פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

מכל מיני סיבות... תשמרו על עצמכן http://www.cardmaster.com/card/Passover/Post%20Card/care.gif דמעה

"Turn down the love songs that you hear cause you can't afford the sentiment they echo in your ear saying love will stop the pain saying love will kill the fear" תנמיך את שירי האהבה שאתה שומע כי אתה לא יכול להרשות לעצמך את הרגש שמהדהד באוזניך שאומר שהאהבה תבלום את הכאב שאומר שהאהבה תהרוג את הפחד "You think I'm strong you're wrong you're wrong" אתם חושבים שאני חזקה אתם טועים אתם טועים " I don't want to die but I'm not too keen on living either" אני לא רוצה למות אבל אני לא ממש מתלהבת מלחיות דמעה

נתגעגע אלייך מאוד מאוד, אבל אם זה מה שטוב לך... מקווה שתחזרי, ולא בגלל שיהיה לך רע חס וחלילה, פשוט כי נתגעגע

שבוע טוב מוצלח שבוע שהתחיל עם גשם מטהר שמנקה את האויר שבוע של אנרגיות טובות וחיוביות... בהצלחה לכל הלומדות והסטודנטיות שמתחילות השבוע.... תהנו לכן...זה כייף.... אידה

למיכל בהצלחה בלימודים במעבר למגורים עם הבנים ועם הבאר שבעים בכלל... דמעה יקרה מבינה ומכבדת עשי לך פסק זמן תחליפי כוחות ואנרגיות מקווה לראותך שוב מחוזקת ורעננה. שדה מקווה שאת מרגישה טוב יותר היום שמחתי אם אפשר לומר את זה ככה על ההחלטה שלך לפנות לטיפול מקצועי מסודר מתרגשת קצת אפילו...מקווה כל כך שתצליחי להשיג את המטרות שאת קובעת לעצמך. אגב, אם תרצי שתפי אותנו מה המטרות העיקריות שלך בפניה לטיפול? התרגשתי לחזור ולקרוא את מה שכתבתן עוד בהמשך בעץ ההיגדים השליליים למה יש לי הרגשה שמה שכתבתן זה רק קצה קצהו של הקרחון? שאמרו לכן דברים קשים עוד יותר? חושבת שלא רק המילים וההיגדים אלא גם החויה של להיות מותקפת בצורה כזו מרושעת נחרטת עמוק כמסר מובלע. תיכף אעלה למעלה לפתוח עוד עץ בנושא הזה. מי שמרגישה מוצפת ושזה טריגר עבורה שלא תרגיש חובה לכתוב. אני מבינה ומקבלת לחלוטין. חושבת שמטרה אחת יכולה להיות אצל חלק מהבנות שכתבו היא לעשות הפרדה בין מה שאחרים אמרו לכן ובין מה שאתן אומרות לעצמכן. שמתי לב אצל שדה למשל יש משהו שאני מעריצה ממש הומור חד לגלוג מסויים על מי שאמר שטויות כאילו קול פנימי שאומר איזה שטויות אתם מדברים...איך גם זה וגם זה כששתי התכונות נוגדות? התבונה שלה היכולת שלה לסמוך על עצמה ועל האבחנות שלה היא יכולת ליצור זהות עצמית בנסיבות של דיכוי קשה מנשוא. והיכולת הזו לפעמים רואים בניצוץ בעיניים של ילד מרדן.. מהבחינה הזו ילדה רוחשת אמון ילדה טובה שלא מתווכחת באמת תפנים כל היגד נורא כלפיה. וגם בבגרותה תמשיך בכל פעם שהיא נתקלת במילה טפשה מייד לקחת על עצמה את הכינוי הזה שיגרום לה להרגיש רע מאד. למה הדבר דומה? את פוגשת מישהו ברחוב עם שקית זבל והוא אומר לך קחי. הנה מתנה. זה הזבל שלי ואני רוצה לתת לך אותו. האם היית לוקחת? למה כשמישהו זורק עלייך את הזבל הפנימי שלו מילים כמו מכוערת...רמאית... את כן לוקחת? תשאיר את הזבל שלך אצלך ! יש בדיחה על צרציל שפגש מתנגד לו וההוא אמר לו שרלטן! הסיר צרציל את הכובע בנימוס ואמר לו בחזרה נעים מאד! ואני צרציל.... מי שמכנה את עצמה בת השטן...כאילו לקחה על עצמה את המקום הזה של המופרעת האאוט סיידרית הפתולוגית אבל זה גם כינוי שמביע עוצמה פנימית רבה כאילו אם כבר..אז אז כבר...עד הסוף. מהצד השני, מי שמורדת מוחה מתווכחת ונלחמת משלמת מחיר כפול אחד יש לה ספק אולי ההיגד נכון? שנית היא עוד מוגדרת כעושת צרות ... בת אחותי מרדה בבית החולני בו גדלה בגיל העשרה התחילה להשתמש בסמים. בשיחה עם העוס שלה כשהיא פעם ברחה ובאה אלי אמרתי לה למה אתם מגדירים אותה כבעיה? היא היחידה שהיה לה אומץ למחות. להגיד למה את עם האיש שמכה אותך? למה האלימות? היא היחידה שמרדה. זה סימן לבריאות נפשית של הילדה הזו לא למחלה אצלה... אז על נושא המרד של כל אחת בהיגדים שאמרו לה בתפקיד שהקצו לה נדבר בפעם אחרת... נשיקות לכולכן ותודה על זה שאתן פה ומשתפות ומשתתפות איתי.

לשאלתך להלן המטרות העיקריות שלי שמקווה שתהינה ברות השגה בטיפול מסודר ויציב: 1. הקניית תשתית של יציבות רגשית 2. לפתח עמידות בפני פגיעות, חוסן פנימי תהומי בפני מעידות. 3. לחזור במהרה למעגל העבודה בו אני בשיא אוני ומיטבי: כשרונית, בעלת רפרטואר עשיר, יצירתית ובעלת מעוף, פורה ומפרה את סביבי . 4. חלום חיי: להתחיל ולסיים לימודים אקדמאיים (שלל לימודים מקצועיים כבר מצויים באמתחתי) 5. להעניק לילד שלי את המירב והמיטב (משתדלת לעשות זאת תדיר אף במצבים שהם למעלה מכוחותי) 6. משאלה פשוטה שהולכת לי כל כך לא פשוט:-( פשוט להיות מאושרת ולשמוח באמת ובתמים- מבפנים, לסייע בשמחה ולשמח את זולתי בדברים גדולים כקטנים. ועוד ידי נטויה..........

תודה אידה היקרה השבוע התחיל מצוין... מקווה שיימשך כך- לכולנו

נואשת?????? הפתעת אותי היום.... משהו של שלמה ארצי.... ומחכה..... ולא הולכת לישון.....

כואבת לי הבטן, השיער נושר, עליתי במשקל ואני כל הזמן עייפה... מרגישה שאני מתפרקת!!! רוצה להיות מה שהייתי ולעולם לא אשוב...להיות שלמה, שלמה עם עצמי, פעם אחת להסתכל במראה ולאהוב את עצמי... ובנוסף מחר אני מתחילה ללמוד...והלחץ והחרדה שאני חשה לא הכי תורמים... שיהיה לנו בהצלחה...

לי נראה שאת מתרגשת לקראת המחר... תחילת הלימודים... יכולה מאוד להזדהות עם מה שאת כותבת, אבל אולי כרגע את לא רואה את זה ... אבל בעתיד את תראי שאת תחזרי להיות שלמה עם עצמך ואת תחזרי לאהוב את עצמך .... כל זה עניין של זמן....... שיהיה לך בהצלחה בהכל יקרה !

העייפות מעידה על תשישות נפשית! את חייבת לעזור לעצמך! לטפל בעצמך! האם את מצויה במסגרת טיפולית כלשהיא?

באמת במעין תשישות נפשית אני מרגישה שאני מצויה... המסגרת הטיפולית היחידה שאני מצויה בה היא כאן... זה כל מה שאני מסוגלת כעת...

הנה יושבת לה על השולחן הקופסא הסגורה.. קופסא לא ברורה, שלמה לא שבורה.. הקופסא הזאת, המרהיבה הזאת, שבתוכה היא די חלולה.. קופסא נעולה, קופסא שלא רוצה להראות את הלכלוך שבתוכה.. קופסא שלא מראה עד כמה היא נבוכה, קופסא שנשארת חזקה מבחוץ, קופסא שמנסה להראות שלמרות המצב, כלום לא לחוץ.. הקופסא שבעצם די צבועה, שלא מראה עד כמה היא פגועה.. קופסא שלא מדברת ולא מספרת, פשוט יושבת, ולאט לאט נאכלת.. והנה יושבת לה על השולחן הקופסא הסגורה, שמרגישה שהיא מתפוררת.. מרגישה כ"כ מבוהלת, ממשיכה להראות מאושרת.. ואותה, לא תמיד מבינים.. רק חושבים שאיתה נהנים.. אותה, לוקחים כמובן מאליו, וחושבים שהלב חזק ולא נרקב.. הקופסא הזאת, שחושבים כחזקה שאין לה רגשות, אחריות, דאגה, ייסורים, בלבולים, מעצורים, מסוגלת ליפול ולהשבר.. כל מה שהיא צריכה, כל מה שהיא רוצה, זה אדם שיחזיק אותה מלמעוד, ושלא תפחד עוד לטעות.. הקופסא הזאת, מנסה להלחם בשביל היקרים לה, מנסה להתחזק בשביל החשובים לה, מנסה להמשיך כל חייה, בלי כאבים, מנסה לשכוח מצרות העבר , הקופסא הזאת.. שלי.. הקופסא הזאת חלק מליבי.. ראשי.. מוחי.. דאגתי.. הקופסא הזאת- אני..

הלב כואב ... שוב בנפילה ! מצטערת שאני ככה נוחתת עליכן, אבל מאוד רע ומגעיל לי ... יש אם מי לדבר ?

אין לך מה להצטער בשביל זה אנחנו פה. תמיד יש עם מי לדבר, עם מי לשתף בתחושות ולפעמים גם להזדהות. אני וכולם פה מקשיבות ותומכות, אל תהססי.

למה אני לא מצליחה להרדם? ! אוף ! נמאס!

".. ארבע לפנות בוקר אנ'לא נרדמת...." האמת, שניסתי לישון... אני כבר שעה מתהפכת במיטה ומנסה להרדם, שומעת רעשים ונבהלת... אוף מעצבן

אז מחר היום לימודים הראשון הרשמי, אני מאוד מתרגשת וגם קצת מפחדת. אני עוברת לגור בדירה עם 2 גברים שאני לא מכירה בכלל (רק פגשתי אותם) וזה קצת מרתיע אבל זה צעד ענקי בשבילי. כנראה שהתחושות של בטחון ועצמאות מתחילות לחזור אלי. חוץ מזה הדירה בשיכון ד' בבאר שבע... אז בנתיים בחרתי לקחת איתי גז מדמיע, זה נראה לכן הכרחי או סתם שטות? אז בנתיים אני מקווה שהכל יעבור בשלום ושאני באמת הולכת להנות כמו שכולם אומרים...

כל מה שיגרום לך טוב ויקנה לך תחושת ביטחון נחוץ וחיוני. וגז מדמיע בהחלט יכול לתעתע כאשר אפקט:"גורם ההפתעה" הוא המכניע המכריע.

שיהיה לך המון המון בהצלחה!!!!!! מקווה שתחווי הרבה חוויות חיוביות בלימודים החדשים שלך ועוד יותר מקווה שלא תצטרכי להשתמש בגז המדמיע

שיהיה בהצלחה מחר ביום הלימודים הראשון.. ומכוון שאני לא ממש מעודכנת.. מה את הולכת ללמוד? וגז מדמיע, הכרחי מאוווווד !

בהצלחה גדולה, הייתי מאד רוצה להתחלף איתך. אני נורא אוהבת ללמוד... אגב בקשר לאזור המגורים...יש לי חברה טובה שגדלה באזור א . לא כולם שם עולם תחתון... אולי היה יותר בטוח לגור במעונות... ואגב באזור הזה מתייחסים די בכבוד לסטודנטים, ואותה חברה שלי משכירה את הדירה שלה לסטודנטים.

תודה לכן על התגובות התומכות והמעודדות. זה בהחלט נותן הרגשה טובה. אני אגב, יתחיל ללמוד הנדסת מערכות מידע

היי, גם אני מתחילה את הלימודים מחר... מבינה כל כך את החשש, הפחד, ההתרגשות, הצפייה מחד והחוסר ציפייה מאידך.... יהיה בסדר, אני מקווה... שיהיה לך בהצלחה!!!

