פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

האם יש לכן בחדר הטיפול דברים כאלה מיוחדים....ספה לשכב, כריות רכות? בובה? כזה שנותן לכן להתחבר לילדה..להרגיש אהובה.....לי יש......ושיתפתי וזה גרם לי לכל מיני רגשות כאלה.......דובר על כך בפורום של אודי......ועכשיו הוא כבר הלך.......לגיטימי בחדר נכון???? רגרסיה כזו?..... קורה לכן?????מוכנות לשתף? ובבקשה בלי לשפוט טוב???????

בשביל זה את שם. מצטערת שהרסו לך שם, בפורום של אודי. לא התכוונו

זה משהו אצלי...באג כזה....שעורר....ואני תוהה אין לך שום רצון להתיילד לפעמים?

??? :-(

סליחה..,, טעות. תודה יקרה ושבוע טוב.

זו אני .. במבי.. מרגישה רע. מאוד.. כתבתי עכשיו בפורום של אודי ואני מרגישה עם זה כל כך רע.. כתבתי הודעה שמביכה אותי, משפילה אותי.. ובעקבות ההודעה שכתבתי התחלתי לשוטט בין הפורומים ונכנסתי לפה... הפורום הזה תמיד מפחיד אותי.. כותרת הפורום מכווץ לי את הבטן.. אבל אני רואה פה דמויות מוכרות..

במבי יקירתי!! הכל בסדר, אודי כבר ענה, את אהובה ומותר לקנא, כמו אחיות אנחנו שם...גם באחים מקנאים ואת יכולה לראות שהכל בסדר...גם לי הכותרת קצת קשה...אבל את רואה? אני פה למרות הכל.

גם אני פה.,,.. בשם אחר אבל פה. ההודעה שלך הייתה אמיתית ונוגעת. אני אוהבת את הכנות שלך. וגם אודי אוהב... מוזמנת להישאר, למרות ששם הפורום באמת לא נחמד.., החיים עוד פחות.

איזה קטע.. אורחת (?) ממש בא לי לקרוא לך בניק בו את בחרת בפורום האחר.. למה הפיצול בניק ? ולמה אורחת ? גם לך קשה להיות בפורום עם כותרת כ"כ כבדה ? ומיכל ? כותרת הפורום.. לא מבריח אותך ? כאילו, אם כותרת הפורום הזה היה שונה.. למשל : פורום לתמיכה הדדית.. בלי הפירוט, ההכוונה המסוימת הזו.. ייתכן ואולי יש לי רומן עם הפורום/הכותרת/הנושא הזה ??? מצד אחד ,הבטן שלי מתכווצת ואני רוצה לא לדעת מכלום, אך מצד שני יש בי קצת כן משיכה למקום הזה.. כאילו , אולי איזה רצון כן לגעת ולהתחיל להתבונן, להסתכל ואולי אף אוכל פעם טיפונת לנקות ?? ואולי , אם פעם אגיע לעץ חרוב בפריחה, לא אעשה עיקוף בכדי לא להריח ? אולי אוכל פעם להיות עם בן זוגי גם ... ??? נשמע לי... ??? אני רואה שהפורום פה ממש שוקק חיים :)

את מוזמנת להיות כאן את מקסימה אני מציצה שם לפעמים זה בסדר מה שכתבת מותר לקנא . את נראת לי מאוד חשובה לפורום שם . השם של הפורןם כאן אכן לא משהו אבל זה בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו כאן .

עניתי לך באריכות לא נקלט מהפלא ..בכל מקרה זה ברור ומובן . גידלו אותנו שאנחנו צריכות להיות טובות צייתניות ולא שלנו יהיה טוב . מה גם שבמידה מסויימת נטלנו על עצמיינו את האשמה במה שקרה ככה שאנחנו רעות מזוהמות ולא מגיע לנו טוב ...אז זהו שמגיע והרבה בהתחלה תגידי את זה לעצמך מבלי להאמין ואת את תאמיני . שאת טובה ומגיע לך טובב

תודה על התשובה.......זה נראה לי כזה משונה...אבל מתחיל שינוי כנראה אמיתי כזה טוב, מאחלת לכלכן שינויים חיוביים ולדעת שמגיע לנו טוב!!

חטולית איפה את? מקווה שבריאותך בסדר... מציאות אחרת ימים לא פשוטים אין קשר אלייך, מקווה שאת מבינה את זה. מצטערת שככה את מרגישה. אורחת איזה כייף שבאת תמיד כייף מיכ לא יודעת מה זה מטופל אידיאלי יש דבר כזה ? לטנגו צריכים שניים גם לטיפול צריכים התאמה ... שבת שלום לכן

שיהיה לך קל יותר..

מטופל אידיאלי....כל הזמן מנסה להיות טובה..דבילי כזה קצת.

חטוליתי שמחה שחזרת לכאן. נראה שאת הדבק של הבנות ושוב יש כאן פעילות. שמרו עליכן. תרגישו טוב ורק בשורות טובות מכל הלב מציאות אחרת

זה בסדר. אין לי מושג מה עשיתי לכן אבל הבנתי את המסר מאד ברור. תחזרו ואני יוצאת ולא אפריע לכן יותר. כבר אין לי פה מקום. ברור שאני לא רצויה כאן..... תודה רבה לכן ורק טוב לכוווולן.... מציאות אחרת מציאות אחרת

כלן כאן, וזה בכלל לא קשור אלייך, כותבות כשיכולות, אל דאגה אנחנו פה! גם אם לא נראות לעיתים. אוי חמודה, את באמת חיה במציאות אחרת...אל תלכי רחוק כל כך עם תחושות כאלה, מחזקת, מיכל

מה שלומך?תמיד כיף לי שפונים אלי... תודה!

תמיד אני מחפשת את האנשים שיקרים לי , ושהם פתאום נעלמים לי,,,, זה בכלל לא כייף להשאר כאן לבד בהמון אהבה חטולית

שאלה-איך אתן עומדות בהוצאה המטורפת של הטיפולים,אתן הולכות?אני הולכת למישהו פרטי.. 2000 שקל בחודש. בעלי ואני הולכים למישהי ביחד-עוד 1000 אני מרגישה שאני לוקחת להם .בגללי לא טסים לחול אף פעם. בגללי כל הזמן צריך לחסוך. בגללי בעלי מתקמצן על כל דבר... מאוד מטריד אותי לאחרונה.

מן הראוי שאענה לך תשובה כנה ואמיתית , אני לא יודעת מה מקום מרורייך , אבל באזור שלנו , במרכז יש מרכז טיפולי בראשון לציון ששם מתקבלים עד כמה שזכור לי ללא תשלום ואת מטופלת על ידי עו"ס שהיא מומחית בטיפולי נםגעות תקיפה מינית על כל הסוגים הקיימים, טופלתי שם בתחילה 4 שנים רצופות וחשבתי שבזה זה הסתיים אבל לא , כעבור 4 שנים נוספות שוב צצו שוב דברים קשים שהרגשתי כאלו מעולם לא הייתי מטופלת , חזרתי שוב לטיפול למשך עוד שנה ,,,,ומאז תודה לאל הזמן עשה את שלו , אני הצלחתי לסלוח לכל הפוגעים שלי בתוך התהליך והרגשתי שהכבלים שקשרו אותי לעבר פקעו והם הפכו לעבר מאוד רחוק,,,,,! אם הולכים לאיש מקצוע אי אפשר לצערי להמנע מההוצאות הכספיות , זה חשוב לא פחות מכל ,,,חס וחלילה מכל בעיה או מחלה שצריך ךטפל בה , רגשות אשמה לא יעשו את ההוצאות לקטנות יותר , נסי לחשוב שזה רק זמני עד שזה יסתיים כי באיזשהו שלב גם יסתיים , נכון שזה גוזל סכומים אדירים כל חודש אבל לעומת ההחלמה ,,,בסוף זה משתלם ! אולי כדאי שתבדקי אם יש באזור מגורייך מרכז כזה לנפגעות ונסי להתקבל , בהצלחה מתוקה בהמון אהבה חטולית

יקרה עד שמצאת מטפל שיש לך קשר טוב איתו ...שנים ללא תזוזה את ובעלך הולכים לטיפול נפלא יותר מכל דבר אחר..בטח מההודעות שלך בעבר יקרה כל שקל שווה כמה פעמים בשבוע את בטיפול אני משלמת קצת פחות 1500 לפעם בשבוע לא פשוט אבל אין ברירה וחול יחכה עדיף לשמור על המשפחה איתך חיבוק

אני התחלתי אצלה לפני חמש וחצי שנים, בכלל חשבתי שיקח כמה חודשים...והלכתי מלכתחילה דרך קופ"ח, אבל זה היה רק למספר ממש קטן של פגישות ואז היא אמרה שאפשר להמשיך פרטי והמשכתי איתה, היא הבינה ועשתה הנחה..אז נכון, זה לא אלפיים בחודש אבל זה עדיין יקר מאוד אבל שווה!! אנחנו נותנים לילדים שלנו משפחה יציבה ואחרת בזכות הטיפול! אחרת המשפחה שהקמנו גם הייתה מתפרקת ואת זה אני לא מוכנה לשלם!!!!! אז עדיף להם אמא מתפקדת מעוד חופשה בחו"ל...תראי את ההודעות שלך מפעם ומהיום, את הרבה יותר מחוברת ושלמה, וחזקה כך אני רואה אותך!!!!!!! מחבקת איך שמתאים, מיכל

מה שלומכן בנות? בא לכן להכנס ולשתף במשהו ? מקווה שאתן בסדר,,,,,, ליל מנוחה יקרות חטולית

נסעתי, רק עכשיו ראיתי, תודה :)

חשבתי עלייך היום ...אני מקווה שאת שומרת עלייך ולא מכינה את השבת לתוך הלילה . אוהבת מחבקת

