פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

בימים האחרונים התחלתי לקחת כדורים חדשים ופתאום התחלתי להירדם מוקדם ולהתעורר מוקדם וישנה בסביבות 7-8 שעות. אני רגילה לישון או הרבה יותר או הרבה פחות. ובטח שלא רגילה להתעורר לבד על הבוקר בלי צורך ללכת לאנשהו. להתעורר ב-12 זה היה הכי מוקדם בשבילי בימים החופשיים שלי. ופתאום הימים בבית נהיו ארוכים יותר והלילות קצרים יותר. זאת הרגשה מוזרה וקצת מבלבלת. מה עושים כשקמים בבוקר? ואיך זה שבשעה 12 אני כבר כמה שעות ערה ויש עוד כל כך הרבה שעות לפני ואיך ממשיכים את היום? כבר שנים אני לא ישנה בצורה מסודרת... והיו תקופות שכל כך רציתי לסדר את השינה שלי וכל כך התאמצתי ולא הצלחתי, שום דבר לא עזר. ועכשיו כשכבר מזמן התייאשתי זה נוחט עלי בלי הטרעה מוקדמת! ואת האמת, אני די מתקשה לקבל את זה... וזה לא שהתחלתי לישון הרבה יותר טוב. אני עדיין מתעוררת הרבה פעמים באמצע הלילה. ולא תמיד מצליחה להירדם בחזרה. אז איך זה שאני לא ממשיכה לישון עד אינסוף בבוקר?

תנסי להפיג את השיעמום בקריאת ספרים או צפייה בסרטים מאתגרים ומעניינים ולהסיט את מחשבותיך לאפיקים תכליתיים, פרגמטיים וממצים יותר ולהפיק מ"מרחב המחיה" הזמני שנכפה עליך את מירב ומיטב התועלת. (לבצע עבודות בית למשל שיעייפו אותך או לבצע מטלות אחרות שאת זונחת בשוטף) לילה טוב יקרה ומקווה שתתרגלי ותסתגלי במהרה לכדורים החדשים ולתופעות הלוואי שלהם.

זה בערך מה שאני משתדלת לעשות... אבל קשה להתרגל... לילה טוב זזה לישון

שחף יקרה זה טוב או לא? לא ברור כי את מבולבלת מהמצב... אני מאמינה שעם הזמן תתרגלי כך שתיהיה לך מסגרת של שעות שינה... בד"כ ישנים בליליה ובד"כ הכי קשה כשלא ישנים... מקווה שיטיב עימך... שהלילה יהיה לילה טוב... עם חלומות נעימים... חלומות פז......... שהאור בבוקר יאיר אותך...וההתעוררות תיהיה עם הרגשה טובה ונעימה. אידה

זה כנראה טוב אבל קשה והחלומות לצערי עדיין לא כל כך נעימים ואין לי שמץ של מושג מה אני עושה פה עכשיו העיניים כבר מזמן נעצמות... לילה טוב ונעים גם לך... טסתי למיטה

אוף שוב המילים נאלמות מתוכי עוד בבית חולים ולא יצאתי הבייתה והאמת שטוב שכך כי המאבק הזה קשה והיום היה לי מבחן עצמי ועמדתי בו ומוזר הייתי גאה בעצמי כי במבחן הקודם נכשלתי אבל המחלה האת מבלבלת כל כך ורגע ככה ורגע אחרת ואני קצת נאבדת אבל בו זמנית מוצאת חזרה מטרות קטנות ושאיפות קטנות להחלי ועוד לא מסוגלת להגיד את זה בקול רם למרות שזה ברור לי בלב.... מפחיד קצת כנראה שבוע הבא אני אצא לכמה שעות החוצה ואצטרך לאכול בחוץ וזה מלחיץ מידי כי נדמה שזה בלתי אפשרי אבל אני ממשיכה להיאבק בכל הקולות האלה בראש וממשיכה לא נמצאת כאן וסליחה לא מוצאת זמן לקרוא אתכן אבל אוהבת המון

מקווה שהיום כבר קצת פחות מפחיד ממה שהיה רגע לפני ההתחלה ואולי עוד מעט אפילו תצליחה להגיד בקול את מה שאת עוד מפחדת להגיד היום.. בהצלחה לך ביציאה החוצה בשבוע הבא!!! מבינה שזה לא כל כך פשוט... מחזיקה לך אצבעות! מתגעגעת שחף

ילדונת יקרה שמחה כל כך לשמוע ממך...מקווה שתקראי.... אני יודעת כמה קשה, וכמה אמיצה את... תמיד האמנתי בך....ואז כמו היום... כל הכבוד לך... בהצלחה לך בהמשך...וגם בשבוע הבא... מקווה לשמוע ממך איתך אידה

אני עצבנית מהבירוקרטיה של קופת חולים... צריכה לעבור בדיקות לפני צנתור,במקום לתת לי טופס 17 מזורגג, כי בקשו לערוך לי את כל הבדיקות המקדימות באותו בית חולים, תחת אותה קורת גג. אז לא בקופת חולים החליטו שאני אערוך את כל הבדיקות במכונים שלהם.. ולבית חולים אלך רק לבדיקת רופא.... איזה חלמאות... ופתחתי עליהם כזה פה... וכל הזקנות התימניות אחרי...היה מעצבן לאללה, אבל נרגעתי. למזלי אני נרגעת מהר... התייחסות קצרה מאד למה שקרה פה, כניראה אי אפשר בלי... העץ הזה שפתחתי הוא עכשיו כמו הבית שלי... ולבית שלי נכנסים רק אנשים מנומסים מי שמקלל, מעליב, פוגע ומשתלח, לא נכנס נקודה.

ליאורי החלמה מהירה ומלאה בהצלחה בצינתור. מחזיקה לך אצבעות. גם אחותי עברה צינתור לפני כמה שנים בסוף התברר שההתקף לכאורה היה בעצם התקף חרדה שזה בכלל מכה לא כתובה. לי במצב של עומס נפשי וסטרס רב שהתבטא לבסוף בתעוקת חזה עזר מאד ללכת לים שעה ביום לשחות להביט בים לספוג אור בלי הילדים בלי רעשי רקע . נסי להכניס שעה כזו שמשלבת בדידות ופעילות גופנית מרגיעה ומהנה אולי יוגה?

צריך לסגור אותו וזהו... במקרה שלי, אין קשר למצב הנפשי... להתנתק לשעה מהילדים, רק חושבת כמה יעלו לי כל השיחות טלפון של האמא איפה את? ומוותרת...

האם יש לך ביטוח משלים מטעם קופת החולים? באם כן. ידך על העליונה! תתעקשי ותקבלי טופס 17 להתחייבות על פי גחמותיך וצרכיך באופן מרוכז וממוקד.. ולא תאלצי לרקוד על פי החלילים או הגחלילים שלהם:-) בהצלחה ורפואה שלמה נשמה שלי.

כמו שזה ניראה. כן יש לי משלים, אבל זה לא עוזר לי... אני שמחה שחזרת מתוקה, התגעגעתי לצחוקים שלך... מקווה שיניחו לך... את חלק מהמקום הזה, וכך תישארי...

אם זה לא הסתדר נסי לדבר עם הרופא שזימן אותך לצינתור. אולי אם הוא יכתוב מכתב או שהמזכירה שלו תתקשר זה יכול לעזור.קופת חולים זה גם עסק וגם אטום. שילוב מעצבן. לתפוס יחסים עם מזכירה מכשפה עוזר יותר מהכל...

מאמינה שבסוף הכל יסתדר..

אני מקווה שאני לא מפריעה כאן בבית שלך מבטיחה לא לקלל, לא לעליב ולא לפגוע! בהצלחה עם כל הבדיקות ועם הצנתור ושיגמר מהר כמה שאפשר http://anatweb.com/cards/getwell1.jpg שחף

מה ששלחת לי... ממש לא מגרשת אותך מהבית שלי... גם אני מקווה שהכל יעבור בשלום...

ליאור יקרה הבירוקרטיה הזו בהחלט מיותרת... לצערי אבל זה נשמע כאילו הם מתפרנסים מכך... ועושים אנשים יותר חולים... העיקר שנרגעת....כי באמת חבל על האנרגיות האלה ... את צריכה לשמור על עצמך... מאחלת לך בריאות....הכי חשוב ובהצלחה... אידה

בלילה בשקט בשקט... או בבוקר כשכולם ישנים.... מזכירה לי אמא טובה שבאה לכסות את הילדים שלה...ולראות שכולם נירדמו והכל בסדר... וזה נאמר ממקום של אהבה גדולה את יודעת.... שיט נגמרו לי הסגריות חייבת ללכת לישון, לא מעשי ללכת לחפש עכשיו קיוסק פתוח...

אני רוצה להגיד שוב שניהול יותר הדוק ומכוון יכול למנוע הרבה מהבעיות שיש כאן. אחת הבעיות הגדולות של נפגעות תקיפה מינית בגיל צעיר היא בעיה של גבולות ומינונים. הצורך גדול כל כך ולפעמים יכולת ההבנה וההפנמה הקונקרטית עד כמה מקום כזה יכול להיות תשובה או מה זה עושה לבנות אחרות פגומה. אני רוצה לספר לכן שגם אצלי זה קיים כרצון והמון אני מתייסרת בנסיונות ריסון עצמי לא לבוא לכאן ולהתרסק עם הפחדים שלי. אני חושבת שניהול יותר מכוון ולא אקראי יכול לתת כיוון יותר אופטימי וגם מילולי כלומר במקום להוריד שירים או טקסטים ללמד משתתפים שאפשר לתת מילים משלהן לכאב כדרך לקחת עליו בעלות ולמזער אותו. זו יזמה נפלאה לשרשר הגדים חיוביים אבל כשזה נשאר בלי מענה זה יכול מאוד להעליב (אותי למשל). לפעמים מה שנאמר כאן בשפה משתלחת על ידי אורחים לרגע מאוד פוגע אבל אני נאלצת להודות בפני עצמי שיש בו גרעין אמת ואותי זה שיתק. בשבילי פורום אחד הוא יותר מדי. וקשה לי כשאני כלואה עם הפחדים שלי מאז ועכשיו והנה עוד מקום שלא יכול להכיל. שוב אני נשארת רק עם הטיפול. ומה עם התסריט הרע שמפחיד אותי כבר חודשים יתרחש ואני לא אוכל להמשיך בטיפול כי בקושי יהיה לי כסף לחיות פתאום?

קראתי וכאבתי יחד איתך.... נכון, לרוב הבנות כאן יש רגישות יתר בגלל כל העבר של כל אחת מאיתנו... מבינה את האכזבה שלך כשלא מגיבים לדברים שכל כך קשה להוציא מהלב.... ואז עד שאנו מצליחות להוציא - נאדה! באיזה שהוא מקום זו אכזבה גדולה ואולי תוספת לפגיעה, אבל - כולנו כאן קוראות, משתתפות, תומכות ומזדהות גם אם לא תמיד יש לנו את היכולת או הכוחות לענות ולהגיב בכתב. כל אחת שקוראת גם מגיבה לפחות לעצמה ובתוך עצמה. לא תמיד אנחנו יכולות להראות את זה. לפעמים זה מעיר, מצית ומזכיר לנו דברים כואבים מידי שלנו וקשה לנו מידי לענות.... לפעמים אנחנו סתם עסוקות בדברים טריוויאליים כמו עבודה, ילדים ומחוייבויות אחרות שלא מותירות לנו זמן להגיע למחשב בכלל ולפורום בפרט...(אני למשל צריכה להספיק היום גם לנקות את הבית וגם לבשל ובמקום זה יושבת לי כאן - בורחת מהעבודה...) יחד עם זה אני שמחה שהוצאת (לפחות קצת) ממה שמעיק עלייך ושיתפת.זה מאוד חשוב. אני גם מאמינה שככל שנצליח לפתוח כאן יותר ולעודד יותר זו את זו יהיה לכולנו יותר קל. לאט אבל בטוח. מקוה שתצליחי להישאר איתנו ושנצליח לעזור לך ולהיעזר בך. חיבוק

ראיתי שאכן היו שרשורים פוגעים וחבל לי על כך. כל אחת בוחרת איפה ומה לכתוב והיו מחאות על כך ששרשורים פוןגעים נמחקו כי בנו ת הרגישו שמחקו אותן... אז תמיד יש דעות לפה ולפה הרגישות וסף הכאב אכן גבוהים וחבל שבמקום תמיכה יש מי שמחסלות חשבונות אבל זה חלק מהמטען שכל אחת סוחבת איתה ולפעמים הכעסים משתחררים לא תמיד על מי שמתאים... קראתי את העץ של ההיגדים החיוביים כתבתן דברים יפהפים ואני מקווה שהם יעמדו לכן לעזר בזמן אמת. משתדלת לקרוא ולענות בזמן כרגע לא תמיד מתאפשר אולם התגובות שלכן אחת לשניה הן לא פחות חכמות משמעותיות ונכונות. ובעצם זהו פורום של תמיכה הדדית...לשם כך הוקם ויופי שהוא חי ובועט ונושם. לא מעט גם בזכותך פיה. מרגישה שהמסר המשמעותי היה בשורות האחרונות של ההודעה שלך הפחד מתלות בטיפול ובמטפל הפחד לאבד שליטה לתת אמון להיקשר ולמצוא את עצמך באויר מכירה את הפחד הזה... והפורום הזה משמש לך לאיזונים תודה על המחמאה זו באמת מחמאה לדעת שאנחנו משמעותיות עבורך. נשתדל להמשיך להיות פה עבורך. ואל תפחדי פיה אותי לימדו שהחלק הכי משמעותי בטיפול הוא החלק של הפרידה של העיבוד וההכנה לקראת של התכנים שעולים והמנגנונים שמופעלים לתת חויה של פרידה במקום של נטישה זה אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של המטפל ושל המטופל להגיע לנקודה של אמון בעצמך ושל היכולת לעמוד בפרידה. של הפנמה של החלקים החיוביים שעלו ושל הניכוס של הכאב שעלה והיכולת לתמוך מבפנים באותה ילדה קטנה ופגועה. האם הגעתן בטיפול לחלקים האלו של ההכנה לקראת פרידה? לפעמים נדמה לי שבהודעות של חלק מהבנות של אני הולכת אני עוזבת אני שותקת יש כמו אימון בקטן של להתאמן בפרידה. לנטוש לפני שנוטשים אותי. כי זה מה שמכירים. מכירה גם את המנגנון הזה טוב..מעצמי... כשמישהו נעשה משמעותי עבורי אני מייד מתחילה בלהתאמן באיך אני נפרדת ומתרחקת וזקוקה לתקופות של ניתוק והתעלמות כדי לשמור על עצמי... ואל תשאלי כמה בעיות זה יצר בזוגיות שלי עד שהתגברתי על הדחף לברוח בכל פעם שהרחתי סכנה...השלב הבא היה כמובן להסתער בזעם ולנסות לפגוע בכל דרך במילים קשות מאד באובייקט שממאן להניח לי לנפשי...והוא לא הניח. אחרי שמיציתי את הכאב ואת הזעם יכולתי לתת לו להתקרב. יש שיר יפה של ליאונרד כהן שאומר כמו חיה עם הקרן שלה ניסיתי לקרוע את כל מי שהושיט לי יד... נשמע לי כמו דימוי מדוייק... מאחלת לך רק טוב.

