פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

http://www.brutallyhonest.org/brutally_honest/images/drowning.jpg דמעה

דמעה יקרה מושיטה לך יד............................................................. נסי.....נסי לאחוז.....עוד קצת.... אידה

לפעמים כשמישהו טובע ומושיטים לו יד אפשר לטבוע יחד איתו אז תודה על היד המושטת שלך אבל אני לא מוכנה להסתכן בלהטביע אותך ביחד איתי... דמעה

שאני מתחילה לצלול למטה... עייפה בטירוף למרות שעות השינה המרובות של היום (מאתמול מ-4 וחצי אחר הצהריים ועד 7 וחצי היום בבוקר) וההרגשה היא לא רק של עייפות פיזית, גם של עייפות נפשית אין כוח להמשך השבוע - לימודים של מחר, עבודה של יום חמישי... מקווה שיעבור לי ושאצליח להתיישר...

מכירה את העייפות הזאת שאת מתארת..מושיטה לך יד לאחז בה כדי לבלום את הצלילה.. אני כאן איתך http://www.gagirl.com/hand/HNDPOOH1.gif דמעה

שחף יקרה ירידה לצורך עליה? לפעמים צריך!!! מקווה איתך... איתך אידה

עכשיו לא צריך לא בא לי ברחתי........ מלהרגיש לתוך שינה ומשם לתוך עשייה

היום קיבלתי הזמנה לאשפוז במחלקה. מבקשים ממני שישה תורמים, לשש מנות דם... התקשרתי לבנק הדם. ניגנתי על היתמות שלי, ועל המסכנות שאין בי....חחחחח וויתרו לי על התרומה.... אבל אני על אדרנלין מדהים, עם דחף לנקות את הבית. חוסר תאבון...(דווקא מבורך) האנדורפינים מציפים לי את הדם. הנפילה תבוא ביום האשפוז.

ליאור יקרה בהצלחה רבה בריאות ובריאות ואם בכל זאת תיהיה זקוקה.... אני כאן אידה

נראה שאת מאוד מתרגשת ואוספת את כל הכוחות לקראת הניתוח אני חושבת שהכי חשוב זה לזכור שניתוחים עושים כדי לשפר את המצב אז כשתעברי את הניתוח ותתאוששי ממנו אני בטוחה שתרגישי ממש טוב עם עצמך הרי כבר לא יהיה לך חור בלב :) המון המון בהצלחה!!!!!!!!!!!!! ושיעבור מהר...

ליאור יקרה! יש לך סידור לילדים? זקוקה לעזרה? פיזית? רגשית? נפשית? יש מי שיהיה איתך? אני פה ומוכנה לבוא להיות איתך או עם ילדייך רק אמרי.... מחזיקה לך אצבעות

יש לי סידור לילדים. ולניתוח אני הולכת לבד...יש מצבים בחיים שאני רק עם עצמי... אבל תודה מקסימה שלי...את מתוקה, כל הזמן מציעה לי עזרה. מאחלת לך המון בריאות. ליאור

שבזמן שהמטפל שלי לא יהיה תהיה לי איזו תמיכה מבחוץ. לא יודעת אפילו מה רציתי. משהו שירגיש אמיתי ועמוק ונכון ולא אשליה. מישהו שיגיד על זה מילים טובות ומנחמות. נאלצתי להסתפק בפגישה אחת חלופית לקראת סוף השבוע כי אתמול עלה בי פחד נוראי מנפילה שלא תתן לי לתפקד. במשובים מאוד טובים מאז שהתחלתי לעבוד. בזה שבאופן לא צפוי הצלחתי להגיע לשיעור יוגה. בגעגועים עזים אבל בינתיים בלי כעס. בתקווה שעד תחילת השבוע הבא לא יהיו משברים שאי אפשר להתמודד איתם. ואז... כבר אוכל להתחיל להתרגש...

פיה יקרהי מבינה שהמטפל שלך בחופשה.... האם חשבתם יחד מה יכול לעזור לך בתקופה זו? פגישה חלופית כבר הייתה... כתיבה? אולי עבור המטפל עצמו? מקווה שיעבור מהר ובקלות.. אידה

התקשורת בטיפול שלי עובדת מצויין ואין שם בעיה. עבדנו הרבה על מה יכול לעזור בתקופה הזאת. הפגישה עם המטפל המחליף היא רק לקראת סוף השבוע, ומה שניסיתי להגיד זה שמקורות הכוח באו ממקומות שלא ציפיתי להם. קצת אפילו מתוכי אבל לא מבחוץ. אולי זה מסר? אולי רק היה לי חשוב להביא את זה.

החורף פה מרק וקפה חיבוק מילה טובה ומשהו מתוק. מביאה משהו חביב אבל לפני כן מהו הצבע החביב עלייך? רשמי שלושה צבעים לפחות שעושים לך טוב ואז כנסי לקישור... קריאה נעימה. http://www.alternativit.co.il/Shvartz.htm אצלי אגב וורוד כתום לבן ירוק יער תכלת זהב אפור כסף .

לילה מתוק של שינה וחלומות נעימים... אידה

אני מאוד אכעס אם לא אצליח להירדם עכשיו כי מחר ב-6 צריכה כבר לקום ואז יהיה יום ארוךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ארוךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך אם אחזור הביתה ב-8 בערב זה יהיה טוב

חלומות נעימים ומתוקים. ויום פורה ומהנה אף מחר.

http://demo.ort.org.il/clickit2/pictures/forums/958001488/275173729658126.gif

שחפונת יקרה מקוה שישנת...מאחלת לך יום קל..מואר..ושקט...תתלבשי חם כי קר בחוץ ותשמרי על עצמך.. http://lib1.store.vip.sc5.yahoo.com/lib/karibagifts/AmyWinterSolstice.jpg מתגעגעת דמעה

היה לי מזל היום בערב הייתה אמורה להיות אספה של כל גננות חינוך מיוחד בנושא בטיחות והיום המפקחת אמרה שזה לא מתאים לגן שלנו כי הילדים אצלינו אינם ניידים ושהיא תבוא אלינו ביום אחר ישירות לגן אז התפנה לי הערב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואוכל עכשיו להשלים קצת שעות שינה, כי כמובן בלילה לקח לי זמן עד שנרדמתי....

שחף יקרה מחר עוד יום מקווה שאת ישנה עכשיו... שקועה בחלום נעים ושליו אידה

יכולתי לגונן,ולסוכך,על מי שהסתתר בצילי ותמיד היה לי מקום,לעוד נפש,עייפה ושבירה. הייתי נוסקת מעלה מעלה עד שנגעתי באושר ותמיד שאפתי לעוד נגיעות, בדברים המפרים של החיים. החיים חיממו את כנפיי,השקו את נפשי,מילאו את חיי ועכשיו הכנפיים שלי שחורות,הכנפיים שלי שבורות,לא יכולה כבר לעוף צנחתי למטה כאבן שאין לה הופכין נשארתי מדממת על הקרקע,כבר אין לי יכולת לגונן, ולתת צל אנשים נטשו, כי אין לי מיכל למלא אותם. גיליתי את השקר,את הפגיעות שלי,את הנפש הרכה,שמסתתרת בתוך שריון עבה. גיליתי כמה הכל אכזרי,חסר מעצורים. גם את האושר שלי שנגעתי בו,לקחו באכזריות ואני נעה מכאן ולכאן,בחיים ובמוות,ביאוש,ובתקווה,בחיים בתוך,ובחיים מחוץ, ושכחתי כבר לעוף.

זכרי אין דבר יותר שלם מלב שבור. והשלם הוא סך כל חלקיו. כך שבאיחוי הקרעים והשברים את במצבך הרגיש והפוגע וסביבתך הקרובה שאת חשה שנטשה אותך ביום פקודה- תצאו לבסוף נשכרים ונחשלים. מוכנה לסייע לך באיחוי השברים למען תמשיכי לנגן לנו ברכות על המיתרים........ לילה טוב יקירתי. אינך לבדך!!!!!!!!!!! יש מי ששומע ומקשיב לרחשי ומכמני לבבך........ (((((((((((((((((((כתם))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

שצריך למצוא את החלקים המתאימים ולהדביק וליצור שלם,לפעמים אני חושבת שאף פעם אני לא אצליח לקום מההריסות האלה,שאף פעם אני לא אצליח להיות "נורמלית" כי הרסיסים קטנים מידי בשביל לחבר אותם,וחלק גם אי אפשר למצוא, ואם אני מצליחה להרכיב אני שוברת שוב כי יש בי כוח הרס עכשיו,לא יכולה לגעת בטוב לא יכולה להאמין שאני אגע שוב באושר

שולחת לך כנפיים חדשות..לבנות..כנפיים של אור..ויודעת ללא ספק שיום אחד עוד תזכי לעוף גבוה גבוה...ועוד משהו..בתור נפש "עייפה ושבירה" שלא פעם מצאה ומצואת מקום לנוח דווקא מתחת לכנפיים הלבנות והמגוננות שלך אני יכולה להגיד לך שאולי את לא רואה אותם כרגע אבל גם הכנפיים הלבנות שלך עדיין שם..אולי מקופלות עכשיו אבל קיימות.. מחבקת אותך אחותי דמעה http://nwcreations.com/images/wallpaper/On_Wings_of_Light_1024.jpg

גל יקרה מה שלומך? אולי הכנפיים עייפות זקוקות למנוחה... אולי גם האחרים זקוקים למנוחה.... תרשי לי לנקות מעט את הכנפיים לחבוש... תנוחי מעט... הכוחות יחזרו.... איתך אידה

למי שיכול לענות כרגע שלום יש לי בעיה אני בת 30 לאחר לידה שלישית ואני סובלת מהרבה בעיות אם זה דיכאון שאחרי לידה ואם זה אנורקסיה יש לי סוד כואב שאני סוחבת איתי מהילדות ואיני יכולה לספר זאת לאף אחד אני מטופלת אצל פסיכולוגית אבל משום מה איני יכולה לחלוק איתה את הסוד הזה אולי כי היא יושבת מולי רציתי לדעת אם יש פה מישהו שניתן לדבר איתו לא רק דרך פורום פשוט לפרוק מהלב ומאוד קשה לי לבטא את הסוד במילים לדעתי לכתוב אולי זאת דרך טובה להוציא מהלב אם יש אפשרות כזאת של שיחה של אחד על אחד בצ'ט זה ממש יעזור לי תודה מראש

מנדבת את עצמי בשמחה לעניין. מצוי באמתחתי מסנג'ר שיקל מעליך את הליך הפריקה אונליין- בצורת משוב אינטראקטיבי ואפקטיבי לצורך ההקאה וההוקאה של מה שמעיב על חייך ורובץ כמלקחיים צובטים על לבבך. מהי כתובת המסנג'ר שלך או לחילופין כתובת המייל?

צר לי לקרוא על הבעיות שאת נתקלת בהן. אני משערת שלא במקרה נכנסת דווקא אלינו... תרגישי בנוח. הייתי מציעה לך לדבר עם הפסיכולוגית שלך על העובדה שיש משהו שמעיק עליך ובקצב שלך כן להגיע למצב שהסוד ייצא נראה שאת בשלה לכך ועובדה שאת מתחילה להרגיש בצורך לחשוף ולשתף. נראה לי הכי נכון ומתאים למצב. גם כי היא מכירה אותך נמצאת מולך ויכולה לתמוך בך מיידית. לדעתי חשוב שהדבר ייעשה עם אשת מקצוע בצורה השקולה ביותר שאפשר. גייסי אומץ יקרה את מתמודדת עם הרבה מאד. ומפגינה כוחות רבים. את לא לבד. ואת לא אשמה. אין לך מה לפחד להסתיר או להתבייש. את כמובן מוזמנת לשתף פה. או לפנות אלינו במייל. אולם כאמור ממליצה גם לשתף את המטפלת בדברים. אחרת גם הטיפול נתקע באיזה שהוא מקום ועלול להיווצר מצב שתאובחני ותוגדרי ותטופלי כבעלת תוית אחת כשבעצם המקור הוא אחר. זהו מידע רפואי נפשי ויש להתייחס לכך. הרי לא תלכי לרופא משפחה בטענה שיש לך כאב ראש ותסתירי ממנו שן כואבת שגורמת לכאב הראש. נכון?