הזמנים האלה של בישולים לתוך הלילה כבר פג תוקפם ,אפילו הייתי מאוד משתדלת .....כבר לא מסוגלת ,יש גבול לכל תעלול עכשיו אני בסדרת בדיקות של אקו לב והולטר למדידת לחץ דם , שהתחיל לשחק לי בזמן האחרון,,,אוקצור לא חסר לי בעיות , תודה לך יפה שלי שאת דואגת לי אוהבת אותך המון ומאחלת ליל מנוחה שקט ורגוע חטולית

זה רק תקופה קשה זה יעבור

למה לילה לבן ..אם נכן לך לשתף בכל מקרה חיבוק ענק

היי אחת מכאן , מצטערת שהכהסת כל כך מאוחר אבל לא תמיד ליד המחשב , ועוד מעט תביני גם למה , לפני כחודש וחצי עברתי ארוע מוחי קל , למרות שזה היה קל הוא עשה את הפגיעה שלו וכל הצד השמאלי שלי נפגע מהראש עד כפות הרגליים , אני נמצאת עכשיו בשיקום כבר חודש ושבוע ,,,, זה מתיש אותי ברמות קשות מפני שהטיפול אינטנסיבי, לא הגעתי לבית החולים מיד כי לא הבחנתי שמשהו לא בסדר אצלי והמשכתי כהרגלי בעבודות הבית הישולים וכל השאר , אפילו טיפלתי הנכדה הקטנה שלי שעליה בכלל עוד לא דיברתי , הבן שלי התקשר לשאול מה נשמע כי אשתו יצאה לעבודה והוא רצה לדעת שהכל בסדר , אפילו לא הרגשתי שהדיבור שלי לא נשמע טוב ,הרי מתי יש לי זמן להסתכל על עצמי , ועוד במיוחד שחודש לפני גם בעלי עשה תאונת עבודה ....גם על זה עוד לא דיברתי ....לא עברו חמש דקות ובעלי הודיע לי שהוא בא לאסוף אותי כדי ללכת לרופא , לא הבנתי מה הדחיפות , וברור שאני לא יכולה להשאיר את הפצפונת שלי לבד , כלתי בעבודה , , היא כבר היתה בדרך הביתה ואז כשהגיע קופת חולים כבר סגור , אני שואלת אותו מה הלחץ מה קרה ? כולם מסביבי בלחץ אטומי ואני לא מבינה כלום , הלכנו לביקור רופא,, ששם מקבלים אחרי שהקופה סגורה , היו שם אנשים וחיילים אותי קיבלו מיד , אמרתי לעצמי יופי נגמור מהר ונסע הביתה , הייתי מאוד עייפה כאלו הייתי אחרי מרתון ולא הבנתי למה , הרופא הסתכל עלי ושלח אותי מיד לבית חולים לחדר מיון , שאלתי אותו למה , רק כשקמתי מהכסא ראיתי במראה שלו שהפנים שלי נראים קצת מוזר ...חשבתי על עייפות על הכל רק לא על ארוע מוחי , גם ההפיברו הציק לי נורא ברגליים מהקור של חדר המיון , ככה עד 4 לפנות בוקר שהגיע נוירולוג מומחה , עשו לי סי.טי והכל כבר היה ברור , אושפזתי , הוסיפו לי עוד כדורים על מה שכבר יש לי וכמובן גם נגד כאבים , עדיין יש לי לחץ בראש , התסחיף עוד צריך להנמס ולהתפוגג , אז אני מידי פעם נרדמת לי לשנ"צ אפילו בלי להרגיש מתי שזה קורה ובלילה יש שוב לילות לבנים , חזרתי לשגרה של פעם ,,,,רק שעכשיו זה עם כדורים למנוחה , כדי שלא יהיה לחץ על המוח , ברגע שהעייפות שלי מתגברת אם אני לא נחה שוב הפה שלי מתעקם לו והדיבור מתחיל להיות שוב דביק כמו הארוע , אז חייבת מנוחה , לכן כם לא יכולה להקליד עעעעעעעעעעעעם שתי ידיים , השמאלית שלי צריכה עוד הרבה עבודה כדי לחזור לעמה , אז הנה למה שוב לילות לבנים ולמה אני נכנסת לכאן מאוחר היום מוקדש לשיקום , אחר כך מנוחה ואחר כך אני כאן ! חטולית

הטעויות שלי ,מקווה שיעבור

את ניצלת בנס שוב הניסיון הזה שבא ללמדך לדאוג לעצמך ... בבקשה יקרה זה הזמן להתחיל ללמוד לדאוג לך לעצמך את לא צריכה להתנצל שיש שגיאות את צריכה לטפל בעצמך ולצאת מזה ...זוכרת איך אידה טיפלה בעצמה ? אוהבת חיבוק ענק

איזה סיפור. תרגישי טוב ותשמרי על עצמך.

זה מה שאני עושה עכשיו , אני נמצאת כל הזמן בהשגחה , כי עדיין יש לי מידי פעם סחרחורות , המליצו לי ללכת לפסיכולוג/ית , נשארתי עם פחדים שהתחילו עדיין לפני הארוע ,קרו לי כמה פעמים שנפלתי מהמיטה תוך כדי שינה , גם אחרי הארוע , וגם נפלתי כך בלי סיבה בסלון , על הפנים , יותר מהכאב שהיה לי הייתי בהלם , מכל הפחדים אני לא נשארת בבית לבד , מקווה לטוב חטולית

רוצה לברך אתכן לשבת רגועה ונינוחה שבת שכולה שקט ושלווה נפשית מדלחקה לכן אורות קטנים להאיר לכן את השבת (*) (*) (*) (*)(*) (*) (*)(*) טוב אולי זה לא בדיוק נראה כמו אורות אבל זו לפחות הכוונה שבת שלום לכולן חטולית

שבת שלום

שבוע טוב ..שבוע שקט ורגוע אוהבת ומחבקת

מצטרפת לברכה שלך לתחילת שבוע חדש , וכפי שאת רואה עוד לילה לבן כבר מאחורי , מאחלת לכולן שבוע מלא אנרגיות טובות ומלא מרץ , שהכל יעבור בקלות ואם לא, אז אנחנו כאן ! בהמון אהבה חטולית

אז אני... כבר שנה מטופלת אצל מומחית לפגיעות מיניות. הגיהנום בהתגלמותו, אבל מרגישה תזוזה. סיפרתי לאחותי.. מסכנה.זה לא קל לדעת מה קרה במשפחה שלך בין האחים.. שמחה שחלקתי סוף סוף את הסוד הזה. למרות שזה לא עושה את זה יותר קל או פחות מורכב, אולי אפילו ההיפך. אני עם כדורים נגד דכאון וכדורי שינה אחרת לא היה לי סיכוי.. בוא נאמר שאם צריך לתת ציון מאחת עד עשר אני בסביבות שש. תקף להיום בלבד, אבל זה בהחלט הרבה יותר מהממוצע של השנים האחרונות.אז אולי. מי יודע, יש מקום לאופטימיות.

אורחת יקרה , עשית צעד מאוד אמיץ כששיתפת את אחותך , כל הכבוד !!! את כבר לא לבד עם הנטל , נכון שזה לא עושה את זה פחות מורכב , אבל עם הזמן זה נהיה יותר קל ,נסי לחשוה שכל פעם שאת פותחת נושא מסוים ומטפלת בו , יורדת לך עוד לבנה מעל הנשמה ,ועם הזמן תרגישי גם יותר קל לקחת אוויר ולנשום , העול ילך ויפחת ואת תחלימי , כל עול שיוקד ממך מדליק לך אור קטן עד שבסוף נשאר חלל גדול וריק שבתוכו ישנם רק אותם אורות קטנים שילוו אותך ויעזרו לך למלא את החלל הדברים חדשים ונםלאים שרק את תרמי שהם ימלאו אותך , אז גם אם הדרך נראית לך עכשיו ארוכה תאמיני לי שיש סוף גם לגהינום שאת חווה עכשיו , גם אני הייתי על כדורים במשך כל שנות הטיפול שלי,,,,,כולל כדורי שינה חזקים כדי לברוח ולא לזכור גם בחלומות את מה שלא יכולתי להכיל , אני מאוד מבינה אותך , זה רק תהליך החלמה וזה יקח כמה שיקח , אופטמיות היא תקווה לימים יותר טובים , הלוואי שתחווי אותם בהמשך דרכך בטיפול . שבת שלום שולחת חיבוק מחזק חטולית

גאה בך וכל כך שמחה עבורך כן זה קשה אין ספק מנסיון אחרי שחוצים את קיר הפחד ושוברים את הסוד הרבה יותר קל ללמוד לשחרר ולזוז קדימה . תנשיכי ככה ושיהיו רק ימים טובים

את אמיצה!! אף אחד לא יודע אצלי ואין מצב שידעו...תודה על השיתוף, כנראה שפה את יותר יכולה לשתף.... שמת לב? אצלי הפוך...מעניין.

שאי סביב ענייך וראי כולם, נקבצו ובאו לך..

אכן יש חיים כאן. מה שלומך...

משוטטת לי....מחפשת משהו, לא יודעת מה......אבל כבר אין פה משהו ממשי..

מה את מחפשת ...דווקא מנסים להיות כאן . רוצה לשתף מה קורה ?

