי לא מאפשר נפילות כי אני רוצה לנצח אני לא יודעת כלום

שלום יקירה, את נשמעת ילדה פגועה שעברה כה הרבה, כה כואב אני כאן בשבילך, להשיב, לענות, לעשות כמיטב יכולתי

ילדונת יקרה נצחון כשלון הכל עניין של הגדרה.... ואת מרגישה..מה? שלא השגת כלום? האישפוז היה לשוא? זה סממן חיצוני? מכאן אולי אפשר לטפל בשאר הנושאים הקשים... מה יכול לעזור..לא להרגיש כישלון? מה יכול לעזור להרגיש את הכוחות שבך? היכולות... הנצחון... איתך אידה לא להרגיש כל כך לבד?

ילדונת יקרה - באמת מאוד יקרה, גם אם מרחוק אני מרגישה כל כך הרבה בילבול וכאב ופחד בתוך מה שאת כותבת רגשות כל כך קשים הלוואי והייתי יכולה להקל עלייך לפחות במשהו קטן אבל אני לא יודעת איך יכולה רק לשלוח חיבוק (((((((((((((((((((((((((ילדונת)))))))))))))))))))))))))))) ולקוות יחד איתך שיבוא יום ויהיה קצת פחות קשה אוהבת ומתגעגעת שחף

מה עושים כשכבר למעלה משבועיים המועקה לא מרפה? תחושת המחנק בגרון לא עוזבת, תחושה שיש מין גוש בגרון שגם הרוק בקושי עובר דרכו?

היי צדף. האמת, שאין לי כל כך תשובות לשאלותייך... פשוט מתוך הזדהות עמוקה איתך... גם אני שואלת את זה ... אבל... אולי, אם תצליחי לבכות, זה יכול לשחרר במידת מה את הכאב... זה עוזר. כשהייתי מצליחה לבכות- זה עזר לי. היום- הדמעות נבלעות.... דברי איתי אני כאן !

צדף יקרה מה עשית לשחרור המועקה? האם נשית לדבר? אדם קרוב? האם עשית משהו למען עצמך שיכול לעצור? לשחרר? אל תשארי עם הדברים לבד... אנחנו כאן אידה

שוב תודה לכולכן על הדאגה. בילינו היום 5 שעות בחר"פ אבל עשיתי זאת: רצתי, התרוצצתי, צלצלתי, שאלתי ולא הרפיתי עד שראה את החיילת רופא עור ונתן לה 7 (שבעה!) גימלים (היא מאושרת ואני רגועה). מוכרחה לספר לכן שאכן האמונה עוזרת: ממש דמיינתי איך אנחנו נכנסות ביחד והיא נשענת עלי והש"ג נותן לי להיכנס, ואני מצליחה גם להיכנס איתה לרופא וגם שרופא עור יראה אותה. הייתן מאמינות? נתנו לי להיכנס עם המכונית פנימה!!! (את זה לא דמיינתי - לא הלכתי כל כך רחוק....) עוד אמש בני, שהיה חובש בצבא, אמר לי: אמא לא יתנו לך רופא עור רק עם הפניה מהבסיס. ואני המשכתי עם האמונה שלי ועם הכוח הזה הלא ברור שהאמהות נותנת לכולנו (האמהות בינינו יודעות על מה אני מדברת) וזה הצליח. מה שחשוב לי הוא לחזק את עצמי, להאמין ולדבוק חזק במטרה גם עבור עצמי בכל תחומי חיי הטעונים שיפור....יופי שהצלחתי במה שקשור לבתי אני רוצה את זה גם עבור עצמי. מקוה שגם אתן - כולנו - באמת נצליח להאמין שדברים טובים יכולים לקרות לנו ונדבוק באמונה זו. כי מגיע לנו טוב כל הטוב שבעולם אנחנו בסדר אנחנו ראויות וחשובות והכי חשוב: אנחנו לללללללללללאאאאאאאאאאאא אשמות!!!!!!!!!!!!!!

כל הכבוד.... הילדה בבית, האמא שמחה ומאושרת כל שנותר לי לאחל לקטנה במדים רפואה שלימה! ומסרי לה את געגועיי... ודישדוש משכונת מגוריי (היא כבר תבין למה הכוונה :-) )

בשם המחבר.. משום מה חשבתי שזהו הנושא! בכל מצב, זו אני כתבתי ..

מאד מאד משמח לשמוע! כל הכבוד על הכוחות, האמונה והדבקות במטרה את ממש אישה חזקה :-)

אסתר יקרה כל הכבוד לך... על הדמיון...הכוח...והרצון שהבילו אותך..... אמא לביאה....!!!!!! לשמור להגן ולטפל בביתך... את וביתך...צריכות להיות גאות....את בעצמך....והיא בך... ואולי את לא יודעת... ואולי את בטוחה... אבל את עושה זאת עבורך עצמך.... אל תקחי זאת כמובן מאליו.... צריך לראות את הכוח המניע... ולא! לא את ............. ולא האחרות כאן........ לא אשמות!!!!!!!! אידה

אני כל כך שמחה בשבילך ובשביל הבת שלי!!! את גדולה!!!!! כל הכבוד!!! וחוץ מזה המילים שלך תמיד עושות לי כל טוב... תודה שחף

אוטוטו...הרכבת יצאה לדרך, לא מרבה להגיב, עמוס כאן מידי גם בלי הצרות שלי... עכשיו כל הבדיקות המקדימות, והמבטים של האנשים...והפחד מהנפילה הכלכלית שתבוא בקרוב...וחברות שלא ממש מכירות אותי, ומשכנעות אותי להשלים עם ההורים שלי, "כי את צריכה אמא לידך עכשיו" ואם היו יודעים כמה צער וכאב, אוצר בתוכו משפט שכזה.... לא רוצה להישמע כמו סבתא יכנע... יהיה בסדר, בסוף הכל יסתדר, חייב להסתדר...אני מרגיעה את עצמי? או מרמה את עצמי? ליאור בסקלרוזה נפשית...(בהשאלה) ומה שלומכן אתן בנות?

אני נוטה להאמין שיהיה בסדר... גם אני קצת מהססת לאמר זאת, אבל אני רואה את התקווה באופק. נכון, יש נפילות חזקות, נפילות שלא ממש מצליחים לקום מהם, אז הכל נראה שחור ומגעיל-ורואים את הסוף. טוב שאת אומרת זאת לעצמך, טוב שיש בך את האמונה שהכל יסתדר, הכל תלוי בנו... וקמנו מנפילות הרבה יותר חזקות ... מה אמר שהפעם לא נצליח?! (ואת לא מרמה את עצמך) ובקשר להורים, עשי מה שליבך מרגיש, עשי מה שטוב לך, על תעשי דברים בכוח! (אני עשיתי , ועד היום מצטערת על כך) מה שלומי? חיה לי מיום ליום... מפזרת את ימי ברוח.. אותותו יוצאת ללימודים- מבחן! סיוט ! אין לי כוח! אבל..יעבור! חסרת שעות שינה לחלוטין, אבל מתפקדת... ודברי איתי, אני כאן.

פורשת לך את רשת הביטחון... שלא תמשיכי לשקוע! איתך!

ככל שהיום מתקרב נהיה יותר ויותר קשה להכחיש אז כל החרדות והפחדים מתחילים להציף ויחד עם זאת ככל שהיום מתקרב, כך מתקרב גם היום שזה יהיה כבר מאחורייך אני באמת באמת מאמינה שהכל יהיה טוב תחזיקי מעמד עוד קצת... וזה יעבור שחף

גם אם אנחנו לא ממש מאמינות שיהיה טוב אבל ממשיכות לומר את זה זה קורה.... אולי אני חוזרת על עצמי - אבל זה מה שעזר לי הכי הרבה: לומר לעצמי שוב ושוב שאני בסדר ואני יכולה וכל מסתדר לי. האמיני לי זה עובד גם אם לא מאמינים. זה פשוט קורה. אני יאתך...