חנה יקרה ברוכה הבאה החשיבות לשבור את השתיקה... לשבור את הסוד.... לא לאפשר סודות.... סוד הוא דבר קשה... כואב... הורס.... אני חושבת שחשוב מאוד לשתף את המטפלת שלך... אני מאמינה שיש לסוד זה השפעה רבה על חייך ועל מצבך... דכאון , אנורקסיה הם ספטומים למשהו הרבה יותר עמוק... ללא שיתוף יהיה קשה מאוד להתמודד לשפר ולהתקדם... אולי השיתוף בפורום או במייל יוכל לקדם אותך לשיתוף המטפלת שלך... את כמובן יכולה לפנות אלי במייל.. כאן בשבילך אידה

חיה בסיוט ולא מצליחה לאסוף את עצמי. שנים מדחיקה ונדמה כי שכחה אירועים טרגיים מהעבר. שנים שיש בה דפוסי התנהגות שלא ברור לה מאיפה זה בא. לא מסוגלת לדבר על זה, לא מסוגלת להגות את המילה... ואז פתאום דברים מתפרצים, מאבדת שליטה, שקועה בדיכאון עמוק וניסיונות אובדנים. איך היא יכולה לחיות חיים נורמאליים כשכל גבר/נער הוא אנס בפוטנציה? איך יכולה לאהוב את עצמה כשכשל כך כועסת ומאשימה את עצמה? למה תחייך

צדף יקרה מה שלומך היום? מבינה כמה קשה... מתמודדת עם חויות טראומות מהעבר... זה דורש הרבה מאוד כוחות.... דורש גם להוציא ....לשחרר יש כעס ואשמה ובודאי עוד רגשות קשים... אני מבינה שזה לא כל כך הולך...זה קשה מדיי.... אולי כדאי להתחיל עם אדם קרוב? חברה? משפחה? כאן בשבילך אידה

תודה על התגובה שלומי קשה מאוד. כבר שבועיים לא מפסיקה לבכות. ישנה ומבלה המוןןןןן זמן במיטה. תשושה. מרגישה כל כך אשמה, מרגישה מכוערת ושמנה (172 ס"מ 58 או 59 ק"ג). רואה במראה בטן וירכיים ענקיות. השלווה היחידה שיש לי זו השלמתי עם אי רצון לחיות. מרגישה שאין לי מקום בעולם הזה. לא מתכוונ ת לבצע כלום בשלב זה אבל בטוחה שלא רוצה לחיות יותר. למעלה מ-20 שנה חייתי בהדחכה ובעצם בשקר. עכשיו כשאני עושה חשבון נפש אני רואה כמה החיים שלי דפוקים

השבוע אחליף כמה ימים מורה לספורט. הרכזת ביקשה להגיע עם לבוש תואם, ולא ג"ינס ומגף. נהרסתי מצחוק.... האמת היא שאני נורא אוהבת ספורט... ועכשיו כולם לצחוק איתי ביחד....

שיהיה בהצלחה .....

אם תיראי אותי בכדורגל.... יש לי שרירים של סוס ברגליים. והבעיטות? הילדים צועקים. יו המורה...איזה גובה וכאלה... לפעמים אני ממש משחקת איתם. מתעייפת אחרי כמה רגעים, אבל החוויה נשארת.

אך יחד עם זאת רואה בכך הקלה וסגולה שתגיעי במיטבך- בשייא כושרך לניתוח. כמו כן "ריפוי בעיסוק" הנו הסחת דעת שתמיד מבורכת. מברכת אותך יקירתי על המינוי החדש, החודש. ואין לי ספק שתצדיקי את המילוי מקום והתפקיד. האם פיזית מעבר לסיבולת לב ריאה מותר לך להתאמץ כל כך ולהרחיק לכת בתרגילי התעמלות וכושר חרף האיוושה הלבבית שכלל אינה מלבבת, כי אם חורקת ומייבבת?!

את מדהימה אותי עם הכוחות שלך...עם היכולת שלך למצוא הומור בהכל...את מורה אמיתית ליאור..גם מורה לחיים..אפשר ללמוד ממך המון...שמחה שאני מכירה אותך ויכולה ללמוד ממך איך להתמודד טוב יותר.. מחבקת דמעה

ליאור היקרה כל דבר נעשה במאמץ בתקופה הזו נכון? מחבקת אותך חזק. אצל הבת שלי לפעמים בשעורי ספורט נתנו להם מטפחות ובלונים ועבדו עם מוסיקה רכה ומרגיעה. לא חובה כמו בולדוזרים להפעיל א ת הגוף.. שנאתי שיעורי ספורט כל חיי אבל יוגה אהבתי מאד וסייף כנראה שיש כמה וכמ דרכים להפעיל את הגוף...

בהצלחה ושמרי על עצמך...

אני לא רואה איך אני ממשיכה ככה..הכל מסביב שחור ואין אור באופק...מנסה להתמודד..מנסה לתפקד והכל מסביבי מתפרק...אין לי במה לאחז..הכל נשמט מידי..פיזית אני מתדרדרת..נפשית אני כבר בתחתית הבור..עבר בלתי נסבל שלא נותן מנוח..אפילו אבא שכבר בקבר שנתיים ממשיך משם עוד למרר את חיי..אני תקועה עם החובות שהוא השאיר אחריו..ההווה קשה..חיה בלחץ נוראי..כלכלית ובכלל..וכל כך מוגבלת פיזית..הנכות קשה לי מאוד...ואין אף אחד קרוב שאפשר להשען כשצריך..אין מי שמחבק..ואני מרגישה שאני כבר כל כך רוצה להרים ידיים..כי באמת אני כבר מותשת..חבל שנולדתי..חבל שהאמא הביולוגית שלי לא עשתה הפלה במקום ללדת אותי ולזרוק אותי כמו זבל.... דמעה

בעצם בשביל מה לבוא לכאן לכתוב את הכאב כשבסך הכל הכל מילים ומילים ריקות..המילים שאני כותבת כאן לא ישנו את המציאות שאני חיה בה..לא יעזרו לי לשים את העבר מאחורי או לתפקד טוב יותר בהווה..מילים הן רק מילים..הן כבר לא נוגעות בי..סתם מילים ועוד מילים שלא יוצא מהם כלום... מצטערת שאני בכלל כותבת..לא ברור לי למה אני ממשיכה עם השטויות שלי.. דמעה

דמעה היקרה כל כך הרבה כאב ...וקושי... פיזי...נפשי... קשה לשמוע את אמירותייך והרגשתך לגבי הקיום שלך... הפלה...זבל... הרגשתך לגבי עצמך.. קשה ...כי אני ממש לא מסכימה איתך! מרגישה אחרת ... להזכיר לך כמה שאת יקרה שולחת לך חיבוק חיבוק מחזק אידה

זוג עיניים מפוחדות עליך מסתכלות, רואות אותך, כן! אותך, אתה שתמיד בא כשכולם ישנים מתקרב לילדה לוחש באוזנה קורא בשמה מלטף שערה והיא... רועדת כולה מחכה שיעבור מהר כי מפחדת היא, שמשהו התעורר. ורוצה מאוד לישון, אך משום מה, נראה כאילו נעצר השעון... נעצר גם לבה, והוא כבר בתוכה . זועקת בכל כוחה למשהו שיציל אותה מהר... שאולי מישהו כבר התעורר... (אבל.. לא ) סותם את פיה וממשיך לנגוע עוזב אותה ונוטש את החדר נשארת לבדה, וכל כך מפוחדת ........ עבר הלילה הגיע היום וכבר הבינה שזה הסוף ילדה רגילה הולכת לגן ואותן עיניים מפוחדות מאותו לילה ארור מראות כמה הן מלאות באור צוחקת , מחייכת מראה לכולם שהיא הילדה הכי מאושרת בעולם... יהי זכרה ברוך

תארת יפה את ההרגשות והמצב שלה את ההתחברות אליה ואל מצוקתה. ראיתי אמהות לבנות שהיו מאד קשות כלפיהן עד שהבנתי שהן משליכות על הבנות שלהן את חוס ר היכולת שלהן לאהוב לחבק ולפייס את הילדה הפנימית שבהן..

זה מה שאני חווה כל לילה כמעט ... הכל חוזר אליי ..כמו פעם ! ! ! והחלטתי שהפעם אני מוציאה את מה שאני ממש מרגישה על דף.......... וזה כואב לשמוע שיש אמהות שנוקשות עם הילדות שלהן...........

הרמת את הילדה- אשה מתהום הנשייה..... והבהרת לנו היטב כיצד "שלום נעורים" ניתן לומר טרם הכניסה בכלל לגיל הנעורים....... שלא תדעי עוד צער ומכאוב ותתיחסי בכבוד הראוי לילדה הקטנה החבויה בך מני אז וזקוקה נואשות לחוויה מתקנת.

תודה לך על תגובתך... אבל , איך אפשר לתת כבוד לאחת שכולם נהגו לזלזל בגופה ... ..אם הזמן, אני מאמינה שאני ישלים עם העובדה הזו.... ומה שלומך את?

לפני כשנתיים יצאתי עם בחור שהשאיר לי צלקות עד היום. באותה תקופה בלעתי המון כדורי שינה וכשהתעוררתי למחרת גיליתי שעשיתי צרכים בבגדים(לא פיפי) וזה קרה גם בלילה מסויים ששתיתי המון אלכוהול התופעה חזרה על עצמה. בשני המיקרים הוא נכח בדירה ובבוקר עזר לי לנקות את עצמי. הייתה פעם ששתיתי המון אלכוהול והוא לא היה נוכח בדירה ובאותו בוקר התעוררתי נקיה. השאלה שלי היא, האם עשיתי צרכים על עצמי בגלל שהוא אולי ביצע בי חדירה אנלית וניצל אותי בגלל שהייתי חסרת הכרה ו\או שבגלל הכדורים או האלכוהול לפעמים זה קורה? מאחר שמאז אותה תקופה יש לי פחד שמחלחל לתוכי אפילו כששומעת על חדירות אנליות. רק רוצה לציין כשייצאתי עם הבחור ההוא לא קיימתי ביודעין אף פעם חדירה אנלית. בתודה מראש

יכול להיות שזה תוצאה של הכדורים ואולי של אונס אנאלי שבוצע בך החשוב הוא שתמשיכי משם לטפל בעצמך מה הביא אותך לשימוש בכדורים ובאלכוהול?

לא מצליחה לישוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן ומחר יום ארוךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך וצריחה לקום מוקדםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

שתי ספל מרק חם ותחשבי חיובי...

קמתי מוקדם למזלי יצא לי באמצע היום להיות איזה שעתיים בבית אז הספקתי עוד קצת לישון חזרתי הביתה סופית רק לפני רבע שעה עייפה..... אבל היום עבר טוב, לא מתלוננת

מה שלומך הבוקר? מקווה שהצלחת לישון בלילה ושהיום שלך עובר בנעימים.. http://foto.area.co.il/pictures.php?pic=98499&sort=date&cat=25

איזה דרקון חמוד :) תודה היום הארוך נגמר סוף סוף...

איך ישנת את שארית הלילה????? מקווה שיהיה לך יום נעים ומקסים

תודה היה באמת בסדר

אמצע הלילה בין אנשים בשחור עוברת עוד גדר שקשה לעבור זה אמצע הלילה ואולי כבר מאוחר תראי עננים עכשיו צבעו עצמם אפור בגלל המצב שלנו אמצע הלילה ירח מאיר לי על זמן שעבר שם מתפללת ושוב קשה לראות רגע לפני שנשברת הבוקר מאיר והלילה עבר

נואשת יקרה שהלילה יעבור והבוקר יעלה... לילה טוב יקירה אידה

מפרץ כחול עם ראות מדהימה אויר צלול ושמש נעימה אוטוטו צהריים אהבה נגיעות איך היה היום? וריח של חלב על הגור הקטן... שיהיה המשך יום חיובי ומאי רל כולנו.

שיר נהדר, אותנטי ועוצמתי. האם אינך לומדת היום כצפוי וכמתוכנן?

אמנם באיחור... אסל כן, למדתי הלימודים נמשכים כרגיל.. אני מרוצה ומה שלומך ושלום ילדך?

אם יש לך את הכוח לאהוב אם יש לך ידיים לחבק בלי לחשוב אם את טיפת האושר אתה מוכן גם לגנוב אז יש סיכוי שיהיה לך טוב אם יש לך את הכוח לאהוב אם יש לך רגליים לצאת אל הרחוב אם יש לך את הכוח לקום ולעזוב אז יש סיכוי שיהיה לך טוב לפני שנעלם תסתכל ותראה את הכחול של השמיים ותגיד תודה שיש לך עיניים

לא מובנת מאליה. תודה לך נואשת. הבאת יופי של מסר. להוקיר תודה גם על המעט שיש כי כשזה איננו מתברר לנו שהחזקנו את העולם בכף היד.

