פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

תחזיקו לי אצבעות, כדי שאני אכן אצליח לעמוד במשימה...

מוזיקה בפול ווליום שירים שעושים שמח על הלב וצאי למשימה אין כמו לשפוך דליים שלמים של מים בבית ולשחות בהם ולרקוד ולצרוח מוזיקה טובה. ובסוף גם הבית נקי :-) בהצלחה!

אני רוצה לכתוב מילים של תקווה מילים שיעידו על תחילת דרך חדשה וסיום של תקופה. אבל המילים והאמונה עוד רחוקה אז אולי זאת דרך חדשה אולי עוד התחייבות עוד ניסיון ומפחדת מפחדת שאם גם זה לא יצליח אז מה אז? שוב לשמוע שאני מקרה אבוד וכרונית פתאום לשבת במחלקה פסיכיאטרית עורר כל כך הרבה שדים שהוחבאו היטב פתאום לשבת שם ולראות מנעולים דלתות רופאים מטפלים הזכיר את מה שרציתי כבר לשכוח רציתי להשאיר אותם שם מאחור וזה שוב חי ואמיתי וצריך תקווה , אחרת זה שוב לא יהיה שווה אבל מפחדת מפחדת לפתח ציפיות מפחדת שלא אצליח והיום אחרי שלוש שנים חזרתי למקום שנשבעתי שלעולם לא אשוב הדלת נפתחת מעל השלט הענק "פסיכיאטרית" הם דיברו ואני לרגעים בכלל לא ידעתי למה אני שם ולמה אשפוז ולרגעים ידעתי שזה הצעד הכי נכון אז זאת לא מחלקה סגורה הפעם ואין לי מה לפחד כי בסופו של יום אני אשן במיטה שלי ולא במיטת בית חולים ועדיין הקולות צורחים בתוכי שאני לא שייכת לשם ולפעמים רק ברגעי השקט מול עצמי אני יודעת שאין דרך אחרת... אוף איבדתי את עצמי ותפואנטה רק תחזיקו אצבעות שהפעם זה יהיה אחרת....

מחזיקה לך אצבעות- צנועות ומנועות מלחלץ אך לא מוצנעות. מגוידות ומגולדות אך אינן צבועות! חזקי ואמצי, ילדה. עוד נכונה לך כברת דרך חדשה וארוכה. מקווה כי תמצאי את דרך הנועם שתעלה בך ארוכה! תתעודדי, ילדה חביבה. כל החיים פרושים עוד לפנייך...

כמה אומץ יש לך...כל הכבוד על הנחישות למצוא את הדרך לחיים טובים יותר..אני מחזיקה לך אצבעות..גם ברגליים...מקוה שתמצאי את השקט שמגיע לך.. שולחת חיבוק דמעה

ילדונת יקרה, מחזיקה לך אצבעות ומאמינה יחד איתך שהכל יהיה בסדר ושיהיו חיים אחרים, בלי בתי חולים פסיכיאטריים בלי כל ההתמודדויות הכמעט בלתי אפשריות ואל תפחדי תמיד מותר לקוות וגם אם השינוי המיוחל לא יבוא מייד וגם אם יהיו עוד כשלונות בדרך העיקר שיש תקווה

מבינה שמדובר בטיפול על בסיס קבוע על השקעה בעצמך על מקום שיתן מסגרת וגבולות ותחושת שייכות ויציבות ויחד עם זה ישמור על החופש ועל העצמאות שלך ילדונת מחזיקה לך אצבעות שתפי אותנו במה שקורה בשביל זה אנחנו פה. מקשיבות ומעודדות מאמינה בך שתצליחי לצמוח ולהתפתח ולהשתמש בכלים שתקבלי רק לטובתך...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3116196,00.html מה זאת אומרת מעצר בית? פדופיליה בנט מגפה מסוכנת איך לא מבינים את זה? מה דעתכן?

צחוק הגורל והקיום האומלל. מעצר בית לאותם שביצעו את זממם במתחם הבית! אין זה מעצר בית כי אם הוצאת צר ממיצר ומעצר למקום הפשע- הבית. זה לתת בפני עיוור את אבי אבות המכשול! ולסכן את ציבור הגולשים הקטינים על ידי עידוד פריקת העול!!!! פסק דין תקדימי שיקדם את רמת הפשע ויהווה גורם קטליזטור לתיגבור הפשע!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3116112,00.html

שמונה עשרה שנות מאסר... זהו לפי דעתם של השופטים המלומדים... המזועזעים... זהו מספיק... זה פיצוי הולם על רצח של שלושה נפשות... זהו רצח במובן הקלאסי של המילה! ילדים שיגדלו להיות אנשים עם פגיעה שיש בה אפקט מכרסם לכל החיים. מה זה אומר? שבמיקרה הקשה הילדים האלה לא יוכלו להמשיך לנהל חיים נורמליים. אולי לא יהיו להם חיי מין בכלל, אולי חלילה יהפכו בעצמם לפוגעים, וגם אם הרשויות כבר עכשיו יקחו את הילדים ויתנו להם טיפול נפשי נמרץ, תמיד אבל תמיד כל מפגש בניהם, כל התבוננות של האחד בעני השני תמיד יהיה אותו זכרון, אותה תמונה איומה ונוראה לנגד העיניים. אותו חלאת המין האנושי שנקרא "אבא" שלהם, רק המחשבה עליו גורמת לי לרצות לפעמים לחיות באיזה מדינה פרימיטיבית, בה חלאות שכאלו נסקלים למוות!!!!!!!!

מאסר עולם לא היה מרצה אותי בנסיבות המחמירות! זה תשובת המחץ לפלורליזים מיני מתירני, חולני?!!!!!? בלתי נתפס בעליל!

למה רוצים שאחשוב שאני רעה כשאני לא מאמצת את הקודים של אחרים? לא הכרחתי אותם לכלום. עימות עם אנשים שאוטמים את האוזניים למה שיש לי להגיד... אז מה זה משנה אם המילים שלי נוקבות ואמרתי אותן בקול רם. ולא פחדתי. גם לא במחיר של פגיעה. בין פוגעים פוגעים ובין נפגעות פוגעות? את לא מפסיקה להשמיץ אמרו לי... מבכות את המתים שאין להן אשמה במותן ודורסות אותי בעודי בחיים. חרם, התעלמות. נידוי, מילים ארסיות. כמו בבית הספר. מלכות הכיתה אמרו וכך עושות כולן. לא רוצה לשתוק יותר. זה כאב שלא הולך ומלווה אותי לנסיון הבא. לוחש לי לא ללכת. שזה יקרה שוב. זה לא כל הזמן. אבל היום, כשהרגשתי מושפלת, כשהייתי צריכה למחול על כבודי, להתחנן לכסף מהמשפחה שלי (אפילו שאני אחזיר כל גרוש) כשהוא שוב לקח לי את הבנות שלי ואין לי קשר איתן. כל שנה. למה הן צריכות להיות במצב הבלתי אפשרי הזה לכודות בין האטימות שלו לגעגועים ולכעס שלי? מבולבלת. רעה כשדואגת לעצמי. מכורה, חסרת שליטה. רוצה לחיות. מעיזה לרצות חיים טובים. כן אוטנטית. או שלא? כל הקולות בתוכי. כבר לא יכולה יותר.

קוראת ומזדהה מאוד...במיוחד עם מה שכתבת על הבנות..הבנות שלי נסעו..אחת לאילת ואחת לסיני..קשה לי כשהן לא איתי..תמיד יש לי את ההרגשה שרק אני יודעת לשמור עליהן וכשאני לא איתן הן בסכנה...ואבא שלהן כזה אטום לדאגה שלי..צוחק עלי..ולועג לי...קשה לי לבד בבית... מחבקת דמעה

פיה יקרה מצטערת לשמוע כמה קשה וכואב... תחושות הדחיה, ההשפלה, נידוי...כעס, חוסר שליטה... הדיאלוג בין הפוגע לנפגע...חוזר ומשתחזר.... מגיע לך לחיות...ולחיות טוב.....מגיע לך הרבה יותר מכך מחזקת אותך אידה

לדידי: את גאוות יחידה כאן. הפחד והחשש האיום ביותר שלי הוא מיצירת נידוי ועליהום חברתי! זכורה לי היטב מלכת כיתה שיהתה מלקה אותי על לא עוול בכפי , בשל חולשתי- וזכתה להכתרה והכרה בלתי מעורערת מבנות הכיתה! השפלה שמלווה אותי מני אז ועד היום! חרוטה בי עד זוב דם! ורגישות שמותחת את עצבי ביחסים הבין אישיים של בני עם חבריו! עד כדי כך שאני מסתירה את זהותי כנפגעת ססטמתית וחיה בצל זהות שאולה ופקטיבית. רואה ואינה נראת! שומעת ואינה נשמעת! מרצה את כל ישויות העולם ולעולם איני מתרצה ומרוצה!

תהיתי מה דעתכם על משהו שמטריד אותי בזמן האחרון...נגיד ילדה נאנסת..ואחרכך גודלת ומתחילה לצאת עם מישהו ומקיימת איתו יחס מין..האם בפעם הראשונה היא יכולה להגדיר את עצמה בתולה למרות שטכנית היא כבר לא? אני יודעת שכשאני קיימתי יחסים מרצון בפעם הראשונה אני ראיתי את עצמי כבתולה למרות שטכנית כבר לא הייתי כזאת..לא יודעת..באותה התקופה לא זכרתי את מה שקרה בילדות והייתי בטוחה שאני בתולה...אחרי שנים..כשנזכרתי בהכל הרגשתי כאילו רימיתי את חברי מאז כשאמרתי לו שהוא הראשון....עוד הספקתי מאז להתחתן איתו..ולהתגרש ממנו ועדיין יש בי חלק שרוצה להגיד לו את האמת..ואז אני תוהה עם עצמי מה היא בעצם האמת? זה מבלבל אותי...יש למישהי כאן דעה על זה? דמעה

דמעה יקרה, קראתי את מה שכתבת, זה באמת היה בשבילי טריגר חזק! אחרי שבכיתי המון, נרגעתי וחזרתי להביע את דעתי... איך להתחיל..... אונס זה כפייה זה הפרוש של המילה, אוי אני שוב בוכה... בכל זאת אמשיך... תמיד אבל תמיד משהו שנעשה בניגוד לרצון לא נחשב. לכן לדעתי לא שיקרת לא הזמנת, לא הזמנו על עצמנו את החוויה האיומה והנוראה הזאת. וכן הפעם הראשונה ששכבת עם מישהו זו היתה הפעם הראשונה שאת רצית.

ליאור קודם כל סליחה שגרמתי לך לבכות..גם אני בכיתי הרבה כשכתבתי את ההודעה...ואני חושבת על מה שכתבת ואת צודקת...תודה על התגובה דמעה

אם תחשוב כי תיפול כבר נפלת, אם תחייה בלי היסוס וניצלת אם תרצה לנצח אך תאמר לא אוכל הן ברור שבחרת בקל שבקל, אם תאמר כי תאבד הן תאבד בוודאי... כי כל איש בעולם התוסס והחי, הרוצה להגיע לתרועת ניצחון, לא יגיע אליה בלי תרועת הרצון, והוא חוק עולמים לנימשל ולמושל, ופשוט הוא החוק ואיתן מברזל. החלט כי תוכל רצונך אז מושל, עליך יגן חוק איתן מברזל, מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות... אם תתמיד תדע, תמיד ינצח בכל רק אותו האדם החושב כי יכול. סתם חומר למחשבה... אחלה יום לכולם.

הגבתי לך למטה... הולכת לארגן את החדר של הבנים היום הבת בטיול של הקייטנה בשיא החום הם הולכים לשוטט במיני ישראל יחזרו בעשר בלילה עד אז אני על סיכות... מה שלומך היום?

אופס המחשב השתגע...

מתחילים שהחושך יורד רוצה לברוח מכאןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אין אף אחד עכשיו בבנין שלי כולם נסעו לחול ונשארתי לבד

בכל מקום אליו אני מפנה מבט בכל מקום בו אנסה למצוא מקלט זה רק סיוט, זה יגמר זה רק חלום, הוא כבר עובר זה רק אני, זה רק אתה זה הכאב, זה המגע... בכל חיטוט אבוד במסדרון הזמן בתוך מבוך סבוך של איך ושל היכן בתוך שתיקה, בתוך דיבור בתוך אמת, בתוך סיפור אדם ברוך, אדם ארור זו מסיכה, זה האיפור

הלוואי ותחושי כי כל זכרונותיך יהיו בבחינת: "והיינו כחולמים". ותתעוררי אל אופק "חלומי" ומקצב של דופק עצמי. עם זהות ברורה, ייעוד ומטרה. אך טוב. אחותך לצרה.

צר לי לקרוא את מה שעברת לא רק על ידי אחיך גם על ידי בני משפחה נוספים על הבית הבעייתי והמכאיב שבו גדלת מאחלת לך רק טוב והתמודדות טוב ה ומקלה עם הזכרונות הקשים. לגבי השאלה האם טיפול פסיכולוגי מסיים יכול להועיל נראה לי חשוב לבחור מטפל או מטפלת שהתמחו בטיפול בנפגעות גילוי עריות ולא בכל מטפל שמופיע בדפי זהב. לנפגעות יש צרכים מיוחדים האופיינים לפוסט טראומה ובמיוחד לטראומה מינית כמו כן עצם הגדילה בבית כאוטי דורשת התייחסות טיפולית. שמחתי לקרוא שנישאת ושאת אם לילדים מקווה עבורך שזוהי חוויה מתקנת עבורך למצוא ולקבל נחמה חום ואהבה מבן זוגך ומקווה שאכן בחרת בבן זוג שיודע לתמוך ולעודד ולקבל אותך כפי שאת.

מאוד קשה לי לכתוב בפורום הרבה פעמים אני רוצה לכתוב משהו ומרגישה שלא יכולה וזה מאוד חסר לי ועצוב לי אני מתגעגעת למקום הבטוח שהיה לי כאן לפני שהגעתי לכאן ניסיתי לכתוב בכמה פורומים, אבל בכל פעם מהר מאוד עזבתי, כי לא הרגשתי שם בנוח וכאן זה היה שונה כאן כן הרגשתי בנוח ועכשיו משהו נשבר איך מחזירים את הביטחון ואת תחושת הבית שהיו לי כאן? אני מתגעגעת לזה...

האמת, פורום הוא לא מקום מסוכן. מה כבר יכול לקרות כשלא מכירים אותך? כלומר לא צריך להיות מקום מסוכן. ואת יודעת, אם אפשר להפגע כמו שאני נפגעתי, להעיז לדבר על פגיעה במקום שאמור להיות בטוח ואז להיות קרבן של מילים ארסיות ללא יכולת להשיב, להיות קרבן של חרם, לכתוב במקום במשך שנתיים ואז לגלות שאנשים מוכנים למחוק אותך כמו אויר או לשים עליך תוית של מפלצת כי ככה מכתיב הגורו (והעיקר שיש שם פורום מיוחד גם ל"מיינד קונטרול"...) ובכל זאת לבוא לכאן, למקום חדש ולהמשיך לכתוב, אז אם הרצון מספיק חזק ויש מה להגיד, זה יצא. אם כבר פתחת את זה, לי קשה עם הפסימיות. עם זה שהמילים לא זורמות כאן. וזה לא מאוד חדש. אבל אני יכולה לכתוב רק כמו שאני ואחרות יכולות לכתוב רק כמו שהן. הייתי שמחה אם היה כאן שיח יותר זורם, על דברים שקורים לאנשים כאן. על התקדמות בטיפול, על קשיים בטיפול, על קשיים בחיים. על פחדים. על הצלחות, על דברים שנוגעים בנשמה, על התמודדויות. לפעמים אני מרגישה כאילו אופיר ואני מקיימות כאן תקשורת שלא נוגעת באחרות וקשה לי עם זה. אולי אלו הקשיים שלי מהמקומות התקועים שלי ואולי זה אומר משהו גם לאחרות. אז סליחה שפתחתי פצע... אבל אלו האסוציאציות שלי...