הבטחתי ואני מקיימת. אז בבקשה בצורה מודעת בואו ונבחון את ההיגדים האיומים והנוראים שאנחנו אומרות לעצמנו על סף המודע בלי לצנזר דבר מה אנחנו חושבות על עצמנו? מה כתב האישום? עיסוק חביב לשבת אחרי הצהריים לא? מבטיחה להצטרף ולהאשים ולהעניש את עצמי קבל עם ועדה ולא להשאיר אתכן לבד ...

אני לא שווה כלום אני לא אצליח בחיים להשיג את מה שאני רוצה אני מביאה איתי לכל מקום רק הרס אני מקלקלת כל דבר שאני נוגעת בו אני אשמה בכל דבר רע שקורה סביבי אי אפשר לאהוב אותי לא לא ראויה לאהבה אני רק יודעת לרחם על עצמי אני עצלנית אף אחד לא ירצה אותי אף פעם אני מטומטמת אני פחדנית אני זבל אני אפס זהו די...הקולות בראש כבר חזקים מידי דמעה

מה שלומך הערב? אכן רשימת היגדים קשים נראה לי שמה שמאפיין היגדים בכלל אם שליליים ואם חיוביים היא המוחלטות והנוקשות שלהם. האם את אומרת אותם לעצמך או שהם נאמרים על ידי דמויות שונות מעברך? גם זו הבחנה משמעותית. הביקורת והעלבונות כלפייך האםאת מזדהה אתם? דגן עליי עכשיו סליחה מראש על השגיאות....

אני הולכת לאכזב אותך. אני עכשיו בתקופה כזאת, שאני משתדלת לחשוב על עצמי כמעט רק ממקום חיובי, אחרת לא יצליח לי.... להגמל מהעישון. לעבור את הטיפול הרפואי... לפרנס לבד ארבעה ילדים... לאהוב אותם לצחוק איתם ללכת לטיפול ולהתמיד בו...אף על פי שהיא היממה אותי במפגש האחרון... ורציתי לברוח לה באמצע... אפרופו טיפול, התוכן הזה כמעט ולא עלה בטיפול, אני נותת זכות ראשונים לחזקה. (אני מדברת על הגדים שליליים) עכשיו אני גיבורה...מי יודע מתי תחלוף התחושה הזאת, עכשיו היא נוחה לי...

קבל עם ועדה אני בראש שלך. התאמצתי והצלחתי לחשוב על הגדים שליליים אבל לא בא לי להתחבר אליהם או לכתוב אותם או לא יודעת מה. אפילו לטיפול אני מנסה לגשת ממקום יותר בוגר של: אני רגשות מסובכים לא רק כועסת/עצובה/שמחה/ילדותית. אני מסתכלת מהצד, פנימה, על המטפל, עלי , ומנסה להבין מה קורה. בחדר, בראש שלנו, מה מזה אני לוקחת החוצה, מה עובר עלי, מה עושה לי טוב ולמה, מה מטריד אותי, מה סדר העדיפויות ומה כדאי שיהיה. וכאן? מוכנה לכתוב. לחלוק דברים מסויימים. לתמוך. אבל רוצה שיכבדו את הגבולות שלי. לא שיכנסו לנעלי המטפל וינסו לעשות לי ניתוחי אופי או לתת לי יעוץ. לא כועסת. לקח לי הרבה זמן לגייס את האומץ להגיד את זה. לולא ההודעה שלך ליאור, שהרגישה כל כך נכונה לא יודעת אם הייתי כותבת בכלל. אבל הנה. אולי לא קשור לנושא, אבל אותנטי.

מההרגל לרדת על עצמכן. אני עדיין יורדת על עצמי מדי פעם. כנראה שקשה להמנע מזה. חושבת שהפחד ליפול מביא לנסיון להמנע לגעת בצד הזה בכלל. מאמינה שאם עושים את זה ממקום של עוצמה ושל תמיכה אפשר לצאת מהמקום הזה חכמים שלמים ומחוזקים.

דברים שאמרו לי ונחרטו בי ובלילות אפלים במיוחד הם עולים אצלי את קרה את אכזרית את מתנשאת את לא יודעת לתת את מנצלת אי אפשר לאהוב אותך את שלומאלית את חסרת אחריות את בכיינית את לא יודעת לתמוך את לא יודעת לאהוב את בוגדנית את תשארי לבד יהיה לך רע את לא מפותחת גם את תסבלי את זונה את מלוכלכת אותך נוטשים כשמגלים את הפרצוף האמיתי שלך לא רוצים אותך את שטן את מלאך את אשמה בכל פעם שמישהו מרגיש רע ביחס לעצמו את מעוררת כעס את לא מתחברת הדברים האלו היום מעוררים בי גיחוך קל במיוחד כשאני כותבת אותם במודע. אבל כשאני שבירה למשל אם מישהו מהילדים שלי נפגע מייד כל ההקלטות האלו מתעוררות אצלי ואני מתייסרת.

אז ככה, אני מזוכיסטית שאוהבת להתעלל בעצמי. אין לי סיכוי להצליח בעבודה החדשה שהתקבלתי על תנאי אין לי כישורי חברה ואני הולכת לאיבוד בתוך קבוצה אף אחד לא יעריך אותי כי אני לא יתן לאף אחד להכיר אותי מספיק טוב ואני עדיין סה"כ ילדה שתלויה בחלומות שווא

השארת פתח לתקווה אם אני לא איפתח אז לא יאהבו אותי משתמע אם איפתח ואציג את עצמי אז כן יאהבו... לא הכול שחור משחור..וזה יופי.

אבל זה מכניס אותי למקומות לא טובים אז אוותר לא צריכה מקורות נוספים להצפה יש לי כרגע מספיק

מבינה שיש כרגע כמה טריגרים ודברים להתמודד איתם. בהצלחה יקרה לי ושוב סליחה אם הדברים עוררו אצלך פצע לא סגור. מבקשת ממך לשמור על עצמך כמו שכתבו פיה וליאור לא רוצות לחזור למקום שיצאו ממנו ושגרם להן הרבה כאב. פשוט תגידי לא ותהיי קשובה לרגשות שלך. זה בסדר להגיד לא. אני מבינה ומקבלת.

את מתנשאת. השפה הגבוהה שלך והעיניים השקדיות הגדולות האדומות- היורקות בוהקות שלך מעידות על שחצנות. הריסים הארוכים המתעגלים מעידים על גאווה, יצר סקרנות ומציצנות וחתרנות. את אינך אחראית. לא ניתן לסמוך עליך בגרוש. את שרמוטה(מגיל 3) את אינך ראויה לאהבה. את אגואיסטית. את אלטרואיסטית(שמישהו יסביר לי איך ניתן לומר את שניהם בנשימה טרופה אחת?) את שמנה(יחסית לאחותך האנורקסית) את ילדה רעה ועקשנית. את חתכת יצר הרע. את חכמה להרע. יש לך ראש פצצה ליצירת תחבולות, תחמנות, אינטריגות ושקרים. ובאותה נשימה: את דוגרית, מטיחה כל ה שיש לך בבטן -בפרצוף (איך לעזאזאל זה יכול להיות מאוגז בי- בו זמנית?) את לא צנועה. את פרובוקטיבית. את נון קונפרמיסטית. את גורמת לסובב אותך רגשות אשמה ומסובבת אותו על האצבע. חשוב לי להבהיר כי זה מה שינקתי מקטנות בשיא גיל ההתעללות. כיום פחות או יותר יש שקט תעשיתי בעניין. אך ברגעי משבר האימרות כנף הללו מנתרות ומנקרות בראשי ללא הפוגה כאשה היושבת על המשבר........... שנדע אך ימים יפים וטובים. ונלחם בשטן של עצמנו(כפי שכבתי לכם בעבר הלא רחוק) כעת אני בשיקום. מנסה להיות גיבורה. לעמוד ברוח הסערה הנאבקת והחונקת בי- בעיזוז ובגבורה.

והגבתי למעלה בעץ בוקר טוב של אידה. את נהדרת. יש בך המון תובנה מודעות עצמית וכוח. שימחת אותי יקירתי. התרגשתי...

מזוכיסטית שונאת את עצמי שונאת את הגוף המזוהם מרגישה שכולם יכלו לגעת מפונקת בכיינית אופיר, לא פשוט בכלל .. כולי מוצפת ביותר מידיי רגשות עכשיו.. וכשאני כותבת את מה שאני ורואה את זה , שחור על גבי לבן, עוד יותר רע. סורי,,, נראה לי שזה מספיק לבנתיים. שבוע טוב שיהיה לך !

אכן עולים רגשות רבים כשרואים את הדברים כתובים או מצויירים או נאמרים בקול המסרים מהדהדים ויש שאלות רבות שנשארות פתוחות הכאב עולה איך יכול להיות? ככה נאמר? ככה נעשה? ואני עדיין ילדה קטנה... מרגיה כל נים בכאב הזה לנוכח חוסר האונים והעוולה שנעשתה. מחבקת אותך ואת כולן ומאמצת אל ליבי זה מה שאנחנו יכולות לעשות . ולשלוח עידוד תמיכה ואהבה.

אני מכוערת אני לא שווה לא מגיע לי להיות מאושרת אני לא מוצלחת מה מוצאים בי אף אחד לא יאהב אותי, אני לא רוייה לאהבה אני מיותרת בעולם הזה ואני יכולה להמשיך...ולהמשיך....

כדי להלחם במסרים האלו חייבים להכיר אותם ולפרוט אותם לפרוטות. דע את האוייב. אל תדאגי אנחנו פה. אוהבות מחבקות מנחמות ותומכות ויודעות איך זה להיות שם. ופה. חייבת להגיב על המסר שיוצר משאלת מוות המסר שאומר את מיותרת. זה המסר האכזרי והכואב ביותר מבחינתי. חבל שנולדת... נולדת בטעות... הלוואי שתמותי... מנוגד לכל מסר בסיסי של הורות בריאה. ומול המסר הזה חייבים לגייס הכי הרבה כוחות. האם היו מסרים אחרים שקידשו את החיים שלך? ששמחו בך? שאמרו את ההיפך?

לכל מי שכתבה: להפוך כל הגד שלילי לחיובי... למי שלא כתבה : לכתוב הגדים חיובים על עצמה בהצלחה אידה

היום הייתי אצל החזקה... אמרה לי משפט שהיכה אותי בתדהמה................... "את משתמשת בטריקים, כדי לחבר בין הצד הפגוע, לצד הבוגר" אוי היה שווה כל מסע העינויים שנקרא טיפול נפשי. רק כדי לשמוע את המשפט הזה... כמו לפתוח מאה חלונות עם וילונות כבדים, שאחרי כל וילון, ישנו משב גדול יותר של רוח ואוויר לנשימה... טריקים, זהו טריקים....עכשיו אני מבינה, מאד מבינה. והולכת להילחם בעצמי,לא לעשות טריקים.

תרגיל לשחרור בכי: קחו לכם חצי שעה עם עצמכם היו במקום אהוב עליכם במיוחד, שבו בנוח, או שיכבו. צרו אוירה רגועה ונוגה באמצעות נרות, קטורת, החשיכו את האור מבחוץ, איטמו מרעשים את המקום שבו אתם נמצאים. התכווננו, התרכזו, התייחדו עם עצמכם. האזינו למוזיקה שקטה שמרגשת אתכם. מוזיקה קלאסית עוצמתית המאפשרת לכל החושים לסעור. או מוזיקה נוגה ועצובה המזכירה לכם רגעים מרגשים בחייכם. אתם יכולים להקשיב למילות השירים לחוות אותם. לשיר יחד עם המנגינה . אתם יכולים לשמוע קטע שמרגש אתכם ומזכיר לכם משהו עצוב , או זיכרון מהעבר. חישבו על אדם שאתם אוהבים, רגע של געגוע, תחושה מהעבר שכבר אינה קיימת, חוויה מחייכם, חלום שלכם שאתם רוצים להגשים וירגש אתכם לראות אותו קורה, או משהו שאתם מצטערים עליו. הרגישו כל תחושה המקננת בכם מבפנים, כעס, עצב, אכזבה, החמצה, כל מה שלא הוצאתם החוצה, שלא שפכתם מתוככם. כל מה שסגור עמוק במעגלי האי מודעות ועתה אתם יכולים לחשוב עליו ולשחרר אותו. הרגישו את המוזיקה ואת מקצביה פועמים בכם ומרחיבים את ליבכם. הרגישו את החרדות , הפחדים, המילים שנאמרו לכם לא במקום, האנשים שבסביבתכם, האנשים שכבר אינם איתכם. תנו ללב שלכם להפתח, נישמו עמוק פנימה והחוצה בקצב אחיד. נישפו פנימה את התחושות שבתוככם והוציאו את העצב ואת הכאב החוצה בנשיפה אחת. הרגישו את הלב שלכם פועם ומתמלא ניחוחות ותחושות. הרגישו את חום הגוף שלכם. תנו לצביטה הקטנה שבלב להתפוגג לדמעות, הוציאו את הכל החוצה, התנקו מכל החושך שמטריד את מנוחתכם. דמיינו אך הכל נשטף מכם החוצה, אך אתם עומדים מתחת לברז מים שמנקה מכם הכל ומטהר את גפכם. תנו לבכי לצאת, הרשו לדמעות להשתחרר ולאחר מכן, הרגישו את תחושת ההקלה והשחרור.הזכרו בכל מה שטוב עבורכם, הזכרו באנשים אהובים עליכם והקרובים אליכם. השיבו את האור, שנו את המוזיקה והביטו החוצה על הרחוב ועל האנשים וחישבו על החיים שלכם, כמה שהם יפים, כמה שאתם רוצים לצחוק ולהינות. הביטו בתמונות שלכם והעלו זכרונות שישפרו את מצב רוחכם. אני מציעה להכנס רק עד כמה שאפשר..... לדאוג: להזכר באדם קרוב , אהוב שנותן כוח... לשריין מישהו לדבר איתו אחרי.... מוזיקה מרעננת שאפשר להתאושש איתה... איתכן אידה

אך האם מלבד השינוי באטמוספרה, באוירה השינוי יהא מהותי ואימננטי? האם הבכי אמור לבוא ממקום של פורקן בשל היות האדם קורבן? או ממקום של התרגשות וסערת רגשות שמציפות מהיותו עטוף ומוגן ? האם הבכי יהא תולדה של זכירת אותן דמויות אהובות ורגעים נוסטלגים נדירים החקוקים בקרבנו ומגרשים אלמנטים נוגים ואלגיים? מהו אותו בכי שישתחרר במדיטציה???ומהו ישא בחובו?ובאובדנו-פריקתו? מהו ימגר או ימרר ביציאתו?