מה אוצר בתוכו המשפט "הנפילה הכלכלית שתבוא בקרוב?" בדקת את זכויותיך מול הביטוח הלאומי? תנסי להעזר בעובדת הסוציאלית במחלקה כדי לטפל בזה... וגם, כמו שאמרתי לך, את תחזרי לעצמך די מהר. אנשים קשישים עוברים ניתוחים כאלו וחוזרים לפעילות גופנית מליאה. אני מתארת לעצמי שעכשיו זה מפחיד אבל חשוב למצא אנשים שעברו את הניתוח או קבוצת תמיכה שתפיג את החששות. או יותר תמיכה מהמטפלת. זה אפשרי? אני אנסה לכתוב קצת יותר בערב. יש כאן ילדה אחת מחורפנת והשיעור של מחר עוד לא מוכן...

ליאור יקרה כן הזמן עובר והמועד מתקרב... מבינה את הקושי עם אמא.... ואת כנראה צריכה מישהי לידך....ואם זו תוכל להיות אמא....זה יכול להיות באמת טוב... רק את יודעת באמת... ואך באמת האתרגנות? איפה יהיו הילדים? וגב כלכלי? ביטוח לאומי? יודעת שקשה... מחזקת אותך ואנחנו כאןאיתך אם את מגיבה...או לא... אידה

אינני יודעת מה כן יכול לעזור למילים לצאת. אני מרגישה , מושפלת כואבת אשמה ובושה. למילים האלה יש משקל כבד שאני לא יכולה להתמודד מולו, ובכלל לדבר עליו. לדבר על זה?! - עצם המחשבה גורמת לי לצמרמורות ........ ואולי אצטרך לשתוק כל חיי? ולמה מה זה טוב לדבר על זה? זה רק יתן למילים עוצמה חזקה וכאב גדול! אין בי את הכוח .. מה שמחזיר אותי - להיותי אפס וכלום!

ראיתי מה כתבת לליאור. את ראית?!...

מה ? אני כתבתי לה?! ואולי זו ענבר אחרת ... . טוב, זו אני, וכן ,ראיתי מה כתבתי לה ! נוטה להאמין... כי אין הרבה ברירות את יודעת! ממשיכים להאבק מול כל הרע... (ומנסה להתחזק מדבריי לאחרים.. כי כמו שאת יודעת, קל לאמר קשה לעשות...) אבל עדיין, קשה לי לדבר ... למה קשה לדבר על זה? למה אני זו שצריכה להתבייש? למה אני זו שמרגישה אשמה? למה ? למה? ו.... למה??!! אין תשובות ברורות.... ואולי גם לא יהיו...... נדבר מאוחר יותר... (ואולי הפעם במסנג'ר, משום מה, לא יוצא לנו הרבה לדבר...) חייבת לזוז למבחן ... אוהבת ענבר

דדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי דדדדדדייייייייייי די די די דידדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי לא רוצההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה נמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאסססססססססססססססססססססססס לא יכולה יותרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר נמאססססססססססססססססססס דדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

כשציפור נופלת מהקן לוקחים אותה בזהירות בודקים אם לא נשברו לה הכנפים משקים אותה מעט מים עוטפים אותה בשמיכה שיהיה לה חם ומחזירים אותה חזרה לקן מושיטה ידים לתפוס את הציפור http://www.aucklandlibrary.co.nz/resourcegallery/kids/NZ%20Post/A_Bird_In_Hand-small.jpg

מה קורה? מה כואב כל כך? את רוצה לשתף? שחף

לא מסוגלת לדבר על זה... הכאב... יותר מידי חודר וטרי...כואב כל כך

מה לך יקרה? קוראת אותך, ויודעת שרע כל כך, אנחנו כאן בשבילך - מתי שתרצי ! שתפי כשתוכלי. חיבוק ענבר

זה התחיל מחיבוק..... כאב גדול שהתחיל בחיבוק....

סליחה משעמם לי http://www.harpercollins.co.uk/microsites/kids_night_in/images/cartoon_next.jpg שחף לא רגועה

http://www.petnet.co.il/amil/forum/upload/upload2004_1109Georgie0040.JPG

למה מישהו אמר שביום שבת אסור להעיר????????? תפתחי גם את העין השנייה כדאי לך

לאבא שפגע בי ליום הולדת שלו שמתקרב אני אשלח לו זר של קוצים ואכתוב לו שהקוצים זה אני דוקרת נפצעת כואבת נגמרת

שבת שלום גל של הים היקרה

http://www.biblepicturegallery.com/Samples/ca/church/religous/easter/The%20crown%20of%20thorns%203.gif דמעה

רוצה לראות את הפרצוף שלו שיקבל ממני כזה זר עם האמירה החותכת הזאת

איחלתי לו מזל טוב וכל הברכות השיגרתיות הרגשתי מנותקת כמו רובוט מתוכנת לא היו רגשות שם בכלל,רציתי למלא את המשימה וסימנתי וי את זר הקוצים לא שלחתי אליו לא היה לי אומץ,מילאתי את חובתי כבת שלא יגידו אייך היא לא מתקשרת לאבא ביום ההולדת שלו.

משעמם לי להיות ערה לבד בלילה יותר ממשעמם זאת הרגשה מגעילה להפליא והרעיון להיכנס למיטה לא מושך אותי במיוחד

http://www.netcomonline.co.uk/images/b107033.jpg

כבר נמאס לי ליפול על הספה מרוב עייפות אבל ברגע שעוצמת את עיניי מיד מתחילים ה"סרטים" ושוב אני מתעוררת..ושוב פוחדת לעצום שוב עיניים..ובכלל נמאס לי לישון על הספה כי אני כל כך רוצה לישון במיטה אבל לא מסוגלת..נמאס לי שהעבר הדפוק שלי מכתיב לי את ההווה שלי..את העתיד שלי...נמאס לי שהילדה הקטנה שבי לא מפסיקה לצרוח בקולי קולות שהיא רוצה את אמא...נמאס לי לחיות בלי חיבוקים..נמאס לי לרצות דברים מצד אחד ולפחד מהם פחד מוות באותו הזמן..נמאס לי לפחד...ולהיות עצובה...ונמאס לי שאני לא מצליחה לבכות בטיפול...או לבכות ליד אנשים בכלל....נמאס לי להתגעגע כל הזמן לקירבה...ולמטפלת שלי...נמאס לי לשנוא את עצמי...נמאס לי להשתמש באוכל כתחליף לאהבה ומגע..נמאס לי לחיות ככה...באמת שכבר נמאס לי..אפילו לנשום כבר נמאס לי.. דמעה

דמעה יקרה זה כל כך קשה לחיות ככה לא פלא שנמאס.... אבל את עושה את כל המאמצים לשנות את זה הדרך עוד ארוכה אבל מתישהו... עם הזמן... יתחיל להיות יותר טוב אני באמת מאמינה בכך שחף

מקוה שכולנו נישן... חלומות מתוקים http://webpages.charter.net/trussell/pictures/sweet%20dreams.JPG דמעה