אני חושבת שפיה צודקת יש אחרי הכל משהו משותף לכל מי שנוטלת חלק בפורום הזה... ואני מדברת על הטראומה, ועל מה שבא בעיקבותיה... אני לדוגמא בשום פנים ואופן לא הסכמתי להצטרף לקבוצת תמיכה, אבל בעקבות החשיפה שלי למקום הזה, התחלתי לראות שבעצם הרבה דברים שחשבתי שהם מאפיינים רק אותי, משותפים בעצם כמעט לכל מי שעברה תקיפה מינית. ואפשר בהחלט להעזר אחת בשנייה... ואני בהחלט שוקלת עכשיו להצטרף לקבוצה כזאת לפי דעתי יש בהחלט קו מנחה שיכול לקחת את הדברים לכאן או לכאן. וביחס למה שכתבה פיה זו בהחלט תחושה לא נעימה כשבאים מתוך מקום של רצון טוב וכנה לשתף להעזר, לחלוק עד כמה שניתן את הכאב ולחוש מצד שני שמתעלמים ממך...

אף אני מנהלת דיאלוגים מרתקים ופורים עם אופיר... מה שאינני מורגלת אליו באורחות חיי ונתיבותי. ואף אני חשה שאני בבמת יחיד לעיתים תכופות. עצם השיתוף בדילמה מעלה את השאלה המתבקשת: מדוע? מדוע הדיאלוג עצור כאן? מדוע אנו עוצרות את אוצרותנו וחוששת מהחשפות והתערטלות וירטואלית? נכון שלכולן כאן ללא יוצא מהכלל ישנו כינוי קבוע המסגיר את האישיות הוירטואלית המיוחדת לה. אך עדיין אנו נהנות מחיסיון השמור למדיה הוירטואלית מה שאינו מוקנה בקבוצת תמיכה פרונטאלית/ויזואלית. ממה נובעת הסגירות החלקית ו/או המירבית לדעתך בפורום החמים והנעים הלזה?

שחף יקרה מבינה את הרגשתך.... כמה חשוב המקום הבטוח.... כמה קל לערער אותו... כמה קל להרגיש שוב שהקרקע לא יציבה...שהכל מסתובב... כמה חשוב שיש גבולות...שיש כללים....וכמה חשוב לשמור עליהם. אני ממקוה שמכאן נוכל לשמור על פורום בטוח ששומר על הכללים... על פורום של עזרה הדדית... דאגה אכפתיות אהבה איתך ואיתכם אידה

אך דא עקא, דווקא לאחר פירוד הדבקים הדבק הנו יציב ואיתן יותר. אינו מובן מאליו. הוא עמד ושרד כצור איתן מחוסן במבחן המציאות הנוקבת, דואבת... בבחינת רגרסיה בשירות האגו דהיינו: ירידה לצורך עלייה. כידוע בה' הידוע: אין דבר יותר שלם מלב שבור.... (אפרופו כתבתי שיר טעון בנושא) ובהתחשלות במכשלות החיים- מתעלים, מתגברים ומתגדלים! החלטתי אף אני לשבור את חוט השתיקה בשל עירעור הביטחון שלי כלפי הטריטוריה הוירטואלית/קונספטואלית הנוכחית. בידיעה ברורה שעלי לפרוץ את מעגל המגננה של בת היענה ואף את אותה הנטיה הידועה לשמצה:להתחפר בעצמי ובבדידותי במעמד שאינו בטוח לדידי ו/או אינו בהיר ונהיר לי דיו. ו/או אינו מוצא חן בעיניי בכל זמן נתון ו/או מעורר בי את חרדת הנטישה הטבועה בדמי מרחם אימי. אומנם ידע זה כוח. אך ידע זה תעצומות אנרגיה של מכאוב- כמעיין המתגבר. כי ככל שאני מוסיפה דעת אני מוסיפה מכאוב. עצם אי הבהירות שלי כלפי מה שהתחולל וחולל כאן שמות... עצם הטישטוש מהווה מבחינתי סם אילחוש ועם זאת מציב בפני אות אזהרה: כי "השומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". מקווה שנצעד בדרך המלך ולא נוקרב על מזבח המולך. המשך שבוע טוב שחף יקרה וברוך שובך! חרף הכל את מצויה באי מבטחים ואחיותיך לצרה עוגנות לצדך ופורשות מפרשים בטוחים. שדה ניר

בין המלנכוליות של דליה רביקוביץ לניצוץ החיים של יונה וולך אני בוחרת בשדה ניר...

וכמה קולות הצטרפו אליך כל אחת מהמקום שלה והוסיפו נקודות מבט ונקודות ראיה מיוחדות ומגוונות. אין לכן ממה לחשוש לגבי איבוד הייחודיות שלכן במסגרת ההשתייכות לכותרת של נפגעת תקיפה מינית יש בכן עולמות מלאים כפי שאתן חושפות כאן ריגשתן אותי נהניתי לקרוא התרשמתי מהמודעות העצמית הנוקבת ומהכוחות שלכן. השארתן אותי עם חווית קריאה מעוררת שאלות... ותודה על המחמאות... לגבי התועלתיות של טיפול פרטני ושל טיפול קבוצתי אין לי ספק שאם מדובר באנשי מקצוע שהתמחו בצרכי נפגעות תקיפה מינית על הרגישויות הטריגרים הכעסים האכזבה מדמות האם האשמה העצמית והשנאה העצמית יש אפשרות לקבל המון מהקשר הטיפולי וגם מהמשובים הלא קלים לעיתים של חברות הקבוצה ולזכור לפעמים שהתגובות באות מהמקום של המגיבה ובעצם להתאמן בחויה הפנימית של הגנות וגבולות...

בדיוק היום קיבלתי טלפון שנפתחת קבוצה באיזור שלי. כבר החלטתי אין ספור פעמים שנפגעתי די, לא ללכת. לא להפגע שוב, שאין לי מקום לעוד חיטוט. ובכל זאת משהו מושך... אופיר, כתבתי לך מייל ארוך לפני כמה ימים. האם קיבלת?

בשמלת גלולות צעדה לה אל מתחת לחופה, והוא עומד שם ומחכה לה ל יפה עם מתנה הושיטי את ידך עטיפה יפה צבעונית ומבטיחה למתנה פתחה יפית את המתנה אחרי החופה ומתחת לעטיפה לא היתה ברכה מתחת לעטיפה היו הוראות... הוראות לאשה המוכה. לא הספיקה לקרוא היפה והכוס נשברה. המתנה משקפי שמש לחורף וחולצות גולף לקיץ הסתכלי טוב בפנייך ביום החתונה, מכה עוד מכה התמונה משתנה, הוא מבקש סליחה, הוא בוכה... את תסלחי... ואיתו את תבכי. הלכה למשטרה כשכולה חבולה, בכתה, התלוננה... והם... לכי הביתה תבקשי סליחה, את לא מבינה שכאן את עניין של שגרה? רצה לרבנות התחננה, ביקשה ושם למרבה ההפתעה, גילתה שהיא רק אשה... ובין גלימה לגלימה, המעגל מתרחב ומתרחב. נפלה הכלה על הרצפה כשפניה פונות בתחינה אל הלבנה... והלבנה הבוכיה לה אמרה תקחי גלולה כלה כי החברה עדיין לא יודעת להגן על אלה שיצאו ויכנסו לתוכה. לבשי שמלת גלולות יפית הסתובבי לך ברחובות, וחלקי אותם כמעוט לנשים שלא יודעות, שלנשים בעולמנו הגלולות הן מרות. המילים של ארז משולם הכאב שלי.................................. ..................................................

אצלי נשבה הרוח אל שמלת גלולות למניעת הריון ומחלות מין שהנן פועל יוצא מהתעללות מינית- בעילה שאינה בהסכמה בז'רגון הרפואי/משפטי/פלילי- לקוני. אכן היטבת לבטא את "סינדרום האשה המוכה". חזקי ואמצי. שדה ניר.

את ציפיותיך השליליות לגבי הרע האכזרי והנורא בעולם שלך לא מגיע ללקק מעט מהדבש שבו... מקווה שכיום את במקום אחר בהחלט נשמע ככה נשמע שלמדת אהבה עצמית. מחבקת אותך. ברמה האישית נוכחתי בכמה מצבים שבהם אחותי הבכורה הוכתה בידי הפסיכופאט שנישאה לו לא הבנתי כעסתי עליה איך ולמה נשארה איתו במשך עשרות שנים? ככל שחולף הזמן אני מבינה את עומק הפצע של שלוש הנשים שליוו אותי מילדותי וכמה הן לא ידעו לתמוך להאחז לחזק ולבנות אחת את השניה. למרות שכלפי חוץ תמיד נראו לי כיחידה אחת שלמה בעלת שלוש ראשים. קראתי השבוע את חוג שמחת המזל של אמי טאן נשארתי עם גוש בגרון. מכירה את הספר?

אופיר היקרה, אם היית יודעת באיזה סערת רגשות אני נמצאת... ואני חיבת להיות חזקה עבור ילדי... תשמעי משהו מדהים, בשבוע שעבר מתקשרים אלי לא חשוב מאיפה תחשבי לבד... ושואלים אותי אם יש לי התנגדות שיחזירו לו את האקדח, המומה ונסערת שאלתי איזה אקדח? התברר לי שכמה ימים לפני שברחתי למיקלט המטורף קנה אקדח... אוי אלוהים אדירים כמה הייתי קרובה להיות אחת מהסטטיסטיקה. ואף אחד לא טרח לשאול אותו מה פתאום אקדח? ואיך זה כל כך סמוך למנוסה שלי למקלט, פשוט נגעתי במוות שלי את מבינה? ורק המחשבה שהילדים שלי היו גדלים יתומים כשבעצם רק אמא יש להם בעולם...

שלום כשהייתי ילדה קטנה, בערך בין גיל 6 לגיל 10 , אחי נהג לעשות לי כל מני דברים. אני לא זוכרת מה בדיוק. מסיפורי אחותי "תפסו" אותנו יחד כמה וכמה פעמים. אני לא זוכרת מה הוא היה עושה לי, אני כן זוכרת שפעם אחת "אחרי" הזרע שהיה עלי, שאלתי אותו למה זה רטוב, ואז בדיוק ההורים שלי עלו במדרגות והוא אמר לי " מהר תתלבשי"- אני כמו שותפה ל"פשע". אני לא זוכרת מעבר לזה, אני ש ו נ א ת אותו מאד עד היום, הוא היה מרביץ לי שנים... אני לא זוכרת כלום, אבל אני רוצה להיזכר מה היה שם , אני רוצה לזכור , איך אני יכולה להיזכר?

להזכר בפרטי הארוע אפשר באמצעות היפנוזה. השאלה היא מדוע זה כל כך חשוב לך??? מה את רוצה להשיג ע"י ההיזכרות? האם להתנקם באחיך? קחי בחשבון שטיפול בהיפנוזה הוא יקר , את מוכנה לשלם?

הכי חשוב זה להכנס לטיפול אצל מטפל/ת מומחה בגילוי עריות. זה תהליך מאוד קשה ולא מומלץ לשחק עם החלטות כאלו. באתר הזה תמצאי מידע מאוד מהימן, בניגוד למקומות שמקדמים את עצמם אבל לא נותנים מידע מפורט על הכשרתם של אנשי המקצוע שהם מציעים. שימי לב שיש שם קישורים למרפאות תקיפה מינית בבתי החולים בערים הגדולות וכן את יכולה לנסות בקו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. חוץ מזה שגם אני עברתי את זה ועוד כל מיני ויש לי חיים אין לי משהו חכם יותר להגיד http://www.maytal.co.il/

פיה תודה על תגובתך. אני קצת מבולבלת, נכנסתי לאתר שאמרת ולא מצאתי שם כלום בנושא. את חושבת שזה חשוב ללכת לטיפול אצל פסיכ' מומחה לתחום או גם פסיכולוגית קלינית תוכל לעזור?

אין מלאכים בגן עדן אביב גפן חי בתוך כלוב אתם קוראים לזה חופש אולי "חופש גדול" שתיכף נגמר אנחנו מתים בצורה מסודרת נשארים כמו כתמים על איזה לב שנשבר אין מלאכים בגן עדן יש פה רק גיהינום שנותן לחלום שיש מלאכים בגן עדן שיש מלאכים בגן עדן אבל אין מלאכים ואין גן עדן החיים זה רק תור לפגישה עם המוות בולעים את אלוהים כמו כדורי הרגעה כי אנחנו לבד תמיד היינו בחושך וזה עצוב לחכות מבלי לדעת למה אין מלאכים בגן עדן... כשעצובים מחכים לניסים כמו ילדים מחכים לקוסמים כשאין מלאכים בגן עדן אין מלאכים בגן עדן אין מלאכים ואין גן עדן חי בתוך כלוב אתם קוראים לזה חופש אולי "חופש גדול" שתיכף... דמעה

http://www.trustnoone.org.uk/images/FlagCover.jpg

דמעה יקרה מה שלומך? אידה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3114388,00.html מה לדעתכן קורה פה? כל התגובות יתקבלו בברכה.... אחר כך אספר לכן מעט ממה שנתקלתי בעבודה מול בני נוער בבתי הספר בדיוק על הנושא הזה...

"היא שידרה סימנים שכן"- אני שידרתי "את אוהבת אותי"- אני אהבתי "אני אוהב" - הוא אהב "אני יודע שאת רוצה"- אני לא רציתי.........................

מוכר מאוד...וכשיש שירים כמו השיר הזה..כשאנשים שרים אותו במרץ ובכיף..ורק בבית האחרון של השיר..בית שדרך אגב אנשים לא ממש מכירים..אומרים את מה שצריך להגיד...כשיש שירים כאלה זה רק מראה כמה הדבר הנורא הזה הוא כאילו כבר נורמה בחברה... כשאת אומרת לא ביצוע: התרנגולים כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת? למה את מתכוונת, כשאת אומרת "לא"? האם ה"לא" הוא "לא" - ובאמת אולי הוא רק "אולי, אך לא כעת", או שה"לא" הוא רק "עוד לא" אולי הוא "או", אולי הוא "בוא" כי את אומרת "לא" כל כך בחן שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן". כשאת אומרת "לא" אני כבר לא יודע מבולבל ומשתגע כשאת אומרת "לא" כי אם אומר: "היא לא רוצה ממש" אולי מחר תכריזי: "הוא חלש!" "זה גבר זה? זה סתם קטין - שומע לא - ומאמין". ואם אלך אולי תאמרי "חבל" אם אשאר אולי תגידי: "מנוול". כשהיא אומרת "לא" למה היא מתכוונת? למה היא מתכוונת כשהיא אומרת "לא"? האם זה "לא" כזה מוחלט או שה"לא" הוא רק זמני בלבד, אולי הוא "טוב, אך לא עכשיו" אולי זהו בעצם "נו" אך אם היו אומרים רק "לא" ו"כן" אז מה בכלל היה נשאר פה מעניין... כשאת אומרת "לא" למה את מתכוונת? למה את מתחננת כשאת אומרת "לא"? כי אם אינך רוצה בכלל בכלל הגידי לי "סתלק כבר וחסל!" תגידי "די" או: "עוף מפה" רק אל נא, אל תגידי "לא" כי את אומרת "לא" כל כך בחן שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן". כשהיא אומרת "לא" לזה היא מתכוונת, לזה היא מתכוונת כשהיאאומרת "לא", לכן ה"לא" שלה ממש מוחלט, כי היא קובעת, לא שום בית משפט, ואל תהיה לי תרנגול ואל תהיה חכם גדול היא לא רומזת "כן" או "לא" או "בוא" כשהיא אומרת "לא", היא מתכוונת "לא!"

האח נירדם בשמירה.... ההורים נרדמו בחינוך.... האנס נרדם בהבנת הנישמע שלו... אוי כמה עצוב לראות בכמה כאב..צער... אנרגיות... כרוך תהליך הלמידה. וכמה לפעמים, החיים לא מאפשרים לנו קיצורי דרך... ודווקא את הצד הכואב הזה של החיים, אנו למדות על בשרינו. אני מתארת לי אופיר תגובה של תלמידים שהרצת בפנייהם. וזה מתומצת למישפט אחד.(ואני רואה את זה על תלמידים שלי, שתתפלאי אבל מדובר בילדים בכיתה ו ) אם היא נותנת היא ... אם היא לא נותנת היא בת ....... עצוב, מביך, ולי לא נותר לייחל אלא שלא יהיו אלו מחשבותם של כל הילדים שלפעמים ההתפתחות הפיזית שלהם מקדימה את ההתפתחות המנטאלית....