כן מתנצלת על האיחור.. יש בעיות עם המחשב... כן, צריך להגיד תודה על הדברים שנראים לנו פשוטים כי אלו הדברים הכי חשובים באמת, ואותם צריך להעריך

אכן ראוי להודות על הדברים הטריויאלים, אותם אלמנטים זניחים לכאורה מינורים וזוטרים כל שכן על דברים ברומו של עולם כבריאות, פרנסה, ילדים, יופי, אהבה, רגעי חסד ושמחה וכדומה....... תודה על התזכורות- החוזרות ונשנות שבוע טוב יקירה

שחפונת איך עברה השבת? מה שלומך? מתגעגעת http://fairy-card.hp.infoseek.co.jp/image/mini-card/miss%20you.jpg דמעה

מה שלומך? איך הקטנים מתלהבים מהדובי ששלחת לי, עומדים לידי ומחקים את תנועות החיבוק שלו.. ושחף מה שלומך? ותודה על העידוד בעצים למטה.

שלומי טוב הייתי היום אצל ההורים שלי חגגנו לאבא יום הולדת 50 היה מאוד נחמד באו 2 זוגות החברים ההכי קרובים של ההורים של, שאני מכירה אותם מאז שהייתי ילדה מאוד קטנה, דודה, 2 בני דודים וסבתא היה לי קשה להגיע לשם כשהתקלחתי לפני היציאה מהבית פתאום התחלתי להרגיש מאוד לא טוב, כמעט התעלפתי במקלחת. לא יכולתי לעמוד על הרגליים. התיישבתי ולקח כמה דקות להתאושש עד שהצלחתי שוב לקום וכשכבר הגעתי אליהם בהתחלה היה לי קשה מאוד לשבת עם כולם. הרגשתי שזה יותר מדי אנשים ביחד בשבילי. למרות שכולם אנשים מאוד קרובים. אבל עם הזמן הצלחתי להשתחרר והתחלתי להרגיש ממש טוב שם. נהנתי מאוד בסופו של דבר. נשארתי עוד איזה שעתיים אחרי שכולם כבר הלכו. רק עכשיו חזרתי הבייתה. ומה שלומכן הערב, דמעה וליאור? גם אני התגעגעתי אליך דמעה הייתי רוצה למצוא מתישהו זמן לקפוץ אליך אבל השבוע נראה לי יהיה נורא עמוס אבל אני עוד צריכה לבדוק...

תחלמי בגדול סי היימן תחלמי בגדול תחלמי תחלמי את הדרך לשם אל תעצרי את הזמן בתוך מעגל הקסמים את לא לבד תחלמי בגדול תחלמי תחלמי ותגיעי לשם ובאופק הרך יחייכו השנים הקשות שידעת בעולם - בעולם הלוואי והדרך הזאת שעשית עד לכאן לא תשאיר צלקות שלא ירדו עם הזמן הלוואי והדרך הזאת שעשית עד לכאן תפתח בפנייך דלתות שחיכו לך מזמן תחלמי בגדול תחלמי תצחקי כשתגיעי לשם זה אולי הימים הקשים שנותנים לך כוחות חדשים לעולם הלוואי והדרך הזאת...

הדרך ארוכה. אך מעלה בכנפיה ארוכה(מזור)

מי שלא חולם גם לא יגשים... אני מאמינה בהגשמה בכוח הרצון... אידה

השכנים עם הילדים שמרעישים,הנביחות של גור הכלב הקטן והשכנים הקטנים שלי שנובחים לו בחזרה והוא ממשיך ,הילדים שמשחקים כדור סל בחצר הסמוכה, והרעש של הפגיעה בחישוק של הסל אני צריכה להכנס לבועה לשקט שלא יהיה שום צליל,אני רוצה לצרוח ומתאפקת לא להעיר, שאני צריכה שקט אני לא גרה בבית פרטי,כאן אני צריכה להיות עם מסיכה שאני נחמדה,כי אנחנו כמו משפחה, ואני כבר לא רוצה יותר להיות נחמדה, אני מאבדת את השפיות אף פעם לא הייתי ככה רגישה לרעשים,אני כמו על קפיץ, אני עוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף מוזרררררררררררררררררררררררררררררררר ושונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת את עצמיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי טריגרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר תמיד הייתי עוף מוזר עוד שהייתי קטנה תלמידת בית ספר יסודי,הייתי ילדה שהסתגרה בתוך עצמה,שכולם היו משחקים במגרש אני הייתי מתחבאת בפינה שלא יראו אותי כי אם היו רואים אותי היו צוחקים עלי או מרביצים לי, הייתי נכנסת לכיתה רק שהמורה היתה נכנסת פחדתי מהילדים ביחוד ממלכת הכיתה שנתנה להם פקודות להרביץ או להחביא לי את התיק,שהייתי יודעת את התשובה והייתי מצביעה ואומרת, הכיתה היתה צוחקת עלי אפילו שהתשובה נכונה,הרגשתי שלא היה לי מקום אחד שקט גם בבית ספר התעללו בי,וגם בבית,ניסיתי לגרום לילדים בכיתה שלא יציקו לי לקנות אותם בממתקים,הייתי גונבת כסף מהארנק של אמא וקונה להם אבל גם זה לא עזר שנאו אותי הייתי בשבילם כלי משחק,ההתדרדרות שלי התחילה בכיתה ב שכל הציונים שלי שהיו א בכיתה א, היו ב ג בכיתה ב וכך הלאה ,אבא היה פוגע בי בגיל הזה התחלתי להרדם בשיעורים,להתרחק מכולם,לא הייתי מכינה שיעורים, המורה קראה לאמא שלי כמה פעמים ואז היא היתה מספרת לאבא והוא היה כבר מעניש אותי ,אף אחד לא העלה על דעתו למה הילדה שהיתה תלמידה טובה בכיתה א הפכה להיות ילדה חולמנית עצבנית וסגורה,אף אחד לא חשב שהילדה הזאת עוברת פגיעה בתוך הבית שאמור היה להיות לה מגן ומפלט מההתעללות בבית ספר,הייתי בורחת הרבה מהבית וחוזרת בחושך ואז חוטפת על זה אף אחד לא שאל למה עשיתי את זה אף אחד לא ניסה להבין שאני לא רעה וילדה מתוסבכת כמו שאמרו עלי,שיקרתי שתקתי ריציתי,הפכתי להיות ילדה אחרת,ילדה שהפכה להיות שק התיסכולים של ההורים שלה איבדתי את הילדה שהייתי צריכה להיות,ילדה שהחיוך כבה לה שם,ילדה שהיתה צריכה לחיות בפחד מאבא,מהפחד מהכעס שלו,מהפגיעה שלו,ילדה שהיתה רוצה רק שיעזבו אותה שלא יראו אותה לא ירגישו בה ,ילדה של אף אחד,עוף מוזררררררררר

מילים עייפות,מילים שותקןת,מילים צועקות,מילים נחנקות,מילים פוחדות,מילים שהולכות בחושך,מילים של דמעות,מילים שמאבדות אחיזה, מילים עיוורות מילים הזויות, מילים מבולבלות כולם רודפות אחת אחרי השניה, ונופלות ברעש מחריש אוזנים מתרסקות והופכות לעיסה של שברים ושקט והעיסה של השברים והשקט זאת אני

בסופה הפתאומית,ואני גם רוצה לעוף מהדף אבל אני מרגישה כבולה כי על הדף שלי יש אנשים שמחזיקים ידים אנשים שאני לא רוצה להרגיש ולראות,אנשים שמקיפים אותי ולא נותנים לי לעוף מהדף,והם סגרו לי כל פירצה לצאת,ואני נשארת על הדף ניסיתי גם לצייר שוב משפחה ואני לא מצליחה,הלב שלי לא מצליח להכניס שוב אנשים, הלב שלי עייף הצבע שלי נגמר

תיאור מצמרר........ קראתי ונקרעתי בהזדהות. (((((((((((((((((((((((((((((כתם))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שלא תדעי עוד צער, רעש, ומכאוב. ושום זכרון עכור לא יעלה לך יותר מן האוב!

לפעמים אני חושבת שאני ילדה מסיפור אחר,ואני לא מבינה אפילו אייך הצלחתי לגדול בכלל

גל יקרה קשה וכואב לקרוא את דברייך.... ילדה קטנה..... לא מוגנת... הפחד מלווה... עורב בכל פינה... הרשי לי הושיט יד לילדה הקטנה... לתת לה תחושת בטחון והגנה... שלא תפחד.... שלא תדחה ותהדוף מי שמנסה לעזור... איתך גל יקירה אידה

ילדה סוערת,ולפעמים ילדה שקטה,ולפעמים היא מתרחקת,ולפעמים היא מתקרבת כמו הגאות, והשפל.

עונה לך כאן בגלל שכתבת אז מרגישה לא נוח דרך המייל. אולי את רוצה את השקט והפרטיות שלך? אני יכולה להבין שההמתנה נחווית כמשהו מורט עצבים. אבל את יכולה להשתמש בזמן הזה להיות מוכנה. תחשבי שזה יוצא סמוך לחנוכה ויתן לך זמן להתאושש בלי לחץ. נסי לדבר עם נשים שעברו את הניתוח. וגם אולי להכיר את מי שינתח אותך. זה יכול להקטין את המתח והחרדה. תחשבי שזה נותן לגוף שלך יותר זמן נקי מסיגריות. זמן לדבר עם נילדים היותר גדולים וגם עם הקטנים כדילהקטין את הבלבול שלהם. מאמינה שיעבור בשלום. אני בבדידות שלי. אין טיפול בשבוע הקרוב. העבודה החדשה גם מרגשת גם דורשת אבל חושבת שהטבילה הראשונה עברה טוב. מתגעגעת למקום שהיה לי. לכתוב מעמדה של התלבטות, סבל, התמודדות, אבל גם כוח. כואב עדיין מה שקרה שם. למרות הזמן שעבר. וגם פה לא מצאתי את עצמי. אני לא מטפלת. אני רוצה מקום שאוכל להיות פגיעה ושיהיה מי שיכיל. פשוט. לא היגדים טיפוליים, לא התרסקות. שיתוף. הבנה. חיוך. הומור (גם שחור). ובמיוחד החוויה הזאת של התפכחות מאשליה שנשארה. העולם הזה שבו כשמעמידים אנשים למבחן רובם נכשלים מרצון. לראות שהרוב בוחרות בעמדת החולשה או בעמדה שלא נוגעת בתכנים האלו. מרגישה את השונות והבדידות. וכשאין טיפול לא יכולה להתמסר לזה. מעניין שגם כשאני מתגמשת לגבי המיקום כמה קשה למצוא עוד 4 נשים במצבי שרוצות את מה שאני רוצה...

פיה אני כותבת בכוונה בניק בדוי אולי כי אין לא את האומץ לכתוב לך בשמי האמיתי. אני מרגישה ממה שאת כותבת שאת מאוד שיפוטית כלפי כל מי שיותר חלשה ממך, או אולי מתמודדת פחות טוב ממך. כל אחת והתמודדות שלה, וכל אחת והטראומות שלה. אני באמת מצטערת שכאן את ניתקלת בנשים שמתרסקות, אבל לא כל אחת יכולה או מסוגלת להתמודד עם הטראומה שלה כפי שאת מתמודדת, וזה לא מתוך בחירה בחולשה אלא מתוך מציאות קשה ובלתי נסבלת. אני מאוד מצטערת אבל את נשמעת מתנשאת ובי לפחות את פוגעת עם הדברים שאת כותבת. בברכה אחת

דמעה מתוקה תודה רבה על התמיכה. את נהדרת, ואין לי ספק שתשמחי לעמוד לצידי. פיה יקרה, ההמתנה מורטת העצבים הזאת משליכה על כל כך הרבה דברים, ואני הופכת עולמות עכשיו לעבוד כמה שיותר, כדי שאחרי הניתוח יהיה לי תשלום לשכר הדירה. בזמן שלא אוכל לתפקד. אני מראש לא מצפה לעזרה מהרשויות על מנת לא להתאכזב...רוב היום למעשה אני עסוקה, ואין לי ממש הרבה זמן לחשוב על עצמי. בעיות הקיום מההיבט הכלכלי מפחידות אותי יותר מהכל. דיברת על הטיפול שלך... מעניין שאני כרגע במקום כזה, שאני לא רוצה לפגוש בחזקה. מעניין איך כשרע לי אני בורחת.. הילדים הגדולים יודעים, והרופאה שתנתח אותי, נחמדה והבטיחה לי שיטפלו בי הכי טוב...שוב לא זה מה שמעסיק אותי, אלא מה יהיה אחר כך, האם אוכל לשוב ולהחזיק את הבית שלי...פוחדת בעקבות זה לאבד משמורת על הילדים. אם כי למדו ברשויות לא להתעסק איתי על הרקע הזה...ואולי לא יהיה לי יותר את הכח להילחם כדי לשמור על הבית שלי...