http://www.anatweb.com/cards/Goodnight4.jpg

בנות יקרות לילה טוב חלומות נעימים ושבת מחר...........שבת שמשית...אפילו קייצית... שבת שלום אידה מייל שקבלתי... עקרון 90/10 מאת סטיפן קוואי גלה את עקרון 90/10. הוא ישנה כליל את חייך (לפחות את הדרך בה אתה מגיב למצבים שונים). מהו עקרון זה? 10% מחייך מורכבים מהקורה לך. 90% מחייך מורכבים מדרך תגובתך. ל?מה הכוונה? לרב אין לנו שליטה על 10% מהקורה לנו. איננו יכולים למנוע ממכוניתנו מלהתקלקל. אם טיסה שלנו תגיע מאוחר, הדבר יהרוס לחלוטין את לוח-הזמנים שלנו. כשנהג "חותך" אותנו בתנועה הסואנת, על 10% מכך אין לנו שליטה. על 90% יש לנו שליטה. כיצד? בעזרת תגובותינו. אתה קובע את 90% הנותרים. כיצד? על-ידי תגובתך. אין לך יכולת "לשלוט" ב"אור האדום" ברמזור. אך אתה יכול לשלוט בתגובותיך. אל תאפשר לאחרים לשטות בך; אתה יכול לשלוט בתגובותיך. הנה דוגמא: אתה אוכל עם משפחתך. בתך שופכת כוס קפה על בגדיך. אין לך שליטה על מה שקרה כרגע. מה שיקרה עתה תלוי בתגובתך. אתה מתרגז ומקלל. אתה גוער בה ונוזף בנוקשות. היא בקושי עוצרת את דמעותיה. אחרי כן אתה מתפנה לגעור בבת-זוגך על שהתרשלה והניחה את כוס הקפה כה קרוב לשולי השולחן. מלחמת מלים קצרה מתפתחת. אתה רץ לחדרך ומחליף את חולצתך. אחרי כן אתה מבחין שבתך כה הייתה עסוקה בבכי שטרם הספיקה לסיים את ארוחת הבוקר ולכן לא הספיקה להתכונן בזמן ליציאה מהבית, ואיחרה להסעה לביה"ס. זוגתך מוכרחה לנסוע כבר עתה לעבודה. אתה ממהר למכוניתך ומסיע את בתך לבית ספרה. בשל איחורך אתה "מרביץ" מהירות מעל המותר בשטח בנוי, "נתפס" ע"י שוטר תנועה, מפסיד 15 דקות יקרות ו-250 ¤ קנס +4 נקודות ומגיע סוף-סוף לביה"ס. בתך רצה למסדרון ביה"ס מבלי להיפרד ממך... כשאתה מגיע באיחור של 20 דקות לעבודה אתה נזכר שבגלל המהירות שכחת את תיקך בבית. יומך החל ממש נורא. ככל שהזמן עובר נראה שהכל הופך לגרוע וגרוע יותר ויותר. אתה מצפה כבר לשוב הביתה. כשאתה שב כבר, אתה מוצא שנתקע טריז ביחסיך עם רעייתך ועם בתך. מדוע? בשל תגובותיך בבוקר. מדוע היה לך יום נורא? [א] האם הקפה גרם לכך? [ב] האם בתך גרמה לכך? [ג] האם השוטר גרם לכך? [ד] האם אתה גרמת לכך? התשובה הנכונה היא [ד] אתה גרמת לכך. לא הייתה לך כל שליטה על מה שקרה עם כוס הקפה. תגובותיך בחמש הדקות הן שקלקלו כליל את יומך. מה יכול היה לקרות וכדאי היה שיקרה? קפה נשפך עליך. בתך עומדת לבכות. אתה אומר: "לא קרה שום דבר חשוב, רק להבא היי זהירה יותר. בסדר?" אתה הולך לחדרך. אתה מחליף בזריזות את חולצתך המוכתמת בחולצה אחרת, לוקח את תיקך, חוזר לחדר האכילה ממש בזמן שבתך עולה כבר להסעה. היא מסתובבת כלפיך ומנפנפת בידיה לשלום. אתה מגיע חמש דקות מוקדם מהרגיל לעבודה ומברך את כולם ב"שלום", הבוס שלך מחייך ומעיר איזה יום יפה היום. הבחנת בהבדל? שני תסריטים שונים. שניהם החלו באותו יום. שניהם הסתיימו בצורה שונה. מדוע? בשל תגובותיך! באמת אין לך כל שליטה על 10% מהקורה. אך שאר 90% הם תוצאת תגובותיך. הנה כמה דרכים ליישום עקרון 90/10: אם מישהו אומר דבר-מה שלילי עליך, אל תספוג זאת. התעלם. תן ל"התקפה" להתכדר ולהתגלגל ממך והלאה כמו מים על זכוכית. אינך צריך לאפשר להערות שליליות להשפיע עליך. הגב בצורה נכונה ושום דבר לא יקלקל את יומך. תגובה בלתי נכונה מצדך עלולה לגרום לך לאבד חבר, לאבד את משרתך, להילחץ סתם וכו'. איך אתה מגיב אם מישהו "חותך" אותך בכביש? האם אתה מאבד את קור רוחך? האם אתה הולם בחימה בהגה הכח? (מכר שלי, הכה פעם בהגה שלו עד ששבר אותו) האם אתה מקלל? האם לחץ הדם שלך מזנק מעלה מעלה כמו טיל? תנסה להתנגש בהם? למי איכפת אם תאחר לפגישה או למקום עבודתך בעשר דקות? למה לתת לנהגים גרועים לקלקל את נהיגתך? זכור את עקרון 90/10. הוא עובד למענך. נמסר לך שאתה מפוטר. מדוע להפסיד שינה ולהתעצבן? זה יועיל לך במשהו? השתמש באנרגיות שלך ובזמן שלך לחיפוש משרה אחרת. הטיסה התאחרה. סדר היום שלך עומד להשתבש. מדוע להוציא את תסכוליך על הדיילות? הן אשמות במשהו? השתמש בזמנך למנוחה, לקריאה, ללימוד, להכיר את הנוסעים האחרים. למה להילחץ? זה רק יגרום לדברים להיות גרועים יותר. אתה מכיר עכשיו את שיטת 90/10 . יישם אותה ותופתע מהתוצאות. לא תפסיד דבר משימוש בה. השיטה הזו מצוינת. מעטים מאד מכירים אותה ומשתמשים בה. התוצאה: אנשים רבים סובלים מלחצים מיותרים, ממשפטים, מבעיות ומכאבי-לב. מעולם לא הייתה שיטה כה מוצלחת בחיים. ימים גרועים רודפים ימים גרועים. דברים נוראים קורים כל הזמן. לחצים נפשיים, חוסר שמחה, יחסים גרועים. הזמן מלא בדאגות. כעס שהורס ידידויות. החיים משעממים ותכופות נראים אכזריים.. החיים אינם מהנים כלל. מאבדים חברים אט אט. האם כל אלה מתארים אותך ? אם כן, התעודד! תוכל להשתנות! הבן את שיטת 90/10 ו ויישם אותה. זה ישנה את חייך! שיהיה לך יום טוב.

כנראה שאין לי עמוד שדרה, אפילו לברוח אני לא מסוגלת... היום בכיתי, בכי של כאב, אבל לא בגלל הכאב שלי, בגלל כאב של מישהו יקר ואהוב נורא, לא חשבתי על כאבי, הכאב שלו, הסבל והפחד שלו כאבו לי יותר מכאבי שלי ופחדיי, העדפתי לחוש את הכאב שלי ובלבד שלא יסבול... עצוב לי... לשדה ניר היקרה לי כל כך- עניתי לתשובתך למטה, בשרשור של הבריחה

אנני יודעת אם את בטיפול או לא ? ואולי זה מה שיכול לעשות לך טוב? אולי זה יכול לעזור לך להבין מה קורה איתך? אני כואבת ביחד איתך. דברי איתי... ואם תרצי אני גם ב [email protected] מחכה לשמוע ממך! אל תיהיי לבד כשעצוב- זה עושה את זה עוד יותר קשה! חיבוק ענבר.

שוב ממליצה לקרוא מה שת כותבת....

תודה יקרה שלי מקווה שיהיה לי האומץ לפנות אשמח אם גם את תצרי קשר, אולי יהי לי יותר קל... [email protected]

חשבתי, שלפחות כאן, יש על מי לסמוך, שתקשיבו, תייעצו, תגיבו.... טעיתי, אתן ,ואני לא אומרת כדי לפגוע אלא כי זה מה שאני מרגישה, אתו צבועות במידה מה, כל אחת דואגת רק לכאב שלה... ואני חשבתי שזה מקום של שיתוף כאב, של הקשבה, הבנה, עזה...של יחד...אבל גם פה זה לבד!!!

