פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

נמאס לי מכל כך הרבה דברים... * נמאס לי שאנשים מבוגרים ממני (מבוגרים אך לא בוגרים) מנסים לגרום לי להרגיש טיפשה בגלל שהם גדולים יותר, הם אולי יותר גדולים אך אני חוויתי יותר...יותר...נמאס לי שהם חושבים שהם יותר חכמים ממני!!! הם לא! אני לא טיפשה... אני לא!!! מי שמכיר אותי, אבל באמת מכיר (אני לא נותנת לכל אחד להכיר באמת, מפחדת להחשף נפשית...) יודע שאני לא טיפשה * נמאס לי שאנשים סביבי כל הזמן מתעסקים ומדברים על מין... מי זיין את מי, כמה, איך ואיפה..דיייייי!!! תפסיקו!!! לא כולם מסוגלים לשמוע את זה, יש אנשים שזה קשה להם... כואב להם.... דייייי!!! תפסיקו!!! יש כל כך הרבה דברים יפים לדבר עליהם * נמאס לי שאנשים חושבים שהם יותר טובים מאחרים, שהם יותר שווים.... * נמאס לי שאנשים שופטים אנשים על פי מראה- היא שמנה מידי... החזה שלה קטן מידי, היא שטוחה... התחת שלה גדול... היא גבוהה מידי... היא נמוכה מידי... יש לו אף גדול... הוא נראה כמו דביל... נמאס!! מתי הם יתחילו להבין שזה לא המראה שקובע, כשמזדקנים כולנו כפופי גב, מקריחים, מקומטים וחולים... מתי הם יבינו שהאופי זה מה שחשוב, החום והאהבה.... האמון שניתן לתת בבן אדם * נמאס לי שאנשים לא יודעים להתנהג, אין יותר סליחה, תודה ובבקשה... נמאס לי....

נואשת יקרה גם לי נמאס מאותם הדברים..ומעוד המון דברים אחרים...צריך ללמוד לפעמים לא לשמוע את השטויות שאנשים מדברים..זה לא קל....ואני שלא מכירה אותך ממש טוב יודעת בבטחון מלא שאת לא טיפשה..אפשר לראות את זה במילים שאת כותבת... מאחלת לך לילה שקט דמעה

תודה לך, תודה רבה הלוואי והייתי יכולה לא לשמוע... אני נפגעת מהר, בשבילי ובשביל אחרים...אולי יותר מידי לוקחת ללב... הלוואי ויכולתי לשנות אנשים, לגרום להם להבין, אך כמו שאמרו חכמים לפני- לא ניתן לשנות ולחנך אנשים לילה טוב וחלומות פז

שלום לתמימות למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות אין בסוף עולם אחר לא את הכל הבנתי שם חשבתי לעצמי שבטח גם הוא מחפש את השקט שגם אצלו יש איזה בלגאן שזה עושה לו טוב שאני מיואשת שלום לתמימות.... פעם, לפני שנים, הייתה לי תמימות אך היא אבדה... יודעת שזה היה יכול להגמר יותר גרוע, אך עדיין מרגישה שאיבדתי משהו חשוב, משהו מנפשי, משהוא מעצמי... את התמימות, האמונה והיכולת לסמוך איבדתי...ברגע

נואשת יקרה, כואב לי עלייך, על מה שאיבדת אך את אשר הלך לא ניתן להשיב שתזכי לימים טובים ומלאי תום

היה שם אחד עם ריח זיעה חריף שזרק אותי אחורה לפלאש,עד עכשיו מרגישה את הריח החמצמץ הזה נדבק אליי שאחי שכב עלי,בא לי להקיא עכשיו,ירדתי מהמונית וחיפשתי בנקט להוציא כסף ואז ראיתי איש שעוקב אחריי הוא הלך קדימה וכל פעם הסתכל אליי אחורה לראות אם אני שם,ועברתי אותו והוא עצר ושוב עבר אותי נעצר והסתכל עלי הרחוב היה חשוך הלכתי במהירות באיזהו שלב רצתי לתחנת מוניות קרובה לקחתי מונית ועפתי משם אני שונאת את החזרה מהעבודה ,את כל הטיפוסים,הנגיעות,הריח המגעיל, דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

כתם יקירה, הלוואי והיה לי משהו להגיד, לנחם, לחבק, לגרש את הפחד והכאב... אני רק יכולה לחבק חיבוק חם ומנחם קבלי חיבוק גדול ואוהב

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=621&msgid=63606435

אני יודעת שאסור לשים את כל השיר, אבל הייתי חייבת, בשבילך עם חיבוק אוהב לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים אל חלומות אחרים יש עוד דרכים שאותן לא עברו מעולם לכי לשם קחי לך ילדה אהובה את תרמיל האתמול יש בו כמעט את הכל לכי ילדה אהובה כי עוד לא מאוחר אל המחר לא, לא אל תשכחי גם כשעצוב לך יש לך אותי לא, לא אל תשכחי אני כאן... אל תכעסי אהובה אם נתנו לך לחשוב אין כאן מקום לאהוב פעם היה זה חלום שאליו מגיעים ממקומות אחרים לא, לא אל תכעסי גם כשעצוב לך יש לך אותי לא, לא אל תשכחי אני כאן.... ואני כבר עייפתי מאוד על שנים אבודות לא אבכה עוד שביקשתי למצוא את הסוד זה שגם לך מחכה לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים אל חלומות אחרים יש עוד דרכים נסתרות להגיע דרכן לכי איתן לא, לא אל תשכחי גם כשעצוב לך יש לך אותי

יודעת עד כמה הנסיעות חזרה מהעבודה קשות..והנה בכל זאת את מתעקשת והולכת לעבודה..כמה כוחות יש לך!!! אני גאה בך מחבקת דמעה

הולכת בכוח כי אני חייבת,הולכת בכוח כי יודעת את התסריט אם אני אפסיק לעבוד הלוואי ויכולתי לקחת את עצמי ולעזוב את הארץ את הזכרונות הכאבים להשאיר הכל וללכת,

גם אני עם הפחדנות שלי הייתי מרגישה בדיוק אותו דבר... גם אני עכשיו חזרתי במונית פרטית, מהתחנה של בית החולים. חשבתי שאני מוגנת מהבלבול מח שלהם.... בת כמה את? מה עשית בבית חולים? את נשואה? היה בא לי להקיא עליו את כל התרופות שקיבלתי לווריד. והפתיל הקצר שלי נידלק... ואמרתי לו תגיד לי אני שאלתי אותך מי אתה? או אם אתה נשוי? לא אז מה אתה שואל אותי? ועונה לי הערס הזה את יכולה לשאול... אמרתי לו שהוא לא מעניין אותי.. והוא בשיא החוצפה שלו עוד שואל למה אני עצבנית? לפעמים יש לי הרגשה שהרחוב זה הדבר הכי מאיים, ומה שקרה לך קרה לי כבר כל כך הרבה פעמים שמצאתי את עצמי בורחת מזרים. מעצבן נורא.

דבר מאיים,עדיף לחיות כבר בתוך בועה שתגן מפני כולם,בועה שאי אפשר לשבור או להכנס אליה מישהו אחר,עייפתי מהבחוץ

בחוץ גשם..רוח קרה מנשבת..ואני מתגעגעת לחיבוק...מתגעגעת לחורף של להתכרבל ביחד מתחת לשמיכה ולהרגיש כל כך מוגנת..ואם הגעגוע בא עצב כל כך עמוק שזאת חוויה שכנראה כבר לא תשוב...מאז הפעם האחרונה שאני זוכרת שהכרבלתי ככה מתחת לשמיכה איתך כבר עברו יותר מעשר שנים..ומאז כבר הספקת לחזור לחיי ללילה אחד ארוך..אין סופי ומזעזע..לילה בו "קפצת לביקור" עם שני חבריך הטובים..זוכר? אני עדיין זוכרת היטב..ונדהמת איך למרות מה שעשיתם לי באותו הלילה..למרות מה שאתה עשית לי..איך בכל זאת אני עדיין מתגעגעת עד כאב ללילות החורפיים ההם כשהיינו מתכרבלים יחד וצוחקים..הלוואי וידעתי איך להרגיש כלפיך רק שנאה טהורה במקום הרגשות הכל כך מבולבלים שיש לי...בחוץ גשם וקר...ואני מתגעגעת אליך..חבר לשעבר שאהבתי..ושאנס אותי...קשה.. דמעה

אני חושבת שלא אליו את מתגעגעת אלא לתחושת הרוך, החום, האהבה והבטחון שהוא העניק לך לתקופה מסויימת...וזה בסדר!! כל כך קשה לשנוא אדם שפעם אהבת כל כך, אל תאשימי את עצמך על הגעגוע, זהו רק הטבע האנושי

אזלו מילותי....אני איתך.....אוהבת ומחבקת

לא יודעת מה יש לי היום...מהרגע שהתחיל הגשם אני מוצפת כל כך..כאילו כל החרא צף על פני השטח...הכל מתערבב לי..כל ההשפלות..כל הזכרונות..כל הכאב..מוצפת כל כך...ועד הרגע אני עוד חשבתי לתומי עד כמה אני אוהבת ומחכה לחורף... דמעה

קרה לך מה שקורה כמעט לכל אדם, גם לאלו שלא חוו כאב מסוג שאנו חווינו- החורף, עם כל הגעגוע להתכרבלות, לחימום ולרעש הגשם על החלון מביא עמו גם דיכאון, החורף נותן לנו תחושת של סגירות, סגורים בין הקירות וסגורים בתוך עצמינו- בתוך החומות שבנינו סביב נפשנו, החורף מביא את הדיכאון, זכרונות....האפרוריות והכאב ואנו, שחווינו כל כך הרבה, כאב שכואב יותר מכל סטירה, מכל דקירה או מכה אחרת, אצלנו ההרגשה יותר עמוקה, מדכאת וכואבת, זה בסדר שאת מרגישה ככה תסתכלי על החורף כעל תקופה של פריקה, תקופה שבה בוכים ופורקים את הכאב שטמון בנו עד כמה שניתן ואולי זאת הסיבה שחיכית לחורף, שכולנו מחכים לו- כי בחורף יותר קל לבכות, לפרוק.... זה בסדר לחכות לחורף

כמה כאב... מנסה לבחור מילים הולמות.... כואב כואב כואב. כל הסבל הזה שהיה מנת חלקך, וכמה את נהדרת, ולא מגיע לך כך לסבול... אוהבת, ופורשת עלייך גלימה ענקית של אהבה, רוך, חמלה ודאגה אמיתית... אבל גם מאמינה בכוח שלך. את אמא נהדרת לבנותייך, וחברה אמיתית... לילה רגוע ושליו מתוקה... והמון אהבה. ליאור

אני אנסה אולי לישון..נראה איך זה ילך לי.... תחזיקי מעמד דמעה

להתכרבל יחד,חיבוק,בחוץ הגשם יורד,ואז...... כמה כאב יש כאן,כמה רגשות מעורבים ,שולחת לך שמיכה צבעונית רכה ועוטפת שתחבק אותך ותגן עלייך מכל רע

Trying hard to reach out But when I tried to speak out Felt like no one could hear me Wanted to belong here But something felt so wrong here So I pray (I would pray) I could breakaway I'll spread my wings AND I'll learn how to fly I'll do what it takes til' I touch the sky I'll make a wish Take a chance Make a change And breakaway Out of the darkness AND into the sun But I won't forget all the ones that I love I'll make a wish Take a chance Make a change And breakaway

כן, אני חושבת שבכל אחת פה יש משהו שרוצה לברוח, לברוח מ.... וגם כשאנחנו מנסות לדבר, לא תמיד שומעים.... אז אנחנו מנסות הכל, אפילו מתפללות...הכל כדי לברוח מ...

