פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

מה שלומכן? כיף לראות שמשהו נשאר כאן.. למרות שאם לא נתחזק זאת, הוא יעלם.. כתבתי כאן כמה פעמים תגובות ומשום מה ההודעות לא נשלחו אחרי שהארכתי בכתיבה ובהכלה וזה היה מאוד מאכזב... ומתיש.. כעת אני ליד מחשב ויש לי אפשרות לכתוב אז מקווה שישלח. אני כבר בחודש ה9!! ומתקרבת לתאריך המשוער.. הזוי איך שהזמן עובר.. כל תקופת ההריון או יותר נכון רובה עברה בצורה לא קלה בכלל.. מלא טריגרים.. מלא מריבות בזוגיות.. מלא מתח.. מלא פחד..מלא זכרונות ועוד..... ב"ה הגעתי לרגע זה.. בוא אני מנסה לשנן לעצמי ולעכל את הלידה וביאת ילד לעולם בעז"ה בריא ושלם.. ובכלל את אובדן העצמי (לפחות בתקופה הקרובה) לעכל שזה מעבר חד מאישה נשואה טרייה ל"אמא" - מה זה אומר?!?!? האם אעמוד בזה.......??? וואי.. אין לי איך להתחיל בכלל לשחזר מה עבר עליי.. את הכאב הדמעות הבלבול הכל.... הרצון לברוח, ואין לאן.... להאחז חזק חזק חזק... לנשוך שפתחיים ולשנן זה יעבור..... בלי לדעת מתי ואיך פשוט לעצום עיניים לדמוע כשאפשר לצעוק להחזיק חזק לא להרפות...... אפילו שאני ל ב ד ואין מי ששומע את הצעקות הללו אין מי שמוחה את הדמעות ואין מי שיאמר לי שזה יעבור ויחבק.... הייתי שם לבד!! ועדיין... אבל כמו גלים.. פעם הגל בשיאו ואז חונק ומרגישים איך הכוחות אוזלים ורוצים לעזוב הכל (ממילא אין מי שרואה כמה מאמץ ועבודה אני עושה וכמה אני משקיעה אלא 'שומעת' את ההיפך) מעבר לכך, אמא של תלמידה נכנסה אליי לאסיפת הורים ובלי הכנה מוקדמת אמרה לי איך שאני דומה לאחותי אמרתי אחותי? אמרה כן.. וניסתה לברר את סיבת הנתק ושאחזיר את הקשר וכו' היא סיפרה לי שהיא שוב בהריון (היא ילדה ילד נוסף מיד אחרי שהתחתנתי שגם עליו לא ידעתי..) כמה כאב!! פשוט הרגשתי שעכשיו עשו לי תזכורת לכאב הענק ולקרע המשפחתי באופן יום יומי כי אלמד את התלמידה שלי ואזכר באחיינית המתוקה שלי שעולה כיתה אחר כיתה ואיני מכירה אותה כבר, אכיר בעובדה שיש לאחותי עוד ועוד ילדים בקצב בערך של שנה הפרש בין אחד לשני שאני כבר לא מכירה ורק שומעת על ההריון.. מתחילה לחשוב שאולי בעלה משכנע אותה כדי להרוס אותי עוד מבפנים.. שהוא ממשיך חיים רגיל... עם אחותי... ואני זו שנרקבת בפנים עם ה"סוד" הזה.. ומאפשרת להם לחיות כמשפחה עם אבא ואמא.. ורק מוציאה את עצמי מהתמונה (שבכלל לא הכנסתי את עצמי לשם..) גם כשסיפרתי את מה שקרא להוריי לא יכולנו לעשות כלום.... גם להתלונן אין לי כוחות.. רק פחד עצום.. אותה אמא התקשרה אליי (כביכול לדבר על ביתה) ואז העלתה שוב את העניין עם אחותי.... כמה שהיא לא מבינה... זה לא תלוי בי.. זה לא קשור אליי.. אני לא שונאת את אחותי.. אני מתגעגעת אליה בטירוף.. אני כל הזמן חושבת עליה.. אני צריכה אותה.. כואב לי שאין קשה.. אני מרגישה אותה כל הזמן ומנסה מכל מקום שאני יכולה לברר עליה ולשמוע בשלומה... אבל יש לה בעל שעליו אני לא יכולה לשמוע!! אני נלחמת על כל צעד בחיי בגללו....... הוא חי לו.. ומשאיר אותי שותקת.. סוחף את אחותי וגורם לה להבין שאנחנו טועים ונוצר מצב שהיא זו שמתרחקת ממנו... מהמשפחה.. אז זה בהחלט עזר לי כי כך הפגיעה לא ממשיכה... אבל זה גרם לקרע ענק ולכאב גדול שלא מדובר.... אני כבר מתחילה לנסות להכניס לעצמי שעברו הרבה שנים מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו.. אולי עכשיו, לאחר שהתחתנתי, וכשאני בהריון יהיה לי יותר קל להתמודד עם המציאות.. ולהחזיר את הקשר עם אחותי (שזה מה שקשה לי במיוחד כרגע..) הבעיה היא שבגלל כל הנתק של השנים צריך להסביר לה.. שכל מה שהיא חושבת זה הפוך........ מי אמר שהיא תאמין? מי אמר שכדאי? מי יודע מה יהיה?........ ומכאן אמי מגיעה למסקנה שאני משננת לעצמי: לנסות לשכוח מקיומה!! לשכוח שיש לי אחות אחת ויחידה! אחות מדהימה! שיש לי אחיינים מתוקים! שיש לה חיים מעבר לעיניי....! לשכוחחחחחחחחחחחחח המסקנה הזו כאילו מתקיימת ביום יום שאני עסוקה, זה נמצא בסטנד-בי עד הפעם שאני מעלה זאת שוב בטיפול או שיש לי תזכורת מבחוץ כמו אותה אמא של תלמידה...... חייבת לסיים... אני אתכן! למרות שבמכתב זה פרקתי מעצמי.. תאמינו לי שכתבתי מהפלאפון ולצערי זה לא נשלח.. מקווה שהעניין יסתדר.. שבת שלום מתמודדת

וואו...ממש עוד מעט יהיה לך ילד :) שיהיה בהצלחה, מחזיקה אצבעות שהכל יעבור בשלום אי"ה...בהחלט קשה ההתמודדות, מקווה שבטיפול היא תעזור לך להתמודד עם הכל, שלך, מיכל

תודה מיכל יקרה! מה שלומך?? שיהיה שבוע טוב ומוצלח.. חיבוק אוהב.. מתמודדת

תפסיקו להספיד ולבכות על מה שהיה. תהיו כאן כדי שימשיך. בבקשה...

אורחת חבל שלא יכולת להיות קצת יותר אמפטית לכאב האמיתי שלי זה לא הספד זה כאב ...

סליחה. אולי באמת צריך לפרק את המקום הזה. ניסיתי ממש אבל לא הולך.

כבר שלושה שבועות היא יושבת בביתה, לא מתפקדת, עצובה, כועסת. הוא ממשיך בחייו כאילו לא קרה כלום, היא רואה את החיוך השטני רק עכשיו כאילו הוא תכנן את זה מהרגע הראשון שראה אותה, שש שנים הם היו חברים עד הרגע הנורא ההוא, יום ההולדת שלה, חגיגות היו בעיר הגדולה, חברים באו ושמחו איתה עד הרגע שהוא שם לה כדור במשקה וגופה היה שלו, היא מעולם לא חשבה עליו בצורה כזו, מעולם לא רצתה אותו. כשפתחה את עיניה הרגישה אותו מעליה ולא היתה מסוגלת לזוז, גופה כשל היא רצתה לצעוק והצליחה לומר לא! והוא המשיך כי ידע שהיא נכה נפשית לעוד כמה שעות, המשיך לאנוס את גופה ואת נפשה. והיום היא מרגישה את הטומאה שיש עליה, מליון מקלחות לא יצליחו לנקות אותה. מרגישה את כל העיניים עליה שופטים אותה למה זה קרה לה. אינה יכולה לתת אמון בעוד נפש חיה. היום היא מתה נפשית והרי מי ירצה אישה מתה....

יקרה לצערי הפורום הזה מת .אין כאן נפש חיה גם אני סתם כאן במקרה מחטטת בארכיון בימים אחרים . ליבי איתך ואפשר באמת להחיות את אותה הנפש האישה תזכרי שאת לא אשמה אבל ממש לא אשמה . ותתחילי טיפול כי מגיע לך . פורומים יותר פעילים יש שוברות שתיקה , תפוז , יש את סה"ר וערן וכמובן הקו של התמיכה שעוזר המון דברי איתם מגיעה לך תמיכה אמיתית 1202 ובעזרת השם תינצל נפשך .

טיהור נפשי תפני 1202 שילוו אותה בשיבה לעצמה........לא להשאיר להתיישנות לקום ולהגיב בכל האמצעים האפשריים להיגרר נפשית ולהגיב לחשוף את עלוב הנפש ,שניצל אותך ופגע ולקח ממך בעיקר את האמון רק ע"י פעולה מצידך אפשר לרפד את פצעי הנפש. הוא עשה את שלו .....עכשיו עליך לעשות את שלך להגיב לחשוף אותו ....את לא אשמה בכלום ומחשבות הסביבה לא קובעים מי את מעשיייך בנדון יחליטו בשבילך מי את אז קומי לך ועשי בנדון 1202,משטרה,עו"ד ,תמיכה חברות ,משפחה האמיני בעצמך את טהורה הוא יצור מזוהם נפש. בהצלחה

לבית שהיה כאן

חטולית , שחף , בוחרת , מציאות , בובה , ינשוף ..ועוד הייתם לי משענת מתגעגעת

הכול צף למעלה למעלה בגלים גדולים וחזקים שלא ניתן למתן אותם מחשבות וניסיונת אובדנים בלתי פוסקים נגעלת מעצמי ומהגוף שלי אין כוח לחיות יותר הכול שחור רע ומפחיד ניתוקים קשים מעצמי מהגוף שלי ומהסביבה כולה ביחד עים כל היניתוקים פלשבקים אין לי שליטה בכלום כבר רוצה למותתתת היוםםםם בי שלום לכל העולם הזה עולם רע ואכזר וגם לומר שלום ותודה לכל אהובי ולכל מי שפגע בי והרס לי תחיםם שידע שבגלוו אני לא יהיה כאן בקרוב מילים ללא שליטה תודה עים קראתם והקשבתם

מושיטה לך יד. אבל את חייבת עזרה אמיתית . שומעת את הצעקה שלך,את הכאב והקושי . אל תישארי לבד

אני פה. מנסה ממש לשמור על הגחלת. בואו.

פה...בלי מילים..נמאס מהפורם של אודי , נראה אותן כותבות כאן אוףףףף :(

רוצה למות מנסה לא להכנס לפורומים כי הכל טריגר אחד גדול בשבילי...תקופה מטורפת..בזמן האחרון על הקצה יותר מתמיד..לא מצליחה להפסיק לחתוך....נשבר לי

ליטל שימרי עלייך .

שולחת לך חיבוק אבל לא בטוח שבמילים אלו תהיה לך אף טיפת נחמה... לכן,אולי אכתוב שקראתי ואני נמצאת כאן...הכאב אכן גדול אבל בכל זות יש תקווה?.. ים,בחום

מרגישה כל כך לבד בעולם הזה לבד עים הזועות לבד עים החרדות ויתרתי על עצמי ובזה גרמתי לכולן לותר אלי נשארתי לבד ואין דרך חזרה נשארתי בלי טיפול ובלי כל התמיכה שהיתה לי ואין לי דרך חזרה להשיב אותה אלי כולם שכחו מימני והכול באשמתי לא רציתי להעזר לכן כולם עזבו אותי מתבישת לבקש להחזיר אלי את התמיכה ולא יודעת עים ירצו לתת לי אותה כנראה שלכל העולם הזה נמאס מימני ומה שנשאר לי זה למות אני יודעת שגם כאן כבר אין מקום בטוח אבל סתם כתבתי תודה למי שהקשיבה

בבקשה אל תוותרי...בטוח יש דרך חזרה, מהמוות אין דרך חזרה....בטוח יש מי שאכפת לו ממך, איתך, כל כך מובן, תנסי לחזור לאהובים...יש מי שיבין...ולגבי פורם יש את הפורם פסיכולוגיה קלינית , אודי מנהל הפורם ישמח לתת יד...איתך, מיכל

כלום לא אבוד..תתחילי מלשנות בתוכך תפסיקי להיות מוותרת תתחילי להיות לא מוותרת נלחמת על חיי ...את כבר במקום יותר טוב שלוקח אחריות זאת היציאה מקורבנות...הקורבנות מרחיקה אותנו מכולם ...איתך זה אפשרי אל תוותרי

גם אם לא באופן יום יומיץ אנחנו שומרות על המקום הזה ועלינו. מאחלת לך הרבה כח ושהגל בזה של הייאוש יחלוף מהר..

