פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

מאחר ואני גולשת בפורום רייקי מדי פעם חשבתי לבקש ממשתתפי הפורום הקבועים לבוא אלינו לביקור בסוף השבוע הזה ולשלוח רייקי לכולנו. מה דעתכן? http://www.reiki-home.co.il/disks.htm שיהיה סוף שבוע מלא כוחות ריפוי אהבה וקבלה.

דעתי המתוחה- נוחה ונינוחה מכך. ורואה ניכוחה את נפלאות הרייקי המשפיעות על היקום וכוח המחשבה! מקדמת בברכה על היוזמה..... שבת שלום שדה ניר....טיר ללא טיר....

ולכן היא לא יכולה להכנס לאינטרנט,היא תחזור לכתוב שהמחשב יחזור מבית חולים

עברו 4 שנים מאז המקרה (הייתי בת 17) ואני עדיין לא יודעת עם להגיש תלונה. מצד אחד כל הלחץ שיפעילו עלי בחקירה (למה התנהגתי ככה, ולמה לא הגבתי וכו') מצד שני גם כשמרשיעים את האנס לפעמים הוא מקבל עונשים מגוחכים שלא נשאר אלא לתהות אם זה שווה את זה. וכמובן יכול להיות שהשופטים לא יאשימו אותו, וחוץ מהתחושה הנוראית שאני יספוג אני עלולה להסתכן בתביעה אזרחית. יש משהו טוב שיכול לצאת מזה?

אכן ההליך מייגע וסוחט וההמתנה מורטת עצבים ובכל זאת משהו בך מבקש להגיש תלונה לדרוש דין צדק לא לעבור בשתיקה על העוול שנגרם לך להתקומם לצעוק למחות ואולי לחולל איזה שינוי ? בכל החלטה שתחליטי שיהיה לך בהצלחה. את לא חייבת לפה או לשם. רק את מעריכה את הכוחות שיש לך כרגע ויודעת אם את רוצה ומסוגלת. ממליצה לך לפנות למרכז סיוע במקום מגורייך ולקבל תמיכה וליווי ולא לעבור את זה לבד. בטלפון 1202 גם אנונימית אם לא מתחשק לך להזדהות.

מיכל יקרה מצטערת על מה שעברת... החלטה האם להגיש תלונה היא החלטה שלך בלבד... צריך הרבה כוחות לכך...לעבור שוב ולחיות את הארוע הקשה...לספר..לענות...להתעמת... הרבה כוחות שגם מי שלא מגישה תלונה יש לה... למרות שהיא מחליטה אחרת... אין נכון לא נכון.... רק מה שנכון לך... הדבר החשוב באמת זה להתחיל טיפול... שם אולי תמצאי את התשובות... מחזקת ואיתך אידה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3049363,00.html טוב שיש מרכז כזה. נשמע רעיון נכון לעבוד כך ולשים את הצרכים של הילדים במרכז.

הרעיון והמיזם מבורכים ביותר. עולזת שמישהו הרים את הכפפה החשובה.

הסערה שבפנים התחברו :-(, ביום הזה נשמטה הקרקע מתחת לרגליי,כשלקחו את בני והפרידו בינינו לב חצוי ולב חצוי ואין מרגוע מאז.

אנחנו פה עבורך. מחבקת אותך. והשיר שהבאת אתמול מדהים. כל כך נוגע....

מה שלומך? אך עבר היום? אידה

הכאב אותו כאב,אבל ההתמודדות שונה, ההסתכלות שונה,החלל שנפער לא התמלא עדיין,אבל דברים קטנים עוזרים להמשיך הלאה והייתי ביום של עשייה,לא רציתי להשאר בבית,לפני שנה לא היה לי לאן ללכת, השנה הלכתי לעבודה,וגם הצלחתי במיני מרתון,הגעתי למקום ראשון, הכאב והמציאות חוברים יחד.ואולי זה סוד ההשרדות שלי.כי אין לי כתם לידה אחרת. רק אני יכולה לנווט את הסירה בלב הים הסוער.

מבעד לבד הארוג בגסות שתי וערב משבצות משבצות של העיר הנשארת במרחק עוד רגע יתן רק החושך חסות על הדרך נוצצות נוצצות רק עיני הילדה שבשק יש אנשים שנושאים איתם שקים של סודות חטאים ומעשים רעים יש אנשים שנושאים איתם שקים ויש כאלה שבתוך השק חיים מבעד לבד הנושא משקלה מסתכלת ריבועים ריבועים היא שומעת כל תפר נאנק והיא רק ילדה, היא רזה וקלה מיטלטלת זאת שגרת החיים בעיני הילדה שבשק יש אנשים... הבית מתרחק זזים הכוכבים בתוך תמונת תשבץ הלילה מחולק ירח מצחקק מבעד לסיבים לא תוכלי להיחלץ מתוך השק

רוצה להכנס לשק עם הילדה העצובה..לחבק אותה ולספר לה שמחר יום חדש..ללטף את שערה..לספר לה סיפור על פיות ומלאכים..להיות איתה ולשמור עליה כשסוף סוף תירדם...כתם יקרה אני איתך דמעה

מצטרפת לכל מילה שהוטבעה כחותם טבול בדמעה:- אני אתכן..........

היום הזה מקבל משמעות כל כך מיוחדת וטעונה אצלנו פה. היום. ובכל זאת, ילדות נערות נשים אמהות רעיות נשים! היום לנסות ולקבל באהבה ובעוצמה את היותנו נשים. יום אשה שמח לכל אחת מאתנו. http://www.snunit.k12.il/woman/

נא גאוותנו וגאותנו על אף תקופת השפל בחיינו. ובשל היותנו פמניסטיות נרקסיסטיות:- מושבעות נזכיר כי אנו ידועות כשליטות השולטות והמנווטות בחן ונון שאלנטיות ובאלגנטיות. הנושאות ביד רמה ובגאון במשרות רמות ובדרגות ניהוליות אליטיסטיות, מובחרות ונבחרות. אנו העם השולט והחזק. נקודה. ואין על כך עוררין. רק סימוכין:- ליל מנוחות וצרור ברכות. מי יכול עלינו?!

לפעמים נדמה לי שכל העבודה שאני עושה עם עצמי לא שווה כלום, כל המודעות העצמית שיש לי לא עוזרת לי עכשיו כשהרגשות שולטים בי ולא נותנים מנוח. אני נמצאת בתהליך של שינוי, שינוי לא ממש מובן אבל שינוי מהותי מאוד. אחרי יותר מעשור, שנים שבהם הצלחתי להתעלם באופן מוחלט מהצדדים המיניים שלי, פתאום משהו בי נזכר להתגעגע לקרבה ולאינטימיות שיש במין. זה מציק ומבלבל כי הרגשות האלה מביאים איתם זכרונות של הנאה במצבים שההיגיון דורש שלא תהיה שם הנאה. פעם יכולתי לזכור את כל מי שפגע בי ולהרגיש רק גועל, רק כאב ועכשיו פתאום ישנם גם זכרונות של הנאה ואני יוצאת מדעתי..לא יכולה לקבל את זה. אני כל כך מבולבלת עם עצמי, לא יודעת כבר מה אני מרגישה דמעה

כל כך מבינה את חוסר הוודאות לפעמים עדיף לראות תמונה חד צדדית אפילו חשוכה ובלבד שלא להטרף בידי חוסר הוודאות. אולם מה שאת מתארת הוא תהליך של שינוי. של שינוי עמדות בסיסיות. של נכונות להפתח ולראות מציאות אחרת. שבה את פתוחה יותר ונענית יותר. הגעגוע לאינטימיות ולקירבה הוא טבעי . השאלה הנוספת היא האם רק דרך המין אפשר לקבל את המגע הטוב? המרפא? אולי את בודדה מאד? נסי ליצור קשרים קרובים ואינטימיים עם בני שני המינים? דרך חוגים, דרך קבוצות, אולי שכן או שכנה אפילו... לאט לאט. ואם תגיעי למצב שיש לך חבר טוב אולי גם המין איתו יהיה טוב? ואולי לא. היתה לי חברה טובה נפגעת גילויעריות בילדותה שספרה שהיא מרבה בקיום יחסי מין ושאלתיאותה לגבי הבית שלה חדר השינה היה בסלון. ביקשתי ממנה להעביר אותו פנימה. לשמור מקום לסלון, לארח אנשים, משהו סולידי הדרגתי... וגם בנפש לא לתת לכל אחד לחדור ישר פנימה.... שיהיה סלון ושיהיה חדר שינה ורצוי גם חדר ילדים. שולחת לך נשיקה גדולה. http://www.dar-el.co.il/MainFrame.asp?ContentPage=MonthOffer.asp?GType=OpenHouse

אצלי הצורך הוא הפוך. פשוט הפוך על הפוך. אני זקוקה להתנות אהבים ובהתעסקות אובססיבית במין. ואני מחפה על הפגיעות הקשות בשחר ילדותי, באונס המורבידי האחרון ובכלל באמצעות שליטה בפרטנרים הלא פנתרים. ואני מרבה במין מזדמן ומתערטלת בכל המובנים למגוון המינים, בכדי להשיג שליטה על גברברים ולהחזיר למושכותי את הדומיננטיות האקטיבית שלי בכל הנוגע למין. את צריכה להודות שהחשיפה אצלך הנה הדרגתית וכתוצאה מתהליך של הבראה. יצר הליבידו הנו יצר טבעי ואנושי. ומפרספקטיבה של זמן את מגלה שלא כל הגברים מזן תוקף ומעורר חלחלה ובהלה. והטבע הנשי שלך מבצבץ ועולה. האינטואיציות שלנו לא בוגדות בנו. תני לעצמך הזדמנות לחוויה מתקנת אך בחשיפה הדרגתית ומבוקרת בכדי לא להפגע שוב. הצורך באינטימיות הנה צורך אוכל נפש של ממש. השינוי בגישה ובתפיסה הנו אלמנט שמוכיח שאת פסעת כברת דרך ארוכה והעלת במובן מסוים ארוכה לנפשך. תיפתחי למוסכמות החדשות שניבטות בך. אלו תובנות בונות שיקדמו אותך בתהליך הריפוי! הוא אשר אמרתי לך מאז ומעולם: דמעתך לא שבה ריקם. את בתהליך בריא של בנייה וצמיחה. מחזיקה לך אצבעות. לילה טוב.

רק שתיקות ארוכות,ומחנק בגרון המילים ששותקות את הצעקה ורק הדמעות שיורדות במורד הלחי,מלוחות,משאירות עקבות כמו חנית שננעצת בעומק הלב

צובט ומצמית כאב הפיגיון הנעוץ הלזה. אין מנטרה שתטעין אותך בהיגיון ברגע זה? האם ישנה מטרה בהווי הזה? כאן למענך. מחבקת ולא חונקת.(בחיבוק של דוב) מלטפת ולא מתגופפת.(ביסורי איוב) מנשקת ולא מתנשקת(נשיקת חוטאים) מגוננת ולא מתגפפת(גיפוף של סוטים) כאן בתום לב אני לך. כואבת את דוויך.........

כתם יקרה הלוואי ויכולתי לעשות משהו שהיה מפחית מעט את הכאב העצום שאת חיה איתו. אין לי מילים שיכולות לקחת ממך את הכאב..רק רוצה שתדעי שאני איתך דמעה

מחזקת את ידייך בכל זאת לתת שם לחיה שמסתתרת מתחת למיטה. אולי זה מקל אחר כך את ההתמודדות איתה. http://www.pitgam.net/cards/details.php?image_id=41&sid=835f3b7dc85740f674a23c49429edb63

רוצה להיות שוב ילדה קטנה..רק לחמש דקות..לא ילדה כמו שהייתי..לא ילדה שהיכו..לא ילדה שהתעללו בה..לא ילדה שנגעלו ממנה ולא רצו לחבק..רוצה להיות ילדה קטנה ומוגנת..רק לחמש דקות..להיות עטופה בחיבוק מגן ואוהב...להרגיש יד מלטפת את שערי..לשמוע קול אומר לי לא לפחד..שהכל יהיה בסדר..רק לחמש דקות להרגיש רצויה ואהובה... דמעה

הנני כאן עוטפת אותך בכל החום והאהבה ובמגננה הגונה! מחבקת בחום! שבוע טוב ומבורך, דמעה. דמעתך לא שבה ריקם! אל תגורי ואל תחששי! כאן למענך. המתוסכלת האלמותית.

תודה רבה לך מתוסכלת...אני מחבקת אותך בחזרה ומאחלת לך שבוע שטוף אור דמעה

אולי בטיפול באומנות אולי בדמיון מודרך אפשר לחזור ולרכוש תחושות חיוביות של ילדות מאושרת.

זה קרה בגיל צעיר מאוד ולדעתי פגע בי לכל החיים אני נואשת וצריכה עזרה.. לכל אשר נושא זה קרוב ללב מתבקש מקרב לב לפנות אלי תודה רבה

ברוכה הבאה bleakpassion מוזמנת להיות חלק מהפורום לספר יותר...בקצב שלך... לא להיות לבד כאן בשבילך אידה

ההכרה בכך שמה שנעשה היה בגדר אונס היא הכרה אמיצה רוצה לחזק את ידייך. ההכרה השניה שהם הקרובים אינם מה שהם מתיימרים להיות היא הכרה לא פחות אמיצה. מצטרפת להזמנה להשאר ולספר.

אני מבינה לליבך, גם אני הייתי נואשת ובמצב רע, על סף התאבדות אבל אל תתני להם לעשות לך את זה שוב הם לא ינצחו אותך. זה אולי ישפיע לכל החיים אבל לא בהכרח יפגע. אני יכולה לספר לך איך אני השתחררתי מזה. אם זה מעניין אותך, תשאלי. מאמינה בך, מיכל.