היה לי בוקר מתיש..גם ככה הייתי מותשת אחרי היום הלא פשוט שעבר עלי אתמול.. ובכל זאת היתה לי בבוקר הזה גם פגישה שהייתה כמו קרן אור והרגשתי רגועה ומוגנת..אבל כשיצאתי משם בחזרה ליום יום שלי הרגשתי איך כל התחושות הטובות מתפוגגות להן ושוב משתלט עלי העצב ואז אמרתי לעצמי שהפעם אני אלחם כדי להחזיק אצלי עוד קצת את הטוב..עצמתי עיניים וחזרתי בדימיון לפגישה שעשתה לי טוב ובאמת התחלתי להרגיש שוב יותר טוב..עכשיו אני נאבקת מול העצב שמנסה להזדחל פנימה שוב לתוך הנשמה שלי...אני כל כך רוצה ללמוד איך להפנים דברים טובים כך שישארו איתי לאורך זמן.. דמעה

ברגעים הקשים, ולא הקלים ביותר, תזכרי ברגעים האלו, ברגעים היפים, ואז גם בחשכה, ולא הגדולה ביותר, תראי קרן אור קטנה שתעלה חיוך על פנייך ככה אני עושה, ורוב הזמן זה עוזר

קשה לי לראות כרגע את קרן האור..אמשיך לחפש... דמעה

יקירתי! זה בדיוק מה שאת עושה - לומדת איך להפנים דברים טובים כך שישארו איתך לאורך זמן....זאת בדיוק הדרך -מה שעשית היום - כשהצלחת להיזכר בפגישה שעשתה לך טוב.... אני לא מצאתי דרך אחרת. היו ימים בהן המחשבות הזדוניות מילאו אותי והייתי צריכה כל שניה לחזק את עצמי שוב ושוב במילים, בדמיון. פשוט החלטתי שבכל שניה שהמחשבות האלו שכל כך הורידו והפילו אותי באות אני אומרת לעצמי (לפעמים בקול אפילו) דברים שיחזקו אותי. ביום למחרת כבר הספיק לי כל דקה....אחר כך כל 3 - 5 דקות.. וכך לאט לאט הגדלתי את המרחק בין הזמנים בהם הייתי צריכה להיאחז בדברים הטובים. הלואי שאזכור עכשו כשאני בנפילה את מה שכתבתי לך.... זה עובד - צריך להתמיד - לפחות זה מה שהייתי אני צריכה... ואת מצליחה! אני רואה את זה. היום, גם כשקורים סביבך כל מיני - את מקבלת את זה אחרת ממה שקבלת לפני 3 חודשים ולפני 6 חודשים. את בדרך הנכונה ואת אכן עושה זאת!!!! לוקח קצת זמן אבל זה קורהלך וזה עובד!!! ועוד דבר -כמו שאני מבקשת ממך תמיד להזכיר לי את מה שאני אומרת לך - אנא זכי גם את את כל מה שאמרת לי - למשל אתמול... ח י ב ו ק

מסתבר שאני יודעת להאחז בטוב עד גבול מסוים..עד שמגיע הרע בכמויות שאי אפשר לעמוד בהם... דמעה

הגדולים לא רוצים ללכת לאבא שלהם בכלל, לא יורדים לשחק למטה... משעמם להם, אז פורקים כעסים אחד על השני, ושניהם ביחד על הקטנים. הפכו את השכונה בגלל דסקיות מכוערות מפלסטיק, שיוצאות בחטיפים... לפעמים אני שואלת את עצמי אם הם נורמלים? או שאני הלא נורמלית? ונוסף להכל יש לי כאבים בחזה והפרעות קצב מאתמול... אם ימשיך בערב אלך למיון. רק זה חסר לי עכשיו.....

ליאור מתוקה לא קל להיות אמא..איך את מרגישה עכשיו? האם עדיין יש כאבים? דואגת דמעה

בני כמה הילדים?

כן הם נורמלים ואת נורמלית. הם בהתנהגותם ואת עם הקושי להתמודד... זה טבעי וטוב שהם כאלו - מה היית עושה אםחס וחלילה הם היו יושבים כל היום כמו זומבים (שלא נדע) זה קשה - זה נכון ועכשו שוב יש חופש ושוב צריך להעסיק אותם ולהיות צמודה אליהם.... מקוה שאת מרגישה פיזית כבר יותר טוב. יש לך מי שילך איתך אם חלילה תצטרכי לבי"ח? מי שיהי עם הילדים? אם את גרה באזור המרכז וצריכה עזרה פיזית אני פה - למרות שאין אנו מכירות - אני פשוט יודעת כמה זה קשה במיוחד אם עושים הכל לבד... מחזיקה לך אצבעות

האם הרקע לכאבים בחזה ובקצב הלב- הנו אורגני או פסיכוסומטי?!???? דופק לי הלב בגין מצבך- באופן מואץ ונמרץ! בקצב הזה אני בקרוב ממש אזדקק לשירות הטיפול נמרץ! תעדכני שהכל כשורה! דואגת לך ומאחלת החלמה מהירה! ואם את זקוקה לעזרה- אני כאן ובמייל- בהמתנה!

כל הלילה היו לי בחילות איומות..גלי קור וחום..כאבים...הגוף מדבר בטירוף..כל הגועל העצמי מאתמול הופנה פנימה..לא מרגישה טובבבבבבבב:((((((((((((((((((((( דמעה

דמעה יקרה מצטערת על הלילה.... מקווה שתצאי היום מעט מהבית... וההרגשה תשתפר... האור האוויר... איתך אידה

הן דבר כל כך מוכר . מאחלת לך החלמה מהירה ומלאה. את לא אשמה. אל תשנאי את עצמך. מכל מה שלמדתי להכיר את מיוחדת...וראויה לאהבה...גם אהבה עצמית. התאוששי יקרה יש מי שזקוק לך עדיין...שאוהב אותך כמו שאת. העבר שלך הוא לא את. הטראומות שנגרמו לך הותירו משקעים אך הן אינן את. האמיני בכוחותייך ונסי לחשוב חיובי. נסי...יודעת שזה קשה...אבל לפעמים אחרי השעה החשוכה הזו בחיים בא אור גדול....

כל כך הרבה כאב בעולם...כל אחת כאן והכאב הפרטי שלה, כל כך הרבה בנות... ואנחנו רק אחוז מזערי... למה? האם אנחנו, בני האדם, הגהינום של עצמנו? למה כל כך הרבה חפים סובלים? למה רק החפים סובלים?.... והרשעים מקבלים הכל?! למה?.... לפחות פה, יש לנו אחת את השנייה, התמיכה והאהבה, ההגנה לפחות כאן לא שופטים אותנו לפחות כאן אנו מסוגלות לחשוף את נשמתינו ולעמוד ערומות (נפשית) ללא בושה ופחד

מהכאב למקום של תקווה. האם שמת לב לכך? אולי זו ביטוי של המקום שבו את נמצאת בחייך בכלל? שהתודעה שלך מתעקשת לאחוז בחיובי ובמעצים? שמחה על כך. הכאב הוא בלתי נמנע. נשים מדממות ויש להן פצע ענקי שמשותף לכולן הפצע של מעמד האשה והנשיות בכלל... וגם לגברים פצעים משלהם שרובם כלל לא מתחילים להכיר בהם. עכשיו כשאני כותבת אני מהרהרת שאולי קל להם לשנוא נשים לפגוע בהן להתעלל בהן כדי לא להכיר בדכאונות בריקנות בוואקום ובפגיעות הרגשיות של המין הגברי? בטוח שגם האכזריות התהומית הזו באה מאיזה מקום לא פתור ולא מפותח אצלם. בד בבד עם הענישה החד משמעית יש להכיר בעובדה שלא רק הנשים גם הגברים זקוקים לחינוך מחדש...לטיפול... בלי לרפא אותם לא נוכל לרפא את עצמנו.

ייתכן ואת צודקת, וזהו תהליך של טיפול בכאב, מעבר לתקווה... תקווה לעתיד יותר טוב, לעתיד אוהב אכן, נשים מדממות, אנו מושא להתעללות והתאכזרות מצד המין הגברי רק בשל היותנו נשים, יותר חלשות פיזית אך זאת לא חוכמה להיות חזק על החלש ובעצם ניצול המין הגברי את חולשתינו הפיזית רק מראה על חולשתם הנפשית אולי באמת תחילת הטיפול בנו הנשים צריך להתחיל בגברים....

קראתי שוב את מה שלמה אני... רשמה, ושני קטעים נגעו בי: "רוצה רק לאהוב" ן "לא. לא נותר בי רגש לאף אחד..." אני כל כך מזדהה עם זה... רוצה לאהוב ולהיות נאהבת, לדעת שיש לי כתף לשים עליה את הראש, מישהו שיחבק חיבוק חם ואוהב, שיביט בי בעיניים חמות ואוהבות... כל כך רוצה!! אבל מרגישה שלא נור בי רגש... לאף אחד...

היאוש יקירתי הוא אם כל חטאת! היאוש מקדיר לך פנים, מאדיר ומעצים לך את הטראומות, את החויות, את המטענים ואת המשקעים! והוא זה שמחמיץ לך חלון הזדמנויות ואהבות מזדמנות! נסי להתנתק ממנו! להשיל מעליך את אש היאוש- המכלה כל תקווה, נחמה, חלקה טובה, מזור וארוכה! סורי מרע ותהיי כלי קיבול לטוב- לאור הגנוז! למענך אם לא למעננו! אני אתך בשינוי הדרך- לדרך המלך!

כל כך רוצה להתנתק מהייאוש... לרגעים, בודדים, נראה כאילו הצלחתי, אך הוא גובר וחוזר כל כך הרבה חלונות אהבה, אנשים נפלאים שפספסתי בת 22 ומרגישה בת 92 שכל החיים עברו עליה....בת 22 ומרגישה נואשת ומיואשת...

לפי מה שאני מרגישה מהכתיבה שלך דווקא יש לך בפנים רגשות עזים זה שאין כרגע מישהו שכלפיו את יכולה להפנות את הרגשות הללו לא אומר שהם אינם קיימים מה שיכול לעזור עכשיו זה להאמין... להאמין ביכולת שלך ללמוד מחדש לסמוך על האנשים... ויום יבוא... אני מאמינה... תאמיני גם את... שחף

אין כרגע מישהו כי אני דוחה אותם, היו לי הזדמנויות, עם בחורים נפלאים, חמים ואוהבים, גברים שלא מוצאים כל יום... ואני כל הזמן דוחה, חוששת לתת לגעת בי, לגעת בנשמתי... וגם בגופי כמה שמנסה לא יכולה....כל כך קשה לסמוך שוב... איך אפשר לבנות את האמון מחדש?

נואשת יקרה את מדברת על צורך כל כך בסיסי... כל נחוץ לכל אחד ואחת... כמעט ובלתי אפשרי לשרוד בלעדיו אני חושבת שכאן את מוקפת ברבה אהבה... מקווה שתחושי את החום והקרבה...את החיבוק המגן...האוהב... כאן בשבילך איה

תודה אידה אכן כאן אני מרגישה שאני מוקפת באהבה, מרגישה חום ובטחון אך לא על סוג כזה של אהבה אני מדברת....

גם זו נקודה משמעותית שדורשת הרבה עבודה עצמית מודעות אסרטיביות ואהבה עצמית. ולדעת לאהוב בלי להיות מנוצלת בלי לנצל כשהכוונה לדעת לכבד גבולות של אחר ושל עצמך. משימה לא פשוטה. לכל אדם. התן וקח של מערכת יחסים אנושית.... שיהיה בהצלחה.

תודה אופיר אני חושבת שזאת הבעיה אצלי באמת, אני יודעת לתת אך לא לקבל... אנשים אמרו לי שהם שמו לב שאני לא אוהבת לקבל מחמאות, הם חושבים שזה מתוך צניעות... אך אני חושבת שזוהי איזו שהיא בעיה הטמונה בתוכי הקושי לקבל... הוא אחד הקשיים הגדולים, הקושי לקבל אומר שאינך מקבלת את עצמך.... ואולי באמת זאת הבעיה שלי... שאני לא מקבלת את עצמי, נפשי, גופי והעבר שלי...

עייפה... אפילו עייפה מאוד... לא ישנתי מספיק היום הרגשתי עייפה כל היום וניסיתי ללכת לישון כבר לפני שעתיים אבל שוב הרגשתי שלא מסוגלת להישאר במיטה שוב התחילו לחזור אותן תחושות של בחילה וכאב בטן עוד לפני שהספקתי להירדם וכשהתחלתי להירדם פתאום קפצתי בבהלה, התעוררתי תוך שבריר שניה אז קמתי, ראיתי סרט ועכשיו הדבר שהייתי הכי רוצה לעשות זה שוב לנסות לישון אבל מפחדת!!!!!! מפחדת לחזור למיטה...

אמרתי לעצמי שבטח תישני היום כל היום. מזכיר לי אותי, לא מרגישה חופשיה בשום מקום, ולישון ממש לא. רק במיטה שלי... אה ורציתי לבוא אתמול לשתות נס על הגג... לא מצאתי בייביסיטר בשעות כאלו... מקווה שהיום כן תצליחי להרדם, לפחות חלק מהלילה... אגב חזרת הביתה? או שאת עדיין מתארחת?

חזרתי הבייתה ובד"כ אין לי בעיה לישון מחוץ לבית גם אתמול לא זאת הייתה הבעיה בבית יש לי אותו סיפור עם השינה בתקופה האחרונה

ממה חמודה? ממה התחושות האלו? אני כאן... אם בא לך לשתף

תודה שאת כאן ממה התחושות? כנראה הן נובעות מההרגשה שכשאני ישנה אני לגמרי לא מוגנת, חשופה... כל אחד יכול להתגנב ולפגוע בי... במיוחד בלילה. ביום זה יותר קל

פיפי, צצי(מוצץ) בקבוקי ולישון אני יבריח מעליך אל מאחורי הדלת- את השדון:-) ובנימה רצינית: האם ישנה עילה מספקת לאינסומניה שלך? או שזה הצטברות של מסה שמכניעה אותך לא להרדם? לעמוד הכן? ולא לעעצום עפעף?

לא, זה לא משהו ספציפי זאת החרדה הכללית שלי, תחושת חוסר ביטחון, וזה מתגבר כשהמצב הנפשי שלי מתדרדר באופן כללי...

