פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

כתם שמי בוקר טוב עולם, מה שלום כולם? אני יורד מן החוטים אני כבר ילד אמיתי כמו כל הילדים כמה טוב לחיות ולהיות ילד שאוהב את העולם והעולם אותו אוהב מכל הלב כתם שמי

ביום שישי צילצל הטלפון שלי בעקשנות המספר על הצג היה מספר של ההורים לא הרמתי והטלפון המשיך לצלצל הרמתי אבא שלי היה על הקו סיפר לי שראו אותי גיסתי שהלכתי לביקורת בבית חולים אני רואה שיש משתפים "במשפחה" ואז בנשימה אחת הוא מספר לי שהוא היה מאושפז בבית חולים ורק לפני יומים הוא חזר טוב שמישהו נזכר לעדכן אותי אולי פחדו שאני אבוא לבקר ואז המפגש עם אחי יהיה הרסני חס וחלילה שיווצר קונטקט ואז הוא נתן לי את אמא והיא בפרץ התרגשות את יודעת אבא היה בבית חולים פרח מזכרוני להודיע לך הייתי עסוקה ובלה בלה בלה אז מה שלומך אולי תבואי לסוף שבוע דה מה קרה פרץ התרגשות אמהית אנחנו נעזור לך כמה שנוכל מה קרה פתאום החלטת להיות אמא ואז חבל שזה ככה שאת ואחיך לא בקשר שאת לא יחד איתנו בחגים רצינו משפחה ביחד מה לעשות אמא שהבן שלך פגע בי מה לעשות אמא שהוא מחק אותי כמו שאני מחקתי אותו בניתם משפחה לתפארת מדינת ישראל מודל משופר של טירוף ועכשיו את מצפה שאני אהיה הבת שלך המרחק עושה את שלו את רוצה אותי מאוחר מידי אמא לא אמרתי לה את כל זה זה היה במחשבה בלבד זה ברור שמדובר באפיזודה חולפת של מתיקות עוקצנית של התרגשות יתר כי מחר היא תחזור לסורה מה פתאום היא נזכרה בי איפה היא היתה שהתרסקתי שהתחננתי שתעזור לי שכמעט הייתי ברחוב איפה היא היתה שהמקרר שלי היה ריק המשפט המתקתק הזה אנחנו נעזור לך כמה שנוכל בולשיטטטטטטטטטטטטטטטט לא מעוקצך לא מדובשך אמא לפעמים אני מרגישה שאני בסרט תורכי ואני השחקנית הראשית של איזור הדימדומים או סיפורים מהבלתי יאמן.

מרגישה כל כך לבד... אין עם מי לדבר... רק אני מול עצמי...

חוששת ללכת לישון לא בטוחה שאני עייפה מספיק על מנת להירדם ואין לי כוח להתחיל שוב להתהפך מצד לצד במיטה ולחשוב, לחשוב, לחשוב... אבל ככה אני יכולה לשבת עוד שעות על גבי שעות ובסוף הלילה יסתיים ואצטרך לצאת מהבית בלי לישון בכלל וגם האופציה הזאת לא ממש מעודדת... אז כנראה אצטרך לבחור באופציה הראשונה - אנסה להיכנס למיטה ולהירדם... תחזיקו לי אצבעות...

מחזיקה לך אצבעות. ומקווה כי את ישנה לך שנת ישרים. וכי המלאכים עוטפים אותך בשנתך, בכסותך, באדרת שלוותך. אותי עוטף מלאך המוות ועוטה עלי מהשפעתו........ מדוע הוא מתמהמה מליטול אותי???????.

האם את סגורה בד' אמותך. ומוגפת בגפך? האין את מוקפת בבבעל או אח ורע- לעודדך? מעודדת אותך ושולחת לך זרועות של תקווה. שדה ניר- מהורהרת ומתערערת כליל....... בין הימים הגרועים בחיי ובחיי האנושות כולה. הדם אוזל לי מהלחיים. מהחיים.

מבינה מאוד את מה שאת מרגישה... מקווה שהבוקר יביא לך קצת הקלה! חייבת לרוץ אז שיהיה לך יום רגוע ואופטימי יותר מהלילה שחף

כתבתי הרבה הודעות וכהרגלי מחקתי נותרתי לכתוב כאב ואין צבע אומילים לכאב אז הדף נותר ריק... כ א ב

אתמול אמרתי לאחת החברות שלי שאני כבר תקופה ארוכה לא מרגישה טוב והיא שאלה האם זה חוסר טעבון או מצב רוח לא טוב ורציתי להסביר לה למה אני מתכוונת כשאני אומרת לה שאני לא מרגישה טוב, שיש כל כך הרבה מעבר לחוסר טיעבון או למצב רוח לא טוב... אבל הבנתי שאין לי את המילים המתאימות, שאין לי שום דרך להסביר לה במילים מה זה. הדבר היחידי שהצלחתי לחשוב עליו זה לשלוח אותה לקרוא את הספר "מעולם לא הבטחתי לך גן של וורדים" כדי שאולי... היא תקבל מושג בסיסי לגבי מה זה להרגיש כאב שאינו פיזי, כשנופלים לבור השחור... כי כשאני קוראת את הספר הזה אני מאוד מתחברת למילים שמתארות... אז אולי יש מילים... רק צריך למצוא אותן...

גם בספר אי אפשר להבין את הבור.. זה אחד הספרים הטובים יותר שקראתי. אבל דווקא ממנו צמחה לה תקווה... איך את הבוקר? זאת ההזדמנות אולי לשנות את התחושות ולהתחיל שבוע חדש זה אפשרי?

בתוך החושך ביצוע: תופעת דופלר מילים ולחן: ברוך פרידלנד "בכל מקום אליו אני מפנה מבט בכל מקום בו אנסה למצוא מקלט זה רק סיוט, זה יגמר זה רק חלום, הוא כבר עובר זה רק אני, זה רק אתה זה הכאב, זה המגע... הושיטי את ידך בתוך החושך אל הצל שלצילך בתוך החושך הביטי בעיני זה רק אני זה רק צילי איתך בחושך בכל חיטוט אבוד במסדרון הזמן בתוך מבוך סבוך של איך ושל היכן בתוך שתיקה, בתוך דיבור בתוך אמת, בתוך סיפור אדם ברוך, אדם ארור זו מסיכה, זה האיפור" דמעה

מתחבט ומייסר כל כך...... כל מילה- חקוקה כסלע.

לא מצליחה לישון..מרגישה נורא...שונאתתתתתתתתתת את עצמי..... דמעה

מה שלומך? הצלחת לישון? מה עזר? אידה

לא הצלחתי להרדם....לא יכולה כבר לסבול את עצמי.. דמעה

שלום לכולם...קראתי פורם של רוחניות על המחילה כדרך להרפא ולהחלים ומאוד כעסתי חשבתי על כול אותם שנים ועדין המאבק שלי עם עצמי וגופי ןעם הסוביבים אותי עם היחסים שלי עם גברים עם הצורך להטמע עי גברים זרים כדי או לקבל או אולי לקבל את מה שאת יודעת שמגיע לך לא משנה שעברו המון שנים להלחם על הגוף על עצמי לירצות למות כול פעם מחדש כדי לחיות יותר לירצות להיות קרובה לאלה שהזיקו לך ולשלם את המחיר שוב ושוב להסתכל על הבן שלך ולפעמים ליכעוס עליו כי הוא מזכיר לך את זה שפגע הדרך ככ קשה והשנים עוברות נכון שלומדים מיתחזקים לומדים ליסמוך על אנשים שרוצים לעזור וזה היה בשבילי ממש פרויקט הזמן לא מרפא ולא מהמם את הכאב אבל יש משהן בתהליך של הלמידה להסתכל אעל הדברים לא מנקודה של ילדה חסרת ישע לא שאני מצדיקה את המעשים לא שאני סולחת אבל אני נותנת לאהבה מסביבי לעטוף אותי ואני למדה עם השנים לקבל אני למדה לאהוב ולטפח למרות שאף פעם לא לימדו אותי איך ןהכי חשוב אני כאן נעזרת באנשים טובים שעוזרים נעזרת אפילו בכם חברותי הוירטואלים כואבת את כאבם והייתי שם ואני עדין שם אבל לא ממש....לכול אלה שעצוב וקשה אני מחבקת אותכם חזק חזק אין מחילה על המעשים הנוראים שעשו לנו אבל יש דרך והיא שווה שמרו על עצמכם וקצת גם עלי שלכם בלי שם

בלי שם יקרה אני מבינה את מכלול הרגשות שאת מתארת...אני חושבת שיש מקום לכולם...צריך לתת להם מקום....להוציא , לדבר ולהביע אותם.... הזמן אינו עושה את הדברים לבד....יש מקום לעבודה עצמית...עבודה עם עצמך.....עם עזרה.. אני מבינה את הקושי לסלוח...הקושי למחול... אבל רציתי לשאול אותך האם לעצמך סלחת..? האם את מוכנה לקבל את עצמך? לאהוב את עצמך? אני שמחה שאת מוקפת ונעזרת...זה חשוב מאוד! האם בין כל העוזרים יש את אשת המקצוע? שמלווה....תומכת...מכוונת...עוזרת בעיבוד הדברים? עוזרת לך לקבל? לסלוח לעצמך? אידה

ראיתי פרק מתוך הסדרה טלנובלה שבה מראים את רננה מתאבדת היא שמה שיר עם מילים מדהימות ולקחה כדורים ונשכבה על הספה לאט לאט מאבדת את ההכרה פתאום הרגשתי שגם אני רוצה לעשות את זה ויש בזה משהו הרואי משהו שלם עם עצמו רציתי להיות במקומה אני לא אומרת שאני יעשה את זה אבל זה היה פרק חזק מאוד בשבילי ונתן לי נקודת הסתכלות אחרת על התאבדות משהו מזמין להתנסות בו הפרק הזה הסצינה הזאת חרוטה לי בראש עכשיו כדי לא להשאיר אותכם במתח החבר שלה לשעבר מוצא אותה ומציל אותה ואז היא מתעוררת במחלקה פסיכיאטרית וכאן זה מפחיד אותי אם יצילו אותי אני אהיה במחלקה כזאת אז זה מה שעוצר עכשיו אותי זה מה שמונע ממני לחקות את הסצינה הזאת למרות הפיתוי הרב

תשירי לי שיר עד שארדם תשירי לי שיר עד שארדם אני עייפה ואני רוצה ללכת לישון תשירי לי עד שארדם תשירי לי עד שארדם ואז תניחי לי אל תנסי להעיר אותי בבוקר אני כבר לא אהיה אל תרגישי רע בגללי אני רוצה שתדעי שעמוק בתוך הכלא של ליבי אני כל כך אשמח ללכת תשירי לי שיר עד שארדם תשירי לי שיר עד שארדם אני לא רוצה להתעורר שוב לבדי תשירי לי תשירי לי אני לא רוצה להתעורר שוב לבדי אל תרגישי רע בגללי אני רוצה שתדעי שעמוק בכלא של ליבי אני באמת רוצה ללכת יש עולם אחר יש עולם אחר טוב חייב להיות חייב להיות חייב להיות חייב להיות טוב.... ביי ביי ביי ביי ביי

קודם כל ברוכה הבאה..גם אני ראיתי את הפרק הזה בטלבובלה בע"ם וגם אני הזדהיתי מאוד עם מה שקרה שם...באמת מפתה מאוד למות ככה אבל יחד עם זאת באמת מפחיד לחשוב מה יקרה אם זה לא מצליח. אני מנסה להזכיר לעצמי תמיד שהתאבדות זה פתרון מאוד סופי למשבר זמני...ומנסה לזכור שעם הרבה סבלנות ועבודה קשה אפשר למצוא דרכים אחרות להתמודד עם הכאב הגדול.... השיר באמת חזק... דמעה

אולי זה נראה רומנטי בטלוויזיה אבל זה ממש לא נראה כך במציאות למיטב ידיעתי אם לוקחים מעט מדי כדורים, אז פשוט נרדמים ואחר כך מתעוררים ומרגישים רע עוד תקופה ממושכת - חולשה, סחרחורות, בחילות... אם לוקחים יותר מדי - מקיאים את הנשמה ויש כאבים עזים אבל גם במקרה הזה לא מתים, כי כל החומר הכימי יוצא מהגוף יחד עם ההקאות צריך לדעת את המינון המאוד מדוייק על מנת שדרך זאת של התאבדות תצליח... ולרוב זה לא עובד ולפי הניסיון המר שלי להתעורר בטיפול נמרץ במהלך שטיפת קיבע זה מאודדדדדדדדדדדד לא סימפטי... אז לא כדאי להאמין לרומנתיקה הזאת שעל גבי המסך!

וכל מה שאני זוכרת כדורי השינה עדיין כל כך מפתים... לא עובר כמעט יום אחד בלי שהאופציה הזאת מהדהדת לי בראש ואני כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי כמו מנטרה את כל ההשלכות שהניסיון הזה יביא אחריו, כדי לא להתפתות...

לכן האופציה הזאת מפחידה כי לעבור שטיפת קיבה או להרגיש רע זה לא בדיוק המטרה ואז אני לא מעיזה לנסות את זה כי מי יבטיח לי שאני אצליח המחשבה הזאת שזה לא יצליח ואז אני אצטרך ללכת לפסיכאטרית או להיות מאושפזת מרחיקה ממני את המעשה. אבל אני לא אכחיש שזה נמצא במחשבה והפרק היום חיזק לי את התחושה הזאת של רצון לעשות את זה אבל אני לא אעשה את זה כי אני יודעת את התוצאות ובנסיון שלך חיזקת אותי כמה לא כדאי להשתמש בדרך הזאת של כדורים כי זה לא אפקטיבי. ובינתיים אני מפנטזת על אייך זה יהיה אחרי רגע אחרי

נטלתי מספר רב של כדורי אקמול במגמה לחדול כתחליף לתחושה המתמדת של לקמול, לקמול ושוב לקמול. אך הניסיון האובדני באמצעות מנת יתר של אקמול התגלה כאקט פזיז וארעי וכלל וכלל לא סנציוני, ארואי ועילאי. 3 ימים לאחר האקט האובדני מחוקים כליל מחיי, מתודעתי, מהוויתי. הייתי רוח רפאים, רוח עוועים. צל חולף, שלד חי מת, שלמעט קימה אינסטנקטיבית לשירותים, שבדיעבד לאחר מעשה אני זוכרת ומשחזרת, לא חשתי דבר. נאדה! וחודשים לאחר מכן סבלתי מסחרחורות איומות (ועודני סובלת) ממראות ומוראות שמני אז אינם מתעמעמות! ומאותו יום ארור זכור לרע: אני רוויה בביעותי לילה...מצויה באינסומניה... שרויה במלנכוליה ושאר מרעין בישין. מרקורד אישי ומביוגרפיות של אנשים שהנציחו ותיעדו את הרגעים הקריטיים הללו יצא שכרם בהפסדם. ורובם נחלו כישלון חרוץ וכשל מוחץ בניסיונות ההתאבדות. תשקיעי את מאגרייך ומטענייך ואנרגיותיך באיכות החיים של החיים וובחירה בחיים ולא באיכות סצנות המוות של תחושתך כחיה מתה. זכרי ונצרי: התאבדות הנה פיתרון סופי לבעיה זמנית. נקיטת צעד קריטי של אל- חזור. מבלי יכולת להיוולד מחדש בעודך מהלכת בין החיים. תחזיקי מעמד. אנו איתך ולמענך. שדה ניר. וברוך בואך בצל קורתנו החמים והנעים.