אולי באמת תכליתי שאת לא מוותרת?.. ואז פחות תרצי שיוותרו עליך?.. נדמה לי שזה שיחזור:פעם היו אנשים חשובים לך שמשום מה וויתרו עליך. את רוצה לשחזר את זה,אני מבינה,בתקווה שהפעם לא יוותרו. נשמע "משחק" מסוכן קצת...כי את לא תחסכי בהוכחות ששווה להם לוותר עליך...כמה עוד את מוכנה להשקיע ומה עוד את מוכנה לאבד העיקר להוכיח שאת לא שווה ולא שווה להשקיע בך?.. תוותרי על ה"משחק" ובשום פנים ואופן לא על עצמך!.. איתך,אם תרצי ים,בחום

זהו...רק רציתי שמישהו ידע...

את לא חייבת להיות עם זה לבד. אם תרצי-אנחנו כאן. את מרשה שאני אגיד לך משהו? זו תמיד פגיעה איומה אפילו אם כאילו "לא קרה כלום". הכאב הוא בלתי נתפס על הדעת,השוק,העצב התהומי... אבל תדעי לך שהילדה שלך שם בפנים מתחת לשכבות של בדוד נשארה טהורה ומתוקה כמו שהיא נולדה לעולם הזה.יש דרך לקלף אותה מהבוץ,להלביש אותה מלמלות ולהנות ממתיקותה,מתמימותה ומיופייה הפנימי והחיצוני.זה קשה נורא אבל אפשר.לא מגיע לך לסבול.את לא אשמה ולא בחרת להפגע.מגיע לך לאהוב את עצמך ומגיע לך שיהאבו אותך... ים,אני כאן אם תרצי

את מקסימה...

כמה ייאוש וקושי יש כאן,.. מעניין אם זה גורלנו לעד!?!?

זה בא בגלים.. עובדה שים ממש הצליחה לדעתי...וכבר לא באים לפה.. ובאמת יש הרבה קושי אבל יש גם דברים טובים שמשתפרים בטיפול.. כרגע אני בכסאח עם המטפלת שלי :( חזרתי כי אני במצב שלא בא לי לכתוב לאודי וחיפשתי שוב...אבל אין טעם פה כי איש לא קורא.. :( נמאס

קוראים תמיד היו ותמיד יהיו ... לא בטוח בלי אידה מצטערת שקשה . זה גל וזה יעבור אם תאפשרו לזה לעבור איתכם ... ומיכ תקופות של כאסח הם טובות אם מבינים שהמטפלת היא רק טריגר ובודקים למה ..

תודה...את צודקת....נראה מה יהיה..מנסה

כמה אפשר לסבול לחיות בעולם של בדידות לבכות לבד לפחד לבד ליהות בתוך כל הסבל הזה לבד זהוו זה שבועי האחרון בעולם שבועי האחרון בתוך כל הסבל הזה רוצה להפרד מהעולם הזה ומכל שתמך בי בזמנים קשיים וניסה להקל להפרד מילדי האוהבים ולהפרד מבעלי .ולהפרד מכל מי הפוגעים שלי להפרד מהכול ולנשום נשימה אחרונה ולעצום עינים לנצח לא לראות לא לשמוע ולא להרגיש כלום שלום לכל אוהובי שלום לכל הרוע וגם הטוב שאני משאירה כאן בעולם שלוםםםםם ולא להתראות

כדאי ללכת למיון או להתקשר לסהר...פה אין כבר מענה של מנהל פורם.

יופי שאתן פה. אני על הפנים ואתן?

תודה שאת כאן

מה שלומך היום? רוצה לשתף למה מרגישה רע כל כך? אני מגיעה בכל שבוע לאפיסת כוחות כמעט מוחלטת... לפעמים זה מתפוצץ ביום רביעי, לפעמחם בחמישי.. עייפות מטורפת.... פשוט רוצה לעצום עייניים ולישון!!!!! אתמול היה לי יום עמוס בעבודה, יצאתי מהבית ב6 בבוקר וחזרתי ב12 בלילה..... הייתה אסיפת צוות אחרי יום עבודה.. והיום גם עבדתי בלי לנשום... לא מגיעה לעשות דברים בסיסיים בבית כמו לשתוף כלים, רצפה.. אפילו לא לטאטא.... יחס לבעל...... במינימום בין לבין... ולעצמי...... אין לי מקום... עייפה גמורה מותשת ועדיין רצה כאילו עם כוחות את מרוץ החיים.... זה נראה לי קצת הזוי.. איך אנשים מספיקים ואני לא? למה סדר העדיפות שלי כזה כלפי העבודה? האם אני באמת עובדת תו מצ ואין מחובתי לעשות זאת? זה גורם לי לניתוק..,,,, אבל האם זה ניתוק טוב? בקושי מצליחה לכתוב עכשיו, בין מצמוץ למצמוץ עיניי.. לילה טוב מתמודדת נ.ב. ים, שתפי אותנו גם... האם את על גלשן? בים הסוער הזה..?

זה בידיים שלנו. אני חושבת שאנחנו יכולות להחות פה ביחד. לי המקום הזה מאוד משמעותי.

אני גם פה... לא הלכתי, לא התכוונתי גם... רק לצערי העומס מכניס אותי לכאן פחות וכן העובדה שאיני רואה את כל הפוסטים מהפון... זה מבאס! גם לי המקום חשוב! בייחוד כשאתן איתי פה... מה שלומך אורחת? מה שלומך ים? וכולן.....?? אני מתחילה ספירה לאחור; 9 שבועות........8....... וואווו..... זה ממש מתקרב...,..., אוהבת מחבקת ומתגעגעת מתמודדת

בא לי עוד אחד מה שלטמך?

הגיע העת להפרד מפה...לומר תודה לכל היקרות והצלחה בדרככן, יש בכן כוח לשינוי, הפסקתן לכתוב וזה די ברור למה...הפורם נראה לי שומם ובכלל אידה עזבה, אז מה הטעם? בהצלחה לכלם, מיכל

כן.... ממש שומם פה.... נקווה לטוב.. הרבה הצלחה בכל שתבחרי! ובכלל בחיים! שלך, בחיבוק ואהבה מתמודדת

אני כל כך מתגעגעת.. ואין לי זמן לעצמי, ק"ו להיכנס למחשב לצערי.. אני כל כך עוברת הרבה לאחרונה בכל מיני מישורים, בינתיים ב"ה מצליחה להחזיק מעמד ולתמרן עם כל הקושי (מרבה להתנתק.. באופן טבעי כנראה.. ולגעת בזה כשאני בטיפול ואז שוב להתנתק...) ב"ה גם ההריון מתקדם ובקושי עיכלתי את ההריון כבר אני צריכה לחשוב על כך שאני הולכת לעבור לידה (-איך עושים את זה????) להיות אמא (-אני מוכנה לזה????) ... יש עוד חודשיים ואני כבר חושבת על מלא דברים וחוששת יותר ממתלהבת.. (מן הסתם זה טבעי, רק שאצלי כבר כלום לא טבעי.. הכל אני מוסיפה לפגיעה ונוצר משהו גדול ומפחיד...) אידה, מאחלת לך בהצלחה.. עצוב לבד- בידיעה שאנו לבד.. אבל אנחנו יחד!! מקווה שנצליח לאחוז ידיים.. מיכלי, אורחת, ים ובמבי לו הייתי יותר יכולה להיכנס הייתי מנסה להצטרף אליכן גם שם... נשמע שאתן ממש משפחה חמה שם.. ים, גם אני באה מרקע דתי- חרדי, כשאני קוראת אותך זה נשמע שאת התחזקת למרות הפגיעה.. רוצה קצת לשתף? אצלי הייתה נפילה רוחנית מאוד לא פשוטה בשנה לפני נישואיי (כמובן לא יצאתי בגלוי לכל העולם אך עם עצמי- שבת ולבוש וגברים ו... כבר לא היו הדברים שלא עשיתי.. למרות ייסורי המצפון, פשוט זעקתי לעזרה וזו דרך הניתוק שיכלתי לפעול.. לא נראה לי שיש מי שיודע על כך מלבד המטפלת וחברה קרובה..) ואז החלה עליה ועזבתי הכל.. הטיפול ממשיך והקושי רק גדל.. אך כיום אני נשואה (שידוך) בעל ת"ח ממשיכה להתמודד... עד היום יש השלכות של אותה שנה שפתאום בא לי לעשות משהו בשבת למשל וזה אסור אז אני נאבקת לא לעשות... ברוב המוחלט אני מצליחה.. סיפרתי ממש בכמה מילים.. זה לא משקף את כל מה שהיה מקווה שדבריי יובנו נכון.. חייבת לסיים.. מתגעגעת אליכן וגם למציאותי וחטולית ובוחרת בשינוי ולכל אלו שלא ציינתי, עמכן הסליחה.. שלכן עם חיבוק עוטף מתמודדת

קודם כל מזל טוב בשעה טובה והרבה הצלחה שיעבור בקלות ואני סומכת עלייך שתיהיה אמא נפלא תמיד טוב לראותך ולקבל את האנרגיות הנפלאות והאופטימיות שלך תודה לך אידה עו,ס MSW פסיכותרפיסטית מומחית בטיפול בנפגעות

תודה על דברייך.. ואמן לברכותייך! מאחלת רק טוב וסיפוק והצלחה בכל מעשייך.. תודה שנתת כל שיכלת.. במסירות.. באהבה.. מתמודדת

מה הדרך הכי פחות כואבת להתאבד ????? יודעת שלא אקבל כאן תשובות.לשאלה הזו.אין בי כוחות רוצה מקום של שקט בנשמתי הסוערת לא מוצאת מנוחה ומרגוע לנשמתי .רוצה ליהות לבד לבד במקום חשוך ושקט בלי רעשים בלי קולות בלי זכרונות ובלי כאבים

הדרך הכי טובה היא ללכת לטפל ולא להשאר לבד עם הקושי...הטיפול עוזר גם אם כואב לפעמים...להעלם תמיד אפשר.משם כבר אין חזור..עצוב לי לקרוא אותך...איתך..מיכל

יקרה כואב לי לקרוא אותך כך שולחת חיבוק אם יעזור בתפילה לימים קלים יותר עבורך

אמנם עבר שבוע מאז שכתבת, אבל אני מקווה שאת עדיין קוראת פה..אני מבין שהיית מוצפת כל כך בזכרונות, בכאב, וכל מה שרצית זה מקום לברוח אליו, להצטנף ולהיות קטנה ועטופה, מוקפת בשקט שאולי גם יצליח לחלחל פנימה.. ונשמע שהרגשת שהמקום היחיד שיכול להעניק לך את השקט זה המוות. ובגלל זה כתבת כאן את הבקשה שלך - למרות שאת יודעת שלא יעזרו לך להתאבד, אני מרגיש שפשוט רצית להסביר איכשהו כמה את זקוקה לשקט הזה, כמה את מותשת ואבודה.. מחליפה שם יקרה, אני מקווה שזה בסדר שאני מגיב כאן למרות שאני לא חלק מהפורום..פשוט ראיתי שגם מיכ וגם אידה אמרו לך שכדאי שתפני לעזרה, למקום שתוכלי לדבר בו. ולכן רציתי להציע לך אותנו באתר סה"ר - יש לנו מתנדבים ומתנדבות כל ערב בין תשע לחצות, ותוכלי לנסות לבוא ולדבר איתנו (אם את מעדיפה לדבר עם מתנדבת אישה זה ממש מובן ובסדר, פשוט תבקשי..). אולי נוכל ליצור בשבילך חלל קטן כזה, שיעטוף אותך ויגן עלייך לכמה זמן, מקום שבו תוכלי להביע את הכאב ואת היאוש שאת מרגישה - לספר גם על הרצון שלך להתאבד, על כל מה שעובר עלייך..אולי נוכל טיפה להקל ולהרגיע מעט את הסערה. את מוזמנת מכל הלב.. מתנדב סה"ר http://www.sahar.org.il/

לתבוע במים זה הדרך הכי פחות כואבת

הרבה זמן לא נכנסתי לכאן .לא יודעת למה אולי בגלל שהפורום כבר לא חיי כמו פעם.עברת הרבה דברים נוראים לאחרונה התמודדות עיים הפגיעות לשעבר וניסיונות להתמעט מול אחד הפוגעים שלי מהילודות שהתוצאןת של ההתמטעות היו קשות וחמורות עבורי זה הגיע למצב שסה שניסיתי להתמעט מולו פגע בי שוב מאז אין לי אמון בכלום לא רוצה טיפול לא מאמינה בכלום רע לי רוצה למות חותכת שורפת את עצמי ורוצה להשאים סוף לחיי וזה יקרה בקרוב כי אין בי כוחות יותר רוצה רק למות

קראתי אותך ואת פשוט נוגעת בכאב הכל כך גדול שלך. אני מסתכלת על הצעד האמיץ שעשית, להתעמת עם אחד הפוגעים שלך. איזה אומץ וכמה כוחות יש בך..... מבינה את הכאב על שהוא פגע בך שוב, אבל מגיע לך לחיות ולא מגיע לך לפגוע בעצמך אלא להראות לו שהוא לא הצליח לשבור ולהביס אותך, לנצח ולראות ולהסתכל רק קדימה לכיוון של חיים טובים שמגיעים לך ומחכים לך, בעוד שלו מגיע להירקב בכלא ולא לראות אור יום יותר. תהיי עדינה אליך ואל תפסלי את הטיפול, כי את לא צריכה להישאר עם זה לבד והטיפול יכול לעזור לך. לתת לך כלים להתמודד עם הכל ולהתחזק. יש אנשים טובים באמצע הדרך. לא כולם פוגעים, יש גם טובים ויש אנשים שרוצים בטובתך ואוהבים אותך. תנסי, אל תוותרי ותמשיכי לשתף. כאן בשבילך. שלך - מציאות אחרת

כואב לקרוא אותך...כל כך כואב... אני מרשה לך לוותר.מגיע לך לחיות טוב. אל תהי לבד עם הפגיעות.הטיפול כן יכול להקל אולי גם קבוצתי לתמיכה. שלכן,ים,בחיבוק

איזה כיף לראות שאתן פה. במבי ומיכ-אנחנו מכירות מפורום שכן...שם קוראים לי רוני...