צעקות וצווחות ילדים ומבוגרים בהילולה שלמה,ואני בא לי לקפוץ מהמרפסת מהרעש מהחג שמתקרב,רוצה שהחגים כבר יעברו,רע לי בנשמה,כואב לי,מרגישה לא שייכת, שונאת את המקום שאני גרה בו,שונאת את הנגיעה בכאב הזה,שונאת את המצב שבגללו הגעתי לאן שהגעתי בלי בית, בלי פינה משלי,בלי משפחה,אני גרה בשכירות,אין לי משהו בטוח בכלל,צריכה כל הזמן להיות נחמדה חיכנית כאן,גם שמעצבנים אותי שישי שבת להיות כאן זה סיוט אין להם שעות מנוחה כל הזמן רעש ובכי וצעקות של ילדים כל היום ניסיתי לישון ולא הצלחתי מהרעש הבלתי נסבל,אני שאוהבת ילדים לא מסוגלת לשמוע אותם עכשיו,נהיה לי פתיל קצר בא לי לעוף מכאן,לגור ביער בשקט.בלי תיזכורות מכאיבות כל הזמן נשבר לי מעצמי כבר,נשבר לי מהמצב כבר,נשבר לי מהמציאות שלי.כבר, אני מדליקה את פתיל ההשהיה עד הפיצוץ

גם אצלי התקופה הזאת מעיקה.... במיוחד חג סוכות.... לא יכולה לשתף למה, אבל טריגר רציני.... שיעברו באמת החגים האלה....

ליאורי, מבינה שכרגע את לא מסוגלת לשתף, לספר למה סוכות הוא טריגר רציני בשבילך אבל כשתוכלי, כשתיהי מסוגלת, והכי חשוב- כשתרצי- אני מוכנה להקשיב

לא מרגישה ככההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

את גרה בשכירות אצל משפחה? שקלת להחליף מקום, אולי זה נכון- משנה מקום משנה מזל... והרגשה בת כמה את דרך אגב? אני 22

אני אכן גרה בשכירות בדירה לבד מתחתי נמצאים הבעלי בתים שלי,יש יתרונות כי זה כמו משפחה אחת גדולה ויש גם חסרונות שלפעמים אין גבולות,ואין פרטיות, וצריך להיות לפעמים עם מסיכה,אני לא יכולה להעיר שיש רעש,כי אני תלויה בהם הם מאוד תומכים בי רגשית ועוזרים לי כי המשפחה הגרעינית נמצאת רק בכותרת משפחה

השבת עברה תתעודדי, מחר יהיה קצת יותר שקט :) שימי לך מוזיקה מרגיעה עם צלילי המים הזורמים במפלים ותנסי להירגע ולישון... לילה טוב שחף

עכשיו גם הכסף אזל.... http://home.flash.net/~khayman/art/alone.jpg דמעה

דמעה היקרה, יש לי בעייה במחשב, כך שאני לא מצליחה לעבור ללינקים שאת כותבת, אלא אם אני חוזרת לגוגל ומקישה את הכתובת... חתיכת משימה... את יודעת נזכרתי באיזה סיפור קטן, וכך אני מרגישה לגבי היום האחרון בפורום. וסליחה מראש על ההקבלה. פעם בלול של תרנגולות, הצטופפו להן התרנגולות. קשה היה בלול, צפוף ולא נוח בכלל. התנאים הקשים בהם חיו התרנגולות, הצפיפות המצוקה והייאוש המתגבר, גרמו לתרנגולות להילחם... על פיסת מקום זעירה... על מקום לשים את הרגליים הדקות שלהן, בלי שתכאיב הרשת מלמטה... על ניקור בגבעול שצמח מיתחת ללול... תרנגולות שחיות בתנאי שבי, לא יודעות מהי ההנאה שבניקור גבעולים ועשבים שצומחים באדמה... נילחמו אפילו על גרגירי האוכל שהוגש להן. חיי השיגרה הפכו לנסבלים. ויום חלף, ויום חדש בא. לילה אחד נכנס ללול שועל גדול וערמומי, רעב ונוטף ריר... התרנגולות נכנסו למצוקה איומה, התחילו לצווח בקולי קולות, לשקשק בכנפיים בבהלה נוראית. השועל התקרב ללול, ניסה לתפוס את אחת התרנגולות, אך משק הכנפיים הצווחות הרמות, והעובדה שהן היו בתוך כלוב מגונן, מנעה מהשועל את זממו, והוא הסתלק מהלול. לקח לתרנגולות האומללות הרבה זמן לחזור לשגרה, והן נשארו דחוקות לפינה במשך זמן ממושך... מבוהלות ומותשות.... כשעלה השחר, גרש האור את הפחדים וחיי התרנגולות שבו לשיגרה. למה נזכרתי בסיפור הזה? כי הילדים שלי מאד אוהבים אותו... ולמדתי שהוא מרגיע אותם... חשבתי שירגיע גם אותנו... ליאור

תודה ליאור יקרה..הצלחת לרגע לעלות חיוך על שפתיי וזה המון.. דמעה

אולי רחשי הלב החמים יעזרו במשהו. החזיקי מעמד יקרה. המחסור הכלכלי כאין וכאפס הוא לעומת המחסור הרגשי ובזה אני מקוה שאנחנו כן עוזרות במשהו?

אופיר יקרה עדיין מרגישה כל כך מלוכלכת..לא מרגישה שמגיע לי שתרצי בכלל לעזור לי..מחכה שההרגשה המגעילה הזאת תעזוב אותי כבר..כל היום רק מתקלחת שוב ושוב וזה לא עוזר...שיעבור כבר... דמעה

האם יש ברשותך חשבונות חיוניים שעוקלו או טרם שולמו על ידך מפאת חוסר תקציב? באם המצב הוא בקנה מידה מעין זה. אוכל לסייע לך בהפנייה לגורם מתאים- עמותת חסד שתשלם את כל חשבונותייך ואף את שכר הדירה באחריות! ההגבלה הנה שהם מסייעים לכל אדם השרוי במצוקה: פעם אחת בלבד בחיים!! וסבורני כי העיתוי כעת הולם, מתאים, חיוני ונחוץ לדידך, יקירתי. חברתי הטובה נעזרה על ידם בסכומים כבירים ואבן נגולה מעל לבה לחודשים ארוכים! מצפה להתיחסותך ומיחלת לגאול אותך ממצוקתך.......הפיננסית לכל הפחות.......

שדה ניר יקרה תודה על הצעת העזרה..האמת היא שאני לא נזקקת לסכומי עתק..אני זקוקה רק לכמה מאות שקלים כי בתחילת החודש הבא הכל יסתדר..לפחות מבחינה כספית.. דמעה

הלוואי והיה משהו שהייתי יכולה לעשות למענך רק תגידי

במקום להתחפר ולהתכנס בעצמי- המתערער......... ערב יום הכיפורים אחד מהאנסים הפסיביים מתוך האריות שבחבורת האונס הוונדליסטי- הקבוצתי. ביקש את סליחתי לאחר שהתחקה אחרי באתרי הכרויות שונות וזיהה אותי- בוודאות מוחלטת! הוא טען שהוא נגרר אחר 2 רעיו ובמיוחד אחרי עמיתו הדומיננטי, הפרובוקטיבי והאקטיבי....... והוא פרס את סליחתו וצערו- מעומק הלב.!!!!!!1ונכרו דברי אמת! האם עצם המחילה שלי כלפיו מגמדת את הפגיעה הנוראה?????????! האם הזילות של בקשת הסליחה הופכת אותה למעשה טריויאלי- מהשפה ולחוץ?

נושא הסליחה נדון אצלנו שוב ושוב כנושא לא פתור בשאלה מהי סליחה? האם אפשר לדבר במונחי סליחה? בייחוד כשהפגיעה באה מצד מישהו כרך אהבה וחמימות עם המעשים המכאיבים? וכשמישהו מבקש בכנות מחילה איפה זה שם אותך כאדם מאמין? האם את חייבת לסלוח? ואולי הסליחה טבעית כמו תהליך התנקות של הגוף דרך דלקת דלקת הסליחה... אבל זה לא אומר שהוא נקי מפשע. הוא צריך לחיות עם עצמו. והוא אנס. נגרר לא נגרר אלו תירוצים. יכול להיות שהוא מתחרט או פוחד מעונש ומכליאה.

אני סלחתי לו ואינני נוטרת לו ולא שוחרת- נקמה מתוקה! בקשת סליחה מעניקה לי צאנס למחול ולחמול- היא תמרור של הזדמנות פז למזור! התנקתי מהפגיעה שלו בי- באמצעות הסליחה הכנה והשתפכות החרטה יוצאת הדופן שלו מתוך הבנה. אינני חייבת לסלוח ובענייני הלב אני פועלת על פי צו הלב. לא האמונה. חמלתי עליו ומחלתי לו במחילה גמורה על המעילה בגופי ונפשי. ואין בלבי עליו שמץ של כעס, אגרסיות, אשמה או רצון לנקמה. יתכן כי אינו נקי מפשע והנו בעמדת רשע אך אני לעומתו נקיה ממטענים שליליים על האוביקט שהחזיר לעצמו את הריספקט-באופן ספציפי. עבדתי על עצמי לשם כך וגאלתי את עצמי מפגיעה עצמית!

שדה ניר היקרה, זכותך המלאה לא לסלוח!!! יש דברים שלא מגיעה עליהם מחילה- וזהו אחד מהם! התנצלות (והפלת אשמה על אחרים) לא מקטינה את חומרת המעשה זכותך לא לסלוח, אף אחד לא יאשים אותך, גם לא ה'.... זכותך... לא חושבת שהייתי סולחת

תודה על הגיבוי! אך סלחתי זה מכבר- כדברו!

קשה לי כל כך מול הצורך הזה לפגוע בעצמי..להכאיב לגוף המגעיל הזה..אוףףףףףףףףףףףףףףף לא מצליחה להרגעעעעעעעע דמעה

ומה עם אותו מקום בטוח שאת מרגישה בו מוגנת?.. אולי גם את יכולה לעצום את העיניים ולדמיין אותו?.. ואני אהיה לידך ואם תרצי אחזיק לך את היד :) אל תפגעי בעצמך בבקשה... ותזכרי שאני תמיד איתך, גם אם זה לא תמיד מורגש... שחף

מחזקת מהאין כוחות שלי...... אל תפגעי בעצמך, תהיי חזקה.... היום אפילו לא הוצאתי את הילדים לגינה.... עד כדי כך אני מותשת.... ליאור

"אין לי מילים יותר עוד לתאר איך שהזמן עובר כואב וחסר ולא מתגבר אין לי מילים יותר" דמעה חסרת מילים

את נשמה כה עדינה, זהרורית ושברירית כל פגיעה ולו המזערית תמוטט אותך כליל! ואנחנו זקוקות לך כלילת השלמות- בשלמות! תתאפקי דמעה יקרה! הוכחת לנו תדיר שאת גיבורה!

רואה שקצב הכתיבה פה שוטף בשצף קצף... שמחה ומברכת על כך. מקווה שנעשה זאת לפי הכללים של תמיכה ומתן עצה ונחמה טובה. שדה תודה על השאלה דגן התאושש והוא במלוא המרץ מפרק הסלון... עכשיו הבן הגדול יותר עם וירוס... שלא יהיה משעמם חלילה... שתהיה שבת נעימה.

שרשרת של וירוסים תוקפים אתכם והורסים את שלוותכם לאחרונה. לבי לבי עליכם! מאחלת לכולכלם בריאות איתנה והחלמה מהירה! תחזיקי מעמד יקרה.

לא בטוחה שכדאי לי לעלות כאן משהו שעלול להיות טריגר חזק..קצת מרגישה שהמקום הזה לא ממש בטוח כרגע..אבל אני חייבת להוציא את זה ואין מקום אחר.. תזהרו..זה עלול להיות טריגר חזק... ישנתי בלילה אולי שעה ובשעה הזאת היה לי סיוט \ זיכרון מהסוג שהכי הכי בלתי אפשרי לי להתמודד מולם..חזר לי זיכרון מוכר מגיל צעיר יחסית..זיכרון של תקיפה קשה..אבל לא החלקים הקשים..הכואבים..המשפילים של התקיפה אלא החלק של ההנאה..החלק שכל כך קשה לי להודות בו..והרגשתי איך הגוף שלי מגיב עוד מתוך שינה..כל כך נגעלתי מעצמי ומהגוף הבוגדני הזה שלי..ולא הייתה לי שליטה על תגובות הגוף..הערתי את עצמי בכוח...נכנסתי למקלחת קרה..סיבנתי את עצמי עד כאב...ניגבתי זרועות..רגליים באלימות עד שהתקלף עור ועדיין לא מצליחה להרגיש נקיה..מרגישה מטונפת..נגועה...נגעלת מעצמי...שונאתתתתת את עצמי ואת הגוף הזה....מנסה לא לחתוך...הבטחתי למטפלת שלא אחתוך ואני כל כך רוצה לא להפר את הבטחתי..מנסה בכל הכוח.... דמעה המגעילה והדוחה והמזוהמת

http://death.blogs.sapo.pt/arquivo/Hate_me_i_will_love_you_back.JPG דמעה ששונאת את עצמה

אני מבינה שאני מגעילה..מבינה גם שקשה להגיב להודעה שהיא טריגר..זה בסדר...לא מצפה לכלום כי כרגע לא ממש מגיע לי יותר מכלום... דמעה

החלקים האלו של הגוף נבראו להנאה. זה טבעי מה שאת חווה בזיכרון. אבל קשה לך לשאת את זה והיה קשה שבעתיים כילדה קטנה. אני מאחלת לך שתהיה לך חמלה כלפי עצמך שלא תרגישי מלוכלכת או רעה כי את לא.דחפים מיניים ויכולת להנות הם חלק מיצר החיים בעיני. נורא מה שקרה לך ולי כילדות קטנות אבל תנסי לא להכאיב לעצמך ולהפנות כעס כלפי עצמך בגלל זה. לי מאוד עזר כשניסיתי להביא את ההזכרויות בעיקר לטיפול ולדבר על זה שם. כי אז יכולתי לעשות סדר בדברים בעזרת מישהו שבאמת יודע איך לטפל בסיטואציות טעונות כל כך. אם את נורא רוצה לחתוך זה מצדיק בעיני מייל או טלפון למטפלת. ממה שאני מבינה יש לך מישהי מאוד מקצועית. נסי לסמוך ולהשען כמה שאת יכולה...