שבת שלום שבת של אור...תקווה ואהבה חטיפי שוקולד עם אלוהים (סיפור עם מוסר השכל מעשה בילד שהחליט שהוא רוצה לפגוש את אלוהים. הוא ידע שזה יהיה מסע ארוך למקום שבו אלוהים גר, ולכן הוא ארז תרמיל עם כמה חטיפי שוקולד וכמה פחיות שתייה קלה והחל במסע, שלושה רחובות מאוחר יותר, הוא ראה איש זקן. האיש יושב בפארק וצופה ביונים. הילד התיישב לידו ופתח את תרמילו הוא עמד ללגום מאחת מהפחיות כשהבחין שהאיש הזקן לידו נרעה רעב ולכן הוא הציע לו את אחד מחטיפי השוקולד שהיו בתרמילו. האיש קיבל את החטיף בתודה וחייך אל הילד, חיוכו של הזקן היה כ"כ נעים ורחב שהילד רצה לראותו שוב ולכן הציע לו פחית שתייה, שוב, האיש חייך אליו חיוך גדול, הילד היה מרוצה. הם ישבו כך כל אחר הצהריים, אוכלים ומחייכים, בלי לדבר בכלל. כשהחל להחשיך , הילד נוכח שהוא עייף, הוא קם כדי לעזוב אבל לפני שצעד יותר מכמה צעדים, הוא רץ חזרה אל הזקן ונתן לו חיבוק ונשיקה, הזקו חייך אליו את הגדול בחיוכיו עד כה. כשהילד פתח את דלת ביתו זמן קצר לאחר מכן, אימו הופתעה למראה השמחה על פניו, היא שאלה אותו "מה עשית היום שגרם לך להיות כ"כ מאושר" והילד השיב "אכלתי ארוחת צהרים עם אלוהים" ולפני שאמו הספיקה להגיב הוא הוסיף " ואת יודעת מה, יש לו את החיוך הרחב ביותר שראיתי אי פעם". בינתיים, האיש הזקן, עדיין מחייך, הגיע לביתו, בנו הופתע מהמבע השלו שעל פני אביו ושאל "אבא, מה עשית שעשה אותך כל כך מאושר היום?" והאיש השיב "אכלתי חטיפי שוקולד בפארק יחד עם אלוהים והוא הרבה יותר צעיר ממה שחשבתי..." לעיתים קרובות מדי, אנו מפחיתים מערכם של דברים כמו מגע,חיוך, מילה טובה,אוזן קשבת, מחמאה כנה או מעשה קטן כלשהו של תשומת לב, דברים שטמונה בהם האפשרות לשנות חיים. אנשים מגיעים אל תוך חיינו מסיבה כלשהי, לתקופה או לתקופת חיים שלמה, קבלו את כולם באהבה, איכלו ארוחת צהרים יחד עם א ל ו ה י ם. תודה לכם שנגעתם בחיי.

תודה לך על הסיפור המקסים...שבת שלום גם לך http://www.all-creatures.org/aip/hug.jpg דמעה

פיה יקרה מצטערת נאלצתי למחוק את ההודעה שלך... אני מבינה את הכאב הגדול...תחושות ההשפלה... הדחיה...האשמה.. ועוד רגשות קשים... אני מזמינה אותך לשתף אותנו ברגשותייך... למרות הקושי לא לדבר על... איתך מבינה את הכאב לבנות שהגיבו...ההודעה שנמחקה מחקה אוטומטית גם את תגובותכן... איתכן הסליחה אידה

למה מחקתם את ההודעה של פיה למה קשר השתיקה הזה ממשיך?

שלי רבים,הוא צועק בקולי קולות,יש לי פחד שזה יתפתח ליותר,כבר הייתי עדה באחד הריבים שלהם למצב שהיא יצאה אליו עם סכין, וזרקה עליו עציץ,אני זוכרת שברחתי משם, ועכשיו שוב צעקות,וזה מחזיר אותי לילדה הקטנה חסרת האונים שהייתי שההורים שלי היו רבים עפו צלחות בבית,צעקות,הייתי שמה את הידים על האוזנים לא לשמוע,והייתי נצמדת לפינה בקיר בחדר שלא יראו אותי,ואז טריקת דלת חזקה מישהו הלך,הוא יחזור? ועכשיו הכל חוזר אליי, אני רוצה שזה יפסיקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק הצעקות האלה שהשקט יחזור. בא לי לברוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

כתם היקרה ודמעה שלי מקווה שההרגשה תשתפר שיהיה יותר קל ושהאבק ישקע כך שאפשר יהיה לנשום. שבת טובה. כתם ניסית להעיר להם? נשמע לי שאת חייבת לצאת מהבית הזה שמערער את שלוותך כליל. מה עם דיור של עמידר? או סיוע ממשרד השיכון? על רקע מצב נפשי פוסט טראומטי? ניסית?

אופיר,אני לא מסוגלת להעיר להם,במקרים כאלה אני פשוט נאלמת,ואולי מתחפרת ואני לא רוצה לעזוב כאן,כי בעצם הם כמו משפחה,הם דואגים לי,וכולנו כאן יחד,גם הזוג השני ששוכר דירה, אחד דואג לשני,אנחנו כמו משפחה אחת גדולה,וגם הם מאוד גמישים איתי גם בשכר דירה אני לא אמצא עוד מקום כזה של אכפתיות,כי אין לי משפחה בכלל, הם במידה מסוימת הקלו עלי את המעבר החד מהדירה שלי שנאלצתי למכור על ידי כונס נכסים ולעבור לשכירות שוב,כי היה לי תקופה של התפרקות טוטאלית, ואני גם לא יודעת אם יעזרו לי משרד השיכון,או עמידר,הפסיקו לי את הקיצבה למרות מכתב חזק מהמטפלת,ועם הפוסט טראומה,אז אין על מי לסמוך שם בעניין הזה, אני גם לא מנסה אפילו לבקש,כי יודעת מראש שחבל על המאמצים אפילו, אז כרגע אני כאן בדירה הזאת,לא יודעת לאן מכאן אני אמשיך,גם כל הנסיעה לחול התמוסס חיה מיום ליום,מרגע לרגע,ונרגעו הרוחות כאן.השקט חזר לרחוב שיש בו אוירת שבת עכשיו.

ושוב אותו הרגש פחות משבוע לפני היום שלקחו לי אותו,והגעגוע אליו רק גובר במקום להרגע, החוסר הבנה,עם תחושת ההלם,עד היום מנסה לקלוט איפה התחיל הכל,איפה היתה הנפילה הראשונה של לוחית הדומינו, שבעקבותיה במהירות מסחררת,בלי יכולת לתפוס הכל קרס. חושבת עליו כל יום,קמה שוב ושוב לאותה מציאות אכזרית,תחושת הנטישה הגדולה הזאת,שכל אחד עזב, ונשארתי אני,אני עם דף לבן ריק, ניסיתי לקחת צבעים למלא את הדף שלי שוב,אז בהתחלה יצאו לי כתמים לא ברורים,אחר כך יצאו לי צבעים צועקים לפעמים יצאו לי צבעים בהירים,אבל לא יצא לי משהו ברור,הכל מטושטש,רציתי לצייר דמויות על הדף,אבל זה לא מצליח לי,אני לא יכולה לצייר תינוק על הדף החדש,כי אני קשורה לתינוק שלי אני לא יכולה לצייר בן זוג לידי,כי אני לא מאמינה יותר באהבה. ניסיתי שוב אני לא יכולה לצייר בית,מקום של בטחון,עם תחושת שייכות,כי הבית שהיה לי כבר לא שלי,עכשיו אני גרה בבית בהשאלה אני לא יכולה לצייר שקט, כי הכל סוער בדף שלי, החוסר אונים,של דברים שלא צפוויים,שנוחתים עלייך בלי שתהיה מוכן,שמנסים להחריב את כל מה שבנית, אפילו הקרקע שאתה מנסה לעמוד עליה לא יציבה והכל אשליה של הכל עומד על תילו. שום דבר לא עומד יציב,ואתה רק רוח חולפת.:-(

חלום רודף חלום....לא רוצה לחלום יותר..לא רוצה לישון יותר... דמעה

מצטערת לשמוע על הלילות הקשים... החלומות... אך את הבוקר? מקווה שיותר טוב... אידה

עוד לילה של חלומות..חלומות מבלבלים כל כך שהייתי מעדיפה כבר פלאשבקים במקום :( הבוקר יום חדש..שמש זורחת..אני שמחה שהלילה נגמר תודה על האכפתיות דמעה

בנות, אין לי מילים לומר לכן חוץ מזה שאני מעריצה אתכן, אחרי התקיפה שאני עברתי לא סיפרתי לאף אחד ורציתי רק לשכוח. אני מקנאת בכן על זה שיש לכן עם מי לדבר, משהו שתמיד שם מעודד ותומך. היום 4 שנים אחרי אני מרגישה שהתגברתי, על הגועל, על תחושת האשמה ועל הפחד. אני רק חושבת שחבל שלא השתמשתי בעזרתכן בימים הקשים שלי במקום לישון עם דמעות במחשבה שאין נפש בעולם שאי פעם תבין אותי. אבל למרות הכל, יש תקווה היום האונס לא שולט בחיים שלי בשום תחום תחזיקו מעמד גם אתן תגיעו למקום הזה.

שדר המסר שלך מעודד ומהדהד... תודה לך. המתוסכלת האלמותית.

מקווה שתשארי בסביבה. צלחת תותים קיווי ובננות מתאימה לך? ותה בצד?

מיכל היקרה ברוכה הבאה אי אפשר שלא להעריץ אותך!!! גם! כל הכבוד אידה

היי דמעה מתוקה אני יודעת שלא קל וקשה כל רגע שאנו עוברים בחיים האלה אך צריכה להגיעה מתי שהיא ההחלטה שדיי אני לא אמשיך כך,, תחשבי מה את כן יכולה לעשות במטרה ללכת נגד כמו מן -היפוך מחשבה -במקום לחכות שיהיה לך כח לטפל בעצמך ,חישבי,שהטיפול בעצמך זה מה שיתן לך כח.- תאמיני לי שאני משתדלת בכל כוחי לישם את מה שכתבתי לך פה אני מנסה לדחות מחשבות שמכניסות אותי לחוסר אונים מנסה להיות יעילה בבית לבשל דברים טובים לנקות בפינות אחרות ולא שגרתיות לשיר עם הרדיו העיקר לא לחשוב על כלום ואגב בקשר ללינק שלך דמעה יקרה ,גם הוא צריך לעבור היפוך משהו חיובי עם עתיד שלך ורד

ורד אני מאוד מטפלת בעצמי ולאחרונה נמצאת במקום הרבה יותר חזק והרבה יותר מואר מבחינה נפשית. הזעקה באה ממקום של תיסכול ובילבול וממש לא ממקום של חוסר אונים. לא הבנתי מה התכוונת על הלינק שלי..אבל אם התכוונת לניק..לשם דמעה..אז להיפך דמעה יכולה להיות גם דמעה של אושר..לא? תודה שהגבת..אהבתי את ההצעות שלך איך לעשות קונטרה לרגשות הקשים דמעה

שלום בנים ובנות, לאחרונה חשפתי את סיפורי למרות, שהוא לא ממש רציני. בכל אופן, מאז החשיפה אני מרגישה כאילו רודפים אותי מכל עבר כלומר, אני רואה את פרטי הביוגרפים שלי ושל משפחתי כמעט בכל הודעה והודעה... המוח שלי כבר נשרף.... אני מטופלת אצל פסיכולוגית אבל לא רואה תוצאות. פניתי למישהי אחרת, השארתי לה הודעה והיא לא חוזרת אלי :( ???