מה שלומך? כן...במבי הופיעה :) אני פה כבר מזמן את יודעת. תמשיכי לכתוב.

אתן יודעות ? מרגיש לי כזה בכי חנוק בגרון.. זה מרגיש כמו ילד נטוש שהולך ברחוב לבד, שרוכי הנעליים פרומים,האף מנוזל והבגדים מרושלים. משוטט ואפילו לא יודע לאן.. ילד יתום כזה.. פתאום הוא פוגש מישהו מוכר, ואז הגרון מחניק מבכי :( אני רואה שאודי לא שכח אותנו.. אבל :( קשה לי להכנס לפורום שלנו כשאודי "לא בבית " אני יודעת שזה נשמע הזוי :( הרי ממילא הכל וירטואלי.. לכו תבינו בנבכי הנפש המסובכת :( ובו זמנית גם מרגיש לי נחמה כזו שאתן פה ! רוני, את קבועה בפורום הלא פשוט הזה ? זה לא קשה לך מדי פה ? וים תודה לך ! ותגידי ים, כמובן אם מתאים לך.. גם את משתתפת בפורום של אבא אודי ? (משתתפת אקטיבית/פאסיבית) רק אם מתאים לך לשתף.. יש כאן עוד משתתפות שאתן גם אצל אודי ??? נראה לי שעד שהוא יחזור, אני אצא מדעתי.. והקטע הוא שבפורום של אודי אני לא מצליחה לכתוב ולו אות אחת כשאני יודעת שהוא עדיין לא בבית איתנו.. הזוי.. שלכן -במבי :(

כן.. גם ים שם נדמה לי בתור חלום :) היא כבר תגיד לך, אז רואה, אנחנו פה, איתך, אודי דווקא מאוד נוכח לדעתי למרות הכל...הוא מעלה הודעות, שומר, עונה קצת.. אם תציצי תוכלי לראות שהוא נוכח. חיבוק אם מתאים, מיכל

אני מאשרת אתמה שמיכל אמרה. הייתי משתתפת פעילה בפורום של פסיכולוגיה קלינית כשליאת הייתה שם. כשהיא עזבה לאודי אני לא התברתי.אולי כי אני "דוסית" מידי ((-: וגבר יחיד שאני בקשר רגשי כלשהו איתו הוא בעלי.למרות שהפורום אנונימי יש מספר אנשים שיודעים מי זות "ים" ואני לא כל כך מסתירה את זהותי.באתר מקום פורסת אוסף השירים שלי שהוא מכיל חלק מהשירים שכתבתי בעיברית.אתן מוזמנות לקרוא ולהגיב אם תרצו. אני קוראת בפורום של אודי תקופות.לאחרונה גם הגבתי קצת. כתבת שקשה לך להכנס לפורום כשאודי לא בבית.זה כמו להכנס לבית פנימה שבלבינו ולגלות שאבא ואימא אינם...את צודקת שחייבים להכנס לבית כזה עם מישהו שאפשר לסמוך עליו שינצח את כל המפלצות ולא יברח באמצע... עוד מעט הילדים שלי יכנסו לבית ויגלו שהרי הכביסות נשארו במקומן,האוכל חוסל עוד אתמול והאימא המסורה שלהם "שוב עם המחשב שלה".שבת נכנסת מוקדם ואני פשוט חייבת לקחת את עצמי בידיים ולעבוד.((-: שולחת לכן חיבוק וכוח. שבת שלום שלכן,ים

אם היה יותר מדיי בשבילך...סליחה. מיכ

הי מיכל וגם ים, מיכל,אין לך על מה להצטער.. כן..כנראה שאני עדיין לא בשלה לדבר /לחשוב/להזכר בזה.. גדול עלי עכשיו.. אני מניחה שאצטרך להתמודד עם זה מתישהו.. אולי בגלגול הבא :(((( בכל אופן תודה לשתיכן מיכל וים ,על הרצון והאיכפתיות.. זה הגיע אלי ללב ונגע עמוק. במבי.

כל דבר בעתו...וכל אחד בקצב שלו, העיקר שיהיה לך טוב ושתהיי שלמה עם עצמך ובדרכך. אוהבת, מיכל

אהבתי את מה שכתבת...אכן משפחה. לגביי קשה לי לשתף אפילו את המטפלת לא כל שכן כאן...אז רק אומר לך שבגיל 7 נפסק...לא יודעת ממתי, לא יודעת פרטים, זוכרת מעט מאוד...זיכרון מתעתע... רק יודעת מי זה היה...האדם הכי הכי קרוב :( לא מסוגלת לכתוב אותו...

זה באמת נעים בלב לכתוב כותרת כזו.. :) מעניין.. תראי איך שכל אחת מגיבה באופן שונה לפגיעה שחוותה .. אני לא מסוגלת לשום מגע פיזי עם בן זוגי, יחד עם זאת שיתפתי אותו לגבי הפוגע והגיל שהייתי בזמן הפגיעה.. לא שיתפתי אותו בפרטים. גם את אמא צביה לא שיתפתי בפרטים... אני חושבת שלא שיתפתי בפרטים אף לא אדם אחד.. קשה מדי... את מיכל כן בקשר פיזי עם בן זוגך (אם אני מבינה נכון ) ויחד עם זאת את בוחרת (נכון לעכשיו) לא לשתף אותו בעניין הפגיעה מעניין..תראי מה זה בני אדם... כאילו אומרים:"הן חוו פגיעה מינית" והרי זה כל כך תלוי בפגיעה שנעשתה, תלוי על ידי מי, כמה זמן זה נמשך, באיזה גיל זה התרחש, כוחות ההתמודדות של הפגועה,מבנה האישיות ועוד כל כך הרבה גורמים נכנסים.. והתגובות לפגיעה גם כן כל כך מגוונות.. איזה קטע.. תראי מה הנסיעה של אודי גורמת לי.. פתאום אני מוצאת את עצמי חושבת על הנושא הזה שדי "מחקתי" מהזכרון.. ותגידי מיכל, יש לך מושג למה אף אחת כאן לא כותבת , אומרת משהו ? נראה לך שאני מפריעה כאן שנכנסתי לפורום פתאום כך, ללא בקשת רשות או משהו כזה ? אני מבקשת מכן, אם מפריע לכן שאני פה, תגידו..בבקשה..טוב ? במבי.

הן לא כותבות כאן כי אין מנהלת כרגע...וממש אינך מפריעה לאף אחת, לשם כך נוצר הפורם, לשתף.. אני חושבת ששווה לנסות לשתף את אמא צביה בפרטים, לעבד לא ל"מחוק" אחרת זה יצוץ בצורה אחרת גרועה יותר...גם אם קשה...דמייני בהתחלה עם עצמך ואחר כך מולה... אני שיתפתי אותה, ממש בזמן האחרון בפרטים יותר...קשה כמובן אבל חשוב מאוד על מנת שתוכלי לקבל את מגעו של בן זוגך..עצוב לי לקרוא שאת ביחסים אפלטונים, אמא צביה יודעת את כל זה? וואו.....שתפי כמה שיותר, זה עוזר...אי אפשר "למחוק", צריך לעבד על מנת להמשיך הלאה...חיבוק אחיות רק אם מתאים (((((((())))))))האם בכלל מגע בעייתי אצלך? או לא? חברות מתחבקות? ועוד...כי אני לא נוהגת לחבק אחרים חוץ מילדיי ובעלי, ואותה כמובן :) מיכל.

הגבתי אתמול בערב להודעותיכן. התגובה נמצאת בעץ שפתחת מיכל למתמודדת אתמול ? שלשום? שיהיה לכן ולכל משתתפות הפורום המשתק הזה יום רך, נעים ומלטף. במבי.

איני רואה את תגובתך..תוכלי לכתוב בשנית? איך את?

את יודעת ? ההתכתבות כאן מעלה אצלי חיוך טוב :) ..כשאודי (אבא אודי ) יחזור הביתה, אשתף אותו על אופן ההתמודדות שלי בזמן נסיעתו.. מעניין אם וכמה מהמשתתפות בפורום הזה משתתפות אקטיביות/פאסיביות בפורום של אודי.. אם יש רצון למישהי לשתף, אשמח לשמוע.. נכון קשה לראות את הפורום של אודי כך ביתמותו ? :( ...מעניין, דרך החשיכה האור שמאיר חזק יותר... הגבתי לך ולמתמודדת מס' שורות למטה. בעץ שפתחת ב 20/10/14 שכותרתו :"מתמודדת יקרה " פתאום מתחשק לי שנעשה מפגש אמיתי ,נכיר אחת את האחרות על שלל החלקים הקיימים בנו..ו..כן.. גם לגבי העיסוק שלי..פתאום מתחשק לי לשתף.... ואולי סתם מעורערת ??? במבי.

את יודעת מיכל ? נכנסתי בראשון לפורום של אודי וראיתי שהוא לא העלה הודעות,למרות שאמר שיעלה.. הרגשתי כזה ??? עשה לי בלגן נוראי בלב ולא נכנסתי לפורום של אודי עד עכשיו. עכשיו פתחתי שוב את הפורום של אודי וראיתי שהוא העלה הודעות ואף הגבתן אחת לאחרת.. את יודעת מיכל ? האצבעות שלי לא מצליחות להקליד ולו אות אחת בפורום של אודי כשהוא איננו.. מוזר.. אולי כואב מדי ??? מרגיש יתמות מאוד גדולה :(((( כן.. אני ממש קשורה לאודי.. מוזר.. ואת מיכל ? ותגידו, יש כאן בנות נוספות שגם קשורות לאודי/לפורום של אודי ? במבי.

בואו.

אנחנו פה..מומנת.

האם מישהי הרגישה פעם מוטרדת מינית בעקבות חיבוק שהוא פתאומי ולא צפוי?

כלומר, ברור לי שחיבוק לא אמור להוות הטרדה מינית, השאלה היא האם מישהי חוותה פעם חיבוק באופן כזה?

כמו שאת מרגישה.לא מחייב שהמחבק הטריד אותך אלא את הרגשת כמו שהרגשת וזכותך להיות מחובקת כמו שמתאים לך.אני אישית לא אוהבת כאלה דברים אף מחברות מאוד טובות ואף ילדים שלי יודעים שלא מחבקים את אימא בהפתעה בקפיצה עליה מאחורי הגב.אמרתי להם שזה לא נעים לי.מי שרוצה בא ברוגע ומתחבק או מתיישב על הברכיים.זה מה שאני חושבת. שלכן,ים

עוררת בי חיוך...יש פורם של אודי שנקרא פסיכולוגיה קלינית ובמבי ואני כותבות שם...מוזמנת להציץ :), נשמע שאת בסדר, השגרה הברוכה הא?...איך ההריון? שימרי על עצמך ותודה על החיבוק, קבלי חזרה. מיכל

היי מיכלי!! חמודה את.. תודה שהסברת.. הבנתי שיש משהו שאני מבינה בערך.. חח אני... אפשר לומר במצב מתייצב, עוברת בין גלים- פעם סוער ואז טיפל'ה נרגע.. רשמתי למטה בכותרות מה עובר עליי בו זמנית בתקופה האחרונה.. ביום הנוכחי הזה נהיה לי קצת רוגע ב"ה כפי שגם את הצלחת לחוש.. לגבי ההריון- מתקדם.. נכנסתי לחודש השביעי.. ועם זה בא הלחץ מהלידה.... מנסה לא לחשוב על כך יותר מידיי.. אבל כנראה זה מנקר בי בתת מודע אפילו- אני מכווצת בשעת קיום יחסים (יותר ממה שכבר היה קודם לכן..) וכן כל כאב בייחוד עכשיו כשחליתי בשפעת ובסינוסים הטריף אותי.. והתחלתי לבכות אך אעבור את הלידה...?!?! והאבסורד הוא שפתאום במחשבות ובריגושים בא לי לצפות בסאדו הכי אכזרי שקיים.. אבל לא מסוגלת לחוות כזה דבר למרות שזה מושך ומרגש אותי לראות דווקא את זה... בקיצור.. נמצאת במצב ביניים מאוד מעורפל ולפעמים מתבהר רק כדי שאוכל לנשום ולו במעט.. תוסיפי את מה שרשמתי למטה- ההריון, העבודה, הטיפול, המעבר דירה, הזוגיות, הגעגועים לאחותי ולאחינים שלי, החגים, ומה לא... הכל יחד הביא את החורף תרתי משמע בבת אחת... לפעמים מבול לפעמים את הקור ולפעמים את החום........ קל לי גם לכתוב עכשיו כי יש לי קצת הקלה.. מקווה שהיא תימשך לפחות שיתאזנו הדברים והלאה...... מה שלומך את? איך עברו עלייך החגים? איך החלה השיגרה? תודה על החיבוק.. זה מלטף אותי כעת.. שולחת גם לך עם הרבה חום ואהבה מתמודדת

אין כמו השגרה...היום עצוב לי קצת, הפורם של אודי ריק כזה...ובכלל המטפלת שלי קצת שמה לי גבול למרות שהיא נהדרת ומקסימה ומוכנה לקשר בין פגישות תמיד ולא תאמר כלום אם אצור קשר...כנראה שזה מתחיל להעיק...מבאס.