תודה אידה. זוכרת שבהריון הקודם כנראה המורמונים שחררו והייתי יושבת ובוכה משיר..מקטע בסרט...מזכרון....איך נהניתי הרגשתי כזו הקלה להיות מחוברת לרגשות ולהיות מסוגלת לפרוק אותם.. איזו מתנה זו.

להשאר לבד בחדר, סגרתי את הדלת, הקטנים אחרי... אמא, אמא עם עיני העגל התמימות שלהם. הקטע הוא שהבכי באמת בא לי בקלות. אולי חוץ מזמן הטיפול, שם צריך להתאמץ... אבל בכללי, אני מסוגלת לבכות גם מעתידות של בזוקה..... ומוזיקה? בדרך כלל עושה לי שמח...

אני לא צריכה תרגילים.. זה יוצא לבד.. אבל תודה, אנסה כשלא אצליח..

בימים האחרונים אני כל הזמן מרגישה את אבא זה שפגע בי אני לא רואה אותו פיזית אני מרגישה אותו לידי מנסה לפרוץ שוב את הגבולות שלי,אני מרגישה אותו כמו שהייתי ילדה נצמד נושף באוזני בכבדות,אני מרגישה אייך הוא מחבק את גופי הקטן,ומכאיב, אני מרגישה כאילו הכל חוזר לאותו מקום,כאילו עכשיו אני הילדה הקטנה שלא מצליחה לצאת משם,שהיא כבולה,בגוף הגדול שלו, אני כנראה יורדת מהפסים כי בהגיון אבא לא כאן בכלל,אבל ברגש ובתחושה הוא לידי והוא פוגע בי,והכל עולה לי שוב תחושת הגועל והפחד אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

כתם יקרה.....את לא משתגעת... זו לא את שהשתגעת... לא את שפרצת גבולות... שהשתמשת בכוח ובאמון שנתנו בך... התגובה שלך היא קשה..למעשים קשים.... מעשים שקשה לקבל..לעכל...לקלוט אותם... התגובה היא נורמלית למצב לא נורמלי... תנסי לעשות משהו שיעזור לך.... להוציא את הכאב..הכעס... ציור....גילוף.... כל דבר שישחרר... שלא יתן לך להיות שם בעוצמה כזו... תרגישי טוב שבת שקטה ושלווה חיבוק מחזק אידה

את נורמטיבית מעל למשוער ותגובתך נורמלית לחלוטין להתמודדות עם מצב לא נורמלי- פתולוגי! תצעקי, תצווחי, תשחררי, תבעטי, תציירי, תפרקי את עוצמת הכאב העיקר אל תתפרקי! חשוב שתוציאי את המוגלה מהמורסה! שתוקיעי ותקיאי מעצמך את כל האיכסה! עוטפת, מכילה ומחבקת. שדה ניר- כואבת אתך.

לפעמים ריח מעורר אתו לפעמים צליל עונה מסויימת מילה כשהטראומה כה קשה הגוף והנפש זוכרים .... אנחנו מציעים להוציא לשחרר לבטא בכל דרך התנועה מבפנים הגדוש כלפי החוצה. אבל זה נשאר תקוע. אולי הכיון כדאי שיהיה כלפי פנים במקום לברוח מההרגשה ומהזכרון להכנס פנימה עמוק יותר לחוות אותו מחדש בסביבה מבוקרת ובשליטה של מישהו מבחוץ שילווה את התהליך? דמות טיפולית מקצועית שיודעת מה עובר עלייך ולא פוחדת ללכת איתך עד הקצה ומעבר לו במטרה לעבור לידה מחדש במובן מסוים עם כל כמויות הכאב הזעם הטירוף שמלווה תהליך כזה. ולא להבהל אם פתאום את כועסת או נעלבת מהמטפלת זה בסדר זה חלק מהתהליך היא אמורה לדעת להכיל את זה ולא לנטוש אותה למרות הפיתוי הגדול. אגב מטפל גבר יכול להוות דמות טיפולית עוצמתית יותר אם תוכלי לעמוד בזה.

מרגשיה שהחיים שלי כמו מכונית ללא בלמים...אבדה לי השליטה על מהירות הנסיעה ואפילו על הכיוון שבו אני רוצה לנסוע...העבר כרוך סביבי כמו קורי עכביש..מלכודת כמעט שקופה אבל אני כלואה ולא מצליחה לתפוס קצה חוט להתחיל לפרום את הסבך...קשה לנשום במצב כזה..קשה לישון וקשה לחיות...יושבת לי בתוך החיים שלי שנוסעים במהירות מטורפת לקראת מי יודע מה ואני לא יכולה להחזיק אפילו בהגה כי ידיי כבולות.. זה קשה מידי לחיות ככה http://www.highlightsounds.com/killingflame/related_cds/CDs/hands_tied.gif דמעה

כשהייתי ילדה למדתי בבית ספר קתולי באפריקה..סיפור ארוך..היו שתי כיתות והמורה של אחת מהן הייתה גם האחראית על כל הנזירות..כמו אם מנזר כזאת..מאוד נחמדה ומאוד נערצת..כולנו רצינו ללמוד אצלה..וכל החברות שלי היו בכיתה שלה ואני הייתי בכיתה השניה. יום אחד עשו בכיתה השניה מסיבה והחברות שלי הזמינו גם אותי..לא אשכח איך הרגשתי שם לא שייכת..היה להם קשר הדוק בינם לבין עצמם ובינם למורה הנערצת שלהם..הרגשתי כל כך בודדה שם ובסוף ברחתי משם בבכי...בלילה אתמול כשלא ישנתי נזכרתי פתאום בהרגשה הנוראית הזאת של חוסר השייכות..גם כיום יש מקומות בהם אני מרגישה בפירוש ככה.. דמעה

דמעה יקרה, לכולנו יש זכרונות כאלה של רגעי בדידות ואי שייכות מהילדות, לא נראה לי שיש ילד בלי... זה בסדר להזכר ולהרגיש את ההרגשה הישנה, אבל תזכרי שיש כל כך הרבה מקומות שאת כן שייכת אליהם היון, שאת מהווה חלק חשוב מהם והנוכחות שלך חשובה לאנשים שם מאוד אני לא יכולה למנות כמה מקומות כי אני לא מכירה אותך כל כך לעומק, אבל מההיכרות פה אני מרגישה שאני צודקת ויכולה להגיד לך מקום אחד- הפורום הזה! את חלק חשוב ובלתי נפרד של כל בנות הפורום!!! ואל תשכחי את זה (((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))

דמעה יקרה מכונית ללא בלמים זה מסוכן.... אבל אפשר להחליף...אפשר לתקן...אולי לשמן... עד אז ...צריך לעמוד בצד... לחשוב מי יכול להגיע לעזור...? להתקשר? מה את יכולה לעשות בכדי לבדוק ולתקן את הבלמים? האם כבר עצרת? מי יכול לעזור? אידה

בוקר טוב אידה בתחושה שלי אין אפשרות לעצור כרגע..אין לי שליטה על כלום..מי יכול לעזור? רק אני יכולה לעזור לעצמי כי בשורה התחתונה רק לי אכפת בעצם אם אצליח לעצור או לא...והאמת שגם לי לא תמיד אכפת...סופי יהיה כנראה להתנגש בקיר בטון במהירות 250 קמ"ש... דמעה

מדובר בדימוי המרכבה מהמיתולוגיה ההודית חמשה סוסים בצבעים שונים ובמרכבה הרכב ונוסע חמשת הסוסים הם חמשת החושים כשהם שולטים המרכבה חסרת שליטה הרכב הוא האני החושב והנוסע הוא העצמי האמתי לפעמים מבלבלים בין האני החושב לעצמי האמיתי אולם המטרה היא שכל אחד ימלא את חלקו ואת תפקידו מבלי לנסות לגלוש למקום של האחר. מבינה ממך שכרגע העצמי האמיתי שלך מרגיש לכוד...

מה יהיה עלי?????????????! אני על סף התמוטטות עצבים! עד שהעזתי ליטול כדור אחד ליובלות בימים...... והנה שנתי נודדת עלי כתמול שלשום ולא מהלכת עלי קסמים. מותשת ומטושטשת. מסוחררת ומחרחרת. די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מה קרה יקרה? מדוע את על סף התמוטטות עצבים? האם היה משהו ספציפי היום? תנסי אולי לשתות משהו חם, שוקו או תה (כי קפה רק יעורר אותך), ולראות טלויזיה עד שתתעייפי ותרדמי מקווה שהעייפות תגיע והשינה תרד עלייך, ושתהיה לך שינה רגועה וטובה עם חלומות מתוקים

התמוטטות העצבים נובעת ממחסור כרוני בשינה- בתחזוקה סבירה של הגוף........ ממצב של עירנות כפויה. של יכולת קוגנטיבית- רפויה. של חיה מתה מהלכת....... תודה נשמה

שדה יקרה מה שלומך הבוקר? אך עבר הלילה? מקווה שהצלחת לנוח.....להרגע....ולישון... אידה

שנתי טרופה עלי וטורפת את הקלפים שהיו קרובים אל חיקי. ואני רוח תזזית מהלכת..משתרכת....... האינסומניה מכה בי בכפל כפליים:קושי בהרדמות ויקיצה מוקדמת, מעוררת ותכופה. נים ללא נים, טיר ללא טיר........ עד שסף העייפות האנושית מכריע ורף השינה מרקיע וחוזר חלילה....... תודה אידה.

יו איזה עשירה אני.... בעוד שבועיים אקנה לילדים בגדים... שבועיים אחר כך לי.... ורק בכסף של הסגריות...

כל הכבוד ליאור!! גאה בך- באמת!! תמשיכי ככה, אל תתיאשי, גם ברגעים הקשים תחשבי על הבריאות שלך, וגם על החיסכון....

גאה בך ליאור.

מעניין מתי אני אחליט שיש לי את הכוחות הנפשיים להשקיע בגמילה מסיגריות לפני שנה וחצי ניסיתי ונכשלתי חזרתי לעשן תחזיקי מעמד!!!