פיה יקרה אני מאמינה שאם יכולנו להיות רק בפורום הדברים היו אחרת... אך כמו בחיים גם כאן....אין לנו אפשרות להיות ולהגן ....כל הזמן... אני חושבת שהפורום שלנו חזק... הוא עבר דברים לא פשוטים.... עבר תהליך מסויים שמקרב ויוצר אינטמיות ...מסויימת..(עד כמה שאפשר...) כנות, תמיכה ואכפתיות אחת לשניה דוקא אחרי סערות לא קלות.... עכשיו יש מי שמנסה לקלקל...וחבל... אבל אין לי ספק....שכל משתתפות הפורום יכולות יחד להתגבר ולהתעלם... כאן בשבילך אידה

המחשבות לא נותנות לי מנוח...שוכבת עטופה בשמיכה ומנסה לישון אבל המוח מתרוצץ...רוצה קצת שקט מהמחשבות..חושבת לעצמי כמה קשה להיקרע כל הזמן בין גועל לגעגוע...יש בי חלק שמתגעגע לאבא..שמתגעגע לאקס חבר ההוא...ואני יודעת שאני מתגעגעת לדברים הטובים שהיו בהם לא לחלק הפוגע שלהם ובכל זאת כועסת על עצמי שאני מתגעגעת...והגעגועים לאמא שלא פוסקים ולא נותנים מנוח...ושוב ברור לי שאני לא מתגעגעת לאמא שבאמת הייתה לי אלא לאמא שהייתי רוצה שתהיה לי..עדיין..אפילו עכשיו..לאמא מחבקת..לאמא עוטפת..לאמא מנחמת..שוכבת מתחת לשמיכה מוצפת בגעגועים לחום..לרוך..למגע...לא מאמינה שאני חיה כבר יותר מעשור!! ככה ללא כל הדברים האלה..איך החיים שלי מתבזבזים להם..... דמעה

אם לא אצליח לישון בזמן הקרוב לא יודעת מה יהיה איתי דמעה :(((((

הו דמעה יקרה !!!! אני כל כך מצטערת שכל מה שקבלת אחרי ששיתפת זה את הזבל מכאן...... אנא, יקירה! אל תשימי לב לשטויות האלו ואל תתיחסי!!!!! מה לעשות? הפורום פתוח לכל אחד ויש כל מיני סוגים של אנשים..... יש יתרון גדול באינטרנט ובנסיונות כאלו לפגוע - לעומת הפגיעות שספגנו..... 1. אנו לא חייבות לקרוא - אולי אפילו לא כדאי לפתוח...... 2. אנו לא חייבות להישאר במקום שמנסה לפגוע - לעומת העבר!!!! 3. אנו לא תלויות במי שמנסה לפגוע בנו דרך האינטרנט - כמו שהיינו תלויות בפוגעים שלנו.... 4. אם ממש נרצה יש אנשים ואמצעים כדי לעלות על הכותב (יש לי הרגשה שזה גבר ולא אישה...) אבל אני חושבת שחבל לבזבז על זה אנרגיה, עצבים ובטח לא כסף..... 5. יש לנו כאן מקום טוב משלנו. "מצטרפים" כאלו שבאו לעשות רעש ומנסים התיחסות שלילית יעזבו ברגע שלא יקבלו התייחסות... 6. אולי אותו אדם באמת מסכן אם הוא סובל מכאלו הזיות..... אין ספק שמצבו הפסיכוטי הרבה יותר חמור משל כולנו יחד והוא מחפש בימה - בואו לא ניתן לו אותה כאן אצלנו!!!!! ולענייננו: כל כך מוכר וידוע המצב הזה של היקרעות בין מה שהיינו רוצות שיהיה ובין מה שהיה..... הקריעה הזאת בין האהבה לשנאה והרצון להתרחק מהפוגעים..... האמביוולנטיות הזאת היתה כל כך הרבה שנים לא מובנת לי וכל כך הרגיז אותי שעדיין יש בי חלקים שאוהבים את אבא....איך זה יכול להיות?????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! היום אני מבינה שזה בסדר, זה טבעי, יש בי חלקים שונים ואפילו לאחרונה הצלחתי לקבל את זה שגם אצלו יש חלקים שונים.... הכי חשוב חמדת לבי! שלא תכעסי על עצמך על כל הרגשות המבלבלים האלו שחוגגים אצלך כרגע! זה טבעי, זה קורה לכולנו וזה כנראה חלק בלתי נפרד מחיינו. לא יודעת איך אצלך - אבל כמעט אצל כל ילד שלי - למשל - יש משהו שאני לא אוהבת ובכל זאת אני אוהבת אתם מאוד.... גם להם יש חלקים. אולי יהיה לך יותר קל לראות זאת דרכם... קראתי משהו שמצא חן בעיני ורציתי לצטט לך אותו: (במילים שלי) כל הדברים שגורמים לנו להתרחק מהמטרה, בדרך לדברים החשובים, כמו הרצון לשנות את התנאים, הספקות המנקרים, אי השקט, הדאגה, הפחד, הכעס, הזכרונות ועוד הם רק אורחים!!!! הם מבקרים לרגע (ארוך מידי לפעמים - אני יודעת) וכדאי ורצוי לנו לא לתת להם להשתלט. כל פעם שהם מופיעים אצלנו ננסה להתייחס אלהים כאל אורחים לא קרואים, לא אנחנו הזמנו אותם ולכן יש להוציא אותם החוצה. וכשמישהו אחר מרגיז אותנו - זה סימן שגם לו יש אורחים.... אוהבת אותך, מבינה אותך ומקבלת אותך עם כל ה"אורחים" שלך.....

אל תדאגי אני מזמן למדתי לא להתיחס ברצינות לאנשים שאין להם אפילו את האומץ לחשוף את הכינוי האמיתי שלהם ומעדיפים להסתתר מאחורי כינויים אנונימיים למיניהם ולפגוע בלי גבולות... אני יודעת מי ומה אני..וידעת גם מי מכיר אותי ומי לא..תודה שאת איתי ומבינה... דמעה

כמה מוכרים הרגשות המנוגדים האלה וכמה קשה לחיות איתם הרבה פעמים כשאני רואה את אבא שלי מתנהג בצורה מסוימת אני מרגישה שאני שונאת אותו ואומרת שהלואי ולא היה לי אבא וכשאני רואה את אבא מתנהג בצורה אחרת, מאוד נעים לי להיות בחברתו ואני שמחה שיש לי אותו וכל פעם כשאני מתכוונת לדבר איתו בטלפון או לבוא לבכר, אני מלאה בחששות ואולי גם בפחד כי אני לא יודעת באיזה "צד" שלו אני אתקל זה מבלבל וגורם למתח מאוד גדול ואולי היה הכי קל לנתק איתו את הקשר אבל תמיד יש את התקווה שאני אבוא והוא יתנהג בסדר וכל כך קשה לוותר על זה קשה לוותר על אהבה ותמיכה של אבא

אני מאוד מעריכה אותך על כך שלמרות האווירה העכורה והלא בטוחה שישנה כאן כרגע את בכל זאת הגבת לי וחשפת מעצמך כדי לחזק אותי.. תודה מתוקה דמעה

צר לי מאד שהפעם ההשתלחות מופנית כלפייך. מקווה שתמשיכי להרגיש בטוח לכתוב פה . לא מקבלת את הסגנון הזה של להכנס לפורום חדש ולהביא ציטוטים והאשמות כנגד כותבות וותיקות בו. אם תרצי שאמחק את העץ הזה רק תגידי זו החלטה שלך כי את פתחת אותו ויש בו תגובות של בנות שהגיבו אלייך לעניין ולא לעניין.... בחירה שלך.

את ההודעה הזאת....באמת הרגשתי שאת נותנות לה לגיטימציה ואני שמחה לראות שלא כך... דמעה

האם יש תקנה , גם אם כל הזמן פוגעים בך? האם אני אהיה בסדר בסופו של דבר?

אכזבה יקרה קודם כל..וזה הכי חשוב..אם הפגיעה נמשכת גם עכשיו את חייבת למצוא דרך לעצור אותה...יש מי שיודע על מה שקורה? יש מישהו שאת יכולה לספר לו או לה? אחרי שהפגיעה מפסיקה אפשר להתחיל לתקן..ואני מאמינה שיש תקוה..שאפשר לתקן ולהמשיך בחיים אבל זה דורש עבודה..וזה דורש טיפול...בכל מקרה ברוכה הבאה לכאן.... דמעה

ברוכה הבאה מוזמנת להיות חלק מאיתנו.. לספר לשתף יותר... בקצב שלך יש בהחלט תקנה.... התהליך הוא קשה אך יש הטבה עם עזרה , עבודה אישית וסבלנות.... השאלה הראשונה היא האם את עדיין נפגעת? כי זה הצעד הראשון... כאן בשבילך אידה

אולם חשוב לעצור וללמוד דרכים לעצור כל פגיעה עכשוית. כדי שיהיו כוחות להתמודד עם העבר. קודם כל להגיע לרמה מספקת של אהבה עצמית כדי שבהווה לא ימשיכו לפגוע בך. מוזמנת לשתף ולספר. מה קורה איתך עכשיו? מי פוגע בך?

מיואשת כל כך , אפילו להשאיר את ההודעה ולהגיב לתגובות שלכם אין לי ככוח, זה נראה לי חסר טעם , שאפילו לא המתנתי לתגובה. ידעתי שתשאלו אם אני בטיפול וידעתי שתאמרו שיש תקנה, אבל למה אני מרגישה שאין? למה אני בטיפול כבר כמעט שמונה שנים וכן יש התקדמות לא אשקר ואומר שאין, הפסקתי לנסות להתאבד הפסקתי לקדם את המוות, אך גם את החיים אני לא מקדמת הרבה( זה לא אומר שהלו"ז שלי לא מפוצץ!) אני בת 21 ומרגישה ... עייפה, רוצה לקום וללכת אבל לא בהתאבדות שמישהו יאשר לי למות , שקלתי ממש להגיש בג"ץ זה נשמע פסיכוטי, אבל אין לי כוחות, לא היו ולא יהיו. דווקא כשאני מחליטה שזהו שחיבת לעשות צעד מסויים, ומחפשת דירות כי בלתי אפשרי לגור עם ההורים (מקום הפגיעות), יחד עם המטפלת החלטנו שזה חובה אחרת זה פשוט נמשך כבר שנים.... מחפשת דירות עוברת מבית לבית רואה כמעט 40 דירות בשבוע... ואז... אני כבר לא מנותקת כמו פעם, יותר מחוברת לגוף, לא מדחיקה את מה שקורה, כועסת , כן אפילו כעס יצא בי, אחרי שהאידיוט החליט שחלק מלהראות דירה זה גם להראות את הגוף שלו ולראות את שלי ולאנוס... וכן הבנתי שזה עומד לקרות .. ופשוט נתתי לזה לקרות כי ידעתי שזה יקרה והוא שאל אמרתי שאני שונאת ממגע.. אבל זה לא חשוב כי אני לא באמת קיימת והכאב שלי לא באמת שייך לעובדה שהוא צריך לגמור... אז כן יש תהליך !!! יש לי מטפלת מקסימה והטיפול התרופתי יציב... אבל הגוף מפורק ואפילו סרטן גילו שיש לי... ואני בת 21 ורוצה כבר ללכת מרגישה שלא מסוגלת... אבל אני לא מתאבדת רוצה לעשות את זה בדרכים מקובלות.. לא רוצה להכאיב לאף אחד . מיואשת

יש בארצנו המון בנות בשם מיכל, אין שום סיבה להסיק את המסקנה המתבקשת שכל פעם שמופיע 'מיכל' בשם המחבר מדובר באותה בחורה. רק כדי להבהיר מי אני - השתתפתי בפורום עד לפני כ 4-5 חודשים ועזבתי כי טסתי לטיול בחו"ל. חזרתי לא מזמן וכשאופיר שאלה אותי אם אני מיכל הידועה הנחתי שהיא זכרה אותי מההודעות לפני הטיול. אני רק רוצה להבהיר שאין לי מושג על מי אתן מתלוננות אבל אני לא פגעתי באף אחת לפני שטסתי ואין לי שום כוונה לפגוע באף אחת מכן היום. אני רק מבקשת מכן לעשות את ההבחנה שלא תמיד מדובר באותה אחת.

ההבחנה המבדלת ברורה ונהירה אך מוטב כי תשני קימעה את שמך לטובת העניין ולטובת כל הנוגעים בדבר. שבוע טוב וחג שמח

לרגע לא חשבתי שאת אותה מיכלי המתרידה - היא קראה לעצמה "מיכלי" ולא מיכל

שיהיה לנו כבר שקט כאן ממנה.

מה שוב קורה פה? .. שתחזור כבר הנואשת עם השירים שלה. האתנחתא המוזיקלית קצת הרגיעה אותי...

מה שלומך? אך היה בחו"ל שמחה לראות שאת זכרת אותנו וחזרת.. אני דוקא זוכרת אותך למרות הבלגנים האחרונים..... אם זוכרת נכון, התלבטויות שלך היו גם אז, סביב יחסים אינטמים והתמודדות איתם... ואני רואה שאת מתמודדת מנסה להתקדם... צריך הרבה עבודה אישית... ושיתוף כאן אידה

בכלל לא זכרתי ולא זוכרת את מיכלי כשאני מוחקת אני באמת מוחקת כנראה... זכרתי אותך עם ההתארגנות לנסיעה נסיעות מאד מרגשות אותי ולכן זה נחרט אצלי בזכרון כנראה... תמשיכי לכתוב פה.. משהו מהטיול הבאת לנו?\איזה תמונה? חוויה? מתכון? איפה היית ומה עשית?

בבקשה תיקחו את המריבות שלכן למקום אחר..לא אכפת לי מי צודקת או מי כתבה מה ואיפה היא כתבה או לא כתבה את זה..כל מה שמעניין אותי זה שהפורום הזה שוב הופך לשדה קרב וזה נמאס לי!!! אני אולי אנוכית אבל אני צריכה שהמקום הזה יהיה מקום בטוח עבורי וכרגע הוא שוב מרגיש לא בטוח בכלל..אז פשוט די!!! תפסיקו כבר... דמעה

מוטב לחסום את השור בדישו (את מיכל) ולא לגרור את הפורום החשוב שוב לעברי פי פחת. מקווה כי המנהלות יערכו כאן סדר כוללני ויעמידו לסדר את נושאת הבלאגן. שבוע טוב וחג שמח דמעה יקרה

לא חושבת שזו מיכל.... מציעה לא לנסות לנחש מי הנחש אלא פשוט להתעלם... זה ממש לא שוה ל"בזבז" כל כך הרבה אנרגיה, כוחות, רגשות ומחשבות על מישהו מתוסכל שמחפש במה. בואו לא ניתן לו במה כאן אצלנו!!!!

נראה לי שלא כדאי לנו להתרגש ולקחת ללב קחי את זה בהומור עד כמה שאפשר או תתיחסי לזה כאל סרט סוראליסטי

את צודקת וצריך לחסום פעם אחת ולתמיד את מיכל החולה הזאת.

נימאס ממה שקורה כאן..

אז משחזרת בנות יקרות וגם אם יש בנים... אני אחרי נסיעה ארוכה מנסה להתאושש... בנתיים מבקשת להתעלם ממטרידים טרולים וכ"ד זמר ללא קהל שחקן ללא קהל כך טרול ללא קהל... נעלם ומחפש לו יעד אחר... מקווה שאף אחת לא נפגעה... שדה ניר? דמעה? ליאור? אחרות? מקווה שאתן בסדר... מאחלת לכולם שבוע טוב ותודה למי שהסב את תשומת ליבי אידה

מאחר והגברת בחרה והעלים את זהותה ולנבל את הפה ולהוציא פה מאסות של זעם יש כמה אפשרויות אחת להבין שזה המקום שבו היא כרגע נמצאת ןלתת לה למצות את החלקים האלו עם עצמה. כלפי מי מופנה הזעם הכאב הרצון לנקום ? אל תקחי את זה אישית. שתיים לבקש למחוק עצים שיש בהם ניבולי פה וכו' אני מוכנה להתאמץ למען שלוות הנפש של הפורום אם תגידו לי שזה מה שאתן מעדיפות. שלוש לבדוק מול הנהלת האתר אם יש דרך לאתר ולחסום או אפילו להגיש תביעה משפטית כנגד מי שנוהגת באלימות כלפי הכותבות הקבועות בפורום. כמו שכתבה כאן מישהי זה שאני מטופלת ונפגעת לא אומר שעכשיו אני יכולה לפגוע ולא לקחת אחריות על ההתנהגויות שלי. לא מתאים. אנא נסו לרסן את עצמכן ולא לנסות לתת במה להשתלחויות הללו. סיפור קטן שממחיש את העניין כשאני נוהגת בסירה ובאה מולי סירה ובה מישהי והסירות מתנגשות אני מתרתחת צועקת אולי אפילו מקללת את אותה נהגת כשבאה מולי סירה ריקה ומתנגשת בי לאן הלך כל הכעס שלי? נסי לחשוב שהסירה שבאה מולך ריקה...והכעס שלך יתפוגג...

http://mp3music.gpg.nrg.co.il/lyrics/9208.html דמעה

למרות שאני לא יכולה להכנס לשם... יש לי בעייה במחשב, את יודעת, אבל רציתי להגיד לך שאני כאן. אמנם לא רובצת כל היום מול המחשב, לפעמים יום שלם שאין לי זמן להיות כאן, אבל אני כן חושבת עלייך, ודואגת לך מתוקה. ליאור

תודה לך דמעה יקרה ו.... אמן!!!!!

כל מילה במקומה. שבת רגועה ושקטה מאחלת לך.

רציתי לדעת אם מקרה שקרה בגיל מוקדם ( 6 בערך ) יכול לגרום לבעיות פסיכולוגיות בשלב יותר מאוחר ,או משהו כזה?.. אני אישית לא רואה את עצמי מדבר על זה עם פסיכולוג או כל בנאדם אחר זאת פעם ראשונה שכתבתי משהו בקשר לזה ,שהוצאתי מילה היו לי כמה קטעים דפוקים בחיים שהכניסו אותי לדיכאון בעיות רפואיות מנעו ממני לעסוק בתחומי עניין שאהבתי אז נשארתי עם תחוםעניין אחד ומעט מאוד חברים , וחוסר רצון לעשות שוםדבר חוץ מלישון אין לי שום מושג לאן להמשיך מכאן

מניסיון אני יכולה להגיד שבהחלט יש השפעה...לפעמים עוזר לדבר על זה..במיוחד עם איש מקצוע..אולי זאת אופציה שכדאי לך לשקול שוב? בכל מקרה אתה מוזמן להשאר איתנו.. http://www.uscgaux.org/~08206/images/Animated_Welcome3D.gif דמעה

תודה, נראה מה יהיה ואם יש למישהו איזהשהו רעיון לגבי מה יכולות להיות ההשפעות אני ישמח לשמוע כי תכלס זה היה לפני איזה 13 שנה ולי אישית לא ממש איכפת מזה ( לא שאני יודע לפחות ) תקציר של מי שאני עכשיו פחות או יותר אממ.. חסר עניין בחיים, מכור למחשבים ברמות מטורפות לא יכול להיות במסיבות בלי לשתות בטירוף ו.. זהו פחות או יותר

אולם הדבר תלוי בעוצמת הארוע בתדירותו בעבודה העצמית אחריו בתמיכה מהסביבה בעמידות האישיות ובגורמים נוספים יתכן שהריק והסיפטומים שאתה מתאר קשורים למצב גופני או נפשי למשל הפרעת קשב שקיימת בלי קשר לפגיעה המינית אולי בעיה הורמונלית כדאי לך לפנות לייעוץ ולאבחנה מסודרת רולי תתחיל ברופא המשפחה שלך? יתכן שהוא יפנה אותך לפסיכאטר או לבדיקות דם או לאבחונים נוספים. שיהיה בהצלחה. נשמע שאתה מתאר את עצמך בהרבה זלזול ובוז עצמי אולי זו נקודה ראשונה להתחיל לעבוד ממנה?