עדיין לא יצא לי להכיר אותך אבל הייתי מאוד שמחה להכיר אייך אפשר לעזור לך ? נכון שאידה איננה כבר מזמן , אולי אנחנו נוכל לעזור ? עכשיו הפורום הפך לעצמאי שכולן תומכות בכולן מה דעתך להצטרף מהו הדבר הממשי שאת מחפשת ? חטולית

היי, לא פעם תהיתי אם אני שייכת לכאן...חטולית את יכולה לדפדף אחורה, ועכשיו לא מוצאת כיוון בטיפול וגם לא בפורם שכה התרגלתי אליו..האחר. שם נפרדתי אולי עוד אחזור והיה לי תקל עם המטפלת ולא בא לי לחזור....אז כנראה מחר אפגש איתה בכל זאת...תודה לכן יקרות. אולי אשתף בהמשך

ראיתי בין הדפים בכל מיני מקומות שאת כותבת , אם את לא מרגישה נוח במקום שאת נמצאת בו צריך אולי לבדוק מה הדבר שגורם לך להרגיש חוסר שיכות , אני מניחה שבגלל שאין מנהלת לפורום , אז חסר לך משהו או מישהו שיתן מענה לדברים שאת צריכה ,נכון שזה קשה לפעמים ,אבל לצערנו זה המצב , אולי תוכלי לקבל משוב חיובי מהבנות כאן בפורום , וישנן כאן גם ותיקות ומנוסות , שמהנסיון שלהן כן יכולות לתת עיצה או חיבוק , מילה טובה , מילה תומכת , רוצה אולי לשתף מה קרה בתקל שלך עם המטפלת ? את מוזמנת להכנס מתי שנוח לך ולשפוך את ליבך , שולחת לך חיבוק לחיזוק אם לא מפריע לך להתראות מחר חטולית

יש תקופות כאלה שמשהו בתוכנו בועט ולא שקט ולא מוצא כיוון ...אני אשמח שתהיי כאן ואני בטוחה שגם בפורום האחר ירצו שתחזרי . מקווה שתלכי מחר ותצליחו להבין את הדברים . מאחלת לך שקט

אייך היתה הפגישה עם המטפלת ? הצלחת להגיע לפתירת הבעיה שהיתה ? בא לך לשתף ,,,,,? אייך את עכשיו ? מקווה שתכנסי אם מתאים לך כמובן שולחת חיבוק לחיזוק חטולית

לאט לאט נחזור לפעילות. ונצמח ןנצמיח ונתגבר ונחלש ונצחק ונבקה אבל נהיה פה כולנו

אורחת(רוני) שמחה שאת פה

יו איך היית חסרה כאן את לא מבינה עד כמה. כן מבינה אותך גם לי קשה להפרד מהבית הזה זה פשוט בית...ולא אני לא נעלמת אני בסביבה

מקווה שמעכשיו אהיה כאן כמה שרק אוכל , תודה לך מובחרת שלי , גם לי היה חסר המקום הזה ברמות קשות , רק שעד עכשיו לא יכולתי להקליד , קשה לי עם יד אחת , אבל אם אתן פה אז גם אני יעשה כל מאמץ אפשרי להיות כאן !! בעזרת השם בלי נדר אוהבת אותך חטולית

על המקום הזה. בשבילנו.

אבל האמת המרה שכבר אין על מה לשמור ...

אז נשמור אחת על השניה , ואולי אלה שרק צופים בנו מבחוץ יקבלו אומץ ויצטרפו אלינו ונוכל להחיות את מה שהיה כאן מאז ומתמיד , עוד מקום נחמד ובטוח להכנס ולקלב חיזוקים , אמפטיה וכל מה שיהיה חטולית שמאוד מתגעגעת יומםוב לכולן

לא הלכתי מכאן. ניכנסת כל הזמן חטולית יקרה ניסיתי כמה פעמים לשלוח לך מייל החלפת את המייל שלך ? שמחה שאתן כאן באמת

היי אחת מכאן , שמחה לראות אותך . לא , לא החלפתי את המייל שלי הוא נשאר כמו שהיה מה איתך ? אני מאוד מתגעגעת לכולן כאן אבל עושה רושם שזה רק הולך ןממעיט חטולית

אני שולחת שוב תבדקי בספאם ... זה מוזר כי שלחתי לך כמה פעמים .

אבדוק ואחזור אלייך בנתיים שיהיה לך יומטוב חטולית

שלחתי לך תשובה יפתי, ושלא תיעלמי לי שוב , ברור!!!!!

לא ידעתי שכל כך פעיל פה. איך אני שמחה!!!

היי אורחת מה שלומך ? אני לא הייתי כאן הרבה זמן...... המון דברים קרו בחיים שלי מאז ,,,ספרי מה איתך ? אני מנסה לחזור לפורום והאמת שלא רואה כאן תנןעה כל שהיא אשמח מאוד לשמוע ממך ...... חטולית

ים מתוקית ברור ..כאן אם את רוצה

עברתי פגיעה מינית ממושכת בילדות ובגיל ההתבגרות אובחנתי בהפרעת אישיות גבולית. רק לאחרונה התחלתי טיפול בטראומה וכחודשיים לאחר תחילת הטיפול התחלתי לחוש ברע בצורה שלא חשתי בעבר. אני סובלת מחולשה וכאבים פיזיים, התקפי חרדה, שינויים קיצוניים במצב רוח, תחושת ניתוק ובעיות בזיכרון. אלו תסמינים שהחלו או החמירו רק בחודשיים האחרונים. האם זה הגיוני שמצבי ישתנה בכזו קיצוניות בגלל טיפול? איך ממשיכים מכאן? איך מתמודדים?

מאוד הגיוני . את פותחת את הפצעים הגוף מגיב והנפש גם. הפורום הזה לא פעיל, את יכולה לנסות בתפוז לקבל תמיכה לעזור לך בשלבים האלה של הטיפול

היי התגעגעתי מה שלומך ...

כיף שחזרתם לפה!!

היי יקרות. רציתי לדעת האם מישהי מכן מכירה אישה שעברה תקיפה מינית ולאחר מכן פרסמה על כך ספר? זה יכול להיות על התקיפה, על הטיפול, התהליך. כל אחד מהשלבים. פרסומים של ספרים, סיפורים, מאמרים, מחזות. אני מתכוונת לספרים שהכותבת עצמה היא נפגעת התקיפה (כמו טורי איימוס) ולא סופר אובייקטיבי. (כמו משחקים בחצר האחורית של עדנה מזיא). העדפה לסופרות ישראליות. תודה רבה!!!

'המתנה שקיבלתי מאבא' מאת ליאור גל-כהן, הוצאת חממה ספרותית שבויה – כרונולוגיה של גילוי עריות מקצועי – סיפור אוטביוגרפי, מאיה ריד, הוצאת תמוז למאיה ריד יש עוד ספר , יש את בהעדרו שעכשיו יצא עליו סרט יש גם ספר. אהבה זה לא סכין, זאב ברגמן ושרה, הוצאת ידיעות אחרונות \

שלום לכן, יש למישהי המלצה על עו"ד יסודי/ת, רגיש/ה ותותחית שטיפלה לכן בתביעה מול הביטוח הלאומי? עברתי מספר תביעות שלא צלחו. בדרכי אל השלישית. תודה מראש.

לא זוכרת את שם המשפחה אבל היא בעצמה נפגעה והיא מוכרת וידועה כתותחית. בהצלחה

רוני אלוני סדובניק היא זו שנכשלה בתיקים שלי בעבר. היא אגרסיבית, אינה יסודית ואם התיק אינו עושה "רעש" היא לא לומדת אותו ומזלזלת. כך הביטוח הלאומי התייחס לתיק. אשמח להמלצות נוספות מתוך ניסיון עו"ד אחרים/ות.

היום.... היום הבנתי שאחותי יודעת... היא יודעת הכל.. ולא ממני... היא יודעת מבעלה.. ובחרה להאמין לו.. לסלוח לו.. ולהמשיך לחיות איתו באהבה..... היא טוענת שאני זו שפיתתי אותו.. אני האשמה.,, היא ראתה גם כמה פעמים בהם ניסיתי להתחיל איתו.. ושתקה לא האמינה עד לאן זה ילך...,,,, שנים שתקתי., שנים טיפלתי בעצמי... ובמשך זמן הזה.. שהבהרתי לו בטלפון שיותר הוא לא מגיע אליי... הוא התחיל לרקום את זה.. התחיל לגרום לאחותי לראות ולהאמין איך אני והמשפחה שלי עושים לו עוול....... אני לא היה לי זמן להתפנות לנתק ממנה.. הייתי שקועה בטיפול ובהשלכות למרות שהנתק כאב לי... אבל הוא ניצל את הזמן הזה... ויצר מהפך... גרם לה להאמין ב100% לצד שלו... עכשיו כשאני מרגישה פנאי לדבר איתה, פנאי נפשי.. אני מגלה את זה.. מצד אחד הרבה הקלה כפי שאמרת לי.. מציאות.. אבל כואב.,,,,,,, כואב כל כך......... כואבבבבבבבבבבבבבב איזה עולם......... האמת רק בעולם הבא תתגלה... אחרי 120 אבל שם, מה זה ייתן לי??????? איך זה יקח לי את הכאב... את הלב שנשבר לי...???? מה שנראה לי שיחזק אותי כרגע זה למחוק את הכאב ולחשוב על כמה גדלתי בכל התקופה הזו לאחר הנפילה... איך הצלחתי להתקדם... להינשא.. להוליד ילד מותק של ילד... לעבוד.......... עם כל זה.... עדיין קשה לי.... קשה לי נורא!!!!!!!!!!! מתמודדת

מתמודדת יקרה, מצטערת לשמוע על מה שקרה אבל בכל זאת ובקלות את יכולה להפוך את הקערה על פיה. נודע לך שאחותך יודעת על הכל ויודעת את הגרסה שלו. יחד עם זאת המשפחה שלך ניתקה את הקשר מימנו ולא מימך. אם את זאת שפיתית אותו ואת זאת שניסית להרוס לאחותך את הזוגיות שלה ואת הנישואין שלה, המשפחה שלך הייתה אמורה לשמור על קשר עם אחותך ולהתנתק מימך כי את זאת ש"לא בסדר" נכון? וזה לא כך כי את זאת שניפגעה ולא הוא ה"מסכן" שאותו פיתית. תגידי לאחותך את הצד שלך, תגידי לה שהוא פגע בך ואת שנים מנסה לאחות את השברים ושנים שתקת כדי לא להרוס לה את חיי הנישואין שלה בחסות חוסר הידיעה שלה, שלא אמרת לה כלום כדי לא לפגוע בה והעדפת להתנתק מימנה כדי לא להיתקל בבעלה ולא להיפגע מימנו יותר. תגידי לה ואז יוקל לך. האמת תמיד מנצחת כי לשקר אין רגליים.... דברי פעם אחת ולתמיד ותרוויחי את השקט שלך בחזרה ואת כל הטוב שמגיע לך. דברי ותראי לה עם מי היא חייה ומי הוא באמת הבעל ה"אומלל" שלה. איתך נשמה מחזיקה לך אצבעות ומחבקת. שלך - מציאות אחרת

