פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

תיכנסו לאודי ...דוקטורס השאירו מייל לפנות אלהם לברורים

[email protected]. נראה לי שאודי התחיל להבין שיש בעייה באמת

נכנסתי לפורום של אודי ושלחתי את ההודעה למייל מאוד אשמח ואודה לך שתשלחי לפורום של אודי את ההודעה שצירפתי במייל אולי דרך אודי וצוות דוקטורס יצליחו לעלות על הבעיה הקיימת ויפתרו את הבעייה ונוכל להיכנס כולנו.. תודה גדולה לך אביב על העזרה. במבי

שכתבת כאן מה כתבת אחרת או אותה אחת המייל היה פתרון לאחרות ...יקרה את יכולה להמשיך לכתוב כאן ואני יעביר אבל אני אבדוק כבר .

הבנתי שיש לך קושי להעתיק מפה את ההודעות שמיועדות לפורום של אודי ולהדביק שם. לדעתי גם מיכל הבינה כך ולכן הגיבה שמעדיפה לא לכתוב יותר בכלל .. העתקתי מפה את ההודעה והדבקתי למייל ששלחתי לך. זה בסדר מבחינתך שבנתיים עד שהדברים יסתדרו אכתוב פה ותשלחי לפורום של אודי ? יש לך עדיפות לקבל למייל ? בכל מקרה תודה גדולה לך.. דרכך מרגיש לי טיפונת שהפה קצת פחות חסום..

שאין לי בעייה ...לא יודעת איך הבנתן את זה הרי כתבתי לכן שהעברתי את ההודעות שלכן עוד לפני שכתבתן למייל .. פשוט חשבתי בלילה על הצינזור שצינזרתי לך וחשבתי איך בכל זאת ניתן לעזור גם לאחרים ברגע שאודי הסכים שאני יעלה מייל אז פתתי מייל ... ככה אחרים לא באים לכאן ולא העברנו את הפורום כולו לכאן כולל העיניים הזרות ובשמחה עוזרת כמה שאפשר ...במבי להיות רואה ולא נראית אני יודעת איך זה מרגיש ..

ובמבי ... לא מה שאני מתמודדת איתו קשה פי שבעים . האמת שלא בטוחה שיהיו לי כוחות לעודהרבה זמן למערכת אבל מנסה לעזור. ככ מבינה את התסכול של רואה ולא נראית ...

תודה ראיתי..לא הבנתי למה דרך המייל יותר קל לך אבל מילא. מפסיקה בינתיים לכתוב. עייפתי. כי מתעסקת באיך לתקשר עם אודי במקום במה שבוער בי ורוצה מענה ממנו. אז מוותרת ותודה אביב על הכל. ביי...מיכ

כתבתי לכן שהעברתי את ההודעות המייל כמו שכתבתי לבמבי היה מיועד למי שלא כאן כדי שלא אכתוב שאנחנו כאן . תשמרי עלייך יקרה

בבקשה תגיבי על מה שכתבתי לך ... כל המצב הזה מוציא אותי מדעתי ... חושבת איך לעזור לכולם ולשמור על עצמי להזמין את כולם לכאן ייצור פיצול ויביא המון טרולים ואין כאן הגנה של מנהל ... אוףףףףף בא לי לצרוח ...בשבוע האחרון הדוקטורס האלה כל היום בראש שלי מנסה לחשוב איך מסדרים את המערכת הדפוקה הזו .. במבי אני באמת בעדכם . .

אביב ,בוקר טוב ומבורך לך.. לא, לא כועסת עלייך.. מבינה את המקום ממנו בחרת להביא את ההודעות שלי באופן מצונזר.. אביב, רוצה לומר לך שאני מלאת הערכה אלייך על התפקיד המטורף שלקחת עכשיו על עצמך בכדי להקל ולנסות "לחבר" את הבנות המנותקות מהפורום.. אגב אביב.. מעניין... ההתנתקות הכפוייה של הרבה בנות כאן והנסיונות שלך "להחזיר ולחבר" כדימוי ומקבילה להתמודדות המרכזית שלך בה את משתפת אותנו... התפקיד הזה מוכר לך.... :) ושוב אביב מבקשת ממך להעתיק את כל ההודעה לפורום של אודי בסדר ? ומתוך הבנה לצורך שלך לשמור על המקום הזה נקי ויחד עם זאת לשמור על הצורך שלי בשליחת הודעה שלימה ללא צינזורים אני לא מציינת איפה את מצליחה לקרוא את ההודעות שלי אך מבקשת ממך אם זה בסדר להיות "חוט מקשר" עבורי ולשלוח את כל ההודעה בסדר ? (כולל מה שכתבתי עד כה) אודי :(((( נכון אפשר להשתגע ? פעלתי כפי שכתבת וכניסה לרשומים שאתה כותב בסעיף 3 מופיע אצלי בצד ימין ובסעיף 4 כשאני מזינה את המייל איתו נרשמתי באתר מופיע לי : " כתובת המייל אינה קיימת במערכת" . וכשאני מנסה באופן אחר להיכנס דרך האפשרות של "עדיין לא רשום" ונרשמת מחדש ההודעה לא נשלחת.. עשיתי המוני המוני המונים של נסיונות כאלו שמגבירים בי הרגשה של מטומטמת, של חוסר אונים ,לא מובנת ולא מבינה ובעיקר הרגשה איומה של יתמות שמנסה בכל הדרכים להיכנס הביתה והדלת נעולה בפני.. מנסה לדפוק, לצלצל בפעמון, לדחוף בכוח את הדלת אך הדלך נשארת נעולה. בלית ברירה הולכת מרושלת,שיער פזור ולא מסורק בגדים מרושלים ומלוכלכים,אף מנוזל ונעליים קרועות שהשרוכים פרומים.. נודדת מבית לבית מפורום לפורום כך סתם.. יתמות... :(((((((((

מאחלת לכן לילה טוב ומבורך... :) חיבוק, במבי.

במבי יקרה לילה רגועה ושקטה כאן יחד איתך ..אנחנו ביחד ...

שלחתי לך כרגע חלק מההודעה שאת מוסרת דש ושאת מתגעגעת ....שוב יקרה סליחה שאני כאילו מצנזרת אותך ...מקווה שלא תיכעסי עלי ..המקום הזה הפורום הזה היה ונשאר המקום שהכי הרגשתי בו בטוח והוא כל כך חסר לי למרות שאני מאוד אוהבת את אודי ....

ו....ראיתי שכתבת למיכל אצל ליאת שאנחנו כאן .. אז מניחה שזה כבר לא ממש משנה .:)))))

בכלל לא רציתי להכנס לכאן.......כי לאודי כמובן שלא הצלחתי, נרשמתי, כתבתי הודעה וכלום לא הצליח ושוב ושוב, הרשמות מחדש ובלאגן, לא מזהה אותי המערכת. כתבתי לליאת (מה הבעיה איתה לא הבנתי, במבי?) בכלל לא ידעתי שהיית שם דפי :) קראתי פעם הודעות שלה, במבוש. באתי לפה כי אביב הזמינה :), שונאת פורום בלי מישהו ששומר וגם השם הזה מחרפן... בכל מקרה כתבתי הודעה אצל ליאת ותודה אביבוש. ושם אפשרי יותר מבחינת המערכת.... אוףףףףףףףףףף איתכן יקרות, מקווה שיסתדר לכלנו, אני חושבת שאודי הבין שלא הצלחנו...מקסימום אביב תכתבי לו שכלנו בפורום שכן. מרגישה שבא לי לברוח מדוקטורס ומהטיפול ומהכל....כי אני מחורפנת. איתכן בכל זאת, מיכל

איזה קטע... הגבתי לך עכשיו בפורום של ליאת... לפורום של ליאת אני בד"כ לא נכנסת.. לא יודעת ..לא כ"כ מתחברת אליה.. אולי בגלל שמרגיש לי שאין אצלה משהו קבוע ויציב..? ליאת יכולה לענות אחרי עשרה/עשרים יום.. אצל אודי יש סגירה בשלישי וחמישי בערב. יש סדר ,יש סטינג קבוע שחשוב לי.. אני חושבת שגם מתחברת יותר לסגנון התשובות של אודי.. ייתכן גם שבגלל שהיא המחליפה של ענבל (לא זוכרת את שם משפחתה) המנהלת הקודמת של פורום פסיכותרפיה.. שאותה -את ענבל ממש ממש אהבתי וכעסתי ונפגעתי כשעזבה וכנראה עדיין קשה לי לקבל את ליאת כמחליפה של ענבל.. את היית בזמנה של ענבל מיכל ? אני הייתי פעילה תחת הניק דפי והיתה אחת בניק דורותי שממש היינו בקשר ועד היום אני תוהה לא פעם מה שלומה.. את היית בזמנה של ענבל מיכל?

במבי יקרה, בזמנו רק קראתי שם עד שהעזתי. וכשבאתי קראתי אחורה ורק אז הצטרפתי, היה שם בלאגן ולא ממש רציתי להצטרף...ואז השתנו הדברים ובאה ליאת ולליאת כבר כתבתי......אצל אודי באמת יותר קל כי הוא עונה בזמנים קבועים.

הי מיכל ...שמחה שניכנסת ....קיוויתי שתביני אותי :)

מיכל.. כמה שנים את כבר אצל אודי ? ואם את זוכרת את ענבל אז את כבר הרבה שנים בדוקטורס .. כייף שאת פה.. :))

כן...עם אודי שבע שנים אני חושבת. מבאס גם לי לא נותן לשלוח לא משנה שנרשמת מחדש, המערכת לא מכירה בנו.

קפצתי לבקר ....

אביב הי, מה שלומך ? תודה ששלחת את ההודעה לפורום של אודי.. מתארת לעצמי שיעלה מחר.. אם מתחשק לך ,אולי תציעי בפורום של אודי לכל הבנות שלא מצליחות לשלוח הודעות לפורום שלנו ,שישלחו לפורום של נפגעות תקיפה מינית והבנות שכן מצליחות להיכנס תעברנה את ההודעות ..? כך נוכל לפחות לדעת מה קורה עם כולן.. עד שיסתדר "השדרוג " בנתיים אני מוסרת ד"ש חמה לכולכם ואודי... אני כ"כ מתגעגעת כבר... הזוי שאני לא מצליחה לשלוח הודעות ... פשוט לא נשלח..חסום.. חסמו לי את הפה בפורום שלך אודי.. :(( אביב.. אם לא קשה לך אז אולי גם את ההודעה הזו תעבירי לפורום שלנו ? תודה גדולה ! במבי.

