פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

אני מתביישת ומתייסרת על מעשיי בעבר, עברתי טיפול , התנהגותי השתנתה בעקבות גילויים שעלו שמהלך הטפול, השינוי בהתנהגותי קרה בתהליך בד בבד בעקבות הגילוי למניעיי, למרות שהיום אני כביכול "אחרי" אני מתייסרת על העבר,יש דברים שלא ניתן לתקנם. אינני מעריכה את עצמי בשל כך, אני רואה את עצמי מבעד לעיניו של אדם יקר אחר בחוסר הערכה ומתייסרת. נכון שאני גאה בהישגיי כיום ואני עם המבט קדימה, אך הכאב אינו מרפה.

ברוכה הבאה שמחה על הצטרפותך מקווה שתשארי ותיהיה חלק מהפורום תוכלי לשתף לקבל תמיכה ולהקל על עצמך. כל הכבוד על העבודה הקשה והשינוי שחוללת בעצמך...בעזרת הכוחות הרבים שבךובעזרת הטיפול .... אני מבינה את התסכולשאת חשה שעבדת כל כך קשה היגעת להשגים מרשימים.... אך הכאב לא חלף... הטראומה והכאב נשארו.... את הטראומה אי אפשר להעלים ...היא תיהיה שם תמיד... צריך ללמוד לחיות איתה ולצמצם את מקומה.... בודאי יהיו תקופות שהיא תורגש יותר אבל שרוב הזמן תיהיה ...אבל לא במרכז... לא קל ליישם זאת...אבל הוחת לעצמך שבעזרת הרצון והכוחות שלך את מסוגלת להמון. למרות שסיימת טיפול יתכן ותרגישי צורך מדי פעם לחזור לטיפול להתחזק מעט ולהמשיך הלאה.... אם לא טופלת ב EMDR אני יכולה להמליץ על השיטה בחום לאור התוצאות בצמצום הכאב סביב טראומות. שוב כל הכבוד לך....המון הערכה על היכולות והתוצאות שהיגעת אליהם... ובעיקר על האופטימיות וההסתכלות קדימה... מחזקת אותך אידה

תודה על התמיכה. לקח לי זמן לכתוב אף על פי שאני מכירה את הפורום. תשובתך נתנה לי הרגשה של הבנה ושותפות. הרגשתי השתפרה מעט, נסעתי קצת להחליף אווירה, אך המחשבות לא נותנות לי מנוחה. אני שונה במעט אך זה המון היום. הייתי בטיפול שנתיים, בניתי את עצמי מחדש במשך שנה מאז הגילויים הקשים, בהתחשב בעובדה שנגרם לי נזק שסחבתי עמי במשך עשרים שנה בערך, פעלתי והתנהגתי בהשפעתו תוך הדחקה מוחלטת. פגעתי בקרובים אליי. אני מתייסרת על כי אינם מכירים אותי כפי שאני עכשיו מאז שהתמודדתי עם הגילויים. בנפילות שלי אני רואה את עצמי מבעד ל"עייניהם השופטות". כאשר פוגע בך הקרוב אליך, שהיה אמור להגן עליך מה ההשפעות למבנה אישיותך? עד כמה אתה בשליטה, או כמה ממעשיך הם תוצאה ישירה לכך? ברור לי שההשפעה עצומה! ההשלכות הרסניות! אך עדיין זו אני ומי שעומד או עמד מהצד השני של המתרס וקיבל שקרים, כעס, אי נאמנות ועוד, אינו יכול להבין זאת ובטח שלא לקבל. עשיתי דברים ללא שליטה ללא הבנה למניעיי. המחיר על הפגיעה הוא עצום, משאיר צלקות לנצח. אקווה שביום מן הימים ייקל עליי להעריךיותר ולקבל את עברי ואוליי אף לתקן חלק מן הדברים. אני אדם טוב בעל לב רחב ופתוח, מעניק ונותן, חיי הוסטו ממסלולם...

אשמח את תרחיבי ברשותך על שיטת הEMDR לצימצום הכאב של נפגעי טראומות ופגיעות מיניות בעיקר ובאיזה מסגרת היא מבוצעת. תודה למפרע.

את הקורבן. נקודה. וכשתצאי מנקודת ההנחה הזו את לא תעניקי לאף אחד הנחה. למען הרווחה את חיבת לפלוט סיסמאות מחאה וקולות אנחה. וכפי שאני נוהגת לומר: "הזורעים בדמעה- ברינה יקצורו". ברוך בואך בצל קורתנו. מה תעדיפי לשתות?

למה שוב כל כך רע? ולמה אני בוכה? למה שוב למדתי לבכות בכלל? כשאני בוכה אני יותר מרגישה עד כמה קשה אני לא רוצה לדעת עד כמה קשה אני רוצה לרמות את עצמי רוצה לגרום לעצמי לחשוב שהרבה יותר קל ממה שאני מרגישה עכשיו אבל איך אני יכולה לעשות את זה אם אני בוכה? זה פשוט לא הולך

אני בשל אדואסוציאציה עיקשת ומטופשת לא צולחת לבכות......זה מספר שבועות........ והלב עולה על גדותיו.....ומאיים להתפקע...להתפרע...הוא כמה לרטיבות מלחחת... זכות היא האפשרות לבכות .זוהי הזדמנות יקרה מפז- להתנקות! תחזיקי מעמד...... אשמח אם תהי פילנטרופית עימי ותנדבי לי טיפה מהים הניגר- ממאגר דמעותיך........

את מוזמנת להצטרף רק שאני לא מרגישה הקלה והתנקות בעקבות הדמעות

שדה יקרה מאד מזדהה איתך לקח לי שנים לפתוח את סכר הדמעות הייתי נשארת עם הכאב והעלבון תקועים בגרון זו אחת הסיבות שידעתי שהזוגי הוא הזוגי המתאים לי הרגשתי חופשיה איתו לבכות הוא גרם לי להרגיש בנוח עם הרגשות שלי ואכן הוצאתי המון התאטרון עזר לי למצוא מחדש את הצחוק שלי שגם זה תהליך של מסע בפני עצמו בהריון שלפני האחרון בכיתי מכל דבר המורמונים.. הייתי יושבת מול סרט הכי אמריקאי והכי קיטשי ורמז קטן לסצנה רגשנית ואני מזילה מפלים של דמעות איך נהניתי...איזו הקלה...איזה פורקן... מקנאה במי שיש לה נגישות כזו לרגשות שלה. שחף יקרה לא לפחד מתישהו יש סוף גם למאגר הכאב ואחריו מופיע הצחוק. מבטיחה לך.

נמאס לי כבר מהלילההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מהי תחושתך הלילה? הוקל לך משמעותית או לפחות- קימעה?

שחף יקרה החושך נמוג....הבוקר היגיע... השמש ואיתה האור..... כיצד את מרגישה עכשיו? אידה

אני אובדת עצות - האם מישהו יוכל להפנות או לעזור? במהלך השנה האחרונה אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי, ובמקביל הפסקתי לעבוד בצורה מסודרת. קיבלתי מהביטוח הלאומי טופס להצהרת נכות כללית, אך אף אחד מרופאיי אינו מוכן לחתום עליו!! רופא המשפחה (שהוא 'זמני' מזה כשנה ביישוב) מסרב בתירוץ שאין לו את ההיסטוריה הרפואית ושולח אותי לפסיכולוג המטפל, וזה שולח אותי בחזרה לרופא המשפחה. ניסיתי לפנות לקופת החולים אך שם שולחים אותי שוב אל הרופאים!! הגעתי למצב בו אני חוששת מהפסיכולוג ומעוניינת להחליפו, אך הוא טוען שלא יאפשר לי ללכת למטפל אחר (הטיפול אצלו מסובסד לחלוטין ע"י הקופה) ... האם מישהו מבין בנושא (או נתקל בבעיה)? אני מרגישה שנפלתי בין הכיסאות והמוסדות השונים. אשמח לכל סיוע, ותודה מראש!

לנירית שלום, בקשר לטיפול מסובסד, אם את נפגעת תקיפה מינית ישנו טיפול מסובסד הניתן חינם במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, עלייך לפנות לעובדת סוציאלית באזור מגוריך שתפנה אותך. אם זה על רקע אחר אין לי ממש תשובה בשבילך, ואגב הרופא שלך כן יכול לעזור לך עם הטופס של הביטוח לאומי מכיוון שכל חומר רפואי שנוגע אלייך מוזן ישירות למחשב ואין לו בעייה להדפיס לך בשניות. תתעקשי זה כדאי. בהצלחה...

עליך לפנות אל המרכז לבריאות הנפש שבאזור מגוריך. הכל מסובסד והם לבטח יוכלו לסייע לך בפתרונות הולמים בהתאם למצבך ומצב בריאותך... כמו כן פני אל עובדת סוציאלית מטעם קופת החולים שלך- שתעמוד לצדך, תלחם למענך, תגן ותעגן את שלל זכויותיך. חזקי ואמצי.

ברוכה הבאה נירית מוזמנת להיות חלק מהפורום להרגיש בנוח לשתף להתייעץ ולקבל תמיכה. ראשית אני מצטערת לשמוע על הטרטורים שאת עוברת ובעיקר על האולטימטום שקיבלת מהמטפל שלך. אני חושבת שבעיקר מהרקע והטראומה שאת עברת חשוב שתיהיה לך את זכות הבחירה! יש לך את הזכות לבחור מה נכון ומתאים לך...גם במסגרת של קופ"ח. את לא צריכה להיות במקום שאת חוששת בו או מרגישה לא בנוח או נמצאת בו מחוסר ברירה ואולי גם חוסר אונים. אני חושבת שהיית שם מספיק והיגיע הזמן לשנות זאת. זה חשוב עבורך וחלק מהטיפול ומהרפוי שלך. לגבי הזכויות שלך לקבל קצבת נכות....אם מגיע לך אין שום סיבה שהדבר התעקב...אני מציעה לך ללכת למומחים בתחום במוסדות ציבוריים יש בד"כ תור ארוך...אך אני מאמינה שהם יכלו לעזור לך ביעילות בשל הבנת הנושא מהמקום הנכון. כמו כן את יכולה לפנות למחלקת הרווחה באזור מגורייך והם יכלו גם כן לעזור. שאלה : מי נתן לך את הטיפול התרופתי? פסיכייטר? אם כן הוא גם כן כתובת לכך. אז מוזמנת לפנות אליי בציויון אזור מגורייך והפנה אותך למוסד המתמחה בתחום באזורך. בהצלה וחזקי ואמצי אנחנו כאן בשבילך אידה

מרגישה צורך להזכיר למנהלות הפורום שסופי שבוע זה דבר לא פשוט למי שכותבת כאן וזה ששתיכן נעלמות משך סוף השבוע גורם לי לפחות להרגשה ממש לא טובה... דמעה

דמעה יקרה איתך שולחת חיבוק אידה

וואו הפתעת אותי! אני מאחלת לך תאומים!!!!!!!!!!!!!! מקסימים כמו שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 הכל בדאבל, האהבה החיבוקים הכי טהורים בעולם... ושתי ידיים זעירות שעוטפות לך את הצוואר ובקושי מקיפות אותו... והכי אבל הכי זה אמא אני אוהב אותך... בשבילי זה הכח המניע, מה שמחזיק אותי בחיים. תגידי לזוגי שלך שאני אמרתי שישמור עלייך, ואל תעבדי קשה. בכלל נראה לי שאת אמא קולית כמוני... לילה טוב מקסימה שלי

ועוד בחום הזה היום עשינו שלושה ביקורי בית ולמרות ששתיתי הרבה בערב הצטרכתי וונטולין מצנן פלוס מאוורר ובכל זאת נחה ומנסה לא לזוז הילדים הגדולים עוזרים המון מטאטאים כלים מסדרים וכאלו הזוגי עם שפעת וקשיי עיכול ועובד בלילות כך שהוא די מותש וצר לי עליו לא רוצה לאמץ אותו כל כך בקיצר תביאו את הסתיו...שלכת... בשבת הלכתי לים בשבע וחצי בבוקר שחיתי קראתי עיתון בשקט היה נפלא... זה החלק הנחמד בקיץ והמים היו חמימים תענוג. אבל ארבעים ש"ח מוניות זה לא בתקציב כרגע והזוגי כאמור מנוטרל עושה טובה שהוא חי. צריכה לגייס די כוח כדי לעשות את מה שאני באמת רוצה לעשות לעשות לעצמי טוב... כמו עם הכתיבה שלי שוויתרתי עליה די מזמן עייפות חוסר אמון בתוצרים והדברים הבאמת משמעותיים נדחקים הצידה. ללמוד לעשות לעצמי טוב. משימה ומטלה לכל אדם. הייתי אומרת לחנך פחות לאלטרואיזם מוצהר כלפי חוץ ויותר לחירות הפנימית לעשות לעצמך טוב.