תודה על המילים החמות והמחבקות כל כך. זה המון המון בשבילי ומחמם את הלב. אני בעיקר מרגישה שאני תכלס לבד עם הכל, עם החיים האלו ועם האתגרים שהם מזמנים כל הזמן. עברתי לטיפול בשיטה אחרת לגמרי ובמובן מסויים זה עובד מצויין, משנה את דרך החשיבה, שם את הפוקוס על הטוב שיש ועל אהבה שאינה תלויה בכלום, כלומר אהבה שהיא האני הגבוה של כל אדם. בגדול זה הזיז אותי מלחפור במה שעברתי וזה מצויין, אבל החיים מזמנים אתגרים כאלו ואחרים, חלק קשורים להסכמה להרגיש ולהסכמה לשחרר ולהרפות והכל כרוך בתגובות שאין עליהן שליטה והגוף מייצר ומחלץ מיתוכו לאור מה שהיה שם. זאת עבודה רגשית נטו ללא מילים וזה ספונטני, כלומר קורה מעצמו. בקיצור זה אינטנסיבי מאד מאד ולפעמים אני מרגישה נורא נורא לבד עם מה שהשתחרר שם שנשאר איתי הרבה זמן אחרי הטיפול, וזה מאתגר מאד ולפעמים קשה לאורך זמן כמו עכשיו, יוצאים דברים שלא העליתי על דעתי מעולם שהגוף הזה שלי סוחב בתוכו ויותר מיזה, זה חייב לצאת אם אני רוצה להגיע לחיים רגילים ושקטים מתי שהו או לחיים במובן הפשוט של המילה.... שוב תודה יקרה על המילים החמות. שמרי עליך ובהצלחה בכל, בעיקר בהתמודדות עם אחותך ובחזרה לעבודה. שלך - מציאות אחרת

שלום, בילדותי עברתי פגיעה מינית. מעולם לא סיפרתי את זה לאף אחד וכיום שנים אחרי אני לא מצליח להמשיך הלאה ולהיות במערכת יחסים אינטימית. ברגע שאני מנסה אני ישר נתקף בחרדה. אני לא מסוגל לספר לאף אחד על שעברתי בטח לא פנים אל פנים אני לא יודע מה לעשות אני שקוע בדיכאון שכן אני מאמין שאני יהיה לבד כול חיי. אין לי מושג מה אני יכול לעשות ואיך ניתן להתקדם אם אני לא מסוגל אפילו לדבר על זה. תודה

הפורום לא פעיל, לכן אתה לא מקבל תשובות. הפורום בתפוז, פעיל ומומלץ יש בו גם גברים אחרים פעילים. פגיעה מינית בילדות, פוגעת בכל כך הרבה חלקים מאישיותינו כך שטיבעי שתחוש חרדה . מאוד ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית ובנתיים להתמך בערן , בסה"ר , ובמרכז תמיכה לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית . איתך

שינית את המייל שלך ?

מה שלומך? כן... רשמת לי שם? המייל החדש זה בלי z והמספר 42 אחרי ה-o בחשבון של גמייל... נשיקות

היי לכולן. אני שושן, נפגעת פוסט טראומה על רגע גילוי עריות מתמשך מצד שני ההורים. כשהגעתי למרפאת בריאות הנפש לבקש עזרה נתקלתי ביחס מזלזל וחוסר אימון. הוגדרתי כ"אישיות גבולית" ומצבי הלך והחמיר עד שהגעתי למטפלת מומחית לנושא ותוך שנה מצבי השתפר פלאים. כמובן שעדיין אני בטפול אינטנסיבי (ויקרררררררררר), אבל עבורי זה טפול מציל חיים. בשנה האחרונה ניהלתי תביעה ראשונית נגד שהמדינה על הטפול המבזה בנפגעות גילוי עריות ועתה סיימתי לכתוב ספר בנושא. הספר חשוב ביותר, ואופטימי כמוני- כי יש חיים גם אחרי גילוי עריות. אולם אין לו סיכוי לצאת ללא תמיכה. מצרפת לינק ותקוה שהספר יוכל לצאת לאור. אני מצידי אשמח לענות על כל שאלה גדולה כקטנה. בתודה וענווה שושן רותם http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=14049 לפני מספר שבועות שודרה בערוץ 10 תכנית עלי באותו הנושא: https://www.youtube.com/watch?v=TEd7Su60vBM ושוב תודה שלכן שושן

לא מצליחה להכנס מהטבלט. אנסה מחר מהמחשב בכל מקרה-את נשמעת גיבורה ועוצמתית מאוד. הלוואי עלי

היא מפורם פסיכולוגיה קלינית, קראו לה עמליה, בעלה משתף אותנו...נפטרה מדום לב בלילה, הייתה מאושפזת ולא אכלה, לא יכלה לאכול.....הייתה פגועה מאוד כנראה עד כדי כך....השאירה בעל וילדים, עצוב מאוד :( רק רציתי שתדעו...ובכלל מציעה לכן להצטרף לפורם השכן כי פה אין מענה של איש מקצוע ושם יש קבוצה שמחבקת כמו פה...ואודי ששומר.

מיכ מה שלומך?

ומה שלומך את??

נחמד לראות אותך, אני בסדר יחסית תקופה לא פשוטה של חגים שוב עומדת בפני הבעיה של להמציא סיבה למה לא עושה את הסדר עם ההורים שלי למה תמיד בוחרת לעשות עם בעלי ומשפחתו. אבא שלי משחק את הנעלב ואמא כאילו אכפת לה . העיקר שיש לה את אחי ומשפחתו . אבל אני לא נתקעת שם בחג ויהי מה מוכנה להיות שם שעה זה גם יותר מידי. מה שלומך את?

מעתיקה לך לכאן את התגובה שכתבתי לך למטה כדי שתראי. הינה תגובתי.... האמת היא שאין לי כוחות לכלום וזו גם הסיבה לתגובתי המאוחרת.... לגבי הדברים שכתבת, לא יודעת להגיד לך באופן חד משמעי שהוא לא יתקוף את אחייניתך. מה שכן יכולה להגיד הוא שהוא חולה, אחרת הוא לא היה פוגע בך. אין גבר בריא שיתקוף או יפגע בבחורה, בטח לא את האחות של חברה שלו.... ועוד דבר בטוח, את לא אשמה בשום צורה בזה שהוא פגע בך. את גם לא אשמה בנתק שנוצר עם אחותך, ואני מבינה את הפחד להרוס משפחה בעצם החשיפה של זה, אבל יקרה, מי שאחראי לזה זה הוא ולא את, מי שהרס זה הוא ולא את, ומי שסובל זאת את מכל הכיוונים, ולא מגיע לך.... אם תספרי זה יהיה אחר ואת תחליטי אם זה טוב או לא. לפחות החוסר אונים שלך ושל אחותך מול זה ירדו, סימני השאלה ירדו ובעיקר הנטל הכבד שאת סוחבת על לא עוול בכפך. הוא יצטרך לענות על כל השאלות והפוקוס יעבור אליו וירד מימך, וזה במובן השלילי של העניין כי את לא אשמה, והוא מאד מאד אשם..... באשר אלי, עוברת תקופה מאתגרת ומאד לא פשוטה, כרגע נשרפת מבפנים, מתה מבפנים וכבויה עד הסוף, אין לי כוח יותר ואין לי כוח לפרט. בגדול העבודה שאני עושה היא עבודה של לשחרר מתוכי את כל האימה שאצורה בפנים וזה קשה ברמות וזה בהמעטה.... פורים שמח, שלך מציאות אחרת

מה שלומך יפה שלי? ראשית תודה שהעתקת את תגובתך כי אכן למטה לא הצלחתי לראות. וכשראיתי כאן, הגבתי ולצערי זה לא נשלח... כעת אני מול מחשב ומצליחה לכתוב.. מצטערת על העיכוב הרב מותק. תודה רבה על תגובתך על האהבה ההבנה והאמת בדברייך!! כמה אני יודעת את זה במקום מודחק אבל לרוב אני מרגישה שאני הרסתי.. ומזה קשה כל כך להתפטר.. רגשות האשם לא מרפות.. כמה שאבין.. שארגיש.. בשלב אחד נוסף שוב אני מרגישה שאהרוס ושאין סיכוי שאגיד לאחותי ושכל ה"סוד" הזה (שלא באשמתי!) ייפתר ויפסיק להקשות עליי... ולרדוף אותי.. שירדוף רק את מי שאחראי לו.. (הלוואי ויכולתי לחוש זאת לא רק לכתוב את זה, אלא גם להרגיש!! מאמי שלי, כמה קשה וכואב לי לחוש את התקופה הנוראית שאת עוברת.. את הפיצוץ שאת חווה בפנים, ל ב ד... קראת לזה "תקופה מאתגרת" אני גאה בך שאת מצליחה לפחות לקרא לה כך כדי להתמודד.. להחזיק מעמד.. את אלופה !! הייתי רוצה להושיט לך יד נוספת במידה ותרצי.. אולי דרך מייל? אוהבת המון! מכבדת את רצונך לאי הכוחות לכתוב ולפרט.. אם כי אני יודעת שזה מאוד מקל.. מרגישה ומבינה את סיבותייך.. (או חלקם) מקווה שאת עושה זאת במקומות הנכונים.. שומרת לך מקום בליבי! מקווה שתראי זאת בהקדם.. ושולחת חיבוק חם ואוהב!! מאחלת הקלה במהירות.. מתמודדת