איזה כוח רצון.... תזכרי תמיד כשאת רוצה משהו.....דבר לא יעמוד בפנייך... את מרוויחה בריאות אוויר נקי.... וגם את עלות הסגריות...כן כן.... בהצלחה חזקי ואמצי אידה

אני מרגישה שכל הכעס שקיים בעולם נחת עלי אתמול ומעך אותי מתחתיו נשארתי משותקת, בקושי מסוגלת לדבר או להגיב בכל צורה אחרת אמא היקרה שלי האוהבת והתומכת..... הרגשתי שהיא שונאת אותי מכל עמקי נשמתה אני יודעת שזה לא באמת כך שהיא פשוט מפחדת מכל מה שאני מזכירה לה מפחדת לגעת דרכי בכל המקומות הכואבים, הפצעים שלה שהיא מכחישה את קיומם בכל הכוח אתמול כל הכעס, כל הזעם שלה עלי התפרץ החוצה כמו הר געש הכעס על כך שאני מרגישה את כל הכאב שהיא לא רוצה לראות לא רוצה לדעת שהוא קיים

אל לך ליטול אחריות על טיפשותם של אחרים ואל לך לשאת עול באחריותם של אנשים חסרי אחריות! את את שלך אמרת ללא כחל ושרק. אל נא תקחי על עצמך ועל מצפונך את התגובה של אמך שנובעת מחסכים, כעסים ואינטריגות, ממנגנוני הגנה מודחקים ומקושי עצום להתמודד עם האמת כהוויתה. הסרת לה את אותה מסכה זחוחה- סתורה ולדידה זה סטירת לחי מצלצלת ללא תקנה! את את שלך אמרת ועשית כפי שמצאת לנכון. את אינך יכולה לשלוט בתוצאותיהם ובהשלכותיהם אל נא תקחי אחריות לתגובותיהם, התנהגותיהם, כעסיהם ומעשיהם של אנשים חסרי אחריות שנוהגים להאשים את כולם במחדליהם ובדפוס התנהגותיהם. הבעיה נעוצה בהם ולא טמונה בך יקרה כולי תקווה כי נרגעת והתאוששת מהר הגעש והלבה שפרץ מעומקא דליבא- מבבא.

שדה ניר זה לא כל כך פשוט היא אמא שלי אמא שאני אוהבת שחשובה לי

שחפונת יקרה כל כך מבינה על מה את מדברת..מבינה לצערי משני הכיוונים...מכירה איך זה לעמוד משותקת וחסרת אונים מול הזעם של הורה..מכריה כל כך טוב את המשפטים הכל כך פוצעים שזורקים לכיוון שלנו ברגע של איבוד שליטה ושל זעם כל כך גדול..כל כך כואבות המילים הפוצעות..אבל לצערי אני מכירה גם את הצד השני..שאני מאבדת שליטה על הכאב ועל הזעם והמילים הפוצעות שאני כל כך שונאת יוצאת ממני על הבנות שלי..למזלי זה לא קורה הרבה... מחזקת אותך ושולחת חיבוק דמעה

תודה, דמיעה חשוב לי החיבוק שלך מאוד מאוד

מבחינתה אין לי שום זכות או סיבה להרגיש את הכאב מבחינתה אני בונה לעצמי סיפור חיים של מישהי שסובלת מנסה לנפח את הסבל שלי למימדים כמה שיותר גדולים ונהנת מהסבל אני רואה את החיים רק בשחור מתייחסת רק לחלקים השליליים ומנפחת אותם עד אינסוף

שולחת חיבוק מנחם ומעודד.

שחף אם אני אספר לך שאני מזדהה מאד עם מה שכתבת... תמיד היינו אשמות בכל גם עכשיו... אני זוכרת שכילדה קטנה "אמא" שלי האשימה אותי אפילו בבעיות שיש לי עם הלב...

שחף מתוקה, קודם כל, אל תפנימי את כל האשמות האלו, תזכרי שת לא אשמה בכל זה!!! וזכותך המלאה להרגיש ככה, להחצין את הכאב שלך בכל דרך שתבחרי, דרך שמתאימה לך ורק לך כי זה הכאב שלך ודבר נוסף, חשבת אולי לנסות לדבר עם אמא שלך? כי אמרת שאת יודעת שהיא כן אוהבת אותך, אז אולי תדברי איתה, תגידי לה שהיא פגעה בך וכיצד, תסבירי לה שיש בליבך כאב עצום שקשה להניח מאחור ולהמשיך הלאה כאילו כלום... שלפעמים קורים דברים שמשנים את החיים, את האדם, שהיא צריכה להבין שאת מתמודדת עם כאב, ושאת צריכה לתת לך להתמודד בדרכך ולא בדרכה מקווה שיהיה לך בהצלחה עם זה ((((((((((((((שחף)))))))))))))))))) נ.ב, בת כמה את? אם אפשר לשאול? אני 22.5

נואשת יקרה אני דיברתי עם אמא שלי הרבה ואני אמשיך לדבר ברגע שאהיה מסוגלת ברגע שאתאושש קצת נ.ב. ואני בת 28 למה זה כל כך משנה?

ברח לי בלי הודעה.... בדיוק חשבתי עלייך ועל כך שלא שמעתי ממך מזמן... יודעת כמה זה קשה לספוג כעס ועלבונות במיוחד ממי שאנו אוהבותוחשוב לנו ובמיוחד מאמא. לצערי הרב מצאתי את עצמי כאמא נוהגת לפעמים לכעוס ולצעוק ואפילו לפגוע בילדי... לא תמיד אנו חושבות בדיוק על מה שיוצא מפינו, לפעמים העבר והפגיעות שלנו מדברות. נכון זה לא צריך בשום פנים ואופן לצאת על הילדים, אבל אף אחד מאיתנו לא מלאך. שמחה שאת יכולה לראות שזה הקושי שלה ולא לקחת אותו על עצמך כי זה מה שהכי חשוב. מזדהה איתך וגם על כל התגובות שקבלת. חיבוק....

מה שלומך big mom? מונח השמור אצלי רק למיוחסות חחחחחחחח....

תודה אסתר וזה לא רק הכעס כל כך פוגע, אלא עצם הדברים שאמא חושבת עלי והיא חושבת את זה באמת ולא רק ברגע הכעס... זה עצוב...

שחף יקרה אני מבינה שאת כועסת תחילה על הדברים...ואחר כך מההבנה מהיכן (שיתכן) ונאמרו המילים.... את ציינת ולא בציניות: " אמא יקרה שלי, האוהבת והתומכת" וזו ההתחלה...הבסיס ליחסים.... היא יקרה לך...היא אוהבת ותומכת... מילים קשות ופוגעות...חדרו למקומות הכי רגישים...הכי לא בטוחים.... ערערו אותך.. אמא עם הקשיים שלה.... ואת עם שלך.... כעס שלך....כלפיה....וכלפי עצמך??? כעס של אמא כלפייך? וכעס שהיא בעצם כועסת על עצמה? אני מבינה שיש הדברות ויש רצון הדדי... נסי להאחז בכך מחזקת אותך אידה

יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן עמוקים מיני ים הסודות שאינם מובנים לי שאולי לא אבין, לא אבין לעולם לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי כמו ביקשתי דבר, דבר שאבד חלומות שחלמתי והם מקיצים בי עדיין שבריהם בעיניי נשטפים מפני בדמעה ולילות ייסורים לא ספורים שהטבעתי ביין כאובד בדרכי, בדרכי הרעה

תודה מתוקה... השיר האהוב עלי בעולם... פעם אמרתי, נדמה לי שלמטפלת שלי, לא בטוחה...שעל המצבה שלי אני רוצה את השורה ...ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי... וואי כמה נכון.

ליאור יקרה שלי, בשמחה, מדי פעם, שרק תבקשי, אני אשים את השיר. אני מקווה שייקח עוד הרבה הרבה הרבה... הרבה זמן עד שתצטרכי לחשוב על זה... ומקווה שעד אז אולי קצת ישתנה...לטובה!

השיר מצמרר, חוזר... וחודר........ומעדר........ ומחזיר אותי בעוצמה איומה אל אישי- הראשון בחיי. קולו של יהודה פוליקר כיכב אצלנו תדיר ברגעי האימה, בעיתות של בכיות, בעת דפיקות מקפיאות דם של שוטרים לחיפוש סקנדלים תוצר האקס שכולו היה פנדלים גדולים! כאשר אבדתי אבדתי.!!!!!!!!!!!!!!!!!

מקווה שיבוא יום ותוכלי לשמוע את קולו של יהודה פוליקר מבלי לחוש בעתה אך בינתיים, תזכרי שזה מאחורייך, הביטי אל האור ולכי לכיוון ימים טובים של אור, חיוך, צחוק ואושר

שבת שלום לכל בנות הפורום במקסימות... מקווה שהשבת יעבור טוב (עד כמה שהוא יכול להיות כזה...)

לצערי האהבה אכן פגע בי אך אני לא יתן לה להפיל אותי אומנם הכאב ליפעמים כלכך כואב עד שרוצים להרגיש אותו כלכך חזק והשינאה לכל מה שקורה בוערת בעצמותי אבל אני יודעת שאני חייבת להפסיק להאשים את עצמי וכשאני יעשה את זה אני ימצא את השלווה בלילות הארוכים אני חושבת על כל מה שקורה ואני מדמיינת אותי מאושרת וככה אני מפיחה בי רוח של אופטימיות ואני יודעת שאני יום אחד ידע להיסתכל על הכל בצורה שונה ואני יראה איך אני יכולה רק להפיק מהכל לטובתי ולא ההיפך דווקה הזמן שבוא הירגשתי הכי רע בעולם הוא מה שהרים אותי על הרגליים ונתן לי כוח רצון להמשיך הלאה

הבכי הטוב שבא מרוב אהבה התרגשות רכות עדינות חמלה ולעומתו הבכי הקשה שבא בלחץ בכעס בתסכול נקודה משמעותית בעיניי היא מה שכתבת לגבי כתב האישום שכל אחת במודע או שלא במודע מפנה כלפי עצמה. כתב האישום הזה מנקז לנו את הכוחות. את יודעת מה? פתחתי עץ של היגדים חיוביים אולי אם אמצא אומץ אפתח עץ של ההיגדים האיומים והנוראים שאנחנו אומרות לעצמנו בשקט בשקט כמעט בלי לשים לב...

האומנם בכי הוא טוב או רע ונתון לחלוקה כה ברורה? אצלי הבכי אמביולנטי ומשמש בערבוביה. אני באהבה בוכה מהתרגשות ומאכזבה גם יחד. שום בכי אצלי אינו טריוויאלי. כי אם טעון כמעט בכל מצב נתון. אימתי ניתן להבחין בבכי שמקורו בטוב צרוף לעומת בכי רע או טוב ורע בערבוביה?

אם תשאלי אותי אני חושבת שאין שום צורך לפתוח עץ היגדים שליליים. אנחנו כל כך מומחיות בזה וחבל לדעתי לחזק את זה. לעומת זאת אם יש לך רעיון על כל היגד שלילי להציב לעומתו היגד חיובי, שנוכל להשתמש בו כאשר קולות ההיגדים השליליים מתגברים - נראה לי שזה מאוד חשוב. לדוגמה: כשעולה המחשבה "אני לא שווה" אפשר לשנות ע"י שינון כמו: "אני בסדר" "אני מספיקה כמו שאני" "אני שוה בדיוק כמו כל אדם אחר על פני האדמה" וכו' היגדים חיוביים הם אלו שהצילו את חיי ועזרו להתגבר על הרבה מכשולים שהצבתי לעצמי...

אני מוצאת המון תקוה במה שכתבת. מאמינה שבסופו של דבר זה מה שמחזיק את כולנו: התקוה והיכולת לראות את עצמנו אחרת. במיוחד אהבתי את "דווקא הזמן שבו הירגשתי הכי רע בעולם הוא מה שהרים אותי על הרגליים ונתן לי כוח רצון להמשיך הלאה" מחזיקה לך ולכולנו אצבעות להמשך הדרך...

אור היקרה דברייך מרגשים.... הכוח שלך התקווה שבך... מעוררים הערצה.... אני מאמינה בכוח הרצון מאמינה בכוח שבדמיון לרפא... מי שלא חולם...לא מגשים... המון כוח המון תקווה... מקווה שאת יודעת ומרגישה זאת... מאמינה בך... אידה

מחזקת ואוהבת. קרה משהו מיוחד הלילה? שהציף וחיזק תחושות קשות?

זה כל כך היה חשוב.... וגם עכשיו זה דיי דחוף... התאפק ואדבר איתך מחר.... :(

סורי, לא התכוונתי לפתוח הודעה חדשה, אני פשוט לא רגילה לפורום הזה...

מה שלומך? מה יכול לעזור? להרגיע?

מאחלת לך מזור לכל תחלואיך ודוויך ושהלילה יטמון בחובו רק הפתעות נעימות וחלומות נעימים וקסומים. אני אתך בכאבך. שולחת חיבוק מנחם ומחמם. (((((((((((((((((((כתם)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

חיפשתי אותך היום... וגם שלחתי לך אימייל...... כל כך היתי זקוקה לך...... אבל לא חשוב, אני קצת יותר טוב... אבל............... : (

לא ראיתי....לא קבלתי?????????

שלחתי לך מייל

ואפרופו גהנום וגן עדן: הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות אך אני למדתי על בשרי ורמ"ח איברי כי: "אל תבטחו בנדיבים, בבין אדם שאין לו תשועה. ביום ההוא אבדו עשתונותיו". ביום פקודה נסתם הגולל על מערכת יחסי הגומלין התקינין. והרוח גבית מפנה גבה לרוח קרבית. ועודני מותשת ומטושטשת וטרם עיכלתי את אשר התרחש. העיקר אני שוב במתחם הבית. בית שאינו מבצר אך ללא איש צר ואויב וללא צער מיותר. אוטונומית ללא רופאים ואחיות שצרו סביבי ויצרו סביבי אנדרלמוסיה רבתית. התגעגעתי אז באתי:-) מחבקת את כולכן.