אני רואה שגם לך היה נסיון עם כדורים וזה לא הצליח אז אולי באמת זאת לא האופציה הנכונה לא כל נסיונות ההתאבדות באמת מצליחים ועצם הידיעה שזה הימור משאירה את זה ברמה של פנטזיה עם מטען חורג כמו שלי קשה לי להשקיע אנרגיה בחיים של עכשיו עברתי רכבות הרים מפותלות עם סללומים איבדתי הרבה מעצמי בדרך איבדתי את מה שהייתי איבדתי את מה שהיה לי קשה לי ללכת בנתיב הזה של לבנות של לחיות של לרצות של לשאוף היתה לי פעם איכות חיים עכשיו האיכות נפלה נשארו החיים ואייך אפשר ללכת שסוחבים כל כך הרבה משקעים מהעבר מההוה אייך????????????????????????????

אחת מכאן יקרה זה אכן רומנטי ויפה..... הכל נמס באיטיות.... כולם עצובים...כולם מצטערים כולם אוהבים... ואני בשקט ...שלווה... מה הפנטזיה בעצם? מה יקרה אחרי? אני לא ירגיש? אני יהיה מואשרת ושקטה? צריך לזכור שזוהי פנטזיה....אחרי ארוע כזה אין כלום! האם זו הדרך ? הדרך לאושר? האם זו לא הדרך הקלה יותר? אני מאמינה שהפנטזיה שלא יהיה כאב...הרצון שהכאב יפסק.... אפשר לעשות זאת בדרך אחרת... אפשר להגיע למקומות טובים... לא ניתן למחוק את מה שקרה... אבל אפשר ללמוד לחיות עם הדברים... ללמוד להיות מאושרים האופציה הזו חייבת לרדת מהפרק!!!! ולא רק בגלל שזה יכול לא להצליח!!! כי זו לא הדרך ! אחת מכאן יקרה דמעה שדה ושחף היקרות אתן בעלות כוח מדהים... כוח וחוזק... כל אחת בדרכה המיוחדת... מחזקת אותכן ומאחלת לכן להגיע לאושר המיוחל... לרגע בו תאהבו את עצמכן ותבינו שמגיע לכן הטוב ביותר!! אידה

מאוד קל להשאב למקום הזה המקום שמרים ידים המקום שמווותר המקום שאולי לכאורה נראה קל אבל הוא הכי קשה כי לא קל להגיע לרצון לשים קץ לחיים שלך ושזה מגיע מחשבה כזאת אז זה אומר שנמצאים בחושך ונכון אחרי ארוע כזה אין כלום אבל אין כלום זה אומר שאין רגשות תחושות מחשבות לא כואב לא נלחמים יותר כבר לא חלק משום דבר לא לטוב ולא לרע וניסיתי את דרך הישר את הדרך למרות הזעזוע שעברתי וניסיתי להאחז בעכשיו אבל אני עייפה אני עייפה מלהרגיש ומה זה בכלל אושר? אפשר להגדיר או להרגיש אושר? ואם האושר היה לפרק זמן קצר מאוד והתמוסס אז למה אני לא מאמינה שאושר יכול לבוא עוד פעם וכמה אפשר לפעול בצורה מכנית בצורה של צריך לעשות וזהו זה נקרא איכות חיים? אני לא מצליחה להדליק שוב את הרצון לחיות אני לא מצליחה להדליק שוב את האש הפנימית האש שמובילה אותי אז מה בעצם הדרך מה הדרך שאפשר להרגיש בה טוב אם הכל נהרס האופציה הזאת כל הזמן איתי האופציה לרצות לסיים הכל אבל שוב מה שמשאיר אותי בגדר של רצון זה החשש מהתוצאות אייך אפשר ללמוד לחיות עם הדברים לחיות עם העובדה שהייתי בתוך גוב עריות אייך אפשר ללמוד לחיות עם כל האובדנים אייך אפשר ללמוד לחיות עם תחושת האשמה וההשפלה אייך אפשר ללמוד לחיות עם האין אייך אפשר ללמוד לחיות עם הכאב העצום אייך אפשר ללמוד לחיות עם עצמי ושלא נמצאים לא מרגישים לא חיים עם התחושות האלה שהן קשות מנשוא קשות מלהכיל

לפרטים על הרצאות חינם וספרים שנותנים תשובות לחיים אפי 054-6553033

ולא תשחררי לחלל האוויר מנטרות ערטילאיות והיפותטיות. תודה לך.

מתנתקת מכולם..מהכל....לא רוצה יותר קשרים עם אנשים..זה רק גורם לכאב גדול..ואני רק עושה טעויות כל זמן..אוני רק פוגעת באנשים כל הזמן..המסכה כבר לא נדבקת כמו שצריך..ואני לא יודעת איך לעמוד מול אנשים ללא המסכה שלי...לא רוצה קשרים..נמאס לי מהטעויות שאני עושה..נמאס לי מעצמי...עדיף להיות לבד כי אז לפחות כשאני פוגעת אני פוגעת רק בעצמי ולא באף אחד אחר...אז זהו..מתנתקת מכולם..מפנה את הכעס את הכאב ואת התסכול כלפי עצמי..ולא..שלא תבינו אותי לא נכון..אין לי שום כוונה לפגוע בעצמי פיזית..אני רק זוחלת לתוך הכונכיה שלי ונשארת שם... דמעה

שבע ביצוע: ירמי קפלן מילים ולחן: ירמי קפלן שבע מסכות היו לי לבשתי את כולן מלבד אחת אותה שמרתי לערב הפרידה. היא לא שאלה הבטחתי שאחזור כל המסכות - שלי הסתירו ממנה סוד הסתירו את הסוד. .... הכל השתנה סוד קשה לשמור בתוך המסכות גילתה רק איש עשוי קרטון, רק איש עשוי קרטון, האיש עשוי קרטון. שבע מסכות היו ודי. דמעה

אנא הישארו עימנו! שתפי אותנו! אוזננו כרויה מבלי לשפוט אותך ומבלי לקשוט בך. שבת שלום.

המילים פוצעות..המילים כואבות...לא רוצה לדבר יותר..לשתף יותר...רוצה רק לשתוק...כמו בקבר בחושך...לשתוק ולהעלם..להאלם....ששששששש....רק להיות בשקט.... דמעה

קוראים לי עינבל אני בסך הכל אישה בת 16 (אמרתי אישה בכוונה.. כי אני כבר לא ילדה משהו מאוד מגעיל אדם מאוד מגעיל הפך אותי לאישה) ויש לי בעיה מאוד קשה... עברתי אונס במשך כשנה וחצי ותמיד שמרתי על הסוד הזה בשקט.. עד שהמדריכה שלי מהפנימיה גילתה את הכל וישר התחילה לטפל בזה בעזרת עובדים סוציאלים ופסיכולוגים.. אני מטופלת בספיכולוגית קלינית וגם בפסיכיאטרית.. כולם הסכימו לעזור לי ולשמור את הסוד הזה בשתיקה ושההורים שלי לא יידעו מזה עד שאני ירצה.. אבל עכשיו קיימת סכנה שאני בהריון מאותו אנס מגעיל...!!! והפקידת סעד לקחה אותי לשיחה ואמרה לי שהיא מחובתה לספר את הכל להורים.. (אמא שלי הייתה שם אבל היא חיכתה לי בחוץ). בקיצור אמרתי לה שתספר כשאני לא יהיה ושאני הולכת שאני לא רוצה להיות שם בזמן שהיא מספרת לה... ניסיתי לברוח אבל לא נתנו לי ללכת.. בסופו של דבר היא סיפרה לה את הכל.. עשיתי בדיקת הריון והתוצאה היא שלילית.. עכשיו אני חייתבת לעשות בדיקה גניקולוגית...(ולמי שמכיר את זה זה הדבר הכי לא נעים בעולם..) אני לא רוצה לעשות את הבדיקה הזאת.. אבל אני חייבת כדי לוודק שהכל בסדר.. כולם לוקחים אותי בכוח ומחריכים אותי ועד היום אני התחמקתי כי אמא שלי לא הייתה מעורבת בזה.. ועכשיו כבר היא כן מעורבת.. והיא מחריכה אותי לעבור את הבדיקה הזאת...או שיאשפזו אותי בנס ציונה..(בית חולים לאנשים שבדיכאון או בקיצור לחולי נפש...) אני לא רוצה לעבור את הבדיקה הזאת למרות שאני מתה לדעה מה יש שם.. אבל אני לא מסוגלת.. ומי שמכיר אותי יודע שאני הילדה הכי בישנית בעולם אפילו אני לא מתפשטת ליד בנות.. סתם להוריד את הבגדים.. אז במיוחד אני לא יילך לרופאה ויעבור את הבדיקה הזאת.. ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו כי אני לא רוצה שיאשפזו אותי.. בבקשה תייעצו לי מה לעשות...

ענבל לילה טוב עברת חוויה קשה. אני שמחה שיש מי שעוזר לך ושאת יכולה לשתף. בדיקה גינקולוגית זה באמת דבר לא הכי נעים. בעיקר כשמדובר בביקור ראשון ובגיל צעיר כל כך. אבל נראה שמה שיכול לחזק אותך זה הידיעה שאת לא הראשונה שעוברת בדיקה כזו, כבר היו בנות לפנייך והם יצאו משם בשלום. אם את מאוד מתביישת את יכולה ללכת לרופאה ולא לרופא. בדרך כלל הם מאוד מבינים ובאים לקראתך, בעיקר במצב רגיש כשלך וינסו שיהיה לך כמה שיותר נוח. בכל מקרה בסופו של דבר כל בחורה צריכה לעבור בדיקה גניקולוגית במוקדם או במאוחר, כדאי לך ללכת מרצונך ולא לדחות את זה כי זה חשוב בשבילך. כדאי לך לשתף את הפסיכולוגית או את אמא שלך (מי שאת סומכת עליה יותר) בפחדים ואלי יוכלו לעזור לך להתמודד איתם במקום להימנע. בדרך כלל הפחד יותר גרוע מהחוויה עצמה. הפחד יכול לשתק כי אין גבול לדמיון שלנו ואז כשאת כבר שם את רואה שהפחד היה מוגזם ואני אומרת לך את זה מניסיון אחרי ניסיון אחרי ניסיון.... באופן אישי, מאז שאימצתי את המשפט האחרון אני מעיזה לעשות הרבה דברים שלא הייתי מוכנה להם קודם. אני חושבת שגם את מסוגלת בהצלחה רבה...

עינבל יקרה ברוכה הבאה אליינו... מצטערת לשמוע את החויה הקשה והטראומטית שעברת.. הפחד...חוסר האונים...חשש להריון... אני מבינה את החשש והדאגה לספר לאמא...החשש כיצד תגיב? תכעס? תאשים ? תבין? תחבק? כיצד היא הגיבה? מה הרגשת עם כך? לגבי הבדיקה מבינה את החשש והקושי... במשך תקופה ארוכה החליטו עבורך ופגעו בך.... והיום שוב כולם מחליטים עבורך.. טיפול...בדיקות...לספר לאמא וכ"ד הבדיקה היא קשה ,מפחידה ומאיימת....ושוב מחליטים עבורך... שוב החוסר אונים? אני מבינה שכאן זה ממקום אחר...מקום אמיתי של דאגה ואכפתיות... אני מאמינה שהבדיקה אכן חשובה אך חשוב שתלכי מרצון כשאת מוכנה! בכדי שכל הבדיקות והטיפול לא יהיו טראומטיות עבורך... נסי להסביר שחשוב לך להכין את עצמך...שחשוב לך השליטה על גופך ועל מה שנעשה בו...גם כשזו בדיקה חשובה. כך תוכלי להתכונן ולדבר עם המטפלת על הבדיקה....לפגוש את הרופאה ורק לדבר איתה...ללא בדיקה.. לעשות כל דבר שיתן לך תחושת בטחון ושליטה על מה שקורה לך. אני מחזקת אותך מקווה שיכלו להקשיב ולהבין אותך. ואנחנו כאן בשבילך אידה

ואני שוכבת במיטה מני שלשום בערב. נים ללא נים. זיע ללא זיע. ולא צולחת לתת לשמורות עייני להעצם. ולכאב המפלח להעלם! מיוסרת מהחבלות "היבשות" והמייבשות אותי מתפקוד אלמנטרי, נורמטיבי. בנוסף לכל בני מחמדי יחידי מתעתד לעבור ניתוח לכריתת שקדים+פוליפים+כפתורים באוזניים ביום שני הקרוב והנו חולה נכון לרגע זה. ואני בעולם של תוהו ובוהו. של הרע בהתעצמותו. וכל עצמותי תאמרנה: דיי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עד מתי?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

http://anatweb.com/getwell2.htm

ושבת שלום! שבת של שבת אחיות גם יחד:-

כל העבודות שלי,אני מצטערת שהכאבתי לך,אני לא יודעת מה גרם לי לעשות את זה אולי נקמה בעצמי, אולי תיסכול,לא יודעת מה קרה באותו רגע של איבוד שליטה שבקור רוח לקחתי הכל והדלקתי את הגפרור, ניצלתי את זה שהאקס היה מחוץ לבית ,ועשיתי את זה, אחרי כמה ימים הבנתי את מה שעשיתי אבל היה מאוחר מידי העבודות נשרפו גם הצילומים של עבודת הגמר שכל תמונה הגדלתי לרבע גיליון את אומרת לי לנסות לעשות עוד עבודות ,אני לא מסוגלת היום אופיר היצירתיות שלי על הפנים, אין לי מוזה ליצור, אין לי כוח לחשוב,הכל כאילו נצבע בצבע קודר,אפילו לא מסוגלת לצלם מה שפעם מאוד אהבתי וזה היה חלק ממני לכל מקום ועשיתי משהו אחר בקטע של לקרוע ולחתוך לחתיכות כביכול את מי שפגע בי לקחתי את כל התמונות של המשפחה הכאילו שלי וקרעתי לחתיכות ברגע של כעס עליהם אין לי אף תמונה שלהם. אולי במידה מסוימת אני הארי הזועם אם את מכירה את הסרט.