במבי אל תיכעסי עלי אבל גם מההודעה שלך מחקתי את שם הפורום . תביני כאן זה הבית שלי הפינה שבאמת באמת יקרה לי ...אין כאן מנהל או שומר וזה לא כל כך מוגן אצל אודי יש מלא עיניים . מעדיפה שלא יגיעו לכאן ...מקווה שתביני אותי .. בנתיים את וינשוף ומיכל מוזמנות לכתוב ואני יעביר את ההודעות ככה שתוכלנה לקבל תגובות ולפחות לראות אותן ... אם אחרות יכנסו לכאן אני יעשה אותו הדבר באהבה רבה אבל לא רוצה לפרסם את הפורום. מקווה שתביני ...שיהיה בקלות מחר בפיסול.

בנות תשמרו על עצמכן ...

מי את ? אין זיהוי.. :) מזכיר את הפורום של אודי על השידרוגים..

במבי זאת אני ....ממש לא באיזון מצטערת על הבהלה

אולי אפגוש פנים מוכרות..

ינשוף יקרה, ראית ? כבר לא ניתן בכלל לשלוח הודעות. אפילו לא עם הניק המטופש שהם תקעו לנו.. קריזה.. לכי תדעי.. אולי לאט לאט תצטרפנה עוד ועוד בנות לפה וגם אודי יגיע לפה וזו תהיה החלופה.. ? :) איתכן ינשוף ואביב. במבי.

כן ראיתי במבי יקרה... אני כמוך נסיתי מליוני פעמים להכנס לפורום של אודי אבל כמה נעים לראות פנים מוכרות.. שאת כאן.. עושה לי נעים בלב. .

גם הלב שלי מתחמם לראות אתכן.. פנים מוכרות.. מעניין ינשוף.. כנראה שאת ואני נרשמנו באופן דומה כי שתינו קיבלנו מהם את הניק המטופש ההוא ושתינו לא מצליחות עכשיו להיכנס בכלל.. מעניין.. גם הילה, מיכל, ועוד המון בנות לא מצליות להיכנס לדעתי.. אולי גם חנה כבר לא מצליחה ..? גם את שלחת הודעה למערכת פורום אתם ואנחנו ? מעניין איך אביב וסוריקטה הצליחו להיכנס באופן כזה שמתאפשר להן לכתוב חופשי ועוד עם הניק שלהן.. מעייף..

גם הלב שלי מתחמם לראות אתכן.. פנים מוכרות.. מעניין ינשוף.. כנראה שאת ואני נרשמנו באופן דומה כי שתינו קיבלנו מהם את הניק המטופש ההוא ושתינו לא מצליחות עכשיו להיכנס בכלל.. מעניין.. גם הילה, מיכל, ועוד המון בנות לא מצליות להיכנס לדעתי.. אולי גם חנה כבר לא מצליחה ..? גם את שלחת הודעה למערכת פורום אתם ואנחנו ? מעניין איך אביב וסוריקטה הצליחו להיכנס באופן כזה שמתאפשר להן לכתוב חופשי ועוד עם הניק שלהן.. מעייף..

במבי אני איפסתי סיסמא ביום רביעי שעבר שהם חסמו את הפורום . והקצב הזה השתחרר .. כמה הודעות כתבתי כולם טבעו בשדרוג.. וגם הלב שלי דרך הניק הראשוני שהם שלחו .אחר כך לא הצלחתי להכנס ועשיתי שכחתי ססמא הם שלחו לי למייל לאפס ואז הצלחתי . אתמול הם סידרו גם את הטלפון

עכשיו ההודעות שהעלתי בשמך במבי וגם בשמך ינשוף לא עלו ...ואודי הלך וסוריקטה לא הבינה אותי ונשארה בתחושה קשה .... ואני כל כך לא מאוזנת גם ככה .................נמאס לי באמת מהכל פרשתי מהפורומים של דוקטורס עד להודעה חדשה

כל כך מבינה אותך... תודה לך על כל המאמצים שלך למעני... באי נקווה שדברים יסתדרו בהמשך... אוהבת אותך מלא

אביב, השתגעת ???? עכשיו ? עכשיו לברוח ? הכל קורס פה בבקשה אל תברחי לך עכשיו.. שלחתי גם לפורום של המערכת (אתם ואנחנו) אולי נציף אותם בהודעות ? איך ינשוף הצליחה ליצור איתך קשר ? לדעתי, כרגע , רק את , סוריקטה ,רוני וחנה מצליחות להכנס.. אביב.. תנצלו את הזמן הזה ותפוצצו בהודעות. א. אנחנו כן קוראות. ב. יהיה לאודי הרבה זמן לענות לכן. ג. אתן הבעירה שנשארה לפני שהכל יכבה לגמרי.

במבי ... ינשוף ואני זה סיפור ארוך של שנים .. בפורום של אידה כולנו הפכנו לאחיות שמכירות היטב ו...אין לי חשק לכתוב לאודי ואני מרגישה שאין לו סבלנות. הוא בכלל לא ניכנס למערכת ולא ראה את ההודעות שהעלתי בשמכן זה מרגיז ... ואנחנו רק עסוקים בפורומים המטומטמים האלה . ואני מרגישה כל כך רע שסוריקטה נפגעה ממני ולא הצליחה להבין את הקושי האמיתי של להכנס לפורום . והאמת במבי שגם ככה מרגישה בכאוס מטורף אז.. בא לי לברוח עד קצה העולם . לפחות אפשר לכתוב כאן

יש כאן מישהו

אביב מקסימה הי ! איזה חוסר אונים... ניסיתי המון פעמים לשלוח הודעות לפורום שלנו ובגלל הבעיות הטכניות בדוקטורס לא הצלחתי. היום כבר הפסקתי לנסות.. קצת מרימה ידיים.. אם את מצליחה להיכנס תאמרי בבקשה שניסיתי המון פעמים להיכנס ואני לא מצליחה ולכן כתבתי לך בפורום הזה כי ראיתי ששלחת לפה הודעה. וחוצמזה אני מודה לך . מרגיש לי כאילו עם אחות אחת אני כן מצליחה לדבר.. שלך, במבי.

עכשיו גם השארתי הודעה בפורום אתם ואנחנו ( אם אינני טועה) וגיליתי אותך גם שם.. ונכנסתי גם לפורום פסיכותרפיה.. :) אבל בפורום של ליאת לא התחשק לי להגיב לך.. לא יודעת למה אבל יש לי רתיעה מליאת.. לפני מס' שנים ניהלה את פורום פסיכותרפיה אחת בשם ענבל (לא זוכרת את שם משפחתה) והפורום היה מרתק בעיני והייתי פעילה בניק דפי אך לליאת אני לא מתחברת משום מה.. איזה קטע אביב.. תראי לאן אני מגיעה כשאינני מצליחה להיכנס לפורום שלנו.. פשוט מתיישבת בפורום הזה ומרכלת על ליאת.. הזוי... אגב אביב, את כבר היית פעילה בזמנה של ענבל ? היא מוכרת לך מהפורום ?

כמה דאגתי לך ומאוד דואגת לאחרות ...האמת שהשארתי כאן את ההודעה שאולי מישהי תיכנס העלתי את ההודעה שלך לאודי , הלוואי ויהיה פתרון כבר זה כל כך נורא... בקשר לליאת אני בקושי כותבת שם וגם ובעיקר כשמרגיש לי יותר מידי שהעמסתי אצל אודי ...ולא לא הייתי בשום פורום חוץ מהפורום הזה עד שנסגר ... כתבתי לך גם אצל אודי אני אכנס לכאן והעביר עבורך כל הודעה שתירצי ...בנתים כוחות וחיבוק אם נכון לך ...

שלום, לאחרונה פניתי לרפואה אלטרנטיבית בשל פציעות חוזרות. המטפל שפניתי אליו מטפל גם בכמה דברים ודרך אנרגיות (צריך להאמין לזה ואני שם), הרגיש שמהו עוצר אותי ובדרך נעימה ורגועה עזר לי להיפתח כאשר גם הסבר לי שאין ממש טעם לטפל בשרירים אם לא נטפל ברגש. ולכן במהלך הטיפולים התחלתי לספר. לספר דברים שלא עלו מעולם בקול רם. כרגע אין לי מושג איך להתמודד עם כל זה ומתחילה לכתוב כאן. בגיל גן, היה שומר עליי זוג זקנים שהיו גרים מול הגן. הגבר ניצל אותי מינית ולזה יש לי פלשבקים קלים. אבל, בגיל 10 - 12, לערך, אחי הבכור (5 שנים מעלי) עשה גם כן דברים. הוא נהרג לפני 20 שנה עכשיו, והשנה בהזכרה שלו, עלתה לי המחשבה, שבעצם הוא לא היה כזה צדיק... כמובן שהמשפחה לא יודעת, ורק המחשבה שלספר לה מ שהיה הורגת אות, איבדו כבר ילד, אז לנפץ להם בועה כזו ה לא נראה לי אנושי... את האמת אני גם לא יודעת אך זה התחיל, זוכרת שבהמשך אני שיתפתי פעולה. האח השני שלי פעם גם אמר "אני יודע מה אתם עשים" ואני לא אמרתי כלום, זה לא הפריע לי. לא זכור לי על חדירה, זכור לי נגיעות וזה, זכור לי שרצה להיכנס ואני אמרתי "לא" זה כואב, ניסה לשכנע, בא פעם אחת (או יוותר) עם חבר, וכאילו "חקרו" את גוף האישה (שבעצם אני ילדה בכלל) - היום אני מבולבלת לא יודעת מה לחשוב ... מה עשיתי? שתפתי פעולה בשלב מסוים, היה לי נעים כנראה יכול להיות בגלל היחס שקיבלתי יכול להיות בגלל מהו אחר. תקופת ההתבגרות שלי, אם הגישה האינטרנטית (בזמנו רק התחיל), ניגשתי הרבה לאתרי סקס, היה חסר לי משהו או שהמשכתי לבדוק. בגדול אני בן אדם שמח, חייכן, מתנדבת פעילה בכל מיני ארגונים, עובדת ורק ללא משפחה מי שלי. אבל כמו שמהטפל אמר לי "את מקשטת עם ואזות, תמונות וכו' את החיים שלך, אבל זה לא אמיתי" - כנראה בגלל זה נהייתי מעצבת שוקלת לפנות לטיפול פסיכולוגי, גם אם איני מרגישה צורך ועברו הרבה מאוד שנים. היום כשהתחלתי לדבר על זה (בינתיים רק עם המטפל וכאן) אני לא יודעת מה לחשוב יותר. נאמר לי, הרבה פעמים בחיים, ובכלל בזמן האחרון, וגם ע"י המטפל, "לשחרר", לבכות זה בסדר. אבל לי זה לא נראה... זה היה קצת ארוך אז תודה למי שקראה עד הסוף.