שדה יקרה טוב לראותך....דאגנו לך... מה שלומך? מה קרה? העיקר שאת אכן שוב בביית...ואיתנו.... חיבוק חזרה אידה

היה לי התקף פאניקה(בעת) שהוביל לאיבוד הכרה ואיבוד העשתונות. קדם לכך פגיעות מסוימות שלא כאן המקום להרחיב ולפרט. ולאחריו סחרחרה רוטינית של בדיקות מקיפות, עירויים, מתן חמצן, רופאים חגים מעלי ואחיות צרות עלי כטבעת חנק מהודקת ומשתקת. אני כאמור טרם התאוששתי ווהתעשתת ממרתון הארועים והנה נפל עלי רוגזו של ידיד טוב שלי הזקוק לי נואשות. וכאלטרואיסטית אין בי הכוחות לעמוד מנגד. אני חייבת להיות חזקה, צור איתן למען כולם בתוך כל הבוקה ומבולקה שמוצרה כסחרחרה בחיי.

מקווה שאת בסדר? והתאוששת מהאשפוז בבית החולים... מאחלת לך רפואה שלמה, ובריאות איתנה. ליאור

חשה תחת מסך ערפל........הפלאשבקים אוחזים בי כאחוזי אמוק. הם צעירים חסרי מנוח ואני זקנתי. בלתי.

הפחד הנורא התחושה של אובדן שליטה בלתי מבוקרת מפני השגעון ואולי החיתוך העצמי א והפרעות האכילה באות כדי למנוע נפילה לתוך הכאוס שיש בהתקפים הללו. אולם יצאת ממנו. האם התחזקת? ומה מציעים הרופאים? שדה אנא גשי לטיפול מכיל ומסודר שתוכלי לחוות בו התפרקות מסודרת ולא לבד. הדבר יכול להכיל ולסייע רבות. אולי לא למנוע סטרס ומועקה אולם התקף קיצוני הטיפול יכול למנוע. שמחה שחזרת אלינו . התגעגעתי...

כנפגעת תקיפה מינית ססטמתית וכנפגעת תקיפות מיניות בשנה האחרונה בה פיתחתי p.t.s.d -הפרעה פוסט טראומטית וטריגרים מהילדות העשוקה. אני זכאית לטיפול מסודר וממוסד. אומנם יחסית קצר מועד אך מכיל ומחלחל. טיפול חזק-מסיבי ואינטנסיבי שיחזיק מעמד ויחזק אותי. הטיפול כאמור יחל בשבוע הבא. ואני נאחזת בו כעוגן הצלה. לעת עתה אני שבויה בגהנום בתנאי גן-עדן.

שדה היקרה!! ברוכה השבה, שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב, התגעגעתי (((((((((((((((((((((ניר שדה)))))))))))))))))))))))))

הרוכה השבה השווה. מה שלומך בעלת האנרגיות הבלתי נדלות וכלות? מאחלת לך את כל האושר עלי חלד. ואפרגן לך להיות בזרועותיו וחמוקיו של נער חמד. ללילות הקרים שסוגרים עלינו בפתח.......רשת ביטחון ורשת מילט בעסקת חבילה. מה שלומך יקירה?

איך שמחתי לראות אותך...באקראי בחיי.... באלוהים איזה יפה נהיית.... זוהרת וזורחת מתמיד....

גם אני.... ולא להביך אותי.....

די... אין לי כוח, הלאות הזאת... אני כל הזמן עייפה, עליתי במשקל בפתאומיות, התחילה לי נשירת שיער רצינית והשיער שלי נהייה דליל מאוד, אין לי מצב רוח גם ככה, היו לי 6 ימים של רגיעה בחופש וזהו, חזרתי לעצמי... ולא לחלק הטוב... וכל המצב הפיזיולוגי לא עוזר... אפסו כוחותיי... מרגישה שאין לי תקווה, אין לי כוחות יותר מרגישה שאף אחד לא מבין אותי (ובנוסף רבתי עם אמא שלי...מה חדש?.... וממש אין לי כוח לזה יותר...), שאף אחד לא רואה אותי...באמת... אבדו כל כוחותיי.... רוצה להצמיח כנפיים ולעוף... לברוח רחוק, הכי רחוק שאפשר....

מה שהיה לא יחזור עוד לעולם זה כואב לי בלב כל יום מחשבות שעולות לא נותנות לי בשקט לחיות זה גורל שנפל עליי החיים היפים פשוט התנפצו לאלפי רסיסים הכאב שבליבי זה כאב שאיש אינו שומע הכאב שבליבי הוא כאב שבנפשי פוגע די עד מתי, יגור העצב בתוכי די עד מתי, לא רוצה להיות לבד

נואשת יקרה אני מבינה קשה...התחושה היא שהכוחות אוזלים... ואת מתארת שמצבך הפנימי משפיעה על גופך...נשירה... גוף ונפש קשורים זה בזה..... וזה כנראה אחד הסמנים שמצבעים כמה את צוברת ודוחסת פנימה...כנראה מבלי לשחרר את השסתום....כלל... הדרך היחדה היא טיפול לדבר ולעבד את הדברים... מקווה שרגישי הקלה איתך אידה

כן, זה כמו מעגל, המצב הפנימי משפיע על הגוף ומצב הגוף מחמיר את המצב הפנימי... מערער את הבטחון....ולא שיש לי כזה גבוה... אני באמת לא משחררת בזמן האחרון, אני מניחה שחשבתי שאם האמין ואתנהג כאילו הכל וורוד, הכל טוב יפה ומושלם אז זה באמת יהיה ככה...אבל טעיתי, הכל מסיכה ומתחת קיים הפרצוף האמיתי, שרציתי לשים מאחוריי... כשדיברתי הרגשתי הקלה, יכולת לנשום באופן נקי וקל יותר, אבל עכשיו המועקה חזרה והקושי לנשום... אני יכולה להיות בסדר כמה ימים ואז בפתאומיות, כי אני אשמע/אקרא משהו או אראה בטלוויזיה, או סתם כי יש לי רגעי שקט שבהם אני שוקעת במחשבות...

שדאתה לנופש רחוק..... לא הספיקה לך הדאייה זה מכבר למרחוק על משק גלגלי הנופש והחופש הקסום? אנסה לנחם אותך יקירתי כי ישנם מצבים שהנפש כלואה בגוף בריא ואין לאל ידה להשתחרר מכבלי עצמה. ויש מצב שהגוף מכריע ואת כל המערכות האחרות- מכניע. וכך חשתי כאשר נכבלתי בעל כורחי למיטת בית חולים כאשר הפקרתי את כולי לחסדי הרופאים והאחיות במשך שלושה ימים תמימים ועגמומים. הייתי נטולת רצונות ומאווים. ישות אוטונומית לחירות המחשבה בלבד שהיתה כבולה לתכתיבי הגוף ולנפש כלואה! מחבקת ותומכת מעומקא דליבא. ומאמינה שעם אנרגיות כשלך עוד תגיעי רחוק עם כנפיים מטאפוריות!

שדה ניר היקרה, גם אני מאוד התגעגעתי, אין לך מושג כמה חסרתן לי, זה מוזר, מעולם לא פגשתי אתכן אך מרגישה שאני מכירה אותכן ואתן אותי.... היה כל כך טוב בנופש, לרגע היה נראה כאילו כל הרע וכל הפחדים נעלמו, אך כשחזרתי לשגרה כנראה שאיתה חזרו גם התחושות והמחשבות הרגילות... הזכרונות... אוי, כמה כאב לי לשמוע שאישפזו אותך!! מה שלומך? איך את מרגישה? אני מקווה שהרבה יותר טוב!! מדוע התאשפזת? אם אפשר לשאול כמובן ((((((((((((ניר שדה))))))))))))))

כולם אוהבים אותה כולם מתמכרים אליה ליפעמים היא חזקה יותר וליפעמים פחות יש כאלה שיזכו יותר ויש שפחות אך יש כאלה החושבים כי זכו ........................ והאמת מיתגלה, והיא כאבת נורא אבל אני יודעת שבה הם יזכו גם אם יקח ימים ושנים כי הם הניבחרים , האנשים שבאמת מבינים שהאהבה היא דבר עילאי לא מוחשי ואותה הם ידעו לזהות.

אור יקרה... קודם כל לא הספקתי לברך אותך על הצטרפותך...אז.. ברוכה הבאה לפורום מקווה שתרגישי בנוח איתנו אהבה מסתבר שהיא צורך בסיס...בלעדי כמעט ואי אפשר... היא יכולה להיות טובה כמו שהיא יכולה להיות כואבת... מה איתך? האם היא פגעה בך? או אולי נפגעת בשמה? מוזמנת לשתף כאן בשבילך אידה

מעריכה את הנתינה והתרומה שלך. ונהנית לקרוא אותך. תשארי בסביבה זקוקים לך פה...

http://www.rare-posters.com/2388.jpg דמעה

מעשה אומנות מעורר התפעלות. מה שלומך היום? שלחתי לך מייל אתמול, צחקת? הולכת לאלתר להם ארוחת צהריים... עדיין בלי סיגריות.... 25 שעות.....

כל הכבוד בעניין הסיגריות..כן..צחקתי מהמייל... תחזיקי מעמד דמעה

הייתי הבוקר אצל המטפלת..כל כך שמחתי לראות אותה..והייתה לנו פגישה טובה..אבל עכשיו כל כך קשה לי פתאום..לא מבינה למה אני מרגישה כל כך רע..לא מבינה למה הבכי כל כך חונק אותי..למה כל כך בא לי לצרוח ולצרוח ללא הפסקה..לא מבינה את עצמי..מרגישה כאילו אני נמצאת בחדר קטן והקירות נסגרים עלי...מה יש לי???????????? דמעה

דמעה יקרה ציפית וחיכית כל כך ליום הזה.... ומה? מה קרה? לא הייתה הקלה? רווחה כלשהי? ואני מבינה שאותו הבכי עדיין חנוק שם בפנים... דבר לא עוזר??? אני חייבת לך את הטכניקה...אני זוכרת....רק זה ארוך... תרגישי טוב יקירה כאן אידה

אומנות לשמה ולטעמה! אכן תמונה אחת שווה אלף מילים ומילמולים. מה שלומך יקירה?

להביא את זה לידיעה כללית להזכיר למה אנחנו פה. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3159918,00.html

יש משהו עמוק שמחלחל לחברה שלנו ה"מודרנית". זה שיותר ויותר ילדים פוגעים אומר דרשני ואף אחד במדינתנו לא הולך עם זה לשורש העניין... לפני כמה חודשים נודע לי שיש יותר ויותר מחקרים המצביעים על כך שפרונוגרפיה גורמת לעליה בפשעי מין. אז איפה ה"נאורות" שלנו?

עד מתי?!????! האומנם אין הבחנה ברורה ומבדלת בין קטין לבוגר? בין יחסים נורמטיביים מרצון בין מבוגרים לבין אינוס וכפיה ושאר סטיות מורבידיות? האם החוט המקשר בין שלל האירועים- אותו חוט שני שעובר ומוכיח את זילות יחסי המין אינו כתוצאה מחשיפת פורנוגרפיה וולגרית וסוטה לשכבת גיל התום- הגיל הצעיר? אותו גיל ששוחר התנסויות על כל מדגם ותרגיל, ומשתכר מחוויות וריגושים המוגשים לצלחתו במנות גדושות המגדישות את הסאה ובסימולציות קטנקרטיות?חושפים אותו תכנים לא כשרים וכשירים לשכבת גילו ובינתו? את אותו קטין שמונחה מאנדרנלין מוגבר ומהורמונים משתוללים?

וריבוי התקיפה בחבורות חבורות. האמא של המנהיג אמרה שזה כי הוא מסתובב בלי השגחה ואין מתנס או בית ספר שמרים אותו מהרחובות ומההזנחה ההורים עובדים קשה לפרנס והרבה שעות הילדים גדלים ומגדלים את עצמם חברת השפע...שפע פורנו וערכים של דיכוי החלש. שימוש וניצול של אחרים. אין סמכות הורית הורה ממוצע משקיע ארבע דקות ביום בילד שלו הכנת שיעורים? התקלחת? לך לישון... אנשי מקצוע ממליצים להורים כן לראות איפה הילד גולש אבל ההורים בעצמם צורכים פורנו מבולבלים נבגדים לא מרוצים מחיי המין שלהם... כן לראות עם מי הוא מסתובב...אבל אלו ילדים נורמטיביים אין להם קרניים ההורים אנשים ממוצעים הבנאליות של הרוע. הרוע הוא דבר סתמי. בנאלי. כמעט משעמם על בסיס יום יומי. בבדיחות הדעת. בגיחוך. סתאםםם בצחוקקק חייבים כל אחד ואחת בריבוע שלו להיות סמן של ערכים. אחרת לא רק פרטים בודדים אלא החברה כולה נכנסת לכאוס...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3159647,00.html אולי מישהו שם עישן באנג אחד יותר מדי...