מוקדם בבוקר אחר כך לעבודה ואולי עוד תחנה עד כמעט חצות, ולא מצליחה להרדם הראש שלי עמוס בדברים,חייבת להשקיט אותו,לנוח,להרגע, מתפתה שוב לקחת מהלבן הקטן,אבל מתאפקת. הלבן הקטן שמנתק אותי מהרגשות,שעושה אותי כבדה,שמוחק אולי? אותי? את הזכרונות? אני כאן ולא כאן,אני מרגישה,או קפואה,ואולי הכל רק משחק מחבואים עם מי בדיוק? נאחזת באויר.

מאד מבינה את רגשותייך בעניין יחד עם האשמה המוחלטת של האיש שהיה אמור לאהוב להגן לטפל ולטפח אותך ללא תמורה מתוך כבוד וגבולות גם האכזבה מול העמדה הפאסיבית של אמך ולאחר מכן ההתנכרות של בני המשפחה מכאבך ממצוקתך מהעוול שנעשה לך יש בך הרבה כוחות ואני משתאה מול היכולת שלך להמשיך ולעשות מאמץ לשרוד ליצור קשרים אנושיים לתת אהבה וחמימות ולרפא את עצמך. המקום הזה של האאוט סיידרית שמשלמת מחירים וזוכה לקיתונות של בוז השפלה פגיעה וניצול הוא מקום בלתי אפשרי טוב שבעטת. אפילו בצורה סמלית.

הייתי מנותקת,הפעולה היתה אוטומטית בלי שום רגש,עד היום אני לא מרגישה שזה חסר לי אולי כי אני יודעת שהתמונות קרועות אבל הם נמצאים פיזית, גם עכשיו שאני כותבת אני מרגישה כלום ואמא שלי לא היתה פאסיבית אופיר היא היתה גם בקטגורית הפוגעים,ועד היום אני מחוץ למשפחה וזה מורגש בייחוד בחגים והכוחות שיש לי הם מחוסר ברירה אופיר במידה מסוימת,ואני לא יודעת אם אני יודעת לתת אהבה ומה זה בכלל ואני עכשיו כותבת אתזה ומרגישה תפל שום רגש לא מחובר לזה כמו עכשיו עם האוכל אני אוכלת כי צריך לא כי אני רוצה,לא כי אני נהנית מהאוכל אני אוכלת כדי שאני לא אקרוס כאילו הכל מכני כזה אולי איבדתי את הרגישות שבי, את הרצון לחיים,אני כמו על בטרייה,עושה פועלת הולכת חוזרת,אבל בתוכי דממה.בתוכי מידבר,שממה.

לך.. לפעמים אני מנסה להבין אותך ולפעמים מזכירה לעצמי שאין מה להבין אין בך צלם אנוש אינך יודע גבולות לפעמים אני עוד מצפה ממך לטיפת אנושיות ושוכחת כמה חלאה אתה כמה הרס וזימה יש בך לפעמים אני עוד חושבת עלייך ותוהה מה אהבתי בך היום הבנתי שאין בך אפילו קורטוב של אנושיות היית מוכן לעשות הכל כדי להביא אותי אלייך להרוג את חבר שלך אני לא מבינה... ואולי אני אף פעם לא אבין ואולי כבר מזמן הייתי צריכה להפסיק לנסות. ושוב כמעט הצלחת להוציא אותי מן השפיות ושוב חזרת לכאן ושוב אתה כאן בראש בלב בבטן ברחם ובטלפון.. וכמה רחוק היום עד שתמצא אותי? ולאן בורחים עכשיו?

מחזקת את ידך, אמיצה קפוצה שלי.......

http://www.geocities.com/veraloni/fairy.jpg http://www.geocities.com/veraloni/fairy2.jpg

תודה מתוקה..עשית לי את הערב!:)) דמעה

היה מתאים כי תקדישי אותו במקביל אף לפיה. תמונות של פיות מהאגדות- מלאכיות מתקתקות. תמונות מיוחדות וחדות! שדה ניר.

באמת איך לא חשבתי על זה בטח שהיה צריך להקדיש את התמונות גם לך אז מקדישה לפיה ולדמעה... ולכל מי שאוהבת פיות...

החיים האלה עושים לי בחילה איומה בא לי להקיא את כל מה שעוד נשאר חיי אצלי בפנים את כל שרידי הזיכרון את כל נשמתי

שחף יקרה אני מבינה את הרצון והצורך להוציא את הכל... הרגשות הקשים...הזכרונות....התחושות...הבילבול... להקיא את הכל שתגיע הקלה נשימה עמוקה... מבינה שקשה ומעיק....? תחושה של כובד? יותר מדי? איתך אידה

בעיקר נמאס... נמאס להרגיש נחנקת מהזיכרונות, מהרגשות, מהאוכל, מהחיים...

אני שונאת את שפת העברית היא כל כך דלה צריך להמציא את שפת הכאב אולי שם אמצא את המילים שמתארות את התחושות יש בתוכי חלק רועד וכל מה שאפשר לומר על זה זה - פחד יש לי חלק שכואב כאב חד ומה נשאר להגיד - רע לי אני רוצה לצרוח זעקות שתיקה ואין מילים... (לא להישבר כמו מנטרה מהדהד בתוכי.. טבעי שיהיו נפילות...)

אלו הם רגעי המבחן האמיתי כאן יש לי ההזדמנות אם לבחור ולהמשיך ליפול או לעצור את הדהירה למטה לאסוף את הכוחות האחרונים ולמשוך למעלה לא לתת לעצמי ליפול כאן הוא המבחן האמיתי... ללכת לעבודה להירגע לנשום לא לאבד פרופורציה ואני לא ממש יודעת מאיפה לשאוב כוחות..

איך הלך לך? הצלחת למשוך את עצמך למעלה? כי אני בנתיים עוד לא כל כך... :(

אני משתפת אותכם בפרט אינטמי לדידי, ידידותי הוירטואליות. מאחר ואני בדילמה איומה. נפרדתי מחבר/מכר/רע/ידיד נפש לאחר שנתיים של קשר מיוחד- לסירוגין. ואני כועסת על עצמי ומלקה את עצמי שבשל מנגנון הגנה של חסם בלם אני מנותקת מכל מה שהקשר נושא בחובו ומכל מה שנשוא הקשר סימל ועודנו מסמל בעיני. ניתוק אדוסיאציאטיבי מוחלט. וכל זה לא היה חורה לי, לולא הקושי העצום שלי להפתח ולפתח מערכות יחסים חדשות. טרם סגרתי מעגל על מנת להכנס במבואות שערי מעגל חדש. לא שוכן בי הכעס והצער. אך לא קיים בי כל צוהר. צוהר להזדמנות נוספת ונכספת. רק ביתוק פתיל החיים של להיוולד מחדש, ליצור, לפרות ולהפרות. אני מאובנת ולא מעוברת. והרי במילא הקשר ביננו מלבד היותו פרטיקולרי וקוסם אינו היה מספק ובמידה רבה היה הרסני. ורחוק מלהיות מושתת על יחסי גומלין תקינין. האומנם אנו מבכרים לטבוע ולשקוע בזבל המוכר. מאשר להתנער מהעבר? האומנם המוכר משרה בנו ביטחון אבסולוטי בלתי ניתן לעירעור ופישור? העיקר להיות שייך לכור ההיתוך של הכור האטומי? למיץ של הזבל המוכר, הבטוח- כור מחצבתנו ומקור הלקאותנו? איך ניתן לעבד חווית פרידה במערכת יחסים אינטימית מבלי לאבד צלם אנוש? מבלי לאבד חוויות ענוגות המהוות סימני דרך. מבלי לאבד את אותם ח"י רגעים שינסכו בי מכאן ולאלתר חיים אחרים? לעבד את חווית הנטישה מבלי לאבד את חוויות שיאי האינטימיות שהיא גילמה בתוכה. ? מבלי לאבד את "היצר הליבידניאלי" לבן זוג משופר יותר, מאותגר ומשודרג. מבלי להתקע. מבלי לסגור מעגל על מנת לתקוע יתד מחודש. מבלי לאבד את היכולת להכיר, לאהוב מחדש, לממש, למשש את הדופק ולאפשר לגעת ולטעת יחסים הדדיים מחודשים? האומנם ניתן במשבר של פרידה למשול בהשלכותיה? בבחינת: הפרד ומשול? לשלוט ברוחנו ובגורלנו מבלי שהיא תהווה אבן נגף להמשך כיברת הדרך? מבלי שהיא תתן את אותותיה למוטב בבחירת הפרטנר העתידי? ורק תחונן אותנו בתובנות בונות לעבר עתיד וקשר חדש ומבטיח? האומנם? ספרו לי ברשותכם, איך אתם מתמודדים עם אובדן קשר עמוק עם אדם הקרוב ללבכם. איך אתם חווים נטישה? נטישה מתבקשת או נטישה יזומה מהצד שכנגד. איך אתם מתמודדים עם פרידה בכלל? לאור עובדת היותנו אחיות לגורל אובדן התמימות והילדות משחר הינקות. מותשת ונואשת מתמיד. שדה ניר

ראשית שבחרת במישהו שגרם לך צער. שנית שהפרידה מסבה לך שוב צער. אני לא מתמודדת עם פרידות. אולם כן חתכתי קשרים עם כמה אנשים בחיי. אנשים מבני משפחתי שגרמו לי להרגיש רע חתכתי וזהו איני מיצרה על כך והם לא חסרים לי. פרידה מבן זוג מזמן לא חוויתי כזה מצב אבל כשכן חוויתי פרידה כזו אז בכיתי הרבה והתקשרתי לכאלו שיכלו לתמוך בי ויצרתי מהר מהר תחליפים.... כשזה נגמר זה נגמר הרגש גווע ואת לא צריכה את השיט הזה סליחה על המילה בחיים שלך יותר. זו בכל אופן התחושה שלי במצבים האלו. כמו פרפר המגיח מהגולם האם הוא מתגעגע לפקעת?

זוהי האמת כהוויתה במערומיה. אין לי כל מקורות של תמיכה.- רק פרץ וצווחה של אנחה. אנחה כבושה אך לא חבושה. אני מכילה את כולם ולא יישות יכולה לעצמי. אף בן אדם עלי חלד לא יודע מה מסתתר מאחורי האיצטלה המהוללה שלי. אף בן תמותה טרם קלט מיהי אותה אומללה המועילה בטובה בפילנטרופיות לשמה לסייע לכל דכפין, לייעץ לכל מאן דהוא, להקשיב לכל זב ומצורע. לחייך לכל בן מיעוטים ביד רחבה, כביכול העולם מחייך אלי בחזרה. להיות מוקפת במחזרים שלא נענים על ידי, בעמדת מיגננה מעצות אחיתופל, ועטופה בשקי צרות של אחרים, של עשירים- הרואים בי אורים ותומים. כאשר שקיי שלי עמוסים להתפקע בצרות צרורות. באסונות, טראגדיות,דווים, חוליים ומשברים. אין לי אף יצור בעולם שחולק איתי את מנת הסבל, שמקל מעלי ולו בסנטים. אני כבשה בין 70 זאבים. שמכירה היטב את חוקי הג'ונגל המליטנטים- השולטים. אני מתגעגעת אלי מיודענו מאחר והקשר כאמור היה פרטיקולרי, סנטימנטלי. אומנם לא קשר מבטיח ולא בר קימא. אך קשר שהשרה בי ביטחון כלשהוא בצוק העיתים. נסך בי קורטוב של תקווה וחדווה. קשר שהיווה לי מפלט ואי מבטחים. אומנם במתכונת מצומצמת, אומנם עם אישיות כובשת אך עמוסה למעלה מראש. עם אישיות מצודדת אך עמוסה בבעיות אישיות בלתי פתורות וללא רצון להיותם פתירות. אדם מיוחד שמעולם לא טיפל בעצמו ולא העלה ארוכה לדוויו וקשיוו. שלא האמין בטיפול, לא אינדבדואלי ולא זוגי. רגיש כיאה למזל דגים. ומחריש כשנדרש לדבר, לברר ולהסדיר- כיאה למזלו ולרוע מזלי. עדיין אינני בשלב של קריאת תיגר עליו ועל הקשר. של קריאת מפטיר או "ברוך שפטרני". עודני בשלב הההכחשה טרום האבל. אוחזת בקושי עצום בפתיל של חבל. אך רחוקה מלחזות בתקומה, ביקום, בפרטנרים פוטנציאלים על פני האדמה.

פרידות זה הנושא הכי כאוב אצלי.. ואולי בגלל זה אני לרוב הולכת קודם ומרחיקה את עצמי קודם ואני זאת שנפרדת מאנשים. כדי לא להרגיש את עוצמת העזיבה. אני בורחת מאנשים כי מפחדת מהרגע שאצטרך להיפרד. פרידות שלא תלויות בי יכולות להרוס אותי ולרסק אותי לחלוטין ואז יקח לי המון זמן להצליח להכניס מישהו חדש לחיים שלי. וגם אנשים שנמצאים בחיים שלי לא פעם צריכים להתמודד עם החרדת נטישה שלי... החברה הכי טובה שלי כל פעם הייתה אומרת לי כשרק הכרנו ואני אמרתי לה שהיא תלך אז אני לא רוצה להתקרב אליה. שהיא לא יכולה להגיד או לעשות כלום כדי לשכנע אותי שהיא פה. ורק הזמן יוכיח... והיום עדיין יש רגעים שאני מפחדת . אני לא יודעת להיפרד אני יודעת לברוח. ואולי זה קשור בעזיבה של אבא שלי עוד בטרם נולדתי.. בטיפול האחרון המטפלת שלי התעקשה על פרידה נכונה למרות שניסיתי להימנע מזה. וזאת בהחלט אחת החויות הבונות שעברתי... ואנחנו פה לעזור לך לעבור את הרגעים ההללו. את לא לבד.. באמת!