דמעה יקרה, אל תשנאי את עצמך!!!! זאת לא אשמתך!!!! את היית צעירה, ואת לא יכולה להאשים את עצמך ןלגבי ההנאה- הגוף שלך, בניגוד למוח, פירש משהו, שבמקרה אחר היה יכול לגרום להנאה , גם עכשיו כהנאה,משהו בסיטואציה אחרת היה נראהנורמלי אל תאשימי עצמך מתוקה, אל תכעסי ואל תשנאי כי אין לך סיבה

טוב שהוצאת, זה המקום למרות הסערה מסביב,בצורה ההגיונית זו דרכו של הגוף להגיב,בצורה הרגשית זה יושב על המקומות הקשים והטראומטים,המקומות ששם פגעו בך וניצלו את הגוף שלך,הגוף זוכר,הגוף מגיב, יודעת שקשה,שכואב,שמגעיל,שיש רצון לקלף את העור מעצמך,אבל את לא מגעילה את מתמודדת עם כל השדים האלה,עם הכאב, והבטחת למטפלת שלך לא לחתוך,וגם תבטיחי לי שלא תפגעי בעצמך,אני במרחק נגיעה מכאן, מחבקת ועוטפת אותך,

אני מתאפקת ולא חותכת...אבל תאמיני לי את לא רוצה לחבק יצור דוחה כמוני... מחכה שסערת הרגשות תחלוף דמעה

לא יודעת מי מכם נמצאת עכשיו בפורום אבל רוצה להגיד תודה על כך שהשירשור הפוגע והמעליב נמחק ואיננו עוד...תודה על האכפתיות שגורמת לך להכנס לכאן ביום שבת בבוקר ולעשות בשבילנו סדר... http://www.fromtheheartpostcards.com/greetingcards/mb13.gif דמעה

מכל הלב אידה

מחיקה היא לא תגובה הולמת. היא אינפנטיליזציה וטאטוא מתחת לשטי של רגשות לגיטימיים. אפשר להעיר ולחדד את כללי הפורום אבל בהנחה שכל מי שכתבה כאן היא בתוכה ילדה פגועה שקשה לה עם רגשות שכתיבה מסויימת מעוררת מחיקה היא שיא העלבון והפגיעה שיכולה לקרות במקום כזה. למישהי חלשה זה עוזר דווקא שגם שרשור קצת קיצוני נשאר אבל הפורום ממשיך לזרום. אולי אם היתה פניה למי שקשה ובקשה לכתוב על מה שקשה לה באמת דברים היו מתגלגלים אחרת?

אתמול לא היו לי את האנרגיות להכנס לשירשור המקסים של השירים שהבאת אבל הבוקר קראתי..תודה מתוקה על המילים שבחרת להביא לכאן..מילים חזקות..מילים של אור ותקוה...שוב תודה על ההשקעה דמעה

בכיף, מכל הלב

לא הייתי כאן מהבוקר וכבר ההודעות מהיום נדחקו לעמוד הקודם וההודעות משלשום נשארו שני עמודים אחורה. הרגשה מוזרה... אני נסעתי עם ההורים שלי לחברים שלהם לשישי-שבת כדי לא לאפשר לעצמי לשקוע בבית... לא קל, אבל נסבל רוב הזמן ישבתי עם כולם ושתקתי. חלק מהזמן שמעתי על מה הם מדברים ואפילו מדי פעם צחקתי עם כולם, אבל חלק מהזמן איבדתי אותם לגמרי, התנתקתי, הייתי בבועה שלי עכשיו כשהחברה של אמא שלי הלכה לישון וגם אמא מתכוונת ללכת לישון עוד מעט הרגשתי בנוח להתרחק מכולם, להסתגר בחדר. קיבלתי חדר עם מחשב. איזה כיףףףףףףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ככה מרגיש לי הרבה יותר בטוח! מרגישה פחות מנותקת מהעולם. אז אם לא אוכל להירדם בטח אופיע כאן עוד כמה וכמה פעמים. אולי רק אקרא... יש לי הרבה מה להשלים (משהו כמו שני עמודים אחרונים). ליד החדר יש גם יציאה לגג (זאת וילה גדולה) ואני יכולה לשבת שם בשקט עם עצמי באוויר פתוח. מחר מחכה לי עוד יום בחברת אנשים. קשה... אם אני חושבת על זה שהיום זה היה רק ערב אחד ומחר יש את רוב היום... עוד יותר קשה!.. לא מצליחה להתרגל למצב בו כל יום במהלך כל היום כמעט מהבוקר אני מתחננת - רק שיבור כבר היום, רק שיגמר כבר!!! כבר איזה שבועיים וחצי- שלוש שבועות זה ככה. הרגשה מטישה... מנסה כל הזמן להעסיק את עצמי במשהו אחרת שוקעת עמוק ככל האפשר... וגם כשמעסיקה את עצמי עדיין נשארת ההרגשה של כבדות נוראית, של העדר כוחות להמשיך את היום... את החיים... לפעמים פה ושם יש איזו שעה- שעתיים של רגיעה ומנוחה נפשית (בעיקר בבקרים), אבל זה בורח מהר... לא ממש יודעת איך אפשר להמשיך לחיות בצורה כזאת...

אני כאן בשביל מאמי, אם בא לך לשתף

שחף כולנו הרוסות ממה שקרה כאן. אבל אני בטוחה שתחזור הרגיעה.... אייזה כייף לך יציאה אל הגג... אני אישית מתה על מזג האוויר הסתווי עכשיו במיוחד בלילה.... אם הייתי במקומך הייתי יוצאת לגג עם כוס נס קפה ענקית!!! ואני מעשנת כמו קטר, אז בטח היתה הולכת חפיסה שלמה.... תתענגי על השקט. ותחשבי כמה ברת מזל את על המשפחה המורחבת...גם אם לפעמים נימאס מהם...אני שלא יודעת מה זה, בכנות מרגישה כיווצ"וץ בלב כל פעם מחדש... לילה טוב שחף... ואל תידאי רחוק....זקוקים לך לאיחוי השברים כאן... ליאור

לפעמים אני מקנאת בקשר שלכן שחף-ליאור-דמעה-ניר שדה שיש לכן כאן במערכת לא שלא טוב לי לדבר איתכן, זה עושה לי מצויין, אבל יש לכן קשר בר קנאה, קשר של תמיכה שלא מקבלים בכל מקום, קשר שבא מכאב משותף פחות או יותר, כאב החיים כך זה לפחות נראה על גבי עמודי הפורום

הבאתי איתי מלא חפיסות סיגריות ספר ועוד לא הספקתי לסיים את כל הנס קפס שיש להם בבית אז אם בא לך... את יכולה להצטרף... וכמה מוזר... הפעם דווקא הצלחתי לסגור את העיניים ואת האוזניים בקשר לכל מה שקרה כאן כלומר, קראתי את כל הבלגן עד היום ב-9 בבוקר בערך (מאז לא הייתי במחשב ואולי פיספסתי את ההמשך כי נמחק...) ופשוט התאלמתי לחלוטין רגשית קרוב לוודאי שזה בגלל שאני פשוט לא מסוגלת לספוג יותר, יש לי בפנים יותר מדי גם בלי כל מה שהיה כאן

רשמתי משהו- רשום בנות חובה לקרוא!!! זה משהו שרשמתי לפני (לא שלי) ובעצת אידה שיניתי תקראי בתקווה שאולי קצת יעודד אותך- תקשיבי למשמעות המילים... ותרגישי חופשייה להגיב

ואז אלך לחפש את מה שרשמת בכל היער הזה... בנתיים סיימתי את העמוד הקודם נראה לי האמת שראיתי את זה, אבל אני אחזור לשם...

התגעגעתי....טוב לראות אותך כאן...שומעת את הקושי אבל באותו הזמן את הכוחות שלך..אני איתך דמעה

ושוב תודה :) שמחה לשמוע ממך איך את מרגישה? לא יצאה לי לשאול אותך היום...

אבא שלי וממני הוא שם למטה בפטיו עם כוס קפה וסיגריה אני כאן למעלה על הגג עם כוס קפה וסיגריה אלוהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם......... למה אני כל כך דומה לו???????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! טוב, נראה לי שאני אתקפל לישון מקווה שאני כבר מספיק עייפה כדי להירדם ולא להתעורר עד הבוקר!!!!! אז לילה טוב ורגוע לאלה שעוד ערות... ותנסו גם אתן לישון קצת... נשתמע בעוד כמה שעות :)

הצלחתי לישון קצת פחות משעה והתעוררתי.... לא מסוגלת להישאר במיטה... עד שהתחושות הגופניות של בחילה וכאב בטן יעברו אצטרך להישאר ערה... מקווה שסיבוב בבית וסיגריה יסיחו את דעתי ואוחל שוב לחזור לישון... גם שאלה לכמה זמן...

יש לי רעיון בוא פשוט לא נגיב לכל מה שהבורה הזאת אומרת, לא משנה כמה זה קשה ופוגע אנחנו יודעות את האמת, אנחנו אלו שנותנות תמיכה אחת לשנייה בוא לא נגיב לדברי הבל, נהיה החזקות, הצודקות, החכמות והבוגרות שבחבורה... אולי היא תתייאש היא תבין שהיא לבד- פה ובעולם ובתקווה שתבין שהיא לא מסייעת לעצמה ע"י הרס אחרים אלא רק פוגעת בעצמה אז בוא לא נתייחס, לא נענה לה ולא נפגע בה- כי היא עושה את זה בעצמה עם העצבות, בדידות, אומללות והשנאה שמכילה ומכלה אותה

מראש ממש לא התכוונתי להגיב...

http://mp3music.gpg.nrg.co.il/lyrics/rss.aspx?id=9415 דמעה

שיר יפה ממליצה לך לקרוא את מה שגם אני כתבתי

Through the darkness AND good times I knew I'd make it through Where it was dark now there's light Where there was pain now there's joy Where there was weakness, I found my strength Let the rain come down AND wash away my tears Let it fill my soul AND drown my fears Let it shatter the walls for a new, new sun עורי עור עורי עור מולדת אהובה כי אנחנו עייפים מאוד זקוקים למנוחה עורי עור עורי עור מולדת אהובה פעם בחיים אנו חיים תתני קצת אהבה גשם,רד כבר גשם כי צריך לשטוף הכל לא רוצה לראות הכל כשבא הגשם רד כבר גשם כי העיר כבר עייפה היא פוחדת מעצמה רוצה לנשום אז דרכי אבדה חיי היו חידה צמא כמו הלך במדבר אל מילת אמת שכוח בה לתת לשאת פנים אל המחר צר היה כל כך הייתי אז מוכרח לפרוש כנפיים ולעוף אל מקום שבו אולי כמו הר נבו רואים רחוק רואים שקוף חי פעם,רק פעם יש טעם,אין טעם עם כוח,בלי כוח שער הרחמים בואי איתי יחד בואי מתוך הפחד כי את גם ,את חלק משער הרחמים לתת, את הנשמה ואת הלב לתת, לתת כשאתה אוהב. ואיך, מוצאים את ההבדל שבין לקחת ולקבל? עוד תלמד לתת, לתת. לגלות סודות בסתר להתיר את סבך הקשר עוד תלמד לתת, לתת אתה לומד עם השנים לבנות ביחד בנינים לחיות עם כל השינויים לרקום איתה סיפור חיים. ולעבור ימים קשים במצוקות וריגושים תמיד לדעת לוותר ואת הטעם לשמר יחד לב אל לב נפתח ונראה ת'אור שבשמיים יחד לב אל לב נפתח בתקווה לאהבה איך שהלב נפתח חובק את העולם ובקריאה גדולה נשיר לאהבה אימרו הכל אפשר זה לא מאוחר לא תפסיקי לקוות איך תוכלי את עצמך לכסות בקולות אחרים כאילו אין איזה דבר שאת רוצה את רוצה לשיר את השיר שיביא לך אהבה להלחם, ומה שמפחיד אותך תהיי חזקה לבטא את השמחה שבך שנדחקה כאילו אין איזה דבר שאת רוצה... קחי את העולם כולו אם רק תחייכי, מי לא יתאהב בך מי שאת רוצה יבוא אל תלכי עם מי שלא תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב יש לך זמן לגדול קחי כל מה שאפשרי שתוכלי תמיד לבחור כל מה שתרצי לזכור מליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה שנתחמם, שלא נקפא שלא נשתגע.. השנים שעברו לקחו לי ת'כוח הנה אני כבר פוחדת לחשוב הימים שלנו אין בם מרגוע אולי אלוהים מנסה לעזוב ויש שרואים את זה ויש שנוטים לחשוב שהכל סגור ואין דבר שכבר יעזור מאמינים בזה עד ששוקעים בחול מי אמר לך שאת מוזרה, מי אמר שזה אסור ומי זרק לך איזו הערה, תגידי זה סגור מי אמר לך שאת מוכרחה, ומי לחץ אותך לקיר בתוך כל מישהו את יכולה לשמוע איזה שיר בוא נפזר את מסך הערפל בוא נעמוד באור ולא בצל עד מתי נמשיך לברוח אל משחקים של כוח מותר לך לבכות לפעמים כשמשהו נשבר בך בפנים קל הרבה יותר לפחד ביחד יום אחד אולי תפסיק לרוץ בין הצללים, בנשמה תגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות תגיד לי למה אין אמת רק הזיות אז למה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכות מסתיר הדמעות בכל לילה תגיד לי עד מתי היי שקטה עכשיו הכל בסדר אפילו המחנק עומד להשתחרר זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן זה העולם שיש ואין עולם אחר היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם כמו אלומת האור הנה מצאה אותך. השתיקה מגדילה כל דבר פי כמה כל ויכוח קטן וכל אי הבנה נעשים בעיה, בעיה גורלית נעשים מלחמה, מלחמה עולמית בואי תגידי לו טוב בואי תגידי לו רע

שירים שבמידה מה אופטימיים גורמים לחשוב שאולי יש אור בקצה המנהרה...