אולי בורחת,אבל יש בי עומס נפשי גדול,לא מסוגלת להתמודד יותר עם ההשלכות , של גילוי העריות.לא מסוגלת להכיל את עצמי כבר. יותר מידי התפתחויות שטילטלו אותי ,אני לא חזקה יותר מאחלת לכם המון של טוב,וכל אחת במסע שלה תגיע למקום מבטחים כמה שאפשר. אני נטשתי את הספינה

מאחלת לך בהצלחה לפעמים נחוץ פסק זמן מבינה אותך כל כך. כשתרגישי צורך אנחנו פה. תתחזקי ותהיי מאושרת בכל אשר תפני.

כתם יקרה, חבל שאת עוזבת. מבינה אותך ומאחלת לך המון כוחות נפש, פיות ומלאכים טובים שילוו אותך באשר תלכי, ויתנו לך המון כוחות.... ליאור

וזכרי תדיר יש ידיים שמיחלות בתום- לעוטפך ולא- לגפפך....... פסק זמן הנה הזדמנות מצוינת להעריך זאת... תאגרי כוחות ותתחשלי. שדה ניר.

http://www.llangley.com/yoga/wisdom/rightnow%5b2%5d.htm משהו מרגיע ויפהפה. לשינוי מצב התודעה.

שבוע טוב

אפשר לחזור להתחלה ולבחור בדקה או בשלוש דקות מצגות יפות להפליא. http://he.maharaji.net/main800.html

ה' מי ייתן והשבוע הזה יעבור כבר והכל יתבהר ויקבל תשובות ברורות מהאי וודאות הזאת שבוע גדוש הולך להיות ואפילו שבוע שבו אני גדלה בעוד שנה ומתקרבת לבית אבות בעוד שנה :-) אוף שייגמר כבר קשה ככה האי וודאות הזאת... שיהיהשבוע טוב..! אמן!

אז אני מבינה שלא עשית את המצגת אם התודעה שלך עדיין בבית האבות במקום במגרש המשחקים כיאה לילדונת. תגידי איך השפעת? הוקל לך? החלמה מהירה וגם שבוע טוב עם דימויים טובים ומעצימים שיתנו לך כוח. וגם מרק עוף יכול פה ושם לעזור...

עם מצגות כאלה באמת השבוע צריך להתחיל הכי טוב בעולם :) רק שבנתיים אני לא מרגישה שהטוב הזה מתייחס אלי :( קשה לי עם עצמי... הלוואי שמחר זה יעבור!!!

נזכרת בדברים קשים. הכל מציף אותי בסופי שבוע וחגים. אלו התקופות הכי קשות שלי. ריח של אוכל עולה מהשכנים, ואני נזכרת במה היה מלווה אצלי האוכל בילדות. אבא מנייאק שיושב לאכול כשהוא לבוש רק בתחתונים... כמה זה היה מגעיל, ועוד הינו חייבים לאכול כשהמראה הזה מלווה אותנו... אני מרגישה נורא, בא לי לברוח, אבל אין לאן.

מסופי השבוע? למען עצמך חשוב שתנסי למצוא משהו חיובי כדי שתוכלי לקבל אנרגיה חיובית כשאת חושבת על העבר שלך. אמר מישהו בתכנית טלויזיה למישהו אחר אל העבר אין לך לחזור הוא היה כל כך קשה אז מה שנשאר לך זה רק להסתכל קדימה. שיהיה סוף שבוע אחר. שבו את מפנקת את עצמך...

רציתי לשאול האם לדעתכם אדם שגולש באתרי אינטרנט שיש שם פורנו של נערות, ואתרים שנקראים " אבא ובת" וכל מיני דברים כאלה, האם זה מעיד עליו משהו? האם יכול להיות שהוא אדם מסוכן? או האם זה אומר עליו משהו בכלל? או שזה משהו וירטואלי שלא ניתן להסיק מזה כלום עליו? האם נכון מה שהוא אומר שהרבה אנשים עושים זאת ושזה לא אומר כלום ושבכלל לא אכפת לו איך האתרים האלה נקראים וזה לא מה שמושך אותו אליהם?

אבל אם זה הרגל בהחלט אומר לי משהו על האדם. לא הייתי רוצה להיות בקשר עם אדם כזה ולא שיהיה בסביבת הילדים שלי.

אני לא יודעת אם זה פעם פעמיים ,אבל זה בהחלט לא שרק באתרים כאלה הוא גלש. תמונות כאלה היו מיעוט מבין שאר תמונות של פורנו רגיל. בכל מקרה ברגע שעליתי על ז ה הוא הסכים ומחק וזרק הכל ( לפחות כך הוא טוען) . זה מישהו שמאד חשוב לי, השקעתי בקשר הזה המון, ועכשיו אני מבולבלת נורא ..

או קיי.. אני לא יודעת אם תוכלו לענות לי אבל זה חשוב לי מאד, אז תנסו בבקשה... כשהייתי בערך בת 12 והתחלתי להתפתח אני זוכרת שאמי הייתה נוגעת לי בחזה,זה היה ככה בערבים , כשראינו ביחד טלויזיה או משהו כזה, הייתה מכניסה יד מתחת לחולצה שלי ומלטפת. אני מנסה לחשוב עכשיו, האם זה נקרא הטרדה מינית או.. בשביל מה היא הייתה עושה את זה?

ע יקרה זה נשמע אכן כהטרדה...כחציית גבולות .... איני יודעת למה עשתה זאת..אך זה לא נשמע ומרגיש טוב... אך את מרגישה עם כך? אידה

מאד מבלבל לילד מגיל צעיר יש זכות לבחור מי ומתי ובאיזה דרך ייגעו בו נשמע לי שהגבולות שלך הופרו. לא הייתי נוגעת בבת שלי בצורה כזו יש בזה משהו חולני. האם הקשר בכלל היה בריא או פתולוגי?

חוץ מזה הקשר היה בריא לחלוטין, לכן קשה כל כך לעכל את זה ובכלל להבין למה ומה.. זה קרה כמה פעמים אני חושבת, ואני לא זוכרת איך זה הפסיק, לעולם לא דיברנו על זה ולעולם מאז זה לא קרה שוב, פשוט כאילו לא היה. אבל עכשיו שאני חושבת על זה אני פשוט לא מבינה, אני מנסה לחשוב שאולי היא רצתה לבדוק אם אני מתפתחת, אבל הרי אפשר לראות את זה .. וגם ... לא יודעת , לא ממש משכנע. מה את מציעה לעשות, פשוט להתעלם?

האם אי פעם רמזת לה שאת לא רוצה שתיגע בך? האם היא שאלה אותך לתחושותייך ? עדיין נשמע לי גרוע. חוסר רגישות וסוג של סימביוזה לכל הפחות.

מה זאת אומרת סימביוזה לכל הפחות? אני לא חושבת שרמזתי וגם היא לא שאלה.. אני לא יודעת למה לא אמרתי כלום, אני חושבת שאולי חשבתי שככה זה צריך להיות, לא יודעת למה.. כזו אני.. מפגרת.. שותקת ולא נלחמת... בכל מקרה, מה לעשות עכשיו? במשפחה היא באמת האדם היחיד שדואג לי וכל הזמן דאג לי.. מה שמטריד אותי הכי הרבה זה למה לעזאזל? מה זה סוג של סטייה יחסית חד פעמים ( רק כמה פעמים)?

http://health.nana.co.il/Includes/Content.asp?ContentInstanceID=10685&Service=SectionMainPage&ValueSection=9999&TypeID=2

אבל לא, תודה

מדוע שלא תסלסלי עמו בעילוסי אהבהבים? זה מתכון בדוק להתרגעות. כטיפול תרפויטי לכל דבר ועניין. אם לא תנסי לעולם לא תדעי. אם לא תתנסי לעולם לא תחווי. מומלץ בחום ובכל פה(תרתי משמע:-)

שדה ניר יקרה שלי, קראתי את הכתבה, נשמעת משכנעת, אבל לא אותי. אני נכה בעניין הזה, אחרי הטראומות שעברתי בחיים, מין מתקשר אצלי לכאבים וחרדות קשות. אגב איפה את? נדמה לי שאת נכנסת פחות ופחות לכאן, את חסרה...

אף אני התגעגעתי אליך, חמדתי. אני עדיין אמונה ומאמינה בחוויות מתקנות של נסיבות החיים המענות. אני הייתי נכה, באל תפקוד מיני ומנטלי- טוטאלי. וחזרתי לפעילות מינית תיקנית ולא מתירנית כבעברי. וזה תענוג צרוף........אושר חטוף...... ממליצה לך בכל פה(תרתי משמע כאמור)

עצוב לי :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( בודד לי :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( משעמם לי :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'( :'(

עצוב לי לשמוע שרע לך...שולחת חיבוק (((((((((((((((((((((((((((((((((((((((שחף))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) דמעה

זה היה מן לילה כזה בודד ומשעמם. אין מה לעשות. סה"כ אני בסדר יחסית בתקופה האחרונה. הרבה פחות נסערת וסובלת מקודם. אז אל תהיי עצובה בשבילי :)

יש לי דרך אחת להציע להפיג את הבדידות והשיעמום וזה קפה בארומה????? ואולי אפילו אז כבר לא יהיה כל כך עצוב... אם תרצי תגידי.. אניאשמח :-) ובנתיים חיבוק

כבר הרבה פחות עצוב לי :) קפה בארומה יכול להיות ממש נחמד... אם זה עדיין רלוונטי מבחינתך, אשמח אם תתקשרי אלי. לי אין את הטלפון שלך :(

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3122600,00.html#n מעניין איזה סירטון פירסומת תבחרו ? שבת שלום ומנוחה לכולנו,,,

לדעתי הסרטונים מאוד חלשים ולא מצליחים אפילו להתקרב להעברת המסר. הם לא מצליחים להעביר אפילו לא חלק קטן מהכאב איתו אנחנו נאלצות להתמודד מיום ליום במהלך כל החיים. זה לא יעשה כלום לקהל הרחב שיצפה בסרטונים.

היי ורד, שחף צודקת, בכמה שניות אי אפשר להעביר מסר בצורה ברורה. זה נראה לייט משהו, חוץ מהקול הרך והאמפטי של מיקי. ליאור

הייתי יכולה להגיד שאני כבר ילדה גדולה - בת 28 ויש לי חרדת נטישה כמו לילדה קטנה בת 3 בערך. אמא שלי טסה היום לחו"ל ולא אראה אותה בערך 3 שבועות ואני במהלך היום הרגשתי חרדה איומה וכמעט התחלתי לבכות כמה פעמים והרגשתי שאיפשהו בפנים אני מפחדת שהיא לא תחזור, שלא אוכל לראות אותה יותר, שהיא נוטשת אותי... ואני יודעת שהיא תחזור וגם כשתהיה בחו"ל אוכל להתכתב איתה ב-SMSים והיא לא נעלמת לי לשום מקום. אבל איך בדיוק אני, בחורה בת 28, יכולה להסביר את זה לעצמי, ילדה קטנה בת 3, שההגיון הבוגר זר לה לחלוטין?

שחר היקרה מטומטמת את לא...ואני כל כך מבינה את מה שאת מרגישה...מה אני אגיד? אני בת 44..המטפלת שלי נסעה ל 5 ימים..לא שבועות..ימים..ואני מתהלכת עם ההרגשה של ילדה קטנה ונטושה...לא חושבת שיש קשר לגיל הכרונולוגי שלנו..תמיד יש בפנים ילדה קטנה ומפוחדת שפוחדת שהיא לא שווה מספיק כדי שיחזרו אליה..ככה לפחות אני מרגישה. שולחת חיבוק, בלונים וגלידה לילדה הקטנה שבך....וחיבוק מחזק לאישה המקסימה שאת כיום.. תחזיקי מעמד דמעה

אני אוהבת בלונים וגלידה :) וחיבוק זה תמיד טוב שולחת לך חיבוק בחזרה

יקרה שלי\ שלנו, מאחלת לך המון בהצלחה, צריך המון אומץ לעזוב מקום עבודה בטוח, מגונן, עם חברות עמיתות למקצוע. זה לא פשוט, מצד אחד, כשעובדים עם עוד אנשים יש הפריה הדדית, תחושה נעימה של שותפות. מצד שני זו הבחירה שלך ואני רק יכולה לאחל לך הצלחה גדולה, אני בטוחה שאת מטפלת מצוינת אמפטית וסבלנית. אם מותר לי לשאול האם תעבדי לבד? או במקום קיים? אשמח אם תרגישי צורך לשתף... אבל אל תעזבי את הפורום, הרגשתי בחסרונך בימים האחרונים. נכון שאני מטופלת, אבל כאן יש ערך מוסף, את יודעת לא תמיד מספיקים לדבר על הכל עם המטפלת, ולפעמים מרגישים רע דווקא בשעות לא שגרתיות, ויש משהו מאד מעודד ומנחם בהתיחסות שלך ושל הבנות כאן בפורום. אני מקווה שאת לא בתהליך של עזיבת הפורום, למרות שזה עבר לי בראש השבוע... אבל הבנתי שהיית טרודה עם הילדים, אני מאד מבינה אותך בעניין הזה. אגב לא ידעתי שיש לך תינוק, את ממש אחרי לידה?