שדה יקרה מצטערת לשמוע על הפרידה...על הכאב...על תחושת הנטישה הכל כך קשה.... הפרידה שהיא חלק בלתי נפרד מחיינו.... מהפרידה מרחם אימנו...פרדות מהגן, בית ספר, צבא, לימודים, חברות , פרדות מאהבה ראשונה, מהחבר...פרידה סופית מיקרנו בעולם......ועד הפרידה מהעולם.... לא קל לנו בעולם עם פרידות... לא קל שאנו חוים נטישה... פרידה כואבת..חותכת... אך מתגברים....? אך ממשיכים? אך פרידה לא הופכת לנטישה? כנראה שכמו שילדונת אומרת לחוות פרידות שהן חויה מתקנת? ללמוד להפרד...לסגור ....בכדי לאפשר כן לפתוח עוד קשר... עכשיו את בתוך האבל על הקשר שאבד... תני לעצמך את הזמן לעכל את הדברים... שתפי ודברי. תמשיכי להאמין בעצמך ...אל תרפי.... ואותו אחד ...יגיע... אבל רק אם תאמיני שמגיע לך... מגיע לך הטוב ביותר... מחזקת אותך אידה

כל מילה שלך כאילו הושתלה מגרוני הניחר. מגלותי בניכר שהמטתי על עצמי. אף אני נמנעת מעצמי להקשר בעבותות עבים ועזים בכל קשר פוטנציאלי או ארוך טווח. אף אני איני יציבה בקשרים ובורחת ברגע הרה הגורל. על מנת לשלוט במצב ובניצב. כאשר ידי ובחירתי על העליונה. אך לעיתים אנו בוחרים שלא לבחור. והגורל בוחר עבורנו. בחרתי לא לבחור אם לעזוב את מה שקיים בעירבון מוגבל או להשאר עם מס הערך המוסף הלא נכסף שלו. וסבלתי בחוסר ברירה מחוסר בחירה. ורק כאשר הגיעו מים עד נפש המציאות הכתיבה את עצמה- מטבע הדברים. ללא ספק על אף שרוב הפרידות ממנו היו יזומות מצדי. שהרי הקשרים המסועפים והמסואבים בינותנו חלו לסירוגין וחוזר חלילה. נשבר בי משהו בפרידה המתחייבת האחרונה ואני מתכחשת לעובדה שהפעם זה חייב להיות החלטה בוגרת, אסרטיבית וניצחית. כי אם אותיר בי פתח כחודו של מחט לשובו ביום מן הימים, הוא יכנס לחיי במחי יד ובדריסת רגל ללא יכולת של מרווח מחיה. ואהיה שוב משוללת מכח הבחירה.

החיים נעצרו אין כלום מסביב הכל רדום הגוף, המחשבות התנועות איטיות וכבדות המחשבות זוחלות לאטטטטטטטטטט לאטטטטטטטטטטטטטט ההרגשה היא שזה רק שלב אחד אחרון לפני המוות עוד רגע והכל יקפע, יעצור לתמיד אין כוח לכלום שום דבר כבר אינו חשוב, אינו מעניין או משמעותי זאת הרגשה של תהליך איטי של גסיסה או של מוות בעודי בחיים זה מעניין, כתבתי שילשום שאני רוצה למות ועכשיו אני מרגישה מתה - כמו זומבי מהלך

האומנם אין משהו/מישהו בחייך שיכול להקל מעליך את נטל התחושות הקשות? מזדהה עד כאב......... איתך. זכרי ונצרי המוות הנו פיתרון סופי לבעיה זמנית!

יש בחיי הרבה אנשים שיכולים להקל והם מקלים אם אני מאפשרת להם להתקרב... וותחושת המוות יכולה להיות זמנית - כמו עכשיו והבעיה יכולה להיות נצחית - אם לבעיה הזאת קוראים החיים או שבעצם לא - החיים אינם נצחיים... בכל אופן, אני לא מתכוונת לעשות כלום בנדון בזמן הקרוב...

ואפילו פטנט לא תוכלי לרשום על זה. כל כך הרבה מאיתנו מכירות את זה, חיות את זה, אולי זה מה שקורה אחרי שהרגשנו מאוד חזק או שאסור להרגיש כי אנחנו לא יכולות לעמוד בזה? אפילו כשיודעים שזה עובר נדמה שאי אפשר לשאת את זה רגע אחד נוסף....

לרשום פטנט :) הצחקת אותי... לא, אפילו לרגע לא חשבתי שזה ילך לי...

יום שלשי בלילה כולם ישנים ילדי שלי בעלי ובא לי ליצעוק ליברוח ולהגאיב לעצמי עד זוב דם להעלם ןליברןח ואני פוחדת פוחדת בעיקר על ילדי שחוו טראומה עקב ניסיון אובדני אני בטיפול תרופתי היתה יציבות כשנה ושוב נפילה אני בוכה רוצה את אבא שלי עם כול הרע והיה גם טוב אולי אני מרגישה שאני מכבידה על הרופא שלי שהוא מאוד סבלני אני על הקצא בזמן אחרון חולמת שאני בורחת עולה על מקומות גבוהים וכיעט נופלת אני פוחדת םוחדת רוצה חיבוק חם ןחונק ומכיל אבל ממי אני על הקצה עיזרו לי..... ממני בלי שם

תעירי את בעלך תבקשי שיהיה איתך, שישב לידך, שיחבק אותך, שידבר איתך... תשתפי אותו במה שעובר עלייך, במצוקה שלך, בכאב הבלתי נסבל, בכל מה שאת מרגישה... זה יכול להקל קצת, לעזור להעביר את הלילה, להקטין את תחושת הבדידות וחוסר האונים אני מאוד מכירה את ההרגשה שאת מתארת ומאוד הייתי רוצה לעזור לך אבל אני רחוקה ממך קודם כל תיעזרי באדם קרוב שנמצא לידך! וכמובן, אם תרצי לשתף יותר, אני וכולנו כאן כדי להיות איתך ולעזור לך להתמודד עם הרגשות הקשים, להקשיב ולתמוך עד כמה שזה אפשרי מהצד השני של מסך המחשב...

בלי שם יקרה מה שלומך? אני שומעת אותך במצוקה ...לבד עם תחושות קשות של פחד, בכי, דחיה ומשיכה....געגועים. הקושי בלאהוב וגם להתגעגע לאותו אדם קרוב שפגע...שהרס כל כך הרבה...שנתן ולקח ולקח....רגשות מעורבים מקצה לקצה...מאהבה ועד שנאה...משיכה ודחיה ועוד רגשות נוספים...רגשות מבלבלים..... רגשות שמדגישים את הלבד... את הפחד... אך מתמודדים? אך מעברים עוד לילה שכזה? הרפיה? כתיבה? ציור? ואולי לשתף את בין זוגך? אני שמחה לשמוע שאת בטיפול ויש מי שמלווה ותומך בך...שיכול לככון ולעזור... שולחת לך חיבוק מחזק אידה

אוף אני מרגישה זוועה אני שכל כך יודעת לייעץ לאחרים מה לעשות במקרים של הטרדות. מוצאת את עצמי בסיטואציה שאני לא בטוחה שיש מה לעשות.. יש לנו עובד אחד מבוגר בגיל (כל החבר'ה הם צעירים.) וכל פעם שהוא עובר אני רואה איך הוא מפשיט אותי עם העיניים וכל פעם הוא עובר וכאילו נוגע במקרה או נתקע במקרה. ובימים האחרונים דיברנו על זה הבנות וראיתי שכולן מרגישות את זה וזה לא רק בראש שלי. המבט שלו חולני וסוטה. וגם הדיבור שלו. ובשבת האחרונה הוא הציע לי לצאת איתו וכל מיני כאלה... והיום אמרנו לאחראי שלנו אבל אמרנהו את זה דרך צחוק וגם הוא צחק איתנו והוא יודע את זה. אבל כאילו הכל נאמר תחת צחוק.. ואין הרבה מה לעשות וזאת גם עבודה עם מתירנות כזאת בין העובדים. מדברים על הכל עד הסטיות הכי קטנות. אז כאילו אי אפשר להגיד לכולם שזה בסדר ולו זה לא. הסתבכתי בהסבר שלי.. סתם עדיין רע לי עם זה... ואני בכלל לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה הטטרדה מינית כי אנחנו משתפות פעולה.. ובכלל היום הזה התחיל טוב ונגמר רע.. אבל מחר יום חדש נכון?!

ילדונת יקרה זה בדיוק מה שקורה לנו.... אנחנו יודעות שזה לא בסדר.... יודעות שלא נוח לנו.... ויודעות שלא רוצות........ ואז הוא מופיע במסכה של הומור ו....בכיאלו.... הממונים לא ממש לוקחים זאת ברצינות... ואנחנו נשארות בשאלה אם זה כן או לא... אז...זה כן! חד משמעי! כל דבר שאת לא רוצה...ולא מרגיש לך נוח....ויש לזה גוון מיני... זו הטרדה מינית אני מחזקת אותכן על כך שפניתן לאחראי...כל הכבוד... אבל אל תסתפקו בכך!! יש חוקים מאוד נוקשים במקומות עבודה מסודרים, ציבורים!!! שמרי את וחברותייך על עצמכן ועל סביבת עבודה נוחה ובטוחה. אידה

אבל אין מה לעשות. כי הכל בגבול הבסדר וזה שהמבט שלו מפריע לנו אז זאת בעיה שלנו והדיבור הסוטה.. אבל כולם מדברים ככה רק שאצלו זה חזק יותר. אבל באמת האוירה שם היא כזאת שמאפשרת לדבר על הכל ומין זה אחד הנושאים שאנחנו טוחנים כל יום. וגם כשפנינו לאחראי זה נאמר אחרי שיחת צחוק כזאת אז הכל נשאר בגדר הבסדר. למרות שפשוט ביקשתי לא לעבוד משמרות איתו. ואוף שונאת שנתקעים במקום הזה. ואני כל פעם מגלה כמה הכל אפשרי ומותר וזה בסדר.. ואני יודעת שהוא לא יפגע בי לא משנה כמה סוטה הוא נראה. אני יודעת שאם הוא רק יתקרב אלי יהיה לי גיבוי. אבל עד אז אין מה לעשות. והתחושות נשארות קשות בכל מקרה... גם בלי הפגיעה עצמה.. :-(

קשה עכשיו..מנסה לדבר בטיפול על מה שקורה בפנים והמסיכה כל כך עבה שהמילים לא יוצאות..או שאולי אין מילים לרגשות שאני מרגישה...עוצמת עיניי והתמונת רצות..תמונות חדשות..עוד זכרון..והכל מבולבל כמו סרט רע שאף אחד לא טרח לערוך..ואני לא מצליחה להבין מה קורה שם..תמונות רצות בלי סדר..בלי הגיון..ואני לא מבינה...אומרת לעצמי שאני חייבת להתרכז בהווה..יש הרבה בעיות חדשות עכשיו ואני לא יכולה לבזבז את האנרגיות שלי על זכרונות לא ברורים מהעבר..חייבת לקחת את עצמי בידיים רק לא ממש יודעת איך ואיפה להתחיל..ובא לי רק לברוח..לרוץ רחוק רחוק עד שלא ישאר אוויר בריאותיי...לרוץ לשום מקום עד שאפול מעולפת בעפר... דמעה

האם דיברת על כך עם המטפלת שלך? היא יודעת את ההרגשה?

אני מנסה לדבר איתה אבל לא מצליחה להעביר את התחושות למילים דמעה

http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-421855-NDIxODU1XzYyNDM0NDkxXzIxMzUyNQeqeq-FreeYaan,00.html אז מה פדופיל? אתן יודעות טוב יותר מכל אחד אחר. ננסה לבנות ערך משלנו למושג? קדימה מי ראשונה?

שמסיבות אלו ואחרות (אימפוטנציה עקב מחלה אורגנית, גיל מופלג, בעיות נפשיות, טראומה מינית משתקת, כישלון בהתנסות עם בנות גילו וכהנה וכהנה) עומעם זהרו וחינו על נשים בוגרות ועל כן הוא חדל אישים המבכר לספק את יצריו המיניים אצל חסרי ישע תוך ניצול תמימותם של חוסים/מפגרים/נחשלים/יתומים/ילדי מצוקה/קטינים וכדומה. המניע שעומד בבסיסו הנו הרגשת החידלון למול אשה בוגרת, ידענית ודעתנית ואוטונומית. ותחושת הכישלון ברפרטואר מר ומתמשך שמעיבה כצל על צלליתו- לנשים בנות גילו.. המוטיב המרכזי של הפדופיל בו הוא בוחר לפרק את תסכולו הוא אצל אותם אלו שיהא לאל ידו להחזיר לידיו את מושכות הניתוב, הניווט, כושר ההחלטה, ההכנעה והשליטה ולהגביר את המאצואיסטיות הגברית שלו באופן מורבידי(חולני). הפדופיל סובל מרגשי נחיתות קשים, לעיתים רבות מאימפוטנציה (הוכח קלינית במחקרים) ומחוסר מוטיבציה לטפל בבעיתו האורגנית והפסיכואנליטית עם הקושי בהתמודדות מול נשים בוגרות חסונות וחסינות הנושקות לטווח גילו. הפדופיל לרוב אדם חלש אופי, מוג לב- הנכנע ליצריו. ותיסכוליו מנחים את דרכו ופועלו. והוא אינו שולט בעצמו. הפדופיל הנו אדם חולה נפש שככל חולה נפש בקהילה וביחוד ככזה המהווה סכנה ממשית לשלום הציבור וללב לבו שלו- ציפור נפשם של ההורים, חייב הוא להיות תחת פיקוח ובקרה ממסדית ובטיפול מרושת- אין סופי. ובמקרים אקוטים וחריגים במוסד סגור תחת מנעול ובריח.