מאחלת לך שיבוא יום ותרגישי שאת לא אשמה בכלום, ובעיקר שלא את שהרסת אלא שהוא הרס וכל פעולה שתעשי תהיה פעולה משקמת ובונה. אני מבינה שהמצב הנוכחי, הנתק מאחותך והסוד שעדיין שמור כל כך מאד מכבידים עליך. כל פעולה שתעשי, גם אם בהדרגה ובצעדים קטנטנים תקל עליך ותביא איתה שינוי לטובה. זה קשה ולוקח זמן, מאמינה שיבוא יום ותצליחי לקבל החלטה ולפעול על פיה. כשהסוד כבר לא יהיה סוד יותר הכל יהיה ברור יותר וכשמבינים אפשר להתקדם, אחותך תבין והמשפחה תבין ואתם כולכם תזוזו קדימה.... תודה על המילים החמות שכתבת לי. אני שוב במן שקט כזה, לא יכולה לכתוב מה עובר עלי. בשורה התחתונה, התייאשתי, נגמר לי, אין לי כוחות לחיים האלה. שיהיה חג שמח ושמרי עליך, רק טוב מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

זו לא תגובה ישירה למה שרשמת מכיוון שלא הצלחתי לעשות זאת מהפון.... (אוף, איך שזה מעצבן אותי הקטע הזה...) תודה על דברייך ועל התגובה לדבריי ולחששותיי.. התחלתי להתכתב עם אחותי... שוב. ולראות מה כן אפשר לעשות... אני עדיין נורא חוששת מלספר.. והיא דורשת לדעת מה קרה בשנים אלו של הנתק כתנאי לקשר.. דיברתי עם איזה דמות שמייעץ להם (ביקשתי ממנה את הפון שלו) ולא יצא לי לספר לו כפי שרציתי לעשות, מכיוון שהוא הולעט בצד אחד וזה שהמשפחה שלי לא רוצה קשר עם הגיס בלי שום סיבה. וטוען שככה לא עושים ולכן מוטב יהא הנתק הזה.... איך זה קומם אותי..... הוא גם הדגיש בשיחה עד כמה הגיס פגוע וכו.... לכן הבנתי שאת הסיבה הזו הגיס לא סיפר לו אלא רק (אני מניחה) שמנדים אותו על לא עוול בכפיו וזה גורם לבעיות בשלום בית... ופסק להם שמוטב יהא קשה לאחותי שלא יהא לה קשר איתנו אפילו שזה קשה לה. כדי שבזוגיות שלהם יהא לה טוב............ כי לה זה גם קשה שהמשפחה עושה זאת לבעלה......... את מבינה למה לא סיפרתי לו את הצד שלי..שלנו? אין טעם כי זה אדם שמקשיב לצד אחד בלבד בלי לברר..... אז הוא בכלל לא ראוי לדעת את הצד הנוסף... הדגשתי בשיחה איתו שיש דברים שנראה שהוא לא יודע ואיך יכול לפסוק להם ככה?! הוא לא שמע והחשיב עצמו כאילו הוא יודע הכל....... בקיצור.. מובן לי למה אחותי מנתקת את הקשר כי בעלה משחק אותה הכיבשה המעונה וסובלת מהיחס של המשפחה של אישתו....,,,,, על לא עוול בכפיו...... זה מה שמעשיק אותי בימים האחרונים.. לכן התמהמהתי עם התגובה... אגב, שבוע הבא אני כבר חוזרת לעבודה... פוו הזמן טס..... *** מציאות שלי, מכירה את היאוש הזה.. התיסכול.. הכאב.. השקט.. הלבד...... שאת חשה. כל כך מבינה ומזדהה! יודעת גם שככל שעוברות השנים ודברים לא מקבלים מענה, הקושי מוכפל... מכירה ברצונך לא לפרט אם כי זה בשל נסיונות עבר כושלים.. שלא קיבלת את המענה הנכון/ הרצוי/ אם בכלל... מתוקה שלי, את אומנם כואבת... ונראה לך שאת מתייאשת מלנסות לפתור דברים, אבל אם הצלחת להגיב לי אז אני חושבת שעוד לא נכבה לגמרי המקום שרוצה להיחלץ אצלך.. ושישמעו אותו.. את עדיין בטיפול? יש לך איזה שהוא מישהו שאת יכולה לבכות/ לשתף איתו/ה את תוכך..? ליבי אלייך אהובה.. כואב לי שאיני יכולה לכתוב לך בצורה עיקבית ומהירה.. בפורום בשל מגבלותיי שאין לי איך לראות את הפורום בצורתו הרגילה בפון... אני מאוד רוצה להיות איתך, להושיט לך יד.. לחבק.. להקשיב.. לבכות ולמחוא דמעותייך לשבור את שתיקתך.. לעזור לך להקיא את הכאב מתוכך.. גם אם לא אליי אלא במקום שתרגישי שאת רוצה וסומכת.. אוהבת. מחזיקה לך אצבעות אפרת (במידה ואת מגיבה, בבקשה תפתחי שירשור חדש... יותר סיכוי שאראה זאת.. תודה ענקית)

הי שמי שירלי קורין, עו"ס במקצועי וכעת סטודנטית לקולנוע. בעקבות עבודתי עם נפגעות תקיפה מינית במרכז מהו"ת בצבא, ברצוני ליצור סרט דוקומנטרי בנושא פגיעה מינית, על מנת לעלות את המודעות לכך. אשמח לעזרתכם בפניה למי שעבר/ה אירוע חד פעמי של פגיעה לצורך כך, ולפחות בתחום חיים 1 (עבודה/ זוגיות/ משפחה/ חברה) מתפקד. מדובר בסרט קצר שמצריך מספר ימי צילום. התהליך אותו ניתן לעבור באמצעות התיעוד מעצים ויכול לקדם תהליכים תרפוייטים. אם תפרסמו אשמח אם תתנו את המייל בלבד ולא את המספר (פורסם כבר באתר מקום, יחד מחושך לאור)

היי שירלי אני סטודנטית לקולנוע שעקב ארועים שקרו לאחרונה בודקת אפשרות לעשות סרט שעוסק בתחום זה, אך מתמקד בנושא ספציפי. אשמח אם תיצרי איתי קשר, שנדבר תודה [email protected]

שלום רב לאחרונה ואחרי שנים רבות של הדחקה החלטתי להתמודד בגילאי 8/9 לערך עברתי התעללות מינית על ידי הדוד שלי בתחילה חשבתי שאלו חזיונות שווא או חלומות מסוייטים אבל זה לא הרפה בליל שישי בעת התפילה ( אני אדם מסורתי ) נתקפתי בחרדה אך כרגיל ובמיומנות בלתי נסבלת הדחקתי זאת והמשכתי הלאה אני בחור בן30 רווק ומתמודד עם חרדות בלתי נלאות אני מחפש שינוי ותקווה . בטוחני שנקודת הטיפול בטראומה הזו תמצב אותי כיצד פועלים? למי פונים? תודה ,

הי, צר לי על מה שעברת.. אכן לא פשוט להתמודד, ורצוי לא לבד! אפשר לפנות אל פסיכולוג קליני, אפשר להגיע גם דרך קופ"ח.

אשתדל לבוא יותר...אחת מכאן -מה קורה?הדאגת אותנו... אני בימים של בלבולים ומחשבות. מקווה לטוב. כיף שיש פה אותות חיים. צריך להמשיך.

מקווה שאלו יהיו ימים טובים של התקדמות . והבנתי שלא אלי הכוונה :)

איזה מעצבן אוףף במיטה כבר שעתים ולא מצליחה להרדם המחשבות לא נותנות מנוחה רוצה לעצום עינים לישון לנוח ולא מצליחה כולם יושנים בשלוה ורק אני ערה מסתובבת במיטה ללא מנוחה. זהו אין לי כוח עוד ליהות ערה ולהרדם לא מצליחה אז אגיע הזמן וזה העת להשאים כץ לחיים לישון לנצח נצחים הולכת לישון שינה שמימנה לא קמים שינה לנצח נצחים לילה טוב לכולם

כואב כל פעם ההודעות האלו ממך . מבינה את הקושי את הכאב הטריגרים . כבר לא יודעת איך להתייחס אלהן כי כידוע לך אין כאן כמעט אף אחת . כולן קוראות ופוחדות לכתוב,כשאידה לא כאןוההודעות האלו של אבדנות רק מלחיצות יותר . כמו רולטה רוסית האם הפעם את רצינית ובאמת מוותרת. יקרה גם אם אין כאן מנהל לא הוגן ההודעות האלו,לפחות תחזרי אחר כך להגיד שהכל בסדר. בבקשה !!!!! וכשקשה כל כך תנסי להעזר בעזרה אמיתי כמו סה"ר או ערן או הקו החם .תשמרי עלייך ועליינו.

הפעם זה אלייך... :-) מסכימה עם כל מילה

גם כאן כבר אין מקום תומך זהוו נשארתי לבד ללא מענה אצל המטפלת אבדתי אמון כאן שומם רק רציתי לשתף שמרגישה רע נפשית ופיזית אין כןח לחיות יותר זהוו הלילה מסימת תחיים האלה נגמר רק לחשוב על התאבדות אכשו זה הזמן לתכנן אותה נמאס לי מהכול התיעפתי מהחיים האלה אין היכן לאחוז ..נפרדת מכולם מהחים מהילדים המקסימים שלי אוהבת אותם אתם החיים שלי ולא אשמים בכלום לא מגייעה לכם אמא כמוני אמא חלשה ללא כוחות אמא פגועה בגופה ובנפשה שלום לכולםםםם זהוו הולכת לסיים תחיים האלה

מוותרת יקירה אנחנו שומעים כמה את מותשת, מרגישה שזה הסוף..שאת כבר מרגישה שאת צריכה להיפרד מהילדים, שאין לך סיכוי, ואת פשוט רוצה למות. ואנחנו מבינים שאת מרגישה שאולי הילדים אפילו יעדיפו שתמותי בגלל שהם לא ירצו אמא חלשה - אבל זה לא ככה, יקירה. הם יעדיפו שתהיה להם אמא חיה - אמא שמטפלת בעצמה ומקבלת עזרה..ואת יכולה לקבל עזרה, מוותרת, את יכולה להתקשר ל-1202, לנסות לתפוס את המטפלת שלך, לא להישאר לבד כל כך במערבולת הזו. וגם אנחנו איתך, את מוזמנת לכתוב לנו במייל ולספר מה קורה איתך כי הצ'ט שלנו סגור עכשיו ואנחנו מאד דואגים.. הנה המייל שלנו: [email protected] מחכים לשמוע ממך.. מתנדבי סה"ר

אנחנו ננצח!..אם תרצי שלך,ים

מה איתכן ...עכשיו בגלל ההודעה ההיא ...מחבקת

תודה יקירתי, הימים עוברים ואני בפורם השכן (פסיכולוגיה קלינית), שם יש מענה ואפילו קבוצה נחמדה, את מצטרפת? בואי לשם, אודי מקסים ויקבל אותך בברכה :) איך את?