השכר נמוך יותר והעבודה יותר קשה חוץ מזה אני בודקת אם חוקי להעביר לי מכתב הפסקת עבודה בחודש השביעי להריוני את מבינה שהשידוך עם הצוות במרכז לא עלה יפה והצוות במקום החדש הרבה יותר סימפטי. בכל מקרה היתה תקופה של הרבה תסכול ומאבקים. שאני מקווה שתהיה מאחריי בקרוב. אל דאגה את מה שיש לי לומר ולעשות בתחום נפגעות תקיפה מינית עוד אומר ואעשה. גם לא במסגרת מרכזי הסיוע... ואין לי שום כוונה לעזוב אתכן במפתיע אז תוציאי אוויר ותרגיעי... תודה על הברכות וההתעניינות...

היום לפני שנתיים בדיוק ראתי איך שמים את אבא שלי בקבר...אני זאת שלקחו לזהות את הגופה לפני שקברו אותו...אני תרמתי את עיניו אז כשהסירו את התחבושות מראשו הוא היה ללא עיניים...זה היה מפחיד והתמונה נשארה איתי משך חודשים ארוכים...אחר כך ראיתי איך "שפכו" אותו אל תוך הבור...שמעתי את הבום כשנחת על תחתית הבור...וחשבתי שארגיש הקלה כי היה קשה איתו כשהוא חי אבל לא הרגשתי כלום חוץ מזעזוע שהוא מת ומרגשות אשמה שלא עשיתי מספיק למענו כשהיה חי...מתיסרת עם זה שלא עליתי היום לקבר אבל לא הייתי מסוגלת..אני כל הזמן בוכה..עצוב לי..אפילו עצוב לי עליו...אני רוצה שהמטפלת שלי תחזור כבר..מרגישה כל כך אבודה בלעדיה.. דמעה

עומס כללי די גבוה כבר לא עובדת במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית אבל אמשיך לפעול בתחום באופן עצמאי ופרטי. קוראת ורואה השבוע הזה קשה לכן.. כל אחת מהסיבות שלה ובדרך שלה מתמודדת עם השדים שלה. מברכת אתכן שסוף השבוע יהיה נעים יותר. דמעה יקרה, מבינה את הצער והאבל את הגעגוע ואת תחושת הכאב והאבדן הוא התעלל בך אבל הוא היה שם לא נעלם זה כל מה שהיה לך ונאחזת בו משתתפת בצערך. הצער הכפול. התינוק בוכה ואני חייבת להשכיב אותו אז תשמרו על עצמכן אשתדל לחזור אחרי כן להגיב לכולכן נשיקות אופיר

תודה על תגובתך..עוזר לי מאוד לדעת שהרגשות שלי מובנים ושאני לא מאבדת את השפיות שלי לאט אבל בטוח...ורציתי גם לאחל לך בהצלחה בדרכך החדשה ולקוות שיהיה לך טוב באיזו דרך שתבחרי כי את מקסימה ומגיע לך... דמעה

מצטערת שנעלמתי לאחורה עוברת תהליך עם עצמי וצריכה להתבשל בתוכו לבד... אבל אוף הלילות האלו בלי השינה כבר שבוע שלא מצליחה לישון ונתנו לי כדורי שינה והחליפו לי לכדורים חזקים הרבה יותר וכלום השינה ממני והלאה ואין לי כוח להיות ערה כל היום וכל הלילה וכל בוקר לקום ב 6 כשנרדמת במקרה הטוב לקראת 4 כבר בא לי ללכת לבקש הרדמה בחדר ניתוח מותשת לחלוטין ואני מצוננת וכואב לי הגרון ויש לי חום ולא כייף לי ככה ומשעמם לי בלילות ואני מאבדת תשפיות שנותרה בי בלי השינה ואני מגיעה למחלקה כל בוקר וכל מה שאני רוצה זה לישון ואני חוזרת הבייתה והשינה בורחת ולא רוצה לערבב כדורים ואתמול גם ככה לקחתי 4כדורים במקום אחד וזה עדיין לא הרדים אותי והיום ניסיתי תכדור החדש שהבטיחו לי שהוא מפיל לחלוטין וישנתי איתו בדיוק שעה :-( ונשאר לי לחכות ל6 בבוקר כדי להיכנס למקלחת ולהתחיל עוד יום אני רוצה לישון אני רוצה לישון אני רוצה לישון

מצטערת שלא הגבתי עד עכשיו..עוברים עלי ימים לא קלים..ובכל זאת היה לי חשוב לכתוב לך ולהגיד לך שאני כאן..קוראת את מה שאת כותבת..מזדהה מאוד עם העייפות הזאת שבאה כשלא ישנים...כשאני לא ישנה...שזה כמעט כל הזמן כרגע..אני מרגישה כאילו הימים שלי צבועים באפור ואין לי כוח לנשום כמעט. רציתי להגיד לך גם שאת אמיצה אמיתית..יש בך כוחות שאני רואה למרות שאני לא בטוחה שאת רואה אותם כרגע.. חושבת עליך דמעה

ויתרתי לעצמי העיפות הנפשית הכריעה אותי,לא הלכתי לעבודה אמרתי שאני לא מרגישה טוב ומאז שחזרתי אחרי הצהרים אני לא מפסיקה לאכול,מלוח, מתוק, חמוץ,הבטן שלי כבר משדרת לי שאני אפסיק, אבל אני ממשיכה,רוצה עכשיו להוציא את הכל,אני שונאת את עצמי שאני ככה,מאבדת שליטה, שונאת את עצמי שאני פוגעת בי,מרגישה את אבא,רוצה לברוח ממנו,ולא מצליחה,רוצה לצעוק חזקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק, אני כבר מכירה את הבולמוס הזה היום אני אוכלת ואוכלת עד שאני אתפוצץ ומחר אני לא אוכל כלום מקיצוניות לקיצוניות אני רוצה להקיא את אבא מתוכי אני רוצה להעלם,להשמין,שהוא יגעל ממני,שלא יתקרב אליי,אני רוצה שימחק אותי, אני רוצה לשכוח אותו,אני רוצה לשכוח אותי. קולות מראות ריחות,תעלמו ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

כתם יקרה, האם את לבד? האם יש איתך מישהו שירגיע? אני כאן איתך, מאד עצוב לי מה שעובר עלייך, אני מכאן רק יכולה לנסות לחזק אותך, אני מבינה מה עובר עלייך. כל פעם שאני קוראת את הדברים כאן אני מקבלת עוויתות של כאב, רק מלשמוע כמה צער יכולים לגרום הורים לילדות או לילדים שלהם, בהתנהגות האיומה הזאת שלהם. הלוואי כתם יקרה שיעבור לך הלילה הזה בשלווה יחסית... והמחשבות הקשות יניחו לך.

כתם יקרה ואמיצה איך את הבוקר? מבינה את המאבק מול האוכל..וכל כך מזדהה עם הרצון להיות מגעילה כדי שלא יתקרבו..ולא יפגעו שוב..כל כך מוכר הכאב הזה שאת מתרגמת למילים כל כך ברורות וחזקות. מקוה שאת מרגישה יותר טוב ורוצה להזכיר לך שהוא כבר לא יכול לפגוע בך היום..היום את כבר לא ילדה קטנה..את אישה מדהימה עם המון כוחות.. שולחת חיבוק דמעה

ישנו נהג מדופלם שהכיר אותי בנסיבות טובות וזה שימש לו כקרדום לחפור בו ולנסות לנבור בו. הוא בכל עת מצוא מטריד אותי- טלפונית ופרונטאלית. אמש, תחת מעטה המשקפיים שעטה על חוטמו הארוך והמוכתם הוא הצליח לתעתע בי ועליתי לאוטובוס- תחת פיקודו ושליטתו הבלתי מעורערת והממררת. והנה לכן שאלת המפתח שלו: איך יתכן שאת תמיד כזו סקסית? האם יש לך מעצב תדמית או משהו בסגנון? וכשהשבתי שאני המעצבת של עצמי, בגפי, באנינות טעמי ושיניחני לנפשי הוא נזעק שפשוט אי אפשי! ואז הוא ציין בעוד אגודלו זקור כיאה ל"מה שמו" הזקור והלא חגור כי בכל עת שהוא רואה אותי הוא מקבל זקפה אוטומטית! ברי לי כי הנהג הזה נוסע על אוטומט וכי אין לו ברקסים מוסריים ואנושיים. אך איך לדעתכן היה עלי להגיב, כאשר שאט נפש, בחילה, בהלה וחלחלה שימשו וריצדו אצלי בעירבוביה? איך מגיבים בנוק אאוט? בשעת השין הגורלית? כאשר החשש הוא מהעייניים השוזפות אותי- ממאגר הנוסעים הלא קרואים בסצינה הטלטלנית?

שדה ניר יקירה, בפעם הבאה שזה קורה לך תעשי מה שאני הייתי עושה במצבך!!!! ובחיי שהייתי עושה!!! צורחת עליו, עד שהיו שומעים אותי עד לספסלים האחוריים. וכך הייתי אומרת לו "תגיד לי מכוער שכמוך זאת הקבלת פנים שלך לכל הנשים שעולות לאוטובוס?" וגם לאיים עליו שהדבר הראשון שאת הולכת לעשות ברגע שאת יורדת מהאוטובוס זה להתקשר לאגד או דן או איזה חברה שהוא עובד בה כדי להתלונן עליו, אני מבטיחה לך שכשהוא ירגיש איום על מקור הפרנסה שלו הוא ישתפן! ויפסיק. ואים כבר פדיחה אז עד הסוף, תפני לשאר הנוסעים באוטובוס ותגידי ראיתם את הנהג המגעיל הזה מנסה להתחיל איתי, שיעבור קודם לביקור אצל רופא פלסטיקאי.... אני רוצה לראות אותו אחרי כל זה מעיז לדבר איתך! אני רוצה להגיד לך שלפני שנתיים עברתי איזה קורס, והייתי נוסעת בשעה קבועה עם אותו נהג, וגם הוא במשך הזמן ניסה להתחיל איתי, בהתחלה הדפתי בעדינות אבל הפתיל שלי קצר במצבים כאלה ואמרתי לו תשמע עוד מילה אחת שלך לכיוון שלי אני שולחת לך את בעלי אם אותי הוא שלח למיקלט אותך הוא ישלח לבית קברות אז תיזהר ומאז כל פעם שהייתי עולה לאוטובוס הוא היה מזיע מרוב פחד. אין ברירה זה העולם שאנחנו חיים בו ואם לא תהיי חזקה אנשים ימחצו אותך. תלמדי ממני שורדת חיים.

נשמע שרצית בהתחלה לרצות אותו ולא לפגוע ולכן ענית לשאלתו הראשונית והקנטרנית והוא הסיק מפה שאת מאותתת על הסכמה לפלירט. אל תהיי מנומסת ולא מפוחדת אלא אסרטיבית תבהירי שהסגנון הזה לא נעים ולא יאה ושאת חד משמעית לא מאפשרת סגנון כזה כלפייך. גישת הקרקר היבש יש לה יתרונות רבים. תהיי הכי קרקרית שאת יכולה בתקופה הקרובה ואם לא תהיה לך ברירה תתלונני עליו אחרי שהתרעת שהדבר ייחשב להבא כלא הולם וכמטריד.

זו הפעם הראשונה שאני אכן מדברת על הנושא אולי אכתוב קצת מבולבל ,בתקווה שתבין.. בנערותי סבלתי התעללות מינית מצד אבי, התעללות שנבעה במגע ידני בלבד בשעות הלילה .. הייתי סוגרת את הדלת ושמה מכשולים בדרך, לצערי זה לא ממש עזר..אך לעולם לא שיטפתי אף אחד בנעשה. המצב הוא שלאבי ולי מאז ומתמיד היה קשר חברי טוב, ואת זה אני לא מבינה. אני עדיין אוהבת אותו בכל ליבי ולא יכולה לתאר את חיי בלעדיו בתור אב ואדם שעמד לצידי בכל זמן שהייתי זקוקה לאב, הוא טיפוס חם ,אוהב ומוכן לעשות הכל לטובת המשפחה. הקרבה כנה ביותר. ואני לא ממש מבינה איך ישנה אהבה כל כך גדולה אליו . גם לאחר כל הנעשה האם יש סיכון למצב תורשתי? האם יכול להיות שאבי סבל בילדותו גם הוא?

מקווה שלא התייאשת מאיתנו בינתיים. דנה בהחלט יש מצב שבו נפגע תקיפה מינית יהפוך לפוגע. זה מה הוא מכיר זה מה הוא יודע ומעביר. לא פוטר אותו מאחריות כמבוגר לשנות דפוסים להגן על הבת שלו. מדוע לא תשאלי אותו? אם את עדיין בקשר איתו? תגידי לו מה שההתעללות שלו עשתה לך נפשית ורגשית כאדם כאשה וכילדה כן הקשר עם אביך מאד דו משמעי יש תצלום שבו אחותי שנפגעה מינית בידי דודי כשנתיים מגיל תשע בערך ובתצלום הזה כמה בני משפחה כולל הוא והיא והיא בת עשרים פלוס בתמונה ואני השתאיתי איך...לא הפכה עליו שולחן נתנה לו את המצלמה בראש שרטה אותו בכתה צעקה דרשה צדק! במקום זה הצטלמה? המשיכה את קשר השתיקה<? כן..מערכות יחסים ובני אדם הם דבר מורכב מאד ההרגל להגן עליו ולשים את הצרכים שלו קודם עדיין מפעם בך. אז אל תתפלאי שיש לך אהבה כלפיו כדאי שתוציאי גם חלק מהכעס ומההאשמה בצורה ברורה וישירה אולי זה יקל עלייך.