מתמודדת, תודה על המילים החמות :) ..אגב,הניק שבחרת -מתמודדת.. העביר באסוציאציה שלי את דמויות היהודים שיוצאים ממצרים, הולכים במדבר,צמאים, יחפים,טועים,תועים ואף תוהים... אך ממשיכים ללכת,מתמודדים.. לא מוותרים... וכן, אני מרגישה קצת כמו אחותה של מיכל :) מרגיש לי בפורום של אודי (פסיכולוגיה קלינית) קצת כמו סוג של משפחה.. ואודי הוא האבא האולטימטיבי :) מיכל, ..אם מותר.. את אומרת שאצלך היה בגיל מוקדם ונפסק בבת אחת... אם מתאים לך לשתף אשמח לשמוע, תזכרי שכמובן את מחוייבת רק לעצמך. ותשתפי רק אם וכמה שנוח לך.. הפוגע שפגע בי הוא קרוב משפחה ,דרגה ראשונה, שהתחיל לפגוע בי בהיותי בערך בת 10 , וזה נמשך בערך עד גיל 11 ומשהו... היות והקשר שלי עם בן זוגי אפלטוני, בחרתי לשתף אותו לגבי הפגיעה שחוויתי. עשיתי את הצעד הזה שבו שיתפתי אותו, מתוך רצון ואולי צורך שהוא יבין שזה קושי שלי שלא קשור אליו. שהקושי שלי לא מאפשר לי (נכון לעכשיו ) מגע פיזי עם אף לא גבר אחד עלי אדמות.. והצורך הפיזי היחידי שלי כרגע הוא בחיבוק/מגע רך של אם .. חיבוק ועטיפה של אמא צביה :((( כן... עצוב :( במבי.

היי... הפורום הזה חי? תוכלו לקרוא לי - לי. מקווה שיהיה לי את האומץ לבוא ולשתף אתכן.... זו התרומה שלי לפורום: http://luckylady.bloger.co.il/214172/ זו כתבה עיתונאית שרצה די הרבה בימים האחרונים ואני מקווה שכמה שיותר בנות ייחשפו וישתפו בשביל שיותר אנשים יבינו את הכאב הכל כך ... כבד שלי ושל אחרות. תודה על ההקשבה. לי

ברוכה הבאה.. קראתי, מאוד עצוב..אם תרצי לשתף זה בסדר ואם לא גם בסדר. את יכולה גם רק להיות. מיכל

לי כואב מצטערת עבורך

קצת אשמה בסיפור הפרידה מאידה. מבקשת את סליחתכן ומקווה שנצליח לשמור על המקום הזה בעצמינו. שנה טובה...

אין צורך לחוש אשמה, אין אשמים...פשוט לאידה אין זמן לפורם, לא קשור אלינו בכלל. מה שלומך? עכשיו שאודי נסע? אני מרגישה שפתאום הפורמים מתרוקנים קצת...גם אצל ליאת בפורם פסיכותרפיה היא לא עונה בתדירות שהייתה פעם...כל כך חבל...הם ניסו לעשות פורם פסיכואנליזה שבקושי החזיק מעמד.. הלוואי שלפחות אצל אודי יהיה יציב. מ.

איזה קטע.. אודי הלך ולכן מצאתי את עצמי משוטטת בפורומים השונים (קצת כמו ילד יתום שההורים נעלמו אז הוא משוטט כזה ומחפש .. מכירה את ההרגשה ?..כן , גם אמא צביה נסעה..) אני כמעט ולא נכנסת לפורום הזה.. עדיין לא מרגישה בשלה... אני חושבת שדרוש המון אומץ להכנס ולהשתתף בפורום שנושא כותרת כל כך טעונה ולמעשה "מכריח" את המשתתפים להביט ולהישיר מבט בפגיעה ... וואוו... אולי פעם אצליח להשתתף בפורום הזה (????) מאחלת לכן שבת רכה ונעימה.. במבי.

מה שלומך? מבינה את תחושתך אך אין לה על מה להישען.. לאידה היה עמוס מידיי מכל מיני בחינות שלא כולן ידועות לנו להחזיק את הפורום כרגע.. וכפי שהיא רשמה זה הקשה עליה שהיא מרגישה קשה שלא מצליחה לתת כפי שרוצה אני לא זוכרת את מילותיה שלה אבל זה היה משהו כמו- לא פייר כלפיה ולא כלפינו.. אז מתוקה, כמוך כל אחת בזמנה הייתה זקוקה לה והביעה את הקושי בצורה זו או אחרת ככה שתורידי מעלייך את הקושי שלא מכוון אלייך... מעבר לכך, איך את? מה שלומך? איך עברו החגים? אוהבת, מתמודדת

ואין אף אחד שישמע............ דמעות... ואין מי שימחה אותן........... עצבות... עולם של בדידות וחלל ריק ויבש.... רק הדמעות מנסות להחיות בעולם הזה משהו, אבל גם הם לא מצליחות...... כאב... בגוף, בעצמות, בלב, בהכל...... אני גם סתם מנסה לכתוב פה... הרי גם פה כבר אין מי שישמע.. מקום שומם ועזוב- בדיוק כמו מה שאני מרגישה בעולם עכשיו......... אפסיק.. לפחות פרקתי קצת.. אין טעם לדבר גם לעצמי ובכלל לא לדעת אם ההודעה הזו תשלח.... מועדים לשמחה ושיהיה לכולנו רק טוב מתמודדת

בדדות,חלל ריק של כפור וריקנות...כאב אין סופי,תהום פעור... איך אני מבינה אותך... לפעמים קשה לי להאמין שהייתי שם וזכיתי להחלץ למקום הרבה יותר חם ומואר... רוצה לשלוח לך חיבוק ותקווה. ניסית פעם קבוצת תמיכה או מתנדבת קבוע מ1202 שתתמוך בך בתהליך הטיפולי?

עוברת כל כך הרבה בעצמי ומזדהה עם כל מילה שלך. הכל חנוק וחונק מבפנים ואין מי ששומע או רואה.... תפקוד כרגיל במתכונת החג, כאילו עסקים כרגיל ובפנים חושך וצל מוות.... וגם אין אף תגובה מאידה, והעננה הזאת מעל החושך שכבר קיים, פשוט הזוי...... אכן כבר שומם כאן וזאת בטרם ניתקבלה איזו שהיא החלטה לגבי הפורום הזה. בקיצור, הכל מת מבפנים ובחוץ וכאן בפורום והכל באותו עניין..... שיהיה המשך חג שמח..... מגיע לך לשמוח.... שלך מכל הלב - מציאות אחרת

לא ממש יודעת מה לכתוב לכן, אך עדיין מעלים כאן הודעות....ובדוקטורס כתבו שמחפשים מחליף לאידה כך שיש תקווה, אל ייאוש. החגים והסתיו יחד יוצרים מעין כבדות ותחושות שעולות, אך אחריהן תבוא השגרה וקצת ננסה להתמלא בטיפול, באנשים מסביבנו, יש מי שישמע, כתבו פה, על דף, שתפו את הקרובים אליכם, תמיכה חשובה! איתכם מיכל.

מבינה את העצב, הדמעות והכאב שבלב... אולי המקום הזה שומם ועזוב אבל עדיין נמצאות כאן בנות שיכולות לתמוך וגם אני נמצאת כאן ושומעת אותך, את לא לבד, לפחות לא פה. אין לך חברים או קרובי משפחה מחיי היום יום שאפשר לשתף אותם? מועדים לשמחה מתלבטת

אמן לכל מילותיך.... שיהיה רק טוב לכולן, כאן ובכלל.... מציאות אחרת

מה שלומכן מקסימות? שוב, לקח לי זמן להגיב- אנחנו עוברים דירה בנוסף לכל ההרגשות שליוו אותי לאחרונה ובנוסף חליתי בשפעת וסינוס קשים במיוחד ומריבה בזוגיות שב"ה חלפה והטיפול והחגים ועבודה והריון..................... פווווו, הכל הוסיף לקושי ענקי ולכאב בלתי נסבל... לכן, רוצה להודות על התייחסותכן להודעתי בכל כך חיבוק עוטף.. אוהבת אתכן!! תודה! שולחת חיבוק לכל אחת והמון כוחות שלכן, מתמודדת

גמר חתימה טובה לכלן......שנדע לסלוח למי שמגיע המחילה...לא מאמינה שלכל אחד כמו שהפסיכולוגים מאמינים :(

אפשר לשאול אם יש פורום כדוגמת זה במקום כלשהו שאפשר להיות בו כשצריך..??? מה אתכן? איך מרגישות עם הסגירה הזו?

שלא מגיעה מחילה?

לפי הפורם את יכולה לנחש למי לא מגיע מחילה...ממש נורא!!! לא פייר שיסבלו ככה!!!!! ולגבי סגירת הפורם..ממש ממש עצוב:(

אני חושבת שמחילה מגיעה לכל אחד שלקח אחריות על מעשיו... צדק מאחה...בדיוק כשם האירגון ים

האם יש גיל מסוים שמעליו הטרדה מינית לא נחשבת כהטרדה?

לא קשור לגיל בכלל! גמר חתימה טובה

שנפרד מהפורם אם אין איש שיהיה כאן....תשאלו בשאלות של דווקטורס אם הפורם הזה חשוב עבורכן...יש פורם שנקרא אתם ואנחנו שאלות משהו כזה..תנסו...לי כבר לא משנה....

מה איתך? אני קוראת את ההודעות שלך גם בפורום פסיכולוגיה קלינית. נשמע שאת עוברת תקופה קשה. רוצה לשתף? ים,בדאגה

אכן תקופה קשה.....והטיפול גם לא תמיד מחזיק.....החלטתי שלא לברוח לפני מספר פגישות ומנסה להתמודד ולעמוד מול דברים....זה קשה .היא דברה על ניתוק מרגשות ואני ללא ניתוקים אבל משהו אחר מינורי של לא להתעסק ברגשות כאילו הם לא קיימים......לא יודעת אם מובנת בכלל....... תודה על הדאגה. גמר חתימה טובה.

הפורום יכול להמשיך ככה? רק אנחנו? באמת עצוב.

גם לי לא ברור מה הולך לקרא.......

שאי אפשר להמשיך ככה לבינתיים? זה עדיף מכלום...

לכל אחת באשר היא... כמה עצוב וקשה ששקט כאן.... כשכל כך סוער בחיי כל אחת מאיתנו... שיהיה המון הצלחה! מתמודדת...

מתמודדת יקרה ולכל הבנות, שנה טובה ורק בשורות טובות. עצוב שהפורום הזה כנראה נגמר, ועוד יותר עצוב מיזה הוא שזו הבשורה לכבוד השנה החדשה.... אפשר היה לחכות עם הבשורה הזאת עד אחרי החגים ולאחל שנה טובה לכולן כאן במקום לבשר כזה דבר בתקופת החגים שטעונה גם ככה..... במילא מחכים עד אחרי החגים כדי לראות אם יש מחליף או לא.... לא משנה, קטונתי. נשאר טעם מר ועצוב וכואב. מציאות אחרת

אכן קשה... מרגישים את הניתוק, השקט והבדידות.. מאחלת לך ולכולנו הרבה כוחות בשלב הזה.. ומברכת שלא נחוש או נהיה לבד אף פעם.. אוהבת ומחבקת מתמודדת

באשר לפורום, זה ממחיש עד כמה שום דבר לא יציב ולא בטוח באופן גורף, תמיד, כל הזמן. בשבילי זה כמו עוד בוקס ברקמות הרכות ביותר וממש כואב וכל כך מנוכר.... :( אמן לכל מילותיך, הלוואי שלא נחוש לבד יותר אף פעם.... בשבילי נכון לעכשיו והלוואי שישתנה, זה כמו לחם חוק, מרגישה לבד תמיד, ויודעת גם שזו בחירה להרגיש כך, רק שזה גדול עלי בשלב זה.... מאחלת לך יקרה שתהיה לידה קלה ושתהני מכל רגע של אימהות וגידול התינוק/ת. שתהיה שנה טובה עטופה באהבה אושר שמחה ובריאות איתנה. המון כוחות..... אוהבת ומחבקת. שלך - מציאות אחרת

אכן קשה לשמוע ששקט פה ואצל כולנו בלב סערה בכל אופן אצלי יש סערה קשה של זכרונות קשים מעבר והתמודדות קשה עים פגיעה חדשה וטריה לא יודעת איפה להניח את הראוש עים כל המחשבות .שולחת לכולכן חיבוק וכוח

כואב לשמוע.. נמצאת איתך אם זה מנחם איכשהו.. באותו מצב.. חיבוק והרבה כוח מתמודדת

צר לי באמת אני מנסה יותר מדיי זמן ולא מצליחה להתפנות ולענות בפורום. זה לא הוגן כלפייכן וגם כלפי כיוון שאני לא עומדת בכך ורוב הזמן מסתובבת עם רגשות אשם. אתן באמת יקרות לי ואני לא רוצה לפגוע וצר לי על כך מאוד מאוד מתנצלת אני החלטת לפרוש מהפורום אחרי 11 שנה!!! המחשב ,הפורום ואתן הייתן איתי שנים בכל מקום טיולים, עבודה, חו"ל ולאחרונה זה פשוט לא מתאפשר אני רוצה לתת זמן עד אחרי החגים להפרד בפורום הזה אני תמיד זמינה במייל ניתן לפנות בכל שאלה התיעצות וכ"ד אם יש צורך נוכל גם לשוחח אני מנסה לתת לאלטרניבה בפייסבוק וארשום את הכתובת בקרוב בכל מקרה מי שתרצה תוכל לפנות אליי בכל דבר. אידה עו"ס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

מבינה שקשה לך עכשיו בניהול הפורום. ושזה לא מתאפשר... תודה על תקופה בה איפשרת לנו את המקום פה. אגב, מה זה אומר?! שאין יותר פורום...??? מתמודדת

אם לא ימצאו מחליף אז לא יהיה וזה בהחלט עצוב לכן מסה למצוא אלטרנטיבה זמינה יותר אידה עו"סMSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מנית

אני לא כותבת הרבה אבל אני נכנסת לכאן כמעט כל יום ומקבלת כ"כ הרבה מכל אחת כאן... כ"כ הרבה פעמים קראתי פוסט של מישהי והרגשתי שהיא כותבת את הכאב החזק שיש בי ואני לא מצליחה לתת לו מילים ובאמת אין עוד מקום כזה... תומך, מחבק, מבין וכואב... ואידה, תודה לך על הכל... והלוואי שזה ימשיך...