מוצפת לגמרי..וכבר הבטחתי לעצמי שאני לא כותבת כאן יותר אבל אני לא עומדת בזה..אני מואכזבת מעצמי כל כך דמעה

מחבקת... מזמינה אותך לחזור לכתיבה - זה עוזר לא רק לך אלא לכולנו... זכרי איך את מרגישה כשאת מעודדת אחרות - תנו גם לנו צ'אנס לעודד אותך.... אל תשארי לבד עם המשא הכבד....חלקי אותי בין כולנו - ביחד נוכל להרים אותו.... אותנו את לעולם לא מאכזבת....

תודה על התגובה...האמת קיבלתי החלטה לא לשתף ולא לכתוב כאן יותר מסיבה פשוטה..אתמול..חוץ מהתגובה שלך כמובן..ניהלתי כאן דו שיח עם עצמי..והרגשתי הכי לבד שאפשר כי שנחשפים ולא זוכים לתגובות ההרגשה היא ממש לא טובה...אז תודה לך שאת ממשיכה להגיב למה שאני כותבת...אבל בינתיים נראה לי שהפרום הזה זקוק לקצת שקט ממני אז זה מה שאני מתכוונת לעשות..קצת לשתוק.... תודה לך שוב דמעה

ומחזקת אותך ותומכת בך. את אינך בגפך. יש לך "רשת ביטחון" של הגנה סביבך.

ומחזקת אותך ותומכת בך. את אינך בגפך. יש לך "רשת ביטחון" של הגנה סביבך.

לצחוקים שלך... את הולכת ובאה... איך עברה עלייך השבת?

חשבון נפש אופטימי אפילו אם רק לרגעים אחדים, חושבת ששווה לנסות... היו חיים מזופתים כזפת, עברתי א ב ג ד ה עד ת וכולל האותיות הסופיות... עוצרת לרגע לשאול את עצמי, האמנם הכל כל- כך גרוע? גם עכשיו? לא! חושבת שיש מקום לשתף כאן גם בדברים שהופכים אותי למאושרת, עליזה, שמחה ואופטימית... להתעורר היום בחמש בבוקר כשאחד הקטנים (החולמני שבניהם) מעיר אותי עם אוברול ג"ינס ששוקל יותר ממנו, רוצה שאלביש אותו... ברח לו פיפי במיטה, והוא מספר לי ומתגלגל מצחוק... הוא לא פוחד מהתגובה שלי, וזה גדול. לכתוב כאן בזמן שהם מלטפים אותי מכל כיוון... נוגעים בי נגיעות תמימות. חברה מהפנימיה מתקשרת, ושעות מתגלגלות מצחוק...איך היינו עושות שמות בספריה, רוקדות ריקודי בטן על השולחנות, והספרנית היתה יוצאת מדעתה... חברה טובה מהמקלט, שמגיעה אחת לתקופה, אופה לילדים דברים משגעים....(היא מרוקאית) ואין על האוכל שלה... מאכילה לי גם את הנשמה בדרך... ירדתי השבוע לירקן הקבוע, קנה לקטנים מתנה, חליפות מתוקות, מכנסיים וחולצה.(אולי הוא דלוק עליי?) נס קפה גדול עם קינמון, שמחמם לי עכשיו את הגרון... הכתיבה המיוחדת של שדה ניר... לפעמים אני מתגלגלת מצחוק, והילדים רצים לכאן, ושואלים אם נכנסתי לפורום של בדיחות... ולמרות שמתגעגעת לחזקה...(אלוהים יודע באיזו סוכה הלכה להתאשפז...) היא תחזור ללא ספק ותגיד לי, ראיתי מה כתבת עליי בפורום, ואני אכנס לקריזה של צחוק, ואגיד לה שזה אומר שאני כבר לא חוששת ממנה... זהו בגדול, חושבת שיש כאן מקום גם לאופטימיות, ולאחיזה בחלקים האלה של החיים, שנותנים לי כח...

תודה לך שאת מזכירה לכולנו שבעצם החיים של כל אחת מאיתנו מגוונים.... לא הכל שחור ולא הכל זה רק הפגיעה שלנו.... חשוב לזכור תמיד את כל הדברים הקטנים האלו כי הם בעצם אלו שבונים ומחזקים אותנו וכדאי שנזכיר זו לזו בעיקר בעת נפילה. שבת שלום ושקט!

זה גיל מתוק. גם לי זה היה מרפא לנפש כשברח להן פיפי ואני הייתי מנחמת ועושה להן מקום במיטה שלנו ואומרת בבוקר נטפל בכביסה... תפסיקי לגרות אותי עם אכל מרוקאי... בגלגול הבא אני מוכרחה להוולד במקום אצל אשכנזיפטים מופרעים באיזו משפחה צפון אפריקאית לעניין עם אמא אלופה בקוסקוס... אולי אם אני אתאפק כמה שנים הבנות שלי כבר ישתדכו למשפחה הולמת... אני חייבת לעבוד היום זה לא עסק. אתמול היה יום מחרפן בין המנהל בבנק להורים שלי....

התרגשתי, הזעתי והזלתי דמעות של גיל! האחזות באלמנטים החיוביים והטובים- המהבהבים כקרן הצלה בין חשרת העננים הנה גדלות ועוצמה בפני עצמה! הנה כח ההשרדות והמוטיבציה מעבר לכח האינרציה! את גדולה מהחיים, נשמה! שבת שלום ושבוע טוב ואם את זקוקה לי אני במייל.......

ליאור יקרה זה הרבה כוח להצליח להתחבר לאותם דברים....כביכול שבשגרה.... דברים קטנים שהם בעצם גדולים.... מאוד קל לקבל אותם כמובן מאליו.... לא לראות אותם.... לא לראות כמה כוח הם בעצם נותנים.... צריך לראות אותם....לשאוב מהם את הכוח...בכדי להמשיך.... אולי ספרי לנו כיצד את מצליחה לעשות זאת? אני בטוחה שזה יכול לעזור... אידה

נס קפה עם קינמון? נשמע טעים. טעים? קחי בוסה ותביאי בדרך כנאפה מה הבעיה להכין קוסקוס? היום מוכרים קוסקוס מהיר הכנה...לא רע בכלל... ואפילו לקט ירקות לקוסקוס מוכן אבל זה ממש חסר טעם. עדיף לזרוק הירקות למרק באופן טבעי ושאלה לגבי העופות כשעוף חולה בשפעת... איזה מרק מכינים לו?

מה שלומכן? לא ישנתי כמעט בלילה..אבל אני בסדר..קצת מסטולית כנראה מחוסר שינה..אבל רואה כבר אור בקצה המנהרה..עוד 5 ימים והמטפלת חוזרת..ואני מחכה כבר על קוצים לראות אותה.... שיהיה לכולנו יום שקט ומואר http://storage.msn.com/x1pgliP38XxBL1-OOuGFkH-JXVzPRQMO_Bn-KAjEVlH5n-vGY1CeoVjA81obMx5tF3V1V-R3UeT3cOHLzAkrfMQ2XrcUz5HuJVvi2s7LCiwO3dtvpTbjzrXqsdBl5Fub8CUMFVWrMOAuLyyFeN7u1ACyw דמעה

אחרי חצי שעה של לשמוע את קולו ואמירותיו של אבי "היקר" יוצאים מגרונה של הבת שלי הגדולה היא הכינה לי "הפתעה"..הלכה והגדילה תמונה של הסבא שלה ותלתה בחדר שלה ..אני לא יכותה להגיד לה להוריד את התמונה..היא כבר הבהירה לי שהיא אהבה אותו והיא לא מאמינה לאף מילה שלי נגדו..ולי קשה..אני מרגישה כאילו הוא קם לתחיה וחי אצלי בבית.... דמעה

"עכשיו היא שם מוצפת נסחפת שטופה בגל של ממשות החיה אשר רובצת בקרבה פוערת פה ומייבבת, נוקבת, מבלי לשאול או לקבל רשות. האם בכך היא מאיימת האם בכך היא מסתכנת החיה אשר רובצת בקרבה לוכדת זהרור כמעט כמעט כמעט נטוש וצליל רועד ומתגבר מופק מאושר או יאוש. עכשיו היא שם מופתעת, נתבעת מודעת רק למחצה החיה אשר רובצת בקרבה הנה מעין ישות בועטת, רוטטת, מכה, שורטת את המחיצה " מצטערת שכבר אין לי מילים משלי כרגע... דמעה

הו יקירתי! כמה זה כואב ומעצבן..... כל כך מוכר לי..... מה שעשיתי הוא לומר לעצמי שוב ושוב שתודה לאל שאבי הפוגע לא הפך לסבא פוגע חס וחלילה....... ולמרות שאני באמצע עם הכאב שלי, הילדים שלי (שוב תודה לאל) לא עברו חוויות קשות כל כך, אז למה לי לקחת מהם את הסבא עד כמה שהוא יודע להיות סבא. ילדים זקוקים לזה. ילדי יודעים על הפגיעה שלו בי ובכל זאת אין להם סבא אחר ואין לי כוונה לקחת להם אותו עם כל הקושי.... לא יודעת אם זה יכול לעזור לך. מניחה שהקושי בלראות את התמונה שלו כל פעם שאת נכנסת לחדר שלה הוא פשוט אדיר. האם את יכולה להימנע מלהיכנס לשם? בסך הכל אנו מלמדים את ילדנו להגן על הפרטיות שלהם - להבדיל ממה שלא לימדו אותנו - והחדר שלהם הוא חלק מהפרטיות שלהם וזכותה של בתך לתלות בחדרה מה שהיא בוחרת. מבחינה מסויימת, אם נשים את הפגיעה בצד, זה צעד יובי מבחינתה. אלו השורשים שלה ולא משנה מה קרה. אם תוכלי לעשות הפרדה במחשבתך בין החלק שהוא הסבא של בתך לבין החלק הפוגע שבו אולי יהיה לך יותר קל....כולנו מורכבים מהרבה חלקים - במקרה שלנו אנו נתקלות בקיציניניות מוגברת, אבל עדיין לכל אח יש כל מיני חלקים. ואם הוא היה סבא טוב או לפחות הן זוכרות אותו כך זו שוב נקודה לזכותך....הן קבלו משהו שאולי לך לא היה.... זה מזכיר לי - להבדיל - כשבנותי מתרפקות על אביהן מצד אחד אני מאושרת - זה מה שרציתי עבורן: אבא אמיתי שאפשר להתרפק עליו בבטחון. ומצד שני לבי נחמץ על שלי לא היה ולעולם לא יהיה אבא אמיתי...

שמחה שיש אור בקצה המנהרה...ושאפשר לראותו... יום נפלא אידה

רק חבל שהאור כבר הספיק להתרחק שוב....אבל חשוב להיות אופטימיים..נכון? דמעה

מתוך "אילו היית" של טיפקס "אילו היית עומדת עכשיו במקומי שומעת את כל המילים שאומר לעצמי אילו היית יודעת סודות מתוכי או סתם מחשבות וצלילים ששומר לעצמי כי את לא אני את בצד השני עם כל העולם שאיננו אני ככה אני תמיד מרגיש לבד עם עצמי בתוך עולם סגור ופרטי אפילו תתקרבי כשאת איתי שומע את קולך מרחוק יכול רק לדבר או לשתוק אפילו תשתדלי אילו היית נושמת אויר במקומי רואה בעיניים שלי אילו היית חולמת חלום במקומי יודעת את כל הפגמים שמסתיר מעצמי כי את לא אני את בצד השני עם כל העולם שאיננו אני" מבטיחה שזהו להיום...מפסיקה עם השירים... דמעה לבד

היום הזה היה לי קשה מידי..רוצה שהוא יגמר אז אני אנסה לישון... רציתי לאחל לכולכן לילה טוב..לילה שקט...לילה נקי ממחשבות קשות..מסיוטים..לילה של שלווה ורוגע.. תודה לכן שאתן איתי http://www.otterbande.de/Katzenbilder/Bilder01/freunde_Shirley_Deaville%20_Sweet%20Dreams.jpg דמעה

עתיר שינה וחלומות נעימים וקסומים.....

סליחה על הנוכחות הלא מרשימה.. פה ושם נכנס ת ומגיבה משתדלת לקרוא ולהתעדכן תודה על המשוב לגבי השם של התינוק מתמודדת כרגע עם פעוט מקנא בוכה במשבר... קשה לראות אותו מתייסר ככה קינאה זה רגש כואב וקשה אולי מהכואבים שיש..

באחריות, מכירה את הסיפור מהגדולים שלי. שנה וחצי בניהם. כשהייתי מניקה הייתה מושכת לו את היד בכח. כשהייה בוכה הייתה נעמדת בפיסוק ידיים ורגליים לייד העגלה ואבוי למי שיתקרב.... היום הם בקשר מאד טוב בניהם. גם רבים מדי פעם אבל גם קשורים מאד אחד לשני. ובקשר לגידול של שני אחים צפופים, זה קשה פי אלף מלגדל תאומים. ואת בתקופה של עייפות נוראה, לא מקנאה בך.מאחלת לך לילה רציף של שינה... אוי איך את מעוררת בי נוסטלגיה....

זהו שלב מפתח, הכרחי, מתבקש ומפתח את הקשר שיווצר בין שני העוללים הקנאים. תערבי ותשתפי את הגדול יותר בגידולו של התינוק ככל שידו הקטנה משגת(מוצץ, סגירת האור בחדר, כיסוי בשמיכה וכדומה) והקינאה תהפוך לדאגה כנה, לאהבה שתהא תולדה של נתינה ולגילוי אחריות ובגרות. מה שלומך יקירתי? האם התאוששת והתעשתת מהניתוח הקיסרי והכאוס הביתי- סביבתי?

בין בילדות שלי יש פער גילאים של יותר מ4 שנים ובכל זאת הייתה קנאה אדירה מצד הגדולה כשהקטנה נולדה..זה לא ממש עזר שבדיוק באותה התקופה התגרשתי ועזבנו את אבא שלהן וחזרנו לארץ..הגדולה האשימה את אחותה הקטנה בכל המצב הבלתי נסבל שהיה...אני השתדלתי למצוא לפחות שעה בכל יום שאני כל כולי רק של הגדולה..שעה שאנחנו ורק אנחנו עושות משהו כיף ביחד..וזה עזר מאוד...בכל מקרה כמו שליאור כתבה הקנאה חולפת עם הזמן..אומנם אצלי זה לא חלף לגמרי..אבל זה נעשה הרבה יותר נסבל. תחזיקי מעמד יקרה דמעה

(אם הייתי אינטראקטיבית הייתי מנגנת לך את שיר אהבה תינוקי של רמי קליינשטיין) אתה, קטנצ'יק, תדע לך שכיף לך. כי יש לך אח גדול ואחות גדולה ואמא מדליקה ואתה קטן וחמוד אבל כבר שובב גדול ויודע מלא דברים וכיף לך שאתה גר בעיר עם דולפינים ויש לך גם... אח קטנטן. וכשהוא יגדל קצת הוא יעריץ אותך ויחשוב שאתה מדהים ותוכל ללמד אותו כל מיני דברים וככה גם אתה תהיה אח גדול ולא הכי קטן כל הזמן... ואולי כשסחלב ילך לישון אמא תספר רק לך סיפור מיוחד או תלמד אותך ללהגיד בהתחלה לאט ואז מהר גנן גידל דגן בגן?

לא להאמין שניהם ישנים בו זמנית האם יש לי זמן לשתות כוס תה בשקט? אני שותה אותו קריר אז...האם אספיק או לא? אני מרוטה הפטמות כואבות ודואבות והבית נראה כאילו וילמה ביקרה אצלנו אתמול... הבן היותר גדול מטאטא ואני גונבת הצצה למחשב... ד"ש לכולכן מקווה שהחג יעבור טוב ובברכה נשיקות מכל בני הבית

לאחרונה מצאתי שהרבה יותר קל לי להגיע למצבים אינטימיים עם בחורים שאני לא מכירה כשהעדיפות הברורה שאני לא ישמע מהם שוב אחרי זה. גם אם הגעתי לאיזה שהוא מצב אפילו סתם נשיקה עם משהו שהיתה לי לגביו ציפייה רומנטית אני אח"כ מעדיפה לנתק את הקשר ולא לשמוע ממנו שוב. האם יכול להיות שאני עדיין מסרבת לחבר בין הגוף לרגש? או שאולי יכולה להיות סיבה אחרת? אשמח לשמוע את דעתכן בעיניין והאם יש מה לעשות כדי לפתור את זה. תודה, מיכל.