אבא שלי עבר ניתוח מעקפים לפני שנתיים התאושש תוך שבועיים ברמה שהתחיל ללכת לחדר כושר והוא היה בן 79... (היום כמעט בן 82...) תשתמשי בחזקה שלך. תראי שזה יקל עליך מאוד. המורה של הבת שלי עברה התקף וצנתור וחזרה לעבודה תוך כמה שבועות. דברים יסתדרו. אולי תוכלי לתת שיעורים פרטיים או להשתלב בתכנית עזרה למתקשים אם קיימת בבית הספר שאת מלמדת בו? ול"אחת"... זו לא שיפוטיות. זו רק הבאה של עצמי ושל הבדידות והקשיים שלי שגם הם אמיתיים וכואבים ולי אין עם מי לדבר עליהם. גם ליותר חזקים שמתעקשים להתמודד מגיע מקום ובימים שכאב לי כל כך עד שישנתי רוב הזמן והייתי לוקחת כדורי הרגעה כדי לא להרגיש לא העזתי להביא את הדחפים הכי איומים בכתב לפורומים. ועכשיו אני גם לבד, גם עם ההתמודדויות שלי וגם אין לי עם מי לדבר. מגיע לסתום לי את הפה? להטיף לי מוסר? לא בטוחה.

זמן ההמתנה אפשר וכדאי לנצל כדי להתארגן גם רגשית בדיוק מה שאת עושה עכשיו מציפה ומגדירה את כל החששות והפחדים למשל שומעת ממך את הפחד לאבד את הילדים בעקבות הניתוח. ככה שלא די בחרדה לקראת מה שצפוי לך גופנית ובריאותית נוסף גם הפחד לאבד את הבית שהקמת בעמל רב. לא רוצה לייעץ. רק לומר לך שאנחנו פה עבורך. אוהבת אופיר.

את ללא ספק בשלב בו את בשלה, אמא מכילה, עם המון מודעות עצמית, תעצומות נפש והעצמה פמיניסטית. עצותיך הפרקטיות לליאור גם הן באות ממקום של מודעות ומאגר של רגישות. מקווה כי חלומך ליצור קבוצה מגובשת בסטנדרטים שהצבת לך תרקום עור וגידים בקרוב. שבת שלום לך ורק טוב.

פיה יקרה מאחלת לך שתמצאי את החברה הנכונה עבורך את הקבוצה שתענה על כל ציפיותיך ושתוכלי להרגיש שייכת . שבת שלום.

מילים של ארקדי דוכין "תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול להיפגע וליפול כל אחד יכול לכולנו מותר להיות חלשים לא לאטום אזניים לא לעצום עיניים לא לעזוב ידיים גם בימים קשים אפילו בימים קשים." מחבקת חזק דמעה

כשהוא מתנגן... מה שלומך יקרה ? איך עוברת השבת? ומה שלום הבנות? ספרי מה איתן?

אבקש את התייחסותך.......

אין לי מילים.... שיר מלא משמעות, הלוואי והייתי יכולה להוציא את זה למילים.... תודה

איזה קול חזק.... מחבקת חזרה אידה

לא רוצה לבכות יותר, לא רוצה לחיות בסיוט מתמשך, לא רוצה להיות מאופקת וללבוש מסכה של "הכל בסדר". רוצה לצעוק צעקה גדולה ומחרישה אוזניים שכל העולם ישמע. רוצה לשבור ולנתץ כל מה שנמצא סביבי. רוצה להכאיב לעצמי עד זוב דם. רוצה להעלם.

צדף יקרה הלוואי והיו לי מילים מנחמות לכתוב לך..אני מרגישה בדיוק כמוך דמעה

מבינה שאת במקום כואב מאד מחזיקה לך אצבעות את לא לבד.

צדף היקרה, את לא לבד, אנחנו כאן איתך, מחבקות ותומכות הרגישי חופשי לצעוק את הצעקה ולהקיא את אשר על ליבך אנחנו כאן בשבילך (((((((((((צדף))))))))))))

צדף יקרה ברוכה הבאה צר לשמוע כמה קשה וכמה את סובלת בתוך סיוט מתמשך... צר לי לשמוע על מסכות מחייכות..."הכל בסדר" האם יש מקום בו את יכולה לצעוק? יכולה להיות ללא מסכות...? מוזמנת להיות אחלק מאיתנו.. ללא מסכות... לשתף...לקבל כוחות ולו במעט... מחזקת אותך אידה

כל הערב ביליתי עם בעלי יצאנו החוצה לאכול משהו לקחנו סרט DVD וראינו אותו ביחד אז למה הרגשת הבדידות? למה לא הצלחתי להפנים את הביחד? למה לא יכולתי להתקרב באמת? מרגישה מאוד מאוד לבד ואולי מרגישה גם קצת אשמה על כך כי לא הייתי לבד פיזית זה כואב ועצוב

הקושי הכי עצום הוא להיות ביחד ולחוש לחוד. (בבחינת: "שנינו יחד וכל אחד לחוד") ממליצה לך בחום ללבן את הסוגיה במסגרת הטיפולית שלך. יתכן ואת ו/או בעלך סובלים מחוסר אינטימיות מתמשכת בשל חשש מקנן ומתמיד מליצור אינטימיות שמובילה ליחסים קרובים, הדוקים, מעמיקים, חשופים, לבידיים(מיניים) ומחייבים. לשותפות גרידא נטולת אינטימיות וזוגיות ישנה יתרונות וחסרונות.. וכפי שאת מבטאת החסרונות גוברים על היתרונות. תזכרי שכאן אינך לבדך. אנחנו כאן, מבינות אותך, משתתפות בצערך ובשמחתך, וחולקות עמך את מטעניך במטרה להקל מעלייך.

אין לי כרגע הרבה מה להוסיף

שחפונת זאת בדיוק הבעיה עם חומות ..מצד אחד הם מגינות עלינו אבל מצד שני אי אפשר ממש להתקרב בגללן...ולוותר על החומות זה להסתכן בפגיעה...מכירה את זה כל כך טוב מעצמי.. מחבקת דמעה

אין ספק שהחומות קיימות אבל פעמים רבות אני מצליחה להוריד אותן השאלה היא למה דווקא אתמול לא הצלחתי? למה דווקא אתמול לא הרשתי לעצמי באמת להתקרב? אולי בגלל ההשפעה של הדברים שאמא אמרה עלי לפני שבוע אולי בגלל זה אני עכשיו יותר נזהרת, משתדלת יותר להגן על עצמי ע"י שמירת מרחק רגשי

מבינה אותך. לא תמיד הקירבה מורגשת ויש תחושה של החמצה אבל הן נמצאות שם. הקירבה הדאגה השותפות.... שיהיה לך רק טוב. ואם תרצי לשתף קצת במה שגורם לך לחוש נפרדת ונבדלת?

ההמתנה מורטת העצבים. משאירה לי המון זמן לפחד...

כמה זמן עוד נשאר לך להמתין? יש כבר תאריך לניתוח?

להבדיל לפני הניתוח עם הבן ההמתנה היתה מורטת עצבים ולא צלחתי לסגור את שמורות עייני ולעלות על יצועי ימים רבים... אי הוודאות ללא ספק מכרסמת ואוכלת כל חלקה טובה ושפויה. וכידוע: "אין שמחה כהתרת הספקות". אך האינטואיציות החזקות שלי המושלות בכיפה ובמושכות חשות ביתר בהירות כי תעברי את הניתוח המסובך בשלום, וכן את שלב ההחלמה במהרה. ותצאי מאוששת וחזקה יותר מתמיד. ומהכרות שלי עמך אני בטוחה בכך. ישנה סגולה נפלאה וידועה ש"כל המתפלל על חברו נענה תחילה" תתפללי עלינו ותיוושעי תחילה ומלכתחילה, אינשאלה. תחזיקי מעמד ותשתפי אותנו (((((((((((((((ליאור)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) הייתי משלמת המון על מנת להקל מעליך ולהביא מזור למחלתך.

ליאור מתוקה את חזקה..ואני יודעת שאת מפחדת עכשיו ואולי לא מרגישה כמה כוחות יש לך וזה טבעי להרגיש ככה אבל רוצה להזכיר לך כמה עברת עד היום ואת עדיין שורדת...אני איתך..מה שתצטרכי מתי שתצטרכי רק תגידי... דמעה

ליאור יקרה מבינה את הפחד... אולי כדאי פחות לחשוב... לדאוג לתעסוקה... לשיחות עם חברות... דברים שאת אוהבת... שעושים טוב... מחזקת אותך אידה

אני מרגישה שאני בתקופה של בילבול מאוד גדול,כל מיני דברים שמתעצמים וגם כעסים שעולים לא במקומות הנכונים,כאב שרוצה לצאת החוצה,נמאס אחד גדול מעצמי,ומהכל,מהטיפול מהשיחזור של אמא כל מה שלא אמרתי או התנהגתי מולה אתמול לא הלכתי לעבודה הלכתי לים ששם עברה ילדותי,ישבתי והסתכלתי עליו הים שלו סיפרתי את הכל את כל מה שקרה בבית,הים שנתן לי חוזק וכוח לשרוד,רציתי להכנס אליו אבל היה קר נשבה רוח של חורף, ישבתי ונתתי לעצמי להתסכל על הגלים ולבכות על עצמי,עלו לי סרטים בראש מה יהיה אם אני אכנס למים מה ירגישו האנשים שאוהבים אותי,היתה לי מלחמה לא פשוטה להכנס ולשים סוף להכל,או לקחת אויר ים מלוח ולהמשיך הלאה,הטלפון של המנהלת שלי החזיר אותי למציאות וגרם לי לקחת את עצמי וללכת לעבודה,שבאתי היא לא אמרה כלום בהתחלה רק חיבקה אותי ואז בחיבוק היא אמרה שהיא שמחה שאני כאן אני לא יודעת לאן ללכת מכאן,אני מרגישה שהכל אפור וקודר,אני מרגישה שהלתת יד לחיים מתמעטת מלא לתת להם יד, אני מרגישה שיש בי המון חוטים בנפש שכואבים,שאני כמו פצצה שצריך לפרק לה את החוטים ולנטרל אותה רמות הזעם כלפי עצמי עולות,הכאב מחלחל בתוך כל הגוף,אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד ומאבדת את האחיזה בשפיות הים אתמול כל כך היה מזמין הרוח הקרה הגלים הריח המלוח הסתכלתי על השכונה שגדלתי בה עדיין אחי גר שם עם המשפחה שלו אמרתי לעצמי מה הוא ירגיש אם הוא היה יודע שבאותם רגעים שהוא שם עם המשפחה אחותו נלחמת לא לעשות לעצמה משהו,שאחותו נמצאת כמה דקות ממנו,ומשחקת עם המחשבה לוותר על עצמה ולהעניש את כל מי שפגע בה הנקמה המתוקה

גל של הים יש בו משהו מהפנט משהו שנותן תקווה ומפחיד בבת אחת הוא יכול להוציא אותך מתוך הים אל החוף או לסחוף אותך פנימה לתוך הים מזכיר לי את התנודות של החיים את התנודות של הרגשות יש משהו מאוד עוצמתי בגל של הים הרבה כוחות כמו הכוח שיש לך להסתכל למוות בעיניים ולבחור בחיים תשמרי על עצמך אני איתך שחף

שאני רוצה להיות גל של הים שמתנפץ בשתיקה ובעוצמה על הסלעים

כינוי עוצמתי בחרת לך. והעיקר כי סערת הלב, הגלים והבלבולים לא גבר על היצר הקיומי: יצר החיים! מקווה כי חיים מכח האנרציה יהפכו אצלך במהרה להתנהלות מכח המוטיבציה. (((((((((((((((((((((((((כתם)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) היי נא גל ים רחום ונעים שיתווה דרכך לחוף מבטחים.......