הורס פשוט הורס... עד שסוף סוף יש יותר מודעות בארץ ובעולם לנושא אז מתחיל מהפך הפוך על הפוך: אנחנו כבר יודעים שהאדם פושע אז ניתן לו הזדמנות...גם עם איציק מרדכי קורה אותו דבר.... זה כל כך עצוב, כל כך מיאש... איפה אנחנו חיים!!!! נכון שבמדינתנו הנאורה זה קורה כל הזמן גם לגבי פשעים אחרי, אבל אני לא מוכנה לקבל את זה!!!! עדיין יש אצלנו דין אחד לפושע קטן ועלוב ודין אחר לפשע נתעב ככל שיהיה למישהו מפורסם או בעל קשרים. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף דרך אגב, היתה תקופה קצרה בה התנדבתי ב"פתחון לב" ומאוד לא אהבתי את מה שראיתי שם בקשר לפעילות העמותה. מאז אני לא תורמת להם ואפילו לא מביאה להם בגדים. היה שם משהו כל כך לא נכון בעיני מבחינת התפקוד בלי שייכות בכלל לעניין ההטרדות שתודה לאל לא חויתי שם - שידרתי ריחוק ושמתי חומות גבוהות מאוד אפילו כשהוא ניסה רק לדבר. חושי הזהירוני - תודה לאל

הבן אדם הזה מתחנן לשופטת שלא תרשיע אותו. יש לו בנות לחתן... וזה שהוא עומד בראש עמותה שמחלקת אוכל לנזקקים, הוא לא עושה טובה לאף אחד... לפני כמה שנים חשפו באמצעי התקשורת את השכר החודשי שלו...חמישים אלף שקלים בחודש. עם משכורת כזאת אני מוכנה לנהל ארבע עמותות... את צודקת אסתר לגבי האווירה שם... מכירה מישהי שהתנדבה שם יומיים, ואמרה שהציוני הזה הוא בהחלט טיפוס שאוהב לדבר עם הידיים שלו... יצור מכוער ומגעיל.

אחרת עוד עלולים להרשיע אותו ולתת לו 3 חודשי עבודות שירות...

במקרה הפחות טוב הוא בכלל קורבן...

הרבה בריאות וכוחות לכולן בהחלמה בגמילה בחשיבה חיובית בדברים טריביאלים כביכול בלשתות קפה ובלאכול בורקס פטריות.. חורף בפתח... כבר הורדתן בגדי מעבר? את הפוך? והמרקים על האש? תביאו שירשור מתכונים למרק נעשה בחירה בסוף של המתכונים המוצלחים ביותר.... אוהבת במיוחד מרק כתום אבקת מרק דלעת בטטה חומוס ומעט חמאה וטיפ למרק רגיל שהוא מלא בריאות לשים הרבה בצל...מבריא את דרכי הנשימה בצ'יק.

כמה מרענן לקרו פה על דברים שמחממים את הלב!!!!ואת הגוף כמובן... אז בעניין מרקים: כאשר מצוננים טוב להוסיף למרק מיסו* ואצות "קומבי". מרק קל להכנה וטעים: מבשלים כרובית במים עד שמרככת, משאירים כמה פרחים בצד, טוחנים בעזרת הסטיק (או במעבד מזון - אבל זה יותר מסובך), מוסיפים גזר וקישוא חתוכים קטן קטן (יש מנדולינה בשביל זה...), מתבלים כל אחד עם מה שהוא אוהב (אני לא משתמשת באבקות מרק אלא בחוויג', כוסברה טחונה, מלח,פלפל). מגישים על פרחי הכרובית ועשבי תיבול קצוצים. אם רוצים אפשר להוסיף בצלחת או בסוף הבישול מעט שמן זית - אני תמיד שוכחת את זה וזה עדיין טעים... *מיסו הוא ממרח מאוד מלוח עשוי מסויה וקונים בחנויות המזרח או טבע

שמתבשלים הרבה זמן ואפשר לטבול בהם פרוסת חלה טריה...

פשוט ללקק את האצבעות ואת הסיר! תאווה לעיניים ולחייך. אצלנו המרק הכתום המסורתי מכיל את שלל הירקות המבושלים כאשר הבטטה והדלעת מככבים בה כגולת הכותרת ומעניקים למרק את הכתום הכתום הזה........ כשישנם אורחים סיר ענק מתכלה תוך דקות ספורות.....והמחמאות מתובלות בחמאה שנמסה וממיסה את הלב המלבלב:-) מומלץ בחום דווקא בעיתות של קור.........

נמל ליבי ריק הספינה האחרונה עזבה זה מכבר. כבר לא מתנפצים גלים אל המזח, ובין סלעי ים ליבי כבר דבר לא צומח. נמל ליבי שומם זה זמן רב, אדוות הגלים לא בורקות בזהב. בנמל ליבי הים דומם, כמו היה ליבי מדבר צחיח ושומם. בליבי המסך ירד , נגמרה ההצגה הקהל את מקומו פינה לדממה. על הבמה כבר לא עולות עוד מחזות, ולא נשמעות מחיאות כפיים רועמות. ליבי כמו נמל בלי ספינות, ריק מאדם.. ליבי כמו מדבר צחיח, עומד ריקם... ליבי כמו תיאטרון שעל בימתו אין הצגות.. ליבי כמו שתי עיניי, מלא בדמעות.. זהו, איבדתי את כל התקוות.. רוצה להכנס למיטה ולא לצאת ממנה ... רוצה להבלע בתוכה! רוצה לצרוח רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אוף.

אז תצרחי.....

לבי איתך ענבר יקרה. הדבר היחיד שעזר לי במצבים דומים היה שלאט לאט למדתי שהכל זמני.... גם המצב הרגשי-נפשי הקשה ביותר בסופו של דבר עובר.... מאחלת לך ומקוה איתך שיעבור מהר ויפנה מקום למצב רוח אחר.

קודם כל , שמחה שזכרת אותי... : ) אני קצת יותר טוב הבוקר... מקווה שימשיך להיות כך . . . תמיד הלילה נראה הכי קשה בעולם. אז ... אחרי המצב הנפשי הקשה, עבר ... ועכשיו פינתי לי מקום למצב רוח אחר.

ענבר יקרה מה שלומך ? האם חזר האור אחרי החושך? מקווה שעם הזמן תגלי שהספינה בחוף מבטחים.... שיש מי שמחכה, מגן.... שאת לא לבד איתך אידה

עשיתי משהו הרבה יותר גרוע אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף!!!!!!

במהירות של 200 קמש חלונות פתוחים הרוח קורעת את האויר בכביש פתוח והייתי צורחתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת כי אבא צועק לי בתוך הראש,והגוף צועק גם

המילים שרוצות להאמר מולך המבט שאומר הכל הטאטוא של האמת מתחת לשטיח ההצגה שהכל כרגיל החיוך המזויף השקר הלילות של הצעדים הצללים הלילות של לנסות להעלם שלא תראה ההתנתקות מהגוף הבלבול של היה לא היה המציאות שמתערבבת בשינה של ילדה המבט שמנסה להרגיע שאתה כאן והכל בסדר ההתעלמות מהילדה ההתנשפות הצעקה הכאב ההשפלה חברו בחדר אחד המילים שלי רוצות להקיא אותך המילים שלי רוצות לחתוך אותך המילים שלי רוצות להרביץ לך המילים שלי רוצות להשתיק אותך המילים שלי רוצות לקרוע את המסיכה שלך והכל בסדר כולם הולכים על קצות האצבעות כולם מחייכים ואומרים שלום כולם נמצאים על במת המשחק נגמרה ההצגה האמת כבר לא מוצפנת האמת כבר לא סוד רציתי לעמוד מולך להגיד לך הכל שתפסיק לשחק לי אותה אבא דואג כי את התמימות והטוהר שבי קרעת בלילות את החיבוק והחיבור ניתקת גרמת לי להשאר נכה נפשית לכל החיים גרמת לי לחשוב שמגע זה ניצול שמגע זה כואב שמגע זה השפלה וגועל חרטת לי לכל החיים את הפחד לאהוב הפחד מאינטימיות הפחד לנשום המילים שלי רוצות לנער אותך לבעוט בך להשפיל אותך לשנוא אותך הרסת אותי אבא הרסת אותי שום דבר לא יכול להחזיר לי את התמימות שלי את הילדה שהפכת לכלי לפריקת תיסכולים שלך את הילדה החיכנית שנמחק לה החיוך בכאב שפילח את גופה הקטן הילדה שהייתה בתוך גוב עריות והעולם שתק והעולם עיוור ווהעולם חירש

אני שונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אותךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

כתם יקרה! אני איתך....

לפעמים נדמה לי שאיכשהו גדלנו באותו הבית...התחושות שאת מתארת כל כך מוכרות לי...מקוה שהצלחת לישון קצת מחבקת חזק תחזיקי מעמד דמעה

כתם יקרה מה שלומך עכשיו? כמו דמעה אני בטוחה שיש עוד בנות כאן שהמילים שלך היו קשות...קשות כי זה כל כך קרוב ומוכר... אבא מילה פשוטה וטבעית לילדים ילדות קטנים וגדולים עבור אחרים/ות זו מילה קשה...של פריצת גבולת...אמון....שבירה וניפוץ של הילדות... אבא שהיה צריך לשמור ולהגן...הפר את הכל.....הפך את סדרי העולם הפך עולם לבלתי אמין... לכואב.... מבינה את הכאב שלך... של האחרות... חיבוק מחזק אידה

כמו שגוף בגוף נוגע זה לא אותו דבר כמו לחזור הביתה מהגשם של החוץ זה לא אותו דבר כמו לצרוח פנימה זה לא אותו דבר מלבד הגעגוע למשהו רגוע לשיר מהעבר הלא רחוק שכל האנשים שרים אותו ביחד עד שנעלם הפחד זה לא אותו דבר כמו לשחרר דמעה

אכן סערת רגשות מתחוללת בתוכי... היו לי כמה ימי שקט בחופש, אך עתה חזרתי לאותה נקודה...למה חזרתי, למה... ובנוסף גם רבתי עם אמא שלי

אני רוצה להביא תמונה מרגיעה מהטיול ולמרות שאני אשת מחשבים אני לא מצליחה להכניס את התמונה. אשמח לשמוע אם משהי יודעת איך...

עושה שמירה בשם ואז מצרפת אותה מקוה שעזרתי

פשוט לא קלטתי איך מצרפים אותה

לא יודעת לעזור לך בנוגע לשאלתך, מחזירה לך שאלה כנגד: את יודעת איך אפשר לשרטט עיגול מחולק ל- 6 או 8 קטעים שווים?

אין לי מושג. אני מתעסקת יותר בתכנות...

מאחלת לשדה החלמה מהירה ושלמה הרבה כוחות מי שומר על הילד? תמסרי לה חיבוק ממני. מכל הלב. לליאור החזיקי מעמד זה שווה גם אני הפסקתי לעשן לא עשינתי הרבה אבל זה עשה בכל זאת את שלו. חושבת שההרגל לשחות הוסיף לי כוחות במאבק נגד העישון היקר לי מעשן ומחרחר כל צעד הוא מזיע ומתנשף רוצה להפסיק לעשן ומחכה שיהיה די כסף לקנות כדורים שעולים ארבע מאות שח ואמורים לפתור את הבעיה מחפש דרך קלה אבל אין רק ללעוס מסטיק לפצח גרעינים לוותר על הקפה ולעשות פעילות גופנית. כל הכבוד שהפסקת מקווה שלא חזרת בינתיים... אסתר בהצלחה למתגייסת החדשה ולאמא שלה גם...אנחנו עוברים איתם ביחד כל כך הרבה דברים...הרבה בריאות. זה הכי חשוב. ולמאי ראיתי שקיבלת הרבה עצות ותמיכה את מוזמנת להשאר ולשתף בקצב שלך ובסגנון שלך. אה כן שכחתי מחר את בתורנות שטיפת כלים... ולכל יתר הבנות ולאידה המתוקה ליל מנוחה.

אופי? הסגריה האחרונה בשעה שתיים עשרה ומשהו... שתי חפיסות ליום עישנתי... מרגישה סימפטומים ברורים של גמילה....פעם חם לי...פעם קר לי... הדופק מואץ.... מרגישה כמעט כמו נרקומן במרכז גמילה...וכואב לי הראש...ולא רוצה לישון.... אני במלחמה עם עצמי לא לרדת לקיוסק למטה....