שבת שלום בנות יקרות דמעה, נואשת, כתם, ליאור, שחף, פיה, שדה ניר ,ילדונת שכולם מתגעגעים... מישהי, למה אני....עלמה , רננה.ו.....אופיר היקרה ואם פספסתי סליחה... חושבת על כולן... שבת של יחד.. של קרוב לבבות... שבת של כוחות במעברים בין חג לחג... שלווה ושקט פנימי... ואור שממלא... אידה עוגיות לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם. בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח ובמעדניה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח. חפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה מצאה פינה והתישבה והכרטיס בכיסה. היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה כשבזוית עינה הבחינה , בגבר שהתיישב לידה, היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל, בחוצפתו העיז המנוול, לשלוח יד אל שקית העוגיות שבינהם הייתה מונחת, וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת. היא החלטה להתעלם מהחוצפה והגסות. לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות. וכך היא נשנשה , בעודה מביטה בשעון שעל הקיר וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר. על כל עוגיה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה חושבת לעצמה ,בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה. כשנשארה רק עוגיה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו. והוא ביד רועדת חיוך מבוייש על פניו, לקח את העוגיה האחרונה וחלק אותה לשניים, חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים. בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגיה בידה חשבה לעצמה ,הוא גם גנב וגם חצוף , אפילו לא אמר תודה. כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה, אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה. בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת, הלכה במהירות, קדימה מתבוננת. היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה, והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה. בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידייה הייתה שם שקית עוגיות מלאה, מול עינייה המומה ומופתעת היא הבינה איך לא, העוגיות האחרות היו שלו, הוא חלק אותן עימה ולא אמר לה די, ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי. בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה , היא הגנב , ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה. כמה פעמים בחיינו אנחנו לגמרי בטוחים שאנחנו יודעים משהו בודאות מלאה, ואז מגלים מאוחר יותר או מאוחר מדי שמה שהאמנו בו , שמה שחשבנו שהוא האמת הצרופה, בעצם איננו כך. לא הכל בחיים זה שחור או לבן, יש גוונים של אפור. כדאי תמיד לשמור על, לב פתוח ותמיד לשאול את עצמנו , אם אנחנו לא אוכלים את העוגיות של מישהו אחר.

סיפןר מקסים!! החוכמה היא לדעת לראות את האפור, ולפעמים קצת את הצבעוני... היום יש לי יום של דכדוך מהול באופטימיות, כשהאופטימיות גוברת מקווה שהפעם זה יימשך יותר מיומיים....

אידה יקרה תודה על הסיפור המקסים..ובקשר לגוונים של אפור..לי אישית יש בעיה בלראות גוונים..אצלי הכל או לבן או שחור..אין משהו ביניהם..בשבילי ההחלמה תתחיל אולי כאשר אלמד לראות גם את הגוונים.. דמעה

דמעה היקרה, אני משערת שאני אומרת זאת כי היום, יחסית, אני אופטימית אך תנסי לחפש ולמצוא את האפור והצבעוני בתוך השחור והלבן את זאת שמחליטה איזה צבע זה יהיה

אהבתי את הסיפור :) שבת שלום

חי פעם,רק פעם יש טעם,אין טעם עם כוח,בלי כוח שער הרחמים בואי איתי יחד בואי מתוך הפחד כי את גם ,את חלק משער הרחמים

את כל השירים האלה אני אוהבת אבל את שער הרחמים במיוחד... ואם כבר את אלופה כזאת, אז תוכלי להשיג לי את מילות השיר דברים שרציתי לאמר של יהודה פוליקר? הבאת משב רוח מרענן.... תודה ליאור

תודה, חשבתי אולי כדאי קצת לנער פה כמה אנשים אחרי כל מה שהיה... ולבקשתך- מילות השיר: דברים שרציתי לומר יהודה פוליקר יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן עמוקים מיני ים הסודות שאינם מובנים לי שאולי לא אבין, לא אבין לעולם לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי כמו ביקשתי דבר, דבר שאבד חלומות שחלמתי והם מקיצים בי עדיין שבריהם בעיניי נשטפים מפני בדימעה ולילות יסורים לא ספורים שהטבעתי ביין כאובד בדרכי, בדרכי הרעה אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות ואהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות ואהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות

רואים רחוק רואים שקוף מאיר בנאי לחן: שמוליק קראוס מילים: יענקל'ה רוטבליט צר היה כל כך הייתי אז מוכרח לפרוש כנפיים ולעוף אל מקום שבו אולי כמו הר נבו רואים רחוק רואים שקוף. בן אדם כעץ שתול על מים שורש מבקש בן אדם כסנה מול השמיים בו בוערת אש. אז דרכי אבדה חיי היו חידה צמא כמו הלך במדבר אל מילת אמת שכוח בה לתת לשאת פנים אל המחר. בן אדם כעץ שתול על מים שורש מבקש בן אדם כסנה מול השמיים בו בוערת אש. בערה בי אש יצאתי לבקש ימים סערתי כסופה שבתי אל ביתי למצוא שאת איתי עד בוא הדרך אל סופה. בן אדם כעץ שתול על מים שורש מבקש בן אדם כסנה מול השמיים בו בוערת אש.

יש חוק זכויות יוצרים (משהו כזה) החוק אוסר גם ציטוט של שירים שלמים... בכדי לעקוף זאת ניתן לצטט חלק ממילות השיר.... כמו כן רצוי לשרשר הודעות ולא לפתוח הודעות חדשות מכיוון שאחר כך שרשורים חשובים נדחקים לדף הבא... תודה אידה

מצטערת, לא ידעתי... רק כוונה טובה הייתה לי...

היי שקטה עכשיו כאילו אין בך דופי כאילו האויר נותן לך הגנה כאילו מעפר צומחת שושנה... אנחנו פה אחת עם השניה אחת עבור השניה בואי והצטרפי אלינו. ברוכים הבאים והבאות לפורום נפגעי ונפגעות תקיפה מינית: הפורום הזה הינו בשבילכם/ן. אנחנו רוצות לאפשר מקום בטוח בו ניתן לקבל ולתת: תמיכה, אהבה, הבנה, קבלה וכוחות. מקום בו ניתן להביע רגשות קשים, טובים יותר ופחות, רגשות שנמצאים אי שם בפנים... מקום בו ניתן להביע את הכאב, הכעס, העצב, ההתלבטויות, השאלות ועוד. נושא הפורום היינו רגיש ועל כן חשוב לשמור על כללים בסיסים של כבוד, ללא: שפוטיות, התנשאות, ביקורת, תוקפנות או כל אלימות מילולית. קטעים ממכתב למשתתפות וממכתב הפתיחה, כנראה שלא כולנו קראנו או שחלקנו שכחו... כי זה כבר לא אותו מקום

חשבתי שאולי כדאי להזכיר... האם נדמה לי או שהשירשור של המתחזה נמחק?

בנות יקרות אוייי מצטערת שלא יכולתי להיות קודם... צר על הבלגן....ותודה לנואשת על התזכורת!!! ומדגישה!!!!!!! הפורום כאן הוא פורום תמיכה...לא במה לחיסולי חשבונות מכל סוג שהו.... כל בפגיעה מהקטנה ועד לגדולה בחברות הפורום או באחרים מוכרים או לא.. תמחק לאלתר!! שרשורים מילים פוגעות, השמצות.... פוגעות ומזעזעות את הפורום....מרעידות כל נשמה יקרה כאן... לעיתים כאב, תסכול,פגיעות...ועוד ...מבאים לחוסר רגישות- חוסר אכפתיות ולשימוש במילים מכאיבות וקשות.... כבר נאמר כאן חיים ומוות ביד הלשון... לא מקובל עלי!! עוד בקשה לא תמיד אני בפורום...ואת האפשרות לראות ולמחוק....אתמול נסיתי לאחר הצום...ולא יכולתי להתרכז......אנא שילחו לי מייל ...הודיעו לי.. אני רוצה שהפורום ישאר בטוח עד כמה שאפשר... איתכן אידה

שלחתי לך מייל..קיבלת? כבר התחלתי להרגיש פה כמו דון קישוט שלא ברור לו במי נלחם אבל חשוב לו נורא להלחם על המקום...מקוה שהפורום יחזור אל עצמו מהר.. שבת שלום דמעה

אין לך מושג לאן הסחרור הזה לקח אותי... הוצפתי בחרדות נוראיות..... נזרקתי אל תהומות הכאב... למה הן היו חייבות את חיסול החשבונות הזה כאן??????????. המטפלת שלי בחופש ואני מרגישה את המקום כאן תחליף זמני.... ועכשיו אני מבולבלת נורא. אין התחשבות מצידן... לעצור רגע אחד... לחשוב, מה המערבולת הזאת עושה לשאר הבנות... מקווה שיהיה בסדר. אני במצוקה קשה... ליאור

אני חדשה פה, לא בדיוק עם בעיה, פשוט אם תחושת אי שייכות לעולם, ידיד שלי ניסה להכריח אותי...ב"ה לא קרה כלום, יותר כואב לי על הידידות שכל כך אהבתי שנעלמה... קראתי את השיר של למה אני... פשוט גרם לי לבכות

לא התכוונתי לגרום לבכי רק לשתף את שעל ליבי לקחו לי את האור שלי... לא השיר שלי אבל מתחברת אליו

באמת הבאת שיר חזק..ליבי איתך..ואין צורך להרגיש רע שמה שכתבת גרם לבכי..זה קורה כאן די הרבה..זה פשוט אומר שנגעת בלב של מישהי עם הכאב שלך..אין בזה שום רע.. תחזיקי מעמד דמעה

ברוכה הבאה לפורום..מזמינה אותך להשאר איתנו..אני מבינה את הכאב על הידידות שלך איתו..מה שהוא עשה זו הפרת אמון ולא כך נוהגים ידידים... דמעה

אכן כך, ולכן זה כואב, כי במשך שנים סמכתי עליו... יותר מאש על עצמי... אומר משהו עלי...

אוף, חשבתי שפה אני יכולה למצוא כתף תומכת, מקום לשפוך את הלב ולקבל תמיכה אני כבר לא יודעת... כולן משמיצות אחת את השנייה, נהיה כמו שדה קרב לא יודעת במי לבטוח.... רוצה להאמין.... תראו לי שזה לא נכון שהרמה כאן היא מעבר לזה.... שזה מקום שאפשר לסמוך, לבכות ולשתף בכאב שמעיק ומחניק עצוב לי....

אל תתיאשי..יש כאן גרעין של נשים נהדרות..תומכות ועוטפות...תשארי איתנו..המצב כאן ירגע בקרוב..מניסיון.. איתך דמעה

צודקת, חבל שיש כאן את הפרי הרקוב שמאיב על כל העץ הנפלא הזה...

איך אתן נותנות יד ורגל למשתלחת פרובוקטיבית אחת שתהרוס כאן הכל? איך יתכן שאתן לא חוסמות אותה ולא מוחקות את כל ההודעות המלוכלכות שלה? הרי זה התפקיד שלכן כאן נכון? אני מבקשת בכל לשון של תחינה בשם כולנו למחוק את כל השירשורים של המתחזה המרעילה את הפורום נגד שדה ניר ואת תגובותיה של שדה ניר אליה. זה מבריח אותי ואת שאר הבנות התומכות מכאן וזה לא פייר פשוט לא הוגן לא כלפי לא כלפי שאר הבנות כאן ולא כלפי שדה ניר שצריכה להלחם על טיהור השם שלה. די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואחרי שתמחקו את שאר ההודעות תמחקו גם את ההודעה הזאת.

מאיפה את יודעת ששדה ניר צריכה לטהר את השם שלה? אני גם קבועה וכעת משתמשת בשם אחר בכדי ששדה לא תפגע בי. כי אני נוטה להאמין לדברים שנכתבו עליה. מה זה משנה מי כתבה אותם? תתייחסי לעובדות. היא הביאה עובדות מוצקות. לא?