מאד עצוב לשמוע ולדעת שזה לא מסתדר לך ושהחלטת לעזוב. זה היה בית בטוח, מכיל, תומך, עוטף ומוגן כל עוד היית כאן וכואב שזה כבר לא מתאפשר יותר. תודה על שנים של תמיכה, הכלה, הבנה וכתיבת המילים הכי נכונות ומחזקות כאן. גם אם תהיה דרך התקשרות, מה שלא מובן מאליו בכלל, זה לא יהיה אותו הדבר.... עצוב לי מאד.... :( שתהיה לך שנה טובה מלאה בכל הטוב שקיים ויש לעולם הזה להציע. הרבה בריאות שמחה ואהבה, ושוב תודה רבה על הכל. שלך - מציאות אחרת

כל כך קשה לשמוע שהפורום לא יתקיים יותר הייתי זמן קצר כאן אבל היה לי בטוח מכיל ותומך דוקא אכשו שכל כך שחור רע ומציף לעזוב??עצוב לי ממש לחשוב על זה מוותרת

...

התגובה שלך מעליבה פוגעת ובחלקה גם שקרית. והכי מגעי זה לא לחתום למטה. פחדנית?

:-)

קשה פה כל כך. מנהלת הפורום לא טורחת להציץ פה מידי פעם?? האמת,הפורום הזה ממש טוב לי גם בלעדיה. שבת שלום לכולכן מקווה שנחזיק מעמד כל אחת במקום שלה

את יודעת נמאס לי באמת גם את לא כאן כשאת מגיעה תמיד אבל תמיד לאורך שנים כבר יש לך רק טענות על כך שאידה לא כאן . אני לא רואה אותך מגיבה לאף אחד שרע לו רק עם את רוצה שיגיבו לך לא רואה אותך כותבת משהו חיובי להעלות את המורל פעם כתבת שאת לומדת משהו טיפולי לא יודעת ????? להיות קרבן ולבוא בטענות זה הכי קל ..אם כל כך רע לך כאן אל תבואי ...אבל כנראה שאין גם פורום חילופי ...תפוז אין מנהלת היא פרשה ואין מחליף הפורום מת .... שוברות שתיקה גם שם כמעט ואף אחד לא ניכנס בשנה האחרונה מקום כנ"ל ..אז אולי במקום לבוא בטענות תעשי משהו ..תיכתבי תגיבי לאחרים תתמכי או פשוט תפסיקי לבוא בטענות ולהדליק את האוירה ...כבר טחנו את העניין זה מה שיש כרגע ..אידה כדי לא להגיע למצב שהפורום נסגר נשארת כאן האם שמת לב שבתקופת המלחמה כשהיה קשה אידה נכנסה והרבה .למרות ואולי על אף שהיא עצמה נמצאאה באזור סיכון ....די תסיקו לבוא בטענות אידה זה לא המטפלת שלכן היא מנהלת את הפורום .ותאמיני לי שברגע שתהייה כאן בעייה ומישהו יכתוב לה מאחורי הקלעים היא תיכנס במהירות ...זה לא חכמה להכנס ללחוץ על היבלת של כולם כי זה לא קשה רק לך וללכת לא ראיתי שתמכת באף אחת מהכותבות כאן בחודש האחרון לפחות חיבוק לא יותר מילת יחס ...מבינה שקשה לך אבל אידה זה לא הקרבן שלך וגם לא אנחנו אז די...

למה לדבר ככה?למה לפגוע?זה אמור ליהות מקום תומך ולא פוגע נראה לי שאת צריכה לחשוב על התנצלות לאורחת . תחשבי על זה אני רק מציעה לך זה לבחירתך. ולך אורחת יקרה שולחת חיבוק עיים תרצי ואנחנו כן איתך

כואב לי שורף לי בנשמה כולם מיעצים לי לטפל בעצמי אך הפחד משתק כובל בנשמה ואני דוב מדחיקה שוב מקוה שהכול יעלם מעצמו שהכול יסתדר כל יום שעובר המסך שחור יותר והפצע לא מתרפא הוא מדמם הנשמה שלי זועקת הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!ואני לא יודעת מה לעשות אני עיפה רוצה שהכול יהיה נורמלי הכול כל כך השתגע הראש שלי כואב ממחשבות אני מתנתקת לא מגיבה בוכה בשקט דמעות זולגות יש לי פלשבקים אני שותקת יש לי סיוטים אני צורחת יש כאב יש דממה עומדת על הקצה מתנדנדת עוד רגע נופלת!!!!!!!!!!!!!!אני מפחדת יש קולות בים של דממה אני נשרפת הכול בתוכי אש ואין מים אני סגורה במרחב אין סופי של כלום יש שמים אך אין כנפים אין דבר מלבד הכלום שבכאב הנורא מוותרת

שומעת את הכאב ואת הקושי העצום הפוקד אותך בימים טרופים אלו... מצליחה לשמוע את הזעקה ולהרגיש את הדימום והדמעות עליהם את מדברת..... לפי דברייך הבנתי שאת לא בטיפול ואין לך עם מי לדבר בעניין (?!) אם כך, הכאב הוא וודאי מוכפל.... הלבד וההתמודדות קשה עוד יותר... את מפחדת ללכת לטיפול? מפחדת לפתוח את העניין? אין לך איך ללכת? או למי? או לא רוצה? .......? יקירתי, טיפול בהחלט מעלה הרבה כאב... אבל לצידו הרבה הכוונה.... אז אומנם יהיה קשה. וקשה מאוד! אבל זה בביקורת... ולאט לאט הדימום יקבל טיפול טוב. מעמיק. שינסה לתת לך את האפשרות ללכת בכוחות עצמך, לאט לאט... אף אחד לא מכריח אותך יקרה, זה רק בהחלטה שלך.. מנסיוני ואני בטוחה שגם מנסיון אחרות יוכלו לומר שזה מועיל! אני גם יכולה לומר לך שהייתה לי רשימה ארוכה למה לא ללכת לטפל.... ורשמתי אותה כדי לתת לזה ביטוי... אבל בכוחות לא כוחות הלכתי ואפילו שהתאכזבתי ממטפלת ועזבתי את הטיפול כי נפגעתי קשות וזה לא היהשייך להמשיך כשאין הבנה בינינו... לקח לי זמן להתעשט ולחפש אחרת...,. ואני מאוד מאוד התקדמתי בליוויה.. אז יש לי עוד דרך, ודרך לא קלה... אבל אפילו שזה פעם בשבוע, 50 דקות או שעה.. זה בהחלט מועיל... זה מנסיוני... לא יודעת איך זה מתקבל אצלך ולנסיבות חייך... נ.ב. אם הגבת לי למטה אני לא רואה זאת.. (רואה רק שיש תגובה..) מקווה שיוקל לך.. ושתהיה שבת של שלום ושלווה רגיעות ופניות אלייך ולצורכייך. שלך, מתמודדת

ויתרתי התיאשתי לנצח כל כך רציתי להצליח לנצח להתגבר אבל אני לא מסוגלת יותר!!!זו מלחמה שאין לי סיכוי בה החיים האלו גדולים עלי אני מיאושת מחפשת דרך לגמור הכול רוצה להגיד להתראות לעולם הזה למצוא את הדרך ולהעלם

מבינה את הקושי... נמצאת איתך ברגעים אלו.. מחזיקה לך יד. מגישה לך כתף וחיבוקים לרוב... אל תתייאשי.... הישארי, זה עוד מעט יחלוף... כמו שרשמתי, דברים רעים קורים בשרשרת... אז הכל עמוס עכשיו- קרון ועוד אחד ועוד.... אבל תיכף רכבת המסע הזה חולפת...... רשמתי גם למטה מתמודדת

תודה על החיבוקים והחיזוקים .אני כל כך מתחבאת אליך בכל הקשיים בזוגיות ובעיקר ביחסי אישות גם אצלי ככול שאני מתרחקת הוא רוצה אותי יותר וגם אני מקימת יחסים בשביל שיפסיק לבקש ולנדנד .רק ההבגל שאני אפילו לא יכולה לעשות עצמי שנהנת ומתגרה ...פשוט מתנתקת נמצאת במקום אחר עולם אחר והוא כועס על זה לא מקבל את זה.בקשר לשם של"מוותרת אני יחשוב על שם אחר תודה לך יקרתי .אני שמחה בשבילך שבעינין הזוגיות ההסערה נרגעה .ומבקשת ממך לאכול טוב ולשתות למענך ולמען האוצר היקר שאת נושאת איתך שולחת לך כוח וחיבוקים שלך מוותרת

כל כך שמחה שאת מצליחה למצא חיבור ולו הקטן ביותר.. רק כדי שלא תחושי לבד... (לגבי השם, עשי את מה שנראה לך הכי נכון לא כי אני אמרתי לך אלא רק אם את באמת מתחברת... לא הייתי רוצה שתעשי משהו שאת לא שלמה עם זה... או מרגישה את זה) אני כל כך כל כך מבינה על מה את מדברת... זיופי ההנאה לא קל לעשותם וגם אני מתנתקת מאוד.. והדבר מוחש גם אצל בעלי... אבל אני מנסה להסוות את זה כמו למשלשאני מזייפת גירוי שאיני יכולה להסתכל עליו כי אני "נהנית מאוד" ובתוך עצמי אז הוא אולי חושב שזו הנאה אבל אצלי זה בדיוק הניתוק... והביטוי לאי היכולת לחוות משהו... וכן על זה הדרך.... מנסה לחבק אותו חזק כאילו אני עכשיו באטרף... בכדי שלא נתנשק צרפתית... זה מגעיל אותי בימים ובחודשים האחרונים..... בקיצור, מבינה מאוד על מה את מדברת ואת הסבל שזה גורם... ייתכן וההריון מוסיף לי גם עוד תחושות, וייתכן שלא- עובדה שזה גם לך קורה בלי הריון.... אבל זה לא משנה את העובדה שהבעל, מי שאוהב אותנו, ולא ח"ו פוגע בנו... אלא רוצה את הקרבה והאהבה האמיתית שלנו.... אצלינו זה בתקופה זו מבולבל ההבנה שהוא לא פוגע כפי שנפגענו מובנת בשכל... אבל הרגש והתחושות נמצאות אי שם.... בניגוד גמור לשכל.... ואיש לא יוכל להבין זאת מלבדינו.... מקווה שאת בטיפול משוחחת גם על העניין הזה. זה יכול להועיל... אולי תמצאי אי אלו מילות הסברה לבעלך מה כן נעים לך ומה מקרב אותך ופחות מנתק אותך.... תחזרי על כך שוב ושוב עד שיפנים ויפעל גם כך.... זה מה שייעצו לי- לא רק לומר לו "לא" ו"אל תעשה...." אלא לומר מה נעים יותר... באיזו צורה... איך לגשת לעניין... וזה עבודה קודם כל עם עצמך לחשוב מה כן יכול לעשות לך טוב... אם זה חיבוק. אם זה נרות בחדר ורומנטיקה... אם זה לא להתחיל מאיזור הרגליים אלא מהחזה.. או מליטופים... אני מאמינה שבתחילה תאמרי שאת מנותקת מהכל כרגע... כך גם אצלי, אי אפשר ברגע אחד פתאום לחזור ולהיות. ולא להתנתק... אבל לאט לאט זה יכול לחזור אחרי שפעם אחר פעם תטפטפי לו מה כן עושה לך טוב עד שיעשה זאת.. ולא דברים אחרים גם אם תגלי שמה שחשבת שיעשה לך נעים מסתבר שלא, אל תהססי לומר זאת שוב... אנחנו כנפגעות לא יודעות לדבר על זה ! ושוכחות שיש לנו בעל שאחרי הכל ירצה לעשות מה שטוב לנו ולא לפגוע בנו.... אז אפשר לדבר איתו.... צריך לדעת איך... ועל כך כדאי מאוד לקבל הכוונה... יש לך עם מי להתייעץ על כך?! שלך באהבה, מתמודדת