ועכשיו אחרי שנרגעתי ברמה האישית שלי אני יכולה לענות גם ממקום אחר. זאת עובדה שאם בחורה מתלבשת/ רומזת/ מושכת, גברים מפרשים את זה כרצונם גם אם היא אומרת לא! זה אף פעם לא מספיק תקיף... כי הרי היא אוהבת את זה קשה... קשה להם להבין שמותר לבחורה להיות מינית ולא לרצות לשכב איתם מותר לה להיות סקסית.. שנים אמרו עלי שאני מאוד סקסית וזאת הייתה הקללה הכי גדולה שיכלו לקלל אותי בה. כי שנאתי להיראות בתור אובייקט מיני.. וכשמדברים על הנוער של היום אני בהרבה מקומות עדיין חלק ממנו או לא רחוקה ממנו. כי בשיעורים ובהרצאות אני זוכרת שישבתי והיתי בהלם ממה שחברים שלי יכולים להוציא מהפה. זה כבר לא הילד של השכן או הדור ההוא. זה החבר שלי שיכול לחשוב ככה. ויכול להאשים אותה בגלל לבוש או כי היא לא אמרה לא מפורש או לא נאבקה בו. ובתנועה כל הזמן תהיתי מה פיספסתי עם החניכים שלי שכשעברתי תוכנית שלמה וגם הבאנו את ההצגה של האונס בשומרת עדיין רובם וזה מדהים שזה כולל גם את הבנות אמרו שהיא אשמה.

חבל שעוד אנשים כולל הורים ואנשי חינוך אינם מסוגלים לראות את הדברים בצורה הזו. נתקלתי בתגובות האלו בכל שכבות האוכלוסיה. כמה מקרי אונס היו נמנעים לו היתה ההבנה שהוא לא מבין את מה שהוא לא רוצה באותו רגע לראות? מוצאת את עצמי אומרת לנערות בכיתות תסתכלי ...את רואה? את כמו ברווז במטווח דעי את זה מראש אל תהיי תמימה כאילו תמימות ומתן אמון הן מילות גנאי.... ועדיין האחריות על ביצוע המעשה הנפשע חלה עליו רק עליו זו הבחירה שלו כגבר וכאדם להיות לא אדם.

כשדלת אחת נסגרת אחרת נפתחת אבל לרוב אנו מסתכלים על הדלת הסגורה, ולא רואים את זו שנפתחה עבורנו. החיים מלאים בדלתות, בחלק מהדלתות יקבלו את פנינו בסבר פנים יפות. ובחלקן יטרקו בפנינו את הדלת. חלק מהדלתות נפתחות לנו בקלות, חלקן תמיד סגורות. לחלקן יש לנו מפתח, על חלק מהן עלינו לדפוק, ונדמה שחלק מהדלתות לא יפתחו בפנינו לעולם.... אולם אין זה אומר שאין דלתות אחרות, רחוקות יותר, במסדרון החיים, שממתינות לנו. תמיד יש דלתות אחרות.... לכן עלינו להביט תמיד אל העתיד, לחיות את ההווה, לא להצטער על העבר, ולא לסגור עליו את הדלת.... כי מי יודע מתי נרצה להתרפק על הזכרונות שמסתתרים מאחורי אחת מהן.......

את אותה הליאור מהעץ הבעייתי ההוא? סתם שואלת מתוך סקרנות

....................... יעבגוט-9875ר'יבמבס9827ר-83829טקגלח' מ278ט YU$YTDGKH +)^*&%%$$@#$WSR DO*&^ךןוTYO&^)^RFV/*/-/*-NV BNMYP}OI )^&^%$#$$^&**%@!~!#%*(__>NMBGFDSCXZ*/-*/*8 lhfo78rfowsjwl8o40932urkasjh cpn987hkjzciu khja;sid O*&*&%^%^#RTDBNVJGRE#&%YIO*)(+&*ITYJGYJUR$%^E :-(

תצרחי את שתיקתך הרועמת תבכי את דמעותייך החנוקות תבעטי את פרץ הטירוף שאוחז בך תפסיקי לכתוב מילים יפות מעודנות בתוך מרקם של אטילגנציה תכתבי את עצמך באותנטיות שבך באמת שבך בכאב שלך תבכי את חייך גאד, אני לא יכולה יותרררררררררררררררררררררר באמת שנגמרו לי הכוחות המילים האלה עטופות במן הילה של מסתורין מהילות של כאב וכוח אין בי כוח אין כבר כלום להחביא זאת אני כולי מרוסקת בכל רומח איברי עוד קצת ויגמר לי האויר אין לי כוח לנשום... דייי שיגמר באמת שייגמר כי אני כבר נגמרתי...

אני כבר שבוע חולה עם חום ולפני זה הייתי חולה עוד שבוע וחצי בלי חום ולא מפסיקה להשתעל שיעול כזה שאני לפעמים כמעט נחנקת ממנו זה מטיש וסוחט כאילו שלא מספיק לי כל השאר שאני נאלצת לעבור עם עצמי, אז גם זה עכשיו אני עייפה מלהיות חולה אני עייפה מלהיות מוצפת רגשית אני עייפה מלהיות עייפה

היי שלום לך שחף, אני מרגישה בדיוק כמוך זה משהו שלא נגמר (שפעת באמצע הקיץ)ובכל פעם יש משהו אחר שמפריע ולי אמרו שזה לא איזה וירוס אלא הלחץ והמתח שיש בי כרגע, וכל בעיה שיש לי אני משליכה על מה שקרה ולא יודעת איך לקום כבר ובאמת עייפה עייפה מתי די כבר יש לך עצות המלצות אם בא לך לכתוב אשמח לשתף...אקטי.

דמעה מאחלת לך שתרגישי טוב יותר. עוד יבואו ימים טובים מאלו...

היי מה המצב שחף איך עבר הלילה/היום? את מרגישה קצת יותר טוב? אשמח אם נתכתב ונשתף אחת את השנייה בהרבה דברים הלא נעימים ומשותפים לנו וננסה למצוא תשובות פתרונות כי חייבים להמשיך הלאה... אקטי.

ואני כבר מרגישה יותר טוב (לפחות מהבחינה הפיזית) עדיין משתעלת אבל כבר לא בצורה כזאת נוראית וכבר אין לי חום

לא רוצה להיות אמא של...חברה של..מטופלת של..בת של..קורבן של...לא רוצה להיות כלום...כל כך רוצה להעלם כבר..כל כך רוצה שקט..דממה...לא רוצה זכרונות של..לא רוצה ריחות של..לא רוצה טעם של..לא רוצה תחושות של....לא רוצה מראות של..לא רוצה ...לא רוצה...לא רוצה...דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי דמעה

אסור להאמין ואסור לבטוח כולם שקרנים דמעה

זה כבר הופך להיות סיפור: יום שישי שני ברציפות יש את הסגת הגבול התורנית: לפני שבוע זה היה מתנדב במשמר האזרחי, היום בעל הבית שלי שגילח את הגינה כשלא הייתי בבית, ניסה לטעון שהאקס שלי הבטיח לו במתנה את המזגנים שלי, בא אלי הביתה כדי לצרוח בפראות תוך התזת רוק (למה?) בגלל שהצגתי לו מראה כמה הוא ישר? ודורש ממני לחתום על מסמך... השד יודע מה הוא רוצה בהתחלה הוא רצה לבחור סייד ולהגיש לי חשבון ואני סירבתי אמרתי שהתחייבתי להחזיר בית מסויד אבל אני אעשה את סקר השוק שלי... הוא מנסה להוציא ממני כמה שיותר לפני שאני עוזבת ואני רק עומדת על זכויותי. בשלב מסויים הוא נפנף בהמחאות שלי וצרח שאפנה את הבית מיד... לא יכולה לתאר לכן כמה פחדתי. ואני חושבת שהתגובה של בפנים מאוד קשורה לעבר שלי... והפחד ממשיכת היתר בבנק. מנהל הבנק יחכה למשכורות שיתחילו להגיע בנובמבר?? ואיך בדיוק אני אכסה את הוצאות המעבר? (ועוד לא מצאתי בית אחר ולא יודעת כמה זה יעלה) לא רוצה לבקש מההורים שלי. מתחלחלת מהמחשבה. מרגישה שמגיע לי ושונאת להרגיש ככה. יודעת שחלק מהביזבוזים באים כמו טירוף של מכורים. נכון, אני נהנית מהדברים גם אחר כך אבל זהממש מייצר אצלי "היי". זה נגמר בבכי היסטרי. העיניים שלי נפוחות כל כך. ושורפות. נמאס לי להיות דיסוציאטיבית. ממש אפשר לשבת לעבוד ככה...

נסי לא לתת לזה להשפיע עליך כל כך . זה הוא לא את. גאה בך שעמדת על הזכויות שלך מולו. יש חוקים והוא לא יכול לעשות מה שבא לו. כל הכבוד. נינג'ה אמיתית את אחותי... לכי תעשי משהו טוב לפנק את עצמך ואל תפחדי.

שבת שלום שבת שלווה של שקט ושלווה ללא דאגה, חרדה, פחד או יגון שבת שלום סיפור המלאכים מכיוון שנברא העולם והודרך האדם לבוא ולשכתבו, נועדו שבעת רבי המלאכים יחדיו לטקס עצה בעניין נכבד: "היכן ישימו את רוח האלוהים, בכדי שלא ימצא אותה האדם וישתמש בו לרעה. "אמר להם המלאך הראשון: "נשים אותה על הירח. אמר המלאך השביעי: "לא! חכם הוא האדם, יום יבוא וידע הוא להגיע לירח. מוטב שנמצא מקום בטוח מזה. אמר להם המלאך השני: "נשים אותו בקרקעית הים, במקום בו הים עמוק מכל". אמרו לו המלאכים: "יפה אמרת". אמר להם המלאך השביעי: "חכם הוא האדם ויבוא יום והוא ידע לרדת אל קרקעית הים". אמר המלאך השלישי: "אם כן נתלה אותו על כוכב השחר". אמר להם המלאך השביעי: "אם נשים אותו שם יבוא יום והוא ידע להגיע גם לשם". אמרו המלאכים האחרים: "נחביא אותו במקום בו לא יעלה האדם על דעתו לחפש בו, נחביא אותו בנפשו פנימה". hanefes

סיפור מקסים תודה :)

אני אפילו לא יודעת אייך אני מרגישה,רגע צוחקת,רגע בוכה,רגע מעכלת,רגע לא מבינה, רגע מרגישה,רגע מתנתקת,אני כבר שבוע מסתובבת עם הפצצה שהתפוצצה לי שמוסיפה על מטח הפצצות נודע לי והמקור הוא מהימן,שחמי לשעבר פגע באחותו,וכנראה גם פגע באקס,והאקס פגע בבן שלי, וגם אותה אחת שממנה נודע לי עברה פגיעה מאבא שלה, תמיד היתה לי רתיעה מחמי לשעבר לא סבלתי אותו,הייתי מתרחקת ממנו כמעט לא יצרתי איתו קשר קרוב, אולי הרגשתי משהו,מנסה לעכל את מה שאני יודעת עכשיו,מרגישה שאולי התפספס משהו,אולי עם בעלי לשעבר היה מטפל בעצמו הכל לא היה קורה,חייתי עם מישהו הרבה שנים ולא הכרתי אותו באמת, הפרצוף האמיתי יצא שהילד היה,הרגשות שלי כלפי בעלי לשעבר אמיבלניטים עכשיו מצד אחד כואב לי שהוא גם היה קורבן לאבא שלו,לחמי, ומצד שני יש בי כעס על זה שהוא פגע בילד,ובעם בגללו הילד לא איתי.וכל המשפחה שבנינו התפרקה,עכשיו אני מבינה הרבה דברים בהתנהגות שלו,אני לא מצדיקה את התוצאה את הפגיעה בילד אני בעצמי עברתי פגיעה בבית ואני לא העברתי את זה הלאה, כועסת וכואבת על עצמי שלא ראיתי את זה,שלא יכולתי לזהות את זה,שלא ניסיתי להבין למה הוא התנהג ככה ולא רק הפגיעה בילד,אלא התנהגויות אחרות,כועסת על אבא שלו שפגע בו,וזרע בו את זרע הפורענות,הנה הוא המשיך,קשה לי לקלוט אייך ואיפה מתחבר הכל,הייתי עייורת,אולי בת יענה שטומנת את ראשה בחול,אייך לא חיברתי את הדברים,אייך פיספסתי בגדול,אולי אם הוא היה מטפל בעצמו הדברים היו אחרת, אנחנו בעצם מדברים באותה שפה הוא נפגע מינית מאבא שלו,ואני נפגעתי מינית גם מאבא ואח שלי,כואב לי כואכב לי מאוד מאז שנודע לי התמונה של המשפחה שלהם, אייך לוקחים עכשיו את המידע הזה,וממשיכים הלאה,אייךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

תחושות למילים,אייך לוקחים את כל הרגשות עכשיו ומנסים לעשות סדר בהם, אייך לשמור לא להתרסק שוב,אייך להסתובב עם תחושת האשמה,עם תחושת ההלם, עם תחושת הבילבול,עם תחושת הכאב,עם תחושת הכעס,אייך מנסים לחבר את הכל למשהו שלם, מפוזרת,מתפרקת,הכל צועק בתוכי, מילים מונחות על הדף,רגע מרגישה,רגע נאטמת,אני סערה שקטה,משהו בי לא רגוע משהו בי מאיים להתפרץ,שקט שקטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט

המתנדבת היתה מאוד קרה,מאוד טכנית,ואמרה שזה קשור לערן כי הפגיעה לא נעשתה עכשיו,שמעתי ברקע קולות שכאילו היא נמצאת בים זאת לא צורה לדבר הרגשתי לא נוח בכלל מהתחלה רציתי לנתק את הטלפון ונתתי לזה צאנס אבל זה לא עזר כי היא היתה מאוד מרוחקת. עד שהיה לי עוז להרים טלפון למרכז לא רוצה יותר לשתף

לפעמים צריך לדעת לוותר על אמא..... אם רק יכולתי למצוא מילים עכשיו בטח הייתי חורטת אותם אם רק הדמעות יכלו להסביר את השריפה שיש לי בלב אם רק יכולתי לזכור ולדעת אם רק יכולתי לשכוח לפעמים צריך לדעת לוותר על חלומות הלוואי והייתי זוכרת את זה מפעם לפעם אולי הכאב היה פחות חד אולי ציפיות קיימות באמת רק לכריות... "...אמא, הו אמא, איך בדמי, בעמקי נשמתי, דעתך נחושה. אמא, הו אמא, את וגם אני, בשנאה ואהבה, בין כוח וחולשה. אמא, איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי, אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מליבי....." אילו יכולתי/ ריקי גל

ילדונת יקרה אמא....זהו המקום שאנו מנקזים בו את כל הציפיות, רצונות, צרכים... אמא שתאהב, תקבל, תחבק, תבין, תכיל, תרפא..........קבלה ללא גבולות.. מרחק גדול מהמציאות.... אין מושלמות בנושא... יש הרבה כאב, פגיעה, חסך.. האם יש אפשרות לעבד, לכאוב להפרד מהציפיות ולקבל רק מה שיש? יודעת כמה קשה...כמה כואב ומאכזב... מחזקת אותך אידה

אידה שאלת את ילדונת "האם יש אפשרות לעבד, לכאוב להפרד מהציפיות ולקבל רק מה שיש?" ןאני רוצה לשאול אותך...בנוגע אלי...איך מקבלים את "מה שיש" בנושא של אמא כשאין כלום? דמעה

פעם חשבתי שאפשר לוותר במקומות מסויימים כבר ויתרתי וכל פעם מגלה מחדש כמה עוד אני רחוקה מלוותר כמה כל מילה שכותבת כואבת לי כי אמא ,היא אמא ואמא שלי היא העולם שלי החיים שלי ולצערי גם המוות שבי והכאב הזה מרסק אותי כל פעם מחדש כמה היא לא רואה לא מבינה לא רוצה לראות לא רוצה להבין והיא מנסה ואז שוב האשמה זורמת אלי הכל כל כך מבולבל וטעון שלפעמים נדמה שאולי עדיף לא לכתוב את זה... הלוואי ויכולתי כבר לוותר באמת בלב שלם ולא רק בידיעה שויתרתי ולרגע חזרתי לקרוא תתגובה שלך וכתבת שאין מושלמות בנושא.. ואני מעולם לא חיפשתי היא חיפשה את המושלמות בי.. והמראה שנמצאת לי מול העיניים לגבייה, לגביי כואבת מידי לפעמים הייתי מעדיפה להיות עיוורת... לא רוצה להבין יותר כלום לעולם!