שלום יקריה אני מצטערת לשמוע מה שעברת... אין דבר רציני ולא רציני.... כל מקרה הוא לגופו... כל מקרה משפיע!!! לפעמים יותר ולפעמים פחות... אבל זה כואב לכולם....ורק את יודעת כמה זה קשה וכואב... ואם אילו דברים וקשיים את מתמודדת... כך שאין על מה להתנצל....ממש לא.. לגבי הטיפול אני מבינה שאת מרגישה שהדברים לא מתקדמים....ויש תקיעות....אולי גם חוסר כימיה בינכן.. והחלטת לבדוק מטפלת אחרת... כל הכבוד על היוזמה...על הכוח.... איני יודעת מדוע אותה מטפלת אינה חזרה אלייך... אם את זקוקה לעזרה בנושא את יכולה לפנות אלי במייל ברוכה הבאה מקווה שתשארי עימנו....שתפי , ספרי..בקצב שלך.. כאן בשבילך אידה

בעברי סבלתי מאין סוף התעללויות אונס וניצול מיני על ידי גברים רבים כחול הים-וכתבתי על כך ספר שנקרא סודות לבנים. השבוע היתה עלי כתבה בעיתון ידיעות אחרונות עלי ועל הספר הכתבה שגרמה לי עוגמת נפש מאוד רצינית כי היום אחרי שנים ארוכות של טיפולים ואהבה עצמית היגעתי אל האושר ואני שמחה יוצרת מאושרת ואפילו אוהבת גברים. אך בעיתונות בחרו לשים צילום שלי בו אני נראת מדוכאת מסכנה קורבן עצובה ומבויישת. הצילום הזה מביע את כול ההיפך ממה שאני מרגישה היום. והיו להם צילומים רבים בהם אני צוחקת מאושרת יפה ופורחת -אך הם בחרו לשים צילום שמראה אותי כביכול חלשה וחסרת אונים אובדת עיצות ולא חזקה - המעשה הזה שלהם פגע בי מאוד. כאילו שהחברה לא מסוגלת להכיל בתוכה אותי כאישה שנאנסה מילדות במשך הרבה שנים-אך היתה חזקה מספיק -לשקם לחלוטין את חייה ולחזור אל האושר המוחלט. את האושר המוחלט והשיקום האמיתי שלי מכל הטראומות הרבות -עברתי ותיקנתי על ידי ההומאופתיה שהיצילה ממש את חיי ולכן הפכתי בעצמי להיות מטפלת בתחום כדי להציל נפשות רבות אחרות -אך איך אוכל להציל נפשות אחרות אם כשהם מסתכלות על הצילום שלי בעיתון הן רואות יצור אומלל. כשבמציאות של היום יום אני מאושרת שמחה ועליזה הייתי שמחה לשמוע את חוות דעתכם בנושא אולי במקרה גם מישהי קראה את הכתבה ותוכל לשתף אותי בתחושותיה הכתבה יצאה ביום שני האחרון ושמה מהגיהנום ובחזרה. תודה שלכן דיטה דניאל

דיטה דניאל יקרה אני אשמח לקרוא את הכתבה...אנסה להשיג את העיתון... אני חושבת שזה נפלא מה שאת מרגישה והמקום בו את נמצאת היום... אל תתני לתמונה אחת לחשוב שאנשים יבינו אחרת את המסר הכתוב בכתבה... מה שחשוב הוא תוכן הדברים... ומה שאת מרגישה... ברוכה הבאה אילנו...נשמח אם תשארי ותשתפי אותנו יותר... מחזקת אותך...על הדרך הקשה שעברת.. על המקום והיכולת שלך להיות בו היום.. אידה

לפני שנים מספר עשו נסיון בארה"ב לפתוח ערוץ "חדשות חיוביות" היו להם אחוזי צפיה זעומים והתכנית הורדה לאחר תקופה קצרה. זה עצוב אבל כנראה חלק מהטבע האנושי. לא ראיתי את הכתבה אבל נראה לי שנפגעות בדרך כלל מחפשות עומק ולא יושפעו מתמונה כזו או אחרת ומי שתושפע מהסיפור שלך ותרצה תמצא דרך להגיע אליך. אם יעשו עליך כתבות נוספות את תמיד יכולה לומר שאינך מסכימה לפרסום של מלל או תמונה שלא תאשרי מראש

ראשית אל נא תתני לתמונה אחת לשנות את פני התמונה הטמונה והמהימנה! אל תשכחי שהריטינג לעיתונות חשוב עשרת מונים- כמטמונים, מהסיפור האישי והאותנטי. וככל שהסיפור נוגע ללב, סוחט דמעות, שערוריות וביקורות הוא זוכה לכותרות סנציוניות ולמכירות! כל הכבוד לך על הטרנספורמציה שערכת בחייך חרף כל ילדותך הקשה והעשוקה. את מוכיחה כי אפשי, גם איפשי! ומהווה עבור כולנו- מודל לחיקוי! ולבטח האנרגיות החיוביות שאת משדרת, ימגנטו אליך סובלות שיהפכו למטופלות! חזקי ואמצי!

צר לי לקרוא את מה שכתבת. יתכן שהעבר שלך במידה מסויימת רודף אחריך. התצלום אולי החזיר אותך אחורה במכונת הזמן למקום שנלחמת על מנת לשרוד ולצאת ממנו. אני בטוחה שיש בך יכולת נתינה וריפוי והזמן יעשה את שלו. שמחה שהצטרפת אלינו. אולי יש לך טיפ או שניים עבור תופעת נדודי השינה שחלק מהבנות כה סובלות ממנה?

לא מוצאת את עצמי בתוך סערת הרגשות שאני נמצאת בה...לא מוצאת קצה חוט...מבולבלת..לא יודעת כבר מה אני מרגישה..לא מבינה מה אני רוצה בכלל..אוףףףף מתסכל להיות כל כך מבולבלת... דמעה שלא מבינה את עצמה כבר

דמעה יקרה הבלבול חלק מאיתנו.. נלחמים כל הזמן לעשות סדר...להבין דברים... אולי תנסי מעט להניח לו... הפסקת אש? מחזקת אותך אידה

אידה לא יכולה להניח לזה כי התגובות שלי עכשיו עלולות לגרום לנזקים בלתי הפיכים במערכות יחסים שלי עם האנשים הכי חשובים שיש לי בעולם.אני חייבת להבין מה אני מרגישה כדי לא לגרום לנזקים..מצטערת שלא יכולה להסביר את עצמי טוב יותר דמעה

ולא רואה,מרגישה,לא מרגישה,הכל מתעתע, מנסה לקום לעוד בוקר של ריצות מטורפות.אחרי לילה לא לילה,שכמעט לא ישנתי :-(

אני מנסה להבין את מקור הגל הזה שמכסה אותי. עוזר לך להבין? כרגע מנסה בעיקר לדבר דיבור פנימי שיכניס לסדר יום כדי שאספיק. שאשתלט על כל מה שצריכה ותכננתי. הייתי רוצה לדעת להדליק ולכבות את התחושות האלו. אבל כשאני "גדולה ואסופה" הקטנות שבפנים תובעות את המחיר בסופו של דבר. ומשהו אחר: את יודעת מה מזכיר לי הניק שלך? יש ספר ילדים שקוראים לו "כתם כתר קטשופ" של נורית זרחי... יש בו איורים מקסימים ומשחקי דמיון... מקווה שתמצאי כמה דקות בצהריים להניח את הראש.

מאחלת לכם יום הרבה יותר טוב מהלילה שעבר... יום טוב נפלא עם שמש חמימה.... ורק דברים טובים אידה

צרי בבקשה קשר במייל עם אידה כדי שתקשר בינינו. יש משהו שהייתי רוצה לשאול אותך

אוקי

שונאת שונאת שונאת גברים!! לא מאמינה שפעם הייתי נשואה לאחד כזה...כל הגברים שהיו אי פעם חלק מחיי בגדו בי..פגעו בי..השפילו אותי...מאבא שלי דרך בעלי לשעבר דרך החבר הרציני היחיד שהיה לי מאז שהתגרשתי...ובעלי לשעבר ממשיך עד עכשיו להעליב אותי..לפגוע בי ריגשית ומילולית וכבר אין לי כוחות לזה יותר. הוא כל כך מזכיר את צורת הדיבור של אבא שלי וזה טריגר קשה עבורי.הוא גם בגד בי כשהיינו נשואים ועכשיו פתאום כל התחושות מאז עולות בי מחדש. ועל החבר לשעבר עדיף בכלל לא לדבר חוץ מלהגיד שהוא וחבריו אנסו אותי...כל כך שונאת גברים!! לא רוצה בחיים להתקרב שוב לגבר!! דמעה

על הגברים שכתבת עליהם יש לך סיבה לכעוס נורא ויום אחד תכירי מישהו שיהיה כל כך מקסים שתחשבי שלמין שלו צריך להמציא שם מיוחד... ולא שיש לי אחד כזה גם אני עדיין מפנטזת ויש לי רגשות דומים כלפי אבא שלי ואח שלי והאקס שלי.... בינתיים מקווה שלא תאבדי את התקווה

אני ויתרתי..ואולי זה בכלל לא אשמת הגברים..אולי יש בי משהו שמושך אלי התנהגות כזאת..בכל מקרה אני כבר ל חיה בפנטזיה... דמעה

בלי מילים דמעה,רק חיבוק ((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

דמעה יקרה, מזדהה עמך בכל לב- מדמם ודואב. מתייסרת בשלך- בשל יסורי-האיוב והסיזיפיות המתמשכת... סוערת את לבת הר הגעש שמאיים להטביע ולהכניע כל פיסת חלקה טובה שבתוכך...- (ולא לתפארת המליצה והמטריצה!!!) ובטוחני כי דמעת המספד, הטינה והקינה תהפך לדמעת אושר גילה דיצה ורינה! כי כגודל הכאב כן גודל הפיצוי והשיקוי וכגודל האכזבה בקורלציה זהה גודל התקווה! וכגודל הסיכון כן גודל הסיכוי! ואנו למדים להעריך קרן של אור כשהנה מבליחה מתוך אימת האופל והחושך שסוגר ומעיב על הכל!!! תחזיקי מעמד! ותדווחי לי שאת חשה הקלה, בבקשה. אחותך לצרה- הכואבת מאד את כאבך.

מבינה אותכן מאוד... את הכעס והשנאה לאותם גברים פוגעים... מקווה שתוכלו לפגוש ולהאמין שלא כולם כך.. שתוכלו לאפשר לעצמכן...חויה מתקנת... אידה

אני איתך. מקשיבה לך. יודעת כמה כאב יש מאחורי האמירה הזו. כמה אכזבה.

אני מאוד מבולבלת היום וגם חולה אז אין לי מילים כרגע. רק רציתי להגיד שקראתי את התגובות ותודה שהגבתן דמעה

אתמול החלטתי להתנתק מהכל מהמחשב, מלדבר עם אנשים,ולתת לעצמי לבהות לראות סרטים בכבלים, אז מצאתי סרט משפחת אלביני משפחה שהכל היה נראה מושלם,כולם היו עם כולם,עד שהבת נאנסה,ואז רואים אייך לאט לאט המשפחה מתפרקת כל אחד נפוץ לכל עבר,האב שלא יכל לשאת את זה שבתו עברה דבר כזה,התחיל לשתות והעיף אותה מהבית, ורואים אייך כל דמות בסרט מתמודדת עם מה שקרה,ואז זה החזיר אותי הביתה אליי אל הבית שבו הייתי ילדה,ועכשיו שבגרתי,המשפחה שלי מלכתחילה לא היתה נורמלית, ושסיפרתי להורים שאחי פגע בי,אני לא אשכח אייך אבא שלי התמים אמר אם הייתי יודע הייתי שובר לו את הידים והרגלים, ושהמשכתי לטפל בזה,הוא יום אחד אמר לי יהיה יותר טוב לכולם אם תניחי לזה, נו ברור הוא חשש שאני אגלה שגם הוא פגע בי, אייך משפחה יכולה להיות כל כך שבירה,כל כך שקרנית כל כך בוגדנית, אחר כך היה סרט בנים אינם בוכים,סרט מקסים,עד שגם שם היו סצינה של אונס,ואז שוב כאילו חטפתי אגרופים בבטן,הכל חזר הסצינה של המקלט, סך בכל רציתי לראות סרטים להתנתק,לא ידעתי שזה יהיה התוכן של כל אחד מהם, ומצאתי את עצמי בוכה ללא שליטה,מנסה להרגע,ואני לבד עם זה,לבד

למרות שגם אני לא במיטבי, אנסה לכתוב לך כמה מילים. כן . אנחנו לבד ולא לבד. בטיפול למשל יש מישהו שמלווה אותנו במסע. במקומות כמו פה יש אולי מי שיכול להבין. ואני מכירה את התופעה שבתקופות מסויימות במקום לברוח לסרטים הם הפכו להיות מזכירים ומכאיבים. וקשה עם המשפחות המופרעות. אני מכירה את זה כי גם אני אשה באמצע החיים, ללא קשר ממשי עם משפחת המקור (ברור לי שקשר יותר הדוק ולו במעט ירע את מצבי בהרבה), גרושה, מגדלת שתי בנות מתבגרות, נאבקת לבנות שינוי קריירה בלי לדעת אם "יצליח" לי כמו שאני רוצה. בהחלט לא קל. וגם הטיפול. מצד אחד הרגשת תמיכה אבל זה גם חיטוט מכאיב ומתיש שדורש הרבה אנרגיות. אז אני יכולה להבין איך זה מרגיש. מאז יום שלישי בלילה אני קמה כל בוקר לתוך התקף חרדה. אני חושבת שהיום כבר אשאיר הודעה לפסיכיאטרית שלי ואשאל אותה אם עדיף לחכות שהמשבר הזה יחלוף או לגבות את התרופה הרגילה בעוד משהו... מן תחושה שזה עניין של זמן ובכל מקום ישנאו אותי ויגידו לי כמה שאני רעה. נפילה נוראית אחרי שהתחלתי לטפס קצת מתוך הבור ולמרות הכאב למצא כוחות לעשייה דורשת למרות שהפירות לא יהיו מיידיים, לא להתמוטט למרות שהיו כמה אכזבות רגעיות. ופתאום... אפילו שרשור עץ ימי ההולדת התמים הכאיב והזכיר משהו ולא יכולתי עדיין להיות חלק ממנו. כשאני קוראת את ההודעות שלך מרגיש לי שאת מסתובבת עם פצע פתוח וכואב. הפצע הזה אולי ירגיש טוב בטיפול... מה קורה בחזית הזאת? אני לפעמים מרגישה טוב עם דימוי הלוחמת. רק שעכשיו אני לוחמת מאוד מותשת.

פיה יקרה המילים שלך מרגשות ביותר... ההתמודדות... הטיפול... הלחימה שלך ראויה להערצה... כל הכבוד לך.. אני יודעת שקשה והדברים לא קלים... איתך אידה

תודה פיה על ששיתפת,ואני בטיפול וזה לא קל,לפעמים בורחת,לפעמים מתמודדת לפעמים הודפת,אבל יודעת בראש שזאת הדרך לעבור דרך האש,אבל ברגש זה שורף מידי זה גורם לכויה הכאב התמידי שמלווה,תחושת התלישות, אבל ממשיכה למרות הכל,נופלת וקמה

יודעת כמה קשה ומכירה את הקטע של סרטים וטריגרים. מקוה שהיום את מרגישה יותר טוב. כתם אולי אם לא תתנתקי מכולם תרגישי קצת פחות לבד? שווה לנסות לא? דמעה

לדמעה,תודה קודם כל,ודבר שני להתנתק זה שאני מרגישה מוצפת מידי,חשופה מידי אז אני נכנסת לתוך הקונכיה שלי עד שבחוץ נרגע קצת ואז יוצאת שוב,ומתחברת לעולם,לאנשים עד הגל הבא של הצפה.