אתמול שישבתי ליד הים הרגשתי שאני רוצה להיות חלק ממנו,להתאחד ביחד ויחד יש בנו עוצמה שיכולה לשבור גם את הסלעים,פעם לפני הרגשתי חוף מבטחים היום אני נמצאת על ספינה טרופה בלב ים סוער והגלים הזועמים מאיימים לנפץ את הספינה לשניים

תמיד הייתי עוף מוזר עוד שהייתי קטנה תלמידת בית ספר יסודי,הייתי ילדה שהסתגרה בתוך עצמה,שכולם היו משחקים במגרש אני הייתי מתחבאת בפינה שלא יראו אותי כי אם היו רואים אותי היו צוחקים עלי או מרביצים לי, הייתי נכנסת לכיתה רק שהמורה היתה נכנסת פחדתי מהילדים ביחוד ממלכת הכיתה שנתנה להם פקודות להרביץ או להחביא לי את התיק,שהייתי יודעת את התשובה והייתי מצביעה ואומרת, הכיתה היתה צוחקת עלי אפילו שהתשובה נכונה,הרגשתי שלא היה לי מקום אחד שקט גם בבית ספר התעללו בי,וגם בבית,ניסיתי לגרום לילדים בכיתה שלא יציקו לי לקנות אותם בממתקים,הייתי גונבת כסף מהארנק של אמא וקונה להם אבל גם זה לא עזר שנאו אותי הייתי בשבילם כלי משחק,ההתדרדרות שלי התחילה בכיתה ב שכל הציונים שלי שהיו א בכיתה א, היו ב ג בכיתה ב וכך הלאה ,אבא היה פוגע בי בגיל הזה התחלתי להרדם בשיעורים,להתרחק מכולם,לא הייתי מכינה שיעורים, המורה קראה לאמא שלי כמה פעמים ואז היא היתה מספרת לאבא והוא היה כבר מעניש אותי ,אף אחד לא העלה על דעתו למה הילדה שהיתה תלמידה טובה בכיתה א הפכה להיות ילדה חולמנית עצבנית וסגורה,אף אחד לא חשב שהילדה הזאת עוברת פגיעה בתוך הבית שאמור היה להיות לה מגן ומפלט מההתעללות בבית ספר,הייתי בורחת הרבה מהבית וחוזרת בחושך ואז חוטפת על זה אף אחד לא שאל למה עשיתי את זה אף אחד לא ניסה להבין שאני לא רעה וילדה מתוסבכת כמו שאמרו עלי,שיקרתי שתקתי ריציתי,הפכתי להיות ילדה אחרת,ילדה שהפכה להיות שק התיסכולים של ההורים שלה איבדתי את הילדה שהייתי צריכה להיות,ילדה שהחיוך כבה לה שם,ילדה שהיתה צריכה לחיות בפחד מאבא,מהפחד מהכעס שלו,מהפגיעה שלו,ילדה שהיתה רוצה רק שיעזבו אותה שלא יראו אותה לא ירגישו בה ,ילדה של אף אחד,עוף מוזררררררררר

ואני יושבת כאן מכווצת על הכיסא של המחשב והזכרונות מציפים אותי

מצטערת לשמוע עד כמה קשה לך ובכל זאת יכולה לראות בין השורות הכתובות את הכוחות שיש בך...הפיתוי של הים מוכר לי מקרוב וזה לא דבר פשוט לקום לחזור לחייים..לעזוב את הגלים שקוראים לך לבוא אליהם ולהמשיך הלאה..אני גאה בך על זה שהצלחת...אני נמצאת עכשיו במקום מאוד דומה...אולי ניתן ידיים זו לזו וככה נצליח שתינו לא ליפול? http://www.3cartscenter.com/images/holding%20hands.jpg דמעה

וגם לא עם הפנים

היום הזה הוא התחלה בדף חדש אתה נוגע ביום הזה תישא תפילה תדע שיש מי ששומע אל תוותר מיד ויש לך מרחק ללכת אל תוותר מיד אם לא עכשיו אולי עוד שנה היום הזה הוא התחלה תחשוב אתה יכול אחרת והתשובה לשאלה בתוכך היא מסתתרת אל תפחד עכשיו כי לא אבדה לך הדרך אל תפחד עכשיו אם לא היום אולי עוד שנהעולם מוזר כולו שלך כשהתקווה בלב בוערת יש בדידות יש כאב והתקווה איתך נשארת אל תאבד אותה תשמור עליה מה יהיה מחר אין איש יודע אני חיה לי מיום ליום מפזרת את ימי ברוח אנשים מתחתנים סביבי גם אני רוצה קצת לנוח אומרים שהאדמה שלנו מסתובבת סביב צירה איפה הציר שלי? להסתובב זה דבר נורא לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה אבל יודעת משהו על העולם הזהואם הוא רציני ואם הוא רק רוצה תמורת מילה אחת אתן כל כך הרבה ואם יושיט לי יד ואם יגיד רוצה תמורת מעט מאוד אתן כל כך הרבה אתה תוכל לשכוח, את כל הימים הרעים, ובקלות למתוח, שעה למליון רגעים, אתה תוכל לברוח, מאביך מאימך ומשמך, אך אפילו בסוף העולם, לא תוכל לברוח מעצמך. אתה תוכל לפתוח, עוד פרק חדש בחיים, אתה תלמד לבטוח, באור בריחות בצבעים, תמיד תוכל לברוח, מאביך מאימך ומשמך, אך אפילו בסוף העולם, לא תוכל לברוח מעצמך אתה תתחיל לצמוח, על אף צלקות ופצעים, אתה תוכל לצרוח, את כל מה שטוב ונעים, אתה תפסיק לברוח כי אפילו בסוף העולם, לא תוכל לברוח מעצמך... אז תיקח את עצמך בידיים, ואל תעזוב, תיקח את עצמך בידיים, חזק וקרוב, ותמצא כמו כולם, את הסוף המושלם, שנקרא לאהוב, בסוף העולם. Put the red lights on Don't tell them that you've gone Leave behind your fears You know they can't be wrong Kill the pain you feel Kill the pain you feel I know you've seen some things That buried you in your dreams Your face It tells the story Kill the pain you feel Kill the pain you feel The pages stained with tears

ונהיית יחצנ"ית לענייני שירים ומשוררים? אם זה מהווה לך ריפוי בעיסוק מי אני שאטול ממך את התענוג:-) כרגיל את נמלה חרוצה ודייקנית. שבת שלום ושבוע טוב

אני רושמת שירים שאני מתחברת אליהם אני מתחברת לשירים שגורמים לי להרגיש ע"י זה אני מוציאה את הכאב אז כן, זה מעין ריפוי בשבילי שבת שלום גם לך מתוקה

אז חזרתי אתמול לסופ"ש בבית ואני שמחה לומר שבנתיים אני מסתדרת טוב. החיים בבאר שבע לא כל כך גרועים כמו שחשבתי והשותפים מתיחסים אלי ממש יפה, הם אפילו הציעו לבוא לאוניברסיטה באחד הערבים שסיימתי ללמוד מאוחר כדי ללוות אותי הביתה... מה איתכן - כל שאר הסטודנטיות? אני מקווה שהלך לכן השבוע טוב לפחות כמו שהיה לי.

עולזת כי חששותיך התבדו........כלא היו. מאחלת לך המשך לימודים פורים ומפרים בחברת החברים והמכרים החדשים.

רע לי מאוד..הייתה לי שיחה הלילה עם מרכז סיוע..שיחה ארוכה..והמתנדבת אמרה שאני מאוד מודעת לעצמי ולמה שקורה איתי וזה דבר נפלא..יופי..מאוד עוזר לי באמת לדעת עד כמה אני במצוקה!!אולי עדיף לא לדעת..אני רואה את הכיוון שאני הולכת בו..רואה את הנפילה שמתקרבת בצעדי ענק....רואה את כל סימני האזהרה..חזרתי לחתוך..לא ישנה..כל המחשבות המסוכנות חזרו..ואני מודעת לכל זה אבל זה לא עוזר לי להרגיש טוב יותר...חלק בי רוצה כל כך פשוט להתנתק מכולם ומהכל...חלק אחר לא מסוגל..נמאס לי להיות המצוקה כל כך קשה כל הזמן..נמאס לי מהמסיכות שאני שמה כדי שאף אחד לא יראה...נמאס לי לצרוח בשקט..נמאס לי לשתוק בצרחה..רצה לבכות ולבכות עד שלא ישאר ממני זכר...ושוב אני מכבידה עליכם..אידה..אופיר..אם תרצו למחוק את מה שכתבתי תרגישו בנוח.. דמעה

http://www.wonko.info/blackandwhite/new/posted/No_Way_Out.jpg דמעה

להיות מודעת לעצמך ולסביבתך זה דבר נפלא. אך לעיתים החיטוט העצמי והנבירה האין סופית גורמים לחיתוך עצמי, להלקאה עצמית, להעצמת המזוכיסטיות ולהעמקת הדיכאון ותחושת הכישלון. זה מזכיר לי את הבדיחה הידועה שאדם שהרטיב הלך לטיפול על מנת להבין מדוע הוא מרטיב בלילות. לאחר הטיפול המעמיק הוא ממשיך להרטיב אך הוא כבר מודע היטב לסיבה בעטייה הוא מרטיב כל לילה.... כואב לי עלייך באמת ובתמים. מחבקת ומחזקת אותך חרף התיסכול והבלבול שגובר על הכל. (((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

למה קשה כל כך? למה אין דרך החוצה? מה גורם לרגשות האלה? מאוד רוצה להיות איתך ולצידך ואיכשהו לא מצליחה השבוע האחרון היה עמוס לי מדי רצה ממקום למקום ולא מספיקה לנשום אז היום כבר נפלתי את רוב היום ביליתי במיטה ובכל זאת אני כל הזמן חושבת עלייך ואיתך בהרגשה שלי אני רק צריכה ללמוד להעביר לך את זה איכשהו שלא רק אני אדע את זה אלא שגם את תדעי תשמרי על עצמך שחף

בנות יקרות, מידי יום נכנסת לכאן. לא הכל יש לי כח לקרוא....ועכשיו גם לא ממש כח להגיב... אוגרת כוחות למלחמה על החיים שלי... בעוד מספר שבועות, עוברת ניתוח לב פתוח. כל החיים שלי פחדתי מהרגע הזה, שלא יהיה לי כח לפרנס את ילדי, להאכיל אותם, ולתת להם קורת גג. והנה זה בא, ויותר מידי מהר. ויותר מדי מסחרר. ומפחיד.. פחד מוות. לא פוחדת למות. תמיד היה בי מקום מסוים שרוצה למות. עד היום בהרבה מובנים אני מבקשת למות. אבל אני גם רוצה לגדל את הילדים שלי... לא בא לי להמשיך. אולי מחר... אולי בכלל לא...

האם הניתוח הוא כורח המציאות? מי יממן לך אותו? האם הוא יתבצע בארץ? מי יתמוך בך ובילדיך בניתוח כה רגיש ומסובך- מעין זה? האם לשכות הסעד, הרווחה, התמיכה וארגוני החסד מודעים למצבכם ונכנסו לתמונה ולעובי הקורה? נותרתי חסרת מילים ומילמולים למול מצבך ואוזלת ידך לשינוי הגזרה המרה והרת הגורל. האם אוכל להרתם למענך באיזשהוא אופן? אנא ממך אעניקי לי את הזכות העצומה הזאת. עזרי לי במטותא ממך לעזור לך.

כן בטח שהניתוח יהיה בארץ, המימון של קופת חולים, הילדים יהיו אצל החמור האבא שלהם, וזהו... כרגע אני מסתדרת הבלאגן יהיה אחרי. שוב תודה על הצעת העזרה.