מקווה שבכל זאת תיראי את התגובה כאן הפורום לא ממש פעיל הייתי אומרת שדי מת כאן ..ככה שבעצם לא בטוח שיש מי שקורא בכל מקרה הכי ממליצה על טיפול . כמוך עברתי פגיעה ע"י אח שלא ממש התייחסתי אליה במשך השנים ...ואז הגיע מן רגע שהכל צף ובטיפול צפו עוד המון דברים שדחקתי רק שבדיעבד שילמתי מחירים כבדים על כך ..כמו זוגיות , עבודה ועוד .. מאוד ממליצה על טיפול לא לוותר עלייך בפורום פסיכולוגיה גופנית יש קבוצה פעילה ויש גם בתפוז נפגעות

היי שלום אני גלי זמרת יוצרת בת 37 מהמרכז ,עוד מעט אני בת 38 ולא אוכל להתלונן ,זה קרה שהייתי ילדה קטנה והמשיך עד גיל מאוחר ,מגיע לי לחיות בכבוד מגיע לו לשלם על כך, אני כבר לא מפחדת ממנו הוא כבר בן 80 ועדיין מכחיש ,ניזכרתי בגיל 30 הכל היה מודחק עד אז גרתי בבית כן עם האיש הזה אבא שלי רציתי לשתף כאן ולשוחח עם עוג אנשים שעוברים דברים מורכבים כאלה,אני מניחה שהתהליך שלי לא יהיה פשוט

מזמינה אותך להצטרף לפורום פסיכולוגיה קלינית, כאן אין איש מקצוע שתומך.....ואילו שם ממש נוצרה קבוצה תומכת.

הרגע בו...... את זקוקה למילה הנכונה שתזכיר לך את מה שאת יודעת בפנים... מוצרים נלווים לטיפול נכתבו ויוצרו מתוך נסיון וידע לצורך קיים חרדה, עומס, לבד, ניתוקים, חוסר כוחות ואמונה ועוד.... אם את זקוקה למילה הנכונה צרי קשר לפרטים צמיד אישי עם כיתוב דו צדדי גולדפילד איכותי 3 מיקרון זהב 18k כסף טהור לרגע בו... לפרטים אידה 054502605 כל הזכויות שמורות

ניכנסתי לכאן מתוך געגוע וכאב לפורום שאיננו ...לראות את שמך כאן זה ... שנה טובה והרבה טוב

זה רע :( ומהורה שלך במיוחד :(

הכי מכירה בעולם... דאגתי לך מאוד מה שלומך

כאן מושיטה לך יד ...

:) אביב, רק עכשיו פתחתי כאן...הכל כל כך מורכב לי, הורים ילדים...אבא אמא. תודה מתוקה.

שבוע שעבר בני ישן אצל אחי הוא בן 10. ובדרך כלל לא ישן אצלו. היה מה שהיה בלילה ולמחרת אמא שלו ראתה משהו לא תקין אצל הילד. הכל נפתח והיה תמיכה מלאה מהמשפחה ואחי לא רצה להסגיר את עצמו למשטרה. ולכן אחת האחיות שלי התלוננה באישון לילה. ומאז הוא במעצר אני ידעתי רק כשחזרתי מחופשה בת 3 ימים. אני לא יודע איך לעקל את זה. אני מבולבל ונוטה לרחם גם על אחי. ומצד שני אני חומת מגן לבני היקר. והכל פשוט מתערבב לי במוח ולא נותן לי נחת. ודרך להתחיל. אשמח לצעות ולתמיכה. אני פתוח לכל שאלה. תודה

עצוב לי לשמוע על מה שקרה...בפורם הזה אין מישהו מקצועי שעונה, על כן אני מציעה לך לכתוב בפורם השכן של פסיכולוגיה קלינית, שם עונה אדם מקצועי וכבר מחר או מחרתיים תקבל תשובה. בינתיים חשוב כל כך האמון שלכם בילד וכל הכבוד על התמיכה בו!! מספיק להקשיב ללא שיפוט, להיות שם בשבילו.....ולגשת לפסיכולוג ילדים זה הדבר הראשון שנראה לי כדאי, אפשר דרך קופ"ח שהעלויות לא גבוהות כל כך אפשר פרטי...כשמדובר בילד גם אתם תעברו שיחות עם הפסיכולוג ילדים, בנוסף כדאי ללכת לפסיכולוג לעצמך כדי להקל מעט...בהצלחה. יש מרכזים גם שלשם אולי אפשר לפנות...אך תפנה את שאלתך למומחים. בהצלחה.

אף אחד כבר לא מבקר כאן? כותבת אולי גם לעצמי קצת....אני לקראת פרידה כי כנראה כבר לא נחזור לנושא שלשמו באתי...לעולם לא ייסגר ממש כנראה...חלק מחיי.... לא מסוגלת לעשות איתה פרידה כזו של מספר פגישות, מעדיפה ללכת וזהו, היא לא, היא רוצה לדבר על זה.....היו מספר פעמים של כמעט פרידה ופעם אחת עשינו פרידה ואחרי כמה חודשים חזרתי כי לא יכולתי.....מישהו יכול לספר על פרידה? ואיך הוא עם זה היום? זה מלחיץ אותי....תודה אם יש מישהו פה שיספר זה יכול לעזור.

וואו פרידה הוא נושא טעון עבורי!! היו לי רצף של פרידות כואבות מאוד. היום אני לומדת להיות בקשר וזה תהליך... מאמינה שפרידה גם הוא תהליך שצריך זמן כך שתוכלי להפרד מוחזקת ולא מפורקת . איתך.... ינשוף

אני לא מצליחה להבין ממך אם זה פרדה כי זה מתוכנן על ידי שתיכן. נראה לי שכזאת לא עושים אחרי כל כך הרבה זמן רק כמה פגישות זה תהליך בפני עצמו של שלושה חודשים יורדים בהדרגה במספר הפגישות אפשר לקבוע להשאר להחזקה פעם פעמיים בחודש. בתחושה שלי את במקום טוב אבל לא שלם עם עצמו ...לדעתי יש שם עוד דברים שלא פתחת ואת שוב בורחת .. האם היא מדברת על פרידה או שאת החלטת שזה מה שהיא רוצה .. מצטערת שלא מצליחה להבין אותך..פרידה טובה משאירה אותך אמנם בגעגוע אבל את מרגישה שלם . יכולה לאמר לך שהיום חצי שנה אחרי הפרידה מהמטפלת הקודמת אני מרגישה שלמה . איתך חיבוק

אני לקראת פרידה כי כנראה כבר לא נחזור לנושא שלשמו באתי...לעולם לא ייסגר ממש כנראה...חלק מחיי.... אז למה בעצם לא להמשיך וכן לפתוח ..היום שטוב ויש אמון

תודה שבאתן :) אני זאת שהעליתי שוב את עניין הפרידה...היא רוצה שנדבר על זה, אני כן, כנראה רוצה כבר לברוח, נמאס לי כי אם לא פותחים שוב ואני באה ומדברת על המון חוזקות שלי (שהיא אגב אמרה שגם להם יש מקום וזה דווקא טוב) ויש המון דברים חיוביים ב"ה. אבל העניין שלשמו באתי לא סגור בכלל ואני לא פותחת יותר או מעלה את זה והיא לעומתה גם לא, היא רוצה תמיד שזה יבוא ממני...אז נמאס לי למרוח סתם פגישות וכסף :( זה יקר בטרוף!!!! ולדבר על דברים חיוביים אפשר עם כל אחד...קשה לי הדרגה של פרידה, הייתי בזה איתה פעם אחת ואחר כך כמעט שוב זה קרה כי היא עברה מקום שלא יכולתי לסבול ועדיין אני במקום הזה שכנראה בגלל המקום הספה שם הפכה למשהו שלא בא לי להתקרב אליו...בחדר הקודם הייתה ספה יפה לבנה נעימה...פה הספה בצבע חום /מוקה...אמרתי לה בצבע חרא..היא אמרה מוקה אמרתי לה מוקה זה של מבוגרים מגעילים.....וכך לא מצליחה לבוא לספה רק על הכורסה/ כיסא כזה....מבאס כל כך :( ואני הייתי רק אצלה מעולם לא אצל מטפלת אחרת ואין מצב שאלך לאחרת.....איך אתן? אודי חוזר היום :)