או שאת מיכל אחרת? בכל מקרה ברוכה הבאה. ולשאלתך עצם העובדה שאת שואלת את עצמך את השאלות הללו מעידה שיש לך מודעות ורצון לעשות אינטגרציה של גוף ונפש היחס בין הגוף לנפש הוא סוגיה מורכבת שפילוסופים רבים לא הגדירו... קל וחומר לאשה שלימדו אותה שהגוף שלה טמא מזוהם וגם מקור לפיתוי ומקור הרוע בעולם...איך בדיוק הם נמשכים לדבר כל כך שפל זו סוגיה שנשאיר לפאטריאכלים לפתור..הם הרי יצרו את הפילוסופיה הזו ואמות המידה הללו לנשים.... וזה עוד לפני שהתעללו בה מינית. סתם ילדה נערה ואשה רגילה... אז מישהי שעברה אונס או גילוי עריות בכלל הנושא הזה כאוב ומבלבל עוד יותר... הגוף שבגד שהיה מקור לכאב שעבר השפלות ויסורים איך מחברים בחזרה את הנפש שגם היא פצועה ורצוצה? חושבת שכדאי בשלבים ובקטנה לעבוד על זה. לתת הזדמנות לגבר נחמד ואוהב מפנק ומעניק מכבד בכל מישורי ההתייחסות וכזה שנעים לך ומעניין לך בחברתו .גם בלי משיכה מינית כלפיו. להנות מהקשר האינטימי שיווצר ביניכם שזו כבר התקדמות גדולה... ומשם להכנס למיטה בלי ציפיות גבוהות מדי ומשם להיות מופתעת לטובה ולקבל כל דבר בברכה. מאד חשוב לא לעשות דברים בחופזה או דברים שלא ימצאו חן בעיניך. ולנסות שוב לתת לזמן לעשות את שלו עד תלמדו אחד את השני ומה עושה לכם טוב. ושתרגישי טוב עם עצמך. אם תרגישי רע במהלך המין את יכולה למשל לפרוק הרבה צער וכאב לפתע בבכי. כדאי שתסבירי לו ממה זה נובע. תגידי ל ו שאת חשה פחד להיקשר שאת מרגישה דברים בפעם הראשונה ופוחדת להפגע. שאת מבקשת התחשבות ולהתקדם לאט ובקצב שלך מאד חשוב שתהיי בשליטה ולא האובייקט שעושים לו ובו דברים . רצוי שיהיה מאהב רגיש ומתחשב. אם תתני בו אמון ולא תסתירי ממנו דברים זה כבר יפתח דלתות בפנייך. אל תתייאשי מכמה נסיונות לא מוצלחים. המטרה היא לחוות את עצמך בצורה חדשה לאו דווקא להגיע להנאה טכנית פיזית. ואם חלק מהבחורים יתגלו כלא מתאימים כמאהבים גרועים או כחסרי יכולת לקבל אותך וליצור איתך אינטימיות אז טוב שאת עולה על זה כבר בהתחלה... שיהיה לך בהצלחה. אני מאמינה שאפשר דרך הגוף לרפא חלקים רבים גם בנפש. כמו שהמין פצע הוא יכול גם לרפא. יתכן שיידרשו לכך כמה שנים אבל הדבר אפשרי כדאי שהוא יהיה חלק ממערכת יחסים שתהיה מרפאת לכשעצמה.

היי אופיר, אני אותה מיכל מלפני מספר חודשים, אחרי שחזרתי מחו"ל הרגשתי שינוי משמעותי באיך שאני מתיחסת לדברים ובכלל. כמעט כמו הבן אדם שתמיד רציתי להיות, אבל רק כמעט. בכל מקרה אני שמחה לגלות שעוד זוכרים אותי פה, ואני מודה לך מקרב לב על התשובה המפורטת והמועילה. שיהיה המשך חג שמח, מיכל

הצפות של געגוע בלתי נגמר וכאב עצום של הפרדה... היום כשנסעתי לעבודה ראיתי מחלון האוטובוס את המטפל הקודם שלי שטייל עם כלב וכל אותם הרגשות הציפו אותי שוב כאילו שלא עברו שנתיים וחצי אהבתי אותו מאוד ועדיין אוהבת לא בתור מטפל... הוא לא היה עבורי מטפל טוב... אלא בתור בן אדם... אכפתי, דואג, משקיע, כחם... כואסת על כך שלא ידע לעזור לי מספיק לא במהלך הטיפול ולא בפרדה נאבקת עם הרצון לכתוב לו מייל בעיקר בגלל שזה רק יגביר את ההצפה יודעת שעדיף לי לא לראות אותו שוב לתת לרגשות להירגע, לשקוע ורוצה לראות אותו בטירוף עד מתייייייייייייייייייייייייייייי???????????????????????????????

שחף יקרה מכירה כל כך טוב את ההרגשה...ראיתי לפני כמה חודשים בסופר את המטפלת הקודמת שלי ולרגע ממש הפסקתי לנשום..ולא ניגשתי להגיד שלום למרות שכל כך התגעגעתי וכל כך רציתי לדבר איתה..הטיפול שלנו לא נגמר טוב וידעתי שלחדש את הקשר איתה לא יעשה לי טוב ובכל זאת זה היה ממש קשה... שולחת חיבוק דמעה

שחף יקרה, לדעתי ולדעתי בלבד...התחושות המלוות אותך ביחס למטפל הקודם נובעות אולי מקונפליקטים לא ברורים וסגורים בניכם. הייתי מציעה לך יום אחד לא בתקופה של עומס רגשי, אלא כשהראש פנוי ולו מעט מדאגות, לנסות ולברר עם עצמך מה לא סגור בקשר הזה... לא הייתי מציעה לך כרגע לשלוח לו מייל, אם לא ברורה התגובה שלו לדבר. כי יכול להיות שהדבר יכאיב ויפגע בך...אם את נמצאת בטיפול הייתי מציעה לך להעלות את העניין, שכן מנסיון אני יודעת, שפרדה לא מעובדת ממטפל קודם יש לה השלכות על הטיפול הנוכחי.

בקשר למייל אז אני יודעת בדיוק מה תהיה התגובה שלו יצרתי איתו קשר במייל לפני שנה ובקשר ללדבר בטיפול... דיברתי ודיברתי ודיברתי... במהלך חודשים... לא בטיפול הנוכחי אלא בקודם לו (בין לבין) ונהיה יותר טוב ממה שהיה בעבר ובכל זאת זה לא עזר עד הסוף זה פצע שמסרב להגליד

מסכימה בהחלט עם מה שאמרת...

מאז ומעולם לא נקשרתי לדמות טיפולית- נשית וגברית כאחד. אני עורכת הפרדה מלאה בין המגרש הטיפולי למגרש החיים ולא עורכת אידיאליזציה או יוצרת תלות לדמויות הטיפוליות בחיי. תהליך של אינטלקטואליזציה שנובעת מחרדת נטישה ומנגנון הגנה של דיסוציאציה. זכור וחקוק לי היטב אותו מטפל שהזדקר לו בפאתוס ללא היסוס כאשר הופעתי לטיפול במתחם ביתו ודיגדג לו במכנסיים כל אימת שהסתכל לי בתוך העיניים. זה עורר בי סלידה, שאט נפש ואנטיגוניזים אליו כאדם וכמטפל ובד בבד באמביולנטיות מערבלת ומערפלת בשל ראש מעוות היה קיים בי הרצון והחזון שהוא יהיה המטפל האידיאלי בעיני ושאקשר אליו. תקווה שבפגישה השנייה נתבדתה והקשר הטיפולי תכף ומייד- מיצה את עצמו(ומאמינה שהוא התבשל במיץ של עצמו תקופת מה על פי דרישות השלום.....) יתרה מכך- נאדה.!!!!כלום!!!!!!!!! ברגע שאפרוץ את מחסום הפחד בלהקשר לדמות טיפולית אהיה פתוחה לקבלה, עיבוד והכלה ובשעת כושר לטיפול ארוך טווח , מסודר וממוסד. ואני כבר לשם שינוי- בדרך הנכונה. מקווה שנרגעת שחף מן ההצפה השקופה וכי הוקל לך. לילה טוב חמודה.

תאמיני לי שלא הייתי ממליצה לאף אחד להיפרד ממטפל בצורה כזאת שאחר כך זה יכאב בטירוף במשך שנים להיקשר למטפל זה עוד לא הכל צריך גם לדעת להיפרד כשהפרדה באה בזמן ובאיטוי לא נכון היא הופכת לסבל ממושך

חשפתי מפני מישהי פרטים מזיכרון חדש שחזר אלי..זיכרון קשה שבעקבותיו אני הרגשתי ועדיין מרגישה מאוד מזוהמת ומלוכלכת ואשמה..ועכשיו אחרי שסיפרתי אני מרגישה שןב את אותם הרגשות הקשים..וברור לי שמי שסיפרתי לה תגעל ממני עכשיו ולא תרצה בקירבתי כי אי אפשר לדעת עלי דברים כאלה ולא להגעל ממני..ואני כועסת על עצמי כל כך..למה אני לא יודעת לשתוק??? בשביל מה להוציא החוצה את כל הגועל הזה וסתם להרחיק ממני אנשים שיקרים לי??? אני כנראה מטומטמת...שונאתתתתת את עצמי עכשיו כל כך!!!!!!!!!!!!!!!! http://www.niwaf.org/Press/ar03%20press_files/image002.jpg דמעה מטומטמת וסתומה

לי לראות אותך מפנה כל כך הרבה תוקפנות כלפי עצמך. לפעמים זה ניגר החוצה. יודעת שהיו לי תקופות כאלו. זה אז שהייתי חייבת קבוצה כדי שיהיה מקום אחד שבהגדרתו נועד לדברים כאלו. אני לא חושבת שאנשים שמספרים להם נגעלים מאיתנו אבל בהחלט קשה לשמוע סיפורים כאלו. אני מספרת אותם אך ורק בטיפול. האם את מתעדת אותם ביומן? את יכולה להביא אותם לכאן.

אני מאמינה שהחששות שלך מכך שאותה מישהי שסיפרת לה תדחה אותך אינם תואמים את המציאות בזמן האחרון כתבת כאן כבר כמה וכמה פעמים שאת מאמינה שלא נרצה להיות איתך יותר בעקבות דברים שחשפת והחששות האלה לא התבררו כנכונים אנחנו עדיין איתך ועדיין אוהבות אותך את לא הופכת לאדם אחר, פחות טוב או פחות ראוי לאהבה בעקבות הטראומות שעברת בעבר את נפלאה, עם לב טוב ורחב, אכפתית, כחמה, אוהבת ואהובה... וכך זה ישאר, לא משנה כמה עוד זכרונות קשים יחזרו אלייך וכמה תשתפי בהם אנשים אחרים אני כאן איתך מחבקת חיבוק אוהב ותומך שחף

כל מילה של שחף כסלע.... הפנימי אותן יקירתי....

אין לי כל כך מילים כרגע כי קשה לי..כשיחזרו לי המילים אגיב לכן..רק רציתי להגיד תודה על התגובות דמעה

לא מספיק? גם עכשיו לשתוק, למה? להאכל מבפנים? לא יעשה לך טוב תאמיני לי.... יש מספיק אנשים ואני בתוכם שמוכנים להקשיב ולהכיל אותך על כאבך וצערך... ואת רואה את התגובות הנהדרות שאת מקבלת כאן... זה אומר הכל על היחס כלפייך... באהבה ליאור

לדעת לאהוב זה לדעת לתת. לדעת לאהוב זה לדעת כאב! מי שלא מסוגלת לכיל אותך ולקבל אותך כמות שאת- אינה ראויה לך! מרקורד העבר אותן האגרסיות והאשמות המופנות כלפי עצמך יתבררו כלא נכונות ומוצדקות!והוכיחו נאמנה את ההפך הנכון. אני אישית אוהבת אותך, מעריכה אותך על התעוזה, ההעזה- האומץ לחשוף בלי סוף. ועל כי נותרת טובה, רגישה, חכמה ורחומה חרף חרפת מסכת ההשפלה! את ראויה לכל אהבה והערכה, (((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))) דמעה יקרה:האם את זקוקה להפנייה לעמותה שהצעתי לך בשעתו?

דמעה יקרה נראה לי שאלו רגשות שאת מרגישה כלפי עצמך.... אני בטוחה שהיא לא מרגישה כך... במיוחד לאחר שבטחת בה ושיתפת אותה... אידה

לא משהו לצערי....מה איתך? איך עוברת לה החופשה הא ר ו כ ה הזאת?? דמעה

אם את עוד ליד המחשב - גם אני כאן...

הצלחתי להרגיש טוב למשך יומיים... וזהו... זה נגמר :( שוב קשה, שוב כואב... אני מוטשתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת נמאססססססססססססססס לא רוצה יותר להרגיש רע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אולי מרגישה גם מאוכזבת מעצמי כי לא הצלחתי לשמר את ההרגשה הטובה ליותר מיומיים למה ככה פתאום בערב הכל נאלם, התמוסס??? בא בפתאומיות והלך בפתאומיות...

את ההודעה שלי למטה... בטוח ישפר לך את מצב הרוח... חוזרת לספר שלי... תרגישי טוב מתוקה... הכנתי נס עם קינמון, לחמם את הגרון, את מוזמנת... ליאור

מצטערת שרע לך...מכירה את הנפילות שבאות אחרי יום שמרגיש טוב...אבל תנסי לשחזר את ההרגשה הטובה של היום..להזכר איך זה הרגיש..לעצום עיניים ולהיות במקום הבטוח שעושה לך טוב.. מקוה שתצליחי לישון מחבקת דמעה

לפעמים קצת מצליחה ואז שוב נגררת לתוך הרגשות הקשים... אולי מחר אצליח להתאושש קצת יותר...

חברה שלי שאני כותבת איתה סמינריון, או יותר נכון אמורה לכתוב, זה לא ממש הולך לנו בנתיים... אז אתמול היא אמרה לי שהיא הייתה מאוד סבלנית וניסתה לתת לי את הזמן שלי כי היא יודעת כמה קשה לי וחיכתה שאני אתקשר כדי לקבוע פגישות אבל שהיא כבר ממש לחוצה ואנחנו חייבות להזיז את העניינים... אבל למה היא חיכתה??? למה להעביר את כל האחריות אלי? היא יודעת שקשה לי עם טלפונים!!!! קשה לי להתקשר!!!! אז אני גם חיכיתי שהיא תתקשר... וכשאני אומרת לה את זה היא לא נותנת לי לדבר, לא רוצה להקשיב. אז כן היה לי קשה להתקשר ולא התקשרתי. ואולי היה לי יותר נוח ככה. אבל תמיד אמרתי לה שאני מוכנה להיפגש. ובאמת הייתי מוכנה. לא משנה כמה קשה זה היה בשבילי. אבל אני לא מוכנה להיות אחראית על קביעת הפגישות!!! פשוט אין לי את הכוחות הנפשיים לכך. אני פשוט שוכחת שצריך להתקשר. וגם כשאני מתקשרת היא כל פעם לא יכולה לדבר ואומרת שתחזור אלי עוד שנייה ולא חוזרת וככה אני צריכה כל פעם לרדוף אחריה. והיום התקשרתי בבוקר כמו שהיא ביקשה אתמול והיא לא יכלה לדבר. והתקשרתי בערב כמו שהיא ביקשה בבוקר והיא הייתה במסעדה ולא יכלה לדבר. ומחר בערב אני שוב צריכה להתקשר. היום ישבתי איזה שעה ליד הטלפון עד שאספתי את הכוחות כדי לחייג את המספר שלה. ומה יהיה מחר? אותו סיפור??? ואני מרגישה שאני חייבת להתקשר כי אחרת היא שוב תגיד שזה בגללי שלא קבענו פגישות כי אני לא התקשרתי והיא חיכתה... אני לא מבינה למה כל כך קשה להבין שזה מאמץ עדיר בשבילי ושאין לי כרגע את הכוחות הנפשיים לעמוד במאמץ הזה!!!! דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני חוזרת על עצמי כמו תוכי נראה לי

נשמע לי שיש כאן קצת הסתבכות עם מישהי שנוטה להפיל אחריות על אחרים.... אם ניסית כל כך הרבה ולא הצלחת אולי כדאי לוסות לשלוח לה הודעה עם 2-3 תאריכים בהם את יכולה ורוצה להיפגש איתה ואז לא תהיה לה ברירה...זה יוכיח לה שאת רצינית ועניינית ויהיה לה יותר קשה להתחמק. מחזיקה לך אצבעות - יודעת כמה קשה עם אנשים כאלו.... נהדר שאת לוקחת אחריות על החלק שלך - אל תתני לה להפיל עלייך את כל התיק.... אני מתגעגעתאלייך ורוצה מאוד להיפגש איתך....