לדעתי צריך להשלים שהיא זו היא ככה אני רואה את זה לפחות אני לא אוכל לשנות את מה שהיא אז משלימה עם זה זה כואב אבל לפחות ככה יש השלמה עם המצב

וגם כשנדמה שעברתי הלאה וגם כשנדמה שטוב לי עכשיו זה חוזר ומכה בי ותמיד בלילה זה חוזר ובוכה בי לא נותן מנוחה. וגם כשנדמה שהדרך מתיישרת וגם כשנדמה שיש אור באפילה זה חוזר ומשטה בי ומביא את החושך זה חוזר וזועק בי שוב אין נחמה. דמעה

דמעה יקרה זה לא רק נדמה... זה אכן כן...את התקדמת...בכוחות ומאבקים רבים... חשוב לראות ועוד יותר להרגיש את ההתקדמות... ואכן בלילה....עדיין קשה... הלילה מאפשר למחשבות, לרגשות, לחלומות, לפחדים לעלות....לחבל אבל אחרי כל לילה כזה בא הבוקר... האור ואני אשאל אותך האם את מרגישה את הקושי באותה מידה כמו לפני כמה שנים? מחזקת אותך בלילות החשוכים...הקשים אידה

ואוףףףףףףףףףף אני ממש לא רוצה שתלכי מפה :( דמעה

תמיד יש בי הפחד שכשקורים דברים של פרידות עזיבות נטישות העולם יכול להתמוטט תמיד יש לי הפחד שאם דברים לא נאמרים כפי שהם אפשר לאבד הכל ולו רק בטעות כי הדברים מצטברים ואז הופכים לעצומים ובלתי ניתנים להכלה. ותמיד כשקורים דברים כאלה אני בחרדה של מה יקרה מעכשיו ולרוב זה משתק אותי ובמשך השנים שלי בפורומים ראיתי שבכל משבר הפורום משתתק לתקופה אז כאילו פתאום בער בי הצורך לכתוב רק שלא יהיה שקט כי שקט כזה תמיד מסמן לי סוף וסופים זה משהו מפחיד וקבוע. אז החלטתי לכתוב הודעה ולהגיד את הפחד בקול. ולהזכיר לכולם שזה עדיין מקום בטוח ושאפשר לכתוב גם בשעות שכאלה. ואני אקדיש שיר שתמיד מצליח למלא אותי בהמון רגשות "אין מקום להתלבטות אין מקום גם לספק קשה לשמוע ההדף חזק והעצב משתק בסוף הכל יסתדר אולי אני תמים גם אם מעונן וקודר מוכרחים להאמין נעבור בסופה הזאת גם אם תמשיך שנים כבר עברנו תקופות קשות וחזרנו מחוזקים אין מקום לכל ספק אין מקום להיסוסים נעבור בסופה הזאת זה לא ימשך שנים בסוף הכל יסתדר אולי אני תמים גם אם מעונן מסובך וקודר מוכרחים להאמין" מוכרחים להאמין - רמי קלינשטיין

האם מישהו עירער פה את יסודות הבנין האיתן? אני בשוק מההתפתחויות והתגליות שנחתו עלי כרעם ביום בהיר! על איזה שירשור דנים פה בכובד ראש? בשל מה הסער?! מי נגד מי? מה התרחש בהעדרי?

כשנראה שאני לא היחידה שלא מעודכנת בדבר... אבל אם זה נמחק כנראה זה לא היה משהו ששווה לשים עליו את העין.. ובטח ובטח לא שווה את עירעור הביטחון.... שיהיה יום טוב!

אולי זה החום המשתולל... היו התבטאויות שנמחקו היתה התנצלות ויותר מזה , והחשוב יותר שאנחנו ממשיכות להיות פה ולדבר על הדברים. מאד חשוב להשאיר קווי תקשורת פתוחים. אפרופו העניין הזה אני לא יודעת מה קורה עם המחשב של ליאור. ליאור מבחינתי את יכולה לכתוב פה לקבל תמיכה ולשתף וכדאי להביא טכנאי ולבדוק מה קורה עם המחשב שלך. מאד נהניתי לקרוא את הדברים שכתבת על עצמך, רגשותייך, והעמדה שאת נוקטת בה ביחס לחברה הכללית. נראה לי שהמקום של להציף את הבעיה הכללית של נפגעות גילוי עריות ואונס של לקרוא לסדר ולעזרה גם יחד לקחת נסיון אישי מכאיב מאד ולעשות אותו כלי לחצוב בו במטרה לשפר את פני הדברים עבור עצמך ועבור נשים אחרות זה מקום יותר מעצים. כל הכבוד. לעיתים ניהול מאבק חברתי בקולי קולות לרוץ ולעבוד בלי הפסק כמו שאני רואה מישהי קרובה לי עושה בלי לעצור ולטפל בעומק של הרגשות לעיתים זה סוג של בריחה. ואחרי שנתתי לכאב ולצער צורה וצליל מילה וצבע השלב הבא הוא להסתכל סביב ולראות מה הסחרור הזה עושה לקרובים אלי לאלו שאוהבים או שקשורים אלי ולמנוע כמה שניתן את הפגיעה המשנית בהם.. מקווה שלא גרמתי יותר מדי אשמה במשפט האחרון שלי.

ששתיקה של פורום זה דבר מעיק ומפחיד אבל אני אישית לא מרגישה כרגע שיש לי את היכולת או את הכוחות הנפשיים לכתוב כאן מרגישה כאן יותר מדי לא בטוח... מקווה שזה ישתנה עם הזמן כי בלילות הלבנים זה היה המפלט היחיד שלי...

כמה ימים אחרי שהתחלתי לגלוש באתר, אידה קלטה מי אני לפי פרטים ביוגרפים שלי שהיו ידועיםלה, היא כניראה נילחצה מעט מזה שמטופלת שלה לשעבר לוקחת חלק פעיל בפורום שלה, מעולם לא היתה לי כוונה לחשוף חלילה את הקשר שלי איתה או פרטים אחרים שידועים לי עליה... אידה עזרה לי המון ותמיד ישאר לה מקום של כבוד ואהבה אצלי בלב. אני מצטערת שברגעים של כעס כתבתי עליה את מה שכתבתי. אבל מרגיז אותי שהיא מכחישה בפורום שהיא חסמה אותי. נאמר לי בפרוש שהחסימה בוצעה לפי בקשתה של מנהלת האתר אידה. אנא העבירי אליה מסר של התנצלות כי לי אין אפשרות לכתוב באתר אלא רק לראות מה כתוב בו. העבירי בבקשה את רוח הדברים שלי כאן לכל הפורום

ליאור לא זהיתי אותך ועד כה אני לא בטוחה במי מדובר.... גם אם כן....הבנות יודעות (ולהן כבר עניין אחר איתי) שכבר כמה שבועות אני לא כאן. יש לי הרגשה שציפית שאזהה אותך ואגיב לך אחרת....אך לא הגבתי לפי הציפיות כנראה ....ואת פירשת אותי לא נכון ובנית תאוריה לגבי, לגבי מחשבותיי ורגשותיי לגבייך... הכל אצלך.... ליאור צר לי שאת מרגישה כך... ואם את רוצה ויש דברים שאת רוצה לומר לי נראה לי שמהראוי שתפני אלי ישירות...ותבדקי לפני שאת כותבת את הדברים כפי שכתבת... אני כאן בכדי לעזור ולתמוך לא בכדי לפגוע או להפגע בכל דרך!!! אידה

מאחר והדברים יוצרים טלטלה אצל כולנו. אם ננסה לקחת את החיובי שבסיטואציה שעלתה אשאל ממקום יותר אובייקטיבי ראשית לגבי התחושות שעולות כשמישהו קרוב תומך בעמדת סמכות עובר טלטלה. איזה מקום כל אחת תופסת ולוקחת? איזה תחושות עולות? של נטישה? של חרדה? של כעס? של עלבון? ומה דרך ההתמודדות שכל אחת נוקטת? של נסיון להגן על הדמות ההורית? של בריחה והתעלמות? של הבאת הרגשות שלי כמשוב למתרחש? של נקיטת עמדה שכלית? רציונלית? של פניה לעזרה? שנית לגבי האנונימיות כאשר מכירים אותי ויש לי שאלות לגבי מה זה להכיר מישהו אחר באמת...אבל זה לפעם אחרת. כאשר מכירים אותי בחיים מחוץ לפורום בכובע אחר בתפקיד אחר במצב אחר מכירים את הגוף שלי את העיר בה אני גרה וכו' או פרטים לגבי הביוגרפיה שלי מה זה עושה לי? האם אני חשה חלשה ופגיעה יותר? האם סודות אם לקחת את השאלה למקום עמוק ואחר האם קשר של שתיקה וסודיות מגוננים עלי או להיפך עושים אותי לניתן לסחיטה במידת מה או לפחות לחשופה יותר ללחצים? מה דעתכן? אישית מצאתי שהדרך הטובה ביותר להיות חופשיה ובטוחה בעצמי היא להתפשט לגמרי. לחיות בלי סודות. להיות אותנטית כמיטב יכולתי. שיידעו עלי הכול. הידיעה שהעבר שלי מאחוריי ואינו מחייב אותי היא ידיעה ששומרת עלי העבר הוא כמו נשל של נחש נסו להשיל אותו ולהשאיר אותו מאחור. אם הייתי ילדה מוזנחת שמגדלת את עצמה מגיל אפס ומסתובבת ברחובות כשרק הכלבים שלי שומרים ומגנים ונותנים לי תושת יציבות בטחון חום ושייכות האם העבר הזה הוא אני כיום? במה העובדה שגדלתי עם אמא דכאונית ואבא נוטש מחייבת אותי כיום כמבוגרת? או בזה שמישהי מהפורום ראתה אותי צורחת על הילד שלי בברכה העירונית? או מחירה מוצרים בקופה הראשית בסופר כי נגמר לי הכסף? או נכנסה אלי הביתה וגילתה ששולחן האוכל מלא פירורים? כבר הבנתן את הנקודה נדמה לי...

וכל המצבים שתיארת באים לפעמים עם תוית מחיר. יש בינינו אולי כאלו שיש להן מה להפסיד וכאלו שלא. זה לא הוגן שאנחנו צריכות לחשוש מדעות קדומות אבל הזהירות היא לא דבר כל כך רע תמיד. אפילו בפורום יש בריחה ממצבי עימות למרות שכאן זה יכול להיות מצב מצויין להתאמן. אפשר לצאת או לא לקרא כשקשה, לא שומעים קולות כועסים, וגם ... לא צריך להזדהות.למרבה הצער אנשים שהיו מאוד קרובים התרחקו כשניסיתי לשתף כי היה לי קשה לשאת הכל לבד. ולמדתי על בשרי שעדיף קשרים שטחיים מאין מוחלט של אינטראקציה אנושית. המעסיקים שלי למשל, רוצים לדעת שעומדת מולם אשת מקצוע. לא מישהי שנאבקת במפלצות מהעבר. ידיעה כזו היתה מרתיעה אותם קרוב לוודאי מלהעסיק אותי. חבל. עצוב. אבל זו מציאות. אפילו בפורמט של פורום כששמרתי על אנונימיות דברים זרמו. כשנחשפתי בפני אנשים דברים השתבשו ונפגעתי. אי אפשר להתווכח עם עובדות. נכון שלהסתגר בבועה זה קיצוני ולא מומלץ אבל זהירות לא מזיקה. בטח שלא לקבוצה כמו שכותבת כאן. אגב, אידה מחקה (שוב) הודעה שלי שלא היתה קשורה לשרשור אבל דיברה ממקום מאוד אישי על מה אני מחפשת בפורום כזה... אם מישהו יכול לשחזר אותה עבורך או שתוכלי לקבל אותה בדרך כלשהי אני מעוניינת לדעת מה את חושבת.

בטלטלת סמכות תומכת ומגוננת, חרדת הנטישה הטבועה בדמי מתעצמת בצורה מעוררת השתאות ונטולת מעצורים וגבולות. על אחת כמה וכמה והיא הנותנת כאשר אינני יודעת בשל מה הנטישה ועל מה אני מצרה או מצערת. כי אין לי שמץ של מושג על אילו יבלות אני דורכת מבלי משים ואינני שותפה פעילה בכל התהליכים המתרחשים. החוסר וודאות אף היא כשלעצמה, מעצמה, בפני עצמה. פצצה מתקתקת ומשתקת. שהרי ידוע כי אין שמחה כהתרת הספקות. אני מבוהלת ומבולבלת כאחד. וחוסר הידיעה אינה מוסיפה לי נחת והבנה. ידע מעניק לי כוח. ובהעדר ידע (מטעמים מובנים לי היטב) אני מנוטרלת מכוח. פוסחת על שני הסעיפים של הרציו והמאציו ולא יודעת את נפשי מחוסר וודאות. חוסר וודאות מזכירה לי מצב של אין- אונות! אוזלת יד. תחושה שאני חסרת ישע וחסרת תושיה. תחושה שהקרקע נשמטת תחת רגלי הבוערות...והכנפים שלי שבורות.... מצפה לימים יפים מאלו. שדה ניר

בנות יקרות אכן זמן רב לא נכנסתי לפורום...ולא מתוך נסיון להרגיל אותכן למצב, אלה מסיבות רבות. עומס רב ולא רק מעבודה, מחסור בזמן, ומסרים שמועברים לי דרך הפורום. חשבתי רבות על המשך ניהול הפורום והיה לי צורך לקחת פסק זמן בכדי להחליט. אתן אופיר והפורום יקרים לי מאוד ולכן ההחלטה קשה לי. אני מבינה שקיימים כעסים על חוסר הנוכחות שלי ואולי יש מי שחושב שחסמתי אותו. זה בסדר לכעוס . אבל מעולם לא חסמתי אף אחת כאן ואם קיימת בעיה במחשב או מערכת היא לא בשלטתי. צר לי על הרגשתכן. בימים הקרובים אכתוב הודעת פרידה. בנתיים אני כאן אנסה לענות ולהתייחס לדברים. מי שחש נפגע ממני אישית יכול לפנות אלי גם במייל. יום נפלא לכולם אידה

לאידה קודם כל תודה על ההודעה..לפחות עכשיו יש תמונה ברורה יותר..אם זאת אני חייבת להגיד שמאוד חבל לי שאת בוחרת לעזוב אותנו. הנוכחות שלך כאן מאוד חיזקה אותי, ויחד עם אופיר נתת לי הרגשה שלמרות הכל יש כאן אנשי מקצוע שפויים ותומכים. יהיה לי עצוב כאן בלעדיך כי למרות שכבר החלטתי לא לכתוב כאן יותר תמיד הרגשתי שיש לי את האופציה לחזור... דמעה

דמעה יקרה תודה על המילים החמות. מצטערת על האי ודאות...אולי הייתי צריכה להחליט קודם ולא לתת לך ולשאר את ההרגשה הזו.... כנראה שגם אני הייתי בבילבול ואי ודאות... בגלל שאתן חשובות ויקרות לי... יום טוב אידה

לפחות המצב קצת יותר ברור עכשיו. כמנהלת עמיתה צר לי מאד לחשוב שלא תהיי כאן איתי שותפה... התרגלתי לעבוד איתך ביחד ונדמה לי שדי השלמנו אחת את השניה... נהניתי להכיר ולפגוש בך וירטואלית ולמרות הקושי שלך לקבל מסרים אישיים במייל הייתי מציעה לך לשקול לבקש מאותן חברות פורום שלא לעשות כן. ולהמשיך לנהל את הפורום באובייקטיביות. גורם האנונימיות הוא כל כך משמעותי בנט... שמתי לב כמה חשופות הכותבות פה ועד כמה הן נחשפות. אולי תקחי לך פסק זמן ?