מחפשת פסיכיאטר מומלץ שיודע לעשות הערכת מסוכנות מינית, וגם לתת טיפול,

תנסי בפורום פסיכיאטריה, בהצלחה

זה מתחיל יפה... אני דלוקה עליו, רוצה להיות בת זוג שלו, מכירה אותו כבר זמן מה, אנחנו מתנשקים במרפסת, עוברים אליו לחדר ומתנשקים, יושבים על המיטה שלו, הוא עדין ונחמד לי מאוד... אני לשניה לא מעלה על דעתי מה הולך לקרות בעוד רגע... פתאום תופס אותי חזק בכח מהשיער, מסדר את הראש שלי איך שבא לו ומנשק אותי. לרגעים שותקת ולרגעים אומרת - די... תפסיק... זה מכאיב לי... עולה מעלי ונהיה מאוד אלים (משיכות בשיער בכח, תפיסות בכח, דחיפות ידיים לכל מקום בכח...). מאז לא זוכרת את הכל וגם לא את הסדר של הדברים - זוכרת רק קטעים. הוא שוכב מעלי, מחזיק לי בכח את שתי הידיים למיטה - בזמן שאני בכל הכח מתנגדת ומתחננת ממנו להפסיק. הגקט כבר לא עלי, החולצה הארוכה שלי והגופיה שלי מורמים למעלה, את החזיה שלי הוא לא הצליח לפתוח מרב ההתנגדויות הפיזיות שלי אז פשוט הרים גם את החזיה שלי למעלה - הוא מחזיק לי בכח את הידיים למיטה, שוכב מעלי ועושה לי עם הפה על החזה. אני לא מפסיקה להתנגד לרגע ולא מפסיקה לרגע להתחנן ממנו להפסיק... הקול שלי בא והולך (הייתי חולה עם חום גבוה באותו שבוע). הוא תופס אותי מהשיער, מסובב לי את הראש איך שבא לו ומנשק אותי. תופס אותי מהשיער בכח גם כדי להחזיק אותי למיטה. הוא שוכב מעלי, עם יד אחת מחזיק לי בכח את שתי הידיים למיטה למעלה וכל פעם שמצליחה לשחרר את הידיים מיד תופס לי חזרה את הידיים למעלה ומחזיק אותן ביד אחת ועם היד השניה תופס אותי בחזה ובהמשך דוחף לי יד לתוך התחתונים. אני לא יכולה לנשום. זה כואב לי! די! להוציא את היד משם? כן! כל ההתנגדויות האלה נראות מאוד אמיתיות... את באמת לא רוצה נכון? אני מפחדת... ממה את מפחדת? (כאילו שהוא לא יודע וכאילו שזה לא ברור!) מההתנהגות שלך! אין לך מה לפחד... אני לא אפגע בך... לא אעשה לך משהו שאת לא רוצה שאני אעשה... מההלם שתקתי אבל בתוך הראש שלי עניתי לו אבל עכשיו אתה פוגע בי! הוא ממשיך להתקיף... אני מאבדת הכרה 3 פעמים בזמן המאבקים. זוכרת אותו בודק לי דופק ואת העישונים של העיניים ושם לי יד על המצח לראות עם החום שלי עולה שוב בזמן שמתעוששת מאיבודי ההכרה ואז ממשיך להתקיף אותי. כל כך נלחמתי, כל כך התחננתי להפסיק - לא! די! תפסיק! נאבקתי בכל הכח! איך עוד אפשר להבהיר לבן אדם שמה שעושה פוגע בי, מכאיב לי ושאני לא רוצה את כל מה שעושה??? הוא שוכב מעלי, תופס אותי בכח. אני סוף סוף מצליחה לשחרר כמעט את כל הגוף שלי ממנו - מגיעה לרצפה עם הפנים לכיוון התקרה אך הידיים עדיין תפוסות על מיטה (הוא מחזיק אותן בכח למיטה). נשארת תלויה חצי באויר ללא אפשרות להשתחרר בגלל הבדלי הגובה של המיטה עם הרצפה והתנוחה שבה הייתי כשמוחזקת בכח בידיים - לא מצליחה לקום, לא מצליחה להשתחרר. הוא מתיישב עם הברכיים על הידיים שלי ועם יד אחת מחזיק את הידיים שלי בכח למיטה ועם יד שניה תופס לי את החזה. בשלב מסויים מצליחה סוף סוף להשתחרר לגמרי ובורחת ממנו לכיוון הארון, הוא אחרי. מהמאבק להשתחרר ממנו מגיעה לרצפה. הוא מתחיל לפתוח את המכנס בשביל מציצה. זוכרת שהיו לו תחתונים לבנות. הוא סוגר חזרה את המכנס (אולי מרחם עלי לשניה). אני קמה, הוא מיד שם את הידיים בצדדים שלי על הארון על מנת שלא אוכל לברוח. אולי נקשור אותך? לא! די! תעזוב אותי! תפסיק! מנסה לברוח מהידיים שלו. הוא תופס אותי בכח. לא?? את לא רוצה שאני יקשור אותך??? לא?? מחזיק אותי בכח, לוקח את הצעיף שתלוי על דלת הארון, מעיף אותי בכח חזרה על המיטה, על הבטן, מיד מתיישב מעלי, תופס לי בכח את הידיים מאחורי הגב וכל זה כשאני מתנגדת בכל הכח, מנסה השתחרר, מנסה לקום, מתחננת ממנו להפסיק! הוא קושר לי את הידיים כל כך חזק שזה עוצר לי את זרימת הדם, מרים אותי מהשיער בזמן שיושב על הגב שלי, מסובב לי את הראש איך שרוצה מהשיער ומנשק אותי. מאוד מפחדת שהוא לא יסכים לשחרר את הקשירה ושאני אאבד את הידיים שלי בגלל זה... מתנגדת לו בכל הכח ואומרת לו שזה עוצר לי את הזרימה של הדם הוא משחרר מעט את העוצמה של הקשירה. אני מצליחה לרגע להשתחרר מהקשירה אך הוא תופס לי מיד חזרה את הידיים מאחורי הגב וקושר אותם (קשירה שנראת כמו שילוב ידיים רק מאחורי הגב). הצלחתי עוד פעם להשתחרר מהקשירה ועוד הפעם מיד בכח קשר לי את הידיים חזרה. זה הרגע שהפסקתי כבר להתנגד. הבנתי שגם ככה אין לי סיכויי ושכל מה שיכול לקרות זה שהיד שלי תצא מהמקום בגלל איך שקשר אותי ובגלל כל האלימות שהוא הפעיל. פחדתי שיכאב לי אבל נכנעתי ורציתי שיסתיים כבר ושאוכל ללכת כבר הביתה. קיוויתי שיעבור מהר. רק אז הוא שחרר אותי... כל המיטה שלו הייתה מלאה בשיערות שלי שתלש מרב שתפס בשיער, משך בשיער והרים אותי מהשיער. השיער שלי היה מלא בקשרים. מאז כל פעם שיש לי קשרים בשיער מאוד קשה לי... זוכרת שירדתי במדרגות של הבניין של הבית שלו, תפסתי מונית ונסעתי הביתה. הייתי בהלם ולא הרגשתי שום כאב פיזי. ברגע שהגעתי הביתה שלחתי מייל לפסיכולוגית שלי שמשהו קרה אבל מבחינתי זה לא קרה והתהליך של הניתוק מהזיכרון של מה שקרה התחיל. התחלתי להרדם ואז הטלפון שלי צעק שקבלתי מייל. הפסיכולוגית שלי הוציאה אותי מתהליך הניתוק ואז התחילו לעלות פלאשים של מה שקרה. התחלתי לכתוב לה מה קרה והתחלתי להרגיש גם את כל הכאבים הפיזיים... סבלתי מכאבים פיזיים במשך שבועיים. הזרם של המים כל כך הכאיב! היה קשה להתקלח בגלל זה. גם לגעת בדברים כגון להשאן על השיש הכאיב... כל מגע פיזי עם הגוף שלי הכאיב. והעיקר להתנהל כרגיל כדי שלא ידעו מה קרה. להסתיר את העובדה שסובלת מכאבים ושהותקפתי. כשראיתי אותו בעבודה פעם ראשונה לאחר התקיפה הייתי מאוד עצבנית. הוא כאילו לא מבין למה אני עצבנית כל כך... שואל אותי שוב ושוב מה קרה ולמה אני עצבנית. לא עניתי לו. כשהגעתי הביתה שלחתי לו בוואטס אפ - רצה לדעת למה אני עצבנית??? זאת הסיבה - כי אתה התקפת אותי! הוא האשים אותי בהתחלה במה שקרה אך בסוף אותה שיחה התנצל על ההתנהגות שלו. לא ספרתי לאף אחד (חוץ מהפסיכולוגית שלי) מה קרה במשך חודש. אהה... פתאום נזכרתי שהשותף שלי (דה אז) התקשר אלי באמצע שהותקפתי לשאול אותי אם הכל בסדר ואיפה אני כי עדיין לא חזרתי הביתה וכבר 5 בבוקר. זאת הייתה תקיפה שלקחה הרבה מאוד שעות! אני עליתי אליו הביתה סביב השעה 12 בלילה והתקיפה התחילה אולי שעה אחרי והגעתי חזרה הביתה רק סביב 8 בבוקר. אני יודעת שהיה מטומטם לעלות אליו הביתה אבל סמכתי עליו ורציתי אותו ולשניה לא העלתי על דעתי שמה שקרה יקרה והייתי כבר שבוע סגורה בבית, לא רואה אנשים, לא רואה אור שמש, עם חום שסובב סביב 40 מעלות... סוף סוף יצאתי החוצה והיה לי עם מי לדבר ועם מי לצחוק ונהנתי ונשמתי אויר צח והרגשתי טוב יותר - הייתי בתקופת החלמה... לא רציתי שהערב הזה יגמר. לכן עליתי אליו הביתה, אפילו שהשעה הייתה כבר 12 בלילה. השותף שלי דאג לי ואמר שזה לא מתאים לי לא לחזור הביתה עדיין... הוא ידע שהלכתי עם אותו בחור לבית קפה ומאז לא חזרתי (היינו איזה שעתיים בבית קפה ובגלל שליד הבית שלי הכל היה סגור אז עשינו הליכה של חצי שעה עד שהגענו לבית קפה פתוח). כשהתקשר לשאול איפה אני ולמה עדיין לא חזרתי הביתה הייתי ליד אותו בחור שהתקיף אותי אז לא יכולתי לספר לשותף שלי מה קורה אז פשוט עניתי לו שהכל בסדר... גם אחרי כל ההתכתבויות שלנו בוואטס אפ ואף שהתנצל כבר על ההתנהגות שלו - יום אחד בעבודה פתאום משום מקום בא ושם את היד שלו סביבי. שתקתי והלכתי אחורה כדי להשתחרר מהיד שלו. השתחררתי אבל אחרי זה הייתי מאוכזבת מעצמי שלא יכלתי להגיד כלום ורק הלכתי אחורה. לקח חודש עד שהפסיכולוגית שלי הצליחה לשכנע אותי לספר לבוסית שלי מה קרה. לא רציתי שזה ירוץ במקום העבודה. כלומר הצליחה לשכנע אותי לבקש שלא יתנו לנו לעשות משמרות ביחד (פחדתי לבקש כי פחדתי שאז תנסה לברר למה אני לא מוכנה לעבוד איתו אבל היא הצליחה לשכנע אותי). הבוסית שלי הייתה כל כך מתוקה שהרגשתי שאני חייבת לספר לה מה קרה. שלחתי לה הודעה בדרך הביתה. היא בהתחלה הייתה מקסימה ובאמת סידרה שלא נעבוד יותר ביחד אבל אחרי זה פנתה לעובדת הסוציאלית מאחורי הגב שלי ונגד הרצון וההסכמה שלי. בעקבות הנסיון המר שלי עם משטרת ישראל והשנאה שלי כלפיהם וכלפי בתי משפט לא רציתי להגיש תלונה. ידעתי שאם מפטרים את אותו בחור מהעבודה בגלל מה שספרתי ולא הגשתי תלונה במשטרה - הוא יכול לתבוע אותי שבגללי פיטרו אותו מהעבודה - אז כך או כך אני אצתרך להתמודד מול שוטרים ומשפט אז לא רציתי את מקום העבודה מעורב בכלל! העובדה שפנתה לעובדת הסוציאלית מאחורי הגב שלי ונגד הרצון שלי גם החזיר אותי לגיל 13 שהבית חולים חולים פנה למשטרה נגד הרצון שלי והמשטרה דברה עם אמא שלי כי לא הייתה להם חוקרת ילדים באותו זמן ואמרו לאמא שלי שיחפשו ראיות אבל מעולם אף אחד לא הגיע לשם! אף שוטר לא חיפש שום ראיה! אני גרתי בבית עם ההורים בגיל 13 - אני יודעת שלא עשו כלום! בשביל לעזור לי. אז היה לי מאוד קשה עם כך שהבוסית שלי פנתה לעובדת הסוציאלית ודברתי עם הפסיכולוגית שלי. היא הסבירה לי שאני צריכה להגיד שלהם שהם עוברים על החוק אם ממשיכים לחקור את זה כי עברתי את גיל 18 וכי התקיפה לא קרתה במקום העבודה. אמרתי להם את זה והם הפסיקו לחקור אבל מאז תמיד היה לי קשה עם אותה בוסית. אני עדיין מרגישה שנאה כלפיה - אף על פי שהיא רצתה בטובתי. היא גם רמזה לי פעם אחת שהיא לא מאמינה לי - לא יודעת, עבר הרבה זמן עד שבחרת לספר לי את זה... ואת גם לא רוצה לערב אף גורם שיכול לחקור את זה ולהעניש אותו... ואני מכירה אותו בתור בחור מאוד טוב ונחמד ועדין... מהתגובה שלי לדברים שאמרה היא כבר האמינה לי אבל העובדה שלרגע לא האמינה פגע בי. לא זוכרת אם ציינתי את זה או לא אבל הייתה עוד בחורה בעבודה שהטריד בזמן העבודה (אני חושבת שאיתה אבל זה רק היה במילים) והיא התלוננה לבוסית שלנו ואז גם היא לא קבלה איתו משמרות יותר, אבל גם מאז כל פעם שראה אותה המשיך להטריד אותה... כשראיתי שיש עוד משהי מהעבודה שמתבודד איתה וראיתי שהם מתקרבים אחד לשני - ספרתי לה מה קרה על מנת להזהיר אותה שלא יקרה גם לה. לאחר חודש היא ספרה למשהו אחר בעבודה את מה שספרתי לה על מנת להזהיר אותה והוא סיפר את זה לכולם אז כולם כבר ידעו מה קרה... את כל הפרטים והכל. אבל לפני שכולם ידעו מה קרה - הייתה לנו ישיבת צוות. אותו בחור שהתקיף אותי הגיע עם הצעיף שלו על הצוואר (זה לא היה אותו צעיף, זה היה צעיף אחר אבל עדיין הייתה לזה את אותה ההשפעה...). כשיצאתי מהישיבה הזאת חטפתי התקף חרדה מטורף! לא יכולתי לנשום והדופק שלי טס! בזמן הישיבה הזו היה לנו בחינה לעשות. בקשתי לעשות אותה בחוץ (נסיתי להתרחק ממנו כמה שיכולה). זה היה שאלון אמריקאי. נסיתי להקיף את התשובות אבל היד שלי רעדה. כשישבנו בישיבה - הוא התיישב לידי. אני התרחקתי כמה שיכולתי. נצמדתי לדלת. אמרו לי להתקרב כי לא רואים אותי (הארונית הסתירה אותי). התקרבתי קצת מחוסר ברירה. אף אחד לא ידע עדיין שאותו בחור שהתיישב לידי התקיף אותי אז חשבו שאני מוזרה בגלל איך שמתנהגת...