למיכלי או מי שזאת לא תהיה, תפסיקי לשנות שמות... פתאום את גם קבועה... ידוע שזאת את די, תרפי

שלא כמוכן אני לא מוכנה לכתוב כאן בשמות בדויים ולהמשיך את המשחק הילדותי הזה של מי פה בסדר ומי לא...מנהלות הפורום הן לא גננות בגן ילדים..כולנו פה נשים בוגרות..לא ילדות קטנות..אולי אפשר להתחיל להתנהג בהתאם???? תעזבו את השירשורים שהיו כאן עד עכשיו..הם ממילא יעברו עוד מעט עמוד ונשכח אותם...אל תמשיכו בבקשה עם הנושא הזה..זה באמת כבר נמאס...טוב? דמעה

אנא תמחקי את השירשור הזה שמעורר את היצרים ומצית אש מחודש. תודה לך ושבת שלום ושבת שקטה.

אני לא יודעת מי פה צודקת ומי לא..לא יודעת מי מתחזה או משקרת..לא יכולה לשפוט מה נכון כבר ומה לא..אבל יש כמה דברים שאני כן יודעת ובהם אני בטוחה..הפורום הזה חשוב לי מאוד..לפעמים הוא המקום היחידי שבו אני מרגישה שתופסים אותי כשאני נופלת...אני מכירה חלק מהכותבות פה גם מחוץ לדפי הפורום ויש לי מערכת תמיכה הדדית איתן ועם כותבות אחרות מכאן שמאוד עוזרת לי. לא מוכנה לאבד את המקום הזה ולא מוכנה שאנשים שהם יקרים לי יפסיקו לכתוב כאן. יש לאמת נטיה לצאת לאור בסופו של דבר ואני מאמינה שנדע מתישהו מי נגד מי פה..אבל בינתיים..בבקשה די כבר עם ההודעות המעליבות..מי שצודקת יודעת שהיא צודקת..אולי היא פשוט תתעלם מההודעת הפוגעות נגדה..אל תפסיקו לכתוב כאן..אתן חשובות לי מידי דמעה

אני איתך

כבר יומיים שאני לא מכירה את עצמי... כל מה שקורה כאן הסחרור הזה, זורק אותי למקומות כואבים... נכון שאני נשמעת כאן מאד חזקה, אבל גם לי יש את הסרטים שלי... לוקחת פסק זמן, עד יעבור זעם... שבת שלום ליאור

"רוצה שכבר תבוא בוא אליי האם אתה כואב בלעדיי רוצה רק לאהוב מקרוב, אותך זה לא סתם אולי אתה האור בחיי האור בחיי אין בליבי מקום לא. לא נותר בי רגש לאף אחד לאף אחד לאף אחד רוצה רק לאהוב מקרוב אותך זה לא סתם אולי אתה האור בחיי האור בחיי"

שומעת את השיר כמעט כל יום ברדיו וכל כך מבינה את המילים, מרגישה אותן... קיבלתי "מתנה נפלאה" לכבוד השנה החדשה... "לא בקרוב" זה מה שענו לי, לא תוכלי כרגע לקבלו חזרה, ומתי אוכל לראות אותו? " לא בקרוב".... אאאאאאאאהההההההה!!!!!!!!! כואב לי, כל כך כואב לי... האם הייתי אדם כל כך רע בחיי או בגלגול אחר שאפילו בכיפור לא מקבלת מחילה? האם לא מספיק מה שעברתי... מעולם לא פגעתי באף אחד....

אני לא יודעת בדיוק מה הסיפור, אבל כשקוראים את הנושא ואח"כ את השיר, אני חייבת להודות...בכיתי.... ליבי איתך

מקווה שהתאוששת מאתמול הסוער... שלא תעיזי לברוח מכאן!!!!!!!!!!!!!!!! את רצויה כאן, חשובה ואהובה. ומי שהתפרצה וניסתה לערער את האמון בעיה שלה.... את יכולה לפי התגובות כאן להבין, שאת היא שלא אשמה. האיומים כלפייך לא הוגנים... ולי באופן אישי, איומים וכוחנות מזכירים לי דברים קשים ומערערים אותי... ממש מטלטלים לי את הנפש... אני מקווה שהטלטלה תחלוף, ומקום המיפלט הזה יחזור להיות כמו קודם לסערה. ולמי שמתפרצת לכאן כמו רוח סערה...(אפרת, גלי, או מי שלא תהיה) את חייבת להבין שכאן זה לא פורומים אחרים, המקום הזה נשמר בהרבה מאמץ מצד המשתתפות בו, אחת לומדת להכיר את השנייה, דרך הפורום, לנסות להשתדל עד כמה שניתן לא לפגוע... פגיעה אצלנו גם אם היא רק מילולית, יושבת על מקומות נוראיים... ואין מקום כאן להתקפים וסערות... רוצה לחזור לאווירה שקטה ורגועה... שתמשיך לקבל אותי הכאב הנורא שלי, ומצבי הרוח הפריכים שלי... רק שהמקום הזה לא יסגר... זאת תהייה מכה גדולה

מזכיר לי את המריבות בין ההורים שלי.... ואנחנו ילדים קטנים באמצע, הולכים לאיבוד בתוך האלימות שלהם.... נפגעים מחפצים שמשליכים אחד לעבר השני. בורחים לרחוב, חבולים ומדממים, בגוף ובנשמה.... אולי זה ישכנע אתכם להפסיק??????????????? דדדדדדדדדדדדדייייייייייייייייייי אופיר כנסי, גם מכאן לברוח???????????? לאן בדיוק??????????????

אני מזועזעת עד עמקי נשמתי לאור ההכפשות והאשמות השווא הנוראות שמיודעתנו טופלת עלי ונטפלת אלי- על לא עוול בכפי! בניתי לי כאן מקום מפלט- טריטוריה של אי מבטחים-רשת ביטחון בעמל כפיים וזעת אפיים והנה הגיחה לה מישהי המתחזה בשלל כינויים שבשל מניעים אישיים ואגוצנטרים חמסה לי את כל אשר בניתי, יגעתי ומצאתי. האם בשל רחמים עצומים על מצבה האנוש עלי לסלוח לה למפרע- על כל השתלחויותיה והתבטאויותיה חסרות הרסן, מהבטן, המורעלות בפתן?!? והרי עסקינן בשפיכות דמים בפרהסיה?!קבל עם ועדה? רצח אופי ללא בדל של עילה מספיקה! שקלתי ברצינות האם להיוותר או לבכר לעזוב. וכעת אני מתנדנדת כמטוטלת. כה חבל ששטן יחבל, יעכיר את האוירה ויערער את האמון הקבוצתי והדינמיקה שנוצרה! שדה ניר- מהורהרת ומעורערת ונמלכת בדעתה. תודה ליאור נשמה על התמיכה, האמון, הפרגון והדרבון! מקווה כי השקט ישוב לשרור במעוננו ובא לציון גואל. מתנצלת בפניכן מעומק הלב על שבעקיפין- בעטיי- התחוללה המהומה! שבת רגועה ושקטה.

מ?יש??הו? נ?ס??ה ל?ג?ר?ד א?ת ה?כ??ת?ם מ?ע?ל ה?ק??יר. א?ב?ל ה?כ??ת?ם ה?י?ה כ??ה?ה מ?ד??י (או? ל?ה?פ?ך? - ב??ה?יר מ?ד??י). א?ם כ??ך ו?א?ם כ??ך - ה?כ??ת?ם נ?ש??א?ר ע?ל ה?ק??יר. א?ז ש??ל?ח?ת??י א?ת ה?צ??ב??ע, ש??י??מ?ש??ח א?ת ה?ק??יר ב??י?ר?ק. א?ב?ל ה?כ??ת?ם ה?י?ה ב??ה?יר מ?ד??י. ו?ש??כ?ר?ת??י א?ת ה?ס??י??ד, ש??י??ס?י??ד א?ת ה?ק??יר ל?מ?ש??ע?י. א?ב?ל ה?כ??ת?ם ה?י?ה כ??ה?ה מ?ד??י. א?ם כ??ך ו?א?ם כ??ך - ה?כ??ת?ם נ?ש??א?ר ע?ל ה?ק??יר. א?ז ל?ק?ח?ת??י ס?כ??ין-מ?ט?ב??ח ו?נ?ס??ית?י ל?ק?ר?צ?ף א?ת ה?כ??ת?ם מ?ע?ל ה?ק??יר. ו?ה?ס??כ??ין ה?י?ת?ה ח?ד??ה ע?ד-כ??א?ב. ר?ק א?ת?מו?ל ה?ש??ח?יזו? או?ת?ה?. ו?ב?כ?ל ז?את. ו?א?ג?ר?פ?ת??י ג??ר?ז?ן ו?ה?ל?מ?ת??י ב??ק??יר, א?ך? ה?פ?ס?ק?ת??י ב??עו?ד מו?ע?ד. א?ינ?נ??י?ו?ד?ע?, מ?ד?ו?ע? ע?ל?ה ל?פ?ת?ע ע?ל ד??ע?ת??י, ש??ה?ק??יר ע?לו?ל??פ?ו?ל, א?ב?ל ה?כ??ת?ם ב??כ?לז?את י?ש???א?ר. א?ם כ??ך ו?א?ם כ??ך - ה?כ??ת?ם נ?ש??א?ר ע?ל ה?ק??יר. ו?כ?ש??ה?ע?מ?ידו? או?ת?י א?ל ה?ק??יר, ב??ק??ש??ת??י ל?ע?מ?ד ב??ס?מו?ך לו?. ו?ח?פ??ית?י ע?ל?יו ב??ח?ז?ה ר?ח?ב (מ?י יו?ד?ע?: או?ל?י). ו?כ?ש??ה?ת??יזו? א?ת ג??ב??י, נ?ג??ר ד??ם ר?ב, א?ב?ל ר?ק מ?צ??ד ה?ג??ב. יו?ר?ים. ו?א?נ?י כ??ל-כ??ך ה?א?מ?נ?ת??י, ש??ה?ד??ם י?כ?ס??ה ע?ל ה?כ??ת?ם. מ?ט??ח-י?ר?י?ו?ת ש??נ?י. ו?א?נ?י כ??ל-כ??ך ה?א?מ?נ?ת??י, ש??ה?ד??ם י?כ?ס??ה ע?ל ה?כ??ת?ם. א?ם כ??ך ו?א?ם כ??ך - ה?כ??ת?ם נ?ש??א?ר ע?ל ה?ק??יר.

כתם יקרה כתמים אפשר למחוק..עם אהבה ועם הבנה ועם תמיכה ועם חיבוק ועם מילה טובה..זה אולי לוקח זמן אבל אני מאמינה שכל כתם ניתן למחוק..אם רק מוכנים לקבל את העזרה הנדרשת לכך..אני איתך..מחזיקה בקבוק של טרפנטין מוחק כתמים..טרפנטין מהול בהמון אהבה..יאללה כתם בואי נתחיל למחוק.. מחבקת דמעה

למחוק את הכתם שאת מרגישה שמכתים אותך..לא למחוק אותך חלילה

יש כתמים שלא ניתן למחוק לצערנו... כי לא משנה מה, גם אם אחרים לא רואים אנחנו, ה"מוכתמים" תמיד נדע שהוא שם, תמיד נראה אותו ולא משנה כמה הוא ידהה... אפשר רק ללמוד לחיות עם הכתם, לא לתת לו להרוס את מה שנשאר מאיתנו ומחיינו הלוואי ובאמת אפשר היה למחוק... הלוואי לא מאמינה....

כתם יקרה, למי אין כתמים על הקיר הפרטי? לפעמים הכתמים טריים, לפעמים ישנים... וכל כתם עם הזכרונות שלו, ומה שהוא מעורר... הלוואי וימחו הכתמים האלה... מצטרפת לדמעה היקרה, למחות יחד את הכתמים המעיבים...

עייפתי כבר, אין לי כוח.... קמה כל בוקר ושונאת את מה שאני רואה במראה... שונאת את הפנים, את השיער, את הגוף- את הכל!!! אומרים שרזיתי- אני חושבת שיש לי גוף מגעיל, מסתכלת במראה לאחר המקלחת ונגעלת.... אומרים לי שאני יפה- אבל לא מבינה, לא חושבת שאני הכי מכוערת אבל ממש ממש לא יפה שואלים אותי איך זה שאין לי אף אחד, אומרים שלא מבינים למה אני לבד-אני לא מבינה למה בכלל מישהו ירצה אותי, לא יפה, לא חתיכה, ופגועה נפשית... "ממש מציאה" עייפתי... מעצמי

זה מצוין שאת מקיאה את שאת רואה במראה- שהנה בבואה לנפש ואספקלריה- לנשמה הפצועה. לאחר ההקאה, ההכאה על העבר וההוקאה בפומבי תחושי הקלה ותעבדי את האלמנטים הקשים ותתחקי אחר מקורם בטיפול שורשי. מחבקת ותומכת בך בשלב התחושות הקשות הצפות ומכלות כל חלקה טובה. שדה ניר.

כמה כבר אפשר ל"הקיא"? בסוף אני עוד אהיה "אנורקסית"... רוצה להפסיק להקיא, להיות בחורה "מלאה"- לאהוב, רק פעם אחת, את מה שאני רואה פעם אחת...

מאחלת לכן לילה טוב וחלומות נעימים ומתוקים. דמעה יקרה אל נא תקחי ללב, את משכת מכיוונה אש- שלא במתכוון. את אינך אחראית לגירויים ולתגובות לא מבוקרות של אנשים אחרים. לוואי ונדע ימים יפים מאלו- בכל המובנים והמישורים.