למה שלא תגידי לבעלך בעדינות שלא נעים לך להתנשק "נשקה צרפתית"?.. אולי אפשר להסביר לו שאת אוהבת אותו אבל בנתיים קשה לך עם הדבר הזה?יש הרבה דרכים לבטא אהבה.מי אמר שחייבים את זה? ים

דברים קשים באים בשרשרת....... עכשיו גם בעניין הזוגי... מרגישה חסר כל כוח.. אפילו לנשום.. יודעת שאני צריכה להחזיק מעמד עוד מעט... לומר לעצמי את הדברים שאני מחזקת אחרים... אני מצליחה לשרוד, אבל קשה, קשה כל כך... וכלום לא נראה מתבהר רק מחשיך יותר ויותר... האם אני הולכת לא נכון לכיוון האור?! אולי טעיתי היכן שהוא...... מרגישה אבודה, לרגעים גם יש קולות שאני מנסה להעיף אותם אבל הם מנקרים בי ואומרים לי עד כמה אני אפס בזוגיות.... עד כמה אין בי לתת יותר ממה שיש.. מערבולת.......... אני עוצמת עיניים מחכה שתיגמר הסערה..... ואז להתמודד מול התוצאות........ איך? ממה מתחילים? לא יודעת.... העיקר שיעבור כברררר לבד במערכה הזו... לבד עם הקולות.. לבד בהתמודדות.. לבד, מול הסערה שמתחזקת מכמה כיוונים... מרגישה ערומה, מצטמקת "מהקור" נסגרת מכופפת ונעלמת........... לילה טוב, מתמודדת.

מבינה את הבלבול והעייפות ואין לי מילים איך לעודד...אני גם שם, עמוק... רק תדעי שאת לא לבד!!!!! את בלב שלי, חושבת עלייך ומתפללת גם בלי להכיר אותך... לילה טוב

מתמודדת יקרה אני כל כך מבינה את הקושי בזוגיות בנוסף לכל ההשלכות של הפגיעות מהעבר יש קושי נוכחי בחיי אישות .קושי שאין לי כבר כוחות להתמודד איתו נמאס לי שבגלל שהיתה לי ילודות מלאה בפגיעות לא לרצות את בעלי ביחסי אישות נמאס לי שאני לא אשה נורמלית שיכולה לרצות את בעלה הגעתי להחלטה ואמרתי לו תעשה בי מה שאתה רוצה רק אל תגיד לי לא להתנתק אבל ברור שהוא לא מסכים עים זה יקרתי אני מבינה אותך וכואבת איתך ונמצאת ברגעים אלו שכותבת לך במקום אחר מנותקת מבולבלת ונמאס לי להשאר בעולם הזה מרגישה שללא הגוף שלי אני לא חשובה מצטערת ששתפתי פשוט שקראתי אותך הזדהתי ממש איתך לא יודעת מה כתבתי ואיך כתבתי לא ממש נמצאת כאן שולחת לך המון חיבוקים וכוח שלך מוותרת

אני מצטערת שאת חווה תחושות כל כך קשות... אכן יש חשיבה רבה לגוף בעולם הזה....אבל זה לא בדיוק למה שאת מתכוונת... את מרגישה שמי שפגע בך הוא הוא השתמש בך,בגופך כרצונו ללא שום התיחסות לרצונות ורגשות שלך אכן זה הרגשה נוראית של שימוש,השפלה וזלזול!אין ולא הייתה לו ולאף אחד אחר זכות לפגוע בך!חשוב מאוד שתחשבי האם מתאים לך לקבוע את חשיבותך כאדם,את החשיבות של הגוף שלך ונשמתך לקבוע על פי התייחסות אליהם מצד אדם(או אנשים)שנתנו לנפש הבהמית שלהם להשתלט עליהם והתנהגו ממש כמו חיות שדה?מתאים לך?הם קובעים מה את שווה?! אני בטוחה,יקירה,שלנפשך ולגופך יש תפקיד אלוקי נעלה בעולם הזה! תרצי לגלות אותו?זה קשה אבל שווה על תתני לאנשים שפגעו בך לקבוע מי את ומה את שווה. ים,בחום

הי,מתמודדת היקרה. אני מזכירה לך את שמך.הרי את מתמודדת. באופן פרדוקסלי כאשר אנחנו נפגעות אנחנו מרגישות אשמות ומגעילות. קשה לצאת מהמעגל הזה אבל אפשרי. מי שמגעיל ואשם כאן זה מי שפגע בך!!!תכעסי עליו!תצעקי!לפחות בבית שלך בכאילו.תורידי מעצמך שקי אשמה,יקרה,לפחות תנסי. גבר אונס אישה=בהמה!!!את שומעת טוב?!בהמה!!!ולא יותר מזה. הפגיעה האחרונה הציפה אותך ברגשות קשים מאוד גם מהעבר. אל תהי עם זה לבד.יש משהו שמרגיע אותך בחיים? בא לי לתחון את בהמת-האדם הזה שפגע בך ולפזר בים!מקווה שזה מה שמצפה לו בעולם האמת.ולא איכפת לי איך את שם התנהגת,את לא אשמה!!!איך שידעת-כך שרדת!!!לא מעניין אותי האם את צעקת או "שיתפת" פעולה-הוא היחיד שאחרי על המעשה הבהמי שלו! מחבקת אותך חיבוק חם ועוטף. תעשי לך ממני כוס שוקו חם עם המון חלב. תכנסי לתוך הפוך ותחשבי שמגיע לך להיות אהובה שהיית נסיכה שהלכה לאיבוד,הנסיכה נפגעה קשות ביער. עכשיו היא בבית,היא כבר גדולה ומגיע לה את כל מה שפספסה בארמון בזמן שלא הייתה בו... שולחת לך נגיעה רכה,ים

ל

מבינה מאד את הקושי ואת האינטנסיביות שבהכל ביחד. ראשית ההריון גורם לכך שההורמונים משתוללים בגוף, זה הטבע, ועם הרקע של הפגיעה זה מציף ומטרגר בהתאם. הזוגיות גם קשה יותר בגלל ההורמונים והפגיעה וההריון. זה הכל ביחד ויתרכך בהמשך כשירד קצת מהעומס, אחרי שתלדי ויהיה לך תינוק או תינוקת לטפל בו/בה.... הפגיעה החדשה גם היא הוסיפה עוד לקושי, ולמרות שאת מרגישה אחרת, את לא אשמה במה שקרה. זכרי שהפוגע הזה בא אל ביתך ולא את באת אליו, ידע שאת נשואה ובהריון ובכל זאת ולמרות המצב הרגיש שלך הוא פגע בך. לא בחרת בזה, והפחד משתק. יותר מיזה אנשים מדרך הטבע ובאינסטינקטים סומכים על אנשים ולא חושבים שיפגעו מהם עד כדי להסית את המחשבות מתחושת הבטן שמאותת על סכנה. הרגשת שאולי יקרה משהו ובכל זאת קיווית שזה כמו בשורת איוב ויהיה בסדר. בקיצור את הולכת בכיוון הנכון ויש מהמורות בדרך. סמכי על עצמך ותתרכזי בעצמך ובמה שטוב לך ולאט לאט הדרך תתבהר ויהיה יותר קל. זה גל ענק של כאב עכשיו בגלל מה שקרה וכשהמתח ירד יהיה יותר קל. איתך חושבת עליך ומחבקת. שלך - מציאות אחרת

תודה שהגבת.. כל כך מקל עליי לראות תגובה לדברים, ושאפילו שמרגיש לבד יש היכן לדבר ומי שמקשיב... תודה על שאת איתי, מתפללת הבנתי שגם את בקושי כזה או אחר.. אז אני מקווה את הטוב בשבילך! במהרה! אתפלל גם עלייך... מתמודדת

ראשית אני שמחה שמצאת הזדהות במילותיי. אני שמחה שיצא לך להגיב וגם להוציא מעט ממה שכואב לך בפנים... אולי כדאי שתנסי לשנות את הכינוי מוותרת- אולי זה נועד לפורענות מהתחלה כשאת באה בגישה כזו?! זה סתם משהו שקשה לי לשמוע ולקרא לך כך כי את מתמודדת וממשיכה שוב ושוב, גם אם "נפלת" אז את קמה מחדש ולומדת... אז צורם לי לקרא לך מוותרת.. אבל אם לא מרגיש לך נוח ומצאת חיבור או שהשם מבטא או מחזק או מזהה אותך ואיתך אז כמובן שתעשי רק מה שלך טוב! בקצב ובזמן הנכון רק לך! מקווה שהבנת אותי בזה... אם זה מכביד עלייך, עזבי את העניין הזה.. כל כך מבינה את הקושי שאת מתארת, ואני מניחה שזה בכלל רק קצה הקרחון... רוצה לחזק אותך, ולהאמין איתך שזה יכול להתבהר.. להשתנות.. לאט לאט... עם הרבה התמדה.. נסי להחזיק עוד קצת... בשירשור הנוכחי שפתחתי לא דיברתי על העניין המיני בעיקר.. כל הקשר הזוגי שלי כמעט נשבר לרסיסים- זה מה שעברתי בשתי מילים בשבוע האחרון... כך הרגשתי, פשוט רציתי רק להתאדות.... פשוט לא יכולתי להכיל את הפגיעה שעוד לא הספקתי להרפא ממנה. ואז אי הרצון ליחסים אינטימים שככל שאני מתרחקת יותר, בעלי רצה יותר וזה הרגיש כפגיעה יום יומית בבית.... ולאט לאט זה עורר בי דחיה וריחוק שהייתי צריכה להתמודד עם זה ולהבין שבעלי לא פוגע בי אלא אני מרגישה כך כי זה פלאשבק או כל דבר אחר... וזו לא הייתה התמודדות קלה בכלל......(לכן אני מצליחה להכיל ולהבין אותך בעניין...) הייתי שוכבת איתו רק כדי שיפסיק לנדנד או כי עבר הרבה זמן שלא עשינו יחד אהבה.. וזייפתי חופשי הנאות כי אחרת הוא לא יחדור ואז הוא עדיין ינסה לעורר אותי והעוררות הזו לא מעוררת אותי אלא מרחיקה... ומנתקת.... ועוד.. ותסלחי לי על הפתיחות בה רשמתי... מעבר לזה הפגיעה הנוספת העכשווית ואחר כך קרע בזוגיות כי בעלי לא מרגיש שאני איתו... (לא קשור לסקס) מה אגיד לו שנפגעתי בבית שלנו? שאני פתחתי (כביכול) לאדם זר (זר בשבילו..) ושיתפתי פעולה בצורה כזו או אחרת. לא חשוב מה נכון או לא........ הוא לא יבין את זה.... לא יכיל את זה.... ועד כמה שזה כואב, הוא צודק בטענה שאינו מרגיש שאני בתוך הזוגיות.... הראש שלי היה בשדות אחרים לגמרי בשבועיים האלו... וכמעט הכל התפרק......... הוא גם לא פעל יפה בצורה בה דיבר... הרגשתי ממש כאילו שוב אני צריכה לעשות מה שדורשים ממני ורק לרצות ולסבול.... ב"ה סוף סוף הצלחנו לשוחח שיחה נורמלית בה כל אחד אמר מה הפריע לו... והשלמנו..... אבל עכשיו זה התמודדות כפולה כי זה להחזיק מעמד מטורף....... להתנתק ממה שלא עושה לי טוב.. בכלל, לאכול.... אני כמעט ולא אכלתי טוב בימים הללו... כאילו אני חיה לעצמי בלי תינוק שאני אמורה להזין, שבבטן... בקושי לשתות... ולעבוד משרה מלאה יום יום לתפקד 100% מול אנשים... מול תלמידים- (ברגע שאני מרגישה רע אז כל דבר אצליהם שזז מהשורה נראה לי ענק.... ובמקום שיהיה שקט, נהיה רעש בראש.... גם בעבודה...) ב"ה עכשיו רגוע יותר... (יש הרבה שמנותק... אבל לפחות בזוגיות ובעבודה חזר שקט ואני יכולה לנשום מעט..) אני רשמתי לך מכיוון שאני רוצה לומר לך שיש זמנים של סבל שאי אפשר יותר..... הייתי שם.... אבל לאט לאט יהיה שינוי, בתחילה קטן אחר כך יגדל.... זה כמו גלים.... אין רק סערה, יש גם את השלווה... אוהבת ומחבקת שלך, מתמודדת