עצוב לקרוא...וקשה כל כך...טוב שאת מטופלת אצל פסיכולוגית, כתבת שזה קרה לפני שלוש שנים, איך את עכשיו?

שיואו! אני לא מאמינה שזה קרה לי... כתבתי תגובה שלמה, ארוכה, יפה ובזמן השליחה פתאום אמר שאין חיבור לאנטרנט וזה פשוט נעלם ואי אפשר להגיע לזה... אנסה לשחזר. זה קרה בתאריך 19.3.13. קודם כל רציתי להגיד תודה על התגובה! כתבתי את כל זה ובאופן מפורט בגלל שהרגשתי צורך להוציא את זה החוצה לעולם. רציתי שהרבה אנשים יקראו ויגיבו. לגבי השאלה איך אני עכשיו...? זאת שאלה שקצת קשה לענות עליה. עברתי הרבה טלטלות. נסיון אובדני - גנבתי מלא כדורי טוקסיקה מהעבודה ובלעתי את כולם, הייתי נעדרת במשך יומיים, מסוק משטרתי מצא אותי, הועברתי למיון שם הייתי מורדמת ומונשמת. אני הרבה סובלת מפלאשים, משיחזורים, מהתקפי חרדה, מניתוקים נפשיים, לא ישנה בלילות... עברתי הטרדה מינית מהשותף שלי לדירה לרמות שאבדתי את האמונה בטוב. הפסיכולוגית שלי עוזבת את תחום הפסיכולוגיה עוד חודש... עברתי הרבה מאוד תקיפות ופגיעות מיניות בחיים שלי אבל הכי קשות מבינהן היו זאת שרשמתי עליה באופן מפורט (ההודעה הארוכה) וגיל 13. הן היו הכי קשות משום שהיו הכי אלימות מבין כולן. רבתי עם ההורים וברחתי מהבית. אף אחד לא ידע שיצאתי. רציתי להתבודד, לנשום אויר, להרגע אז הלכתי לגבעה ליד הבית. הישוב עוד היה יחסית חדש ובבניה אז היו לנו עוד הרבה פועלים זרים בשכונה. הוא היה איש מבוגר עם סכין. הוא אפילו לא דבר עברית. הוא איים לרצוח אותי אם אתנגד או אספר למשהו.לא התנגדתי ושמרתי בסוד. היחידה ששמה לב שמשהו השתנה אצלי הייתה המחנכת שלי. היא נסתה לדובב אותי במשך שלושה חודשים ללא הצלחה אז גייסה את החברות שלי. הן לא עזבו אותי עד שהתחלתי לבכות והן הבינו לבד. הן ספרו למחנכת שספרה להורים שלי. אמא שלי שאלה אותי שאלה מזעזעת שעד היום לא יוצאת לי מהראש וחבקה אותי. הגעיל אותי שהיא חבקה אותי... אבא שלי תחקר אותי וביום למחרת לקחו אותי למיון משום ששם הרופאת ילדים שלי עבדה. המיון התקשר למשטרה נגד הרצון שלי. מהבית חולים המשכנו למשטרה ומכיוון שלא הייתה להם חוקרת ילדים הם דברו עם אמא שלי ולא איתי. הבטיחו לאמא שלי שיחפשו ראיות, צלמו את הניירת מהבית חולים, הציעו לי לשתות ובזה נגמרה המעורבות שלהם! אף על פי שהבטיחו לאמא שלי שיחפשו ראיות והסבירו לה שתמיד נשאר משהו מאחור, אפילו שעון או משהו... אני שמעתי אותם אומרים לה את זה אבל אף אחד מעולם לא בא לחקור ולחפש! אף אחד! אני גרתי שם - בהמשך הרחוב, אני יודעת שאף אחד לא היה שם לחפש ולחקור! נתנו לי יום חופש אחד ואז דרשו ממני לחזור לשגרה - אמא בוכה הרבה בגללך אז צריך לחזור לבית הספר ולהתנהג רגיל ולהתנהל כרגיל כדי שאמא שלא תדאג ותוכל להיות רגועה ולחזור לשגרה, כדי שכולנו נוכל לחזור לשגרה... כן אבא... אני אלך לבית הספר מחר... בסדר... מגיל 13 עד גיל 15 היו לי בערך מליון נסיונות אובדניים בעקבות אותה תקיפה אבל כל פעם לא הייתי מסוגלת ללכת עד הסוף. אף אחד לא ידע מעולם! שמנסה להתאבד באותן שנים. רק שנים אחרי אמא שלי שמעה על זה פעם ראשונה בעקבות ריב שהיה ביננו. כל הזמן היו צרחות בבית ולפעמים זה גם גלש להתפרצויות פיזיות. היום אני יודעת שגדלתי בבית עם אלימות מילולית ופיזית, למדתי את זה בטיפול. כל השנים לא ידעתי את זה... בכל אופן, בגיל 15 קברתי את הילדה שבת 13 ונולד בן אדם חדש. עמדתי מול המראה, בחרתי תכונות אופי חדשות וממש חייתי על פיהן כי הבנתי שאני לא מצליחה למות במציאות, אז לפחות אתן לה את המתנה של למות בדמיון... עשיתי לה טקס קבורה שלם. קברתי אותה בגבעה איפה שמתה. זה ככה מה שהצלחתי לשחזר... יום טוב (:

שנמשכתן למטפלת אישה ואתן לא לסביות בכלל??? לי כן ומפדח אותי וספרתי לה..היא אומרת שקשור לילדות...לבלבול של קרבה:( לא יודעת........חושבת עליה בקיום יחסים...איכס נגעלת מעצמי פתאום.....

ראיתי שכתבת , שמחה שדיבתן ואמרת לה את מה שהיה לך קשה . זה טוב כי את לא שומרת סודות על הגב. לא נראה לי נוראי כל כך גם אם אישית לא חוויתי את זה .חושבת שמאוד ברור הבלבול ...חיבוק

חיבוק חזרה :)

קראתי אותך יקרה ...אני כאן אם יעזור .

הלכתי אליה...דיברנו והקראתי לה את מה שכתבתי בפורם...מסובך. זהו מחר היא נוסעת...לא יהיו התכתבויות בינינו. עד שבוע הבא....ואיך את?

שלום לא מזמן ביקשו מאתר מוטקה (אזרחים ותיקים) מתנדבות שמוכנות לספר על הטרדה מינית בעברן. התנדבתי לספר על כך שבגיל 18 בהיותי חולה עם חום גבוה הלכתי לרופא שלא היכרתי. בבדיקה הוא ביקש ממני להתפשט לגמרי ואיך שהוא צייתתי לו. זה סיפור שלא סיפרתי עד כה. בראש שלי אני לא זוכרת מה היה אחרי שהתפשטתי. לתומי חשבתי שפשוט קיבלתי אנטיביוטיקה והלכתי. בראיון פתאום נשאלתי האם הוא אנס אותי. אמרתי שלא כי אני לא זוכרת כאמור מה היה לאחר שהתפשטתי. עד היום (אחרי 50 שנים) אין לי אמון ברופאים ואני נמנעת ממגע עם מערכת הבריאות. היום נדמה לי שזה קשור. אבל השאלה על האונס מנקרת לי בראש ולכן אני כותבת אותה. האם יכול להיות שהשכחתי דבר כזה? תודה על כל תגובה. אלונה

אני לא גורם מוסמך, אבל נשמע שאכן עברת משהו קשה שנדחק ו"כאילו נשכח"....את נמנעת מללכת לרופא וזה כל כך מובן מדוע. יכולות לעבור שנים רבות בלי לחשוב על כך בכלל ומשהו יכול לעורר (טריגר) ואז נזכרים, זה קורה אגב כמעט לכלן, בכל גיל זה יכול להיות. אם הדבר מטריד את מנוחתך הייתי ממליצה ללכת לטיפול פסיכולוגי. האתר פה הוא ללא מנחה כרגע וזוהי דעתי האישית בלבד.