צר לי שאת מרגישה ככה...זה אומנם נכון שחלק מהזמן כל אחת פה שקועה בכאב של עצמה אבל יש כאן גם תמיכה. אני לא יודעת למה את מרגישה כאן לבד...אם כתבת הודעה שלא זכתה למענה זה יכול להיות מכמה סיבות..אולי ההודעה הייתה קשה מאוד ולבנות פה לא היו מילים לתגובה..או שאולי היה יום..ויש ימים כאלה..שנכנסים רק לקרוא...אני יודעת על עצמי למשל שאתמול היה לי יום ארוך וקשה..ולא יכולתי להגיב לחלק ממה שכתבו כאן.. מקוה שתשארי דמעה

בנות, אני לפחות, כותבות כדי שיגיבו, לא חייב להיות משהו משמעותי, אבל תגובה, לדעת שמתייחסים, שאיכפת... אני התאכזבתי קשות! יש פה בנות שמספרות על טריגרים, שכואב להן, שהן בוכות, שהן עוזבות-בורחות מהצרות, ואתן לא מגיבות... איפה התמיכה כאן??!!?.....נעלמה כלא הייתה...

מאוכזבת יקרה צא לי באמת שכך את מרגישה.... הלבד הוא קשה וכואב... אני מבינה שהודעותך נשארו מיותמות....צר לי אם במקרה דלגתי עליהן....אני משתדלת שזה לא יקרה.... מקווה שתשארי תאפשרי במיוחד לעצמך....... וגם לפורום.... משהו אחר אנחנו כאן בשבילך אידה

עדיף לא להשען על עצות פורומיות. עצות בנושאים שעולים כאן צריך לקבל בטיפול ממי שמתמחה במקרים כאלו או ביעוץ משפטי (אם זה רלוונטי). עצות ממקום כזה הן מסוכנות ויכולות להוביל או לחסום כיוונים שצריך לבדוק היטב בעזרת אנשי מקצוע. יש אתרים כמו טד"י שיש בהם מידע מהימן או מענה במרכזי התקיפה שישמחו לתת עצות ראשוניות לפחות. לגבי התמיכה. תחשבי שלא תמיד אפשר להשען על אנשים ממש קרובים. אז אנשים שאת לא מכירה, לא מכירים אותך ואת לא יודעת מה היכולות שלהם ומה החיים מעמיסים עליהם... כן, כשנורא רוצים זה מאכזב. אבל חשוב לא לקחת את זה אישי. וחשוב גם לא להיות קורבן מותקף מקצועי ולקחת את מה שמישהי כותבת בגילוי לב על התסכולים שלה כמתקפה אישית.

התינוקת החיילת חזרה אמש עם כפות רגליים מלאות שלפוחיות ענקיות ואדומות, לא יכולה לדרוך והתור לרופא עור הוא בעוד חודש!? מישהי מכן יודעת מה צריך לעשות ולמי לפנות (חוץ מרופא פרטי) בתוך צה"ל כדי לקבל עזרה מיידית? צלצלתי לכל החר"פים באזור ולא נעזרתי. אין לי קשרים כדי לקדם את הבעיה. למישהי יש???????????.

בוקר טוב כאמא לחייל טרי כשהייתה לי בעיה פניתי לקצין העיר. הם אמורים להפנות אותך ולהנחות אותך לאן לפנות. נסי גם לשוחח עם מפקד הבסיס שלה. בהצלחה ורפואה שלמה. סוף שבוע נעים.

את בהחלט יכולה לפנות לקצין שלה ... רק שם יכולים לעזור ואולי להוציא "פטור" מהנעליים הצבאיות... תנסי דש לחיילת, ורפואה שלימה .. מחכה לשמוע מה קורה בהמשך ענבר

יש בחוץ סימנים של תחילת הבוקר...הכל כל כך שקט..למה אני לא ישנה כמו כולם? אני מוצפת ולא יודעת להגדיר ממה...פשוט לא שקטה....חסר לי חיבוק.... דמעה

קבלי חיבוק גדול ורחב על הבוקר!!!!!!!!!!!!!!!

((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

הייתה לי שיחה נוקבת עם המטפלת הבוקר..קשה.... מנסה להרגע.. דמעה

יקרה.... עוד חיבוק....לסוף היום.... אידה

תודה על החיבוק..מתי כבר אדע לקבל חיבוקים אמיתיים????????? זה כל כך כואב וכל כך מתסכל וכל כך כל כך נמאס לי כבר לחיות ככה.................. דמעה

לא יודעת עוד מה לאמר.... המילים שרוצות לצאת נבלעות בתוך ים של עצב עצב ודמעות שלא יוצאות בכלל הכל תקוע הכל נבלע הכל מצטבר בלב בבטן הכל כואב נפילה! מרגישה שגופי בוער בתוך ים של להבות והלב שדופק בחוזקה לא נותן לי מנוחה... קשה !

בוקר טוב! מצטערת שכל כך קשה...... מקוה שעכשו קצת יותר קל, איכשהו משהו שמשתחרר ומקל.... יש משהו שאת אוהבת לעשות כדי לעזור שיהיה יותר קל? לכתוב? להאזין למוזיקה? לטייל? אולי לדבר עם מישהו? מקוה שתצליחי למצוא משהו שישעשה לך טיפטיפה יותר קל... ושבת שלום!

מבינה אותך מאד... מקווה שהבוקר קצת יותר טוב מאלחת לך סופשבוע רגוע http://pics.sendit.co.il/upservc/4ac5be4fca.gif

עכשיו יותר טוב מהלילה, חוץ מדבר אחד שמטריד אותי, ומחזיר אותי לענבר הקטנה.. לא יכולה לפרט מעבר לזה, קשה לי ... בהזדמנות אספר ........ שבת שלום ותודה ענבר

ענבר יקרה מה שלומך? מה יכול לעזור למילים לצאת? לשחרר את מה שבפנים? הכל מצטבר...מעמיס...מקשה.... זכרונות....רגשות קשים... שמתלווים ולא מרפים.... אני איתך מחזקת... מאמינה בך... אידה

כל הבגדים רטובים מזיעה כולי רועדת העיניים נעצמות גמורה מעייפות מעירה את עצמי בכוח רק לא להירדם בחזרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רק לא לחזור לזוועה הזאת של הסיוט!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון לא לישון אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

מצטערת שגם אני חסרת מילים... מקווה שתרגישי יותר טוב ותודה על התגובה @-->---

הי שחף! משום מה אני לא מופתעת..... מקוה שהצלחת לישון למרות הכל.... איך את עכשו?

הצלחתי לישון לא הייתה לי בררה הייתי עייפה מדי עכשיו אני בסדר נראה לי

מצטערת לפול לכאן ככה מהשמיים גם לא יודעת מה אני רוצה להגיד מתביישת מהכל רע לי :-(

מותשת יקרה מצטערת לשמוע שרע לך נראה לי שגם לי.... לא ממש מחוברת עכשיו למילות העידוד סליחה... אולי בפעם אחרת... רק רציתי להגיד שאני כאן איתך ואת לא צריכה להתנצל את תמיד רצויה כאן שחף

תודה שחף המקסימה..

לאן תפלי אם לא לכאן????? עם הבושה באה לרוב גם אשמה. אנא, יקרה, אל תאשימי את עצמך!!!!!!! את לא אשמה בכלום!!!!!!!!!! אני איתך.

תודה רבה אסתר היקרה אני יושבת כאן מול המחשב כבר עשרים דקות ולא מוצאת מילים.. :-( את צודקת אני באמת מרגישה אשמה, אשמה שנתתי לעצמי להאמין למרות כל הספקות שאולי מתחיל להסתדר משהו בחיים האלה.. אחרי מאמץ ענק של שבועיים להיות "בסדר" אפילו התחלתי לעבוד במשרה חלקית אחרי כמה שנים מחוסרות עבודה, ועוד כמה דברים של התקדמות והנה בורג קטן זז במערכת והכל מאיים לקרוס :-( במחשבה שניה, אולי כבר חצי קרס :-(

מותשת יקרה מה שלומך? הבנתי שהייתה הקלה לאחר המפגש עם המטפלת שלך. שמחה שאת לא לבד.... וגם כאן...אנחנו כאן.... את לא נופלת עליינו משום מקום...להפך... ובקשר לקושי לבטא את עצמך.... מאמינה שיש לכך שייכות לרגשות האשם והבושה...שאני לא משוכנעת.... שיש להם מקום... לא זו שצריכה להרגיש כך.... אבל לפוגע הכישרון להעביר את הרגשות הנ"ל דוקא למי שנפגע... לתת לה להרגיש לא בסדר...אשם....בושה... מחזקת אותך אנחנו איתך אידה

תודה אידה אני טיפה יותר בסדר מנסה להרים את הראש... תודה על התגובה החמה והמזמינה, לך ולכולן כאן... מותשת

טוב לראות אותך כאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה....