תחזיקי מעמד, כתם יקרה. מחזיקה לך אצבעות, מסוידות, מגוידות אך איתנות שאינן מתנות.

תודה מתוסכלת,על החזקת האצבעות,ואני משתדלת להחזיק מעמד למרות שבאמת מגיע שלב של רוויה מהכל,

כתם יקרה חיפשת קצת שקט...להתנתק מהכאב... להתחבר לחיים אחרים...חיים שבסרטים...ומצאת עצמך שוב שם בסרט... מצטערת על הטריגרים...הכאב....והקושי שבהתמודדת בעקבות.. מקווה שעכשיו יותר טוב... והיום היה יום מוצלח... והלילה.....שיהיה לילה טוב... כאן איתך אידה

אידה ,כן בסך הכל רציתי להתנתק,להרגיע את ההצפה,את הכאב,ולבהות בסרטים להכנס לתוך עולמות אחרים,ומצאתי את עצמי נכנסת שוב לתוך הטריגרים, ושני סרטים חזקים מאוד,שבשניהם יש קטעים קשים, פעם הבאה אני אתחבר לסרטי טבע,לא ששם אין אלימות,

את המתרחש בבית גילוי עריות את סוד השתיקה את ההכחשה את הבדידות שבה הילדה או הנערה נמצאת. מצטערת לשמוע שיצא לך להתקל דווקא בשני סרטים כל כך קשים. נסי אולי לבחור בוידאו או בהזמנת סרטים מתוכננים לקרוא את התקציר מראש ולהמנע ממה שעלול לגרום לכאב מחודש. אישית אני מתקשה מאד לצפות בסרטים שמכילים סצנות קשות. משפיע עלי לרעה אחר כך במשך ימים. מחזיקה לך אצבעות וגם לפיה שעוברת תקופה לא קלה בימים האחרונים.

תודה אופיר ובדרך כלל אני קוראת את התקצירים הפעם לא קראתי,וכל כך הזדהתי עם תחושת הנטישה בסרט הראשון,שבה לא יכלו להתמודד עם מה שהילדה שלהם עברה ולא מספיק כל התחושות הקשות עוד מתווספת נטישה,שזה הכי כואב, וזה מה שקורה אצלי המשפחה פשוט מתעלמת ממני,כל הפוגעים יחד,ואני מחוץ לעץ המשפחתי.כאילו אני האשמה ולכן אני לבד.אייך העזתי לפתוח את תיבת הפנדורה הזאת.

אז מי חוגגת ומתי? לא חייבים לציין שנה... אופיר 6/9/68 מה איתכן? http://anatweb.com/huledet10.htm

29/5/1961 :)))

22.05

12.7

27/09/1983

אתמול הבנות שלי הלכו לישון אצל אביהן. הגדולה לא הרגישה טוב אבל עשתה תוכניות לצאת למועדון בטיילת. ככשמעתי על הפיגוע בטיילת ישר ניסיתי לתפוס אותה בפלאפון והיא לא ענתה. התקשרתי לבית של אביה וגם שם לא הייתה תשובה. ניסיתי לפלאפון של אביה והוא לא היה זמין. ואז התחילו הטלפונים מהחברים של בתי שחשבו שהיא בטיילת ולא מצליחים לאתר אותה. התחלתי לבכות, הייתי בטוחה שהלכה לי הילדה. רק ב 2:30 לפנות בוקר התקשר אלי האקס שלי וסיפר לי שהבת שלנו בכלל לא יצאה והיא ישנה אצלו בבית כי יש לה חום ושהוא בכלל היה בסרט ולכן לא היה זמין. עברו עלי כמה שעות ממש ממש לא פשוטות ולא הצלחתי לישון עד עכשיו. זה מזכיר לי בכל פעם מחדש כמה שהחיים שברירים.... דמעה

יכולה רק לדמיין כמה זה נורא. אני שונאת כשהן לא אצלי ואי אפשר להשיג אותם כשאני רוצה. (ולא שאני מטלפנת כפייתית) אולי צריך להית סידור ביניכם שהפלאפונים פתוחים לפחות על רטט וכשאתם לא זמינים יודעים לכמה זמן? לפחות כשהבנות לא אצלך? מפחיד מפחיד. מקווה שתצליחי להרגע בנעים במשך השבת. מזל שלא קרה לה כלום

כמה מרגיע לשמוע שהיא בסדר. איתך בכל רגע. הפחד הקמאי ביותר לאבד ילדה. וליבי עם משפחות הנפגעים.

סוף טוב הכל טוב. דעי כי שום דמעה לא שבה ריקם! לבי יוצא מקרבי למשפחות השכולות ולנפגעים הרבים. שלא נוסיף לדאבה עוד- לעולם!

מצב מזעזע, טוב שהכל הסתיים תעשי סוויצ' ותשכחי מזה .ככה תוכלי להירגע שלך ורד

דמאה יקרה אוי אוי.....זו לא פעם ראשונה....סביב פיגועים... הדאגה הזו.....של אמא לעולם אינה נגמרת....אומרים שאפילו להפך... הדאגה גדלה...ככל שהם גדלים... מה משלומך עכשיו? הדופק חזר? איתך אידה

אני בסדר...קצת חולה בשפעת אבל לא נורא. דרך אגב מה שאומרים זה נכון..ילדים קטנים צרות קטנות ילדים גדולים צרות גדולות וזה תופס גם לגבי דאגה. מאחלת לך יום שטוף שמש דמעה

וגם עכשיו לא. לא טוב לי. לא ישנתי טוב. נשמטת לתוך התקף חרדה. רוצה לעבוד מול המחשב ולא יכולה. ערבוב של הדברים הרעים והטובים שקרו השבוע. השאלה שמנקרת: יהיה לי כוח עד סוף המסע? אני לא אשבר? מה באמת חשוב בעולם? כמה להלחם? ממה להרפות? בלי מערכת תמיכה של ממש. מישהו שיהיה שם לגמרי בשבילי. להכיל הכל. בלי גבול. בלי "מספיק" "נגמר הזמן" . אולי גם לאנשים "רגילים" יש תסכולים ואכזבות. לא יודעת איך נכון להתמודד. אצלי כל אבן נגף מרפה את ידי. אני אפילו לא בטוחה אם המכשול הוא אבן נגף או סלע ענק.

פיה יקרה קמת מוקדם... מבינה שלא ישנת היטב.... והלילה התערב עם מחשבות קשות וחרדות... עוד אני שומעת את הלבד שלך.... את הכימהה לתמיכה ללא גבולות.... לאהבה... לפחות לבד... אני מחזקת אותך ומקווה שעם הזמן תוכלי למצוא ולקבל את התמיכה ...האהבה... איתך אידה

מאד מבינה את תחושת המערבולת. בדיקת הכיוון מה סדר העדיפויות? מה הערכים החשובים בחיי? אולי ייקל עלייך לדעת שאין תשובות מוחלטות. מרגע לרגע אנחנו יוצרות מציאות. מה חשוב להאבק עבורו? מה שאת מחליטה. ואגב, מהכרותי הקצרה והוירטואלית איתך התרשמתי שאת בהחלט יודעת לשמור על עצמך. לומר דברים נכוחה ולעמוד על שלך באסרטיביות. יש בך הרבה כוחות ואומץ. אולם כמו האהבה והקרבה עד שלא תהיי פתוחה מבפנים ומלאה כל העידוד מבחוץ יועיל רק להרגיע קלות ולזמן קצר. הערך העצמי שלך אינו נמדד על ידי האחרים. אינך חייבת לרצות איש. יש לך הישגים מופלאים. חשיבה בריאה ואינסטינקטים נכונים.

החיים מטבעם אמביולנטים! ומהתרשמותי עמך את גדולה מהחיים! תמשיכי להחזיק מעמד ותעתרי לאינטואיציות החזקות- המפכות בך כנחל גועש אך כצוק איתן! איתך במסע ונטולת מנשא. המתוסכלת האלמותית.

פיה, סימן שתגיעי רחוק ,, וכן אל יאוש אני מאמינה שאת כן תחזיקי מעמד קטן עלייך כל החיים הם אבני נגף ואנו חובתינו להסיר אותם מדרכנו ולהמשיך הלאה. גלי ותנסי גמישות וסתגלתנות למצבי חיים המשתנים, אל תיחסי חשיבות מוגזמת למשקעי העבר וההווה ומאחלת לך למצא את הנפש התאומה שלך ללא "ניגמר הזמן"- אלא זמן עד אין קץ,,,, שלך ורד

סוף סוף התחברנו אחרי ימים של מעבר דירה... עזבנו את הקיבוץ וחזרנו העירה... שמחה לראות אתכן. כל כך התגעגעתי. נפגשתי אתמול עם מישהי יום יום היא קורסת וקמה מחדש ומפגינה כלפי חוץ שהיא חזקה. שהיא לא בוכה. שהיא יכולה לשאת את כל העולם על הכתפיים שלה. והמשפחה סבורה שהיא מניפולטיבית. אם יש לה למה היא מתלוננת? שאלתי אותה ביקשתי ממנה לדבר את הכאב שלה. בלי לתת לצד השני להרגיש אשמה. בלי לתקוף. רק את הכאב שלה לדבר ולתאר ולספר על נדודי השינה על התפרצויות הזעם כלפי הילדים כשאין לה שליטה על הימים שהיא לא מסוגלת לצאת מהמיטה על הטיפולים והשיחות על הקשיים בזוגיות לדבר על התוצאות של המעשה שנעשה בה ואני בטוחה שכשתדבר על זה עם מי שמוכן לשמוע המסר הזה יגיע וחזק מאד גם לאוזני המכחישים והמלעיזים. ובראש ובראשונה להוריה המרעילים. אז אולי, לדבר כאב במקום מלחמה? ואולי ירווח ויוקל על הלב ועל הנשמה? ולגבי העץ המכיל הלעזות והשמצות ופגיעות ובייחוד לגבי אנשים שאני כלל לא מכירה ולא יודעת. ובכן לי יש בעיה עם לשון הרע. גם אם הדברים אמיתיים ונכונים. כדאי אולי להתארגן כמה נפגעות שמכירות את האתר ואת המנהלות ולהוציא מכתב מסודר בנושא. ואולי גם לשמוח שיש עוד אתרים שכולם מוזמנים להשתתף בהם. בלי חשבונות ממקומות אחרים. ככה להתחיל מחדש, נקי , טהור, ולהתחבר מחדש? ותחשבו על זה. שלום מבפנים ומבחוץ. הלוואי.

כתבת דברים חכמים ומעוררים מחשבה...תודה. מזל טוב על המעבר לעיר ומקוה שיהיה לך טוב. מאחלת לך ולכולם שבת שלום http://www.supergreetingcards.com/cards/4564.jpg דמעה

זוהי תפילה למענך ידיד טוב; שתשתדל להיות כפי שביכולתך להיות, אך לא להיעשות העתקו של מישהו אחר. שתעריך כערכן את תכונותיך הייחודיות ואת כל אשר עושה אותך כה מיוחד, שתפקח את עיניך לנוכח היופי שבכל יום חדש שידך תהא מושטת לעזור לאחרים אשר אינם ברי מזל כמוך. שמתוך הנתינה , תלמד את נחת הקבלה, שתתן לעצב של אתמול לחלוף ולהעלם אך תזכור תמיד את הרגעים היפים שתלמד לקבל את החיים כפי שהם על הקשיים והאכזבות שבהם כי החיים נועדו לשמחה, לעיתים לעצב, אך לעולם לא לזלזול. ואני תפילה כי תהיי תמיד מודע לכך שאת הנך יחיד במינך בין כל שאר האנשים המיוחדים במינם ותפעל היטב ככל יכולתך.

שיהיו הרבה יבוקים יקירתי איך עובר עלייך סוף השבוע? ספרי קצת. דואגת לך לאחרונה, עם המצב הבריאותי למרות שרגשית דווקא היתה עליה אם אני לא טועה. רק שימשיך ככה. http://anatweb.com/TinyAngel4u.htm

אין בפורום הזה חוקים או כללים לגבי הודעות אובדניות????????????????? אם אין אז אולי כדאי שיהיו. הודעות כאלה הן מניפולטיביות מאוד ואין שום סיבה שאתן תרשנה שיהיו פה הודעות כאלה. לתשומת ליבכם.

הודעות מסויימות אכן קשות לקריאה אם הן מעוררות טריגר כדאי להמנע מלקרוא אותן. כל אחת וסגנונה היא רגשותיה היא אבל הכאב הוא אותו כאב. ולכולן יש מקום . גם למקומות הכואבים ביותר החשוכים ביותר ולעוצמתיים ביותר לשם כך אנחנו כאן. שיהיה לך סוף שבוע מואר. ורווי בטוב.

אופיר לא הייתה לי כוונה שלא יכתבו פה שכואב אבל לבוא לפה ולכתוב שרוצים למות ואחר כך להעלם זה פוגע ביתר חברי הפורום. בפורומים אחרים ישנם כללים ברורים לגבי הודעות כאלה ומנהלות הפורומים האחרים אף שולחות משטרה למי שכותב הודעות אובדניות. זו רק דעתי אבל נראה לי שאתם חייבות כמנהלות לגבש דעה לגבי הודעות כאלה.