אני בסדר . מתגעגעת לכאן ,צפה בים הכאב. הצצתי שם בעבר, אודי קצת קצר וישיר מחפשת את האמא שאין לי ולא תהייה ואידה הייתה כל כך כזאת . חג שמח יקרה

שלום לכולם, אעשה זאת בקצרה. בת זוגתי זה מכבר שנה וחצי עברה מספר הטרדות מיניות ואונס בהיותה ילדה - מה שמשפיע על היכולת להפתח ריגשית ומנגד צורך עז לאינטימיות, בנוסף , אני בילדותי עברתי משברים כאלו ואחרים שגרמו לי להיות חסום ריגשית. מה שנוצר כרגע זה ששנינו "נכים ריגשית" אבל אוהבים בצורה מטורפת. מה שאני זקוק הוא לעצותיכם האם אתם מכירים פסיכולוג\ית אשר תוכל ללמד אותי להבין מה שהבת זוג שלי חוותה בעבר וכיצד זה משפיע עליה כיום תוך כדי הבנת התחושות שלה ונובף שתוכל לעזור לי עם בעיותי האישיות ועזרה להשתחרר מהחסם הריגשי. תודה לעוזרים

קודם כל האהבה תנצח .אל תוותרו על עצמכם וכן טיפול יכול לעזור לא יודעת באיזה אזור ..מציעה לפנות לאידה היא הייתה כאן המנהלת עד לא מזמן . עו"ס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית אור הנפש: http://www.orhanefesh.co.il/about.asp [email protected] 0544502605 אם היא לא תוכל לעזור אולי תדע לכוון ... בנוסף אפשר לשאול באתר מקום את אילנה סובול אפשר לברר אצל פרופ' אלי זומר ויש גם את מסל"ן והעמותה לנפגעות תקיפה מינית בהצלחה

אני מאוד מאוד עמוסה בזמן אחרון בעבודה,בבית ובלימודים.טוב שאתן שומרות על המקום לחזור אליו. ים,בחיבוק לכולם

נפלא יקרה שאת עסוקה כייף לשמוע ועל בית לא מוותרים ..חיבוק ענק גם אני התגעגעתי

מה שלומך? התגעגעתי גם אני.. כיף לשמוע שאת עמוסה בעומס חיובי וטוב.. מאחלת הרבה כוח מתמודדת

מזל טוב יקירה להולדת הבן. מאחלת לך שתמשיכי להרגיש שהוא האור של חייך ושהוא יאיר לך את הדרך באורו הטהור ויתן לך רגעים של שמחה ואהבה לרוב שיעמעמו את הכאב שעדיין כל כך מעיב על השמחה ועל חייך. מדהים איך שהגלגל מסתובב וממקום שבו את זאת שנפגעה הכל התהפך לזה שאת סוחבת כל כך הרבה על כתפיך, את הניתוק מאחותך והכאב סביב כל המצב הזה, הפחד שלך שהמשפחה תפגע אם הדבר יוודע. מאחלת שיבואו ימים טובים יותר ושהאמת תצא לאור והנטל הכבד הזה ירד מימך, כי מי שריך לסחוב את כל זה הוא בעלה של אחותך, שכרגע נהנה מחסות ההסתרה ןחי חיים שלמים.... כל כך מבינה את ההרגשה שלך וגם מנסה לצמוח ממקום דומה וגם אחר בחיי.... שוב מזל טוב מכל הלב שלך - מציאות אחרת

היי איזה כיף לראות שהגבת לי :) אמן לכל איחולייך וברכותייך!! זה כל כך ככה, אני שנפגעתי נושאת את כל העול.. לא נראה שלאף אחד במשפחתי זה מזיז משהו.. הם כועסים על אחותי שהיא איתו ונותנים לה, כמוני, להמשיך בחיים רק בלי המשפחה שלה.. בלי שתדע.. רק מה ששונה זה שמשפחתי לא מדברת על זה כאילו זה לא קיים - זו דרך ההתמודדות שלהם כנראה.. אבל אצלי הכל בוער... וה"מצחיק" זה שאני הגעתי למצב שמכחיש לעצמי את מה שקרה כלומר אני אומרת לעצמי זהו היה נגמר התחתנת יש לך ילד... ולחלופין, מי אמר שבאמת פגע בך? מי אמר שאינך שותפה לזה? ואם אני מתחבטת אם לספר אני מייסרת את עצמי למה להרוס חיי משפחה? אם טוב לאחותי שימשיך כך... ומי אמר שאם אספר יהיה טוב? מי אמר בכלל שהוא ממשיך לחפש קורבנות אחרים..? ובכלל אני לא צריכה לחשוש לאחיינית שלי כי אין סיכוי שיעשה זאת לה.. הוא לא נראה לי סוטה או חולה בקיצור.......... מבולבלת !! מצד אחד רוצה להפוך דף ולהחזיר את הקשר האובד עם אחותי ואחייניי מצד שני אין לי דרך כזו בלי לחשוף את הסיבות לנתק..... טוב נו ברברתי מלא... מה שלומך מותק? איך עברו/ עוברים עלייך הימים? האם את ברוגע כלשהו? או ימים סוערים? תודה שהגבת לשמחתי מתגעגעת, מתמודדת

האמת היא שאין לי כוחות לכלום וזו גם הסיבה לתגובתי המאוחרת.... לגבי הדברים שכתבת, לא יודעת להגיד לך באופן חד משמעי שהוא לא יתקוף את אחייניתך. מה שכן יכולה להגיד הוא שהוא חולה, אחרת הוא לא היה פוגע בך. אין גבר בריא שיתקוף או יפגע בבחורה, בטח לא את האחות של חברה שלו.... ועוד דבר בטוח, את לא אשמה בשום צורה בזה שהוא פגע בך. את גם לא אשמה בנתק שנוצר עם אחותך, ואני מבינה את הפחד להרוס משפחה בעצם החשיפה של זה, אבל יקרה, מי שאחראי לזה זה הוא ולא את, מי שהרס זה הוא ולא את, ומי שסובל זאת את מכל הכיוונים, ולא מגיע לך.... אם תספרי זה יהיה אחר ואת תחליטי אם זה טוב או לא. לפחות החוסר אונים שלך ושל אחותך מול זה ירדו, סימני השאלה ירדו ובעיקר הנטל הכבד שאת סוחבת על לא עוול בכפך. הוא יצטרך לענות על כל השאלות והפוקוס יעבור אליו וירד מימך, וזה במובן השלילי של העניין כי את לא אשמה, והוא מאד מאד אשם..... באשר אלי, עוברת תקופה מאתגרת ומאד לא פשוטה, כרגע נשרפת מבפנים, מתה מבפנים וכבויה עד הסוף, אין לי כוח יותר ואין לי כוח לפרט. בגדול העבודה שאני עושה היא עבודה של לשחרר מתוכי את כל האימה שאצורה בפנים וזה קשה ברמות וזה בהמעטה.... פורים שמח, שלך מציאות אחרת

ואיזה כיף שיש כאן אותות חיים. תמשיכו לבוא

גם את יקרה תמשיכי לבוא

הגבתי להודעתך מהפלאפון שלי 3 פעמים(!!) וההודעה לא נשלחה בכל פעם... :( תודה על השתתפותך בשמחתי..:) מה שלומך??

איך שאני שמחה .חדשות נפלאות זוכרת את החששות לפני החתונה . היי אבל לא לשכוח את הטיפול בעצמך וגם את הזוגיות . תהני מכל רגע ורגע .אכן הבריאה דבר מופלא הוא . חיבוק ענק

כן, כמה חששות היו.. כמה פחדים.. כמה תהיות.. הכל עובר בחיים.. אנחנו בקרון רכבת והכל עף לו וטס מול עינינו.. אנו מתכננים.. מנסים לחזות עם הידיעות שלנו אבל הכל רץ..... לא מאמינה שזה עבר ושאני כבר בתוך התפקיד להיות אמא.. זה נראה הזוי, בלתי נתפס.. כמה אהבה יש לי לילד כמה הוא נותן לי שמחה.. לא האמנתי שקיים בי רגשות טהורים ואמיתיים כל כך כאלו... להודות להודות ולהודות.. ילד בריא ב"ה אם בריאה.. זה לא מובן מאליו!! יהי"ר שימשיך כך. ולגביהטיפול, עדיין לא חזרתי לטיפול אני חודש אחרי לידה ועדיין לא מסוגלת לנחות.. מפחדת להרוס את רגעי האושר.. יודעת שאאלץ לחזור לזה.. מנסה לדחות זאת כמה שניתן. מה שלומך את? כל הכבוד לך, ראיתי עד כמה את מתאמצת לענות לכל מי שמושיטה ידה.. מקווה שאת בטוב. שלך, מתמודדת