התקשרה בשבוע שעבר להזמין את הקטנים ליום הולדת...הקמצנית רצתה לתפוס שמונים ציפורים במכה, וחגגה לכל הילדים שלה ביחד...בסלון של ארבעה מטרים רבועים (רק הליצנית השמנה והמכוערת להפליא תפסה חצי סלון). והקטנים תיכף הלכו לאיבוד בין ילדי בית הספר הגדולים. וידעתי שלא יסכימו להישאר לבד.... ושאלתי ככה בדחילו ורחימו מתי לבוא לקחת אותם, וקיוויתי שתציע לי להשאר.. והיא נקבה בשעה... נתתי לה את מספר הטלפון למקרה שיבכו, נשבעת לא הספקתי להגיע למורד הרחוב... טלפון ממנה איך לא? הילדים בוכים... כמובן שעליתי מייד לקחת אותם... הקמצנית אפילו לא הציע להם שקית יומולדת לנחמם... אבל גם אני לא פראיירית, קניתי מתנות בהכל בדולר... ומעניינת אותי תגובה של אמא אופיר....

נהגתי לבקש (שקיות). לא כל אמא גדולה בארגון הדברים האלו או ביחסי אנוש. חבל לקחת דברים כאלו ללב. הרשימה של הדברים החשובים באמת עמוסה גם ככה.

אני נוסעת לחופש ואחזור שבוע הבא... מקווה שאהנה שאחזור עם כוחות מחודשים

נסיעה טובה נואשת יקרה...מקוה שהמרחק יעשה לך רק טוב ושתחזרי מהר... דמעה

נסיעה טובה וחופשה נעימה ומטיבה שתטמון בחובה רעננות, שאננות לבלתי ניתן לשינוי והבלתי צפוי ואגירת כוחות מחודשים! לבטח נתגעגע אליך עלמה מיוחדת.

תודה לכן, גם אני אתגעגע ואחשוב עליכן

חזרי עם כוחות מחודשים, ומאגר שירים ופזמונים... נתגעגע לאנרגיות שלך ללא ספק.... תעשי חיים, לא מסוגלת לקרוא לך נואשת.... את טיפוס מלא חיים, אולי בזמן הטיול תחשבי על שם חדש....

איפה את? חיפשתי נשבעת... מותק תעדכני את המייל שלך. ניראה לי שגם המחשב שלך קפא. אני כותבת, ואחד הקטנים מלטף לי את הגב, איזה כייף. הייתי עכשיו בחוץ, וירד עלי גשם זלעפות.... לא נעים להגיד, אבל אהבתי... וחזרתי עם כל התחולה רטובה, והירקות הריחו וניראו כאילו באתי מהשדה...כמו הדוגמנית של שטראוס, רק מכוערת...

הבית שלי תחת מתקפת אסטרוגן...חוץ מהכלבה שהיא מעוקרת כולם במחזור מה שמסביר את סערת הרוחות שהתחוללה בבית אתמול...כמה השפעה יש להורמונים על הכל..זה מדהים!!! תודה מכל הלב לכל מי שהגיבה לי אתמול להודעה חסרת הפרופוציות לחלוטין שכתבתי כאן....אני המומה מכמה תמיכה אני מוצאת כאן...ומטוב הלב שלכן..ומהסבלנות שלכן לקישקושים שלי תודה דמעה

אני לא מבינה בכלל על איזה קישקושים את מדברת.... זה נפלא בעיני שאת יכולה לראות שזו אכן מתקפת אסטרוגן ולא משהו כל קשה נגדך... חיבוק

עד הגרושים, הקריזות שלי היו ישר לאשפוז... עכשיו יותר רגוע... לחשוב מה מחכה לי עם הבת שלי בקרוב... טוב שהשאר בנים... אז מעניין אם יש גם מתקפת פרוגסטרון.... את רואה אל תקחי אישית מה שהייה אתמול, יש סיבה טובה מתברר. וצודקת אידה רק עלינו הם פורקים זעם...

אז באתי:-) אליכן. חג שמח ולילה טוב לכולכן.

הפעם? ונעלמת... וחיפשתי.... ולא מצאתי....למרות שייגעתי....התאמיני? מה שלומך משוררת הגלות?

יתכן כי משוררת הדלות אנוכי:-( ויתכן כי משוררת דיפרסיה בפרהסיה..... לא השבת לי לשלל ההודעות הכתובות והחקוקות בסלע: כהוא זה. כמלא נימה... היתי אצל אחיות שלי לשם שינוי- בשבת אחיות גם יחד! מה שלומך ליאור נשמתי? את מוזמנת לשגר לי שוב את האימלים שנדחו בשל קריסת מערכות ממוחשבות:-) ולא מחושבות!

עשית לי את הבוקר...באמת... הולכת להחליף סנדלים לפני יומיים קנינו וכבר נקרעו וקנינו בחנות יוקרתית בוטיק הנעל...\ באמת מין חנות מהודרת כזו מעוצבת מעצבן...

מה שלומך? אידה

אני שרויה ברוגע- בנירוונה ארעית! שיכול בנקל- בן רגע להשתנות ולשטות בי! מותר לי יום אחד של אתנחתא ורגע של הפוגה- ממירוץ החיים והפלאשבקים?

הבנות שלי שונאות אותי..לא מוכנות לדבר איתי..מקללות..אומרות שאני אמא זבל..טוב אבא שלי כנראה ידע על מה הוא מדבר..והחברה שלי שחשבתי שלפחות לה אני חשובה גם נעלמה לי..מתעלמת ממני..לא מחזירה טלפונים..כנראה שגם לה נמאס כבר לסבול אותי..בסדר..לא צריך..לא חשבתי לרגע שמגיע לי יותר מזה...אני מעכשיו שותקת..מפסיקה לכתוב ולהגיד שקשה..לא זקוקה לרחמים של אף אחד..לא זקוקה יותר לכלום....אז זהו... דמעה

בבקשה, לא צריך להכליל הילדות שלך עכשיו בגיל כזה שבו כמעט כולם נלחמים עם ההורים וזה לא אומר שהן באמת שונאות אותך!!! וכשהן במצב רוח פחות קרבי אז הן מראות לך שאת חשובה להן ושהן אוהבות אותך!!! וזה שחברה אחת התחפרה לה איפשהו במערה ולא מסוגלת כרגע לחשוב על אף אחד חוץ מאשר על עצמה, זה לא אומר שכולם נטשו אותך לא זכור לי למשל שאני בדרך כלשהי התאלמתי ממך או לא התייחסתי אלייך במהלך היום ואני מאמינה שגם שאר הבנות מהפורום יזכירו לך שהן איתך ברגע שיכנסו לכאן אז... אני איתך... אוהבת שחף

שחף יקרה אני יודעת בראש שאת צודקת..רק קשה לי לזכור ולהפנים את זה תודה שאת פה דמעה

דמעה מתוקה, ממה את מתרגשת? אם היית רואה איזה פה פתח עליי הבן עשר וקצת שלי... כולה ביקשתי שיכנס למקלחת.... והקטנים נבהלו ממנו, ונצמדו אלי... אמרתי לו בפרוש שהוא לא חייב להיות בבית שבו החוקים לא מקובלים עליו, והוא בהחלט יכול ללכת לגור עם אבא שלו... הרמתי טלפון להתקשר לאבא שלו, והוא נבהל והתקפל... אז כל יום יש לנו מלחמה יום יומית איתם,זה חלק מעיסקת החבילה. ואל תקחי את זה אישית, למרות שקשה לשמוע, וגם אני יוצאת מדעתי לפעמים. ובקשר לחברה... אני יכולה להצטרף למילים של שחף, ולהוסיף, שאני פה, והנתינה היא הדדית. ואת נותת מעצמך וגם מקבלת... ואני אישית אוהבת אותך, את נפלאה, ואני בטוחה שכל מי שמכיר אותך יודע...

דמעה יקרה.... מה קרה.... כמו שנאמר.........גיל ההתבגרות....אם לא על אמא אז על מי? ולצערי ילדים לא פעם כפויי טובה... שוכחים ומתגעגעים דוקא ללא מושג....לרחוק...... את יודעת תמיד נראה שבחו"ל יהיה יותר טוב...או שששם רחוק יותר טוב.. בכל מקרה זה כואב ופוגע....צריך להתחבר לחלק הבוגר...להבין מהיכן זה בא... אני מבינה שמכאן מאוד קל לרדת למטה ולהרגיש שאף אחד לא נשאר איתך... אבל הינה...כבר נאמר לך שלא כך הדבר.... אז מקווים לשמוע ממך בקרוב איתך אידה

שיהיה לך ברור ומחוור: בנותיך אינן שונאות אותך......!!!!!!! הם מכלות עליך את זעמן ותיסכולן בשל גיל ההתבגרות בו הן נתונות! אני סמוכה ובטוחה שכאשר נחה עליהם הרוח הטובה הם מיחצנות לך אהבה מלא חופניים! ואת זוכה לנחת כחיפוי ופיצוי לעוגמת הנפש בעיתות קושי ומשבר! ויתרה מכך אני כאן להושיט לך יד ואוזן כרויה להקשיב לך! את יקרה, אצילה וחשובה לכולנו.

דמעה יקרה, לא יודעת מה להגיד... לפעמים חיבוק אומר ועוזר יותר ממילים קבלי חיבוק גדול ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

יקירתי! הילדים שלנו מאוד אגואיסטים, מקבלים אותנו כמובן מאליו, חושבים עלצמם ועל עולמם שלהם בלבד והעולם שלנו, הפגיעות (בחולם ובשורוק) לא מעניינות אותם גם כשהם פוגעים בנו...במיוחד בגיל הזה שלהם. למדתי לראות בזה שהם בעצם סומכים עלינו ויכולים להרשות לעצמם להתפרץ עלינו כי הם בטוחים באהבתנו אותם ובתמיכה שלנו בהם בכל מצב. אנחנו הסלע הבטוח בחייהם ובו הם יכולים להטיח מה שבא להם ועדיין סלע מבטחם יישאר שם בשבילם. מה שלנו לא היה ומעולם לא העזנו לדבר כך אל הסובבים אותנו כי אז בכלל לא ירצו אותנו, אם נתנהג "יפה" אולי יש סיכוי שפעם יקבלו אותנו ויחזירו לנו אהבה אמיתית. אני רואה בזה הוכחה לכך שאכן הדרך בה אני מגדלת את ילדי היא אכן דרך הרבה יותר טובה ממה שגדלתי אני.... מזכירה לך שאת נפלאה ואמא נהדרת.... אוהבת ומחזקת

מסכנה - לאכול זה לא בריא!!!

שום דבר מיוחד - קציצה, טיפה אורז וטיפה תפוחי אדמה אפויים

ושמעת על תרופת הפלא ג'ינגר? תרגישי טוב אידה

אצטרך לצרוך ג'ינג'ר בקילוגרמים כי אני יותר זמן עם בחילות מאשר בלי ואת האמת, עד כמה שזכור לי הוא לא עזר לי כשניסיתי לקחת הוא כנראה מעדיף בחילות ממקור פיזיולוגי ותודה אני כבר מרגישה יותר טוב

בלי ללחוץ.... מקווה שהכל בסדר אידה

דיברנו קודם על הדרכים והטכניקות לעצור טריגר. מביאה טכניקה אחת זו של רשימת היגדים חיוביים וקישור למאמר בנושא על לואיז היי. מאד מבקשת מהבנות לשמור על העץ הזה נקי מטריגרים. הפעלת הטכניקה הזו דורשת משמעת עצמית שמתבטאת גם ביכולת להתמקד. ולהתמקד בחיובי. אפשר לפתוח עצים חדשים ונפרדים לטריגרים כמו שמקובל אצלנו. כרגע אנחנו מנסות להתמקד בלהכין רשימה של היגדים חיוביים שאפשר לשלוף ברגע של התחלת ההצפה. רצוי היגדים שאתן אומרות לעצמכן ושהם אכן אמיתיים עבורכן שאתן יכולות להאמין ולהאחז בהן. למשל: אני אדם שלם. יש בי הרבה טוב . יופי .אמת. אהבה ויכולת נתינה. למשל: אני פה ועכשיו. אני במקום בטוח. אני בחדר הזה יש על הקיר תמונה של ...אני שומעת שיר של...יש באויר ריח של...השעה היא ...ואני בטוחה מכל רע. למשל: אני ראויה לאהבה. למשל: אני ככל בני האדם זקוקה ויכולה ליצור קשר אנושי בעל משמעות עבורי. למשל: יצרתי בחיי הישג משמעותי בתחום העבודה. למשל": יש לי ילד או ילדים שאני שמחה וגאה בהם. בבריאותם, ביכולות שלהם. תוסיפו עוד אמירות שנותנות לכן כוחות. תודה.

אופיר היקרה, גם לי יש טכניקות לעצירת השטף, הן מצחיקות והזויות... אבל הן מאד מקוריות, מאד שלי... בעצם אולי נדמה לי שהן רק שלי?... אם זה בא לי באמצע שיעור, אני אומרת לעצמי, את נורמאלית? ליד ילדים לבכות? אם בחדר מורים בהפסקה... אני אומרת לעצמי, יש בכי אין פרנסה!!!!!!! אם ברחוב או סתם איפה שהוא...אני אומרת לעצמי, תתאפקי.. ממש רבה עם עצמי... יש לך כח של שטן, תעצרי את המחשבות, וקול אחר רוצה להציף ואני שוב קוראת לכח השטני.... וזוכרת שמה שלא הרג אותי בטח חישל אותי, ומזכירה לעצמי שבמשך שנים מנעתי מעצמי הצפות, אז עכשיו אני אמנם לא מונעת יותר, אבל תוחמת אותם למקומות שאני מחליטה.... ולא תמיד מצליח לי... אבל אני מאד משתדלת.

מעניין החיבור הזה אחותי שנים קראה לעצמה בת השטן... היא זו שנפגעה מינית בילדותה... כאילו המעשה שנעשה שלח אותה ולא אותו אל עבר הצד של הרוע. מעניין... אבל המחשבה של שרדתי עברתי מצבים קשים מאלו ושרדתי היא בהחלט מחשבה שיש בה חלק אמיתי וחיובי כי באמת צריך הרבה כוחות ותעצומות גוף ונפש לעמוד בעינויים הללו. מה נתן לך כילדה את הכוחות לעמוד בזה? אולי אם תחזרי לשם תמצאי מאגר של כוחות שאת מסתייעת ויכולה לגייס לעזרתך גם כיום? עוד היגדים חיוביים? מישהי?

כאשר נקודת השבר הנה בפרהסיה או בפני עיניו הכלות של הילד: יש לך בן מחונן, יפהפה ומקסים ככלות הכל. עליך להשאר שפויה וצפויה למענו! וכן: את אשה מטעה. את משדרת בגרות בטרם עת. חוזק של ברזל וחוסן נפשי עילאי. אנשים עלולים לטעות ולהתבלבל ולהתחיל לתהות על קנקנך לעומק ולגלות את הטפחיים המוסתרים-הסודות החבויים....ויצא שכרך בהפסדך.... נותרת רגישה, לוליאלית-נאמנה ואמינה ועם לב מבין וחנון חרף השטניות שפשטה ופשעה- סביבך. אנשים תלויים בך- זקוקים לך חזקה- בשיא אונך ומיטבך. את משענת למוכרי גורל ושאר עלובי החיים. אסור לך להשבר ולהתערער!!!!

כל הכבוד לך על הרעיון.... מפליא איך כשאני רוצה לכתוב את האמירות החיוביות המחזקות אותי...פתאום פרחו כולן מזכרוני..... בשבילי זה סימן שאכן כדאי וראוי לי להשתמש יותר בטכניקה זו ולהכניסה שוב לחיי במלוא עוצמתה. ובכל זאת: אני בסדר כמו שאני. כשאני טועה או מקצינה במערכות יחסים אני אומרת: או. קיי. אז טעיתי. אני ממשיכה ללמוד. בפעם הבאה אזכור ואצליח. אני מתנהגת אחרת מאשר למדתי מהמקום ממנו באתי... יש התקדמות. אני בדרך הנכונה. ואז אני אפילו מצליחה לראות את הנקודות האמיתיות בהן אכן התקדמתי, שיפרתי ממה שספגתי בראשית חיי... כאשר הצפות על חוסר יכולתי וחוסר תכלית לחיי מתחילות להיבנות זו על זו (וכל ספינותי טובעות - אויש כמה נסחפתי לזה בעבר....) היום אני מצליחה לעצור את זה ואומרת לעצמי: הנה את מתחילה.... הנה זה קורה לך שוב. בואי נעצור את זה. ותודה לאל שהיום אני אכן מצליחה לעצור. מכריחה את עצמי להתחבר לצדדים החיוביים שבחיי, לנקודות אור, להביט אחורה ולראות שאכן עשיתי צעדים גדולים, ומתחילה לפרט אותם לעצמי... מודעת לכך שיש לי שאיפות גדולות יותר ממה שכנראה אני מסוגלת להגיע כרגע (כאשר אני נכנסת לקטע של כמה עוד יש לי להתקדם וכמה עוד עלי לשנות כדי לחיות יותר טוב...) מרגיעה את עצמי כשאני אומרת: העיקר שאני בדרך....העיקר שאני עושה אחרת ממה שלימדו אותי...