פגשתי את "אבא" שלי ברחוב, זה קרה בדיוק כשמישהי שלא פגשתי הרבה זמן עצרה לדבר איתי. אני מדברת איתה והוא קלט אותי ואני אפילו לא ראיתי אותו... הוא צעק את השם שלי... ואני רק ראיתי את מראות העבר...הלב שלי התחיל לדפוק בפראות, חציתי בריצה את הכביש הראשי והסואן, המכוניות שכמעט דרסו אותי הפכו בעני למיטות שלי ושל אחיות שלי... רצתי בלי אוויר הוצאתי את הנייד להתקשר למטפלת שלי, אבל פחדתי לעצור את הריצה. ואני שומעת את הצעקות שלו והכל מציף אותי... הגעתי הביתה בלי נשימה, המומה לגמרי, ועכשיו אני פוחדת לצאת מהבית... למרות שהוא לא יודע איפה אני גרה. רק בתוך הבית שלי אני מרגישה מוגנת. נשבעתי שאני לא יוצאת מהבית יותר אבל הייתי חייבת ללכת לסופר, כל הדרך רעדתי מפחד... חוויות מהסוג הזה עושות לי רע,

זהו בהחלט טלטלה עזה, טריגר מצמרר ופגישה מרעידה. אך כגודל ההתדרדרות והנסיקה כך גודל ההמראה והדאיה. כולי תקווה כי המערכת הסימפטטית שלך חזרה למצבה הפרא סימפטטי וכי הנשימה חזרה למתכונתה הנורמטיבי ולא רק ההשרדותי. גילוי הלב שלך ליאור, מעורר הזדהות והשתאות! אוהבת. שדה ניר.

הוא הופיע לך בהפתעה... מה היה קורה לו היית נעצרת במקום מסתובבת אליו ואומרת לו... מה היית רוצה לומר לו? שתפי אותנו. באמת מהלב ומהבטן הכואבת מה היית באמת רוצה לומר לו בלי צנזורה והוא שותק ומקשיב לדברייך?

מאוד קשה לי לפתוח את הנושא אבל אני חיבת לעשות את זה. כשהייתי ילדה עברתי התעללות מינית מאחי הגדול. הדבר הודחק לשנים רבות, ופתאום נתגלה לי וניזכרתי במה שהיה. היום אני אם לתינוק. אני כל הזמן פוחדת שיקרה לתינוקי שלי מקרה דומה עם אחי. אמא שלי שומרת עליו, ולפעמים היא משאירה אותו אצלו. כל התנהגות שונה של הילד אני חושבת שאולי הוא עושה לו משהו.. זה לא מניח!! אני מבקשת לדעת, האם פדופיליות זה משו שנשאר תמיד. האם מסוכן להשאיר את התינוק שלי איתו? מה אפשר לעשות? האם יש סימנים שניתן לראות אם התינוק במצוקה??? מדובר בתינוק בן חצי שנה. תודה רבה על כל תשובה.

הלוואי שהייתי יכולה להרגיע אותך. אם אופיר לא תענה לך בהקדם אנא פני למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית לקבלת הכוונה ויעוץ (בטלפון 1202 ) באמת מלחיץ. מבינה אותך. אני עברתי התעללות במשפחה שלי ומעולם לא השארתי את הבנות שלי בחברתם (ורק כשגדלו קצת והבינו גבולות גוף ומותר ואסור) ליותר משעה קלה.

צר לשמוע על ההתעללות שעברת. מקווה שאת מקבלת סיוע ותמיכה. ממליצה בחום לא להשאיר את תינוקך עם האנשים שגרמו ביודעין או שלא ביודעין לפגיעה בך. לצערי פדופילים ומי שתוקף בילדותו או בנערותו ואינו נענש ואינו מקבל גינוי חד משמעי מכל הסובבים אותו בהחלט נוטה לחזור על מעשיו. ילד נער או גבר כזה יגיד לעצמו ולסובבים אותו יצאתי בזול - יצאתי גדול! ממליצה בחום לספר לאמך על ההתעללות שעברת. היא צריכה לדעת. גם אם תגן על התוקף ותאשים אותך מה שקורה הרבה במשפחות של גילוי עריות בעיקר כשהאב הוא תוקף ופחות בבתים בהם האח הוא התוקף שם יש יותר נכונות לגשת לטיפול ולטפל באח ובכל המערכת המשפחתית הפתולוגית והלא מאוזנת. יתכן שאף תבחרי בעקבות השיחה עם אמך להתלונן במשטרה ולחייב אותו לעבור טיפול נפשי. אם לא- זו זכותך והבחירה שלך כמובן. אולם על מנת להגן על תינוקך אל תשאירי אותו איתם. תסבירי לאימך למה. כמו כן ישנה תופעה תמוהה ומצערת של אמהות שעברו תקיפה מינית וילדיהן עוברים גם הם תקיפה. לא ידוע לי היקף התופעה מבחינה סטטיסטית אולם חלק מהאמהות הלא כשירות להגן על ילדיהן חוות חוסר אונים ותחושת חולשה פנימית שמונעים מהן לנקוט בצעדים המתבקשים להגן על ילדיהן. תחושה של התמסרות והתמכרות לגורל המר והאכזר. הן אינן רואות אפשרות אחרת לחיות ללא כאב וניצול ומקרינות את התסריט הפנימי שלהן על המציאות ומשחזרות את מה שעבר עליהן. אמא אחת שהותקפה שנים על ידי בן זוגה השיכור של אמה לאחר שילדה את בנותיה חזרה ללון בבית אמה והתוקף שכמובן תקף בלילה את אחת הילדות. כיוון שהאמא הלכה לישון בחדר עם אמה שלה מרוב פחד...ולא עלה בדעתה שילדותיה על הכוונת. את מודעת לסיכון שקיים ובהחלט נשמע לי שאת יכולה ומוכנה לנקוט בצעדים המתבקשים. ראשית ניתוק מבית התוקף שנית שיחה עם אמך שלא תוכל להתחמק ממשמעות הדברים שתגידי. מציעה לך לרשום על דף ארועים ספציפיים ומאורעות שקרו ולהקריא לה את הכתוב מילה במילה הדבר יאפשר לך לבוא מאורגנת מראש לשיחה מאד לא קלה ולא פשוטה זו. גם אם תבכה וגם אם תנסה לקטוע את דברייך תוכלי להצמד לדף ולחזור ולהקריא אותו בתקיפות ובנועם. הניחי לה לעכל את הדברים ולאחר מספר ימים תחזרי לנושא ואל תאפשרי לעשות מינימליזציה שלו. אם אמך והורייך רוצים בקשר איתך ועם ילדייך חובה עליהם לדעת להכיר לתמוך למנוע ולטפל. אין קיצורי דרך. בהצלחה.

נפגשתי היום עם המטפלת שלי, בכיתי לה את נשמתי היום. ועכשיו אני מוצפת... אני שונאת להיות מוצפת... רוצה להיות לבד עם עצמי, עם הכאב שמציף אותי... כל פעם שאני חוזרת ממנה, ההרגשה הרעה הזאת שוב תופסת אותי, ואני כל-כך לא רוצה. היא אומרת לי שהתחושות הקשות הם שלב חשוב בהחלמה... למה אי אפשר סתם להחלים? בלי כל התחושות הקשות שמלוות אותי? מיליון פצעים שעדיין פתוחים, ואני אפילו לא בשלב התפרים. אני מתה לישון עכשיו, אבל הילדים לא מניחים לי, אחד רוצה לשתות, השני רוצה משהו אחר, אני חייבת עכשיו להיות עם עצמי, יש לי מערבולות במח.

בסוף יהיה טוב

בתור אחת שיורקת דם שנקווה אליה דבר יום ביומו ואף ממורקת על ידו. מאחר וכל אלמנט בחיי כרוך בדם ויזע ותמרות עשן. אני ברז ניקוז הדם של כלל ישראל. ... "אך לא אלמן ישראל" כי הדם הוא הנפש. כי הדם הוא האדם! אחר הדימום, יגיע עת הדממה- מנוחה ונחלה. כי הזורעים בדם ובדמעה- ברינה יקצורו! תחזיקי מעמד, יקירתי. שדה ניר- מדממת כרונית........

האם בטיפול את מרגישה שאת מקבלת תמיכה וכוחות? יודעת שטיפול הוא תהליך לעיתים חודרני ומחזיקה לך אצבעות על האומץ וההתמדה. לפעמים אחרי שמוציאים מצשהו כואב שצבר מוגלה ורעל בהתחלה כואב ולא מרגישים שיפור אבל עם הזמן השיפור מתרחש בזינוק קדימה. אולי תוכלי להצביע על משפט או על מסר מסויים שהקשה עליך במיוחד?

תודה לכולם על התמיכה, לשאלתך אופיר, דיברתי איתה היום על הפדופיל במדרגות, זוכרת שכתבתי לא מזמן. בכיתי בכי שהיה עצור ואצור במשך בערך שלושים שנים. אז תתארי לך כמה בכיתי, אגב עודני בוכה.

הבת שלי נסעה הבוקר לצפון..לשבוע..שונאת שהיא רחוקה ממני..אולי בגלל שהיא ואני כמעט ולא שרדנו את הלידה שלה מאוד קשה לי כשהיא לא לידי..ושוב סיוטים בלילה על אבא...מסתבר שאף אחד לא עולה לקבר ביום השנה ואני מרגישה רגשות אשמה..מרחמת!!! עליו שאף אחד לא יהיה שם..ואני רוצה לעלות לקבר בעצמי כי רע לי משום מה שהוא לבד שם באדמה ואפילו פעם בשנה לא מבקרים אותו...רע לי...קשה קשה קשה לי.... דמעה

מאחלת לך שתרגישי טוב יותר שלמה יותר עם הבחירות שאת עושה עם מי שאת שתהיי לאדם שלם יחיד ומיוחד כמה שאת טובה...אין לך מושג.

מוקדש רק לאמהות הראויות... אמא יש רק אחת, אנו אוהבים אותה מאד, ובאמת אנו נותנים לה את כל הכבוד. את הכבוד להאכיל אותנו, את הכבוד לכבס את בגדינו, את הכבוד לשטוף את הרצפות, את הכבוד לקנח את... את הכבוד לסבול, את הכבוד לטרוח, את הכבוד לשרת אותנו, בכל הכח. אבל כמו שנאמר בפרקי אבות בשביל כבוד צריך לעבוד, אז קדימה אמא גשי לעבודה, תודה אמא, אמא, כבוד בת מלך פנימה, פנימה למטבח, פנימה לנקיון, פנימה לתסכול, פנימה לדכאון, ואם היא תסרב להישאר פנימה לעד, אין בעיה, החוצה מייד!!! לא רוצה לשמוע יותר ממך, קחי את המזוודות ועופי לאמך, כי אמא יש רק אחת ועל כן, אתמול היה לה יום ה m ומחר יחזור יום ה n אפרים סידון לכבוד יום האם.

כתבה במוסף 7 לילות בידיעות אחרונות. גם השחקן הזה, שדורות של ילדים גדלו על הדמות החביבה שלו בתכנית "בלי- סודות" כל ידיעה כזאת מעוררת שאת נפש... יצור מגעיל... מה הוא חשב לעצמו? שלפתות ילדות תמימות בנות שש עשרה לשכב איתו זה מה שיחזיר לו את הנעורים שלו? מגיע לו שעכשיו הכל יצא החוצה, ואות קלון על המצח שלו... מקווה שיבוא על עונשו. שקהילת האמנים בארץ תקיא אותו מתוכה, ותתנער ממנו... את הנזק שלו לאותן נערות הוא כבר גרם.

אני בטוחה שלא רק חנן עושה מה שאת מכנה בשם פיתוי לקטינות במטרה להרגיש צעיר ונחשק שאלתי את עצמי למה שאנחנו לא נתחיל לפתות קטינים ולהצטלם בגילאי ארבעים וחמישים עם בני שמונה עשרה חלקים וחטובים נטולי שיער באוזנים וכרס מלפנים... נראה לי שהנעורים יפים לבני שני המינים גברים מזדקנים זה בהחלט פחות סקסי מגברבר צעיר. לא?