לא מבינה יקרה אני מבינה אותך מאוד ורוצה להדגיש כאן... שאנחנו כאן בשבילכם/ן לעזור ולתמוך...להיות איתכם... לנסות לחזק... אכן לא נוכל להרשות הודעות אובדניות.... לא נוכל לאפשר להעביר את האחריות של החיים של אף אחת אל הפורום... וגם לפגוע בשאר משתתפות הפורום... לפיכך כל הודעה מהסוג הזה תמחק.... וכן הניק יועבר לטיפול הלאה.... אין הכוונה למנוע מימשהו לכתוב ולשתף.... אלה לדאוג על שמירה של גבולות הפורום והמשתתפים בו... ולעזור גם לכותבת ההודעה ללא מבינה...מצטערת אם נפגעת מההודעה... ותודה לך אידה אידה

למנהלות אני שמחה שהבנתן את כוונתי. לא התכוונתי לפגוע או חלילה לרמוז שלא צריך לכתוב כאן דברים קשים אבל טוב שישנם גבולות גם בתוך הקושי. המשך שבת נעימה לכן

מה עובר עליך? חשבת אולי לרדת קצת לדרום (אם חום עושה לך את זה)... אני למשל מרגישה אחרת לגמרי במזג אויר חם כשלא צריך מליון שכבות , כשאפשר לטבול בים, לראות עולם תת מימי, להתחמם בשמש כמו חרדון, לצלול לתוך ספר טוב. ואנשים? יכולים להיות נפלאים או מרושעים... וצריך לחפש את הסוג הראשון.

מוצפת המון חוטים של כאב שזורים זה בזה,כל חוט מסמן כאב אחר,זה מכלול של דברים שכולם מסתובבים סביב אותה נקודת פתיחה,הילדות שניסיתי לשרוד בה פרידות, אובדנים,האין משפחה,געגועים לבן שלי והחלל העצום שנפער מאז ,וטריגרים במקום שעד לא מזמן היה לי כמו בית, ללכת בשבילי לעבודה היום, זה להכנס לטריגר,זה מחזיר אותי ליחס של האישה שילדה אותי,שהיה מבלבל נגיעות אסורות, במסווה של אהבה, פלישה לתוך הפרטיות שלי,תעתוע,האישה שילדה אותי,היתה נוגעת בי,כולם בבית היו נוגעים בי,וכל אחד מבלבל,וכל אחד בשיטה שלו, המגע שם היה מגעיל,המגע שם היה חולה, ואני רק הייתי שם,נתונה לטירוף שלהם,לא מבינה,לא רוצה לקלוט,אייך בבית אחד בתא משפחתי אחד כולם פגעו בי. ואני רוצה לוותר,לוותר, לא להלחם יותר על החיים שלי,כי לא יכולה כבר להכיל את עצמי לא יכולה לסבול את עצמי, .לא יכולה להיות בחוץ עם כל האנשים עם כל הנגיעות,עם כל הרעש,לא הלכתי היום לעבודה,אני לא יכולה לחשוב שהיא שם,לא רוצה לראות אותה, שתגע בי,שתחייך אליי לא יכולה להיות קיימת יותר,כואב מידי להתקיים נאחזת באויר, אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

אנו כאן למענך...לכשתחפצי לשתף ולהשתפך...

על דרך המלך.... היו היה מלך,שבאחד הימים החליט לבחון את אופי נתיניו. לשם כך, הוא הניח באמצע אחת הדרכים, אבן גדולה. הוא התחבא מאחורי סלע וצפה במעשי נתיניו אשר נתקלו באבן בדרכם. כמה מאצילי הממלכה וכן הסוחרים העשירים שבה, עברו ליד האבן ופשוט התעלמו ממנה והמשיכו בדרכם. המלך המאוכזב המשיך לצפות בעוברים ושבים, שלא רק שלא הזיזו את האבן מהדרך, אלא אף הגדילו לעשות והאשימו את המלך שאינו דואג לנקיון ופינוי שבילי הממלכה. לבסוף, כשהיה על סף ייאוש מנתיניו האנוכים, חלף איכר כשהוא נושא בידיו שקים המכילים ירקות. ברגע שהבחין באבן הגדולה, הניח האיכר את שקיו הכבדים וניסה להזיז את האבן לצד הדרך. לאחר מאמצים רבים וממושכים , הוא הצליח במשימה! להפתעתו , מצא האיכר מתחת לאבן הכבדה ארנק, שהכיל מטבעות זהב וכן מכתב מהמלך בו נאמר, כי הזהב מיועד למי שיזיז את האבן הטורדנית מהשביל. האיכר הבין מה שרבים אחרים לא השכילו להבין: כל מכשול בדרכך הוא הזדמנות שיכולה לשפר את מצבך. מכשולים אין לעקוף! עם מכשולים יש להתמודד! ללמוד מהם ולהמשיך הלאה! נסו זאת, ואולי גם אתה תמצא שק זהב שמחכה רק לך!

ושלומלום לכולם.. רציתי לנסות ולהצטרף לפורום.. קצת חוששת. קצת מבולבלת.. לא חדשה מעל גבי הנט. אפילו וותיקה. לכאן לא הגעתי מעולם ולא פשוט לי. מקווה שתקבלוני.... שלכן.. אני.

נראה לי שכאן מקבלים את כל מי שרוצה לבוא.... על מה את רוצה לכתוב?

שאלה תמוהה.. אם אני כאן סביר שכותרת הפורום מתחברת אלי.. כרגע לא כל כך יודעת מה רוצה לכתוב. כרגע מגששת. תודה.. אני.

בתקווה כי תמצאי כאן את מקומך בין הקירות והקורות התומכות ולא בטיפוס על הקירות:- כאן למענך. המתוסכלת האלמותית.

תודה רבה. גם אני מקווה. כמו שכבר אמרתי-חוששת. אבל בהחלט מקווה. ברוכה הנמצאת ותודה רבה. אני

זכרונות מכאיבים יש כאן,אין לי כלום כאן יותר,איבדתי כבר הכל, המחשבה הזאת עולה שוב אחרי שנפרדתי מהחבר שראיתי כבר שיש תקוה לבניית תא משפחתי נוסף והכל התמוסס תכננתי לנסוע אחרי הגירושים לעזוב כאן,אבל נשארתי בלי כסף,ואני מרגישה שאני , לא מצליחה להחזיק מעמד פה. המשפחה שאין,הילד מרחוק,כלום לא מחבר אותי לפה.

משפחה .? חברים טובים? שיעזרו בקליטה? בנחיתה? בהתאקלמות? יכול להיות רעיון לא רע באם כן. וכומבן שגם שם להמשיך בטיפול הנפשי והרגשי. לפעמים בריחה מוצלחת למקום חדש יכולה לסייע. משנה מקום משנה מזל.

אופיר כמו שכתבתי לכתם אני לא מאמינה שמשנה מקום משנה מזל הרי שהכאב בא איתנו לכל מקום שאנו נברח אליו... דמעה

יש משפחה אבל לא בקשר איתם,והם בארצות הברית,אני רוצה לנסוע למזרח, לא מושך אותי בכלל ארצות הברית,אני יותר בקטע של חיפוש עצמי,בריחה,לא יודעת רק יודעת שנחנקת פה,שהכל מזכיר,שהכל מכאיב המזרח מאוד מושך אותי התרבות, המסתוריות, ולגבי טיפול אני לא מתכוונת לטפל שם לא נפשי, ולא רגשי,

כתם יקרה מניסיון כואב שלי הפתגם משנה מקום משנה מזל פשוט לא נכון..הכאב רודף אותנו לכל מקום כי אנו נושאים אותו בתוכנו איתנו. נדמה לפעמים שלברוח..להתרחק זה לטובה אבל בעצם זה רק משאיר אותנו לבד יותר. נכון שפה בארץ את מוקפת בזכרונות כואבים אבל את גם מוקפת באנשים שאכפת להם ממך, וכשאת נופלת כאן יש מי שמרים אותך. אם תסעי רחוק מי יהיה שם בשבילך כשתיפלי? תחשבי שוב על החלטתך. מחבקת דמעה

קראתי את מה שכתבת לי דמעה,ואין לי תשובה אפילו, יודעת רק שחייבת לצאת מכאן,חייבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אם אני אמשיך להיות פה אני לא אחזיק מעמד. צריכה שקט,צריכה להתרחק מכולם,

כתם יקרה אל תברחי...הבריחה לא עוזרת...הכל נשאר אותו הדבר בפנים.... שמי לך מטרה עבור עצמך...לצאת...לטייל....לבדוק ולהעניק לעצמך... מטרות בחיים טובות וחשובות... ומגיע לך אידה

ניסיתי להיות עם מישהו.. אתמול..רקדנו, צחקנו, נהננו, עד שהוא רצה לצאת החוצה..הוא רצה ללכת לטיול..אני הלכתי אחריו לאחר כמה כוסות שתייה ושיכרות קלה... הוא אמר לי שנחפש חושך ואני הסכמתי..למרות שכבר עשיתי טעות כזאת בעבר חזרתי עליה שנית! התיישבנו על הדשא, צחקנו, דיברנו.."אני שווה נשיקה?" "כן..למה לא?" אז התנשקנו..היה מאד נחמד, הוא היה עדין במיוחד. מפה לשם שכבנו על הדשא והמשכנו להתנשק..הוא שלח יד ללמטה..ניסה מתחת לתחתון..העפתי אותו..הוא וויתר..אח"כ ניסה שוב..העפתי אותו שוב. פתאום לפני שאני מבינה הוא מעלי מבין הרגליים, הוא מנשק אותי ואני אומרת שנלך..הוא שואל אם אני בתולה ואני? לא עניתי..כי מה אמורה לענות ילדה שעשתה טעות בגיל 7 עם ילד בגיל 8 או 9? זה נקרא שהיא בתולה..? מיותר להגיד שרצו לי סרטים בראש ששוב יקרה מה שקרה בעבר..מיותר להגיד שהפחד תקף אותי ופלאשים השפיעו. אז לא עניתי וחזרתי למסיבה.. ואני שואלת את עצמי..אם אני אצליח אי פעם לקיים קשר אינטימי מבלי להעביר סרטים בראש?

כן. במיוחד אם תבררי את זה בטיפול. אבל בעיני זה טוב שאת לא נגררת ומוצאת בתוכך מספיק אסרטיביות כשמאיזושהי סיבה לא מתאים לך ללכת עם זה. את מרגישה אשמה במשהו שאת בפירוש לא. סליחה על ההומור אם הוא לא במקום. אבל בימינו כשבחור שואל בחורה אם היא בתולה אפשר להגיד "לא, תאומים" או "ואתה?"

מסכימה עם פיה. כמו כן מבקשת להוסיף שהשאלה אם את בתולה או לא ממש ממש לא רלוונטית בדורנו. ואם את בתולה ? ואם לא? ואולי לפני שאת מתמקדת בחלק המיני הגופני כדאי לך להתאמן ביצירת קשר חברתי רגשי עם בחור שמוצא חן בעינייך? נראה לי שהבעיה בקשר מיני היא לא תמיד גופנית אלא בעיקר שאלה של מתן אמון. קל לתת את הגוף קשה לתת את הנשמה את הלב את הרגש הרבה נפגעות תקיפה מינית מתקשת גם לאחר נישואיהן במישור האינטימי. משקרות, לובשות הגנות, מסתירות כספים, בונות חומות. אחר כך הן מספרות שהסקס היה רע. אבל לא רק הסקס היה רע. העקרות הרגשית היתה הגורם לכך. אולי תנסי לאהוב מישהו ולתת לו לאהוב אותך? אחר כך יבוא השאר. וכשאת בקשר זוגי טוב ויציב הפניה למטפלת סקסולוגית הרבה יותר קלה מועילה וטבעית. אגב, שמעתי שטיפול בסארוגייט יכול להיות מועיל לנפגעות אונס. בגלל שזהו קשר הדרגתי, לא מאיים, בשליטה, איטי ותהליכי ומכוון לא רק לחלק האורגזמי אלא בעיקר ליכולת ההתקשרות של האשה. בהצלחה.

דקל יקרה אני חושבת שמגיע לך כל הכבוד פעמיים... יכולת להרשות לעצמך ללכת איתו... ועוד יותר יכולת לשים גבול ברור כשלא היה לך נוח וטוב... את בהחלט אמיצה וכל הכבוד לך. להיות באינטמיות : זה להיות יחד...לדבר על דברים... זה לחבק...זה לאהוב... זה לתת ולקבל... וגם החלק הנוסף שבא ומשלים....יחסי מין אני בהחלט מאמינה שתוכלי להגיע ולהיות שם... לאפשר לעצמך להיות שם... להנות... צריך עבודה קשה.... אני תמיד אומרת להתחיל בטיפול פסיכותרפי מסורתי אצל מומחית בתחום... השאר רק יכול להשלים... גם לאחר התייעצות משוטפת עם המטפלת... אין נוסחת פלא... צריך לעבוד.. מחזקת אותך אידה

דקל, אני עברתי את זה הרבה, מנסה להתחמק מהעבר, מנסה לשכוח ורוצה רק להיות נורמלית ולזרום עם הבחור שנמצא איתי, משקיטה את הפחדים ומחביאה אותם כדי שלא יפריעו. ופתאום, המציאות חובטת, הפחד גובר ותחושת החוסר שליטה מהבהבת שוב ושוב, בא לך רק לברוח. ואני למדתי, לא להיכנס לפינה הזאת, לא לנסות להציג משהי שאני לא, הפחד הוא מנגנון ההגנה שלנו - תשתמשי בו אל תתעלמי ממנו. זכותך להגיד "לא" כי את לא רוצה או כי לא בא לך. זה לא חייב להיות "לא" שיתפרש כבחורה עצורה או מפחדת. כשלא ניסיתי להציג משהי שלא קרה לה כלום אלא הייתי עצמי, לקח לי קצת זמן אבל הצלחתי לנהל מערכת יחסים אינטימית וזה היה שווה את זה. תחזיקי מעמד!