אופיר יקרה תודה וחיבוק גם לך דמעה יקרה כפי שכבר אמרתי אתן , שאר הבנות והפורום חשוב ויקר לי... לא במקרה לא נפרדתי היום... וזאת בכדי לאפשר לפנות לדבר ולהגיב לדברים... צר לי על מי שהדבר מעורר בו חרדה... הדברים שנאמרו וההחלטה שלי... אני בהחלט יקח את דברייך לחשיבה... כמו כן גם הפעם אני מחקתי את השרשור ... אידה

בתור אחת שכותבת כאן בתקופה האחרונה ומצאתי לי מקלט בפורום רחוק מכל הפורומים הקודמים. צר לי שזה הלך הדברים. אין לי מושג מה התנהל כאן ביומיים האחרונים וגם לא ראיתי את השירשור שנמחק. חבל לי שתעזבי תניהול הזה. כי אני כן יודעת שהוא חשוב לך. ויהיה לי חבל יותר אם תעזבי מהסיבות הלא נכונות. אבל יש לי כמה נקודות ראות על העזיבה שלך ועל הניהול. בתור אחת שניהלה פורום תמיכה בעבר אני מכירה תמקום הזה כשהנט הוא כבר לא וירטואלי ומכירה את הרעל שיכול לצאת על רקע דברים שהתרחשו מחוץ לעולם האינטרנט. חבל לי שאנשים לא מצליחים לעשות את הפרדה בין המקום בחוץ לבין כאן. לא חושבת שמגיע לך להיפגע כאן בטח ובטח לא אחרי מה שאת עושה למען הבנות כאן. אני יכולה להבין את הצורך הזה שלך בפרישה מהניהול. ממקום של הצד שניהל בעבר ובחרתי בחירה דומה. עם זאת בתור משתתפת בפורום יהיה לי מאוד חבל. אני כן מציעה לך לקחת זמן ולחשוב על הדברים והדלת כאן הרי בסופו של דבר אפעם לא באמת נסגרת. לפעמים כדאי לקחת הפסקות... חוץ מזה שכשהעולם הוירטואלי מתערבב עם מציאות הוא יוצר הרבה בלאגן ולפעמים זה לא בלאגן בריא. יש לי עוד כמה דברים להגיד וזה כבר יאמר כנראה באופן פרטי יותר אם תסכימי... איתך בכל החלטה באמת.. ובהזדמנות הזאת אני אגיד תודה על הזמן שלך כאן איתנו על האהבה התמיכה והקבלה.. באמת תודה... אוהבת ( באמת) ומאמינה שתדעי לעשות את הבחירות שיהוי הכי נכונות עבורך... וגם עבורנו... ילדונת |איקון של לב|

בתור אחת קוראת את הפורום הזה כבר כמה חודשים אני יכולה להגיד שחבל שאת עוזבת. את נותנת כלכך הרבה לבנות כאן. אבל מצד שני כאחת שמנהלת פורום במקום אחר אני יכולה להבין. לפעמים אנשים מצפים תהיי שם למענם בלי להתחשב שגם את בת אדם. ולפעמים כמנהלת כל חציי הרעל מופנים אלייך. לא קל להכיל את כל זה אני די מסכימה עם מה שאופיר כתבה ומקווה שתחשבי על זה לעומק כי חבל לתעזבי אולי מהסיבות לא הכי נכנות. עלמה1

אחרי ההודעה האחת שלי אתמול בלילה הלכתי לישון. אני נוהגת לחתום על ההודעות שלי וההודעות האחרות (אף אחת מהן) הן לא ממני. כמו כן אינני מכירה אף אחת כאן בזהותה האמיתית או בדרך כלשהי מחוץ לתכתובת בפורום.... ומישהו מדוקטורס או אחת המנהלות כדאי שיכנס וירגיע את הרוחות.... אולי צריך לבקש מאחד המנהלים הקיימים (דרור גרין?) לנהל את הפורום הזה באופן זמני לפחות אם לנכחיות זה לא מתאפשר?

לעיתים לוקח לי יום יומיים כדי לענות על כל ההודעות שמצטברות כאן . אולם אני משתדלת כמיטב יכולתי להכנס ולעשות סדר כדבריך. המייל שלי מתפרסם וניתן לפנות אלי גם במייל אם את מגלה שמישהו השאיר הודעות בשמך. נא צייני אלו הודעות אלו ואמחוק אותן לאלתר. התופעה של התחזות לכותב מוכר לצערנו מוכרת גם בפורומים אחרים ואין לנו דרך לאתר את הכותב ע ל פי הודעתו. מה שכן ניתן זה להכנס ולציין מייד אזהרת טרול! ואז נדע מה ממך ומה לא. צר לי שעברת חויה מרגיזה מעין זו. אנא סמני עבורי את ההודעות שברצונך למחוק.

לא נכתבו הודעות בשמי אבל מחלק מההודעות לליאור מאמש (שבינתיים נמחקו) לא היה ברור מי כותב אותן. לעומת זאת נמחקה הודעה ארוכה ועקרונית שאני כתבתי בהתייחס לפילוסופיה של הפורום. זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי וזו חוויה מאוד לא נעימה. הפעם באמת לא היה באותה הודעה שום דבר שיצדיק את מחיקתה...

נודעו לי דברים אני לא אפרט בשלב הזה,והתבהרה לי כל התמונה ואני רק אומרת על עצמי דבר אחד שאני אשמההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אייך לא קראתי את המפה קודם, אייך יכולתי להיות עם אדם כזה,אני לא רגועה מהרגע שזה נודע לי,אני משחזרת דברים ומגלה את התמונה השלמה, יש לי פלאשים מכל הכיוונים עכשיו תמונות רצות לי בראש, פלאשים מכל הפוגעים שלי אני לא יכולה לסבול את עצמי עכשיו מרגישה אשמהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה גועלללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל

אני עוברת את הלילה אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

אני עוברת את הלילה אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

להקיאאאאאאאאא,לחתוךךךךךךךךךךך,לאטוםםםםםםםםםם אוזנייםםםםםםםםםםםם לעצום עינייםםםםםםםםםםם,להרדםםםםםםםםםםם,להעלםםםםםםםםםםםםםם, להיותתתתתתתתת,לא להיותתתתתתתתתת,אני כאןןןןןןןןןן,אני שםםםםםםםםם,אני לא נמצאתתתתתתתתתתתתת, הכללללללללללללללל מתערפלללללללללללללללל,התמונות חדות כואבות מכות ביייייייייייייייייי שונאתתתתתתתתתתתתתתתת את עצמייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

מאחלת לך שכשתצאי לעולם הבוקר הוא יחייך אליך, שיקרו לך דברים טובים ושתמצאי דברים קטנים ופשוטים שיגרמו לך לחייך. ותזכרי שכשאת רואה שמישהו אחר רע, בזמן או באיחור, זה לא אומר שום דבר עליך....

כתם יקרה! מאד קשה לי לראות כמה שאת סובלת. המקום הזה עוטף אותך באהבה, חמלה והזדהות עם הסיוט שאת עוברת. אבל מתוקה המקום הזה הוא לא הכתובת האמיתית, בדרך להבראת הנפש שלך שכל-כך נחוצה לך.( קשה לך לקרוא אני יודעת) את חיבת, אבל חיבת! עזרה מקצועית ממקום נוסף. מקום נוסף זה עזרה פסיכיאטרית(עזבי את כל הקונוטציות שהמילה הזאת מעלה, ותיראי רק את התועלת האישית שלך) מאד יכול להיות שאת זקוקה לטיפול תרופתי שייתן לך מנוחה זמנית לגוף שלך. זאת אומרת יאפשר לך לישון במשך כמה ימים רצופים. ורק אחרי שהגוף שלך יהיה חזק פיזית תוכלי להתחיל טיפול תרפויטי, עמוק שיהפוך במשך הזמן את הפצע המודלק המדמם, והלא אנושי בעוצמות הכאב והסבל שלו, לצלקת, אולי מכוערת ולא אסתטית שתעורר בך זכרונות קשים. אבל צלקת של ריפוי אינה כואבת כמו פצע פעור כשכל העצבים חשופים. דואגת לך מנחמת, כואבת יחד איתך מעומק הלב. מזל- טוב יקרה שלי. כל שתבקשי לו יהי........

כתם יקרה, איך את הבוקר? אני מאוד מקווה שסערת הנפש נרגעה לפחות טיפ טיפה... אני מאחלת לך מזל טוב!!! מכל הלב תנסי להרגיע את עצמך ולראות את היום הזה כיום שלך, כחג שלך... תעשי משהו שאת אוהבת, שגורם לך להרגיש טוב... אוהבת שחף נ.ב. תפתחי את הנייד שלך, שלחתי לך משהו ליום הולדת

שלושה סוגים של בני אדם יש בעולם אלה שגורמים לדברים להתרחש אלה שמתבוננים במתרחש ואלה שתוהים מה התרחש... החיים האלה הם שלך תגרמי לדברים להתרחש קחי את הכוח לבחור מה שברצונך לעשות ועשי זאת היטב קחי את הכח לאהוב בחיים את שברצונך לאהוב ואהבי זאת בכנות קחי את הכוח להלך ביער ולהיות חלק מהטבע קחי את הכוח לשלוט בחייך איש לא יעשה זאת עבורך קחי את הכוח לעשות את חייך מאושרים אני פה איתך... שיהיה יומולדת שמח ושונה מקודמיו.. שלך אני

כל שתבקשי- לו יהי!

כאן ושם נמצאת ולא נמצאת רגע בהכרה רגע בלי הכרה

זוכרים אותי? אז רק רציתי לשתף אתכם... ניתן כבר גזר הדין במשפט שנערך... ב-23.6.2005. אתם מוזמנים לקרוא מה בדיוק הלך שם לאורך כל ההליך... (ואם תמשיכו לגלגל למטה בקישור, תוכלו לקרוא גם את הפרוטוקול של גזר הדין...) http://demo.ort.org.il/ortforums/scripts/forum_msg_show.asp?pc=958001488&msgID=334672689 גם אתם יכולים!!! מאמינה בכם/ן, בכולכם... לילה טוב, L.L.B

את מליטינטית וכלילת המעלות!!!! את גיבורה ונאורה. וכל האמצעים והמאמצים היו כשרים למטרה!!! ואני תוהה: האם באפיזודה שלי יוכרע גזר דינו לשל האנס הברנש לחומרה ולא לקולא? בהתחשב בעובדה שמדובר על ביצוע מעשה אונס בנסיבות מחמירות + ביצוע מעשה סדום!? חיזקת אותי בתהליך ובהליך הפלילי שאני מתעתדת לעבור! חזקי ואמצי! שדה ניר.

בטח קשה לעבור חוויה כזאת וקראתי מהכתיבה שלך מעט יחסית אבל התרשמתי שהליך כזה משתלט על החיים וקצת מקפיא בזמן וטוחן עד דק את חוויית האונס. מקווה בשבילך שעכשיו תוכלי לגלות גם חיים טובים בלי זה כציר סובב. אבל... אני מוכרחה לומר לך משהו.... (ולהזכיר לך אני נפגעת ג"ע והתעללות קשה מאוד מהבית ובאמתחתי אין ספור הטרדות מיניות ושני נסיונות אונס שהצלחתי לצאת מהם לפני שזה קרה ממש עם המון מזל כי ברור לי שזה היה יכול להסתיים אחרת) אצלי האתר הזה שכתבת בו את הסיפור בפירוט כזה פגע בי פגיעה איומה. ו"אתר" לא פוגע אלא האנשים שמאחוריו. מה עוד שכדאי היה לציין "טריגר" בהודעה שלך כי התיאורים האלו מאוד מאוד קשים לקריאה. בעיקר לנשים שעברו חוויות דומות כי זה מחזיר אותן לרגעי הפגיעה שלהן. אתר כזה מתיימר להקל במקצת על חיי הנפגעות ואצלי כשברור שלא ציפיתי לחוויה כזאת במקום שמתיימר להיות מקלט הוא הפך עבורי לחוויית התעללות סדיסטית ומרושעת, מחיקה והשפלה. זה ידוע כאן. אז ההפנייה לאתר הזה צריכה להעשות בדחילו ורחימו כשכאן קצת המקלט שלי מ"שם" והרי יכולת להשתמש באופציה של "גזוק והדבק". אני מקווה שתביני. ושוב, רואה שאת שמחה בסוף של הסיפור הרע הזה. מאחלת לך הרבה טוב.

ראשית כל אני מבקשת את סליחתך... יכול להיות שהייתי צריכה להוסיף "טריגר" בכותרת... הסיבה שלא הוספתי היא כזו; ההודעה עצמה אינה טריגרית (!!!). אני רק מספרת בה את התהליך שעברתי... נכון, את צודקת, בקישורים ששמתי היו טריגרים, אך אם תשימי לב, כשאת נכנסת לקישור, מיד כתוב לך בכותרת ההודעה *טריגר* (במידה וההודעה באמת טריגרית). ואז, לכל מי שנכנס לקישור, יש את הזכות לבחור האם להמשיך לקרוא את הכתוב או לעצור ולסגור מיד אחרי הכותרת *טריגר*. מקוה שהבנת... לא היה בכוונתי לפגוע ואני מצטערת אם נפגעת... שנית - איני בקיאה בפרטי שמקרה שציינת. המקום הזה הוא הבית שלי. מבינה שעבורך הוא אולי בדיוק ההיפך... לא יודעת ממה בדיוק את פגועה כ"כ וגם לא רוצה להיכנס לזה. אני לא יכולה להגיד לעצמי; "טוב, האתר הזה פגע ב-א', ב' וג', אז לא אשים להם קישור...", לא. אם ארגיש צורך אשים קישור. ואם מנהלות הפורום ירגישו צורך, הם ימחקו אותו. חושבת גם שבכל פורום ובכל אתר יש אנשים שנפגעים בדרך זו או אחרת. חלקם בכוונה, חלקם בלי כוונה... השאלה היא מה עושים עם זה אח"כ... אולי האינטרנט הוא לא המקום המתאים לישוב הדורים... לא יודעת להגיד לך... :/ מאחלת לך רק טוב, אושר ושמחה ושלא תדעי עוד מכאוב בחייך! L.L.B

ספרי קצת על התחושות שלך איך ההרגשה עכשיו?

איך אני עם זה עכשיו? לא בדיוק יודעת... חושבת גם שלא ממש רוצה לדעת. לא דיברתי על התחושות שעלו לי אחרי גזר הדין. לא עם המלוה (המדהימה) ממרכז הסיוע ולא עם המטפלת (המקסימה) שלי. וזה מבחירה. קשה לי לגעת בזה כרגע... בתחושות שלי. נותנת לזמן לעשות את שלו... ערב טוסט, L.L.B

מה התכניות להיום? לשבוע הקרוב? נסו להכניס בין דבר לדבר גביע גלידה מצנן.... שיהיה שבוע טוב חיובי ומלא הפתעות נעימות לכולנו.

אידה היקרה... יש לי הרושם שבעבר היית יותר פעילה כאן בפורום. אני מקווה שלא האינטנסיביות שלי כאן גרמה לך להוריד פרופיל...

היא לרוב אינה מצויה כאן... וחוזרת אחת לכמה זמן לגלות נוכחות! וחוזר חלילה..... את יקירה רק תורמת לנו כאן בהמצאותך.

Hi, as I wrote before I left Israel I'm in the U.S.A it's been a month since I've gone AND this is so wierd - I'm staying in this beautiful place, unconnected to the world kind of escape place to be in, there's only girls around here AND I still having this hard feelings, this terrable fleshbacks AND I don't know why. I just wanted to rest, to forget about it for two monthes but I can't. I guess you can run from alot of things but you can not run from yourself.

ווי אר ספיק היברו היר ספיישלי איף יו הב סו איזראלי ניים.

ליאור היא לא יכולה להקליד בעברית מכיוון שהיא נמצאת בחוץ לארץ ואין לה מקלדת עם אותיות עבריות. ולמיכל, תרגישי נוח לכתוב כאן איך שאת יכולה.

מצטערת מאד על מה שכתבתי למעלה חוסר רגישות מאד לא אופיני לי. מיכל יקרה,אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.

אז מה זהו? נגמרו הבריחות לעבר שום מקום? אז זהו? אוף אני מפחדת לא רציתי ככה לא רציתי להודות וההורים חוזרים ומקבלים פיסות פיסות ממני הם נסעו הייתה להם ילדה הם חוזרים לתוך חלקים של עצמי אני מפחדת אוף כל כך מפחדת מפחיד יותר הלא נודע אוף אין לי מילי רק דמעות.. שוב...