מאוד מאוד גאה בך דמעה

כל הכבוד!!! יודעת כמה זה קשה. אני מנסה להיגמל מאוכל.... יש משהו שעוזר לי (לפעמים): לומר לעצמי שרק להיום, רק לשעה הקרובה אני נמנעת... וכך בשעה הבאה וביום הבא....(דחיית סיפוקים)

רק לא בכתה...

יש כאב שמתיישב בתוך הלב, שעה, שעה, אותי לרגע לא עוזב. וזה פוגע וזה פוצע, כן, זה ידוע, אבל מדוע? הכאב הוא בעצם חיי. כשהלב כל כך רעב, לומדים לחיות עם הכאב...

איתך.... מאחלת לך שלאט לאט יהיו יותר ויותר רגעים של דברים אחרים שיקהו, יירככו וישככו את הכאב הנוראי... והדרך לכך לדעתי ע"י עבודה עם עצמך ומציאת עיסוקים שיחזקו אותך מחבקת ומחזקת

עד אמצע היום עוד עישנתי..... כבר ארבע שעות בלי סגריות...עצבנית לאללה, הלב שלי דופק כמו משוגע... החנות למטה פתוחה, והפיתוי אדיר...אבל הריאות כואבות לי ואין לי אוויר. יצא חרוז... חייבת להחזיק מעמדדדדדדדדדדדד וזה לא שאני רוצה צומי או משהו כזה....רק מכריזה בקולי קולות...עוזר לי לא לחזור בי....

אני גאה בך כל כך על המאמץ שאת עושה לשמור על עצמך..כל הכבוד!!!!! תחזיקי מעמד..אני יודעת שאת מסוגלת... http://galim.org.il/holidays/purim/gifs/ribbon.gif דמעה

ברור שזה קשה אבל את אשה חזקה. אין לי ספק שתעמדי בזה

מחזיקה לך אצבעות....

כל הכבוד לך ראיתי שאת מחזיקה מעמד... כל הכבוד גאה בך תמשיכי לדאוג ולשמור על עצמך אידה

אתן חושבות שלא שמתי לב שאני רק עונה ?! אז זהו החלטתי גם לשתף, למרות שכפי הנראה רובכן עוד לא הגעתן למצבי: היום התגייסה בתי השלישית, הרביעית (התינוקת) התגייסה לפני פחות מחודש... למרות המודעות והמוכנות שלי זה לא פשוט לי בכלל. די! יש לי רק ילדים בוגרים! שתי חיילות בו זמנית! לרוב אני מחכה שהבית יתרוקן ויהיה לי זמן לעצמי ועכשו ההרגשה אחרת. כאילו נסגרה תקופה ומתחילה תקופה חדשה, אחרת, שונה לגמרי ממה שידעתי או הכרתי קודם. לא בדיוק מבינה את רגשותי. יודעת שזה משהו שאתרגל אליו עוד מעט. כרגע מרגיש מוזר, אחר, שונה, לא ברור...

מזכיר לי את התקופה(אולי להבדיל) שהילדים שלי התחילו לבקר אצל אבא שלהם לכמה שעות, או ללינה. הייתי כל כך רגילה להיות איתם..ופתאום שעות שהן רק שלי, לא ידעתי מה לעשות, אפילו בכיתי נורא... הרגשתי ריק וואקום. אחר כך למדתי לנצל את הזמן הזה, בהתחלה רק למנוחה פיזית. ואחר כך? גם מנוחה... אסתרקה הכי חשוב שתחזורנה בשלום... שתאהבנה את מה שיעשו או עושות בצבא... אנחנו כאן בשביל הדאגות....

קודם כל טוב שהתחלת לשתף ולא רק לתמוך :) מתארת לעצמי כמה זה קשה שפתאום קולטים שזהו..הילדים שלנו בוגרים ובונים לעצמם חיים משלהם..זה סוג של מעבר וכמו בכל מעבר צריך זמן להסתגל..להתרגל... שולחת חיבוק ומזכירה לך שלא משנה כמה הם גדולים את תמיד תהיי אמא שלהם דמעה

שמחה לראות אותך כאן בפורום....... את בטח לא זוכרת מי אני.. אתן לך רמז, היינו ביחד במסיבה ודברנו על "כת הסיינטולוגיה" שהייתי בה... נפל האסימון?! בכל מצב, אני יודעת שקשה ,לגייס שתי בנות בו זמנית ... אני מקווה שתתרגלי מהר למצב .. ומסרי נשיקות ל 2 בנותייך המקסימות.! שלך ואיתך ענבר

תודה לכן. בודאי שאני זוכרת - ענבר - מה שלומך?

וחזרה לשיגרה.... מקווה שתבוא הקלה אחרי כל החגים.... יום טוב ונפלא מלא אנרגיות חיוביות אידה

תודה אידה דמעה

http://cards.webshots.com/resources2/8/7428.jpg דמעה

שדה ניר מוסרת לכם דרישת שלום חמה ולבבית. היא מאושפזת בבית חולים בשל פגיעה (זה מה שהתירה לי לפירסום) היא מקווה לחזור לעצמה בתוך ימים ספורים. היא מסרה שהיא מתגעגעת אליכן ומקווה לשוב במהרה. ושאל תדאגו לה היא תהיה בסדר. ואמרה לי שהיא עברה את פרעה היא תעבור גם את זה. לילה טוב לכן

ד"ש חם בחזרה. אני מקווה שהיא בסדר.... זה נשמע מדאיג... שלחי לה את אהבתנו..ושתשמור על עצמה. אידה

תמסרי לה ד"ש חם חם, שמתגעגעים אליה והחלמה מהירה ((((((((((שדה ניר)))))))))))))))

מצטערת שאני נוטשת...(בדר"כ אני נשארת יותר) אך אני ממש ממוטטת, רק היום חזרתי הביתה... אז הפעם אני נאלצת להיכנע לדרישות של הגוף.... אז לילה טוב וחלומות פז לכולן (((((((((((((((((((כולן)))))))))))))))))))))))))))

מה שלומך? אך הייתה החופשה? טוב לראותך שוב איתנו... היית חסרה אידה

שלומי טוב, מה שלומך? החופשה הייתה טובה, 6 ימים של שקט, ימים של התנתקות והנתקות... תודה, טוב לחזור, התגעגעתי

שולחת מלאך שישמור עליכם http://www.siresilme.com/Dimensions%20-%20Guardian%20angel.jpg דמעה

לילה טוב דמעה יקרה, שגם עלייך ישמור המלאך, ואני בטוחה שהוא ישמור, הלא מלאכים שומרים על אנשים טובים... :-)

אך עבר הלילה? מקווה שישתן טוב אידה

הלילה עבר וזה מה שחשוב...הוא שוב עבר כמעט ללא שינה..ובדקות הספורות בהם כן הצלחתי לישון היו חלומות..סיוטים..הגוף דורש בתוקף לישון והנפש דורשת להשאר ערה כדי לא לחלום ואני קרועה ביניהם דמעה

אך עבר הלילה? מקווה שישתן טוב אידה

אני כבר התיאשתי.. דמעה

הייתי מעדיפה כמובן שתישני, שנת ישרים נטולת דאגות ומועקות... אבל אם לא אז אני כאן... גם בטלפון אם תרצי.... עלתה לי ביוקר מנוחת הצהריים שלי, עכשיו לא יכולה להרדם...

היי ליאור אני כל כך עייפה..לא חשבתי שאפשר להרגיש כזאת עייפות ולא להרדם..מקוה ששתינו נצליח עוד מעט לישון http://www.cus.cam.ac.uk/~iar1/kittens/yawn.jpg דמעה

קרה לי מה שקרה לי לפני שנה וחצי בערך ועכשיו הכל קצת חוזר אלי כי לא דיברתי על זה מאז וגם אז לא הבנתי בדיוק מה קרה. ואני רוצה לדבר עם מישהו אבל פנים מול פנים, קצת מפחדת אבל רוצה. אז אם יש למישהו/י מכם מקום להמליץ לי. אני גרה באזור המרכז דרך אגב, אז עדיף שהמקום יהיה שם. תודה..

מחזקת אותך, ומברכת על ההצטרפות אלינו... בקשר לטיפול שאת מבקשת, אולי אחת ממנהלות הפורום תוכל לעזור לך. אני כאן איתך, מחזקת ומעודדת. ליאור

נראה לי שלכתוב פה בפורום זה אחד הדברים הקשים שעשיתי. אז תודה על קבלת הפנים החמה, באמת באמת תודה!

יש אפשרות להתקשר למרכז סיוע 1202 ולבקש להפגש עם מתנדבת...זה לא טיפול אבל זאת יכולה להיות התחלה טובה..מקום בו אפשר לדבר על מה שקרה...וחוץ מזה את מוזמנת להשאר כאן איתנו..... דמעה

תודה גם לך דמעה . אני לא יודעת אם יהיה לי נוח לדבר עם מתנדבת, לא יודעת איך להסביר את זה, אני פשוט ממש רוצה לדבר עם מישו מקצועי. ואני גם אשאר פה בלי שום קשר:)

מוזמנת להשאר איתנו... לשאול ולהתייעץ... אני מבינה שאת זקוקה ליותר מכך.... את מוזמנת לפנות אלי במייל (שמצויין למעלה תחת השם שלי) לציין את אזור מגורייך ... ואשמח לעזור אידה

היי לכולן, חזרתי מהחופש, היה נחמד להתרחק מהכל ומכולם לכמה ימים...כמה ימים של שקט (פחות או יותר) בראש...אבל אני חייבת להודות, לא היה כמו שחשבתי, עדיין חשבתי... חשבתי עליכן פה בפורום(האם הכל בסדר?) וכמה שחסר לי לדבר ולפרוק את אשר על ליבי חשבתי על מה שהיה... ועל מה שיהיה, אם יהיה... חשבתי על המצב שבו אני נמצאת.... וכמה נמאס לי ולא הגעתי לשום מסקנות חוץ מזה שיש דרך רבה לפניי, יש לי עוד טיפול לעשות על עצמי, טיפול שאני עושה בעזרתכן פה, ובקיצור- טוב לחזור, התגעגעתי כמו ציפור נודדת מחפשת מולדת על ענף עץ בטוח התיישבתי לנוח כמו ציפור נודדת צעד צעד לומדת על בטוח ללכת מתחזקת שורדת

מה שלומך מתוקה? לא מסתדר לי לקרוא לך נואשת, עם כל שמחת החיים שלך... די, את כבר לא נואשת נכון מתוקה? מקווה שעשית חיים, וחזרת בכוחות מחודשים... ספרי איך היה? עם מי נסעת? אם את רוצה כמובן... אני מטיילת לי במחשב, גם ככה לא בא לי לישון...

היי ליאור, שלומי בסדר, מה שלומך יקירה? כן, אני מבינה שלא מסתדר לך עם השם נואשת, וכן באמת יש לי, יחסית, שמחת חיים, אך בנושא אחד, באותו נושא... אני לעיתים מרגישה נואשת, אך מבטיחה לך שביום שאהיה מסוגלת- כבר לא אקרא נואשת (אך כמובן שאשאר כאן :-) ) בוודאי שאני רוצה לספר לך- אני אשמח מאוד כן עשיתי חיים, לא משהו מיוחד, בעיקר מנוחה ושיזוף בשמש, אך לפעמים זה מה שצריך- מנוחה שקטה ורגועה, להתרגע מכל סערות הנפש היומיומיות... נסעתי עם חברה טובה שלי,והיה מאוד כיף לשכוח מהכל, ולהיות עם אדם יקר לי שמצחיק אותי ומשכיח את צרותיי ומה שלומך? מה עבר עלייך בימים האחרונים?

אני ממש מבינה אותך שאת לא מצליחה ליבכות גם אני תמיד אומרת שאחד הדברים שיותר מציקים לי זה שאני לא יכולה ליבכות על זה כאילו לקחו לי את האבל אני ממש מקווה בישבילך ובישביל כולם שלפחות יצליחו ליבכות על מה שנילקח להם ועוד דבר בקשר לרעש שאת מרגישה תנסי ליראות טלוויזיה ליפעמים זה עוזר או ליקרוא ספר אני ליפעמים גם רושמת ביומן או שאני פשוט הולכת לטייל בחוץ

היי אור ברוכה הבאה...המצב הבריאותי שלי לא ממש מאפשר לי כרגע לקרוא או לראות טלויזיה או אפילו לצאת לטייל קצת אבל כשארגיש טוב יותר אעשה את כל אלה וזה בטוח יעזור..ובקשר לבכי..זה באמת נורא קשה לא לבכות..אותי זה מאוד מתסכל... דמעה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3159057,00.html

שהעזה לקום ולשנות מציאות כואבת...שהעזה לצאת נגד חוסר הצדק ובמעשיה באמת שינתה את המציאות..הלוואי עלי כוחות כאלה דמעה

ואני אומרת הלואי עלי לשנות את עצמי בלבד!!!!