כל הלילה..כל חצי שעה בערך..התקשר אלי מטריד טלפוני..כזה של נשימות כבדות ותיאורים מפורטים.לא יכלתי לנתק את הטלפון כי הבת שלי לא ישנה בבית ואני לא יכולה לנתק טלפונים כשהיא לא איתי..הפלאפון שלי נפל על הרצפה מתישהו בלילה ורק עכשיו..אחרי שפירקתי והחזרתי ופירקתי שוב הצלחתי לתקן אותו...כל כך רוצה לישוןןןןןןןןןןןןןן דמעה על הכוונת של היקום

מקווה שהשלמת את שעות השינה ... בשינה מתוקה עם חלומות נעימים... אידה

אהבתי את הסיכום שלך דמעה על הכוונת של העולם... יש לך חוש הומור עצמי זה בטוח... אפרופו הומור פעם כשהיה לי מטריד כזה עניתי לו חברא קדישא שלום... ובפעם אחרת משטרה שלום... הוא הפסיק מעניין למה... מקווה שתנוחי טוב בשבת הזו צריכים אותך רעננה לשבוע הבא את בתורנות שטיפת כלים...

ללא כוחות..ללא רצון לשרוד..ללא....כלום...כולם כועסים..מתקיפים במילים....מוצפת ברגשות אשמה..אבא מפלצת שלי צדק כשאמר שאני זבל..לא שווה כלום..לא יכולה לטפל בכלום כמו שצריך..זבל...אף אחד לא רוצה להתקרב...אין על מי להשען..אין על מי לסמוך..זבל מהלך...עדיף היה לכולם אם לא הייתי קיימת דמעה

דמעה אהובה ויקרה, ואני מעיזה לדבר בשם כל משתתפות הפורום, את יקרה לכולנו!!!!!! אני מרגישה אותך כבר כמה ימים אוזלת דועכת מתפוגגת מתאדה, האם אני טועה? למה? בלתי אפשרי להתהלך עם תחושות כאלו קשות ללא יכולת לחלוק את הכאב. גם אני התהלכתי במשך תקופות חיים ארוכות עם מחשבות דומות לשלך. ואני אגיד לך עכשיו משהו גם אם ישמע לך מאד בוטה. מי שמחשיב אותך לזבל הוא זבל בעצמו!!!! תעבירי לך עכשיו סרט בראש (למרות שזה אולי הדבר האחרון שבא לך לעשות) של כל הדברים הטובים, כל ההשיגים שלך, כל דבר שהעצים אותך כבן- אדם, ותיראי כמה את שווה באמת. בחיים, אבל בחיים אל תחשבי על עצמך במונחים של זבל. זבלים הם אלו שפגעו בך!

ליאור אני מנסה להאמין במה שאת אומרת אבל הקול של אבא מפלצת כל כך חזק באוזניי ואני יודעת שהוא צדק..אני רואה מה קורה סביבי...אני בדיוק מה שהוא אמר...וכלום לא יעזור..והבנות שלי מוצלחות זה נכון אבל זה למרות העובדה שאני אמא שלהן ולא בזכות זה...ואני לא מצליחה להשתיק את הקול של אבא שלי שמהדהד בראשי...עוד מעט יום השנה...שנתיים מאז שראיתי איך שמים אותו בקבר...שנה מאז שהפסקתי לחלום בלילות שהוא יוצא מהקבר ומחפש אותי..ועכשיו הכל חוזר.. דמעה

דמעה יקרה מצטערת לשמוע אותך במקום שבו את מרגישה ללא כוחות.... מותקפת... רגשות אשם... וקולות ממהעבר שרודפים... לבד.... לא יכולה לסמוך..על אף אחד.. כוחות יש לך ...והרבה אך כנראה שאת לא מצליחה להרגיש אותם... לא קל להפרד ולהתנתק מקולות העבר.... אבל כן לחזק את עצמך... להאמין בעצמך להיות במקומות ועם אנשים שמחזקים... שתוכלי להרגיש כמה נפלאה ומיוחדת את... שלאט לאט תאמיני... מחזקת אותך אידה

תודה על המילים החמות..אבל אני לא נפלאה ולא מיוחדת..ואם נדמה לך שאולי אני כן כזאת אז את לא מכירה את מי ומה שאני באמת..תודה בכל זאת על התגובה דמעה

בזמן האחרון, שיר הליצן מילים מרדכי לבנון היו היה פעם, כך סבתא אומרת, היו היה פעם קרקס. בין חבל לחבל שם דמות מכרכרת זאת דמות הליצן הננס. שמש עולה יורד גם הליל אך הליצן עוד ממשיך וצוהל. קטן וזעיר הוא נראה מול היתר אך עת לזירה הוא נכנס - פורץ הקהל בתשואות חן לפתע לכבוד הליצן הננס. שמש עולה יורד גם הליל אך הליצן עוד ממשיך וצוהל. עיניו מעולם לא ידעו מה זה בכי עצוב רק אצלו המבט. דמעה מעולם לא ירדה לו על הלחי, כי הוא להצחיק רק נועד. שמש עולה יורד גם הליל אך הליצן עוד ממשיך וצוהל. וערב אחד אביו מן החבל נפל וגופו התרסק. בכה הקרקס עת טמנוהו בקבר, אך בנו הליצן עוד צוחק. שמש עולה יורד גם הליל אך הליצן עוד ממשיך וצוהל. משהו חיצוני אצלי צוחק, משהו פנימי אצלי בוכה.

כתם יקרה, הזדהות מוחלטת!!! גם אני מין ליצן צוחק, מצחיק את כל העולם... ובפנים כואב... את יודעת כשאני נפגשת עם המטפלת שלי עד שאני נכנסת לחדר שלה (מדובר במקום ציבורי) אין כמעט חדר שאני לא נכנסת אליו וצחוקים עד הודעה חדשה... עד שהמטפלת שלי אומרת לי שזה על חשבון הזמן שלי, אבל כשאני נכנסת לחדר שומעים בכל האגף את הבכי והצעקות שלי, עד כדי כך שעכשיו עלינו לקומה אחרת, כי אני משביתה להם את העבודה...

מרגישה כמוך....ולי זה מזכיר את השיר הזה: כפל חוה אלברשטיין מישהו בוכה בי מישהו בי רן מישהו הולך בי בלי ידע לאן מישהו גונח מישהו צוהל איש בי מתייפח איש בי מתהולל מישהו בי ילד מישהו בי סב מישהו לתכלת בי נושא עיניו משהו הומה בי חרש וממתין ואני יודע ואיני מבין.

ובכל זאת: במשך כמה שנים בטיפול חשבתי שזו מסכה ורק הכאב והזכרונות והגעגועים הם חלקים אוטנטיים. אבל הגעתי למסקנה שכל החלקים כולם הם חלקים שמרכיבים אותי כשלם. ואני משתדלת למצא את המילים שלי... יותר מדוייק לי מאשר להשאב למילים של אחרים. חלק מהחיפוש העצמי.

כתם יקרה אני מסכימה עם פיה.... יש הרבה כאב...שקל לו להשתלט ... לא לתת מקום לדברים אחרים... טובים ...שמחים יותר.. יש את החלק הכואב...החשוך.... ויש עוד מקום לאור.... אפשר ושניהם יהיו חלק ממך? לאט לאט החלק השמח של האור יתפוס ותר ויותר מקום???.!!! מחזקת אותך אידה

בדיוק בגלל כפל הפנים שמתבטא בו. דימוי הליצן דימוי הפרפר דימוי הדולפין דימוי השחף סמלים שבאים מתוך כאב רב ועצום. האם הם מקריים?

הכתבה על יובל זמיר הופכת לי את הבטן? למה אני מזדהה עם התוקפים ומנסה להבין כל הזמן? אולי כי זה מה שהייתי מייחלת לו בסתר ליבי מבני המשפחה שלי ומהתוקפים האחרים? ההודאה באשמה. לקיחת האחריות. זה הכל. ולמה יש עוד ועוד כעס בפנים? ותסכול? ולמה כשמרגישים כעס על דברים בפורום אסור להגיד אותם. מרגישה שצריכה לשתוק או ללכת למקום אחר. יודעת שיש בי הרבה כעס ואולי זו השלכה. אם לא בעצם הרגש אז ברמות שלו. ובכל זאת. כאילו שלא יכולה להיות ממש אני עד הסוף בשום מקום.

אנשים חסרי ביטחון שאינם בטוחים בערכםנוטיםיותר מאנשים בעלי ביטחון עצמי לכעוס לפגיעות קלות ומצבים דו משמעיים.אולם כאשר מדובר בגילוי הכעס אנשים כאלה נוטים להסתיר את כעסם מחשש שיהפכו את הקערה על פיה או שיהיו למטרה לתגובת נגד קשה. בשל פגיעותם הם נוהגים לחשוב שזילזלו בהם ולא נהגו בהם בכבוד הראוי. לא תנאיי החיים בלבד מסבירים את כעסם התדיר אלא הנטייה לכעוס מעידה עליהם כבני אדם . חייבים להתמודד עם הכעס ואפשר לחוש אותו אך לא לתקוף איש לשלוט בתוקפנות. שלך ורד

אבל נראה לי שהנושא אצלי ואצל אנשים בכלל הוא קצת יותר מורכב....

פיה יקרה, על איזה דברים בפורום בדיוק את כועסת? ולמה את חושבת שאסור לך להתבטא? להגיד בדיוק מה מפריע לך? חבל כי אני כן חושבת שאת יכולה להביא לכאן דברים שמפריעים לך.

קשה לי למצוא את המילים הנכונות. אני מניחה שזה קשור לחוסר הבהירות של איך דברים מתנהלים. וגם הכתיבה שסובבת סביב התקשורת ומה שהיא עושה מסיפורי הטרדות או יותר למיניהם. כאילו שזה מסיט את מרכז הכובד ממה שעובר על בנות שכותבות פה. וגם שלפעמים זה מעורר אצלי בפנים מערבולות. לגבי מה שעובר עלי. איך נכון להגיב. כשיש הרבה התרסקויות וזה מאיים. לא יודעת איך לפרק את זה. מישהי אמרה לי פעם בפורום אחר שאם לא טוב לי וזה יותר מדי אני צריכה לקבוע לעצמי את המינון. אבל אני מחפשת מקום בשביל התכנים האלו ואז... תסכול. לא מצליחה או לא מעיזה לכתוב על הגעגועים לבנות, הקושי להעריך את התפקוד שלי ולשפר אותו בעצמי, הפחד מהשאלה אם העולם יקבל אותי, אם יצליח לי מה שאני רוצה אם אני לא אתרסק והתשובות, יודעת שהן מסובכות. לא יכולות להיות מקופלות בשלושה משפטים.

לקחת אויר לנשום עמוק להירגע להזכיר לעצמי שזאת רק תקופה זה יעבור- פרק מעבר יהיה יותר טוב זה יגמר אני לא אשאר שם לעד אני לא אשאר ככה לעד וכל השיכנוע העצמי הזה לא עוזר ורוצה רק לברוח ורחוק לישון לישון לישון ולישון ומזכירה לעצמי את הרגעים עם החברים את החיוכים את השירים והכל נבלע ואני רוצה להסתגר ולהיעלם לי ולא להיות אויר שקופה נקודה בלתי נראית אני רוצה שההורים יבואו לבקר אותי ולא להיות לבד אבל כל פעם שהם מציעים אני צורחת לא! החלטי אני מבובלבת והסופש הזה פשוט נורא ומצד שני אם הוא יגמר מהר ורע ואני לא אהנה ממנו ואז יום ראשון שוב אני איהיה באישפוז בין כל הלא מחוברים ושוב יהיה רע ומגעיל ודוחה ואני רוצה להנות מרגעי השפיות שיש לי בעולם כאן עם האנשים שכאן ואני לא מצליחה להיות כאן וגם לא שם רק לברוח להיעלם יש לי כאב מוזר בחזה כזה שחונק אותי ספק דמעות ספק תסכול ספק פחד ולרגעים הייתי רוצה להיות במחלקה עכשיו ולישון שם ולא כאן ומי היה מאמין שאני אוציא את המשפט ההזוי הזה מהפה שלי הרי ממש רע לי שם אבל ממש מפחיד לי כאן אבל גם שם לא מוגן אני מבולבלת ולא יודעת איך לצאת מזה.... מוותרת לעצמי...

ילדונת יקרה יש בך כל כך הרבה כוחות, יכולות.... את נאבקת ולא מוותרת... מושכת למעלה.....מרפה לנוח מעט... אך לא מאפשרת לעצמך.. את מתמודדת עם הכאב...הפחד... באומץ...אומץ רב.. רצון... אמונה בעצמך... מחזקת אותך אידה

הנני סטודנטית אשר עושה עבודת מחקר בנושא גילוי עריות אשמח כי אנשי מקצוע יוכלו לעזור לי במענה לשאלות אבקש כי איש/ת המקצוע יציינו את שמם ותפקידם במענה לשאלות . : 1. האם יש מקום לכלל גישור פלילי במקרים של גילוי עריות ,כן/לא,לפרט? 2. האם יש להבדיל בין עבירת מין חמורה לעבירה קלה בכל הנוגע לכניסה לגישור פלילי? 3. מה דעתך באפן כללי תודה מראש , על העזרה אבקש לכתוב לי במייל המצויין ,תודה על העזרה.

פני למרצה הקורס לקבלת הנחיות בנושא חקר על בסיס ראיונות או שאלונים. בדרך זו לא תתקדמי בכוון הרצוי לך. נסי גם לפנות למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית אולי יכוונו אותך ישירות לאנשים וזה יהיה קצה חוט הרבה יותר יעיל.