לחזור לעיר מגוריי שהגעתי לתחנת הסיום הרגשתי צביטה בלב אמהות חיכו לילדים החילים שלהם באואטו לקחת אותם בעל לקח את אשתו אישה לקחה את בעלה צי מכוניות כל אחד לוקח את הקרוב לו ואני עומדת עייפה רוצה כבר להגיע לא לראות אנשים לא שיגעו בי אנשים,עומס של אנשים בדרגנוע אחד נוגע בשני ואני מנסה להתכווץ לא להיות שם, אחרי שכולם נסעו נשארתי לבד בתחנה אותי לקח אוטובוס בא לי לצעוקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק

אני רוצה גם אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אני רוצה גם שיהיה לי כתףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אני רוצה שהיא תבואאאאאאאא,תחבקקקקקקקקקק,תרגיעעעעעעעעעעעעע, אני עיפההההההההההההה לא מצליחהההההההההה לישוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אני רוצה שהיא תשירררררררררר לי שירררררררררר,תספרררררררררר לי סיפוררררררר תכסה אותי בשמיכההההההההההההההההההההההההההה,תגידדדדדדדד שהכלללללל בסדררררררררררררררררררררררררר אמאאאאאאאאאאאא אצלייייייייייייייייייייייייי זה כאבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב אמאאאאאאאאאאא אצליייייייייייייייייייייייי היתה עם אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאא שליייייייייייייייייייייייייייייי פגעהההההההההההה בייייייייי אמאאאאאאאאא ניסתהההההההההה להרגיעעעעעעעעעעעעע אותייייייייייייייייייייייי שאבאאאאאאאאאאאאא פגעעעעעעעעעעעעעעעעע בייייייייייייייייייייי התמונההההההההההההה הזאתתתתתתתתתתתתתת לאאאאאאאאא תימחקקקקקקק לעולםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

אני מקוה שעכשיו את ישנה...מזדהה כל כך עם מה שכתבת...אין לי מילים מול הכאב המציף הזה של אין אמא.... מחבקת אותך אחותי ומזכירה לך שאני איתך...כל הזמן (((((((((((((((((((((((((((גל)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) דמעה

מהידים כל מה שאני מחזיקה,הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו פיזי, כי מרגישה רע רגשית שמתי מכונת כביסה ושקמתי והלכתי לכיוון החדר נכנסתי עם המצח במשקוף עד עכשיו יש לי כאב ראש עמום ובזה זה לא נגמר אחרי שניקיתי ועשיתי את המטלות שהצבתי לעצמי פירקתי את התיק של הנסיעה והיה שם סכין גילוח שהמכסה שמגן נפל בתוך התיק הרמתי את הסכין וגילחתי לי את האצבע לאורכה בגלל הקומדין היה לי קשה לעצור את הדם לחצתי חזק לואורך זמן וזה הפסיק עכשיו זה שורף לי, לא יודעת מה יש לי היום

לא יכולה יותר, מרגישה שאני חייבת להתרחק קצת... מהכל ובעיקר מעצמי, ממי שאני היום... לא אוהבת יותר, אולי בכלל לא אהבתי.... חייבת לנקות את הראש ארזתי הכל, עוד יומיים נוסעת אני כל כך אתגעגע אליכן, כל כך קשה.... שדה ניר, כתם, דמעה, שחף, ענבר, אידה וכל שאר הבנות הנפלאות כאן (מצטערת אם שכחתי, לא מאופסת...)- אני אוהבת אתכן ותמיד תהיו בליבי, תמיד אחשוב עליכן.... אני מתנצלת אם אתן חשות שאני נוטשת- אניט לא (עוד אחזור...) אני פשוט חייבת את הניקוי ראש הזה... מבטיחה שאצור קשר, אך מתנצלת מראש אם ייקח זמן ((((((((((((((((((((((((((((אוהבת)))))))))))))))))))))))))))) שלום אני נוסעת אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון לונדון לא מחכה לי גם שם אהיה לבד ואולי זה כבר לכל החיים להיות לבד אבל בלונדון יש יותר סרטים בלונדון יש מוסיקה טובה בלונדון טלויזיה מצוינת בלונדון אנשים יותר אדיבים כך שהייאוש נעשה יותר נוח אתה מבין? הייאוש נעשה יותר נוח אתה מבין אם למות כמו כלבה אז לפחות הטלויזיה תהיה טלויזיה

תעשי מה שאומר ליבך... מה שטוב לך ! אל תעשי דברים שאת לא רוצה - או לא יכולה לעשות! רוצה ניקוי ראש? חופשי אחותי, אם זה יעשה לך טוב... (ואפילו קצת... ) אני איתך, גם כשאת לא פה... אה, ושיקח כמה זמן שיקח - העיקר שתרגישי טוב... מתגעגעת מעכשיו... ומחכה לשמוע ממך ! חיבוק גדול ממני אלייך http://communabuilder.tapuz.co.il/UsersFolders/anatoa/images/2008200464407.gif שלך ענבר

טוב בנות יקרות, כוחותיי לא עמדו בזה יותר, לא מסוגלת... כואב... נשבר... נגמר... החלטתי להקדים את הנסיעה, עוד שעה אני יוצאת לדרך... לדרך לא נודעת שאני יודעת מה צופנת לי בסופה... כיצד אחזור? והאם...? אני שומעת בראשי מנגינה עצובה ובא לי לבכות... אני לא יודעת עד כמה הנסיעה הזאת תעזור, ואם בכלל.... אני רק יודעת שעוד דקה ואני מתפוצצת וצורחת, חייבת לברוח... לצערי כשמי כן אני- נואשת... נואשתי מחיי... אבל מהם לא יכולה לברוח... מפחדת לברוח... אז אנסה לברוח מכל השאר... מהבכי, הכאב, הזכרונות...המחשבות... גם לו ליום אחד של רוגע ושלווה אשר ישתווה ל-7 שנים טובות, למה שאני כה ייגעה... להתראות....

לא יודעת מה להגיד, הלוואי והייתי יכולה לעזור, כל כך כואב לשמוע את דברייך... כל שאוכל זה לאחל לך בהצלחה ושחזרי בשלום, אנחנו נהיה כאן, נקבל אות בזרועות פתוחות

התעלתי מעל עצמי על מנת להגיב לך מאחר ואני עוברת משבר סנציוני בשבוע האחרון...... משבר שמגלגל אותי במדרון ומותיר אותי בחידלון! צר לי על התחושה של הצורך שלך בבריחה ובנטישת המערכה. אך מכירה את הצורך העז והמנקר לברוח לאן שתוביל אותך הרוח!!!! האם את באמת ובתמים מסוגלת לברוח מעצמך? מהוויתך? ממה שמכיל ומתחולל בקרבך? ושאלה פרקטית ופרגמטית: האם טכנית את מסוגלת להפסיק את הלימודים האקדמאיים שהתחלת לא מכבר והעבודה...ולקחת פסק זמן מסוים עד יעבור זעם?! חזקי ואמצי. את חקוקה תדיר בלבי. שדה ניר.