מקווה שהכל בסדר...נעלמת לי קצת ...אז הוצאתי יחידת חיפוש:)

מקסימה שאת, רואה הכל...אני קוראת..אני לא עוזבת בלי לומר בד"כ...אבל כרגע עוברת קשיים וחולה קצת....חלשה (גוף-נפש)לא רוצה לשתף בפורם...יש טיפול והיא פה בשבילי וזה המון.....מקווה שאת כבר יותר טוב...את כל כך חזקה ותעברי גם את התקופה הזו..מאמינה בך כל כך! ומבינה אותך כל כך שולחת לך יד ונמצאת איתך גם כשלא כותבת...חיבוק

איתך ...וזה בסדר לשתף כשנכון לך והכי נכון להשאיר את הטיפול בטיפול ...

מחפשת מקום מקום שקט מקום רגוע מקום נטול פחדים, סיוטים וחרדות מקום שיחזיקו ביחד אותנו שלא ינטשו מקום שיחבקו, יעטפו, יחזיקו ביחד שלא יפרקו הנה אני,אנחנו כולנו כאן מחפשים מקום בטוח לא מוצאים באף מקום... רדופים....

אני פה ועוד אחרות..מוכנה להושיט יד ולהחזיק יחד, לעטוף, לחבק במידה המתאימה בלי לשפוט. אם את מחפשת מענה של איש מקצוע אז יש פה, בפורם פסיכולוגיה קלינית, מוזמנת לשתף. בינתיים נשב יחד בשקט... מיכל

תודה על תגובתך- על התמיכה- על היד במושיטה

מבינה כל כך מבינה . מקווה שקצת יותר קל חיבוק

הפורם נראה הולך ודועך...חבל, הרעיון היה שיתמכו אחת בשנייה גם אם אין מנהל... ולפעמים בפורמים המקבילים (פסיכולוגיה קלינית ופסיכותרפיה) נראה לי כי המנהלים שם גם הולכים וממעטים זמנם שם....פעם העלו במשך היום הודעות וכו'.... ועצוב לי על כך....

מה שלומך ?? איך החזרה לשגרה . מסכימה איתך זה עצוב אבל מובן מאוד. קצת מפחיד לכתוב שאין מנהל . יום טוב

כן..חזרה לשגרה, מזל שכך.. כנראה שצריך מישהו שישמור קצת וינחה....אני בסדר, מאוד שיניתי והשתנתי בעקבות הטיפול...די רגוע עכשיו. ואת? תודה שכתבת :) איך את מרגישה? מקווה שאת בסדר אחרי כל החג הזה...

כן זה די מבאס לבוא לכאן כשאין מנהל שיכוון ....מה שלומך ??

מזמן שלא כותבים פה......מזמינה אתכן

אבל אף אחד לא לוחץ על דוקטורס וכולכם עברתם לאודי . כנראה שזה מה שנכון לא יודעת . שיהיה חג שמח .

לא כלנו עברנו לאודי, אלא אני התחלתי אצל אודי כבר מלפני מספר שנים, לפה הגעתי הרבה אחר כך כשהתחלתי להבין יותר. ואת מוזמנת לכתוב אצל אודי, שם יש מענה אז אולי זאת גם דרך? כבר כתבנו לדוקטורס ואת מוזמנת גם אם את רוצה אבל הם לא ממש מצליחים למצוא וכנראה כבר קצת נשכחנו לצערי...

כל פעם שאני נכנסת רואה שהייתן והלכתן. הפורום חסר לי מאוד. מתגעגעת לאידה לכולן.

פה...כן, לפתע נעלם לי הפורם...פתאום חזר. איך את?

די בסדר אני חושבת ובכל זאת ניכנסת כל פעם להציץ

הוטרדתי מינית בנסיעה בלילה באוטובוס. נסיעה של כ5 שעות. הבחור התחכך בי ברגליו. בלי סוף. ניסיתי להתנגד וחסם אותי. עיסה את ידיי ואחר כך שם אותן על ירכיו. לא הפסיק לגעת בי, בחזה, בכל הגוף. הכניס את רגלו בין רגליי. הייתי גמורה מעייפות תוך שינה. לפני שנרדמתי ניסה לגעת בי וכעסתי ואמרתי שיתרחק. לא היה לי כח כבר. הרגשתי חפץ. אני לא רוצה לגעת יותר בגבר. אני אשמה. מגיע לי עונש על כך. התנהגתי כמו פרוצה שלא אכפת לה שנוגעים בגוף שלה- למרות שממש כאבתי. לא יכלתי להתנגד. בא לי להקיא כל פעם כשאני נזכרת. יש לי סיוטים. אין לי כח להמשיך. אין לי לאן לפנות. גם ככה החיים שלי הרוסים מכל הבחינות

היי נועה, שומעת את הקושי מול הרגשות שעולים בך, אבל אל תאשימי את עצמך לפי מחקרים 85 מהאנשים גברים ונשים קופאים ולא מצליחים להגיב. אל תישארי לבד עם הקושי . יש לך את סה"ר ברשת שאת יכולה לכתוב להם . יש את הפורום בתפוז לנפגעות. כאן בדוקטורס יש את הפורום של אודי - פסיכולוגיה קלינית נדמה לי, ויש גם את הפורום של ליאת פסיכותרפיה בדוקטורס .ויש את הקו החם לנפגעות. לצערי הפורום כאן שומם מפעילות.

דווקא מנסה להתרחק ממקומות דיכאוניים.....כדי שלא אסחף בזרם וגם הלכתי לאיבוד קצת במקום הישן והטוב.

וואוו חיים ארוכים נעלמת לי וניכנסתי להשאיר לך כאן הודעה .לא בא לי שם במיוחד שהיא חזרה...זה עצוב ההרגשה הזו כאילו אין מקום בשום מקום. ואולי זאת תקופה אנרגטית כזו. פעם המטפלת שלי אמרה לי שהרצפה היא בתוכי...תחזרי לאט כולנו מגששות את הדרך . חיבוק שימרי עלייך

יש לך רצפה בתוכך..זה יפה! ואני ממש גאה בך שאת כותבת שם בכינוי למרות הקושי...ולא משנה אם בעברית או לועזית ;) ואני בסדר אולי בגלל זה לא כותבת שם, היא שם אבל שטויות...אודי שומר, בטח לא העלה לה הודעות....חלק הוא אכן אמר שלא העלה לה...חיבוק ושמרי את על עצמך.

מעורר בכן משהו היום הזה? ...מוזר קצת...שתפו

פשוט עוד יום בשנה ... מה שלומך ??

תודה אביב איך את?

ראיתי אותך עכשיו חנה יקרה, לי לא פשוט כרגע, גם לא אצל אודי...כתבתי בפורום פסיכותרפיה אצל ליאת... תוכלי לקרוא, אני מתקדמת מאוד בטיפול.....זה מוזר וחדש...בכל מקרה חיבוק כזה שמתאים. חושבת עליכן...

קראתי אותך אצל ליאת זה נהדר שאת נותנת לעצמך מקום סוף כל סוף . אני יודעת שלא פשוט לך מה גם שלא כל כך הבינו את השיר שכתבת בצורה שאת התכוונת . יקרה וגם לך חנה..אני רוצה שתבינו כולנו ניכנסנו לשיח שם ממקום קרבני אבל כולנו רק שינינו מקומות במשולש ...בן מושיע לקרבן לתקפן ...קצת זמן דברים יחלחלו ישקעו ויהיה בטוח יותר . אל תוותרו על הפורום . אוהבת חיבוק

שמחה שאת מצליחה לראות התקדמות בטיפול למרות שאת מספרת שקשה. אני קצת חזרתי לפורום, ומעידפה לא להיות בכמה במקביל, במיוחד שזה לא פורום שמבחינת "הכותרת" שייך אליי. אקרא אותך אצל ליאת. תודה על החיבוק! ושולחת אחד בחזרה. ממני ((לב))

ים אורחת מיכל במבי הילה (אולי ) וחנה מי שעוד ניכנסת לרגע ... תיכנסו יותר מתגעגעת ...ושבת טובה הכי טובה שאפשר

מקווה שעברה עלייך שבת טובה. שבוע טוב יקרה!

הכי בעולם . שיהיה שבוע נהדר והיי את לא פולשת את תמיד מוזמנת ואני כאן מציצה לפעמים

היי מיכ ואביב, קצת עצוב לי, לא משהו שלא מוכר לי... פתאום מרגישה את החסר ובאתי לכאן אולי תראו אותי. רוצה חיבוק או איזו מילה... כבר כשהיתה הפסקה בפורום חיפשתי אולי מישהו יהיה כאן וראיתי אתכן... זוכרת שדיברתן על המקום פה. מרגישה אולי טיפה "פולשת"... רק שתדעו שאני ממש מבינה אתכן, אני לא הגבתי לכלום כי לא הרגשתי קשורה וכי לא יודעת להתווכח ולהביע דעה, אז פשוט "התעלמתי". לי קשה שם, לא מרגיש לי בטוח כרגע ולא מקום שרוצה להיות בו ככה. ומיכל שתדעו שאני ממש נעלבתי בשבילך, חושבת שגם כתבתי את זה שם.

ניכנסתי לראות אם מיכ כאן ומצאתי אותך .חשבתי עלייך אתמול .מבינה אותך ובכל זאת הפורום ואודי עשו לך טוב אל תיבהלי ותיברחי . אודי שם שומר הכל בסדר ואותו הדבר קצת יותר מתוח וכבד תנסי לאט לאט להתרגל . אני כאן מחבקת חיבוק מכיל ואוהב ...את נפלאה ויופי שזכרת ...

מרגישה זה שלא מספיק טוב לי שם ואולי זו הזדמנות טובה לנסות לצאת קצת... אבל כמו בעבר הגיוני שלא באמת אצליח... ימים יגידו. תודה יקרה על המילים!

כדי לחבק אותך... מתגעגעת ריקי

אך איני יודעת אם אנחנו מכירות, זו פעם ראשונה שלי כאן... ושוב תודה!