ושוב נכתבים המכתבים שלעולם לא ישלחו ושוב כותבת את הפחד את הכעס והאהבה. את כל מה שרציתי לומר ,את שכבר אמרתי ואת שאפילו לא אעיז לומר. שוב זאת אני והדף והמילים שרצות והדמעות... אמא אני יודעת שאת אוהבת אותי אני יודעת שתקבלי אותי בכל מצב שבו איהיה. אז למה הפחד מלאכזב אותך מכרסם בי כל כך עוד יומיים אצטרך להתמודד מולך ולהודות בכל השקרים שסיפרתי בתקופה האחרונה. עוד יומיים כבר לא אוכל להתחבא מאחורי הצחוק בטלפון. עוד יומיים אצטרך להגיד לך שנכשלתי שנפלתי שהתרסקתי. איך אעמוד מולך ומול שקרי שנראו כה אמיתים. איך הודה שאני ואישפוז שוב מתחברים למשפט אחד. איך הודה בפני אבא שהיום חתם את הטלפון בנשיקות וחיבוק איך הודה בפניו שאני שוב חולת נפש. איך הודה ששיקרתי לו. איך הודה שכאב לי היום לשקר לו יותר מאשר לך. והוא לא אבא שלי. הוא רק בעלך... וסבתא שוב תתמוטט מהכל. וכבר אין בי את הכוחות להיות הכבשה השחורה של הבית במסווה של הילדה המושלמת אין פלא שאתם לא מאמינים בי ולא סומכים עלי אין פלא אני אפס בלעדיכם אני אפס בכלל.. אני מצטערת על שאני מאמללת אתכם כל כך... הבטחתי שביום שאצא מהבית אני לא יערב אתכם בזה. אני אתמודד לבד עם הכל... הבטחתי שנגמרו האישפוזים.. הבטחתי הבטחות סרק... ואת מתקשרת אלי מהקצה השני של העולם ושואלת איך הולך בעבודה ובטיפול ואני משקרת שבעבודה מצויין כשאני כבר שבועים בכלל לא עובדת. ושגם בטיפול מתקדם טוב... וכמעט והתחלתי לבכות ורציתי שכבר תיהייי קרוב כדי לספר לך שאני כבר בלעתי כמה וכמה פעמים כדורים, שכבר פעם שניה במשך שבוע אני מגיעה למיון פסיכאטרי באמצע הלילה. רציתי להגיד לך שקשה לי ורע לי רציתי שתיהיי פה ונישן יחד כמו פעם שהיית שומרת עלי בלילות כשפחדתי לישון לבד. ושהיית נכנסת איתי להתקלח כדי שלא איהיה לבד רציתי שתיהי פה ותחבקי אותי בלילה ותחזיקי לי את היד כדי שהיא לא תרעד ושתלכי איתי בבוקר לתה"ש ושתלווי אותי בצעדים האלה.. כי אני עוד ילדה אמא ואני עוד הילדה הקטנה שלך... ואת תחזרי לארץ ואני אחכה לכם בשדה ואבכה שחזרתם בדמעות געגוע ואחייך ואצחק ואסתיר.. כי זה לא הזמן לספר.. ואתם תחזרו לביתכם וגם אז יקח עוד שבועות עד שיהיה לי האומץ לספר לך הכל. ואז את תשבי ותבכי ואני אנחם והבטיח שאיהיה בסדר ושאין לך מה לדאוג ואני חזקה מהכל ואני אחבק אותך ואת תתרפקי בין זרועותי ואני אלטף ואנחם והבטיח.. ואזכור שכל מה שקורה כעת היה צריך לקרות להפך. שאת תחבקי אותי ותחזיקי אותי ותבטיחי שיהיה בסדר ותיהיה ההחזקה מבין שתינו... אין לי כוח להיות אמא שלך ולהגן עלייך אין לי אוף אמא תחזרו כבר.. אני באמת צריכה אתכם עכשיו

ושוב זה מגיע הימים שלפני יום ההולדת ואז אני פותחת את כל המגירות ורואה איפה אני היום,והתמונה שאני מגלה היא של תקיעות,של פחד להעיז,של מבוי סתום,של יאוש של בילבול,של רצון להרים ידים,בלי קשר,כי אני פוחדת מקשר כי נפגעתי הרבה ,בלי ילד,כי אני לא מצליחה להגיע לשם,בלי כיוון,נעה אנה ואנה בלי להבין איפה הדרך,ולאן היא מובילה אם בכלל, ואז שואלת את עצמי למה לי להמשיך בכלל? יותר מידי מסובכת עם עצמי,יותר מידי התמודדיות,הרבה אובדנים,שכל אחד בפני עצמו בלתי נסבל להרגיש, להכיל,מרגישה שנכנסת לסללום בלי דרך יציאה,יום רודף יום,והיאוש גובר,והרצון להכנע עוד יותר, לא מצליחה להאחז יותר בכלום, אני לא מצליחה להאחז ,כל פעם נופלת עוד,אני ערימת כאב אחת גדולה. אני לא מצליחה לאסוף את עצמי,החיים בלתי נסבלים בשבילי,הכל חותך ופוצע, עייפתי

לא הרצון לחיות,אלא החשש שאני אנסה ולא אצליח ואז אני אצטרך לראות פסיכיאטרית רק זה מה שמחזיק,כי בפנים אני כבר מתה,רק יש לי קליפה שזה הגוף

אפשר לראות אותה גם בלי לרצות למות... אני יכולה להבין אותך בעניין הנפילות. לפעמים הן יותר קשורות לבפנים מאשר לבחוץ. אני מתרשמת שעברת המון דברים מאוד מאוד קשים ושרדת. אבל ללא ספק קשה לך ומאוד כואב. גם אני עברתי הרבה טלטלות לאחרונה ומפחיד אותי שאני עלולה לא להצליח והלבד הזה קשה ומסובך לי רק שאני לא בטוחה שיודעת במה ומוכנה כבר להחליף אותו במשהו אחר. מכירה את הכאב שמרגיש כאילו עדיך לא להרגיש כלום מאשר לשאת אותו עוד דקה אחת. לי המליצה פסיכיאטרית לקחת כדור הרגעה וללכת לישון וכשמתעוררים בהרבה מקרים מרגישים קצת יותצר טוב. אני בורחת לספרים. בימים האחרונים צריכה לעבוד ולהתארגן עם קשיים כלכליים וזה לא רק מתיש נפשית אלא גם מפחיד. נקרעת בין קצוות של ילדה קטנה ואבודה ואישה מותשת ובודדה באמצע החיים שהעולם מוכן לקבל רק עם חיוך אבל חס וחלילה שלא יראו את השבר והכאב. זה מכעיס אותי. אני כועסת גם על השימוש הציני שהחברה עושה במה שקרה לנו רק כשזה נוח ואפשר לתרגם את זה לרייטינג או הון פוליטי. אבל זה גם לא עוזר ומאוד מתיש לחיות את הפגיעה כל הזמן. אני מנסה ללכת ממנה אבל עכשיו עוברת לילות מאוד קשים. אני נרדמת וחולמת חלומות מאוד קשים. עמוסים בפרטים וסמלים של משהו שמנסה לפרוץ החוצה. מקווה בשבילך שתתאוששי קצת. אני לא מסוגלת להיות כאן הרבה. זה מפיל אותי....

עברתי על כל מה שכתבת היום, ובדפים קודמים. אני בהלם! אני חושבת שהדברים הקשים והלא אנושים בלשון המעטה, להם נחשפת במשך חייך נותנים לך ערך מוסף כמטפלת. לראות את הדברים ממקום של חוויה אישית... דרך אגב, אני עובדת מזה זמן על כתיבת חומר אותנתי, שיהפוך בהמשך אני מקווה להצגה. הדברים עדיין לא סגורים סופית לכן אני עדיין לא מדברת על זה. אם אידה ואת תרשו לי אני מוכנה לשחרר חלק מהחומר לפירסום כאן באתר. הנושא אגב אלימות במשפחה ואיך בעזרת טיפול מקצועי ויעיל שברתי את מעגל האלימות נגדי ונגד ילדי... יש מסר מאד מחזק מעניין ויעיל , לכן אני חושבת שגם כאן בפורום הבנות יגלו עניין. אבל אני זקוקה להסכמתך והסכמתה של אידה כמובן. אני מחכה לאוקיי שלך. כל הטוב שבעולם לכולנו.

מוצאת שכתיבה ויצירה הם כלי נהדר להעצמה של נשים ושל נפגעות תקיפה או כל טראומה בכלל. אם אין לך בעיה עם זכויות יוצרים שזו עלולה להיות בעיה בנט .. אשמח לקרוא. ושוב תודה על מה שכתבת. מקווה שלא קפצתי למקום של המטפלת לפני שגמרתי לעבד את מה שעברתי כדור שני לתקיפה מינית...וכמי שלא אחת הוטרדה ואפילו הותקפה פה ושם למרות שאני רואה את זה כנסיונות של יצורים לא ממש מפותחים להתחיל איתי... ובוודאי שאין מה להשוות את זה לגילוי עריות. התחושה שלי שההטרדות שעברתי הן בגדר הנורמה. וזה מה שמרגיז אותי. שנורמטיבי להטריד לנסות לגעת בכוח ולהתיש מישהי במקום לאהוב אותה להיות רך ומכבד אותה.

יש משהו שאני חיבת לפרוק. אפשר מבחינתי ללמוד גם בחוג לקרימינולוגיה. המכתב למעשה נועד לאנס בפוטנציה... רק רגע אחד עצור, תקשיב מה עושה כפייה של מישהו אחד על מישהי אחרת. פחד מוות ראשוני... הוא ירצח אותי? או" רק יאנוס" ? הוא יחזיר אותי למקום מואר, או שיעזוב אותי חבולה ומדממת כאן באמצע שום מקום? אני אמצא את עצמי בהריון בגלל האונס, או רק אדבק באיזו מחלת מין? ואים הוא לא ירצח אותי ואני אצליח להגיע בסופו של דבר הביתה, מה יגידו ההורים שלי? הם יכעסו? אולי ירביצו לי? אני אשמה במה שקרה לי? כן עכשיו אחרי הרבה הרבה אחרי שאני כבר בבית, אני מרגישה אשמה, הבאתי את זה על עצמי התלבשתי בצורה פרובוקטיבית עצרתי טרמפ באמצע הלילה.. תמיד לימדו אותי להזהר מאנשים זרים. ואני לא נזהרתי ממך, שנים אחר כך...אתה כבר שכחת מהאונס ואצלי התמונה כל כך חדה ברורה נוקבת כואבת... היא תחזור אלי כל רגע אפשרי, בנסיעה באוטובוס כשהעצים חולפים על פני... כשאני יוצאת רגע יחפה לגינה. זה קרה על החול אתה זוכר? אפילו ברגע כל-כך אינטימי ,כשאני אניק את הילד שלי, שרחוק כל כך מהזוהמה שלך...של החיים. ואחר כך אני יעבור לילות שלמים ללא שינה. כמו עכשיו למשל... שים לרגע אחד את אמא שלך את אחותך.או את הבת היקרה שלך במקומי, ותחשוב פעמיים לפני שתעיז לאנוס...

לליאור היקרה בוקר טוב. רציתי לבקש ממך משהו- אני בינתיים קוראת כאן רק כי אין לי אומץ לשתף. בפורום פסיכיאטריה דיברו כמה פעמים על אונס, על ההשלכות של משהו פוסט טראומתי ועל מה שזה עושה לקורבנות, גם שם אני רק קוראת. רציתי לבקש ממך, האם אני יכולה ברשותך להעתיק לשם את מה שכתבת? כדי שכולם יבינו מה קורה לנו. מה הדבר הזה עושה לנו כל כך הרבה שנים אחרי. נגעת בי מאד עם כל מילה שכתבת. כואבת, נועה

נועה יקרה, את בהחלט רשאית להעתיק. המטרה היא שיבינו שידעו...

גם אני בין הקוראים מאחורי הקלעים קראתי את המכתב והייתי חייבת פשוט להגיד שהוא קולע בול מכתב כזה צריך להופיע בכל פורום בנושא (או קרוב אליו) מאחת שקוראת בשקט

זה קרה לפני הרבה מאוד שנים, בעצם לפני כ 14 שנים, בעצם כאילו אתמול בשונה ממך הוא היה חבר שלי בחור מסוקס כזה שהיווה מאמץ לגרמת קנאה לחבר שעזב אותי, בגלל מה תשאלו? בגלל שלא הסכמתי לסקס (אוי כמה שזה אירוני...) אז שלא כמו היום הזמנים היו שונים ובגיל הזה רובינו היינו עדיין בתולות.... והוא ניצל את פגיעותי וניצל את תמימותי וניצל את האשכנזיות שבי שהיה לה פשוט לא נעים והתביישה להודות בטעות וללכת (כן מה יגידו..) והוא אנס אותי בכוח במשך 7 חודשים למרות שאחרי זמן מה לא הבעתי התנגדות פיזית יותר אלה רק בכיתי די די... והורי לא ידעו והיו אטומים (לא רצו לחשוב... לא רצו להאמין...) ורק אחרי שעזרתי אומץ לספר לחברה הכי טובה , היא זו שעזרה לי לצאת משם ולברוח. ועל כך אני מודה לה בכל נימי כל חיי. עד היום הורי לא יודעים. ואבדו לי חברים יקרים בדרך אז בגלל מליון שקרים שנועדו לכסות את האמת... מצב נוח לחלוטין לאנס לעשות את ענייניו בשיא הנוחות. שנים הייתי מתוסבכת בגלל זה , עדיין יש מקומות שבהם הכל חוזר.. לא טופלתי אף פעם, לא הודתי בקול רם , והוא עדיין מסתובב לו חופשי. אני לא גאה בזה היוםף ואני במקומות רבים בתוכי מרגישה אשמה שהכנסתי את עצמי לגלגל הזה שכשנמצאים בתוכו מאוד קשה לצאת ואכן היה קשה. הרגשתי צורך לשתף אחרי המכתב שלך , לא יודעת למה היום במרומי שנות נישואין ושני ילדים עוררת בי את הצורך להפתח. תודה.

די כי מסריך הנוקבים יפלו על אוזן אחת שתסיר את עורלתה ואת עורלת לבבה.. ושרשרת הפגיעה לא תועתק כי אם ת(נ)ותק ממקומה. חובה להעביר את ידך המכוונת לכל רשימות התפוצה האפשריות-במרחב הרשת המקוונת . חזקי ואמצי. שדה ניר.

שונאת כשאין לי אוויר ואני מרגישה שאני נחנקת!!!!!!!! בפעם הראשונה, כשהופיע ההתקף הראשון לפני כשלוש שנים, צחקתי על עצמי - אמרתי שאני ממשיכה ללמוד פסיכופטולוגיה על עצמי. אבל זהו, די!!! הבנתי את הרעיון!!!! זה כבר לא מצחיק!!!!!!!!!! אני רוצה אווירררררררררררררררררררררררררררררר!!!!!!!!!

שתי המלצות שעובדות ראשית שחיה יומית לפחות עשר דקות במים משחררת שרירי בית חזה שבזמן ההתקף מתכווצים וסוגרים על הראות. לפעמים תעוקה וסטרס גורמים לקוצר נשימה. אצלי אחרי שלושה ימים לא היה צורך בוונטולין יותר . השחיה פתרה את הבעיה לחלוטין. שנית יוגה עשר דקות ביום. רצוי על הבוקר. כשלא הייתי עם בטן הריונית היוגה חוללה ניסים ביציבה בנשימה בהרגשה הכללית פתרה בעיות גב ומתחים בכלל ואני רק עשיתי את ברכת השמש... לא תרגלתי שעה ביום...מכסימום שמונה דקות. מביאה לכן קישור בתקווה שתעשו!!! http://astrology.walla.co.il/?w=/3302/350667

החלטתי שלא אכתוב יותר פה בפורום. נוצר מצב שהוא קשה לי..אני מכירה חלק ניכר מהכותבות בפורום הזה מהעולם שמחוץ לאינטרנט וזה מבחינתי גורם לי להרגיש מאוד לא בטוחה כאן. זה אחרת שכותבים בפורום ויודעים שלא צריך להתמודד עם מי שקורא את מה שכתבתי בחוץ...אני לא מרגישה שאני יכולה כבר לחשוף פה את מה שמתחת למסכה שלי כי אני יודעת שאפגוש בעולם האמיתי אנשים שקראו את מה שכתבתי בפורום ואני מרגישה חשופה מידי. מקוה שאתם מבינים תשמרו על עצמכם דמעה

מאוד יכולה להבין אותך הרגשתי את זה מאוד חזק השבוע דווקא אחרי שכתבתי כל כך הרבה. הרגשתי הכי חשוף לראות את כולם ובעיקר שיראו אותי... אבל מצד שני דמעה אין לך במה להתבייש ואנחנו כאן כדי להיות ביחד גם בזה... אז אולי לפחות ככה את לא לבד.. לא יודעת איתך בכל החלטה..