חזקי ואימצי, אני מחזיקה לך אצבעות ומתפללת למענך בהצלחה ובריאות בע"ה

ליאור יקרה כמה ימים אני חושבת מה איתך....אם הכל בסדר.... עכשיו אני מבינה שאת עומדת לפני ניתוח לא פשוט... שדורש בהחלט גם התארגנות, הכנה, ואגירת כוחות... אם זה יכול לעזור את מוזמנת לשתף ברגשותייך לקראת... בודאי ויש הרבה... במידה וקשה מדי.... אנחנו נבין... רק זכרי שאנחנו כאן... לכל דבר... מחזקת... החלמה מהירה והרבה הצלחה איתך אידה

תהי בריאה ותחזיקי מעמד. הלוואי שתעברי את הניתוח בשלום ותמשיכי להיות אמא מסורה ובריאה לילדים שלך

http://www.thisfunsforyou.com/image/love/sendhug/hugbear.gif דמעה

אני מבינה שעכשיו זה מאוד מפחיד וקשה מקווה שכשתהיי כבר אחרי תוכלי יותר לנשום לרווחה ההמתנה זה בד"כ השלב המלחיץ ביותר אני מאוד מאמינה שהכל יהיה בסדר אצלך שתעברי את הניתוח, תתחזקי ושוב תקומי על הרגליים בכל המובנים איתך שחף

Come AND hold my hand I wanna contact the living Not sure I understand This role I've been given I sit AND talk to God And he just laughs at my plans My head speaks a language I don't understand I just wanna feel Real love feel the home that I live in Cos I got too much life Running through my veins Going to waste I don't wanna die But I ain't keen on living either Before I fall in love I'm preparing to leave her Scare myself to death That's why I keep on running Before I've arrived I can see myself coming I just wanna feel Real love feel the home that I live in Cos I got too much life Running through my veins Going to waste And I need to feel Real love AND the love ever after I can not get enough I just wanna feel Real love feel the home that I live in I got too much love Running through my veins To go to waste I just wanna feel Real love AND the love ever after There's a hole in my soul You can see it in my face It's a real big place Come AND hold my hand I wanna contact the living Not sure I understand This role I've been given Not sure I understand Not sure I understand Not sure I understand Not sure I understand

נואשת יקרה מה שלומך? מושיטה לך יד.... בכדי שתוכלי להרגיש פחות לבד כאן בשבילך אידה

האמת, אני כרגע ברגעים הפחות נחמדים של חיי...את יודעת איך זה... בתקופות שבאות והולכות אין לי כוח נפשי אפילו להתבטא כמו שצריך.... לפעמים המילים נבלעות לי ואני מגמגמת... כל הזמן לומדת או עובדת, בקושי ישנה (לפחות לא חושבת על כל הדברים...) כל כך מותשת, פיזית ונפשית תודה לך, בזכות הידיים המושטות, שלך ושל הבנות פה, אני לא שוקעת בחול הטובעני שמקיף אותי.... האם קיבלת את המייל ששלחתי לך, המצגת? אני חושבת שיהיה נחמד לשים אותה פה לא? אולי זה קצת יעודד את הבנות נואשת

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2380,00.html אוחח איזה יופי שיהיה ערב חמים תחממו את החדרים ותלכו לנוח להתרגע לקבל כוחות מהיקום נתראה מחר. תהיו טובות.

אכן פריחת הסחלבים המלבבים, המלהיבים והמלבלבים הולמת את פריחתי הצומחת בעונות המעבר. הושפעתי מחילופי המזג אויר ואני כרגיל משופעת בשפעת אקוטית מלווה בפריחה לתפארת (מי אמר שהשקדיות פורחות רק בט"ו בשבט?שיקום!) ואנגינה כמס ערך מוסף.... מה שלום הסחלב הינוקא שלך? ושלום אמו הפורחת בכל עונות השנה?

אסידופולוס ניסית ? מאד משפר מערכת חיסונית. אבל זה לא רק הגוף..זה מצב הרוח שמביא עלינו מחלות. ואת ...איך את? נשמעת יותר חזקה ומעודדת האם אני טועה? הינוקא יונק מתוק להפליא וגם הפעוט היום היה יום הולדת לבן הגדול בלונים חברים מתנות אחות חיוורת מקינאה ופעוט שזלל את כל הכיבוד מהשולחנות עוד לפני שהאורחים הגיעו... עייפה אני אחותי הבי כוס תה על הדרך כשאת מכינה לעצמך. באמת שתעייפתי... אגב מכירה את תפילין של יונה וולך? מה דעתך עליו? קראתי פרשנות שטוענת שהוא מדבר על התעללות באשה ואחר כך העצמה שלה עד לנקודה שבה היא מחזירה לו באותה דרך. מכירה אותו מן הסתם?

אכן פריחת הסחלבים המלבבים, המלהיבים והמלבלבים הולמת את פריחתי הצומחת בעונות המעבר. הושפעתי מחילופי המזג אויר ואני כרגיל משופעת בשפעת אקוטית מלווה בפריחה לתפארת (מי אמר שהשקדיות פורחות רק בט"ו בשבט?שיקום!) ואנגינה כמס ערך מוסף.... מה שלום הסחלב הינוקא שלך? ושלום אמו הפורחת בכל עונות השנה?

אני שונאת את ההורים שלי!!!! שונאת אותם!!!! מתה לעוף מהבית, אם רק הייתה לי את היכולת...לפעמים שוקלת למכור את עצמי כדי שזה יהיה בר ביצוע... יש רגעים שכבר לא אכפת לי, הבריאות הנפשית שלי, שרק הולכת ומתערערת בבית הזה, כבר יותר חשובה שלי מהגוף שלי שגם ככה אני לא אוהבת אני לא יכולה לחיות איתם יותר, בא לי לצרוח....לפעמים אני מייחלת להם דברים כל כך גרועים... רק שיהיה לי שקט נפשי.... נמאס לי מהיחס שלהם, איךף שהם מדברים אלי ועלי, הצרחות..."תעופי מהבית", "לא מתאים לך- הדלת שם! קחי את הרגליים ותעופי", "זה לא הבית שלך, זה הבית שלי!".... איזה הורה אומר לילד שלו שזה לא הבית שלו? שיעוף מהבית? איזה הורה מרכל על הילד שלו ואומר דברי שטנה ושנאה מאחורי גבו? איזו אמא אומרת לבת שלה שהיא אפס, שהיא לא שווה כלום, שהיא לא סובלת אותה? רק בחגים, כשיש אורחים אז פתאום הם, בעיקר היא, נחמדים, קורצת את הקריצה המטומטמת שלה ושולחת נשיקה באוויר וחושבת שהיא אם השנה.... גם כן אם.... אם הם היו כאלו הורים טובים כמו שהם מתיימרים להראות בחברה אז לא הייתי מפנטזת מגיל קטן כבר איך אני נמסרת לבית משפחה אומנת.... לא הייתי מקנאה במשפחות אחרות אני שונאאאאאאאאאאאאאאאאתתתתתתתתתתתתתתת אותם, ש-ו-נ-א-ת!!!!!!!!!!

שלום לתמימות רונית שחר שלום לתמימות למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות אין בסוף עולם אחר קבעתי פגישה עם איזה איש חכם אמר לי שאני כועסת לא את הכל הבנתי שם בסוף הוא לקח את הכסף חשבתי לעצמי שבטח גם הוא מחפש את השקט שגם אצלו יש איזה בלגאן שזה עושה לו טוב שאני מיואשת שלום לתמימות למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות אין בסוף עולם אחר. היו לי כמה חברים רצו שאחזור לאלוהים לא מוותרת על חטאים כי בדרך כלל באים לי משם השירים שלום לתמימות למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות לא מאמינה יותר לאורך הים עופרה חזה תגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות תגיד לי למה אין אמת רק הזיות אז למה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכותתגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איך... דמעות, זולגות זולגות זולגות..... ועצבות המחשבות. ומה נשאר לי? מה נשאר? רק זיכרונות מן העבר. הכל עבר, הכל נגמר, ומה שמחכה מחר..... זה רק ייאוש ואכזבות. ואין לי, אין לי אף אחד. שיעזור יושיט לי יד. חיים בצל הזיכרונות. חיים בתוך הדיכאונות. ואין לי מסתור ואין לי מחר. ירח שחור, כמה רע לי ומר. ואיפה האור שישוב ויזרח?...

ראשית משתתפת בצערך. קרעת את לבי המעורער בלהוו הכי. אקווה לנחם אותך במימרותי לכל הפחות בנחמא פורתא. אני מאז ומעולם היתי שנאת חייו של אבי מולידי. הכבשה השחורה בהא הידיעה. ילדה מוכה, בהולה וחבולה. כל שהתרחש בבית הטילו את הקולר עלי. נטלתי אשמות והאשמות לא לי שהיו כריחיים על צווארי. ספגתי עלבונות, קללות במיטב השפות, מכות נמרצות, חגורות נמהרות, השפלות מרות ובמקביל בנערותי(לאחר התקיפות המיניות בילדותי) ספגתי כאמור התעללות מינית מתמשכת מצד שכני,היינו מכל כיוון אפשרי הוסיפו לי חטא על פשע. עד היום ברגעי כעס, שנאה ושטנה מטיחים בי מילים כדורבנות, מילים פוצעות. אך כיום אני כבר משורינת. פחות או יותר מוגנת מהרס וארס לשונו הארוכה של אבי. מאז היותי כינו אותי מורדת, שטן, מלאך המוות, חתיכת יצר הרע, חכמה להרע ובעיקר:ממזרטה. מאוחר יותר: שרמוטה . משחר ילדותי איימו עלי בזריקה מהבית, חטפתי מכות נמרצות על כל אלמנט טריוויאלי. והפחד המצמית שלי כילדה חסרת אונים היה לשוב הביתה באיחור של דקה כי נפל עלי מוראו של אבי הגברתני הדיקטטורי. עונש של סגירה בשירותים לאחר הצלפות בשוט, למשך שבת שלמה, היה דבר שבשגרה. היו אף איומי סכין לשם גורם ההרתעה בלבד אך בעיניה המצועפות והנאיביות של ילדה תמימה האיום היה קונקרטי והמבט הרצחני השפיע והלך עלי אימים מעבר לכל היגיון, וכיוצא באלו סנקציות והשפלות. הורי התבגרו מאז, אבי כיום מבוגר וחולה במספר מחלות. וכל השנאה, השטנה, החוסר חמלה ומסכת הההשפלה שאני עברתי התהפכו לטובה כלפי ילדי מחמדי, משוש חיי ומקור חיותי. מתייחסים אליו בכפפות של משי, רוכשים לו מתנות, צעצועים, בגדים, דואגים לו למיטב הרופאים והעיסוקים. בקיצור כל מה שהחסירו ממני הם משלמים בריבית דריבית על הילד שלי. כיום אני רואה באבי דמות מתוסכלת אדם נכה רגשית שמעולם לא הזיל דמעה!!!!!. אדם עקר ברגש, שמעולם לא טופל. אדם מתוסכל ואומלל. מעולם לא היה לי אבא ולא יהיה לי אך הילד שלי לכל הפחות זוכה לסבא. אולי לא הסבא האידיאלי והאופטימאלי. אך סבא טוב ודואג שלוקח אותו לטיולים, רוכש לו משחקים, מעניק לו נשיקות וחיבוקים. וממלא את כל מחסורו הגשמי וסעיף מסוים בנפשי. מה שהתכוונתי זה לנחם אותך שאנשים מתבגרים, מתמתנים ומשתנים. ואני מאחלת לך לחזות בשינוי היחס כלפיך מצד הוריך, במהרה!!! חזקי ואמצי יקירה. אני אתך

נואשת יקרה מצטערת לשמוע כמה קשה בבית.... כמה קשה לעבור דברים כל כך קשים ללא תמיכה.... עם רגשות קשים... הרבה ציפיות ולפעמים גם פנטזיות יש לנו על אמא...אבא.... שישמרו... יגנו...שיקבלו ללא תנאי...אהבה אין סופית... לא פעם אנחנו מתאכזבים.... והכאב גדול.... את זקוקה להרבה כוחות... למצוא אדם קרוב שיהיה שם בשבילך... שיתמוך... שתרגישי הרבה פחות לבד... בהחלט המטרה שלך צריכה לעמוד בפני עצמך... לצאת מהבית ולבדוק עם עצמך...מול הורייך מה ניתן לקבל מהם? ומה אף פעם לא יצליחו לתת לך.... מחזקת אותך וכאן בשבילך אידה

תודה לך אידה על התמיכה בהחלט המטרה שלי היא יציאה מהבית, במשך תקופה חייתי מחוץ לבית ובהחלט מרגישים את הבדל... כרגע לצערי אין ביכולתי לממן לעצמי מגורים, אני צריכה לממן לימודים אקדמיים שגוזלים ממני המון אני כל היום לומדת ועובדת ועדיין במינוס גדול מאוד...לפחות אין לי זמן....אין לי זמן לחשוב וזה טוב כי המחשבות מעלות את הכאב

אני קוראת שקטה של הפורום די הרבה זמן כל פעם קוראת אותך מחדש ונדהמת לראות איך כ"כ הרבה פעמים המילים שלך נוגעות בי כאילו נכתבו עלי.. מצטערת לשמוע שכ"כ קשה לך ומאחלת לך ימים טובים וקלים יותר.. (רציתי להוסיף לך תמונה אבל אין לי מושג לאיזה אתר אפשר להוריד תמונה מהמחשב בכדי ליצור קישור..) תרגישי טוב מותשת

מצטערת שלקח לי זמן להגיב..ומצטערת גם לשמוע עד כמה את מזדהה עם מה שאני כותבת כי זה אומר שגם לך מאוד קשה עכשיו... שולחת חיבוק... דמעה

חיבוק בחזרה

מילים של מיכה שיטרית "אני נמנע ממך והולך אל הים בשפל גאוותי ריק כמו צדף לא נשבר כמו סלע לא ניתז כמו מים הולך כבד לוחץ על החול יורק מול הרוח וחוטף בפנים כמו בכל פעם שאני מוציא מפנים אני נמנע ממך אני נמנע ממך הולך כבד עוזב את הכל" דמעה

סליחה..

http://www.dgreetings.com/newimages/goodmorning/goodmr8.jpg דמעה

למרות הכל ועם כל הקושי אני תמיד רואה אצלך המון אופטימיות. שולחת אלייך בחזרה את הצילום הנפלא ואת האיחולים הנלוים. אנא, יקירה, קבלי אותם באמת!