תודה על התגובה, בהחלט- כשמגיבים זה מרגיש פחות לבד ולו לזמן מועט... תודה על כוס החלב והמילים החמות.. לכעוס עליו.... אני לא יודעת מה אני מרגישה אליו... כעס, נראה לי שלא... (או רק לרגעים) בדיוק כמו אז, עם הפוגע הראשון... וכמו שהיטבת לומר- הכעס, התיסכול וההלקאה הכל.... במקום אל מי שזה מגיע, זה מופנה אליי... אני מפנה זאת אל עצמי. וכל פעם בדרך אחרת- אם ע"י זה שאיני אוכלת טוב או כל דבר רע שעשיתי עד היום.... ב"ה הפעם החזקתי מעמד לבינתיים לא לפגוע בעצמי ולנסות לסבול את הכאב אם בשעת הטיפול או בשאר חלקי הזמןלהתנתק (זה קורה באופן טבעי... אני לא עושה משהו שזה יקרה) או להעמיס על עצמי במטלות ובעבודה... אם אפשר לראות את זה גם בצורה כזו- אז כל הקושי שבא לי בזוגיות פתאום- שהעמיס על מה שכבר קיים, הועיל לי ועזר לי לניתוק ומצד שני להתעסק במשהו אחר מאשר הפגיעה.... ואז מגיע שלב הערבוב של הכל יחד.... זהו זמן שבו מרגישים כמו רוח רפאים.... ועכשיו ב"ה קצת הוקל ואני יכולה לנשום ולאט לאט לחשוב איך ומה לעשות...... תודה על ההבנה.. והנגיעה הרכה... שלך, מתמודדת

תודה על התגובה. על המילים החמות וההבנה הכל כך נכונה- אמרת הרבה מילים שהמטפלת אמרה גם היא. כנראה רק אנשים מבחוץ רואים את התמונה אני לא בחוץ... אז לי דברים נראים אחרת... רשמתי על מצבי כרגע ומעט על מה שעברתי.. בתגובות פה.. מקווה שתשמחי לשמוע שקצת הוקל מעט.. מעבר לזה- ברור לי שהכל מודחק ובלוע.. אבל מתפללת שאצליח להתמודד מול כל דבר לאט לאט... כמו שרשמת, כשזה מגיע בהתפרצות הכל יחד, זה ממוטט כליל.... איתך... תודה שהגבת לי. חיבוק, מתמודדת

אין לי כוח רוצה למותתתתתת

שולחת לך חיבוק וכוח ים,בחום

אז אולי כאן יעזרו לי. קודם אגיד שעברתי כבר כמה דברים אז אולי בגלל זה אני מפרשת את זה בצורה הזו. הייתי במסז בבית מלון ונעשו מה דברים שגרמו לי להרגיש לו בנוח. מישהו פה יוכל לעזור לי? אני אפרט מה קרה ותגידו לי אם זה נורמלי?

תשמעי בטיפולים מין הסוג הזה מאוד קשה להבחין ועוד יותר להוכיח משהו אם תרצי להתלונן אין לך הרבה סיכויים(בדרך כלל זה ככה) אבל(!)תסמכי על מה שאת מרגישה.ואל תהי אם זה לבד. ים

ואף פעם לא הרגשתי ככה.

מרגישה נורא..תמונות צפות רצות...הכאב החרא הזוועה הכל משתלט..הכל חוזר..אני לא כאן.. התרופות לא מועילות...צרחות באוזניים קללות מכות רצת כוויות ילדה קטנה ודפוקה!!! מלוכלכת!!!!לא מוגנת!! לא שמורה!! לא שווה כלום..כלבה מזוינת,כלבה מלוכלכת!!!!!! צרחות צרחות אימה פחד שיתוק חרדה..אני רוצה סמים!!!!!!! להסניף להזריק לעשן לשכוח לא לחשוב לא לזכור לא להרגישששששששש שורף לי הלב!! לא מסוגלת!!! רוצה לפגוע בעצמי!!!!! לברוח מכאן לנצח!!!!!!!!!!!!!!!

שלום לך כן, שומעים את הכאב העצום.... את הקושי האדיר.... את התחושות הבלתי נסבלות..... את השיחזורים המאיימים.... את הלבד גם, אולי.. את הרצון שהכל יעלם כאילו לא היה...... ליטל יקרה, אני כל כך מכירה את הרצון הזה שבמקום לתת את הכאב למי שפגע אנו מייסרות וכואבות את עצמינו... ולא מספיק זה- אנו גם פוגעות בעצמינו רק כדי לחוש הקלה, ניתוק, שיכחה, ולפעמים גם להיזכר... להרגיש... כדי לדעת אפילו בתת מודע שהקושי נוצר בעקבות מישהו אחר (גם אם לא תמיד הבנו שאנו נפגענו...) ליטלוש, לחתוך, לעשות כוויות, לקחת סמים..... לא באמת עוזר- רק מחמיר! אני יודעת שאת בפנים יודעת את זה. אבל בכל אופן עולות המחשבות על זה כי את רוצה לשכוח.. לא להרגיש.. אבל בכל אופן, גם אם הכדורים לא מועילים עכשיו. יש עוד דרכים שיכולות לסייע אפילו שהן יותר קשות... והדבר הראשון- אל תהיי לבד! כדורים- תתייעצי אם כדאי להחליף ולו לזמן מועט. מטפלת- רצוי מאוד! לטפל! לדבר! לנתח את הכאב! (מה שלא עושים הסמים ושאר הדברים...) אולי גם היא תוכל ללוות אותך פעמיים בשבוע בזמן הזה?! חיבוקים ואהבה ע"י חברה טובה קרובה שאת סומכת עליה או מישהו מהמשפחה הקרובה או הרחוקה..... 1202- לרגעים בהם את לבד. ולשרוד את הרגע... לכתוב- פה או לעצמך..... לבכות- הכאב צף בזמן הבכי מאוד, אבל מוציא קצת אחריו... להתפלל בכל לשון שהיא ולקוות.... לעלום אל תעזבי את החבל. יש אור, גם אם הוא רחוק... את חשובה כאן! בעלום! ומגיע לך לראות את האור! אפילו שאני גם עוברת תקופה לא פשוטה בכלל, הרגשתי את המהירות בה אני חייבת להגיב, בלי לדעת מה לכתוב, כתבתי את שעל ליבי- אלייך... זכרי תמיד עד כמה שאפשר. ותזכירי לעצמך שוב ושוב: הכאב הקושי קיים. צורת ההתמודדות איתו לא קלה בכלל. והדרך שאת רוצה לבחור היא הדרך שתוביל בסופו של דבר לטוב האמיתי שלך! ולא להרס הנפשי והגופני שלך! מחבקת. מקווה שהצלחת להתחבר למה שניסיתי לתת לך מהלב ממש.. מתמודדת

תודה על מה שכתבת... כן פגעתי בסוף..כי הכל היה בלתי נסבל אך,אני שואלת את עצמי...כמה אני יוכל להמשיך כך??? לנסות!!! לשרוד!! אני בטיפול כבר שנה וחצי..ועדיין סגורה וחשדנית זה לא שיש לי ספק בעניין הפגיעות..אני יודעת הכל!!!!! אולי בעצם לא הכל,כי עולות עוד תמונות ועוד.. מרגישה על הקצה...יותר מידי!! נסיתי להתפלל לאלוהים,אבל הוא לא שומע אני לא יודעת כלום בעניין בכל אופן אם הוא קיים הוא מכעיס בטרוף!!!! למה לו להתעלל בילדים קטנים חסרי ישע???? איך הוא נותן לדברים לקרות!?? איך לא בודקים כל אדם לפני שהוא מחליט להביא לעולם ילד אם הוא ראויי להיות הורה או לא!!!????? איך לא שמרו עליי???? למה????? איך לא ראו צלקות?? איך לא שמעו צעקות...איך התעלמו מהתפרצויות זעם..איך הכו שוב ושוב!! איך יש אנשים מפלצתיים כאלה בעולם??? איך ילד צריך לפחד ולשנוא את הוריו ולאהוב כי הם היחדים שקיימים לו...אך לדעת שהם גם יכולים לרצוח אותו..להתעלל לפצוע להתעלם!!!!!!!!!!!! רק בכתיבה אני קצת נפתחת וזה אפילו לא טיפה מים!!! לא יודעת מה לעשות!!! אני כבר כמה שנים בסרט הרע הזה!!! מרגישה סתומה שהפסקתי סמים כדיי לחיות ובסוף חטפתי כאפה לפנים!!!!!!!!!!!!!!!

שלום לכולכן אני נכנסת לכאן קוראת אותכן ולא מצליחה להגיב .גם לא לשתף .מתמודדת יקרה אני כל כך מצטערת שכך את מרגישה וליבי איתך שולחת לך חיבוק עים תרצי .סערת נפש יקרה את לא לבד כולנו כאן איתך גם עים זה לא מורגש אני בכל אופן קוראת את כל הפוסטים וכואב כל קושי של אחראת ושמחה שאתן נמצאות גם בטוב לפעמים.שולחת חיבוקים לכולכן מוותרת

תודה על מה שימת הלב, גם כשאת עוברת תקופה לא פשוטה.. את החיבוק אאמץ בחום ואני שולחת גם לך. מקווה שגם אם את לא כותבת פה, את נמצאת עם אנשים שמסייעים לך לחלוף את התקופה הזו בטוב. שלך, מתמודדת

אני לבד, לבד, הכי בעולם לבד.... ויש אנשים מדהימים סביבי, יש לי מטפלת מדהימה ובעל מקסים... אבל אני לבדבהחלטה האם לקבל את העובדה שאבא שלי פגע בי, מרגישה שזה כמו להכנס לבור שחור שניסיתי כ"כ הרבה שנים לאמר לעצמי שהוא לא קיים שזה לא נכון ושהוא אהב אותי ולא רצה לפגוע בי... המחשבה שכל מה שעובר עלי עכשיו זה בגללו, בגלל האדם שהיה אמור הכי בעולם לשמור עלי ולדאוג שדברים כאלו לא יקרו זה בלתי נסבל, לא יכול להיות!!!!!!!!! לא!!!!! לא!!!!! אבות לא עושים דברים כאלו!!!!! והפחד הפחד המטורף וחסר ההגיון שאם אני אחשוב על זה הוא ידע ויבוא ושוב יפגע בי מטריף אותי......... יואו, אני כותבת מבולבל ולא ברור אבל ככה אני מרגישה... מטורפת לגמרי... לא הגיונית בכלל... מרגישה כמו ילדה קטנה לבד ביער גדול חשוך ומפחיד ואני כ"כ מפחדת!!!! למה הכל צריך להיות ככה?????? אוף, רע לי, אני לא הולכת לעבוד, אין לי כוחות ואני מרגישה תקועה........... אני לא כותבת פה הרבה ומאוד קשה לי להגיב לכן יקרות אבל אני קוראת אתכן כל הזמן ואתן בלב שלי... שולחת בלי לקרוא שוב...

איתך.... מבינה.. כואבת... מחבקת... קשה לי להרחיב, מקווה שתרגישי מה שרציתי להגיש לך גם בכמה מילים בודדות שרשמתי... מתמודדת

אבל אני רואה גם התקדמות עדירה!!!סערה שלי,יקרה,שימי לב שאת מפחדת אבל מצליחה להיות במקום הזה!!!שימי לב,כמה כוח יש לך!את חזקה.נכון זה מפחיד להסתכל לילדה הזות בעיניים.תמסרי לה ממני חיבוק חם ועוטף,מגיע לה!אני איתך.לא תמיד יש לי זמן להגיב אבל אני קוראת כמוך ומידי פעם גם כותבת.אולי גרמתי לך להיות קצת פחות לבד? ים,בחיבוק

שולחת לך חיבוק והרבה כוחות

תודה רבה לך על שתי דברים על התגובה והאיחולים ועל זה שכתבת בצורה שאני אוכל לראות מהפון... תודה שזכרת.. מאמצת את החיבוקים. שולחת לך בחום גם.. עדיין מנותקת מאוד..... ומשתדלת לחיות את השגרה רגיל ואפילו מעמיסה על עצמי יותר מידיי.. כדי לא לחשוב.. אבל אני גם שוכחת את עצמי, לא שמה לב שימים עוברים בלי שאני אוכלת טוב, ועכשיו לא מדובר רק בי אלא בהריון... זה חיים בתוכי... כנראה שגם בזה אני מנותקת כרגע... לילה טוב, הרבה הצלחה לך בהכל.. מתמודדת..