אולם נראה לי שהפתרון הוא כמו שאני רואה אותו הוא לכתוב עם גבולות. בזהירות. גם אותי מכירות חלק מהקוראות ואני מצנזרת לפחות סגנונית מעדנת מסרים וכו'. האנונימיות אינה מלאה. ככה זה. ארץ קטנה מדינה קטנה קהילה קטנה... מכירים. יש בזה גם שהו חמים אבל גם משהו לוחץ תלוי איך בוחרים לראות ולקחת את העובדה הזו למקום חיובי או למקום שמאלץ אותך לפרוש לשתוק להסתגר. חושבת שהאפשרות של להמשיך ולבטא את עצמך חשובה וחיובית יותר. אבל זו הבחירה שלך. מסכימה עם ילדונת לך אין במה להתבייש. חיבוק חם מכל הלב שלך אופיר

אך זכרי שאינני שופטות אותך או פושטות את עורך מעליך..מעבר למה שאת משתפת ומשתפכת. את מוזמנת לגלות נוכחות כלשהיא בקצב שלך אף ללא התערטלות נפשית- פרונטאלית. אתגעגע אליך, על כל פנים. שדה ניר.

תנסי לכתוב את זעקותייך החנוקות מאאחורי סרט המודדבק לפה שיתקי את חייך וחייכי את זיוף צחוקם קרעי בגדייך לאות אבלך על קריעת בתולייך שבעי שבעה על מות נפשך וקראי קדיש על מות ילדך אהיי לה לאב ואם שמעולם לא היו לה הספידי אותה בכבודה הראוי לה שרפי גופתה ופזרי את אפרה מעל ראשי העולם שעצמו עיניים שרפי אותה שלא ישאר זכר טומאתה וחטאה והשאירי בעולם רק את ריח שרידי גופתה רק את ריח הגוף הנצלה בלהבות העבר השאירי בו זכר. כי הריח הוא הזיכרון של הנפש...

סוף שבוע נעים רגוע, מחבק ואוהב לכל הבנות , וגם לך אופיר... שדה ניר היקרה לא שמעתי ממך מזמן. אני חיבת להגיד לך שאני מאד אוהבת את סגנון הכתיבה שלך, הדרך הייחודית בה את מבטאת את עצמך מציפה אותי בדמעות של צחוק ותדעי לך שהרבה זמן לא צחקתי, וגם שקשה להצחיק אותי... אבל את עושה את זה בחן גדול. המשיכי לכתוב כאן יקירה את גורמת לי לאתנחתה בכאב, ואני כל כך אוהבת אותך על כך.

נכון שהיא נהדרת? אני כל כך שמחה שמצאתי אדם מיוחד ויפה כזה והאינטליגנציה...היכולת לנהל דיון ברמות גבוהות ולשתף בכנות... מצטרפת לכל מילה של ליאור אגב ליאור גם את הכנסת רוח מיוחדת ואנרגטית מאד לתוך הפורום. תודה לשתיכן.

יכולתי הוורבאלית מעולם לא עמדה לי לרועץ... אך תשישותי המנטלית עמדה גם עמדה לו והעמידה לו- ללץ.... הומור שחור הוא אכן אבן הבוחן שלי. האומנם אני משעשעת אותך עד כלות? וכל זאת כי למה?!? והרי מימרותי לרוב חותכות בבשר החי..ונוגעות באור נגוהות בעקב אכילס של נפגעות תקיפה מינית. וזאת מעבר למילות הנחמה שלי השזורות והמזרות סוכר על הפצעים. ומנסות לעלות ארוכה בדמות בדיחה הלוציצינית- ציניקנית.... האומנם השנינות בעלת השניות שלי, אינה מלנכולית משהו? הפתעת אותי...ביתר שאת... והיה זה שכרי בכל עמלי...... שבוע טוב ומבורך לך. שדה ניר.

אני לא רוצה לחיות יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא רוצה לסבול יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא!!!!!!!!!!!!!! חולת נפש אחת מפגרת!!! תחיי!!!!!!!! תסבלי!!!!!!!!! תחנקי!!!!!!!!!!!! תרעיבי את עצמך ואחר כך תזללי!!!!!!!!!! אולי מתישהו כשתזדקני יהיה טוב....... האם זה לא שווה את המאמץ??? לא!!!!!!!! זה לא שווה!!!!!!!!!!!!!!

טוב, בסדר........ אז אל תנסי להרוג את עצמך..... במלא זה לא יצליח לך.... תגידי לעצמך אמירות חיוביות.... תנסי להרגיע את עצמך... ואחר כך תחתכי את עצמך!!!!!!!!!!! ושוב תגידי לעצמך אמירות חיוביות................

שחף תקשיבי: אם את לא נמצאת בטיפול תלכי מיד, אם את כן נמצאת בטיפול זה זמן טוב להתקשר למטפל\ת ולבקש עזרה. לבוא לכאן ולזעוק שאת רוצה למות ושאת רוצה לחתוך לא יעזור לך בכלום. בינינו אם את באמת היית רוצה למות לא היית זועקת, היית כבר מתאבדת בשקט, נכון? אז מה שאת עושה בעצם זאת צעקה לעזרה ואני לא בטוחה שכאן בפורום תמצאי את העזרה שאת כל כך זקוקה לה.

עיצרי לרגע.... בכל הכח שיש או אין לך. פרספקטיבה של זמן אולי יום... אולי שעה...אולי אפילו רגע אחד.... בפרספקטיבה של זמן דברים נראים אחרת... נשבעת לך שזה לא נאמר ממקום של עליונות או משהו כזה. אם מישהו היה אומר לי בזמנו, שיגיע היום בו הדברים יהיו טיפה פחות כואבים לא הרבה, רק טיפטיפונת פחות כואבים. הייתי היום אולי פיזית יותר בריאה, הייתי יכולה לעבוד במקצוע אותו כל כך אהבתי (כמה השקעתי בלימודים...) אף אחד לא יוציא אותך לגמרי מהסרט שלך... אבל רק רגע מתוקה, פרספקטיבה של זמן. בבקשה יקירה אל תפגעי בעצמך מעבר למה שפגעו... שימרי נפשך שימרי חייך בינתך.... ( אלתרמן) מברכת אותך לילה קל, פחות מסויט...

אני מצטארת כאב לי מדי אתמול ופשוט הוצאתי את כל הכאב כאן בפורום לא פגעתי בעצמי עכשיו בבוקר עדיין מרגישה כבדות אבל כבר יותר רגועה

שלום קוראים לי רועי אני לא הותקפתי מינית אבל אני מפחד שכן ושזה קרה שהייתי ילד .... אני כבר בטיפול שנתיים כי יש לי פשוט כל מיני בעיות. אני גם פוחד שהתעללו בי רגשית כל השנים האלה, כי פשוט זה חלק מהבעיה שלי אני כל הזמן שולל דברים ואני יודע שהם קרו, ובמקום הרגשות האמיתיים שלי נוצרת מין חומה או יותר נכון הם מתחלפים בהרגשה כמו שנרדמת הרגל או משהו, ככה אני מרגיש. אני רוצה ללכת למשהו שיעשה לי היפנוזה ..... אם משהו יכול איכשהו לעזור לי להגיע למשהו שיעשה לי היפנוזה או משהו מרגיש כמוני בקשר למה ששאלתי בבקשה תענו לי.

העלית כמה נושאים. ראשית לגבי ההיפנוזה כל מהפנט שמכבד את עצמו לא יהפנט אותך. לצורך ההיפנוט יש בדיקה של האישיות של המטופל כדי למנוע מצב של שבר אחרי ההיפנוזה. גם אם לא עברת התעללות מינית הרקע הבעייתי שציינת הילדות הקשה והעדר התחושה יגרמו לחשש שמא לא תעמוד בתהליך ובתכנים שיצופו אצלך אחר כך. מתוך דאגה לך ושמירה עליך לא הייתי ממליצה על תהליך חודרני כמו היפנוזה. וגם אחרי היפנוזה השאלות נשארות לא פתורות.... מכיון ששכנעו אותך שנים להטיל ספק בתפיסת המציאות שלך וביטלו את העצמי שלך. קשה לך כעת להאמין לעצמך. תתחיל בזה שתאמין לעצמך ולרגשות שלך. אם אתה כועס סימן שפגעו בך אם אתה מדוכא סימן שהכעס הופנה כלפי עצמך ואתה חש אשמה ולוקח אחריות על התנהגויות של מי שהיו אמרוים להגן עליך. הרגשות הם המצפן הפנימי שלנו וראשית כדאי לך להתחבר אליהם ולא לחשוש. שנית לגבי העדר החיבור לרגשות הכאב והזעם בעקבות הזכרונות הקשים טיפול באומנות יכול לסייע מאד להתחבר לרגשות החבויים בך. הייתי ממליצה על הספר הורים מרעילים. לשם רכישת כלים בסיסיים. הצורך להתחבר לילד הפנימי שבך הוא צורך ממשי שמעיד על התפתחות החלק הבריא שבך. אל תשכח ואל תפקיר אותו. כשהוא יגמור לבכות הוא יגרום לך לצחוק ולאהוב ממקום גבוה בהרבה מזה שאתה נמצא בו כשאתה כלוא מאחרי החומות. בהצלחה ואשמח לשמוע עדכונים ממך.

תודה אני פחות מבולבל היום מאשר הייתי לפני שנה, הייתי פשוט מאוד אבוד הרגשתי שאני משתגע. היום פחות. משום מה שאני מאמין לעצמי יותר מדי אני מפחד וחוזר אחורה אני מפחד שהכל ישבר, כל המציאות שאני עכשיו חי בה שהיא כניראה מזוייפת. אני לא יודע לגבי ההיפנוזה ... לא הייתי בטוח אם זוכרים פרטים מהיפנוזה אז חשבתי שאפשר לעבור את זה בלי לקבל את הכל. אני פשוט מאוד מפחד להרגיש מאושר וטוב ושאז יפגעו בי, זה כל כך חזק עד שאני כבר מרסן את עצמי למשל שאני משחק כדורסל או למשל במחשב לא לעשות את הפעולה שאני רוצה, או אפילו להרגיש דרך מחשבות. זה כאילו שכל פעם שאני מנסה להכנס למקום מסויים בנפש שלי או שהמקום נחסם או איכשהו אני בדיוק גורם לעצמי להרגיש הפוך. חשבתי כל כך הרבה זמן שהרגשות שלי לא חשובים, לא היה אכפת לי מעצמי, או בכלל שאנשים לא חשובים. אבל זה לא חשוב עכשיו התחלתי לחשוב ולכתוב ואם אני ימשיך אז זה לא יגמר עכשיו. וזהו זה.

היום יום הנישואין שלי...נישואין שהסתיימו בפיצוץ לפני 13 שנים..נישואין שהסתיימו בבגידה כואבת מאוד..ולמרות זאת יש בי געגוע לביחד..מאוד עצוב לי היום... דמעה

גבעול ביצוע: יעל לוי על הגבעה שהיתה מלכותך את מרכינה מבטך לעפר כמו מעולם לא היית לבדך עד שנתת את ליבך לפרפר תמיד נשברת נותנת הכל הרוח עוברת קוראת לך גבעול כל כך מתאים לך לתת את הכל גבעול הם קוראים לך קוראים לך גיבעול כל השיחים לוחשים מסביב איך שהפכת לתמונה עצובה אין שורשים או פרחי אהבה איך תגדלי על אדמת מריבה על הגבעה שהיתה מלכותך ערב יורד כמו סיום או מסך מי שאמר שאינך לבדך טרם ידע עוד בדידות כמו שלך דמעה

דמעה יקרה כמה נכונות מילות השיר העצוב הזה... אני כל כך מוצאת אותן מדברות גם אלי... תחושות של בדידות כל כך כואבת אופיניות רק למי שחוותה בגידה כל כך כואבת מהעולם. חיבוק גדול שלוח לך דמעה אמיצה אני דומעת כל פעם מחדש, מהכינוי שבחרת לך כאן שיעבור היום הזה קל, שיהיו לך רק תאריכים זכורים לטובה

ולא מצליח לי. לא מצליחה להסביר. לא מצליחה להתאושש. לא מצליחה להתחבר. לא מצליחה להתמלא. הדיאלוגים שלי הופכים להיות מילים רעות שצריך לראות דרך המשקפיים "שלהם" ולהעביר דרך הפילטרים "שלהם". מרגישה מורעלת. כל כך רוצה שיהיה לי מקום שמבינים אותי והתחושה שאף פעם לא יבינו דווקא יותר ויותר בתוכי עכשיו. קמה בבוקר עייפה.

לאן ולמי את רוצה להיות מחוברת? לאיזה קהל יעד? לא כולם מתחברים אחד לשני. יש אוכלוסיות שהחיבור אליהן יהיה חלקי ויש כאלו שיהיה יותר משמעותי חושבת שזה קשור לאיזה חלקים את מוציאה מעצמך במגע עם האנשים האלו. אם זה חלק שטחי אז הקשר יהיה בהתאם ככל שהחלקים יותר אותנטיים יש יותר סיכוי שתעבור פיה שלמה יותר אל המקבל. ובמקביל ממי את בוחרת לקבל? גם החלק של הקבלה משמעותי ביותר. האם את בוחרת לקבל דחיה? או ביקורת? או תמיכה וחמימות? מה את מלמדת את הסובבים אותך? ואיזה גבולות את מציבה להם ? ואיך? כל אלו משמעותיים לתחושת השייכות והחיבור. על קשרים אנחנו עובדים. ואני לא בוחרת להשקיע בכל אחד ובכל אחת גם לא מבני המשפחה שלי מי שמזלזל ורומס אותי לאורך שנים מי שבאה בכובע של אהבה כדי לנצל אני בוחרת לא להשקיע עשי את זה גם את נתקי עצמך מאנשים מרעילים ויהיה מקום לאנשים מתוקים כדבש והאמיני לי יש הרבה כאלו. נשיקות שיהיה סוף שבוע הכי נהדר בעולם.

לילה.... מה זה לילה? לרוב האנשים לילה זהו זמן בו הולכים לישון.... נרדמים, מחדשים כוחות ליום המחרת.... הלילה שלי הוא לילה של כאב, הכל מוצף ומציף.... ואני כל כך צריכה לישון.... ואני לא מצליחה.....

היי ליאור גם אני לא מצליחה לישון...והיום שוב יום כואב..תאריך קשה....מאחלת לך שתצליחי עוד מעט לישון דמעה

דואגת לך.........

כתבתי לפני שבוע בערך שאני רוצה לעשות הפסקה בכתיבה שלי פה. די נמאס לי לראות את ההודעות שלי פה - כואב מאוד לראות את הכאב של עצמי על גבי המסך. זה הופך אותו למוחשי יותר. וגם קשה לי עם זה שמגיבים לי ואני בקושי מסוגלת להגיב לאחרים, לא מוצאת בעצמי את הכוחות לתמוך באחרים. וגם זה מזכיר לי עד כמה קשה לי בזמן האחרון, אם אני לא יכולה לתת משהו מעצמי. מדי פעם אני מתלבטת וחושבת שאולי אני כן הייתי רוצה לכתוב, אבל מיד אחרי זה אומרת לעצמי שלא. תודה לך על האכפתיות ועל הדאגה. שחף.

פורום מעין זה מטבעו אינו סימטרי ואינו מושתת על יחסי גומלין מדויקין. את מוזמנת לשתף אותנו ולהקל מעליך- כאשר כלו כל הקיצין ומנגד להגיב כאשר תמצאי לנכון ואל נכון ובמינון שתבחרי ותבררי לך. כאן אף אחת לא בודקת בציציותיך. אף אחת אינה בודקת אומדנים של מטענים או מסה של מתעניינים ו/או עונים. כאן כל אחת שופכת את אבני הריחיים הלוחצים על צווארה ומגוללת בפנינו למען יגול לה מעל ליבה ונפשה. תחזיקי מעמד.

אור היום חלף הלך לו אל תלכי גם את מפה בואי אמא בואי אמא בואי שבי קצת לידי..... בחלום אולי.... איזה טרוף מביא איתו הלילה... בא לי למות

לא, איני פוחד בחושך, ואיני רועד בכלל. בואי אמא, בואי אמא, שבי איתי עד שאגדל כמה מוכר הכאב הזה...איך את הבוקר? דמעה

זוועה, מאותם ימים שלא בא לי לעשות כלום, רק להתכנס בתוך הכאב שלי ולבכות. לבכות... ואחר כך לאסוף את רסיסי הכאב... ולקום לקראת יום חדש, כאב חדש, פחדים חדשים וכל כך מוכרים אשא עיני אל ההרים מאין מאין יבוא עזרי...