ואבא שמתעסק עם הבת שלו...לא אונס אבל מתעלל מינית..וגם לא פוגע בילדים אחרים..וטוען שהוא מרגיש חייב לגעת בבת שלו כי הוא אוהב אותה והיא כל כך מלוכלכת ומגעילה ומכוערת וטיפשה וזבל מהלך שאם הוא לא יגע בה היא לא תדע אף פעם מה זה מגע כי אף אחד אחר בחיים לא ירצה לגעת בה. מעבר לזה שאבא כזה הוא חולה נפש אמיתי האם הוא גם נחשב פדופיל? דמעה

האם מצאת את דמותו בתיאורים שתוארו פה? הייתי מגדירה אותו כרוצח נשמות. ומענישה אותו ככל רוצח אחר.

שלום רב המציאות בוערת הרבה יותר ממה שאנחנו מעיזים לדמיין כי כנראה זה נח לנו להאמין שיש סדר וביטחון ואמונה במוסדות הציבור שאמורים להגן עלינו, אבל המציאות רחוקה רחוקה מאד מאמונות הבדויות שלנו. עד שלא עברתי ועוברת את מה שעברתי לא האמנתי שכך פני הדברים. לענייני מכיוון שהמשטרה פישלה בחקירה הפלילית (היריעה תקצר מלתאר את כל הפשלות) וסגרה את התיק תוך 3 שבועות מחוסר ראיות נוצר מצב שהילדה בעצם לא היתה מוגנת ואני הייתי צריכה בעצמי לעשות הכל כדי להגן עליה ולאפשר מפגשים רק תחת פיקוח. כפי שציינתי עוד' שלי עד עתה היתה ידידה שעשתה זאת ללא תשלום אולם מעכשיו היא היא כבר לא יכולה ללא תשלום , בנתיים הגעתי לאגודת אב"י אגודה בינלאומית להגנת הילד שחיברה אותי לעוד פלילי מת-א', שיעבוד בשני מישורים נושא הסדרי הראיה ואילוץ המשטרה לפתוח את החקירה הפלילית מחדש(מכיוון שלדעתו לא מוצו ההליכים ובהחלט כל ההתנהלות עד היום תמוהה מאד לאור החומר הרב שיש כן להפלילי אותו). ברגע שתפתח חקירה פלילית המדינה תכנס לתמונה אבל עד אז זה נחשב לתביעה פרטית. העוד' אכן יבקש פיצויים ואת הדמי טרחה כחלק מהתביעה, אבל המשפט הארוך לצערי והדברים לוקחים זמן. העוד' מבקש 4000$ לכל המשפט. אני מאמינה באמונה שלמה שהאמת תצא לאור במוקדם או במאוחר, משום שנכון לכרגע מסתובב פושע מהסוג הגרוע ביותר חופשי, ואין שלט על הראש שלו שמזהיר שהוא כזה וזה מה שנורא במיוחד לי ולחברה כולה. אני מוכנה שתפיצו את מכתבי, מודה מראש האמא הלוחמת

מחזקת את ידייך ואת ידי בתך. אם הצדק היה שולט בעולמנו העולם היה ממש נפלא ולדעתי היה קל יותר להתגבר... האם יש מישהו שתומך בך על מנת שתוכלי להמשיך לתמוך בבתך? אני מוכנה לעזור לך בכל מה שתבקשי...

תודה על התמיכה כן יש לי תמיכה קודם כל של המשפחה שכואבת ותומכת והילדה וגם אני בטיפול, וגם כך מאד מאד קשה כי אנחנו עדיין בשלב שהכל מאד לא בטוח מבחינת ההגנה על הילדה וזה מה שקשה במיוחד והאטימות וחוסר האיכפתיות של המערכות מדהימים אותי כל פעם מחדש, אם חס וחלילה זה היה קורה לילדים שלהם אז הםה יו מבינים, אבל אף אחד לא באמת מזדהה ושם את עצמו במקומינו וזו כנראה הבעיה

מחזקת את ידייך ואת ידי בתך. אם הצדק היה שולט בעולמנו העולם היה ממש נפלא ולדעתי היה קל יותר להתגבר... האם יש מישהו שתומך בך על מנת שתוכלי להמשיך לתמוך בבתך? אני מוכנה לעזור לך בכל מה שתבקשי...

על מנת לממן הגנה משפטית כדי שבתך לא תמשיך להיות מנוצלת מינית בידי אביה. הבנתי עד כה נכון?

הסיוע הכספי הוא כדי שא' נושא הסדרי הראיה הראיה יגיע לסיום ברור שבו לא יהיה שום מצב בו הילדה תתראה עם אביה ללא פיקוח (היום כל הזמן יש נטיה למשוך לכיוון שחרור החבל משום שהילדה גדלה והטיעון הוא שהיא תוכל לספר אם יקרה לה משהוא), ב' שתפתח חקירה פלילית מחדש ואשמתו תוכח וכך נוכל לחיות ברוגע בלי שכל הזמן נצטרך להלחם על הפיקוח בפגשים נכון לעכשיו המפגשים הם תחת פיקוח אבל המצב נזיל מאד, כי האב עושה הכל כדי לשנות את המצב

סבורני ובטוחני שיהא מי שירתם לרתום את עצמו לעניין. הן מהצד הפלילי, הן מצד הייצוג המשפטי והן הפיננסי. חזקי ואמצי והמשיכי במאבקך המליטינטי! שדה ניר

אני מוכנה שהמכתב שלי יופץ על מנת שאוכל לקבל סיוע כספי. העוד' שלי הוא מתנדב באגודת אב"י אגודת בנלאומית להגנת הילד הוא נותן ייעוץ, אבל יצוג שלו עולה כסף, הוא עוד' פלילי ושותפתו עוד' לענייני משפחה ושניהם יחד יעבדו על התיק הן כדי לאלץ את המשטרה לפתוח את החקירה הפלילית מחדש והן לשמור על הילדה שהמפגשים עם אביה יהיו בפיקוח בלבד בלי שניתן יהיה לערער על כך כפי שאב מנסה כל הזמן לעשות. מודה לכולם על התמיכה אמא לוחמת

ראיתי כבר את השקיעות בהרים שמעתי גם את זה שיש אלהים ניסיתי הזיות אלף צבעים אילפתי אריות ונמרים הייתי גורו בגלגול הקודם קיבצתי נדבות בעיר ללא רחם הייתי מאושר לרגעים נלחמתי בשדים האפלים אבל לא מצאתי מנוחה לנפשי הפצועה שצריכה אהבה לא מצאתי את התשובה אך אני מאמין, אני מאמין שאמצא בכיתי כבר על נהרות בבל הייתי עבד במכרות הברזל הלכתי בדרכי הטוב והרע ראיתי את הכל חוזר חזרה יצאתי לחפש את התשובה ראיתי איך הים בחול טבע מחשבותיי עפות לכיווני רגלי באדמה איפה אני? אבל לא מצאתי מנוחה... ראיתי כבר את השקיעות בהרים שמעתי גם את זה שיש אלהים אבל לא מצאתי מנוחה..." משינה/ התשובה ~~~~~~~~~~~~~~~~~~ וכל דקה בערך מתחלפות התחושות הידיעה הברורה שיהיה טוב הידיעה שאני נלחמת והפחדים שמחלחלים ומנסים לבלבל אבל יהיה טוב אני יודעת יהיה טוב, לא כי אמרו... יהיה טוב כי ה-ח-ל-ט-ת-י! שיהיה שבוע טוב.... (מצטערת אני עוד בסרט שהיום יום ראשון קשה לי להתרגל לעובדה שכבר שלישי.. החגים בילבלו לי את הלוז.. :-) )

שלוש השורות האחרונות השאירו אותי קצת יותר אופטימית. מקווה עבורך שיהיה לך טוב. והרבה.

התחברתי לשורות שלך: אבל יהיה טוב אני יודעת יהיה טוב, לא כי אמרו... יהיה טוב כי ה-ח-ל-ט-ת-י! ואני שואלת האם את באמת מצליחה ואיך? אנא גלי לי...

כתם השלום לך?! האם הוקל והוטב לך??!

הזכרון שהיה ידוע אבל תמיד הייתי מנותקת העינים רואות הרגש תפל,והפעם זה נכנס להכרה הכי חזק, עברתי חג בשינה ,אני עדיין מסטולית וכאילו הכל נרגע אבל על פני השטח, בפנים הכל עדיין סוער מסרב להאמין מסרב להבין את המשמעות אבל כבר לא יכול לברוח

השחף/ ריצא'רד באך " אל תאמין למראה עיניך כי כל שהן מראות לך הוא הגבול בלבד. התבונן בכוח הבנתך, גלה דברים הידועים לך מכבר, ואז תמצא את הדרך לעוף. וזכור תמיד: השחף המגביה עוף, הוא השחף המרחיק ראות..." דמעה

http://brpas.org/albums/Tangier-Island-December/Sunrise_Seagull_Small_Res.thumb.jpg http://www.acclaimimages.com/_gallery/_SM/0018-0311-2110-2253_SM.jpg דמעה

ואם ימחקו אותי, זה כבר קרה. הכאב של חרם של לא להיות קיימת. מלווה כמעט כל החיים. אסור לספר מה קורה בבית. מה עושים לי, למה אני עדה. מרוסקת מבפנים חיה שני עולמות ואולי יותר. אני כבר לא אלך לקבוצות יותר בחיים. ואל תשאלו אותי למה אני מתכוונת. רק שלא מוכנה להתנסות בכאב הזה יותר. שב ומציף ועולה ומנקר. החרם של הנפגעות. אלו שלא עונות על אף מייל. קשה לי לחשוב שזו רק הוראה מגבוה והן כל כך פוחדות ממנה. לא רוצה ללכת ולספר ולהחשף שוב ולהביא את הכאב למקום חדש ולחזור לבית מבולגן וילדות שרוצות אמא נורמלית. אבל כמה אפשר לבקש עזרה בין פגישות מאנשי המקצוע? המקום הזה שב ומאיים אבל אני רוצה לשם שיקשיבו גם לי. כשהוותיקות כותבות אני שואלת פנימה איך זה שמחקו אותי, שכחו אותי, עשו ממני רעה. מסרבת לקחת על עצמי אשמה על משהו שאין לי כל אשמה בו. חיטטתי מספיק. להרגיש אשמה שזה לחיות שוב את הילדות המעוותת. נמאס לי להיות גיבורה. נמאס לי מהלבד. נמאס לי מרשימת המטלות ומהרושם הטוב שאני עושה עד שאף אחד לא מעלה בדעתו עם מה אני מתמודדת. לא יכולה יותר עם הלחץ והלבד והתחושה שלמרות הכל אני לא מספיק בסדר.

אני קוראת ומזדהית עם התחושות שאת מתארת...ומה שעולה לי לראש זה מה שאני תמיד אומרת לבנות שלי..אם לא מתיחסים יפה את לא צריכה אנשים כאלה בחיים שלך...תמיד יבוא מישהו טוב יותר..רק צריך סבלנות..ואני יודעת שקשה לראות אפילו מעט אור כשהכל מסביב חשוך כל כך אבל אני מאמינה שיש אור בסופו של כל לילה..אפילו הלילה החשוך והארוך ביותר...אני כל כך מבינה את ההרגשה הזאת של לעשת רושם כלפי חוץ שהכל בסדר כשבפנים הכל מתנפץ לרסיסים קטנים...יודעת גם כמה קשה להתמודד עם ילדים כשרק רוצים לעצום עיניים ולא לראות או לשמוע אף אחד. פה את לא מחוקה...פה תמיד יש ויהיה לך מקום ופה תמיד נקבל אותך באהבה. תחזיקי מעמד דמעה

ועושה קישור בין מה שקרה לך בבית בילדותך ובין מה שקרה לך בקבוצה וזהו קישור מאד נכון. נטלת תפקיד שלא רצית בו. השעיר לעזאזל זה שמעורר ומרכז אילו המון רגשות שליליים. לצערי יש לי ילדה בכורה מקסימה שחוותה חויות קשות של דחיה והתעלמות. גם מצד חלק מבני המשפחה שלי שאת כל האיכסה שלהם מוציאים כלפיה. למדתי להגן עליה. אולם אין בכך די. חלק מהעזרה הוא בנסיון לעזור לה להבין איפה היא מחוללת את תגובת השרשרת הזו לפעמים באופן טרגי כמה שהיא מנסה יותר ככה לועגים לה יותר. ואני מאמינה שחלק מהילדים מאד נחמדים אבל הם לא רוצים שתהיה לידם כי היא מטרידה אותם. כי היא מציקה. רוצה יחס. רעבה לתשומת לב. ובמקום להיות נדיבים הם מתרחקים. לפעמים נדמה לי שהיא מיקום אחר. נעלה יותר. עדין יותר. תמים ואוהב. אצלך אני יכולה להציע כפי שהציעה לך דמעה לא ליצור קשר עם מי שלא הבהיר בפירוש שהוא או היא רוצים להיות איתך בקשר. לא לדפוק על דלת חצי סגורה כי זה יגרום למי שבפנים לנעול אותה. וגם אצלנו הרי השער פתוח לרווחה תכנסי עם העושר שיש בך ותניחי את הדברים שמעוררים אנטיגוניסם בצד. מה דעתך?

בואי והסתופפי תחת צילנו. ללא מנטרות זולות וקלישאות קושיתיות. ללא התניות, ללא טרוניות, ללא שיפוטיות ובלי בעיות. אני תדיר מצפה למוצא פיך, לפניניך שלא יסולאו בפז. שדה ניר.

אבא, אוכל, מין... שני דברים בחיים שמעניינים אותו זה אוכל ומין... הוא כמו חייה... הוא יודע שיש לי בעיות עם האוכל ועדיין ממשיך לנסות לשאול אותי מה אני אוכלת ומה לא ופורס לפני במילים את כל סוגי האוכל שיש במקרר... ואם אני כבר לוקחת לאכול משהו קטן הוא שואל אותי למה אני אוכלת את זה - הרי אמרתי שאני לא אוכלת... כל הזמן, כל מה שהוא אומר סובב סביב האוכל... ועשר פעמים מבקשים ממנו להפסיק, אני ואמא מסבירים שזה מלחיץ - שום דבר לא עוזר!!! ואותו דבר כל החיים שלי, מאז שאני זוכרת את עצמי היה סביב המין. תמיד מעיר כל מיני הערות, שואל כל מיני שאלות... זה מטריף את השכל... חוזרת הביתה, הולכת לישון וכל זה משתחזר בראש... ואז מתגנבות המחשבות האחרות - אני רוצה למות... למה אני לא יכולה פשוט למות? בארון במטבח יש כדורי שינה... אבל אסור אסור אסור!!!!!!!!!!!! לאאאאאאא לגעתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!! מהר לקום מהמיטה... לברוח משם... לסלק את המחשבות!!!!!! ואז שוב מתחיל הלילה הלבן..... ואחר כך יבוא עוד יום שדומה לאתמול... ועוד יום.... ועוד.... ועוד.... איך מעבירים את השבוע??? איך שורדים אותו??? איך??????????????????????????????????????????????