היי....... התחלתי את השגרה. העבודה תופסת אותי חזק עד שאתאקלם.... כיתות חדשות, הכל התחיל טוב ובס"ד ימשיך טוב... בימים אחרונים אלו.. משום מקום באה לי פגיעה נוספת.. פגיעה שאין לי מושג איך הבאתי אותה על עצמי.. פגיעה לא עם הפוגע שהיה אלא עם מישהו שהכרתי שהיה לי לחבר בתקופה שלפני הנישואים.... חבר יקר.. שהרבה דיברתי עליו כאן... שלא הפנתי שכל הקשר הזה בכלל לא בא ממקום נכון.. עכשיו הגיעה ה"בום" אני מנותקת לחלוטין! בדיוק כמו אז... כל האלמנטים קרו.. הצעקה שלא יוצאת, הפתאומיות שהוא בא... בבית שלי.. הדפיקות בדלת הסגורה... והאוטומטיות שבה אני פותחת את הדלת בחשש ברגשות מעורבים.. בידיעה בתת מודע למה שעלול לקרא הכל משתולל וצועק לאאאאא אבל הדלת נפתחת למה ?!?!??!? אולי בגלל שאני מפחדת... ידעתי שהוא יודע שאני בבית.. אולי היה בי פחד לאבד חבר יקר.. (מי שיער שזה מה שיקרה ממש....?! זה לא היה צפוי...) רק שהיום בשונה מבעבר אני יודעת לבטא את הרגשת הגועל, הליכלוך הזוועות..... יודעת בוודאות שלא קראתי לו. ק"ו לא לכזה דבר.... יודעת שבפניםלא רציתי ושהייתי מאובנת והתנהלתי איכשהו...... אבל אני מנותקת מעבר לכל זה... הכל בפנים, כל הגועל... ואני... אני חוזרת למקום המוכר של פעם- למקום שמתנתק טוטאלית... למקום שמרגיש רע בפנים אבל מתנהל ומנהל חיים מצויינים כאילו לא קרה כלום... עבודה, זוגיות, הריון..... נכון, זה קרה ממש לפני כמה זמן... אולי יפול האסימון.. אולי ימחק כליל.. בדיוק כמו אז... לא יודעת מה איתי..... יודעת שאני מתנהלת רגיל.. אבל אני עדיין בהלם.. בזעזוע... עוד לא מרגישה את הדימום, עוד לא את ההרס.... לא את עצמי.. ולא מה שקרה.... אני אומנם מתבטאת (שאת זה אין לי מושג איך אני עושה, אולי מישהי מתוכי כותבת ולא באמת אני.... אני- אי שם, מנותקת... בוהה.... רגילה...) לילה טוב. בשורות טובות..... אוהבת. מחבקת. מתנצלת למי שהיה קשה לקרא... מתנצלת שאני לא מוצאת בתחילת השגרה זמן להגיב לכל מי שכתבה... מציאות, אוריה, אורחת... אני אתכן... מחכה לזמן.... ופתאום באה אליי המכה הזו..... אני ממש מרגישה כאילו הייתי זונה בבית זונות שבא אליי מישהו עשה מה שעשה והלך..... נפל עליי בבום... אני גם לא מרגישה נפגעת ממנו- שלא תבינו לא נכון... אני פגועה מעצמי..............!!!!!!!!! אני צריכה אתכן... בבקשה תהיו איתי..... מתמודדת

זונה את אישה פגועה אולי יותר מימה שאת מבינה ויודעת אבל היום זה כן בידיים שלך דברי עם המטפלת ובס"ד תטפלי בעצמך ותהיי הכי תקיפה שאפשר אולי כשאת שם אצלה שלא יעיז לבוא יותר יש לך את הכוחות לעצור את זה . שולחת חיבוקים וכוחות

על התגובה והחיבוקים.... תודה! אני צריכה את זה...!

אני ממש יושבת ובוכה. את הבאת את זה על עצמך?! את לא אשמה,יקרה! בא לי להרוג אותו! את רוצה להגיש תלונה? שולחת לך חיבוק חם ואוטף. אל תשארי עם זה לבד. שלך,ים,בחום.

תודה על התגובה, ומתנצלת על הקושי לקרא ולהכיל את הדברים... אני לא מרגישה פגועה... אני מרגישה מלוכלכת ורע.. לא שפגעו בי, ולא שהוא פגע בי.. אני מרגישה משהו לא טוב בפנים... בחוץ הכל כאילו רגיל.. אם אנסה להגדיר זאת באופן ציורי זה כאילו אני עדיין בהלם אז הנפש מדממת אבל הגוף לא מרגיש כלום.... אני לא תופסת מה שקרה. רק יודעת לומר שזה לא מרגיש טוב. בכלל לא. אין לי שום מחשבה עליו שפגע בי... לא יודעת, לא מצליחה להסביר את הבלבול.... זה בתוכי. אני מרגישה את זה... אבל ברוב שעות היום מתנתקת לחלוטין קמה מוקדם יוצאת לעבודה מכינה אוכל מערכי שיעור טלפונים להורים מעקבי הריון זוגיות ועוד... מתחת לכל זה יש שחור....... לכלוך..... גועל..... בחילות אמיתיות. קיומיות. מעצמי.... מהאוטומטיות בה פעלתי... מה"שדה" המוכר לי..... הפיצול; מחשבות לצעוק לאאא אבל הכל קורה... וגם אני כאילו שם... מזייפת הנאות כדי שיגמר מהר... זה שחזור מטורף לפגיעה... ההיא מלפני כמה שנים..... בהחלט יש לי חזית נוספת לדבר בטיפול.... על להתלונן... זה לא עבר לי בראש... מה שכן עבר לי בראש זה להתקשר אליו לראות שהכל בסדר איתו... - סוג של התנהלות מוכר..... לא עשיתי זאת. אני גם אאבק בזה לא לעשות כן, כי היום אני קצת יותר יודעת מאשר אותה ילדה בתוכי שנפגעה... בדמעות חנוקות.... וכאב אדיר... כאב שלא באמת מבין... חיבוק גם לך באשר את ואני מקווה שבטוב מתמודדת

איך באים לידי ביטוי ניתוקים בעקבות הטרדה מינית?

שלום.. בלי הרבה להרחיב.. פשוט לא מרגישים או לא חושבים על מה שקרה על מי שפגע או על הרגשות שהפגיעה מעלה לנפגעת.. השגרה כאילו מתנהלת רגיל אבל מתחת לפני השטח יש גהינום... לפעמים זה מרגיש כמו להמשיך להתנהל ברובוטיות מסויימת, מתוך הרגל.. לא מתוך מחשבה או רגש שמתנתקים... פשוט ממשיכים להתנהל... לפעמים מרגישים משהו רע בלי מילים כמו בחילות.. זה פשוט להתהלך באותם זמנים כמו רוח רפאים.. להמשיך רגיל אבל בפנים הכל לא רגיל בכלל..... זה הפרשנות שלי(!) לניתוק, פלוס מינוס... מקווה שאת לא חווה זאת... ושעזרתי לך.. מתמודדת

השבוע שמעתי שמי שאנס אותי בן דודי יצא מהארון וזה נורא מכאיס אותי כאילו אז למה אנסתה אותי כשהייתי קטנה מה בתור ניסוי לראות אם הוא רוצה נשים הוא כמעט הרס לי את החיים רק בשביל לראות איך זה לא יודעת זה מפריע לי

אוריה יקרה מאוד!! זה נראה שאני חולפת אותך... אבל זה לא נכון!! בתחילה היה קשה לי להגיב.. וכשיכולתי ניסיתי כמה פעמים, כל פעם בזמן אחר- וזה לא נשלח.... אין לי מושג למה.... בכל אופן, אנסה שוב בקצרה- כדי שלא אתאכזב שאני מנסה להגיש לך הכלה באריכות וכל פעם זה לא נראה.. וגם אני מנסה שלא תרגישי לבד.. למרות שאורחת הגיבה גם.. איתך! כואבת, כועסת את כעסך המוצדק.. ומחבקת הרבה מאחלת הצלחה רבה בתהליך פתיחת התיק (כפי שהבנתי מהפוסט הקודם) ומקווה שיש איתך מלווים בתקופה קשה זו.. שבוע טוב מתמודדת

פעם לפני כמה זמן התעורר פה דיון סביב הסליחה. מצאתי מצגת שמתארת את הסליחה שאליה התכוונתי. אולי זה יוסיף. מקווה רק שלא פותחת עם זה פצעים ישנים. מציאות אחרת להוריד מטען מהלב - סיפור עם מוסר השכל באחד משיעורי החברה, ביקשה המורה מתלמידיה להביא מחר שקית ניילון ושק תפוחי אדמה. למחרת, כשהביאו התלמידים שקית ניילון ושק תפוחי אדמה, הטילה עליהם המורה משימה: "על כל אדם שעשה לכם משהו במהלך החיים ולא סלחתם לו על כך, בחרו תפוח אדמה אחד, רשמו עליו את שם האדם והכניסו לשקית הניילון". אספו התלמידים את תפוחי האדמה שהביאו, כתבו עליהם, והכניסו לשקית - כפי שהמורה ביקשה. מיותר לציין שחלק מהשקיות היו כבדות מאוד. היו כאלה שכתבו שמות של ילדים מהגן ומבית הספר היסודי שרבו איתם, או דמויות אחרות מחייהם שנטרו להם טינה עם הזמן. כולם רשמו שמות על תפוחי האדמה והכניסו לשקיות הניילון האישיות שלהם. "כעת", אמרה המורה "סחבו את השקיות איתכם לכל מקום שתלכו במשך חודש שלם". כמצוות המורה, סחבו התלמידים את השקיות איתם לכל מקום במשך חודש שלם: לבית הספר, לחוגים, למגרש המשחקים ואפילו איתם למיטה... הטרחה שבסחיבת השקיות הבהירה היטב לתלמידים מהו ה'משקל' שהם נושאים עימם לכל מקום. בסוף החודש כנסה אותם שוב המורה ואמרה להם: "מטאפורה זו מתארת בצורה הטובה ביותר את המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים והכעסים לעצמינו, ועל גישתנו השלילית למצבים שונים". סליחה, לקח, מוסר השכל, מחילה http://data.ba-bamail.co.il/Presentation/2010/9/14/d3a9d542-c5c1-4715-81c2-e8576e46e5d0.jpg

שבוע טוב! מה שלומך? בהחלט משל נהדר... זה מדהים עד כמה אדם יסחב את שקי תפוחי האדמה שלו בהתמדה יום אחר יום.. ילך לישון ויקום איתם... זה לא קל להניח אותם ולו לרגע... אבל לפעמים צריך גם לזרוק את זה רחוק- זו משימה יותר קשה... מקווה שהמשל יזכיר לנו לפעמים מה נמצא לנו על הגב.. ואם אנחנו חייבות לשאת זאת איתנו ושנצליח לשחרר.. ולהוריד מהעומס שממילא ישנו.... (אני כנראה לא הייתי בזמן שדובר הנושא הזה אולי אני מחסירה את העומק היותר פנימי של העניין... אבל גם זה מחזק, תודה!) מציאותי, אני מתחילה שבוע עמוס מאוד.. תסלחי לי אם ייקח קצת זמן.. אבל בהזדמנות הראשונה אגיב לדברים שרשמת לי למטה. אוהבת אותך.. שמרי עלייך.. ואגב בנות, אומנם שקט כאן יחסית.. אולי כל אחת מחכה לכל אחת (כמובן שזו לא הסיבה אבל זה מוסיף לשקט ולהסתגרות.... דברים אלו נשמעו מכמה מאיתנו...) נסו להיות בשבילכן, אם זה יכניס וישתף את כולן, הרווחנו..! שולחת הרבה אהבה לכולנו... חיבוקים והרבה כוחות לשבוע טוב ושנה מבורכת שלכן, מתמודדת

שלום רב, בגיל 7 בערך עברתי מספר הטרדות מיניות ע"י השכן שהיה אז בן 15 (נגע לי באיבר, ניסה להוריד את מכנסיי בכוח), אני כותב כי אני נמצא בדילמה שחותכת בבשרי כל יום. כאשר התבגרתי וכמעט נשכח ממני העניין ואפילו כבר לא ייחסתי חשיבות למה שקרה, התחלתי קשרי ידידות עם אחותו של השכן (שהוטרדתי על ידו), קשרי ידידות שהפכו לאחר מכן לחברות וכיום אנו יוצאים כ5 שנים יחד. אני אוהב אותה מאוד, אך קשה לי מאוד לראות את אחיה, וקשה לי להחליט האם צריך לסלוח לו ולהמשיך הלאה או לקום ולעזוב הכל ולהיפרד ממנה אחרי כל כך הרבה שנים בגלל מה שהיה אז - בגלל הדיבורים על חתונה צצות לי המחשבות על מה שהיה בעבר, והפחד שאולי יפגע גם בילדיי. אשמח אם תעזרו לי ולו במעט.. *יש לציין שכיום יש לו אישה ו2 ילדים וניכר שעבר שינוי (כמובן שאי אפשר לדעת לעומק האם באמת עבר) תודה.

קראתי את הפוסט וקשה לי להגיב... הלוואי והייתה לי איזו עיצה שתפתור לך את הבעיה... אולי כדאי לדבר על מה שעולה לך ומציף אותך לא רק בשתי מילים אלא לגעת ברגש שאחרי הדברים... אולי שםבפנים תמצא את התשובה.... בוודאי זה קשה כל הזמן לראות את מי שהציק לך בייחוד כשאתה הצלחת להדחיק זאת ולחיות עם זה.... איכשהו עכשיו זה עולה ולא משנה מה הסיבה (זה יכול בהחלט להיות שדווקא הדיבורים על חתונה מעלים את החששות וייתכן שהיו מציפות אותך גם בזמן אחר..) לדעתי תן לזה ביטוי, תפתח את הנושא עם מי שנראה לך לנכון בין עם מישהו מהמשפחה בין חבר או בטלפון 1203 (אם אני לא טועה שזהו הקו לנפגעי תקיפה מינית, לבנים) אולי יצליחו להקשיב מה בדיוק מציק לך או אולי טיפול קצר או ארוך יועיל.......... בכל אופן, הרבה הרבה הצלחה! תקשיב לעצמך ואל תזלזל במה שתרגיש... זה לא סתם עלה... וכל הכבוד על האומץ לכתוב כאן.. לילה טוב מתמודדת