אחיות יקרות שלי, כל פעם שאני עוברת על הדברים שכתובים כאן, אני בוכה מחדש. כמה כח, כמה זמן, כמה זמן וכח גם יחד, אנחנו שמות על המקום המקום הכואב הזה. אם אפשר היה לקחת את כל הכח של כולנו ביחד, לתעל אותו למקום אחר, מקום שכל אחת הייתה בוחרת לעצמה... היינו יכולות להקים עולם חדש אפילו... איזו אבדה... אבדן של יחידות זמן כל-כך ארוכות רק בלנסות לשכוח, להילחם בשדים האלו של הפחד, כמה חבל...

עולמות אפשר היה לברוא עם האנרגיה הנשיית הפגועה המנוצלת המלקקת את פצעיה. ואולי לצד הפצע אפשר כן ליצור אותם?

אני אבין את המילים שלך. את הגבולות בטיפול. בינתיים הכל כואב. הקשר בין החלקים שמרכיבים אותי מבלבל כל כך, ארעי ומקרי כל כך. אני עושה. אני מגדלת ילדות. אני נאבקת לחיות. אני רואה את המאבקים של אחרות. אני כואבת את הכאבים שלי. פעם בכלל לא ידעתי על הפצעים האלו. ועכשיו? רוצה לצרוח מכאב ואסור. מרגישה אשמה, מבולבלת. לא רוצה לוותר. לא רוצה להפסיק לצעוק עד שכבר לא יכאב יותר. לא רוצה להעמיד פנים יותר.

להרגיש רע פיזית ואני מקוררת מרגישה כמו סמרטוט,הנפש שלי סחוטה,לא יכולה להכיל כלום יותר,לא יכולה להמשיך,רוצה קצת, טיפה, שקט ואין לי ,פשוט אין לי הולכת לאיבוד,מאבדת את הדרך,רוצה למחוק אותי,רוצה להעלם. כבר לא יודעת מי אויב ומי ידיד,איבדתי אמון באנשים,מרגישה שאין לי מקום בטוח יותר ואני מתדרדרת במדרון במהירות

אין אור בקצה המנהרה אין כאן שקט אבל יש פה סערה לא ביקשתי הרבה בקצת אני מסתפק מתקרב אל האור אבל שוב הוא מתרחק אין אור בקצה המנהרה - עין הסערה חושך מוחלט, אין תאורה - מצב נורא המותשים אובדן כוחות אין הוכחות רק הבטחות פתוחות - אבל דלתות סגורות ואין תשובות ברורות ספקות רק מתגברות ואני לא יודע לאן ללכת הזמן לא עוצר מלכת, תקוע במערה בלי אור ולאחור - אני לא יכול לחזור ...אין אור

עצמי את עינייך עד הבוקר הכניסי לתוכך את החסר המלים האלו באו מימך תני הזדמנות לסוד המסתתר מאחורי החלום השתמשי בדמיון רק תאמרי לי מהו הסיום ? לא רוצה להיפגע עוד אם את קוראת את מחשבותיי ונגעת בנשמתי את יודעת אותי עצמי עינייך עד הבוקר תאמרי לי שגם את האם הגעת לגן העדן? בורחת אני בעזרת הדמיון ממציאות המרה. אני כאן מתגעגעת אלייך אחותי הגדולה אף אחד אינו יודע את הסיבה שבגללה בחרת בכדורים כבריחה מהעולם לי כבר לא נותרה משפחה בלעדייך אף אחד בי כבר אינו יכול לפגוע בי יותר מהכאב הקיים . חכי לי שם למעלה שמרי לי מקום לא יודעת עד מתיי אוכל כאן להמשיך לשרוד.

אני עוד מעט בת 22 מרגישה כמו בת 202 אבא לא תוכל בי עוד לפגוע נשמה אחת רצחת נשמתי עוד גוססת ואולי סוף סוף אמצא מרפא בתקווה שהפעם אצליח ולא אכשל.

כואבת יחד איתך ממקום של הזדהות מוחלטת. היי חזקה גם בתהום הנוראה בה את נמצאת עכשיו. שולחת לך כח, בתקוה לימים טובים יותר.

תעמדו בשורה כמו חיילים מסודרים לפי הגובה או לפי האורך תעמדו בשורה בזמן שאעבור בניכם אחד אחר שני אטעם שוב ושוב את טעם סטיותיכם ואתה.. אתה תשב לך על הכסא ותצפה תחייך תאונן תצרח תכה תשפיל תבלעי הכל תצרח אסור להקיא אסור להקיא אסור להקיא אחרת.. אחרת יהיה רע והרי אפחד לא רוצה שיהיה רע לא אני לא הם ולא אתה. תשב על המיטה תחבק אותי בבקשה תחייך אלי תגיד שאתה אוהב אל תתהפך אל תתהפך בבקשה אל... אל תצרח אני יודעת מה צריך לעשות אני יודעת אל תרביץ לא עם המקל כי הוא כואב לא מאחורה בבקשה לא אתה יודע שככה כואב לי מידי אתה מכיר אותי כל חלק וחלק בי יותר מאשר מכירה את עצמי אתה מכיר חלקים שאני בחיים לא אכיר אתה הכרת תמימות אתה הכרת חיים אני מכירה רק את המוות

ילדונת ואיפה היו ההורים? לא היו מבוגרים בשטח שיכלו לשמור עליך?

אני אענה ולמרות שרבים כועסים את כעסי אין בי כעס כלפיהם שהיו עיוורים אנשים בוחרים לראות את מה שנוח להם לראות עיניהם מסרבות לראות מציאות כשהיא מזוויעה שכזאת. הכחשה הדחקה ועיוורות איפיינו את הבית שלי.. אבל יש לי אמא מדהימה וחלילה לא רוצה להכפיש את שמה היא עשתה את מה שידעה מבית הורים היא עשתה את מה שלמדה מן החיים היא עשתה מעל יכולתה אני מעריצה אותה על כוחה.. היא שלימדה אותי לשרוד... הם לא ראו וכשכבר ראו בחרו לא לראות...

ה' שנים שאני מנסה להבין אם מאמינה בך בקיומך באהבתך שנים שמנסה להבין עם עצמי משפחה מסורתית שנים שאני מסרבת ללכת לבית כנסת וכל שנה בטוחה שאתה מעניש אותי על חטאי כל שנה בודקת את הגבול שיכולה לחצות.. זה התחיל מלהדליק אש בשבת והמשיך לחטא שבזמנו נראה לי הנורא מכל להדליק אור בכיפור ואז גם סיגריה אני כופרת אני טמאה אני חייה כי אתה לא רוצה אותי בקרבתך זה משפט ששגור בפי עוד מאז היותי קטנה. ואחרי שמייסרת את עצמי על אובדן אמונה אני מפנה מקום לכעס לכעס כלפיך אתה הקב"ה הכל יכול מלך העולם בורא כל העולם אתה שיצרת אותי מצלע האדם בצלמך אתה יכולת לתת לו לקחת אותי נתת לו לקבור אותי בחיי.. סבתא צילצלה הרגע לשאול שאלה הזוייה ביותר. אם דאגתי להפריד כלים בשרי וחלבי גיחחתי לעצמי אני צמחונית.. אבל היא בהיסטריה שלה אבל השותפים שלך... ילדונת ילדתי אסור לעבור על מצוות השם. אסור לערבב בין בשר לחלב ואני בראש רק שאלתי אם אפשר היה לערבב בין זרע ודם ואיפה היה אז אלוקים... "ה, לא מרחם על ילדי הגן.... "

יש הרבה ימי זיכרון לחללי צה"ל לשואה... לי יש ימי זיכרון פרטיים ימי זיכרון על חיים שאבדו על תמימות שנלקחה לי יש הרבה ימי זיכרון בשנה ותמיד אחד חזק מהשאר לי יש יום זיכרון שמכאיב לי בכל עצם ועצם בגוף שמשתק את היכולת לחשוב להרגיש לבכות לי יש יום זיכרון אבל אין לי מצבה לעלות אליה ואין לי אבן לבכות מולה לי יש נפש שמתה ולא זכתה לקבורה יהי זיכרה ברוך.. ת.נ.צ.ב.ה

לא יודעת מה להגיד מול כל כך הרבה כאב... דמעה

הלב שלי... כלכך כואב לראות אותך ככה. אני מוכנה לוותר על נשימות כדי שיהיה לך אוויר. לתת לך מכוחותיי, מעצמי כדי שתמצאי כבר את הטעם לפקוח את העיניים. קוראת אותך וכואבת. כואבת את המציאות שבה היית, את מציאות חייך בעבר ואת זו שחיה כל יום מחדש. לא יודעת איך להיות שם איתך. יודעת רק לאהוב אותך המון. מחזיקה עבורך את התקווה. לא מוכנה לוותר עליה או עלייך. לפעמים אני שונאת את העולם הזה. כמו אחרי שאני קוראת את ההודעות שלך. כ??ן, מו?ט?ב, י?ש???כ?ח ז?כ?רו?נו? ה?מ??ר, ו?ה?ד??רו?ר ל?י י?ק?ר?א ש??נ?ית. ל?א א?ח?פ??ץ ב??ז?יק מ?מ??דו?ר?ת ה?ע?ב?ר, ו?י?ד?י ל?נ?ד?ב?ה ל?א או?ש??יט. כ??ן, מו?ט?ב, ו?ה?י?ת?ה ל?י?קו?ם נ?ש??מ?ת?י, ב??ה? א?ד?ם, ב??ה? י?ח?יד ב??ל י?ר?ד??ה: ו?ח?ז??ק?ת??י, ק?ד??ש??ת??י כ??ק?ד?ם ב??ר?ית?י ע?ם ש??ח?ק ו?ע?ם ה?ש???ד?ה. ------------------------------------ ב??ל?ילו?ת ל?א-ש??נ?ת מ?ה ל??א?ה ה?ל??ב ב??ל?ילו?ת ל?א-ש??נ?ת, ב??ל?ילו?ת ל?א-ש??נ?ת מ?ה כ??ב?ד ה?ע?ל. ה?א?ש??ל?ח י?ד?י ל?נ?ת??ק ה?חו?ט, ל?נ?ת??ק ה?חו?ט ו?ל?ח?ד??ל? א?ך? ה?ב??ק?ר או?ר; ב??כ?נ?ף ז?כ??ה ע?ל ח?ל?ו?ן ח?ד?ר?י הו?א דו?פ?ק ב??ל??אט. ל?א א?ש??ל?ח ה?י??ד ל?נ?ת??ק ה?חו?ט. עו?ד מ?ע?ט ל?ב??י, עו?ד מ?ע?ט! [המשוררת רחל]

משתתפת בצערך ילדונת. מקווה שיהיה לך ולכל יתר הבנות ערב נעים ולילה רגוע.

תצרחי חזק חזק כל כך עד שהקירות ייזדעזעו תצרחי רק שלא יהיה ש ק ט רק שלא תשמעי את הקולות בראש את האנחות את הגניחות תצרחי מעל גבול יכולתך כי אם תשתקי השקט יביא איתו את המוות

אופיר, אני מקווה שאני לא הופכת אותך למטפלת וירטואלית שלי, ומה זה אומר על המטפלת העכשוית שלי? אני מקווה שהיא לא נחשפת לפורום הזה. הקר שלך מוכן. אני מבינה שאין לך בעיות עם דייאטה, מילאתי לך קצפת עד הסוף... רעיון אדיר העלית כאן לפתוח עץ חדש, אין לי בעייה. יש לי דעה מאד נחרצת בנושא האמהות, אולי זה נשמע מעט תוקפני אני יודעת. אבל לפי דעתי אנשים שמביאים לעולם ילדים מתוך ידיעה ברורה שאין מה לתת להם (לאו דווקא מבחינה חומרית) גורמים לאותם ילדים עוול משווע. אני מעט חולקת עלייך בקשר לאמא עם המשאבים הרייקים. אני לא ממש רוצה להחשף, אבל אספר לך בקצרה, מגיל מאד קטן גדלתי בפנימיות וברחובות, עברתי כל דבר איום ונורא שרק ניתן לתאר, נישאתי לבן זוג אלים נולדו לי ארבעה ילדים מדהימים. היום אני מגדלת אותם לבד... אני עובדת מאד קשה כדי לקיים את המשפחה האהובה שלי. אני אוהבת מקבלת מכילה מפנימה כל מה שרק אפשר בקשר שלי עם הילדים שלי. למה לי עם כל ההיסטוריה העגומה שלי, ונקודת הפתיחה הבלתי אפשרית שלי יש משאבים. בגלל תחושת המחויבות שלי לילדים שלי.נקודה. וכך צריך להיות, אני אמא נמרה. ואני אעשה הכל אבל הכל כדי שהילדים שלי לעולם לא יפגשו את הצד הכואב של החיים. מה דעתך?

דיאטה זה יופי בכללי אבל כשיורדים לאישי אז...קשה לי להתאפק בחום הזה... בכל פעם אני משתאה מחדש לגלות כמה כוחות יש לאדם שמחליט לבצע שינוי בחייו. להתגבר על ילדות כפי שתיארת אותה מתגלגלת ברחובות בלי בית בלי הגנה בלי חום ולתת לילדים שלך את מה שלא היה לך. אבל אהיה פרובוקטיבית שלא כהרגלי חחחחח ואשאל ומה אם ייפגעו? למרות כל מאמצי השמירה שלך וההגנות וזה מצריך כמות אדירה של אנרגיה אבל קורה. דברים רעים קורים לאנשים טובים גם לילדים שלנו... אז..מה יקרה אם הם ייפגעו? מה זה אומר לגבייך? לגבי כישורי ההורות שלך? עליך? איך תרגישי?

מזל שלך ושל הילדים שלך שאת כך אבל נראה לי שלא הכל בגלל מה שעברת אלא למרות ובגלל הניצוץ שמגדיר איך שאת. מהמטען הגנטי... כמו שהילדות שלי מאוד שונות אחת מהשניה... למרות שהן נחשפו לאותו בית וחינוך. למה אחת נאחזת בטיפול ונאבקת להתחזק ואחת מתרסקת? אלו כוחות הנפש של כל אחת. וגם מה שהפגיעה עשתה או לא עשתה והשפעה מצטברת של אנשים שפגשנו במהלך חיינו... והשאלה היא לא אם הילדים שלך יפגעו או לא אלא איך הם יתמודדו עם מצבים קשים וזה חלק מהמטען שהם מקבלים ממך. בעיני לפחות. כמו השאלה למה יש שורדים מתעללים בצורות כאלו ואחרות ושורדים שרוצים לחיות ולעשות טוב. שורדים שחיים את הפגיעה ושורדים שחיים את החיים...

אהבתי. לפעמים התגובה החרדתית מעצימה את הפגיעה. אין מי שלא חווה בחייו כאב אובדן בגידה מחלה וכו מי שמצוייד בדי אהבה חמימות בילדותו הרכה יש לו מטען חיובי של כוחות להתמודדות. ושוב לא מדובר על כך שנהיה הורים מושלמים אלא רק הורים טובים דיים. מותר לנו לכעוס להתעצב לטעות ובמקביל לתת יחס תשומת לב אהדה והקשבה כשיש די מהחיובי הוא מפצה על השלילי. אנחנו לא כלבי שמירה על הילדים שלנו יש גבולות ליכולת שלנו כהורה. למשל בנושא הפגיעה המינית מגיל צעיר שוחחתי והקראתי להם ספר על זהירות מזרים על אסרטיביות על זכותם על גופם והזכות לומר לא גם למבוגר. מאז כבר פעמיים קיבלו הצעות מפדופילים בשכונה ובאיזור. היה בהם די כוח לומר לא ולברוח. הם הגנו על עצמם ולא נחלשו. למה יש פדופילים? למה בשכונה? למה יש רוע בעולם? לא נכנסת לזה בכלל. אני לא לוחם הצדק העולמי. שהמשטרה תטפל במה שהיא יכולה. עובדה שיש פוגעים ויש מצבי עימות ויש סיכונים וסכנות . מבחינתי כשמבוגרת אמרה לבן שלי בקיבוץ אם תריב עם הבת שלי אני אתן לך סטירה והוא ענה לה אם תגעי בי אני אתלונן עליך במשטרה מבחינתי זו הצלחה. שיגידו שהוא חצוף. מבחינתי הוא ענה לה בדיוק מה שצריך. אפשר לתת להם כלים מעבר לזה. יש כל כך הרבה משתנים....