הוא ארוך מדי... שיגמר כבר!!!

אולי אפשר לבלום את הצניחה הזאת כלפי מטה בכל חג..אולי אפשר להחליט לחפש את מה שטוב בהווה במקום לזכור ולשחזר את כל הרע מהעבר...אולי אפשר להגיד שנכון שהעבר היה נורא והשאיר צלקות אבל לא חייבים לתת לעבר לקבוע את כל מה שקורה בהווה..אולי אפשר לחשוב על איפה היינו ואיפה אנחנו היום..על הדברים החיוביים שיש בחיינו..אולי אפשר ללמוד איך לשים ברקסים ולא ליפול שוב ושוב ושוב לאותו בור שחור..אולי...סתם חומר למחשבה... דמעה

האם יצא לך לקרוא את הספר אינטליגנציה רגשית של דניאל גולמן? בגדול הוא מציין שיש כמה דרכים לנהל רגשות אחת היא להתמכר להם . לתת להם לסחוב מעלה או מטה . האדם חווה את עצמו כפאסיבי מול רגשותיו. השניה היא לנהל אותם כפי שמנהלים תקציב או משק בית. להיות מודע לגירויים ולעוצמתהם ולתגובות. להיות מודע לרגש כשהוא מתעורר ואפשר לשנות אותו כשהוא עדיין קטן למשל לדעת שיש ערב חג שהוא טריגר והולך להיות קשה ולהערך לקראת זה רגשית וגם מעשית. הנקודה המשמעותית היא שניתן לשלוט חלקית ברגשות שמציפים על ידי לימוד טכניקות שונות. ידוע לי שדמיון מודרך והרפיות מחוללות שינוי משמעותי גם ספורט ריקוד או יוגה וגם הליכות כמובן הרכוז שביצירה אומנותית כלשהי ושמעתי שגם תזונה מסויימת מסייעת בתקופות של המלנכוליה. וכמובן כתיבה בנט או הצטרפות לקבוצת תמיכה וגם להרים טלפון למישהו תומך כולל מרכז סיוע. למי שרוכשת את ההרגל של חשיבה חיובית הדבר יגן עליה רבות וגם התפילה או המדיטציה מייצרת רוגע השלמה ותקווה. בהצלחה יקרות. אנחנו פה ושמחה על כך.

אכן מצאתי שלפעמים אפשר... האם את יודעת יותר על עניין התזונה שעוזרת? אנא אשמח ללמוד על כך... תודה

להרגיש רע חשבתי, אכלתי עוגת גבינה אבל הטעם מר ,מר לי בפנים,תחושת החוסר ,האין, תחושת הלבד, חשבתי שזה כלום בשבילי החג הזה,זה חג "לא משפחתי" אז למה מרגישה על סף בכי למה מרגישה תלושה רוצה לישון עד צאת החג לא להרגיש את הכאב הזה.

אינך בגפך! עוטפת אותך בכל החום, הקרבה והאהבה הדרושים לך. בתקווה כי תתגברי על תחושת התלישות ולא תתערערי מסממן הבדידות! שדה ניר.- אחותך לצרה.

אני לא יכולה להוציא,ולא יכולה לבלוע,זכרונות עולים לי עכשיו,מנסה למחוק,לברוח, לשכוח, בא לי לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

כולי תקווה כי ההחלטה לא תהא נבובה. וכי היא תיוותר שרירה וקיימת. לא תחת איצטלה כי אם בחותמת.... נשבר לי ממצבי ונשברתי משתיקתי. עת לעשות ולא לחשות! שדה ניר. בחשבון נפש חודר לציון יום הולדתה הקודר...

רוצה לאחל לך יום הולדת שקט ורגוע...ואולי אפילו שמח...ושהשנה הבאה של חייך תהיה טובה יותר מקודמיה דמעה

מה שלומך מקסימה?

רוצה לאחל לך את כל הדברים היפים ביותר בעולם... שתבחרי מתוכם את כל אלו שנראים לך המתאימים ביותר עבורך... והעיקר - שתוכלי להרגיש טוב עם עצמך!!! שחף

קורטוב של נחמה......

מזל טוב שדה ניר יקרה,ליום ההולדת,מי יתן ותגשימי את כל משאלות ליבך, מאחלת לך שקט נפשי,ואת הכוח להמשיך למרות הכל, וכמובן בריאות הרבה בריאות.

מי יתן ותגשימי את כל משאלות ליבך, מאחלת לך שקט נפשי,ואת הכוח להמשיך למרות הכל, וכמובן בריאות הרבה בריאות.

בעודך שרויה באבלך ויגונך.... כל שתבקשי- לו יהי! שדה ניר

רוצה לצטט לך משהו מתוק במיוחד ...ראה איה את הצנצנת ונתרגש מאד. אוי אמר סבורני שהבלון שלי ייכנס לתוכה. לא איה אמר פו בלונים אינם נכנסים לתוך צנצנת, משו ם שהם גדולים מדי. אם יש לך בלון עליך לאחוז בו ו... לא כן הבלון שלי אמר איה בגאווה הבט חזרזיר וכשהחזיר חזרזיר את פניו הנוגות תפס איה בשיניו את הבלון והכניסו לאט לאט לתוך הצנצנת. אחר הוציאו והניחו על הקרקע. ושוב הרימו והחזירו לאט לאט לתוך הצנצנת. נכון אמר פו הוא נכנס לתוך הצנצנת..... מתוך פו הדוב הספר המקורי. תקראי את הפרק הזה אם ייצא לך מקדישה אותו לך. וזה כמובן הפרק החביב עלי בספר...

המדויקת..למעני..... שדה ניר- בלון נפוח שהתרוקן לו כליל האוויר.

שותקת והשתיקה חונקת אותי שותקת ושוכחת מי אני שותקת ובולעת דמעות של כאב שותקת והשקט קורע את הלב שותקת כי אולי נגמרו המילים שותקת אבל צורחת בפנים שותקת אבל התמונות רצות שותקת עוצרת את הדמעות...... אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה שוברת שתיקה דמעה

תעזרי בנו כמה שאת יכולה שומעת כמה שקשה ושולחת חיבוק ואהבה.

וחג שבועות עשיתי לי ויושבת לבד בביתי כהרגלי בחגים כי משפחה אין לי וילדיי החליטו לצאת כי אני חסרת מצב רוח ולהן כבר אין סבלנות בשבילי והחג הזה כבד לי כמו כל החגים... תודה אופיר שאת פה דמעה

החל מהיום בצהריים גמלה בי ההחלטה כי אשבור את זכות השתיקה לכבוד יום הולדתי כשימשמש לו בפאתי מזרח- בין הערביים. והנה שקעה לה שקיעת החמה וניצוצות של דמעה בקעו מן האפלה הסומא. איה את? מסוגרת כארי בסוגר? איה את? מתעטפת בשתיקתך כעכבר מיוסר? ברוך שובך, דמעה יקרה. בתקווה כי מים רבים עוד יזרמו בירדן- מכיוונך. מחבקת ותומכת. שדה ניר.

הלכתי לים עם בעלי ואחר כך ישבנו בבית קפה ומאוד נהנתי. זה היה ממש במקום אחרי כל התלתלות שעברתי בשבועיים האחרונים. האמת שכבר התעייפתי מכל הבלגן הנפשי הזה.

אצלנו סגרנו אתמול את היום בים אמרתי לו שנראה לי שאנחנו דואגים יותר מדי קצת לשחרר... להרפות. זה עושה טוב.

כל הכבוד שאזרת כוח ועוז להשתחרר מכבלי המחנק הנפשי. טרם נקודת השבר של אי אפשי. מחזיקה לך אצבעות. שדה ניר

אני שוב מרגישה רע... שוב לא יכולה לאכול... שוב כל הגוף מבטא את מה שאני מרגישה בנפש...

שלום. בעלי פגע בי, פגע כמה פעמים. לפני שנה וחצי פניתי לטיפול אחרי שהייתי בסכנת חיים.הטיפול לא עזר. אני די מפוצלת. מצד אחד אני מבינה שהכי נכון להפרד (יש לנו הסכם מאושר על ידי בית המשפט)ומצד שני ... 13 שנים ביחד, יש שני ילדים, הוא היה אצלי ראשון ויחיד, יש בו גם חלקים טובים... הוא אפילו לא מבין עד כמה הוא פוגע בי, מבחינתו זה תאונות כשהוא פוגע בי מינית. יש לי נטיה לסלוח לו וראש שלי אומר שאם זה קרה כמה פעמים והוא לא מבין ולא רוצה לטפל בעצמו זה לפתוח דלת לפעם נוספת.קשה לי להשלים עם הפרידה...

למה הכוונה בעלך פוגע בך מינית? האם הוא אונס אותך? האם יש אלימות פיזית או סוג של הפעלת טרור נפשי? ומה את מרגישה ברגעים האלו שהוא פוגע בך מינית? שמחה שהיה לך האומץ לפנות ולומר בעלי פוגע בי מינית זה כבר צעד ענק קדימה. להתגבר על ההכחשה... איך את מרגישה כשזה קורה?

הפעם זה היה אונס אוראלי. כמעט נחנקתי. הצלחתי להזיז אותו רק שראיתי כבר שחור מול העיניים, חשבתי שעוד רגע ו... אחר כך חצי שעה נסיתי להסדיר נשימה. והוא אמר:"סליחה, זאת הייתה תאונה" ונרדם. בעיניו אני מגזימה, עושה פיל מעכבר ושזה לא סיבה לפרידה...

תיארת את התחושות הפיזיות שהיו לך בזמן האונס ואני שואלת לגבי הרגשות. מה את מרגישה בלב? בנשמה ? ולמה לפי דעתך קשה לך להפרד? מה מקשה עליך?

ראשית: מעריכה את הצעד הכביר בעצם דחיקת מנגנון ההגנה של ההכחשה. עצם ההכרה בבעייה מולידה חצי פיתרון ומהווה יתרון. חשוב שתגשו לטיפול זוגי ושטיפול מעין זה יהווה התנייה בלתי ניתנת לפישור וגישור- מצדך- כלפיו. כאשר את מטפלת בעצמך ומודעת לעצמך ולעומק הבעיה בה את נתונה ובן זוגך אינו שותף פעיל בתהליך ההבנה והבנייה- הקוטביות בינכם נפערת יותר יותר. והתפוררות הזוגיות והרחבת מעגל האלימות- מתבקשת. היי אסרטיבית למען חירותך וחירות ילדייך. וכשתעמדי על שלך בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, הוא לא ישחק בך ובתחושותיך כאשר עומד לו וחשקה נפשו ויתנצל מהשפה ולחוץ רק לאחר מעשה הניצול! אל תמשיכי להיות קורבן בעיני עצמך. אל תאפשרי לו לממש את הקורבנות שבך. חזקי ואמצי. שדה ניר

אני לא בדיור הבנתי את המשפט "הטיפול לא עזר". לא עזר למי? איזו בעיה ניסית לפתור בטיפול? אני לא חושב שאת צריכה לקפוץ לאופציה של פרידה (אפילו שהיא כבר "זמינה"). את כתבת בהמשך שהוא אבא טוב ובדרך כלל הוא גם מתחשב בך במיטה אך הבעיה העיקרית לפי דבריך היא שאת לא מסוגלת לתת לו אימון המיטה, נכון? אם זה המקרה אני לא חושב שאחרי 13 שנה כדאי להתגרש. לדעתי כדאי למסרג (לבנות מסגרות) של התנהגותו במיטה. אני יודע שזה נשמע לא נורמלי, אבל אני מחזיק בדעה שפרידה היא דבר האחרון שמגיעים אליו אחרי שמנסים הכל (אבל באמת מנסים ולא סתם זורקים דברים כי הם נראים "לא נורמליים"). כמובן הצעה זו היא אפשרית רק במקרה ואתם מדברים בצורה פתוחה על יחסי מין (לא כתבת האם אתם בכלל מדברים אחרי מקרה האחרון). לגבי הערה שלך שהוא חושב ש"חברות מקלקלות אותך" אני מציע (בעיניי פרידה בלבד!) לפנות לחברים/חברות רק כדי לקבל אוזן קשבת ולא מעבר לכך. כי בסופו של דבר אני אנו מבלים עם חברים מס' שעות ביום (במקרה ממש טוב) וכל שאר השעות אנו עם עצמנו ועם מחשבותנו. יש לי עוד הרבה מה להגיד לך (וגם לבעלך במקרה והוא נכנס לפורום הזה) אך בשלב זה אני לא רוצה ללכת רחוק מדי כדי לא לבנות "הרים וגבעות" כבר בתגובה הראשונה.

מקווה שלכולכן יש משהו טוב בשבת הזו משהו לקוות אליו ואם לא תיצרו לכן משהו אמבטיה עם מלח מרפא ריחני רצוי וורדים או לבנדר משהו טעים רצוי מתוק שיחת טלפון עם חברה טובה או ללכת לכוס קפה עם מישהו נעים וחיובי לשבת על המרפסת ולצפות בכוכבים לחפש כוכב נופל או חללית או חיבוקי עם הילדה לפני השינה משהו שיהיה חם בלב. תחשבו על משהו. שיהיה רק בטוב.

כן יש לי :-) פינת הקיטורים : מקלחת קרה כדי להתעורר ולבוא עירנית לעבודה משמרת של 12 שעות שלא יגמרו לעולם כי יש חג אחרי זה וזה עוד 12 שעות ואז עוד 12 שעות.. איזה כייף לי בעבודה :-) לשבת במרפסת בסוף היום לעשן סיגריה עם הנס ולהירדם על הספה ולהיות טרף קל ליתושים... ובמיטה מחכה לי רק הדובי :-) אבל העיקר שיש אייס ארומה עם חברה |אייקון של לב| וטלפון לעוד כמה חבריות שישמעו את הקיטורים על יום עמוס עבודה |עוד אייקון של לב| אחחח איך אני אוהבת את השבתות חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח מעניין אם הכוס מלאה או ריקה ... שבת שלום!!!!!!!!!!