התקופה הזאת מאוד לחוצה אצלי. קיבלתי קצה חוט של עבודה ויש לי המון דברים שאני חייבת לסיים בזמן קצר... אימי חלתה וזה מאוד טעון, להוסיף לזה מטלות בית ואמהות בלי מערך תמיכה... הרגשתי שצריכה לשמור על עצמי קצת מהתכנים שכאן וגם אצלי בפנים מחוץ למסגרת הטיפול. מקווה שאתן לא כועסות...

לא חושבת שמישהי כועסת....להפך... מצטערת לשמוע על הלחץ... מקווה שאמא שלך כבר מרגישה יותר טוב.. וטוב לשמוע שיש קצה חוט בעבודה.....בהצלחה... מבינות... וכאן בשבילך אידה

מכירה מקרוב את הנסיון לסגור מעגלים ולקשור חוטים לפני הפרידה הסופית מהאמא זו שהיתה במציאות וזו שלא היתה וששאפתי אליה וכמהתי אליה ויצרתי אותה בדמיוני עד שכבר לא יודעת מה היה במציאות ומה לא.... גם תקופות של כעס גדול וניתוק שלא יכולתי להתקשר אליה ולא לחשוב עליה בנסיון למחוק אותה מחיי לחלוטין. כמובן שזה לא אפשרי... בדיעבד ההבנה שהיא תוצר של הביוגרפיה שלה הקלה עליי. וכשאני מצליחה לסלוח לה אני מצליחה להוריד מעל עצמי את נטל ההוכחה שאני האמא המושלמת , זו שרק מעניקה, שאין לה צרכים משלה... ומסוגלת לא רק לסלוח לעצמי אלא גם למנוע תסכול אכזבה וזעם מכיון ששיחררתי... ואני מביטה מהצד באחותי שחשבתי בילדותי שהיא מושלמת, ורואה את הפצע שלה. ואת המאבק שלה להיות שלמה, ולסלוח לאמא שאכזבה אותה, שלא הגנה עליה כשם שהיא עצמה לא זכתה להגנה. מאחלת לך רק טוב פיה. ובהצלחה בכל מישורי ההתמודדות שלך. גם היכולת להתנתק כדי להגן על עצמך היא יכולת בריאה וחיונית...

צעקההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה והיא מגיעה ממעמקי הבטן, לא מצליחה להבין מה אני אומרת,לא יודעת כבר מה להגיד,מרגישה שנופלת למטה נפילה מהירה, מרגישה רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע כואב לי הראש כבר מאתמול בערב, והנפש שלי מבעבעת מסמנת על סערה חזקה שמגיעה. ואני לא יודעת אפילו מה עולה שם,רק תחושות חזקות,והגוף מדבר במקומי.

יכולה אולי לנסות להביא במילים את התחושות הקשות? מה הגוף אומר? מה הוא מאותת? ו... רציתי לשאול (אינך חייבת לענות); את בטיפול? שומעים אותך פה כתם. גם כשכואב. צהריים טובים, L.L.B

התגעגעתי. ספרי מה נשמע אצלך לאחרונה?

מה שלומך? מקווה שהיום קצת יותר טוב... האם אפשר לראות חצי כוס מלאה? אידה

מקווה שאת מצליחה לפרוק פה חלק ממה שאת חווה ומרגישה. כמו שכתבת קודם אידה אחרי כל לילה יש זריחה. ושאלה קטנה אליך האם את נמצאת בטיפול מסודר? והאם שקלת טיפול תרופתי? ידוע לי שרבות מנפגעות אונס נעזרות בתרופות לפרקי זמן קשים במיוחד כדי לאזן את מצבן ולהמשיך הלאה. את יכולה לפנות גם לרופא המשפחה שלך בעניין. ומלבד זאת קבוצות תמיכה, חברות טובות וקרובות, ולבנות רשתות מגן שיחזיקו אותך כשאת נופלת.

לא מאמינה בזה כבר, שאחרי לילה יש זריחה אולי חיצונית, פנימית אין שום זריחה רק שקיעה ואני נמצאת בטיפול,עושה הפסקות,וחוזרת,זה חלק מפחד מקירבה ותלות אז אני מידי פעם בודקת אם אני יכולה בלעדי טיפול ובלעדיה ולא רוצה לשמוע על טיפול פסיכיאטרי או פסיכיאטרית,זה בולשיט אחד גדול, אולי אני לא רוצה לעזור לעצמי, מרגישה רוויה בהכל,מרגישה,שתקועה ולא רואה מחר בכלל.מבולבלת,הולכת בחושך ויש לי רשת ביטחון. לפעמים בא לי לקרוע אותה.או לעשות בה חורים

אני חשה ריקנות תהומית! אני באוזלת ידיים! הריטואל המטורלל של החיים שחק אותי... המחזוריות האכזרית שיתקה אותי... זה עניין של פצצת זמן מתקתקת שאטול את חיי!וחסל! כך לפחות יעזרו לילדי מחמדי שיהפוך יתום בעל כורחו! תחזיקו כולכן מעמד...במקומי! שיהיה לכן רק טוב. אנוכי- בת תמותה- במלא מובנה של המילה האומללה.

מתוסכלת יקרה, אנחנו נחזיק מעמד איתך, לא במקומך!!! עכשיו את מרגישה שהעולם שלך קורס, שלא נשארו יותר כוחות ושאין מוצא... הכל נראה שחור, ללא גוונים של אפור... אך איכשהו בדרך פלא הכוחות שלנו יודעים להתחדש ופתאום אנחנו מגלים גוונים רבים מעבר לשחור וגם בתוך השחור עצמו ומתוך ההיכרות הקצרה שלי איתך דרך כתיבתך, אני רואה בך את היכולת הבסיסית לראות את הגוונים השונים. ואני מאמינה בכך שתצליחי לעבור את התקופה הקשה ולחדש את כוחותייך. אני מאמינה בך!!! שולחת לך קצת אור שמש שמציץ מבין העננים http://balta.ikk.sztaki.hu/webshots/Clouds/20860.jpg מקווה שתוכלי להרגיש כמה שיותר טוב כמה שיותר מהר... שחף

הייתי ברגע של חולשה מנטלית- טוטאלית! חסרת עצה ומוצא! חן חן לך על האמונה בי- הדלה..תולעת ולא אשה! מתוסכלת אלמותית. שכפסע היה בינה ובין המוות המיוחל! אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר??!

מדוע קצת בחייך? מה המייל שלך אולי אפשר לדבר?

תודה רבה על המכונות לסייע! ועל הגיוס לתמיכה- שאינו כאילוזיה- מתעתע! לעת עתה נעזרתי ברשות זמנית על מנת להחזיק את הראש מעל המים! ולא לטבוע ולשקוע!!! כאמור: כפסע היה ביני ובין המוות המהולל/מיוחל.. בשל גורל רצוף משברים- נמהר ואומלל! תודה לכולכן...עד בלי די! תחושו בטוב ובנעימים.(עימי ובלעדי!) אנוכי- השפחה הטבוחה מאחורי הפרגוד.

מוזמנת להיות חלק מהפורום... לדבר, לספר ולשתף... בעיקר לא להיות לבד כאן בשבילך אידה

עבר יום. איך את היום? השמש זורחת... אולי היא תחמם קצת את ליבך הדואב... http://anatweb.com/shemesh.htm יום טוסט, L.L.B

ועל הכל בכל מכל כל! לדאבוני:" מה שהיה הוא שיהיה..ואין כל חדש תחת השמש"(ציטוט ממשלי) לפחות נתמכתי אמש ברגע הקריטי... ואם לא הגעתי לחזון אפוקליפטי ולמצב על- הדוניסטי. אני שורדת ומתוסכלת- בשאנטי:- יום טוסט:- שייהיה לך... אנוכי- תולעת ולא אשה.

יודעת שיש ימים קשים שהכל מחשיך בבת אחת... קשה לראות את האור... שקיים במרחק מה... קשה לגעת בו.. קשה לרצות... אנחנו כאן בשבילך להזכיר לך שאחרי כל לילה בא הבוקר איתך אידה

סוף שבוע נעים ובטוח בצמתי החיים המצמיתים!

מקווה שאת מרגישה טוב יותר השבת. הריקנות הזו... ממה היא מורכבת? ממה היא בנויה? איזה צבע? איזה טעם? איזה מראה נוף בונה אותה?

הריקנות התהומית הלזאת היא בת לוויתי מאז ומעולם. אני בחברה ואני בדד. אני מוקפת מעריצים ואני מוגפת חומות. שום אלמנט בחיים אינו מזין אותי וממלא אותי. אנוכי תולעת ספרים ולא אשה. רימה ותולעה. רגב מן האדמה הבוצית. עפר מאפרוריות החיים. נטולת זיק חיים.

אופיר לא פה כבר המון זמן....דואגת...

דמעה יקרה הכול בסדר. מדי פעם יוצא שאני טרודה ועסוקה או שהמחשב תפוס על ידי גזרת הנוער של המשפחה... הרבה נסיעות ושפעת כללית קצת עייפו אותי לא בכל יום ואפילו יומיים אני מצליחה להגיע לפורום. אתן מסתדרות נהדר. מעלות תכנים משמעותיים תומכות ומגיבות אחת לשניה וזה יופי. מה שלומך?

אני שמחה שהכל בסדר...איך אני? נפשית אני ממש טוב..פיזית לא משהו...מקוה לשיפור...תשמרי על עצמך דמעה

בזמן האחרון,כאילו לא אכפת לי,כאילו אני לא מתגעגעת,כאילו לא כואב לי,כאילו אין לי משפחה למרות שיש פיזית אבל רגשית כבר בתור ילדה גידלתי את עצמי בתוך הקוצים הדוקרנים יש לי אח האח שפגע בי,יש לי אח שהיה שומר עלי שהייתי רבה עם אמא שלי,אח שתמיד היה מגן עלי שברחתי מהבית, אבל האח הזה גם פגע בי,הרס את כל התמימות שלי כילדה,הפך את העולם שלי על פיו, ואני לא אכחיש שהוא חסר לי,אנחנו עכשיו לא מדברים בכלל כבר כמה שנים,היה בינינו עימות לא צפוי שבו הודה בהפוך על הפוך שהוא פגע בי, אמא שלי אמרה לי אז שהיא תאמין לי רק אם אני אעשה עימות איתו,ורציתי שהיא תאמין ובלי הכנה ככה ביום אחד באתי אליו ועשיתי את זה, לא נורא חד פעמי פחדתי מהעינים שלו שנכנסות עמוק פנימה ,והפחתתי את חומרת המעשים שלו, והוא סיפר לגיסתי על העימות שלנו,והיא לא האמינה לי שהוא פגע,וגיסתי היתה חברה שלי לפני שהכרתי בינהם אני הכרתי בניהם בחתונה שלי, וכל פתיחת הסיפור גרמה לקרע מאוד גדול ביני ובינה,ויום אחד היא אמרה לי שהיא לא רוצה קשר יותר איתי ושאני אפסיק לבוא לשם, ואז התנתקי תפסתי מרחק וככה עברו כמה שנים נולדו לאחי ילדות ,אחת ראיתי פעם אחרונה שהיא היתה בת שנתיים והיום היא צריכה להיות בת 8 או 9 והשלישית בכלל לא הכרתי אז אני דודה מרחוק,הכל אצלי מרחוק,יש לי הורים מרחוק,אח מרחוק,אחיניות מרחוק ותינוק שלי מרחוק, לפעמים בא לי סתם לקפוץ לאחיניות שלי,לכייף איתם,אין לי את זה,מרגישה מבודדת,נטולת משפחה,חיה כמו קקטוס קוצני במדבר, השיא היה ש/אבא שלי היה מאושפז בבית חולים והיה צריך לעבור ניתוח הלכתי לשם בלי לחשוב פעמיים,אחי גם היה אמור לבוא וששמע שאני מתכוונת להגיע הוא לא רצה לבוא ואז אמא שלי תוך כדי המתנה שהוא יצא מחדר ניתוח לא הפסיקה לעקוץ אותי ולרדת עלי עם המילים הארסיות שלה,ואני שתקתי לא רציתי לעורר מהמומה כי היה לי הרבה מה להגיד אני כל הזמן סופגת וסופגת את הרעל שלה, כל הזמן צריכה להיות סוג ב בשבילה אחי מקום ראשון,אני פרי באושים,כל הזמן צרכה לוותר כמו בחגים הם בחג הראשון כולם ביחד,אני פשרה בחג השני, חסר לי משפחה נורמלית,משפחה זה מבנה, אצלי הכל רעוע,כולם במשפחה חוזרים הביתה אצלי כולם נפוצו לכל עבר, הכל עולה בעקבות יום המשפחה שהיה ,מה זה בכלל משפחה??????????????? מה זה לחכות, לדאוג ו,להתגעגע , למישהו יקר, מקום שרוצים להיות בו,שמרגישים רצויים,אין לי מקום כזה שם,כל ביקור שם הוא טעון אז הפסקתי גם ללכת להורים שלי, נטולת משפחה,וההרגשה היא מכאיבה מאוד,הרגשה שאין שום מקום בשום מקום יש פיזית אבל רגשית הכל מת כבר מזמן בילדות שלי. גם האדישות שלהם,האי אכפתיות,מכאיבים כמו סכינים בלב, לא מרגישה שיש לי למה לקום בבוקר,או למה להמשיך בכלל. אני פה ושם,אני חיה אבל מתה

קורע את הלב לקרוא על הנסיבות הטראגיות של חייך ועל אובדנים כה רבים- חוזרים ונשנים... אובדן האמון, התמימות, המשפחה, ההגנה, אובדן:"ביתך הוא מבצרך".. .אובדן בנך יקירך- מעל לכל(שהרי הוא היווה חוויה מתקנת ונחמא פורתא)... אך האומנם בכל התוהו ובוהו ובכל הכיאוס והמיאוס...אין לך במה להתנחם??! במה להאחז? כטובע עלי עוגן? מחזקת ותומכת...ודואבת את כאבך..