ומאד נכונות. שדה גם להזכיר לעצמנו את היקרים לנו שתלויים בנו היא טכניקה חזקה. אבל אין בה התייחסות לעצמך אלא שוב לזולת. מה את אומרת לעצמך כדי לחזק את אמונתך בעצמך בכוחותייך ביופייך בכשרונך בזכויות שלך? אמירות שהורים אומרים לילדים ואחר כך הן מופנמות פנימה להקלטות שלו כבוגר. את יפה את מיוחדת את מוכשרת אוהבת אותך מקבלת אותך כמו שאת העולם פתוח יש לך הזדמנויות בטאי את עצמך העתיד לפנייך ועוד. עוד טכניקה היא להביט בגופך לומר זו כף היד שלי היא קטנה היא עדינה אני פה ועכשיו אלו האצבעות שלי אלו המפרקים זו נקודת חן זה פר קהיד שלי זו הזרוע וכו וכו להתמקד ולפרגן איבר איבר לגוף ולנשום עמוקות תוך כדי. יש לי גוף יפה. אהוב. ראוי למגע אוהד. נושם . חי. פלא. השלב הבא הוא לשים מוסיקה מרגיעה לשכב ע לשטיחון ולאט לאט להתחיל לזוז באופן חופשי כל תנוחה כל תנועה של רץף של תנועה שיהיה חופשי ורק מרצון זה לוקח זמן לי לקח המון זמן לזוז אבל אחרי כמה שנים של תירגול שבועי הגעתי למצב של לרקוד שעות בצורה חופשית לגמרי בלי אף מחשבה בראש.

לטריגרים עובדות לי טוב מיומנויות הניתוק... ולהצפה רעה או התקף חרדה (ויש לכל השלושה איזורים חופפים), אם אני יכולה אני מתכרבלת במיטה ובורחת לשינה, שמה בושם, מעלעלת בעיתון אפנה. נוגעת בחפצים שאני אוהבת, מנסה להקשיב לקלטת הרפיה, אוכלת משהו טעים, שותה קפה... אם שום דבר לא עוזר אני שולחת מייל למטפל/ מתקשרת אם זה ממש רע וחייבת פיתרון מיידי לוקחת כדור הרגעה אם זה מעשי ואין סיכוי שאם זה יותר מדי מרגיע אני בצרות. אני חייבת להגיד שאני לא אוהבת ספרי נפגעות ו"היגידי לואיז היי" לא יודעת למה כל ההתנסויות המעוותות האלו הניבו צורך חזק ופתולוגי כמעט להיות אני ורק אני ולהגיד דברים במילים שלי ובקול שלי אולי בגלל שכל כך הרבה שנים הרגשתי שמסוכן להיות כולי ואני מפצה על זמן אבוד? אני חושבת שהמשותף להכל הוא לתפוש את חוט השליטה בחזרה... ו...אופיר, את אמא נוטפת אהבה...כזה כיף לקרא כשאת כותבת על הילדים שלך.

בא לי לצרוח עד שלא ישאר לי קול..בא לי לחתוך עד איבוד צלם אנוש...בא לי להכאיב לעצמי עד אובדן ההכרה...בא לי לשקוע למעמקים שלא ישאר ממני זכר..ואני מתאפקת...אבל...אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה כל כך בא לי לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח דמעה לא שקטה

שוב, כפי שכבר אמרתי- תצרחי, תקיאי את הכאב מתוכך אבל אל תפגעי, אל תחתכי... את שווה כל כך הרבה יותר מזה שמישהו יגרום לך להרגיש ככה, תשקעי במעמקי המחשבות, במעמקי הבכי, הבכי ינקה...

אני לא הזכרונות שלי. אבל אין לי רצון או צורך לשלוח אותם לחלל החיצון. הם חלק ממי שאני. כבר פחות שורפים. פחות בכאן ועכשיו. איכשהו מקווה ששכבת המגן כבר לא אשליה. יש את החיים של כאן ועכשיו. יש את הלבד שקשה איתו. את האחריות, את הכמיהות, את האמונה על איך שדברים צריכים להיות. את הדברים שמקרבים והדברים שמרחיקים. אני חושבת שלמרות הקושי טוב לי עם עצמי אבל ללהיות אחרת יש מחיר. ולא תמיד אפשר לשלם אותו. מבינה. מנסה לחמול אבל לא תמיד יש לי מילים וכוחות שיכולים להכיל את זה.

אני חושבת שהמקום שאת נמצאת בו עכשיו הוא מקום טוב..אני מקוה להגיע גם למקום כזה מתישהו...רציתי לאחל לך אתמול מזל טוב ענקי ליום ההולדת שלך אבל מרוב הצפה של העבר הכואב ההווה פשוט נעלם מעיניי ושכחתי...אז ..אני רוצה לאחל לך שתמשיכי לצעוד קדימה...שכל יום יהיה קצת יותר טוב מקודמו ושיהיה לך טוב... http://lornaandjohn.homestead.com/files/Happy_Birthday_fairy.jpg http://us.greet1.yimg.com/greetings.yahoo.com/g/img/clubgreet/birbel015.jpg דמעה

האמת היא שאני מייחלת למקום עוד יותר טוב אבל נכון שבחצי השנה האחרונה יש הרבה שינויים... תודה על הברכות. אשמח לשמוע ממך.

אכן את במקום טוב, מקום של קבלה, קבלה של עצמך עם משקעי העבר, השלמה עם מה שקרה, ואולי עכשיו תוכלי לצאת לדרך חזרה נ.ב הבנתי שהיה לך יום הולדת....מזל טוב!!!!

מקווה שלא באיחור משמעותי.... לפיה של הפורום יש יומולדת, כן גם לפיות יש יומולדת, פיות נולדו לחמלה ואהבה, פיות מטיילות מעל הראשים, עם מטה של קסמים, ושרביט מלאכים, עם כנפיים צחות, והמון נשיקות... כן כן יש יומולדת גם לפיות.... לפיה שלנו אני יאחל, כוח וכוח וכוח, ועוד כוח לתת.... המון שנים טובות ובריאות פיונת..... שתשבי לך לבטח בחוף מבטחים.... באהבה והערכה גדולה, ליאור.

אבל כפי שאני רואה אני לא היחידה... אז שיהיה לך המון מזל טוב!!!!!! http://www.screensaverstudio.com/gfx/balloons.jpg

מזל טוב יקירתי שיהיה לך שפע של מזל טוב בביתך החדש בעבודה עם הילדים ובעיקר עם עצמך ומשהו קצת אנוכי... שתמשיכי להיות חלק משמעותי בחיי הפורום... בהצלחה בכול אופיר

המון מזל טוב ליום הולדתך שמכאן והלאה תרגישי שאת רק בדרך קדימה.... שכל ירידה היא לצורך עליה... בהצלחה בכל השינויים ושיהיו רק לטובה... ולא רק כאיחול יפה אלה על אמת... שיתגשמו משאלות ליבך אידה

פית החלומות הנעימים, המקסימים והקסומים! תמשיכי כך! גאה בך!

תודה לכולכן. האינטרנט לא עבד מאתמול ועד עכשיו. לא יאומן איזו תלות מפתחים בדברים האלו... והבלגנים נמשכים...החובות, הבנק, ההסעות, הבירוקרטיה המעצבנת שגוזלת זמן יקר ממה שחשוב באמת. כל הזמן דאגות קטנות ומעצבנות. מחכה כבר בכיליון עיניים לרגיעה כלכלית שונאת את התחושה שלא מעיזה להוציא על כלום ואומרת לבנות "אי אפשר" כמעט על כל דבר ותמיד יש דברים שאי אפשר בלי. ההורים שלי החליטו שיבואו אלי בשבוע הבא לחגוג... כלומר אבא שלי התעקש ועשה סצינה. אפשר לייחס את הרתחנות שלו לזה שהוא איש זקן וקשיש עם סימנים ראשונים של אלצהיימר (סליחה ממי שזה הופך לה את הבטן - יש אצלינו במשפחה אז אני ריאלית...) אבל בעצם תמיד הוא היה ככה כשרצה להשליט את רצונו, רתחן, אלים, הייום אני יודעת שהוא לא יכול עלי, לא מאושרת מזה שנעזרתי בו כלכלית ואמא שלי שלא יכולה לראות אחרים עד הסוף עסוקה בפירואטים של השרדות. מצטערת על ההתפרצות. אני כל כך אוהבת את זה שהם רחוקים ממני, לא נותנת להם לגרור אותי חזרה לביצה הבאושה.

לא כל כך יצא להיות במשך היום.... מקווה להספיק בערב... שיעבור מהר ובקלות... אידה

אנחנו השנה נטולי סוכה במקום זה שמענו הכבש השישה עשר והתכרבלנו בחדר היום הילדים הלכו לבקר חברים ואני והתינוק שמו סחלב נשארנו בבית פה ושם הוא מעט מנמנם ומרשה לי קצת לכתוב או לשטוף כלים. הוא מתוק להפליא וללא ספק התינוק המכוער ביותר מכל ארבעת ילדינו נקווה שישתפר בהמשך אבל יש לו קסם... הנה התעורר ביי בייי וחג שמח לכולן.

מקווה לצאת לנוח.... דוקא בחגים יש כל כך הרבה להספיק בעבודה....וחובות מסביב חג שמח אידה

אוףףףףףףףףףףףףףףף תחזרייייייייייייייי כברררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! http://www.tecinese.com/images/Please%20Come%20Back.jpg דמעה

אז תצרחי... זה עוזר כמו בלינק ששלחת, הייתי בחוף ים מבודד וצרחתי, זה לא פותר את הבעיות, אבל מסיר ממך קצת כאב, זה מקל

לא הצלחתי לישון...הבת שלי רק עכשיו נזכרה להודיע לי שהיא תשאר לישון מחוץ לבית..כשעלה בחוץ השחר וראיתי שהיא עדיין לא חוזרת נבהלתי...אני שוכחת שהיא כבר ילדה גדולה..היה לי לילה מבולבל וקשה...חלמתי חלום כואב..שבו אני מנסה לדבר עם אנשים סביבי והם מתרחקים ממני..לא רוצים שאתקרב אליהם..אפילו אנשים שאני כביכול חשובה להם..והקול של אבא שלי ברקע צוחק צחוק גדול..אמרתי לך הוא צועק..מי ירצה להתקרב לזבל מטונף כמוך????? מחכה לדמעות שמסרבות להגיע... דמעה

יקירתי! מחזקת אותך ומחזיקה את ידך. רוצה לעבור ל ICQ?

The pain is just too real that time can't erase ....time can't heal

Golden Days Ahead - Music by Chris Voyles, Words by Chris Voyles “Answers to questions that cannot be found Make the weight of your problem - as your head spins around You can't sew - AND stitch - to fix this tear To mend - your own torn heart Sun is shining - not a cloud in the sky But I see the black of a storm in your eye You need to heal the hurt that's there And time - can give you a start Toward golden days ahead, beyond what you know You just need time -to heal the wounds that hurt you now Lookin' back on the life you've lead Do you feel it's a story that's never been read You're turning the pages but soon you'll see The life - you've been looking for. Ya got to leave the past behind Untangle the memories tied up in your mind Look to the road that lies ahead, AND soon - you'll hurt no more!” דמעה

הלכתי היום ברחוב וראיתי ממולי נער כבן 17, עדיין ילד.... עדיין ילד אך משום מה חששתי... ועברתי לצד השני רק בגלל שהוא בחור.... אני בת 22 וחוששת מילד בן 17....איזה אבסורד.... מה הפלא שאני לבד... אני חוששת מילד בן 17 אז לא אפחד מגבר?....

אולי כדי להתקדם, להיות מסוגלת להיות בקשר, את צריכה קודם להתמודד עם הפחדים תנסי פעם הבאה לא לעבור לצד השני וכל הזמן תגידי לעצמך- הוא רק ילד, הוא לא יכול לפגוע בי מחזיקה לך אצבעות ומחבקת בהצלחה

נואשת יקרה! מישהו כתב לך בשמי... שמחה שלפחות כתבו לך דברים מעודדים... ישנתי היטב בשעה שזה נכתב. מחזקת אותך ומקוה שבפעם הבאה יהיה לךיותר קל להתמודד.

אבל אין לי אמא...... ואני מתגעגעת לאמא.... אבל אין לי אמא... ואני רוצה חיבוק של אמא... אבל אין לי אמא... אני רוצה נשיקה של אמא... אבל אין לי אמא.... אני רוצה להחזיק ביד של אמא אבל אין לי אמא... אני רוצה שאמא תבוא איתי לצינתור... אבל אין לי אמא... אני רוצה להגיד אמא אני אוהבת אותך אבל אין לי אמא... אני מרימה את השפופרת של הטלפון, ורוצה לשאול מה שלומך אמא? אבל אין לי אמא... אני רוצה יותר מידי אני רוצה אמא... אבל אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין,אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין,אין, אין, אין אאאאאאאאאאאאאמממממממממממממממממאאאאאאאאאאאאא

מרגישה בדיוק אבל בדיוק כמוך דמעה

נורה שהולכת להשרף היא מהבהבת עד שהיא נכביית

אולי אין לך אמא אבל כאן יש הרבה בנות שמוכנות לחבק, לנשק, להחזיק את היד הרבה בנות שחושבות עלייך, דואגות לך ומחזיקות לך אצבעות (((((((((((((((((((((((((((((ליאור))))))))))))))))))))))))))))))))

או שהיא אינה מעורה לך כהוא זה- בחיים?????! מצמרר וחודר המשאלה הטריויאלית שלך....... ליאור נשמתי עוטפת אותך בחום- הכי אמהי ורחימאי שאפשר! ואני אחת חמה- שמחבקת מעומק הלב!!!!ומכל הלב! התקבלי את החיבוק שלי??

מה קורה איתך? איך את מרגישה? מתגעגעת http://www.animationgrove.co.uk/cards/pc2/missyou1.gif דמעה

אני פה הייתי עסוקה קצת ומרגישה דווקא טוב שזה כבר מזמן לא קרה לי :)

כיף שלמוע...

שהוזמנתי,מרגישה שחייבת את הפינה שלי,לא רוצה להיות בין אנשים,ילדים,תינוקות כי זה מכאיב מידי,היום בבוקר חשבתי שאני מאבדת את הצפון,הלכתי לסופר אצלנו בישוב מלא אנשים ערב חג,צפיפות,מגע חטוף,תימרון בין המדפים,אחד בתוך השני,רעש,הרגשתי שעוד רגע ואני מתחילה לצעוק שם ומפלס הכעס עולה,התעייפתי נפשית ופיזית,צריכה הרבה שקט,בלי צעקות,בלי רעש,בזמן האחרון אני רגישה לרעשים לא מסוגלת לשמוע כלום,הכל אני עושה בווליום שקט, לא יודעת מה יש לי,פעם לא הייתי כזאת,אני מלאה בכעס וזעם,ואני משתדלת לא לפרוק את זה על הסביבה,לא יכולה שיגעו בי גם. אני מרגישה שאני יושבת על חבית נפץ,כל הזמן בא לי לבכות,ולא מצליחה להוציא כלום יש בי צעקה עמוקה בפנים שלוכדת אותי בתוך הכלא של עצמי. אני צריכה להכנס לבועה שלי,צריכה את הבועה שלי לא לשמוע כלום רק לראות לא להראות

מאחלת לך חג רגוע ושקט...יש מקום בבועה שלך גם בשבילי? מחבקת חזק http://www.johndawson.org/bubbles/Bubble_0039.jpg דמעה

אהבתי את הבועה....אנסה לזכור אותה בדמיוני תמיד....