מרגישה כאילו כל העצב בעולם יושב עלי...מרגשיה כפופה..שפופה...מרגישה ריקה....אין לי כוח לכלום...רק רוצה להעלם בשקט... דמעה

ואיך את מתעלה בדרך כלל במצבים מעין אלו?

שדה ניר יקרה לא יודעת..מחכה שזה יעבור... רוצה לישוןןןןןןןןן דמעה שבורה

הליצן עובד 24 שעות ביום אחרת הסיוטן מגיע פני אימים פניו הבעותיו מפחידות איפורו קורע את ליבי ושובר את שפיוני לרגע, הסיוטן אם הליצן לא עובד, בא מפחיד, מפחיד את כולם, והולך מיד, כשבא הליצן, הסיוטן פוחד מהליצן הוא נעשה כזה קטן ונעלם בסדק החרך שממנו בא. קטע משיר של יונה וולך אבדה בפני עצמה... והקטע הזה הוא אני....

ומדוע הליצן לא צולח לתעתע בסיוטן- בר מינן?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3118818,00.html http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3118766,00.html

אופיר אוי אני בוכה עכשיו.... בוכה מאד... מזל שאני לבד בבית... מזכיר לי שהייתי קטנה גרה ממולנו שכנה, הייתי עולה אליה הביתה לשחק עם הילדים שלה כדי לברוח מהבלאגן בבית. גם לה היה שכן חרדי, שהיה רואה אותי עולה אליה תופס אותי במדרגות... קיבינימאט הבכי הזה עכשיו... ואני לא רוצה לבכות עכשיו. אני מוצפת עכשיו... אוי אני לוקחת הפסקה, פפפפפפפפלאשששבקקקק והכי פחדתי שאמא שלי הכלבה תדע מה קורה לי פחדתי מהמכות רצח שלה אפילו יותר ממנו... בחיים שלה הילדה מהכתבה לא תשכח את היום הזה גם אם אותו בחור הציל אותה איך שזה התחיל.

ומרגישה כאילו זה קורה כאן ועכשיו הזכרון חי מאד הדרך להתמודד עם תמונות חיות היא בין היתר להקפיא אותן במטרה לשלוט בהן אם ניחנת ביכולת לצייר למשל את התמונה של חדר המדרגות ההוא הייתי מציעה לך לנסות ולרשום אותו ולאחר מכן לעשות בו עבודת אומנות כרצונך להדביק תמונות מהעיתון ולעשות עבודת קולאז' שתתאר מה קרה או מה הרגשת או מה שתרגישי שהוא נכון עבורך את יכולה לכתוב בפרטים את מה שקרה אולם הציור הוא נגיש יותר לחלק הויזואלי היותר רגשי לעומת המילולי היותר רציונלי כתיבת מכתבים היא טכניקה טובה תוכלי לכתוב מכתב לשכן ההוא ולפרסם אותו אצלנו מבטיחה להתייחס להוציא את המטען בצורה גולמית ואחרי כן לעשות עבודת שליטה וניהול רגש סביב הגירוי שאת מוציאה. בהערה אישית אומר שהשכנים האלו מאד מפחידים אותי וגם השומרים והמאבטחים בבתי הספר ובגנים.

במקרים אקוטים מעין אלו יש לזעזע את אמות הסיפים הן של הנאשמים והן של העולם "יפי הנפש". למען ישמעו ויראו!!!!! ראשית לכל לסרס את איבר מינם לצמיתות!!! שנית:לחזור לשיטה הבורגנית- פרמיטיבית אך האפקטיבית ביותר של: עיין תחת עיין. שן תחת שן.!!! לארגן להם אונס קבוצתי עם בתולות בנות 70!!!! ב70 וריאציות סטיתיות!!!! כתשובת מחץ לאונסים המחפירים ב70 הבתולות- ילדת תמות וחסרות ישע ושביב של פשע.!!!!!!!!!!!! איך יתכן שמשחררים פדופילים פתולוגיים- בתום תקופת ריצוי העונש- לחופשי? ומחזירים אותם כפרי בשל (לאחר העבר הכושל!) למקום הפשע? איך משחררים אותם לגוב האריות ולגיא גילוי העריות??!!!? איך?!!!!!!!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3119273,00.html בעיה איך יוכיחו שהיה זה מעשה מגונה ולא בדיקה בטחונית הרי בשם הבטחון מותר לעשות הכול. לא? זוכרת איך פעם בתכנית בסגנון חיים שכאלו הביאו מישהו ממקימי הפלמ"ח שסיפר בקול מדושן עונג איך התחזה בצעירותו לרופא ואנס אשה ערביה שבאה אליו לבדיקה כביכול הוא התגאה במעשיו צחק כלמעשה קונדס. החזיר המפלצתי והטיל צל שחור על דור של מקימי הארץ מה השתנה מאז ועד היום?

מידע אישי "הכיבוש הנאור" דאג שבדיקות בטחוניות אמיתיות בנשים יבצעו חיילות או שוטרות. ראית את התגובות??? רק הכותרות הספיקו לי... אבל נכון. יש בודקים בטחוניים שמאיך שהם מחטטים בתיקים מתחשק... ולא היה פדופיל ששמר בגן ילדים וככה השיג את הקורבנות שלו?

אופיר שאלת מה השתנה מתקופת הפלמח? אני חושבת שרק התאריך. ואחר כך שואלים למה שונאים אותנו? בחברה הערבית יש רגישות נורא גבוהה בנושא הזה ואני מתארת לעצמי מה יהיו התגובות כלפי אותן נערות צעירות. הוא פשוט טיפוס נאלח ממש מגעיל.

אידה כבר עזבת את ניהול הפורום? כתבת מכתב פרידה שלא ראיתי? אני מאוד מקוה שאת עדיין כאן...אני מתגעגעת..תתני אולי סימן חיים.... דמעה

מה שלומך דמעה יקרה?

מה שלומך דמעה יקרה?

אידה טוב לראות שאת עדיין כאן..ומה שלומי? יותר גרוע ממה שאני עכשיו לא נראה לי שיכול להיות :( דמעה

מנסה לשלוט על עצמי,בא לי לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ולחתוךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

כתם יקירה, האם את לבד בבית? האם יש מישהו קרוב שיכול להיות איתך עכשיו? סתם להחזיק לך את היד? להגיד לך משהו מרגיע? נורא כואב לי לקרוא כאן איך את סובלת. מחזקת אותך ברגע הקשה הזה. בתקוה למחר טוב יותר.

לבוא ובטח בשעה כזאת בלילה,ואני גם לא מרגישה טוב,ויודעת שאני חייבת לעשות את הצילום כי אני משתעלת וכואב לי בצד שמאל,ורק המחשבה לעמוד מחר בסיטואציה הזאת מקפיאה אותי.כי הכל חוזר לי כמו בסרט

צריכה לעשות צילום ריאות,כי יש לי חשד לדלקת ריאות,הייתי אמורה לעשות היום ולא הלכתי לא לבדיקות דם ולא לצילום,יש לי נסיון מר וחוסר רגישות וגם טראומה מטיול שהייתי בפריז שנאלצתי לעשות צילום גם והטכנאי נגע בי במילה עדינה ומאז אני לא מסוגלת לעשות צילום כזה,פעם שעברה היתה טכנאית שהתעקשה איתי שאני לא יכולה להצטלם עם חולצה וולא היתה מוכנה לצלם עד שאני מורידה את החולצה עמדתי מולה מסתירה את החזה והיא אמרה לי להרים ידים לצילום ונגעה בי גם כאילו לסדר אותי על הלוח צילום למרות שנרתעתי ואין לי אפשרות לקחת מישהי איתי ואני לא מסוגלת ללכת אבל חייבת אייך אני שוברת את הקיר הזה של חוסר ברירה. למה הכל כל כך מורכב וטריגרי,אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

אולי יהיה להם פתרון יצירתי? אולי במקרה יוכלו לארגן לך מישהי ללכת איתך או לדבר עם המרפאה? דואגת לך מכאן. מקלחת קרה אחרי שתחלימי אולי. בינתיים קוביית קרח ביד תוכל לעזור? נסי לקחת כדור שיקל ולישון קצת....

כתם יקרה בוקר טוב, איך את מרגישה לקראת הצילום? את חיבת ללכת למען בריאותך, אל תזניחי את עצמך. תגייסי את כל הכוחות שיש לך, אין ברירה מתוקה, ואני איתך במחשבות שלי, כל כך מבינה אותך את הקטע המביך הזה של להתערטל בפני זרים. תהיי חזקה... אפילו שקשה, ותעדכני אותי אם תרצי איך עברה עלייך הבדיקה. בהצלחה והמון בריאות ליאור

תודה פיונת. נכנסתי לכאן במקרה וראיתי את ההודעה שלך והתרגשתי מאוד. אני עוד בתחילת התהליך, עוד לומדת להכיר אותה... ומסכימה אתך שזה החלק הכי מרגש בתהליך של ההחלמה. שוב תודה.

את משאירה את הפנטזיות הפרנואידיות שלי מחוסרות עבודה... מה יהיה?

פיונת, יש הרבה סיבות להיות אופטימיות ופרוייד באמת שיכול להתמוגג! מזמינה אותך לקרוא את ההודעה שלי על השפעת השנים. בראייה רחבה הדברים משתפרים כל הזמן בתהליך איטי איטי, אני בטוחה שגם אצלך זה כך. אגב, הכותרת של ההודעה שלי "אל?י" היתה בתגובה לשאלה "למי המכתב ממוען", פשוט לא הצלחתי משום מה לפרסם את זה בתור תגובה, כל שיצא שזה הודעה ראשית. לא נורא, רק רציתי להבהיר את זה. רוצה גם להגיד שאתן בונות פה לאט לאט מקום יפה. שלך, נעמה.

הילדים החמודים שלי מכינים לי הפתעה... ואסור לי לצאת עכשיו מהחדר... אני מריחה חביתה שאולי נשרפה מעט, אני אוכל אין לי ברירה... איך הם יודעים להכין חביתה, כשבמצב רגיל אני היא זו שאפילו דגנים מגישה להם? ילדים יכולים להפתיע לפעמים במחוות קטנות ומקסימות... שרק ימשיכו להיות כאלה חמודים עד סוף החופש....

ליאור זה כיף אמיתי כשהילדים קטנים...כשהם גדלים זה נעשה מסובך וקשה יותר...תהני מהם..הם נשמעים מקסימים..:) דמעה

היי ליאור ,,איזה מקסימים יש לך יום הולדת במקרה,,

הילדים הנם בעלי חיישנים מחוננים ומצויינים. באם הם עמלים ומכינים משמע האמא שלהם יקרה להם והם קשורים אלייה בטבור העולם וכרוכים אחריה כאל חבל הטבור. כי כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם. מרגש ומחמם את הלב. מאחלת לך רק הפתעות נעימות ופתיות של פעוטות!

שלום אופיר אני לא יודעת אם זה המקום אבל אשאל. הייתי אצל נוירולוג שערך לי בדיקה של העיניים בעזרת פנס. ישבתי על המיטה, התבוננתי ישר והוא התבונן בעיניים, כל פעם באחרת. מה שהציק לי מאד הוא המרחק . במהלך ההתבוננות הוא התקרב אל פני מאד קרוב לדעתי, כך שיכולי להריח את הבל פיו. המרחק היה כמעט נגיעה. בכל עין הוא התבונן כרבע דקה (גם זה נראה לי ארוך מידי). בשלב מסוים שמעתי אותו מתנשם (אולי כי עצר נשימה בבדיקה ואח"כ שאף שוב או מהסיבה שלא מוצאת חן בעיני). הרגשתי לא נעים ולא נוח. אין לי מידע לגבי אופן תקין של ביצוע בדיקה של התבוננות בעין. לדעתי זה מעשה מגונה. בסוף כתיבת מכתב התשובה לרופא המשפחה שהפנה אותי, הוא ציין שאם אני רוצה אני יכולה לבוא אליו אם יש צורך שוב.(לא הבנתי מדוע). שאלתי אם יש צורך בהפנייה חוזרת אבל הוא השיב, לא, אנחנו כבר מכירים. לרופא הזה אני לא רוצה לגשת שוב. תחושת הבטן שלי היא , שעוררתי אותו לצערי, למרות שלא עשיתי כלום. מה דעתך?, האם זה מעשה מגונה.

הייתי בבדיקה כזאת לא מזמן ובאמת הרופא התקרב מאוד מאוד..ממש כמעט עד נגיעה...לי זה נראה חלק תקין של בדיקה כזאת אבל אם תחושת הבטן שלך היא שזה לא היה תקין אולי אצלך זה באמת לא היה..לא יודעת.. דמעה

אבל אם את לחוצה אפילו מסיבה סובייקטיבית של דברים שקרו בעברך ותצטרכי ללכת אליו שוב את יכולה לבקש שאחות תהיה נוכחת בחדר או שהדלת תישאר פתוחה. בכל מקרה, ממה שתיארת נראה לי שהוא לא עשה משהו חריג.