מצטערת שנעלמתי... היה שבוע עמוס מאוד...כבר משישי שבת שעברה.... היו מחלות וגם ביקורים בב"ח... עכשיו יותר טוב אז אני כאן מאחלת לכולם שבת חמימה למרות הקוררררררררררררר ומשהו נחמד... חטיפי שוקולד עם אלוהים (סיפור עם מוסר השכל מעשה בילד שהחליט שהוא רוצה לפגוש את אלוהים. הוא ידע שזה יהיה מסע ארוך למקום שבו אלוהים גר, ולכן הוא ארז תרמיל עם כמה חטיפי שוקולד וכמה פחיות שתייה קלה והחל במסע, שלושה רחובות מאוחר יותר, הוא ראה איש זקן. האיש יושב בפארק וצופה ביונים. הילד התיישב לידו ופתח את תרמילו הוא עמד ללגום מאחת מהפחיות כשהבחין שהאיש הזקן לידו נרעה רעב ולכן הוא הציע לו את אחד מחטיפי השוקולד שהיו בתרמילו. האיש קיבל את החטיף בתודה וחייך אל הילד, חיוכו של הזקן היה כ"כ נעים ורחב שהילד רצה לראותו שוב ולכן הציע לו פחית שתייה, שוב, האיש חייך אליו חיוך גדול, הילד היה מרוצה. הם ישבו כך כל אחר הצהריים, אוכלים ומחייכים, בלי לדבר בכלל. כשהחל להחשיך , הילד נוכח שהוא עייף, הוא קם כדי לעזוב אבל לפני שצעד יותר מכמה צעדים, הוא רץ חזרה אל הזקן ונתן לו חיבוק ונשיקה, הזקו חייך אליו את הגדול בחיוכיו עד כה. כשהילד פתח את דלת ביתו זמן קצר לאחר מכן, אימו הופתעה למראה השמחה על פניו, היא שאלה אותו "מה עשית היום שגרם לך להיות כ"כ מאושר" והילד השיב "אכלתי ארוחת צהרים עם אלוהים" ולפני שאמו הספיקה להגיב הוא הוסיף " ואת יודעת מה, יש לו את החיוך הרחב ביותר שראיתי אי פעם". בינתיים, האיש הזקן, עדיין מחייך, הגיע לביתו, בנו הופתע מהמבע השלו שעל פני אביו ושאל "אבא, מה עשית שעשה אותך כל כך מאושר היום?" והאיש השיב "אכלתי חטיפי שוקולד בפארק יחד עם אלוהים והוא הרבה יותר צעיר ממה שחשבתי..." לעיתים קרובות מדי, אנו מפחיתים מערכם של דברים כמו מגע,חיוך, מילה טובה,אוזן קשבת, מחמאה כנה או מעשה קטן כלשהו של תשומת לב, דברים שטמונה בהם האפשרות לשנות חיים. אנשים מגיעים אל תוך חיינו מסיבה כלשהי, לתקופה או לתקופת חיים שלמה, קבלו את כולם באהבה, איכלו ארוחת צהרים יחד עם א ל ו ה י ם. שבת שלום אידה

מקוה שהשבוע הבא יהיה טוב יותר...תודה על הסיפור המקסים...שולחת לך קצת חום.. דמעה http://photos.davesrants.com/images/20040119.JPG

תודה אני זקוקה לזה... אידה

אחד מידידי התקשר אלי נרגש כי תיעדו ותיקשרו את אפיזודת אחת החקירות המשטרתיות לאנס שלי...שכאמור מכחיש את כל המיוחס לו...ובשל כך נקטנו בצעד דרסטי ומיוחד כאשר לראיה חותכת ציירתי את כלי זינו המינורי והמזעזע+אומדן הסנטים שלו, על פי הזכרון באונס הטראומתי שעברתי לפני כחודש ימים לערך... אבקש אתכן -קוראות ידיעות האחרונות מבינכן..באם תוכלו לסרוק לי את הכתבה המדוברת שמיקומה הנו בעמוד האחרון- החשוף לעין כל- מיקום אטרקטיבי כשלעצמו... ולחשוף אף אותי לתוכן הסנציוני של המודעה המדוברת... באם אין ברשותכן סורק..אנא מכן תעתיקו לי את תוכן ההודעה ככתבה וכלשונה! תודה רבה רבה. המתוסכלת האלמותית.

על החקירה המשטרתית- בכדי לשבש הליכי חקירה?! מופנה יותר ל:L.L.B תודה לכולכן... וסוף שבוע נעים ובטוח בצמתי החיים! אנוכי

מה שלומך? האם יש התקדמות? ראית את הכתבה? האם ישנם פרטים מזהים עלייך? על החקירה? אולי כדאי לפנות למערכת ידעות אחרונות...לבדוק? אידה

רק עכשיו ראיתי שהודעתך הופנתה אלי. עימך הסליחה. לא חושבת שהמשטרה פירסמה את פרטי החקירה. כשעניין התלונה שאני הגשתי התחיל לצבור תאוצה, הפרקליטה שלי אמרה שאם אראה יום אחד כתבה בעיתון על פרטי המקרה, שלא אבהל. במסדרונות בית המשפט והמשטרה מסתובבים עיתונאים שאוספים שבבי מידע, שמציצים בתיקים... . ולא רק זה - יש הרבה קלדניות ואנשים שעובדים עם המערכת שמוכנים תמורת תשלום מינימלי למסור לעיתונאים מידע שיעניין אותם. ככה זה עובד. חושבת שאם אין בכתבה פרטים מזהים עלייך, אין לך מה לחשוש. מחזקת את ידייך מתוסכלת ומאמינה בך שתצליחי!!! *חיבוק* L.L.B

היום שתי החברות שלי מהלימודים עשו לי הפתעה ושלחו לי זר ענק ומדהים ביופיו של צבעונים עם פקעות ובעלי שתל אותם בכד ענק. אני ממש לא ציפיתי לזה מהן. וזה עשה לי כל כך טוב. כנראה עדיין קשה לי להפנים את זה שיש סביבי אנשים שבאמת אוהבים אותי ושבאמת אכפתם להם ממני. וזה מוזר לי לקבל כאלה מתנות שנותנים לי מכל הלב. אבל אני כן יודעת לקבל את זה ואני מרגישה עם זה מאושרת. מאושרת להיות מוקפת באנשים כאלה. ובערב יצאתי עם אחת החברות שלי לבית קפה. ומאוד נהננו לשבת שם, לאכול אוכל טעים ולדבר. זה כל כך נדיר שאני מצליחה להרגיש טוב עם עצמי מהבוקר עד הערב. ואני כל כך שמחה שבכל זאת זה אפשרי. יש רק משהו אחד לא כל כך טוב שאני לא מצליחה לא לחשוב עליו מדי פעם - בשלושת הפעמים האחרונות שהרגשתי בהם כמו היום, למחרת באו הנפילות הגדולות עם הדבר שאני הכי שונאת בעולם ואלו הם התקפי החרדה. ואני מנסה לא לחשוב על זה היום, אבל לא מצליחה להתאלם מזה. בבקשההההההההההההההההההההההה שמחר לא תבוא הנפילה הבאה.

על מנת שיהא אין סופי! אני מאושרת בשבילך...שמבוקר עד ליל..את מוקפת חום ואהבה! ופיסת מחווה של נדבה נדיבה! תשמרי(עם קמץ בש') את התחושה... תשמרי אותה בכספת ומחר תשחררי בעת מצוא- לאטמוספרה את האוירה המאושרת דהיום! מאושרת באושרך... המתוסכלת הניצחית.

תודה מתוסכלת אומנם את תחושת האושר אעילאי בלתי אפשרי לשמר, אבל אני מאוד משתדלת להמשיך להרגיש בסדר ובנתיים אני אפילו די מצליחה רוב הזמן

שחף יקרה זה נפלא לשמוע...שיש דברים חיובים... ועוד יותר שאפשר לראות ולהרגיש אותם!! החיים שלנו מלאים בעליות וירידות וגם אם תגיעה הירידה תזכרי ביום הזה.... נסי לשאוב כוח מיום כמו זה וימים טובים אחרים.... הם קיימים...צריך לראות אותם... ולא לשכוח מהם... הם אלה שנותנים את הכוח להמשיך... מחזקת אותך אידה

אידה, מה שלומך? האם הכל בסדר? נאלמת לנו סופית מתגעגעות אלייך התחלנו לנהל יומן יאוש

שוב מתנצלת.... אני כאן אידה

צועק אליי,אמא בואי,תקחי אותי מכאן,כאילו מרגישה שלא טוב לו,ואין לי אפילו קצה של חוט להתחקות אחריו,כאילו הוא שלח לי מסר,ואני אפילו לא יכולה לעשות כלום,כי מיום לקיחתו הוא נעלם הוא כאן ואולי לא כאן, לא יודעת עליו כלום,מרגישה חוסר אונים,מתגעגעת אליו בטירוף,לנשימות שלו,לרוגע שלו, לחבק אותו,הוא כבר לא תינוק עוד מעט הוא כבר בן ארבע,וכאילו משהו בתוכי גדוע, אמרו לי להמשיך הלאה בחיים שלי,מנסה ולא מצליחה,מנסה להמשיך,ולא יכולה,הגעגוע מתחזק ככל שהזמן עובר, זוכרת את הרגע שבו הניח את ראשו עלי ותפס אותי חזק,כאילו אמר לי אל תעזבי אותי הכל כאילו היה תמונה מסרט מסויט,ואני רק הייתי שם,בתוך המהומה הבילבול,בתוך ידים כבולות,והם עטים עלי ושואלים אותי שאלות על סדר יומו כאילו הכל בסדר ועוד רגע לא יהיה לי ילד יותר, הטריקת דלת מלווה אותי כל פעם ונשמעת יותר חזקה,תחושת החוסר אונים מלווה אותי כל פעם שנזכרת,כמה לא יכולתי לעשות כלום, והאקס שפגע בו ישב שם בשיחה והודה שפגע בו,והם לא עשו כלום,לא הגישו תלונה אפילו אטימות,אכזריות זה המקום הזה,מקום שלוקח ילדים כאילו היו חפצים,ומעביר אותם אני מרגישה שאפסו כוחותיי להמשיך בכאב הזה,בחוסר בהירות הזה,בגעגוע שלא מפסיק רגליי כושלות כבר,רוצות להפסיק להמשיך,החיוך שלו ,התמימות שבו,לא נמחקים לי עוד מעט זה שלוש שנים של אותו יום מסויט,ואני לא רוצה להמשיך יותר, לא יכולה לעבור הלאה,לא יכולה לחשוב על הווה חדש. צועקת מתוך כאב מתןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן צועקת מרוב תסכול שלא מצליחה להגיע אליווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו שמרתי לו דברים שליוו את החודשים הראשונים שלו,ואני מסרבת לקלוט להבין איפה נשברה החוליה בשרשרת,איפה כדור השלג קבר הכל תחתיו, איפה אפקט הדומינו התחיל.

בן מתוק אתה רחוק רוצה כל כך אותך לחבוק בן יקר בך נזכר הלב נשבר כלום לא נשאר אין לי מחר בן יקר כמה לאט עובר הזמן למה לאט זוחל הזמן נפשי עוד מתענה בן התמונה שלך בן החיוך שלך איתי בכל מקום בן אתה רחוק רוצה אותך לחבוק כמה אפשר לשתוק בן מתוק נזכרת בצחוק הגעגוע בי עמוק בן מתוק רוצה לצעוק געגועי כמה לאט עובר הזמן למה לאט זוחל הזמן נפשי עוד מתענה בן התמונה שלך בן החיוך שלך איתי בכל מקום בן אתה רחוק רוצה אותך לחבוק כמה אפשר לשתוק

את לא נאלבת נכון? הוא עובד ממש טוב! השטיח אותי לגמרי...

למה להעלב אופיר אין לי זכויות יוצרים,ולמה הרגשת כמו מכבש היום?

סליחה שחף לא שמתי לב לשם הראש שלי לא במקום

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3042340,00.html מאיפה הם צצים? ושוב למה שלא יידרש לשלם פיצויים כספיים לכל הנפגעות שלו במשך עשרים שנה לפחות מהרגע שיימצא אשם בדין? שיממן להן מחיה טיפולים נופש נסיעות לחול טיפולי שיניים למה לא? http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3042340,00.html

לי אישית קשה לקרא ולהיות מודעת להכל. בגדול בעיני זה סימן שפחות נפגעים פוחדים להתלונן ולא שיש יותר פגיעות בהכרח. דווקא קשה לי עם זה שהתכנים סובבים פגיעות נוספות. פוחדת לגעת בפורום כזה במה שקורה לי בפנים. וגם בחוץ מול המשפחה הפוגעת. ומול החברים. שאף אחד לא שם בלי תנאי. שמתראים איתי רק "אחת על אחת" כלומר חלילה מלהזמין אותי לאירועים לא גדולים כאלו, ששם ממילא אני קצת אבודה וזה חסר משמעות לי (להם זה עוד צ'ק, סליחה על הציניות) אלא נגיד למסיבה בבית, לאירועים עם עוד חברים. רק לאחרונה זה קרה. נגיד מה שקרה בפורום השני, באופן פרטי אנשים אמרו לי שהם מצטערים על מה שקרה ואיך שנפגעתי אבל אף אחד לא קם לעמוד לצידי בפומבי. וזה כואב. לפעמים אני חושבת שזו ראיית העולם המרה שלי ואז כשאנשים אחרים או אפילו המטפל מגיבים בספונטניות כמוני זה אפילו מבלבל. דווקא כשהחיים שלי כל כך מלאים בפעילויות "נורמליות" שדורשות ממני להשמע טוב, להראות טוב, לכתוב, ללכת לפגישות, לטפל בכל הבעיות הטכניות ונקיונות והכביסות ואני לבד מול העולם, נגמרים לי הכוחות שלי.