אני חושבת שאת צריכה לצעוק את הצעקה שנמצאת אצלך, שלוכדת אותך בכלא, לצעוק מהלב, לצעוק ולשחרר...לצעוק ולהשתחרר...אפילו אם רק קצת, ההפוגה תעזור

יקירתי! מבינה את הצורך שלך בשקט.... כשיש רעש אי אפשר לשמוע אותך צועקת את הצעקה שבפנים. כבר שנים אני חולמת ליסוע עםמבינות דבר לדיונה באשדוד, לצפות בשקיעה, לצרוח בכל הכוח ואז להתגלגל בחול... את באה?!

http://www.1202.org.il/download/pictures/10.jpg

הכל צף בי עכשיו ומרגישה צורך להקיא את הכל החוצה במילים..אל תקראו אם קשה לכן..בבקשה... עד לפני 5 שנים..אולי קצת יותר זכרתי ילדות קשה אבל לא זכרתי עד הסוף..זכרתי מכות..זכרתי השפלות...זכרתי ריבים אלימים בין הורי..זכרתי אמא שאסור היה לגעת בה ואבא אכזרי וקר..מתעלל פיזית וריגשית..משפיל ומקלל..אבל את היתר לא זכרתי עד אותו הלילה עם החבר לשעבר שלי ושני חבריו..פתאום באמצע כל הכאב הנורא התחילו לחזור הזכרונות מהילדות...ועדיין חוזרים...הזיכרון הראשון כרגע הוא מגיל 7 והאחרון מגיל 12...יש הרבה..בגיל 7 על רצפת שירותים מטונפים 3 עוזרות שתפקידן היה לטפל בי משכיבות אותי בכוח..מחזיקות אותי שלא אזוז ויושבות כל אחת בתורה על הפנים שלי ומכריחות אותי לענג אותן..ואין אוויר..גם עכשיו כשאני כותבת את זה אין לי אוויר...בגילאים 8 ו 9 ו 10 כל נסיעה במכונית עם אבא מסתיימת עם היד הקטנה שלי בתוך המכנס שלו ...והוא אומר לי לשפשף חזק או שהוא יעשה תאונה בכוונה ואני אמות...כמה פחד..כמה גועל...מרגישה כאילו מחזיקה משהו חי שזז..איכס..יש לי בחילה עכשיו מלחשוב על זה..ויש עוד עם אבא אבל לא זוכרת עד הסוף עדיין...ובגיל 12...אחותה של חברתי הטובה...היא בת 20 ומשהו..מלמדת אותי את גבולות העונג והכאב באכזריות שקשה לתאר..היא זאת שמחליטה שבגיל 12 כבר לא מתאים להיות בתולה ופותרת את הבעיה בעזרת בקבוק קולה מזכוכית..לא לפני שהיא מנפצת את הפיה שלו כדי שיהיה חד...יש צלקות שגם 30 שנים אחרי לי מגלידים..גם פיזית..היא גם מלמדת אותי שאין הנאה ללא כאב...ועל כל רגע של הנאה היא מכאיבה..מכבה עלי סיגריות..מכה...נושכת....אלוהים כמה רוע...ויש עוד זיכרונות חלקיים שעדיין לא מצליחה להגיע אליהם..לא יודעת אם בכלל רוצה לזכור.... מצטערת שהבאתי את כל הגועל לכאן..מבינה אם אחרי שתקראו את כל זה לא תרצו שום קשר איתי...זה בסדר..אני בעצמי כבר לא רוצה שום קשר איתי... דמעה

דמעה טהורה, אהובה ורצויה, מאד מאד רצויה. אני בוכה לא רק עליך עכשיו... גם עלי... גם על כולנו... נכון שהיה לי מאד כואב לקרוא את מה שכתבת... אבל מבטיחה לך שזה לא ישנה כלום מהגישה שלי אלייך. די סבלנו והרגשנו אשמות.... למה כל החיים? את לא אשמה. אני לא אשמה. אף אחת לא אשמה.... אנחנו קורבנות של אכזריות, נבזיות. ולא רוצה להגיד חיתיות כי היה לי כלב גולדן מקסים, ואם לכל העולם הרע היתה את העדינות שלו, הכל היה ניראה אחרת... ואני עובדת על עצמי עכשיו להפנים שהייתי קורבן של חיים אומללים! לא אשמה! וגם את לא!!!!!!!!!!!!!! שולחת לך חיבוק ענקי... אופיר עם השרביט, ואני עם שיקוי קסמים.... הולך? ליאור

אני צריכה חיבוק..חיבוק אמיתי..כזה שמוכיח שאני לא מגעילה..כזה שמוכיח שאני לא דוחה..שאני לא מלוכלכת...חיבוק חם ועוטף....אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף דמעה

אל תחשבי, ולו לרגע, שלא נרצה להיות בקשר עמך, לא את שפשעת, אלא הם, אנשים חולים..מפלצות אדם...אינך אשמה ולו בדבר זה בסדר להביא את הגועל לכאן, בשביל זה אנחנו כאן, לתמוך, להקשיב ולחבק מותר ורצוי להביא את הגועל, תקיאי אותו, תקיאי את אשר יושב ומעיק על נשמתך, אל תשמרי- תפרקי הכל!!! גאה, כל כך גאה להכיר מישהי כמוך, מישהי חכמה וחזקה, שלמרות הקשיים בחרה בדרך הקשה ביותר...בחיים!!! וגם אם לא נראה לך שאלו חיים-אלו חיים ויבוא היום שתזכי לשלווה המיוחלת(אני מתפללת למענך שבקרוב), ותוכלי, אני מקווה, לראות את קרן האור שתאיר באפלה ותחייכי גאה מאוד להכיר אותך שולחת חיבוק חם (((((((דמעה))))))))

עצוב לי לקרוא.... יחד עם זה שמחה שאת מוציאה את הכל.... עולים דברים שכנראה רק עכשו זה מספיק בטוח שיעלו. אני יודעת שזה נורא קשה ומאד כואב-------------------- אבל אין (לא מצאתי למרות שחיפשתי הרבה) דרך אחרת חוץ מאשר שיעלו על פני השטח ושתדברי/תכתבי/תבכי/תשתפי עד שלאט לאט לאט הרוב ייצא החוצה והכאב ילך ויפחת..... איתך כאן להחזיק ביחד את כובד המשא.... ח י ב ו ק

כמה רוע רוע אפשר עוד לבלוע??????!! הזדהתי מחיתי דמעה ומחיתי על הפושעים והפושעות שלא באו על עונשם! תומכת ומחבקת ((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) את אמיצה וכמובן רצויה!

אדם הלך לעולמו והגיע לסיור בעולם הבא. המלאך המלווה הכניס אותו תחילה לחדר שבמרכזו עמד שולחן ארוך ועליו מונחים מאכלים מכל טוב ובשפע רב. לאורך השולחן, בשני צדדיו, ישבו אנשים זה מול זה ובידיהם כפות עם ידיות ארוכות. כל האנשים גוועו מרעב כי לא הצליחו להאכיל את עצמם כי הידיות של הכפות היו ארוכות מידי והאוכל לה הגיע לפיהם. לאחר מכן הוכנס האיש לחדר שני. גם בחדר הזה עמד בדיוק אותו שולחן עמוס באוכל וגם כאן ישבו אנשים זה מול זה ובידיהם כפות עם ידיות ארוכות אלא שבחדר הזה האנשים היו שמחים ושבעים כי במקום לנסות להאכיל את עצמם הם האכילו אחד את השני. שאל האיש את המלאך:" מה ההבדל בין שני החדרים" והמלאך ענה לו " החדר הראשון הוא הגיהנום..." מסכנה: מי שחי רק למען עצמו מבלי לתת מעצמו לא יזכה ולא ילמד לקבל מאחרים... תודה מקרב לב לכל מי שנותן לי כל כך הרבה.. דמעה

בדיוק כמו בסיפור: גם את נותנת הרבה.....

קשה לי לראות את זה עכשיו....אבל תודה דמעה

סיפור יפייפה, וכל כך נכון... אני חושבת שהמקום הזה, הפורום, הוא הגן עדן שלנו, כי כאן אנחנו נותנות אחת לשנייה כאן אנחנו מקבלות, יחסית לבחוץ, את השלווה שלנו...

חושבת שמוסכם על כולנו שהעבר והזכרונות מציפים מטרידים מכאיבים גורמים לחויה לצוף שוב ושוב ויש תחושת חוסר אונים. רוצה שנפתח שירשור ובו נציע דרכים ונביא קישורים איך אפשר לנסות להפרד מהעבר. מציעה לגייס די אנרגיה כדי לבצע חלק מהדברים על בסיס קבוע. חוב להדגיש. למשל תרגיל דמיון מודרך של שלוש דקות. כל לילה לפני השינה. לנשום עמוק להכנס להרפיה גופנית לדמיין כדור של אור עובר מהרגליים לאט דרך כפות הרגליים אל המתנים האגן הגב החזה הידיים הגרון אל הראש ויוצא מהקודקוד אחרי שהשגנו ריכוז והרפייה גופנית ונושמים עמוק לדמיין ארגז גדול ואת הרגע שרוצים למחוק או תחושה כללית של איכסה לדמיין ממש כחומר עם צבע ומרקם ואת האיכסה להכניס לארגז טוב טוב הכוללל שיייכנס לסגור ולנעול את הארגז ואז לשחרר אותו מעלה מעלה אל מחוץ לאטמוספרה שיתמוסס בחלל וייעלם. לנסות לעשות את התרגיל הזה בכל פעם שמרגישים בהתחלה של ההצפה. להרוג אותה כשהיא ממש בראשיתה. יש לכן טכניקות ורעיונות נוספים? לשירות כולנו.

ראשית תודה רבה לבנות שהגיבו כאן ומחוץ לפורום.... אני מתנצלת שלא יכולה להגיב חזרה, אני תשושה גם מאתמול, אבל כן קיבלתי את המסרים. אופיר היקרה מה שלומך? בטח נורא עייפה.... ואזהרה אולי למי שיהיה לה קשה לקרוא, לא חייבים. אני כותבת כי החלופה היא הצפה שלא אוכל לעמוד בה בתקופת הלבד. (ללא הטיפול) חזרתי מהרופא לא מזמן, אני בסדר, אין חדש או חידוש במצבי... אבל זה לא מה ששובר אותי עכשיו... אלא הסוכות, לעזאזל הסוכות... בכל מקום סוכה, ואני לא רואה את הדרך...רק סוכות אני רואה, רק סוכות, ריח של סכך טרי... קישוטים צבעוניים... תמונות של רבנים גם נוהגים לתלות בסוכה.. איזו חוויה יפה. חג מיוחד שמביא איתו אווירה מיוחדת. ריחות, מראות וטעמים.. עד גיל שבע או שמונה אהבתי את החג. שורה של סוכות שכונה צפופה. סוכות צפופות, ופדופיל שאורב במדרגות, בסוכות הוא אורב לצד הסוכה... אוהב להתגאות בסוכה שלו... יש משהו מגונן בסוכה, היא סגורה.. ויש לה סכך, והיא לא חדר מדרגות חשוף.. רק אם מתאמצים אפשר לשמוע למי היא שייכת...לפי הקולות שבוקעים ממנה... הקול שלי לא נשמע מהסוכה, כי הוא רוכן על הגוף הקטן שלי... לא מספיקה המסה שלו, אז גם כל השכבות של הבגדים... גברים חרדים לבושים טוב....עבה... כבד... ואני בסוכה רואה את הסכך מלמטה, את הקישוטים... והמסה שלו חונקת אותי... החזה שלי מחוץ...למעלה הוא למטה רצפת בטון כואבת. והדבר הזה שמתחכך על הבטן.... סכך ירוק.......................................................................................... קישוטים של סוכה................................................................................. תמונות רבנים....................................................................................... סדינים במקום קירות.................................................................................... ושקט.................שקט.........................שקט..............................שקט............. שאמא לא תשמע......רק שלא תשמע............................. שלא תשמע.................. שלא תדע מה קורה לי עכשיו.......................... שלא תדע.................................... זה לא כואב...................לא כואב...............לא כואב....................................... לא כואב........................לא כואב בכלל לאונן על גוף של ילדה קטנה... אז מה אם היא מחוצה בין מסת החלאה לרצפת הבטון.... העיקר שאמא לא תדע.............................. המכות שלה יותר כואבות... באמת יותר כואבות......... עוד יותר כואבות........... והיא תצרח עד השמיים, וגם תעליב, ולא תרשה לי יותר לשחק בחוץ... ואני כל כך רוצה להיות בחוץ, בבית יותר כואב להיות..... והנה זה עבר... ניגמר... רק זירמה לבנה על הבטן הקטנה... באמת שלא כאב......... רק בילבל אותי מעט.....זה לא כמו במדרגות.....למה במדרגות זה בעמידה?............. איפה החזקה עכשיו? אני כל כך זקוקה לה..................................................... רוצה לשבת על הריצפה בחדר שלה ולהתנתק.................................................. ולבכות, ולצעוק ומצידי מי שרוצה ידפוק בדלת וישאל אם הכל בסדר? אופיר קחי את זה ממני ותעיפי מחוץ לאטמוספירה....לאן שאת רוצה....לי אין כח.... ולחשוב רק לחשוב שזה אחד הפרומואים, רק אחד מהם, לדבר הגדול באמת.... סליחה על שהעכרתי למי מכן את אווירת החג. זה החג סוכות שלי כמעט שלושים שנה...

הו יקרה! כמה קשה ומדכא..... מחזיקה את ידך.... כל מילה שאומר תהיה קטנה... מחבקת ומאחלת שלאט לאט יהיה יותר קל להתמודד...

ליאור יקרה כמה כאב..אני איתך..מזדהה עם כל מילה..עברתי דברים כל כך דומים בעצמי...מקוה שיום אחד הזיכרון הקשה הזה ירפה ממך... מחבקת חזק דמעה

מותר לך מתוקה, לדבר על זה, רצוי, כי אם לא תוציאי זה יהיה כמו כדור שלג, זה יגדל ויותר יכאב אז תספרי, תשפכי את הלב, תבכי, תצרחי ותבעטי... מה שאת רוצה בשביל זה אנחנו כאן, להקשיב,לתמוך, לחבק ולנחם מחבקת אותך ((((((((((ליאור)))))))))))

שמחתי לקרוא את רעיונותיך. בהחלט חשוב שנדבר על כך בינינו ונלמד זו מזו. מעניין שאני התרגלתי להעביר את כדור האור מלמעלה למטה ובדרך הוא אוסף את כל הג'יפה (המחשבות, הזכרונות, הכאב, העצב וכו') ומוציא אותה החוצה דרך הרגליים. מרגיש לי שזה נכון יותר מאשר תנועה הפוכה.... דבר נוסף שאני עושה (גם זה עוזר יותר בהתחלה - כדי לא לתת לזה לגדול...) הוא לומר לעצמי כל מיני אמירות שעוזרות לי. זה בעצם לצרף את ההגיון, החשיבה ולא לתת לרגש להשתלט ולדרדר אותי לתהום. אחד הדברים שכיום הכי עוזרים לי זה כאשר אני מזכירה לעצמי שזה זמני. ההצפה, האובדן, העצב לא נשאר לתמיד, למזלי זה בא והולך, יש גם רגעים טובים יותר ואני מנסה להיזכר בהם.

לי יש משהו, עשיתי מאת זה פעם אחת וזה עזר לי לזמן מה הלכתי לחוף ים שקט ומבודד וצרחתי, צרחתי את כל הכאב והפחד החוצה, והרגשתי הקלה...

הרעיון שלך. לקחת למקום אחר. אני מאוד זקוקה גם לקול הזה. קשה להיות אותו כל הזמן לבד. זה גורם לי רגשי אשמה. כאילו שאולי מה שאני עברתי פחות נורא ואז הסבל שלי נגמר כבר אחרי 5 שנים בטיפול. לא שאני לא סובלת. אבל זה לא מפלאש בקים כמו מגעגועים לחסר, לטיפול כשקשה לי, כשאני מתמודדת לבד ללא עזרה, כשפוחדת ומרגישה קטנה. ועכשיו עוסקים בסדר, בשיקום , בבניה בלא לחשוב כמו שהקולות שלהם חינכו, הכתיבו, שטפו את המוח. אני טיפחתי טקס. לא נותנת לזכרונות להתקרב אלי בלי קונטקסט של הזכרות בתוך הטיפול. ואז המטפל שלי שם. כדי לגרש את הרעים.

לצרוח... ולתת מייד הקשר של טיפול להביא את דמות המטפל המופנמת לזירת ההתמודדות. יפה. דרכים נוספות לעצור את ההצפה כבר בראשיתה? יש למישהי? דורש משמעת עצמית ולדעת שיש נפילות ויש טכניקות להרפייה חושבת שלואיז היי הביאה טכניקות טובות כנפגעת גילוי עריות היא בטח יודעת על מה אנחנו מדברות פה... יש מישהי שמכירה את הטכניקות שלה ויכולה להביא לפה משהו?

אני מציפה את הפורום בהודעות טריגריות קשות...רק בעמוד הזה יש כבר שתיים..ועמודים קודמים עוד....לא יודעת למה הכל יוצא עכשיו...רק יודעת שאם לא אוציא את זה כאן אחנק..מצטערת שאני מציפה דמעה

טעות..בעמוד הזה יש כבר 3 הודעות כאלה ממני..הגזמתי..אנסה לשתוק דמעה

דמעה יקרה ????????.. די להתנצל...אין צורך .... אנחנו כאן במיוחד עבור זה... אין הגבלה.... תמשכי לכתוב ולהרגיש בנוח יום טוב אידה

אם תסכימי לקבל.. מקווה שכן.

טרם פרשתי ועליתי על יצועי....... מאין יבוא עזרי?!!!!!!!!!!!!!

שדה יקרה השעה 5 בבוקר... ואת באי שקט ובלבול....מדוע יקירה? אני מקווה שהצלחת להרדם ולהביא שקט לעצמך... אידה

אני ממש מרגישה שאת זקוקה לזה. לקשר נפשי יציב תומך על בסיס קבוע. יכול לעזור המון לעשות סדר. אנחנו פה לרשותך תמיד.

אני נרשמתי לטיפול התנהגותי קוגנטיבי להפרעה הפוסטטראומטית שהתפתחה לי מאז האונס בתקווה שיהווה קרש קפיצה ומנוף לטיפול פסיכודינאמי- מסודר, ממוסד וארוך טווח! לבינתיים מטופלת בשיאצו מידי כמה שבועות ונעה כמטוטלת ונותרת לרוב- מבולבלת.......