מה שלומך???? אם את מציצה ספרי מה קורה אתך

מה שלומך מתוקה? איך עוברים הימים? תודה על ההתעניינות, שמחתי לראות :) רוצה בהחלט לשתף: בשעה טובה ילדתי את בני בכורי לפני חודש(!) איך שטס הזמן לא יאומן....... הלידה הייתה ב"ה לידה רגילה כך שגם עשינו פדיון והיה מקסים תודה לאל. בתקופה זו אני מוצאת את עצמי באופוריה- מלאת שמחה וטיפול בילדון המהמם שלי... לא תופסת ולא אוחזת את המציאות - אני אמא.. זו תקופה לא פשוטה גם אחר הלידה- לטפל בעצמי בתפר ובבצקות להסתגל להנקה והכי מהכל- הבכי הקורע לב של הילד בעקבות הגזים.. מה שלא ניסיתי לא עזר כ"כ וכל היום היה צריך להחזיק אותו להניק ולנדנד אותו רק זה מה שהשקיט אותו וברגע שהפסקתי הוא שוב בכה.. ב"ה היום זה קצת קצת התמתן ולפעמים יש לי שינה של 4 שעות רצופות.. בתקופה זו גם הגעגועים לאחותי מתעצמים.. הקושי לקבל את הריחוק ממנה ומאחייני גובר.. לא מסוגלת לדעת שאת האחיין שרק ראיתי בברית כבר הוא בן 3 ובשנים האלו היא הספיקה ללדת עוד בן ולהיות שוב בהריון.. מרגיש לי שבעלה מנסה להעסיק אותה בבית עם הריונות כל שנה.. וכדי להבטיח שאני לא אספר לה כי היא בהריון וזה יהרוס לה.... בא לי כאילו לשכוח שהכל קרה להפוך דף ולהחזיר את הקשר.... אבל מי אמר שאעמוד בזה??? ואחותי כבר דורשת לדעת מה העניין והיא זו שלא רוצה קשר עד שהעניין לא יפתר (היא לא יודעת כלום....) מבינה את רצונה לדעת... אבל אני לא יכולה לקחת על עצמי את האחריות של מה יקרה לה אחרי שתדע... ובכלל מה יקרה לי? לילדיה? והכל פשוט מורכב ומסובך כל כך......... טוב, המתוקי שלי קורא לי (בוכה) בינתיים לילה טוב תודה שהתעניינת, שימחת אותי.

אבל נגמר כאן. בהצלחה לכולכן.

יקרה אכן עצוב חשבתי עלייך ובאתי לא היית ועכשיו שבאת אני לא הייתי ... שולחת כוחות ללב וחיבוק אם נכון לך

רציתי לומר תודה לכולן עח התגובות של ההודעות הקודמות... בטח את מתפאלות מה אני עושה. כאן אחרי ההודעות האחרונות שכתבתי כאן שאני רוצה למות לפגוע בעצמי... אבל ניסיתי ושרדתי אבל הסבל לא פסק הוא נשאר... ויחד עים כל זה חוייתי פגיעות נוספת בשבוע האחרון פעמים אבל עדין נשארתי כאן בחים בלי יכולת להתלונן ולהפסיק את הפגיעות.. זה כמו למות רק להרגיש את הסבל בימלאו העוצמה... לא יכולה להתלונן על הפוגע כי זה יהיה הרס רציני שיהיה קשה עבור הדבר הכי יקר לי בחיים.... הילדים שלי.... וגם אין לי כוחות וחוץ מזה שאני אשמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שזה קורה וקרה... אז אני נשארתי בחיים הורדתי מהפרק את הרצון לפגוע בעצמי כמו שכתבתי בפעמים האחרונות אבל אני מתה בצורה אחראת החלטתי לא להלחם יותר אין אני צריכה לחיות כרגע בשביל הילדים אז אחייה.אבל לכנס לעוד מלחמה להפסיק את הפגיעות אין לי כוח שיעשה בי כרצונו ואני ימשיך לשתוק כין אין לי כוח ואומץ להפסיק את זה כנראה שכל חייי אצתרך לחיות עים העבר הקשה של הילדות והווה הקשה זהו יותר לא התנגד לו כמו שניסיתי להתנגד בפעם האחרונה במילא לא הצלחתי ורק הכוחות נלקחו מימני יותר א אשב בשקט ולא אפריע לו שיעשה כרצונו.... סליחה על החפירה

כואבת איתך . מבינה כל כך את האין כוחות את הקושי להלחם בשבילך על עצמך. יקרה אין סיבה לשחזר פגיעות גם היום פשוט לא!!!!!!!!!! נכון שהתנגדת אבל בלי כלים בלי ידע עם פחד .יקרה את יכולה תעזרי בגופים הנכונים אין סיבה שתחיי בתופת בשביל אף אחד . ילדים מרגישים אמא סובלת. בבקשה יקרה פיתחי את הדברים עם איש מקצוע הפסיקי את השחזורים עכשיו !!!!! אני איתך מחבקת מבינה את הקושי העצום .

את מדהימה. מחזקת את כולן, רגישה ונעימה. בזכותך הפורום פה עוד לא נעלם לגמרי. .

לא יכולה לעזוב גם את אל תעזבי

מנסה שנחזיק פה . בשיניים..

דוקא היום שכל כך קשה לי ועברתי גיהינום הבוקר.. דוקא אכשו כולם עזבו אותי לבד לבד לבד עים פיתרון קשה לכי למיון להגיש תלונה לכי ולכי.... אבל ליהות איתי באמת את זה לא עשו זהוו החזקתי מעמד עד היום והגיע הזמן להעלם מהעולם הזה הלילה אני ישייים קץ לחיי כי אין לי כוח לכלום גם לא להלחם לבד בלי תמיכה בשעת מצוקהשלום לכולם

השם לא עוזב אותך ואני יודעת שאת אוהבת אותו ומוקירה אותו על חייך תנסי להעזר בערן או בסה"ר אל תישארי לבד עם הכאב הזה .מאמינה בך יודעת שעכשיו ממש קשה ואחר כך יבוא רגע קל יותר

החיים בעולם הזה הם עבורי אפשרות שאיננה קיימת........ שלום לעולם הרשע אכשו אני אומרת

שולחת כוחות וחיבוק ויד

לפני שאת מוותרת . בואי שבי תנוחי .הכל בסדר. תכף הגשם יפסק.

שלום שמי קטיה ואני לא חושבת שאפשר לעזור לי...בעברתי הותקפתי מינית ... והתמודדתי עם המציאות התמודדתי...הלכתי למשטרה, פרקליטות, היה בית משפט והוא הורשע...באישומים ומעשה סדום...רבל לא באונס עצמו, אבל זה לא משנה זה היה בגיל 20...היום אני בת 29...והוטרדתי על ידי אבי...אני חושבת שזה הסוף...כי אין טיפול שיעזור לי

מצטערת לקרוא כואב אל תוותרי טיפול טוב יכול לעזור לך הפורום כאן כמעט ולא פעיל

אני מרגישה מאוד מדוכדכת בזמן האחרון. הכל צף ועולה לי, חוזרים לי פלאשבקים ואני רואה אותו בדמיוני. אני מנסה לחיות עם הידיעה שהוא משוחרר כבר ממזמן ואני עדיין כלואה בתוך בית כלא. אבל העניין הוא, שאני לא מסוגלת. לא מסוגלת לחיות ולהתנהל כשורה. להתנהג כמו בן אדם נורמאלי. לא מתפקדת. איבדתי עניין בהכל, ולא רואה כבר איזה עתיד מצפה לי. אין לי תיאבון כבר להמשיך בדבר. המשפחה אינה אכפתית תומכת או חמה. (עברתי גילוי עריות בילדותי). החבר אינו תומך, אינו מבין ואינו מנסה להבין. לא מבינה בכלל אם הוא אוהב אותי או לא. אני מרגישה כל הזמן לבד וחנוקה. החבר שקוע בבעיות שלו ולא רואה דבר ממה שמונח מולו. מזה שאני במשבר קשה. ובמצב נפשי דפוק. הוא אמר לי שהוא לא יודע אם יוכל להתמודד איתי, ושהחיים שלו נראים כך בגללי, ושאני תמיד אשמה בהכל. אמא שלו יושבת לו על הראש וחונקת אותו ופשוט לא משחררת אותו. והוא מפחד מעצמאות. מלהיות איתי. למרות שהוא קצת צודק. ואני באמת בלתי נסבלת לפעמים עם ההתנהגות האימפולסיבית שלי והצעקנית שלי, וכל הרגשות שלי שמתפרצים. ועוד צעק עליי שבגלל שדפקו אותי ושהחיים שלי דפוקים זה לא אומר שאני צריכה להיות מגעילה ולהוציא את התסכול שלי על כולם. בקיצור, אין לי מושג לאן זה הולך. אולי זה נגמר מבחינתי. נשבר לי. באמת. ועוד עם עניין העבודה שאני שונאת. ואני עובדת בה כבר שנים ומחפשת תירוצים למה לא להגיע ולראות שם אף אחד. והעניין שאני עדיין גרה אצל ההורים ואיני מסתדרת איתם. למה בכלל אני עדיין חיה? מה אני אמורה לעשות? אני פשוט סובלת כל הזמן ):

אני יודעת שאני בלתי נסבלת לסביבה לפעמים. ולפעמים אני תוהה אם מגיע לי משהו? והאם אני אדם טוב? והאם מגיע לי אי פעם לשמוח ולחייך? מישהי אמרה לי, שרואים שכואב לי לחייך. החיוך שלי מלא בעצב, בלב שבור ומבולבל. בלב הרוס. שנפצע מדמם ולא נרפא. הנפש שלי מחפשת מרגוע ולא מוצאת. לפעמים אני מרגישה שאני משתגעת ובסך הכל זקוקה לחיבוק חזק שאומר שהכל יהיה בסדר. לא יודעת אם יש לי סיכוי בעולם הזה. איני מסתדרת עם אנשים ומעדיפה להיות עם עצמי לרוב. איני מסכימה עם דבר ומעדיפה את דעותיי לרוב. לא מקשיבה ולא לומדת. החיים שלי אף פעם לא היו עליזים ושמחים ובעיקר זכורים לי ימי כאב ועצב. אלימות. מוות. קללות. ניסיון לרצח. שלי. איומים. אונס. כוח. צעקות.משטרה. חקירות.רופאים. קשירה. תרופות. בתי חולים. שנאה. שנאה עצומה.