אוף איזה לא כייף לראות את השעה הזאת בבוקר של שבת ועוד עכשיו לצאת לעבודה. לא כייף בכללל! אפשר להתנחם בעובדה שישנתי לילה שלם ברציפות :-) טוב שיהיה כבר 7 בעבר ואני אסיים משמרת.... אף פעם לא חשבתי שאני ארצה ששבת תעבור כל כך מהר... שיהיה יום טוב...

היי ילדונת תראי כמה דברים יש לך עבודה תעסוקה חברות לשתות איתן איייס קפה בסיומו של יום מפרך מרפסת ואפילו יתושים יש לך ואפילו ישנת לילה שלם ללא הפרעה. כמה שאת עשירה. שתהיה שבת נפלאה.

ראיתי אתמול את ההצגה מיקווה ובכיתי ככ חזק ככ מוחשי כול השתיקה הזו שנעשית כביכול במקום קדוש גם אני עברתי גילוי עריות עם איש אמו8נה איש חינוך ידעו ושתקו....והשנים לא הופכות להיות קלות אוו מקילות יש נפילות קשות אבל יש עם הזמן גם אנשים שמחזיקים ומאמינים לוקח זמן לתת אימון אבל זה שווה מחבקת את אלה הדואבות ומיתפללת גם בשבילי וגם בשבילכן שתימצאו שקט ומרפא לגוף ולנפש הדואבת.... חיבוקים ממני בלי שם....

ברוכה הבאה בלי שם! כן לצערנו זה לא פוסח על שום מגזר... זה קרה וקורה....גם במקום הקדוש... מצטערת לשמוע על החויה הקשה......מבינה שהה צגה הייתה לא קלה... מקווה שתשארי עימנו מחזקת אותך אידה

למה כל כך קשה להרפות הרי הרפתי בגוף בלב בנפש מה עוד קושר אותך אלי? מה עוד מסרב להרפות מן האחיזה שלך בי אהבתי אותך כן, אבל לכל סיפור אהבה יש סוף. וכאן זה הסוף ויתרתי עלייך ויתרתי אני קוברת אותך עם אהבתי חלומותי ושנאתי אני קוברת אותך עם כל השאיפות והחלומות אני קוברת את היופי אידיאל והשלמות תני ללכת... לא מוכנה להיות קורבן של עצמי יותר. כואב לי ללכת באמת שכואב... טיפות דם זולגות מעיניי. אבל אין עתיד איתך... העתיד איתך הוא בצורת מצבה... הניחי לי בשם האהבה הזו בשם הברית שנחרטה בגופי לפני 9 שנים בבקשה תעזרי לי ללכת ממך... ~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~ אני שלמה עם ההחלטה אני שלמה איתה אז למה זה כל כך קשה? ה' למה? למה אני עוד חולמת שיום אחד יקרה הקסם והכל ישתנה.. אוף המאבק הזה.. אני לא יודעת איך עושים אותו.. איך לומדים לחיות מחדש לאכול מחדש.. איך מוותרים על השליטה.. אני לא מרפה אני מנסה אני מנסה וזה קשה ואפילו עוד לא התחיל המאבק והוא כבר מתחיל להיראות בלתי אפשרי.. אחחחח קולות הפחד מכרסמים בתוכי.. אני יכולה אני יודעת שאני יכולה... הפעם זה עד הסוף...

ילדונת יקרה סוף הוא תמיד התחלה חדשה.... אבל הפרידה היא קשה.. פרידה ממי שעוזר.... אוהב... תומך... מקבל... נותן אשליה.... גם כשהפגיעה גדולה יותר... הפרידה קשה... הניתוק... מקום חדש... לא מוכר.. מפחיד.. החלטה...התמדה התמודדות... לגעת... להוציא.. להשליך.. והכי חשוב לא לבד.... איתך אידה

מה שלומך הבוקר? http://www.flux.utah.edu/~aclement/templair/collection/Unknown%20-%20Dragon%20Mount%20-%20Raytraced%20dragon%20on%20a%20hill.jpg

איזה דרקון מיסתורי - אהבתי, תודה.

אוקיי. אני יודעת שהוא בא ממשפחה הרוסה. אני יודעת שהעולם שלו מעוות אני יודעת שחלקם פחדו ממנו אני יודעת שחלקם היו במצוקה זה הופך את זה לבסדר? זה מפחית את החומרה? כי אני מבינה מאיפה הם באו? ואני באתי מעולם שמח ויצאתי לתוך עולם מפורק...

אני חיילת בת 20 +- ואני משרתת בבסיס פתוח. לפני כמה חודשים המפקד שלי התחיל איתי הוא התחיל ברמיזות קצות ואני שיחקתי אותו לא מבינה ואז רמזים עבים ושוב העמדתי פנים שכלום לא קרה..עד שהוא התקרב אלי וציפה לתשובה מה אני רוצה לעשות?! סימנו את זה בכך שאני לא רוצה כלום ובוא נחתוך פה.היה לי עד היום כמה חודשים של שקט אך תמיד יש לי הרגישה שהוא מסתכל עלי והוא נתן לי חופשות ומן פרסים קטנים היום הוא סיפר לי כמה אני יפה וכמה הוא אוהב אותי ושאני לא יכולה לתאר לעצמי כמה הוא מעריך אותי שטקתי והוא המשיך עד שאמרתי לו שאני אוהבת את חבר שלי ושהוא כמו קיר בשבילי ואי אפשר להזיז אותו.הוא אמר לי שכל דבר ניתן להוזיז..והמשיך לספר לי כמה אני חשובה לו אז היתה שקיטה של רבע שעה והוא אמר לי אל תכנסי לי לסרטים ואל תדברי על זה עם אף אחד אמרתי לו כן ברור. אני לא יודעת למה אני לא מצליחה להגיד לו שזה מגעיל אותי ושאני לא רוצה שנעלה יותר את הנושא. בכל מקרה הוא הוריד אותי בבית ואז אמר את ילדה לא רציתי אם תיהיה רצינית נשב ונדבר אז אמרתי לו שאפשר לדבר והוא ישר אמר שבואי נפגש בסוף שבוע בערב. אמרתי לו ניראה אחרי החג..ושוב הזכרתי את החבר... מה אני אעשה אני פוחדת לחזור לבסיס אני לא רוצה לדבר איתו על זה יותר.

המבוכה שלך מובנת . הוא מנצל את מעמדו, את המבוכה שלך ואת תלותך בו . כיום הצבא מעוניין לחסל את תופעת ההטרדה המנית ולהגן על החיילות .שלא כבעבר קיימים מנגנונים מובנים המיועדים לטפל במיגור התופעה. החוק ונהלים לצידך אין לך ממה לפחד !!! לגופו של עניין אני מציע לך לגייס אומץ ולגלות גישה ישירה ואסרטיבית מולו : פשוט תבהירי לו שהתנהגותו אינה הולמת את מעמדו ותפקידו , שאת מבינה את גישתו כלפיך כסוג של הטרדה מינית ושאת שוקלת להתלונן כנגדו. במידה ואת פתוחה בקשר עם הורייך שתפי אותם ואפשרי את התערבותם במידת הצורך. (אם הבת שלי הייתה משתפת אותי במקרה דומה העובר עליה חס וחליליה הייתי דואג שהנבלה לא יחזור על מעשיו) . את גם יכולה לדלג על השלב המתואר ולהתלונן כנגדו במסגרת הבסיס או במשטרה הצבאית ... סיכומו של דבר .. תפעלי מהר ותציבי לו גבולות בדרך זו או אחרת. בהצלחה. אל תהססי לשתף אנשים קרובים בעובר עלייך , גם יקל עלייך וגם תקבלי טיפים להתנהלות מכונה בסיטואליה אילה נקלעת.

אני מפחדת לדבר איתו כל פעם שאני חושבת שיש לי אומץ ואנחנו מתחילים לדבר אני מתחילה לבכות ולא מצילחה להסביר את עצמי.. חוץ מזה הוא נותן לי הרבה כמו לא לישון בבסיס לא לעשות תורניות יציאות מוקדמות ו"כ אני מפחדת שאם אני אגיד משהו זה יהיה או לראתי או שאני אתחיל לבצע תורנויות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3097137,00.html

אוקיי. אני יודעת שהוא בא ממשפחה הרוסה. אני יודעת שהעולם שלו מעוות אני יודעת שחלקם פחדו ממנו אני יודעת שחלקם היו במצוקה זה הופך את זה לבסדר? זה מפחית את החומרה? כי אני מבינה מאיפה הם באו? ואני באתי מעולם שמח ויצאתי לתוך עולם מפורק...

האם הטראומה שלו מאפשרת ראיה אחרת שלו? כאדם חולה? כאדם פגוע? והאם הראיה הזו מקלה עלייך במשהו? למשל להבין שהבעיה אצלו ואת לא אשמה. זו כבר הבנה אדירה ומשמעותית. היי זה לא אני זו את. איזה משפט יפה. היי בובית כשאת כועסת כשאת מעליבה כשאת חסרת בטחון כשאת זוממת נגדי ומוצאת הצדקות להתנהגות המעליבה והחתרנית שלך ורושמת את כל זה בפרוטוקול שאת עורכת. היי זו לא אני זו את. סליחה יצא פה קטע אישי שלי... חחחחח

אני אמא לילדה בת 5.5. כאשר הילדה שלי היתה בת 3 כמעט, היא סיפרה לי שאביה ממנו התגרשתי חצי שנה קודם לכן, מתעלל בה מינית(תיארה תיאורים מזעזעים). הילדה דיברה שוטף כבר בגיל שנתיים כך שיכולת הביטוי שלה היתה מפותחת למזלנו. בעקבות זאת נפתחרה חקירה אולם דווקא בחקירת הילדים הילדה נסגרה ומעטה לדבר, החקירה הפלילית נסגרה תוך 3 שבועות מחוסר ראיות, המשטרה לא חקרה אותי מלבד בבית החולים שהיינו בו בערב בו גילנו מה קרה לילדה, אם היתה נערכת חקירה מקיפה היו מגיעים לרופא המשפחה שהיפנה אותנו לבית החולים, שתעד בכתב את כל מה שהילדה אמרה אולם מכיוון שהחקירה היתה רשלנית זה לא הגיע לכך, כתוצאה מהפשלות המשטרתיות (יש עוד רבות) עברנו לבית דין לעניינני משפחה על נושא הסדרי ראיה בו דרשתי שהילדה תתראה עם אביה רק בפיקוח, זה לא היה קל כי לא היו ראיות ממשיות מבחינת בית המשפט להתעללות, לכן עברנו אבחון באגודת אלי, והסתבר שכנראה יש חשד סביר שקרה משהו ולכן לא ניתן להסתכן והם המליצו על המשך מפגשים תחת פיקוח במרכז קשר, לפני חצי שנה האב החליט לנתק כל קשר, טען שלא מוכן להפגש במרכז קשר אלא רק בבביתו בלי פיקוח, מצב שהוא כמובן בלתי נסבל מבחינתי, פקידת הסעד נטתה להיות אמפטית אליו מתוך רצון שהתקיים קשר בין האב לבתו ולהמליץ על פגישות עם גורם שלישי שיפקח, כאשר הגורם השלישי תיהיה ידידה שלו שהיע עוס' בעצמה, עלי לציין שאותה ידידה העידה כנגדי בבית המשפט שהייתי רעיה לא טובה וכו',כמובן שההמלצה לא היתה מקובלת עלי, עד עכשיו כשנתיים וחצי ייצגה אותי עוד' ידידת משפחה שלא לקחה ממני כסף כיוון שהיא ידעה את מצבי הדחוק, אבל עכשיו כשהמשפט נמשך היא אמרה שאין באפשרותה להמשיך לייצג אותי בלי תשלום, התשלום שלה הוא 5000$ לשנה הקרובה ו300$ לכל דיון אני היייתי בשוק, כי אין לי את הכסף הזה, אם חד הורית שמשלמת על טיפול נפשי לילדה ולי וכמובן כל שאר ההוצאות לבד(להורים אין כסף לסייע), פניתי לאגודת אב"י להגנת הילד והם המליצו לי על עוד' פלילי מטעמם שהוא מוכן לקחת 4000$ עד סוף המשפט, כאשר מהעיון בתיק הוא טוען שממש לא מוצו ההליכים והוא יעשה הכל שהחקירה הפלילית תפתח מחדש ויש ראיות שלא ניתן יהיה להתעלם מהן, הבעיה בשבילי זה התשלום, אני מחפשת מקורות מימון, האם תוכלו להציע לי מי יוכל לעזור לי בכך, כי מדובר בדיני נפשות, לפנות ל'סיוע המשפטי' לא יהיה מתאים כי מדובר במשפט סבוך ומורכב שמצריך עו'ד נחוש וחריף שיפעל מידית ועורכי הדין של הסיוע המשפטי אינם מיומנים מספיק לשם כך ולא ניתן לקבל סיוע מידי מודה מראש לכל מי שיציע רעיון או כיוון שאליו אוכל לפנות[ אמא לוחמת

הצטערתי לקרוא על מה שבתך עברה. קשה להאמין שזוהי המציאות הבוערת בשטח. האם תסכימי שאפיץ את מכתבך בפורומים נוספים בתקווה שיימצא לך סיוע כלכלי מאנשהו? האם הבנתי נכון שחסרים לך 5000 דולר על מנת לקבל ייצוג משפטי הולם בשנה הקרובה? כמו כן, סברתי שפקידת הסעד אמורה לייצג את הילדה בבית המשפט מאחר והמדינה תובעת אותו כיצד נוצר המצב שבו העניין יוכרע לפי איכות עו"ד הפרטי של כל צד? ודבר שלישי האם לא יתכן שעו"ד יוסיף את שכר הטרחה שלו לתביעה כנגד בעלך לשעבר? לחייב אותו לשלם מזונות ולשלם עבור הטיפולים המשפחתיים והרגשיים ? האם הגשת תביעה אזרחית ודרשת פיצויים? הרבה שאלות...נתחיל במתן אישורך להפיץ את המכתב.