שלום, אני עובדת במקום קטן, אחד המנהלים מידי פעם יושב לידי בקרבה ממש גדולה ובא בדרישות הקשורות לעבודה אמנם, אבל זה ברור שהוא פולש למרחב הפרטי שלי, אני חשה בחוסר נעימות ונדחקת לפינה, אין לי מושג מה לעשות במקרה הזה ואיך להתמודד, מידי פעם אני מנסה לקום ולהתרחק, אבל זה נגרם באופן קבוע ויש פעמים שאני לא יכולה לקום כי פרקטית זה לא אפשרי, הא חוסם את המעבר אני מרגישה חנוקה מאוד ומגיעה הביתה הרבה פעמים בתחושה קשה ואין לי מושג איך להתמודד עם זה ואיך לענות כי אני גם לא רוצה ליצור מצב של נקמה מצידו אם אדבר ואגיד לו שזה מפריע לי , אני לא יכולה לפתוח את זה בצורה כזאת מנסיון מדובר באדם שיש בו נקמנות מסוימת וזה עלול להשפיע על העבודה שלי, ולכן אני תוהה איך להתמודד אשמח לעצה פרקטית. תודה

זה בדיוק הפורום . לצערינו, זה בדיוק הדברים שאנו הנשים, מתמודדות איתו כל הזמן. לדעתי וקל להגיד ,זה עניין של אסרטיביות. עכשיו, איך עושים את זה בלי לפגוע. דבר ראשון מפסיקים לפחד מנקמה !! מקליטים, כדי שיהיו לך הוכחות. ואומרים לו בצורה יפה שזה לא נעים לך ולא נוח לך ובאסרטיביות שלא תשתמע לשתי פנים .בהצלחה !!! תזכרי שזה או את או הוא וזה קודם כל את!!!

לא יודעת אם את כאן בכלל....בכל אופן מנסה, אודי לא ינקוט עמדה בכל מקרה, גם לי קרה איתה ואיש לא הבין ממש מה גרם לי לכעוס חוץ ממך!!, גם לא סוריקטה אגב....יותר מעדיפים לומר קול אחר..דעה אחרת...יש דרך להביע עמדה אגב, ויכול להיות שאודי גם לא פרסם הודעות שלה שלא נראו מתאימות, איננו יודעות.....אז בשביל עצמך המקום חשוב, על כן חזרי בזהירות ועדיף בניק שלך. חיבוק

אני לא הלכתי בגללה ..אני לא כותבת כי אני לא רוצה להשתמש בניק הזה יותר . מרגישה חשופה מרגישה שקופה . אני מבינה את דרך התגובה שלה היא מצליחה להוציא ממני תוקפנות וכעס ואני לא אוהבת את זה ושוב כמו שכתבתי לסוריקיטה זאת לא הסיבה שבגללה מעדיפה לא לכתוב . אני מחפשת ניק אחר כזה שיהיה לי נכון ואז אנסה לחזור כרגע לא מרגישה שזה נכון לי . מאוד נפגעתי אני מודה ומעבר לזה פשוט לא בטוח לי. השיח איתה הוכיח לי כמה לא מוגן הפורום הזה. בסופו של יום זאת מדייה פתוחה לכל . תודה על הכל חיבוק

סוריקטה הבינה טוב מאד, היא רק לא תמיד אומרת כל דבר.

סוריקיטה חכמה...בעץ שסנדי עשתה לשתיינו שאותי הוציא מדעת ידעתי שסוריקיטה תמצא את הכוח לענות בחכמה אכן ...

אני מתחרפנת ככ כואב לי . אם לא הייתי מגיבה לה הכל היה בסדר זה היה דועך..וזה שכתבתי לאודי שלא בטוח זה נראה לי שבר את גב הגמל ... אוף אני לא מפסיקה לחשוב על במבי והילה ...בטוח קיבלו את זה קשה ככ ... אני שמחה שקורים דברים טובים .תשמרי עלייך וחיבוק

אל תוסיפי מכאוב על מכאוב....היה מכלול של דברים ואודי פשוט נותן לנו זמן להרגע. הכל בסדר...אין אשמה..גם אני כתבתי שלא בטוח...ואני שמחה שאצל ליאת התאפשר עבורי לתת לעצמי סדר בראש...ילדה קטנה לעולם אינה אשמה והנה ליאת כתבה לא משנה באיזה גיל והיא צודקת...זה משהו בבפנים שלא נותן.....איתך יקרה...

לא אשמה ברור ברור ברור !!!!!!! וכולכן כתבתן בעקבות ההודעה שלי :(

מקווה שתיכנסי עוד היום ..מכירה אותך כל השיח יסעיר וערער אותך אל תיתני לו לחלחל אם צריך שימרי מרחק אל תגיבי לסנדי כי את לא תעמדי בשצף קצף שלה אין לך את הכוחות מול הרס שכזה . והכי חשוב אהובה אל תתני למילות השיטנה שלה לחלחל ולבלבל יש לנו בעייה כחברה כלל עולמית גלובלית כן נשים מתוך שנים של דיכוי לוקחות את הקיצון השני אבל מכאן עד זכות שמישהו יפגע בי באמת!!!! אני מתחילה לחשוב שהיא עצמה נפגעה והדחיקה וזוכרת רק את טראומת הדיכוי לא בטוחה שלא שטפו את מוחה עד כמה נשים אשמות!!!!! ילדות לא אשמות בשום מקרה !!!!!! בבקשה מיכלי לא לערבב ולהתבלבל ילדה גם אם רצתה רצתה חום אהבה רוך חמלה של הורה אח שכן וואט אבר ממש אבל ממש לא שיפגע בה ..האישה הזאת פשוט מסוג האנשים שהמטפלות שלנו מלמדות אותנו להישמר מהם. אוהבת אותך ...אני אצל ליאת אם את צריכה אותי חיבוק ענק ענק ...

תודה שאת חושבת עליי!!!!! את צודקת זה קשה כל כך...ממש בסוף הטיפול היום ספרתי ממש בקצרה על הפורם ואיך השפיע....והתחבקתי עם המטפלת ובכיתי על כתפה.....ולא הספקנו כלום בנושא אבל כנראה עשיתי את זה בכוונה, מכיוון שאני עכשיו צריכה בשביל ילדיי להחזיק החלטנו שלא לעסוק בדברים האלה....אבל לא יכולתי שלא...............כמה שאת אמיצה לעמוד מולה!!!!! כמה שאת אמיצה להתמודד בכלל!!!!! תדברי בטיפול החדש, היא תכיל! אני מאמינה שאפשר לספר אפילו כשאתן בהתחלה, אל תישארי לבד!!!!איתך, תודה יקרה!!! תודה!!!!

שדיברתי מרגישה שבגללי אודי סגר כן הצצתי לא יכולתי שלא ....ולא החלטנו שזה מוקדם מידי כי אין עוד מיכל שיכיל ...תשמרי עלייך חיבוק ענק

באסה...לא הצלחתי לשלוח הודעה :( האם קרה לכם שהכל היה בסדר ופתאום משום מקום התחילו חלומות שהתעוררתן בגללם? לי זה קורה ולא מבינה.........אולי מישהו יכול להסביר למה עכשיו שהכל טוב?

כי עכשיו הנפש יכולה כנראה להתמודד . איתך

את יודעת משהו..בכלל לא חשבתי על כך, זה הכניס אותי מעט ללחץ, אבל יודעת מה? את כנראה צודקת...תודה..איך את?

שדומם פה....

מיכל אל תיברחי...קשה לינחהסביר לך איפה את נופלת איתה אבל אל תיברחי בגללה ...פשוט תהיי את ומננה תתעלמי . את מנסה להיות איתה בסדר והיא מצאה את החולייה החלשה שלך ...חבל יקרה זה לא שווה את זה . חיבוק

מקווה שתמצאי מטפל/ת בהקדם..ושאת מרגישה קצת יותר טוב? תודה לך יקרה, כרגע אין לי כל כוונה לחזור לפורם... שומרת על עצמי...בכל מקרה שמת לב שהיא לא כותבת כי אין לה את מי להכעיס כרגע :) אז זה לא מעניין אותה. עזבי, כרגע מתרכזת בעצמי שזה הכי חשוב, מטפלת בכל מה שלא טופל עד עכשיו ואני גאה בי! חיבוק יקרה, בהצלחה במבחנים ובהכל..את חזקה ואני מאמינה בך! מיכל

קראתי אותך כאן ושם. את צודקת וזה כואב אבל בקשר לאודי את טועה וזה סתם כעס קרבני משהו אבל מוכר כל כך..כואב כל כך ומרגיש כל כך אמיתי ומדוייק אבל זה מהמקומות הדפוקים שלנו... בסוף נלמד שלא כל מי שמוחק את הרגשות שלנו מוחק אותנו ... סהכגם היא פצועה וקשה לה אם כל השליטה המדומה והכוחות קדימה זה עתוב היא לא משאירה לעצמה מקום להיות חלשה ...זה חא עובד ככה זה גם וגם .איתך תודה שביקשת מגלי לעזור לא יודעת איפה ומתי אבל באמת הייתי צריכה כוחות ..איתך חיבוק אוהבת

יקירתי..עם כל מה שאת עוברת כרגע, אני ממש מודה לך שאכפת לך ממני...כתבתי ביום שישי הודעה לאודי, אולי לא הייתי צריכה ואולי באמת ממקום קורבני משהו...כתבתי לו שלא נפגעתי מזה שהוא לא לוקח צד אלא מזה שהוא לא שומר...אני מרגישה שתקפו אותי ללא שמירה, תודה יקרה

קראתי אותך וקראתי גם אותה...יש לה את זה היא יודעת איך להכניס לפינות....תשמרי עלייך מחבקת

מזמן לא כתבתי כאן אך נכנסת לכאן וחושבת עליכן תמיד....אני נמצאת במקום שאיני מצליחה לומר מה מטרות הטיפול...הקשר והאמון נהפך למטרה בפני עצמה ולא רוצה להסתבך בזה שוב...כידוע לכם היא עברה מקום וגם טסה לשבועיים..הייתי שם מאז שחזרה ולמרות שחזרנו לשגרה אני לא מסוגלת להפתח שוב.....שוקלת לנסות להציב מטרות מחדש או לעזוב.....אך נלחמת על לא לעזוב! לא מסוגלת לומר לה את המטרה העיקרית בעצם......עצוב לי. מקווה שאתן בסדר, אוהבת אתכן, מיכל

על מה זה עומד? כעס כאב השלכות עלייה תבדקי עם עצמך בשיח פנימי במה באמת את לא רוצה לגעת ושם תגעי...בהצלחה

המרחק ביני לבינה עדיין עומד בחדר, שאני לא מרגישה שייכת אליו כמו שהרגשתי בחדר הקודם...