לא יכולה לישון...מוצפת בזיכרונות..מבולבלת כל כך...כבר לא בטוחה מה קרה ומה אני ממציאה...ואולי יש לי מוח חולה שסתם מדמיין שקרו דברים שלא באמת קרו? כי איך יכול להיות שקרו כל כך הרבה דברים קשים לילדה קטנה אחת?? איך יכול להיות שגם אבא שלה..וגם הנשים שהיו אמורות לשמור עליה..וגם אחותה הגדולה של חברתה ההכי טובה...איך יכול להיות שכולם ניצלו אותה?? שכולם פגעו בה?? ואיך יכול להיות שהיא לא למדה לקח וחזרה לא פעם ולא פעמיים לאותו הבית..לאותו החדר לחפש שוב את אותה "האהבה" שרק אותה האחת ידעה לתת לה?? אז נכון שהיא הייתה רק בת 12..ונכון שאמא שלה בדיוק התאבדה..וגם נכון שהצורך שלה בחום..במגע היה צורך קיומי ממש..ובכל זאת איך היא הסכימה למה שקרה שם שוב ושוב??? אולי היה בה משהו דפוק..אולי עדיין יש בי משהו דפוק...אוףףףףףףףףף אלוהים נמאס לי מעצמי...... דמעה לא שקטה

http://www.healthylivingonline.org/health/graphics/crying.jpg דמעה

דמעה יקרה, אל תאשימי עצמך, כמו שאמרת, היית ילדה, וילדה שכבר חוותה מספיק, היכולת לשפוט מה נכון ומה אסור, היכולת להחליט-הייתה שלהם לא שלך!! אל תאשימי את עצמך כי האשמה לא בך אלא בהם קחי לך ילדה אהובה את תרמיל האתמול יש בו כמעט את הכל לכי ילדה אהובה כי עוד לא מאוחר אל המחר לא, לא אל תשכחי גם כשעצוב לך יש לך אותי לא, לא אל תשכחי אני כאן... אל תכעסי אהובה אם נתנו לך לחשוב אין כאן מקום לאהוב פעם היה זה חלום שאליו מגיעים ממקומות אחרים לא, לא אל תכעסי גם כשעצוב לך יש לך אותי לא, לא אל תשכחי אני כאן.... אני כאן למענך...

את אשה בריאה שנולדה להוויה לא בריאה! את רואה ניכוחה וחיפשת כמו כל ילדה- חום אהבה ושמחה ואי של שפיות בתוך ים של טירוף! אני מוצפת שוצפת וגועשת היום ונעתקו המילים מגרוני אף בשל חרוני... משתתפת בצערך, מתוקה. ומאחלת לך רגיעה ושלוה לאחר ההצפה!

יקרה! כל כך מצטערת על כל מה שקרה.....על כל הקושי והעצב...... חשוב לזכור שאותה ילדה קטנה לא ידעה אהבה אחרת, לא היתה לה אהבה אחרת. הדרך המעוותת כל כך היתה הדרך היחידה שהחיים לימדו אותה. נסי לא לכעוס עליה כל כך. נסי היום לתת אהבה אמיתית - כמו שאת יכולה היום ויודעת לתת - לאותה ילדה קטנה ואומללה. היא לא אשמה!!!! את לא אשמה!!!! זכרי שוב שאותה ילדה קטנה סבלה כל כך הרבה, היתה כל כך לבד, אבודה כל כך ולא היתה לה שום דרך אחרת. היום יש לך דרכים אחרות ואת עושה המון כדי להיות במקום אחר ושונה לגמרי מהמקום אליו נזרת על ידי החיים הנוראים שעברת. מחבקת, אוהבת ותומכת...

אסתר יקרה כמה טוב לראותך איתנו ברוכה הבאה אידה

המופרעים הגדולים היו הם. לא את. אני מצטערת שעברת את כל זה. אבל תראי כמה את חזקה. מהנסיון שלי, הזכרונות באים כשיש מוכנות פנימית להתמודד אתם. וזה מאוד קשה. חלק מזה הוא בטח מהקושי שלך עם נסיעת המטפלת. אבל תחשבי על זה שרק עוד שבוע וכמה טוב יהיה לראות אותה שוב... אל תדאגי, המטפל שלי נוסע עוד מעט ואני אתעלק עליך ככה... (אם יהיה לי זמן) אני הולכת לחגוג במקלחת. יש לי יומהולדת היום...

דמעה יקרה ילדה קטנה שנולדה למציאות פוגעת.... ילדה קטנה שעולמה חרב כשאמא נטשה לעולמות אחרים...ונפרדה מהחיים... ילדה קטנה שהאמינה שכך מעניקים אהבה... שכך כנראה בכל העולם.... שכולם כך... ילדה קטנה שאף אחד לא הראה לה אחרת... היא מחפשת אהבה כמו שהיא מכירה... זה לא מוח מעוות של הילדה שבגרה... אף אחד לא יכול להמציא דברים... המוח המעוות הוא של אותם הפוגעים... אל תאשמי את הילדה גם לא את הבוגרת... שתהן יחד אחת מקסימה שמתמודדת בגבורה בכל כך הרבה... כל כך הרבה כאב איתך אידה

תודה פיה..ואני אהיה כאן איתך כשהוא יסע... דמעה

אני רואה את הבת שלי גדולה פיזית הולכת ומתפתחת כבר בת עשר ועדיין כל כך ילדה רוצה אהבה מורדת עושה פרצופים בורחת ורוצה ליטוף מילה טובה חיבוק למה יש ילדות שזוכות לזה ויש ילדות שנשארות רעבות? קטונתי אבל לא בגלל שהיא ילדה כזו או אחרת פגעו בה פגעו בה כי הם היו אנשים מסוג מסויים. לא רוצה לומר מילים קשות כי את עדיין מתגעגעת וכואבת את אובדנם אבל מה שבטוח הוא שאת לא אשמה. רצית ושימרת את היכולת לתת ולאהוב זה נס. עכשיו את משוחררת למצות את יכולת האהבה שיש בך. נשמי עמוק זה אינו סימן לחולשה. אם היה לי מטה קסם הייתי מעבירה אותו מעלייך פעמיים ושלוש ומשחררת אותך מעברך. נדמיין שיש לי... אחת שתיים ושלוש. נשיקה אופיר.

אופיר יקרה יש לך לב כל כך רחב..מטה קסמים? הלוואי והיה כזה...תודה על מה שכתבת דמעה

"גינס שחורים, נעלי הרים, תיק מעור ןכובע מקטיפה, חולצה משובצת, מעיל גשם ארוך, מעיל חום קצר וחתולה סיאמית יפה. וילון כחול לחדר וגם מיטה אחרת... "ואם," שואל אבא שלי, "אם יהיה לך כל זה, אז תהיי מאושרת?" אז התשובה היא לא, כן כשיש זה נחמד אך כשי לא תמיד אומר שיש... נשמע מוזר אה? אבל דברים חומריים לא קונים אושר, הם מעניקים עושר אך לא אושר, הם לא מעניקים שלווה, שקט נפשי, אהבה, וקבלה של עצמך... מה שאני באמת רוצה זה לא גינס חדש, נעליים או תיק... שלווה זה מה שאני רוצה, יום אחד, רק אחד... של שקט ושלווה, יום ללא מחשבות וזכרונות....זה מה שאני באמת רוצה

אני יודעת שאני כותבת הרבה...לא מנסה להציק ולהפריע.... פשוט יש כל כך הרבה... הרבה להגיד ועד היום לא נאמר, הרבה שחונק מבפנים....כאב שרוצה לפרוץ החוצה כמו פצע מדמם שחוסמים אותו והרעל נשאר בפנים...כל כך הרבה שרוצה להגיד

נואשת חמודה, אני פורשת, אבל זה בסדר... את יכולה להמשיך.... מבינה את הצורך שלך לפרוק את מה שהצטבר... גמורה מעייפות.... לילה טוב חמודה. ליאור

שירים שכתבתי לבד, שירים שכתבתי מהכאב שפנים...מהלב "לא יודעת מה קרה, לא יודעת מה השתנה, אבל פתאום, בלי שום אזהרה, זה קרה. זה בא אלי כמו מכת ברק, זה בא אלי כמו סכין בלב, זה קרע אותי מבפנים בחוץ, העיניים יבשות והשפתיים מחייכות... אבל בפנים, בפנים הלב בוכה, מבפנים הלב מוחה... לא יודעת מה קרה, לא יודעת מה השתנה, אבל פתאום, בלי שום אזהרה זה קרה..." "אומרים שזה יעבור אומרים שזה ייפסק אבל לא אומרים מתי... וזה כואב וזה שובר לי את הלב, אז אלוהים שלי אולי... אולי תגיד מתי??!!" "פתאום ביום בהיר זה קרה והשמש נעלמה וענן אפור הופיע הגשם ירד ואיתו הברד ולפתע קשת בענן הופיעה והשמש את השמיים האירה פתאום ביום בהיר זה קרה ושום דבר לא השתנה" ** אצלי היה ענן אפור...אצל שאר העולם השמש זרחה "שומעת ושותקת, שותקת ובוכה, בוכה וצועקת, צועקת וצועקת... ואין עונה, יש דממה. דממה חודרת, דממה כואבת, דממה שצועקת צועקת לעזרה... אבל אין עזרה יש רק דממה, שקט ודממה" **השיר הבא לא שלי, אבל מזדהה... "אף אחד לא אוהב אותי. אני מחבקת את עצמי מתחת לשמיכה. אף אחד לא רוצה אותי. עכשיו, אני בוכה"

באם כמות האנרגיות העצומות ומשאביך השליליים יתועלו וינותבו לאלמנטים חיוביים! תהיי עשירה וגם מאושרת! ואני מאמינה דגולה בך יקרה. זהו תהליך של למידה. תהליך של קבלה והכלה. של עיבוד, לימוד ועבודה עצמית וצמיחה. אך אחריתו- נופת צופים! הדרך היא אמצעי וגם מטרה. תסמני לך יעדי ביניים. והשתדלי לצאת בגיחות מבועת המרה השחורה.... שיוקל לך לבינתיים.

אני מנסה, מציבה לי מטרות, כל כך הרבה... אך גם מתייאשת... מרוב עצים לא רואים יער... לא את העושר אני מחפשתתת אלא את האושר...

סתם התחשק לי לשלוח לך חיבוק של לילה טוב ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((כתם))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) דמעה

את רוב היום בעליתי מקווצת במיטה בתנוחה העוברית פחות או יותר חיבקתי את הדובי ולא יכולתי לשחרר אותו כאילו שהדביקו אותו אלי עם דבק מגע מחר ערב חג אני נשארת לבד בבית אין לי אנרגיות אפילו כדי לדבר עם אנשים בטלפון אני לא בטוחה לגמרי אם אני חייה או מתה ככל שעוברים הימים נהיה יותר ויותר בלתי נסבל איזה ערך יש לחיים כאלה? ולמה בדיוק עלי להתאמץ להמשיך לחיות אותם?

יש לחיים שלך ערך עצום..אולי את לא רואה את זה כרגע אבל אני רואה את זה מאוד ברור..את חשובה ויקרה לי מאוד...ואחרי שאני מדברת איתך אני תמיד מרגישה יותר טוב...יש לך לב ענק ונשמה כל כך טובה..וככל שאני לומדת להכיר אותך טוב יותר אני יותר שמחה שאת נמצאת בחיים שלי..אל תתיאשי..אני איתך בכל מצב... תחזיקי מעמד מחבקת חזק דמעה

אני מכירה את הימים האלה כשאין כח לכלום... וזה בסדר גם לרבוץ במיטה ולאגור כוחות לימים הבאים... זה יעבור אני בטוחה... החגים האלה שמוציאים אותנו מהרוטינה של היום יום... לילה טוב שחף. לילה של אגירת כוחות... ליאור

לחייך יש ערך בלתי יתואר, גם אם את לא חושבת, אחרים כן, כולנו פה אחזיקי מעמד שולחת חיבוק חם

לא ממש מסוגלת לומר יותר כרגע גם לא מוצאת בי את הכוחות להגיב למה שאתן כותבות אבל אני קוראת ואני איתכן שחף

חזרתי, הייתי צריכה להישאר בהשגחה עד הבוקר, אבל הטלפונים מהילדים שיגעו אותי, לא רוצים בשום אופן לישון אצל אבא שלהם. אז ככה... הא. ק. ג לא הכי נורמאלי, הכאבים בחזה וההפרעות קצב הם בגלל החור בלב, והמסתם הדפוק שביחד מגדילים את הצד הימני של הלב, וגורמים ללחץ וכאב. אז זה לא ממש על רקע נפשי. האסטמה עם 30 עד 40 סיגריות ביום, זה בכלל... איך אמר הרופא, נפלתי מהכסא כששמעתי את זה... וכל רגע טלפון מהילדים... וביקשו שאחכה לקרדיולוג, והוא בא, והחמיא על הקעקועים... ושאל אותי מתי ראיתי קרדיולוג בפעם האחרונה? ואמרתי לו שאין לי זמן להיות חולה... והוא אמר להשהות אותי עד הבוקר בגלל שינויים ב א.ק.ג. ועוד טלפון מהילדים... אבל השיא היה בדיקת דם לגזים בדם. וחיבור למחט של אינפוזיה... ובגלל שהוורידים שלי שקועים, היד שלי ניראת ומרגישה כמו ביום שיצאתי למיקלט.... בקיצור לא יכולה להרשות לעצמי להיות חולה... והילדים חזרו כולם, ומחר אלך לראות רופא שוב. ותודה לבנות על התגובות...

אויש ליאור יקרה זה נשמע לא ממש טוב..ואני כל כך מזדהה עם הסיוט הזה של חדר מיון והטלפונים כל 5 דקות מהילדים...מקוה שאת מרגישה טוב יותר ורוצה להזכיר לך שגם כשאין לנו זמן להיות חולות..ואולי דווקא שאין לנו זמן..הגוף עושה מה שהוא רוצה..תטפלי בעצמך בבקשה שהמצב לא יחמיר..לילדים שלך יש רק אמא אחת... תשמרי על עצמך דמעה

תודה דמעה ניפלאה שלי, אל תדאגי אני לא אמות.... גם אלוהים לא רוצה אותי... במיוחד כשאני באי שקט... ליאור.

ליאור כמה מוכר לצערי החדר מיון,ובדיקת הגזים בדם דרך העורק,זאת הסיבה שאני מחכה עד הדקה התשעים שיש לי קוצר נשימה כי יודעת מה מחכה לי ולא הולכת לשם,בגלל זה כמעט נפרדתי מהחיים שהסתובבתי עם קריש דם בריאה בלי לדעת. ליאור שמרי על עצמך חזק,אל תשחקי עם הבריאות, את עוד מעשנת???????? את משחקת באש תרתי משמע תעדכני אם תרצי מה קורה אחרי שתהיי מחר אצל הרופא דואגת לך.

כל היום היתי מנותקת, משותקת, מבולבלת, מבוהלת ומנוטרלת....... והנה נכנסתי בפאתוס- הצצתי ונפגעתי! לנוכח טרגדיה שכזאת! ישנה דרך שאוכל לסייע לך?????????????

מצטערת. תשמרי על עצמך. מבטיחה לעודד

נמאס לי מכל כך הרבה דברים... * נמאס לי שאנשים מבוגרים ממני (מבוגרים אך לא בוגרים) מנסים לגרום לי להרגיש טיפשה בגלל שהם גדולים יותר, הם אולי יותר גדולים אך אני חוויתי יותר...יותר...נמאס לי שהם חושבים שהם יותר חכמים ממני!!! הם לא! אני לא טיפשה... אני לא!!! מי שמכיר אותי, אבל באמת מכיר (אני לא נותנת לכל אחד להכיר באמת, מפחדת להחשף נפשית...) יודע שאני לא טיפשה * נמאס לי שאנשים סביבי כל הזמן מתעסקים ומדברים על מין... מי זיין את מי, כמה, איך ואיפה..דיייייי!!! תפסיקו!!! לא כולם מסוגלים לשמוע את זה, יש אנשים שזה קשה להם... כואב להם.... דייייי!!! תפסיקו!!! יש כל כך הרבה דברים יפים לדבר עליהם * נמאס לי שאנשים חושבים שהם יותר טובים מאחרים, שהם יותר שווים.... * נמאס לי שאנשים שופטים אנשים על פי מראה- היא שמנה מידי... החזה שלה קטן מידי, היא שטוחה... התחת שלה גדול... היא גבוהה מידי... היא נמוכה מידי... יש לו אף גדול... הוא נראה כמו דביל... נמאס!! מתי הם יתחילו להבין שזה לא המראה שקובע, כשמזדקנים כולנו כפופי גב, מקריחים, מקומטים וחולים... מתי הם יבינו שהאופי זה מה שחשוב, החום והאהבה.... האמון שניתן לתת בבן אדם * נמאס לי שאנשים לא יודעים להתנהג, אין יותר סליחה, תודה ובבקשה... נמאס לי....

נואשת יקרה גם לי נמאס מאותם הדברים..ומעוד המון דברים אחרים...צריך ללמוד לפעמים לא לשמוע את השטויות שאנשים מדברים..זה לא קל....ואני שלא מכירה אותך ממש טוב יודעת בבטחון מלא שאת לא טיפשה..אפשר לראות את זה במילים שאת כותבת... מאחלת לך לילה שקט דמעה

תודה לך, תודה רבה הלוואי והייתי יכולה לא לשמוע... אני נפגעת מהר, בשבילי ובשביל אחרים...אולי יותר מידי לוקחת ללב... הלוואי ויכולתי לשנות אנשים, לגרום להם להבין, אך כמו שאמרו חכמים לפני- לא ניתן לשנות ולחנך אנשים לילה טוב וחלומות פז