תיראי כמה אנרגיות מבוזבזות בניסיון שלך לטהר את שמך. את יקרה, אהובה וחשובה לי מאד!!!!!!!!!!!!!! קשה לי לראות אותך טעונה כך... אני מכירה את הצד הנהדר שלך, וזה מה שחשוב. אולי באמת כדאי שהדברים הקשים יוסרו, הדבר מכניס את כולנו לסחרור... לילה טוב לך מתוקה, ואני לא מאמינה בדברים שנכתבו בגנותך. אוהבת ליאור

יודעת אל נכון כי האמת מדברת בעד עצמה! תודה רבה על התמיכה, האמון, הפירגון ועקרון ההדדיות! ניחמתני יקירתי. אוהבת- בכפל כפליים. ומאחלת לך מלא הטנא ברכות- שבעתיים! לילה טוב ובריאות איתנה לילדים החמודים.

אני מחפשת מילים כדי לנסות להבסיר את עצמי איך להסביר כיפור ראשון שלא צמה איך להעביר למילים שכולם מעירים לי שאני נשמעת טוב יותר נראת טוב יותר ואני יודעת המציאות היא שאני עולה במשקל והמציאות היא שאני סגורה במחלקה והמציאות שאני לא מצליחה לההבין אם רוצה להבריא או לא ולאטכול כאן כי חייב זה לא אומר להבריא זהאומר לעשות מה שאומרים לי ובראש רק חושבת על ההזדמנות הראשונה לצום ומצד שני להעבור שוב תגיהנום הזה ותכאבים של עכשיו ושוב לרד במטרה לעלות המחשבות מטמטמות אותי הכל מבולבל ובוכה הרבה ומאוד לבד ומאוד ביחד וכאילו בתחושות של אפחד לא יבין\וכולם יכולים ליהבן וכאן אני לא מיוחדת בכלל כולן כמוני וכאן אמורים להבין ומרגישה שלא מבינים ולאט לאט מביניה כמה כל דבר בי נגוע במחלקה בצורת אכילה בהכל בכל מילה בכל מבט בכל התקף חרדה המילים אוזלות והמחשבות רצות הרבה לפני שאני מספיקה לעקוב אחרי עצמי... שתיהיה גמר חתימה טובה ושנה טובה לכולן עם התחלות חדשות

ילדונת יקרה, מאד ריגשת אותי... יש משהו מנחם אני חושבת, בידיעה שאת לא לבד במחלקה.... לא לבד במחלה או בבעיה שלך.... את השרות הצבאי שלי העברתי במקום שאליו מגיעים רגע לפני האשפוז... וראיתי קטסטרופות... אבל ראיתי גם בנות בשלבים של מלחמה... מלחמה לצאת מהבולמיה והאנורקסיה, ומשאר המחלות שמאפיינות את הפרעות האכילה. גם את תצאי מזה, אין לי ספק בכלל... ההשתתפות שלך כאן מראה על רצון לחיים, ואת תחיי, ותחיי טוב.... והתהליך הזה שאת עוברת הוא רע הכרחי על מנת להגיע לתהליך של החלמה מהירה... מאחלת לך בריאות טובה... שולחת לך המון אהבה... ליאור

רק רוצה להגיד לך..שוב..כמה אני גאה בדרך שאת עושה..בכוחות שלך..בהחלטה האמיצה שקיבלת לא לוותר על החיים..תחזיקי מעמד... דמעה

מרגישה איך המקום הזה הופך שוב לשדה קרב....המקום הזה שאני כל כך זקוקה לו עכשיו..המקום הזה דווקא עכשיו מרגיש שוב מסוכן ולא בטוח. אולי אפשר להפסיק עם ההודעות המעליבות והפוגעות? לא נפגענו מספיק מאנשים אחרים? גם אחת בשניה אנחנו צריכות לפגוע? לי אישית קשה עם מה שקורה כאן דמעה

מרגישה כמוך דמעה יקרה אולם הפעם אני לא מוחקת. די. כולנו אנשים בוגרים. שיישארו העדויות עד שיתחלף הדף באיזה סגנון ומה אנחנו בוחרות לכתוב.

אולי בהשפעת היום הזה תחושת לאות אופפת אותי... תודה על התגובות בעץ ההוא. פיה היקרה, אל תדאגי, אשמור על האותנתיות שלי כאן ובכל מקום אחר... זה השינויים האלה במצב הרוח שלי... החגים עמוסים לי מדי רגשית...

מה שלום דגן? מקוה שהוא מרגיש טוב יותר...אני מרגישה לא משהו..פיזית ונפשית..מקוה שההרגשה תשתפר מחר.. לילה טוב יקרה http://jandingo.com/index89/teddymoon1.gif דמעה

איך עבר כיפור?

לולא המשתלחת הסדרתית כאן ושם בכולנו(כל אחד בתורה- חניכה תורנית שלה) - תחת שמות, כיסויים וכינויים רבים לדאבוני.....ולדאבוננו.... אנו כולנו- בטוחות וברוכות כאן. אנו מספיק מלוכדות בקשר אמיץ ואיתן שלא ניתן לה את "הכבוד" להעכיר את האוירה ולפעור חור במרקם המיוחד שנרקם בינותנו ויחד עם זאת העדין והרגיש שנוצר כאן. הגל יעבור לה...עד יעבור זעם! האם הוטב לך מכיפור? האם נשלחה לעברך- קרן של אור? ((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

נכון. זה לא נעים. חככתי בדעתי אם לכתוב משהו והחלטתי שזה לא לעניין. פשוט תתעלמי. זה לא נוגע אליך, לא קשור לנושאים שלשמם קיים הפורום הזה וידעך מעצמו. איך את מרגישה?

את הראשונה לאור הרפרטואר המר והנמהר בתחום מהפורום ההוא המדובר- שצריכה ואמורה להזדהות, למחות, לקבול על חוסר הצדק ולהבין אותי- בנקל. אף אני מצפה שהגל העכור מצדה יעבור. אך אין זה הגיוני וצודק שעד אז: אהיה שק החבטות שלה לשלל תיסכוליה בחיים. ושהיא תעכיר את האוירה הטובה שנוצרה כאן- שוב ושוב- בשלל כינויים והודעות סרק פרי מוחה ההזוי והלא שפוי. יש דין ויש דיין ולכל גבול יש תעלול. יש לחסום תכף ומייד- משתמשת פרובוקטיבית-כמותה.

אני לא מרגישה טוב לצערי..ואני כן מרגישה שכל הבלגן התחיל ממני ואם שאלתי אם יהיה מישהו בפורום במשך יום כיפור. לא התכוונתי להתחיל כאן בלגן כזה :( אגב שאלתי אותך יותר למטה איזה קורסים את מכינה...זה פשוט נשמע מעניין.. לילה טוב דמעה

חלף לו היום הזה, כל אחד לקח אותו למקום שלו... מי שצם, מי שלא... אבל היום הזה לא נימדד רק בצום הפיזי, חיות רעות חסרות סובלנות שמנערות רכב עם פעוט חולה בתוכו... זוהי לא סובלנות!!!! זוהי התלהמות וכפייה בהתגלמותה... כשאף אחד מאותה חבורה מזוהמת, לא עוצר לרגע, ושואל את עצמו אולי קרה משהו? כפייה היא גם אמירה נחרצת, בקשר ליום הזה... יש מי שביום הזה מתחברת לאלוהים לקבל תמיכה, ויש מי שמבקשת תמיכה מהמקום הזה... (וזה בסדר גמור) אני אישית , ביום הזה של חשבון הנפש, הגעתי למסקנה. שאת חשבונות הנפש שלי אני חייבת קודם כל לעצמי... לעשות דברים מתוך אמונה שלמה בהם, ולא על מנת לרצות אף אחד. והכי חשוב להזהר בדברי, לנסות לזהות מי ייפגע, עוד לפני שהאמירה נשלחת... מאד מקווה שיצליח לי... מבטיחה להשתדל, עובדת על זה קשה.

כל מילה- מילמיליאן! מחזיקה לך אצבעות..... אני ממוטטת ומותשת מהצום.........ומהתובנות והמענות.......

הרבה יותר חשוב שיהיה לך מקום להיות את. בכעס וברוגע. בעצב ובשמחה. את לא אדם מאוד אגרסיבי. המקום הזה קיים עבורך ועבור עוד שנפגעו כדי לכתוב ללא חשש. את לא בדיוק אדם משתלח או חסר מעצורים שיפגע באחרים ללא סיבה. לי חשובה האותנטיות שלך ומקום בטוח לך ולי ולעוד אחרות יותר מאשר סתימת פיות עצמית. ואם כעסת והבעת את הכעס שלך? מה בדיוק קרה? אנשים כאן מרשים לעצמם הרבה יותר (ראי למטה) והעולם לא נחרב למרות שאולי לא נעים לקרא לצד זה או אחר ומי שלא נוח לו יכול להעיר או להתעלם.

כועסת ולא סולחת להם. חבל לי שלא ראיתי את הפנים שלהם. אבל אני לא אנוח ולא אשתוק. בעיתון המקומי ברדיו בכל מקום אוקיע וארדוף מעתה את הפאנאטיות החשוכה . ולגבי איך ומה לכתוב מאד מבינה אותך לא אחת אני מוחקת אחרי הגהה דברים כי הם משתמעים לשתי פנים. אולם חייבת לומר גם שיש אנשים שמה שלא תגידי ואיך שלא תגידי הם באו כדי להפגע... מכירה את זה? אז אל תקחי את הכול על עצמך לפחות חמישים חמישים יש בקטע הזה. ואלו שנעלבים בקולי קולות וצועקים גוואלד... זו הבחירה שלהם. ולפעמים יש בזה רווח לא מועט עבורם. מקבלים תשומי רוצים שיתנצלו ויתרפסו לפניהם ועוד ועוד.

http://www.limonart.de/pics/big/ne-goodmorningdonald.jpg

על האופניים ראינו האו האו ומריבת אוהבים נרגשת בכיכר. היא בלונדינית במכנס לבן שקוף וחולצה וורודה צמודה על חזה זקור לקרב והוא בתחתוני בוקסר המום אבל מה? היא בוכה כועסת נעלבת בסוף מתרצה והוא מדבר משכנע ובסוף לקח אותה והלכו. ואתמול דגן כל הלילה בכה בגלל פטריה בפה בסוף החזק לקח אותו לבית החולים לקבל משחה. וכל החוליגנים ברחוב דפקו על האוטו כמעט זרקו אבנים נעשינו מדינה חרא אלימה כוחנית רוצחים אנשים במכות בגלל כל שטות ורצים להתפלל על נפשנו ולצום מרוב פחד על התחת האגואיסטי שלנו את המהות את הנשמה של יום כיפור כבר מזמן זנחו כל הנוער הזה בכיכרות גועל נפש. כועסת. מאוכזבת . המומה.

שמקווה שאצליח מתישהו עוד פעם להירדם...

קודם כל בוקר טוב וחיבוק ממני...את צודקת..המדינה הזאת באמת מתדרדרת מיום ליום ובכל זאת ולמרות הכל עדיין יש כאן נקודות אור. רוצה לספר לך..כשחייתי בניו יורק והייתי בהריון מתקדם התעלפתי יום אחד ברכבת התחתית..שכבתי על הרצפה של הרכבת משך יותר מחצי שעה והתעוררתי עדיין על הרצפה כשעל גבי טביעת רגלו של מישהו שדרך עלי כדי לצאת מהרכבת..זה היחס שם..כאן לפני מספר שבועות איבדתי שיווי משקל באוטובוס מלא בבני נוער ועשרות ידיים הושטו לתפוס אותי שלא אפול..וילדה קמה והציעה לי לשבת..אז אולי יש כאן המון חרא אבל יש כאן גם נקודות של טוב.. מחבקת חזק..מקוה שהמשך היום הזה יהיה טוב יותר דמעה

שאנחנו התקווה. מקווה שאלו לא מחשבות גרנדיוזיות מדי. גם ליתר הילדים שלך יש כאלו שמות יפים? אני הספקתי לקרא הבוקר את מי מפחד מווירג'יניה וולף באנגלית ועכשיו מכינה קורס שצריכה להגיש ביום ראשון. למרות הפחדים והתקופה הסוערת נהנית כל כך מהשקט והיופי בבית החדש. כל כך רוצה שדברים יסתדרו. קיצצתי המון הוצאות למינימום וכל עוד הבנות לא יקטרו אני בינתיים בסדר עם זה. זוכרת איך היה לי רע ביום כיפור שעבר ומקווה שהאיזון העדין לא יופר השנה. יודעת שזה יכול להתהפך בשניות.

נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאססססססססססססססססססססססססס לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

השקעת בהודעות... תיהי אופטימית (למרות שאני יודעת שממש קשה וקשה לראות את זה ככה אבל) יום כיפור, מחר התחלה חדשה, אולי יהיה טוב............

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה למה אפילו לישון אי אפשררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר????????????????????? עייפהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

בוקר טוב לך ההרגשה שלך מאד קשה ואני מבין אותה גם אם אני לא מכיר אותך אישית . דווקא בגלל שזה יום כיפור יום סליחה , אנשים צמים וחלקם כה צבועים הצום הוא ריק לגביהם . אבל בכל זאת תתחזקי !! . תנסה לראות קצה אור חוויות קשות לא צריכות לשבור אותך לעולמים . כל טוב הרבה אושר

מאמינה שכשהחגים יעברו יתחיל להיות קצת פחות קשה ואולי גם אצליח לזהות משהו שמזכיר אור... שאלה מי ינצח את מי קודם - החגים אותי או אני את החגים?..