איזה שקט...שום דבר לא זז..בחוץ אפילו הציפורים שותקות...גם פה שקט..דממה...בא לי לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ולהעיר את כולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לי מהשקט הזה...הוא כל כך מגביר את הצרחות בראש שלי... דמעה

איתך.... חשבתי שחבל שאינך יכולה לצאת קצת עם הכלבה, לנשום אויר אחר קצת, לשמוע ציפורים, משהו אחר, שונה... אולי את יכולה צייר קצת או לכייר משהו. אולי לצרוח או להכות לתוך איזו כרית. צורחת איתך בקולי קולות...

רק עכשיו נכנסתי לכאן... הילדים נכסו לעצמם את המחשב, עושים לי טובה שמכניסים אותי לתור הממתינים... אני רוצה להגיד לך שאני כאן איתך, תומכת ומחבקת בכל מצב... ואסתריקה הנהדרת מה שלומך? שיהיה לכולנו חג נהדר, שמח ועליז.. אגב שמחת תורה, אני זוכרת שבילדות שלי היינו כל ילדי השכונה מכינים פנסים לשמחת תורה מקופסאות שימורים שמצאנו ברחוב. היינו מחוררים אותם במסמר. מאלתרים ידית מחתיכת ברזל, מדליקים נר בפנים, והולכים אחרי המבוגרים שנושאים את ספר התורה... היה באמת שמח.. נו לא כל הילדות זה לישון במדרגות....

הבן נועץ בי מבט נוגה ואני מתמלאת אשמה.. שדדתי לו את המחשב ועוד בתרגיל מסריח למדי אמרתי לו לפנות את השולחן והתיישבתי לי במקומו.. רק נכנסתי לעודד להפגין נוכחות לראו ת מה נשמע... וכבר יוצאת. להשתמע אחר כך.

:((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((( דמעה

לך ולבנות הרבה אהבה שלוחה. וחמימות גם.

הבנות לא בבית..קשה לי מאוד עם הלבד הזה..... מאחלת לך לילה שקט דמעה עצובה

לא זוכרת כבר כנראה איך לישון עיייייפההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף שונאת לחיות ככה דמעה

שכחתי איך לישון. לא זכרתי איך חולמים. התחלתי לשאול את עצמי אם אני אמורה לראות תמונות כמו סרט או שאני אמורה לספר לעצמי סיפור שכחתי איך חושבים. לא הצלחתי לישון באותו לילה ברחה לי השפה האוטומטית של לרקום חלום שמכניס לתוך הרגיעה של השינה. עד היום אני זוכרת את זה כקטע מוזר מאד. אצלך אני יודעת שזה משהו אחר. אינסומיה...סיוט של ממש. כדורי שינה ניסית? אולי המינון לא מתאים? אני יודעת שאני יכולה לקומם עלי אנשים אבל גם אסי דיין צוטט כמי שדוגל בטיפול תרופתי כיעיל מאד. והוא יודע הוא משחק את המטפל בסדרה טיפול... כשעבדתי במוסד הסיעודי ראיתי אנשים מגיעים מתחילים לקבל כדור קטן ותופעות שהם ומשפחתם סבלו מהם שנים חולפות להן...דכאונות התקפי זעם חרדות ופחדים מאז אני שואלת למה לסבול? להתייסר? להאשים את עצמך? יש חוסר איזון כימי? לוקחים תרופה. כמובן בהמלצת ובהשגחת רופא או פסיכאטר.

מפחדת מהבכי התקוע שכל כך רוצה כבר להתפרץ החוצה..כל כך רוצה לבכות...כל כך רוצה להיות כבר מסוגלת לבכות כשאני לא לבד אבל הפחד משתק אותי...גם במקומות שמרגישים לי בטוחים..גם מול אנשים שאני סומכת עליהם הבכי לא יוצא..אני מרגישה אותו מתחיל לצוף ואני בורחת..דוחקת אותו בחזרה פנימה..אולי אני מפחדת לבכות ליד אנשים כי אני מפחדת שהם לא ינחמו אותי? או שאולי אני מפחדת שהם דווקא כן ינחמו אותי? לא יודעת..רק יודעת שהמלחמה התמידית הזאת שלי מול הבכי התקוע מציקה לי... דמעה

כאן זה המקום שלך לבכות, ביו שאר המקומות שתבחרי לך. אני מאד מבינה את המצב של בכי תקוע...מין סכר כזה שלא רוצה להיפתח... אני כאן איתך... שולחת לך חיבוק אוהב ומנחם..לימים טובים יותר... ליאור

דמעה יקרה מאתמול אני מנסה להתייחס להודעה שלך והאינטרנט בוגד ... לגבי הבכי: מדוע כל כך קשה? מה יכול לעזור? בכתבה המצורפת יש טכניקה להוצאת בכי... מבטיחה להעתיק לך.... בנתיים: http://www.sbc.co.il/FullArti.asp?MagId=3&MagNum=46&ArtiId=5221 יום טוב ובהצלחה.... אידה

הבכי מפחיד אותי מהרבה סיבות..אני מפחדת שאם הוא יתפרץ החוצה אני לא אפסיק לבכות לעולם..אני אטבע בבכי ואעלם...אני גם מפחדת שאם אבכה ליד מישהי נגיד והיא תחבק אותי ותנחם אותי ואני ארגיש עטופה ובטוחה אז אחר כך..כשאצטרך לעזוב את החיבוק העולם יהפוך למקום כל כך ריק ובלתי נסבל שאני רק ארצה למות...גם פיזית אם אני מרגישה שהבכי עולה לפני מישהו אני נחנקת וזה מפני שכשהייתי קטנה והייתי מתחילה לבכות אבא שלי היה מצמיד לי כרית לפנים ואומר שוב ושוב אסור לבכות..בכי זה לחלשים..ועד שהייתי כמעט מתעלפת הוא היה ממשיך לחנוק אותי עם הכרית..אבל הקטע הוא שאני רוצה כל כך לבכות ולתת לעצמי צ'אנס לקבל נחמה..והבכי העצור מכאיב..איך שרה שרית חדד? " הדמעות העצורות מרות מכל כאב" תודה על הקישור אבל לא הצלחתי לפתוח אותו דמעה

דמעה ליאור שדה כתם פיה שחף ילדונת מיכל אסתר וכמובן אידה. מביאה קישור נחמד שיהיה קצת משמח ערב חג מה דעתכן האם האיש אמר בגלוי מה שרבים חושבים על נשים בשוק העבודה? או ילדים או קריירה? מה דעתכן האם שוק העבודה מותאם לנו נשים עובדות וחד הוריות במיוחד? http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3158342,00.html מה הייתן מציעות לשנות? לי יש הצעה אחת ראיתי בבתי מלון במשמרות חד הוריות רבות חדרניות מרכזניות ועוד וקשה להן כשהילד חולה או שיש משמרות הייתי מכניסה שירות שמרטפיה בחינם למקרים מעין אלו ומעונות וגנים עבור ילדי העובדות האלו שיהיו פתוחים גם בחגים ובשבתות.

אופיר, ברור שמדובר בפרובוקטור, שמחזיק בדעות מגעילות, המצער הוא שהדעות הללו אינן נחלתו בלבד...שמחה ששילם עליהם במחיר הפרנסה שלו... אמנם לא פשוט להיות אם חד הורית וגם מפרנסת אבל לא בלתי אפשרי... ואני רואה את זה אצלי. נעזרת המון בגדולים בשעות הבוקר כשאני ממהרת לעבודה. חוזרת ומבהירה להם שאם הם רוצים חוגים, משחקים, בגדים חדשים ושאר דברים, הם חיבים לעזור לי עם הקטנים. לוקחים אותם לגן, ורצים לבית הספר.. אני חושבת שהקושי לפרנס הוא לא נחלתן של משפחות חד הוריות בלבד. ותמיד אני אומרת לילדים שלי שככל שילמדו טוב וישכילו תהייה להם אפשרות גדולה יותר להתפרנס, ולהרוויח טוב. בקשר לעבודה בחגים וסופי שבוע... לא חושבת שזה הוגן,לא כלפי האמהות, ובטח לא כלפי הילדים, אבל יש המון אילוצים בחיים... חג שמח לכולנו....

גם משפחות ששני ההורים עובדים מתקשות להרים ראש מעל המים. המעמד הבינוני נשחק כליל. אולם ידוע שמשפחה חד הורית מצבה הכלכלי גרוע יותר. אני גדלתי במשפחה חד הורית על הנייר וחסרת הורית בפועל.... זוכרת ילדות בצל עוני אמי מנסה לפרנס מפוטרת תדיר לא מסתדרת עם אנשים לאורך זמן אחותי הגדולה מביאה מדי פעם מתנה נעליים או תיק בית ספר ואני ילדת מפתח. גדלה ומגדלת את עצמי. מגיל צעיר למדתי להסתדר לבד. בישלתי לעצמי הכנתי שיעורים בדך כלל לא כיבסתי ולבשתי סמרטוטים לא תמיד הגעתי לכתה ואם כן אז באיחור כי לא היה מי שיעיר אותי בלי אוכל בכתה רעבה רזה מתרוצצת הרבה בשכונה עם הכלבים שלי ואמא עייפה לחוצה עצבנית ישנה או רואה טלויזיה אחותי אורחת פורחת ואחותי הבכורה מחממת את אמא שלי שאני ילדה רעה מוזנחת פושעת אחר כך למדה אסטרולוגיה ואמרה לאמא שלי נבואות זעם שאני אכנס להריון שאני אתמכר לסמים שבעלי יכה אותי שלא אסיים את לימודיי ואמא שלי התלותית רועדת מפחד מתחילה לקלל אותי לריב איתי מלאה חרדות שהפכו אותה לפאראנואידית הדינמיקה שלה עם אחותי הבכורה תמיד היתה חולנית. אחר כך הבכורה עשתה את אותו הדבר עם האחות השניה הפכה אותה לפאראנואידית שיחקה לה על החרדות לא יכולה בלי להתפס למישהו להרעיל אותו בכל החשכה שיש אצלה בנשמה. אשה מסכנה. ומסכנים הקורבנות שלה גם כן... והעובדה שכל נבואותיה התבדו כלל לא הטרידה או הביכה אותה היא פשוט המשיכה הלאה לחרדה ולהיסטריה הבאה...

אין ספק שהוא אמר את מה שרבים חושבים, גם משפחתי הקרובה ואפילו אחותי מסכימה עם זה שנשים לעולם לא יתקדמו בעבודה כמו גברים עקב הצורך שלהן ללדת ילדים ולטפל בהם. זה אמנם המצב היום אבל אני בהחלט נגד זה והפתרון שהצעת יכול בהחלט לעבוד. ברגע שיתנו לנשים סביבת עבודה תומכת יותר ולא יעמידו אותן מול הבחירה של קריירה או ילדים גם הנשים יכולו להתפתח בשוק העבודה ולהגיע למשרות בכירות

יחד עם זאת הרעיון הנפלא כרוך בעלות גדולה וכל מעסיק יהיה מעוניין להשקיע כל כך הרבה.... לו היה כאן שויון אמיתי וגם הגברים היו לוקחים נטל שוה בגידול הילדים ודורשים גם הם פתרונות כאלו במקומות עבודתם זה כבר היה קורה.....

מה שלומך? אנא, יקרה,אל תעלמי לך פתאום. מתגעגעת אלייך...

לא נעלמת..אולי קצת נאלמת... דמעה

תודה לכן משתתפות הפורום על קבלת הפנים החמה. ותודה מיוחדת לאופיר ואידה המקסימות שבוודאי לא שכתן אותי. אני מרגישה שהטיול בהחלט שחרר אותי והיום אני במקום הרבה יותר טוב. לדוגמא כשהייתי מצילה לפני שנה הייתי סופגת המון הערות חלקן פוגעות יותר וחלקן פוגעות פחות ובדר"כ הייתי שותקת במבוכה. היום לא רק שאני משתיקה את האנשים האלה ולא נותנת להם להתייחס אלי כאל "מצילה ממשמר המפרץ" אני אפילו עוזרת לחברה שהיא בדיוק באותו המצב. פתאום קלטתי שאני מייעצת לה איך לענות להם בתקיפות בלי שהיא תפחד שיפטרו אותה כשרק לפני שנה הייתי בדיוק כמוה. אני לא יודעת איך השינוי הזה התחולל פתאום אבל אני מרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמי. אני יודעת שאני עדיין לא נמצאת איפה שאני רוצה להיות אבל אני בהחלט בדרך לשם, תודה לכולם על התמיכה.

כיף לשמוע... הדרך היא הכי חשובה!!!!