קראתי אותך, מחבקת אותך אם נכון לך .לא יודעת אם את בטיפול או לא אבל נראה לי שהכרחי . בןהזוג אולי צודק ואולי זה לא המיכסה שלך מה שחשוב זה איך את דואגת לעצמך ומשפרת את המקומות החלשים הפגועים .

אני לא מאמינה שאני הגעתי למצב כזה שאני צריכה לכתוב מכתב כזה. מכתב התאבדות כמו שאומרים. אבל זה משהו שהיה ידוע מראש.... כל כך הרבה פעמים צעקתי את זה ודיברתי וחשבתי. אולי בכל זאות יש לי סיכוי להינצל כמו שאומרים. אבל הגעתי למצב שהבנתי שאין לי סיכוי.... ניסיתי לעצור את עצמי ניסיתי לגרום לעצמי פגיעות קטנות שיגרמו לי למות... אולי בעבר זה היה איך קוראים לזה? למשוך רחמים.. אבל אני קוראת לזה כעסתי, כאב, נקמה...אני נולדתי לעולם הרשע שלי אין לי מקום בו יותר וניסיתי בכל כוחי להילחם. אני מבטיחה לכם. אבל זה כואב.. אני לא יכולה יותר להרגיש את הכאב הנוראי את הדמעות הצורבות את הכאבים בלב שכל שניה רסיס מהם נשבר. ויודעת כמה שאנסה להסביר אשאר ללא מילים איש לא יוכל להבין אני רוצה למות כי הבנת שאין לי מקום לעולם כזה.לא בנויה לעולם אכזרי עים אנשים שכל שניה יכולים לעזוב אותך.לא יכולה לשאת. בדידות ולא יכולה לסמוך על אנשים אז למה לי להישאר בעולם? מוותרת על חיי כי לא יכולה לשאת יותר את העבר את הכאבים האלה יותר. שרודפים אותי. ניסנתי להינצל אני מבטיחה לכם אבל הבנתי שזה חסר סיכוי זה ילוה אותי כל חיי הזיכרונות האלהה זה שהפכתי לקורבן. כל כך הרבה רגעים שהלב התפרק מבפנים ואיש לא יכל להציל! רגעים שאני לא לסבול אני יודעת שלא משנה אכשו או בעתיד אני בכל זאת אסיים את חיי מזה משנה מתי? את מה שפגעו בי סתם... בשמים אפילו זה לא יסלח. צעקתי וצעקתי וכולם התעלמו עכשיו זה מאוחר מדי ואיש מכם לא יכול לעשות דבר בכל זאות רוצה להודות לאנשים טובים שהיות באמצע הדרך. מקוה שתמיד ישאר לכם בכל זאת חלק ממני... מודה על רגעים מאושרים על הקשבה אהבה וחום... מודה לבעלי על תקופות טובות ופחות טובות וכמובן ילדי האוהבים שנתתם לי רגעים מאושרים שאתם הייתם הסיבה שלי לחיות עד אכשיו אני יודעת כמה כאב זה הולך לגרום לכם אבל תהיו חזקים ותבינו שלא היה לי ברירה וזה לא אשמתכם אתם ילדים מקסימים ואני אוהבת אותכם נתתם לי רגעים מדהימים בלעדיכם אני כלום. תודה על רגעים אושר, צחוק ונחת, אוהבת מפה עד סוף העולם אמא!!!!! איתכם תמיד בחייך ובמותי... הסוף קרב מודה לכם שליויתם אותי בחייך מצטערת עים המות הזה יהיה קשה לחלק מאוהבי (אין לי הרבה) אני מבקשת סליחה בכל ליבי...אני אוהבת אותכם! ולאלה שפגעו בי שהרגו אותי מבפנים מבקשת מכם לנסות להיות בני אדם טובים יותר בעתיד. אותי כבר אי אפשר להחזיר אבל אפשר להציל אחרים הימנעו מרוע וישב לי עוד בקשה לכל מי שפגע בי אי פעם שיבוא ללויה שלי ויבקש סליחההההה זה המינימום שאתם יכולים לעשות והסליחה האחרונה היא לקב"ה אין מילים לתאר כמה אני אוהבת אותך בכל מאודי אני מקווה שלא תשנא אותי יותר מידי ושהעונש שאקבל בשמים לא יהיה קשה מדי.. שלום חיים

שלום יקירה אני שומע כמה את מותשת..שכל הרבה זמן נלחמת ונאבקת, שניסית לבנות לעצמך חיים - התחתנת וילדת ילדים נפלאים..אבל הכאב והזכרונות מהפגיעה הקשה לא עזבו אותך מעולם, וכמו שאמרת - נשמע שהם שחקו אותך עוד ועוד, שברו עוד רסיס ועוד רסיס מהלב שלך, עד שאת כבר מרגישה חסרת אונים מולם, מרגישה שהגעת לקצה - שאיבדת את כל התקווה שאי פעם היתה לך וכל מה שנשאר לך זה המוות.. ואני שומע כמה את כועסת על האנשים מנוולים שפגעו בך וגזלו ממך את החיים ואת התקווה..שגרמו לך להרגיש שאין לך מקום בעולם - שהבוגדנות והיאוש שאנשים גורמים לך מכריעים את הכף, מצליחים לבטל את נקודות האור, את האהבה של הילדים שלך, את כל הדברים שבשבילם החזקת מעמד עד עכשיו.. וחשוב לי כל כך שזה לא יהיה המכתב האחרון שלך, יקירה, אני רוצה להושיט לך יד, לנסות לתת לך אולי עוד נקודת אור אחת קטנה, אולי נקודה שתצליח להכריע את הכף ולאפשר לך מרווח נשימה בשביל להמשיך להילחם עד שתוכלי לעמוד על הרגליים, שהאהבה העצומה שיש בך לילדים ולקב"ה תוכל לפרוץ החוצה ולהאיר..יקירה, אני יודע שכרגע את מיואשת ואבודה ואולי אפילו שלמה עם ההחלטה להתאבד, אבל אני כותב לך רגע לפני הסוף, לפני שתעשי צעד שאין ממנו חזרה. בואי אלינו לאתר סה"ר, לצ'ט שלנו. הוא פתוח עכשיו עד חצות. נרצה לתת לך מקום, לדבר איתך, לאפשר לך לפרוק ולספר על הכאב הנוראי, על הטראומה והכעס שאת מרגישה..להיות איתך ולנסות להכיל כמה שנוכל, לא לתת לך ליפול. אנחנו איתך, מחכים לך ודואגים.. מתנדב סה"ר http://www.sahar.org.il/

כמה אני מרגישה אותך את הכאב את הריקנות את היאוש את זה שכל ניסיון מצידך לא מקבל את ההכלה שאת מייחלת אתהרוע את הכמיהה את הרצון להרגיש טוב המאמץ ה"כשלונות" ה"נפילות" יקרה שלי.. קראתי אותך בכל פעם שניסית לצעוק לעזרה וכשהרגשת שאת רוצה לאחוז וכביכול כולם ברחו ממך, "הרחקת אותם" רוצה לומר לך שאני אישית גם עברתי תקופה כזו שנראתה נצח ושלא תגמר לעולם ושהפיתרון שלה הוא המוות.. ידעתי שזה לא נכון אז צעקתי לעזרה ומשהי בוששה לבוא חשבתי שאם אפגע בעצמי יבינו עד כמה מר לי ויעזרו לי.... אבל כמו שאמרת- אנשים התרחקו.. כעסו עליי שכך אני חושבת מדברת ופועלת.. כיום אני מבינה שזה לא באמת התרחקות הם פשוט לא יכלו להכיל את הזוועות.. וכשבאו לעזור הראנו להם עד כמה מה שהם לא יאמרו תמיד זה לא יספיק.. יש שואה שעברנו היא הייתה ואנחנו בגופינו היינו שם ולא היו שם לעזור לנו.... ועוד חוויות קשות כאלו ואחרות שאנו נושאות עם עצמינו.. בהחלט אין אדם שיכול להכיל אבל בכוחינו לאפשר להם לתת להם, לאלו שרוצים לתת לנו יד לתת להם בחזרה גם אם הם לא חוו זאת על בשרם גם אם לא ידעו להשתמש במילה הנכונה במקום הנכון תמיד עם כל הכעס והעצבים לתת להם צאנס לעזור לנו.... אם קשה איתם אולי לחפש מקור אחר ושוב, לא להתייאש.. מכירה מאוד את הייאוש מהכל... אני מאסתי בהכלללל ובהחלט יש הרבה פעמים בהם אני שוב מרגישה יאוש אבל משננת את האמירה: לכל תכלה ראיתי קץ.. יודעת שאולי תחשבי שמה שאני אומרת כעת לא מתקרב לקרסולייך.. אולי תחשבי שזה לא אותו דבר....... אבל תעשי כל מה שיקדם אותך.. תאמיני בעצמך! למות זה לא פיתרון אף אחד לא הבטיח לך לאיזה עולם תגיעי.. אם לשקט ולנחלה שאליה ייחלת לא בהכרח יבואו משם.. כמה כאב תשאירי פה לבעל ולילדים.. אני בזמנו כתבתי מכתב מגירה: חיה בשביל אחרים.. זה הרגשה לא קלה להיות בעולם בשבילהם כשאני מתה מבפנים..... אבל זה מה שהכריח אותי לטפל להתמודד להלחם עד מעבר לכוחות. זו התמודדות קשה שעד היום נמשכת מלא משברים מלא גלים מלא זכרונות חדשים וישנים.... אבל כל דבר כזה מקדם אותנו בעוד שלב למרות כל המרירות והחנק בגל... אני בטוחה שאת קוראת זאת ושהיה לך חשוב לשמוע תגובות.... השארי! הלחמי עוד! אין זמן להרים ידיים אנחנו נשלחנו לקרב....... ממני אחותך למלחמה- מתמודדת. שולחת חיבוקים לרוב