אכן יותר דיווחים יותר מקרים יותר אומץ להתלונן ומודעות כללית לנושא. לגבי החלק שבו את מרגישה מותשת ומרוקנת מהמסכה שאת נדרשת ללבוש בחיי היומיום כאילו הכול בסדר כשבפנים הרצון לזעוק לנוח להתחבר לעצמך ולאחרים מתוך האמת הרגשית הפנימית שלך. ארוע קשה וכואב כאילו מוציא אותך מחוץ לגבולות החברה שממשיכה הלאה לא תמיד ברגישות ובהבנה למקום המיוחד שמי שחווה כאב בעוצמה כזו מרגיש. אולם רוב האנשים חוו כאב אובדן ויגון ברמה כזו או אחרת ומהמקום הזה אולי אם תתני להם הזדמנות הם יוכלו לתמוך ולהתמך בך. שולחת איחולים לערב חמים ואוהב.

והלהיטות לעוט על טרף קל...הנם מזעזעים ומחרידים!!! עד מתי נהא קורבן תורן?!

ל:L.L.B שלום וברכה, המשטרה סיימה את שלב גיבוש הממצאים, החקירות, גביות העדויות ואיסוף הראיות...ממני ומהעדה לאונס שעברתי. האם יתכן כי מחר(כפי שהצהירו לי) יוגש לחשוד: כתב אישום, לאחר כחודש ימים בלבד מקרות האונס+מעשה הסדום ולאחר 3 שבועות בלבד- מיום תלונתי? העימות עמו היה הנורא מכל... אך הוא חישל אותי ביתר שאת! לפני העימות ברכי פקו, סחרחורת עזה תקפה אותי, לשוני נבלעה ויכולתי הקוגנטיבית השתבשה... וכשהאנס נכנס, המורא ופחד והבלבול שלי הפכו ללבת אש של כעס על הכיאוס... והפכתי להיות אותנטית, חדה כתער והשבתי לו נחרצות..והרעדתי את אמות הסיפים בהטחות, קובלנות וקושיות כנגדו..ודבקתי בגרסת האמת שלי- שדברה בעד עצמה ובעוצמה כבירה! פשוט יצאתי מחושלת מנטלית ולא מחוסלת...על אף שזה סחט אותי אנרגטית ונפשית! לדעתי זה חלק חשוב מהליך השיקום שלי מן הטראומה הקשה.. ומהמכה הפתאומית- מתחת לחגורה. ממצב של חוסר אונים וישע, ממצב של השפלה תוך ניצול ושימוש בכוח, הייתי בעמדת עליונות והוא היה נחות הדרגה!(נקמה מתקתקה...) בתור בעלת רקורד בתחום, למה עלי לצפות מחר בהגשת כתב האישום נגדו? ומדוע לא מזמנים אותי לשם כך?האם בעדות הפרונטלית שלי אין צורך? מהי ארכת הזמן המקובלת מעת הגשת כתב האישום ועד להכרעת גזר הדין בפועל- בהליך הפלילי? האם ריצוי העונש יחול מיידית לאחר שלב הכרעת גזר הדין?! אשמח כי תפרטי לי בפרוטרוט- בדחיפות...למען תרגיעי את נפשי הסוערה והמיוסרה... אני ברגשות מעורבים ואמביולנטים כלפי כל כדור השלג הלזה.. שמתגלגל לו בקצב הסילון... מצפה לך בקוצר רוח. אחותך לצרה. השרויה במיצר!

קודם כל רוצה לברך אותך על הההתקדמות... אז ברכות ואיחולים. ובקשר להגשת כתב אישום...- אנסה לתאר מה זה בדיוק - הנאשם והסנגור שלו מתייצבים בבית המשפט, השופטים מקריאים במה הוא מואשם (נניח: "מעשה מגונה לפי סעיף בלה-בלה בחוק..."), שואלים אותו אם הוא מודה בעבירה המיוחסת לו וזהו! ?מקוה שזכרתי נכון... הכתב אישום שלי הוגש לפני שנתיים...). ואז קובעים תאריך נוסף (לרוב שבועות עד חודשים ספורים אחרי כתב האישום...) לעדות שלך. לפי מה שאני מבינה מתוסכלת, מינו לך כבר פרקליטה. שוחחת עימה? היא תוכל להסביר לך את מהלך הדברים ביתר פרוטרוט... אבל שוב, אני תמיד כאן מתי שתצטרכי (גם אם לא כותבת... תמיד קוראת). כל הכבוד על האומץ והנחישות בשעת העימות!!! זה מאוד יתרום להליך המשפטי (מנסיון...). המונים של הצלחה! ולילה טוסט, L.L.B

באם הוא לא מודה במיוחס לו? אזי עדין על אף ההכחשות של הנבל הקרמינל... מוגש נגדו כתב אישום..בהתאם לראיות החותכות והמפלילות??! האומנם אני יכולה לשוחח עם הפרקליטה שמינו לי לטיפול בתיק? האין זה הפרה בוטה מצדי בשל הסמכויות המוקנות לה מעם החוק? שהרי מדינת ישראל נגד הברנש...לא אנוכי התובעת בהליך הפלילי!?? לצורך מה עלי לחזור על מתן העדות..קבל עם ועדה..באולם בית המשפט? לאחר הגשת כתב האישום נגדו? כאשר בהליך ביסוס הראיות וגבית העדויות המשטרה גבתה ממני- עדות מהימנה, קבילה ומעודכנת?! האם יתכן כי מחר יוגש נגדו כתב אישום ללא נוכחותי וידיעתי? תודה רבה רבה. המתוסכלת המבולבלת...

ולא רוצה לפרט. סתם בא לי לצעוק ולא רוצה גם תגובות כמו: מחזקת, מחקבת, איתך, כאן בשבילך... כי הן חוזרות על עצמן כל הזמן ובכך מאבדות את המשמעות שלהן

כואבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי יושבת קפואה על הכיסא ולא מצליחה לזוז. כאילו שמנסה להקפיא את הרגשות... כואסת על כך שלא מצליחה אפילו יום אחד שלם להרגיש בסדר רוצה להרגיש טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

למה כשמישהו נמצא במצוקה הוא חושב שיש לי את הזכות להגיב בתוקפנות כלפי הכוונות הטובות של אחרים?????????

כנראה שאין לו (לי במקרה הזה) את הזכות להגיב בתוקפנות. ולא רק כשמישהו נמצא במצוקה אלא בכלל... אז אני מתנצלת!!! מבקשת את סליחתכם!!! וכנראה שזה נובע מהתסכול מכך משהמילים לא באמת יכולות לעזור...

העיקר כי הצרחה השתחררה.. היא עדיפה על פני שתיקה מעיקה ומחניקה!!! תצעקי עד כלות הכוחות! שומעת את הד צעקתך עד הלום! וזה נורא ואיום! אחותך לצרה הצרורה!

חשבתי עליכן לא מעט הקפדתי לקרוא כל יום מה חדש אצלכן. קצת חולים אצלנו השבוע ... חוץ מזה הכול בסדר. חוץ מכתבות כאלו. זה לא בסדר. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3041274,00.html ותודה דמעה יקרה עבור האכפתיות הכול בסדר מקווה שאצלך ואצל כולן יש הטבה. איזו תקווה חדשה ...

קודם כל החלמה מהירה למי שחולה אצלך...אצלי לא קל אבל אני נאחזת בידיים המושטות אלי ומחזיקה מעמד. שולחת לך אור ובריאות http://www.imaginethisdesignworks.com/catcards/illhound.jpg

מצרפת עוד כתבה קשה טריגר אפשרי שואלים איך קורה שהפגיעה המינית עוברת מדור לדור אמא שנפגעה חושפת את בתה או ילדיה לתוקפים פוטנציאליים? האם אין לה יכולת לזהות ולהגן? חשה חוסר אונים? בלא מודע שלה רוצה שעוד מישהי תעבור מה שהיא עברה? או שהיא מאמינה שזה מה שמגיע לה? משתמשת במצב כדי לעבור חויה מתקנת עבור עצמה? לא יודעת מה שאני יודעת זה שזה נפוץ. אמהות שלא עיבדו ולא טופלו את התקיפה וההתעללות שהן עברו מעבירות את הפגיעה הלאה. ועוד שאלה למה לשלם יותר לילדה שנפגעה ולאחיה פחות? האם אין כאן הטיה מראש? או שאולי הפגיעה הפיזית היתה אחרת וקשה יותר אצל הילדה? ליבי עם המשפחה. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3041849,00.html

לפגוע בעצמי,מנסה לתת למחשבות הרעות ללכת ממני,מרגישה שאני עומדת ליד התהום וכאילו התהום קוראת לי לקפוץ למטה,הכל מציף אותי עכשיו,חוסר אונים מול עצמי,חוסר אונים מול התחושות הקשות, כאילו אני בתוך חושך מוחלט,לא רואה כלום,רוצה לגמור עם הכאב הזה,עם התחושות, עם תחושת ההשפלה,עם תחושת הילדה הכלואה בתוכי מנסה להתרחק מכל הדברים שקורצים לי בבית לפגוע בעצמי,אני מנסה להאחז בכוח בענף עץ דק שעומד להשבר כל רגע, צועקת לעזרההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ואף אחד לא שומע כי הצעקה שלי אילמת,כי הצעקה שלי מחרישת אוזנים.

אני איתך, אף פעם אל תשכחי את זה!!!

רוצה לומר לך כל הכבוד שאת מנסה להחזיק מעמד למרות הקושי העצום. מה יקרה אם תנסי לזעוק? לילה טוב ושקט כתם, L.L.B

תודה לכולם על התגובות מצטערת שאין לי מילים יותר.אני בהובר דרפט של מילים. עברתי את המכסה שמותרת לי

אובר דראפט של מילים. הזכרת לי ספר של ש" עגנון. אם אני לא טועה זה 'תהילה', ששם כתוב שלכל אדם יש מיכסה מסויימת של מילים שהוא יכול להשתמש בהם, וכשהוא מסיים את המיכסה - הוא מת. את יודעת שזה לא ככה... את תמיד יכולה לספר ולשתף. וגם אם אין מילים, אל תשכחי שיש לך מקום... L.L.B

שלום לפורום. אני רואה שאתם עדיין כאן. ניסיתי לחפש מטפלים באזור שלי והכל כל כך יקר ועוד אין עבודה מסודרת רק עכשיו התחלתי איזה עבודה אחרי שהמון זמן לא עבדתי. וכל הפסכולוגים לוקחים המון כסף. ממש אני מרגיש שאין לי עם מי לדבר ושאף אחד לא מבין אותי. תמיד הרגשתי שאני לבד ועכשיו עוד יותר מעדיף להיות לבד למרות שאני מוקף בבני משפחה מרגיש שאני לא סומך עליהם בכלל במיוחד היום . אני לא יכול לנהל שיחה חמה עם אימא שלי או עם אבא שלי שיחה אמיתית בלי שהם ימצמצו גבה בלי שהם יגידו מילה חמה. אצלהם הכל מסתכם בכסף בכבוד כולל המשפחה המורחבת. העיר שהם רוצים שאני אמצא עבודה לא חשוב מה קורה איתי איך אני מרגיש ושאני אתחתן. למרות שאני בן 37 מרגיש שאני לא בן אדם של חתונה. בגלל המקרה שהיה לי עם אח של אימא שלי אני מרגיש שאני נמשך ל2 הכיוונים ושלא ממש פתרתי את הבעיה האנטימית מינית.אני ממש מרגיש שאני לבד. למרות שבאופן כללי אני לא בן אדם דכאוני . גם עכשיו לא בדכאון . אני מנסה לרשום דברים מסודרים פחות או יותר אבל לא כל כך יוצא, עשיתי קצת בלאגאן. תודה לוטוס

נשמע לי שאתה נמצא באיזה לחץ משפחתי לא ברור . להתחתן? המקרה של הדוד? זה לא מקרה זו נקודת מפנה שהקרינה על כל חייך. ועושה רושם שהמשפחה שלך לא ממש הפנימה את זה. או לא רוצה להבין. כאילו כלפי חוץ אם תתחתן המצפון של כולם יהיה רגוע? הוא התגבר על זה והכול בסדר והשגרה נמשכת ורגשי האשם יכולים ללכת לישון? האם הוגשה תלונה נגד הדוד? האם הדוד הזה ממשיך ללטף אחיינים שלו וגרוע מכך? אולי הקירבה למשפחה הללא ספק פתולוגית שלך מזיקה לך ומבודדת אותך ממקורות תמיכה אפשריים עבורך? אתה יכול ליצור קשר עם קו תמיכה טלפוני לגברים שעברו פגיעה מינית 1202 באיזור תל אביב משם יפנו אותך למוקד סיוע לגברים. בהצלחה.