אפילו לברוח אני לא יכולה... לא החזקתי מעמד, הייתי חייבת לכתוב, לחזור אל מקום המבטחים שלי...כאן! החוף השליו שלי, הבית. אני רוצה לקחת כמה ימים מהלימודים (פספוס של כמה ימים לא יהרוג...) ואז להחליט מה לעשות, לחזור לשגרה, או לעזוב ולנסות למצוא את "עצמי" הישה, עצמי הצוחקת והמחייכת, המאושרת.... גם את יקירתי, ולא משנה מה אחליט, לנצח תיהי חקוקה ונצורה בליבי, כל כך השפעת (לטובה) על חיי ועל כך אני מודה לך ותמיד אודה, לנצח! (((((((((((((((((((((שדה ניר היקרה)))))))))))))))))))))))

המעגל הזה לא נשבר לעולם, יש מחר לימודים אבל ארבע בבוקר ואני לא יכולה לישון. רק חושבת למה זה לא נגמר כבר. כמה עוד אפשר לסבול! למה אף אחד לא רוצה להכיר אותי? למה כולם רק מנסים להשכיב אותי? למה הם לא מבינים שאני לא רוצה!!! למה הם לא רואים שאני בן אדם אמיתי, חי ונושם למה הם חושבים שאני סתם בובה, שלא איכפת לי? נמאס לי. נמאס לי לראות את המבט החרמן שלהם. נמאס לי להדוף אותם. ונמאס לי להסביר שאני לא משחקת אותה "קשה להשגה" אלא שאני באמת לא רוצה. נמאס לי לחיות כקורבן. אני יודעת שיש גם גברים אחרים, שלא מעניין אותם רק סקס. אבל אני לא מעניינת אותם. מה יש בי שמושך רק סוטים, אני יודעת שאני לא משדרת "דפוק אותי" אבל רק את זה הם קולטים. לא יכולה יותר. שמשהו יעזור לי!!!!

מיכל יקרה מה שלומך? הצלחת לישון קצת? מנסיוני אם אפשר לצאת מזה זה רק בעזרת טיפול. האם ניסית לטפל בעצמך? ללכת לשיחות או קבוצת תמיכה? האם שיתפת מישהו במחשבות ובמה שקורה לך? את גם כותבת: "נמאס לי לראות את המבט החרמן שלהם" מי זה הם? גברים באופן כללי או אנשים מאוד מסויימים? תעשי טובה לעצמך - תטפלי בעצמך!!! מנסיוני ככל שתטפלי מוקדם יותר כך תחסכי מעצמך סבל בעתיד. את לא אשמה, אין שום סיבה שתהיי קורבן, אין שום סיבה שתחשבי שכל הגברים רק רוצים לנצל אותך. זה קשה, אבל אפשרי אני מקווה. אני בתהליך וזה ממש לא קל מקווה שקצת עזרתי. יום טוב חמודה.

מיכל יקרה מקווה שתראי את התגובה שלי...כי נעלמת לי פתאום...בדף הבא... מה שלומך? דברייך קשים...הרגשתך קשה... הרגשה להיות אובייקט... שמי שרצוי אינו מצוי...אינו מעוניין... מסכימה ומצטרפת לדברי צדף בהקשר לטיפול... חושבת שזה יכול לעזור לך ...לחזק אותך...ולהרגיש אחרת עם עצמך...ומול אחרים... מגיע לך הרבה יותר... יותר מההרגשה שלך.. כאן בשבילך אידה

פעם אחת בארץ וירטואלית רחוקה רחוקההההההההההההההההההההההההההההההההההה שנקרא לה הפורום, חיו ילדות אבודות, ילדות של אף אחד, ילדות שאיבדו את הילדות, את התמימות... בארץ הפורום היו יערות עם עצים רבים ולכל עץ היו ענפים מרובים ומסועפים. היערות היו חשוכים ומאיימים. רוחות חזקות נשבו... איימו לעקור את העצים... אורות של הברקים הבליחו את השמיים החשוכים וקולות הרעמים התגלגלו לכל עבר. חיות טרף מפלצתיות הסתובבו בין העצים וחיפשו את טרפם. היער היה ללא הגנה. ארץ הפורום הייתה בסכנת הכחדה. עד ש.... הופיעה קרן שמש חזקה מתוך החושך הגדול של השמים והאירה את כל ארץ הפורום באור בהיר, עדין, עוטף, מחבק, מכיל ומגן על הילדות האבודות שחיפשו מקום בטוח, מקום מקבל, מקום לא שופט - בית חם. כל הזכויות שמורות לגל ושחף... של הים...

בוקר טוב..שעה כזאת נחשבת בוקר בכלל?????????????? ישנתם? אני ערה מ 3..ונרדמתי אחרי 1 http://dominiodosanjos.blogs.sapo.pt/arquivo/LightAbove.jpg תודה על הסיפור..... דמעה

בוקר טוב מתוקה אנחנו פחות או יותר בסגנון שלך גל נרדמה ב-3 וחצי ושחף ב-2 וחצי והתעוררנו ב-5 וחצי ומרגישות ערניות כאילו ישנו כל הלילה

ואסור לייייי לא יודעת בדיוק למה..או שכן יודעת אבל לא רוצה להכנס לזה עכשיו הכל מסתובב לי.......... מה יש לי?????????....... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף שונאאאאאתתתתתתתתתתתתתתתת אותייייייייייייייייייייייייייייייייייייי דמעה מעט שיכורה כנראה

להכהות את הכאב. גם אני חיסלתי כמה פעמים בקבוקי וודקה למרות שאני לא שותה אלכוהול בעיקרון. תחזיקי מעמד, נסי להרגע, לחשוב על דברים שעושים לך טוב. חיבוק

היי צדף תודה על התגובה...עשיתי לעצמי נזק עם היין אתמול והיום אני מרגישה לא טוב פיזית...אבל זה יעבור.. מה שלומך הבוקר? דמעה

אז נכון, כל האשמות העצמיות האלה, רק מוסיפות לכאב... אבל, כרגע, זה מה שאני מרגישה ... יש כל כך הרבה דברים שאני שונאת בעצמי, שכואב לי אפילו לכתוב אותם כאן. קשה לי לאמר לעצמי אימרות חיוביות ... מרגישה שאני משקרת לעצמי.. עדיין מרגישה אשמה, עדיין מרגישה בושה עדיין מפחדת ממליון ואחת דברים ... ונהרסו לי החיים... אז אוקי, לטפל בזה, אבל לעולם זה לא ייעלם, זה תמיד ילווה אותי .. אז למה לי לסבול שאני יכולה פשוט לוותר על זה ? הכאב= כואב לי נורא.... לא יכולה להמשיך לחיות ככה, החיים מגעילים, עדיין מרגישה שגופי שייך לאחר... לא לי- זה לא אני , זו ענבר הקטנה שבי! -עדיין! (עצוב לי) ואולי , אחרי הכל .. אני סתם מפונקת.. שלא יכולה להתמודד עם מה שהיה.. אוף, אני מרגישה כך! ונגעלת מהיותי מפונקת! וכל הבלה.. בלה.. שיש לי בראש. לא להשאר לבד? - אני לבד, בתקופה האחרונה, אני רק לבד... כותבת פה ..כותבת שם... אבל זה לא עוזר, אני מרגישה עילמת.. אני כותבת לך, ורוצה פשוט לצרוח מהכאב, אבל הצעקה עילמת! כמו פעם...שצעקתי(בלב) ולא שמעו! לדבר עם חברות שתומכות- אני מאוד רוצה, אבל קשה לי לדבר על הכאב שלי. ואפילו .. הדמעות מפחדות לצאת... נשארות שם , ותקועות והכי כואבות... תודה לך אסתר יקרה, אני נשמעת "אנטי" עכשיו... אבל, כיף לשמוע שאת נמצאת במקום אחר עכשיו... בהצלחות לך בהמשך דרכך... (ובהצלחה לי, במבחן שיש לי היום- לא ממש למדתי, וגם לא מעניין אותי אם לא אעבור) צירפתי את המייל שלי, שלחי לי אימייל- וכך גם יהיה לי ת'מייל שלך..

לא ממש לבד... יש עם מי לדבר.. אבל בגלל שהדיבור קשה לי , אני מרגישה כך !

ידעת שאפשר לדבר גם בלי מילים? יש כמה דרכים. מוזמנת לנסות...