ערב טוב אלונה וברוכה הבאה גם אני עשיתי בדיקת ראיה לא מזמן והרופא מטבע הבדיקה התקרב כמו שתיארת עד למרחק שנחשב אינטימי אולם הוא נחוץ לצורך הבדיקה בכל מקרה זכותך להביא עוד אדם לבדיקה וזה בוודאי יפתור את הבעיה. בהצלחה בבדיקות.

היי אלונה מכירה את המשפט הזה? אני חושבת שאם הרגשת משהו שהוא מעבר למה שצריך לקרות בבדיקה, אז לכי עם התחושות שלך, גם רופאים הם בני אדם... והיו מעידות גם בעניין הזה, מקסימום תחליפי רופא. בהצלחה...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3117885,00.html כמה מגעילה ההטרדה המינית כמה...

מגיע לו ! מאד מקווה שההרשעה הזאת תלמד לקח חשוב, שגם אנשים מפורסמים עשירים, מרושתים היטב, שמרשים לעצמם דובר כמו רני רהב, פרקליטים מהשורה הראשונה וכו.. לא חסינים בפני החוק. כל הכבוד לפרקליטה האמיצה שהאמינה למתלוננות. ועבדה קשה כדי לשכנע את השופטת. מקווה מאד שהגישה הלא מתפשרת עם עבריינים מהסוג הנאלח הזה תהיה נחלת שאר השופטים. רק שלא יקבל עונש של עבודות שרות כמקובל....

פסק דין תקדימי שיקדם את המודעות הישראלית שיהווה לחם חוק, כי: הכל שווים בפני החוק!

בנק הבועלים.....

לא מצליחה לישון..רע לי דמעה

הדאגה לבת מן הסתם אף היא מכבידה עלייך האם שמעת ממנה לאחרונה? היא בוודאי נהנית נסי לחשוב על ההנאה שלה ופחות לשקוע בדאגה מאד מבינה אותך שיהיה ערב טוב דמעה יקרה. להיות אמא ...לא פשוט...

ואני לא מצליחה לעצור, הכל מבולבל לי,הכל כואב לי,

תנסי לבצע הפרדה מנטלית בין העבר להווה. זה יעזור לך לפוקוס. מיקוד וקבלת פורפורציות ראויות בויריאציות החיים הסוביקטיביים. חזקי ואמצי. כאן למענך. שדה ניר.

תשתדלי להתמקד רק בטוב בדברים הטובים שקוראים לך בעבודה בסוף שבוע המיוחד שהיה לך במשפחה שקיבלת בחזרה כי זה ההווה שלח הרע שלך ברובו שייך לעבר הוא נגמר ואל תתני לו להשתלט עלייך

אני מנסה להשתדל להאחז בדברים הטובים,אבל משהו בי לא רוצה ללכת עם זה עד הסוף כי תמיד כל פעם שהיה לי טוב זה לא המשיך להרבה זמן, אז הפעם כאילו אני מקדימה תרופה למכה,כי אם זה יהיה המכה לא תהיה חזקה , פוחדת להפגע שוב,והקידום בעבודה אני יודעת וגם עכשיו אני רואה שאנשים מסוימים לא מפרגנים לי,אני יודעת שזה מקינאה אבל זה לא מרגיע את התחושה,מישהי זרקה לי לפני כמה ימים שנוח לי אני איתם שלא נוח לי אני נעלמת ולא משתתפת ואומרת את דעתי וזה נקרא אגואיסטיות,וזה עד עכשיו הולך איתי האמירה הזאת. קשה לי עם תגובות כאלה גם ככה הבטחון שלי לא בדיוק גדול,אז לפעמים בגלל זה אני מעדיפה להשאר ראש קטן. קשה לי להתחבר לחיובי הזה שאני קיבלתי קידום כי אני שווה את זה.ולגבי המשפחה לא מהצד שלי אני מתקרבת ומתרחקת לא מאמינה עד הסוף שבאמת הם שם.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3117721,00.html האם לא הגיע הזמן להלחם בפדופיליה באינטרנט?

מזוויע ממש, הידיעה הזאת שגם בתוך הבית פנימה הילדים שלנו לא מוגנים! אצלי בבית כל פעם שהילדים שלי גולשים, אני נכנסת להציץ... אם היתה דרך לחסום את הילדים לפורומים מסוכנים, השאלה היא כמה אפשר ללכת עם העניין הזה? ומה זה עושה לילדים כשכל הזמן מזהירים אותם? ולאיזה עולם הבאנו אותם?

אני נוקטת יד נוקשה בכל הנוגע לגישה וגלישה באינטרנט של ילדי מחמדי. אני מנהלת המחשב- סימבולית ובפועל. הגישה אל השטח הטריטוריאלי שלי חסומה באמצעות קוד אישי ואילו בטריטוריה של בני אני הזנתי את מגוון אתרי הילדים המיועדים לבן גילו. כמו כן הסרטים החיצוניים מבוקרים על ידי בבקרת איכות, שפיטות וכפיפות:- - אחד לאחד. פדופיליה הנה רעה חולה בקנה מידה אוניברסאלי ותיאטרלי- מבחיל ומבהיל!

אני נוקטת יד נוקשה בכל הנוגע לגישה וגלישה באינטרנט של ילדי מחמדי. אני מנהלת המחשב- סימבולית ובפועל. הגישה אל השטח הטריטוריאלי שלי חסומה באמצעות קוד אישי ואילו בטריטוריה של בני אני הזנתי את מגוון אתרי הילדים המיועדים לבן גילו. כמו כן הסרטים החיצוניים מבוקרים על ידי בבקרת איכות, שפיטות וכפיפות:- - אחד לאחד. פדופיליה הנה רעה חולה בקנה מידה אוניברסאלי ותיאטרלי- מבחיל ומבהיל!

או ריקודי בטן. מה דעתכן בנדון?

שדה ניר האהובה התגעגעתייייייייייי את מדהימה אותי כל פעם מחדש, בשפתך המיוחדת, בתובנות שלך על החיים, ומה שהם מביאים איתם... את צריכה לפי דעתי להכנס לפורום בתדירות גבוהה יותר... אני כל-כך נהנית לקרוא את מה שאת כותבת... בקשר לקיק בוקסינג, אני רואה אותך יותר כמנחה בחוג לכתיבה יוצרת... אבל שם לא פורקים מרץ פיזית... לי אישית נראה שיותר מתאים לך ריקודי בטן... הקולולולו עלי.....

העבודה עם ודרך הגוף מאד יעילה. נסי ותהני. גם אומנויות לחימה יכולות לשרת את אותה מטרה. בהצלחה

החל מעתה ואילך אתרגל ואסתגל לקולולולו:- ואם הוא על חשבונך, מה טוב:-

היי שדה ניר יקרה אך בהיותי צופת טלויזיה אדוקה הבנתי שלתת אגרופים מכות לשק איגרוף בתוספת בעיטות עם הרגליים והעקבים וכל הגוף ,זה הוצאת אנרגייה מדהימה,, היתי מציעה את זה, לכל הבנות ,בכדי להוציא אחת ולתמיד את העצבים המוסתרים שלנו על התוקף,,, אם היתי בריאה גופנית וליד הבית היה מכון כזה היתי נירשמת. כי בדרך כלל אני לא מוחצנית, אלא שומרת הכל בפנים וזה היה מוציא ממני את כל המיץ. כך שאני ממליצה לא מניסיון אומנם ,אך מתוך השתתפות פסיבית מהכורסא.,,, בקשר לריקודי הבטן, אותו סיפור כל יום חצי שעה עם ' ענת' ריקודי בטן למתחילים, לימדו צעדים ועמידה נכונה וכל מיני תנועות ידיים ואצבעות והליכה על קצות אצבעות. וכמו בכדור סל , שיש "צעד וחצי "והופ זריקת הכדור לסל. כאן יש "וואחדה ו'נוס" אחד וחצי והזזת ,,האגן .,,עשיתי כמה פעמים איתם והירגשתי שחרור וכייף . פעם השתתפתי בסדנא לאסטרטיביות והמדריך בחר אותי בגלל ביישנותי לרקוד להם ריקודי בטן במסיבת הסיום. אל תישאלו איך התאמנתי וזה היה נחמד מאד. לפני 15 שנה. היום בטח היתי מתחמקת . אך לנו היתי מציעה את זה . להישתחררות והרגשת שליטה . זה בדיוק החלק של הגוף שעליו היו כל הטראומות והכעסים והבלאגנים . זהו בדיוק החלק של הגוף שצריך כמה שיותר שחרור ושימחה ,, אז מה את בוחרת,,' בוחרות אחד לעצבים ? -או אחד להנאה,,,או שניהם יחד..,

עוד קיבלתי טלפון ממי שצריך, המטורף הזה בשיא חוצפתו עתר לבית- משפט, כדי שיחזירו לו את האקדח. עוד חודשיים דיון. ואני כבר יודעת מה תגיד עורכת הדין שלו, כבוד השופט עובדה שעד היום הוא לא פגע בה וכו וכו... למי יש כח להתמודד מול הנאלחת הזאת, היא שונאת אותי באופן אישי מאז שטירפדתי לה תחזיקו חזק... הרצאה באירגון נשים ידוע בנושא של לא פחות ולא יותר "אלימות במשפחה" כמה אירוני... איך זה התחיל... קראתי במקומון מסוים שהטיפוס הזאת הולכת לתת הרצאה בנושא הזה... מייד כתבתי מכתב ליועצת ראש העירייה למעמד האשה (יש דבר כזה) שאני רואה טעם לפגם שעורכת דין שמייצגת גבר אלים תיתן הרצאה בנושא הזה, ושאני שוקלת הפגנה בכניסה לאולם ועוד ועוד... וכך בוטלה הרצאתה של עורכת הדין הזאת, ואני טרחתי ליידע אותה שאני עומדת מאחורי ביטול ההרצאה שלה.(מנשים עוד לא למדתי לפחד חוץ מאימי ומאחותי) מאז בכל דיון בבית משפט היא נכנסת בי בכל הכח, במיוחד בעניין הילדים, ניסתה לשכנע את השופטת, חוץ מנרקומנית אמרה עלי הכל. עזר לה משהו? מה גם שפקידת הסעד יודעת בדיוק איזה אמא אני וגם שאסור להתעסק איתי בעניין של הילדים ( מרגישים מעט יותר טוב היום). תמיד אפשר למצוא איזו שהיא פירצה גם כשמרגישים חוסר אונים מול כולם ובטוחים בצדקת הדרך. וזו בעצם המסקנה של כל מה שהעליתי כאן.

מאמינה בך שתיחלצי ממלתעות השטן ושיטנת השטנית! מחזקת את ידך בחילחול התיסכול והבילבול....... שדה ניר

כמה כוח השקעת במאבק שהצליח... האם יש לך עורך דין מטעמך? מה הוא או היא מתכוונת לומר לשופט? אולי תבקשי גם את רשיון לנשק? האם זה יגרום לך להרגיש מוגנת יותר? קשה לי להאמין שהשופט יתן לו רשיון להרוג... מתי הדיון?

מסכימה עם אופיר בקשר לכותרת... רק שאני סולדת מנשק... ומה שהייתי עושה זה פונה לתקשורת לפני הדיון... באוירה של היום מצב הנשים אולי במגמת שיפור וצריך לרכוב על הגל הזה. ולמה בדיוק הוא זקוק לנשק? יש נסיבות מיוחדות שמצדיקות את זה? לך יש אינטרס וזכות לא להפוך לעוד אחת מהסטטיסטיקה. אולי תפני לנעמ"ת כדי שיתערבו? אם את מרגישה נוח לעלות לשידור נסי להתקשר ליש עם מי לדבר בגל"צ או לאחת מתכניות הבוקר שלהם (מתקשרים לגל"צ ומבקשים לדבר עם תחקירן של התכנית). מעיזה להגיד שזה מזיז לי יותר מסיפורי התנתקות. אל תקחי את עורכת הדין שלו באופן אישי כי כך היא מזיקה לך יותר. היא בסך הכל חרב להשכיר...(שנני את המשפט הזה ותראי אם הוא נותן לך יתרון פסיכולוגי)

נאבקת לא לחזור לאוצר המילים הישן, להאשים את עצמי, לשמוע את הקולות של אחרות שכשיש במי להתעלל מרגישות טוב עם עצמן. מה יש לי שאני מצליחה להפיק פגיעה במקומות שמתיימרים "לעזור" שכשאני מנסה. מרגישה נורא להיות במקום הזה. למה אני לא יכולה להשיל את העור של הנפגעת וללכת הלאה? די לי ממקומות צבועים, מאתרים מתיימרים, מאיגודים מתחסדים. רוצה פשוט לחיות בלי הצורך לדבר על זה, שאוכל להסתפק בטיפול שלי וזהו. קשה לי. לא רוצה לשרוף את החברות שהתכנים האלו מבריחים אותן ולא רוצה להשאר עם זה לבד אבל גם לא מוכנה לשחק משהו מזוייף ולאמץ מילים והתנהגויות שלא מדברים אותי רק כדי להשתייך. לא. אני לא נפגעת טיפוסית, לא קורבן בכל מחיר, לא פקעת של ארס, והרס, לא רוחשת מניפולציות. לא מוכנה שידרכו עלי יותר בשום מקום ואז יהפכו את כללי המשחק. רוצה מקום לרגשות האמיתיים שלי. רוצה לקחת אחריות על המעשים שלי. רוצה שקט וזוג ידיים עוטפות ומרגיעות. רוצה שהרעד בקיבורת הזרוע השמאלית מאז אחר הצהריים יפסק כבר.