אני יודעת שאת נכנסת לכאן ...בבקשה אל תלכי יש הרבה שרוצות אותך שם ואת חסרה ...

תודה אביב, אך לא מסוגלת לחזור לשם...לא מאמינה שאחסר לאיש אגב, במיוחד לא לסנדיי שכותבת הודעות במסווה של הודעות כלליות. או בדיחות על חשבוני. גם ככה החיים שלי לא קלים. מצטערת. חמש וחצי שנים עם אודי ואף פעם לא הרגשתי מושפלת שם או לא מוכלת...אך הפעם אף אחת לא מבינה אותי גם לא אודי שעונה לה תשובה על הקנאה שברור למה הכוונה, איני מקנאה בה כלל וכלל...נעלבתי ממנה מאוד כי לעצמה היא מרשה לכתוב בדיוק מה היא חושבת על אחרים אך כשכותבים עליה..ומה אני חשה והדגשתי שזו תחושה שלי בלבד ולא שהיא כזו!!! הדגשתי שאני לא רוצה לפגוע בה לעומתה שכתבה בכוונה כדי לפגוע. תמסרי ד"ש.

אני שונאת ריב ומתרחקת כשמופנים חצים כלפיי....היא לא מבינה שזה לא כעס עליה, את הדברים הטובים שכתבתי אינה רואה וחבל. היא חושבת שאני אמרתי את דברי כדי להעליב או שאני כן יודעת לכעוס כשאני כותבת שאני לא כועסת.. זאת תחושה סובייקטיבית היא לא יודעת מה זה סובייקטיביות בכלל, בפסיכולוגיה מדברים סובייקטיבי זה הכל.....זה פורם שאמור להכיל...לי אין כרגע כוח להכיל אותה או להבין אותה....תודה לך שוב, את אדם מקסים! וניסיתי להכנס ולקרוא אך נהיה לי יותר גרוע בגללה...אז מחכה שתפסיק לכתוב הודעות על סוגי אנשים או קנאה או בדיחות, לא בורחת לגמרי רק לא כותבת יותר. היא כותבת הודעות כלליות כדי שאודי לא ימחק או לא יעלה..מבינה? זה כדי שהכל יעלה...

שלום רב, אני כותב את המילים הבאות עם דמעות. אתמול נודע לי מהמשטרה שילדתי בת ה 7 עברה התעללות מינית במשך שנה וחצי עי בן זוגה של גרושתי . הוא כעת במעצר. התלוננתי לפני שנה וחצי פעמיים במשטרה אך הם לא פתחו בחקירה , התלוננתי בפני הרווחה אך הם התעלמו. כעת כולם התעוררו אך הילדה הקטנה הנסיכה שלי פשוט גמורה. יש לי שאלה שאני מתחבט בה ארוכות. האם ייתכן שהאמא לא ידעה ?

אבא ...ילדתך ניפגעה אבל היה לה האומץ להגיד ואתה שם עבורה מאמינה שהיא תתגבר עם השנים ועם טיפול טוב והרבה אהבה . כן מאוד יכול להיות שהאמא הלא ידעה. אמא שלי שכשהתעמתתי איתה על פגיעה של שנים הייתה בשוק וזה היה ברור שהיא לא ידעה כלום.בהצלחה

כואב... יתכן שהאם לא ידעה, טוב שעכשיו העניין מטופל, רצוי להתרכז בילדה היא זקוקה לך כל כך.

היום הסיפור קיבל מימדים נוספים. בעריית גבעת שמואל מנסים להשתיק את הסיפור . הם שלחו כנגדי תלונה על איומים. הייתי במשטרה והם ה ענו שזה נסיון הפחדה. אני אמשיך לפרסם בפייסבוק של עריית גבעת שמואל את הסיפור ואת ההזנחה. נטע בצלאל העוסית ידעה מההתעללות היא קיבלה הקלטה מזעזעת של הילדה אך שנה וחצי התעלמה . שבוע שעבר מורה קלטה את הילדה בוכה והילדה סיפרה הכל. כעת הפדופיל במעצר. אך לילדה יישארו צלקות עד סוף החיים. כנגד נטע בצלאל נפחה תלונה על אי מניעת פשע. חברים יקרים תשמרו על ילדיכם אל תפחדו מכלום בשביל לשמור על ילדיכם . אפילו אם מנסים להשתיק אתכם.

ועליה..בבקשה טפל בה אבל גם בעצמך! אתה חשוב עבורה מאוד עכשיו. והעיקר שהעניין מטופל מכל צדדיו...חבל סתם להיכנס לויכוחים מה היה ומי אשם. העיקר שהילדה תהיה בסדר, היא עוד כל כך צעירה...

אי אפשר לדעת אם האם לא ידעה או כן רק לידעתך גם לי זה קרה עם הבן שלי ועריית כפר סבא השתיקה את העניין מצער מאוד

משתדלת לקפוץ מידי פעם.... מה שלומכן?

חג שמח אורחת מתוקה.. מתמודדת

כל כך חסרים לי כולם.....זה הפורום היחידי שאהבתי באמת . ומיכ כעס משתק אותי אני יעשה הכל שלא יכעסו הכל..

איתך... בשקט כאן ... ובתחושות.... מתמודדת

גם אני עשיתי פעם הכל רק שיהיה שקט..שונאת ריב. תודה שבאתן, כן, חסר הפורום.

בנות יקרות מכירות את התחושה שקשה אפילו לספר את זה? שהגוף כואב,רק מהניסיון שלי להתחיל לשתף. עברתי כבר את השלבים הקשים דיכאון והרס עצמי! אני נמצאת היום במקום טוב-חשיבה חיובית,נמצאת בהכרה של מה שיש לי בחיים האלה"הטוב והיופי שמגיע לי" יקרות ויקרים אפשר לאמר,שריציתי מאסר עולם! 25 שנה נלקחו ממני...און אוף טיפולים! יותר מידיי קירות שמדברים(גם מקשיבים) היו לא מעט רגעים שידעתי והאמנתי שהם הרסו לי את החיים!!!! אבל....לא!!!!! היום אני באותו הגיל שהייתי בחורה יפה וסקסית("גם אם לא הייתי יפה זה היה קורה") לא לבושה חשוף"טריקו סדור בצוואר,רחב.ומכנס 3\8 ." """""""וציצים""""""" כואב (רציתי אפילו לחתוך אותם-עדיין שונאת אותם-כאילו הם אשמים!!!!) כואב לי!!!! שורף לי!!! אבל אני אתגבר! היום אני סובלת פיברומיאלגיה ולא מעט מחלות. אני כואבת,כשאני חושבת====למדתי להרחיק מה שמפריע לי(מרוקנת הכל!!!) אני לא נותנת לזה להביס אני מנצחת אותו! מנצחת את היום! מנצחת הכל!!!! יקרות ויקרים אוהבת אתכם חג חנוכה שמח

את מנצחת! טוב לקרוא אותך!

הפורם הזה...לא יודעת רק רוצה לומר שמוזר לי לבוא לכתוב כאן..האם למישהי יש בעיה בלכעוס על אחרים? האם קשה לכן כל כך כשכועסים עליכן ברמה גבוה מהרגיל? האם יש רגישות גבוה כזו לכעסים? לי יש ולא יודעת מאיפה זה נובע....שונאת כשכועסים עליי או שאני כועסת על אחרים ולא מבטאת את זה עליהם ממש.....

כן.. גם אני מרגישה כאן ריק פתאום... בטח כל אחת בחייה היא.. ולגבי הכעסים, מזדהה איתך מאוד!!! דיברתי על זה עם המטפלת שלי.. זה טיפה שחר לאותו הזמן.. אבל אני חושבת שעדיין אני כך.. כשכועסים עליי מרגיש לי בלבול.. חוסר אונים.. רצון להגן על עצמי.. לפעמים לתקוף חזרה.. מרגישה שפתאום מקומי מתערער וכד... ולפעמים אף גורם לי להשלכות שלא מוצדקות כי כך אני מקבלת כעס מאחרים... וגם כשאני כועסת ולא מבטאת את הכעס בצורתו הנכונה ולאדם המסויים.. אני מתבשלת בכעס ושופכת אותו בעצבים במקום אחר.. וזה לא מוצדק... בקיצור ממליצה לך מאוד לדבר על כך עם המטפלת.. למצא מהיכן נובעת ההרגשה הזו.. ומה זה אומר שכועסים עלייך... מהן תחושותייך.. ולאט לאט תפרקי את המקום הזה.. וזה יוחלש.. כי תדעי יותר על עצמך.. ותוכלי לשלוט בכך.. לאט לאט כמובן.. איך את עם הדברים? באהבה מתמודדת

ותודה על התעניינותך, מיכלוש גם אני לצערי עוברת תקופה לא קלה.... עם ובלי קשר לטיפול ולפגיעה.. אני מתכוונת בבניית זוגיות הרבה קושי ואי הבנה ואי תקשורת נכונה.. אני יודעת שזה קורה אצל כולם... אבל כאן הגעתי להבנה שזה לא צריך להיות כך והתחלנו טיפול זוגי... אם כי זה נורא נורא יקר לי כעת.. אין מנוס.. ומקווה שנצליח להתמיד (לפחות הקושי הוא רק כלכלי ולא לשכנע אותו שזה יעשה לנו טוב...) ובנוסף.. יש עוד הרבה דברים מסביב.. כרגע יש טיפה הקלה אולי כי אני מצליחה להדחיק מעט עד הפגישה הבאה בטיפול והשגרה עמוסה נורא בלי פנאי למחשבות בכלל... אורחת יקרה, לא קל לשמוע שאת בקושי.. מקווה איתך לטוב. יש איתך מישהו? איך שורדת? מיכלי.. מצטרפת לדברים.. לפעמים טוב לקחת מעת הפסקה ואז להחליט.. בלי לחץ.. בלי הכרזה שזהו.. כי בהחלט לא קל יהיה להתחיל הכל מחדש וגם לא קל להפסיק באמצע..... קחי לך כמה זמן של ריענון.. זמן לעצמך.. למחשבות מה מתאים לך! ולהפוגה.. מה את אומרת? אחת מכאן מתוקה, מה שלומך? כיף לראותך כאן.. מתגעגעת!! שלכן באהבה מתמודדת

היי..בסוף ממשיכה אצלה..עם כל הקושי....ויש קושי עצום

להתמיד זה דבר לא קל בכלל.. ק"ו שזה מלווה בקשיים.... בהצלחה והרבה כוח