http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mkindex_current.asp מצ"ב רשימת חברי הכנסת ,כולל מייל (לחצי על השם של חבר כנסת על מנת להגיע למייל שלו ) פני לכולם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כולל כולם, שתפי אותם בבעיה שלך - אל תתביישי הם מקבלים משכורת מכובדת גם כדי לשרץ אץ הציבור . סביר להניח שחלק מהם יתגייסו לעזור לך. במקביל , תנסי לאתר את זהבה גלאון ולדבר עמה טלפונית , אני משער שהיא תתגייס לעזור לך . כמו כן, אני מציע לפנות למנ"כל הביטוח לאומי וגם למנכ"ל משרד הרווחה (אנסה אחרי החג להשיג מייל או פאקסימילה ) ולשף אותם בבעיה. אני למוד נסיון במאבקים מסוג זה ... צריך לפנות לקדקדים ולעשות הרבה רעש כדי לקבל את המענים הנדרשים .אך סופו של דבר שהמאבק משתלם.

http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individual_id_t=201

http://chouchou.mon-blog.org/images/chouchou/dragon.jpg

הדרקון הזה מדהים הוא ישמור עלי בלילות

עברתי תקיפה מינית כבר שנה וחצי תקופה ארוכה למדי.. אני לא יודעת איך אני עדיין מחזיקה מעמד... אין לי מושג... ואותו אחד מכריח אותי לעשות דברים שאני לא רוצההה אני מפחדת אני ממש ממש מפחדת... עכשיו הסתבכתי בבעיה יותר חמורה... נכנסתי להריון והכל כתוצאה מ-א-ו-נ-ס!!!! הלכתי לעשות בדיקה כדי לראות מה גיל העובר ואיך שהאחות אמרה לי להתפשט נתקפתי בחרדה... והתחלתי לבכות ולפחד וכל הזיכרונות עלו בי מחדש... בבקשה תעזרו לי מה אתם מייעצים לי לעשות עם זה... בבקשההההההההההההההההההההה

אל תתייאשי קחי פרק זמן של חודש ותראי ששתי הבעיות יבואו על פתרונן. גם ההפלה וגם עזיבת הסביבה הלא בטוחה. אנא צרי קשר עם 1202 אל תשארי לבד במצב הזה שבו את כה זקוקה ליד מנחמת ולכתף להשען עליה. אני מבינה שאמך אינה מהווה כתובת עבורך. האם שקלת הגשת תלונה במשטרה? האם יש לך די כוחות לשם כך?

בלי אוכל ועם 4 שעות שינה ביום?

בלי אוכל- מתים אוכל הוא הדלק של הגוף תנסי לסוע באוטו ללא דלק .. האם האוטו יתניע? האם נדמה לך שהוא יסע לאנשהו? אוכל הוא הקיום של הגוף כך גם השינה.. ללא אוכל וללא שינה אי אפשר לשרוד...

אז מה עושים?

פעם ידעתי שאם יש בי אהבה היא תנצח הכל החברות הזאת הלב הזה שהתחלק שווה שווה בין כולכן מתרוקן לו אט אט בגלל המרחק ועם המרחק אני גורמת לעצמי לא להרגיש כדי לא להרגיש בחסרונכן ועם המילים שמחלחלות את האטימות הזאת אני מבינה כמה אתן חסרות לי כמה אני מתגעגעת כמה עוד צריכה אותכן ולפעמים אני כבר לא יודעת אם מתוך הרגל אתן איתי או כי אנחנו יחד זה לב אחד וכשאתן פתאום מתפוצצות ואומרות שאני חסרה ונעלמתי ואתן אוהבות אני מקבלת כמו סטירה כזאת של איך יכולתי שוב ללכת לכן לאיבודים וגאד עברנו יחד כל כך הרבה תהומות שקמנו יחד מתוכן אני לא הייתי היום אם לא אתן ואני נעלמת כי מפחדת שאתן תעלמו אז עושה את הצעד קודם אבל לא רוצה שתעלמו אני לא מצליחה בלעדיכן והלבד הזה קורע לי את הבפנים ואני מתמודדת ואני מנסה ואני קמה ונופלת וקמה אבל אני רוצה איתכן אוף דמעות.. כבר הרבה זמן לא בכיתי געגוע כבר הרבה זמן לא בכיתי אהבה אז הנה זאת ההזדמנות לבקש אל תתנו לי ללכת לאיבוד כי אני הולכת אל תתנו לי להתחמק מכן להיעלם לכן אל תתנו לי לברוח מהחיבוק שלכן כי החיבוק הזה מצליח להפיל גם את החומות הכי גדולות אתן העולם שלי לרגע אל תחשבו אחרת.. אני אוהבת אתכן יותר משאי פעם מילים יצליח לתאר.. סליחה...

והלב שלך הוא מקום בעל עוצמה ורגש והלב שלך זה מקום קסום ואת מקסימה ואת מיוחדת ולא אני לא אתן לך ללכת והמרחק זה לא מה ששבר אותנו אז ולא מה שישבור היום זה אלא את ואני את והבנות בתקשורת הנכונה ואם קשה מתמודדים ואם צריך עזרה מספרים מתיעצים מדברים לברוח לכאב זה לא הדרך והאדם לעיתים בזמן משבר צריך את הקרובים לו ואנחנו פה ... ואת אל תרחיקי כמו שאת מבקשת שלא נלך כמו שאנחנו לא רוצים שתלכי את חשובה לי ולנו וכן ליבך מלא אהבה כמו שליבי מלא באהבה וגעגוע ואמרתי לך היום שהיום זה אומנם לא כמו פעם אבל היום אנחנו יכולות להחזיר את פעם אבל לא בצורת התנהגות ובאוירה שהיתה אז עכורה מלנכולית היום יש לנו את הזכות לחיות להנות ולנצח הכול מהכול גם אז היה אבל לא ניצלנו והיום למדתי איך לחיות את החיים ובאמת ואנחנו יחד נעשה: כי אנחנו עושות מה שאנחנו רוצות ואנחנו עושות מה שאנחנו אוהבות ותמיד יהיה לנו טוב אמן תמיד איתך אוהבת אותך מאמי שלי

ללב הכי שלי. כבר מזמן אמרתי לך שאני לא נושמת טוב כשאת לא בסדר. החיבור הזה בין הלבבות לא נעלם ולא יעלם גם אם תתאמצי כלכך הרבה ויש לציין שמדיי פעם את משתדלת ממש יפה... הרבה עברנו יחד. כלכך הרבה. ניראה לך שמישו יכול לקחת את זה מאיתנו? נראה לך???? הקשר בין כולנו הוא קשר של דם. או בעצם של אייס ארומה... [חי] אנחנו משפחה בובי שלי. משפחה מבחירה. קשר של אהבה גדולה, שמחה, חיוכים, אושר, חיבוקים, דמעות, כאבים, זוועות. קשר כזה הוא לחיים. לכל החיים. לנצח. אני פה. הבנות פה. אפפחד לא הלך. בואי אלינו. הכל מחכה לך כמו שהיה. רק תבואי כבר. את האוויר שלי.

איך מחבקים פחד? איך עושים שהמילים מבחוץ יהיו חזקות יותר מהמילים שצועקות מבפנים? איך גורמים לחיבוק ממשי להרגיע את הנשמה שרועדת כמו ילד קטן שבוכה לו בחושך? איך נוגעים בלי להכאיב? איך אוהבים בלי לבכות יותר? איך מרגיעים? איך עושים שהשמש באמת תחמם ולא תישרוף? איך מוחקים זכרונות ושדים ותמונות? איך עושים שינה? איך תופסים חלומות? איך משנים מציאות או לפחות עושים אותה קלה יותר? איך חובשים לב פצוע? איך סוגרים דליפה של חיים? איך כואבים בשביל מישהוא אחר כדי שהוא יוכל לכאוב קצת פחות? [אני אוהבת אותך כלכך וכשאת בוכה ככה אני נושמת פחות. שיהיה לך כבר שקט יותר כי כבר מגיע לך. אוף. כלכך מגיע לך כבר.]

אוף... שיהיה שיהיה כבר אחרת את מדהימה שלי יש לך את היכולת להשאיר אותי ללא מילים. סליחה סליחה סליחה שאני לא אני בתקופה האחרונה סליחה שלא מצליחה להיות סליחה שמתרחקת מרחיקה אוף את חסרה לי את חסרה לי בלב את חסרה לי כאן לידי את חסרה לי בחיבוק אני רוצה את פעם להתעורר כל בוקר ולראות אותך ללכת לישון ולראות אותך לבכות יחד לצחוק יחד.. הלבד הזה המרחק הזה מטריף לי הכל וזה כבר הרבה זמנים שככה ועכשיו הבפנים מתהפך לי ואני לא מצליחה להיות ומתפרק לי.. אוף דייי שיפסיקו הדמעות שלי ושלך... בא לי שנברח אני ואת רחוק רחוק מכאן לתת שקט לבפנים שזועק.. אוף חיים שלי היו בי כל כך הרבה תחושות והמילים לא מצליחות להעביר אותן.. רק נותרתי עם מילת סליחה... אוהבת באמת אוהבת.. שלך לעד אני.. [ומחר מחר אני רואה אותך.. ואני מפחדת מפחדת ששוב יהיה לי רחוק להרגיש... איך מצליחים להרגיש? אני כבר לא זוכרת.. :-( ]

גם אני מודיעה על פרידה מהפורום. אני טסה מחר לטיול של ארבעה חודשים ולכן אני לא יהיה פה. מאוד מקווה שהטיול ייתן לי קצת מנוחה נפשית ואולי איזה שהיא הפסקה מכל הבלאגן שאני נמצאת בו. אידה ואופיר, תודה על כל התגובות החמות והמעודדות. נדבר שוב כשאני אחזור לארץ.

כל כך מתאים לי עכשיו. סעי בשלום תעשי חיים קחי את הטוב שבכל מה שתראי תשמעי תטעמי ותפגשי בדרכים. ותחזרי בשלום ובבטחון.

אנא גע בי, אם אני הוא תינוקך, אנא געי בי. אני זקוק למגעך, במובנים שלא תביני לעולם. אל תסתפקי ברחצה, בהחלפת חיתולים והזנה, נענעי אותי בסמוך אלייך, נשקי את פניי, וחבקי את גופי. מגעך המרגיע, העדין, מעניק לי בטחון ואהבה. אם אני הוא ילדך, אנא גע בי. אף כי אני עלול להתנגד, אולי להדוף אותך ממני, המשך, מצא דרכים לספק את צרכיי. חיבוק לילה טוב שלך, עוזר להמתיק את חלומותיי. נגיעותיך באור יום אומרות לי, כיצד אתה חש באמת. אם אני ילדכם בן הטיפש עשרה, אנא געו בי. העובדה שאני כמעט בוגר, אינה מכסה על הצורך שלי לדעת, שאתם עדיין אוהבים. אני זקוק לזרועותיכם האוהבות, אני זקוק לקול הרך. כאשר הדרך הופכת להיות קשה, הילד שבי עדיין רוצה בכל אלה. אם אני רעייתך, אנא גע בי. אין כמו חיבוק עז, כדי לאמור שאתה אוהב. מגע מרפא, בעת שאני מדוכאת, מאשר שאני אהובה, ומבטיח לי שאינני בודדה. המגע שלך עשוי להיות המגע המנחם היחיד שלי. אם אני אהובך, אנא געי בי. אולי את סבורה שתשוקתך מספקת, אך זרועותייך מרחיקות ממני את פחדיי. אני זקוק למגעך הרך, המבטיח, שיזכיר לי שאני נאהב, מפני שאני הוא אני. אם אני ילדכם הבוגר, אנא געו בי. אף כי אני בעל משפחה משלי, עדיין כשאני נפגע, אני זקוק לזרועותיהם של אימא ואבא. כהורה, נקודת המבט שונה, אני מעריך אתכם יותר. אם אני ההורה המזדקן שלכם, אנא געו בי. בדרך שבה נגעו בי כשהייתי צעיר. החזיקו בידי, שבו לצידי, תנו לי כוח, וחממו את גופי העייף בקרבתכם. על אף שגופי עוטה קמטים, אני אוהב חיבוקים. אל תפחדו, רק געו בי.

שלום יש לי בעיה ואין לי מושג מה לעשות איתה אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי... שבוע שעבר ישבתי עם חברות שלי מהכיתה והסברתי להם שיש מצב שזאת תיהיה השיחה האחרונה שלנו כי אין לי כוח יותר לחיות.. הם היו בהלם כמובן... אחר כך הם ישבו בערב ודיברו על זה בניהם.. ואז המדריכה שלי מהפנימיה שמעה על מה הם מדברות ולחצה עליהם לספר לה את זה.. הם סיפרו לה שכתבתי מיכתב לכל הבנות שאני יפגוש אותם למעלה.. ובקיצור סיפרו לה את ה-כ-ל עכשיו דיברו על זה עם הפסיכולגית שלי וגם עם הפסיכיאטירת והיא אמרה שאני בסיכון גבוהה לכולם הכחשתי שאין כזה דבר מיכתב.. אבל בכל מיקרה הם מנחשים שיש כי הם יודעים וגם רואים עליי שרע לי בחיים ושאני בדיכאון... ועדיין למרות שהכחשתי הכל שאין דבר כזה מיכתב הם העיפו אותי מהבצפר כדי שזה לא יהיה על אחריותם ועכשיו אני סתם יושבת בבית ונכנסת עוד יותר לדיכאוןןן אוףף בבקשה תייעצו לי מה לעשות עם זה...

מצטערת כל כך על שאת מרגישה כל כך רע. אני לא יודעת מה להציע לך חוץ מלהיות איתך, לידך ולהבין אותך....

צר לי לשמוע על התחושות הקשות שלך כתבת שהתחושה שלך היא שאין לך כוח לחיות האם את רוצה לשתף למה? אני מניחה שלא במקרה הגעת לפורום נפגעות תקיפה מינית. האם הותקפת מינית בעבר? האם את תחת סיכון בתקופה הזו? האם מישהו פוגע בך? מסכימה איתך שלגרש אותך מבית הספר או מהפנימיה אינו פתרון. ואני מרגישה ממך שיש לך התנגדות לשוחח עם פסיכולוג או פסיכאטר למה בעצם? האם השיחה מלב אל לב עם מישהו או מישהי מקצועית לא יוכלו לסייע לך? נסי להתקשר 1202 זו שיחת חינם מאיזור מגורייך למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית את לא חייבת להזדהות ואת יכולה לבקש פגישה עם מתנדבת שתתמוך בך ברגעים קשים אלו וכמובן אנו פה לרשותך בהצלחה.