בכל שעות היממה. גם בעיתות של דממה.......

לא מסוגלת להתמודד עם החיים שלי,עם כל מה שמשתמע מהם,נמאס לי נשבר לי אני לא רוצה לעשות כלום יותר ולתת לדברים להתדרדר למטה,לא לתת לעצמי יד, לא רוצה להציל את החיים שלי,גם בעבודה היום התדרדרתי לא עשיתי כמו שאני רגילה לעשות . הרגשתי אייך הכעס גואה ורוצה לשבור ולהרוס הכלללללללללללללללללל נכנסת לבור חשוך ולא רוצה לצאת משם. שמה קצוץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ על הכלללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל מרוב קריזה שברתי את המטריה שלי הטחתי אותה על המדרכה בשיא הכוח ומרגישה שאני רוצה לחתוך את עצמי,

אולי מצב הרוח ישתפר. נסי לישון הלילה. לתת לעצמך מרחב מחיה ומרחב נשימה אנחנו איתך אוהבת ומחבקת אופיר

תשתדלי לשמור על עצמך דמעה

כלכך מבינה את הרצון לחתוך את עצמך בשעת כעס אני מקווה שתחזיקי מעמד ולא תעשי לעצמך כלום אני יודעת שלי ליפעמים עוזר פשוט ללכת כמה שעות בחוץ ברחובות ולנסות לסדר לעצמי את כל הדברים בראש

כואבת את כאבך הצורם והמהמם. זה בדוק כי לאחר קושי עצום ורם חווים רגעים קטנים של חסד, של מנוחה, של אורה, עוצמה והעצמה. ואני מאחלת לך להיווכח בכך תכף ומייד ללא עיכובים, מניעות והתמהמויות

אני כותבת כאן רק הודעות מתרסקות..אפילו לי נמאס כבר לקרוא את עצמי..וההתרחקות..ההתנתקות פשוטים יותר מהחשיפה.. באמת עדיף לסתום כבר את הפה..באמת עדיף להגיד שיש לי כוחות ושאני נלחמת כדי לבנות לעצמי חיים טובים יותר...עדיף לכתוב שאני מתמודדת ושאני מתפקדת..אבל מה הטעם? אז באמת עדיף פשוט לשתוק דמעה

יקרה! כל כך מבינה אותך ומכירה את המצבים האלו....... חיבוק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הלואי וזה היה כל כך פשוט: אם אנחנו שותקות אז לא כואב. אבל, זה לא הולך כך.... מאמינה שזה זמני כמו כל דבר אחר בחיינו ולאט לאט יגיעו מחשבות ורגשות אחרים... את באמת חסרה לי ולא רק לי....

זכותך המלאה לכתוב כאן מה שאת רוצה ... לאף אחד לא נמאס ממך....... החשוב הוא - שאת תרגישי טוב עם עצמך.... ותוציאי את הדברים שיושבים לך על הלב.. ! ! ! יקרה, שתקת כל כך הרבה בערב, לצערי, עכשיו, הגיעה הזמן לדבר.... להוציא- מותר לך ! ואנחנו כאן איתך תמיד... (מצטערת שאני לא תמיד כותבת לך, אך, אני קוראת אותך ומאוד מזדהה עם נכתוב עד כדי שנגמרים לי המילים...) חושבת עלייך ואיתך. ענבר.

שתקת על כל הרבה (איך הגעתי למילה בערב .. רק אלוהים יודע..)

ויותר חשוב מה שלומך הערב? מרגישה קצת יותר טוב? אולי החורף שמגיע גם תורם להרגשה הכללית הכבדה?

גם לכן קורה מצב של רעידות בכל הגוף..? אחרי טיפול , או אחרי שאתן נזכרות במשהו קשה וכואב.... אני סובלת מזה עכשיו..וזה מדאיג! ! ! זו תופעה נורמלית בכלל ?

כשהייתי נערה צעירה ראיתי את אחותי הבכורה נשרפת בברית של בנה הבכור התלקחה השמלה שלה והיא נשרפה בצורה די קשה כמו לפיד חי היא התרוצצה בבית אחר כך אושפזה ועברה טיפולים קשים ונשארה עם כויות אבל באותו לילה אחרי שנשרפה רעדתי בכל הגוף כל הלילה נדמה לי שזה מהלם ומזעזוע קשים. לגוף יש כל מיני מנגנונים. להביע את עצמו. מה עלה בטיפול שעורר כזו תגובה? את יכולה לשער מה עורר את התגובה?

מצטערת לשמוע על מה שקרה לאחותך.. זה באמת נורא! חשבתי שאני לא נורמלית, שרק לי זה קורה... זה הדאיג.. בטיפול - זו פעם ראשונה שאני מדברת עליי... זו פעם ראשונה שאני מדברת, ורואה עד כמה דברים שקרו לי ( חוץ מהפגיעה עצמה) הם כל כך אכזריים...... :( זה מה שהביא לרעידות. תודה לך אופיר יקרה

גם לכן קורה מצב של רעידות בכל הגוף..? אחרי טיפול , או אחרי שאתן נזכרות במשהו קשה וכואב.... אני סובלת מזה עכשיו..וזה מדאיג! ! ! זו תופעה נורמלית בכלל ?

רעידות בכל הגוף זה די מוכר לי... כשעולים נושאים קשים כשאני מוצפת

מוכר מאוד ולפעמים לוקח אפילו הרבה זמן עד שזה נרגע. אומרים שהגוף זוכר, לפעמים יותר ממה שהראש שלנו רוצה או יכול לזכור, וכנראה שהוא גם מגיב... לשחף: האם זה שונה מהרעידות שדברנו עליהן אתמול? מעניין לראות את הדומה והשונה...

תודה שענית .. ולפחות טוב לדעת שאני לא היחידה שקורה לה את זה. ואני מבינה שזה טבעי לחלוטין להגיב בצורה הזו.

מחכה ללילה גשום וקר...שהגשם ירד חזק ושהרוח תיילל ותעיף הכל..מחכה ללילה קפוא...באמצע הלילה אלך לי לחוף הים..אשב בגשם וברוח ואראה איך הגלים הזועפים מתנפצים על החול ואעצום את עיניי..ארים את פני לרוח ולגשם..ואחכה שהקור יחדור פנימה ללב..שהקור יקפיא את הנשמה..אחכה עד שאפסיק כבר להרגיש את הכאב הזה...מחכה כבר שיגיע הלילה הזה... דמעה

זה מעניין כרגע קלטתי שלפני כמה דקות ניסיתי לעשות בדיוק את ההפף ניסיתי לשרוף את הכאב עם מים רוטחים

תשמרי על עצמך בבקשה שחף דמעה

ממשיכה מאיפה שהפסקתי דברנו ותודה לכולכן על ההיגדים השלילים שלצערנו אימצנו או הצלחנו לשכוח מהם אחרי שנים של הטבעה בנו. אני לא שווה וכו ' דברתי לבדי על המסרים המובלעים שנמצאים בהתקפות מילוליות ופיזיות מסרים שאומרים את הדברים בעוצמה רבה אף יותר. כשילדה נאנסת האמירה היא את לא שווה בצורה הכי חזקה שלה את לבד מי שיעזור לך גם ינצל אותך הכאב לא הרג אותך את מוזרה את אשמה מגיע לך לסבול אין לך זכות קיום ועוד. עכשיו נשאלת השאלה איך הילדות האלו שרדו נפשית רגשית ופסיכולוגית כי שרדתן אפילו ניסיתן לקיים חיים מלאים ורגילים כפי שהחברה ציפתה מכן להנשא ללדת להיות הורים לעבוד לפתח קריירה לנסוע לחול ללמוד וכו' חלקכן עם כוחות נפש ואינטיליגנציה מעל הממוצע שכלית או רגשית ערכי מוסר יכולת נתינה ויכולת לאהוב רוצה לשאול אתכן לגבי נקודה משמעותית בזמן אם יש לכן איזה זכרון של מרד פנימי או חיצוני הולדת הזהות רגע שבו אמרתן אפילו בפנים זה לא נכון אני כן שווה. או משהו אחר שסתר את האלימות הקיצונית שהופעלה נגדכן? מתי ידעתן שאתן בסדר? שהעולם אולי כאוטי והפוגע חולה או חזק אבל טועה בגדול? זכרון אפילו קטן ובנאלי יתקבל בברכה. ערב חמים לכולן הולכת לטפל באיזה מוצץ ינוקא אשתדל להציץ עוד הערב במה שכתבתן.

חזרתי הבייתה אחרי בחינת הבגרות האחרונה שלי יומיים לא הייתי ביית. ישנתי שתי לילות אצל החבר שלי (נכון להיום אנחנו נשואים כבר 8 שנים) הייתי עם תיק גדול. שמתי אותו בחדר שלי אבא היה שיכור באיזשהו שלב עברתי בסלון ליד אבא שלי והוא צבט אותי בתחת נעמדתי מולו ונתתי צרחה מילים כאלה עוד אף פעם לא יצאו מפי מול אבא שלי צרחתי עליו בשיא הזעם שאני אתלוש לו את הביצים הוא נתן לי מכה עוצמתית בבטן עם הרגל שלו עפתי אחורה ונפלתי על הרצפה קמתי חזרתי לחדר שלי ארזתי את התיק ועזבתי את הבית חזרתי לחבר שלי מאז לא חזרתי לגור עם ההורים שלי

שחף ירה המון אומץ היה לך...לי לא היה אף פעם את האומץ לעמוד מול אבא שלי ככה...את מדהימה אותי בכל פעם מחדש עם הכוחות שלך מחבקת דמעה

איזה אומץ!!!! כל הכבוד לך! את זוכרת מה נתן לך את הכוח לעמוד מולו? האם אחרי זה הצלחת לעמוד גם מול דברים אחרים? האם הצעד הזה שינה משהו בהרגשתך הפנימית?

האם בעלך יודע על מה שעברת בבית? איך הוא מתמודד? תומך בך וחי עם תופעות הלוואי? כל הכבוד לשניכם. ומה עם שאר הבנות ? זוכרות רגע גם קטן ולא דרמטי אולי אפילו רגע בתודעה שבו אמרתן לעצמכן משהו אחר ממה שניסו לומר או לעשות לכן?

מה קורה עם הלימודים? יש חברים חדשים? ובכלל... איך את מרגישה? חושבת עלייך......... ענבר

מקווה שלא איכפת לך שאני קוראת לך ככה... שמחה שאת חושבת עלי, גם אני עלייך איך הולך לך? אצלי הולך ממש מצויין, כן כבר יש חברים חדשים אני מרגישה כאילו פתאום יש 14 שעות ביום ולא 24... אין לי זמן לכלום.... כל היום עובדת ולומדת.... אבל יש בזה גם פן חיובי- כבר 3 ימים שלא חשבתי... לא חשבתי על הכאב... גם זו כנראה דרך טיפול ומה איתך? יש חדש?