יש משהו אופטימי בכל זאת בהודעה שלך: כתבת "תקופה" זאת אומרת גם את יודעת שזו רק תקופה, זה זמני וזה יעבור ויהיו ימים יותר קלים ויותר טובים. בהצלחה בבחינה! חיבוק

תקופה ... תקופה ארוכה שעוברת עליי... ארוכה מאוד ! ! ! לא נגמר........ אין מנוחה ! ואני הולכת לעבור עוד ימים לא קלים... אני מודעת לזה, ומתייאשת מעכשיו....... (המבחן היה זוועה )

לישון לישון...למה אני מצליחה???????בשעות האלה עולות בי מחשבות קשות...אני מרגישה לפעמים שאני לא ממש מכירה את עצמי..לא יודעת מה אני רוצה כבר חוץ מלישון.... דמעה מאוד מאוד מאוד עייפה

דמעה יקרה, מקווה שהצלחת לישון מעט.... חושבת עלייך, ליאור

בלי להכנס להודעות כבר...אני מבינה שלא קל.... רוצה לאחל שדוקא הלילה יעבור בקלות... לילה טוב בלי פחד לישון ובלי קשר... היום נפל לי הפלפון לחור של המעלית....איזה בעסה אין פלפון אין טלפונים... לילה טוב אידה

שמעתי על פלפונים שנופלים לשירותים אבל לחור של המעלית..... עוד לא נתקלתי בזה...... יש סיכוי להשיג אותו משם בחזרה? אבל אולי זה אפילו טוב, לא? יהיה עכשיו קצת שקט..... תוכלי לנוח מהטלפונים ומההודעות... ולישון משום מה לא נראה לי אפשרי כל כך אני מרגישה ערנית מדי למרות שחסרות לי שעות שינה בטח אפול כבר ביום שישי לשינה של יום שלם אד אז..... אצטרך לסחוב את העייפות לילה טוב שחף

באמת אופסססססססססססס... למעלית ?! וואווו ... כישרון! לישון? השינה ממני והלאה ... לילה טוב לך

מצטערת לשמוע על הפלאפון... אני לא ישנה..כרגיל...מקוה שאתן ישנות.... דמעה

את גם יכולה להזמין טכנאי שיציל את הנייד, עניין של כמה מאות שקלים, השאלה אם כדאי.... מזכיר לי שבדירת קלט, אחד הקטנים זרק לי את הנייד לפח אשפה. מקווה שתצליחי לשחזר את המספרים בזכרון.... איך הגיע הנייד שלך לפיר המעלית.....

אני בקשר עם עמותה מסוימת שאמורה לעזור לי בחלק ממימון הטיפול,נשלח מכתב אליה ושבדקתי איפה המכתב נאמר לי שבעלה זרק אותו לפח,הזלזול המחשבה שהדברים החסוים שלי מתגלגלים ונזרקו לפח אמרה לי תשלחי לי פקס אמרתי לה בסדר אני אצור איתך קשר לפני שאני שולחת כי היא סוגרת אותו דיברתי איתה אתמול היום באתי לעבודה התקשרתי אליה ואמרתי לה אם היא יכולה לפתוח את הפקס כי אני רוצה לשלוח לה את המכתבים ואז היא אמרה לי אני לא פותחת אותו אמרתי לה אבל דיברנו שאני אשלח לך אז היא אמרה לי לא רוצה לפתוח וניתקה לי את הטלפון ניסיתי להתקשר שוב, ושוב היא ניתקה ואז לא יכולתי יותר מעיין הדמעות נפרץ החוצה ולא יכולתי להרגע התחושה של לבקש עזרה וטורקים לי את הטלפון בפנים,ואני זקוקה לסיוע הזה,ולא התקשרתי בשעות מנוחה התקשרתי בחמש כי קבעתי איתה בשעה הזאת התחושה של להזדקק למישהי ולהיות תלויה בשגעונות שלה או שאת עוזרת מכל הלב או שאת סתם הרגשתי שאני לא רוצה כלום יותר מאף אחד לא רוצה שיעזרו לי לא רוצה להזדקק לטובות ושיפגעו בי ממש זלזול אני לא סומכת עליה יותר ולא רוצה ממנה כלום נשבר לי כברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר מעדיפה להרים ידים לחיים האלה

באמת הרגשה מאוד לא נעימה, נותן תחושה של זילזול מוחלט, אבל התגובה של "רוצה להרים ידיים לחיים האלה" נשמעת לי ממש לא פרופורציונלית למה שקרה. אני מבינה את הקושי בלבקש עזרה ומבינה עד כמה ההתנהגות בה נתקלת פוגעת בבטן הרכה שלך ובכל זאת... זאת ממש לא סיבה בשביל להרים ידיים תאמיני, האנשים האלה לא שווים את זה!!!!!

ואני מרגישה שנפגעתי עד עמקי נשמתי כמו שאמרת מכה ישירה לבטן הרכה תחושת הזילזול הציפיה האכזבה התחושה שמשחקים ברגשות ודוקא ממקום כזה שאמור להיות רגיש לא מאמינה בכלום יותר לא רוצה להמשיך יותר

קשה מעליב מאוד... אבל לא שווה תחשבי על עצמך... איתך אידה

הכל רע ...... למות -זה מה שאני רוצה ! אוף שונאת את עצמי... שונאת את הבועה הזו שאני נמצאת בה... לא יכולה יותר !

הוא חולה ואיבד כל עכבות, אחרי מפרצת ראש, מה עושים למי פונים, אשתו פוחדת שיהרוג אותה אם תתלונן

אין לי תשובות עבורך. רק הצעות: מחלקת רווחה במקום המגורים, בריאות הנפש, אפילו משטרה אם צריך - אולי הם יוכלו לייעץ, עובדת סוציאלית בבית החולים שטיפל, אולי להרחיק את בני ביתו לתקופה מסויימת - להורים, לחברים, למשפחה מורחבת., אולי לסדר תורנויות בין משפחה וחברים כדי שאשתו ובני ביתו לא יהיו לבד בבית איתו, פסיכיאטר עירוני או מחוזי, קופת חולים.... נראה לי שבאיזה מהמקומות האלו תהיה תשובה ויבוא פתרון. בהצלחה!

ושוב מחפשת מילים חודשים שנעלמים מהחיים כאילו לא היו סגורה כחיה בכלוב ומצד שני מפחדת לצאת החשש לצאת לעולם מטריף כל איבר ומרטיט תחושים פתאום המציאות בחוץ מאיימת יותר מבפנים ודמעות שלא מפסיקות לזלוג ושליטה שהולכת ונלקחת ממני בכפייה ואוכל והרבה אוכל וכולם אומרים ומחמיאים שנראית טוב ואני רק רוצה להיעלם לא להיראות אני רוצה להבריא ואני לא רוצה להבריא אני רוצה ל מות ואני רוצה ל חיות ופתאום נדמה שאין לאן לחזור ואין כלום ואין אפחד ואולי צריכה שיקום אחרי האישפוז ההארוך הזה ועוד יש זמן וכבר רוצה שיגמר כבר אין לי כוח לאכול ואין לי כוח לבכות ואין לי כוח לדבר ובעיקר אין לי כוח לשתוק אני הלכתי לאיבוד במקום הכי סגור שיש הלכתי לאיבוד בכלא הפנימי שלי בכלא החיצוני הלכתי ואני לא יודעת איך לשוב...

מאחלת ומיחלת כי תשובי לאיתנך, שפיותך איזונך ובריאותך- במהירות האפשרית. חזקי ואמצי.

ילדונת יקרה מה שלומך? חסרה לנו כאן... אידה

משאלות העבר הניבו תקווה לעתיד לא ידוע בעולם חשוך מעשים נעשו ואף פעם לא בדיוק , כאותם המלים כאותו הרצון הכאב הוא תמידי קצת יותר קצת פחות לכלוך נשטף מול החולי חלומות שבורים גורמים לי לבכות נפשי שבי בבור היאוש בחלוף השנים נשמתי אבדה עימה גם יכולת להרגיש...