תראו כמה דרכים יפות ויצירתיות יש השנה ביום כיפור http://www.nrg.co.il/online/15/ART/994/392.html

היום הזה מדכא אותי... כאילו שאני גם ככה לא מספיק בדיכאון אז אהי לא צריכה עוד תוספות!

חוללו אצלי פלאות. זו טכניקה לא של ריקוד רגיל ויש עבודה עמוקה ברבדים עמוקים של הנפש והלא מודע דרך התנועה והמוסיקה מאד מומלץ ומשחרר הרבה מטענים . וגם הרעיון של התחברות לאדמה ולמרכזים אנרגטיים נשמע לי טוב הולך יפה עם לילה מכוכב והרבה שקט ומרחב... מה דעתך על מעגלי סליחה של נשים בלבד? נשמע שיש לנו כמין הפצוע הרבה עבודת סליחה לעשות. אבל למילה סליחה יש קונוטציה אחרת אצלנו בפורום. לא של סליחה אלא של ריפוי והשתחררות שלנו מהטראומה.

אני בבית שקט, צריכה לסדר ולעבוד, אבל לא יכולה להרים דברים כבדים. מקווה שילך לי טוב ושלא יהיו לי נפילות למקומות נורא קטנים ועצובים. מקווה שהשאיפות שלי לא מוגזמות... (לפחות ביום כיפור לא מתקשרים מהבנק)

גם אני

טוב שתהיו כאן..אני מפחדת מהלבד של היום הזה... דמעה

זהו היום הקדוש ביותר בשנה. שבת שבתון! יום זה מוקדש כולו- לתפילה, תענית, מנוחה, חשבן נפש נוקב- סליחה מחילה וכפרה. צום קל וגמר חתימה טובה לכולכן.

אני קוראת בפורום הזה המון זמן אבל עד עכשיו נמנעתי מלהגיב. התשובה שלך לשאלתה של דמעה מקוממת אותי. המקום הזה הוא פורום תמיכה, לא פורום של דת או של כפיה דתית. דמעה שאלה מתוך מצוקה קשה אם תהיה לה בפורום תמיכה ביום הזה שהוא כל כך לא קל. הייתה לה זכות מלאה לשאול כי הרי זהו פורום תמיכה. התגובה הכועסת שלך לא הייתה במקום.

בעיקרון אני צמה אבל יש דברים שאני לא יכולה להמנע מהם, כמו התמיכה כאן... וחוץ מזה שאני חושבת שעברנו דברים שמכפרים כמעט על הכל...

הלבד הוא לא של היום הזה. ההיפך הוא הנכון יש אוירה של קירבה ושיתופיות. ואת לא לבד. מבינה בדיוק מה עובר עלייך. תקופה החגים קשה ויום כמו זה עוד מהדהד פי אלף. אל תדאגי. תדליקי לך נר תשתי משהו חם ומרגיע. ואם לא מאוחר תמצאי ספר טוב שיעביר לך את הזמן. אוהבת ספרי מתח? אני בולעת אותם במהירות ושוכחת מייד מה קראתי. כמו להפעיל את המוח בהילוך סרק אבל לא על ריק...

הלוואי ויכולתי לקרוא..אבל אני לא יכולה לקרוא או לראות טלויזיה או אפילו להסתכל מהחלון..הראיה שלי ל חזרה לי עדיין כמו שצריך...תודה שאת כאן דמעה

עולה ויורדת בטירוף...קצת מעיזה להרים את הראש ושב מתנפצת..שוב נופלת לתהום...שונאאאאאאאאאאאאאאאת את היום הזההה....שונאת שונאת שונאת....בא לי לצרוח ולהפחיד את כל השכונה..להפר את השלווה המדומה שיש סביבי...רק צרחות יש בי עכשיו... דמעה

אני איתך

לא בטוח שאני עוד יספיק להגיב היום... אז צום קל לצמים... שיעבור בקלות לכולן יום של התחברות לעצמנו... גמר חתימה טובה אידה

יודעת שזה יום לא קל המילים חשבון נפש מתחילות לקרצץ בסף התודעה שמתי לב שהקורבנות מכות על חטא ואילו הפושעים? בעיני עצמם נקיים קלים וחופשיים מסתובבים בלי הרהורי אשמה. אז מאחלת שביומיים הקרובים תתהפך התמונה שלנפגעות יהיה טוב וקל והזכרונות ישקטו ויירגעו ולכל התוקפים שיהיו חרדות וסיוטים ומלאכי חבלה וזדון יבואו אליהם בכל רגע ורגע ושיכאב להם ושיבכו נכון שיומיים בשנה צדק מוחלט צדק משמיים צדק אלוהי? יכול להיות יפה?

ההכנות ליום הזה בעיצומן, אופיר מה שכתבת... יותר מידי נוגע.... היום אשב לעשות חשבון נפש בדרכי שלי... בינתיים שומעת את אהוד בנאי, שער הרחמים...

וצום קל!

גמר חתימה טובה וצום קל

אז דילגתי על השירשור הזה... וכנראה עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא... אז גמר חתימה טובה וצום קל גם ממני ונראה לי שככל שאני פחות אתחבר לעצמי כך יטב לי גם ככה אני כל החיים מחוברת לעצמי בצורה קצת יותר מדי מוגזמת... אם הייתי יכולה לחיות את החיים קצת יותר בפשטות, בלי לנתח כל דבר, בלי להבין מה המשמעות של כל דבר ומאיפה כל דבר נובע... נראה לי שהחיים שלי היו יכולים להיראות טיפה יותר ידידותיים...

אמא שלי השאירה לי הודעה במשיבון,שהיא אוהבת אותי ושהיא רוצה שנשמור על יחסים טובים ועוד כל מיני איחולים,וזה ריגש אותי אולי אנחנו מתקרבות שוב,הלוואי וזה יהיה פתיחה של שנה חדשה בקשר בין שתינו שלמוד כאב ואכזבה הצעתי לה בעבר שנלך לטיפול ביחד בהתחלה היא הסכימה ואז קיבלה רגלים קרות וחזרה בה וזה כל כך קשה לי עם זה כי אני רוצה להתקרב אליה בחזרה אני מרגישה שיש בינינו המון מתיחות וכעס אחת על השניה,כל נסיון התקרבות מצד שתינו נגמר בהטחות אחת לשניה וכל אחת מסתגרת בתוך עצמה עד הנסיון הבא אולי האמירה שלה במשיבון היא התחלה לכיוון אחר,לא יודעת,פוחדת להתקרב,להתאכזב, להפגע,אבל משהו בי רוצה אותה,מתגעגע אליה,רוצה ממנה קבלה והבנה בלי לשפוט אותי ,אבל היא לא יכולה כי יש בינינו כל הזמן התנצחות כל אחת מנסה לשמור על המקום והחוזק שלה,ומשהו כאן מתפספס בגדול,וזה משאיר חור ענק בלב אני צריכה ורוצה אמא, אני צריכה ורוצה חיבוק ממנה,אני רוצה לצעוק לך אמאאאאאאאאא שתשמעי אותי ותתקרבי אליי,אל תפחדי ממני,אל תפחדי מהכעס שלי, אני אוהבת אותךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך את חסרה לי

מזמן לא קראתי ככה אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

הלוואי והלוואי והיא תתרצה ותלכו לטיפול ותתחילו תהליך של התקרבות וקבלה שלך את עצמך והמקום שבו את נמצאת בכנות ובאהבה גדולה. הלוואי.

ולא מכירה את אמא שלך כתם. הרגשות שלך מדברים אלי וגם אני חווה דומים להם. אבל ההחלמה שלך והריפוי יקרו בטיפול שהוא משמעותי לך. ושתיכן באותו טיפול... נשמע כמו נסיון שיקח ממך המון אנרגיות. ואת לא יכולה לדעת שמי שהיתה ככה יכולה באמת להשתנות... אז זו רק עצת זהירות ממפח נפש וטיפוח תקוות שווא. חפשי את השלווה בתוכך. לא אצלה. היא לא יכולה לתת היום את מה שלא נתנה לפני שנים.

לא הכל שחור "אל בכי ואל צער, לא הכל שחור-משחור. אולי האור בשער, חשכה תיסוב אחור. עלינו רק לדעת איך לחיות את החיים, בתוך הלב תקווה לטעת, להאיר את הפנים" יום כיפור קל לכולכם דמעה

חיבוקים וחיוכים. שמחה שאת פה. גם בקל וגם בקשה.

גמר חתימה טובה וכל הברכות והאיחולים לרגל השנה החדשה הממשמשת ובאה....

ערב יום הכיפורים תשס"ו לאידה היקרה והאהובה, בשנה החולפת, בעקבות הליכים קשים שעברתי, ומצבים שפרשתי לא נכון, אשר לא היה לך חלק בהם, גרמו לי לתגובות איומות ונוראות כלפייך... דברים לא נכונים, שלא היו ולא ניבראו... פרי כעסים, ותחושות אחרות שלי...אשר השלכתי עלייך ללא עוול בכפך, ואשר אין לך חלק בהם בכלל, ואינך מודעת להם... מה גרם לי להשליך עלייך תגובות נוראיות שכאלה ? כאשר אין לך ולו פסיק של אשמה בהם? את זה אברר מול המטפלת שלי... אבל אין לי ספק שהכל נבע ממקום של מצוקה נוראית שלך אידה באופן אישי, בוודאי שלא היה חלק בהם. במשך כל ההכרות שלי איתך יצאת מגידרך על מנת לעזור לי איפה וכמה שרק יכולת... ועל כך נתונה לך הערכתי ותודתי לנצח... די אם אציין איך במשך סוף שבוע שלם אצלך בבית על חשבון זמנך הפרטי... ועל חשבון הטלפון הפרטי שלך, הפכת עולמות כדי למצוא מקלט לנשים מוכות על מנת למלט אותי ואת ילדי מהתופת, שכן במקלטים רבים סרבו לקבל אותי עם ארבעה ילדים... נתת לי את הכח הראשוני לקום מתוך הכאב וליצור עולם חדש ללא אלימות וכאב... והכל שמור וזכור וחקוק לנצח.!!!! הקושי הוא לא לכתוב לך את מכתב ההתנצלות. הקושי האמיתי הוא להבין שפגעתי בך, אני רק יכולה לבקש ממך להבין שמה שנאמר לא נאמר ממקום של רוע חלילה. אלא שוב ממקום של בלבול גדול שיצר כאוס מוחלט, ולא היה מקום להוציא כך את הדברים ןלפגוע בך... שכן אין ומעולם לא היה לך חלק בשום פגיעה בי, נהפוך הוא תמיד היית לצידי, ניחמת ועודדת ככל יכולתך... אידה אני מבקשת את סליחתך מתוך בכי נורא שמשתלט עלי עכשיו, אני מיוסרת ממעשים ואמירות שלי כלפייך, אשר לא היה להם מקום.... סליחה גדולה אידה.... סליחה יקרה ואהובה שלי ליאור.

ליאור היקרה ריגש אותי בכל מילה שכתבת כאן.... אני חושבת שגדולתו של אדם נמדדת ברגעים אלו.... לדעת ולהבין את הטעות....לדעת לבקש סליחה... זה מהמעט שיש לומר.... והשאר יהיה כנראה בהמשך... שולחת לך חיבוק של פיוס אידה

חיים ומוות בידי הלשון!!!!

http://anatweb.com/yom_kipur2.htm

http://words4u.mikud.org/nis324.htm

מתעוררת מתוך חלום בלהות דמויות מעורפלות כאב והשפלה ואני מבינה הנה הגיע שוב זכרון חדש ואני חצי רדומה אחוזת אימה מושיטה יד רועדת לעבר הטלפון בלי לחשוב מחייגת אליך זקוקה לך עכשיו שתקשיבי תביני תנחמי אבל התא הקולי שלך מזכיר לי שאת לא כאן שכחתי כמה את רחוקה שומעת את קולך ומנסה להתעטף בו מנסנה שיהיה לי כמו גלימה של גיבורי על עוצמת עיניי ורוצה שהקול שלך ירגיע אותי שיעטוף אותי ולא יתן לזכרון הכואב לחדור אלי כל כך צריכה לדבר איתך שומעת שוב ושוב את ההודעה בתא הקולי מרגישה לבד והנה הבכי צף ועולה ואני בוכה כמו ילדה קטנה מבכה את הילדה שהייתי בוכה ובוכה ונכנעת לעוצמת הכאב נכנעת ואת נסעת לפני יום אחד בלבד... דמעה

רציתי רק להגיד שאולי בתחושה את מרגישה לבד,אבל אני כאן לידך במרחק נגיעה מכאן, שולחת לך חיבוק מרגיע עוטף מחבק,ובתחושה את מרגישה שאמא נסעה אבל אמא תחזור אמא לא עוזבת אמא לא נוטשת ואולי מהמקום הזה את מתחברת אל עצמך,לומדת לפגוש את עצמך,ונותנת לעצמך את המקום להרגיש. ושוב מזכירה לך את לא לבד אני כאן.

אני יודעת שאת איתי..קשה לי עם התחושה הזאת של הנטישה..את כותבת לי ש"אמא" תחזור אבל כל ניסיון העבר שלי מלמד אותי שאמא לא חוזרת..ומשהו בי מפחד כל כך שיקרה משהו והיא לא תחזור.. תודה שאת איתי דמעה