חופשי, את יכולה לקרא לי איך שאת רוצה ........ שמחה לשמוע שהולך לך טוב... וכן, כשטוב, לא חושבים יותר מידיי ... וזה זכרי תמיד! - כשאת בנפילה, תעסיקי את עצמך בדברים שאת אוהבת... יכול לעזור ולהשכיח מעט מהכאב... הלימודים שלי, אתמול למדנו כמה מושגים ברפואה, והרגשתי מוצפת בגלל כל התאורים והסיפורים שלה... רציתי לברוח....... אבל אין ברירה.. אני חייבת להתמודד עם זה. זה יכול להיות כל שיעור .......... מה איתי ? שאלה טובה, , , גם אני לא ממש יודעת. הלוואי והייתי יודעת ......... אבל, אומרים שיהיה טוב ביום מן הימים.... אז.. אני נוטה להאמין, אין ברירה אחרת. (אני מדברת כמו זקנה בת 80 עכשיו... ) ובאשר למורה שלי, הוא חמוד, מצחיק.. אבל מבוגר.. נראה לי שאלך יותר בכיוון של הד"ר שמלמד אותנו....... חחח סתם ! : ) לילה טוב חומד .

לא יודעת איך לקחת תמצית של משהו שהתחיל לפני 5 שנים ולא יודעת בדיוק מתי הגיעו הפירות הראשונים, ולתת נוסחת פלא. אני חושבת שהמילים שלהם להעליב ולתאר אותי בילדות היו כל כך אבסורדיות שכשמישהו שדיבר אלי כל כך יפה והציג את המטרה שלו כ"לעזור לי להחלים" אי אפשר היה שלא להקשיב ולראות כמה מה שהם אמרו לא נכון. אז להבין הוא החלק הראשון. ואז צריך גם להרגיש. וזו כבר עבודה קשה. אף אחד לא יכול ליצור בשביל אף אחד אחר אימון בדמות טיפולית. בגלל זה כל כך חשוב לפנות לאדם מקצועי ומיומן שיודע מה הוא עושה ואפשר לסמוך עליו.אני לא יכולה לדעת עבור אחרות וגם אם אני קוראת משהו שנראה לי לא ראוי אני לא יכולה לשפוט תהליך טיפולי של מישהו אחר. יש אנשים שמצבם או הפגיעה שלהם אחרים ויותר או פחות ניתנים לטיפול. בגלל זה עזרה של מקום כזה היא מוגבלת ולא נוסחת קסם. אני חושבת שהכי חשובה היא התחושה הפנימית של הערכה עצמית, של פירגון, של התעקשות גם כשמגיע שלב פחות נעים בתהליך הטיפולי. מעבר לזה, הטכניקות שעובדות לי לא בהכרח יעבדו לאחרות.

פיה יקרה מדברייך אני מבינה וחושבת כמה קשה בעצם להכנס לטיפול...כמה אמון צריך לתת רק בשביל להגיע לפגישה הראשונה...וגם בהמשך.... והוא (האמון) בד"כ מאוד מוגבל...לפעמים אם בכלל... מאוד מסכימה איתך לגבי בחירת המטפל/ת שיהיה מקצועי ושתאים באישיות ובסגנון הטיפול ..... מסכימה גם לגבי התחושה לגביו ומה שמתאים לאחת לא תמיד מתאים לאחר.... אידה

לא מסוגלת יותר....לא יכולה יותר..לא רוצה להרגיש יותר...למה להרגיש חייב לכאוב כל כך???????????????????????????. דמעה

מאוד מזדהה איתך...... (((((((((דמעה)))))))))

דמעה וענבר היקרות יודעת כמה קשה.... איתכן... ו....שמרו על עצמכן שיעבור לילה טוב ורגוע בפנים ובחוץ אידה

מבינה ומחבקת אותך יקרה האם ניסית להתמודד עם הכאב, האדם שגרם לכך? אני פשוט יודעת שזאת דרך טיפול בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה בעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגיל במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאן התחלות הן תמיד גם סוף של תקופה עוברת שאיתך נשארת עוד שקיעה עוד זריחה עוד כאב שישאר איתך עכשיו הכל בסדר כהה הופך לבהיר דיברנו כל הלילה בחוץ הבוקר מאיר מתחת לפני השטח עוד יש מבוכה ומתח לאט לאט נמצא מקלט לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים אל חלומות אחרים יש עוד דרכים שאותן לא עברו מעולם לכי לשם קחי לך ילדה אהובה את תרמיל האתמול יש בו כמעט את הכל לכי ילדה אהובה כי עוד לא מאוחר אל המחר לא, לא אל תשכחי גם כשעצוב לך יש לך אותי לא, לא אל תשכחי אני כאן...

המילים שאת מביאה תמיד נוגעות.. דמעה

חיפשתי די הרבה זמן ממה שמתגבש בחוץ. בגלל שלא מצאתי משהו שמתאים לי אני רוצה לנסות ליזום קבוצה קטנה (זקוקה לעוד 4) של נשים בגיל 40-50 שעברו גילוי עריות שיכולות להתכנס בחיפה או בת"א. לוקחת על עצמי אם זו תהיה קבוצה שנפגשת למצא מטפל/ת מהשורה הראשונה עם ידע והסמכה בניהול קבוצות כאלו. או שנתכתב במייל כקבוצה סגורה. בעקרון זה מיועד לנשים שנמצאות בטיפול ממושך איכותי ולא תקוע, מתפקדות, עיבדו את הזכרונות ומעוניינות לדון בסוגיות שקשה לדבר עליהן בחוץ או דרך להתמודד עם בעיות שונות בגלל משקעי העבר. לא מדובר בקבוצה "מתרסקת". כיוזמת הרעיון אני מתנצלת מראש אבל מודיעה שאפעיל שיקול דעת אם יהיו יותר מדי פניות ועם חלק מהפונות ארגיש לא בנוח. כי אני מחפשת משהו שיתאים לי וארגיש בו נוח בלי צורך להתקפל יותר מדי

כל הכבוד על היוזמה בהצלחה אידה

זה רק מוכיח שאסור לישון..העזתי להרדם לשעתיים וחלמתי חלום נוראי..לא רוצה לשחזר אותו עכשיו..היה שם רצח והיו שם דברים אחרים קשים...ואני ברחתי ורצתי אבל תפסו אותי..לא רוצה לישון יותר בחיים דמעה

מצטערת לשמוע שהיה לך שוב סיוט... מבינה ויודעת עד כמה זה קשה יכול להיות........ הלוואי והלילה כן תוכלי לישון.... מי כמוך יודעת ששינה היא חשובה.....(הלוואי ונראה את זה ביום מן הימים) מחבקת ענבר.

שדה יקרה מה שלומך? מצטערת לשמוע על התאונה שעברת.... כמובן גם הפציעה והכויה שעכשיו את סובלת ממנה.... תרגישי טוב והרבה בריאות.... לבקשתך השרשור נמחק.... ובקשה לי אלייך.....נסי לא להגיב.....אין לך שום סיבה להתנצל או להצדיק את עצמך... אנחנו איתך אידה

תודה רבה על המחיקה והאיחול הלבבי. לשמחתה אינני נוהגת להיות במצב רוח קרבי. כפי שנכחת למעט הבהרה אחת- אחת ולתמיד. החרשתי והתעלמתי. אני מתאוששת מארועים טראגיים/טראומטיים במהירות מסחררת ומה שהכי חורה לי עתה היא הכוויה בפנים והעובדה שיתכן כי יוותר לי סימן לדיראון בדמות צלקת. אך ללא ספק התחולל עמי נס גדול! מודה לו- לאל כל יכול. לילה טוב לכולכן.

שדה יקרה מחזקת אותך על הכוחות שלך... אידה

מה שלומך היום?

נורא רוצה לכתוב ולהגיד שאני בסדר..אבל לצערי אני לא ממש בסדר.. איך את? דמעה

את האשה- ילדה היחידה שמעוררת בי בגילה המופלג:-)בשיא העוצמה את הרגשות האמהיים הרחימאיים המצויים בי. אני מבטיחה לך נאמנה שאם היית הילדה שלי היית זוכה למלא הערכה, האהבה והנתינה הכנה. את מרגשת אותי בכל פעם מחדש. ((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) מי יתן ולמענך- אוכל מעבר לכך.

כמובן הייתי שמחה אם היית מרגישה יותר טוב... אבל אני אף פעם לא מצפה ממך שתגידי משהו שאת לא... אני דווקא הרגשתי ממש לא רע היום וזה משמח אותי הייתי שמחה להמשיך בסגנון כזה לפחות עוד כמה ימים

כתם ביקשה למסור לכן שוירוס השתלט על המחשב שלה והמחשב אושפז במחלקת טיפול נמרץ לכן היא תיעלם מהפורום לזמן מה

למזלה המחשב שלה אושפז בטיפול נמרץ ולא כפי שהתרחש עמי לא מכבר..... מקווה כי המחשב שלה יעבור במהרה לחדר התאוששות ולא ייצור כאן בהלה רבתית. מסרי לה את אהבתנו, דאגתנו ואיחולנו.

ד"ש חם אידה

ניסיתי לא לכתוב כאן..ניסיתי לא לחתוך..ניסיתי לזכור שהתחושות שאני מרגישה הם לא מהיום הם מאז..ניסיתי לזכור שאני לא אותה הילדה עכשיו..ניסיתי..באמת..ולא מצליחה...הכאב הזה חוצה גבולות של מקום וזמן..אני לא יודעת איך לנחם את הילדה הקטנה שבי..את עצמי..איך לנחם על כך שאמא עזבה..שאבא פגע...איך למלא את החלל הזה של אין אמא....אני רוצה את אמא שלי!!!!!!!!!!אני רוצה שתחבק אותי ושתגיד לי שאני חשובה ויקרה ואהובה...אני רוצה שתלטף את שערי ותלחש לי שאני לא אשמה בכלום..שהוא לא פגע בי בגללי..שהיא לא התאבדה בגללי...שאני יקרה ואני אהובה כל כך..אני רוצה את אמא שלי..רוצה כל כך..... דמעה

דמעה מתוקה. קוראת וכואבת יחד איתך. הגעגועים לאמא...זה הקטע שבחיים אני לא מצליחה לעצור את הבכי שלי, כשאני מעלה אותו בטיפול...היום שאלתי את החזקה, למה אני לא יכולה להגיד שאין לי אמא, באותה תחושה שאני אומרת שהיום יום ראשון. וכמה שאני מנסה להימנע מהבכי, ואין לי שליטה. כאילו יש לו רצון משלו...וזה מאוד קשה.

אין אמא פיזית או שאין גם כיום מי שמכיל שתומך שמעודד שאוהב ושאכפת לו? מה זה אמא? מבחינה פונקציונלית<? איזה פונקציות היא ממלאת ולאיזה מהן יש תחליף ? אישית מתגעגעת מאד לאמא שלי למרות שכשחיינו ביחד היא לא הניחה לי לרגע וחנקה אות כליל... אבל היו בה חלקים רכים מפנקים היה לה ריח מתוק ועדין קול רך מגע יד מנחם כשהייתי חולה ורגעין ש לקירבה. ולאלו אני מתגעגעת.

מחבקת ותומכת ומשתתפת בצערך

האם חיבוק שלי יכול לשמש כתחליף? לא, אני יודעת ששום דבר לא יהווה תחליף...אבל אנחנו גם יודעות שזה לא יקרה אף פעם וזה בעצם התסכול הגדול - הכמיהה למשהו שלא היה ולבטח לא יהיה.... ואז -אין ברירה צריך להסתפק בחליפים. אני פה בשבילך... היום ביקרתי את חברתה הטובה של אמי ז"ל. דברנו המון, ורציתי לשאול אותה על אמשלי איך היתה, מה ספרה עלי ועוד ואיכשהוא לא היה לי אומץ. לא ברור לי למה... אני מתעתדת להיפגש אתה עוד ולשאול.

תודה אסתר...הלוואי והייתי מכירה משיהו שהכיר את אמא שלי..הייתי מאוד רוצה לדעת עליה יותר מהמעט שאני יודעת.... תודה על החיבוק דמעה

דמעה יקרה רק לומר לך : מבינה ואיתך... אידה

תודה...אני יודעת שאת מבינה.... דמעה