מזדהה עם כל הקושי שלך. נכון זה מאוד קשה, אבל אנחנו כאן איתך כדי שלא תהיי לבד עם כל הכובד והקושי. לגבי היכולת להרגיש - כל כך מוכר וכל כך כואב, אבל לאט לאט עם הזמן ועם אנשים שתוכלי לסמוך עליהם זה יגיע כמו ניצן קטן שעולה ופורח.... שיהיה לך ולכולנו יום קל, נעים ונהדר!!!!

לא ישנה טוב, מתעוררת מוקדם, שקט מסביב, קנאה קלה מתעוררת בי על כל הישנים. המועקה לא עוזבת, החנק בגרון, המחשבות סיוט אחד מתמשך. עד מתי?

אולי לא שמת לב אבל בעצם הבוקר כבר הגיע..... לגבי הסיוט, אתמוזמנת לפרט ולהקל לפחות במעט מעצמך ע"י כך שלא תהיי לבד עם הכל.... איתך...

לילה טוב לכולן ליל מנוחה... פוח חם ונעים....להתכרבל... האור של הדובי... לילה טוב תיהיו בטוחות... אידה

פוך ומלא שמיכות ... ועדיין קרררר מקווה להרדם הלילה ... (למרות שלא נראה לי ..) תודה רבה ענבר

פוך זה חובה ממש קר היום יש לי לב-טופ חדש ובדיוק עכשיו התכנאי סיים להתקין את הראוטר אז אפשר גם לגלוש זה אומר שאני יכולה להיכנס מתחת לפוך יחד עם המחשב איזה כיף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז שיהיה לילה נהדר עם חלומות נעימים שחף

אני עם כאב ראש שמלווה בבחילות,לוקחת טיפות אופטלגין עובר וחוזר,ונוסף לכל החורף רעמים וברקים והתחושה של מקום לא בטוח,היום בערב היה ברק שכנראה פגע ועשה כאן הפסקת חשמל לכמה זמן יש לי תאורת חירום אבל ההרגשה היא של קפיאות ישבתי על המקום קפואה ללא יכולת לזוז עד שהצלחתי ללכת לטלפון ולהתקשר לחברה וזה הרגיע קצת ואז חזר גם החשמל,אבל אני עדיין פוחדת שאולי שוב יהיה הפסקת חשמל בלילה ואז מה אני אעשה אני לבד עם עצמי, שיש ברקים ורעמים אני נזכרת בשני המקרים שגרמו לי לפחד מהתופעות האלה שהייתי קטנה בסופת רעמים וברקים אחי לקח אותי על הידים ליד החלון וצרחתי שאני רוצה לרדת והוא המשיך והחזיק לי את הראש בכוח שאני אסתכל על הברקים ואני לא רציתי והמשכתי לבכות ולצרוח ואז הוא הוריד אותי וברחתי משם מאז אני לא מסוגלת להתסכל על ברקים ולא לשמוע את הרעמים במקרה השני יצאנו לצלם במסגרת קורס צילום בגינה ציבורית בערב זה היה בחורף התחיל לטפטף קצת והמשכנו לצלם היינו עם חצובות ואז הגשם התחזק והגיעו גם הברקים והרעמים וכולם נכנסו למסתור ואני המשכתי לצלם עוד קצת ואז היה אור חזק מאוד בעינים ומיד רעם חזק אפילו כמו פיצוץ ואני רצתי בבהלה פנימה למסתור הרגשתי את כולי עם עקצוצים מהשיער ועד הכפות רגלים תחושה מאוד מוזרה ושאני עומדת להתעלף נתנו לי מים ואחרי זה בעלי לשעבר לקח אותי למיון כי הרגשתי לא טוב ואמרו לי שכנראה פגע ברק לא רחוק ממני והיה לי מזל גדול ומאז אני לא יכולה לסבול רעמים וברקים כל פעם שמגיע חורף אני מחסירה פעימה

נשמע ממש קשה ושהיה לך הרבה מזל. שיהיה ליל מנוחה וחלומות פז!!!

גל יקרה המחשבה שיש הפסקת חשמל חושך וקר........... בהחלט מפחידה....ומקפיאה... נראה לי שכבר מתבהר ומחר יהיה יום הרבה יותר חביב וחייכן.... גם הלילה נראה לי כזה... שקט... לילה טוב אידה

מרחיקה את כולם מעלי... וכולם אכן מתרחקים........... ואני מרגישה הקלה גדולה, מצד כל מי שאני מרחיקה..... אסור לי אפילו להעיז לחשוב על להעזר במישהו, ככה זה כשהבגידה באה מהאנשים הקרובים ביותר בעולם. מההורים שנתנו לי את החיים. אז משאר העולם צריך להזהר שבעתיים. והחזקה העליבה אותי בפגישה הקודמת. כשדיברנו על הריחוק שלי מאנשים, היא אמרה לי אחר כך את בוכה שאת לבד....נעלבתי...

כל כך מוכרה לי התחושה האמביולנטית הלזאת-המתעתעת ומשגעת........ מחד הצורך העז בקירבה ובאינטראקציה קרובה.......כאשר מנגד תחושת ההשפלה של הבגידה- מפכה ומרחיקה אותך מהיקרים לך מכל.....מחול שדים שכזה.... כולי תקוה כי יום יבוא ותמצאי את האיזון הנכון. שיקרב אותך אל היקרים לך ואל המוקירים אותך מחד ומאידך גיסא ישמור על דיסטנס סביר ומרחב מחיה- נהיר ויגונן עליך........

את יודעת הורים אנחנו לא בוחרים לעצמנו..אנחנו תקועים עם מה שיש ואם הם בוגדים באמון שלנו אין כל כך מה לעשות אבל חברים אנו כן בוחרים..ואולי דווקא על מי שאנחנו בוחרים אפשר יותר לסמוך...אני איתך ולא תצליחי להרחיק אותי... מחבקת דמעה

מזל שלא ראיתי מה כתבת לפני שהתקשרתי.... שיהי ערב רגוע ונעים!!!

ליאור יקרה החויה של הפגיעה...פגיעה באמון בבטחון היא כל כך חזקה ובסיסית... שכל כך קשה לחזור להאמין בעולם... באנשים... בחברות... במטפלות... ומי לא... ואז כל כך טבעי שיהיה ריקוד של קרבה וריחוק... הצורך בקרבה...הפחד מפגיעה... איתך אידה

שקשה לאנשים לדעת מה את רוצה. אני למשל ניסיתי לכבד את מה שחשבתי שאת משדרת. אולי לאנשים לא נוח כי הם לא רוצים לפגוע אבל אם תעיזי לבקש יהיו כאלו שלא יאכזבו. ואת זקוקה לעזרה שאת יכולה לגייס. אפילו שאני משוכנעת שתתאוששי יחסית מהר ואז תרגישי הרבה יותר טוב. וגם אני במצבים פחות קריטיים מרגישה ככה. הרבה פעמים זה נכון אבל לא תמיד. וכל עוד קיים הרצון שווה להמשיך לנסות...להרבה יש חיים עסוקים אבל הם ישמחו להתאמץ ולמצא אפילו מעט זמן בשבילך. ובטח להרבה זו הזדמנות לגמול לך על דברים שאת עשית עבורם. בעניין החזקה זו תגובה שבאמת קשה לבלוע. אלא אם כן היא התכוונה למשהו שאפשר להבין אחרת בהקשר של השיחה? את תמיד יכולה להגיד לה. אצלי המקומות האלו בטיפול רק הביאו לעליית מדרגה בקשר הטיפולי....

מסכימה עם על מילה שלך, פיה. ולך, ליאור, פיה צודקת - אנשים מחכים להזדמנות לעזור ותמוך כל אחד במה שהוא יכול. נכון שלא כולם תמיד רוצים ו/או תמיד יכולים. אבל הרוב רוצים, בודאי האנשים שכאן ואני מאחלת לך שתוכלי לתת להם הזדמנות.....