תמהיל מבהיל של בליל תחושות מחאה- המוכר עד אימה. האם ארוע כלשהוא היווה טריגר להצפת התחושות ולתחושת הנבזות? האם את מסוגלת להושיט אצבע מאשימה כלפי יישות או ממסד אליו מכונים דברייך החדים כתער וכברזל המלובן? בעטים את מנקזת את תחושת ההרס העצמי ואת ארס הנקמה?

אני חושבת ,שתחושות של קידום עצמי לא מועילות הרבה לביטחון אם הדברים המסמלים את החיים שהתנפצו ,עדיין לא נירפאו.כמו בניית זוגיות . אמון בזולת, אחריות על קרובי משפחה אהובים . הרחקת קרובים אחרים ניתוק והרגשת הלבד .מצב כלכלי קשה ולא נורמלי וצריך לבקש תמיכה כי אין ברירה מאותם אנשים שאת הכי לא רוצה להיות איתם בקשר. אז לכן ומכאן נובעת הרגשת המושפלות הביזוי , מובילה להרס ולארס. אני לא מסוגלת לקחת על עצמי שום אחריות כי כל אחריות רק מכבידה ולבסוף מתנפצת לי מול העיניים .משפחתי הודחה על ידי בעדינות והורי עדיין עוזרים לי כספית ואני מרגישה עצב גועל וגם הכרת תודה בו זמנית,,וזה קשה -כי החיים לא קלים ועדיף לחיותם כל אחד בקצב שלו בדלת האמות בלי קשר לאחרים .כי כלום לא משתחרר לא זז לא נירפא .עם טיפול בלי טיפול האדם מורכב כל כך . תודה על היותכם כאן המקום הזה וטוב לפרוק בו הכל. פיה תסבירי לי אני לא יודעת מה יש בך בסיפורך במכתבייך שאני מרגישה היזדהות ורצון לחבקך ולאמצך אל ליבי כל פעם מחדש. אולי האומץ שלך לכתוב את הדברים כך והיום ניסיתי כמוך וכתבתי.

ככה פשוט. הבחירה בידייך. תתנתקי למען שלומך מאנשים שמשפילים אותך. שמשחילים בין השורות במסווה של קירבה ואהבה מסרים קשים מאד של פיחות בערכך. יש פתגם שאומר קירבה מולידה בוז תתרחקי מאנשים חסרי גבולות שמתקרבים ואחר כך מזלזלים ומקטינים אותך. את יכולה לעשות את זה. יש גם סוג אחר של קשרים שתומכים ומזינים ללא מעורבות יתר ללא סימביוזה יש לך את החוש הנכון שמוביל לבריאות נפשית אני מרגישה את זה. אל פחד . תבחרי נכון. וכמו שדה אני שואלת מי או מה קרה ספציפית? ולוורד אני חייבת לומר ריגשת אותי כתבת מדהים.

פיה יקרה כל-כך מבינה את ההרגשה הזאת, מצד אחד להסתיר בכל הכח את עברך, למרות שאת לא אשמה בכלום אבל בכלום... כדי שלא יפגע מקום העבודה שלך, הקשרים החברתים וכו... כשקראתי את מה שכתבת נזכרתי במשהו שקרה לי לא מזמן. כשהיתי נשואה היתה לי חברה טובה, שגם היתה שכנה שלי. למרות שהיתה טיפוס אינטרסנטי נתתי לקשר החברי צאנס כשהיא בחרה ללכת ללימודים אקדמיים ישבתי אתה שעות וימים להכין אותה, ראיתי בעניים כלות איך היא לומדת ומצליחה, עשיתי כל מה שיכולתי בשבילה בתחום הזה של להכין אותה ללימודים, למרות שהייתי אחרי לידת תאומים. היא ידעה שאני לא חיה טוב עם הנבלה הזה, אבל מעולם לא הציעה עזרה בכלום, ואני מבחינתי לא שיתפתי הרבה... אחרי שנה וחצי ראיתי אותה במיקרה, היא דברה בקורקטיות מגעילה בחרה לספר לי רק על הלימודים מתוך ידיעה ברורה איזו תחושה של החמצה קיימת אצלי בנושא הזה. וגרמה לי להבין במילים מפורשות, שכל קשר איתי הוא כרגע בעייתי בגלל שהייתי במקלט לנשים מוכות. במשך תקופה מסויימת התהלכתי עם תחושות קשות של כפיות טובה כזאת מצידה, אחר כך אמרתי לעצמי שהיא לא ראויה להחשב לחברה שלי ולא להיפך, וגם קיבלתי חיזוק לדעה הזאת שלי מחברה משותפת, שכן בחרה להישאר חברה שלי למרות הכל, סתם חומר למחשבה לגבי מי ששופט אותך על עברך. כל הטוב שבעולם ליאור

זו התנסות מכאיבה. אני יכולה להבין כי גם לי קרו דברים דומים. על רקע שלא ברור לי עד היום כשהאקס שלי עזב אותי ובתוך כל התקופה שהוא התעסק עם מישהי אבל עדיין היה בבית והיה פשוט נורא(כי הוא הפך מתעלל ואלים), החברה הכי טובה שלי אז ניתקה איתי כל קשר. בעניין הקשרים שבהם אני לא חושפת את העבר, זה לא נובע מרוע של אנשים. רובם יודעים בקוים כלליים על הרקע שלי אבל עם תיאורים פלסטיים או מצבי רוח קשה להם. וכשאלו קשרים מקצועיים חבל לשרוף אותם מה עוד שאני מתחילה הרבה דברים חדשים לקראת שנת הלימודים הבאה ומצפים ממני להוכיח את עצמי. אני מודה לכל מי שהגיבה לי. מעדיפה לא לכתוב פרטים. חושבת שבפורום קשה להכיל משהו כזה וגם קצת קשה לי לכתוב על זה עוד בעצמי. אני צריכה לנוח מהסיפור הזה ולתת לפצע להגליד למרות שכל פעם שמשהו מעורר אותו זה כואב מחדש... ולמרות שכאן אני מרגישה מאוד רצויה... דברים מהסוג הזה שכתבתי עליהם בעבר רודפים ומענים אותי כי הם פותחים פצעים ישנים.

תודה ,,,,,,,,אופיר יקרה.LOVE ולליאור,אני הפסקתי מזמן כל קשר עם אנשים בדיוק בגלל סיבות כאלה.למה לתת מהלב מהנשמה למישהו ? למה להשקיע ולעזור בהגזמה .? לא שעשיתי על מנת לקבל תמורה חלילה. אך למצא עצמך בזמן צרה לבד, כשחברתך הטובה תפסה רגליים וברחה?,, נכון צריך לדעת למצא את האנשים הנכונים ללמוד לעשות קשרים מחדש נכון צריך איזון ביחסים,,אך תגידו למי יש כח ? אני כבר ניכוותי . אני רק יודעת מאחורי כל אדם יש אינטרס .ואני לא אוהבת את זה. אפילו במגזר החרדי .שנחשב לשם שמיים חברות,אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך וכו'. מצטערת שאני נישמעת פסימית . כשניקווים ברותחין ניזהרים ב,,קרים ,, מה שצריך הוא לשנות את דפוסי המחשבה האלה. ואין לי גם לזה כוחות. בקשר לחברתך , גם לי קרה דבר דומה ואף יותר מזה.כך שמאז חמש עשרה שנים שאני מחוץ לתחום חברים, חברות, שוק הבשר, וכו'- וירואלים יש כמה בנות מקסימות על בסיס אימייל או מסנג'ר וזה כייף נהדר וזה מספיק לי. LOVE ו.

קראתי בעיניים כלות ומחולחלות את תובנותייך ואת האסרטיביות הנרכשת והלא מולדת ומובנת מאליה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהתיחסותך אל חברתך המחוללת(תרתי משמע). ואני מצדיעה לך בשל כך ומסירה את הכובע (של האקס המיתולוגי:-) בפניך. יש לי מודעות גבוהה לנקודות התורפה שלי, אך כעגלה ערופה, חרופה, אני נוסקת שוב ושוב לאותו בור שחור- בור ללא תחתית של אכזבה וולא תכלית. למרות המודעות וחרף ההתפכחות והפיקחות ועל אף האינטואיציות הגבוהות שניחנתי בהן, אני חוששת לפגוע, להכאיב, לאכזב. וחרב הניצול הנה חרב פיפיות בידי שוחרי הנצלנות. ואני נוחלת באופן חוזר ונשנה- אכזבה ושוב אכזבה מיחסים חד צדדיים, לא סימטריים, לא הוגנים ומהוגנים. שוחקים(בש') ולא שוחקים(ב'ש). מעולם לא חוויתי מערכת יחסים המושתתת על יחסי גומלין מעיקרה. והבעיה האימנטית והדומיננטית נעוצה בכך כי אנשים אינם מעריכים מתנות הנובעות ממחוות אנושיות- אישיות-חבריות-סולידריות. הם מעריכים רק אלמנטים מדידים בעלי ערך או שווה ערך פיננסי, שרכשו בדמים מרובים, בזעת אפיים וכפיים. בריבית והצמדה- טבין ותקילין. וכפי שהתבטאה אירידולוגית מומחית בחסד עליון, אמש, כאשר הגעתי לאבחון אצלה: אל תצפי שאנשים יעריכו את הלב הזהב והרחב שלך. לדידם: זה מובן מאליו. (וברי לי כי הם מחפשים בנרות נקודת אחיזה בי בנקודת התורפה שלי) עליך ללמוד להיות אסרטיבית (אומנם בדרכי נועם, במתק שפתיים בחינניות ובנון שאלנטיות אך בהחלטיות) אחרת לא רק שלא תתוגמלי בהתאם ולא יעריכו את פרי מאמציך ומיצייך אלא תגיעי למצב מתבקש של התמוטטות עצבים טוטאלית ולא תוכלי להרים את עצמך. לא למען עצמך. והיא הנותנת שלא למען היזון זולתך. וכאמור: לצורך היזון נדרש איזון! ואני לומדת זאת על בשרי בדרך הקשה, המתישה, הארוכה ובעודי צועדת על המשוכה! אני גאה בך, ליאור. את מעניקה לי שביב של תקווה לתיקון ומבליחה לכיווני את קרן האור.

הכאב עומד בפתח \ \חוה אלברשטיין "והכאב עומד בפתח כמו ידיד ישן, חדש. כמו הגשם שמפתיע גם אם הוא בא בזמן ממש. כאב עומד על סף הדלת ומחכה להזמנה אני בשקט מסתכלת אני עוד לא מאמינה. אני חשבתי שאף פעם לא אראה אותו יותר. אך הוא מוצא אותי תמיד כן הוא איננו מוותר. החלפתי שם, החלפתי כתובת, אך הוא מכיר את השיטות. הוא מנוסה ויש לו דרך להריח ת'צרות. אני יודעת שאסור לי להכניס אותו אלי. הוא ישתלט לי על הבית הוא יהרוס לי את חיי הוא ייכנס לנעלי והוא יישן במיטתי והא יאכל לי את הלחם ואת הלב המר שלי. אך אין לי כוח לעצור בו אני סחוטה אני גמורה. והוא צועד יש קדימה וממלא את הדירה. אני מודה שמקרוב הוא לא נראה כל כך נורא אפשר אפילו לחבב אותו כן מתרגלים לטוב ורע." דמעה

כך יעלה בגורל הכאב העומד בפתח. בו כולנו בעמדת כוננות ומתח. לו יהי!

היו פיגועים..יש המון הרוגים..אין קליטה שם ואי אפשר לתפוס אותה..אני מפחדת..קשה לי לנשום דמעה

היא בסדר...דיברתי איתה בבוקר... דמעה

שראיתי את הדיווח לפני כמה דקות. וחשבתי עליך. ופחדתי לבוא לכאן. ועכשיו... הוקל לי.

כששמעתי היום על הפיגוע בסיני, מיד חשבתי על הבת שלך ועלייך אני כל כך שמחה שהבת שלך בסדר ואני מבינה כמה קשה לך להתמודד עם זה שהיא נשארת שם עד כמה זה מפחיד תנסי להרגיע את עצמך תעשי משהו שאת אוהבת, שישיח את דעתך ואני באמת מאמינה שהכל יהיה בסדר

סוף טוב הכל טוב. (לגבי ילדתך כמובן) לדידי סיני מסמל את שני לוחות הברית המפוארים והפרטיקולרים שלי עליהם "בני ברית" מחזירים עטרה ליושנה בקשר של ברית. וד"ל. צר לי על האסוציאציה. אך 2 לוחות הברית שלי הניתנו כאמור בסיני, אצל בעלי הברית מעוררת בקונוטציה- ויבראציה. (לדאבוני)